קוצר רוח... סיבה ליאוש!
סיבה נוספת ליאוש: מצויה יותר אצל הצעירים, הם מתלהבים ומנסים לקפוץ בבת אחת לדרגות נשגבות, יותר מהכוחות הטבעיים. או שיש להם קוצר רוח, הם רוצים להיות תלמידי חכמים בין רגע ואחר כך נופלים ונשברים.
זוהי אחת מעצות היצר, כי זה לא יתכן, אלא קובץ על יד ירבה, וצריך להתעלות צעד אחר צעד ולא בבד אחת. אולי זה מרומז בדברי חכמים: "הוי עז כ-נמר, עז כ-נשר, רץ כ-צבי, וגיבור כ-ארי" לכאורה, לא יותר טוב שאדם יהיה עז יותר מנמר? או גיבור יותר מהארי? מדוע הגבילו חכמים "הוי עז כ-נמר, כ-ארי למה? כוונת התנא ללמד: שאל לו לאדם לעלות ולשאוף לדרגות שאינו שייכת אליהן לטבע,
אלא להוציא אלא הפועל אלא מה שנמצא בו בטבע, וכמו שהנמר שאינו עושה מאמץ מיוחר מעל לכוחותיו בכדי להיות עז - אלא כך הוא בטבע, אז ככה צריך להיות האדם. ובאמת האדם יכול להיות עז כנמר וגיבור כארי? כן, כשהקב"ה אמר נעשה אדם, אז הוא לקח מכל הבעלי חיים את כל הכוחות הטמונים בהם ואת הכול טמן באדם. כל אחד נתן מכוחו {כך אומר הזוהר הקדוש} ויש באדם כוח.
אתם רואים שיש אנשים עזים, ישראל כתוב "שהם עזים שבאומות" יש אנשים גיבורים כמו אריות "זה אריה זה" דוד המלך ניצח את האריה וניצח את הדוב ביום אחד. שמשון ניצח את האריה יש באדם כוחות כאלה. אבל מה - הוא לא מוציא את הפוטנציאל שיש לו, כי הוא לא מאמין בעצמו, הוא מיואש מעצמו.