מחכה לגיל 40 - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כמו שחובת היראה היא ללא תכלית כן חייבת להיות

ההבנה במהותם של עונשי שמיים מפורש במשנה בעדויות מוטב לי להיות שותה כל ימיים ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום אתם יודעים אדם הולך כל הזמן אדם פוחד שיעליבו אותו שיפגעו בו כל ימיו הוא שומר על הכבוד שלו ואם מישהו ככה פלט לו איזה משהו נהיה אדום מחליף צבעים וקשה לו מאוד

הסתערו לכם בן אדם שאיפה שהוא הולך מעליבים אותו

מוטב לאדם להיקרא שותה כל ימיו ואל ירשע שעה אחת לפני הקדוש ברוך הוא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטווה אלא על מצווה אחת בלא תעשה לא תאכל ממנו ועבר עליה ראה כמה מיטות נקנסו עליו

לא ולדורותיו עד סוף כל הדורות כל המתים בזכותו כולנו מתים מעבירה אחת של אדם הראשון נו אז זה רציני אה? שעושים עבירה זה רציני זה רציני חבל על הזמן יש את הכלל הלך להם מישראל שיהיו בשוגגים ואל יהיו מזווים אין מתי נכנס הכלל הזה?

צהריים טובים בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמו ירוויח

בפרשת השבוע אנחנו לומדים

יותר מעשר פעמים כתוב וראה הכהן ופעם אחת כתוב וראה הוא הכהן

היינו שלא די שהכהן יראה אם נשתנה הנגע אלא צריך לראות גם את פני המצורע אם השתנו.

צריך וראה הוא גם את המצורע לא רק וראה את הנגע

אז וראה הוא צריך לראות

לא מספיק ולא די שהכהן יראה אם נשתנה הנגע

אלא צריך לראות גם אם פני המצורע השתנו.

צריך שיראה את האיש אם הוא נשתנה לטובה.

האם הימים שישב בהם מבודד מהמצורעים האחרים הביאו אותו לידי הרהורי תשובה.

שהרי כל עניין הנגעים הוא עונש ותיקון על החטא.

ואף שנשתנה הנגע,

זה סימן שהוא קצת תיקן את עצמו.

בכל אופן נדרש עוד תיקון שיהיה ניכר שהוא השתנה במהותו.

בעלי תשובה זוכים להשתנות חיצונית מהר,

אבל פנימית עדיין צריך לשרש מידות רעות ודברים שהיו תמיד איתם.

זה לא מספיק שהנגע מבחוץ כבר לא נראה,

צריך שגם הפנימיות של האדם תשתנה לחלוטין עד שהוא ישרש לגמרי

את כל המידות הרעות ויהפוך להיות לכמי שנברא מחדש.

ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי רעותי פניך,

כי עודך חי.

מה זה הדבר הזה?

יעקב אבינו אומר אם הוא יראה את הבן שלו כבר הוא מוכן למות.

אז נדקדק בפסוק.

ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי רעותי פניך, כי עודך חי.

אומר אור החיים הקדוש, צריך לדעת למה אמר יעקב כן,

כשבישרו האחים כי יוסף חי.

מצינו שהוא האמין כשראה את העגלות,

בטחי רוח יעקב אביהם.

אם כן, מה דבר רעה חדש עתה שאמר אמותה הפעם?

למה לא אמר כשהתבשרו שהוא חי אמותה הפעם?

אכן, כוונת דברי יעקב הם כי הגם שנתבשר כי עודנו חי,

זו הודעה שהוא עדיין קיים במציאות,

שהוא חי.

אבל ליבו דווי עליו,

כיוון שהוא בין האומות,

שפל ועבד ומושלים בו.

אם הוא עומד בצדקתו ולא כהתה עינו ולא נסלחו,

או לצד היותו מובדל ממנו ונתון בתוך הקליפות,

ובפרט בטומאת מצרים.

מה גם שהוא סבר שטרוף טורף יוסף היה רעה, חלתו.

אז דבר ידוע כי הצדיקים,

יותר יחפצו בהיעדר הבן בהיותו בן מביש?

ומה גם יעקב הצדיק, אשר על כן לא הייתה שמחתו שלמה מספק זה,

עד ויירה אליו והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש.

כמו שנאמר, הכרת פניהם ענתה בם.

אז מה כתוב כאן?

כתוב שהצדיקים מעדיפים שייעדר בן כשהוא מביש.

דהיינו, טוב מותו מחייו.

או כמו שאומרת הגמרא, מוטב שהייתה נהפכת שליתו על פניו ולא יצא לאוויר העולם.

כי אם זה יהיה בן מביש שהולך נגד אלוקיו,

הצדיקים לא חפצים בזאת.

אז זו הטענה של חזקיה המלך שהייתה לישעיה הנביא,

שהבנים שיצאו ממנו יהיו לא מהוגנים,

לכן הוא לא התחתן,

כי כך הוא ראה ברוח הקודש.

אז זאת אומרת, בן מביש לצדיקים עדיף יחדרו.

ועכשיו יעקב אבינו,

השמחה שלו לא הייתה שלמה שהוא חי,

שיוסף חי,

היא לא שלמה כי עוד לא ברור לו מה מצבו הרוחני.

אז הוא חי, זה בסדר.

מה, מה, אבל מה חי? מה חי פה?

הגוף חי, הנשמה חיה, מי חי פה?

גם בעל חי חי.

מי חי?

עד ויירא אליו והכיר בו בפניו.

וכמו שהצדיקים,

שלמים וכן רבים, הכירו ברושם הפנים מעשי האדם,

כמו שכתוב על משה רבנו עליו השלום, ואתה תחזה מכל העם

על פי הכרת הפרצוף,

כמו שכתוב בזוהר יתרו,

מכל שכן יעקב אבינו שיכיר לזה,

דהיינו על פי הכרת פניו,

וכשהכיר בו בבי יוסף שהוא באמת שלם ועומד בצדקתו,

אמר אליו אמות הפעם.

פירוש.

הפעם הזאת, כשאני רואה אותך בעיניי,

אני מאמין בך ובצדקתך.

אבל לא קודם, כשנתבשרתי.

מה הטעם?

אחרי ראותי פניך,

והכרתי בך שעותך חי.

חי בפנימיות,

לא בחיצוניות.

פירוש, אתה צדיק כמקודם, ולא נשתנית,

ולא נשתנה דיוקנך מכמו שהיה,

אלא אותך חי,

כי הצדיקים קרויים חיים.

עכשיו אמר יעקב אבינו שהוא מוכן למות.

אחרי שהוא ראה שהבן הזה שלם בכל מיני השלמות,

ולא נשתנה מצדקתו. הוא יוסף,

שהיה נער,

והוא יוסף שמלך במצרים,

אז רואים שכיוון יעקב אבינו לראות את הפנימיות.

זה לא מספיק כמו היום, יש הרבה אנשים שקרויים בשם חרדים,

והם רחוקים מרחק רב מהמושג הזה.

חרד זה חרד על דבר השם.

החרדים על דברי.

אבל חרד זה לא תלבושת, זה לא פורים,

זה לא מי שלבוש חרדי או חרדי.

המעשים שלו יוכיחו,

אבל לא המעשים החד פעמיים,

המעשים לאורך שנים.

המעשים בכל מצב,

המעשים תחת ניסיון.

כשהוא נמצא מול הרוחות שיש ברחוב,

או גם רוחות שנכנסות לבתי מדרש.

יש בדורנו גם יצר הרע שנכנס לבית המדרש.

פעם היו אומרים, מושכהו לבית המדרש.

עם פטיש הוא מתפוצץ, ועם אבן הוא נמוח.

היום יצר הרע נכנס לבית המדרש גם כן בתלבושת של חרדי,

עם דעות כוזבות ורוחות נושבות,

ויכול לעורר מדנים בתוך הלומדים,

בהשקפות זרות,

בדעות משובשות.

והנה אתם רואים שיש אנשים שיושבים בבתי מדרש,

ולא כולם בדעה אחת או בסברה אחת,

על דברים שלכאורה היו צריכים כולם להיות בדעה אחת.

לא מדברים סברה בלימוד,

מדברים דברים ברורים מיסודות האמונה והיהדות,

ואמונת חכמים.

נמצאנו למדים, כי יכול להיות שאף מי שסיגל לעצמו את כל תנאי התשובה,

מכל מקום עדיין לא נשתנתה הפנימיות שלו,

ואפילו לאחר שנתחולל בו כמה שינויים,

עדיין לא היה שינוי במהות.

יש בו שינוי,

אבל עדיין לא השתנה כראוי.

הנגע אכן נשתנה לטובה,

אבל האדם בעצמו עדיין לא נשתנה.

ואף שזה כבר לאחר שהיה מצורע בבדידות כבר,

וכבר תיקן את נפשו,

שהלוא מקום ההתבודדות מיועד לתיקון הזה,

אבל יכול להיות שלאחר היותו שם הוא חוטא בהרהורים,

שהרי צריך להביא גם קורבן עולה, הבעל הרהורים לא טובים.

כשאדם נכנס לישיבה או לכולל,

אז הוא מבודד לכאורה מן הרחוב,

והוא שמור יותר.

ובמקום כזה,

מתוך לימוד בחבורה קדושה,

אז האדם מתעלה ורואה מה ההבדל

בין איפה שהוא נמצא למה שנמצא בחוץ.

נכון שיש פיתויים, אבל זה ברור שזה פיתויים,

ואדם צריך להתגבר.

גם חרדים מלידה צריכים להתגבר,

ועוד יותר מבעלי תשובה,

כי בעלי תשובה כבר טעמו טעם חטא,

ואם החליטו שהם מסתלקים ממנו, כוחם רב על החרדים מבטן ומלידה,

שעל זה אומר הרמב״ם,

שמקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

אינם יכולים לעמוד.

זאת אומרת,

בניסיונות שבעל תשובה יכול לעמוד,

צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

למה?

הם לא נתנסו בזה.

אבל הרמב״ם אומר,

כיוון שבעלי תשובה כבר טעמו טעם חטא

ופרשו ממנו, כי בעל תשובה זה מי שעומד באותו ניסיון, באותה אישה, באותו זמן, באותו גיל וכולי,

אז אם הם עמדו בזה,

אז זאת אומרת הם עומדים על מעמדם ואחרים עדיין לא נתנסו בזה ולא כל אחד יכול לעמוד בזה.

אז לכן צריך לדעת,

ניסיונות יש,

אבל צריך הכרה.

הכרה. כל הזמן ההכרה צריכה להוביל אותנו,

שמה שאנחנו הבנו מהרגע הראשון כשהחלטנו לחזור בתשובה,

שלא יצטנן ולא יתקרר, כי יצר הרע נותן לאדם להכיר את האמת ואחר כך מוביל אותו לאט לאט לדרדר את החזקה שהייתה לו על הדבר הזה ולאט לאט להתיר לו פה ושם, כי הוא הפך אותו כבר למדן.

הוא אומר לו כבר עם האצבע, ככה הופ הופ הופ הופ הופ

לפי זה ולפי ההוא ואם ככה אז ככה וספק ספק, אז אין שום בעיה.

וככה מגיעים לאן שרוצים להגיע עם יצר הרע.

אז לכן אדם צריך להיות חכם ולא לתת ליצר לעשות עליו לומדס.

עכשיו בעניין הצהר עד מובא בכוזרי שבהיות האדם מרום המעלה היה עניין האלוהי שוכן בישראל,

בגופים,

במלבושים ובבתים,

כמו נשמה בגוף.

הכוזרי אומר שהעניין האלוקי, האלוקות,

בזמן שעם ישראל היו במעלתם בארץ ישראל המובחרת בלבד,

היה העניין האלוקי נמצא בגופותיהם,

בבגדיהם ובבתיהם,

כמו שהנשמה בגוף.

כמו שהנשמה בגוף

היא נותנת לנו חיות,

וככה אנחנו נראים בני אדם חיים.

ככה הבגדים והבתים,

חוץ מהגופות של עם ישראל באותה תקופה,

היו נושמים כמו נשמה בגוף,

גם הבתים והבגדים היה בהם עניין אלוקי.

וכמו שבהסתלקות הנשמה מגוף האדם משתנה צורתו,

כשהנשמה יוצאת אנחנו יודעים מה קורה לגופה,

נכון? משתנה צורתו עד שמתפורר, נכון?

כך בהסתלקות עניין האלוקי בזמנם היה נראה שינוי הצורה,

הן בגוף כמו המצורע והן במלבוש והן בבתים נגע צרעת.

היה מופיע. למה?

כי הסתלק העניין האלוקי בגלל החטאים,

וממילא כמו שנשמה מסתלקת מגוף משתנה את הצורה.

אותו דבר כשהעניין האלוקי היה מסתלק,

היה משתנה הבתים, הבגדים והגוף.

ומראות הנגע וטומאת צרעת

הם כטעם טומאת המת.

אז זה חסד אלוקי שהקדוש ברוך הוא מראה לאדם נגעים.

גם בימינו לא צריך להיות מצורע כמו התיאור של התורה,

אלא כל מכה,

כל חולי, כל מחלה,

הם נגעים מאת הקדוש ברוך הוא.

לאותת לנו שחלילה העניין האלוקי מתחיל להסתלק מאיתנו ואנחנו צריכים מיד מיד להחזיר, להחזיר את השכינה עלינו על ידי סילוק החטאים.

קודם סילקנו את השכינה עם החטאים,

עכשיו נסלק את החטאים, נחזיר את השכינה.

זו התשובה, מה שהיא עושה.

אז לכן כל אחד צריך לראות

כיצד הוא עושה את הדברים האלה כדי שיוכל בעזרת השם יתברך

לשמור על הרצון האמיתי שהיה לו.

עוד כתוב בעניין הזה שהנגעים הם מזבח כפרה.

וזה נאמר בכל הנגעים.

עכשיו לגבי נגעי בתים ובגדים,

כתוב

שזה העניין איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים.

זה לא דבר רגיל ולא טבעי ולא הווה בעולם.

אבל בהיות ישראל שלמים לשם,

זה רק במצב שעם ישראל במעלה העליונה.

יהיה רוח השם עליהם תמיד.

להעמיד גופם, בגדיהם ובתיהם, במראה טוב.

וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון,

יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו לראות כי השם שר מעליו.

והנה,

אינו נוהג אלא בארץ שהוא נחלת השם,

מפני שלא יבוא עניין ההוא אלא בארץ הנבחרת.

רק אלה שנמצאים בארץ ישראל וזכו לספוג מקדושת הארץ,

ראויים שיעשה להם הנס, יעשה להם הקדוש ברוך הוא ניסים בגודל רחמיו,

כדי שיענשו עבור החטאים בעולם הזה ולא יבואו עם חטאתם לעולם הבא.

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.

אז חושבים טוב השם לכל, זה רק שהוא נותן טוב לפי ההבנות שלנו.

אבל אם הוא נותן מה שלפי ההבנות שלנו נקרא רע,

הוא לא טוב.

לא.

טוב השם לכל,

גם להרשעים, גם לצדיקים,

ורחמיו על כל מעשיו, גם הצדיקים, גם הרשעים.

מידת טובות של השם יתברך

היא לכל הברואים.

אומנם לרחמיו המיוחדים של הקדוש ברוך הוא לא זוכים כל העולם.

שימו לב,

לרחמים המיוחדים, יש רחמים מיוחדים,

לא זוכים כל העולם.

אלא דווקא מעשי ידיו שהם היחידים המושלמים,

רק היחידים המושלמים זוכים לרחמיו.

ומהם הרחמים?

שמענישים אותם על חטאתם בעולם הזה.

שמעתם מה זה נקרא רחמים מרובים?

רחמים מרובים זה רק היחידים זוכים שמענישים אותם, וסביביו נסערה מאוד הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים,

מנקה אותם בכל רגע.

לא נותן לחטא להשתרש,

לא נותן,

ישר מנקה, כמו אדם שהרגיש מיד שהתלכלך ממשהו,

על המקום הוא מתנער,

ככה הקדוש ברוך הוא מטפל בצדיקים.

כי הרי העולם הזה אינו עולם הגמול,

אלא עולם המעשה.

זה עולם העשייה.

ולא עולם הגמול שמקבלים את השכר,

כי באי עלמא ליקא אגרא,

אין שכר בעולם הזה.

מכל מקום יקבלו את העונש בעולם הזה כדי שיזדככו ויבואו טהורים לעולם הגמול.

והנה מצינו שיצחק אבינו טבע איסורים,

כי כדאי לו לקבל איסורים בעולם הזה ולא לקבלם בעולם הבא,

מפני שהעולם הבא הוא עולם נצחי,

ללא גבול.

ואם העונשים הם ללא גבול,

אוי ואבוי.

אבל האיסורים בעולם הזה מוגבלים הן בכוחם והן בזמנם.

אי אפשר לתת לאדם איסורים יותר ממה שהוא יכול לסבול, כי אז הוא ימות.

וגם זה מוגבל בזמן,

עד שהוא ימות.

אז זה זמן מוגבל.

כמה יכול להיות?

כמה שיהיה.

ומה אחר כך? נקי.

אז מה עדיף?

הרי לתנקות הוא צריך.

השאלה, אתה רוצה לתנקות עשר שנים,

או מיליארד שנה,

או ביליון שנה?

תחליט איפה אתה מעדיף.

והנה העונש המנוגע

הוא לא קל.

הוא חייב לשבת בדד חוץ משלוש מחנות,

להתרחק מחברת בני אדם, לקרוא על עצמו טמא-טמא כדי שיתרחקו ממנו.

וכל זה כדאי לאדם.

כל זה כדאי לאדם.

בעיקר שלא יקבל עונשו בעולם הבא.

כי עונש הגיהינום הוא נורא ואיום.

נורא ואיום.

כמו שאמרו בשער הגמול לרמב״ן,

שכל ייסורי איוב לא יספיקו לעונש אחת מן העבירות.

ואיוב, למי שלא זוכר,

היה עשיר גדול מאוד ונכבד.

איבד את כל רכושו,

נהיה עני מרוד,

איבד עשרה ילדים ביום אחד,

והוכה בשכין רע בכל גופו,

שהיה חייב להתגרד כל היום.

עדיף לאדם לקבל את כל ייסורי איוב,

ולא את התשלום שצריך לשלם בעולם העליון על עבירה אחת.

אז מי שיש לו שתיים,

יא חלאו לאו.

ומי שיש לו יותר,

מה נגיד ומה נדבר.

וזה מה שאמר דוד המלך עליו השלום, מי יודע עוז אפיך?

אתה יודע מה זה חרון אפ של הקדוש ברוך הוא? מי יודע עוז אפיך?

וכי יראתך עברתך.

מי יכול לצייר את מידת אחרון אפו של הקדוש ברוך הוא?

והדרך להבין את עונשו של הקדוש ברוך הוא זה כשהתבונן בחובת היראה מהקדוש ברוך הוא.

כמו שחובת היראה היא ללא תכלית כן חייבת להיות ההבנה במהותם של עונשי שמיים

מפורש במשנה בעדויות

מוטב לי להיות שותה כל ימיי

ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום

אתם יודעים אדם הולך כל הזמן אדם פוחד שיעליבו אותו שיפגעו בו

כל ימיו הוא שומר על הכבוד שלו ואם מישהו ככה פלט לו איזה משהו נהיה אדום מחליף צבעים

וקשה לו מאוד

אז תארו לכם בן אדם שאיפה שהוא הולך מעליבים אותו

מוטב לאדם להיקרא שותה כל ימיו

רואים אותו ברחוב אהלן נאבל בוא בוא בוא טמבל בוא בוא טמבל בוא בוא טיפש בוא

בוא כל הברכות

כל הזמן קוראים לו ככה בשם הזה מוטב לאדם להיקרא שותה כל ימיו

ואל יהי רשע שעה אחת לפני הקדוש ברוך הוא

הרי אמרו את זה במפורש על מי לא פחות ולא יותר על שלמה המלך עליו השלום

מה אמרו?

נוח לו לשלמה המלך להיות גורף ביבין ולא ייכתב עליו נשב הטו את לבבו

וזה על שהוא לא הוכיח אותם לא שהוא עשה משהו אסור

הוא רק לא הוכיח

זה נקרא שהם הטו את לבבו

וזה כתוב ומחוקק בספר נגמר

נוח לו

לשלמה שלא ייוולד הבן של דוד המלך ולא יהיה מלך

ולא חכם ולא כלום ויהיה גורף ביבין ג'ורה אתם יודעים מה זה?

גורף את זה כל ימיו ולא ייכתב עליו

נו זה אמיתי או לא?

אמיתי אז טוב להיות שותה כל ימיו יקראו לו ולא יחטא פעם אחת

אז אם נתקל לפעמים בחור ישיבה או אברך כולן או אדם חרדי באיזה ביטויים מעליבים ופוגעניים בין ברחוב בין במשפחה בין בתשקורת או בכל מקום שהוא הוא צריך להיות שמח וגאה

על זה שהוא זוכה שיקראו לו שותה

העיקר הוא לא חוטא

שותה ולא חוטא זה משהו

אבל חוטא ולא שותה גרוע ביותר

גרוע ביותר

עכשיו כל זה היה החלק המפחיד

לא רואה שאתם מפחדים כל כך אבל זה היה החלק המפחיד

בדורות קודמים אם הייתי אומר דרשה כזאת מההתחלה שהתחלתי כבר היו בוכים

לא היו נותנים לי לדבר מהבכי

אבל אנחנו דור שכבר חיסנו אותנו אנחנו שומעים את זה, זו דרשה רק,

זה רק דרשה, זה כלום,

זה רק מדברים על זה והולכים אחר כך לארוחת צהריים והכל בסדר, ממשיכים כרגיל

אבל בואו נשמע את הצד החיובי,

לא שזה לא חיובי,

הצד החיובי בעינינו

מרובע מידה טובה ממידת פורענויות פי חמש מאות

אם על חטא מה מקבלים?

אז על מצווה פי חמש מאות לפי אותו שיעור

אז כדאי להיות חרדי או לא כדאי להיות חרדי?

מי נותן לך על כל דבר שאתה עושה פי חמש מאות סתם אפילו בחיי היום-יום?

בקושי נותנים לך מה שמגיע ומבקשים הנחה.

פה פי חמש מאות נותנים לך, בלי ויכוחים.

בלי ויכוחים. מה שתעשה, פי חמש. תעשה דבר גדול, פי חמש מאות. קטן, פי חמש מאות.

הכל פי חמש מאות.

שווה או לא שווה?

שווה.

בואו נראה דברים מדהימים.

אם אתה רוצה לראות,

אומר האלקוט שמעוני את הדברים,

רבי יוסף אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא,

צא ולמד מאדם הקדמוני,

אדם הראשון,

שלא נצטווה אלא על מצווה אחת בלא תעשה,

לא תאכל ממנו.

ועבר עליה, עבר על מצווה אחת.

ראה כמה מיטות נקנסו עליו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. כל המתים בזכותו.

כולנו מתים מעבירה אחת של אדם הראשון.

נו, אז זה רציני, אה? כשעושים עבירה, זה רציני.

זה רציני, חבל על הזמן.

וכי איזה מידה מרובה? שואל המדרש.

מידה טובה או מידת פורענות?

הווי אומר, מידה טובה.

עכשיו, כשנתבונן ונרגיל את עצמנו בדברים שאמרנו עכשיו,

לא נתפלא עכשיו על מה שכתוב בגמרא בסנהדרין צדיק ו'.

מה כתוב?

שנבוכדנצר הרשע,

רוצח ההמונים,

רוצח ההמונים.

האדם הרשע עלי אדמות,

שאפילו בגיהנום הזוהר הקדוש אומר שהרשעים,

כשהוא הגיע, לא הסכימו שהוא ייכנס אליהם.

מה הפחד?

וכולו היה גובה האמה.

ויש אומרים טפח.

והוא זכה למלכות בכיפת העולם במשך 70 שנה

ורכב על הארי.

והיה מנהיג נחש על צווארו.

מה זה הרשע הזה?

וזה זכה בזכות ארבע פסיעות לכבוד השם יתברך.

ואפילו שהיה רשע גמור,

זה מה שהוא זכה.

ואם כן, לא ייתכן שהיה מעשהו זה זך ונקי,

לכבוד השם יתברך, שהרי הוא נשאר עובד עבודה זרה.

ודאי שהיו לו תערובות של מחשבות אישיות.

ומכל מקום זכה לשכר רב.

אי אפשר לתת לבן אדם יותר מאת כל העולם

כולו ושליטה גם על חיות השדה.

אי אפשר.

מה תיתן לו עוד? הכל שלו.

נתנו לו 70 שנה.

70 שנה על מה?

שהוא פסח ארבע פסיעות לכבוד השם, להחליף את המכתב ששולחים לחזקיה המלך, להקדים את הקדוש ברוך הוא בראש המכתב ולא אחרי כמה תיבות.

זה הכל!

אז כשאדם מקדים את כבוד השם יתברך,

ובשעה שהוא יושב בכולל,

הוא לא נותן לשום בן אדם להפריע לו, כי הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא עכשיו.

הוא פי אלפי אלפים יותר מנבוכדנצר.

אז אם מגיע נבוכדנצר 70 שנה מלכות על כל העולם בשביל ארבע פסיעות שלא היו לשם שמיים,

אתה של שם שמיים לא מוכן לדבר עם אף אחד, כי אתה באמצע שיחה עם הקדוש ברוך הוא,

מה מגיע לך?

אז אין בעולם הזה אפשרות לשלם.

בעוד משלמים פי חמש מאות!

אז זה רק לחיי העולם הבא.

אבל כל חשבון כזה, שהשם קודם לכול,

השם קודם לכול,

השם קודם לכול, בכול מכל כול,

אם אדם הולך עם שיוויתי השם לנגדי תמיד, הוא קודם לכול?

וואי, וואי, וואי, מה השכר שמחכה לו? מה השכר שמחכה לו?

ודברי החכמים האלה

מעוררים תמיהה בליבותינו,

איך ייתכן שעבור מעשה קל כל כך יזכה לשכר עצום ורב לאין שעור?

אבל אנחנו לומדים את זה ממה שכתוב, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

אם תרצה לדע ולהבין מה וכמה שכר של הפעולות שלך,

תתבונן מי נותן השכר.

היינו, מי זה בעל מלאכתך?

מי זה שדורש מאיתנו את המלאכה?

הקדוש ברוך הוא.

כיוון שנותן השכר הוא ללא תכלית, אין לו גבולות.

ככה שכר שהוא נותן ללא גבולות.

כשאדם עובד אצל אדם עשיר גדול, יש לו איזה חשש שמא הוא יפשוט את הרגל או לא יהיה לו בסוף החודש כסף או שהוא לא ייתן לו?

הוא בטוח וסמוך שאם הוא ייתן פריון עבודה כראוי, יקבל את שכרו פלוס תוספת ודיבידנד ובונוס וכל המילים היפות?

ודאי.

יש עשירים גדולים שהחברה אפילו מעניקה בלי הבטחה ובלי

דיבידנדים בסוף השנה לאור הרווחים של החברה לכל העובדים.

אז זאת אומרת, אם זה בעל מלאכתך פה והוא מסוגל,

בורא עולם שהבטיח כבר פי 500,

וזה ההבטחה, זה ברור.

מחוץ לזה יש עוד מה שלא ברור שהוא יכול לתת.

את אברהם אבינו הוא לקח ואמר לו, אתה מעתה בעל הברכות.

ואהיה ברכה

ונברכו בך כל גויי הארץ.

אני עכשיו,

לא צריכים לפנות אליי לברכות, אתה המברך הראשי, אתה הברכה העליונה,

אתה המשפיע.

שמעתם דבר כזה?

אין לקדוש ברוך הוא בעיה לתת.

נחלה בלי מצרים, בלי גבולות.

בלי גבולות.

כל ההתבוננות הזאת עכשיו, לאור מה שלמדנו בעונשי העולם הזה ובשכר העולם הבא,

חייב לגרום לנו חיזוק בנפשותינו,

לראות כמה אוויל האדם המחליף עולם חולף בעולם חי וקיים לעולם.

מה זה אוויל?

אוויל, ראשי תיבות,

אכול ושתה יאמר לך.

כל העניינים שלו מסתובבים סביב החומר, אכילה ושתייה.

זה אוויל.

מחליף

עולם הבא בעולם הזה.

אני לא יודע מה העולם הבא, מה זה, אני עכשיו אוכל, שותה, אני נהנה עכשיו, מה אתה מספר לי סיפורים, זה פה, פה, שם.

עבור מעט כבוד בעולם הזה מבטל מעצמו את כל ההנאות והשכר הגדול שעתיד לקבל.

והרי הכבוד שיקבל בעולם הזה,

שיקראו חכם או למדן ויקומו בפניו,

לא ייתן ולא יוסיף לו מאומה.

לעומת זאת יפסיד שכר רב כל כך הצפוי לו בעולם הבא.

אז יש אנשים שנכנסים לבית המדרש אבל יש להם מטרות מוגדרות.

הם רוצים להיות מאן דה עומר.

הם רוצים ללבוש את הגלימה.

הם רוצים להיות הרב הראשי של.

בשביל זה הם עובדים.

הם אפילו מתלוננים על זה שלא נותנים, יש מתחרים, מה פתאום יש מתחרים?

מה פתאום יש מתחרים? מה לא, כולם מבינים שאני הכי חכם?

והאנשים האלה חיים כל הזמן בשביל זה, מפסידים את השכר לחיי העולם הבא.

זה תורה שהיא קורדום לחפור בה.

אדם צריך ללמוד ולקיים את התורה ומצוותיה לשם השם בלבד.

פעם היו צריכים לדחוף אנשים לקבל עליהם שררה.

צריך אדם להתרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה.

ואנשים מתים למות.

מתים למות.

לוקחים על עצמם אחריות. אחריות זה מחייב.

לקחת את התואר זה לא רק משכורת וכבוד.

תובעים אותך כבעל האחריות.

מה זה, אתה חושב שאתה לוקח תואר וזהו?

יש אחד השיג תואר רב שכונה.

טוב, אחרי 120 שנה הוא יגיע למעלה, יגידו לו, אדוני רוב השכונה,

אתה יודע כמה אצלך היו בלאגנים?

אתה יודע כמה היו מקרים כאלה וכאלה? מה עשית בשביל זה?

רב השכונה לא אמר כלום.

רב בית הכנסת לא העיר למתפללים.

ראש הישיבה לא אמר שום דבר.

ראש הכולל, העלים עין.

הרבנות מקברת את בעליה. אדם צריך לדעת, יש לך מחויבות.

אפילו אם אנשים טועים בך ואתה לא בחרת תפקיד, אתה בבעיה.

אפילו אם לא בחרת בתפקיד,

אבל מחזיקים ממך מנדעומר,

אתה צריך, חביבי,

לעשות מה שחושבים. אתה לא יכול להגיד מי אני, מה חיי, מי אני, מה חיי,

מי אני, מה חיי.

אין דבר כזה. זה פזמון יפה שהרבה למדו לשיר, הוא לא פותר כלום.

מי אתה, יגידו לך, או מה חייך, נראה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, יש אחריות בחיים, זה לא צחוק.

אז בפרט בישיבה,

יש תקופות.

עכשיו יצאו לבין הזמנים.

אתם ברוך השם לומדים.

אז זה נפלא מאוד, כי אתם נותנים שכר כנגד כולם.

אבל כשחוזרים אחרי בין הזמנים, מושפעים מהאווירה ששולטת ברחוב. יא חביבי,

חודש ימים, הרחוב עושה את שלו.

ושם יש מלא תאוות ורצונות וחופשים וטיולים ורעיונות, ומנצלים את הזמן, כמו שאומרים,

ועל פי האמת הזמן מנצל אתכם.

וכשניגשים לתורה לאחר מכן,

ודאי שהתורה לא יכולה להידבק

מהר מאוד באדם.

והנפש החיים אומר שיש חובת טהרה שיטהר את עצמו לפני גישתו לתורה.

כי רק בלב טהור ובמחשבות זכות אפשר לקבל את התורה.

והדרך לתאר ולהזדכח חייבת להיות מתוך התבוננות

של השכר והעוני שלמדנו היום בקצרה,

על קצה המזלג, מה שנקרא.

עיקר השאיפות צריכות להיות לגדול בתורה,

וזו ראשית עבודת האדם.

בעניין לימוד המוסר, כולי עלמא מודו,

שחייבים ללמוד מוסר לפחות שעה ביום,

אם לא, אדם לא יכול להעמיד את עצמו ולתקן את פנימיותו.

ורעה הוא הכהן.

צריך לראות בפנימיות של האדם האם הוא השתנה.

בלי מוסר אי אפשר לעקר את המידות הרעות.

בלי המראה שנקראת מוסר,

שאתה מסתכל ורואה בדיוק מה הספר אומר, מי אתה ומה אתה,

אתה לא תוכל לדעת.

כי אתה תמיד תגיד שזה הדף הבא,

מה שכתוב עליך, לא זה.

ואתה תמיד תראה מה שכתוב בדף, זה עליו נאמר.

איך זה מתאים לו? בול.

אבל אדם צריך ללמוד מוסר בעיון. תקראו את הפתיחה של המסילת ישרים.

הוא אומר שצריך ללמוד בעיון, בעיון מוסר.

בעיון.

ורבותיי, החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר,

שבראתי יצר הרע, בראתי לו תורת טבלין, זאת תורת המוסר.

לכל היצר הרע שאנחנו מכירים, או לא מכירים,

יש רק תורה אחת שטוען.

לא הלכות, ולא דינים, ולא גמרא,

אלא תורת המוסר.

אז לכן צריכים לדעת שחייבים,

כי ללא מוסר אדם חסר תבונה כסוס, כפרד,

ויראה והחוכמה חד הם,

ואינם מנותקים זה מזה.

אז לכן צריכים לדעת, יהודים יקרים,

לכלכל את מעשינו באופן הזה, לזכור תמיד את השכר והעונש.

אני רוצה להגיד לכם רק דבר ככה

שאמרתי אותו אתמול, והוא יהיה גם בגנזי המלך הקרוב,

בעניין הרשעים.

בהגדה של פסח אנחנו מקבלים ציווי

מה עונים לרשע,

מה עונים לו,

הקהה את שיניו?

אז אם ההגדה אומרת הקהה את שיניו,

מסתבר שיש לנקוט כלפי הרשע בדרך של התנצחות וריחוק.

מה זה התנצחות?

כתוב אל תען כסיל כי יבלטו.

מצד שני כתוב ענה כסיל כי יבלטו.

מה זה, שלמה המלך אומר שני פסוקים סותרים?

הגמרא מתרצת

הא במילי דעלמא הא במילי דאורייתא.

כשהכסיל מדבר איתך בענייני העולם הזה והוא מתווכח איתך,

אל תעננו, אל תען כסיל כי יבלטו.

תשאיר אותו עם הקשקושים שלו.

אין טעם להיכנס איתו לויכוחים, מה זה מועד?

יש דיבורים שהם פסולים ואסורים.

הרמב״ם מונה אותם.

לא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אמר רבי שמעון, כל ימי גודלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב מן השתיקה.

יש שם כמה סוגי דיבורים פסולים, אסורים ומאוסים שמונה הרמב״ם. אז אל תען כסיל כי יבלטו. אל תען.

אבל בדברי תורה,

אם הוא מדבר נגד התורה או יש לו כל מיני עניינים על התורה,

ענק סיל כי יבלטו.

תתנצח איתו.

הקהה את שיניו.

וגם צריך להתרחק ממנו.

להתרחק מאוד.

לא להיות במחיצת הרשעים.

אנחנו רואים את זה גם בסוכות.

האתרוג נמשל לתלמיד חכם.

בשלושת המינים האחרים,

לאחד שיש לו מעשים,

אחת שאין לו מעשים,

אחת שיש לו לימוד,

כן?

השלושה כרוכים ביחד,

והאתרוג בנפרד.

וצריכים לעשות את המצווה ביחד. מצמידים ועושים.

נגמרה המצווה. ברגע שנגמרה המצווה, מה עושים? מפרידים ביניהם.

האתרוג, התלמיד החכם, חוזר למקומו,

והם שם יכולים את ההשגים שלהם.

תלמיד חכם

בורח מחברתם של רשעים.

אז אם תלמיד חכם בורח,

והוא יודע מה לענות להם, כל שכן, שמי שלא.

ובכן,

מדוע לא מקרבים אותו, את הרשע?

למה הקה את שיניו? למה לא נגיד עליו מה שכתוב בגמרא גם?

תה שמאל דוחה וימין מקרבת.

למה לא עושים?

אלא אם גם בשעה גדולה זו של ליל הסדר,

הרשע הזה מושפע,

מושפע עדיין לרעה ולא לטובה,

ועדיין הוא מחזיק ברשעו, קשה לתקנו.

אז הכה את שיניו.

הכה את שיניו.

עכשיו בואו נשמע מעשה מצחיק,

מפליא ומלא מוסר.

משהו, משהו.

אתם תאהבו את זה.

משכיל,

אז פנים. פעם זה היה משכילים, אתם יודעים, אלה שמצאו פתאום את האוניברסיטאות והגימנסיות,

הורידו את הבגדים של החרדים באירופה,

ונהיו משכילים,

כמו אחד העם,

כמו ביאליק,

כמו הרבה רחובות בישראל.

כל אלה היו משכילים.

מה זה משכילים?

הם היו כאלה שפרקו עול ואמרו, זהו, זה התורה הישנה, היא כבר לא רלוונטית.

אנחנו צריכים משהו חדשני.

אנחנו צריכים לצעוד עם העולם קדימה.

היום ממלאים את הפונקציה הזאת חילונים מסוג מסוים.

משכיל עז פנים בא לפני הרב הקדוש, האבננייזר,

מסוכצ'וב,

זכר צדיק וברכה, וביקש כך.

אם תהיה איזושהי אלה

על בהמה עוף יטרפום,

תשלחו את זה אליי.

למה שלא יהיה בל תשחית?

על הנביילס ועל הטרייבס הוא יאכל אותם.

הוא יאכל אותם.

אם יהיה בל תשחית,

אז בבקשה, כל שאלה וספק שיהיה לכם על בשר מסוים,

אז נא לשלוח את זה אליי.

אז הרבי אמר לו,

אתה לא הראשון שם בכס זאת, אתה לא הראשון.

אז טמא המשכיל ואמר, מי קדם?

אמר לו הרבי, הסכה תשמע.

כשבאו משה ואהרון בראשונה לארמונו של פרעה,

עמדו הכלבים וחסמו בפניהם את הכניסה,

ואמרו,

פרעה נותן לנו את אוכלנו והרינו משועבדים להוראותיו.

אנחנו לא יכולים לאפשר לכם להיכנס לבפנים.

אמר להם משה רבנו,

פרעה אוכל את המובחר,

את הבשר השמן העסיסי,

ולכם הוא זורך את העצמות.

זה ארוחה? זה מה שנותן לכם פרעה?

מלך שיש לו כל כך הרבה?

זה מה שהוא משאיר לכלבים המסורים שעומדים בשער,

ולמדו לדבר ולהגיד?

מדקלמים, אה?

אומר, תשמעו, אם תיתנו לנו להיכנס,

אז אנחנו עוד מעט מגיעים להר סיני,

ואנחנו נקבל שם את התורה,

ובתורה יש הבטחה,

שכל נבלה וטרפה לכלב תשליכון אותו.

אצלנו אתם תקבלו בשר, בשר אמיתי,

לא עצמות, את כל הנבלה ואת כל הטרפה תקבלו.

הכלבים שמעו את הטענה הזאת

אחרי שהשיניים שלהם כבר הוכו מרוב אכילת עצמות,

אז הם החליטו להכניס את משה ואהרן משתלב.

מה יכול להיות?

אם הם לא צודקים, ימשיכו לאכול,

ואם הם צודקים, יאכלו בשר.

ואכן,

לא רק שהכלבים,

לא רק שהכלבים הכניסו את משה ואהרן,

הם גם לא חרצו את לשונם לבני ישראל עד שיצאו ממצרים.

לא חרצו את לשונם.

אין, הו הו,

שום דבר,

כלום.

כאילו אין כלבים.

ואכן, בזכות זה הם זכו לכלב, תשליכון אותו.

טוב,

זה היה הסיפור של אז.

בינתיים עברו כמה אלפי שנים,

וקמו משכילים שמזלזלים במצוות.

והחלו לאכול,

הם בעצמם המשכילים החלו לאכול נבלות וטרפות.

קונים בלי הכשר,

בלי בדץ,

בלי כלום,

לא בודקים מצות, לא יודעים מה זה. מה שמביאים להם,

אבלא עדחן.

וקיפחו את הכלבים.

המשכילים התחילו לקפח את הכלבים, כי הם אוכלים את הנבלות והטרפות.

טבעו אותם הכלבים לדין.

קם הנציג של הנטבעים,

אחד המשכילים, עורך דין משכיל,

ואמר

בתורה לא נאמר

שיש להשליך את הטרפות

לכלבים שהולכים על הארבעה.

גם כלבים שהולכים על שניים יכולים לאכול.

טען כנגדו נציג הכלבים,

נכון,

גם אתם כלבים כהלכה.

אבל התורה זיכתה אותנו בבשר.

לכלב תשליכון אותו.

וזאת,

משום שלא חרצנו את לשוננו נגד היהודים.

אבל אתם המשכילים,

אתם לא חדלים מלחרוץ לשון נגד אחיכם שומרי התורה והמצוות החרדים?

אז מדוע מגיע לכם לאכול מבשר הנבלות והטרפות?

כל מה שקיבלנו זה היה בגלל שאנחנו לא חורצים את הלשון.

אבל אתם חורצים את הלשון נגד אחיכם בני ישראל.

אז זה לא מועיל שאתם כלבים על שתיים.

שמע המשכיל את הדברים וברח כל עוד נפשו בו.

אני לא צריך לפרש לכם את זה, נכון? אתם מבינים למה זה מדבר ולאן זה נוסע.

על זה נאמר, הכה את שיניו.

אז צריכים לדעת שיש דבר כזה,

שיש כאלה שצריך לחנות להם אנקסיל כי יבלטו.

והבעיה שלא כולם מבינים, לא כולם מבינים,

אז מי כן ומי לא?

מי כן ומי לא?

אז אתמול דיברנו באריכות, בדרשה שנתנו,

על הנושא הזה, מי כן ומי לא.

יש רבים שהם סוברים שצריך להיות כמו הרבי מברדיצ'ו, ללמד זכות

כל הזמן על יהודים להגיד דברים, לא ללמד חובה.

יש כאלה פתאום קופצים עליך?

ושנרה, שנרה! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! צפ! כן,

ישר.

ולא יודעים בכלל את ההלכות והדינים, מי מותר, מי אסור.

יש מצווה לפעמים להגיד, מה שנחשב בעיני הבריאות לשון הרע,

מצווה להגיד, מצווה לפרסם, מצווה לגנות, מצווה לקלל.

מצווה.

אבל הם ברדיצ'וב רבה.

צריך להבין.

הברדיצ'וב רבה לא עבר על מצווה תוכיח תוכיח את עמיתך.

הוא לא המציא פטנט.

הוא קיים את כל התורה כולה.

ומצווה תוכיח תוכיח את עמיתך. זו מצווה שחייב כל יהודי, גם הרבי,

להוכיח.

אבל הרבי נקרא סנגורן של ישראל.

מה זה סנגורן?

סנגור מלמד זכות.

זה התפקיד שלו. למה סוכרים אותו? הוא מלמד זכות.

עכשיו תקשיבו.

הרבי מברדיצ'וב, לדוגמה,

פעם אמר שהוא מקנא ברשע גדול לפי קוירס וכופר מפורסם מאוד לשמצה.

אמר שהוא מקנא בו.

שאלו, מה אתה מקנא בו?

הוא אמר,

הדין שאסור להרהר

הרהורים

בדברי תורה במקומות המטונפים ובמקומות כאלה וכאלה.

הוא אומר, וזה מעולם לא עבר עבירה זאת.

מעולם.

אז הוא מקנא בו.

נו, אז מה אתם חושבים, כשהוא אמר שהוא מקנא בו, שהוא רוצה להיות כמוהו?

הוא פשוט לימד זכות לשמיים שאפילו אדם הכי רחוק בעולם,

אפשר למצוא בו איזה נקודות אור כאלה ואחרות.

אחד שלא אכל,

אחד שאכל בפרהסיה

בתשעה באב ואמר,

אני יודע שבתשעה באב ואני יודע שאסור לאכול ואני אוכל דווקא כי אני כופר ואפיקוירס.

אחד כזה, אפשר ללמד עליו זכות?

הרבי בן דרצ'וב מלמד עליו זכות.

הוא אומר, תראה מה זה יהודי.

לא יוציא דבר שקר מפיו.

נו, אז מה הוא מתכוון? להיות כמוהו?

זה לימוד זכות לשמיים.

אבל להוכיח תוכיח את עמיתיך זה חובה.

זאת אומרת,

כשאתה רואה מישהו שעובר עבירה,

חובה עליך להוכיחו.

גמרת?

אחרי זה בינך לבין קונך,

תלמד עליו זכות.

הוא כזה, והוא זה, והוא יחזור, מה שאתה רוצה תגיד לקדוש ברוך הוא.

כל המטלאה שתמצא, ואפילו הכי רחוקה,

תלמד זכות.

אבל אם תלמד זכות על רשע בפני האחרים,

באיש לפי מהללו,

אם אתה מהלל רשע, אוי ואבוי לפני אנשים,

אתה מכחיש את התורה.

אסור להלל רשע.

אסור.

אם יש דין לא תחונם על הגויים שאסור לתת להם חן אפילו, חן אפילו.

אז כל שכן רשע,

שצריך להיזהר, כי אם מישהו אומר, לא, הוא בסדר, הוא בסדר. מה הוא בסדר?

אומרים שהוא לא בסדר, הוא אומר, לא, הוא בסדר. כאילו,

מה אתה עושה?

במקום לעזור לכוון אותו לדרך הנכונה,

אתה מכסה עליו שיישאר ככה.

ואתה גם נותן לגיטימציה למעשים שלו.

ואתה מכחיש את התורה.

אלא מאי?

צריך לדעת איך משתמשים בזה.

אז לימדתי אתכם את הכלל.

הוכיח תוכיח, זה לעולם קיים.

וסנגוריה זה לא בפני הרשעים,

לא בתוך קהל,

אלא כלפי שמיה.

תלך, תתפלל כמה שאתה רוצה על כלל ישראל, על היחידים, על הפרטים, על מי שאתה רוצה.

זה לימוד סנגוריה, זה טוב מאוד, מצוין.

אבל הוכיח תוכיח,

נשאר תמיד.

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש את הכלל, הלך להם בישראל שיהיו שוגגים,

אבל יהיו מזווין.

כן.

מתי נכנס הכלל הזה?

אם יודעים שיוכיחו את בני האדם בצורה מסוימת, כמובן לא במצוות מפורסמות וידועות,

בדבר שמסתפקים בני אדם ולא יודעים בדיוק

את הדין וההלכה וכו',

וניסו להגיד להם, הם לא שומעים, אז אומרים להם, הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים ואלו יהיו מזידים.

וזה מדובר

בשל לא יכולים להוכיח אותם.

אבל אם יכולים להוכיח אותם ויקבלו,

או לא אלה דווקא, אחרים יכולים להוכיחם ויקבלו,

אז לא אומרים את הכלל הזה.

הנח להם לישראל, זה רק במקום שאין שום אפשרות.

והיום, כשיש מצוות תוכחת והיא פועלת ועובדת, ומיליון וחצי יהודים שחזרו בתשובה יעידו ויוכיחו,

יש מצווה זו של הוכיח תוכיח,

והכלל הזה כמעט ולא נמצא,

למעט מקרים שאנשים לא מכירים את הדינים וההלכות כלל וכלל, וכבר זה נפוץ וראו, וזה וזה וזה, וכל מיני דברים.

אבל אם יוצאים גדולי ישראל ואומרים

שהכלל הזה לא חל בדבר מסוים ואומרים שמעשה פלוני אסור וצריך להתרחק או לבטל או לא לעשות וכולי וכולי,

אז הם גם שקלו את הכלל ולמרות הכלל הם אמרו את מה שאמרו.

בסדר?

אתמול שאל אותי מישהו, איזה ילד חמד,

ואמר לי, שנשלח כמובן על ידי אחרים,

ושאל אותי גם אם זה לא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בעניין הזמרים,

לדוגמה.

אז אמרתי לו שזה לא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, העובדה שלמעלה משני מיליון הפסיקו לשמוע, ו-162 אלף שברו דיסקים,

וזה נכון לפני חודשיים לסקר שנעשה,

יותר שלושה חודשים כבר.

אז אתה אומר, קודם כל זה ראייה אחת. שתיים,

צריך להבין שיש דברים שיותר קשה,

לשון הרע. כמה אנשים לא מדברים לשון הרע בכלל?

אז אם נגיד שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה,

ונתיר את לשון הרע?

וגם אם הגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה,

אז מה?

זה נקרא גזירה? אם זה מצווה,

אז זה לא גזירה.

גזירה שזה גוזרים חכמים,

דבר חדש שלא היה,

ואז ציבור צריך לשקול אם הוא יכול לעמוד או לא יכול לעמוד.

אבל הלכה, דין,

זה לא גזירה מסוג הגזירה שאין יכול לעמוד בה.

ביטול תורה.

כמה אנשים לא מבטלים תורה?

אז מישהו יכול להלביש על זה את הגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה?

אין דבר כזה.

ועוד הרבה דוגמאות.

כן.

כבוד הרב, האם כל אדם ראוי להוכיח?

יש אנשים שיש להם בעיה בתוך אחת.

הם מוכיחים לא כדי בעיה, לא כמו שצריך.

אבל זה גורם בצד השני,

תסיסה ו... נכון.

צריך לדעת,

יש כללים בזה, כתוב בהרבה ספרי מוסר,

אבל

אי אפשר להתעלם מהאפשרות להוכיח את האדם.

זאת אומרת, אם אדם

רוצה להזהיר מישהו,

כמו לדוגמה,

אחד שרואה מישהו שעובר את הכביש.

וכשהוא רואה אותו כשהוא עובר את הכביש,

אז יש אדם שנכנס לפאניקה,

יש אדם מתון ויש בארד.

אז זה שהוא בפאניקה יצעק, תיזהר! תיזהר!

מה שיכול לגרום שהבן אדם אפילו יקפוץ לאמצע הכביש.

ויש אחד שיגיד,

תיזהר! תיזהר!

ויש אחד שיגיד,

זהירות,

איזה כל מיני סוגים.

אבל השאלה,

האם אחד יכול להגיד, שמע, אני לא יודע להזהיר.

שיידרס.

זה יותר גרוע מכולם, לא?

מה פירוש זה?

הוא לא יודע עכשיו להזהיר אותו, הוא לא יודע.

אבל הבן אדם, אם עוד רגע יעבור, יעבור. זהו, הלך מהעולם.

כשאדם רואה

שמישהו הולך לעבור עבירה,

בעבירה הזאת עוד אפשר למנוע אותה.

גם אם הוא יודע או לא יודע כל כך להוכיח,

אם המטרה האמיתית אצלו,

בשביל להציל אותו כמו מי שהולך להידרס,

אני לא חושב שיכעסו עליו בשמיים על זה שהוא אמר את זה בצורה כזאת או כזאת.

ואם יעירו לו שהוא לא מעיר נכון,

נו, שיתחיל ללמוד איך להעיר נכון.

אבל לפעמים זה גם תלוי בפנימיות של האדם.

הית צורבא דרתח או ריתקא מרתחלה.

יש אנשים שהתורה רותחת בקרבם, הוא רואה רק תורה בעיניים, הוא לא רואה כלום, הוא רואה רק תורה.

אז התורה מרתיחה אותו והוא אומר את הדברים, יואו, יואו. זה כמו שאם תראה מישהו שהולך להפיל ספר תורה,

אתה תצעק. יש אחד, נפל, אז מה קרה?

אז מה קרה?

בשבילו ספר תורה זה כלום.

אז מה נגיד? שהוא בסדר כי הוא מתון, הוא זה, והוא שצעק.

לא.

אז זה התורה מרתיחה אותו. אחד, בכלל אין לו תורה ולא מעניין אותו. הוא אומר, מה אתה צועק? פגעת בו, אתה יודע שפגעת בו.

זה כמו זה שעכשיו הוא רצה לעבור את הכביש, הוא אומר, אתה יודע איך הבהלת אותו? תתבייש לך.

אתה יודע איך הבהלת אותו?

כן, אבל הצלתי אותו ממוות.

לא, תתבייש לך.

הבן אדם נהיה אדום.

טוב שיהיה אדום, אבל שלא ימות.

לא.

הוא ימשיך.

זה פני הדברים פחות או יותר בכל המקרים.

קודם כל אני רוצה לדעת, כבוד הרב,

מה הגדר בדיוק של הרשע? כי אני, לפי מה שאני מבין,

אין רשעים פה בעם ישראל.

כתוב כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר, ועמך כולם צדיקים. זאת אומרת שאין רשעים בישראל.

יש מה שנקרא שומרי מצוות ולא שומרי מצוות.

זאת אומרת שאין לנו רשעים בעם ישראל.

זו השאלה הראשונה.

ויש לי עוד שאלה שאני רוצה לדעת.

אני מסתכל על כל האנשים החופשי כיפות והדתיים וזה,

שהם לא משמשים בכלל דוגמה לחילונים. לי אין בעיה לחילונים. אני, יש לי בעיה עם הדתיים.

חילוני הוא ככה, הוא לא שומרי מצוות, זו זכות הבחירה,

הוא בחר, הוא לא רוצה לשמור, זו זכותו שיעשה מה שהוא רוצה, זו זכות הבחירה.

אבל כשאני רואה אנשים ששומרי תורה ומסורת ומצוות ולומדים כל היום תורה ומגיעים למשל לשאלה כהלכתה,

הם עונים בדיוק דבר אחר, או שנכנסים לבית-כנסת ומתפעלים ויוצאים וכאילו לא קרה כלום.

אז אני פעם למדתי מהרב שלי שאדם שבא למשל לשיעור של הרב אמנון יצחק

ויצא מפה ולא לקח איתו כלום, עדיף שלא יהיה פה.

זו שתי השאלות, כבוד הרב. קודם כול, אני שמח שבאת, סימן שיצא ממך משהו הערב.

אני נמצא כל הזמן כמעט בהרצאות שלך, יש לי קסטות,

יש לי הכול,

הכל בסדר.

אז עכשיו, תדע לך ככה,

אם אתה חושב שכולם צדיקים,

אז היה הקדוש ברוך הוא אומר, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, ויברא את ישראל, וכולם צדיקים, יש להם חלק לעולם הבא,

ולא צריך תרייג מצוות, לא צריך לשמור כלום, לא צריך לעשות כלום, ולא עונשים, ולא כרתות, ולא מיטות, ולא ארבע מיטות בדין,

ולא שום דבר. והעם איך כולם צדיקים, את מי מענישים?

מה פתאום מענישים צדיקים? אם כולם צדיקים, לא צריך להעניש, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

אבל זה שיש לכל ישראל חלק לעולם הבא, זה נכון, יש לנו את הזכות והאפשרות,

כמו שכל ישראל יש להם נחלה בארץ ישראל, אבל לא כולם הגיעו.

יש חלק באמריקה ובאירופה ובצ'יינה ובכל מיני מקומות שנמצאים אנשים ולא רוצים לבוא.

אז יש להם חלק והם לא באים.

יש לאנשים חלק לעולם הבא, אבל הם לא זכו בו,

כי הם עשו עבירות והכול וכולי וכולי,

אז זה לא מעניק להם שום דבר.

הפוך, עוד יתבעו אותם.

הייתה לך אפשרות להיות צדיק ולא הייתה צדיק, היית רשע.

מה זה רשע?

רשע זה מי שלא מקיים את כל מצוות התורה.

שאם אדם עובר אפילו עבירה אחת במזיד,

אומר הרמב״ם, הוא נקרא רשע.

אדם עובר עבירה אחת במזיד,

הוא יודע שזה אסור והוא עובר.

למי הוא זלזל?

לקדוש ברוך הוא שציווה אותו.

הוא אומר לו,

אתה ריבונו של עולם, אבל לא ריבון עליי בדבר זה.

בדבר זה אני אדון לעצמי ואני מחליט שאני לא שומע לך.

אני מגלח את הזקן בתער.

למה? אני רוצה להיות חתיך.

זהו.

אדם כזה רשע, לא פעם אחת,

על כל פעם ופעם,

עד שהוא יחזור בתשובה.

אז זאת אומרת,

צדיקים אפשר להיות,

רצוי להיות, חייבים להיות,

אבל רשעים זה כל מי שלא עושה את מצוות התורה כמו שכתוב בתורה.

ואדם שלא לומד,

אחד אומר, אני לא יודע, אני לא למדתי, מה אתה רוצה? אני גדלתי בבית כזה וכזה וכזה.

אז אני לא יודע.

אז אצל החילונים אומרים שאי ידיעת החוק אינה פותרת מהעונש.

זה נכון והגיוני.

ואצלנו כתוב שגיגת תלמוד עולה זדון.

אם בן אדם יגיד, אני לא לומד, אני לא יודע, אני שוגג, אני לא יודע, אומרים לו, אדוני, זה זדון.

אתה בכוונה לא לומד בשביל לחשב שוגג,

אבל דע לך שזה עולה לך זדון.

אז זאת אומרת,

בן אדם לא יכול להתחבא מאחורי סיסמאות,

ממרות או סיפורי צדיקים. צריך לדעת.

רשע זה כל אדם שעובר על מצוות השם במזיד,

במזיד, בידיעה.

זה לגבי זה.

אחר כך לך אין טענות על החילונים כי הם בחרו.

והדתיים, יש לך טענות עליהם כי הם בחרו, אבל בחרו לא טוב.

למה? הם לא עושים בדיוק.

כן, כן.

כן, אבל הם לא מקיימים, זה הבעיה. הם בחרו, אבל לא טוב. למה? בחרו להיות טובים ונהיים לא טובים.

איך נהיו לא טובים? נכנסו לבית הכנסת

ויצאו משם

ושום דבר לא איתם.

אבל אני יודע ש-95 אחוז לפחות מכלל ישראל גם נכנסים לבית הכנסת

בראש השנה וביום כיפור.

והם גם יוצאים ונשארים אותו דבר, גם החילונים.

הם צעקו וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויאמר כל יצור כי אתה ירצתו ויאמין כל יצור כי אתה ירצתו.

ויאמר כל השם שמע באפו השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. על מי הם מדברים?

על ההוא, על ההם, ומה איתך?

וידע כל פעול זה גם אתה.

אתה, אתה, וידע אתה. אתה תדע, אתה תמליך אותו עליך, אתה.

אם הוא מלך, אתה אומר אבינו מלכנו?

איפה אבינו אם אתה לא שומע לאבא? ואם הוא מלכנו, איפה אתה שומע?

אז זאת אומרת,

החילונים גם כן כנראה הם באותה סלסלה, אתה צריך לשים אותם.

אבל מכל מקום צריך לדעת.

טענות, אפשר להגיד, מכאן לכאן.

הטענה היחידה שיכולה להישמע זה מהתורה הקדושה שהיא דנה את כולם.

רשעים וצדיקים, חילונים וחרדים וכולי.

תורה, פותחים את התורה, מה היא אומרת?

חייבים לעשות מצווה זו או לא? איך עושים מצווה זו?

כן. למי עושים אותה?

במוסר.

איך עושים מצווה? על מתכונתה, לשמה וכולי.

זה נקרא שבן אדם באמת רוצה לקיים את רצון בוראו.

לא יכול לבוא בן אדם לעבודה ויעשה מה שהוא רוצה.

יש בעל בית, נותן הוראות, איך מפעילים את המפעל. כל אחד בתפקיד שלו צריך לעשות בדיוק.

לא עושה בדיוק,

לא משאירים אותו.

מפטרים אותו בדיוק על המקום. זאת אומרת,

אם בעלי בתים של היום היו מלכו של עולם,

כל מי שלא היה עושה מה שהם אומרים, היו הורגים אותו.

בא הקדוש ברוך הוא, אין רחום וחנון.

מחזיק את העולם עם הפועלים המורדים.

ומשלם להם שכר.

נותן להם אוכל, נותן להם חיים,

מאיר להם את השמש,

כוכבים, ציפורים צייצות,

חיים על חשבונו ובועטים.

והוא עדיין מחזיק אותם.

יש להם טענות על אלה שמשתדלים לפחות

לעשות יותר.

גם על זה יש להם טענות. מרוב צדקותם

של הרשעים,

הם לא יכולים לסבול שקר.

הם לא יכולים לסבול שקר.

לכן הם רוצים שהחרדי, בחרת להיות חרדי, תהיה קומפלט.

אם אתה לא קומפלט, אתה כלום.

שמעתם כזה דבר?

אז לפי זה צריך לפטר את כל השופטים.

למה?

כי לא תמיד

הם בדעה אחת.

אז כאילו אחד לא אומר אותו דבר כמו השניים האחרים,

צריך לפטר אותו.

איך הוא לא חושב כמוהם?

איך הוא לא אומר? אחד אומר זכאי, שניים אומרים חייב.

אז רגע, מה, הם לא יודעים מה הם עושים?

כן, שאלה נוספת.

יש לי שאלה לגבי השמות של הילדים.

אנחנו,

נתנו לנו את הילדים, קודם כל סליחה על הדיבור.

אני לא אשם שאתה צרפתי.

תודה.

באתי ממדינה,

לא צריך לדבר איתה.

רציתי לדעת, עשינו טעות ונתנו לנו המון שמות לילדים.

כל ילד יש לו חמש שמות, שבע שמות. לעין הרע, בלי עין הרע.

רציתי לדעת, שמעתי מהשיעור של אחד מהרבנים הגדולים שהרבה שמות לילד זה לא טוב.

רציתי לדעת אם יש אפשרות, בגלל שזה השמות שנתנו לנו בברית מילה,

יש אפשרות לבטל את השמות.

מי זה נתן את כל השמות?

אמה, סבא, סבתא,

אני, לכולם.

לא, לא, אבל מי נתן את השמות? מי החליט על השמות? שנותנים חמש שמות?

זה אשתי ואני.

אה, אתם החלטתם. כן.

אתם שונים מכולם, כאילו, זה לא תופעה שם בצרפת.

לא, זה משהו, עניין של כבוד.

אה, רציתם לצאת ידי חובת כל המשפחה?

כן, נראה לי.

הבנתי.

רציתי לדעת אם יש איזו... אז אפשר לקרוא לילדים בשם כולל, ספר יוחסין.

מכל מקום, תשמע, זו שאלה שאלתית, צריך ללכת לרב קנייבסקי בבני ברק,

ולהגיד לו והוא יחליט.

מה לעשות אם לקרוא שם אחד, שניים, שלוש, ארבע, חמש, או ראשי תיבות?

אוי, איזה כינוי.

הבנתי.

הרב קנייבסקי רחוב.

רשב״ם עשרים ושלוש, בני ברק, תודה. תהיה בריא.

טוב, אני רוצה להמליץ לכם בינתיים על משהו עד שיהיה לכם עוד שאלה או שתיים.

קיבלתם גדזה המלך או לא קיבלתם עוד?

לא קיבלתם.

אז השנה יש מצות מיוחדות רכות,

רכות, תימניות רכות,

שהן כמו לאפה.

אתם רואים?

זה המצה,

ואפשר לקפל אותה ככה ולאכול.

זה מצה מהודרת מהדרין למהדרין, יש כאלה מצות בהשגחת הרב מוצפי, בהשגחת הרב רצבי,

במצות האלה עם משגיחים של הרבנים האלה,

פלוס הרב הגאון הרב עזרא מחפוד שמפקח גם על המשגיחים האלה,

הפוסק של שופר.

זה מצה טעימה.

זה בערך, בערך, זה בערך שתי כזיתות,

כשאוכלים בערב,

שתיים כאלה אוכלים ככה,

שתי דקות גמרת את הכל, הכל מסודר.

זה עולה בדרך כלל 80 עד 90,

100 שקל,

ואנחנו נותנים את זה ב-50 שקל לקילו,

שזה מחיר הקמח,

בלי עבודה.

זה עבודת יד,

זה מהודר מן המודר, זה משעת קצירה עם כל המעלות שיכולות להיות במצע.

נראה לכם פה עכשיו על המסך, איך זה נעשה,

ואם תרצו להזמין במרוכז או בודדים,

אפשר יהיה להזמין.

יש פה גם את המספרי טלפון,

ואם לא, לצלצל שופר, ייתנו לכם.

זה מצה מהודרת. אני אעביר לכם טעימה קטנה מותר גם, בלא נטילת ידיים.

אז מי שירצה לטעום,

תן להם, יעבירו ביניהם. שימו לב שם על המסך.

המוציא.

לפי הרב עזרא מחפוד המוציא.

לפי הרב עבדיה זמזון.

‫-כן, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

חס ושלום, לא להתפלפל ולא להתחכם,

אבל אמר לי אברך שהוא דיבר עם הרב אהרן זכאי,

והרב אהרן זכאי אמר לו שביקר את הרב עובדיה לפני

כמה שבועות והיה אצלו בבית ושאל אותו לגבי להפוך מנגינה עם מילים לא טובים למילים טובים.

אמר לו הרב עובדיה, אשרי מי שעושה את זה, להוציא את זה מכוח סטרא אחא לסטרא דקדושה ואשריה עושים את זה. רציתי לדעת עליו.

זה נכון, הרב עובדיה סובר כך,

ויש אחרים שלא סוברים כך,

ואין להם זה בעיה, כל אחד ילך לפי מה שהוא סובר.

תודה רבה. תהיה בריא.

קודם הרמב״ם אמר לגבי הרמב״ם, הרמב״ם אומר שאפשר לעשות תשובה רק על ידי שאדם מגיע לאותו מקום,

אם יכנס לשלום עם אישה או לאותה אישה,

איך אדם יכול להגיע לדבר כזה?

אם הוא באמת רוצה לחזור בתשובה, איך הוא יגיע לדבר כזה?

הוא לא צריך להגיע, הפוך, הוא צריך לא להגיע,

אבל הוא צריך להיות בכוחו,

זאת אומרת שהבן אדם יכול לעמוד באותם מצבים ולעמוד בניסיון.

ויודע תעלומות, יודע שבאמת הוא הגיע לגובה ולרמה הזאת.

אוקיי, תודה רבה. תהיה בריא. הרב אמר שהעיקר זה כאילו אדם שעומד תורה, הכול, זה

כקדוש ברוך הוא ציווה,

כאילו לעשות את רצונו.

אבל הרב גם אמר באמצע הדשאי, כי אדם שעומד תורה צריך להגדיל, כאילו הוא צריך ללמוד את התורה כדי לגדול בתורה.

אז אדם, מה יעשה? מה, אדם רוצה ללמוד תורה כי להיות גדול בתורה,

אבל באמצע אחד צריך ללמוד את שם שמיים.

כאילו, אז יש לו מצע. זה בדיוק אותו דבר. לגדול זה לא הכוונה להיות גדול, שיקראוני גדול. לגדול זה פירושו שאתה באמת, התורה מצמיחה אותך.

לא בשביל ללמוד לצאת ידי חובה.

צריך ללמוד, יאללה, אני לומד.

אתה צריך לשאוף להגיע לגדלות בתורה.

לגדלות בתורה פירושו שזה בהבנה, בהעמקה,

בקיום, בכל הדברים. זה נקרא לגדול בתורה, כמו פרי, כמו צמח,

כמו עץ.

משקים, משקים, משקים. צריך לראות שזה מתבטא, שהעץ מתטמאר למעלה.

אם לא מבינים שהוא חולה, כי אם הוא לא מתפתח, הוא חולה.

הבנתי אוחה?

כן. אז מה, כשאדם לומד תורה, מה הוא יחשוב, כאילו? הוא לא צריך לחשוב כלום. הוא צריך ללמוד תורה על מנת להיות גדול בתורה לפי מושגי התורה, לא מושגי רחוב.

אתה יודע אם יש לו הספקים, כאילו, אדם... לא, לא, אין תחרות עם אף אחד. אין תחרות.

אתה צריך

להספיק, לא לדשדש במקום, אבל לא בגלל שאתה בתחרות הספקים ולגמור, לגמור מסכתות וזה וזה וזה, לבלוע ולהגיד גמרתי.

זה לא תחרות.

אבל לא לדשדש במקום, כאילו, בלאו הכי צריך ללמוד תורה כל החיים, אז אני אלמד את הדף הזה כל הזמן, מה הבעיה? לאט לאט.

לא בוער, העיקר להעביר את הזמן בלימוד.

לא. צריך לגדול, לשאוף, להגיע, להשיג, כן.

אבל לא בגלל השם שיקרא לך בסוף או בגלל מה יגידו עליך.

בגלל שאתה רוצה להכיר את תורת השם ולקיים אותה במלואה ולדקדק בה, לא מלמעלה, כאילו.

הבנת?

כן מאוד. תהיה בריא בהצלחה.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלטל למספר 03-67-7779 וגם לפקסס ל-03-6765320.

תורתנו באינטרנט

www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500

הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה ולכן ניתן לרכוש במשרדי שופר בעברית ובצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות ונגן mp3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.