סיבו,סיבו! - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ‫‫‫

‫‫‫

‫בשם הרחמה נעשה ונצליח, ‫והקבוש ברוך הוא ברחמה ועלינו מרוויח.

‫אנחנו זוכים לקבל

‫את מורנו ורבנו, הרב אמנון יצחק,

‫מזכה רבים

‫בכל הארץ ובכל העולם כולו.

‫ובראש ובראשונה אנחנו מבקשים ‫יחילה מהרב

‫על מה שקרה, קצת בזיון התורה,

‫עם כמה בחורים שהיו בחורים לא מעלה,

‫אבל ברוך השם, הם כבר נהיו מעלה.

‫כמה מהם באו אליי, ‫אמרו לי, איך אני יכול לבקש סליחה מהרב

‫על מה שקרה?

‫ואחד מהם אפילו אמר לי, ‫שמאותו יום שהוא עשה המעשה לרב,

‫הוא מרגיש הרגשות של פחדים,

‫נכנס לו פרנויות,

‫הוא לא יודע מה לעשות בנפשו.

‫אז אבא שלו אמר לי ‫שאבא שלו התקשר לרב. ‫אמרתי, לך אל הרב

לבקש מחילה, ‫ועוד כמה בחורים מבקשים סליחה, ‫ואנחנו, בשם הציבור,

‫כל מי שלא מוחה באנשי עירו, ‫נדפס על אנשי עירו,

‫מבקשים מחילה בשם כל הציבור כולו,

‫מהרב, מביזיון התורה.

‫ואנחנו מקווים שההפך של הבחורים האלה,

‫גם מתוך כך

ייתמו חטאים ולא חוטאים מן הארץ.

‫ייתמו חטאים מן הארץ

ורשעים עוד אינם.

‫ברכי נפשית השם הללויה.

בעזרת השם.

בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמם וירוויח.

‫הדברים שנאמר יהיו לעילוי נשמתו ‫של גיתי בן גשה,

‫מנוחתו עדן.

‫צב את אהרן ואת בניו לאמור ‫זאת תורת העולה, היא העולה.

‫אמר רבי שמעון בר יוחאי,

‫ביותר צריך זירוז ‫במקום שיש חסרון כיס.

וזה פלא גדול,

‫במקום שיש חסרון כיס, ‫צריך יותר זירוז.

‫ברבי שמעון בר יוחאי,

‫הוא מרא דשמעתא,

‫מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?

‫הרי בשעה שהוא יצא מהמערה ‫והוא ראה אנשים שעוסקים במלאכתם,

‫אז הוא לא תפס מה קורה פה.

‫מניחין חיי עולם, עולם הבא, עולם רוחני,

‫ועוסקין בחיי שעה בקצירה וזריעה.

‫אז מה זה מניחין חיי עולם?

‫עושים בעצלות ורפיון ידיים

כאילו כפר אושד.

זאת אומרת, האנשים האלה ‫שנקראים מניחים חיי עולם,

‫הפירוש הוא אנשים שעוסקים בעצלות

ורפיון ידיים כאילו כפר אושד.

‫זאת אומרת,

‫מה שהוא מוכרח לעשות במצוות הוא עושה,

‫אבל הוא עושה את זה ברפיון ובעצלות.

‫ועוסקין בחיי שעה,

‫שם ניכר מהם שהוא עסק גדול בעיניהם.

‫שם רואים שהם משתדלים מאוד מאוד

‫להצליח ולהשיג את המטרות שהציבו לפניהם.

‫אז מה זה מניחים חיי עולם?

‫עושים בעצלות, ברפיון ידיים כאילו כפר אושד.

‫ומה זה עוסקין בחיי שעה?

‫ניכר מהם שהוא עסק גדול בעיניהם.

‫והרי נהפוך הוא היה צריך להיות.

‫עסק חיי שעה,

חיי העולם הזה,

‫צריך להיעשות בעצלות,

‫ברפיון ידיים כאילו כפר אושד.

אין ברירה.

‫כדי להיפטר מחובת הגוף הנבזל.

‫והעסק של חיי העולם היה צריך להיעשות ‫בשמחה ובזריזות.

‫אז צריך להתבונן בחידה הסתומה לזו.

‫והנה, מר הדשמאטא הזה, רבי שמעון בר יוחאי,

‫אמר כאן על אהרון ועל בניו קדושי העליון,

‫כי במקום שיש חסרון כיס,

‫צריך לזרזם שלא יתעצלו בזה.

‫מה זה, על אהרון הכהן ועל בניו?

‫אתה רוצה לומר שצריכים לזרז אותם?

‫בעניין של חסרון כיס?

‫הרי עכשיו שמענו דרשה.

‫מניחין חיי עולם ועוסקין מחיי שעה.

‫ומה זה אומר?

‫אז מה, הם חשודים, אהרון ובניו,

‫שהם צריכים זירוז?

‫והנה, חסרון כיס שהוטל על אהרון, ‫כמה היה כבר? כמה היה?

‫עשירית העבה סולד בכל יום,

‫ובניו זה רק ביום חינוכם לעבודה.

‫אז כמה הוצאות? כמה שקלים?

על זה מדברים.

‫ויש כבוד יותר גדול מזה שהמלך מקבל עוגה מעבדיו?

‫נותנים לך אפשרות להגיש עוגה,

‫עשירית העבה לקדוש ברוך הוא בכל יום.

נו,

‫יש מישהו שהתעצל מזה?

אם אחד מגדולי ישראל, ‫הייתה לנו הזכות לתת לו בכל יום קפה ועוגה, ‫לא רק עוגה,

‫קפה ועוגה,

‫לא היינו עושים את זה בשמחה.

‫אז מה פה צריך לזרז כל כך,

‫במקום שיש חסרון כיס ‫וזה רק עשירית העבה?

ומכל שכן,

‫למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

‫כליל תוכתר,

‫ועל זה צריך לזרז את אהרן ואת בניו ‫בזירוז גדול ביותר.

מה בא ללמדנו הכתוב?

‫הכתוב בא ללמד אותנו

שגם האדם הגדול ביותר בעם,

‫זה נכון גם להיום בפרט,

גם האדם הגדול ביותר בעם,

‫בטבעו גזל ועריות נפשו של אדם ‫מחמדתן ומתאווה עליהן.

‫גם האדם הכי גדול,

גזל ועריות,

‫נפשו של האדם מחמדתן ומתאווה עליהן.

‫וכמו בעריות, אם לא יהיה זהיר ברפואתו,

מה הרפואה?

‫איך נזהרים מעריות? כמו שכתב הרמב״ם,

‫שישיח דעתו מהם.

‫אם הוא לא ישיח דעתו מהם,

‫היכשל ברשת

ונשמרת מכל דבר רע.

‫חייב אדם להישמר מכל דבר רע, ‫להשיח דעתו מן אנשים.

‫שדרשו על זה חכמים זיכרונך, ‫ונשמרת מכל דבר רע, אז הרע,

שלא יהרהר,

‫שלא יבוא לידי ערעור.

‫אז זה בידו של האדם.

‫כן, בחמדת הממון,

גם היותר גדול בישראל,

‫אם לא ישים עיניו תמיד על עצמו,

‫שלא יימשך בחמדת הממון,

‫ויהיה עסוק בעולם הזה כפי שכפאו שד,

‫אוך רוצה להיפטר מעסק באיש,

‫לא יוכל להיפטר מזה.

‫אדם שמתעסק בענייני העולם הזה, ‫לא כמי שכפאו שד,

‫כמי שרוצה להיפטר מזה כבר,

‫עלול להידרדר במצבו ולהיגרר אחר הממון.

‫ומניחים חיי עולם,

‫מעוסקים בחיי שעה,

‫ואפילו האדם הגדול ביותר.

‫ואז יכולים גם אהרן ובניו

‫להתחיל להתעצל בעשירית האיפה שלהם.

‫ורק מחמת שהם עוסקים בחיי עולם,

‫ועושים זאת בשמחה רבה ובחפץ עצום,

‫רק אז יכולים להימלט.

זאת אומרת, אדם צריך להעסיק את עצמו ‫כל הזמן בעניינים רוחניים

ובמשימות שהוא מטיל על עצמו,

‫ובשאיפות כל הזמן,

‫בשביל להתרחק ולהיפטר מהעיסוקים ‫בהזדמנויות, במירכאות,

‫של ענייני העולם הזה,

‫כי אם ייגרר להם ויבוא לו רווח נאות

‫מאיזו עסקה או משהו שהוא יעשה,

‫הוא יקבל חשק לעוד קצת ועוד קצת,

‫עד שיצא מבית המדרש בכלל.

‫ורק מחמת שהיו עוסקים בחיי עולם, ‫ועושים זאת בשמחה רבה וחפץ עצום,

‫אבל לא כן אם לא היו עוסקים בחיי עולם, ‫בדעתם ומחשבתם גם בעסק,

גם בעת העסק בעולם הזה,

‫ולא הייתה משוטטת תמיד מחשבתם ‫בחיי עולם,

‫ודאי שבטבעם

של אהרן ובניו ככל אדם,

‫כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל,

‫ויאמין

בסיבה כי היא המסבבת,

‫ולא במסובב הסיבות.

ראית איזה עסקה טובה עשיתי?

ראית מה הצעתי לו? מה זה?

ברוך השם, ברוך השם. מי עשה את זה?

אני.

רק ברוך השם, ברוך השם שלא הפריע לי, ‫שהכול בסדר, שהצלחתי לעשות.

‫לכן צריך האדם להיזהר הרבה ‫שלא ייכשל בחמדת הממון,

‫הרבה מאוד יותר מעריות.

‫כי עריות יכול להסיח דעתו.

מה שאין כן,

עסק הממון,

‫הלא הוא עוסק בו תדיר, בעל כורחו.

‫הוא צריך להביא פרנסה הביתה, ‫הוא צריך לדאוג לשלם חובות,

‫צריך לטפל בעניינים כספיים כאלה ואחרים.

‫אין לו ברירה, זה בעל כורחו.

‫הוא לא יכול להסיח דעתו.

‫הוא כל הזמן טרוד בזה.

‫אז לכן שם המכשלה שהוא יכול להיכשל ולהיגרר.

‫בעוד שמעריות הוא יכול להסיר את מחשבתו, וזהו.

‫אז אם כן, העבודה היא קשה מאוד.

‫לכן אמרו חכמים ופסקו את פסקם,

‫רובן בגזל ומיעוטן בעריות.

‫אז במה יותר?

בגזל.

‫ומה מיעוט? בעריות.

‫ולמרות

שנפשו של האדם מתאווה ומחמדת,

‫גזל ועריות.

אבל גזל יותר,

והרוב נכשלים בזה, ועריות מיעוט.

‫כי לעריות יש רפואה שהיא קלה יחסית.

‫וכבר ידענו מה שנאמר בלוט,

‫כי כל חטאו היה שנכנס בו, ‫מעט לפי ערכו ארם, חמדת הממון.

‫הוא הביט אל ערי הכיכר,

‫כי כולם משקה.

‫ראה שיש שם אוצרות,

‫אוצרות טבע,

‫יש שם הרבה פרנוסה.

‫ומה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

‫אמר רבי לוי,

כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות,

‫לסוף מאכילין אותו מבשרו.

‫הרי כיוון שנכנס בו חמדת הממון,

‫נכנס בו, לפי ערכו הרם,

‫חמדת עריות,

‫כי לא לחינם יחברום חכמים זיכרונם לברכה ‫גזל בעריות.

למה זה הולך ביחד?

אדם שיש לו הרבה ממון, מה יעשה איתו?

‫אז ישר עולים לו הרהורים,

‫לכיוונים שונים ומשונים.

איפה יבזבז את הכסף?

‫איפה הוא יעשה רושם?

‫איפה הוא ילהיב?

‫ואז ממילא הוא מתחבר אוטומטית לזה.

‫והנה לא מצינו עלות בערכו הרם, חס ושלום, ‫מכשול עריות, רק שנעשה שכן לסדום.

‫והוא גופו אמר על עצמו לגבי סדום ‫שהוא נחשב כצדיק.

‫והרי ראינו שבערכו הרם אמרו ‫שהוא היה להוט אחר בולמוס של עריות.

‫וכבר ידעת כי המאמר לבד זה פסק גדול,

‫והכול בא לו בשביל חמדת הממון.

‫בשמירה יתרה צריך האדם ‫לעסוק בחיי עולם,

‫בעסק גדול ולא בערי,

‫ואז טוב לו סלע.

‫ממילא כל זמן שאדם

טורט את עצמו בענייני הרוחניות,

‫לעולם מביא רץ אחרי מצווה ‫כלה ובורח מן העבירה.

‫כי בעצם הריצה אחרי מצוות,

‫ממילא אתה מתרחק מן העבירות,

‫אבל אם לא,

‫אוטומטית נופל האדם לעבירות,

‫כי לב פנוי מן החוכמה שורה בו רוח שטות.

‫אי אפשר שלאדם יהיו שתי מחשבות ‫בעט ובעונה אחת.

‫אם יש לו מחשבה, היא תופסת מקום.

‫אם המחשבות בחוכמה, ‫אין מקום לעוד מחשבה.

‫ברגע שמתפנה המחשבה מחוכמה, ‫אוטומטית נכנסת שטות.

‫אין חוכמה, יש שטות.

‫אז לכן אדם צריך להטריד את עצמו ‫ולתת לעצמו משימות,

‫למה הוא רוצה להגיע,

‫ולא להשאיר מקום פנוי,

‫ממש לא להשאיר מקום פנוי,

‫רק כמי שכפאו שד בענייני העולם הזה, ‫מי שרוצה להינצל מיצרו,

‫ולא להידרדר חלילה ולמצוא את עצמו ‫אחר כך במחוזות שהוא לא שאף אליהם.

‫עוד אנחנו רואים.

‫צב את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה, ‫היא העולה.

‫צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ‫כמו שאמרנו,

‫ובקורבן עולה יש חסרון כיס לכהנים, ‫שהרי כולה כליל.

‫לכן צב את אהרן ואת בניו מיד ולדורות,

‫הוא מזרז הכתוב ואומר ‫שגם אהרן, אדם ואביהו,

‫מצווים בקורבן עולה יותר מקורבנות אחרים,

‫כי בעולה יש חסרון כיס.

‫ואנו עומדים וטמאים.

‫הייתכן שאהרן הכהן הגדול, ‫שעליו הכתוב אומר, ‫תומאיך עבוריך לאיש חסידיך, ‫צריך לזרוז יותר במקום שיש חסרון כיס?

‫אבל כיוצא בזה כבר מצינו מפורש בתורה,

‫שצריך לזרז, ומזרזים את הצדיקים,

‫ודווקא את הצדיקים,

‫כי כל הגדול מחברו יצרו גדול מנו, ‫מזרזים אותם יותר בעניינים שלהם.

‫בעינינו זה נראה רחוק, רחוק המציאות.

‫כתוב, וידבר אדוני אל משה אחרי מות

‫שני בני אהרן בקרבתם לפני אדוני וימותו.

‫ויאמר אדוני אל משה,

‫דבר אל אהרן אחיך,

‫בעל יבוא בכל עת אל הקודש

ולא ימות.

‫אזהרה.

מה מזהיר אותו? במפורש,

‫ולא ימות.

אם הוא יבוא בכל עת בלי רשות, הוא ימות.

‫תזהיר אותו שלא ימות.

‫זה היה ברור גם אם לא יאמר לא.

כתוב שהם קרבו,

‫שלא צריך ומתו.

אז זה ברור, שאל תתקרב בכל העת. זהו, מספיק, הבנו.

לא.

וברש״י, אחרי מות, מה תלמוד לומר?

מה זה אחרי מות?

אחרי מות שני בני אהרון,

היה רבי אלעזר בן עזריאם ושלום אשל

לחולה שנכנס אצלו רופא,

אמר לו, אל תאכל צונן.

בא אחר, אמר לו, אל תאכל צונן,

שלא תמות כדרך שמת פלוני.

זה זרזו יותר מהראשון.

לכך נאמר, אחרי מות שני בני אהרון.

דבר אל אהרון ואל יבוא, שלא ימות

כדרך

שמתו בנם.

אז יש כאן זירוז מיוחד לאהרון,

שלא יבוא בכל עת על הקודש,

בצירוף האזהרה, שהוא לא ימות כמו שמתו בנם.

ואנחנו נרעשים מהדגשה הזאת.

החולה הראשון, לא היה לו שם סיכוי לחיות,

אז לכן

אמרו לו, אל תאכל צונן.

אבל מי שיותר מסוכן,

אומרים לו שלא תמות.

יוצא שאהרון היה כאילו יותר מסוכן.

צריך להזהירו בפירוש, ולא ימות.

ויש הבדל באזהרה לאהרון הכהן, שעל יבוא בכל עת על הקודש.

אם מזהירים אותו, מזכירים לו שלא ימות כדרך

שמתו בניו. ומה זאת?

מה זאת?

למה זה?

וכך מצאנו בהרבה מקומות בתורה הקדושה, באזהרות לגדולי ישראל

ובשבחן על קיום מצוות ה' בדבריו,

בדברים שבעינינו הם דברים קלים ביותר.

אבל התורה שלנו היא תורת אמת.

האמת ניתנת להיאמר לכל אדם

בשווה

בין קטן

ובין גדול,

אם חשוב הוא או אינו חשוב.

אם הוא רק ילוד אישה,

ניתנה לו התורה בכל אזהרותיה ומצוותיה בכל הפרטים והדקדוקים.

כל אדם נולד והבחירה בידו,

ברשות ניתנה לו להטות עצמו להיות צדיק, כי משה רבנו עליו השלום, או להיהפך להיות רשע,

כי רבעם בן נבט.

ובזה אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי לו את צררר, בראתי לו תורת ולין,

והגדול מחברו יצאו הגדול ממנו.

מי יכול להאמין?

כתוב פה ברמב״ם

שאדם יכול להטות עצמו להיות צדיק כמו שרבנו, או להפך להיות רשע, כי רבעם בן נבט.

מישהו היה יכול להאמין על ירבעם בן נבט, שגדולי ישראל היו כאזובי קיר לידו,

שהוא יתהפך ויהיה כזה כופר,

ושיהיה גדול מחטיאי הרבים?

מישהו היה מעלה בדעתו דבר כזה?

הרי הוא קיבל שבח גדול מהנביא שנשלח לידי הקדוש ברוך הוא וניתנה לו מלכות על עשרה שבטים,

בגלל שהוא הוכיח את שלמה המלך.

הוא נכנס לשלמה ואמר לו, אביך פרץ פרצות בחומה לעולי רגלים ואתה מסתם אותן בשביל בת פרעה.

אתה מונע אנשים ולוקח מסים בשביל בת פרעה.

להיכנס להוכיח את שלמה המלך, אתם יודעים מה זה? החכם מכל אדם ששב על כיסא השם.

להיכנס ולהוכיח אותו על פניו, להגיד לו, אביך עשה ככה,

אתה עושה ככה וככה.

הוא רק יצא משם, והם הודיעו לו,

שממליכים אותו על עשרה שבטים.

אז הוא הגיע לשיא השיאים.

מה נשאר לרחבעם?

שני שבטים.

ומה הוא? עשרה שבטים.

הוא צריך לשמוח או לא לשמוח?

אבל אין ישיבה בעזרה אלא על מלכות בית דוד,

ולכן כשהמלך ירחבעם יושב, הוא צריך לעמוד לידו.

ואז הוא אומר, מה?

יגידו, היה מלכה והיה עבדה.

אז יגידו שאני עבד, עומד לידו, כי הוא לא יכול לשבת.

יש ישיבה רק למלכי בית דוד.

אז מה זה מביא אותו?

לעשות עגלים,

עבודה זרה, ולמנוע עולה רגלים לירושלים,

מה שהוא אמר לפני כמה חודשים,

תוכחת

לשלמה המלך.

איך הוא התהפך?

אז יכול כל אדם להפך להיות רשע כי ירבעם בן נבט.

שהרי אם ירבעם בן נבט

הפך להיות ירבעם בן נבט,

כשקודם הוא היה אחד מהגדולים ביותר ומלך על כל שבטי ישראל,

איך יכול להיות שבגלל דבר כזה גאווה שרוחה יכול לאבד הכול?

אז רואים שבן רגע האדם יכול ליפול,

והתורה מדברת לכולם.

יוחנן כהן גדול, אפשר להבין דבר כזה?

שמונים שנה לא היה אדם כזה בעולם,

שנכנס שמונים פעם לפני ולפנים ויצא בריא ושלם.

ואפשר שבן אדם כזה יכפור בסוף?

יהיה צדוקי?

אפשר להבין דבר כזה?

אז יש ביטחון לחיים?

אין בקדושיו לא יאמין הקדוש ברוך הוא.

אז אין ביטחון לאף אחד.

אז עכשיו מובן שהתורה אומרת

משהו היא מדברת ליילוד אישה. כל יילוד אישה זה בדיוק אותו דבר.

נמצא שכל אדם יש לו רשות לבחור בטוב, ברע, בכל מקום, בכל זמן, בכל עת ובכל שעה,

כל ימי חייו עד נשימה אחרונה.

אין מי שיאכוף אותו ללכת בדרך טובה ולהפך.

ואם כי ודאי האדם הגדול שעליו מעלות התורה והיראה

לא יטה את אוזנו

לייצר הרע ולא ישמע עליו כלל.

וכן להפך, אדם שטובע חס ושלום בים התאווה מטמטם את ליבו, ושוב, לא יבין שפת הקדושה והפרישות.

אבל התורה, תורת אמת,

לא תגרע משום כך את אזהרותיה ומצוותיה לכל אדם בשווה

באין יוצא.

האדם שנמצא בדיוטה התחתונה יכול לעלות לרום המעלות,

וזה שנמצא ברום המעלות יכול לרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בשנייה.

ברגע אחד אדם יכול לאבד הכל,

וברגע אחד הוא יכול לזכות בכל.

והתורה מדברת לכולם בשווה.

הלא תרצח

והלא תחמוד

והלא תגנוב שבתורה,

זה גם למשה רבנו, לאהרון הכהן

ולכל גדולי הדורות.

זה בדיוק אותו איסור.

אמרו חכמים זכרונם לך בירושלמי בשבת,

מעשה בחסיד זקן

שהיה יושב ושונה,

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך.

ככה הוא היה אומר, היה משנה את המשנה ואומר,

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך,

במקום עד יום מותך.

כיוון שהוא היה חסיד גדול

והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעולם הזה,

אז לכן הוא שינה.

מה, יגיד שקר?

עד יום מותך, והוא יודע שכבר בטל ממנו יצרוך,

אז הוא לא רוצה לעשות שקר בעצמו.

התרעמו עליו בשמיים

על השינוי הזה ונתנו רשות ליצר הרע להתחפש לאישה יפת תואר

אשר לא נראתה כמותה מימות תובל קין ביופייה.

ונכנס בדמות זו לחדר של אותו זקן, היצר הרע,

כיוון שנשא עיניו, ראה אותה,

דיבר איתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמוהו.

אבל תכף התחרט,

והיה לו צער גדול מזה,

וכנראה שהיה גם במצב של סכנה מחמת הצער,

כי היה חסיד גדול ואמיתי.

רחמו עליו בשמיים,

ונצטווה אותו רוח להפסיק,

והתגלה לו הרוח ואמר לו,

דע,

כי שלחו אותי מן השמיים ללמד אותך

שלא תגרוס עוד,

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך,

אלא עד יום מותך.

ונתנו לו שיעור

בשביל שיראה שהמשנה לא תשתנה,

וכשאומרים לך עד יום מותך זה כולל את כולם.

הרי עד יום מותו של אדם אינו בטוח בעצמו כלל וכלל,

ועלה לבקש רחמים שיעזרו השם יתברך שלא ייכשל חס ושלום.

כמו שהביאו חכמים, זיכרונם לברכה, צופה רשם לצדיק

ומבקש להמיתו,

והוא לא מסתלק משום איש ואינו מתייאש אפילו מהצדיק ביותר,

וצופה לו לתופסו במקום ובזמן המתאים להכשילו,

וניצחונו עליו מובטח,

כי קשה הוא מאוד,

ורק השם לא יעזבנו בידו. אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,

אין יכול לו.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, יכול לו.

מה זה עוזרו?

זה שאתה בעצמך עושה עד מקום שידך מגעת,

ואז השם עוזרו.

עוזרו זה שאתה עושה משהו והוא עוזר.

זה לא כמו מושיע, שאתה לא עושה כלום.

עוזר,

אחד מרים משא, קשה לו, באים ועוזרים לו.

השם עוזר רק לאלה שהם עצמם עושים עד היכן שהם יכולים.

ומה לנו גדול מריבים תיא בן חרש?

ריבים תיא בן חרש,

שיצר הרע, כשראה אותו, לומד בבית המדרש ויש מלחכת סביבו,

לא יכול היה לסבול את המראה.

ועבר שמה ואמר, אפשר שאיש זה לא יהיה חטא?

והמתין לו עד שיצא מבית המדרש,

והיה בא לפניו כאישה יפה מאוד מאוד מאוד,

והוא היה מסיט את פניו וראה שלא יכול להתעלם ממנה,

וביקש מהתלמיד שלו לשחמם לו את המסמרון,

וליבן אותו באש, ושם אותו בעיניו, ושימה את עיניו.

ואז הקדוש ברוך הוא שלח את רפאל המלאך,

ובא אליו ואמר לו, מי אתה?

אמר לו, רפאל המלאך, שלחני הקדוש ברוך הוא רפא את עיניך? אמר לו, לא רוצה.

אמר לו, אבל השם שם, לא רוצה.

עלה שוב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, תאמר לו שאני מבטיחו שלא ייכשל.

ירד ובטיחו,

ואז הסכים, החזירו לו את מור העיניו.

אומר הבן איש חי,

מי זה היה רבי מתאים בן חרש?

זה היה גלגול של פלטי בן ליש.

פלטי בן ליש הגיע לעולם האמת,

אז הוא נתקע קצת למעלה.

מה פירוש?

בעולם העליון

אדם מגיע, ובכל מקום שהוא מגיע יש בדיקה יותר מחמירה.

ובודקים אותו,

כמו תגיד בהתחלה עם נר, ואחר כך עם פרוג'קטור,

ואחר כך עם פנסים גדולים, ואחר כך עם רנטגן,

ואחר כך עם MRI, ואחר כך לאט לאט, אבל אם יש בו כתם קטן,

כאילו, לא יכול לעלות.

זה מעכב.

זאת אומרת, מגיע לבן אדם להגיע עד

מקום מסוים, בתנאי שאין בו כתמים שמפריעים לעבור שלב.

מה השלב הגבוה?

צדיקים יושבים מעטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

אז מה ההנאה?

ההנאה היא בראייה.

ונהנים מזיו השכינה.

אומר הבן ישחי,

אנחנו אומרים הבדלה, בסדר ייבנה.

יין, סמים,

נר, הבדלה.

יין זה בפה.

סמים זה באף.

נר זה בעיניים.

הבדלה

זה בשכל. אתה חונן לאדם דעת.

אז זה הולך ועולה.

הנאות העולם הזה

זה באכילה ושתייה.

זה הכי פחות.

יין, בשר.

בגן עדן תחתון ההנאה זה ריח, פסמים, גן עדן.

בגן עדן עליון זה הראייה.

הוא הגיע לעולם העליון, רוצה להיכנס, אי אפשר.

אומרים לו, אתה נכשלת בעיניים.

פלטי בן ליש, שהיה גדול מיוסף וגדול מבועז.

גדול מיוסף

וגדול מבועז.

כיוון שהוא לקח את מיכל,

שהייתה מיועדת לדוד,

והוא נעץ חרב בינו לבינה ולא נכשל בה,

כי הוא הרגיש שהיא מיועדת לדוד.

אבל הוא נהנה ממנה בראייה.

אז כיוון שהוא נהנה באיסור,

אמרו לו, אתה לא יכול לעלות למעלה ולהיכנס להיהנות מזיו השכינה.

אם כן, אתה צריך לרדת לעולם למטה ולהיבחן על העניין הזה.

מאז הוא ירד בגלגול מטייע בן חרש,

ולכן כל ימיו נזהר מראייה אסורה.

הוא היה יושב תדיר בבית המדרש.

כשהוא יוצא מבית המדרש וראה את האישה

שהיא מזדמרת לפניו, לא יכול להימלט,

הוא לא יסתפק

בזה שהוא יסתיר את פניו בגלימה,

או שיגיד אונס, רחמנא פטרי,

או לא כל מיני תצדקה.

פשוט הוא סימה את עיניו, סימה לחלוטין.

וכשבא רפאל,

אז הוא לא היה מוכן גם לתקן את העיניים.

כי הוא הבין שהגלגול שלו זה על עניין זה.

וכיוון שהוא ידע שזה הגלגול על זה,

אז לכן הוא לא הסכים.

עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא על ידי המלאך רפאל.

וזה מה שאמר

היצר הרע שעבר פתח בית המדרש. הוא אמר, אפשר שזה לא יהיה חטא?

הוא מכיר אותו,

בהיותו פלטי בן ניש.

איך יכול להיות?

אפשר שזה לא יהיה חטא?

אז הוא אומר, רגע, רגע,

יש לי פה עבודה.

זה אי אפשר להוציא אותו נקי מהעולם הזה.

צריך להחזיר אותו לאותו מקום.

ומאיפה יודעים שהוא ידע שזה הגלגול שלו?

אומר הבן איש חי,

זה מה ששואלת הגברה בהרבה מקומות,

אבוך,

במאי זירתפה?

מה השאלה הזאת?

מה זה? צדיקים היו שומרים כמה מצוות בהידור והשאר ככה חפיף דלין?

מה זה?

אבוך, במאי זירתפה?

אלא אומר הבן איש חי

שהיו יודעים הצדיקים הראשונים כל אחד סיבת גלגולו.

והיו זהירים יותר לתקן את הדברים שבעבורם באו.

לכן בזה היו זהירים יותר.

וכיוון שהוא ידע שזה התיקון שלו, היה נזהר בעיניו מאוד.

אז רואים שהיצר הרע לא מניח שום אדם

שלא להחטיאו.

ואפילו עד יומו האחרון.

ומה לנו יותר מעמרם חסידה,

שהרים סולם של עשרה צעירים, צריכים להרים, הוא זוגן.

והרים אותו בגלל שבאה לו תאווה.

ובעלותו צעק אש בבית עמרם, אש בבית עמרם.

ביצר הרע נפל ונחבט.

ואמר לו, אתה רואה אני בשר ואדם ואתה מלאך מאש

ויכולתי עליך.

אבל זה רק אנשים שכל החיים שלהם עובדים.

ורק הקדוש ברוך הוא עוזר, עוזר.

פעם מסופר שרבי עקיבא ראה ריבה על העץ, הוא התחיל לטפס.

אמר הקדוש ברוך הוא,

היצר הרע נח לו,

נח לו, בזכות תורתו אל תיגע בו.

אבל העץ שלך מחפש את הגדולים

יותר מהקטנים.

קטנים, הוא מלפלף אותם ככה, לא בעיה.

אבל הגדולים,

אם הוא מפיל אחד,

זה הוריקן,

זה צונאמי.

אז לכן צריך לדעת שהיצר הרע לא מבטל. וכשהתורה אומרת שצריך זירוז במקום של חסרון כיס,

אנחנו נראה לנו זה קטנה, מה זה כמה שקלים?

תן לי עליי, תן לי, אני אעשיר איתה. והכל יום אני אביא לקדוש ברוך הוא כמה שהוא רוצה.

זה הכול דיבורים, הכול דיבורים.

כשקונים מצוות,

מחפשים לקנות בכמה שיותר יקר או כמה שפחות.

יש מקומות שמניחים, אומרים, לא, לא, לא, תודה רבה, לא, לא, לא, אני אחפש מקום אחר, הולך

וכן הלאה. אפילו שכבר מצא חן בחיניו הדבר והכל, ועוד ועוד.

אז חסרון כיס מפריע, אה?

חסרון כיס מפריע.

אז זאת אומרת, זה לא כל כך

מופקע מה שאנחנו חושבים,

שהתורה מזהירה ומזרזת את אהרן הכהן ואת בניו,

בכמות כזאת קטנה ושולית.

אלא אפילו ביום מותו,

כששוכב במיטתו ויודע שעוד מעט, ויניח כאן הכל.

יניח כאן הכל.

יניח כאן הכל.

איי, איי, איי, איי, איי. יש לי מעשה לספר, אבל אני לא רוצה לספר.

היום קוברים את האיש, אז אני לא יכול לספר.

איי, איי, איי, איי, ואפילו ביום מותו, כששוכב במיטתו ויודע שעוד מעט, ויניח כאן הכל, והוא הולך לתת דין וחשבון לפני מלך, מלכה המלאכים הקדוש ברוך הוא,

גם בעת הזאת צריך רחמים מרובים לבקש עזר מהשם.

וכבר ידוע המעשה שבשעה שהיה אחד מהחברים נפטר

בזמן הארי הקדוש, והיו שם מגדולי ישראל,

וביניהם הרב

אלקווץ ועוד אחרים,

והיה רוצה לומר דברי כפירה.

הוא אומר, אני רואה את מלאך המוות עם חרב מולי,

אומרים לו, תגיד, שמע ישראל. הוא אומר, אני לא יכול.

תגיד, שמע ישראל,

אני לא יכול. מלאך המוות עומד עם החרב שלו ואומר לי להגיד דברי כפירה.

אתם שומעים?

בן אדם, די, הולך,

רוצה שיוציא דברי כפירה.

מאז סיכנו החכמים לעשות מודעה מחיים,

שאדם אומר

שאם חלילה וחס

הוא יבוא למצב של גסיסה,

והוא יאמר דברים שהם לא ראויים כלפי שמיים או כלפי השם יתברך וכו' וכו',

הרי הוא מודיע עם שער בתרבים שאין כוונתו לכך, וזה רק אונס,

שאונס אותו יצרו,

והוא לא מתכוון,

הוא מבקש מחילה אם יצא מפי דברים כאלה, והוא לא מקבל אותם, וכו' וכו' וכו', מודעה מחיים.

לך תדע מה יצר הרע יאנוס את הבן אדם ברגע האחרון.

אז זה לא פשוט.

לא פשוט.

אנחנו חיים בשאננות, כאילו הכול בשליטתנו, בבחירתנו,

ולפעמים דברים מסתבכים ומתגלגלים, שאדם כבר לא תופס את ראשו,

והוא נגרר אחרי מצבים מסוימים, וכשהוא מתעורר אחר כך, מה עשיתי? למה עשיתי ככה?

למה לא שאלתי? למה לא ביררתי? למה לא עצרתי?

למה לא עשבתי?

אין, כי זה הפטנט של היצר הרע, לדחוף את הבן אדם, למהר אותו, למהר אותו, למהר אותו.

זה הפטנט שלו, שלא יספיק לחשוב.

אז לכן,

בלי יראת עונש אי אפשר לאדם לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות. ונתתי דרשה בישיבת מתימן יבואו על יראת חטא מה זה.

אני לא אגיד אותה, היא קצת ארוכה, אבל

שמה הבהרנו שנדב ואביהו, נדב ואביהו, שהיה להם מעט

פחות דרך ארץ, שלא לקחו עצה זה מזה,

מתו שניהם ובהם נקדש השם.

ויראת חטא

זה שהקדוש ברוך הוא, ונקדש בכבודי, שהוא מתקדש במכובדיו. שמעתם?

בשיא השיאים של היום הגדול ביותר, ביום חתונתו ויום שמחת ליבו,

הקדוש ברוך הוא לוקח את שני הצדיקים הכי גדולים שהיו בעם ישראל,

שמשה אמר לאחיו, חשבתי שהקדוש ברוך הוא יקדש בי או בך,

אבל הם היו יותר קדושים.

לכן הקדוש ברוך הוא נקדש בם,

ומה?

כדי שיראו אותו בני אדם,

תהיה להם יראת חטא על מה הקדוש ברוך הוא לוקח את הצדיקים הכי צדיקים.

על שלא נטלו עצה זה מזה.

שמעתם? דרך ארץ.

אז אם אדם אין לו יראת חטא,

אין לו יראת עונש, אין לו כלום, אדם,

איך לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות?

איך לכבוש את התאווה, את הכעס, את החמדה וכדומה?

והנה מצינו שחכמים זיכרונם לברכה אומרים שעל אף מדרגתם של ישראל וקבלת התורה על הר סיני,

אמרו כולם כאיש אחד ובלב אחד נעשה ונשמע,

עד שיצתה בת קול ואמרה מגילה רז זה לבניי.

אף על פי כן אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגית ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב,

ואם לאו,

שם תהא קבורתכם. כל כך למה?

לשם מה היו צריכים לאיים על עם ישראל?

לכפות עליהם את ההר.

הטעמו שאפילו האדם הגדול ביותר, כל זמן שהוא בחיים,

אין להאמין בו.

אין להאמין בו.

ולכן צריך שיהיה מורא שמיים עליו,

יראת עונש,

שאם יעבור על רצון הבורא יתברך יענש חמורות.

לכן כפה הקדוש ברוך הוא עליהם הר כגיגית.

איי, אתם אמרתם נעשה ונשמע מרצון.

אז מרצון, כשאדם מקבל עליו, הוא אומר, תראה, קיבלתי מרצון, אני יכול להפסיק. אני לא, אני החלטתי, אני מרצון, אני.

אני אמרתי נעשה ונשמע. לא, אף אחד לא הכריע אותי.

אני עשיתי לבד, עכשיו לא רוצה.

אין דבר כזה, אומר הקדוש ברוך הוא.

תודה רבה לך שקיבלת מרצון, זו מדרגה גבוהה.

כל הכבוד.

אבל דע לך, בדחילו ורחימו.

צריך גם דחילו.

לא מספיק רחימו, לא רק אהבה,

צריך גם יראה.

לכן כופה הר כגיגית, שתדע.

אם לא תקיים,

אז אתה תענש נורא יותר.

ואיך, איך אדם מגיע ליראת שמיים?

איך מגיעים ליראת שמיים?

אז קודם כל צריך ללמוד את ההלכות כדי לדע לקיים את התורה.

כן?

אבל בצד ההלכות הביאו החכמים, זיכרונם לברכה, גם את האגדות.

וצריך ללמוד את האגדות, אבל ללמוד אותן כמו שצריך.

והן צריכות לימוד.

החכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, בעבוד רבי נתן, מי שיש בידו הלכות ואין בידו אגדות,

הרי הוא דומה למי שיש כלי זין בידו,

אבל הוא חלש.

ומי שיש בידו אגדות

ואין בידו הלכות,

הוא דומה לגיבור

בלי כלי זין.

ומה שאמר שלמה המלך, עליו השלום,

לדעת חוכמה ומוסר.

שני דברים.

חוכמה ומוסר.

חוכמה

זה הכלי זין לאדם נגד יצר הרע.

אבל אם האדם חלש ואינו יכול להרים את כלי הזין,

אז הוא לא יכול להשתמש בהם כנגד השונא.

מה יועיל לו כלי זינו?

לכן הכריז שלמה המלך שצריך לדעת חוכמה וגם מוסר,

כי על ידי לימוד המוסר מקבל את גבורת הלב וגבורת הנפש,

ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זינו כנגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו ויכריעו תחתיו.

ולכן עלינו לדעת שאם אדם אינו לומד מוסר,

הוא רחוק מיראת העונש,

וממילא הוא רחוק מכבישת היצא.

נו, שמענו מילים, הכל טוב ויפה.

ואיך לומדים מוסר?

אם אתה לא מצייר לך ציורים

מכל מה שאתה לומד,

שום דבר לא יעצור את יצרך הרע.

שום דבר.

אתה תדע את שערי תשובה בעל פה ואת המסילת ישרים בעל פה.

אתה תדע ספרים, שבט מוסר, הכל תדע בעל פה.

אם אין לך ציורים מכל מה שכתוב שם,

שום דבר לא יעצור אותך מייצרך.

אז לדוגמה, כתוב שהיצר הרע שוכן בבתי נפשו של האדר.

כתוב שיצר הרע יושב על מפתחי הלב.

נכון?

זה ידיעות שיש לנו.

יש לנו ציור מזה?

יש לנו ציור מזה?

מה יכול למנוע? אנחנו יודעים את זה, אבל היצר לא עובד עלינו כל יום מהבוקר עד הערב,

בכל מיני עניינים,

בקטנות ובגדולות.

אז איפה הציור? איפה הציור שיבנה אותנו?

חכמי המוסר אומרים כך,

אם היו מודיעים עכשיו

שרוצח איום,

שנתפס אחרי הרבה שנים,

ושרצח הרבה אנשים,

רוצח ברוטלי, השתחרר מהכלא

והוא הגיע לעמנואל.

יש מישהו שהיה מסתובב ברחוב?

מודיעים שהוא הגיע לעמנואל ויש לו נשק חם,

וכמה מחסניות.

מישהו היה מסתובב ברחוב?

ופתאום אתה שומע ברחוב שלך, טרר, טרר, טררר,

יא חביבי, עכשיו הוא הגיע לרחוב שלנו.

ובן אדם שומע את זה, מה הוא עושה עכשיו בבית?

הוא לוקח את כל הארונות, שם אותם על הדלת

ומחביא את הילדים בבוידם,

ומה לא עושה? ומשתיק אותם, והכול. ופתאום הוא שומע, דררר, בתוך חדר המדרגות.

יא חביבי, זהו.

אומרים וידוי כבר.

אומרים וידוי, לך תדע, הבן אדם יורה, הוא יירה במנעול, יפרוץ את הדלת, רוצח.

ופתאום אתה שומע שהוא מנסה לתחוף את הדלת שלך בבית, יא חביבי.

עכשיו אתה לא יכול לקפוץ את הקומה שבע.

אז אתה לא יכול לקפוץ, אז מה אתה עושה?

מה אתה עושה?

אתה מצטמק ומצטמרר וכולך מלא תפילות ומבקש ומתחנן

ומבטיח הבטחות ונודר נדרים.

ואתה תיתן זה ואתה תתרום את הבית ואתה תעשה רק שהשם יציל ולא יקרה שום דבר שלו ושיתייאש ויעבור למקום אחר.

ופתאום הוא נכנס, דוחף את הדלת והוא בסלון.

טרררררררר. מרסס את כל החדרים. טרררררר, טרררר.

מטה בבוידם עם הילדים בפנים. יא חביבי, אתה חונק אותם.

שלא יצחקו, שלא יבקו, שלא ישמע.

יש לכם תיאור מציור כזה?

השם ירחם.

עמנואל ספגה פיגוע בכניסה,

השם ירחם.

סיפר לי הנהג שניצל,

היה אצלנו בבית כנסת בבני ברק,

סיפר שירו בו, אני כבר לא זוכר כמה כדורים, עשרות כדורים,

הוא נפגע מכמה?

שמונה, נדמה לי, הוא נפגע בגופו,

ועוד איזה קרוב למאה

שהיו לידו, שירו עליו צרורות ככה,

והוא נשאר בחיים.

אתם יודעים מה זה התחושה הזאת שבן אדם רואה מישהו מעליו עם

תת-מקלח?

שמונה כדורים בגופו עבר ניתוחים ועוד כמאה מסביבו.

ובן אדם מעליו.

איזה הרגשה זאת, איזה ציור זה?

הוא יכול לשכוח את הציור הזה?

אומרים לנו חכמים, זכרונם לך, כל הציורים האלה חרטה ברטה. זה לא הציור בכלל,

זה כלום,

זה חופשה.

יצר הרע זה הרוצח הכי האכזרי שרצח את כל הרוצחים גם.

גם את הרוצחים הוא רצח,

גם את אל-קפונה, את כולם הוא רצח.

הוא סיבך את כולם.

אפילו הוא נטפל לאבות הקדושים.

הוא לא השאיר אחד מהעולם כמעט נקי.

איפה הוא יושב?

לא בסלון,

על מפתחי הלב.

לפתח חטאת רובץ. הוא מחכה, תפתח רק, תפתח, תפתח.

הוא מרסס אותך בעבירות.

תפתח רגע.

תפתח רגע את הלב.

הוא שולט בלב של הרשעים והוא מרסס אותם ועושה איתם מה שהוא רוצה.

אז מה אמרו חכמים? לפתח אתה טרובץ.

אם עומד לך רוצח בדלת, מה אתה צריך לעשות?

לא לפתוח את הדלת.

לא לפתוח את הדלת.

ברגע שפתחת לו את הדלת, הוא הכניס את הרגל.

אמר על הזמן, לא תוכל להשתחרר ממנו.

אז כל הציור שאנחנו צריכים לצייר,

הוא לא אוהב,

הוא מפתה, הוא מאוד מפתה, יש לו כל מיני פיתויים.

הוא ייתן לך ברעיונות ובקלות, וככה וככה, ורק טעימה קלה, ורק ככה, ורק זה, ורק להציץ, ורק לירות,

ורק ורק ורק, הכל ברק, רק, רק, רק, רק,

ואחר כך הוא עושה מה שהוא רוצה.

אז אם אדם לא יצייר כמה השונא הזה, החייכן הזה,

החייכן.

הוא מחייך,

הוא מפתה, הוא מבטיח, הוא נותן,

הוא חבל על הזמן,

אבל הוא רוצח צופה רשע,

צופה רשע לצדיק.

צופה, אתם יודעים מה זה צופה?

צופה פירושו של דבר שהוא עומד

עם רובד צלפים,

שם אותך ב-X,

צופה, אתה בתצפית עכשיו,

X עליך,

והוא מחכה לרגע, אתה מבין, שצ'יק, הוא משחרר.

איך אתה לומד?

השם לא יעזבנו בידו.

אם השם היה מניח רגע אחד אותנו,

טוס, על המקום, בן אדם גומר. שנייה.

אלמלא השם עוזרו, אינו יכול לו. אלמלא השם עוזרו,

אינו יכול, אבל עוזרו,

זה בתנאי שאתה מרחיק את עצמך מהעבירה, ואתה בורח מהעבירה, ואתה עושה את כל ההשתדלות.

ואתה לא יכול, התאווה, אתה לא יכול, אתה יש לך רצונות,

חמדות, כל הזמן.

אתה לא יכול, די, אתה עד פה, ניסית.

פה השם יעזור לך. ברגע שהגעת עד מצב כזה,

אם תצעק, אש בבית עמרהם,

הקדוש ברוך הוא יציל אותך.

אם אתה רוצה באמת לנצל, הקדוש ברוך הוא לא ייתן לו.

אבל אם לא, אתה דווקא נהנה,

ואתה הולך אחריו,

כעייר אחרי שיחנה,

ואתה ככה מתפתה, הוא אומר, לא, אני רק רוצה לראות, רק לשמוע, רק מה כתוב, מה אמרו, מה אמרו, מתעניין כזה בכל מיני עניינים.

זהו, ככה זה מתחיל. ברגע שהוא יוצר אצלך את העניין,

ואתה מתעניין,

אתה כבר תפוס בידו. ברגע שאתה כבר מסתרק,

הוא אומר, הדנדילי,

זה סלסל בשערו,

מתייפה,

מתגנדר,

ההה, הההה,

מסתדר, וזה שלי.

הוא הולך איתו ביחד לחתונה.

הוא לא עוזב אותו.

הולך איתו והכול, וזה הכול, עד סוף הערב הוא איתך.

אתה לא מרגיש,

אבל כל מה שאתה עושה בדרך,

זה הכול, הוא סופר לך אחר כך את כל המחשבות שלך. למה?

כשאדם מגיע לעולם האמת,

אז הוא חושב, מה,

אני לא הגעתי לדבר עבירה. חס ושלום, אני לא אריד דבר עבירה. אני נקי, אני ברוך השם נקי.

אומרים לו, שב, מותק, שב.

שב על דוכן הנאשמים,

שב, שב.

תפעילו, תפעילו את הזה. יש שם מסכי ענק,

מסכי ענק, לא כזה חרטא,

מסכי ענק,

ושם מראים לבן אדם, סוף דבר הכול נשמע.

סוף דבר. משמיעים לו, מראים לו,

הכול מצולם ומתועד,

אבל למטה בתרגום,

רואים גם את המחשבות שלו, מה הוא חשב.

רבות מחשבות בלב איש.

חופש כל חדרי בתיהן,

רואה כליות וליהן.

ובן אדם מדבר עם אנשים, כן, בטח, וזה, ומה בלב הוא אומר?

לא, איך הרתע, זה עזב, לא, לא, לא, הכול יראו לך, וכולם יהיו שם, וכולם יראו, משפחה, קרובים, חברים,

חברי כולל.

כולם, כולם. ואתה יושב שם,

השם ירחם.

אין לנו אפילו קמצוץ ממה שעבר היום על הנשיא.

גזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן.

בישראל קוראים לו האזרח מספר אחת.

לאיזה שפל של מדרגה.

אבל אם היו לומדים את השיעור הזה,

היו יודעים שמי שיש לו מדרגה יותר גבוהה או שררה יותר,

צריך לזהר עוד יותר,

כי היצר הרע הוא גדול הרוצחים. הוא לא מחפש את הקטנים.

הקטנים לא עושים להם כותרות כמו הנשיא.

איך כולם היום שוחטים אותו? מה עושים לו? מה מדברים עליו?

איך שמחים? איך זה, ואיך פה ושם וזה?

כל אלה ששמחים, כל אלה שזה,

כמו שהם דנים אותו,

ככה ידונו אותם על מעשיהם שעוד לא נתפסו.

ובשמיים,

בכפלי כפליים.

לא שהוא פטור מהעונש,

הוא חייב בעונש גדול.

אבל כל אחד כאילו צדיק, כאילו 100%.

הוא ישר דרך?

הוא אין לו שום מחשבות והרהורים מסורים?

מה זה?

הוא שופט עליון.

ישר הוא חותך את דינו.

יצא בזול. יצא בזול.

שבע שנים קיבל.

יצא בזול.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין, היצר הרע טומן מארב לכולנו,

ואלה שקרובים לתורה עוד יותר.

אז לכן צריך האדם לדעת שצריך גם חוכמה וגם מוסר.

וממילא האדם צריך לדעת אם לא יהיו לו ציורים

להרחיק את יצרו לא יאכל עליו.

ואל יטעה בחור ששקוע בתאווה,

שבלי מוסר יוכל להשליך מעליו את מסעה. בשום אופן לא.

גם אם יישא אישה,

לא יועיל לו.

אדרבה.

על ידי זה ימצא לו פתחי היתר וישקע עוד יותר בתאוותו,

ויהיה נבל ברשות התורה.

אדם שלא כופה את יצרו,

אדם שלא לומד מוסר, אדם שלא מעמיד ציורים מול פניו,

אתם יודעים מה זה יראת חטא?

הגאון מווילנה שהיה מלאך אלוקים, מלאך אלוקים.

בגיל 13 הוא כבר גמר הכל ללמוד, הוא ידע הכל, הוא כבר ידע קבלה מעשית,

קול השס, הכל, ידע הכל.

וסגר כבר את התריסים, הגיף אותם

שלא לראות את הרחוב, וחי עם נרות, והמשיך ללמוד ככה.

לא לראות את הרחוב בטעות, לא לראות.

כשהיה לו אונס,

והיה חייב לצאת לרחוב, לרחובה של העיר,

לפני שהיה יוצא,

היה קורא 13 פעם פרק

הזהירות

של הרמחל.

שמעתם דבר כזה?

מה קרה?

אתה מלאך, אין לך מחשבות,

אין לך כלום, אתה נקי, כולך תורה, מה אתה מפחד?

13 פעם

שער הזהירות,

שלא להיכשל חס ושלום.

ואנחנו נוסעים, חוזרים, הולכים, אין לנו שום בעיה ושום חשש בכלל.

ולא יודעים שיצר הרע נוסע איתנו כל הזמן,

כל הזמן הוא נוסע איתנו,

והוא מזמן הזדמנויות ומחשבות ועניינים ורעיונות ושמיעות

וכל מיני דברים.

והוא צופה הרשע הזה,

צופה לצוד את האדם ולהורגו.

אז אם אדם לא ישריש בקרבו יראה את העונש לעמוד כנגד יצרו, הוא הולך ושוקע בתאווה והתנבא ליותר ויותר,

וגופו יחלה ויחלש, ככתוב,

אל תיתן לנשים חילך.

אל תיתן לנשים את כוחך.

אלא ודאי ההכרח שאדם ירכוש שניים,

גם את החוכמה בלימוד ההלכות והמוסר,

שהם האגדות,

כדי שיגיע לתיקון המידות, שלא יחפוץ כלל ברע,

שיסלוד מהרע,

שיתרחק אוהבי ה' שנאו רע,

שלא יחפוץ ברע ולא יתאווה לרע, כי לא תמיד עומד האדם ברום שכלו,

וכשהוא לא ברום שכלו אז הוא חוזר להיות על טבעו,

כי יש לו טבע.

אז אם השכל לא מרים אותו, לא מנסה אותו

מעל שכלו,

הוא חוזר לטבעו.

כשבן אדם שותה שיכור פורים, ראיתם אנשים?

ברגע שהוא שותה,

הולך בלי נחליים, כבר לא יודע איפה הוא מדבר, כל השטויות,

פתאום אתה מגלה מי זה הבן אדם.

נכנס יין, עצה סוד, אתה שומע מי זה הבן אדם.

אם הוא שותה יין וממשיך להגיד חידושי דורה יותר גדולים,

יותר מעמיקים, יותר זה, זה מהותו.

אבל אם הוא מתחייבל ואומר הרבה שטויות ודברים פשוטים,

ונקלים וכל הדברים, זהו.

רק המצל שלו,

שכשהוא לא שותה השכל מרים אותו שהוא לא ידבר שטויות.

אבל

ברגע שמורידים לו את השכל, הוא חוזר להיות מה שהוא.

הוא מדבר מה שיש בליבו.

גם אלה שמתחפשים.

מה שיש להם באופי, זה מה שהם מתחפשים.

אחד מתחפש לגורילה.

הוא רוצה, חביבי, להבהיל את כולם,

לתקוף את כולם, להפחיד את כולם.

זה האופי שלו.

רק מה, בימות השבוע הוא לא יכול להיות כזה, אז הוא מחכה עד פורים.

אדם לובש כובע של קארבוי.

נו, מה הוא רוצה?

אחד רוצה לבוס שוטר, רוצה לעצור אנשים.

אחד זה, כל אחד.

הנדמרדכי היהודי. או,

זה, לפחות יש לזה כוונות טובות, שם טוב, אהרון הכהן,

חושן, נבוש. זה.

כל אחד לפי הבגדים שלו, אתה רואה

מה הוא שואף,

לאן הוא נוטה.

אדם לא ישים דבר שזה ההפך ממה שהוא הוא.

אדם מחפש משהו שהוא מתחבר אליו.

ממילא הוא מבטא את עצמו.

גם במעלליו התנכר נער.

אז אמרנו, גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה אליהם ומחמדת אותם, ואין עצה אחרת רק יראת העונש.

עכשיו תשמעו דבר מדהים לסיום.

אבל תשימו לב לזה, זה חשוב מאוד.

ודע, אומר רבנו יונה,

שערי תשובה שער בית,

ודע.

ודע, הוא אומר, ודע. אתם יודעים מה זה ודע?

צריך לדעת

שיישאר אצלנו בתודעה,

וזה יהיה לנו בדעת,

וזה צריך ודע.

כי נפש הרשע

אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו.

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה.

תרד במותו

למטה לארץ אל מקום תאוותה.

אבל יעלו על המרום

לדין ולמשפט,

ולראות איך החליפה מרום בשאול,

כאשר יעלו את האבן

על ידי

כף הקלע.

ואחרי עלותה למרום

תרד בטבעה למטה לארץ,

כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.

השם ירחם, מה שכתוב כאן, זה מפחיד

פחד מוות.

תשמעו.

ודע

כי נפש הרשע

אשר כל תאוותה

לחפצי הגוף בחייו.

אדם רשע, מה זה אדם רשע?

זה לא בעל עבירות.

לא מחלל שבת.

לא אוכל נבנות טרפות.

מה זה רשע?

ודע כי נפש הרשע

אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו.

זהו.

הוא בעל תאווה

לענייני החומר.

זה הכול.

בעל טייבה.

אוהב את העולם הזה, אוהב את הבלויים, אוהב את האכילה, אוהב את השתייה,

אוהב את החומר, אוהב להתגנדר, אוהב את העולם הזה.

כל תאוותו לחפצי הגוף בחייו. זה נקרא רשע.

זה נקרא רשע. שמעתם?

אחד כזה נקרא רשע.

מה קורה?

ונפרדת תאוותה של הנפש הזאת, נפרדת תאוותה מעבודת הבורא

ונבדלת משורשיה.

אז מה? הוא כל הזמן שואף לענייני החומר, ממילא הוא נפרד מעבודת הבורא,

כי זה לא מה שמעסיק אותו. אז אם צריך לעשות משהו אז הוא עושה.

אבל כמו שלמדנו קודם,

שהוא עושה את זה כמי שכפאו שד, כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי,

שעוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה,

שעל זה נחרד רבי שמעון בר יוחאי,

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה, מה יקרה לה בסופה?

תרד במותו למטה לארץ

אל מקום תאוותה.

היא לא תעלה למרום.

הרי מאיפה היא באה? משם. כי היא נפרדת, היא נבדלת משורשיה.

היא נתקעת עצמה מהשורש הרוחני העליון,

וכל שאיפתה ותאוותה זה העולם התחתון.

לכן מה יקרה? היא תרד במותה למטה לארץ אל מקום תאוותה.

אבל מה יקרה? רגע, רגע, לפני שאת יורדת למטה,

מעלים אותה למרום,

לדין ולמשפט,

ואז מראים לה מה היא החליפה.

מה היא החליפה?

אז אנחנו חושבים שמה זה רשע?

מי שעובר עבירות בשאט נפש.

אבל רבנו יונה כותב לא.

נפש הרשע הוא אשר כל תאוותה לחפצי הגוף.

לא שהוא עובר עבירות,

אלא שחפצי הגוף עושה בתשוקה גדולה ובתאווה מרובה.

והוא אמנם גם עוסק בעבודת בוראו,

אבל אצל עבודת הבורא הוא עושה בלי כל תאווה, בלי כל הנאה.

כי אין ניבו מרגיש עונג בחפצי שמיים,

רק בחפצי הגוף.

שמה הוא רץ.

מסיים רבנו יונה, לכן במותו תרד למטה לארץ אל מקום תאוותה, ויעלוהו על המרום לדין ולמשפט,

ולראות איך החליף המרום בשאול,

כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע,

ואחרי העלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ,

כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.

ומה יעצה להסיר את רוע המעללים הללו?

שירגיש בלבבו ונפשו מה שאומר בפיו, ולפני מי הוא עומד.

אם לאדם יהיה ציור בפני מי הוא עומד,

אם אדם יהיה לו ציור כזה,

וראיתי אנשים שנכנסים אצל צדיקים ורועדים, רועדים,

ממש רועדים,

מתרגשים, רועדים, רועדים, רועדים.

אז אם יהיה לנו קצת ציור,

קצת ציור.

ואפילו צדיקים בדורנו, אפילו אם נוכל להפליג ולהסתכל קצת יותר הלאה.

אז מה אנחנו צריכים להרגיש כשאנחנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?

צריך לעשות איזה ציור.

בראשית חוכמה היא יראת השם, ביראת שמיים רק מתחמם לב האדם,

ורק אם יש לו יראת שמיים מסיר תקרירות מקרבו,

ומתחיל לעשות חשבון נפשו היכן הוא נמצא.

וזה אי אפשר,

רק על ידי לימוד המוסר.

אם אדם לא לומד כל יום שעה מוסר, תדעו לכם,

אי אפשר שהאדם הזה יהיה עובד השם באמת. כשהוא יגיע לעולם האמת,

יראו לו בדיוק למה הוא עשה כל דבר,

יראו לו מה זה נפש הרשע ומה זה נפש הצדיק.

איך אומר רבנו תם בספר הישר?

אומר, אם אדם רוצה לדעת אם הוא צדיק או רשע, מה יגזרו עליו בראש השנה, לא צריך לחכות לגזר הדין.

ואחרי שמחת תורה שהפתקאות יביאו ויגידו לו מה הוא.

הוא יכול כבר לדעת לפני ראש השנה.

איך הוא יודע?

איך הוא מכין את עצמו ללימוד?

איך הוא רץ לקראת הלימוד?

איך הוא משתוקק ללימוד?

כמה זמן הוא שוהה בלימוד?

כמה הוא מרחיק אנשים שמפריעים לו בלימוד?

אם הוא נשאר עד הסוף הוא יוצא לפני הזמן?

כל זה מראה איפה הנפש שלו.

אם הוא מהדר בארוחה, כבר בדרך, הוא מודיע,

מה עם האוכל?

מה הכנתם? איך סידרתם?

להביא, לעשות, סדר, מטפל, מטפח את הבגדים, עניינים, הכול,

זה נפש רשע.

מה, אבל צריך להיות גם כאן, זה, זה.

אדוני,

הנפש שלך מהי?

אתה קובע.

איפה המשיכה שלך?

לאן אתה מחכה ומשתוקק?

לאן?

לאן?

שם רואים איפה הבן אדם. לא צריך לחכות עד אחרי העולם הזה שנדע.

מפה נדע.

אם לא נתקנו את עצמנו מן החומר בשאיפתנו רק לעשות למען השם יתברך,

לעשות רצונך חפצתי,

לא יכול אדם להגיע.

אבל זה רק אם ילמד שעה מוסר לפחות בעיון.

לפחות.

בעל מדרגת האדם למד ארבע שעות.

בעיון.

והוא כתב ספר מדרגת האדם. והוא קיים כל מה שכתוב בו.

והוא אמר שזה מה שהפך אותו לאדם אחר.

ארבע שעות. ארבע שעות

תלמיד חכם עצום כזה לומד ארבע שעות מוסר.

זה משנה את האדם.

כי החפץ חיים אומר.

במשנה ברורה.

בראתי את שררה, בראתי תורת ולין לו.

אומר המשנה ברורה.

זו תורת המוסר.

מה זה הטבלין לייצר הרעה?

זה תורת המוסר.

כשהיו מקריבים

את השעירים

ביום הכיפורים,

אז אחד היה בגורל.

לשם ואחד היה לעזאזל, נכון?

והם היו צריכים להיות שווים במראה,

בקומה ובדמים, נכון?

אומרים חכמי המוסר

על מה שאמרנו עכשיו.

שכשאדם עושה מצוות השם,

זה נקרא לשם.

וכשעושה ענייני עולם הזה,

זה נקרא לעזאזל.

כי הבית שלך ילך לעזאזל, המכונית שלך לעזאזל, מברשת השיניים שלך לעזאזל,

הבגדים שלך לעזאזל, הכל ילך לעזאזל.

לך לא יישאר מזה כלום.

כלום לא יישאר, זה הכל לעזאזל.

מה כן יישאר? לשם.

אז כתוב שיהיו שווים

שני השעירים

במראה, בקומה ובדמים.

כשאתה הולך לקנות

איזה דבר מצווה.

איך אתה נראה?

בפרט אם זה עולה יקר.

איך אתה נראה?

איך אתה משקיע?

אתה הולך בקומה זקופה?

אתה מחייך ושמח שאתה הולך לקראת קיום המצווה?

אתה משקיע את הדמים כמו שצריך?

כשאתה הולך לקנות אוטו חדש,

ויש לך כסף, חסכת, יש לך אוטו חדש.

איך אתה הולך לקנות את האוטו?

שפוף.

אה?

קונה יד חמישית.

אתה עצוב שאתה בכלל צריך ללכת לקנות אותו?

או שאתה הולך שמח ומאושר ומספר וזה, ואני כבר באוטו ואני נוסע וניילונים איתי והכל בסדר.

אז אומרים חכמים,

לפחות,

לפחות, לפחות,

כשאתה הולך לעשות את מצוות השם,

שתלך בקומה ובמראה ובדמים,

כמו שאתה רץ והולך לקראת מה שהולך לעזאזל.

אז הרבה דברים ממה שאנחנו עושים כל יום אחינו ילך לעזאזל.

מה שיישאר זה רק הדברים שהם לשם.

לפחות,

לפחות.

האמת,

שאם אדם חכם,

את הכול הוא משקיע על השם,

כמו המשל של המלך,

שהיה מלך לשנה ומעביר את הכול לאי,

סיפור ידוע.

אדם צריך לזכור את הדברים אבל לצייר אותם. אם הוא לא יצייר,

הוא יכול ללמוד בכולל כל ימי חייו. עשרות שנים הוא ילמד בכולל.

אבל עדיין הוא מחובר לחומר,

עדיין הוא מתאונן על מצבו החומרי,

ובמקום לשבח על מצבו הרוחני,

על זה שהוא במצב של דוחק לומד, על זה שהשם אפשר לו ללמוד, על זה שהוא זכה להיות מינים מעטים שזוכים לשבוע, שמחזיקים את העולם,

שאם לא ברית יום ולילה,

וואי וואי וואי.

ולסיום אני אגיד לכם,

יש לכם אחריות גדולה.

אמנם אתם בחרתם מרצון ומעצמכם לשבת באוהלה של תורה ולהפקיר את חיי העולם הזה,

כל אחד לפי מה שהפקיר.

אבל תדעו לכם שהקדוש ברוך הוא מעמיד את העולם בזכותכם.

אבל אם מתרשלים בעבודת השם,

אז זה גורם לרעידות אדמה.

זה גורם להוריקנים.

זה גורם לצונאמי.

זה גורם למה שקורה ביפן,

כשלא לומדים כמו שצריך.

מאיפה אנחנו לומדים?

מהמשנה.

המשנה אומרת,

בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת, אוי להם לבריות,

מחלבונה של התורה.

אז התורה נעלבת.

מה זה התורה נעלבת?

אם מתרשלים מללמוד את התורה,

עושים את זה ברפיון כמו שלמדנו,

התורה מאוד נעלבת.

כי יש אנשים שקוראים עיתון

בשקיקה.

שומעים חדשות בשקיקה.

שומעים לשון הרע בקפידה.

נזכור את הפרטים גם.

וללמוד תורה לא כמו.

התורה נעלבת.

התורה נעלבת.

ומה זה גורם?

את האוי להם לבריות.

כל האוי שיש בעולם,

כל האוי, מלחמות, צרות, מחלות,

הוריקנים, צונאמי,

בולענים,

כל מה שיש בעולם, כל הצרות שאתם שומעים כל היום מהבוקר עד בכל רחבי העולם,

כל האוי להם לבריות,

כל הבריות שסובלים את האוי,

זה מעלבונה של התורה.

שמעתם?

איזה אחריות.

לא אכפת לך. נכון שלא אכפת לך?

נכון. אבל זה חוזר אליך.

כי אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר. במקום שאני אתן מכה, חס ושלום, לבנים,

אני נותן לאלה שראויים לקבל את המכה,

אבל בשביל שאתם תשכילו ותבינו שזה יבוא אליכם.

לכן אני מתחיל מקצווי הארץ,

וככה לאט לאט,

מהראיה שזה פוגע בנו.

כי אם נופלת הכלכלה ביפן,

מחיר הדלק עולה, גם אתה משלם.

הבורסה נופלת,

אתה תשלם.

הלחם עולה.

זה עולה. מאיפה זה עולה?

ממה שקורה בעולם.

מי גרם?

הרפיון בתורה.

מה גרם?

שזה מה שקרה.

ועל מי זה משליך?

עלינו.

וזה בחלק הקל יחסית.

ולכם יש יותר קשיים עכשיו להתפרנס.

לא מעלים לכם בהתאם.

אתם נשארים עם אותו שכר מוגבל,

המחירים מאמירים, ואתם צריכים עוד להצטמצם.

אם הייתם מצטמצמים בענייני חומר ומשקיעים בלימוד התורה,

היה רווח והצלה לכל העולם,

והיה יותר גם לנו.

אנחנו משפיעים על העולם. אנחנו, אנחנו מרכז הרעש.

הרעש של רחידות האדמה מתחיל אצלנו.

ולמה יפן סובלת?

אז קודם כל הם עובדי עבודה זרה, יש להם בודה על יד הדלת לכל אחד, ונותנים לו שם קינלי וביסלי וזה, כל בוקר, ומחליפים לו כל יום.

דבר שני, הם אכזריים מאוד.

ודבר שלישי,

הם הרי אחראים על הרבה מהטכנולוגיות שהגיעו אלינו ומפריעות לנו ללמוד.

אז יש לנו התרשלות גם מלימוד התורה בגלל היפנים.

אז מגיע להם גם כן.

אפשר חשבונות שאני לא מבחן את העולם הסיום?

יש להם הרבה חשבונות, לא חסר. אבל אני אומר,

עצם זה שהעולם מייצר לנו דברים שמבטלים אותנו מלימוד התורה,

אז מגיע להם על מה שהם עושים.

אז לכן אתם רואים מה קורה בכל העולם כולו.

וזה לקראת הסוף.

כיוון שאנחנו קרובים לסוף,

הקדוש ברוך הוא מראה לנו מה הולך להיות בגוג ומגוג.

אתם רואים כמה גלים של עשר מטר.

מה עושים?

הם כבר הפסידו, נכון ללפני שבוע, 200 מיליארד דולר.

והם הכלכלה השלישית

בעולם.

והם הופכים להיות עוד מעט המדינה הענייה בעולם ונזקקת.

וזה עוד בלי הכורים הגרעיניים, נראה מה יקרה איתם.

אז זאת אומרת, זה סימפטום ראשון לראות מה קורה כשאטום,

חומר גרעיני מתפרץ לבד, בלי פצצה.

בלי פצצה.

בלי פצצה. תבוא חרבם בלבם.

החרב שהם יעדו לאחרים באה בלבם בעצמם.

וגם קשתותם תישברנה, אין להם את יכולת ההגנה.

כי מה אתה יכול לעשות לגלים? לעצור אותם?

לא.

אתה יכול לשאוף

את הקרינה שיצאה? לא. אף אחד לא חשב, עצה,

מה לעשות, אם יש קרינה, איך מבטלים אותה?

לייצר בשביל להרוס, כן,

אבל תקן, לא.

הקדוש ברוך הוא מראה לנו שאנחנו בעצמנו גורמים לעצמנו.

אבל תדעו לכם,

לימוד תורה שלכם משפיע על כל העולם כולו.

אז קודם כל עלינו, בתוכנו.

קודם כל במעגל הקרוב, כן?

ואחר כך זה מתרחק אל הלאה כמו הצונאמי.

כשהצונאמי היה רעידת אדמה, הטקטונים זזו, הטקטונים זזו,

ואז נהיה ככה, ונהיה ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה,

וכל העולם סובב.

וזה רק שלבים ראשונים,

מה שאנחנו רואים. ולא רק זה עוד בא להם מכת קור, וכפור,

ועוד, ובארצות הברית, ובכל מיני מקומות בעולם,

כבר לא מדווחים, הכול זה חרית ברית. זה כבר לא מספרים כבר.

זה כבר דברים שברגילות.

אבל תדעו,

הכל תלוי בנו.

אנחנו יכולים להביא את הגאולה לעולם כולו,

ואת החורבן לעולם כולו.

שהרי עד מתן תורה,

עמודי שמים וארץ היו רופפים.

וה' אמר,

אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי בסיוון,

אני מקיים את העולם. ואם לא,

מחזירו לתוהו ובוהו, ויאכלו השמים וארץ.

מכלה אותם.

אז במה זה תלוי? בנו.

אז אתם זכיתם כבר למסור את הנפש ולבוא לבית המדרש

במשכורות רעב.

אי אפשר לקרוא לזה משכורת אפילו, כן?

אפילו לא נסיעות.

אפילו לא נסיעות. ואתם כבר פה,

ויש לכם מדרגה של רבי שמעון בר חלפתה, ויש לכם מדרגה של רבי חנינה בן דוסה,

ואתם אוכלים קו של חרובים,

ואתם מצטמצמים,

התורה שלכם שווה לאין ארוך יותר משל רבי.

אבל אם כבר אתם פה,

אז שזה יהיה ככה, מניחים חיי העולם הבא ועוסקים בחיי העולם.

אמן, כן יהי רצון.

רבי חנניה בן עקשי אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך רבי רעיון תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדים.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.