כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן
- - - לא מוגה! - - -
מסופר על בעל בית הלוי
בצעירותו הסתובב בבית הקברות בעיר בריסק
וראה שני קברים צמודים,
על מצבה אחת חרוט הפסוק כפה
פרסה לעני,
ועל המצבה השנייה סמוכה חרוט
המשך הפסוק וידיה שלחן לאביון.
והדבר היה פלא בעיניו.
אמר לעצמו שהוא חייב לברר פשר הדבר.
הלך לראש החברה קדישא,
שאל אותו על הדבר.
חיפש עליו בפנקסים הישנים אודות שני האנשים הקבורים שם,
ומצא דבר מעניין מאוד.
שני האנשים הללו היו שותפים בעסקיהם.
שניהם היו נדבנים גדולים מאוד,
ומחלקים מרכושם ממון רב לצדקה.
והנה, נהפך עליהם הגלגל, ונפלו בעסקיהם.
הדבר עורר פליאה גדולה בעיני כל.
הושיבו בדין מיוחד לבדוק בשל מי הצרה זאת.
לאחר בדיקה לא מצאו מענה אחר,
אלא שהם הפרישו יותר ממה שהיו חייבים
למעלה מחומש, ולכן נענשו.
ועל כן גזרו עליהם שלא יפרישו יותר מחומש מממונם.
והנה, כל יום באו אליהם עניים,
התחננו על נפשם,
והם לא יכלו לסרב,
ונתנו להם כיד הטובה עליהם.
אך הסכום הגיע כבר לקיצו,
ולא ידעו מה לעשות.
לאחר מחשבה החליטו שניהם שכל הפסק
היה רק על ממון,
אבל לא על חפצים.
על כן החלו לחלק כלי ערך שהיו בביתם.
נתנו את גביע הזהב,
חנוכיה,
תמונות יקרי ערך,
ורוקנו את ביתם.
לפתע הגיעו שני עניים מרודים,
אבל נגמר להם הלתת.
הצטערו מאוד הנדיבים, איך ייתכן להשיב פניהם ריקם?
לפתע נשמע קולו של השמש מהמטבח, מצאתי, מצאתי.
מתוך הכלי של הסוכר
יש כפית מזהב.
שמחה גדולה הייתה להם שיש להם מה לתת.
אך שני העניים לפניהם.
מה עשו?
חילקו את הכפית לשניים.
כפה
פרסה לעני,
בידיה של היכל האביון
את הכפית, החלק העליון,
נתנו לאחד
ואת הידית
נתנו לשני.
המעשה הזה עורר רעש גדול בעיני הקהל,
ועשו תפילה מיוחדת עליהם,
שהשם יחזיר להם את עושרם.
וכך היה כשנפטרו,
חרטו על קבריהם את שני חלקי הפסוק
על שם המעשה האדיר שעשו.
כפה
פרסה לעני,
וידיה של היכל האביון.