מדינה סבבה - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

יש סרטים תלמידים מראים, בן אדם מדבר בסינית ולמדתה כתוב תרגום באנגלית, בעברית, לפי הלשון שהצופים צריכים להאמין.

שם רואים את הסרט,

רואים את הבן אדם, בדיוק את ההוויה שלו, בדיוק כמו שהיא,

ולמטה בתרגום את המחשבות שלו בשעה שהוא אמר ועשה את המעשה.

כל מה שחשבת,

עם הקומבינות, ועם התירוצים, ועם האסמכתאות, ועם הכול, ואיך אתה בונה את זה.

אתה תרצה להשפיל את העיניים? אתה לא יכול,

כי שמים אותך ממול,

אתה חייב לראות, וכולם רואים אותך, מסתכלים עליך, מה, ככה היית?

אה, עלינה? איך אמרת? מה אנחנו יכולים להתעודד?

שהקדוש ברוך הוא עשה מחק, מחק.

אם אתה חוזר בתשובה אמיתית, מתחרט על העבר, שמתחרט אמיתי, זה מוחק.

אנחנו מתרשלים בלימוד התורה,

אנחנו פוגעים בכל העולם.

למה? אם לא בריתי יום ולילה, חוקות שמיים אסומסמתי.

ואז מה קורה?

יש טק-טקטונים, טק-טק-טק, נוגעים בים אוקיינוס,

אנחנו מתרשלים מי ההזזה,

הזזה עושה רחידת אדמה, רחידת אדמה עושה צונאמי,

והיפנים נשטפים.

מה אשמים היפנים שהם צריכים, בגלל שאנחנו לא לומדים כל כך טוב מה הם אשמים? בדואו הם אשמים.

הם אחראים לאלקטרוניקה בעולם.

הם דאגו שיהיו לנו פלאפונים שנדבר באמצע השיעור.

הם דאגו שיהיו לנו טייפים, שיהיו לנו טלוויזיות,

שיהיו לנו S.D., שיהיו לנו CD, שיהיו לנו זה, שיהיו לנו פה, שיהיו שם.

הם דאגו, כולם טרודים, בטכנולוגיות המתקדמות. על חשבון מה? על חשבון התורן.

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

ויאמר משה אל אהרון, קרא ולמזבח, ועשה את חטאתך.

הגאון בעל מדרגת האדם אומר מה ההבדל בין משה רבנו עליו השלום ובין ירבעם בן נבט?

מה מונח ביסוד ושורש נפשם שהבדיל אותם

לשתי דרכים נפרדות מן הקצה אל הקצה?

אחד מזכה הרבים ואחד מחטיא הרבים.

זה גדול מזכה הרבים וזה גדול מחטיא הרבים.

ודאי שכל אחד מהם נולד עם דרכו וכיוונו בדרך הטבעית,

אלא שבדרך הבחירה והעיון כל אחד מהם חתר והגיע למהות שלו ולשיטה שלו.

נשאלת השאלה, במה זכה משה להצליח למרום המרומים?

ומפנימה נתגלגל ירבעם וירד כל כך עד שנעשה חוטא ומחטיא את הרבים.

אז מצינו במשה רבנו שהתורה העידה עליו שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.

וכאשר הקדוש ברוך הוא שולח אותו למצרים לגאול את עם ישראל, מה הוא עונה לו?

שלח נא ביד תשלח.

והרמב״ן מבאר

כי אם תשלח כל אדם מן השוק הוא הגון ומסוגל ממני.

זה לא ענווה מעושה.

ככה הוא חש

שכל אדם מן השוק

הגון ומסוגל ממני.

ונפלית בזה מדרגתו של משה רבנו בעניין הכרת פחיתותו ומיעוט ערכו.

למשה רבנו הייתה התרכזות על היעדר שלמות

יחד עם שאיפה לתיקון פגמים שהיו ממלאות את הווייתו

עד כדי הרגשת התפשטות כל המעלות.

כאילו הוא לא בר מעלה בכלל בשום דבר.

תמיד רואה את הצד החסר ואת מה צריך להשלים,

רואה את הפגמים בעצמו ולא רואה באחרים.

הרגשת הפחיתות האפילה על הכרת המעלות

עד כדי העלמן.

אבל היו מעלות למשה רבנו, אז איך הוא רואה רק פחיתות בעצמו ולא רואה את המעלות של עצמו?

אלא אדם שנחתכת לו האצבע ויש לו כאב גדול,

והדם זב,

מצב כזה משכיח ממנו את כל היתרון בשאר האיברים.

כשכואבת לו האצבע באדם זב, הוא לא אומר באותה שעה, כן, אבל הרגל בריאה,

אבל הבטן בסדר,

עם העיניים אני רואה.

עכשיו הוא טרוד כל כולו, במה?

בתיקון המצב של האצבע שנפגעה.

כשמשה רבנו היה רואה צד של חסרון מה בעצמו,

כל מיקוד מעייניו היה באותו עניין,

הוא ממילא לא ראה ולא הכיר בעצמו שום מעלה כרגע.

שום מעלה.

כך הגיע משה רבנו להרגיש כל חסרון כל שבו,

וכששולח אותו הקדוש ברוך הוא אומר לו,

שלח נא ביד תשלח,

כל אחד מסוגל ממני.

שבוע ימים הקדוש ברוך הוא לא מצליח לשכנע אותו.

שבוע ימים, והוא טוען טענות.

כי היה מודד כל אחד לפי מידת הרגשת פחיתותו,

מופשט היה לגמרי מהרגשת גדלות של עצמו,

כל כולו כואב מהרגשת החסרון,

וממילא לא היה פונה לראות את החסרון בזולת,

כי זה היה גורם לו הרגשת חסרון נוספת,

שלא הגיעה למידת עין טובה.

שאם אתה רואה את האנשים רק בעין רעה,

אז אתה פוגם בעצמך עוד פעם, אז יש לך עוד חסרון. מה החסרון?

אין לך עין טובה?

נמצא שאחרי התלמדות לא להיות להוט למצוא את חסרון הזולת,

אז הרגשת החסרון העצמי גדלה אצלו שמעת העין.

שתי המעלות האלה,

הרגשת הפחיתות

של עצמו וגדלו את הזולת בעיניו,

הביאו אותו לידי התשובה של שלח נא ביד תשלח.

אני לא ראוי וכל אחד יותר ראוי ממני.

ובכל הווייתו חשב שכל אחד זולתו מוכשר ביותר להיות מנהיג על ישראל.

חכמים אומרים שבכל הזדמנות

הוא חזר עוד פעם להתחמק מהתפקיד.

כל שליחות ששאלה אותו הקדוש ברוך הוא ראה את זה כאילו עכשיו הוא שאלה אותו רק למשימה זו, ומחדש

הקדוש ברוך הוא צריך לשכנע אותו עוד פעם ועוד פעם.

בוא אל פרעה, כל פעם. לשכנע אותו עוד פעם, עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם הוא עוזר לנו את הטענה.

אז שתי המעלות האלה, הפחיתות של עצמו והגדלות של הזולת הביאו אותו לידי התשובה של שלח נא ביד תשלח,

ובכל הווייתו חשב שכל אחד זולתו מוכשר להיות מנהיג על ישראל,

ונפצע לפי זה שהיה בו השורש של הרגשת החסרון

והתביעה המתמדת העצמית,

הם הביאו אותו להיות זוכה ומזכה את הרבים.

אבל אצל ירובעם השורש הזה עקר והרס מתוך נפשו.

השורש הזה, שאל משה רבנו,

היה עקור והרוס אצל ירובעם בנבד.

כל המאמצים של ירובעם היו התרברבות.

הוא היה גדול מאוד,

כל חכמי ישראל בדורו היו כאזובי קיר לידו.

וכל רועב,

שלא יטעו חלילה לחשוב שהוא פחות מה זולת,

כל מעייניו זה להתנשא ולהתרברב.

כמו שמצינו,

שמנע את עצמו מלעלות לרגל,

מאיזה טעם?

שמא יאמרו, היה מלכה והיה עבדה.

כי אם יעמוד בעזרה ורחבעם יושב כפי גזירת הבורא, שאין ישיבה בעזרה אלא מלחמת דוד,

מה יגידו?

היה מלכה זה שיושב, זה שעומד לידו,

זה העבד.

מצב כזה לא היה בהתאם להרגשת גדלותו שהוא יהיה עומד.

ומלך יהודה יושב.

לכך הסתבך והעמיד עגלים על גבולות ישראל והכריז אלה אלוהיך ישראל ונהפך להיות חוטא ומחטיא את הרבים מן הקצה לקצה ממעלת משה רבנו עליו השלום.

וזה לא יאומן.

לא יאומן כי יסופר מה שקרה עם ירבעם בן נבט,

שיום אחד הוא נכנס

אל שלמה המלך

ואמר לו תוכחת מוסר שבזכותה הוא זכה למלוך על עשרת השבטים.

הוא נכנס ויש לו טענה בפיו לשלמה המלך.

אביך פרץ פרצות בחומה

בשביל עולי רגלים,

שיהיה להם קל מכל מקום להיכנס ולא יצטרכו להקיף את החומה,

ואתה מסתם אותם בשביל בת פרעה

לתת לה מיסים?

כשהוא יצא משם אחרי שהוא הוכיח

את שלמה המלך,

כשהאינטרס הוא להרבות כבוד שמיים ולא למנוע מאנשים להיכנס ולא להקשות עליהם,

ולא לגבות מהם כסף,

בא הנביא ואומר לו שהוא יהיה מלך על עשרת השבטים וכך הוא זכה למלוכה.

נו, וכשהוא כבר הומלך,

עכשיו התחיל הניסיון.

מה הניסיון?

הוא צריך לבוא לבית המקדש

ורחבעם ישב

וירבעם יעמוד.

ואז הוא טוען טענה.

מה הטענה?

יאמרו כולם

‫היה מלכה והיה עבדה.

אז מה הוא עושה?

יותר גרוע,

עשרות מונים ממה שהוא הוכיח את שלמה המלך.

מה הוא עושה? מעמיד עגלים.

שאומרים אנוכי ה' אלוקיך,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית העבדים.

אלה אלוהים, עגל, עגלים.

בתור המדבר עשו אחד, הוא עשה שתיים.

איך זה יכול להיות דבר כזה?

אתמול היית ככה, איך נהיית היום ככה?

זאת אומרת, גם התוכחת שלו לא הייתה אמיתית.

בתוך-תוכיותו יש את הצד של ההתרברבות,

של ההתנשאות, של הגאווה.

ואנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ביקש ממנו גם כן לשוב בו,

וזה לא עזר.

אז אם ככה,

ייתכן מאוד שהיה לרבעם פתח כשר, במירכאות.

פתח כשר לטעות.

שמא על ידי מניעת הכבוד ממנו, וזה שהוא התכופף לפני רחבעם,

תתקרר ההשפעה הרוחנית שלו על העם.

בזה שיאמרו, איה מלכה ואיה עבדה.

וכך משכנע ירבעם את עצמו שהגדלות נחוצה דווקא לטובת הרוחניות של עם ישראל.

אתם שמעתם את המושג של גדלס?

צריך גדלס.

וכאן הוא טעה והטעה את עצמו.

ולא חש ולא הרגיש שההשפעה בכלל לא תלויה באדם.

אלא ברשותו וברצונו של הקדוש ברוך הוא.

ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה.

והוא הרי ראה שאם התוכחת שלו

הביאה לו

לשלוט על עשרה שבטים,

אז רואים שאין מלכות נוגעת בחברתה. אפילו אם אתה מלך, באותה שעה יכולים להמליך מישהו אחר איתך ביחד.

אבל כל מי שמשקר את עצמו וחי בשקר,

יש לו צידוקים, יש לו אסמכתאות.

אין בעיה למצוא בשס כאן טעמים לכאן וכאן טעמים לכאן. אין שום בעיה.

השאלה אם הם על פי האמת או לא על פי האמת, על פי מה שאתה או לא, על פי מה שאתה.

אז הפך ירבעם בן נבט,

שניתנה לו מלכות על ישראל, אתם יודעים מה זה מלכות על ישראל?

הפך להיות גדול מחטיאי הרבים בעולם.

ואפילו אחאב,

ואפילו אחאב שחטא מאוד מאוד יותר מירבעם,

מכל מקום ירבעם נקרא המחטיא הכי גדול. למה? הוא המציא את השיטה.

אז זאת אומרת, רואים מה ההבדל ביניהם. זה ענווה וזה גאווה, זה לאן הוביל וזה לאיפה הוביל.

ואם מירבעם חשש שמא יקופח כבוד מלכותו הרוחנית,

אז לא על כבוד שמיים הוא חשש,

כי אם על כבודו וגופו.

הוא בשום פנים לא הסכים להפקיר את הנגיעה החומרית,

והתפתה לי צרוב את עצמו ולא רצה להכיר את פחיתותו ואת צורך תיקון מעלתו העצמית,

ובהיעדר מידות אלה לא תיתכן שום השפעה על העם.

משה אמר, כל אחד מן השוק טוב ממני לשליחות זו.

אצל ירבעם המצב הפוך, כל פחדו ודאגתו,

שמא יאמרו על רחבעם, זהו המלך.

ולו באמת היה רוצה להשפיע במובן הרוחני,

מה אכפת לו עם מישהו גדול ממנו?

הגמרא מספרת

על תנא שהיה לו אמורה.

האמורה זה המתורגמן.

והעם לא יודעים את הלשון שהיה מדבר על תנא, והאמורה היה צריך לתרגם.

והתנא היה אומר דברי תורה,

והאמורה היום מתרגם אותו ומוסיף משלו על דברי התנא.

פעם אחת אשת האמורה פוגשת את אשת התנא,

והיא מתרברבת בפניה ואומרת לה, את יודעת שבעלי, חוץ ממה שבעלך אומר,

הוא אומר חידושים משלו בפני העם.

אז אשת התנא חרה לה.

היא הלכה לספר לבעלה.

היא אומרת, אתה יודע, פגשתי את אשת האמורה,

והיא אומרת שחוץ ממה שאתה אומר,

אז הוא אומר חידושים משלו, מה שאתה לא אמרת.

אמר לה, מיני ומיני התקלס אל העם.

מה הבעיה? אני לא מבין.

אז הקדוש ברוך הוא השתבח ממני וממנו.

אני אמרתי תורה, הוא אמר תורה, מה זה משנה?

העיקר על הקדוש ברוך הוא זה שבח, מה הבעיה?

הרי זה הדין שאם בן אדם פותח תלמוד תורה ובא אחר ופתח לידו,

יגדיל תורה ויאדיר. זה לא נקרא יורד לאומנות חברו.

יגדיל תורה ויאדיר.

אבל אצל ירבעם זה מפריע.

אצל משה רבנו לא. הוא מפנה מקום לכל אחד.

מפנה מקום לכל אחד.

וזה ההבדל בין משה לירבעם.

האחד נעשה לאדון ואב לכל הנביאים עד סוף כל הדורות.

וההפך,

ירבעם נרשם ונכתב לה מקולקל עד סוף כל הדורות.

לא יאומן כי יסופר. בן אדם מגיע כבר לדרגה כזאת,

תראו איך נופל.

אבל ראינו כמה כאלה בהיסטוריה.

קורח שפיקח היה.

מה רע לשטות זו?

מה אסן לך?

שליש העושר של העולם היה לך.

רוח הקודש שורה עליו.

מכובד

מאוד במשפחתו.

גדול מאוד.

יכול להשפיע על 250 סנהדראות ככה בצ'יק.

כולם נשמחים לו.

ומה נהיה? ליצן הכי מפורסם בעולם.

קורח הליצן.

היה עושה ליצנות

על משה רבנו.

ליצנות.

ומה עלה לו?

שעד היום הוא צועק. עד היום הוא צועק בגיהנום.

משה אמת. בתור אותו אמת.

והוא שקרן.

נו,

היה חסר לו משהו?

הגאווה.

ומה בעל גאווה אומר?

ומדוע תתנשאו?

הוא מתנשא ואומר ומדוע תתנשאו?

כל העדה כולם קדושים.

וככה ראינו הרבה דמויות

במשך ההיסטוריה.

אבל בואו נראה מה מצינו אצל אהרן הכהן.

אהרן הכהן

ריכז את כל הרעיונות שלו והגות ליבו ותביעה מתמדת על מעשה העגל.

לאהרן העגל לא יצא מהעיניים.

המעשה של העגל,

חטא העגל, לא יצא לאהרן מהעיניים.

רגשי החרטה,

שלא קינא בקנאות יתרה במעשה העגל, לא עזבו אותו לרגע קט.

תמיד היה דואג

שהוא לא ראוי לעבודת הכהונה הגדולה.

כמו שכתוב, קרב אל המזבח.

הרמב״ן מפרש כי בעבור שהיה אהרן קדוש אדוני ואין בנפשו חטא,

זולתי מעשה העגל.

היה החטא קבוע לו במחשבתו,

כעניין שנאמר, מחטאתי לנגדי תמיד,

והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו.

וכך אמרו לו, הגס דעתך שלא יהיה שפל רוח,

שרצה אלוהים את מעשיו.

וזה מבהיל להתבונן על המדרגה של אהרן הכהן,

על גודל הענווה שלו והכרת פחיתות מעלתו.

הלא כל המטלאות, כל ההצטדקות

במעשה זה,

לא היו אלא מעין תחבולה למנוע את ישראל מעבירה.

הרי הוא התכוון בסך הכל לדחות אותם לשעות אחדות עד למחרת,

ובינתיים יבוא משה.

דכל זה לא הועיל לו להשקיט את הרגשת האשמה על מניעת התוכחה לישראל במעשה העגל.

התביעה הזאת הייתה מחלחלת

באהרון עד יסוד נפשו,

והדריכה את מנוחתו אף גישתו לעבוד בקודש.

בצורת העגל הייתה מצטיירת לפניו כמעכבת בכפרותיו בקורבנות ישראל.

ובזה הייתה רוממותו של אהרן הכהן.

הרי אתה נבחרת לכהונה גדולה,

ומי שבחר בך לכהונה גדולה זה הקדוש ברוך הוא.

ואם הוא בחר בך למרות מעשי העגל,

מה בא להראות?

בא להראות שדווקא מעשי העגל זיכה אותך בכהונה גדולה.

כי השם ידע מה אתה התכוונת לעשות,

והוא לא ראה בזה פגם.

ולכן זכית לכהונה גדולה.

אז אתה כבר מקריב את הקורבנות, עדיין העגל תקוע לך בעיניים.

עם כל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו את הכהונה הגדולה,

עדיין

הוא רואה את העגל כך.

מה יש לנו להתעורר מהמאמר הזה?

שיבחר לו האדם דרך של רגישות בפגמים עצמיים.

כי צורו של אדם

צריך להתמקד בפגמים שיש לו. כל הזמן לחפש ולחטט בפגמיו.

להבדיל מבעלי חיים,

מלפינו מבהמות ארץ

ומעוף השמיים יחכמנו.

אם רואים חתול,

רואים שכל הזמן הוא מנקה את עצמו.

כל הזמן הוא עומד על ניקיון.

פה יש לו איזה משהו, הוא טיק-טיק-טיק מנקה.

טיק-טיק-טיק כל הזמן.

אנחנו צריכים ללמוד מהחתול את הדבר הזה.

לנקות את עצמנו בפגמים כל הזמן. נתמקד בפגמים.

אם אנחנו מתמקדים במעלות, לא נראה את הפגמים.

אנחנו יכולים לראות את המעלות של חברנו, כן.

אבל אצלנו אנחנו צריכים לראות את הפגמים.

ומתוך כך לתקן,

כמו המשל של מי שנפגע באצבעו,

הוא לא משכנע את עצמו שאין לו כאב על ידי זה שהרגל בריאה.

אז אדם צריך להתמקד ולהיות בתביעה מתמדת לתיקון עצמי בלתי פוסק,

וממילא אז הוא יהיה כשר ומוכשר להכיר הטוב שבזולת,

והאהבה והאמת תגברנה בכל אורחות חייו,

בין אדם לחברו, בין הפרט לכלל,

ובעיקר מי שמחונן ברוחניות יתרה,

הוא זקוק לשמירה יתרה,

בכדי שיהיה ראוי להשפיע על הכלל.

כי ככל שהאדם עולה ברוחניות,

אז הגאווה מתנשאת לאמור,

ואם הוא נופל

בפח של הגאווה,

מיד הוא נכנס לפח של הקדוש ברוך הוא,

כי תועבת השם כל גבה הלב.

לקדוש ברוך הוא יש פח,

שהוא זורק שם את כל בעלי הגאווה.

תועבת השם, כמו דבר מתועב אצלנו בבית שאנחנו משליכים אותו לפח,

ככה הקדוש ברוך הוא.

תועבת השם כל גבה הלב, אז אדם צריך להתרחק מאוד מאוד מגבהות הלב,

אפילו על מעלות אמיתיות.

ולמשה רבנו היה בלי סוף מעלות אמיתיות.

וגם הענווה שאיתה הוא בדק את עצמו כל הזמן, גם היא מעלה.

ולא כמו אותו חתן שרצה להתחתן,

ובא אצל השטחן ואמר לו,

תשמע, אני קשה לי למצוא שידוך, אני כבר בן 32 ולא מוצא שידוך.

זה לא ייתכן.

יש לי כל כך הרבה מעלות ואני לא מוצא מה, זה לא ייתכן.

אז הוא אמר לו, מה המעלות שיש לך? והוא התחיל למנות לו בלי סוף.

אז הוא אמר לו, תשמע, אם אתה רוצה שיהיה לך שידוך,

אתה צריך לעבוד רק על מעלה אחת, מידה אחת, ובזה תמצא שידוך מהר.

מה? אמר לו, ענווה.

אם תעבוד על הענווה, לא תהיה בעיה. למה?

הטענה שלך,

איך אתה יכול להתחתן? הם מציעים לך שידוכים, אבל אין להם ייחוס, אין להם מידות, אין להם שום דבר.

אם אין להם שום דבר, איך אתה יכול להתחתן?

אז אם תעמוד על הענווה,

אז יהיה לך קל.

אחרי שנה הוא חוזר, אמרתי, עבדתי על הענווה,

ולא מצאתי שום שידוך.

הוא אומר לו, למה לא מצאתי?

אתה עכשיו, אם היה לך ענבה, אז למה לא מצאת?

הוא אומר, חוץ מכל המעלות שלי, יש לי עוד ענבה.

אז מי יכול היה להתחתן איתי?

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת

שצריך לשמור על עצמו, אתם צוחקים, אבל זה לא מצחיק.

אתם יודעים מי נכשלו בזה?

נדב ואביהו,

אחד מהעוונות שלהם היה שהם לא נשאו נשים. למה הם לא נשאו?

כי הם אמרו את השבח שלהם ואת הייחוס שלהם.

מי ראויה להתחתן איתנו?

שמעתם?

נדב ואביהו,

שהיו גדולים ממשה ואהרון.

ונקדש בכבודי,

במכובדיי.

ומי היו המכובדים?

הם.

והיה להם פגם מה?

פגם מה?

בענבה.

ממילא זה אחת מהסיבות שמנעו חכמים, זיכרונו לברכה, שהם נענשו.

זאת אומרת, ככל שאדם גדול יותר צריך להיזהר יותר שלא יושלח לפח בעלי הגאווה.

כיוון שראה אהרון

שקרבו כל הקורבנות

ונעשו כל המעשים

ולא ירדה שכינה לישראל,

היה מצטער ואומר,

יודע אני שכעס הקדוש ברוך הוא עליי

ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל.

אמרנו למשה,

משה אחי, ככה עשית לי?

שנכנסתי ונתביישתי?

אתה אמרת לי קרב אל המזבח.

הגס דעתך.

הנה נכנסתי.

תראה מה זה.

תראה איזה בושות.

הנה אני מקריב קורבנות, שכינה לא יורדת.

אהרון מרגיש, בשבילי לא ירדה שכינה לישראל.

בשבילי לא ירדה שכינה לישראל.

אמרנו למשה,

משה אחי, ככה עשית לי,

שנכנסתי ונתביישתי?

מיד נכנס משה עמו וביקשו רחמים,

ירדה שכינה לישראל.

ויצאו, ויברכו את העם, ואמרו.

והינו עם אדוני אלוהינו עלינו,

מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.

לפי שכל שבעת ימי המילואים

שהעמידו משה למשכן

ושימש בו,

ופרקו בכל יום,

שבעה ימים,

לא שרתה שכינה בו.

והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה רבנו.

כל הטורח שטרחנו,

שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתקפר לנו עוון העגל,

אז כל זה בחינם לא יורדת שכינה?

נתנו תרומות,

עשינו, פעלנו, אשר נשאו ליבו, נדבו ליבו, כולם עוסקים במלאכה,

אתה שבוע ימים בפנים, לא יורד. אהרון נכנס, לא יורדת שכינה.

לכך אמר להם, זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו, ויראה עליכם כבוד ה'.

אהרון אחי כדאי וחשוב יותר ממני,

שעל ידי קורבנותיו ועבודתו

תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו.

טבע האדם,

אם יש שני שותפים לעסק מסוים

והעסק לא מצליח,

כל אחד תולה את הכישלון בשני.

האחד מאשים את חברו

שאי ההצלחה מקורה בכישלונו או בהיעדר כישרונו.

ולהפך,

כבעסק מצליח,

כל אחד תולה את ההצלחה בעצמו ולא בזולתו.

כמו שאמרו חכמים, ברבות הטובה

רבו אוכליה.

כשיש טובה,

יש הרבה באים לאכול.

טובה, משותפת לכולם.

אבל אילו כאן אצל אהרון,

משה וישראל,

שלא שרתה השכינה מעשה ידיהם,

כל אחד תלה את הכישלון בעצמו.

כל אחד תלה את הכישלון בעצמו,

לא בחברו.

אהרון אמר שהאשמה תלויה בו,

כי הקדוש ברוך הוא כועס עליו.

ורק בשבילו לא ירדה השכינה.

בני ישראל נחלמים ואומרים למשה רבנו,

האשמה תלויה בהם מפני מעשי העגל.

משה אומר,

כי אם השכינה יורדת זה רק בזכות אהרון, שהוא כדאי וחשוב יותר ממנו.

כל אחד מייחס את הכבוד והחשיבות לזולתו,

ואי הצלחה תולה בעצמו.

תראו איזה מעלות היו לעם ישראל בדור המדבר.

מי הקרין להם את זה?

שני המנהיגים, שני הענבים האלה.

ואנחנו מה?

ואנחנו מה?

אז כל אחד למד לתלות את החסרון בעצמו.

מסופר בגמרא,

האיבר תביא דעתה לברש גלותא, דאבה מפסק קרען בטרייתא,

הצביע הזה שהגיע לביתו של ראש הגלות,

ושהרגליים שלו,

האחוריות,

היו חתוכות,

בדקה רב בצומת הגידין והכשרה.

רב בדק אותו בצומת הגידין והכשיר אותו.

סבר למיכל מיני ואומצא, חשב לאכול אותו.

אמר לשמואל, לא חייש מר לניקורי?

אז שמואל אומר לו, אתה לא חושש?

אולי נשך אותו נחש?

אם זה אסור משום סכנת נפשות.

אמר למי התקנת?

נוט ובתנורה דיהו בדיק נפשי.

נשים אותו בתנור והוא ייבדק בעצמו.

אט ובתנורה נפל תלחי תלחי.

התחיל להתפרק ונופל חתיכות חתיכות הבשר.

קרעי שמואל עלי דה רב.

שמואל שהציל את רב,

מה אומר לרב?

לא יאונה לצדיק כל אבן. אה, הזכות שלך השתבח הבורא הצילה אותך.

לא יאונה לצדיק כל אבן.

ומה קורא רב עליו ועל שמואל?

כל רז לא אניס לך.

כל רז לא אניס לך.

איזה חכם אתה שמואל.

כל הסודות גלויים לפניך. אה, הצלת את חיי.

כל אחד משבח את השני.

שמואל זה שרב ניצל על ידו ממוות ומאיסור.

אם היה קורה אצלנו מצב כזה,

מיד היינו מייחסים לעצמנו את ההצלחה וזוקפים אותה לחוכמתנו.

ויש כאלה שבמקרה כזה גם היו רואים את עצמם בעלי רוח הקודש,

רוח עליון.

יש היום נביאים, אתם יודעים, מסתובבים גם בבני ברק, נביאים ואומרים נבואות וכל מיני דברים.

ואילו שמואל תלה את ההצלחה של העובדה הזו ברב

רק מפני צדקתו ניצל.

שמואל תלה את ההצלחה של העובדה הזאת, המעשה הזה ברב,

שרק צדקתו הצילה אותו.

ואילו רב התרחק מלהטעות את עצמו שהנס נעשה בזכותו, בצדקתו,

מייחס את כל ההצלה לחוכמתו של שמואל,

שכל זכות קיומו והצלת חייו תלויה בשמואל וחוכמתו העליונה שכל רז לא אניס לה.

מדהים, אה?

ההפך מצינו אצל הרשעים.

הרשעים מגסי הרוח.

מה כתוב אצלם?

ויאמר בלעם אל בלק,

בנה לי בזה שבעה מזבחות,

ואכלני שבעה פרים ושבעה אלים.

אז בלעם מבקש מבלק,

בנה לי בזה שבעה מזבחות, ואכלני שבעה פרים ושבעה אלים.

ויעש בלק,

כאשר דיבר בלעם

ויעל בלק ובלעם פר ועיל במזבח

ויאמר בלעם לבלק אתייצב על עולדך ואילך

אולי יקרא השם לקראתי ודברמה יראני והגדתי לך וילך שפי

ויקר אלוהים אל בלעם

ויאמר אליו

את שבעת המזבחות ערכתי בלעם אומר לקדוש ברוך הוא

את שבעת המזבחות ערכתי

בעל פר ועיל במזבח

בו ראה רשע זה בלעם

כל מעשיו היה לרע בגאוות לבו

הרי שניהם העלו את הקורבנות, שניהם העלו את הקורבנות

שכן כתוב ויעל בלק ובלעם מי כתוב ראשון? בלק ובלעם תפל

ויעל בלק ובלעם

לכל המזבחות בלק היה עורך אותם, בלק עורך אותם

הוא ביקש ממנו בנה לי בזה והוא עשה את הכול

וזה הרשע משבח את עצמו ואומר לקדוש ברוך הוא, לא לבן אדם שלא יודע מה היה.

דבר עם הקדוש ברוך הוא.

ומה הוא אומר לו? את שבעת המזבחות ערכתי.

ועל, רק הוא לבד.

פר ועיל במזבח.

ואת בלק בכלל הוא לא משתף, הוא כאילו לא היה פה.

אמר הקדוש ברוך הוא רשע, הכל אני יודע.

צריך להסביר לו לרשע שהקדוש ברוך הוא הכל יודע.

לנביש, לגויים.

צריך להסביר לו שהקדוש ברוך הוא הכל יודע.

זה מצחיק, לא?

אנחנו זוכרים תמיד שהקדוש ברוך הוא הכל יודע?

אנחנו גם כן לא זוכרים שהקדוש ברוך הוא הכל יודע,

ושהכול הוא רואה,

שהכול הוא צופה,

בכל הוא רושם,

ואת הכל יראה לנו.

אנחנו מכירים את הפסוק שסוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא. יודעים את זה, בטח יודעים.

אבל אנחנו חיים את זה.

האם אנחנו חיים את המציאות הזאת

שכל ההתחכמויות והקומבינות שאנחנו עושים ומתרצים כך וכך,

יש אחד שוודאי יודע בדיוק מה אנחנו מתכוונים, קוראים לו הקדוש ברוך הוא.

אנחנו יכולים לעבוד על אנשים עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, אולי אפילו עד היום האחרון על כולם.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה לא יעזור, כי שם אחר כך יראו את זה לפני כולם.

עתיד הכל יתפרסם לפני הקדוש ברוך הוא,

ולא לפני הקדוש ברוך הוא, לפני כל באי העולם.

ובעולם האמת מושיבים את הבן אדם בדין לראות הסרטה לייב,

חיה מכל מעשיו.

ומשמיעים לו הכל ומראים לו הכל.

אבל אם זה היה ככה, נו,

היינו אומרים אפשר להסביר עדיין, אפשר לתרץ, שכוונתי הייתה ככה, כוונתי הייתה ככה.

שם אי אפשר לתרץ.

יש סרטים, תמיד הם מראים, בן אדם מדבר בסינית,

ולמטה כתוב תרגום באנגלית, בעברית, לפי הלשון שהצופים צריכים להבין.

שם רואים את הסרט,

לא סרט כמו שאנחנו מצלמים עכשיו, רואים את הבן אדם, בדיוק את ההוויה שלו, בדיוק כמו שהיא,

ולמטה בתרגום את המחשבות שלו בשעה שהוא אמר ועשה את המעשי.

חופש כל חדרי בטן,

רואה כליות בלב,

וכל מה שחשבת,

עם הקומבינות, ועם התירוצים, ועם האסמכתאות, ועם הכול, ואיך אתה בונה את זה.

הכול, יראו לך למטה,

לעמוד ככה,

אתה לא יכול,

אתה תרצה להשפיל את העיניים, אתה לא יכול,

כי שמים אותך ממול,

אתה חייב לראות, וכולם רואים אותך, מסתכלים עליך, מה, ככה היית?

מה, עלינה? ככה אמרת?

אה.

איזה בושות, יא חביבי. זה לא נעים בכלל.

זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת,

צריך להכין את עצמו למעמד הזה.

אבל יש רק דבר אחד שאנחנו יכולים להתעודד.

מה אנחנו יכולים להתעודד?

שהקדוש ברוך הוא עשה מחק, מחק.

גם פה במצלמה אפשר למחוק את כל הסרט.

יש מחק, קוראים לו תשובה.

אם עושים תשובה, זה מוחק את כל הסרטים.

אבל תשובה אמיתית.

אם אתה רק מחזיר רוורס,

זה לא תשובה.

צריך למחוק.

אם אתה חוזר בתשובה אמיתית, מתחרט על העבר, שמתחרט אמיתי, זה מוחק.

המתחרט האמיתי, זה מוחק.

כמו תוהה על הראשונות.

מי שתוהה על הראשונות,

אדם שעשה מצוות ובסוף אומר,

אה, חבל על השנים שאיבדתי, מה עשיתי, מה יצא עם כל המצוות האלה, היום אני תפרן, אין לי כלום, אין לי שום דבר.

חבל שעשיתי את כל מה שעשיתי,

מחק את כל מצוותיו, אין לו כלום, לא נשאר לו כלום, מחוק, מחוק.

אז צריך מחק אמיתי,

צריך לקבל עתיד שלו, כי אם לא מתחיל הסרט מחדש.

וצריך להתוודות ולהגיד לקדוש ברוך הוא הנה, השם חטאתי, עוויתי, פשעתי.

אז מודה ועוזב, ירוחם.

אבל אם לא, רבותיי, זה סרט לא יפה, בכלל לא יפה.

סרט גועל נפש.

לא כדאי להגיע לזה, אפילו חמש דקות לא כדאי. חמש דקות לא כדאי.

חמש דקות לא כדאי, חמש דקות.

שלמה המלך שנכתב עליו נשב הטו את לבבו, זה הכל.

אמרו חכמים נוח לו לשלמה המלך שהיה גורף ביבין ולא ייכתב עליו פסוק זה נשב הטו את לבבו.

מה עם כל הצדקות?

בנה את בית המקדש,

זכה שהשלום יהיה בחייו,

ישב על כיסא השם,

כל המעלות, החכם מכל אדם,

כל המעלות, גורנישט מיט גורנישט, כתוב, מה כתוב?

כמה אותיות וכמה מילים.

נשב הטו את לבבו.

נוח לו שלא היה נולד הבן של דוד המלך,

שלא היה מלך,

שהיה גורף ביבין.

אתם יודעים, זה גורף ביבין?

זה לא עובד בזבל בעירייה, שזה דבר מכובד.

זה גורף ביבין, זה איפה שעושים את מה שעושים,

ואוספים את זה משם.

היה נוח לו כל ימיו שיהיה גורף ביבין, עם הריח,

ולא היה כתוב עליו, נשב הטו את לבבו.

זה כתוב עליו. למה כתוב עליו?

לא הטו את לבבו, חס ושלום. לא הטו.

רק בגלל שהוא לא הוכיח אותם,

והם עשו במות,

על זה כתבו עליו.

הם לא הטו את לבבו.

אלא מאי?

לא הוכיח אותם.

שמעתם?

מזעזע.

כמה אנשים יש להם במחשבה, נשים שהטו את לבבם.

לא, שלא הוכיח.

שהם הולכים עם מחשבות זרות.

או כל מיני דברים אחרים שאני לא רוצה להגיד בכלל.

שמה יראו לו את זה.

כמו שבתורה זה נחקק לנצח,

לחיי העולם הבא זה נחקק לנצח.

שמה כבר אי אפשר למחוק.

שמה כבר אי אפשר למחוק.

ולא עוד.

ולא עוד.

אדם רוצה להגיע לעולם האמת.

והוא רוצה להגיע למדרגה שהוא ראוי להגיע אליה.

ויש אנשים שמגיע להם להגיע למדרגה העליונה.

וכשהם צריכים להגיע למדרגה העליונה,

יש בדיקה.

כל פעם כשעולים במעלה, בעולמות העליונים, יש בדיקה יותר מחמירה.

למשל, למה הדבר דומה?

עכשיו אנחנו נמצאים באור כזה.

יש אור יותר חזק.

אז עכשיו, אם יש לאדם איזה כתם קטן, לא מבחינים כל כך.

מבחינים מאור חזק,

יותר מבחינים. ואם שמים את הבגד על האור, עוד יותר מבחינים.

ויש גם רנטגן.

יש MRI. יש דרגות, דרגות, דרגות של בדיקה.

שאין באדם שום דבר כדי שיוכל לעלות. ככל שעולים למעלה צריך להיות נקיים יותר.

נו, ויש מעשה מפורסם. קורבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו.

היה יושב ולומד בבית המדרש. טבע אדם.

אם יש שני שותפים לעשר מסוים.

והעסק לא מתפיע. אז אש הייתה מסביבו כמו במעמד הר סיני. כל אחד תולט הכישלון בשני.

אלה שלומדים תורה באמת,

אש יוצאת מסביבם כמו מתן תורה.

כתוב שיצר הרע עבר ליד בית המדרש

וראה אותו.

אמר אפשר שזה לא יהיה חטא?

אמתין לו בחוץ עד שיוצא ללכת לביתו ונדמה לו כאישה יפה.

בא לפניו.

אז רבי מטיה בן חרש הסיט את העיניו.

בא לו כנגדו.

הסיט את העיניו. רש לא יכול להתחמק מהאישה.

אמר לנערו,

חמם את המסמרון,

חמם את המסמרון, ליהט אותו מלובן,

לקח את המסמרון ושם בעיניו ושימה את עיניו.

הקדוש ברוך הוא שלח את המלאך רפאל

לרפא את עיניו שרבי מטיה בן חרש.

המלאך בא ואומר,

שהוא רוצה לרפא אותו, אומר לו מי אתה? אומר לו אני רפאל המלאך, שלחני הקדוש ברוך הוא. אמר לו תודה רבה,

תחזור לקדוש ברוך הוא, תגיד לו אני לא מעוניין.

חזר רפאל המלאך לקדוש ברוך הוא,

אמר לו לא מעוניין.

אמר לו תבטיחו,

תבטיחו,

שלא ייכשל בעיניו.

חזר ורפא אותו.

מה זה הסיפור הזה?

הבן ישחי מסביר את זה ואומר,

שרבי מטיה בן חרש,

הוא היה גלגול של פלטי בן ליש.

ופלטי בן ליש,

כשהגיע לעולם האמת,

היה מגיע לו להיכנס לעולם העליון,

אבל הוא לא היה יכול להגיע למדרגה הראויה לו, הוא נעצר שם.

איפה הוא נעצר?

אנחנו אומרים הבדלה, בסדר, ייבנה.

יין וסמים, נר הבדלה.

וזה כנגד ההנאות של האדם.

מה זה ייבנה?

יין זה בפה.

בעולם הזה ההנאות שלנו זה מאכילה ושתייה.

בסמים זה ריח.

ההנאה, כשיוצאים מהעולם הזה, יש גן עדן תחתון.

גן עדן תחתון זה בעולם הזה.

ושמה זה ריח, בסמים, גן עדן.

שמה זה הריח.

זה הנאה.

יש אחר כך

הבדלה.

נר, נר, סליחה, נר. עיניים.

שאדם רואה בעיניים.

שמה זה צדיקים יושבים בעטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. זה בראייה.

ויש הבדלה שזה השכל לדעת.

אז כשהוא הגיע לעולם העליון והיה צריך להיכנס למקום שזוכים ונהנים

מזיו השכינה.

עצרו אותו שמה בבדיקות ואמרו לו, אתה לא יכול להיכנס.

למה לא? מגיע לך להיכנס, אתה לא יכול להיכנס. למה יש לך פגם בעיניים?

איזה פגם בעיניים?

אתה היית עם מיכל

ואתה נהנית מהעיניים.

מה זה נהנה מהעיניים?

שאול נטלנו אותה.

כן, אבל היא הייתה מיועדת לדוד.

פלטיב אל ניש, אתם יודעים איזה צדיק היה?

פלטו אל.

הקדוש ברוך הוא פלט אותו מהעבירה.

הוא היה יותר צדיק מיוסף הצדיק ומבועז.

יוסף הצדיק עמד בניסיון עם אשת פוטיפאר שנה.

בועז היה יותר גדול מיוסף בעניין זה,

כיוון שהיא שכבה מרגלותיו ממש,

והוא לא חטא.

וזאת הייתה בביתו של פלטילאי שנים.

ישנה איתו במיתה אחת, והוא נעץ חרב בינו לבינה,

שאם חלילה הוא יחטא, הוא יידקר בחרב.

ולא נגע בה.

שנים.

אבל הוא נהנה ממנה בריאה.

רק כשהוא הגיע לעולם האמת, אי אפשר להכניס אותו, כי העיניים לקו.

אז נתנו לו אפשרות לרדת בגלגול ולתקן את העיניים.

אז מה הייתה העבודה שלו בעולם הזה?

לשמור על העיניים.

אז הוא היה יושב ועוסק בתורה תדיר, ולא נכשל בעיניו פעם.

ויום אחד עובר יצר הרע מחוץ לבית מדרש, וקולט אותו.

ומה הוא אומר?

אפשר שזה לא יהיה חטא? הי, אני מכיר אותו.

זה פלטי.

הוא היה עם מיכל שנים, אני סידרתי לו עבודה.

הוא ראה כל מה שצריך לראות.

איך יכול להיות שהוא לא חוטא עכשיו?

אמר, אני חייב להפיל אותו.

חכה לו בחוץ.

אבל רבים תאיו בן חרש ידע שהוא גלגול שבא לתקן את העיניים.

אז לכן, הוא לא התפשר בלכסות את הראש עם גלימה,

או להגיד אנוס רחמנא פטרי, או כל מיני קשקושים.

הוא פשוט

סימא את העיניים.

ולכן, כשבא רפאי רמלך, הוא לא הסכים.

לא מוכן לעמוד בניסיון עוד פעם. אני רוצה לחזור בחזרה, נקי, זה הכול.

רק אחרי ההבטחה של הקדוש ברוך הוא,

ומאיפה הוא ידע שהוא גלגול,

שבא לתקן על זה,

מגלה אורח חיים מגלה הבן ישחק

את הדבר שאומר ככה.

הגמרא אומרת בהרבה מקומות, אבוך במאי הווה זהיר טפה.

מה זה אבא שלך במאי הזהיר הרבה?

מה זה במאי הזהיר?

בכל המצוות, מה זה במה זהיר?

מה, צריך להיות זהיר במצווה אחת או שתיים במיוחד,

באחרות ככה חפיף?

מה זה במה זהיר טפה?

אלא אם היו יודעים את סוד הגלגולים.

וכיוון שהם היו יודעים את סוד הגלגולים,

היו יודעים על מה הם התגלגלו,

ומה הם צריכים לתקן ביותר. ועל זה הם שאלו מה היה התיקון שהוא היה צריך לעבור בחייו יותר משאר הדברים.

אז זה היה רבים תאי בן החרש.

אז אתם שומעים? בן אדם כבר מגיע לו, צדיק כזה,

יותר מיוסף ומבועז,

כבר מגיע לעולם האמת, אבל העיניים שלך לא תפקדו כראוי.

אז עוצרים אותו.

אז מה יהיה איתנו, חבר'ה? מה יהיה איתנו?

אנחנו נגיע לעולם האמת

ויהיו לנו בעיות, חביבי. אני לא יודע אם שמה למעלה למעלה, בכניסה אני מדבר, כן?

ואז יש ועדת מיון ומתחילים לבדוק, ואחר כך רואים את הסרטים.

ואם לא מחקנו את הסרטים,

יא חביבי, זה סרט-סרט, וואחד סרט.

סרט ארוך-ארוך, ארוך, זה לא שלוש שעות.

זה שבעים שנה, שמונים שנה, יא חביבי, לראות את הכול, אתה יודע מה זה?

איזה כיף יש מחק,

מוחקים את הכול, ונשאר רק הדברים הטובים.

לא טוב.

ואנשים לא קופצים על זה.

ואני מבטיח לכם

שלא כולם יעשו תשובה על זה.

ידעו את זה.

יגידו, טוב, בסדר, לא עכשיו. אני שמעתי בעזרת...

השם, אני... זה צריך להתבשל על זה, זה לא בא ככה סתם, זאת אומרת, אני אגיד כן וזה לא? מה, אני אשקר לעצמי? מה, אני רמאי?

אני לא יכול לסבול את הרמאות, מה, אני אמיתי אני?

אין יותר מכרית מזה.

נותנים לך דרך הצלה על המקום, אתה צריך לקבוץ.

זאת אומרת, חייב להחליט, זהו, עכשיו ונגמר.

זה כמו להבדיל, בן אדם שגילו לו מחלה ומודיעים לו שיש לו מחלה,

יש לו עוד ברירות, הוא אומר, רגע, אני רוצה לצאת לחופש, אני רוצה זה, יש לי תוכניות.

אומרים לו, אדוני, אתה לא נכנס לכימותרפיה עכשיו,

אז הפרק זמן הקצר שנותר לך לא יאפשר לך כבר לחזור מהטיול.

אז יש לך ברירה עכשיו להחליט, כן או לא?

נו, מה, מה הוא יעשה?

מה יעשה? יעשה טיול ויגמור.

הוא מעדיף לנסות ולעבור את כל הייסורים, העיקר לצאת מזה חי, נכון?

זה מחלה אחת,

אבל המחלות הרוחניות שבני האדם נושאים בקרבם

הן הרבה יותר לאין ערוך ממחלה אחת.

מחלה אחת זה רק סימפטום למחלות הפנימיות,

הרוחניות.

אז זאת אומרת, אם בן אדם רוצה למנוע גם את המחלות הגופיות

וגם רוצה לתקן את הרוחניות שבעקבותיהן מגיע הכול,

אז אין לו שום בעיה, רק צריך להחליט ומייד.

זהו.

להיות צמוד לקדוש ברוך הוא ולעשות רצונו ולהתבטל בבטלות גמורה,

ענווה אמיתית, כי אין לנו במה להתגאות. הרי אם יראו לרגע מה אנחנו עושים,

מה אנחנו חושבים,

אין לנו במה להתגאות.

כמו הפשוטים שבשוק,

אין לנו במה להתגאות.

הרב מרדכי בן דוד סיפר שפעם הוא הלך,

מאחד ממדינות אמריקה הדרומית.

ופתאום עצר אותו איזה גוי והסתכל עליו, והוא נראה בלי עין הרע, ככה עם הדרה והכול.

עצר אותו גוי ואמר לו,

תגיד, אתה יהודי?

הוא יודע את השפה שלהם, הוא מדבר איתו בשפה שלהם, אתה יהודי? אומר לו, כן.

אומר לו, אני קראתי עליכם בתורה.

אתה הבן של הקדוש ברוך הוא.

אז הוא אומר לו, כן, נו,

ו...

אז הוא אומר לו,

תשמע, זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה יהודי, אני קראתי עליכם הרבה.

אז הוא אומר לו, טוב, ו...

אז הוא אומר לו, אני, מעניין אותי.

אני, כשאני הולך ברחוב,

אני יודע מה אני חושב, על מה אני מסתכל וזה וזה.

מעניין אותי הבן של אלוקים,

כשהוא הולך ברחוב,

על מה הוא חושב.

אומר הרב מרדכי בן דוד, הרגשתי את עצמי ככה, עשה אותי ככה,

ככה קטן.

מה הבן של אלוקים כשהולך ברחוב חושב.

שמעתם?

זה גוי תובע אותנו, לא הקדוש ברוך הוא.

זה גוי מבין, שקרא תנ״ך מבין שאם אתה הבן של אלוקים אתה צריך להיות מינימום מלאך.

לא יכול להיות שאתה חושב כמוני ברחוב, מסתכל על מה שאני מסתכל, לא יכול להיות כזה דבר.

יש לנו את ההבנה של הגוי הזה?

ואנחנו נצטרך לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ולתרץ תירוצים.

מה נגיד?

עכשיו אני אעודד אתכם קצת.

צריך קצת עדות.

רגילים אנחנו לחשוב על גלות וגאולה במונחים של מקום ושלטון.

אנחנו חושבים שגלות זה תלוי במקום, תלוי בשלטון,

תחת מי אנחנו יושבים, באיזה מקום אנחנו יושבים, בגאולה, זה אם אנחנו משוחררים מכל וכל.

אנחנו אומרים גלינו מארצנו, באו ציון ברנה,

באו פריצים וחללוה,

באו בניך לדביר קודשך, ביתך.

אבל כשאנחנו מתבוננים במושגים האלה,

אלה המושגים של התורה.

הרמב״ן כותב בהקדמה שלו לספר שמות,

שזה נקרא ספר הגאולה,

הוא פותח בירידת ישראל למצרים,

הוא מסיים בהקמת המשכן,

ככה אומר הרמב״ן, ללמדנו,

שהגאולה איננה ביציאה מעבדות לחירות,

אלא כששבו למעלת האבות.

מה זה גאולה?

כשעם ישראל שב למעלה של האבות הקדושים,

שהמשכן שהשכינה שורה בו תמיד היה בבית האבות.

אצל אברהם, יצחק ויעקב השכינה שרתה באופן קבוע, שהיה נר דולק מערב שבת לערב שבת כמו נר מערבי שבמקדש,

וענן קשור על האוהל כמו על המשכן.

אם מגיעים למדרגה של האבות זה נקרא גאולים.

אבל שינוי מקום ממצרים למדבר או לארץ ישראל זה לא גאולה.

גאולים זה ששבים למעלת האבות שהשכינה שורה עלינו.

וכאן יש לנו מושג חדש ואמיתי בגאולה,

שהרי הגלות התחילה מלידת יצחק,

מכל שכן כשאשר ירד יעקב למצרים תחת יד פרעה.

הוא משמיע אותנו, הרמב״ן,

שאוהל האבות היה אור וחירות,

ולא תיתכן גלות במקום שאור השכינה שורה.

לא יכולה להיות גלות במקום שאור השכינה גולה.

ולהפך,

כאשר יצאו מתחת יד פרעה ביד רמה,

לא נקראו גאולים

עד שלא הקימו את המשכן.

ובני ישראל ידעו זאת ועשו כולם בעבודת המשכן,

כנאמר, כן עשו בני ישראל את העבודה.

אז גם ישראל הבינו זאת והשיגו שהגאולה היא לא בעצם עזיבת מצרים.

ולא הייתה להם שום מלאכה

אלא עבודת השם, כמו שנאמר, ואותו תעבוד. ומה עשו ישראל במדבר?

רק עבדו את השם יתברך.

אז אנחנו צריכים לראות כמו במוחש את המציאות הנפלאה הזו.

האבות שלנו הקדושים שוכנים היו במדבר, האוהלים היו סדורים לשבטים, תחת מחסה ענני כבוד,

ניזונים ממן, שותים מבאר,

סוד אלוה על אוהליהם, והם המרכבה כמו שמבואר ברמב״ן. זה היה גן עדן.

המדבר זה היה גן עדן.

היו נבדלים מחומריות ועוסקים במושכלות,

בדברים השכליים, וכולם כאחד עסוקים במלאכת המשכן ביודעם שסוד הגאולה תלוי בהשראת שכינה. על כן בחו.

העם, אהרון, משה, כולם מצטערים, שכינה לא ירדה.

ואמרו בגמרא שמשה רבנו ביקש שתשרה שכינה בעם ישראל לעולם,

ונפלינו.

והובטח לו הדבר.

ועל כן אנו יכולים לומר, ויוצאת עמו ישראל מתוכם לחירות עולם.

למה אנחנו יכולים להגיד כזה דבר?

ויוצא את עם ישראל מתוכם לחירות עולם,

כיוון שהובטח לנו שיהיה לנו חירות עולם, דהיינו שהשכינה תשרה בתוכנו תמיד.

ומכל מקום, ובכל מקום,

ששם השם מוזכר, חלה השראת שכינה.

גם עכשיו, כשאנחנו לומדים,

השכינה שורה בינינו.

ואפילו אחד שעוסק בתורה,

שכינה עמו.

ואין לגלות מקום לחול, ואין היא אלא הסתר פנים.

כל עניין הגלות זה עניין של הטעיה בעצם,

הסתר פנים.

כמו שכתוב בשצף קצף,

הסתרתי פניי רגע ממך.

בואו ראה שבארץ הקודש,

אשר עיני השם אלוקיך בא,

ניתנה רשות לטמאים הללו לטמא כל קודש,

ואין זה אלא הסתר פנים נורא,

והן הן גבורותיו.

זה שהקדוש ברוך הוא מניח את הטמאים

לבעוט בתורה, לזלזל בלעדות בתורה, לסגור אברכים,

לסגור אותם בכולל, לספור אותם כמו עדר,

מה שלא עושים לאחרים,

זה הסתר פנים.

אבל אלה שיושבים בפנים יש להם גאולה,

אם הם יודעים את הסוד הזה שהשכינה שורה על מי שלומד תורה.

זה שיש הסתר, באו פריצים וחללוה,

זה משהו אחר, זה רק הסתר, זו לא מציאות.

ועלינו להתאמץ ולהתאזר בהכרה שחירותנו חירות עולם,

בדיוק כדור המדבר בהקמת המשכן,

שעין בעין ראו כולם את כבוד השם חופף עליו כל היום,

ולא להתפעל במאומה מהסתר פנים,

ויש לנו לעמוד עם אבותינו לפני השם באמונה טהורה ורוממה,

ולהיות עסוקים ברוחניות כאילו דירתנו בשמי מרום.

וכשאנו רואים אוכלוסייה של גויים,

שישים ריבוא אנשי חיל חמושים,

בכל זינם ותוקפם במטוסים בשריון,

עלינו לומר בלב שקט ובטוח את הפסוק

בושה אימכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר צייה וערבה.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לדעת לא להתפעל, אפילו יבואו כל צבאות עולם,

כל צבאות עולם יבואו נגד ישראל,

אין לנו לחוש, אנחנו צריכים להודות ולהלל ולשבח לקדוש ברוך הוא,

בלא הפסקה על הזכות שניתנה לנו לעסוק בתורה ולעסוק במצוות.

ובואו אני אגיד לכם דבר שהוא מחריד.

חשב הקדוש ברוך הוא

לעשות את חזקיה המלך משיח

וצנחריב גוג ומגוג.

יש כל מיני אנשים שמחפשים גימטריות, מי זה גוג ומגוג?

אז אמרו זה ג'ורג' בוש,

זה גוג, מה ג'ורג' בוש?

כל מיני קשקושים כאלה.

הארי הקדוש אומר אל תחפשו שמות.

גוג ומגוג זה גימטריה שבעים,

זה שבעים אומות העולם שיבואו על ישראל, זה הכול.

גוג ומגוג זה שבעים אומות העולם שיבואו להילחם על ישראל.

וזה יהיה עוד מעט, זה הולך ומתרכז ומתהדק ומצטמצם והעולם גועש מסביבנו

וכל הערבים מסביב מהפכות

לקראת חילופי שלטון

ורעידות אדמה והוריקנים ושריפות ובולענים

וצונאמי וכל הקשקושציה הזאת מכוונת לישראל.

אז כבר היה את המצב הזה של גוג ומגוג.

חשב הקב' הוא לעשות את מי?

את חזקיה המלך

משיח ואת סנחריב גוג ומגוג. למה סנחריב גוג ומגוג?

כי הוא כבש את כל העולם.

וכשכובשים את העולם אז כשהוא כובש מדינה הצבא של המדינה נכנע לו והופך להיות חלק מצבאותיו

ומצטרף הלאה איתו וכובשים את המדינה הבאה.

וככה הוא כבש את כל העולם והוא הגיע לשערי ירושלים עם כל צבאות עולם.

כמה הם היו?

370 מיליון.

370 מיליון הקיפו את ירושלים.

איזה ירושלים?

ירושלים זאת שנמצאת בין החומות.

כמה זה? קטנה מאוד.

ושם ישבו ישראל.

וכל העולם התאווה לכבוש את ירושלים.

אז הוא בא עם כל צבאות העולם כי הוא חשב שזה המקום הכי קשה שיהיה לו לכבוש.

וכשהציצו מעל החומה וראו מה זה ירושלים וראו שאין להם אפילו סוסים.

אז הציעו לעם ישראל אלפיים סוסים שיהיה פייר פייט לפחות ככה לעשות את זה פתיחה.

על מה?

אין להם אפילו סוסים.

אבל חזקיה המלך לא התפעל,

ולמרות שהיו לו יועצים אסטרטגיים שאמרו לו חייבים למסור תנאי כניעה כי הם לא ישחטו אותנו פה,

חזקיה המלך לא עשה שום דבר ואמר הכל בסדר, אל תדאגו.

אני קיימתי את התנאי שהקדוש ברוך הוא ביקש,

עכשיו הקדוש ברוך הוא יקיים את התנאי שלו והכל יהיה בסדר.

הקדוש ברוך הוא כתב בתורה, אם בחוקותיי תלכו,

שתהיו עמינים בתורה.

מה ההבטחה?

ושכבתם ואין מחריד

וחרם לא תעבור בארציכם.

אומר אני נעצתי חרב במקום ללמד את כולם מלחמה

וללמד אותם ג'יו ג'יצו וג'ודו וקנג פו להילחם נגד החיילים שיבואו,

במקום ללמד אותם מלחמה,

אני תקעתי חרב בבית המדרש ואמרתי מי שלא ייכנס ללמוד ידקר בחרב.

אני עשיתי כפייה דתית

ועם הכפייה הדתית,

תוך שלוש שנים כל ישראל מנער ועד זקן ידעו את כל התורה כולה.

אז אני את החלק אם בחוקותיי תלכו קיימתי.

עכשיו הקדוש ברוך הוא שיקיים את חלקו

ושכבתם בעין מחריד וחרב תעבור בארציכם.

ליל פסח

עם ישראל מוקף 370 מיליון. אתם יודעים מה זה 370 מיליון?

את מובארק העיפו עם מיליון,

בלי נשק,

רק עם הפגנה.

370 מיליון, אתם יודעים מה זה?

זה מספר לא נתפס.

וחזקיה המלך אומר,

היום אנחנו יוצאים לחירות, ארבע כוסות

באסיבה שותים, אומרים תהלן,

אוכלים מצות.

מדהים.

איזה שלוות נפש, אה?

בלילה ההוא יצא מלאך השם והיכה במחנה סנחריב

185 אלף ראשי גייסות,

שכל גייס 2,000 איש.

370 מיליון חיילים מתו בבת אחת.

הקדוש ברוך הוא השמיע להם את השירה של המלאכים,

ונפשם יצאה

כששמעו את השירה ומתו.

יפה?

צריך כוח?

צריך מלחמה?

צריך טנקים? צריך מטוסים?

לא צריך.

עם ישראל לומדים תורה? הכל בסדר.

וככה מתו כולם.

נשארו לו איזה שישה אנשים גרגרים קטנים,

והוא ברח סנחריב בנבוזרדן ונבוכדנצר,

ואחר כך הבנים שלו הרגו אותו, עשר חדון וכולי,

ובזה הוא גמר סנחריב ונגמר הסיפור.

ומה עם חזקיה?

היה ראוי להיות משיח.

זהו, גאולה.

כל צבאות העולם קיבלו את המכה,

זה מה שיהיה עוד מעט. בגוג ומגוג ככה יהיה.

ונאספו כל הגויים אל ירושלים למלחמה,

ואז מה יקרה? הם יפלו על הרי ישראל כמו התיאור שיש ביחזקאל ל״ח ל״ט ובזכריה י״ג י״ד.

אז כל זה עתיד לחזור, זה כבר היה,

והיה יכול להיגמר.

אבל מה קרה?

מידת הדין קטרגה.

והיא אמרה לקדוש ברוך הוא,

דוד המלך שאמר לפניך כל שירות ותשבחות ולא עשיתו משיח.

חזקיה המלך,

שעשית לו כל הניסים והאותות והמופתים האלה,

ולא אמר לפניך שירה,

תעשהו משיח?

נסתתה מ״ם

שלמרבה המשרה ולשלום אין קץ.

היה יכול להיות שלום אין קץ, הגאולה הייתה יכולה לבוא,

אבל יש עוד אחת בכל התנ״ך,

מ״ם סתומה, שנמצאת באמצע מילה,

למרבה.

המ״ם שמה סתומה.

כי מידת הדין סתמה את הטענה שהוא יהיה משיח.

אז שימו לב,

מיעוט הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא במידת מה של חזקיה המלך

גרם שעד היום אנחנו בגלויות מלחמות, צרות, כל מה שקורה,

אם היה אומר חזקיה המלך שירה על זה,

אנחנו היינו גאולים כבר.

אבל לא אמר,

זה נדחה עד עכשיו.

אתם שומעים?

עכשיו אתם יהודים יקרים שזכיתם לשבת באוהלה של תורה.

אתם אומרים את השירה הגדולה לפני הקדוש ברוך הוא.

שירה זה מושג של שלמות.

כשאדם בוקעת שירה מקרבו,

השירה מבטאת מיהו, מהו, זו אישיותו.

אין הבעה יותר משירה.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת,

באותה שעה כל מה שהיה עצור בתוכם יצא החוצה.

כל השבחים יצאו החוצה.

תשע שירות נאמרו עד היום.

יש עוד שיר אחד שיהיה, זה השיר האחרון לשון זכר, שלא מוליד אחריו שירה.

זה שירו לשם שיר חדש, כשיבוא מלך המשיח.

זה מה שהיה חסר.

אז זאת אומרת, אדם צריך להאמין

שאנחנו צריכים לדעת

שהשירה הזאת,

עצם זה שאנחנו עושים את רצון הבורא יתברך,

ואנחנו ממלאים את יעודנו כשאנחנו יושבים בכולל ולומדים,

עם תשובה כמו שלמדנו, חבל על הזמן.

אנחנו אלה שמקרבים את הגאולה לעם ישראל.

אנחנו מקרבים את הגאולה, כי הגאולה תלויה היכן שורה השכינה,

על מי שורה השכינה,

וזה נקרא גאולה לפי הרמב״ן. זה הגאולה.

הגאולה זה השראת שכינה.

כל אדם שמכשיר את עצמו ועשו לי מקדש בתוכם, בתוך עצמו,

זה השראת שכינה, ויכול אדם להביא שכינה לעולם שתיגל את עם ישראל.

זאת אומרת, זאת העבודה.

אבל אני אסיים בדבר שאני חוזר עליו בימים האחרונים מספר פעמים,

וזה ביאור אמיתי מדהים

של האברבנאל על משנה באבות.

הוא אומר,

משנה שכולם מכירים,

בכל יום יוצאת מהר חורב בת קול ואומרת,

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

מה זה עלבונה של התורה?

עלבונה של התורה זה שמתרשלים מלימוד תורה, לא שלא לומדים תורה חלילה, שמתרשלים מלימוד התורה.

אם מתרשלים בלימוד התורה, יש עלבון לתורה. זאת אומרת, התורה מונחת לפניך, הקדוש ברוך הוא מדבר אליך, ואתה מניח את הספר ומתעניין בדברים אחרים, ומקשקש עם אחרים,

ומדבר בטלפון, ועושה כל מיני קשקושים.

זאת אומרת, זה נקרא עלבונה של התורה.

ומה כתוב על זה?

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה. מה זה אוי להם לבריות?

כל הצונאמי,

כל ההוריקנים,

כל המחלות, כל האסונות,

כל מה שקורה בעולם, כל האוי,

כל האוי

של הבריות, של כל הבריות,

זה מעלבונה של התורה.

אנחנו מתרשלים בלימוד התורה,

אנחנו פוגעים בכל העולם.

למה? אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים אסונסמתי.

עד שניתנה התורה בהר סיני, יום השישי, ויחולו השמיים.

אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי בסיוון,

אני מקיים את העולם.

אבל אם לא בייחולו, אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

עד מעמד הר סיני השמיים והארץ היו רופפים.

ברגע שאמרו ישראל נעשה ונשמע וקיבלו את התורה,

הקדוש ברוך הוא מיצב אותם והם עומדים על מעמדם.

אבל אם אנחנו מתרשלים מן התורה אנחנו מרופפים עמודי עולם.

ואז מה קורה?

יש טק, טקטונים, טק, טק, טק,

נוגעים בים אוקיינוס,

אנחנו מתרשלים נהיה הזזה,

הזזה עושה רעידת אדמה,

רעידת אדמה עושה צונאמי והיפנים נשטפים.

מה אשמים היפנים שהם צריכים בגלל שאנחנו לא לומדים כל כך טוב מה הם אשמים? בטח הם אשמים.

הם אחראים על אלקטרוניקה בעולם.

הם דאגו שיהיו לנו פלאפונים שנדבר באמצע השיעור.

הם דאגו שיהיו לנו טייפים, שיהיו לנו את הטלוויזיות,

שיהיו לנו SD,

שיהיו לנו CD,

שיהיו לנו זה, שיהיו לנו פה, שיהיו לנו שם.

הם דאגו, כולם טרודים בטכנולוגיות המתקדמות.

על חשבון מה?

על חשבון התורה.

אז ממילא אתם גרמתם להתרשלות,

אז זה חוזר עליכם,

הגלים שאתם עשיתם חוזרים עליכם בחזרה.

אז אוי להם לבריות כולם מהתרשלות של התורה שלנו.

וכיוון שיש להם נגיעה והם גורמים לנו להתרשלות, זה חוזר עליהם.

אבל תדעו,

זה גם הולך ומתקרב אלינו.

כי כל זה,

אך אמרתי, תראי אותי, תיקחי מוסר.

אני נותן להם את המכות קודם לפי מה שמגיע להם, אבל שתדעו, אני מתקדם אליכם.

ואצלנו בישראל צריכה להיות רעידת אדמה עשר בסולם ריכטר.

אצלהם זה היה רק שמונה תשע,

שמונה נקודה תשע, או תשע.

עשר.

הר הזיתים ייבקע לשתיים, למרחק של ארבעים קילומטר.

יא חביבי,

זה לא פשוט.

ונסתם גהריי, כי יגיע גהרים אל עצהל.

עד קבר בנימין.

יא חביבי.

אז תהיו מוכנים.

מי שיחזיק בתורה,

מי ששכינה תשרה עליו,

מעצם קיום התורה יהיה שמור ובטוח.

אז הכל הגאולה, רבותיי,

זה תלוי באם משרים שכינה.

ושכינה זה על ידי לימוד התורה.

ומי שזוכה בעזרת השם נתברך ללמוד תורה באמת,

עם תשובה אמיתית,

אשרה ואשרה, לא צריכים לעשות שום דבר.

מה יהיה בחיי העולם הבא?

מה יהיה כשאנחנו נהיה פה בימות משיח?

יעסקו בתורה. רק מה,

לא יהיה טרדה של יצר הרע,

לא יהיה טרדה של כל השטויות וההבלים של העולם.

לא נימשך אחרי החומר.

כולם ירצו לדעת השם למקטנם ועד גדולם, וידעו אותו, והכול יהיה בסדר, וזו תהיה התאווה היחידה שתהיה לבני האדם.

כדאי להתרגל לזה כבר מעכשיו.

אז אתה יכול כבר לחיות בימות משיח כבר עכשיו.

למה אתה צריך לחכות עד אחרי שיהיה וזה, בינתיים לסבול?

יכול האדם להחליט,

אני רוצה להיכנס לימון משיח מעכשיו.

מה זה?

חוץ מתורה ועבודת השם, אין לי שום עניין. וכל מה שאני רוצה זה להתרכז רק בתכלית הזאת,

להשיג את מה שהשם רוצה ממני.

ועל זה צריך תמיד לשנן את השיר המותר, הכשר והלא פסול.

אנו,

אנו,

אנו,

אב דא דא קודשאו וריחו,

אנו, אנו, אנו, אנו, אב דא דא קודשאו וריחו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אב דא קודשאו וריחו.

אנו, אנו, אנו עבדו דקודשו וריחו אנו, אנו, אנו, אנו עבדו דקודשו וריחו אנו, אנו, אנו עבדו דקודשו וריחו

אנו ואנו ואנו עבנו דקודשו בריחו

אנו אנו אנו אנו עבנו דקודשו בריחו

אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא

אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא נו אני אתה והוא

עבדים של הקדוש ברוכו אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוכו אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוכו אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוכו

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה איך הם מוזמנים להגיע למשרדי שופר לחומתיתיהו 10 בני ברק או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320

תכתוב, תן לו באינטרנט

www.supar.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 ההוצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר בעיגוד הצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות ונגן mp3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.