אין טיפש כמו המתייאש!
- - - לא מוגה! - - -
יש לזכור כלל שהוא נכון לגבי הרבה עניינים שנתקלים במהלך החיים.
בכל מקרה יש סיבה ומסובב.
בעל האדם לברר לעצמו תמיד
מהי הסיבה
ומהו המסובב הימנה.
למשל,
אדם המתייאש משום שאינו יודע את התורה,
עליו להתבונן.
האם באמת הוא מתייאש בעבור שהוא אינו יודע או שמה הוא מתייאש משום עצלות
ותולה את הייאוש באי ידיעה?
שכן דבר מצוי הוא שאדם אומר שקשה לו מאוד ללמוד את התורה ולכן הוא מתייאש.
אבל האמת היא שזה מחמת עצלות אינו לומד
ולא מחמת ייאוש.
האמת,
שאין טיפש כמו מתייאש.
כי מה יועיל לו ייאוש?
האם ישתפר בכך מצבו שהוא מתייאש?
אדרבה, ייאוש מביא את האדם לשברון ועבדון ודיכאון.
ומי שהוא מיואש הוא יותר גרוע מכלי פשוט.
כי הוא נקרא שבר כלי.
עם כלי פשוט עוד אפשר לעשות משהו.
צריך לדעת
כי הסגולה להתקדמות בעבודת השם
היא השמחה.
הסיבה לירידה היא העצבות.
על כן צריך ללמוד בחשק ובהתלהבות,
בקול רם ובערנות.
ומי שאינו עושה כן,
עלול יצר הרע לגבור עליו ללוכדו.
כמו שאמרו חכמים,
ויחנו ברפידים,
בא יבוא עמלק.
רבי יהושע אומר על שריפאו עצמם מדברי תורה.
כיוון שרפו ידיהם מן התורה בא עמלק.
יש תמיד לזכור
שיש שני צדדים למטבע.
אמנם יש עונש לחוטאים,
אבל מי שחושב על צד זה
עלול להתייאש.
לכן נזכור גם שמידה טובה למי שהולך בדרך התורה והיראה
מרובה ממידת פורענות,
וכדאי להסתכל גם על הצד של השכר,
כדי לא להישבר, חלילה.
ועוד כלל,
שיחשיב אדם את עצמו,
אז הוא לא יתייאש.
שכן יאמר אפילו שעכשיו
אני חסר בתורה וביראה ובמידות,
אבל הלא יש תקווה לאחריתי,
יש בכוחי עוד לגדול ולעלות בכל התחומים.
העיקר
לדעת כי הייאוש אינו תירוץ מספיק להצדיק חוסר התקדמות
ומיעוט השגה,
ואינו פוטר גם את האדם מלהגיע לגדלות בעבודת השם יתברך.
כשם שהאדם הצליח להגיע לביתו במטוס
בכל המקומות דפוסים,
מפציר ומנסה שוב ושוב,
אולי ימצא מקום בכל אופן, אולי מישהו יבטל את הטיסה,
אולי מישהו יהיה אחר,
כיוון שהוא יודע שהוא חייב להגיע לביתו,
כך מי שתורה ויראת שמים יקרים אצלו,
ויודע שזו חובתו לעלות ולהתעלות,
לא ינוח ולא ישקוט ולא יתייאש משום קושי שבעולם,
עד אשר יצליח לבסוף,
כמו שלימדונו חכמים זיכרונם לברכה,
יגעת ומצאת האמן.