מיליונים מוסלמים סביבנו - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

מוזיקה

מוזיקה

מוזיקה מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיק

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים יהיו לרפואת חיים אברהם ישעיהו

בן ביילה פולט ושמחה בת חנינה רפואה שלמה מהרה,

לרפואת שרה רסיה בת מרים וגיתאי בן גשא רפואה שלמה מהרה.

אמן.

טוב, אנחנו נלמד היום קצת על יראת חטא

ואולי נזכה ללמוד קצת גם על דעת.

החומר קצת כבד, קשה,

אבל אני סומך עליכם שתקלטו.

ויאמר משה לאהרן, הוא אשר דיבר השם לאמור בקרובי אקדש.

פרש רש״י, זיכרונו לברכה,

הוא אשר דיבר.

היכן דיבר?

ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי.

אל תקרא בכבודי אלא במכובדי.

אמר לו משה לאהרן,

אהרן אחי, יודע הייתי שהתקדש הבית במיודעיו של מקום

והייתי סבור או בי או בך.

עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

ועל פני כל העם מכבד,

כשהקדוש ברוך הוא עושה דין,

מתיירם, מתעלה ומתקלס.

אם כן, באלו

כל שכן מרשעים.

וכן הוא אומר, נורה אלוהים ממקדשך.

אל תקרא ממקדשך אלא ממקדשך.

אז שומעים פה שהקדוש ברוך הוא הודיע למשה רבנו

שהוא התקדש במכובדיו

וכעת שהוא ראה את נדב ואביהו שמתו,

אז הוא הבין שהם גדולים ממנו ומאהרן כי הוא חשב שבהם

יתקדש השם.

ומה זה על פני כל העם מכבד?

כשהקדוש ברוך הוא עושה דין,

מתיירא,

מתעלה ומתקלס.

אם כן, באלו כאלו צדיקים

יותר ממשה ואהרן

אז כל שכן מרשעים.

ומפה אנחנו מבינים את כל האסונות שקורים בכל העולם כולו.

ורואים כוח גבורתו יתברך שעושה דין באומות העולם,

וכמובן שזה רק רמז אלינו

לקראת הבאות.

אבל כשרואים שיפן,

המעצמה השלישית

כלכלית

בעולם

עומדת להיות ענייה, מרודה,

וההפסדים, נכון לאתמול, 180 מיליארד דולר.

עדיין הם לא יודעים להאריך עד הסוף.

וזה עם כמה גלים בסך הכול.

אז אומה שלמה יכולה להימחק.

שניות.

אז כשהקדוש ברוך הוא עושה דין, מתיירא,

מתעלה ומתקלס.

מול כל ההב-הב של בני האדם

וגבהות הלב שלהם

והגאווה של בני האדם,

פתאום רואים את אפסיותו של עם שלם,

לא של אדם,

עם שלם,

שלא יודע איך לעצור דבר כזה.

אז אם השם

נקדש במכובדיו

בגדולי ישראל הכי גדולים,

כל שכן מרשעים.

עכשיו בואו נראה מה זה העניין של יראת חטא.

המשכן והמקדש

הוא מקום הקדושה העליונה.

ובניין בית הבחירה

היא המעלה העליונה.

וזה אחרי כמה מעלות טובות למקום עלינו.

שמה קדם לכך?

עד שבאו ישראל למעלה זו של בית המקדש, היה עליהם לעלות

במעלות שזכו להם ביציאת מצרים,

בקריעת ים סוף,

במעמד הר סיני,

במתן תורה.

זאת אומרת, כל דרגה זו עלייה נוספת.

ולהתקדש בכמה קדושות.

קדושה עולה גם על קדושת המלאכים.

ועשיית המשכן נעשתה על ידי נדיבות

לב כל ישראל.

שזו מעלה שאין כדוגמתה.

כמה כבר בהיסטוריה היו מקרים כאלה?

שניים? שלושה?

ובחוכמתו של בצלאל, שהיה בצלאל,

שזכה למעלות החוכמה,

התבונה והדעת שבהן נברא העולם.

הוא לא זכה לסתם דעת ותבונה,

אלא הוא זכה לחוכמה, תבונה ודעת

שבהן נברא העולם.

בהקמת המשכן הייתה

על ידי משה רבנו.

בחנוכת המשכן, בחנוכת המילואים,

על ידי משה אהרון ובניו, משרתיהן עליון.

בקורבנות הקדושים שעלו לרצון, לריח ניחוח לאדוני.

ואחרי כל המעלות

והקדושות הללו,

עוד הייתה חסרה לו קדושה

שהתקדש בכבודו של מקום.

הוא אשר דיבר אדוני ונקדש בכבודי.

שיא השיאים

זה היה ונקדש בכבודי.

זאת אומרת, אחרי כל הקדושות והמעלות שזכו להם לנסיין,

עדיין לא הגיעו לשיא קדושה שהתקדש כבוד שמיים,

רק על ידי נקדש בכבודי שמתו נדב ואביהו.

ונעשה דין בהם.

למה כשהקדוש ברוך הוא עושה דין,

מתיירא, מתעלה ומתקלס?

מהי הקדושה בכבודו?

כשהקדוש ברוך הוא עושה דין,

אז הוא מתיירא, מתעלה ומתקלס.

ולכאורה, הרי כל יציאת מצרים,

האותות והמופתים

כל מטרתם הייתה למען היראה,

שיראו את השם.

ובקריעת ים סוב מפורש

ויראו העם את ה'

אז הם השיגו את היראה.

ומעמד הר סיני,

כל עיקרו היה למען תהיה יראתו על פניכם.

אז תראו כמה מעלות של יראה

כבר זכו ישראל.

והמשכן עצמו אינו אלא מקום של יראה.

בהר הבית,

שהוא מקום המקדש, נקרא מוריה,

על שם המורה.

מוריה.

הר המוריה, מקום היראה.

אז איזה יראה הייתה חסרה כשהיא נשלמה רק על ידי מיטת נדב ואביהו?

איזה יראה הייתה חסרה?

ושעליה הודיע הקדוש ברוך הוא שבה יתקדש המשכן בכבודו של מקום.

והנה במסילה עולה בית אל בברייתא

דרבי פנחס בן יאיר מצינו שהמעלה האחרונה שאדם זוכה ומגיע לעלות בה זה יראת חטא.

אמנם במסילת ישרים יש עוד מעלה שנקראת קדושה,

אבל תחילתה השתדלות וסופה מתנה.

אז המעלה שאדם יכול להגיע אליה אחרונה היא יראת חטא.

ומהי יראת חטא?

שיא סוף כל מעלת עבודת השם,

והלוא היראה היא הכל

בראשית חוכמה יראת השם.

אם כן, מהי באמת יראה זו שהיא תכלית היראה?

ובמה היא נתייחדה?

מה היא יראה בכלל?

נראה שעיקר עניינה של יראת חטא

הוא לעמוד על מהות החטא.

מה מהותו של חטא?

מה הפגמים שהוא עושה?

מה הפעולות שנפעלות ממנו?

ומה נקרא חטא בעיני המקום?

ואחר כך ללמוד

את מידת העונש

הבעל חטא קל ודק כזה.

אחרי שאתה יודע מהות החטא

ואחרי שאתה יודע מה חטא בעיני המקום, אתה צריך גם לדעת

מה העונש

ומה מידתו על חטא קל ודק כזה.

עד שתיוולד אצל האדם יראה מן החטא.

אחרי כל הלימודים האלה צריך להיות אדם בעל יראת חטא.

מגדולת ההכרה במהות החטא ודכאותו

שאין ביטחון להינצל ממנו

אפילו לקדושים יותר ממלאכי עליון,

שהרי אין בקדושיו לא יאמין,

ושאם לא יינצלו

אז עם כל מעלתם העליונה הם נענשים בעונש היותר נורא בלי משוא פנים.

כשאדם מבין זאת

מתמלא האדם יראה ופחד

העולה על היראה באה מהקרות אחרות שיש לו.

היראה הזאת

היא הנקראת יראת חטא.

דחיל חטאין.

זה המעלה שנקראת תכלית כל היראות.

יראת חטא.

ולכן אני ממליץ

ללמוד שערי תשובה של רבנו יונה שהוא עומד על מהות החטא,

מה חטא בעיני השם,

מה העונשים על זה,

מה פועל אדם כשעושה,

וזה ספר יסודי וענייני ממנו.

הוא שאמרו זיכרונם לברכה כשהקדוש ברוך הוא עושה דין מתיירא.

בשעה שהוא עושה דין מתיירא.

כשרואים משהו התימנים, מה אומרים?

ברוך דיינו אמה.

ישר מהביטוי שהם מוצאים, אתה כבר מבין כמה זה פעל עליהם.

וזה רק בקטנות, כאילו,

לא בדברים גדולים.

כשאדם רואה מה עבר ביפן,

מה זה שרפות באוסטרליה,

מה זה הוריקן בארצות הברית,

מה זה בולענים בכל מקום בעולם. כשאדם רואה דבר כזה, איך בן רגע

נעלמים מאות אלפים,

איך נשטפים

מאות אלפים,

זה קשה לתפוס.

אז כשהקדוש ברוך הוא עושה דין,

מתיירא.

דהיינו יראת חטא,

מפני שהרואים עושים קל וחומר בנפשם

ואומרים

אם כן באלו, אם ככה זה נעשה באלו הקדושים.

כל שכן מרשיים.

כל שכן מרשיים.

ועל ידי כך הוא מתעלה ומתקלס.

אנו למדים,

מאחר שהאלוקים עשה את האדם ישר,

לא זו בלבד שאין לשאול למה צדיק ורע לו.

אין לשאול.

אלא אדרבא, זה הקילוס והעילוי היותר גדול.

שהקדוש ברוך הוא מתעלה ומתקלס על ידי עשיית דין בצדיקים.

שאין משוא פנים לפני הקדוש ברוך הוא.

ועל זה נאמר, ונקדש בכבודי.

ורק המבקשים חשבונות רבים ונלוזים מישרותם.

הם נבוכים וטועים בכך,

בשאלה הזו מכשילתם,

ששואלים איך זה צדיק ורע לו. נו, ראית צדיק כזה גדול מה קרה לו?

נו, מה אוי לו?

זו שאלה של אנשים טיפשים, שהישרות שלהם נפגמה מזמן.

וכבר אמר דוד המלך עליו השלום, איש בער לא ידע,

וכסיל לא יבין את זאת בפרו הרשעים,

כמו עשב.

רק כסיל ובער לא ידע ולא יבין, עניין רשע וטוב לו.

וכמו כן להפך, צדיק ורע לו.

אז מה זה ששאלו הנביאים שאלה זו מלפני המקום?

מה השאלה שאלו?

הרי גם הנביאים שאלו שאלה כזאת, אז מה?

לפי זה לא היה מקום לשאול.

אלא אצלם זה לא היה כשאלה,

אלא זה היה כתפילה.

מדוע דרך רשעים צלחה

שאלו כל בוגדי וגד?

זה כתפילה.

מה התפילה?

על ההסתר פנים העולם רואה

שרשעים מצליחים.

מדוע?

מדוע דרך רשעים?

ריבונו של עולם,

תסיר את ההסתר הזה, שיראו סוף סוף

את אמת דינך.

אנחנו עם ההסתר.

אז זה כאילו שאלה.

אבל הנביאים לא שאלו שאלה.

הנביאים התפללו שהשם יסיר את ההסתר

כטחינה מלפני השם,

שיסיר את המכשול שנכשלים בו בני אדם,

ויאיר פניו שהכל יכירו וידעו ותמלא הארץ דעה,

ולא יימצא בער וכסיל שלא יבין את זאת,

אלא כולם יראו ויכירו את השם

יראה גדולה.

כך מובא בילקוט שמעוני בחבקוק

ויראה גדולה הזאת של יראת חטא היא עולה על כל היראות,

ואת זה לימד אותנו הקדוש ברוך הוא במאורע

של נדב ואביהו,

שהם היו מכובדי המקום,

עד שאמר משה עליהם

שהם גדולים יותר ממני וממך,

כך הוא אמר לאהרון.

ומה עשו שכך נענשו?

מה עשו?

מה עשו כבר?

כבר נשנה בתורת כהנים.

ויקחו בני אהרון.

כיוון שראו אש חדשה,

עמדו להוסיף אהבה על אהבה.

ויקחו.

אין כיחה אלא שמחה.

נדב ואביהו.

מה תלמוד לומר?

בני אהרון

שלא חלקו כבוד לאהרון.

נדב ואביהו

לא נטלו עצם ממשה.

איש מחתתו,

איש מעצמו יצאו,

ולא נטלו עצה זה מזה.

אז מפרטים לנו בדיוק מה קרה פה.

הם ראו אש חדשה, ורצו להוסיף אהבה על אהבה.

לקחו, זה היה משמחה.

כתוב נדב ואביהו

בני אהרון.

מה אנחנו לא יודעים שהם בני אהרון? יודעים. למה כתוב בני אהרון? שלא חלקו

כבוד לאהרון.

נדב ואביהו, למה כתוב?

שלא נטלו עצם ממשה.

איש מחתתו, כל איש מעצמו יצא,

ולא נטל עצה זה מזה.

ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא ציווה אותם.

רבי ישמעאל אומר, יכול אש זרה ממש?

תלמוד לומר אשר לא ציווה אותם.

הכניסו בלא עצה.

רבי מאיר אומר, לא יכניסו אלא מן הקיריים שנאמר, ויקריבו לפני השם

אש זרה.

אם כן, למה נאמר אשר לא ציווה אותם?

אשר לא ציווה אותם?

שלא נמלכו במשה רבן.

רבי אליעזר אומר, לא נשרפו,

אלא על שהורו הלכה בפני רבן,

וכל המורה הלכה בפני ריבו חייב מיתא.

הרי של תנא קמא לקחו מתוך שמחה.

והוסיפו אהבה על אהבה.

אלא שלא חלקו כבוד לאהרון,

ולא נטלו עצה ממשה,

ולא נטלו עצה זה מזה.

ומה שהתורה פירטה כל המעשה לפרטי פרטים, כמו שקראנו,

מוכח,

שאם היה חסר רק פרט אחד,

לא היה מגיע להם העונש.

רק בגלל שהם עשו את כל הדברים האלה שנקראים כל אחד בפני עצמו,

סטייה מן התקן, מה שנקרא,

על זה הם חויבו מאיתה. אבל אם פרט אחד היה חסר,

לא היה מושלם בכל סוגי ופרטי החטא,

לא היו מתים.

ואם היו נוטלים עצה זה מזה,

והיו מקיימים בזה הלכה מלכוד דרך ארץ

שקדמה לתורה, היו חיים וקיימים.

כיוון שלא נטלו עצה זה מזה,

ועברו הלכה זו של דרך ארץ,

שלא נטלו עצה זה מזה,

נשרפו לפני השם ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.

וכשהקדוש ברוך הוא עושה דין בצדיקים

ומדקדק עימהם כחוט השערה,

הוא מתקדש ומתעלה.

אצלנו בשכל שלנו,

כשרואים דבר כזה שקורה משהו וחלילה

קורה איזה תאונה גדולה וגדולים,

צדיקים חלילה נהרגים או משהו,

איזה חילול השם. מה אומרים עכשיו העולם?

אז מה נסביר להם? מה נגיד להם? איך קורה כזה דבר?

מה קורה כזה דבר?

חס ושלום, קורה משפחה, קורה איזה רצח, איום. מה אנחנו אומרים? מה אנחנו נגיד?

כתוב פה,

מתעלה ומתקלס.

שהקדוש ברוך הוא אין לו משוא פנים, הוא יודע את החשבון בכל עניין ועניין

ובשעה שהקדוש ברוך הוא עושה דברים כאלה

אז זה צריך להביא אותנו ליראת חטא בשיא של השיא.

מה הקידוש?

מה העילוי?

ההכרה של יראת חטא מהי?

ועד אחד הדברים מגיעים.

יראה זו

אי אפשר היה ללמדה במצרים

על ידי האותות והמופתים,

וגם אי אפשר היה ללמוד את זה על ידי היד הגדולה על הים,

וגם אי אפשר ללמוד את זה במעמד הר סיני שכל עיקרו לא בא אלא למען תהיה ראתו על פניכם, זה לא מספיק,

וגם לא במשכן על ידי גילוי והשראת השכינה בתוכו,

אלא אך ורק על ידי מה שאירע לנדב ואביהו.

כל היראות האחרות מביאות אותנו ליראת הרוממות,

לאהבת הבורא,

לראות גדולתו, מעלתו, יכולתו והכול.

אבל היראה הזאת, יראת החטא שהקדוש ברוך הוא יכול לפגוע אפילו בצדיקים ברמה הגבוהה ביותר,

ואפילו ביום הכי קדוש,

יום של גילוי שכינה,

ביום חתונתו, ביום שמחת ליבו,

להביא אבל כבד כזה,

זה מתעלה ומתקלס ומתקדש.

זה ירא מסוג אחר לגמרי.

זה יראת חטא.

אלא רק על ידי מה שאירע לנדב ואביהו אפשר להגיע לזה.

ולמה?

מפני שכל היראות הקודמות היו אמנם המעלות היותר עליונות ביראת העונש וביראת הרוממות,

אבל עדיין היה חסר יראת חטא

להכיר את מידת החטא.

מה נקרא חטא

בעיני המקום?

ומי הם הראויים לכשל בחטא?

ומה העונש המגיע לכל מי שיחטא?

יהיה מי שיהיה.

ויראה עליונה זו העולה על כל היראות

למדו ישראל מהמאורע של נדב ואביהו,

ולקדושה הזו עלו ישראל מהשרפה,

אש...

אשר שרף השם

זהו ונקדש בכבודי

אל תקרה בכבודי אלא במכובדיי

עכשיו

נעמיק עוד יותר בדבר

ונתבונן עוד

מה אמר משה לאהרון?

אמר לו אהרון אחי

יודע הייתי שהתקדש הבית

במיודעיו של מקום

וסבור הייתי

או בי או בך

ואם משה אומר כך לאהרון

זה לא דברים בעלמא

אלא שהיה באפשר

שירע למשה

מה שירע לנדב ואביהו

כי הוא חשב

שהשם יתקדש בו

או באחיו

זאת אומרת

הייתה אפשרות שמשה ימות באותו יום

ולפי מה שגילתה תורה את חטאם של נדב ואביהו

כבר אפשר לנו לצייר לעצמנו

מה היה יכול להיות החטא

שהיה משה נכשל בו

ובא לידי מידת עונש כזה

מה יכול כבר לעשות?

הרי הם עשו עבירה של דק מן הדק

שרק תנאי אחד אם היה נחסר כבר לא היה חטא

אבל כשהם עברו על דרך ארץ שלא נטלו עצה זה מזה

על זה הם מתו

תלמידי רבי עקיבא עכשיו מובן

לא חלקו כבוד זה לזה

מתו יותר מ-600 תנאים כל יום

כל יום

דרך ארץ

לפני מספר ימים נתתי דרשה רק על דרך ארץ

צריך לחיין בזה, לשמוע את זה

והנה היית בחכמים זיכרונם ברכה

כתוב ויקרא אל משה

מכאן אמרו

כל תלמיד חכם שאין בו דעת

נבלה טובה הימנו

איזה מין ביטוי זה?

כל תלמיד חכם

תהיה איזה שלא תהיה

שאין בו דעת, מה זה דעת?

דרך ארץ

אדם שאין בו דרך ארץ, אין בו דעת, הוא נקרא חסר דעת

שאין בו דרך ארץ, נבלה טובה הימנו

אז כתוב ויקרא אל משה

ועל זה נאמר

שכל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, תדע לך שכן הוא

מאיפה תלמד

צא ולמד

ממשה אבי החכמה

אבי הנביאים

שהוציא את ישראל ממצרים

ועל ידו נעשו כמה ניסים במצרים

ונוראות על ים סוף

ועלה לשמי מרום

והוריד תורה מן השמיים

ונתעסק במלאכת המשכן

כמה זכויות יש לו?

אין סוף

ולא נכנס לפניי ולפנים

עד שקרא לו

ויקרא אל משה

אם לא, והוא היה נכנס בלי שיקרא לו

על סמך זה שהשם אמר

בכל ביתי נאמן הוא

ועל סמך זה שהוא דיבר איתו כדבר איש רעהו

ועל סמך זה

שהוא היה מדבר איתו פנים אל פנים

ועל סמך זה שבכל רגע הקדוש ברוך הוא מנבא אותו עמדו וישמעה

מה יצווה השם

אם על סמך זה

הוא היה נכנס בלי לשאול שהרי כל המשכן הוקם

בשביל שהוא ייכנס

שידבר איתו

והוא גמר להקים את המשכן

אם היה נכנס לפניי ולפנים בלי שהשם יקרא לו

היה מת

ועליו נאמר

תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה אמנו

שמעתם דבר כזה?

אתם מבינים מה זה יראת חטא?

המאמר הזה מרעיד את הלב גם במוסרו בלבד

עד כמה הלכה אחת מלקוט דרך ארץ קובעת את צורתו האנושית גם של האדם

הגדול בענקים כמשה רבנו

ובמתנות כהונה בערב זה לשונו

כי מאחר שאין בו שיקול דעת ורוח נכון

הנה הוא מכחש ועושה פלסתר

תורת אלוהיו אשר בקרבו

אשר היא הבסיס

בעיקר צורתו האנושית

אשר עליו בשם אדם יקרא ובלעדה

הוא נשאר על חומרתו חומר ולא אדם

כי על כן אומות העולם אינם קרויים אדם

אתם קרויים אדם?

ואין אומות העולם קרויים אדם, למה?

שימו לב, מה הכלל? מי זה אדם?

אם אין בו שיקול דעת

ורוח נכון

הרי הוא מכחש ועושה פלסתר תורת אלוהיו אשר בקרבו

זאת אומרת תלמיד חכם שהוא תלמיד חכם

ויש לו תורת אלוהים בקרבו

אבל רואים עליו שאין לו שיקול דעת ורוח נכון

הוא עושה פלסתר את כל התורה שבקרבו

וזה הבסיס

זה העיקר של צורה אנושית שעליה נקרא שם אדם

ואם אדם מאבד את זה ואין לו דרך ארץ

אז הוא לא נקרא אדם נבלה טובה ממנו

והוא נשאר גרוע מנוילה שזה סתם כינוי לבהמה שמתה או בני אדם הדומים לה

והלא אף כי היא מושלכת כדומן על פני השדה

ורוח חיים אין בקרבה הלא אינה חסרה רק מחלה אחת

כי מבעל חי היא הפכה לדומם

אבל כבר כתבו הקדמונים זיכרונם לברכה

שכל עוד שצורת הכלי יותר דקה וגבוהה במעלה

באובדנה ובהיפרדה נשאר חומר הנושא יותר גרוע ושפל

אדם כשהוא נפסד ממדרגתו הוא לא הופך להיות דרגה פחותה יותר והוא נהיה בעל חי

הוא גם לא נהיה צומח והוא פחות מדומם

ככל שהוא בעל דרגה יותר גדולה הוא לא מפסיד דרגה אחת

הוא מאבד צורתו לחלוטין ולא יורד דרגה אחת

אז לכן ככל שהאדם רם המעלה

והוא מפסיד ממעלתו אז הוא יורד לגמרי

ספרים חיצוניים

שנפלו מחיקו

של יוחנן כהן גדול

ששימש בכהונה גדולה 80 שנה

ספרים חיצוניים

מה זה?

עיתונים,

פלוויזיה,

אינטרנט,

פייסבוק,

ספרים חיצוניים נפלו,

איבד צורתו,

נהיה אפיקורוס ואיבד את העולם הבא.

איבד צורתו.

אלישע בן עמויה שמע זמר יווני

איבד צורתו.

לא שירים ביוונית.

זמר יווני.

רק את הזמר.

נגמר.

זאת אומרת, ככל שהאדם גדול יותר ואמא מעלה יותר בהיפסד משהו ממנו נפסד הכול.

אז זה לא פשוט.

זה לא פשוט.

אז המחשבה האיומה עוד הרבה יותר.

אם נעלה במחשבתנו שייתכן

שאלמלא עבר משה רבנו על ללקוט דרך ארץ זו,

והיה נכנס לפני ולפנים בלי שייקרו מקודם על ידי הקדוש ברוך הוא,

לא היה יוצא משם חי.

כי מה לי עבירה על ללקוט דרך ארץ שעברו נדב ואביהו שלא נטלו עצה זה מזה,

ומה לי עבירה זו שהיא גם כן בלקוט דרך ארץ.

כשהקדוש ברוך הוא קורא לאדם הראשון, הוא אומר לו אייקר.

למה הוא קורא? הוא לא יודע איפה הוא.

ללמד דרך ארץ.

שם נכנס, מקחקח בגרונו.

דרך ארץ.

והרי חמורה היא עד כדי כך שהעובר עליה הרי הוא כמו מי שאין בו דעת.

וכל מי שאין בו דעת,

נבלה טובה אמנו,

כמו שמבואר במתנות כהונה.

ואם כן, היה הקדוש ברוך הוא מתקדש

ומתעלה על ידי זה, שימו לב,

שהיה עושה דין במשה רבנו,

והיה מתקיים הפסוק ונקדש בכבודי.

כי הוא סבר שהשם יתקדש או בו

או באהרון.

אז היה יכול ללכת משה רבנו,

חס ושלום,

בגלל הלכה בדרך ארץ.

פעם אחת

אחד מהעובדים

ראה שהדלת אצלי פתוחה.

זאת אומרת, הייתי מדבר, וישב אצלי מישהו,

הוא ראה את הדלת פתוחה אז הוא עמד מול הדלת,

שזה כבר לא דרך ארץ,

אבל הוא לא רק עשה כך, הוא גם נכנס פנימה.

פסע פנימה.

שאלתי אותו, מה אתה עושה?

הוא אומר, לא, ראיתי שהדלת פתוחה.

אמרתי לו, אם הארנק שלי פתוח,

אתה יכול לקחת את הכסף?

אז מה אם זה פתוח? זה פתוח לך?

אין דרך ארץ.

אדם צריך דרך ארץ.

אדם יושב באוטו,

פתאום

מאות עיניים עליו.

מה זה?

אדם מניח אוטו.

מציצים לבפנים לראות מה יש.

איפה דרך ארץ?

אדם עולה במדרגות, שומע את השחירים מדברים,

מטה את האוזר, הלו! דרך ארץ.

מה זה?

אין דרך ארץ.

לאנשים אין מושגים בדרך ארץ.

אין מושגים.

אתה היית רוצה שיציצו עליך ככה?

אתה היית רוצה שיפשפשו לך במסמכים?

אתה היית רוצה שיאזינו לך בדלת?

למה אתה עושה את זה?

אין דרך ארץ.

מעתה?

מה?

לא דיברתי עליי, אבל לא משנה.

כן, אבל אם אדם רוצה לראות. השאלה אם השני נוח לו או לא נוח לו.

אם זה לא נוח.

ואם זה לא נוח.

הוא קנה אותו יפה, שיתקלו עליו.

יכול להיות.

יש כאלה שאולי קונים את זה בשביל זה, נכון?

נכון, ואם הוא קנה משהו יפה,

ואם הוא התחתן עם אישה יפה,

אז אתה יכול לעבור ולהסתכל עליה?

אה, הוא התחתן דווקא עם אישה בשביל שיסתכלו עליה?

לא.

אז למה לא תלמד מפה לפה?

צריך ללמוד דרך ארץ.

מעתה

צא ולמד

מה גדול הוא הלימוד של יראת חטא.

כשזהו הקידוש והעילוי שהקדוש ברוך הוא מתקדש ומתעלה על ידי עשיית דין במכובדיו,

שכדאי היה לסלק את משה רבנו מישראל

מיד בחנוכת המשכן. אתם שומעים?

כדאי היה לסלק את משה רבנו, הרי אי אפשר להגיד את הדברים האלה אפילו בשפתיים.

כדאי היה לסלק את משה רבנו מישראל מיד

בחנוכת המשכן,

ולאבד את חוכמתו ולימוד יראתו

כל ארבעים שנה שהיה עם ישראל במדבר,

זאת אומרת שהם יפסידו את כל השהות של ארבעים שנה עם משה במדבר,

ושכל מעלת

ישראל ויראתם הייתה תלויה בו במשה רבנו,

והיא גם המשיכה יראתו עם תלמידו יהושע בן ענון,

שעדיין החזיקו ושמעו ליהושע בן ענון

עד מותו,

כל זה היה מכוח

החוכמה ויראת שמיים

שהכניס בהם משה רבנו.

והיה כדאי לקדוש ברוך הוא להפסיד את כל זה

אם הוא יעבור על דרך ארץ

בזה שהיה נכנס לפני ולפנים בלי רשות.

שמעתם דבר כזה בימי חייכם?

הרי שיראת חטא זו עולה על כל מעלת היראה,

שהיו ישראל עולים בכל ארבעים שנה על ידי לימודיו משה רבנו,

רבן של ישראל, ורק מפני שנדב ואביהו היו גדולים ממנו,

נעשה דין בהם ולא בו.

שמעתם? נדב ואביהו הצילו את משה רבנו.

ואם כן,

מה אם האדם לומד ליראת החטא?

לכמה חיים הוא זוכה לעצמו ולחיי עולם ולנצח נצחים?

וכמה מתקדש

ומתעלה הקדוש ברוך הוא על ידו?

ואשרי האדם שזוכה זאת בחלקו.

עכשיו, כמה אנחנו מכירים אנשים כאלה

שיש בהם יראת חטא כזאת?

זה נקרא יראת חטא.

עכשיו נראה

קצת

מאמר משלים על הדעת.

אמרנו כל מי שאין בו דעת,

נבלה טובה אמנו.

עכשיו נראה מה זה דעת.

כתוב בפסוק

ובשלייתה יוצאת מבין רגליה ובניה אשר תלית כי תאכלם בחוסר כל.

מובא בגמרא בנדרים מה זה בחוסר כל?

רבי נחמן אמר בלא דעה.

אז היא אכלה אותם בלא דעה.

בחוסר כל.

בלא דעה.

אמר רבי הנקטינן אין עני

אלא בדעת.

במערבה אמרי

דדבה כולה ב.

דלא דבה מה ב.

כשהדעה היא בו

נו

אז אם יש לו דעה הכל נמצא בו אם אין בו

מה יש בו?

דא קנה

מה חסר?

דא לא קנה מה קנה?

ואמרו בגמרא

כל אדם שיש בו דעה שימו לב

כאילו נבנה בית המקדש בימיו.

כי דעה ניתנה בין שתי אותיות

אל דעות אדוניי

ומקדש ניתן בין שתי אותיות פעלת אדוניי מקדש אדוניי.

כוננו ידיך.

אז כמו שמקדש בין שתי אותיות דעה בין שתי אותיות.

לכל מי שאין בו דעה

אסור לרחם עליו.

שנאמר

כי לא עמבינות הוא,

על כן לא ירחמנו עושהו.

יש שתי קצוות בדבר.

המעלה היותר גדולה זה למי שיש בו דעת.

מי שיש בו דעת כאילו בית המקדש נבנה על ידו לכל ישראל.

והחסרון היותר גדול זה למי שאין בו דעת

שהשם יתברך שהוא מקור הרחמים לא מרחם עליו.

וגם לנו לאדם אסור לרחם עליו.

כי כתוב והלכת בדרכיו.

שמעתם את הקצוות?

בעל דעה,

כאילו נבנה בית המקדש בשבילו ובשביל כל ישראל.

חסר דעה, אפילו הקב' ברוך הוא מקור הרחמים לא מרחם עליו, וגם אנחנו לא מרחמים עליו.

נדבר עליו בסוף.

אבל דעה כדאי לא לומדים.

מה?

דעה כדאי לא לומדים. דעה כמו שאנחנו לומדים כרגע, עכשיו תשמע מהי.

דעה זו מהי.

דעה זו מהי.

יש לו דעת, אין לו דעת, קנה, חסר לו, יש לו. מה הולך פה? דעה זו מהי.

בהרבה פסוקים נאמר בתורה דעה.

הרבה מאמרים נשנו בדברי החכמים, זיכרונם לברכה, בעניין זה.

וכן לפעמים נקרא חסרון כלשהו בדרך ארץ של תלמיד חכם

בלשון הזה.

אפילו חסרון מה

של דרך ארץ אצל תלמיד חכם,

זה נקרא חסר דעה.

כמו שאמרנו, תלמיד חכם שאין בו דעת,

נבלה טובה הימנו. איזה דעת?

דרך ארץ זה לא.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה על הכתוב, הביאני המלך חדריו,

זה משה שנאמר, ויקרא אל משה.

מכאן אמרו,

כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו.

תדע לך

שככה הוא. צא ולמד ממשה,

אבי החוכמה, ונתעסק במלאכת המשכן,

אף על פי כן לא נכנס לפנים עד שקרא לו.

אי הכניסה למשכן

טרם שקרא לו השם

זה עניין של דרך ארץ.

לא נכנסים בלי שקוראים לך.

לא נכנסים בלי שקוראים לך.

מה זה אדם נכנס ככה בלי לשאול?

וגם את זה כינו חכמים זיכרונו לברכה בשם דעה.

והפסוק, כי לא עמבינות הוא,

שממנו אומרים בגמרא בברכות,

כל מי שאין בו דעה,

אסור לרחם עליו.

על אומות העולם נאמר.

ובכן, מה רב המרחק במושג דעה,

ומה גדול הוא ההיקף

בעניינים שונים ורחוקים,

והעניין טעון ביאור ובירור במהות המושג הזה.

זאת אומרת, אומות העולם יכולות להתחייב

על חוסר דרך ארץ

ולקבל צונאמי.

שמעתם?

לא ירחמנו עושהו.

לא מרחם.

אין דרך ארץ?

הרי דרך ארץ קדמה לתורה.

מה הונהג העולם 26 דורות לפני קבלת התורה?

מה חייב את כולם?

דרך ארץ.

אין דרך ארץ.

חורבן.

אז בואו נראה מה זה דעה, מה זה דרך ארץ, מה זה כל הדברים האלה.

נראה לומר כי הפירוש של דעה

זה הבדלה.

הכוח להבדיל.

שיודע להבדיל בין דבר אחד לחברו.

כי עיתא בגמרא שם

חכמים תיקנו לומר הבדלה

בחונן הדעת.

למה תיקנו את ההבדלה? דווקא לומר אותה תחוננתנו בחונן הדעת.

חכמים תיקנו לומר הבדלה בחונן הדעת. מה היא טעמה?

אמר רבי יוסף מתוך שהיא חוכמה.

הבדלה זה חוכמה,

קבעוה בברכת החוכמה תחונן נד המדעת.

ואיתא בירושלמי,

רבי יוחנן אמר אם אין דעה

הבדלה מנין

אז רואים שההבדלה זה מורה על הדעה אם אדם לא מבדיל

בין לבין הוא חסר דעה

כי אין דבר נבדל מזולתו אלא על ידי הדעת איך אתה יודע להבדיל בין דבר לדבר

רק עם דעת

ומי שלא מבדיל הוא חסר דעה

גם אחד שאומר לזה תגיד אין לך שכל מה אתה לא רואה מה אתה לא מבין

ישר אומרים לו מה אתה לא אין לך שכל

ואתה חסר דעת

מה אתה בהמה

ישר אומרים לו אתה בהמה מה קשור לבהמה גם היא אין לה שכל

אז זאת אומרת דעה זה הבדלה והבדלה מורה על דעה

גם בין הדברים היותר רחוקים

צריך דעת להבדיל ביניהם.

אז אנחנו חושבים שלהבדיל

זה ככה במבחנים פסיכוטכניים שנותנים לך כמה דברים דומים ותעלו להתבלבל.

לא.

גם בדברים רחוקים לגמרי כמו יום ולילה,

שזה שתי קצוות לגמרי, אפשר להתבלבל בין יום ללילה?

אי אפשר להתבלבל.

בטח שאפשר.

אנחנו אין לנו הבדלה בין יום ללילה.

אנחנו לא יודעים להבדיל בין יום ללילה.

כתוב, ונותן נסיכווי בינה להבדיל,

להבחין בין יום ובין לילה.

מה, רק הוא יודע, אנחנו לא?

מה?

אנחנו יודעים או הוא יודע?

מי יודע?

אז למה אמרו,

נותן לנו להבחין.

למה הוא הסיכווי?

אתם רואים?

לא הבחנו אפילו, לא הבדלנו בברכה, למה לא שמו אותנו שם.

ובכל זאת,

תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר ברכה על הבינה של הבדלה זו.

הנותן לסיכוי בינה להבחין

בין יום

ובין לילה.

מה זה בין יום ובין לילה?

לא מה זה יום ומה זה לילה.

בין.

מה זה בין?

מתי מפסיק להיות יום?

מתי מתחיל לילה?

מתי מתחיל יום?

מתי מפסיק לילה?

מי יכול מאיתנו להגיד בול?

עכשיו זה הפסיק.

בין השמשות זה מספיק זמן שיהיה בין.

כן, כולם.

למדו, כן, אבל בסוף כתוב שאני נותן לה שכביב הנה

להבחין בין הלילה בלי שיטות

הוא יודע את השיטה

בדיוק את השיטה

אם תדע לדבר עם התרנגול הוא יגלה לך

בסדר

כל שכן דברים שאין הניגוד ניכר בהם כל כך

ועוד נראים דומים, שם צריך עוד יותר הבדלה, נכון?

בדברים שהם אינם דומים

אי אפשר להבדיל ביניהם בלי דעת

וכפי דקות הבחנה

בין גדלות הדעת

הגדול בדעת

יש בו כוח להבדיל בין דברים היותר דקים

נכון?

תלמיד חכם שמוצא מציאה סומכים עליו או לא סומכים עליו?

למה? יש לו דעת.

בין דברים הקרובים מאוד

ורק חוט הסערה מפסיק ביניהם

עוד יותר צריך דעת, נכון?

לכן

נערך

גדלות ההבדלה.

מהי הגדלות של ההבדלה?

לפי מידת הדקות של העניינים הנבדלים זה מזה

ובגדלות ההבדלה ניכרת הדעת.

מי שהוא יותר גדול בהבדלה, להבדיל בין דברים לדברים,

אפילו הדקים מיותר,

ככה יודעים כמה דעת יש בו.

אז הדעת נמדדת לפי היכולת

להבדיל בין הדברים הדקים.

אנו אומרים בברכת ההבדלה

המבדיל בין קודש לחול,

בין אור לחושך,

בין ישראל לעמים,

בין יום השביעי לששת ימי המעשה.

אז מה אנחנו אומרים?

שאנחנו מבדילים

שהוא מבדיל.

המבדיל, הקדוש ברוך הוא,

הוא המבדיל.

אדון עולם ברא את כל אלה

והוא יודע לנכון את ההבדלה שביניהם.

הוא, שטבע בהם הבדלה גדולה ודקה שכזו,

שאין דעת האדם

יכולה להבחין ביניהם.

כשם שאין דעת האדם יכולה להבדיל

בין האור ובין החושך

ולצמצם אל נכון מתי קלה האור ומתחיל החושך,

כן, אין האור נעלם פתאום,

כי אין האור נעלם פתאום ואין החושך מכסה ארץ פתאום.

אלא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור.

לאט לאט הולך החושך ובא לאור תחתיו,

ואי אפשר לכוון כראוי את ההבדלה המדויקת

שבה נפגשות שתי הקצוות הללו.

כך אי אפשר לאדם לדעת כראוי

את ההבדלה הנכונה שבין ישראל לעמים.

לא כל אדם יודע להבדיל.

מה זה לא יודע להבדיל?

רואים, נגיד, גוי,

חכם גדול, עצום, גאון, וזה פה ושם, ורואים טיפש אחד מישראל.

אז יכולים להבדיל, אומרים שזה יותר טוב מזה.

הרואה, מה רואה?

מה הוא מעריך?

מה שהוא שומע?

מה זה מדבר?

דברי חוכמה.

מה זה מדבר?

כסילות.

מי יכול להצביע עליו ולהגיד, זה יותר חכם מזה?

בעל תשובה שעכשיו חזר בתשובה.

חזר עכשיו בתשובה.

הוא יותר חכם

ממדען?

אה?

לא חכם יותר.

מה זה חוכמה?

ואנחנו משתמשים במושגים שאנחנו כבר רגילים להם כל הזמן,

ואנחנו לא מבדילים מה זה מילת חוכמה.

יש חוכמה שאומרים אצל החילונים, יש חוכמה שאומרים אצל היהודים, שומרי התורה בעצמם.

שני מושגים שונים לגמרי.

חכם

זה מי שיודע מה התכלית שבשבילה הוא נברא, ואליה הוא מכוון

את חייו.

זה חכם.

אבל אדם שיש לו חוכמה אבל הוא מנצל אותה,

לבדוק איזה יתוש,

הוא עושה מחקר עליו שלושים שנה,

אז יש לו כסף מזה, אבל העולם הבא אין לו מזה.

אז מי יותר חכם?

אז זה שהרגע הבין את זה והחליט לחזור בתשובה,

הוא הרבה יותר חכם ממנו.

בחוכמת היתושים הוא יותר חכם.

אבל בחוכמה האמיתית,

בחוכמת התורה,

בחוכמה האלוקית,

זה הקדוש ברוך הוא נתן לאדם,

בשביל מה?

בשביל להבין, להשכיל, לאן

הוא צריך להגיע.

אם כן,

אדם צריך לדעת

כי ההבדלה אינה רק בין צדיקים מישראל לרשעי אומות העולם.

בינת ההבדלה היא בין רשעי ישראל לחסידי אומות העולם.

אתה יודע להבדיל ביניהם.

ההבדלה הנכונה בזה היא רק לחוקר לב ובוחן כליות.

הוא הבדיל ויודע את ההבדל

שבין ישראל לעמים.

הוא היודע את נפש האדם

כשבא לעשות דבר מצווה.

אנחנו רואים בעלי מצוות מתפעלים.

אנחנו יודעים מה יש להם בלב, מה המטרה, מה הכוונה,

מה הם מרגישים באותה שעה שהם עושים.

אולי כל ליבם מלא עורמה ותרמית?

אולי זה כיסוי?

אנחנו יודעים להבחין בזה?

אנחנו לא יודעים להבחין.

השם רואה ללב.

הוא יודע את ההבדלה בין צדיק לצדיק. אתה רואה מעשים של זה, אתה רואה מעשים של זה, אתה אומר ששניהם שווים.

זה פתח גמח, זה פתח גמח.

שניהם שווים.

זה קוראים לו גמח זה, זה גמח זה.

זה אומר ששניהם שווים?

יש אחד עשה את זה בשביל פרנסה,

ויש אחד עשה את זה בשביל הציבור.

מי יודע את זה?

הקדוש ברוך הוא.

אז מה שאנחנו רואים

זה לא אומר שיש לנו הבדלה.

ובפרט

שרוב בני האדם

הם מאוד שטחיים.

מאוד שטחיים.

הם לא עמקנים.

יכולים להיות למדנים ועמקנים בתורה.

אבל במידות בני האדם, בלהבין בני האדם, נפש האדם וכו',

לדעת לשפוט כמו שביקש שלמה המלך עליו השלום

אין הרבה אנשים שנכנסים לתחום כזה.

יש כאלה שיש להם כלל בחיים

תמיד ללמד זכות.

יש כאלה תמיד ללמד חובה.

יש כאלה שרואים רק את הגנאי.

יש כאלה שרואים רק את הטוב.

יש כאלה מערבבים.

מי שאני אוהב אותו אז אני אלמד עליו זכות. מי שאני לא אוהב אותו מלמד על הגנאי.

יש כל מיני ערבובים כאלה.

אז זה הולך עם כללים.

זאת אומרת,

לא יושבים כמו דיין שאמור לבדוק דין והכל נראה על מראי עיניו,

ועד כמה שהוא מעוניין להשיג ויכול להשיג,

אז הוא מברר לאמיתו של עניין.

לכן כתוב,

הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא. מה זה הדן דין אמת לאמיתו? אז מה הוא דן? לחרטטו?

הוא דן לאמיתו.

לא,

יש דן דין אמת, אבל לא לאמיתו.

לתכלית האמת

הוא לא חפץ להגיע, זאת אומרת,

לנסות ולדקדק ולברר עד תום שלא יישאר שום מצב שהוא לא בדק אותו היטב היטב.

אז מי שדן אמת לאמיתו זה נקרא שותף לקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, יש

עניינים כמה להבדיל, כמה צריך להבדיל בין עניין לעניין.

אז הקדוש ברוך הוא, הוא יודע, הוא חוקר לב ובוחן כליות, והוא הבדיל ויודע את ההבדל בין ישראל לעמים, והוא קבע שיש הבדל בין ישראל לעמים, גם בין הפחות שבפחותים

שבישראל לבין הטוב שבטובים שבחסידי אומות העולם.

ועל זה יש מעשים בגמרא.

כמו שכתוב

לעניין מי שבא לעשות צדקה,

ואיך אנחנו יודעים מי מתכוון מה,

כתוב בגמרא, בבא בת ראיווד,

צדקה תרומם גוי

אלו ישראל,

בחסד לאומים חטאת

אלו אומות העולם.

אז הקדוש ברוך הוא יודע מה מתהווה בתוך-תוכיות נפש האדם,

ולמה הוא מתכוון כשבא לעשות כל דבר טוב?

וכשם שישנה הבדלה בין ישראל לעמים,

כן, עמוקה היא הבדלה בין קודש לעוד.

אז הפסוק אומר,

צדקת תרומם גוי זה תמיד ישראל,

בחסד לאומים חטאת זה תמיד אומות העולם.

מי יודע להגיד דבר כזה? הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר, אני יודע מה הם עושים,

אני יודע למה הם עושים,

אני יודע מה יקרה אחרת מהם הם עושים.

אז כמו שיש הבדל בין ישראל לעמים, ככה יש בין קודש לחול.

ואין שכל האדם יכול להשיג איך זה מתהווה דבר קודש מדבר חול.

יש לי כבש,

אני הולך עם כבש,

ופתאום אני אומר לא,

הרי זה קורבן.

שלום,

מה קרה?

יש לידי אישה,

הרי את מקודשת.

נאסרה ברגע הזה לכל העולם, מה קרה?

חלה קדושה.

אני כותב ספר תורה יותר מהודר של משה רבנו.

פסול.

אם לא אמרתי,

הרי אני כותב לשם קדושת השם. מה עשיתי?

האדם לא מבין

איך נהפך דבר חול לקודש

ובאמירה.

אבל רואים שיש כוח באמירה של יהודי,

מה שפועל נוראות.

אז אדם צריך לשקול מילים, כמו שאומרים. צריך לשים לב מה הוא מדבר.

ולא יודע האדם את ערך הקדושה הזו, וכן ההבדלה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה.

בלוח זה אותו יום, נכון? רק אחד אחרי השני.

במציאות זה יום אחרי יום.

מה ההבדל בין יום השביעי לששת ימי המעשה?

בגלל שקוראים לזה שבס.

מה קרה פה?

מה קרה פה?

זה לא הבדלה בין יום ליום,

אלא בין עבודה של מעשה בראשית

לשביתת מלאכה ממעשה בראשית.

הקדושה חלה במקום שיש שביתה.

במלאכת ששת הימים שברא הקדוש ברוך הוא שישה ימים,

זו דרגה פחותה

מהיום שהוא שבת מכל מלאכה.

שם חלה קדושה.

משב אל תעשה.

חושבים שרק אם עושים מעשים אשר קידשנו במצוותיו,

כשעושים מעשים

וכשלא עושים מעשים,

איך תאכול קדושה?

והנה שבת,

אתה לא עושה כלום, בחלה קדושה.

כעומק ההבדלה בין קודש לחול,

כן עומק ההבדלה בין כהן ללוי,

בין לוי לישראל,

בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.

כי שבע הבדלות נאמרו בפסחים קד,

וכל אחת מהן שבח נצחי הוא להשם יתברך,

שרק הוא היודע את עומק הבדלתן,

כמו שנאמר בהבדלה זו של יום השביעים.

ויכל אלוהים ביום השביעים מלאכתו אשר עשה,

ואמרו חכמים, זיכרונם וברכה,

בשר ודם שאינו יודע עיטיו ורגעיו,

צריך להוסיף מחול על הקודש.

אנחנו לא יודעים להגיד מתי נפסק יום השישים ומתחיל השבת.

אז צריך להוסיף.

אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עיטיו ורגעיו,

נכנס בו כחוט השערה,

ונראה כאילו כלה בו ביום.

לכן כתוב, ויכל אלוהים ביום השביעים מלאכתו.

אז הוא עבד או לא עבד?

הוא נכנס בול.

אז זה נראה כאילו הוא כבר ביום השביעים.

אבל הוא לא נכנס ביום השביעים.

זה רק הוא יכול לעשות.

מזה נראה כי עומק ההבדלה היא רק אצל בורא יתברך,

אבל עולם חסד ייבנה.

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,

ברא בעליונים בעלי שכל ודעת,

שכלים נבדלים כמה לאחים.

גם הגלגלים, אומר הרמב״ם,

יש להם שכל,

יש להם דעת.

ועל ארץ,

השכל משותף בחומר זה האדם.

והוסיף השם לאדם חוכמה ודעת יתרה,

שתהיה חוכמתו גדולה משל המלאכים.

לאדם הגדול הזה נתן מתנה חשובה,

זו דעת,

זו הבדלה.

כי בצלם הוא נברא.

ובכן, דוגמה של מעלה יש בו.

אז באדם יש מעין דוגמה של מעלה.

באדם הזה נצטווה בתורה והבדלתם

בין הבהמה הטהורה לטמאה.

אז רואים שאנחנו מצווים להבדיל.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אין צריך לומר בין פרה לחמור,

שהרי הם מובדלים וניכרים,

אלא בין טהורה לך לטמאה לך.

בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו.

וכמה בין רובו לחציו?

מלוא סערה.

הבדלה דקה כזו ניתנה בידו,

ביד האדם, מפני דעת שבו.

ובבחירתו הדבר תלוי.

אם הוא משתמש בדעתו, הרי אדם זה בעל דעת,

והוא מבדיל בין איסור להיתר,

בין טמא לטהור.

ואם אינו מבדיל,

גם כמלוא סערה זו

הוא אדם שאין בו דעת,

והוא עלול לאסור את המותר ולהתיר את האסור.

לכן חייב האדם להיות בר דעת

כדי להינצל מאכילת איסור

ודעת להבדיל אפילו כמלוא סערה.

בחובה הזאת של דעת,

שהיא ההבדלה,

מקיפה מצוות רבות ואזהרות גדולות בתורה.

אחת מהן היא איסור עבודה זרה,

שהיא מהחמורה שבחמורות שבהן

ומהעבירות שייהרג ואל יעבור, כמו שאומר הרמב״ם.

עכשיו שימו לב דבר מדהים.

ופה נופלים הרבה.

פה נופלים הרבה.

וזה לשונו.

בימי אנוש

טעו בני האדם טעות גדולה.

וזו הייתה טעותם.

אמרו,

הואיל וה' ברא כוכבים וגלגלים

להנהיג את העולם

ונתנם במרום

וחלק להם כבוד

והם שמשים המשמשים לפניו.

ראויים הם לשבחם

ולפערם

ולחלוק להם כבוד.

וזה רצון השם יתברך.

לגדל ולכבד

מי שגידלו וכיבדו.

אז מה אמרו דור אנוש?

היות שהקב' הוא כיבד

את הגלגלים

ואת הכוכבים שינהיגו את העולם והם למעלה במרום והם שמשים לפניו

אז הם אמרו שראוי לשבח אותם ולחלוק להם כבוד. למה?

כי אם הקב' ברוך הוא גידל וכיבד אותם ושם אותם במרום וכולי וכולי

אז מישהו גידל וכיבד גם אנחנו נגדל ונכבד.

זאת הייתה טעות של דור אנוש. מה הייתה כוונתם? לטובה.

אבל הם טעו, טעות גדולה.

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה.

וזו הייתה טעותם, מסביר.

אז עובדי העבודה הזרה האלה ידעו כי השם הוא האלוקים.

הם האמינו בהשגחה.

הם האמינו באחדות השם

שהוא אחד ויחיד בעולמו.

ואת רצון הבורא הם חפצו לעשות.

וזו הייתה מגמתם.

והם חשבו עצה ומזימה איך להרבות כבוד שמיים בעולם.

אבל הם טעו בשיקול הדעת

איך לכבד את הקב' ברוך הוא.

אומנם הם כיוונו אל האמת

שהכל לכבודו הוא ברא.

אך לא ידעו להבדיל בין מידת כבוד למידת כבוד.

בשביל הטעות הקלה הזו

הם הפכו להיות עובדי עבודה זרה ועלה אוקיינוס והציב שליש העולם.

שמעתם על הצונאמי עכשיו ביפן.

בגלל טעות למידת כבוד למידת כבוד כשהכוונות כולן טהורות במירכאות.

כן, הם התכוונו.

אבל טעו.

חסרי דעת הם נקראים.

לא הייתה להם את ההבדלה.

בזה כבר היה ראוי לשטוף אותם אוקיינוס,

שליש מן העולם.

שמעתם עד כמה ההבדלה מחייבת?

שמעתם דבר כזה?

מישהו היה יכול להגיד שביפן יש כזה דבר בגלל שהם לא מבדילים בין לבין במשהו קטן?

מישהו יכול להגיד?

שלא לדבר ששם יש עובדי עבודה זרה מלא.

לא שלא מבדילים, שם עובדים.

וביפן, אתם יודעים, שם הכסף זה האלוקים.

שם זה הכסף.

כסף, לא מעניין אותם כלום. כסף, כסף. הכל, אין, אין כלום. דבר בכסף.

כסף.

אבל כל אומות העולם

המבדיל

בין ישראל לעמים.

אז ישראל זה דרגה אחרת לגמרי.

לפי הכוזרי זה דרגה חמישית.

זה מעל המדבר.

אז ממילא

יש הבדל.

כשיהיה גוג ומגוג,

שני שלישים מהעולם ימותו.

עכשיו מראים לנו את היומן,

את ההכנות,

מה הולך להיות.

אז רואים

שברגע קט

אומה שלמה יכולה להיעלם ולהימחק.

יש לקדוש ברוך הוא בעיה לעשות

כמה רעידות אדמה באותו רגע, בכמה מוקדים שישטפו, כמה יבשות. יש לו איזה בעיה?

אין לו בעיה.

זה היה גלים של עשר מטר.

בצונאמי הקודם היה של שלושים מטר.

שם מתו 250 אלף

בכמה גלים,

בחמש מיליון עקורים.

עכשיו מדברים על עשרות אלפים.

מי יודע כמה זה ייגמר. אבל

זה לא פשוט.

ועל מה יכולים להיתפס?

על הבדלה שלא הבדילו בין מידת כבוד למידת כבוד.

אוקיינוס עולה,

מציף שליש מהעולם.

שמעתם פעם? מי היה יכול להגיד דבר כזה?

מישהו היה מעלה על הדעת?

לא נאמר שום דבר אחר עליהם.

דור אנוש טעות, טעות גדולה.

התכוונו לטוב.

זה מה שעלה להם. למה?

אין הבדלה.

האלוקים עשה את האדם ישר, גם את הגויים.

לכן יש מכנה משותף בין כולם.

ולכן דרך ארץ קדמה לתורה לכולם.

אז דרך ארץ מחייבת כולם.

והאלוקים עשה את האדם ישר.

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

אם אתם לא יוצאים מקו היושר,

אז הכול נשאר ישר.

אבל אם מתחילים עם חשבונות,

זה הבעיה.

אז אני אתן לכם ציור, סתם לדוגמה.

איך זה פתאום הם החליטו שאם הוא מכבד אותם, וזה פה ושם.

אולי מישהו המציא שם פטנט.

הוא חשב על הרעיון הזה, שאם ככה, ככה.

אמר, אני אתחיל לייצר פסלים

שהם דומים לשמש ולכוכבים וזה.

נעשה ביזנס.

ואני אסביר לאנשים למה זה חשוב

לכבד את מי שה' מכבד,

ומי שמכבד, מי שהוא מכבד.

ממילא הוא מכבד

את המכובד,

אז ממילא.

ככה אפשר להתחיל, וזה נהיה זה, ונהיה זה, ונהיה זה.

מישהו עשה פייסבוק,

ועכשיו ברשת החברתית, האנטי-חברתית הזאת, שבינתיים גרמה למהומות בעולם ומהפכות,

ועכשיו מאות אלפים ברגע יכולים להתחבר למסע השמדה, למסע חיסול, למסע לא יודע מה.

בשנייה מדליקים אחד את השני,

שלח לחבר,

מעבירים, טרררן, כולם מדברים עם כולם.

זה לא להרים 5,000 טלפונים ולחכות יעברו יממון.

בשנייה, בלחיצה,

זוד,

מיליונים עודכנים באיזה משהו.

ראיתם בימים האחרונים, גם אתם בטח,

מי שיש לו פלאפון לא כשר קיבל אס.אם.אס

שהרב עובדיה בן-גורג'יה נמצא במצב קשה,

קריטי, בבית-חולים, וצריך זה פה ושם?

אז יכול להיות שזה רק מחרית אחת.

שצריך להפיץ, שיש לו אינטרס

או מפלאפון או מסלקום או מג'דתי

ושולחים ואז אחד שולח לשני ומישהו פה גובה את הכסף

וכל פעם יוצא כזה, פעם רבי דוד אבו חצירה אמר משהו, פעם הוא אמר ככה וככה וכולם שמאמינים

וצדיקים

ממלאים שליחות, מעבירים, מישהו מרוויח כסף

פטנטים

אז במקום לקחת את הדעת לכיוון טוב,

לוקחים כיוון לא טוב

אז לכן אנחנו רואים מסכנים,

דור אנוש, מה קרה להם?

הציף אותם אוקיינוס, למה?

לא הבדילו בין מידת כבוד למידת כבוד

עיקר חמור זה תלוי בדעת והבנה להבדיל

בין קודש לחול

בין אור לחושך

כלל גדול אמרו חכמים זיכרונם לברכה

דא קאנא

מה חסר?

אם קנית דעת,

מה חסר לך? אם יש לך דעת, עם דעת תביא את הכול.

דע חסר?

מה קנה?

אם חסר לך דעת לא תקנה שום דבר, וגם אם יש בידך תפסידהו.

בלי דעת,

בלי דעת אין אמונה ואין ירא.

בלי דעת.

מישהו חסר דעת?

אין אמונה, אין ירא.

אין בור ירא חטא.

ולא עם הארץ חסיד.

מישהו אומר זאת כופר במשנה ובתנאים הקדושים.

אין בור ירא חטא. מה זה בור? אין לו דעת.

כמו בור ריק.

אין בו כלום.

חסר לו דעת.

אם אין דעת, איך יכול להיות ירד שמיים?

מאיפה אין לו ירד שמיים?

ירד שמיים צריך הבדלה.

למדנו מה זה ירד שמיים, מה זה ירד חטא. למדנו.

איזה הבדלה? איפה יש לו הבדלה?

אין בור ירא חטא. לא יכול להיות.

אז אמרו חכמים, למרות השאיפה והחפץ להרבות כבוד שמיים בעולם,

כי יחד עם כל הטוב שבו

אפשר לאדם להיות עובד עבודה זרה.

אדם רוצה לקדש שם שמיים.

להרבות כבוד שמיים,

למעשיו הוא עובד עבודה זרה.

איפה למדנו? מדור אנוס.

הם רצו לקדש שם שמיים.

לכבוד השם

בא הכול, ומה הם נקראו? עובדי עבודה זרה, ושטף אותם ים אוקיינוס.

נמצא כי היסוד הגדול הזה של אמונה תלוי בהבדלה.

יש אנשים מאמינים, אבל מאמינים בשטויות.

מאמינים בשטותניקים.

מאמינים בכל דבר שזז.

זה נקרא מאמין?

זה נקרא טיפש.

זה נקרא חסר דעת.

לא כל דבר שאתה מאמין, אתה נקרא מאמין יותר גדול.

כמה הולכים היום לבמבות,

שכאילו יודעים כל מיני דברים.

ומסופר על הגאון מווילנה שפעם אחת אמרו לו בחירוש שיש שם האחד,

שהוא יודע דברים חבל על הזמן.

נסתרות הוא יודע.

אמר, תביאו אותו אצלי.

הביאו אותו.

נכנס, אמר לו,

לפני שבועיים,

מימינך ישב רבי שמעון בר יוחאי,

ומשמאלך ארי הקדוש.

אמר, סלקו מעלי.

סילקו אותו.

אחר כך שאלו אותו, אמר נכון או לא אמר נכון?

הוא אמר נכון.

אז למה סלקו?

הוא אומר, זה מהטומאה.

מה היינו עושים לאחד כזה?

ראש בראשון עטר את ראשינו.

יודע כל הנסתרות יש לו תור מפה עד...

איפה שאתם רוצים.

מה?

אנחנו מתפעלים מקונצים.

והוא אמר טומאה. למה טומאה?

כי בשביל להגיע לרמה כזאת, שאדם ידע את זה על פי הקדושה,

עשרות שנים צריך לעבוד בקדושה ובטהרה,

לאין שיעור,

בשביל שיוכל להגיע למה מזה.

ולא בכל הדורות היו כאלה.

לא בכל הדורות היו כאלה. אנחנו רואים גדולי עולם שהם בני מאה

וכל ימיהם ספונים על התורה

ולא עלתה על ליבם

להגיד איזה דבר מה או משהו שכאילו הם יודעים משהו.

אבל אנשים הם

העיניים שלהם אומרות להם הכול.

אני ראיתי בעיניי. אני הייתי שם. אז מה הם ראיתם?

אם היה לך כוח הבדלה והיה לך דעת,

היית יודע להבדיל בין התמלת,

אבל אין לו את הכוח הזה.

והוא התווכח איתך כאילו מה, אתה מכחיש את המציאות?

חושבים שמציאות

זה סוף דבר.

מציאות זה לא סוף דבר.

התורה זה סוף דבר. מה היא אומרת? מה הכללים שלה?

היא קובעת איך בודקים מה?

שם הם ברדים.

אז מעלה זו

של מבדיל,

צריך לדעת

שהיא גורמת לאמונה.

אם יודע האדם להבדיל כראוי בין כבוד שמיים אמיתי לכבוד שמיים שהוא דומה,

זה נקרא מאמין.

ואם אינו יודע להבדיל,

אז הוא עובד עבודה זרה.

שמעתם מה ההבדל בין מאמין לעומד עבודה זרה?

אם הוא יודע להבדיל

מה זה כבוד שמיים ומה זה לא כבוד שמיים.

עכשיו אני אשאל אותכם שאלה סתם ככה בריצה,

תחשבו לבד, לא צריך לענות לי.

מה אתם חושבים? הזמרים אומרים שהם עושים כבוד שמיים

וגדולי ישראל קוראים להם אחתיה רבים,

אז האם יש מקום ללמד עליהם זכות?

זה ההבדל בין עובד עבודה זרה למאמין.

זה מה שלמדנו.

אם אתה מלמד זכות

על הזמרים פסולים,

אתה כאילו דוחה את דברי גדולי ישראל.

אז זה כבר לא מתחיל אפילו.

כי אם הם אמרו,

אתה צריך לבטל דעתך

ולשתוק

ולהגיד

שאם עולה בדעתי בפנים,

בפנימיותי,

דבר שבח או משהו, או שמוצא איזה זכות במעשיהם או משהו כזה,

אני מוציא את גדולי ישראל כלא מבחינים, כלא יודעים,

כפולטים דברים בלי אחריות.

זה עובד עבודה זרה.

זה לא מאמין.

אם לימדו אותנו אמונת חכמים,

אז צריך לדעת מה זה אמונת חכמים.

ואם לאדם אין שלמות

להרגיש את זה בפנימיותו,

שאם אמרו חכמים משהו, אז נמחק כל מה שידענו עד היום,

אז יש לו בעיה, הוא חסר דעה.

זה סתם היה תוך כדי, כן?

מעלה זו של הבדלה,

כמו,

תכף,

מעלה זו של הבדלה,

כמו שהיא יסוד בקיום התורה,

כן היא יסוד בלימוד התורה.

לא רק בקיום התורה, גם בלימוד התורה.

כשאדם לומד פרשה בתורה,

צריך לדעת להבחין במי הכתוב מדבר.

הידיעה הזאת נחוצה לאדם קודם הלימוד, כדי שידע איך ללמוד.

כי לא דומה סיפור מעשה ה' בששת הימים שכתובים בתורה,

לסיפור מעשה האדם,

אפילו האדם הראשון.

ואינו דומה סיפור מעשיו של האדם הראשון קודם החטא,

סיפור מעשיו של אחר החטא.

ולא דומה סיפור מהאדם הראשון לסיפור קין והבד.

אפילו שגם הם היו נביאים,

בכל זאת לא דומים לאביהם,

שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, הפרשים כאלה קרובים אפילו, בזמן,

יכולים שינויים דרסטיים לחלוטין, שצריך לדעת במי מדובר.

חילוקים בין מדרגה למדרגה,

דעת של הבדלה היא.

החילוקים,

הגדולים הגדולים הגדולים, אנחנו נחלק, אומרים, יש פה עוד חילוק,

אפשר פה לחלק עוד פעם, יש פה עוד חילוק, עוד חילוק, מה זה? זה דעת,

זה הבדלה.

לפעמים זה הבדלה בין בורא לנברא,

ולפעמים בין נבראים לנבראים שדומים איש לרעיו.

גם בין הנבראים יש הבדלה

שהיא בין קודש לחול

יש גם הבדלה בין קודש לקודש

ושופטי מוריתם

בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו

ומי אלה?

אחד ששנה פרקו מאה ואחד מאה ואחד אנחנו היינו מוצאים הבדלה?

אנחנו היינו אומרים זה לא עבדו?

אתה רואה אחד יושב פה למד עשרים פעם משניות כשכולם לומדים חמש

אנחנו יודעים להבדיל מה אמרו מי?

ישבתם וראיתם זה עכשיו לא תדעו

אחר כך תדעו

בין צדיק לרשע

ובין עובד אלוקים לאשר עבדו

צדיק ורשע?

אחרת זה ברור, צדיק וראש זה ברור, לא?

אז מה אתה משווה לי?

את החילוק הדג בין מי?

בין עובד אלוקים לאשר עבדו שזה מאה ומאה ואחד

אז מה אתה מראה לי?

אתה אומר לי בין צדיק לרשע? תגיד לי את זה ואני אלמד את זה הוא אומר לא, לא, כשאתם תראו מי צדיק ומי רשע זה אתם חושבים שאתם ידעתם אתם חושבים עליונים תחתונים תחתונים עליונים לא, אתם חושבים

דוד המלך היה צדיק או לא צדיק?

אז איך מוזר הייתי לאחיי שחשבו ממזר והרחיקו אותו

ואפילו אביו לא זכר שיש לו עוד בן כזה בצאן

כשבא אליו שמואל?

יוסף היה צדיק או לא צדיק? איך טעו בו אחיו?

עשרת השבטים!

חשבו שהוא רשע!

אז אם השבטים יכולים לטעות ביוסף הצדיק, הצדיק, הם לא נקראו הצדיק, הוא הצדיק.

אם הם יכולים לטעות?

אם שמואל הנמי,

הוא רואה רק לעיניים מה השם רואה ללבב.

אז כשיראו לנו בסוף מי היה צדיק ומי היה רשע,

יא חלאו לאומה מחכה לנו.

איזה הפתעות!

איזה הפתעות!

ואנחנו היום חושבים שאנחנו יודעים הכול.

אין זה, וואו, עבר לך הזמן.

זה, וואו, עבר לך הזמן.

מבינים, אנחנו נקראים מבינים.

מייבים, מייבים.

יש הבדלה בין קודש לקודש, כמו שיש הבדלה בין נביא אחד לחברו,

שצריך הבחנה נכונה להבין את מעשיהם לפי מדרגותיהם.

וכן הסיפורים של נוח ואבות העולם,

הרבה פרשיות כתובות בתורה במעשיהם של אבות.

מעשים שנכתבו כדי להורות לכל באי עולם את דרך הישר אשר הלכו בה.

אבל תנאי ראשון זה לדעת.

מה לדעת?

את ההבדל בין אבות העולם

לכל הקודמים לפניהם

והבאים אחריהם.

ידיעה אחת של חכמים זיכרונם לברכה,

הם אמרו,

אין אבות

אלא שלושה.

שמעתם?

חכמים זיכרונם לברכה הם כוח הבדלה לומר,

אין אבות אלא שלושה, שלושת האבות. אין יותר, אין יותר, אין.

אלה אבות.

זה די למבין ובר דעת להבין מזה,

להבחין בין סיפורי אבות

לסיפורי דורות ואנשים אחרים.

אז גם אם תשמע על הארי הקדוש,

שהוא עשה דברים שלא שמעת אצל אברהם, יצחק ויעקב,

שהוא יודע סוד הגלגולים, היה יודע זה,

היה יודע פעם, וזה, וזה נותן תיקונים,

לא שמענו את זה אצל האבות, נכון?

אבל לא אמרו עליו שהוא מהאבות.

לא אמרו עליו שרבנו שהוא מהאבות. לא אמרו עליו שהוא מהאבות.

רק שלושה אבות.

אז לא מי שיש עליו יותר סיפורים הוא כבר בעל מעלה יותר.

לא, לא, לא. בכלל לא. בכלל לא.

זה לא קובע.

לא קובע.

לא קובע.

לא קובע.

אם ידע האדם טרם לימודו סדר החטאים של דור המדבר

כי אודות אנשים שהגיעו למעלת נבואה הוא מדבר

רבי שמעון בר יוחנן אומר לא היה כדור דעה ולא יהיה כדור דעה

אבל אנחנו שמענו שהם חטאו וחטאו ומתו וחטאו

אבל תראה לי עוד דור אחד

שחי ארבעים שנה

שבדור הזה היו רק עשרה חטאים

בעשרה חטאים חטאו אבותינו במדבר

תראה לי דור שיש בו רק עשרה חטאים

מאיזה חטאים?

דקים מן הדקים למי שלמד את המפרשים

כולל העגל

דקים מן הדקים

מה אנחנו מסתכלים? איך זה? הם ראו מעמד הר סיני וזה, אחרי זה עשו ככה, ועג הפטיעים, ועג אבצלים, ועג שמים

מה הולך פה?

כאילו אנחנו לא מבינים אותם, היינו שמה? מה זה היינו? היינו מחזיקים מה זה משה רבנו עד הסוף

אנחנו לא מבינים כלום, אנחנו עם דמיונות,

לא מבינים בכלל מה זה דור, מה זה זה, מי היו, מה היו,

בכלל לא יודעים כלום

אנשים שהגיעו למעלת נבואה אם ילמוד אדם במחשבה אחרת ובעיון אחר יחפש ביאורי ראשונים וימצא ביאור נכון ומספיק

כי הבחנה דקה נחוצה להבדיל בפרשיות בתורה עצמה בין פרשה לפרשה בין דור לדור בין איש לאיש

אין באפשרות אנשי דורנו להגיע להבחנה נכונה כזו

כשכתוב

שמתו כ-36 איש

אצל עכן

אז למה נאמר

שזה כ-36 איש והלא זה איש אחד?

שהוא היה שקול כרובה של סנהדרין

36

אז אתה רואה משקל של בן אדם אחד

מה משקלו

יש מקום שכתוב שמתו 70 אלף 50 אלף

וישמנדה אמר

שה-50 אלף כל אחד היה כמו סנהדרין שקול כנגד סנהדרין וישמנדה אמר ש-70 אלף כל אחד מהם היה שקול כמו 50 אלף יהודים פשוטים

אז מישהו יכול לאמוד יהודי?

מישהו יכול להבין בכלל?

על מה מדברים?

אז אפילו בגדלותו של דור המדבר אין לנו השגה ראויה

כי איך אפשר לנו לדבר על דור של שש מאות ריבו שלא חטאו במשך ארבעים שנה רק עשרה חטאים

ואמרו חכמים זיכרונו למרכה כבר תמאו על זה ואמרו אשרי לדור

שעוונותיו ספורים

שאפשר לספור אותם

כמה אתם חושבים יש עוונות בדור הזה?

יותר ממספר האנשים

כי כל אחד עובר כמה, לא?

עוד מעט, מוטי, עוד מעט רק אני אסביר שאפילו בדקות שלהם, מה שהם עשו ההשפעה היא אדירה בגלל מעלתם

כמו שהאדם הראשון בחטא אחד הטיל מוות על כל העולם

חטא אחד

בניוני בניונים בניונים בניונים של צאצאים מתים בגלל חטא אחד

כי כל מי שהיה קרוב יותר לקדוש ברוך הוא, לבריאה

ההשפעה שלו לחיוב או לטובה

היא לפי מעמדו ומעלתו בזמנו

לכן

ובעת פקדי ופקדתי

אז אנחנו חילקו לנו בתשלומים

את העוון

בשביל שנוכל לעמוד בזה וגם שניזכר בזה

שכשלא עושים בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא אומר

ורוצים לעשות קצת יותר ממה שהקדוש ברוך הוא אומר

כי הם רצו להיות בלתי אמצעי על ידי העגל שזה לא בן תמותה, משה בן תמותה

משה האיש

לא ידענו מי היה לו

זה משה ראו אותו מת

אז הם אמרו בן תמותה אנחנו מחפשים מישהו שלא מת, שור לא מת, איזה שור?

כמו שעשינו, למה?

ראינו למעלה במרכבה

ראינו דמות שור

אז אם שמה יש גם פה יכול להיות

כמעט כמו הטעות של דור אנוש

שהתכוונו לטובה, מה התכוונו? לא לטובה

אבל אני השם לא ציוויתי, לא תעשה לך פסל, תמונה

אז אנחנו לפעמים בקטנה נכשלים השם מרחם ותקראו בשער הגמול את הרמב״ן

שמביא

שיכול אדם צדיק בראש השנה

שיגזר עליו מיתה

והוא צדיק גמור, רק יש לו איזה אחת או שתיים קטנות

והוא מת

ועליו נאמר

שהרשעים

נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.

מי זה הרשעים?

זה הצדיק הזה.

למה הוא נקרא רשע? רשע בדינו,

לא רשע במציאותו.

ואם אתם מחפשים רשעים מתים שנכתבים ונכתבים לאלתר למיתה, למה לא מתים בבית הכנסת כל אלה שהם רשעים?

למה הם לא מתים?

כי הם באמת,

הם באמת נקראים צדיקים.

מה?

צדיקים בדינם,

אבל לא במציאותם.

זאת אומרת, השם הוציא אותם

מהדין חיים.

נתן להם

עוד זמן לחיות, לשלם להם את מלוא הזכויות להיפרע מהם

ואחר כך הם ישלמו.

אז כרגע בדין של ראש השנה הם יצאו מה?

צדיקים.

ואילו זה שמת, שהוא צדיק,

בדינו איך הוא יצא? רשע.

הוא נשאר צדיק.

איך שהוא יצא מן העולם עכשיו שהוא ימות השנה?

הוא עולה ישר לגן העדן.

אבל בדינו הוא נקרא, כמו שאומרים, הורשע בדין.

יש בן אדם שהוא צדיק, הורשע בדין.

אז מה הוא רשע?

לא.

בדין הוא הורשע.

מציאותו הוא לא רשע.

רק בעניין הזה.

אז זה לא הולך לפי אמות המידה שלנו.

כי אנחנו רגילים לראות צדק

במושגים שמתאים לנו.

שצדיק יחיה לאורך שנים, שתהיה לו פרנסה בשפע, ושהילדים שלו יהיו מוצלחים והכל יהיה זה. רשעים יסבלו רק מכות ומחלות וייסורים ומיטות וזה וזה.

וככה נראה עולם מסודר. זה עולם ברור.

נכון?

אבל לפי מה שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו,

אם אתה תקצר לרשעים פה וגם לא תיתן להם שם, אז איפה הם יקבלו את שכרם?

ואם תשלם לצדיקים לא שכרם פה, אז מה יקבלו שם?

אז יש לו חשבון אחר.

העולם הזה זה מעבר. פה תעשה את ההכנות,

שם תקבל את השכר.

אחד שהוא רשע אומר, זה העולם, עזוב אותי משם, אני לא ראיתי, לא יודע, לא, פה אני רוצה.

נותנים לו פה.

קח,

עוד מכוניות, עוד זה, עוד זה, עוד זה. מה אתה רוצה? אני אתן לך, אין בעיה.

על מה שמגיע לך תקבל, לגמור את החשבון שלו,

להישמדם עד העם.

יש סדר, יש סדר בבלגן. חושבים שזה בלגן? יש סדר.

צריך ללמוד אותו.

עכשיו, כשאדם לומד, כמו שאנחנו מדברים פה,

אשרי הדור שעוונותיו סבורים, דור כמו שלנו,

איך אפשר לו להקיף את גודלם ולהבדיל בינם לבין דור שאחריהם,

בין אותם שיצאו ממצרים ואלה שנכנסו לארץ?

מכל שכן לדורות שהיו בימי השופטים ובימי המלכים.

רק חכמים זיכרונם לברכה, שכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו,

רק הם יודעים להבחין ולהבדיל בין גדולי עולם כאלה.

ואתם רואים שהתנאים והאמוראים אומרים דברים על גדולי עולם ראשונים,

דברים קשים.

אומרים, האדם הראשון היה אפיקורוס. מי יכול להגיד דבר כזה?

והם קובעים, קובעים ואומרים בכל דור ודור מי מה מו ועל מה.

כיוון שכל השגותיהם ברוח הקודש נאמרו, רק הם יודעים להבחין ולהבדיל בין גדולי עולם כאלה.

ועלינו החובה להבין על ידי ביאור הראשונים את ההבנה הנחוצה בלימוד פרשיות התורה אלה,

כל אחד לפי מדרגתו.

בסדר לימוד כזה יגיע אדם להבחנה נחוצה גם בלימוד הגמרא,

שדבריהם צריכים ביאור כדברי תורה שבכתב.

אך בהיות כי אין ביאור גמרא על הגמרא,

נחוץ לעיין לפעמים במקום אחר,

כמו שכתוב, דברי תורה עניים במקום זה ומעשירים במקום אחר,

יותר מזה נחוץ החיפוש והיום לדברי הגאונים המאירים עיניים באור התורה שלהם.

הם גדולי הדעה האמיתיים, הם ידעו להבחין

בין גדלות המוראים היותר אחרונים לגדלותם הם.

הם ידעו להעריך קדושת חכמים זיכרון לברכה,

שקטן שבהם חיי מתים.

הם הבינו מה ערכם של ראשונים,

וערך הגאונים קבלהם.

הבדלה זו,

שבין קודש לקודש,

היא הדעה הנחוצה ללימוד התורה וההבנתה האמיתית.

דעה זו של ריבותינו הראשונים,

פרק מיוחד הוא בזכות השכל וטהרת הלב.

כוח השוחד המעבר עיני פקחים

לא הטעה את הראשונים ביסודות של ההבדלה הזו.

לעריך כראוי את מדרגת הגדולים שקדמו להם מול מדרגת עמהם.

זאת אומרת,

אם ראשונים כמלאכים,

ואנחנו כבני אדם.

אם כבני אדם,

אנחנו כחמורים.

ולא כחמורו,

שריבי פרחס בן יאיר, זה בהפרש של דור אחד,

אז.

אז מה אנחנו?

לא.

אנחנו יכולים בשקט להגיד כמו משה רבנו,

בלי המדרגה שלו, באנחנו מה?

אין בכלל למה להשוות ואין מה לשער.

אבל אנחנו מרגישים ככה?

איפה ואיפה?

איפה ואיפה?

למה?

דעה חסרת, מה כנט?

אנחנו, אין לנו בעיה.

אין לנו בכלל בעיה.

אין שכל, אין דאגות.

אין לנו שום בעיה.

אנחנו יודעים, מבדילים, מבחינים,

יודעים, מבינים,

הכל הרע.

אין לנו בעיה.

איש כזה לבד.

מה שהוא יודע להבדיל בין קודש לחול,

בין צדיק לרשע,

יודע הוא גם להבדיל בין קודש לקודש,

בין צדיק לצדיק,

בין נביא לנביא.

צלם אלוקים ניכר בו.

דוגמה של מעלה נראה אצלו.

מעלה של הבדלה יש בו.

אדם כזה ראוי להיקרא בשם אדם

שיש בו דעה.

איש כזה,

כמו שהוא מבין את התורה וסיפוריה,

כך הוא גם מקיים אותם.

הוא מבין את מעשי האבות

והוא משתדל להתדמות להם.

כמו שכתוב, חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב?

כמה אנשים פה עובדים על הבחינה של אברהם אבינו,

שכל העולם יכיר

את הקדוש ברוך הוא?

הרי כתוב, חייב

לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם. בואו נתחיל עם אברהם.

נתחיל עם אברהם.

צריך לדעת מה אברהם עשה קודם.

זאת אומרת, למה אהב אותו השם?

ולצאת לדרך.

גם הוא התחיל מאפס.

מה אי אפשר? למה אי אפשר?

למה אי אפשר?

למה לא אי אפשר?

בטח שאפשר.

כתוב שאם רוצה אדם יכול להטות את עצמו להיות כמו משה רבנו,

הוא יכול להיות כמו ירוחם בן אברהם. אז אתה יכול להיות כמו משה רבנו.

אז אפילו אם לא תהיה משה רבנו, משה רבנו של המדבר,

אז אתה תהיה משה רבנו של הדור.

זה טוב או לא טוב?

אם זה מה שאתה מסוגל, ועוד זה.

אבל תתחיל, תצא לדרך.

אם אתה רוצה לדרך, תגיע.

אז אדם שלומד, לומד על מנת לקיים.

מי שיש לו דעת, מי שיש לו כוח הבדלה,

אז הוא רוצה לקיים את מה שכתוב.

לכן איש כזה, שיודע להבדיל,

שים לב,

בין קודש לחול, בין צדיק לרשע,

הוא יודע להבדיל גם בין קודש לקודש, בין צדיק לצדיק, בין נביא לנביא.

צלם אלוקים ניכר בו,

דוגמה של מעלה נראה אצלו, מעלה של עבדלה יש בו,

והוא ראוי להיקרא אדם שיש בו דעה.

איש כזה, כמו שהוא מבין את התורה וסיפוריה,

כך הוא מקיים אותם.

הוא מבין את מעשי האבות ומשתדל להידמות להם.

כמו שכתוב, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי אל מעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב.

מבינו את סיפור דור המדבר,

לומד מגדלותם, כי דור דעה היה.

מתבונן בכל סיפור וסיפור שבתורה,

ורואה כי תורה שלמה יש בה,

המבוארה בספרי ראשונים.

איש כזה לא יטעה בעבודה זרה,

והוא ידע להבחין בין נשכת רובו של סימן לנשכת חציו,

שרק חוט השערה מבדיל ביניהם,

כי דקות הבחנתו כגודל דעתו ובינתו,

דעת בו אבדלה בו.

זאת אומרת, רבותיי,

אם חשבנו שאנחנו מבינים את המושגים האלה של דעת ושל יראת חטא,

מתברר לאור מה שלמדנו,

שיש לנו עוד מה ללמוד, נכון?

אז עכשיו אנחנו צריכים לראות מה כל אחד לוקח בידו ועושה מכאן ולהבא.

אז קודם כל צריך להתבונן

שהקדוש ברוך הוא, אין אצלו משוא פנים, ואפילו הגדולים בגדולים שביותר הם יטעו.

לא באיסור חס ושלום,

לא במזיד חס ושלום,

ואפילו לא בשוגג,

אלא בדרך ארץ,

בהלקוט דרך ארץ,

יכולים להיות ראויים למיתה במעמד הכי נכבד,

שלכאורה זה כאילו הביזיון הכי גדול שיכול להיות.

ואף אחד לא יבין כמובן על מה,

וגם אף אחד לא יחשוב שזה יכול להיות על דרך ארץ.

עשרה הרוגי מלכות.

שואל רבי ישראל, על מה אנחנו יוצאים?

נהרג.

מה עונים לו?

אולי פעם דפקה אצלך אישה ונתת לה להמתין בדלת

עד שתלבש על אוכך, ועד שתעשה ככה, ועד שככה, ועד... אולי היא דפקה בדלת ונתת לה להמתין.

מה זה? מאיזה דין זה?

דרך ארץ.

אמר לו, הרגעת אותי.

עכשיו אני יודע על מה אני אומר.

מה זה היה?

דרך ארץ.

שמעתם דברים כאלה?

זאת אומרת,

אנחנו חושבים, עוברים עבירות, חס ושלום, דברים קשים, וזה וזה, על זה מתים.

לא.

לא.

אז אם על זה יכולים לקבל כזה עונש בעולם הזה, מה מקבלים בעולם העליון על שאר הדברים?

מיהו ווי ווי יהוו. רק ההורגים הזה, שהשכים היו ה...

כן.

אז מה?

לא פשוט, נכון? לא פשוט.

ועל זה כשאמר

הרמב״ן

שאם אדם יראה את העונש

בגיהינום על לאו אחד קל

שעוברים פה,

היה מבקש ומתחנן

שייתנו לו שבעים שנה של ייסורי איוב,

ולא את העונש על לאו אחד

הכי קל דהורייתא.

והגאון מווילנה אמר על דברי הרמב״ן

שהוא אמר את הדברים מהמעטה, זה הרבה יותר גרוע.

על זה נאמר

יוסיף דעת,

יוסיף מכאוב.

עכשיו פסוק מתבהר טוב.

בטח,

אם אתה מוסיף דעת ויש לך כוח הבדלה יותר ויותר,

מוסיף מכאוב, כי אתה יודע איוב.

כמה אתה חייב עכשיו, כמה אתה זה, כמה צריך זהירות, כמה פה.

הגאון מווילנה

שהיה צדיק מלאך, מלאך, מלאך אלוקים.

כשהיה נזקק באונס לרדת לרחוב לפני שיורד,

היה לומד 13 פעם שער הזהירות של הרמח״ל

לפני שהוא יורד לרחוב.

ואנחנו איך?

יא חביבי, מה זה? יוצאים, לא חוזרים.

ואור החיים הקדוש, כשהלך

פעם ראשונה למירון, לרבי שמעון בר יוחאי,

מלמטה

עד למעלה,

הוא ירד מהחמור

ועלה על ארבע.

ואמר על עצמו, מה חמור בא אצל הקודש?

על עצמו, אור החיים הקדוש,

שהיה ראוי להיות משיח בן יוסף.

הוא עולה אצל רבי שמעון בר יוחאי,

מה ברגליים?

אצלנו נכנסים מהאוטו עד בפנים.

והוא ככה בזחילה עולה ביראה

שהוא הולך

לפני הציון של רבי שמעון בר יוחאי.

אנחנו יש לנו דעת.

אז צריך להבין, רבותיי,

אם בן אדם חי את התורה

ורוצה לקיים אותה כלשונה,

ומכל דבר שהוא למד

הוא לוקח לעצמו בשביל לקיים בפועל,

ואין שום דבר שהוא אומר אני לא יכול כי הוא מחויב,

כי הוא מחויב להיות לפחות

כמו אברהם יצחק ויעקב.

לצאת לדרך אתה צריך לפחות.

צא,

צא.

יצאתי לפה,

יצאתי.

היה פקקים, חבל על הזמן.

איחרתי אבל הגעתי.

הגעתי ברוך השם.

אבל מה?

לפחות יוצאים לדרך.

אם לא יוצאים לדרך לא מגיעים בכלל. גם אם אין פקקים.

זאת אומרת בן אדם תהיה עליו טביעה.

אתה נשארת ישר כמו שאלוהים ברא אותך.

אתה ביקשת ואתה חונן לאדם דעת? ביקשת? התכוונת?

או שדילגת מהר לשים שלום?

אתה באמת רוצה להבדיל בין טוב לרע? אכפת לך מזה בכלל?

אתה רוצה לקיים מה שכתוב באמת? כל דבר שכתוב.

אתה יודע מה זה יראת חטא ומה העונש שיכול לבוא על אדם על דרך ארץ?

איפה אנחנו?

ואיפה אמת התורה?

אז זאת אומרת,

אנחנו רואים אסונות

כבדים בעולם.

אנחנו רואים אסונות איומים בישראל.

ואנחנו עומדים משתאים. למה אנחנו משתאים? כי אנחנו חושבים שזה ברור.

ברור לנו שזה לא צריך להיות כך.

איך יכול להיות כזה? איך יכול להיות דבר כזה?

איך יכול להיות דבר כזה? ככה אנחנו שואלים. איך יכול להיות דבר כזה?

ככה אנחנו שואלים.

איך יכול להיות דבר כזה?

אם על חטא אחד של אדם הראשון

ראוי

שכל העולם ימותו,

מה אנחנו מבינים בחטא?

כלום.

כלום.

אז לכן צריך לראות מה לעשות.

מה לעשות?

אני אסיים באיזה משהו

על חסר דעת אחד

שלצערי הרב הוא עדיין לא השכיל,

שיש בעלי דעת ויש חסרי דעת.

נראה שבני אדם הם בני אדם.

איש גבוהים, איש נמוכים,

איש בהירים, איש חומים,

איש חכמים, איש טיפשים.

יש מפורסמים, איש לא מפורסמים.

לבני אדם יש להם אומדנות שווים, שונים,

תלוי, כל אחד לפי מה שאמרנו כבר קודם.

אבל יש פסק הלכה אחד שהוציא נשיא הישיבה,

הרב הגאון,

הרב

יצחק רצה בשליטה,

שפסק בעניין הזמר ציון גולן,

שלצערנו הרב,

ששמע שאני היום מגיע לפה,

צלצל

לראש הישיבה

וביקש ממנו לבטל, שאני לא אבוא.

אחרי כל מה שהוא עשה לי,

אתם נותנים לו לבוא?

אז כמובן שהרב לא הסכים.

אז הוא אמר לו אני אבטל את הוראת הקבע שלי

ואני גם אדאג שיבטלו אחרים.

כמו שהוא עשה אצלי.

אצלי הוא לא תרם אף פעם ברוך השם.

אבל הוא דאג ששלושה יבטלו.

מכל אלה שהוא ניסה הוא הצליח שלושה.

רגע.

אז הוא מבטל.

אני נבהלתי שנגרם נזק גדול לישיבה.

שאלתי כמה הוא תרם.

אמרו עשר דולר.

איזה איום.

זה איום יותר מהאונייה שנתפסה עכשיו.

עם כל הטילים שיש בפנים.

זה כלום, זה קטן עליו. אתה יודע מה זה? אני אבטל לך את ה-10 דולר.

אז אני נותן חי כפליים במקומו.

36 דולר.

בעזרת השם.

רגע.

רגע.

תחתים אותו. הוא מורי. יורם. הוא דואג ישר. שיהיה בטוח.

כן רגע. אבל שלא נפסיד רגע את הדרשה.

איך הוא מתלהב?

אתה צריך עוד כמה ציונים כאלה. יזלזלו לו.

רגע. רגע.

אני גם מבקש. כן. הנה.

בזכות אלה שהוא רוצה שייבטלו,

שכל מי ששומע לי ורוצה באמת

שאנחנו נחזיר

לישיבה שיהיה לה אמצעים ויכולת שעמדה בפרץ ולא נכנעה

לתרומה אגדית

של ציון גולן,

שיתרמו לישיבה הזאת כשמתימן יבוא.

עכשיו אני אקריא לכם את הפסק של הרב.

אחרי דין ודברים שהיה בין הזמר הזה

לבין הרב רצבי

במשך חודשים,

שהוא כאילו רוצה לחזור בתשובה.

וכמובן שהכול היה הונאה גדולה.

בסוף נפסק דינו בלית ברירה

על ידי הרב,

ואני קורא רק את השורות האחרונות אחרי כל ההסברים שמופיעים באתר שופר.

אז הוא אומר ככה

וממילא חל איסור להזמינו

או לשומעו

הן באירועים

והן בקלטות ודיסקים ישנים או חדשים.

ומי שכבר זמינו מציבור האברכים

השומעים לדברי תורה,

לכאורה הרי זה מקח טעות.

ועל פי דין תורתנו הקדושה יכול לבטל את האירוע שזמינו.

ובכל מקרה יעשה שאלת חכם שידון לגופו של עניין.

אז לידיעתכם הוא פסול לבוא בקהל,

לא מצטרף לעשרה, כמו שפסק הרב רצבי והרב בן ציון מוצפי.

והאדם הזה הוא מכלל מחטיאי הרבים כמו הזמרים הסוררים האחרים.

והוא נתפס לפני כמה ימים בהרצליה,

כשהוא שם שוב פעם מופיע במעורב אנשים ונשים, ושרות הנשים עם הגברים ביחד איתו,

ואפילו אישה אמנם זגנו,

והיה שם איזה זקן תימני שיזם. הוא אומר, לא, הם זגנות, זה קלואו, זה קלואו.

אבל

הוא נקרא,

ציון גולן, הוא נקרא זמר הזוז.

מה זה זמר הזוז?

הזגן עם זגנות.

כי זה הציבור שלו.

הוא נקרא ציון ג'ינג'לן.

אתם יודעים מה זה ג'ילג'לן?

ג'ילג'לן בתימנית זה נקרא סומסום.

ואנחנו מכינים סרט מההופעה שלו בהרצליה,

יעלה תוך יום-יומיים,

אתם תראו שם מה הוא עשה שם וכולי, וגם איך הוא מתבטא

על אמנון יצחק.

איזה גלול אד ומאסי מפיו.

האיש החכם הזה,

שהוא טוען שאני שונא אותו.

אם תשמעו את השנאה שיש לאיש הזה,

לא יאומן כי יסופר.

אבל,

מה לעשות,

במקום שיקבל עליו תשובה,

אז הוא ממשיך ברשעתו.

וגם אם אתה לא יכול לקבל תשובה,

תגיד, טעיתי.

חשבתי שאני יכול,

ולא יכול.

כשאוכל, אשוב עוד פעם לאצטדיון,

וראובן פנחס יזמין אותי עוד פעם,

ואני אחרת עליכם עוד פעם, או לא, נראה.

אבל בינתיים,

סורו ממני, אני לא דתי.

אני מופיע באיסור נגד גדולי התורה,

ואתם לא יכולים להזמין אותי, החרדים,

משום שאני פסול.

ככה היה ראוי שיגידו.

הזמינו, אני לפני 25 שנה, והוא לא רצה לבוא, תשמע את הקלטות שלי.

אחר כך יש לנו עוד בעיה איתו.

הוא גם

לוחץ ידיים לנשים,

מנשק,

אין לו בעיה.

אז אני רוצה רק ללמד אותו, היות והוא צופה בשידור,

וגם החברים שלו,

שידעו מה הרמב״ם אומר עליו.

אז קודם כל הרמב״ם אומר, ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה.

ארבעה מהן עוון גדול.

בעושה אחד מהן

אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו.

עכשיו מובן, למה הוא לא עושה תשובה?

כי לפי גודל חטאו אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

הקדוש ברוך הוא לא עוזר לאדם כזה.

מי הראשון מתוך עשרים וארבע ברשימה?

הראשון זה המחטיא את הרבים.

ובכלל זה,

ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה.

שמעתם? אפילו לעשות מצווה אחת, מי שמעכב ומחטיא את הרבים.

זה מחטיא הרבים. מי קבע עליו?

הרב עובדיה יוסף

וכל גדולי ישראל קבעו שהוא מחטיא הרבים.

כי מי שמופיע בערבי שירה אפילו בנפרד

יש מחיצה גמורה,

הרי זה מחטיא הרבים שאין לו חלק לעולם הבא.

עכשיו עוד דבר, מהקלות שבעבירות שלו.

אומר הרמב״ם, מלכות יסורי ביאה, פרק כא

המחבק אחת מן העריות

שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן.

זאת אומרת, אין לו שום משיכה חס ושלום אסורה.

או שנשק לאחת מהן,

כגון אחותו הגדולה,

אפילו בת תשעים ושמונה,

ואחות אמו, דודה שלו,

וכיוצא בהם, וכל שכן זרק.

כן?

וכיוצא בהן,

אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל,

הרי זה מגונה ביותר, דבר ראשון,

דבר אסור הוא

ומעשה טיפשים הוא.

אז הרמב״ם קורא לציון גולה טיפש.

טיפש!

זה מעשה אסור

וזה מגונה ביותר

שאין קרבין נא ערבה כלל,

בן גדולה, בן קטנה,

חוץ מהאם לבנה והאב לביתו.

אז זה לא אמנון יצחק יצא נגד ציון גולן.

הרמב״ם!

צועק עליו טיפש!

איך אתה עושה דבר כזה?

הוא, איפה הוא עושה את זה?

בטלוויזיה.

לעיני כולם.

בלי שום בעיה.

הוא אומר, אני חזרתי בתשובה.

חזרתי בתשובה.

ובכן,

זה מה שאני רציתי להגיד היות וכאב לי.

עד היום לא דיברתי על זה שהוא מבטל לי הוראות קבע, כן?

אבל שהוא כבר מתנפל על ישיבות וכבר אומר לאנשים ומבטל תורה.

המבטל אפילו מצווה אחת.

מצווה אחת.

אדם מונע תורה מרבים, כתוב מונע בר יקבוהו לאום.

אפילו עוברים ממנעי אימם מקללים אותו.

אדם שמונע בר, מונע תורה מישראל,

העוברים במעיים של אימא שלהם,

באמצע הלימוד עם המלאך,

מפסיקים ומקללים אותו.

למנוע תורה מישראל?

על מה ולמה?

בגלל שאתה רוצה להמשיך להיות מחטיא רבים?

אולי אתה מברך אותו ולהנה לי אמן. כבר עשיתי את זה, זה לא עוזר.

כי בדרך כלל שמברכים צריך גם לקבל קבלה.

הוא לא מקבל כלום חוץ מקבלות על כסף.

אז לכן צריך להאמין יהודים יקרים.

יש עוד אנשים שקשה להם להבחין

בין הטום אל הטור.

בין קדוש

לחול.

זה הבעיה גם ביניהם, צריך להבדיל.

זה כוח ההבדלה.

כוח ההבדלה.

זה כוח ההבדלה.

במקום ללכת

ולשכנע את הזמרים שיחזרו בתשובה,

הולכים לשכנע את מזכי הרבים לרדת מהם.

כשגדולי ישראל

בנימיה אומרים

שלא להזמין

ואין לשמוע.

אז צריך דעת להבדיל בין לבין.

מה לעשות?

וכותב רבנו החפץ חיים בספר אהבת חסד בחלק ג',

שבעת שהחתונה מתנהג בדרך פריצות,

בוודאי אין השכינה שורה

שם

ושעירים ירקדו שם, שדים יש שם,

חוץ מאלה שרואים אותם, כן?

ובוודאי, שימו לב, החפץ חיים פוסק פסקו.

ובוודאי

אין תכלית זיווג בניהם יעלה יפה.

הזיווג הזה לא יצליח.

ויהיה קטטות ומריבות ביניהם.

וכן זרעיו

לא יהיה נכון לפני ה'.

שמעתם מה זה?

זה החפץ חיים.

אם היית נכנס אליו עכשיו

ושואל אותו שאלה

והיית רואה אותו בגבורתו,

היית יוצא רועד ככה

ולא עושה טעות שבחתונה שלך יהיה איזה צד של פריצות כלשהי.

והיום מה זה?

איך נראות החתונות?

איך נשמעים הזמרים?

מה הם עושים לקהל?

מה הם עושים לנשים ולבנות?

מה זה? זה חתונה? זה קידושין?

איפה הדעת?

איפה אתה חונן לאדם דעת? איפה המבדיל

בין הקדוש

הוא בין הטהור, בין הטמא

לבין החול? איפה רואים את זה?

ואנשים מלמדים זכות. על מה?

גדולי ישראל פסקו את פסקם. על מה אתה מלמד? מאיפה אתה ממציא את זה?

זה חסרי דעה.

חסרי דעה.

וגם אם יש ספק,

נגיד שיש ספק,

אתה לא יודע מה אתה רוצה להחליט.

תגיד לי אתה,

ואם אתה היית מגיע למקום

והיה אחד אומר, אני ראיתי עכשיו נחש נכנס.

אתה היית נכנס למקום?

עשרה אומרים, לא ראינו.

הוא אומר, אבל אני ראיתי אותו.

שלוש מטר שחור.

אתה נכנס או לא נכנס?

לא נכנס.

אם אשתך יגידו לה שלסלון נכנס עכבר,

היא תיכנס לבית או לא?

לא תיכנס.

ואם תגיד שחיפשת ולא מצאת,

היא תיכנס או לא תיכנס.

עד שהיא לא תראה שאתה יוצא עם העכבר,

אתה יכול לשאר איתו בפנים.

אז איך כולם ממהרים שגדולי ישראל אומרים אסור, ואפילו אם יש חלק אומרים לא, מותר.

נגיד.

מה יותר גרוע, עכבר או איסור?

לפי מה שלמדנו,

מה יותר גרוע?

אפילו ילכות דרך ארץ.

אתה מבין.

ולמה אנחנו מהרים נשפוט? בגלל האופי שלנו.

האופי שלנו הוא הפוסק.

תראה, אתה יודע, אבל בכל אופן, זה, זה, זה, זה, זה.

מריחה, אתה יודע, מרגרינה, חמאה, זה, ככה.

ככה אנחנו חיים.

אבל אם בן אדם

לומד את התורה ו...

אתה יודע, מה רצון השם? מה השם רוצה?

הוא רוצה דבר כזה או לא רוצה?

אם כתוב שמחטיא הרבים, אפילו בעבירה אחת,

השם לא מספיק בידו לעשות תשובה, שמעת דבר כזה?

אם השם שברא את התשובה לפני בריאת העולם, שאחרת לא יתקיים העולם.

והוא אומר, אני לא מספיק בידו לעשות תשובה.

והוא אומר שמי שחסר דעת, אני לא מרחם עליו.

אז מה אתה מציג דינים?

השם אומר.

ומלמדים עליהם זכות.

במקום ללמד זכות

ועוד לתמוך באלה שרוצים לסחור את הפרצה או את הסכר היום שנופלים בו רבבות אלפי בחורי ובחורות ישראל,

במקום לסחור את זה, פותחים את זה.

הכל מוטורים לא חם, הכל שרוים לא חם, הכל מחולים לא חם.

מה זה?

זה ההבדל בין בעל דעת לחסר דעת.

הבנתי אתכם?

זהו.

תודה רבה, מה הפאות הנוכריות?

הפאות הנוכריות,

כבר שמענו את הנושא,

וכבר דיברנו

על זה וכבר הוצאנו קלטות רבות על זה.

יש לי קלטת שלמה שרק על זה קוראים לה קלטת 90. היהדות זה עולם נפלא שהסירה הרבה פאות

וגרמה לאנשים לשים כיסויי ראש.

ואם אתה רוצה לדעת עד כמה אני קנאי לדבר הזה,

אז אני הייתי בשוויץ בהרצאה והייתה שם אישה אשכנזייה,

משפחה טובה ומכובדת

שבאה וסיפרה בהרצאה,

והביאו אותה במיוחד בשביל זה, היא לא באה לשמוע אותי,

שהיא חמש שנים עגונה

ובעלה רוצה מיליון דולר

בשביל לשחרר אותה.

אם לא,

תישאר.

ברח לארץ ישראל והשאיר אותה שם.

והיא בחורה צעירה.

היא רוצה להינשא?

מה אני עושה? היא שואלת אותי.

אמרתי לה, תשימי כיסוי ראש על הראש ואני אתן לך ברכה.

אמרה לי, יש לי.

יש לי פאה?

אמרתי לה, לא, כיסוי ראש.

שימי מטפחת או כובע.

אמרה לי, אין אשכנזייה?

אמרתי לה, גם אני.

אבל אני לא יכולה, אני אהיה יחידה בשווייץ.

אמרתי לה, תסגרי את הראש המטפחת

בשביל לפתוח את הסגר שהוא סגר עלייך.

אם את רוצה,

אני אברך אותך.

אם לא, לא.

ועד מתי אני אלך ככה?

אמרתי לה, עד שתמצאי את החתן השני.

אתה יודע מה זה להגיד לאשכנזייה בשווייץ?

לא אשכנזייה בישראל, בשווייץ. אתה יודע מה זה שווייץ?

להגיד לה דבר כזה, ושהיא תהיה אחת שכל מי שיראה אותה, מה קרה? מה קרה? מה זה? מה?

לך תסביר עכשיו כל יום

לאנשים מה קרה.

אתה יודע מה זה עונש?

אתה לא יכול לצאת מהבית.

אבל לא הייתה לה ברירה. היא רוצה להשתחרר.

היא שמה.

היא שמה.

אחרי חודש אימא שלה מצלצלת אליי.

היא אומרת לי, אתה לא תאמין.

הגט בדרך לפה, בעשרת אלפים דולר.

מה קרה? מה השתנה?

מה היה?

אף אחד לא יודע.

אבל

היא אחרי חודש היא קיבלה את הגט.

עכשיו,

זה מויפס, לא?

רגע, רגע.

זה מויפס, לא?

לא? זה מויפס.

ואתה יודע כמה דברים כאלה נעשו על ידי כיסויירו של נשים?

עקרות ומחלות וצרות ובעיות? רגע!

אז אם נשים

רק רואות מה הכוח של מטפחת

שאישה צנועה כמו שהשם רוצה,

כמו שעם מותינו הלכו, כמו שהרב קניבסקי אמר,

שעם מותינו הלכו עם מטפחת,

ככה צריך ללכת.

וכשהיה שידוך

שהיא לא רצתה כיסוי ראש והחתן זה, ואם לא, הוא לא מסכים.

הוא אמר שהחתן צודק וצריך ללכת עם כיסוי ראש.

אז זאת אומרת,

יש מי שאומרים את הדברים,

וברוך השם יש בזה שיפור גדול.

תסתכל אצלי בהרצאות כמה נשים מגיעות עם כיסוי ראש.

אבל אתה, אני יודע, אתה לא רוצה כבר שיהיו עם פאות.

גם אני.

אבל בינתיים,

יש בעיה בין מה שהחברים שמכירים את

האחרון שהתירו לבין מה שקיים בפרו ובמדינות.

נכון, ידוע גם זה.

הרבנים שומרים את העניין ולא רואים את הדברים. כל הגדולים שהתירו פאה לשיטת האשכנזים לא התירו שום פאה מאלה שהולכים היום.

דהיינו,

כל הפאות האלה שהן ארוכות מתנפנפות או שהן חיות מנערות צעירות וכולי וכולי,

קאסטם ושמות שונים ושונים.

כל אלה ודאי פסולים,

ואם הפאה לשיטתם היא רק קצרה וניכרת,

אז יש מקום לאלה שאימותיהן נהגו ככה על פי הפוסקים שפסקו, ולא משנה עכשיו מה הדין ומה הלכה. אחרות

ודאי שעוברות עבירות,

ועל זה צועקים כולם, גם הגדולים שהתירו.

כן.

יש הרבה חנויות בבני ברק שמוכרות לא רק פאות ארוכות, גם דברים פסולים ואחרים,

אבל אין כוח ביד הגדולים להילחם מלחמה עם כל יחיד ויחיד וכולי,

ואין ידם תקיפה עד כדי כך.

אלא מאי?

אם יעשו הפגנה מול החנות,

ויעמדו עם שלטים יום ויומיים ושלושה,

ואז לא יהיה נעים להיכנס,

לא צריך לריב,

לא יהיה נעים להיכנס בשעה שזה, ויהיו מצלמות שיצלמו,

ממילא לא תהיה ברירה לחנות

אלא לעבור למה שמותר ולא למה שאסור.

אם היו עושים כן, אז זו דרך לגיטימית של מחאה

בדרך נימוסית ובדרך ארץ,

מתוך כאב על המצב, ויכולים למנוע.

אבל אם צועקים וזעזע, לא מזיזים שום דבר,

התקוטטות וחבל הזמן, חילול השם,

ומי שמתפרנס מזה זה מי שלא צריך.

מה?

נאמר לדמיין שזה לא צריך חנות של פירות, נו?

באורך 56 סנטימטר עם הכשרים שיש היום התעצמות. סדר הפגנה, נו. לא, על יד מישהו פותח לנו, הוא שם בוויטרין, שמענו את הדוגמה. החזיר תלוי מהרגל, שמענו, למה אתה חוזר? הבנו.

ונמלח כזה.

אבל מה אתה עכשיו עושה?

בהבדלות, אתה מוכן להעמיד הפגנה? מתי נשמע שההפגנה התקיימה? לא, בחנות הזאת היו משאירים בבני-ברקה.

תענה לשאלה. אתה מארגן הפגנה?

אני לא מוכן לבוא. לפני פורים או אחריהם?

אם כבר טובה אני בא. אני מביא אנשים מירושלים.

נו, בבקשה. בבקשה, נו. עוד לא יהיה בהפגנה.

מתי? מתי אתה? אני אדבר עם החבר'ה שלנו פה. בבקשה.

מתי?

אתה תודיע לי? כן. ברגע שתודיע לי יום לפני, אני אשים באתר שופר.

מחר תהיה הפגנה לפני הכנות כך וכך.

יגיעו כמה שאתה אומר, שני אנשים או שני אוטובוסים או מה שתגיד.

נכתוב, נצלם

ונעלה את זה לאתר. בסדר?

בסדר. הנה, אתה רואה, אני עוזר לך.

הכול, גם השירים שלו.

מי שמופיע מעורב הוא פסול, נקודה.

לא צריך יותר מזה. הוא מופיע בלי מחיצה, רב. הוא מופיע בלי מחיצה, חופשי. אפילו אם היה מופיע עם מחיצה, עשו. לא, אבל אני שואל סתם ככה. ולא רק זה, הוא גם שר שירים פסולים,

שירי עגבים ושירי נשים. אבל כיום הוא מרקיד מעורב גם בלי מחיצה? סתם. זה לא מעניין. אתה מדבר עכשיו, אני אומר לך שאסור לשתות מים.

אתה אומר לי, וג'ריקן מותר?

עזוב אותנו מהדברים האלה, מרקיד. רוקדות לפניו נשים. זה בסדר? מותר?

הוא מרקיד ונשים לפניו. מותר?

זה מה שהוא עושה. בחלק מההופעות צילמנו ותיעדנו.

הבנת?

והוא גם חרטט את כולם בפתח תקווה,

שכאילו הוא ביטל את ההופעה בציוויו של הרב עובדיה יוסף,

אחרי שיצאתי נגד ההופעה שהוא הולך להופיע שם בהצגה שלו,

כן?

שהיא נקראת שונא מתנות יחיה. יחיה, שונא מתנות, כן?

אז הוא עשה.

והוא שיחק אותה כאילו הוא צדיק, והנה הוא חזר בתשובה וביטל בלגדל רקדנים ורקדניות. ואחרי זה הוא מופיע עם רקדנים ורקדניות.

כמו שהיה בהרצליה ובמקומות אחרים.

אז מה?

זה הכל בלוף. זה אדם שקרן משורשו.

זהו.

אם אדם יכול לעלות לרדיו ולשקר,

ליד הרב עובדיה ולשקר, בכל מקום לשקר.

לרב רצבי חתם ושיקר.

הכל שקר אחרי שקר כל הזמן. אז מה אתה רוצה?

וניתנה לו הזדמנות ועוד הזדמנות.

אתה יודע מה? תנצל.

גדול דור,

נותן לך במה,

שם אותך לידו, בירך אותך, נתן לך צ'פחות,

סידר אותך כמו שאומרים.

תמשיך עם זה.

אתה אחרי שלושה ימים כבר מזייף.

אז מה נשאר?

הוא כמו כל הזמנים, רק שהוא גם שקרן.

גם הרבה זמרים שקרנים, לא רק הוא.

אבל הוא ידוע לשמצה.

כן.

מה עם שווקי? שווקי פסול לגמרי, הרב עובדיה כבר פסל אותו לגמרי.

ודאי, ודאי, חזר.

חזר על מעשיו הרעים.

מה?

כובעים זה פאה.

כובעים?

כלומר, פאה וכובע.

אם הכובע מכסה את הראש

ויוצאת פאה מכאן ומכאן מאיזשהו מקום, אז צריך לשאול שאלה של פוסק ספרדי,

שיגיד מה מותר, מה אסור.

רק שאי אפשר לפוסק את השירות של החנויות.

לגבי?

חנויות שמוכרים את הדיסקים הפסולים, כבר כתב הרב רצבי בתשובתו,

שאסור לקנות בהם, והם מסייעים

לעוברי עבירה, והם בכלל מחטיאי ערבים.

כן.

כן.

זה בעניין צולדן.

מה הכוונה לזמן העמידה בינה יתרה?

מה שניתן לאישה בעינה יתרה,

בעניינים שהיא צריכה בשביל לכלכל

את בני הבית וכל הדברים האלה, הקדוש ברוך הוא נתן לה בינה יתרה.

ואתה רואה שיש לה דקדוקים בהוויות הבית וסידורו וחפצה של הילדים וכו' וכו'.

לנהל מערכה כזאת כל היום מול כל אלה שמסתובבים ככה וככה,

צריך בינה יתרה.

זה לא כל כך פשוט.

מה זה במה יחסו לדת?

מה זה דת?

דת. דת.

של מה?

שאם היא יודעת להבדיל

בין דבר לדבר בעניינים האלה כדי להביא את הבית על יישובו.

עזר כנגדו.

אם זכה, עזר. אם לא, כנגדו. אז היא יודעת איך לכלכל מעשיה בשביל להיות עזר

לבעל להשלים את תכליתו.

כן, אני מודה לכם על זה שפשוט יש לי כמה דברים שאני עוד צריך לעשות הערב.

אני מברך אתכם כולכם בכל מיני דמיטב,

שהישיבה תעלה ותשגשג ושיהיה לכולם הצלחה בכל ויחון אותנו השם בדעת,

בבינה ובהשכל וביראת חטא אמן.