ציק צק

- - - לא מוגה! - - - 

כמה שאתה ממעט בחומר ככה אתה עולה ברוחניות כי גדולי ישראל אמרו שגשמיות ורוחניות

זה שני אויבים כמו אש ומים שלא יכולים לדור בכלי אחד או שהאש מאדת המים או שהמים מכבים את האש הם לא יכולים לדור במחיצה אחת ככה גוף והנשמה הם אויבים זה לזה ולא יכולים לדור במחיצה אחת אחד דוחה את השני כל הזמן אם הנשמה מתעצמת אז היא לא חשה ולא

מרגישה ולא שומעת לגוף בכלל והגוף נגרר לכן אתה יכול לשכב פה לשכב שם לא לישון כן לישון לא לאכול כן לאכול אתה בכלל לא מרגיש את הגוף אבל אם בן אדם הפוך הגוף אצלו שולט הוא לא מרגיש בכלל שיש לו נשמה אין לו שום דבר רוחני קונה רץ נוסע ממלא זה ישן נח יש לי שאלה יש איסור ללמוד בבית ספר חילוני?

אתה יכול להוכיח לנו שיש הלוקים?

אם אני מוכיח לכם שיש אלוקים אז אתם תחזרו בתשובה הערב ותגזרו את הסערות?

כן ואחרי זה גוזרים, אתה רואה אותי עם מה? עם הנשמה שלך או עם הגוף? עם העיניים? עם העיניים תראו אותי עם העיניים אם חס ושלום אתה תמות ואני אפתח לך את העיניים אתה תראה אותי? לא מה חסר לך? הנשמה אז מי ראה?

הנשמה רואה

לא, סתכל עליי עוד פעם.

אני רואה אותך, אבל... אם אני שומע פעם. לא, אני רואה אותך עכשיו עם העיניים. עוד פעם, נחזור מחדש, אין בעיה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמם ירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת חיים בן יצחק, מנוחתו עדן.

להצלחה ורפואה שלמה ופרנסה טובה ליצחק ומזל דבש או דבש.

זיווג הגון להילה חיים יוגב אוהד דניאל מיכאל בני מזל.

זרע חי וקיים למיטל בת מזל שחר בן שולמית ואופיר בן חביבה ואפרת בת מזל.

רפואה שלמה לשרה רסיה בת מרים.

לעילוי נשמת גיתי בן גשה, מנוחתו עדן.

לרפואת חיים אברהם ישעיהו בן ביילה פולט.

לרפואת אורה דניאלי בת מרים.

לזרע חי וקיים, שי בן אילנה ומורן בת צביה מהרה.

נאמר כמה דברים מפרשת השבוע,

ואחר כך נתן אפשרות לשאלות ותשובות לקהל.

פרשה זאת,

אחרי מות

שני בני אהרון בקרבתם לפני אדוני וימותו,

פרשה זו נקראת ביום הכיפורים.

ואם נסתכל בבארת תה בור החיים, סימן טרחה,

כתב בשם הזוהר הקדוש בערי, זיכרונו לברכה,

שהמצטער על מיטת בני אהרון ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים,

מוחלין לו כל עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו.

שמעתם מה אדם יכול לזכות אם הוא בוכה ביום הכיפורים בשעה שקוראים את הפרשה על מיטת בני אהרון?

המצטער על מיטת בני אהרון ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים,

מוחלין לו על כל עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו.

ונשאלת השאלה,

איך יכול אדם להצטער ולבכות על דבר שאירע לפני אלפי שנים?

מובא בגמרא,

מסכת חולין דף עא,

ובלשון הזה אמר לי,

חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל,

הוא פירש רש״י, זיכרונו לברכה, שם.

הפסד בחבלה היא בעולם.

תלמיד ותיק כמותי,

אני בן עזאי שלא שימשתי את רבי ישמעאל.

כשהאדם מחמיץ את ההזדמנות להתפכח ולהחכים,

לא רק לעצמו הוא הפסיד,

אלא כל העולם מתחבל ונפסד על ידו.

אז חבל על בן עזאי

שלא שימש את רבי ישמעאל,

שלא למד ממנו בקרבתו ושימש אותו כדי ללמוד באופן מעשי

את מה שהיה יכול לספוג ממנו.

אותו בן עזאי,

שכתוב בבכורות נח,

כל חכמי ישראל דומין עליי כקליפת השום,

נמצא שגם רבי ישמעאל בכלל זה.

כי אם גם הוא אומר,

כל חכמי ישראל דומין עליי כקליפת השום, משמע שגם רבי ישמעאל בכלל זה.

ומה למדנו קודם?

על זה שהוא לא למד מרבי ישמעאל,

אז הפסד וחבלה היא בעולם.

מכל מקום,

כיוון שהייתה איזו נקודה בדרך לימודו של רבי ישמעאל,

שהיה יכול בן עזאי לקבלה ממנו

אם היה משמשו,

ועכשיו שלא שימשו הפסיד אותה,

חש בן עזאי כי כל העולם כולו נחבל על ידי ההפסד הזה.

כי האדם הגדול הוא צינור ההשפעה מן השמיים,

ויש אפילו גדולים שאוהבים את גדולתם על ידי גדלותו,

ובהסתלקו נסתם הצינור,

ועבדה חוכמת בני דורו שהיו חכמים כמותו בעודו קיים.

זאת אומרת, יש גדול, והגדול הזה הוא הצינור שפע שדרכו יורד שפע של חוכמה לכל הדור.

ואם הוא מסתלק,

אז נסתם השפע גם מאותם חכמים גדולים שזכו לינוק מהצינור שלו.

כמו שכתוב, בכל יום בת קול יוצאת ומכרזת,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.

וחנינא בני די לו בקו חרובין מערב שבת לערב שבת.

אז זאת אומרת, חנינא בן דוסא הוא היה צדיק יסוד עולם,

וכל העולם היה ניזון, כל העולם כולו היה ניזון בשביל חנינא בני. זאת אומרת, בזכותו.

אבל הזוהר הקדוש מגלה את הסוד ואומר שלא רק בזכותו, בשבילו,

אלא בשבילו, הכוונה בשביל שלו, בצינור של השפע שיורד השפע לעולם,

דרך השביל שלו כל העולם היה ניזון.

זאת אומרת, זו הבחינה של צדיק יסוד עולם.

וכן אנחנו מוצאים באליהו, לאחר שעלה בסערה השמיימה,

אמרו בני הנביאים לאלישע.

אלישע היה תלמיד המובהק של אליהו הנביא.

היננה יש את עבדיך חמישים אנשים בני חיל,

ילכו נא ויבקשו את אדוניך,

פן נשאו רוח אדוני וישליכהו באחד הערים.

כיוון שאליהו הנביא עלה בסערה השמיימה

עם רכב אש ופרשים,

כיוון שהוא עלה השמיימה,

אז אלישע הלך לחפש.

אז מה אמרו לו בני הנביאים שפגשו אותו?

הננה יש את עבדיך חמישים אנשים בני חיל, ילכו נא ויפקשו את אדוניך, פן נשאו רוח ה' וישליכהו בחדרי.

אולי הוא עלה ונפל באיזשהו מקום.

אז מה הם אמרו?

רש״י אומר,

אפשר אמש אמרו, הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו נעלם מהם, היכן הוא?

יום לפני כן,

בני הנביאים הודיעו לאלישע שהם יודעים על פי הנבואה

שהקדוש ברוך הוא לוקח את אליהו

אז לפני שהוא נלקח השמיימה

הם כבר ידעו

שואל רשי

אמש אמרו לו לאלישע

הידעת כי השם לוקח את אדוניך?

זאת אומרת הם ידעו

ועכשיו נעלם מהם, היכן הוא?

הם אומרים אנחנו נלך לחפש אותו אם נפל על אחד הערים?

מלמד

מיום שנגנז אליהו

הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים.

כיוון שהוא היה צינור השפע

שדרכו ירדה גם נבואה לאחרים,

ברגע שהוא נסתלק,

מאותו זמן הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, אתמול הם ידעו שהוא ימות והיום הם צריכים לחפש אותו איפה הוא נמצא.

פירוש השפעת הנבואה על כל הנביאים הייתה על ידי אליהו,

שימו לב,

ואפילו שבני הנביאים אמרו

הידעת כי היום השם לוקח את אדוניך, שמעתם?

אדוניך ולא אדוננו.

למרות שלמדנו עכשיו שאם היו מושפעים ממנו, מה כתוב?

לוקח את אדוניך מעל ראשיך.

אדוניך ולא אדוננו מלמד שהם היו שקולים כמו אליהו.

זאת אומרת, בני הנביאים היו שקולים כמו אליהו.

אם כן, הם היו נביאים גדולים כאליהו,

אבל מכל מקום מה למדנו?

שקול גדולתם ומדרגתם ירדה להם דרך אליהו הנביא,

וכשנסתלק,

נסתלקה רוח הקודש מכולם.

זאת אומרת,

לא חייב להיות הכי גדול בדור

בשביל שדרכו ירד השפע.

הנה הם היו שבים לאליהו,

ולמרות זאת השפע ירד דרכו,

וכשהוא יסתלק, נסתלק מהם.

זה מה שאמר בן עזאי,

הפסד וחבלה בעולם

על שהוא לא שימש את רבי ישמעאל וחיסר מדרגות שהיה יכול להגיע אליהן,

ועל ידי זה להשפיע שפע רב של תורה וחוכמה על כל חכמי ישראל.

ולמרות

שכשהוא אמר שכל חכמי ישראל כקליפת השום כנגדו,

גם רבי ישמעאל היה שם, כמו שאמרנו.

מכל מקום היה לו מה ללמוד ממנו,

וזה שהוא לא למד זו חבלה לכל העולם כולו,

בגלל שהוא לא קיבל את הנקודה החסרה ממנו.

זהו גם הטעם להצטער על מיתת בני אהרון,

שהעולם כולו נחבל ונפסד בחסרונם,

ורישומו של הפסד וחבלה זו שבעולם ניכר אף לאחר אלפי שנים,

כי הפסד וחבלה כזה הוא חסרון אשר לא יוכל להימנות.

למי שלא יודע,

שני בני אהרון, נדב ואביהו,

הם היו גדולים יותר ממשה ואהרון.

והם נכנסו למשכן

והקריבו עש זרה,

והם נשרפו חיים.

וזה היה יום קשה מאוד לישראל.

והיכולת שלהם הייתה להשפיע על העולם עד סוף הדורות,

נגוזה עם מיתתם,

וההפסד והחורבן והחבלה מזה ניכר עד היום אלפי שנים.

ועל חסרון זה יש לבכות מרה ולהצטער עד מאוד,

והבחייה על זה היא תיקון גדול לכפרת עוונות ולהצלת הבנים.

גם ככה כל מי שמזיל דמעות

על צדיק שנפטר,

יש לו שמירה על הבנים שלו, וכתוב שמי שלא בוכה על צדיק גדול שנפטר,

יש סכנה לבנים שלו.

ופה רואים

שיש הצלה לבנים, הם בוכים ביום כיפור

על אבידת בני אהרון.

וכן אנחנו לומדים מעוד מקור.

מובא בסנהדרין,

בדף סח,

כשחלה רבי אליעזר,

נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו.

רבי אליעזר הגדול היה חולה, ורבי עקיבא וחבריו נכנסו,

וכל אחד אמר שבחים ומעלות על רבי אליעזר.

ורבי אליעזר אמר לכל אחד מה יקרה איתו,

ואז רבי עקיבא שאל,

שלי מה הוא?

אומר רש״י,

במה תהיה מיתתו של רבי עקיבא? הוא רצה לדעת איך הוא יגמור את העולם הזה.

אמר לו רבי אליעזר,

שלך קשה משלהם.

המיתה שלך תהיה קשה יותר מכולם.

ופירש רש״י,

למה המיתה של רבי עקיבא תהיה יותר קשה משל כולם?

מפני שליבך פתוח כעולם,

ואילו שמשתני היית לומד תורה הרבה.

זאת אומרת,

אתה, הלב שלך גדול מאוד ורחב להכיל,

כמו עולם,

כמה תורה שהייתי רוצה להשפיע עליך,

הייתי יכול להשפיע ולמלא לך את הלב.

אבל, כיוון שלא שימש

כראוי ומספיק את רבי אליעזר, לא למד אצלו מספיק,

לא למד תורה הרבה, ובאמת רבי עקיבא אומר שכנגד ריבו, רבי אליעזר,

כל החוכמה של רבי עקיבא,

ושתבינו, רבי עקיבא הגיע לשאר החמישים,

מה שמשה רבנו לא הגיע,

רק לארבעים ותשע,

שערי חוכמה,

הוא אמר על רבי אליעזר שהחוכמה שיש לו לרבי עקיבא היא כלוקק מן הים.

שמעתם?

כלב שלוקק מן הים,

כמה הוא יכול להוציא מים?

ככה כל חוכמתו של רבי עקיבא ליד האוקיינוס הגדול, רבי אליעזר.

וכדברי רבי אליעזר כן היה, מה היה סופו של רבי עקיבא?

סרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

לוקחים בן אדם חי, לוקחים מסרקות של ברזל, וסורקים את בשרו חי במסרקות של ברזל.

זה כתוב בברכות סא,

ובמנחות כט כתוב, וקשה מזו,

ששקלו את בשרו במקולין,

לקחו את גופתו של רבי עקיבא,

וחתכו אותה חתיכות-חתיכות,

ותלו אותה במקולין באטליז.

וכבר שאל משה רבנו עליו השלום,

כשהיה בהר סיני,

וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על כל אות ואות,

שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד לעמוד אחד בשם עקיבא בן יוסף,

שידרוש טילי-טילים של הלכות על קוצו של יוד.

אמר לו, הראה לי,

הראה לי אותו,

וראה לו אותו.

ואחר כך הוא חלשה דעתו קצת של משה רבנו,

אז הוא ראה שבאיזשהו זמן יושב רבי עקיבא בבית המדרש ודורש.

ואז שאל אותו אחד התלמידים שאלה, אז הוא אמר לו, זה ההלכה למשה מסיני.

נרגע משה רבנו.

אמר, תראה לי מה סופו,

וראה את סופו שתיארנו.

אמר, זה תורה וזה סכרה?

שאל משה רבנו,

כי דבר זה הוא שלילת כבוד האדם מכל וכל לנהוג בבשרו כמנהג בשר בהמה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עלתה לי במחשבה.

מה הפירוש כך?

יש בזה כמה דברים,

אבל אחד מהדברים זה כך, זה מניין 40. 40 שנה הוא היה עם הארץ,

רבי עקיבא.

אז כך עלה לי במחשבה.

ויש עוד חשבון, כך עלה לי במחשבה,

שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם במידת הדין,

ורבי עקיבא רצה לעבוד את ה' במידת הדין,

לכן דנו אותו במידת הדין כמו שהיה במחשבה בתחילה לברוא את העולם במידת הדין.

אז כל העונש הנורא הזה, בגלל מה?

בגלל שלא שימש את רבי אליהו.

רבי אליעזר

לא שימש את רבי אליעזר

לפי הגמרא הזאת

כיוון שהוא לא שימש שלחה קשה מכולן.

אפילו שאין לנו מושג בעוצם גדולתו של רבי עקיבא

שאמר עליו משה רבנו לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי

מבין משה רבנו שהוא גדול ממנו.

למרות זאת כיוון שהיה יכול להשיג מעלה על מעלתו של עצמו רבי עקיבא

אם היה משמש את רבי אליעזר ולא שימש מתוך כך הפסד וחבלה בעולם

וקיבל העונש החמור ביותר

וזאת תביעה נוראה מאת כל אחד מאיתנו

כי מי יכול להגיד שהוא השיג את המעלה שיכול להגיע אליה?

יש מעשה נורא

מילד

ששמע בשעות הלילה הקטנות שאבא ואימא אומרים

שכיוון שהילד מנסה בתלמוד תורה ללמוד ולא מצליח ולא עלתה בידו

לכן עדיף

להוציאו מהתלמוד תורה ולמסור אותו שיהיה נער שוליה לעזור לנגר.

הילד שמע זאת,

קם מהמיטה,

רץ לאביו ובכה, אמר לו אבא לא לא לא לא לא לעשות לי את זה.

אמר אני אשתדל מאוד ללמוד. אמר לו תראה אנחנו ניסינו ואתה עדיין לא הצלחת

ואם לא עלתה בידך אז אתה תהיה פשוט יהודי ירא שמיים אבל לא תוכל להיות תלמיד חכם מה נעשה.

אמר לו לא אבא אל תוותר עליי אני רוצה להמשיך ולנסות תן לי עוד צ'אנס.

והילד התאמץ באמת

התאמץ התאמץ עלה עלה עלה עלה עד שנהיה אחד מגדולי הדור.

ומי הוא?

הנציב מוולוז'ין

זכר צדיק לברכה.

לפני שהוא נפטר

אז הוא החזיק את הספרים שלו ביד ובכה.

ואמר אני בעוד רגעים ספורים עולה לבית דין של מעלה.

אם לא הייתי שומע את אותה שיחה ונלחם

להתגבר ולהתעלות

על מה שהיה ביכולתי אז,

הייתי מגיע עכשיו לבית דין של מעלה

והיו שואלים אותי,

תגיד, אתה מכיר את הספרים מעמק דבר?

אני לא יודע כלום, אני הייתי נגר, מה אני הייתי? מאיפה אני מבין בספרים?

והיו מוציאים את הספרים שלי

ומראים אותם לפניי ואומרים, אתה יודע שאתה היית צריך לכתוב אותם?

מה הייתי אומר?

שבמקום להיות גאון בישראל הייתי מגיע לשם עם הארץ.

למה? כי לא ניצלתי את המעלה שיעדו לי מתחילה.

זה מה שאנחנו נשאלים פה.

מי יכול מאיתנו לומר שהוא השיג את המעלה

שהוא יכול להגיע אליה.

ואני אומר לכם כבר, ברור

שיש פה אנשים שאם היו משקיעים בתורה או בירת שמיים באמת,

היו יכולים בשקט להיות מגדולי ישראל.

ודאי שכל העשירים היו יכולים להיות מגדולי ישראל,

משום שהתאווה שלהם לכסף

ולממון ולריצות ולעסקים ולכל הדברים האלה,

ללא לאות,

מחוף לחוף, מים לים, ממדינה למדינה בשל עוד כמה דולרים.

אם היו משקיעים את הנכונות והמאמץ הזה ללימוד התורה ומצוותיה,

היו מעפילים מעלה-מעלה ומגיעים למדרגות גבוהות ביותר.

אבל כסף רואים מייד אחרי עסקה 2-3.

בלימוד תורה, אחרי כמה דפים, עוד לא רואים שאתה גדול בישראל,

ולוקח קצת יותר זמן.

ואנשים רוצים מזומן,

cash money,

הם רוצים כבר לראות תוצאות.

אז אם יש תוצאות היום ויש תוצאות בעוד 20 שנה,

הם מעדיפים של עכשיו.

ופה הם מפסידים את מה שהם היו יכולים להגיע, כי יצר הרע עבד עליהם ובגדול.

אז לכן,

התביעה תהיה תביעה, ותכף תשמעו עד איפה.

ועל יאמר אדם,

אין בכוחי לפעול גדולות בחוכמתי שניתנה לי.

אני, מה יש לי חוכמה 20 גרם?

מה אני יכול לעשות איתה?

בקושי אני קונה במכולת.

על יאמר אדם,

שאין בכוחי לפעול גדולות בחוכמתי שניתנה לי.

אז קודם כל, להסיר טעות נפוצה.

גם אם אדם קיבל מנת משכל נמוכה

או מעט חוכמה,

בהשתדלות ובמאמץ בתורה, הקדוש ברוך הוא פותח את מוחו של האדם ונותן לו במתנה.

הרי אנחנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה,

בשאלת צרכים, שאלה ראשונה, מה אנחנו מבקשים?

אתה חונן לאדם דעת.

חוננו מאיתך חוכמה, בינה ודעת. זאת אומרת, בכל רגע אנחנו יכולים לקבל מנה קדושה של חוכמה, בינה ודעת.

אז גם אם יש לך מנת משכל נמוכה, כמו שאומרים או מחשבנים לך,

דע לך, זה לא סופי.

הכל תלוי בהשתדלות ובתפילה.

צא ולמד, מה יכול אדם לפעול ועד היכן יכול להגיע?

בואו תשמעו עד איפה אנחנו יכולים להגיע.

אמר רבי שמעון בן לקיש,

שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה.

כתוב אחד אומר, והיית רק למעלה.

וכתוב על זה במדרש, יכול כמוני?

כשהפסוק אומר, והיית רק למעלה.

יכול כמוני, אתה יכול להיות למעלה כמו הקדוש ברוך הוא? יכול כמוני?

תלמוד לומר רק.

רק זה לשון מיעוט.

גדולתי למעלה מגדולתכם.

זאת אומרת, תוכלו להיות למעלה למעלה,

אבל לא כמוני ממש.

כי גדולתי למעלה מגדולתכם.

כתוב, קדושים תהיו.

שואל המדרש, יכול כמוני?

תלמוד לומר

כי קדוש אני.

קדושתי למעלה מקדושתכם.

אז זה מה שלמדנו.

למדנו שאנחנו יכולים להיות קדושים במדרגה גבוהה ביותר,

אבל לא כמו הקדוש ברוך הוא.

אנחנו יכולים להיות למעלה למעלה,

אבל לא כמו הקדוש ברוך הוא.

אבל בהבא אמנה של יכול כמוני,

זה דבר מבהיל מאוד.

עצם השאלה

שאפשר לשאול,

יכול כמוני?

זאת אומרת, הייתה סברה לומר שאנחנו יכולים להיות במעלה של הקדוש ברוך הוא.

יכולים להיות במעלה של קדושה של הקדוש ברוך הוא.

זה בהבא באמן. כשהייתי אומר ככה, האם הייתי יכול לומר כזה דבר או לא?

נשאלה השאלה.

אם כן,

אם לא אמרו את זה חכמים זיכרונם לברכה,

אי אפשר לומר דבר כזה.

אבל חכמים זיכרונם לברכה,

הם השיגו הרבה יותר מאיתנו את גדולתו של הקדוש ברוך הוא כביכול, ואף על פי כן לא נמנעו לשאול יכול כמוני,

כי הבינו עד כמה יכול אדם להתדבק בקדוש ברוך הוא

בבחינת כמוני.

ואפילו הפסוק אינו מגביל כוח האדם,

אלא גדולתי למעלה מגדולתכם,

קדושתי למעלה מקדושתכם.

אז אתם רואים, זה מדובר עליי, עליכם, על כל אחד ואחת.

כל אחד מאיתנו יכול להגיע למדרגות הכי גבוהות ברוחניות,

להיות מלאך ממש,

מלאך אלוקים,

כמו אליהו הנביא, כמו חנוך,

בדיוק מלאך. כל אדם, אם רוצה וישאף,

יוכל להיות מלאך.

ומצאנו כמה דרכים להגיע על ידן למדרגות עליונות.

אז בואו נלמד איך מגיעים לזה.

האחת,

כתוב, אם בחוקותיי תלכו.

פירש רש״י שתהיו עמלים בתורה וכתוב

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים

שמעתם?

אם חוקותיי תלכו ותהיו עמלים בתורה אז אני אתהלך בתוככם והייתי לכם לאלוהים פירש רש״י

אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם

ולא תהיו מזדעזעים ממני.

נשאלת השאלה, יכול, לא תיראו ממני?

לא די שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא אטייל עמכם בגן עדן

אלא

עוד כאחד מכם

ולא תהיו מזדעזעים ממני.

עד כדי כך המעלה של מי שעמל בתורה

עד האפשרות של יכול לא תיראו ממני?

הרי

אלה מעלות שמעבר למושגים שלנו,

אבל התורה אומרת את זה בפסוקים ברורים,

חד משמעיים.

אז זה דרך אחת, אם אדם רוצה, לזכות

עמלה של התורה.

מה זה עמל של תורה?

בואו תשמעו,

אנחנו למדים את זה מיעקב אבינו עליו השלום.

כתוב בו וישכב במקום ההוא.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שכל ארבע עשרה שנה בבית מדרשו של שם ועבר

לא שכב

ובמקום ההוא,

רק במקום ההוא אחרי ארבע עשרה שנה,

איפה שהיה החלום, סולם יעקב,

ובמקום ההוא ששכב,

לא על גבי מיתה גם שכב, אלא על גבי אבני המקום.

אז מכלל שכל ארבע עשרה שנה אפילו על אבן לא שכב.

זה עמל של תורה.

ואין קץ למתן שכרה ואין לשער המעלות שמשיגין על ידה.

ואם אתם חושבים שזה יעקב אבינו ואז,

אז תדעו לכם שגם בדורותינו אלה

יש יהודים שחיים ככה.

לדוגמה, בדור הקודם,

אז טייפלר, זכר צדיק לברכה,

יעיד על עצמו שבצעירותו הוא היה לומד 36 שעות רצוף

כל הזמן.

וכשכבר לא יכול להחזיק מעמד אז הוא היה נרדם ככה על הסטנדר,

לא הולך למיטה,

על הסטנדר,

וכשהוא היה מתעורר היה ממשיך ללמוד.

עוד 36 שעות.

זה היה בצעירותו.

בזקנותו לא היה לו כבר כוח,

אז הוא למד רק 24 שעות רצוף.

היו מגאוני ישראל בדורות האחרונים שגידלו קוקו,

לא לסיבות שהחבר'ה מגדלים,

והיו קושרים את הסערות

עם חבל למעלה,

שאם היו נרדמים אז היה מחזיר להם את הראש.

נרדם, הופ, הסערות מחזירות אותו למעלה.

שמעתם?

להבדיל,

יש סטודנטים שלומדים סמסטר והם רוצים להספיק תוך שלושה חודשים לעבור את המבחנים,

ולא תמיד הם יכולים להישאר ערים בלילה,

אז סיפרו לי,

שמים את הרגליים במים קרים להישאר ערים.

הרצון שלהם לקבל ציון טוב במבחן.

אז זאת אומרת, אם בן אדם רוצה ויש לו סיבה לרצות,

אין גבול למה שהאדם יכול לסגף את גופו בשביל להשיג את המעלות או התפקידים או השררה שהוא חפץ להשיג.

עוד יש בשכר הצפון למי שעמל בתורה,

ולא תגעל נפשי אתכם,

מבטיחי התורה.

פרש רש״י, אין רוחי קצה בכם.

דבר נורא רואים כאן,

שרק אם הגיע אדם למדרגות עליונות של אטייל עמכם בגן עדן ולא תהיו מזדעזעים ממני,

אז אין רוחי קצה בכם.

אבל אם לא הגיע לדרגה רמה ונישאה זו,

לא זו בלבד שאין הוא זוכה לאטייל עמכם בגן עדן.

אלא אף רוחי קצה בכם,

כביכול באדם הזה שלא הגיע למעלות שהיה יכול להשיגן.

היינו שקניין המעלות העליונות

זה לא רק דבר נעים ומועיל בלבד,

אלא זה הכרח ועיקר בתכלית חיי האדם,

כי אם לא תגעל נפשי אתכם,

תגידו לי משהו,

אם עכשיו הייתה אפשרות,

נותנים אפשרות לכל משפחה לשלוח נציג מהבית הכי זריז, הכי נמרץ,

עם סל גדול,

להיכנס לבנק

ולאסוף כסף

במשך שבע דקות.

כמה שהוא יכניס לסל

של המשפחה.

כל אחד שלח את הבן הכי נמרץ,

הגיעו כל אחד מילה מה שיכול.

ילד אחד חזר,

שסמכו עליו מאוד,

והגיע עם עשר אחוז מהסל.

עשר אחוז.

רוב האנשים הגיעו שישים,

שבעים אחוז, חמישים אחוז, שמונים אחוז, תשעים אחוז.

הוא הגיע עם עשר אחוז.

מה המשפחה עושה לו על זה שהוא חזר רק עם עשר אחוז מהסל כסף?

אה? איזה ברכות הוא מקבל?

אתם מבינים מה אני אומר או לא מבינים?

עכשיו תחשבו,

הקדוש ברוך הוא שלח אותנו בתור הילדים הכי טובים שיש לו

לעולם הזה, לא לשבע דקות, לשבעים שנה.

והוא אומר, תאספו!

תאספו!

אתם יכולים להשיג את המעלות הכי גדולות.

תשיגו! אני נותן לכם את כל העזרה.

לא אמנע מכם קול. כל מה שתצטרכו למשימה, אני אתן.

בן אדם חוזר למעלה,

אפילו עשר אחוז ממה שיכול להשיג, לא השיג.

נו, איך הקדוש ברוך הוא יסתכל עליו?

אומר, אם תגיעו עם מה שצריך,

ולא תגעל נפשי, לא תקוץ נפשי בכם, אבל אם תגיעו ככה?

השקעתי בך שבעים שנה, שמונים שנה, נתתי לך למטה, מה עשית? שתית קוניאק?

שתית בירה?

אכלת ופלים? מה עשית?

נגבת חומוס?

ושלחתי אותך?

בשביל לאכול פיתות?

שלחתי אותך משמי השמיים עד למטה?

מטה נמלה?

אתה יכול להגיע למעלות של מלאכים.

מה עשית? אכלת כמו מקקים?

מה עשית פה?

זאת אומרת, אדם יכול להשיג הישגים,

והוא אפילו לא יודע מי הוא.

הוא לא יודע מה הוא.

הוא לא יודע לאן הוא יכול להגיע.

זה דבר אחד שאיתו אפשר להשיג את המעלות הנכבדות האלה, אם אתם רוצים את הילם הקדוש ברוך הוא בגן העדן ולא מזדעזעים ממנו ולא תקוץ נפשו בכם.

עמל של תורה באמת.

הנה ההבטחה של התורה.

שתיים.

עוד דרך מצינו בתורה.

קדושים תהיו.

אמרו חכמים, זיכרונו לברכה,

פרושים תהיו.

קדש עצמך במותר לך.

זאת אומרת, אדם צריך לפרוש מענייני החומר כמה שיותר, גם מה שמותר לו,

וככה הוא נקרא קדוש. קדוש זה לשון פרישות,

וגם במותר לך. קדש עצמך במותר לך.

ודרשו חכמים זיכרונם לברכה.

קדושים תהיו.

יכול כמוני,

תלמוד לומר, כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם.

הרי שעל ידי מידת פרישות

יכול אדם להשיג מדרגות לאין שיעור וערך.

אכן, אף מידה זו של פרישות וקדושה אינה מצווה ומעלה יתרה בעלמא,

אלא חיוב והכרח,

אשר בלעדיו אדם נמצא בסכנה איומה של אבדון.

כמו שלומדים מדברי הרמב״ן,

זיכרונו לברכה בפרשת כי תצא,

בעניין בן סורר שהעונש שלו שהוא נידון בסקילה

מה הוא עושה הבן סורר?

אוכל תרטימר בשר ולוג יין והוא בלוע אוכל שותה כל הזמן

וצריך הרבה משאבים בשביל למלא את צרכיו

כתב עליו הרמב״ן

שכיוון שהיה זולל וסובה

עבר על מה שנצטווינו קדושים תהיו

שנצטווינו לדעת את השם בכל דרכיו

וזולל וסובל לא יודע דרך השם

אדם שכל הזמן אוכל ושותה, אוכל ושותה,

כל חייו זה סביב אכילה ושתייה,

אדם הזה לא יודע דרך השם

ועל הכלל

אין בו עתה חטא מוות.

מדובר על ילד קטן בסביבות 13. אין עליו חטא מוות לפי המעשים.

על שם סופו הוא נידון, סוקלים אותו כי מוטב שימות זכאי ולא ימות חייו.

זאת אומרת כל זמן שהוא לא יגיע לחיוב כי אז הוא ימות חייו על מעשיו

כי הוא ודאי יעמוד בפרשת דרכים כשלא ימצא את סיפוקו

ויילסתם את הבריות וגם יהרוג בשעה שלא ישיג את סיפוקו.

כמו שאתם רואים היום שיש כאלה שהם זולל וסובה לא של אכילה ושתייה אלא נרקומנים,

שהם זקוקים מאוד לסם והם אמלילים את המשפחות שלהם

והם גונבים ושודדים והכול, הם לא מוצאים סיפוקם ואם הם צריכים לעשות מעשים שלא ייעשו הם עושים כי הם רועדים,

רועדים, הם לא יכולים בלי זה, הם לא יכולים.

בן זולל וסובה

נידון על שם סופו.

אז התורה ירדה לסוף דעתו שאם הוא כבר מגיל כזה בלוע ככה,

הוא לא יוכל לתקן את עצמו בהמשך.

בסין יש ילד בן שלוש שנים משקל שישים קילו

בגובה מטר.

משהו מפחיד.

וזה רק שלוש שנים. שש שנים מה?

זו כבר הקיבה היותר גדולה.

אבל אומרים שיש לו איזה הפרעה. אומרים.

לא יודעים. אומרים שיש לו הפרעה.

בטח יש לו הפרעה. גם בן סורר ומורה יש לו הפרעה.

הוא צריך לאכול כל היום בשר וכל הזמן לשתות יין. בטח זה הפרעה.

היוצא מדבריו הקדושים של הרמב״ן,

שעל ידי שלא קיים מצוות.

איזה מצווה? מצווה של קדושים תהיו. לא קידש את עצמו במותר לו. דהיינו, לא פרש.

ממש מותר לו. כי בשר מותר לאכול.

מותר לאכול בשר כאוות נפשך.

בכל אופן אומרת התורה, זה שהתורה השאירה לך את ההחלטה,

זה לא אומר שתהיה נבל ברשות התורה.

התורה נותנה לך רשות.

אבל אתה צריך להיות חכם לדעת מתי לבלום.

אז בגלל שהוא לא קידש עצמו במותר לו,

סופו להגיע להיות יושב על פרשת דרכים ומלסתם את הבריות.

על זה אמרו,

מוטב שימות זכאי ואל ימות חייו.

ופירש הרב אבן עזרא,

כי בן סורר ומורה אפיקורוסו.

כופר,

כי אינו מסתפק בהכרח ולוקח המותרות.

שמעתם?

האבן עזרא מגדיר דבר מדהים.

מי שלא מסתפק בהכרח,

הכרח זה משהו מוכרח בשביל לאכול ולחיות ולהתקיים.

אלא מה? הוא לוקח המותרות, מה שהוא לא צריך, הוא לא מוכרח.

אדם כזה נקרא אפיקורוס.

אמנם יש שתי דרכים,

כמו שלמדנו עכשיו, עמלה של התורה מצד אחד,

וקדושה ופרישות,

אבל שנדע, זה דבר אחד הוא.

כמו ששנינו,

כך דרכה של התורה,

פת במלח תאכל.

שמעתם איך אוכלים?

לחם ומלח.

לא בהתחלה רק,

גם בסוף.

ומים במשורה תשתה

עם מבחנה של מים.

לא כמו שהיום יש 250 מילי.

ועל הארץ תשאר.

שמעתם איזה מזרון?

פרדייז.

על הארץ תשאר.

וחיי צער תחיה ובתורה תעמל.

זאת אומרת,

גם אם יש לך תנאים כאלה,

וגם אם אין לך תנאים כאלה, תבחר בכאלה.

אם אתה עושה כן,

אשריך וטוב לך.

אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

טוב לך לעולם הבא, אני מבין.

אדם שמוכן להסתפק בכל כך מעט

ולעמול בתורה מתוך חיי צער ודוחא כאלה,

ודאי שמגיע לעולם הבא, כי העולם הזה לא היה לו.

אבל מה כתוב פה? אשריך בעולם הזה.

איך אפשר להגיד אשריך זה אשריך?

אז מדייקת המשנה ואומרת, אם אתה עושה כן,

אשריך בעולם הזה. תעשה כן ואתה תרגיש אשריך בעולם הזה.

תעשה כן.

אתם יודעים כמה אברכים יש שישנים,

מנוחת צהריים ולפעמים לילה, על ספסלים בבית המדרש?

הם לא הולכים הביתה לנוח על כריות.

במקרה הטוב, כשהם לא נחים על הסטנדר,

אז הם שוכבים על ספסלים.

למה לא לבזבז את הזמן? ללכת, לחזור, לחזור, ללכת,

ולא להתענג.

המעלות בתורה והפרישות הולכות בד בבד, לא ייפרדו.

ודרך העמלות בתורה היא רק בדרך הפרישות.

וכל ההשגות העליונות על ידי עמל התורה והפרישות הן באות לאדם.

זה שאמרו חכמים, אם אתה עושה כן,

אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

בעולם הזה הוא חי חיי אושר,

כי לא חסר לו מאומה, הוא גם לא צריך לכלום,

כי הוא מסתפק.

לחם ומלח יש בכל מקום,

ומים בקמצוציות לשתות אין בעיה.

רצפה יש בכל מקום לישון,

חיי צער, ברוך השם, הוא מרגיש, אז מה הבעיה?

אשריך כבר בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא.

והטוב,

מה הטוב? אשריך בעולם הזה, והטוב לעולם הבא. איזה טוב?

אטייל עמכם בגן עדן,

ולא תהיו מזדעזעים ממני.

זה הטוב שמחכה לו.

אך למרות שהוא עושה את הכל,

עמל בתורה וחי צער ופרישות,

עדיין אין באלו כדי להבטיח לו את הטוב ואת האושר,

כי יש עוד עיקר גדול שנצרך לכל זה.

מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

מה יעשה אדם ויחכם?

אמר להם, ירבה בישיבה וימעט בסחורה.

אמרו, הרבה עשו כן ולא אוהב להם,

אלא יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו,

שנאמר כי ה' ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

זאת אומרת,

שאלו,

מה יעשה אדם ויחכם? אני רוצה להיות חכם.

מה אני צריך לעשות?

התשובה היא, ירבה בישיבה,

ימעט בסחורה,

תעבוד פחות, תלמד יותר, תחכים.

אז ענו,

רגע, אבל הרבה עשו חן ולא אוהב להם. הרבה ישבו ולמדו הרבה שעות, הרבה שעות, ועבדו פחות,

ולא אוהב להם, לא נהיו חכמים גדולים.

התשובה יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו.

ונשאלת השאלה,

מהי כמה שמעלן? מה בא להשמיענו?

למה לא לומר להם, ירבה בישיבה,

הואיל וזה תלוי ברחמים שהוא מבקש בתפילה?

הרי על התשובה, הרבה עשו חן ולא עלתה בידם.

אז מה הייתה התשובה?

התשובה הייתה, יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו.

אז אם תלוי ברחמים,

למה נאמר ירבה בישיבה?

יבקש רחמים עד שיהיה חכם.

אלא דהא ולא הא לא סגי.

לא מספיק.

צריך גם ירבה בישיבה וגם להרבות בתפילה.

אבל תפילה לבד זה לא מועיל.

צריך גם זה.

וגם זה.

רבותיי למדנו היום שיעור מדהים אולי קצת כבד

אבל סוף סוף אולי אנחנו מבינים מה מצפים מאיתנו ומה היכולות שאנחנו יכולים להגיע אליהן

ושימו לב זה מדובר על כל אחד ואחד מאיתנו

כי כשהתורה אומרת אם בחוקותיי תלכו

היא מדברת לכולם

ושתהיו עמלים בתורה פירושו זה כמה אתה מוכן כמה יש לך מוכנות לזה

אבל לא כולם מוכנים לישון על הארץ

ולא כולם מוכנים להסתפק במועט

בשעה שהם רואים הרבה אנשים מצליחנים כביכול

ומשיגים הישגים

והולכים ומצלצלים בכיסים

והם צריכים לשכב על הארץ

לא שממש

צריך לישון על הארץ

אבל מי שיגיע למצב כזה שיוכל לישון גם על הארץ ולא ירגיש שום הבדל

בין מיטה לארץ הוא כבר יגיע למדרגה גבוהה ביותר כי העולם הזה כבר לא מפריע לו בכלל

הבעיה שלנו שאנחנו עם הכרית לא במקום כבר לא ישנים טוב

יש כאלה עם אין להם שתי כריות

חבל על הזמן, זה תשעה באב

ואם אין לו נעלי בית, וואי וואי וואי

אז זאת אומרת אנחנו התרגלנו לפינוקים שזה לא מעל מעדין

מי שרואה באיזה מערות למדו התנאים הקדושים מערת אביי ורבה

אתה נכנס לשם אתה אומר אי אפשר לנשום

והם למדו שם לאור הנר

את כל התורה בגמרא

אנחנו מקבלים מהם מהמערה

ורבי שמעון בר יוחאי את כל הזוהר הקדוש הוציא במערה

שהיה שלוש עשרה שנה

ומה הוא אכל?

חרובים

ומה הוא שתה?

מים

ואיפה הוא ישן? בתוך החול קבור עם הראש בחוץ

שלוש עשרה שנה הוא והבן שלו

והוציאו את הזוהר הקדוש

אז זאת אומרת רבותיי

אפשר לחיות ככה

אם רוצים

כמה שאתה ממעט בחומר ככה אתה עולה ברוחניות כי גדולי ישראל אמרו

שגשמיות ורוחניות זה שני אויבים

כמו אש ומים שלא יכולים לדור בכלי אחד

או שהאש מאדת המים או שהמים מכבים את האש הם לא יכולים לדור במחיצה אחת

ככה גוף והנשמה הם אויבים זה לזה ולא יכולים לדור במחיצה אחת אחד דוחה את השני כל הזמן

אם הנשמה מתעצמת

אז היא לא חשה ולא מרגישה ולא שומעת לגוף בכלל והגוף נגרר לכן אתה יכול לשכב

פה לשכב שם לא לישון כן לישון לא לאכול כן לאכול אתה בכלל לא מרגיש את הגוף

אבל אם בן אדם הפוך הגוף אצלו שולט

הוא לא מרגיש בכלל שיש לו נשמה

אין לו שום דבר רוחני רק איבלע איתחן לפלף קונה רץ נוסע מבלה זה ישן נח

זהו

זאת אומרת אין מיקס כזה גם וגם גם וגם

זה רק הטעיה

אדם צריך לבחור מה הוא רוצה

והגמרא אומרת מאמר חבל על הזמן

לא ניתן העולם הזה אלא לאחאב בן עמרי שהוא היה כופר גדול ועבר על כל התורה משהו איום ונורא

אבל הוא לא חשש ולא פחד מהקדוש ברוך הוא ולא כלום

ושום דבר רוחני לא הטריח אותו ולא הטריד אותו ממילא הוא נהנה מהעולם הזה מאה אחוז

לא ניתן עולם הבא אלא לרבי חנינא בן דוסא

למה?

כיוון שרבי חנינא בן דוסא היה בעולם הזה אוכל קו חרובין מערב שבת עד ערב שבת

זאת אומרת העולם הזה בכלל לא דיבר אליו כלום אתם יודעים מה זה לאכול חרובין?

גראט גראט גראט גראט איזה רעש יבש כמו קרש

זאת אומרת העולם הזה לא הפריע לו בכלל אז איפה הוא היה כל הזמן גם כשהוא היה פה איפה הוא היה בעולם הבא?

בינוניים

אלה שיש להם גם זה וגם זה אין להם לא העולם הזה ולעולם הבא

למה?

מהעולם הזה הם לא נהנים לגמרי,

כי כל פעם הם חוששים, זה עבירה, זה ככה, זה יואו, לא כדאי, לא, לא, אסור, זה פה, שם.

הוא לא יכול לעשות את העבירות עד הסוף לגמרי,

כי הוא חושש.

מצד שני,

הוא גם לא עושה את המצוות עד הסוף,

כי בכל אופן,

הוא עובר עבירות, נהנה מהעולם הזה על חשבון העולם הבא.

יוצא שאין לו לא זה ולא זה.

אדם צריך להחליט

מה הוא רוצה בעצם.

מה התכלית שלך? למה באת לעולם?

למה באת?

אורח.

אורח.

בהמשך, בורח.

לא, הוא לא בורח, על הסיוט.

אתה לא מזדכא, זה לא היה שלך אף פעם.

כן, זה בורח.

אתה בסך הכל משאיר את זה לאחרים שלא טרחו ולא יגעו בכלל.

אמר רבנו,

הבורא העולם נתן לתת את הנשבה,

אתה מחזיר לו אותה וזהו.

אבל הוא לא רוצה אותה כמו שאתה תחזיר אותה.

הוא אומר, אני נתתי לך אותה טהורה,

אני רוצה אותה בחזרה טהורה.

כמו... הוא עקוף משעקות, הגשמה חוזרת אליו.

מי זה הנשמה? מי זה הנשמה? זה אתה.

הנשמה זה של גורי העולם, זה לא אני. אני עקוף משעקות. זה לא אתה.

התוליים אוכלים,

זה לא אתה מתוק.

אתה ראית פעם חילזון?

ראית חילזון?

יש לו קליפה כזאת, נכון?

מי זה החילזון?

הקליפה או זה שבפנים?

החילזון זה הקליפה.

הבנתי, החילזון זה הקליפה.

אתה יודע, הקליפה זה הסטרה אחריו.

אבל הקליפה, אתה יודע, אם מוציאים את החילזון, אז מה זה נקרא?

מה נקרא? זה שמבצבץ מתוך הקליפה.

אני שואל שאלה, זה שיוצא מתוך הקליפה, מה זה?

זה שיוצא מבפנים, הריר הזה שיוצא, מי זה?

זה של המלאזון, הכלום הזה.

אה, זה הכלום הזה.

הבנתי.

כל זה אתה רוצה בשביל לא ליפול בפח של עצמך, יעני, שהנשמה זה אתה.

אנחנו אורחים בעולם הזה.

אתה אורח בעולם הזה?

כן, שבעים שנה, שלום, מזדכאים, שלום. אני אשאל אותך שאלה, אתה רואה אותי עכשיו או לא רואה אותי?

בטח שאני רואה אותך.

אתה רואה אותי עם העיניים או עם הנשמה?

אה?

אני רואה אותך כמעט לך, מה?

תסתכל עליי, תסתכל.

עם מה אתה רואה אותי?

אה?

אני רואה אותך, מה אני רואה אותך? עם כיפה, ואני רואה אותך עם זקן, עם פעות, ועם אנטנה גם.

יפה, בדיחה יפה, ואני שואל, אתה רואה אותי עם מה? עם הנשמה שלך או עם הגוף? עם העיניים? עם העיניים.

אתה רואה אותי עם העיניים.

אם חס ושלום אתה תמות

ואני אפתח לך את העיניים, אתה תראה אותי?

לא.

מה חסר לך?

הנשמה.

אז מי ראה?

הנשמה רואה.

או, תסתכל עליי עוד פעם.

אני רואה אותך, מה זה? עם הנשמה הפעם.

‫לא, אני רואה אותך עכשיו עם העיניים. ‫-עוד פעם.

‫נחזור מחדש, אין בעיה.

‫אתה שומע אותי עכשיו? ‫-בטח שומע אותך. ‫-עם מה אתה שומע אותי, עם האוזניים או עם הנשמה?

‫אני שומע אותך עכשיו עם האוזניים, ‫לא עם הרמקולים, עם האוזניים. ‫-שמעתי.

‫ואם אתה חלילה מת ואני אצעק לך באוזן, ‫תשמע אותי?

‫לא.

‫מה חסר לך? ‫-שמע.

‫אז איך אתה שומע אותי עכשיו, עם מה?

אני שומע אותך עכשיו באוזניים.

יש לך שכל?

בטח שבאים לעולם, התינוק בוכה, כל הידיים סגורות. זה סיפור יפה, יש לך שכל? כשהוא הולך לעולם,

פותח את הידיים, לא משאיר כלום בעולם. סיפור יפה, שואל, יש לך שכל?

בטח שיש.

זה בנשמה או שזה במוח?

לא, לא, זה הנשמה,

אז זה הנשמה. המוח רק שטויות קולט.

הבנתי.

אז אתה נשמה, זאת אומרת, אתה מדבר איתי עם הנשמה עכשיו.

בטח.

אז כשאתה תצא מהגוף, הנשמה הזאת שדיברה,

היא גם זאת שעשתה מצוות או שעשתה עבירות?

רק מצוות.

ואם היא עשתה עבירות?

אז זה החשבון של בורא עולם.

ואז היא תצטרך לתת דין וחבר.

נכון? נכון, יש וידאו למעלה. נכון.

אז הגופה שנשארה למטה זה הפיג'מה.

זה לא קשור לבן אדם, הבן אדם זה הנשמה.

לא, הבשר רק נשאר פה באדמה.

הבשר זה הפיג'מה, זה הקליפה של החילזון. כן, כן, כן, התולעים נהנים.

נכון, אבל זה לא אתה, כי אתה למעלה.

אתה עולה למעלה.

אתה. אני נותן דין וחשבון, הנשמה, הנשמה. בדיוק, תודה, תודה, תודה.

והתולעים נהנים פה רבה. נכון, נכון, מהפיג'מה. יפה מאוד.

אז עכשיו אתה צריך לזכור דבר אחד,

שהקדוש ברוך הוא, כשנתן 70 שנה,

הוא מצפה שאנחנו ננצל אותם בשביל הנשמה ולא בשביל התולעים.

הבנת? אבל אתה אמרת עכשיו איבלה, איבלה, איבלה, אז אנשים אוכלים בשביל שהתולעים ייהנו באדמה.

אלה שאוכלים בכמות כזאת, באמת.

בשביל שנהנים מה...

הרבה אוכל, הרבה כסף, הרבה זאב. שמעתי. הולכים לאדמה, התולעים נהנים. שמעתי, אבל תראה את גדולי ישראל,

בלי עין רע, ברוך השם, בגיל מאה כמעט כולם,

וכולם רזים דקים דקים דקים.

ספר לך עכשיו מה אוכל, לדוגמה, הרב הגאון, הרב שטיינמן, אחד מגדולי הדור, בן תשעים ושמונה,

תשע.

חמישים גרם פירורי לחם כל יום.

חמישים גרם בכוס מים,

ועגבנייה זה הסעודה.

בבא סאלי היה חי על תה וסגוויטים, זהו. תודה רבה.

אז זאת אומרת,

אפשר לחיות על מינימום שבמינימום,

כי כל יותרת, אם אדם לוקח את היותרת ולא את ההכרח,

קורא לו אבן עזרא אפיקורוס.

למה?

קדש עצמך במותר לך.

גם אם מותר לך,

תפרוש.

עד כדי כך שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שאם אדם אוכל סעודה,

בשתי כפיות אחרונות הוא לא מכניס לפה, למרות שהוא תאב מאוד לאכול אותם,

זה נחשב לו כמו תענית של יום שלם שלא אכל.

בלימת התאווה, אתה שומע?

כמה היא חשובה.

לכן התורה מצווה, קדושים תהיו.

אם אדם רוצה, הוא יכול להיות כזה.

אבל אדם רואה, כולם אוכלים,

אז גם הוא מושיט ידו לצלחת.

אבל אם בן אדם היה רוצה לעבוד על עצמו,

ודאי שהיה יכול להגיע לדרגות עליונות, לאין שיעור.

אבל ממי הוא ילמד את זה?

מהרחוב? הרחוב מלא תאבות.

כולם מחפשים להשיג כמה שיותר.

ממילא, הוא רודף אחרי כולם,

אבל הוא לא חושב חשיבה עצמית למה, למה, וכמה.

בכמה הוא השתמש?

אתה חושב שעשירי העולם אוכלים יותר ממני?

אוכלים יותר ממך?

כשהאצטומך מתמלט,

כולם מפסיקים.

אם לא יפסיקו, הם יקיאו.

יש מזל שיש מגבלה.

אומר שלמה המלך דבש מצאתה, איכול דייקה,

פן תסבע בה כאותו.

אל תאכל יותר מדי,

גם אם זה מתוק וערב לך,

כי אתה תקי, הגוף לא יכול לסבול יותר מדי.

זה מזל שהקדוש ברוך הוא עשה לנו מחסום.

אוי ואבויים לו.

אז לכן,

הקדוש ברוך הוא אומר לנו שאנחנו צריכים להשתמש בגוף רק בשביל להניע את המנוע שהנשמה תוכל לפעול. כמו רכב.

ממלאים דלק רק בשביל להגיע ממקום למקום. מתרוקן ממלאים שוב, כדי שאפשר לנסוע ממקום למקום.

אבל ראית מישהו שממלא דלק ונשפך ונשפך ונשפך,

כי יש לו עניין למלא ולמלא?

זה טיפשי.

בן אדם צריך למלא כמה שצריך.

אומר הרמב״ם, שהיה רופא גדול מאוד,

והוא מבטיח שמי ישמע בעצותיו מבחינת הבריאות, כמו שכתוב

בהלקות דעות, פרק רביעי,

אדם אוכל שליש,

שותה שליש ומשאיר ריק שליש.

אם אדם עושה כך עם כל שאר ההוראות שהוא אומר שם,

שיאכל קודם דברים המשלשלין כגון סלטים וירקות ודברים כאלה,

ורק אחר כך דברים קשים לעיכול, כגון עוף ואחרי זה בשר וכולי,

אז יהיה גופו בריא ומבטיחו שלא יחלה לעולם.

אבל גם אם יאכל דברים הלא טובים

ויתעמל בגופו, לא יתעמלו דווקא אחת, שתיים, שלוש,

יהיה עמל בגופו,

אם הוא יהיה עמל בגופו,

יהיה בריא בגופו, ואם יאכל הדברים הכי טובים שיש.

אבל לא עושה התעמלות, יהיה חלה.

אז מה צריך?

רק למלא דלק, זה הכול.

ולא תמיד צריך למלא פול טנק.

גם עם חצי טנק אפשר להגיע רחוק.

חצי טנק, חצי טנק, חצי טנק, מגיעים לכל מקום.

אבל מה, אנשים?

בופ.

עד שהוא לא רואה שהדלק נוזל מהטנק,

הוא לא מפסיק.

עד שכבר יוצא לו מפה עם ריח.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין, יש לנו תכלית.

היום למדנו מה התכלית.

מי שרוצה לבחור בדרך הזאת,

הקדוש ברוך הוא יטייל איתו בגן עדן.

מי שלא רוצה,

אז תגעל נפשו של הקדוש ברוך הוא בוא.

למה הוא חזר עם עשר אחוז? שלחו אותו לבנק

של המצוות למלא, חזר עם עשר אחוז. והלוואי עשר אחוז, הלוואי.

אז לכן צריך להבין, יהודים יקרים.

צריך לבחור.

והוא בחרת בחיים.

החיים זה לא פה.

פה החיים גם בעלי חיים.

צב חי 200 שנה, 300 שנה.

הולך לאט לאט, לא בוער לו.

יש לו זמן.

הוא נולד עם הבית.

הוא לא צריך את משרד השיכון ולא הלוואה.

והוא עם הבית שלו תופח וגודל.

מדי פעם הוא מוציא את הראש, מסתכל כמה אהבלים הולכים וחוזר בחזרה.

אבל אנחנו ימינו קצובים על חלד ואנחנו צריכים לחזור.

אבל איך שנחזור ישאלו אותנו, מה הבאת?

מה נגיד? בדיחות? סיפורים? מה נגיד?

צריך לחזור.

עם תורה ומצוות ועמל של תורה?

כן, עד כאן זה היה פתיח.

למי שיש שאלות, בבקשה. כבוד הרב.

כן?

אני רוצה לחזור בתשובה ואני לא יודעת איך לעשות את זה.

מה הבעיה?

מה הבעיה? את לא יודעת, ניתן לך הכוונה.

איך? איך אני חוזרת?

אני לא יודעת כלום.

את נשואה או לא נשואה? לא, אני רווקה.

רווקה. יש מדרשייה בירושלים שנוכל לשלוח אותך לשם.

סליחה, לא פה לא לא אדומה. יש לנו מדרשייה פה באשקלון. הנה, היא אומרת שיש לה מדרשייה פה באשקלון, והיא יכולה להדריך אותך לעשות תשובה. ואיך עושים?

עם ליווי צמוד.

מתאים לך?

כן.

אז בהצלחה שיהיה לך. מה שמך ושם האימא?

יפית.

יפית בת? לילך.

לילך. השם יזכה אותך לתשובה שלמה מאהבה. אמן. בהצלחה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

יש לי שאלה שהרבה זמן מציקה לנו,

כן? ובעלי שאל אותה בעבר,

אבל אני לא הבנתי כל כך את התשובה.

אישה אמורה לקבל את הגזירה של הגבר,

מבחינת שהגבר יישב וילמד תורה והאישה תצא לעבוד?

מה פירוש? הגבר מחויב ללמוד תורה.

אוקיי.

ו?

והאישה אמורה לצאת לפרנס אותו?

אם את לא רוצה, תשארי בבית ותפתחי בקדוש ברוך הוא.

אוקיי, בסדר, אין לי בעיה להסתפק, לא אני אישית, אוקיי?

אבל אין בעיה להסתפק והכול.

אבל יש, לא יודעת,

המציאו איזה חוק כזה שהאישה אמורה ללכת לעבוד.

מי המציא חוק כזה? אני לא יודעת, אני שומעת את זה מהרבה אברכים,

ואני חוזרת בתשובה טריה, אני לא הייתי במדרשייה,

לא בכלום,

ופשוט מאוד זה נראה לי ממש הזוי שאישה תצא לעבוד, לפרנס את הבעל בעצם כשהוא יושב,

ואין לי בעיה שהוא יישב,

אבל אם אתה יושב, אתה בעל אמונה, לא?

אם אתה יושב ולומד תורה.

אז האישה לא אמורה ללכת לפרנס אותך.

תגידי לי, וזה שהבעל צריך ללכת ולפרנס את אשתו, זה לא הזוי?

לא.

למה לא? כי זו ההשתדלות שלו.

איפה זה כתוב שהוא צריך, איפה זה כתוב שזו ההשתדלות שלו?

מן הסתם, אם הוא מתחתן,

אז הוא אמור לדאוג לאישה ולילדים.

אבל בדור הזה של הפמיניזם ושאנשים תובעות דווקא לצאת לעבוד ולהיות בתפקידים בכירים כאלה ואחרים, חוץ מבניין כמובן, וצביעה וסיוד וכל הדברים האלה,

אבל הן רוצות מאוד לעבוד והן אומרות שהן לא שונות מהגברים.

אוקיי, אנחנו לא כאלה. אז מה את אומרת? זה לא הזוי?

לא, נשמה, אנחנו לא כאלה. אנחנו לא, אנחנו אלו שחוזרות בתשובה ועדתיות למיניהן.

את אמרת שהיית במדרשה, נכון? אני לא הייתי במדרשייה. לא אמרת קודם?

לא, אני לא הייתי, אני לא, אני חוזרת בתשובה. אה, לא היית במדרשה.

לא היית?

לא, לא הייתי במדרשייה.

וכשהתחתנת, התחתנת עם אברך? ידעת שהוא אברך? לא, לא, אנחנו חזרנו בתשובה ביחד, אני ובעלי.

הבנתי.

וממתי הוא התחיל ללמוד ואת התחלת לעבוד?

הוא התחיל ללמוד מאז שהוא עשה תאונת עבודה.

כן. ואני בהיריון, אין לי בעיה, אני... תעני רק לשאלות, תודה. לא, אני אומרת, הוא, מאז שהוא עשה תאונת עבודה, אז הוא... זאת אומרת, עד אז הוא עבד בצורה הזויה.

הוא עבד, כן. עבד. עכשיו הוא מוגבל אחרי תאונה והוא החליט ללמוד.

כן.

הוא תמיד רצה, הוא תמיד רצה.

רגע, זה לא הזוי לבקש מאדם שנפצע בתאונה שילך לעבוד? אני לא אומרת, אבל

זו התווכחות עם בן אדם.

הוא מתווכח איתי, לא הוא אישי, ש... לך יש ביטחון בלי לעבוד?

אני תמיד יש לי ביטחון. זאת אומרת, גם אם לא יהיה לכם אפילו 1,000 שקל, את תסתדרי.

ברור.

ברור. ברור. עד עכשיו עבדת?

עבודות זמניות,

לא משהו.

מאיזה שעה עד איזה שעה?

כל פעם זה היה קצת, זה 6 שעות, 3 שעות, זה סתם, עבודות ככה. לחודש או לשבוע או לכמה? לא, לשבוע.

הבנתי.

וזה הפריע לך במהלך החיים?

כרגע אני גרה אצל ההורים, אז זה לא כל כך מפריע לנו, כמו שאנחנו גרים לבד.

אבל אני לא יודעת איך זה שאנחנו נגור לבד.

אז קודם כול, כרגע אין לך בעיה?

כרגע אין בעיה. אני לא מפריע לי שגם נלמד אחרי זה.

אבל שלא יבוא אליי בתלונות.

תלונות אפשר לבוא? גם את באה אליו בתלונות עכשיו. אני לא באה אליו בתלונות.

עכשיו בתלונות, אמרת שזה הזוי. לא, לא, לא. אני לא מפריעה לי שהוא ילמד.

אני מפריעה לי שהוא יבוא אליי ויגיד לי,

תצאי לעבוד.

ככה הוא אמר לך בלשון, תצאי לעבוד. לא, הוא רומז את זה.

אה, רומז? תראי איזה בחור מנומס, התורה עדנה אותו.

אבל מכל מקום,

תראי, אם את לא רוצה לצאת לעבוד,

אז את לא חייבת ללכת לעבוד.

אוקיי, זה מה שאני שואלת.

אין בעיה, את לא חייבת. האישה לא אמורה לקבל את העונש של הגבר.

זה לא עונש. זה ממש עונש. אם את מפרנסת את בעלך שלומד, זו זכות גדולה.

כן. אם את הולכת לפרנס לא בשביל בעל לומד, זה עונש.

כן, אבל כבר... עוד פעם, תקשיבי טוב. אוקיי.

מי שמפרנס תלמיד חכם שלומד,

זוכה בכל התורה שלו,

כמו יששכר וזבולון.

אוקיי. מי שיוצא לפרנס, כמו שאת אומרת, רק לפרנס,

זה הקללה של בזיעת אפיך תאכל לחם.

אוקיי. אז לכן יש הבדל אם את עובדת בשביל מי שלומד

או את עובדת במקום אחד שהיה צריך לעבוד.

טוב, אבל... את לא חייבת גם עכשיו, שתביני.

לא, אני ברור. בכל מקרה, אני עושה מה שאני חושבת, אבל...

אבל...

אם את בעלת ביטחון גדול מאוד,

אז תשפיע עליו בביטחונך, שיסמוך

על הביטחון בשם יתברך

ויסתפק במה שיש.

אז הוא אמור להסתפק לו, אני, נכון?

את בוודאי, את מסודרת, את בבית של ההורים.

ברור.

נכון?

מה יקרה כשתעברו אחר כך לבית לבד?

אנחנו גרנו לבד, אבל כשהוא היה עובד.

כשתעברו לבית לבד, מה תעשו?

זה מה שאני שואלת, זה מפחיד. אז למה את שואלת אותי? את אמרת שיש לך ביטחון. יש לי ביטחון, אני אמרתי לך, לא, לא. ואז מה יקרה? תארי לי את המצב, תארי לי את המצב. אני, יש לי ביטחון. עולה לכם 2,500 שקל שכר דירה.

אוקיי.

ואחר כך יש חשמל, הוצאות פה, שם, תחתיך, 4,000 שקל. זה מה שאני שואלת את כל אברך היום. אז אני שואל אותך,

מאיפה יהיה אם בעלך מביא 1,500-2,000 שקל?

נו, זה מה שאני שואלת. הגבר אמור להביא את הפרלפה. לא הבנתי, אז הוא מביא 1,500-2,000 שקל. הוא לא אמור להביא 1,500, הוא אמור לעשות השתדלות.

יש לו שיעורים,

יש לו את העבודה.

אם יש לו, אם יש לו. אם הוא הולך לעשות שיעורים והכול. אם יש לו, בסדר, אם יש לו. בסדר, אם יש לו. אז בשביל זה אתם צריכים, אברכים צריכים ללמוד את זה. לא הבנתי. אז את רוצה,

מה הבנתי, אז את רוצה שהוא יצא לעבודה מעבר ללימוד?

יש עבודות של אברכים.

שיצא... יש גורים, יש הרבה דברים מעבר לזה. הבנתי.

אז זאת אומרת, אין לך ביטחון מלא.

אני אין לי ביטחון מלא, כמו שאתה אומר. אבל קודם אמרת שכן, העיקר שלא תעבדי. לא, לא, לא, תקשיב, תקשיב, כבוד הרב, אני אין לי ביטחון מלא, גמור, אוקיי? בוא נתחיל מזה, אני חוזרת בתשובה.

אבל אני מנסה,

אבל ברגע שגם אין לא, אז אי אפשר להפיל את זה גם עליי.

אתה תלמיד ישיבה, אתה בכולל כרגע,

אוקיי? אתה לא... בקיצור, את לא מוכנה לשים יד.

לא, זה לא שאני לא מוכנה לשים יד. מוכנה או לא?

יש גברים שלא רוצים גם לעזור. את מוכנה או לא?

לשים יד, לעבוד, לעשות את ההשתדלות שלו? לעזור, לבית, שניכם שותפים.

רגע, איך זה... הבית שלכם? רגע, תסבירי לי דבר אחד.

אישה אמורה לקום בבוקר לטפל בילדים, אוקיי?

ללכת לעבוד שמונה שעות, חוזרת,

גמורה, בסדר?

ואחרי זה עוד לבוא לטפל בילדים, מקלחות,

את כל השאר מסביב לזה, וכל אישה פה עושה את זה היום. שמעתי.

והבעל מה יעשה? הוא ירמד שבע שעות,

יעמול בתורה, ואחר כך יחפש עבודות נוספות, יחזור בלילה מאוחר גמור,

ואחרי זה עוד צריך לעזור בבית קצת, כי הילדים לא נרדמו, וצריך להחליף להם, ולחזור קצת פה ושם, ויש קצת תפיסות וכמה דברים.

אני לא נראה לי שהם עושים את זה, הגברים.

ברגע שהאישה לא עובדת, הם לא עושים... אם אישה כבר שולחת את בעלה לעבודה בצורה כזאת, היא גם תבקש ממנו שיתלה כביסה? למה לא? תצא לעשות השתדלות, מה זה זה? אני לא אמורה ללכת לפרנס אותך. אם הוא צריך לעשות השתדלות, למה את לא תעשי השתדלות?

כי אני לא אמורה לפרנס אותך. מי קבע?

זה ככה זה.

מה זה ככה זה? זה ככה אמור להיות שהגבר מביא את הפרנסה לבית, לא האישה.

הבנתי. האישה גם ככה יש לה ענייה. באיזה בית זה מדובר?

באיזה מה? באיזה בית זה מדובר?

בכל בית בישראל, הבעל אמור להביא את ההשתדלות שלו. הבנתי. אז הנה לדוגמה, הרב קנייבסקי הוא אחד מגדולי ישראל, הוא לא הביא שקל עד היום.

והרב שך זכר צריך לברכה לא הביא שקל. בסדר, להם היה ביטחון גמור. והרב עובדיה לא מביא כסף.

והרב זה וכל אלה יושבים ולומדים, וברוך השם, הכול מסתדר. להם היה ביטחון גמור.

אז תעבדי על ביטחון במקום לעבוד בחוץ. יפה, אז אתה רואה?

שגם בעלי צריך לעבוד על הביטחון, לא רק אני. אבל את שולחת אותו מחוסר ביטחון לעבוד. לא, אני לא שולחת.

תעשה השתדלות שלך.

איזה השתדלות? הוא משתדל בתורה.

לא, מצידי תצא שעתיים, ארבע שעות. מצידך?

העיקר שהוא יצא.

העיקר שהוא יצא, ברור. למה העיקר שהוא יצא? תעשה את ההשתדלות שלו. אבל הוא יצא לשבע שעות, השתדל, דיבר עם הבורא,

וביקש ממנו. לא, הוא למד שבע שעות.

על זה מקבלים את כל ההבטחות בעולם הזה ולעולם הבא. בסדר, אבל לא. אז מה עוד צריך? אבל בורא, פה אתה הולך ללמוד.

אתה לא הולך לעשות את ההשתדלות שלך.

אז אם תגיד, מי קבע שיש השתדלות? השתדלות שאת מכירה ומסבירה זה קללה שכתובה בתורה,

בזיעת אפיך תאכל לחם. זו ההשתדלות.

וההשתדלות הזאת היא קללה.

הוא לא רוצה להיות מקולל.

אוקיי, אז למה כל האברכים אומרים,

תעשי השתדלות, שבעלך יעשה השתדלות?

לא הבנתי. ככה אני מבינה. לא הבנתי, זה האברכים ששמעת, אבל יש אברכים שלא עושים השתדלות. זה אברכים שאני מכירה. אני חושב שאני מכירה. אני מכיר נשים של אברכים שיגידו, תעשי את השתדלות בשביל שבעלך יהיה יותר תלמיד חכם.

אני לא יודעת.

עד שאת זוכה שיהיה לך בעל תלמיד חכם שיביא

לך אוצרות בלומים של שכר לחיה עולם הבא,

אז לא כדאי להשתדל בשבילו?

כן, ואחרי זה הוא מוצא אישה שזרוקה בבית ואין לה כוח לעשות כלום. אשאל אותך שאלה אם חלילה בעלך נפטר מן העולם וגידלת שלושה ילדים

ואת רוצה שהם ילמדו תורה, האם את תעסקי במלאכה בשביל להביא להם לאכול כדי שיהיו תלמידי חכמים,

או שתשלחי אותם מהתלמוד תורה לעבוד כמצוות הבעלים להשתדל?

קודם כל, אני לא יודעת מה יהיה עד אז, א' כול. מה אתה עשיס? תגידי לי ציוך. ודבר שני, את מעלה בדעתך? בעזרת השם, תעני על השאלה.

בסדר, אני עונה על השאלה. מה, היא התשובה? ושזה יקרה, חס ושלום, כן? כן.

אז אני יכולה להגיד לך, אני בן אדם אחד דברי, אני אהיה חצי בן אדם,

אני ברור שאני אעשה בשביל הילדים שלי דברים ש...

מעל כורחי. זאת אומרת ש...

אתה עבדי בשביל שלוש... ברור. רק שנייה.

אתה עבדי בשביל שלושה, בשביל שילמדו תורה.

כן. אז למה לא בשביל אחד שילמד תורה? יותר קל. כי הם ילדים.

והוא לא ילד? בגלל שהוא גדל, אז הוא לא הילד של אמא שלו? לא. תשאלי את אמא שלו אם הוא ילד.

ברור שתגידי כן. והוא הילד של הקדוש ברוך הוא. אז גם אני, תשאל את אמא שלי, גם אמא שלי תגיד כן. שאת ילדה. ברור.

לכן התחתנתם, שני אילדים. יפה, שני אילדים. הם צריכים לדאוג, הם צריכים לדאוג לבית במשותף.

תהיי בריאה. תהיי בריאה. כבוד הרב, במודעות היה רשום שכבוד הרב ידבר על מה יהיה.

אז...

כל הערב דיברתי על מה יהיה איתך.

אם לא שמת לב, זו הייתה השיחה.

אבל הוא עכשיו על כיפת ברזל.

אה, אתה חשבת על כיפת ברזל.

לא, לא, הוא עכשיו על כיפת ברזל. אל תקבע לו מה הוא חשב. לא, אמרתי כיפת, כיפת זה...

כיפה מבד, אתה מתכוון. כיפת הפונק שלך. אהה.

כיפת זוהיר העולם, כיפת ברזל.

הבנתי, אתה המתורגמן של הערב, הבנתי.

הבנתי.

אשריך.

כן, שאלה נוספת.

אוקיי, השאלה היא כזאתי.

הרבה חברים הפנו לי על העניין עם תלמידי הישיבות ולהתגייס לצבא.

השאלה היא, בתקופה של התנ״ך,

מי שהולך להילחם זה הצדיקים,

שליחי השם והברוכים כאילו.

ועכשיו מי הולך? האנשים שאוכלים חזיר?

האנשים שאין עליהם את הברכה, אין עליהם כלום. יש גם כאלה שלא אוכלים, כן.

נכון.

אני אומר, אבל למה, אם כבר אמורים להתגייס, אם יש את האמונה,

אמורים להתגייס, להגן על המדינה, אלו שיש עליהם,

אורסים מצוות, או שליחי השם, כמו שהיה פעם.

השאלה היא... אם הצבא היה מתנהג על פי התורה,

אתה צודק.

אבל אין תועלת

אם יגויסו צדיקים, כמו שאתה חושב,

על מנת שימלאו את התפקיד שאתה חושב או של אלה ששלחו אותך בשעה שההנהגה הצבאית היא כופרת בתורה.

כל זה מדובר שמהקודקוד למעלה עד החייל הפשוט למטה כולם צדיקים.

אבל אם זה לא ככה, זה לא מועיל. כי אם השם יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך,

ואם בצבא יש נשים חיילות עם חיילים,

אז זה יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך.

הבנת?

אז זה לא יכול להיות ביחד, מתוק.

תן לו שאלה.

כן.

כבוד הרב,

יש לי שאלה. יש איסור ללמוד בבית ספר חילוני?

על פי התורה,

במקום שלומדים דברי כפירה אסור ללמוד.

ואם ההורים לא מסכימים ללמוד בישיבה, מה עושים?

אם הם לא מסכימים ללמוד בישיבה,

על פי תשובה של הרב עובדיה יוסף בחווה דעת,

אתה צריך לא לשמוע בקול ההורים ולשמוע בקול התורה וללמוד שם.

ואיך משכנעים אותם?

על ידי הסברה או על ידי אנשים שיכולים להסביר,

או להראות להם את הפסק של הרב עובדיה יוסף,

שהוא מדבר שההורים אפילו דואגים לבן ורוצים שהוא ילמד בישיבה תיכונית,

שזו ישיבה ושיש בה מקצוע, כדי שיהיה לו מקצוע לעשות השתדלות, כמו שהגברת אמרה.

ויש ישיבה שהילד רוצה ללכת בישיבה קדושה,

שלא לומדים שם מלאכה,

אז הילד לא עובר על מצוות כיבוד אב ואם.

הפוך,

הוא מקיים מצוות כיבוד אב ואם בזה שהוא מקיים את דבר השם ורצונו,

והוא הולך ללמוד במקום שהשם חפץ בו יותר.

תודה. תהיה בריא. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני מבין שהשאלה, התשובה שניתנה לגברת מאחורה,

אולי זה קשור דווקא ספציפית אליה, אבל אני רוצה לחדד מבחינת העיקרון.

בכתובה,

כתוב שהגבר הוא זה שמפרנס.

כן. הוא החייב בפרנסה.

ולא האישה. אני רוצה לצטט.

אין צורך, אנחנו לא יודעים מה זה כתובה.

אוקיי.

כלכות גוברין יודאין דמפרנסין יא תשעון בקושטא.

כן.

הם המפרנסים, ולא האישה.

כן. אז אם האישה לא רוצה להיות זאת שיוצאת החוצה לעבוד,

הגבר צריך לדאוג לפרנסה.

מאה אחוז. עכשיו,

זה מה שאתה מבין,

וגדולי ישראל לא עשו כך.

אז על מה חתמנו בעצם?

אתה חתמת על מה שאתה מבין, והם חתמו על מה שהם מבינים.

מה הם מבינים?

ובמידה ויש למישהו שאלה כזאת, ילך אצל פוסק,

יציג את שני הצדדים,

והפוסק יגיד לו, על פי התורה ועל פי הכתובה,

מה הדין של שניהם, מה צריך לעשות.

ויעשו.

אני לא מצליח להבין. אתה לא תבין, עד שתשאל פוסק. אם בכתובה כתוב דבר אחד, וזו כתובה שכל מי שמתחתן, מתחתן את הכתובה הזאת. אם כתוב בתורה, והגית בו יומם ולילה,

ורבי שמעון בר יוחאי אומר שלא צריך לעבוד בכלל,

ומלאכתו נעשית על ידי האחרים,

אז מה, רבי שמעון בר יוחאי לא ידע מה זה כתובה?

נו, אבל יש עליו חולק בגמרא. לא חולק.

רבי ישמעאל אומר שהרבה עשו כן, ולא עלתה בידם, זה הכל.

אבל מעט עשו כי רבי שמעון בר יוחאי, ועלתה בידם. אוקיי, אבל זה רשות.

אבל פה זה מתחייבם.

האדם מתחייב ונשבע על זה בכתובה. אז הוא לא ידע רבי שמעון בר יוחאי את ה... לא, האדם מתחייב בכתובה ונשבע על זה. שמעתי, חזרת על מה שאמרת, ועניתי מה שאמרתי.

אז רבי שמעון בר יוחאי לא ידע מה שהוא מדבר.

ורבי ישמעאל מה אמר?

אמרנו את שניהם.

נו, והוא לא ידע מה שאתה אומר. אז יש מקום לרבי שמעון בר יוחאי או אין מקום? יש מקום ויש מקום לרבי שמעון בר יוחאי או אין מקום? לכן הולכים לרב, מציגים את הסוגיה של שני בני הזוג,

ומה שהרב הפוסק יגיד, לא סתם רב שכונה. אבל נפסק לפי הרוב. רב פוסק

שהוא בעל שיעור קומה גדול מאוד,

שיפסוק ויגיד להם, אם יגיד לו תעבוד,

אז הוא יצטרך לעבוד.

אם הוא יגיד לו לא תעבוד,

לא תעבוד. אם יגיד לו תעבוד חצי,

חצי, יעשה חצי-חצי. אני מכיר שפסיקה נעשית לפי רוב.

ואם כל ישראל קיבלו עליהם את הכתובה הזאת, ולא כתובה אחרת... אין שום בעיה. מה שאתה חושב זה טוב בשבילך, ולא בשביל להורות לרבים, מה שאמרתי כרגע,

זה מה שצריך לעשות.

טוב, תודה רבה. תהיה בריא. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. עניתי לך פעם בבאר שבע,

ואני פונה אליך שוב. באתי במיוחד עד אליך היום.

התגייסתי, לעומת כל הסיכויים, ב-30 באפריל 2007. ואחרי שבעה וחצי חודש, אחרי המלצות רבות מהמפקדים, מכולם,

ביקשתי להיות לוחם, בפרט במסתערבים.

העלו אותי בוועדה, אמרו לי, אתה לא יכול, אתה יכול ללכת רק לגבעתי.

בוועדה אמרתי, או ליחידה הזאת או כלום, והעיפו אותי מהצבא.

ומאז שהעיפו אותי אני מאוד רוצה לחזור לשירות.

מה אני עושה?

עדיין לא מוניתי באיזה תפקיד מצה״ל.

אני יודע, אבל אתה...

הרב, אז בגלל זה באתי להתייעץ איתך.

אתה יכול לכתוב מכתב ארוך,

ולכתוב את הנימוקים ואת ההסברים,

מה עובר עליך בשעה שאתה לא משרת,

וכו' וכו',

ולהפנות אותו לכמה גורמים,

ואם זה יהיה מרגש ויהיה מוצדק,

אז מן הסתם הם ישתכנעו. כתבתי, והם לא רוצים לתת לי הזדמנות שנייה.

כנראה שהדרך שבה בחרת להפגין את ההחלטיות שלך לא מצאה חן בעיניהם,

והם הגדירו אותך כחייל סרבן,

שעלול מחר,

בשעת לחימה או משהו כזה, להחליט גם כן החלטות כאלה באמצע,

ולהגיד או שאו שאו ש.

והם לא אוהבים את זה.

כבוד הרב, אני מבקש את ההתערבות שלך, אם אתה יכול.

אני יכול לשלוח אותך לישיבה ערב.

כבר אמרתי לך את זה בבאר שבע.

זה החלק שלי שאני יודע לטפל בו.

בחלק של הצבא אני ממש לא מסוגל.

אולי בכל זאת?

מה אתה רוצה שנעשה?

מה אתה רוצה, שנתפלל שהרמטכ״ל יחליט שאתה תחזור?

מה אתה אומר?

מה אתה רוצה שאני אעשה?

לא יודע, אני לא חכם כמו כבודו. אז לכן אני מסביר לך, אם אתה רוצה לשמוע על החוכמה שהשם חלק לי,

אתה פשוט תלך לישיבה ותאמין לי שאתה תשרת את עם ישראל יותר מלוחם בקרב.

תודה, כבוד הרב, זה לא סיפק אותי.

אני יודע מה לעשות.

ערב טוב לכבוד הרב.

ערב טוב. לפני כשנה וכמה חודשים, הבן שלי, בן 13 וחצי, היה פה באיזושהי הרצאה על יאנוש קורצק.

מאז הוא חלה, עד היום הוא טרם עברי. אני מבקש מכבודו, אמרו לי שיש לזה סגולות,

שיברך אותו,

ואני מאמין שהקהל גם יענה אמן, ואז הברכה תתקבל. לא הבנתי, הוא חלה מההרצאה?

לא, מאז הוא התקרר והתחילה התפתחות בריאותית. לא מאז.

תגיד. מאותה תקופה, כן. או, מאותה תקופה. כן. אז משייכים את זה אליי. אני מבקש מכבודו שיברך את הילד.

מה שמו?

אסף יוסף בן חנה שרה.

אסף יוסף בן חנה שרה,

שמשלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה, אמן. אמן. ותגיד לו שילמד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום תורה במשך שלושה חודשים רצוף,

כולל שבת וחגים.

אוקיי, תודה רבה. אם לא תזכור מה שאמרתי, יהיה שידור חוזר.

תענית דיבור.

שעתיים ללמוד תורה כל יום רצופות בתענית דיבור.

כן. הוא לא מדבר שום דברי חול בשעה שהוא לומד. כן. שלושה חודשים רצוף, זה 90 יום. כן.

כל יום מהבוקר עד שהוא הולך לישון זה נקרא יום. כן. כולל שבת וחגים בלי הפסקה.

ואם הוא לא ירצה?

הברכה עלתה לשמיים, ואם היא תועיל, זה כבר בעיה שלו.

טוב, אני אשתדל. תהיה בריא. תודה, כבודו.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב, ערב טוב.

פה ביקשו ממני מישהו שקוראים לו מרדכי בן שרה.

הוא נמצא בפרדס-חנה,

הוא רוצה רפואה שלמה, והוא רוצה מאוד שתתן לו את הברכה דרך הטלפון.

יש לו את המחלה.

בבקשה, אם אפשר,

שהוא ישמע אותך דרך הטלפון.

אפשר להתקשר אליו?

חשבתי שהוא על הקו כבר.

לא? יאללה. יאללה.

אה, יש הרבה חולים.

אה, אוקיי.

אההה.

אילנה טלי. מה, כולם בטלפון?

לא, לא בטלפון.

אבל לא כתוב פה בסדר.

ברכה למרדכי בן סאלח.

מה כתוב פה?

זילבין.

זילבין, מה זה?

בואי, בואי אני אעזור לך. בואי, תקשיבי, תקשיבי.

כל הכתובים בפתק האחוז בידך יתברכו בכלל הברכות, מהרה.

גמרנו כבר את הסיפור, הכל בסדר.

הוא בטלפון.

כן.

מה השם שלו? מרדכי. בן שרה. בן שרה, רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל, מהרה.

כבוד הרב, אתה דיברת על רבי עקיבא.

כן. אמרת שתלו את חלק מבשרו באטליזים.

כן. מה הסתיים למעשה עם הקבורה שלו, אם ככה?

בסוף קברו אותו.

אז אספו את כל מה שפיזרו?

כן. זקה אוספים היום, לצערנו הרב, הרבה גופות.

אוספים ושמים בקבר, כן.

וככה הוא נקבר.

מה? וככה הוא נקבר.

כן. אספו את כל החלקים שלו מכל מיני מקומות. כן.

לא טוב.

לא.

נשמע לי מוזר, אבל... יש מעשה שאומר,

מדרש הכל התחבר לבד ועלה למעלה ככה.

והגיע לטבריה ככה.

זה יותר טוב?

חזק וברוך.

תהיה בריא.

אנחנו רוצים פה לשאול,

ושנינו, כאילו, שנינו רוצים לשאול שאלה.

בבקשה. בקשר לאלוהים.

לאלוקים, כן. אלוקים, כן.

אתה יכול להוכיח לנו שיש אלוקים?

כן.

נסתכל על השבת שלי.

אם אני מוכיח לכם שיש אלוקים,

אז אתם תחזרו בתשובה הערב ותגזרו את הסערות?

כן.

כן?

יפה מאוד. קודם כל, יפה מאוד.

טוב, תקשיבו רגע.

אתם מקשיבים? כן. תשימו לב.

אני שואל אתכם שאלה.

האם אתם בראתם את עצמכם או שנבראתם?

נולדנו.

כן.

אבל אתם לא בראתם את עצמכם, נכון? לא.

ההורים שלכם בראו את עצמם או לא?

לא.

זאת אומרת, כל הנבראים שאנחנו מכירים,

קדם להם מישהו שברא אותם, נכון? כן.

וכיוון שהנבראים נבראו על ידי מי שקדם אותם,

אם נלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים,

אז יש מי שברא אותו, נכון?

כן.

ו...

מי ברא את זה שברא את הראשון?

לא יודע.

אם יהיה עוד אחד שברא גם את הבורא שברא את הראשון,

ונלך ככה כל הזמן,

אז יהיה נבראים בלי שיהיה בורא.

כי לכל

מי שנברא,

יש בורא שקדם לו.

אז אם נלך לראשון הנבראים,

חייב להיות בורא ראשון שאין לו בורא.

לא יכול להיות.

למה?

כי הוא, מי ברא אותו?

זה מה שאני שואל אותך.

אם ברא אותו מישהו,

אז שוב פעם גם הוא נברא.

אבל אם זה הוגן להגיד שאף אחד מהבורא היה טוען, זה הוגן להגיד שהיקום תמיד היה.

אז לא צריך אותו.

זה יפה מאוד להגיד ככה,

אבל היקום,

זה גם נברא.

כי היקום הוא לא נצחי.

ואם היקום הוא לא נצחי,

אפילו לשיטת סטיבן הוקינג, שכבר חזר בו ואמר שאי אפשר יהיה להוכיח את הפיזיקה ואת הכימיה במקור הראשון שלה,

אז כיוון שלעולם יש גיל ויש תערוך, לא משנה כמה,

10 מיליון, 15 מיליארד, כמה שאתה רוצה,

אז לפני כן זה לא היה.

אז זאת אומרת, אם לפני כן לא היה,

מי היווה

את ההתחלה אפילו לשיטת אלה שאומרים מה שאתה רוצה להגיד?

בסדר, הוא עדיין היה צריך להתארם בשביל זה.

זה פשוט קרה.

עוד פעם, הכרה זה צריך להיות חומר שיקרה,

ואין חומר שהוא נצחי.

מה הם היו, איזה חומר הוא? רק רגע, הוא לא חומר, זה ההבדל.

כמו שהשכל שלך זה לא חומר.

כמו שהאינטליגנציה שלך זה לא חומר.

כמו שהרגש שלך זה לא חומר.

כמו שהמצפון שלך זה לא חומר.

כמו שהידיעה שלך זה לא חומר.

כמו שהשכל שלך זה לא חומר.

כל זה זה רוחני ולא תלוי בחומר ולא נמצא בשום חומר.

אז מאיפה זה נמצא?

אם במימן אין שכל, בחנקן אין שכל, בפחמן אין שכל, בהליום אין,

בנטרן אין, באבץ, מה שתמצא, אין, אין מזה,

איך נהיה זה?

מאיפה זה בא?

בסדר, אתה לא יכול, אתה לא חייב להגיד אבל שאלוהים באים. אל תגיד אלוקים, אל תגיד, אל תגיד, חס ושלום, אל תגיד מילה כזאת.

תגיד הכוח הראשוני העליון שברא את הברואים, זה הכול.

בסדר. בסדר?

אז תדע גם שקוראים לו אלוקים. אבל צריך את הכוח הזה, זה פשוט היה, תמיד היה.

עוד פעם, זה לא נכון, כי מדעית זה לא נכון.

היה את המופץ הגדול. עוד פעם, היה זה מקרה חד פעמי.

כן.

אבל המקרה החד פעמי אירע בזמן מסוים אחורה, נגיד,

ולפני כן לא היה.

אף אחד לא יודע מה היה אז.

יודעים שיש גיל לחומר, הרי יודעים כמה יש זמן לחומר.

למה קובעים שגיל העולם כך וכך? תגיד, שהעולם נצחי.

בסדר, אבל לא יודעים מה היה לפני זה.

עוד פעם,

תגיד שהעולם נצחי. אם יש לך ראייה שהעולם נצחי,

תגיד שהעולם נצחי.

אף אחד לא אומר את זה.

בסדר, זה שאף אחד לא יודע, זה לא אומר שזה קרה. לא רק זה, הם כן יודעים, הם אומרים. הם יודעים שזה היה לפני איקס זמן.

אם הם היו אומרים לא יודעים, היינו אומרים שאנחנו יודעים.

אבל הם אומרים שהם יודעים.

ומה הם אומרים שהם יודעים?

שזה היה לפני איקס זמן.

עכשיו אני שואל אותך.

בן כמה אתה?

22. ולפני 25 היית?

לא.

אתה שומע מה אתה עונה?

אז אם המדע אומר שהעולם קיים לפני 15 מיליארד,

אז לפני 20 הוא לא היה?

היה משהו אחר כנראה.

לא, כי זה חומר שתהיה בריא.

אז לכן אתה צריך להבין שאם זה נהיה זה נהיה על ידי מי שהוא לא חומר כי אם הוא היה חומר אז הוא היה

ומי ברא את המי הזה?

לא ברא, הוא בורא כל הנבראים, הוא המציאות היחידה בלעדית

אני לא מקבל את התשובה אתה לא מקבל כי אתה לא תופס אותה

אני שואל אותך יש פה חמצן או אין פה חמצן?

יש. אתה תופס אותו?

אני נושם אותו. אז מה אם אתה נושם אותו אתה גם יש לך דעת? מאיפה יש לך דעת?

לא יודע.

ואתה חונן לאדם דעת.

ממי שיש לו דעת הוא יכול לתת דעת לאחרים.

מי שאין לו דעת לא יכול לתת דעת לאחרים.

מי שיש בה חוכמה יכול לחלוק ממנה.

מי שאין בו לא יכול.

בחומר אין את זה.

אז מאיפה זה הגיע?

לא יודע. מבעל החוכמה,

בעל הדעה, בעל השכל וכן הלאה.

והוא לא חומר,

כי בחומר לא נמצא דברים כאלה.

אז מה הוא?

אלוקים.

ומי ברא אותו?

הסברתי.

אם היה בורא אותו מישהו,

אז את אומרת שיש מישהו שקדם לו.

והיית מעתיק את השאלה למישהו לפניו.

ומה הוא אם הוא נברא?

אז הוא חומר.

כי רק החומר הוא נברא.

ומה לפניו?

הבורא.

ולפניו?

אין.

מה אין?

אין.

זה אותו דבר. זה אותו דבר? לא אותו דבר.

לא אותו דבר.

השאלה נופלת, תקשיב.

השאלה נופלת

רק על משהו חומר,

אבל לא על משהו לא.

אני שואל אותך,

כמה שכל יש לך?

מה זאת אומרת?

אה, מה זאת אומרת?

מה גודל הגולגולת שלך?

לא יודע.

מה היקף הראש שלך?

גול.

בערך.

כמה?

חצי מטר?

ארבעים סנטים?

ממש כזה שלושים.

השכל הולך לפי גודל הגולגולת?

לא ממש.

כי לא מודדים באותם נתונים, נכון?

שכל ניתן למדידה?

כן. איך?

בהיי-קיו, אה?

עכשיו אני שואל אותך, מצפון יש לך?

כן. כמה?

איך מודדים את זה? לא מודדים.

לא מודדים.

אז אתה מבין שיש דברים שלא נמדדים.

כן? אז המישהו הזה תמיד היה?

ודאי, אם הוא לא היה, איך נהיה העולם? אז העולם תמיד היה, בלעדיו.

אמרנו שלא.

אני אומר שכן.

אבל אתה לא יכול להגיד. אני יכול. אתה, על מה אתה מתבסס?

לא, אני יכול להתבסס. על מה אתה מתבסס?

יש לי את האמצעים שלי.

אין לך, יש לך משאלות לב.

לא.

כן.

כמו שאתה יכול להגיד שהוא תמידן, אני יכול להגיד שזה. לא, אתה לא יכול להגיד. אני יכול. כי החומר, כל העולם המדעי שמתעסק בחומר והכי מבין בחומר,

אומר שהחומר התחיל בנקודת זמן

ולפניו הוא לא היה קיים.

כי אם כן, החומר היה נצחי. עד פה הבנת?

אתה לא יכול לחזור על זה יותר.

שלום.

זו הבנה, אקסיומה שאתה צריך לקבל, והיא לא מסובכת.

אבל זה לא ממש של הוכחה.

אדוני,

זה אתה צריך להבין מה האנשים הכי מבינים שיש בתחום הזה. לא הייתה אבולוציה.

אבל זו התחלה כשהיה חומר כבר. כשלא היה חומר,

לא היה מה שיהיה אבולוציה.

אבל מישהו זה לא תמיד יכול להיות. כאילו, הוא לא... אתה קובע, אתה מכיר אותו?

אתה יכול עדיין. אני מכיר אותו, תקשיב. אתה לא מכיר אותו. אתה אומר לי שלא? איך אתה מכיר אותו? אני מדבר איתו, אני פועל איתו,

אני עושה ניסים איתו,

אני עושה הרבה דברים איתו.

איזה ניסים?

איזה ניסים? כן.

יש באתר שלנו 30 ניסים שעשיתי עם הקדוש ברוך הוא.

אתה קורא לזה נס שנגיד חייל נפצע בקרב? לא, אני לא קורא לזה שום נס. לא, אבל תקשיב.

כן. היה חייל שנפצע בקרב בפרצת סוכה?

כן.

עכשיו אמרו שאין סיכוי שהוא שורד.

נו.

בסוף אחרי איזה חודש ככה הוא יצא בחיים, אמרו שזה נס.

מצוין.

סטטיסטית יכולים לקרוא מקרים כאלה.

לא, אבל ממש כאילו. שמעתי ממש ממש, סטטיסטית יכולים לקרוא מקרים כאלה.

ואומרים שזה נס.

יכולים להגיד מה שרוצים. בסדר, אבל זה לא נס.

אבל אם הרופאים אומרים שבן אדם לא יכול לצאת מזה,

או שבן אדם כבר מת, הם אמרו אין, הם אמרו שהם לא. אני יכול לדבר.

סטטיסטית יכולים לקרות מקרים כאלה.

אבל תקשיב טוב, מי טיפלו בו?

הרופאים. הרופאים. כן. אז אפשר לתלות ברופאים ואפשר לתלות בנס.

בסדר?

אבל אם הרופאים הרימו ידיים ועזבו את הבן אדם ואמרו שהוא מת עוד שבוע,

זה לא סתם הם אמרו,

יש לו מחלת סרטן,

15 סנטימטר,

והבן אדם הזה היה 110 קילו וירד ל-47 קילו,

והבן אדם נשאר לו שבוע לפי הרופאים,

והוא כמו מת שיצא מהקבר.

והוא לא אוכל כבר ארבעה חודשים.

זה היה ככה?

כן.

איך אתה יודע?

אני אראה לך את הסרט.

בסופו הבא.

אה?

בסדר. ואחרי זה גוזרים את זה כמו קור.

אבל זה לא הוכחה.

למה לא? כי זה הכל דיבורים. אתה לא באמת יכול לדעת מה הכי היה בהתחלה.

למה הרופאים אמרו?

לא קשור לזה עכשיו.

מה, לא טוב?

אם הרופאים אומרים... עזוב את הרופאים. אה, לעזוב אותם? בסדר.

אז אם אתה מבין שאין סיכוי... אחרי מה התחלה, איך שתקרא? הכל העולם נברא. בוא נתחיל אחרת.

ילד בן שלוש,

יש לו סרטן בגודל כזה בתוך הבטן,

והכבד שלו מת. בסדר.

ואומרים שנותרו לו שבוע או שבועיים,

והרופאים הרימו יד.

יכול להיות שפתאום ייעלם הסרטן, ייעלם, לא יטפלו בו, ייעלם,

והכבד יתחיל פתאום לפעול, ותוך חודש הוא יצא מהבית חולים וילך הביתה? למה לא?

למה לא?

אני שואל, מה זה למה לא? שאני אבין, מה זה למה לא? בשביל מה צריך רופאים אם ככה?

הכל יכול להיות.

נכון שהכל יכול להיות?

אז גם יכול להיות שיש אלוקים.

לא. אה, זה לא. הכל יכול להיות, אמרת.

לא בצפון כזה. למה לא? בגלל שזה יחייב אותך להוריד את הסערות? לא קשור. לחזור בתשובה?

כי זה לא הוכחה.

מה זה לא הוכחה? אתה אומר, אתה מדבר... אין הוכחה בעולם יותר מהקדוש ברוך הוא.

אתה מוכיח לי אבל בדיבורים.

איך אתה רוצה שאני אוכיח לך? לא יודע, שאני אראה. אני אראה לך סרט ממש. שרואים. שרואים אותו. שרואים אותו.

שרואים אותו.

שרואים אותו. שרואים אותם. לא רואים אותו.

שרואים אותו.

בבקשה.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית חולים הרבה זמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה, בכל הקהילות הקדושות והתהורות.

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אההה!

כל הסיפור התחיל,

שיום אחד אני בערב, אשתי עלתה בנסיעת עסקים והילד היה איתי בלילה,

הוא מחליף לו בגדים,

ופתאום ראינו שהבטן שלו נפוחה.

הוא נפוחה יותר מהרגל, אני שואל אותו, יואב,

את יודעת אם כואבת לך?

הוא אמר לי, לא, אני רק עייף, אני רוצה להרדישן אותה.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי אליה, אמרתי לה, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

יפהו אותה פה לרופא כללי, פה, כשהיא רק הגישה, הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו זה, ניקח אותו למנהטן.

היא לקחה אותה פה לרופא כללי, זה היה יום שישי.

הרופא ראה את הבטן ואומר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

כלומר, מה שהוא מרגיש,

וישר לאולטרסאונד ובדיקות לראות מה יש לו.

בלונג אלנד ג'ויש, בקווינס, זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים, כל יום, כל יום שעובר הוא מתנפח יותר, הוא מתנפח יותר, הבטן קוטלת וקשה לו לנשום.

ביום שישי, שבת, בערך ביום ראשון, כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את ה...

סרטן, זה נקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים,

בחלקים הפנימיים של הכבד.

המעיים, הכיס המרה, הכל, פשוט הכל. וזה כל כך גדול, הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטן, גידול כזה גדול הוא עוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולכן לעשות את זה.

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח. אמרו, אם יצטרכו לעשות את הניתוח, להוציא את זה, יוציאו אותו. אם זה ממאיר, אז יוציאו אותו. אם זה לא ממאיר, אי אפשר למגע בזה.

וואלה.

כן.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה עם כל הטיפולים הקיים האלה, ואיך הוא משתנה, כל הגוף שלו משתנה, כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן-אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפור העומניים,

כזה צבע ממש,

מי שראה אותו לפני חמשך הולכים באנושי,

רחמד.

סיימנו את הסיבוב של

שש הטיפולים של כימותרפיה ואחר כך אמרו שצריכים להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן הם רצו לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה, על כל המכונות,

כל הזה, בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, היה נפוח מהניתוח, זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה, זה היה מדהים.

איזה כוחות צריך בן-אדם לעמוד לראות את הילד שלו ככה,

יוצא מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות, כל יום במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

כל טיפול של עשרים דקות, אולי היה מסוגל לעשות כלום, הוא היה מקיא ולא רוצה לאכול,

הוא לא רוצה לשחק ואף אחד לא רוצה לישון ולישון ונקי וכואב לו, וממש סבל,

סבל, סבל, זה לא דל ישוער, איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממש הפסיק לעבוד והוא התחיל להתנפח,

וזה הגיע ממצב של פעמיים בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש פעמים בשבוע.

כשנדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים, לשים ילד בן שלוש כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד, לפני השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפסי של הכבד,

ובביאפסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים,

אין תאים חיים שם בכלל,

ולפי זה מגיע למסקנה שבתאים מתים לא יכול להיות שהכבד regenerate,

כאילו ירבה את עצמו.

‫רחם, רחם לו השם אלי כאילו רחם.

‫הדרך שהגעתי לרב אמנון יצחק, ‫מאוד מאוד מוזרה, ‫שעד היום כשאנחנו חושבים עליו, ‫אנחנו צוחקים איך זה.

‫אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

‫ואמרתי לו שאני מעוניין ‫שהרב אמנון יצחק יבוא לבית החולים,

‫תתן לו ברכה, ואולי תבוא הישועה מזה ‫שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו,

‫לשיש לו כל כך הרבה זכויות,

‫לפעמים אנשים כמונו, ‫התפילות שלנו לא קשר למעלה, ‫כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

‫אז ביקשתי מאוד מאוד, ‫אם אני אוכל לעשות את זה טובה לבן שלי שיבוא,

‫כלומר, הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, ‫אבל הוא בא בעצמו.

‫הוא בא בבוקר, וזהו, ודעתי שההופעה ‫בברוקלין קולג' בברוקלין,

‫הוא באמת לא היה לי מצר רוח, ‫שכבתי במיטה ליד הילד,

‫ופשוט לא היה לנו מה לעשות. ‫כאילו, הסתכלתי על התקרה, מחבק אותו, ‫ומודד לקדוש ברוך הוא, ‫כל דקה שהוא נותן לי איתו,

‫זה מה שעשיתי.

‫לרדתי למטה, לקחתי מונית,

‫הגענו לשם משהו, התקשרתי ושאלתי אליו בטלפון, ‫אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין.

‫הוא בא, החליטו, שב איתי בשורה הרביעית.

‫טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, ‫כבר הבאתי, ישבתי שם, ‫ולפתע הוא בא והוא הביא לי את המיקרופון, ‫אני רוצה לספר את הסיפור שלך.

‫לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי איתי אף אחד, ‫רק הסתכלתי על הרב אמנון יצחק ‫וסיפרתי לו את הסיפור, ‫והתפרצתי בבכי, וממש, ממש מתוך הלב, כאילו, כאב אחרון,

‫שכולם ישמעו אותי,

‫שהקדוש ברוך הוא ישמע אותנו,

‫דעתי שיש לנו תכונות אחרונה, ‫שביא לעשות משהו.

‫כבוד הרב, אני באתי כרגע מהבית-חולים.

‫הבן שלי הוא בן שלוש,

‫לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן

והוא סובל קשה-קשה. ‫הוא עבר שלוש טיפולים של קימו,

בצורה מאוד קשה.

‫הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

‫ואחרי כן החליטו שהם צריכים לעשות ‫גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

‫כתוצאה מהקרנות,

‫הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

‫וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים ‫כל הזמן מתנפח,

‫וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, ‫להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

‫כרגע אין הרבה טיפולים בשבילו. ‫הוא משתמש בתקופה מאוד מאוד ניסיונית, ‫שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, ‫של משרד הבריאות.

‫כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

‫הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

‫וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. ‫יום אחד הוא לקח את זה, ‫והוא פתח את זה, והוא בן שלוש.

‫הוא אומר לאימא שלו,

‫תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ‫ישלח לי רפואה שלמה.

‫- My husband went to the Shure in Shabbat, ‫and he asked me to pick them up from the bed.

‫-so I picked them up, and this little Torah that he has, he opened it up, he started opening it, ‫and he was darvening to השם ‫לרפואה שלמה.

‫ואז הוא אומר, תראה,

תראה, השם שיש פה, ‫אני צריכה ללכת ללכת תורה רפואה גדולה,

‫והוא אמר, זה יהיה מאוד גדול, גדול, הוא אמר,

גדול,

‫and I'm going to have a רפואה שלמה. ‫- ומאז אותו יום הוא אמר לה ‫שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול לבן,

‫כמו בבית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו,

‫ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו ‫שאנחנו צריכים לקנות לו ‫ספר תורה גדול לבן, ‫ולאו ספר קטן כמו שלילדים יש.

‫- לבוא לבד ספר תורה.

‫- מה הבא עוד לספר תורה?

‫- I tuned about it.

‫כשסיפרתי את הסיפור הזה, ‫אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה ‫בשביל הילד כדי שתהיה לו רפואה שלמה. ‫לפני שלושה ימים הרופא שלו, ‫שבמקרה הוא יהודי,

‫אז הוא שאל אותו,

‫אליה יואב, ‫מה אתה רוצה שאני אביא לך?

‫אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, ‫אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק ‫איזה ספר תורה הוא רוצה,

‫הוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

‫אז הוא אמר לדוקטור גם שזה,

‫דוקטור וקסלר,

‫ואני רק אמרו לו שני דקות אחרות, ‫הוא אמר שזה שזה, ‫דוקטור וקסלר אמר, ‫מה אתה יכול לעשות על זה? ‫אני אמרתי, למה שאנחנו לא יכולים, ‫כי אנחנו יכולים לעשות את זה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

‫הרופא אמר לו, ‫אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים,

וב-1130 בלילה משפחה יהודית מברוקלין, ‫שאני לא יודע מי היא, תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו פיסול.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, ‫הוא לא התפשר לשום צוואר אחר, ‫הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן,

‫והביאו את ספר תורה לבית-החולים,

והציגו לו את ספר תורה ונתנו לו את ספר תורה. מי שלא היה בחדר הזה, ‫לא הבין במה מדובר.

והוא היה כל היום במיטה, ‫הוא לא יכל לזוז.

בשעה חמש, שביעותי ספר תורה,

‫הוא פתאום מתעורר,

‫והוא שאלה איפה ספר תורה שלי.

‫אמרתי לו, אז בחדר, מחכים לך.

‫לקחתי אותו לחדר,

‫הוא כאילו התעורר לחיים.

‫הוא חיבק את ספר תורה במשך שעה,

‫הוא לא עזב את הספר תורה.

‫וכשהחזירו את הספר, ‫שאמרו לו שצריך לקחת את הספר תורה לבית-החולים,

המדרש, באזור שאנחנו גרים בו, הוא היה שוב פעם רצו

כיום הוא מחכה שנחזיר אותו הביתה ונכניס את הספר תורה לבית כנסת

אבל המצב שלו לא מאפשר

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית-חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה, יואב,

בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עם ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי

אחד הבחורים שעובד במשרד לידי, לא ידעתי שהוא נמצא שם,

הוא בא וחיבק אותי,

ואז הספרסתי בבכי

והתישבתי.

אחרי כמה שניות

הוא עלה לפמה ולקח על עצמו מסיבת שצי.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד ענייה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא,

והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד.

משרה באשרי החלטון.

לפתוח. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

רגע, רגע. יהודים יקרים, עכשיו התרחש דבר גדול. הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שהולכים לבמה, פשוט נבהלתי.

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עוד מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא צדיק. בוא.

בכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא, שורה ראשונה.

בוא. הנה עוד תימני. אשריך.

בחמוד, בוא, בוא. חשבתי שבאותו רגע אני רוצה לברוח, להתחבוד. בואו, בחמוד.

להרגיש. בואו, אשריכם ישראל. בואו.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי עני.

כנראה לי שאני חולם, אני פשוט אני במקום,

אני לא במקום.

מה קורה הייתי בכלל?

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו לא רק שהוא הידרדר, אפילו טיפה.

אבל אמרתי לאשתי במולים האלה,

יכול להיות

שקדוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע, לרופאים,

בגלל שהם השתמשו בתרופה זו או אחרת.

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיקתבו, שיגידו למצב שיקתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר, אין לו סיכוי,

אין לו סיכוי להתרפות מכשלעצמו,

הוא צריך השתלת כבד, אנחנו כבר לא יכולים לעשות בו כלום יותר. ואתה מדבר על הבית-חולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם. כשהם הרימו את הידיים,

הם לא יודעים מה לטפל בו יותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה... הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמרו רק לחזור את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו, התוכנית שהם הכינו, לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא עשינו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של ה-Kymo,

של הכימותרפיה וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גודלת יותר.

הכבד התחיל לעבוד, עשו לו בונדסקן,

איזושהי סקרת עצמות קאטסקן,

והוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק ומחייך לכולם, והולכים לא הבינו מה קורה.

הם נכנסו לחדר, הם ראו את יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם.

והוא איטלקי והוא לא יהודי,

והוא כל הזמן הוא משתמש במילה השם.

הוא יודע שזה מעשה השם, זה נס, זה לא דרך הטבע.

מלכים, מלכים, מלכים לו השם מלכים, מלכים, רכים, ויעל נשרוא מילה המבורכים,

ויעל ירושלים מירכו, רכים, רכים, רכים.

רכים, רכים, רכים, נועה השם מלכים, רכים, רכים, רכים, רכים, רכים.

הרציו, הרציו היו נשכם כקבור מדחוב,

ירושלים, ויים אבוס מצטטופין משליחי חור,

רכים, רכי, רכים, רכים, רכים, רכים, רכים,

אכן, אכן,

לאחים יום השם ולכירות אכן,

על יסבור איתם אל חותאכן,

ילדים ירושלים ולחותאכן,

אכן, אכן.

שווים ציון ושכן כבוהי דחוף,

ילדים אחוז בי זדותים משככו,

שיעל הבית עד אופן ויעקב עומד רחם,

רחם,

רחם,

רחם,

רחם,

רחם, רחם,

רחם, רחם, רחם, רחם, הרחם, רחם.

מה אתה אומר?

זה לא נס.

מה זה?

מזל.

מה ההבדל בין המילה מזל לנס?

נגיד עכשיו כה אומר אבא

ואומר כמה מילים, היה קורה בדיוק אותו דבר.

כן.

זהו, הוא היה חי.

הבנתי.

הרפואה לא מכירה בזה.

אז הכומר, היה לו קשר לאלוקים,

והוא הצליח לעשות לפי השיטה של הנוצרים.

גם אם אני הייתי בא, הייתי אומר כמה מילים והיה אותו,

קורה אותו דבר.

אני לוקח אותך עכשיו לבית חולים, ומתוך אלף, אם תעמיד אחד במצב כזה,

אז אתה סמוך וקרוב מאוד לאלוקים.

נס זה מי שיורידו את היד והיא תצמח חזרה. זה נס.

מה אתה אומר?

וזה מאיפה הבאת?

חשבתי על זה.

חשבת. אם תראה לי באיזשהו מקום שזה כתוב שנס זה זה,

אז יכול להיות שאתה צודק.

בשבילי זה נחשב נס.

הבנתי.

אז אם בן אדם מת מבחינה רפואית, אתה יודע מה זה אדם טרפה?

כשיש אדם טרפה, פירושו של דבר שיש לו מחלה מהסוגים האלה והוא נהיה טרפה במצב שלא יכול יותר להיתקן,

אין שום סיבה בעולם שיעלם.

הסרטן ייעלם,

לא שדיכאו אותו עם כימותרפיה,

ייעלם בפרק זמן קצר,

והכבד לבד יתחיל לחיות כשקיבלו כבר הפניה להשתלת כבד דחוף.

הילד הזה,

כשראית שהוא יוצא ומלקק שם משהו,

11 ילדים באותו שבוע שהוא עזב מתו מאותו דבר

באותה מחלקה.

לא יוצאים מזה בחיים.

הבנת, מתוק? זה מקרה אחד.

תרצה עוד אחד? בבקשה.

תן לו את ניסים התותח.

אני הייתי בכל עברי, 25 שנה, מדריך אינטל כושר.

הייתי קרוב ל-100-110 קילו.

הייתי מעל ישראל, לשעבר, שנה 86-85 והייתי בן אדם שפחד ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים, מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה טחורים, וחשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי-מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים בו, אני אומר, איך הוא הרופא?

יש לך דמנומים.

בואי נלך לרופא.

בן-אדם כואבת לישן הולך לרופא. כואב הראש הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן. אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שרירים, גופיות, טייצים, אגו שלו בשמים. בן-אדם שעני ורופא, ועוד להראות את האזור הזה לרופא? כאילו, אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון.

חודש אישי,

הריון מתקדם.

וזה כבר היה בלתי נסבל,

הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת.

הוא לא אכל לאכול.

הוא היה נראה רע מאוד. הצבע שלו הפך צהבהב.

את מי שלא ראה את זה לא יבין. זה היה פשוט קטסטרוף, אז זה היה גוויה.

פשוט גוויה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני הבוקר. הוא פשוט הלך 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפנית בוקר אמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוגלת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אתה, אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבעה גורות בכבד,

אתה צריך למות, ואתה גבר.

זה לא כן, ואתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה לא כן.

אתה לא תחי הרבה זמן, שבוע-שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה,

נצמוטטתי, הייתה שנצמוטטה, כל המשפחה התעשבה,

ובאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע חרב על היום המדינה.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

זה מהלך גידול סרטני.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי-אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מה...

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע, יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעה איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי וסבא שלי ודודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים.

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

נרדתי 53 קילו, הגופת מוטטת לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, זה ערובה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם על אדם, לאף אדם.

הסתכלתי על השמונה ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ולמה?

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך במשהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום. הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים,

המבקרים שלי היו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי ונעלמים מאות חברים ירושלים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פעלה על הרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות, והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת לי טיפול חצי בן אדם, אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

שאני אוכל, והיא אומרת, אני לא יכול לאכול.

מה, אין לך תיאבון, אתה לא יכול לאכול את המצב שזה חוסר לנו, אתה לא יכול לאכול את המצב. עוד זה לאשמים שהיו לך טיפולים ממש. אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה. אני פשוט ישבתי ודיברתי עם בורא העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת.

תן לי לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו, זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי,

הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קמה ורואה אותו לידי הייתי אומר, תודה לחלום, תודה שהוא הייתי, תודה שהוא חי, תודה.

פשוט תודה, תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל, הייתי כל חמש דקות מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שהיה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן.

תן, איך אני עכשיו, בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ו...

לא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכל ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך...

ואז באתי לנסים, אמרתי לו נסים תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה, אין לי חיות.

אני אוהבת אותך, את אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה כל הרופאים, לא ראיתם לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכידוש הקדוש ברוך הוא, דרך רבנים מסוימים.

אמרתי לו, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמר לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... זה, איך אומרים?

הציפוריים, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אתם מתמסכים טוב, הסכמתי. שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה הקדושה הקלטות שלו והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר, סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק, כבוד הרב ארטון יבהל, הוא חושב שאני ננקומן או משהו כזה, מסתכל עליו,

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם בא מלו, מה הוא רוצה ממני.

וכבוד הרב הזה הוא דבר, הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי, כלה כקשר אני את אולי שבחר ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחץ ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר מאין כמוני.

והמשפחה, כולם, חברים, לא האמינו איך שאני קם על הרגליים.

כולם לא רוצים למות, איכון כבר קבר. הם לא האמינו.

ופתאום אני בעצמי.

הוא אומר, תראה מה זה גדולה של הקדוש ברוך הוא. יומיים אחרי זה ביקשתי ממשה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול.

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

והרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעבוד, פתאום ביקשתי צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

וכן כשאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו, בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות, איך קרה שהוא מתחיל לעלות וזה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות איך זה עובד,

ואז תתו לי כימיות רפייה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותים, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול. עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול. אבל, סליחה, אני אפילו הלכת מאז התשובה שלי,

הכול השתנה.

שום כאב. שום התפקד. אנשים היו עמומים. קודם כול, אמר הקדוש-ברוך-הוא אליהם מיכאל, יצאתי מהדסות ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים? אין לו קח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

תקרח שלא הייתה לי שערה בגוף כזה, כאן תשאיר, וככה היה. ואמרו לי הרופאים הכימותרפיים. והרופאים היו עמומים, כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע הוא מגיע עם יותר שיער, וזה, זה, ירד לי על הכול. זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים. כי בטיפולים כימותרפיים ידוע ששערות הן נושות.

והרופא שלו יתמע, אז במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא והוא לא שלשל.

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו. ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, לשמחה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, קם ממיטת חולי,

ופתאום, בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שזה נקי, בסיטי, ושמחתי, וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון העמיד אותי קדוש ברוך הוא לפני יום, אמר לו, תן לו,

קצת רע, בוא נראה, והנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתת לו, טוב, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו, לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי,

שבבית-חולים בשלול שקיבלתי אלה שפתאום הם גילו משהו בבלקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן,

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה, משום מה אני עושה, לא יכול פתאום, כמעט התאכזבתי, כמעט. אשתי צעקה עלי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר, הנה אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש ברוך הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד ונמשיך להיות בדת. המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה,

באהבה,

ניסיון עם הכזאת ברוך הוא, זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה,

היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

הסיכוי, ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה,

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בטבע.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים שלו, אני באמת, אני דיברתי והתייעצתי.

ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. דחיתי לו יום ולילה עם כל התפילות שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח, שמונה שעות הכי ארוכות בחיים. אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם,

ואת מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא שבשמיים, ואת מדברת איתו כמו בן אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך, ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בלדת הכוח לעשות הכול, בלתי קרוב, ואשאם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו, באמת,

באמת,

נצור נירה ויעשה, ועת שהוא אדם נשמר, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא שבשמיים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא, לא על הזכויות שלנו, אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות. זכויות אין לנו. אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה לאהב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ, באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח,

מה אתה עושה בחוץ?

פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי, אני מנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדעי, הכול בסדר? אנחנו רוצים, תגידו...

איזה ביופסיה?

ושלחו את הביופסיה ואמרו שאומרים, כאילו,

לא הייתה מושלת, אני לא חושבת שהיה בן אדם מאושר ואסיר את הקדוש ברוך הוא ממני בוטו, זה היה פשוט מדהים.

הוא פגיש את תחושה יאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך הוא.

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא...

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה.

שקרה נס.

תודה לאל, אני בריא, משלם, אין לי כלום לכל מה שהם ציפו. שחור זה נהיה ורוד מהקדוש ברוך הוא, כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רפאת שאתה תבוא תגיד לי,

אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן אדם בריא ואני, החיים שלי, מקדיש רק לקדוש ברוך הוא. השבוע שהיינו אצל ההופעה והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי.

כנראה שהתפילות הזאת. נופיעים עמומים מכל הסיפור שלנו. עמומים. אם אני מגיעה למצב כשאני מגיעה לרופא ואני אומרת ואני לא מעקרת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

אבל הוא גם הגיע למסקנה והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל לבי, לרב אבנון יצחק. ושיבדל לחיים הלוקים, כבוד הרב הזה.

מאז ועד היום אני מאושר,

כי הם כמוני אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה שזה קוראים לו אבא של השמיים. זו התרופה הכי טובה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים, שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ריבונו של עולם, תסתכלו לשמיים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מעין כמוני.

עצם חזר אותי בתשובה,

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת.

היום אני שיא האושר,

ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי, שאתייעץ אף מוות.

שמעכשיו יחזרו לאבא לשמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי ילד ושאני אוהב אותו, אפילו להתקרב אליו, וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא.

אין עוד מלבדו.

כן, אז ידידינו ודאי אמרו שזה עוד מזל, נכון?

מה? תן לו לדבר, בבקשה.

זה לא נס. זה לא נס, נכון?

רק אם תגדל האצבע, נכון?

לא, היד.

היד. כן, שתצמוח חזרה.

ואם תגדל...

הרגל נגיד? סבבה גם.

אבל אם תגדל הרגל אז אתה תוריד את הזה ואתה שם ציצית?

כן.

אם תגדל הרגל אז אתה תשים ציצית ואתה חוזר בתשובה הערב? באיזה מובן אתה מתכוון?

תגדל הרגל.

שתגדל הרגל. נגיד שהרגל תתארך בעשר סנטים.

נגיד בן אדם נולד... לא, מה, לא, ככה, לא.

נגיד הוא טרח על מוקש?

אף פעם לא רגל?

כל רגל.

שמעתי.

וצמחה מחדש. בקיצור, אתה אומר יותר טוב. אחד, הורידו לו את הראש, קברו את הראש פה, את הזה, ואתה רוצה שהם יתחברו בצ'יק ככה וזה נס.

הבנתי. זה נס, מה? זה הבלה, זה לא נס.

אבל בוא אני אסביר לך. איפה הנס בדיוק פה? הרופאים טיפלו בו. בסדר, הם טיפלו בו. עכשיו אני שואל אותך, בן אדם,

הרגליים שלו, הוא נולד נכה, נכה מלידה,

לא התפתחו לו הרגליים בכלל בגלל חיידק הפוליו.

אז הרגליים שלו הן באורך של היד שלי, מפה לפה, מפה לפה.

ככה הן, ככה קטנות,

כן?

ואף פעם לא הלך עליהן.

ובן אדם כזה, נגיד, קיבל ממני ברכה,

והתארכו לו הרגליים בעשר סנטים.

מה אתה אומר על זה?

לא קשור לברכה.

לא קשור, נכון?

אז לא תזכה לראות את זה.

אבל יש סרט שקוראים לו עסקה, ושם רואים את זה.

מכל מקום הבנתי, תשאר ככה, מותק.

עד שתצטרך לנס.

תהיה בריא.

אני רוצה לספר על פשוט אח שלי, שהגיע לפני שבועיים וחצי עם אשתו מאיראן.

אשתו נמצאת עכשיו בקהל, היא לא דוברת עברית, היא לא הבינה בעצם שום דבר ממה שהיה היום,

אבל היא מאוד רצתה לשמוע אותך, כי היא שמעה גם עליך, גם באיראן.

אח שלי הגיע, כמו שאמרתי לפני שבועיים וחצי, הוא סובל.

מלפני ארבעה חודשים אובחן אצלו מחלת סרטון עצמות באיראן,

שטופל שם, אבל לא עזר כלום.

הוא הגיע לארץ והתברר שהאבחנה היתה לא נכונה,

והסרטון עלה במקום אחר, שהתפשט בעצם לכיוון עמוד השדרה,

וגרם לשברים בעמוד השדרה ובחוליות.

מאז הוא מאושפז בבית חולים ביילינסון.

מצבו מאוד קשה, הרופאים אפילו לא יכולים להתחיל את התהליך הכימותרפי, מחשש שהוא לא יעמוד בזה, כי פשוט המצב הגופני שלו ירד משמעותית.

הם מאוד חוששים, ואתמול אמרו לנו שהם לא יודעים, וזו החלטה שלנו, אם בכלל, להתחיל את התהליך.

התחילו את התהליך עם מינון מאוד מאוד מאוד נמוך של כימותרפיה והשאירו לנו את ההחלטה, בעצם, אם להמשיך או לא להמשיך.

אני ואשתו מאוד מאוד רצינו לבקש ממך, באמת, שאתה תעזור, אתה תברך אותו, או שתעזור לנו בדרך כלשהי,

פשוט להוציא אותו מהמצב הזה. היה לו מאוד מאוד קשה, היה מהלך די ארוך,

פשוט לצאת מאיראן. אני לא יודע אם מישהו יודע את זה, אבל מאוד מאוד קשה לצאת משם. הם רק התחשבו במצב הרפואי שלו, לכן אפשרו להם לצאת. הבת שלהם עדיין נשארה שם.

היא כל הזמן מתקשרת ובוכה. היא ממש נהייה מצב מאוד מאוד בעייתי. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה אפילו.

אז הבקשה שלנו, אם אתה יכול לברך אותו לרפואה שלמה,

ולמרות כל הסיכויים שהרופאים אומרים, אנחנו מאמינים, אנחנו אנשים די מאמינים,

שיכולים להיות באמת ניסים והפתעות ופשוט דברים שהרופאים מרימים ידיים, אבל בסופו של דבר קורה משהו אחר.

אם הבקשה שלנו באמת, שוב, אם אתה יכול לעזור ולברך אותו,

ואנחנו מוכנים לעשות הכול, באמת, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו הכול,

העיקר שהוא יבריא.

תגיד לי משהו, הוא שומר תורה ומצוות?

מי, אני או הוא? הוא.

אנחנו, כל המשפחה היא משפחה די מסורתית. כן, שומרים במידה רבה, אפשר להגיד, כן.

אני קצת יותר, אולי טיפה פחות, בגלל שהם היו בגולה,

זה קצת יותר קשה, אבל הם שומרים.

בקיצור, הוא ואשתו צריכים לחזור בתשובה שלמה גמורה,

אשתו צריכה ללכת בצניעות גמורה, כולל כיסוי ראש, גרביים וכו'.

הוא צריך לשמור את כל המצוות ולקבל עליו הכול. מה שהוא יכול לקיים עכשיו יקבל, יקיים, מה שהוא לא יכול כרגע, ברגע שיתאפשר לא יקיים.

הוא צריך להיות מחובר כל הזמן עם אוזניות באוזן לשמוע קלטות שלי.

אוקיי.

מה השם שלו?

ששם שלו פנחס הומיון ג'ענפר, בן תאווס.

פנחס הומיון בן תאווס. זה מסובך לאט לאט. פנחס, בן תאווס. בן תאווס.

תאווס. כן. זהו? כן.

השם יזכה אותו לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

ויעתיק את המחלה ממנו להאמדינג'אד.

תודה רבה. אבל שיעשו את זה, כמו שאני אומר, בדיוק.

בסדר גמור, תודה רבה.

בבקשה. כבוד הרב, לפני שלוש שנים שלחתי שתי בנים שלי לפני ברק ללמוד,

קטנים, ואחד מהם,

לפני שנה וחצי, לקח אותו הרב עם התלמידים מבית החיים,

ביקור שם בקברות צדיקים.

הוא קיבל התקף, רעג,

והוא כבר מוספר לפני שנה וחצי בנס ציונה.

ניסיתי להגיע אליך כי הפנימייה, שהוא נמצא בו קרוב אליך למקום,

הוא ביקש שאם אתה לא יכול, כי יהיה קשה להביא אותך לנס ציונה למחלקה הפסיכיאטרית, לפחות תבקש ברכה,

שהוא מבוהל, הוא משמיע קולות, ולא מצליחים לשחרר אותו מזה. אתה תהיה מוכן ללמוד שעתיים תורה כל יום בתעני דיבור. אני לומד גם 16 שעות ביום,

אבל אני משתדל לעשות הכול.

מגיע לבני ברק כל יום, לומד.

אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה בתענית דיבור כל יום רצופות במשך שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים? אני מוכן, ואני גם עושה את זה, ואני עושה תעניות פעם בשבוע לפחות.

אתה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום תורה, שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים? כן, מה שתגיד, כן.

בסדר. מה השם שלו?

אליהו בן איריס.

אליהו בן איריס, השם ישלח לו רפואה שלמה בזכות התורה שלך שעתיים בתענית דיבור כל יום רצוף,

במשך שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים.

מאמן. תהיה בריא. כבוד הרב, אם אפשר לדעת, רק בקשר לזמרים,

איזה זמרים יש קשרים היום?

נמאס לקהל כבר לשמוע,

ארז יחיאל ויהודה חדד בינתיים.

וכל השאר, כאילו?

כל השאר בינתיים, כמו שמופיע ברשימות.

אוקיי. תהיה בריא.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רוצה ברכה לפרי בת.

אתה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים?

מוכן, בני דבר.

ואשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף?

אני בתשובה, אשתי עדיין לא.

טוב, אז זה בעיה.

תגיד לה שהיא צריכה ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה

של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף כעסקה אחת.

יש לנו שתי בנות.

הבנתי, אבל היא צריכה לעשות. אנחנו מחכים. מנסים שש שנים להביא ילדים. אפשר לקצר את זה, אבל אם היא תהיה מוכנה.

אין סיכוי.

אין סיכוי טוב? בינתיים. אז לא יועיל בינתיים.

נמתין עד שיהיה סיכוי. עד שהיא תרצה באמת שיהיה לילדים.

תודה.

תהיה בריא. שלום, כבוד הרב. שלום. שמי עמית שירה, בת עליזה.

אני נשואה ויש לי ילדה שלומדת בבית יעקב.

אני רוצה לקחת על עצמי כיסוי ראש,

אבל לא יודעת, יש לי כל מיני מניעות כאלה. יצר הרע, כנראה יותר מדי, היא מתגברת עליי.

אני רוצה לעשות את זה. אני רוצה לקחת על עצמי, אבל לא יודעת מה אני צריכה לעשות באמת בשביל נז. לפי דעתי את פחדת מכיסוי ראש אחד,

אבל משלושה אני בטוח שלא תפחדי.

אז אני אתן לך שלושה צבעים.

ובעזרת השם, אני אתן לך ברכה שילמדו ממך.

אני אתן לך ברכה שילמדו ממך.

וישימו גם האחרים.

ובזכות זה אני רוצה שתברך אותי לילד.

בעזרת השם, בשמחה.

תשימי אחד מהצבעים על הראש ואני מברך אותו.

יופי, מה שמך?

ימית שירה, בת עליזה.

ימית?

שירה, בת עליזה.

ימית שירה, בת עליזה. תזכי לזרע חי וקיים מהרה. אמן. תברכי שהחיינות.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם. שהחיינו וקיימנו וגיענו. שהחיינו וגיענו וגיענו לזמן הזה. אמן. חזק וברוך.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני, בעזרת השם, סיימתי החודש תשלום של מניה שתרמתי,

ואם אני יכולה לקבל ברכה.

בשמחה רבה, מה השם? תודה. לידיה אברהם.

לידיה אברהם. בתרינה שרה.

בתרינה שרה.

לבריאות. לבריאות ופרנסה. פרנסה טובה.

ואם אפשר לברך את הילדים שלי שיצליחו בלימודים. ושכל ילדייך יצליחו בלימודיהם.

אמן.

עכשיו, יש לי בן ששבר את הקרסול,

והוא עשה ניתוח, ואחר כך, כשלקחנו אותו לביקורת, אמרו שזה קצת הסתבך. שמו? יצחק אברהם, בן לידיה. יצחק בן לידיה.

יצחק בן לידיה, השם יזכה אותו להחלמה מהירה ברפואה שלמה.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיו בריאים. שלום, הרב אמנון יצחק.

אני סבתא לשני נכדות, שהגדולה מהן היא בת שנתיים וחצי,

ולפני כשלושה חודשים גילו לה מחלה קשה,

סרטן בתוך בטח הזה, היא כרגע בטיפולים מאוד קשים.

הסדרה הראשונה לא עזרה,

ועכשיו היא עוברת טיפולים יותר קשים.

היא כרגע נמצאת בבית החולים בשניידר, ואני מבקשת שכל הציבור יתפלל עליה.

היא הלכה, היא הבת לילך עליה, לרפואה שלמה, ושיקבלו עליהם. אנחנו נעשה הכול כדי שהיא תבריא.

אם הציבור יכול לקבל עליו משהו, משהו קטן. את מוכנה לכסות את שערות ראשך כל הזמן, תמיד,

שלא תתראה שערה החוצה?

כן. לגמרי.

כן.

הנה, אני נותן לך כיסוי ראש.

אבל אני עם כיסוי ראש.

אבל שלא יראו שערה אחת לגמרי.

בסדר. לכסות תמיד את כל השערות. מה השם שלה?

יעל חיה בת לילך עליה, שהטיפול שלה יצביע. יעל חיה בת לילך עליה, השם יזכה אותה בעזרת השם,

לרפואה וישועה מאוצר מתנות חינם,

ויעתיק את המחלה לאסד.

אמן.

בשורות טובות.

כן, אני רוצה לחלק לכם כמה מתנות.

בעזרת השם, הייתם נפלאים ונחמדים.

והשם יציל את כולכם מכל הטילים, הגראדים וכל הגירודים.

ושנזכה כולנו לשוב בתשובה. ובחג הפסח, חג החירות,

לצאת מעבדות של יצר הרע לחירות אמיתית.

תודה רבה.

תודה רבה.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10, בני ברק,

או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320.

תופתנו באינטרנט.

www.shopar.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שמיטה.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר באיזה גודל צפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.