אמריקא,אמריקא - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים אז פעם שאלה מטרונית האחת את רבי עקיבא אמרה לו

הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים צריך לתת חוכמה לטיפשים אמר לה אני אשאל אותך שאלה אם באים אצלך עשיר ועני ללוות כסף למי תלווי לעשיר או לעני אמרה ודאי שלעשיר אמר לה למה העני זקוק יותר אמרה לו העשיר יש לו מאיפה להזיר

אמר לה ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר אם הקדוש ברוך הוא ייתן חוכמה לטיפשים לאן הם ילכו? לכדורגל למועדונים לאן הם ילכו? לטמפלוויזיה אבל אם אני נותן חוכמה לחכמים הם יודעים איפה להשתמש אהה אני שומע כל מיני שמועות על כל מיני רבנים שיכולים להיות המשיחים הבאים

גם בחסידות חב״ד אם יש מספר רבנים איזה בעיה אנחנו עובדים אחרי החברה המון המון שנים ומה עם כל בבלק? קודם כל אתה יכול להוציא תעודת בלש יש לי חבר שהוא רוצה להיכנס לישיבה נפלא עכשיו הוא במאבק גדול עם ההורים הם לא נותנים לו להיכנס לא מוכנים לשמוע על זה הוא היה כבר בישיבה תקופה מסוימת ועזב בגלל ההורים בן כמה הוא?

צריך להיות בן 21 זה ילד?

ילד כן זה אבא עם שלושה ילדים כולנו עוד ילדים

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב הזה יהיה להצלחת אייל בן זהבה ואופירה בת אהובה

שיזכו לבריאות איתנה ויזכו לעלות ברוחניות

להצלחת נעמי בת רחן ויוסף בן אהובה וכל משפחתם

יזכו לזיווגים הגונים וחזרה בתשובה שלמה חזי יחזקאל בן ז'נט ועוז עזרא בן ז'נט חזרה בתשובה שלמה

לרפואת זכריה בן סלם רפואה שלמה לרפואת גיתי בן גשא

לרפואת שרה רסי הבת מרים לרפואת יוסי יוסף חי בן אתי אסתר שבאבו

רפואה שלמה לכולם

ובכן יהודים יקרים אנחנו נלמד קצת היום איך אפשר להיות חכמים

ואתה תדבר על כל חכמי לב אשר מילא טיב רוח חכמה

בכתוב הזה נמצא תואר חכמי לב

וכן ועשה בצלאל וההוליה וכל איש חכם לב

ועדיין אנחנו לא יודעים מה פירושו של התואר הזה

מי זוכה להיות נקרא בתואר זה חכם לב

אכן ממה שאומר הכתוב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה

אנחנו למדים שלב חכם צריך להכין האדם בכוחותיו שלו

ומי שיהיה לו לב חכם אז השם ייתן לו חכמה

אז את ההכנה להגיע ללב חכם אנחנו צריכים לעשות

בלב כזה נותן הקדוש ברוך הוא חוכמה

ואנחנו רוצים לדעת מי זה החכם לב שהקדוש ברוך הוא נותן לו חוכמה

יש לכם הצעות

מי זה חכם לב?

איך משיגים את המעלה של חכם לב?

יש פה חכם לב?

לא חכם בראש, חכם לב

מי שרוצה את החוכמה,

מה זה רוצה את החוכמה?

מבקש, שואף

מבקש ושואף, מה זה מבקש ומה זה שואף?

שואף משתוקל ומבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לו את זה מה?

זאת אומרת הוא עומד בחלון, מבקש,

שואף ומשתוקק או בבית כנסת

מה הוא עושה באופן מעשי?

לומד

כמה לומד?

כמה שאפשר, כמה שיותר

אם הוא משתוקק, אז כמה זה משתוקק?

גם כמה שיותר כמה זה שיותר כמה שיותר הוא יזכה להיות חוכמה כמה זה יותר?

הם אומרים כאן 24 שעות,

גם בשינה.

כן?

ואתה מכיר מישהו בעזריה כזה?

יש הרבה כאלה. הרבה, אה?

בלי עין הרע? טוב, תכף נראה.

אמר הכתוב,

ואדוני נתן חוכמה לשלמה כאשר דיבר,

וממנו נבין את הדרך לזכות בחוכמה.

למה נתן השם חוכמה לשלמה,

ובמה זכה לכל זאת?

כתוב בפסוק,

בגבעון נראה השם אל שלמה,

ויאמר אלוקים,

שאל מה אתן לך?

מה הוא ביקש?

ונתת לעבדך לב שומע להבין בין טוב לרע.

ויאמר אלוקים אליו, יען אשר שאלת את הדבר הזה,

ולא שאלת לך ימים רבים,

ולא שאלת לך עושר,

הנה עשיתי כדבריך,

הנה נתתי לך לב חכם ונבון.

אז זכה שלמה המלך לקבל לב חכם ונבון.

וזה למה?

משום שהייתה לו תשוקה רבה לחוכמה,

והוא כה השתוקק על החוכמה עד שוויתר על עושר ואריכות ימים,

ואפילו כי עושר החיים חשוב מכל,

אך ידע כי חיים בלי חוכמה אין להם ערך כלל.

אז הנה אתה מבין שצריך להשתוקק,

ואנחנו עדיין לא מוצאים את שלמה המלך,

למרות שיש פה הרבה חכמים,

במושב עזריה.

אז כנראה זה לא מסוג ההשתוקקות

של שלמה המלך.

והקב' ברוך הוא התפעל ממנו.

מה זה התפעל ממנו?

והוא נתן לו.

ומן הסתם, כמו שאתה אומר, יש הרבה בחלון והרבה בבית הכנסת,

שאומרים שהם משתוקקים ורוצים חוכמה,

ועדיין, מאז ועד היום, לא יצא שלמה המלך.

אז כנראה משהו חסר לנו בהבנה.

מכל מקום,

הקב' ברוך הוא נתן לו גם עושר וכבוד.

באריכות ימים הוא אמר לו, זה בתנאי אם אתה תלך בחוקי התורה כמו שהלך דוד אביך.

אז בזה הוא לא עמד בדיוק, לכן הוא חי רק חמישים ושתיים שנה.

אבל העושר והכבוד, המתנה שנתן לו הקב' ברוך הוא, בגלל שהוא שאל את החוכמה,

אז זה הוא קיבל בלי התניה, בין אם הוא יהיה בסדר או לא בסדר. וכל ימיו היה בעושר אדיר שעוד לא היה כמוהו,

ועם חוכמה ועם כבוד רב,

ועד גיל חמישים ושתיים. מתי הוא קיבל את המלוכה?

בגיל שתיים עשרה.

והוא מלך

ארבעים שנה.

אז השם ראה שהוא שאל את הדבר הזה, ולא שאל ימים רבים, ולא שאל עושר.

אמר לו, הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך, נתתי, זה לשון מתנה,

לב חכם ונבון.

והוא רצה להשכיל לדעת לשפוט משפט.

השם נתן לו כזאת חוכמה, שכשהוא קם

מהחיזיון או מהחלום שלו,

הוא הלך בדרך,

והוא שמע את הציפור מצייצת והוא הבין מה היא אומרת.

הוא שמע את הכלב נובח, הוא ידע מה הוא אומר.

ואז הוא ידע שהבקשה שלו התמלאה.

מכל מקום,

שלמה המלך ידע שחיים בלי חוכמה אין להם ערך כלל.

אז לא עניין אותו אם יהיה לו עושר,

לא עניין אותו אריכות ימים,

לא עניין אותו כבוד.

עניין אותו חוכמה, אם לא תהיה לו חוכמה לא שווה כל החיים.

אין ערך.

כמו שכותב הרמב״ם

בהלקוט רוצח,

פרק ו׳

בחיי בעלי חוכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה הם חשובים.

אלה שהם חכמים,

שהם בעלי חוכמה ואלה שמבקשים חוכמה,

בלי תלמוד תורה זה נחשב להם מיתה.

אז זה לא מצב שהם מבקשים כמה שיותר,

אלא אם יש רגע שהם לא עוסקים בחוכמה זה נחשב להם מיתה.

כאילו הוא מת.

זה באמת דבר פשוט?

מדוע?

כמה בן אדם חי?

אדם חי בסך הכל רגע אחד.

כי אני חי את הרגע. מה עם הרגע הקודם?

הוא מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה לי עוד רגע, מה עם הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא. אז כמה אני חי?

רגע.

ואם יהיה לי עוד רגע, מה עם הקודם?

מת. מה הבא? עוד לא בא? כמה אני חי? רגע.

אז מה אני חי בעצם?

רגע

ועוד רגע ועוד רגע.

כל רגע זה חי.

אם אני לא מנצל את זה, אני מת.

הרגע מת.

לא ניצלתי אותו.

אם ניצלתי אותו בחוכמה, הוא חי לנצח הרגע.

הרגע הזה הוא נצחי.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך להבין שאצל החכמים והמבקשים של החוכמה, בלי תלמוד תורה, זה נחשב להם מיטה ממש.

על כן שאל שלמה המלך אך ורק חוכמה,

ובעבור זה הוא זכה לזה.

ומכאן אנחנו לומדים עכשיו מה זה לב חכם.

לב חכם מהו?

תשוקת החוכמה מזכה את בעליה בחוכמה.

שהלב משתוקק,

אבל לא סתם משתוקק.

שהוא לא עוזב את התורה,

והוא כל הזמן רתוק אליה.

אדם צריך לבקש חוכמה,

ואם יבקש באמת,

באמת,

לא בשביל שיהיה לו תואר חכם,

ולא שבגלל שהוא יהיה חכם אז יהיה לו גם ממילא עושר וכבוד.

לא, כי את זה בחן הקדוש ברוך הוא לפני שנתן לו חוכמה לשלמה.

הוא בחן האם הוא רוצה את החוכמה בשביל התוצאות הנלוות לה,

שזה ודאי עושר וכבוד,

או שזה יהיה נטו חוכמה.

אצל שלמה זה יהיה נטו חוכמה.

לא עניין אותו אם יהיה לזה מעלות נלוות.

אז לכן, אם יבקש באמת חכם לב ייקרא שמו, והקדוש ברוך הוא אמר בתורתו, הבטחה

ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה.

יש פסוק שהקדוש ברוך הוא יאהב חוכמתה לחכימין.

הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים.

אז פעם שאלה מטרונית האחת את רבי עקיבא,

אמרה לו, הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים?

צריך לתת חוכמה לטיפשים.

אמר לה, אני אשאל אותך שאלה,

אם באים אצלך

עשיר ועני ללוות כסף,

למי תלווי?

לעשיר או לעני?

אמרה, ודאי שלעשיר.

אמר לה, למה העני זקוק יותר?

אמרה לו, העשיר יש לו מאיפה להחזיר.

אמר לה, ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר.

אם הקדוש ברוך הוא ייתן חוכמה לטיפשים,

לאן הם ילכו? לכדורגל,

למועדונים.

לאן הם ילכו?

לטמבלוויזיה.

אבל אם אני נותן חוכמה לחכמים,

הם יודעים איפה להשתמש איתה.

אז לכן הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים.

בשיעור בביקוש אחר החוכמה,

טוב, איך נדע כמה זה נקרא ביקוש ותשוקה?

כמה זה?

לומדים את זה מהצד הרע.

לאמן היו 127 מדינות שכל האזרחים היו משתחווים לו כמו שטיח פרסי.

אבל היה אחד שלא הסכים להשתחוות לו.

קראו לו מרדכי היהודי,

שהוא לא קם ולא זע ממנו.

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

וכשהיה רואה אותו, המן היה מתפוצץ מכעס

והיה אומר, וכל זה איננו שווה לי.

מה שכל העולם שטיח פרסי ואני יכול לדרוך עליהם לא שווה לי אם זה מרדכי לא משתחווה.

זאת אומרת ההשתוקקות שלו הייתה שלא יהיה אחד

בכל 127 המדינות

שלא ישתחווה לו.

הבנתם עד איפה זה?

אם בן אדם ירצה ויחפוץ ללמוד תורה,

לעסוק בחוכמה האלוקית,

עד כדי כך

שלא יישאר דבר אחד שהוא עדיין קשה לו,

זה נקרא השתוקקות לחוכמה.

שכל דבר הוא רץ לברר ולדעת ולא מניח דבר.

כמו שפירש הגאון מווילנה

את המשנה, אם אין קמח אין תורה.

אז הוא אומר, מה זה אם אין קמח אין תורה?

אם התורה אצלך היא לא כמו קמח,

קמח,

כשמעבירים אותו בנפה,

אז כל גרגיר וגרגיר של קמח נופל למטה בפני עצמו.

אם כל דבר בתורה, כל פירוש, לא מבורר לך כמו קמח,

ועדיין יש לך איזה גושים כאלה שלא ירדו בנפה,

זה לא תורה עדיין.

אם אין קמח,

אין תורה.

אתם שומעים איזה ביקוש צריך להיות?

והגאון מווילנה אמר,

שהוא מכל התורה שהוא למד, כולל הסוד וכולל הפשט והרמז והמדרש והכול,

נשארו לו מכל התורה שלוש קושיות.

ואחת מהן זה פרה אדומה,

שגם שלמה המלך לא השיג.

ועוד שתי קושיות.

זהו.

כל שאר התורה הייתה נהירה וברורה לו.

זה השתוקקות לחוכמה.

הוא בגיל שש כבר נתן דרשות בשתי בתי כנסת.

בגיל שבע הוא גמר את כל השאס.

בגיל שמונה הוא גמר את הקבלה.

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה לו מה להוסיף.

זה היה הגאון מווילנה.

בגיל שלוש עשרה הוא הגיף את החלונות ולא רצה לראות יותר את הרחוב, והיה לומד לאור נרות.

ומה הוא היה אוכל?

פת שרויה במים כמו ציפור.

והיה שולק את זה בשביל לא להנות.

ובערב אותו דבר.

וכמה היה ישן?

כל שש שעות חצי שעה.

כדי שלא יטעמת עם מוות.

כמו שינת הסוס.

זה נקרא להשתוקק לתורה?

ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה.

ורצו לבוא אליו מגידים מעולם האמת ללמוד איתו והוא לא הסכים.

מלאכים רצו ללמוד איתו, הוא לא הסכים.

רק בכוחו ובעמלו.

כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום על עצמו, אף תורתי

שעמדה לי באף.

אז זאת אומרת, זה נקרא השיעור של אדם שצריך לבקש חוכמה בשביל שהקדוש ברוך הוא ייתן לו חוכמה בלי מגבלה.

בואו נראה עד כמה צריך להשתדל להשיג את החוכמה.

עכשיו נראה כמה צריך לא להשתוקק, כמה צריך להשתדל.

לומדים את זה מיהושע בן ינון,

שהוא נבחר להיות מלך על ישראל במקום משה רבנו עליו השלום.

בזכות מה הוא זכה, יהושע בן ינון?

יהושע בן ינון זכה בזכות שכתוב עליו בפסוק

איש אשר רוח בו.

מה זה אומר?

איש אשר רוח בו.

לנו אין רוח, גם אנחנו יש לנו רוח.

מה הכוונה איש אשר רוח בו?

מפרש אספורנו.

מוכן לקבל אור פני מלך חיים.

כעניין שכתוב,

ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה.

זאת אומרת,

הכלי קיבול שלו, הלב שלו,

מוכן לקבל פני אור מלך חיים.

זה הייתה רוחו.

כל הזמן מוכן לקבל, לקבל, לקבל, לקבל, לקבל, לקבל, לקבל. כל הזמן.

מוכן לקבל אור פני מלך חיים.

כמו שכתוב, לב כל חכם לב נתתי חוכמה.

הנה מוכח לפי דברי אספורנו מה שביארנו את הכתוב,

כי חכם לב זה מי שמוכן לקבל

אור פני מלך חיים.

וזו הייתה המעלה של יהושע בן נון.

רש״י אומר שכל ארבעים יום

שעלה משה רבנו להר סיני,

המתין לו יהושע בן נון למרגלות ההר ונטה שם את אהלו.

וכל כך למה?

אלא כדי שמיד ברדת משה רבנו מן ההר,

יוכל מיד לשמשו,

כי כתוב גדול שימושה מלימודה,

לשמש את התלמיד חכם,

להיות במחיצתו,

לראות באורחותיו.

זה דבר גדול מאוד והשימוש יותר גדול מהלימוד.

עזב יהושע את ביתו ואת כל ישראל,

והכל בשביל רווח של כמה רגעים סבורים,

שזה מהלך

מההר עד מחנה ישראל, היה יכול להמתין

ולבוא ברגעים האחרונים.

והמהלך הזה, ברגע שמשה יורד, היה הולך את הדרך, כמה היה מפסיד, כמה רגעים.

אבל לא,

זו הייתה ההשתדלות שלו להיות צמוד,

צמוד למשה רבנו.

עליו נאמר,

לחם אבירים אכל איש.

זה יהושע בן ננון,

שירד לו מן כנגד כל ישראל.

לחם אבירים זה המן שירד מן השמיים, שמלאכי השרת אוכלים אותו בעולמות העליונים.

אכל איש, מי זה האיש?

זה יהושע בן ננון.

וירד לו מן כנגד כל ישראל.

מה הכוונה? האם ירדה לו כמות כמו שירדה לכל ישראל,

אם להם ירד מיליארדים,

אז גם לא?

לא.

אלא מה?

הכוונה היא, כשעושים נס כמו ירידת המן,

אז כל מי שנמצא בתוך הכלל אוכל מקערת הכלל,

והוא לא צריך בזכות פרטית,

כי המן יורד בזכות הכלל כולו.

הזכות של כלל ישראל גרמה שמגיע להם מן,

ואז אם יש ביניהם גם מי שלא ראוי לאכול בזכות פרטית,

הוא נהנה מהקערה של כולם, מה שנקרא.

אבל אם הוא יהיה באופן פרטי,

לא יהיה ראוי לקבל נס כזה שירד לו מן מן השמיים.

אבל מי שנפרד מן הכלל,

אפילו מתרחק במקצת מהם,

הוא כבר צריך זכות עצמית,

כיוון שהוא אינו אוכל משל הכלל.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שיהושע בן נון זכה לאכול

בזכות פרטית וירד לו מן כמו שירד לכלל.

כמו שכלל ישראל היו ראויים לזכות הזאת,

הוא באופן פרטי היה ראוי לזכות הזאת.

ולמה התעכב במקום ההוא כשאין לו מה לאכול שם?

נמצא, שמה שהשם שיבח את עם ישראל,

לכתך אחריי במדבר,

בארץ לא זרועה,

והשם משבח את עם ישראל שמיליונים יצאו למדבר עם ילדים, תינוקות,

בלי לקחת מזון מספיק,

וסמכו על הקדוש ברוך הוא,

זה שבח גדול.

אז למה הם הלכו?

כי הם הלכו אחרי השם, מי שהולך אחרי השם

לא דואג לאוכל ולא דואג לשום דבר, הולך אחרי השם בלי שום חשבון.

כך עשה יהושע בן ינון כשהלך אחרי ריבו למדבר,

להמתין לו מתחת להר, ולא דאג לאוכל.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לו מן כמו לכלל ישראל

וזה שלא יפסיד רגע אחד מן החוכמה.

שמעתם מה זה להשתדל?

זה נקרא להשתדל.

זאת אומרת אתה מגיע לכולל לפני כולם והולך אחרי כולם ולאן אתה הולך? ללמוד.

זה נקרא אדם חכם לב שמשתוקק.

אדם כזה השם מבטיח לו אני אתן לך חוכמה.

וכשהשם נותן חוכמה חביבי זה לא צחוק, זה לא חוכמה שכלית.

זה לא כמו שאתה עם השכל מנסה להבין דברים, לא.

זה מתנה.

כשהתעורר

שלמה המלך הוא הבין את שיחת החיות,

שיחת האילנות, שיחת כלים.

הוא הבין את כל מה שמתרחש בכל הבריאה כולה.

חוכמה טבעית, חוכמה רוחנית, חוכמה אלוקית, כל החוכמות היה לו.

כתב הרמב״ן,

מה הייתה המדרגה של יהושע בן נון ביחס לכל חכמי ישראל שהיו באותו הדור?

כותב הרמב״ן בפרשת שלח,

שסדר שמות המרגלים היה על פי מעלתם.

אז המרגלים נמנו.

הראשון, השני, השלישי, הרביעי,

החמישי וכו'. מה הייתה המדרגה שלו?

הוא נמנה החמישי.

ובעל הטורים כתב, ראשי בני ישראל המה,

מדובר שהיו כולם שרי החמישים.

אז אם היו שרי החמישים,

היו גם שרי מאות

והיו גם שרי אלפים.

בכמה הם היו?

עוד 6,600,

והארבעה שקדמו לו

אז 6,604 היו יותר גדולים מיהושע בן נון בדורו.

אז למה הוא זכה?

אם היו יותר גדולים ממנו כל כך הרבה, למה הוא זכה?

אלא הייתה לו מעלה שלא הייתה לאחרים.

איש אשר רוח בו,

בזה הוא היה גדול מכולם.

ומה אמר אספורנו?

מוכן לקבל פני אור מלך חיים.

נמצא שבעלת הביקוש לבקש,

לבקש את השם, לבקש חוכמה, לבקש תורה,

אבל לבקש בסוג ביקוש כזה,

זו הגדולה מכל המעלות שבעולם.

בגדול היה כוחו של יהושע בן נון בזה.

רוב חכמים, זיכרונם ברכה, מספרים לנו במסכת נידע

עמוד עין.

תנא רבנן.

12 דברים שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושע בן חנניה,

ואחד מהם, מה יעשה אדם ויחכם?

אמר להם, ירבה בישיבה

וימעט בסחורה.

אז אדם כזה צריך להרבות בישיבה, לשבת וללמוד וללמוד בישיבה,

וימעט בסחורה רק כדי מחיה.

אמרו לו, הרבה עשו חן

ולא הועיל להם, הרבה ישבו בישיבה והרבה למדו והרבה טרחו,

ולא עלתה בידם,

והם לא נהיו חכמים גדולים ומפורסמים.

מה ענה להם?

אלא יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו,

שנאמר,

כי ה' ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

חוכמה זה מתנה שה' נותן.

השם ייתן, ייתן זה לשון מתנה.

השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

אז כתוב שהוא אמר להם, לעניין החוכמה ירבה בישיבה,

אבל הוא לא הסביר להם כמה צריך להתפלל.

אבל נשאלת עוד שאלה.

למה הוא אומר להם בכלל ירבה בישיבה,

אם זה תלוי גם בתפילה?

אז הפירוש הוא זה בלי זה אי אפשר.

צריך גם ישיבה וגם תפילה.

טוב,

אחרי שבן אדם כל כך משתדל ורוצה להחכים,

צריך עדיין תפילה ורחמי שמיים.

אז איזה סוג תפילה הוא צריך להתפלל?

לומדים את זה גם כן ממישהו.

הגמרא בתמורה ט זן אומרת.

לומדים את זה מתפילתו של עתניאל בן כנז.

ויקרא יעבץ לאלוקי ישראל לאמור

אם ברך תברכני והרבית את גבולי והייתה ידך עמי

ועשית מרעה לבלתי עוצבי,

מפרשים חכמים מה הכוונה שלו בתפילתו זו.

אם ברך תברכני, הוא אמר לקדוש ברוך הוא, בתורה.

והרבית את גבולי זה לא עוד חמש דונם אלא בתלמידים.

והייתה ידך עמי הכוונה שלא ישתכח תלמודי מלבי, מה שאני לומד שאני אזכור.

ועשית מרעה, זה לא מספיק ללמוד לבד, אלא שהזדמנו לי רעים כמותי. אני רוצה כאלה שיש להם השתוקקות ללמוד כמוני.

לבלתי עוצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות.

אם אתה עושה כן, מוטב.

ואם לאו,

הריני הולך בנסיסי לשאול.

אם השם לא תתן לי את בקשתי, הריני מת בעצבוני.

מיד ויבא אלוקים את אשר שאל.

הנה, הוסיפו החכמים, זיכרונם לברכה, תיבה שלא מופיעה שם בטקסט,

בפסוקים.

מה כתוב? מיד ויבא אלוקים.

וזה לא נרמז בקרא בפסוק.

כי מאחר שאמר, אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו,

הריני הולך בנסיסי לשאול, כלומר,

ששלמות החוכמה היא עניין של חיים ומוות בשבילו. אם אתה עושה כך, את התנאים האלה,

אני יכול לחיות.

אם אתה לא עושה כך, אני לא יכול לחיות. אז מתי זה יקרה? מיד.

לכן הוסיפו החכמים, שזה עניין של חיים ומוות בשבילו.

ועל ידי בקשה כזו, הקדוש ברוך הוא נותן מיד.

גם הקדוש ברוך הוא נותן מיד.

ככה צריכה להיות הבקשה של מי שחשקה נפשו בתורה,

מאת הקדוש ברוך הוא שיחון אותו בתורה.

ועליו לחוש בכל נימי נפשו,

כי אם הוא זוכה, לתורה מוטב,

ואם לא, חלילה, הוא הולך לשאול בלי תקווה.

מי שמבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא, שירחם עליו.

בהרגשה כזאת, נענה מיד.

זה מה שאמר הפסוק בתהילים.

אנוכי השם אלוקיך,

המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ועמלאהו.

ופרשו רשי והאיבן העזרא,

שהכוונה על התפילה,

הרחב פיך ושאל ככל אשר תוכל ואמלאהו מיד.

ותשמעו ממי עוד מצאנו דוגמה כזאת.

איוב,

שמתו לו עשרה ילדים ביום אחד,

והיה לו שחין בכל הגוף,

והפסיד את כל ממונו,

ונפל מרמה של חיי העולם הבא בעולם הזה,

להאדם הכי מצטער ומיוסר בעולם.

ייסורי איוב.

זה התיאור המקסימלי לייסורים בעולם הזה.

איוב במצבו הנורא והאיום, בייסורים העל-אנושיים,

למה? כי השם אמר לשטן,

אתה יכול לפגוע באיוב,

אבל תדאג רק דבר אחד, שהנשמה שלו לא תצא.

כתוב שהעונש של השטן היה יותר קשה משני איוב.

השם אמר לו כאילו שבור חבית

ושמור יינה.

אני מרשה לך לשבור את החבית,

שיהיה בה מלא חורים,

ותדאג שהיין לא יצא.

אתם יודעים מה זה שאחרי זה שבור לשמור כל הזמן שהיין לא יצא?

הוא אמר לו אתה תביא לו איסורים של יציאת נשמה,

אבל אתה תדאג שהנשמה לא תצא.

אתם מבינים איזה ייסורים הוא סבל, של יציאת נשמה.

לא פעם אחת,

כל הזמן.

עכשיו,

היה צריך לבקש אז איוב מהקדוש ברוך הוא, בטחינה ובבכי,

להיפטר מהייסורים.

ואולי היה צריך לבקש שיחזור למצבו הקודם,

שהיה עשיר מופלג, משופע בבנים,

שהיה לו כבוד אדיר.

אבל הוא לא ביקש דבר כזה. מה הוא כן ביקש?

מי יתנני

כי ירחי קדם,

כי ימי אלוה ישמרני.

מה זה ירחי קדם?

איזה הם ירחים שאין בהם שנים?

ירחי לידה.

אז הוא רצה לחזור למצב כמו שהוא היה בבטן של אימא.

מה יש שם, בתוך הבטן? מה יש?

דרש רבי שמלאי למעוולה דומה במעי מו,

נר דלוק על ראשו,

הכוונה לנשמה,

וצופהו מביט מסוף העולם ועד סופו.

ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים

שנאמר מי יתנני כי ירחי קדם.

ומה יש שם? יש מלאך שמלמד את התינוק את כל התורה כולה,

והוא צופה מסוף העולם ועד סופו. אז מי הרבה של התינוק?

מלאך.

ומה הוא מלמד אותו? את כל התורה.

וזה מה שאנחנו אומרים, חיי עולם נטע בתוכנו.

כל התורה נטועה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

וכל מה שאנחנו צריכים בעצם היום זה להוציא את הנטיעות האלה שנטועות בנו החוצה.

אז את זה הוא ביקש, איוב, בתוך הייסורים שלו.

הוא ביקש את תכלית השלמות והטוב של ירחי קדם כעובר במעי מו,

שזה כמו חיי העולם הבא ממש.

וכך צריך לבקש,

וזוהי תפילה שבכוחה נענה האדם.

אלישע הנביא אמר לאשת עובדיה,

כלים רכים אל תמעיטי.

אשת עובדיה,

היו עליה חובות גדולים שהנושה בא לקחת את הילדים שלה,

הבן של אחאב רצה לקחת את הילדים שלה בעבור,

שהיא לא משלמת את החובות,

ולמכור אותם לעבדים.

אז היא הלכה

וביקשה מאלישע הנביא,

אחרי שעובדיה, בעלה שנפטר,

אמר לה שהיא תלך ותבקש מאלישע שיציל אותה.

מה הוא עשה, עובדיה? בא אליה הביתה ואמר לה, מה יש לך בבית?

אז היא אמרה לו שיש לה קצת שמן.

אמר לה, טוב, אז תאספי את כל הכלים הריקים, אל תמעיטי.

תביא מיליון, שתי מיליון,

חמש מיליון, עשר, כמה שאת יכולה, תביא כלים, אל תמעיטי.

הלכה לשכנים,

כל הילדים מחפשים כלים, כלים, כלים.

ואמר ששמן יתמלא על פי נס ויתרבה בלי גבול.

אבל את הבית קיבול האדם צריך להכין.

זאת אומרת, היא הייתה צריכה להכיל את הכלים כדי שיקבלו את השמן שבא בנס.

וכאשר אמר הנער,

אין עוד כלאי, עמד השמן.

זאת אומרת, ברגע שהבית קיבול הסתיים,

נגמר הסיפור.

אין יותר אפשרות לתת.

כך צריך אדם להשתדל בכל כוחו להתפלל לשם שייתן לו חוכמה, דעת ותבונה בלי הפסקה.

שהבית קיבול יהיה בלי סוף.

ואז השם ממלאהו, בלי גבול,

פתח פיך,

בא מלאהו.

אברהם אבינו כך עשה.

הוא לא שאף רק לעבוד בכוחותיו,

ולא רק במקומו,

אלא בכל העולם כולו.

והקדוש ברוך הוא נתן לו את כל אשר דרש, הוא ביקש.

לכן כתוב, מנוח ועד אברהם עשרה דורות,

שהיו בהן ומכעיסין לפני הקדוש ברוך הוא, עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם.

אתם מבינים מה הוא לקח?

הוא לקח את כל מה שהיה מגיע לעשרה דורות.

את כל מה שהיה מגיע להם סייעתא דשמיא הוא לקח לעצמו לבד.

נו, מי יש לו שאיפות בעזריה כאלה?

ואתם יש לכם שם של מושב? חבל על הזמן?

כשהשם עוזר לכם.

אז אתם צריכים רק לבקש חוכמה.

ופה כל אחד, ברוך השם, מסודר, יש לו קרקע, יש לו דירה,

יש שטחים נעים,

יש שקט, אפשר ללמוד,

אפשר לעסוק בתורה,

אפשר להיות מאושרים,

אבל צריך לשאוף למשהו, משהו רציני.

עכשיו בואו נראה.

יש רק בעיה אחת שמפריעה לאנשים.

כל אחד מתקנא בשני.

העשיר מתקנא בעני,

והעני מתקנא בעשיר.

איך יכול להיות?

איך יכול להיות?

העשיר לא מבסוט והעני לא מבסוט.

איך יכול להיות?

יכול להיות דבר כזה?

יש פה מישהו שאומרים לו, אתה רוצה להיות עשיר?

היה אומר, לא, לא, תודה, ומתכוון ברצינות.

יש מישהו שהיו נותנים לו עוד עשר דונם, היה מוותר?

יש מישהו שהיו נותנים לו עכשיו שתי מכוניות מרצדס ליד הביתה, היה אומר, עזוב אותי מזה בחייאת, אני, אין לי כוח בשביל דברים כאלה. קח, קח, קח.

מישהו היה שמים לו בבנק עכשיו מיליון דולר בחשבון, היה אומר, מה פתאום, לא מגיע לי.

בואו תשמעו יהודים יקרים.

המגיד מדובנה

אמר משל נפלא

במשך שלושים שנה

לא היה לו לרב שמען העני כסף להלביש את ילדיו

ולהאכיל את צאצאיו

עד שנהיה לפתע עשיר.

העולם נפתח לפניו,

ביתו נתמלא הון ועושר,

הפסיק סוף סוף לאכול לחם טבול בשמן מריר,

והחל אוכל מאכלים לפי תפריט של בית המלוכה,

כדרכם של עשירים.

בשבועות הראשונים כל מעדן חדש האציל עליו שמחה ואושר.

קח חודש, קח חודשיים,

כל יום בשר ודגים וכל מטעמים.

חלפה מחצית שנה

והוא כבר שכח את ימי העוני והתרגל לשובע.

המאכלים המדושנים הפכו להיות טבעיים בביתו והוא התרגל אליהם.

כשהגיעה שבת קודש ניכר עליו חסרון בעונג,

אין לו כבר ממה להיענות,

כי גם בימי החול הוא היה אוכל מכל טוב המטעמים.

גם כשבאה לשמחת נישואין או ברית מילה, לא הצליח להגיע לשמחה,

שהרי אכל מאכלים יותר טובים בבית.

ולא הצליח לצאת בשמחה מהשמחות.

וכך לאט לאט

חלפה לה הנאה.

גם בביגוד.

בימים הראשונים לעושר קנה חליפה חדשה,

שמח ומושע.

לאחר חודש קנה עוד בגדים מתוך שמחה.

אבל לאחר שנה כבר לא חש שום סיפוק ושמחה.

ההנאה הייתה

ממנו והלאה.

כשהיה לובש חולצה חדשה,

לא היה לו אפילו קמצוץ של הנאה.

כשהיה עני,

היה רוקד משמחה על כל נעליים חדשות שהשיג.

מלטף אותם.

מביט עליהם זמן ממושך.

שומר שחלילה לא יישרטו ולא יתלכלכו.

וכעשיר,

כבר לא נהנה מנעליים חדשות,

הוא יתרגל.

מה המסקנה?

שהאוכל,

הביגוד,

הנכסים,

בכל הסובב,

אינם חשובים מפאת עצמם.

חשיבותם של הדברים היא רק כל זמן שאינם מצויים.

אבל כאשר יהיו לו כורסאות וכיסאות מעור, נברשות מכסף וזהב,

אפילו אם יגיע לבקר ולתחסן בבית עשירים, לא יחוש בשינוי,

הוא לא ייהנה.

אבל לעני שלא מצוי אצלו,

אותו איש פשוט נהנה עד מאוד כל רגע מהכורסאות ומהריהוט היפה.

אבל גם הוא ייהנה רק כל זמן שיש בזה חידוש והדבר נדיר.

כשיתרגל, ההנאה תפרח ותיעלם לה.

כל הסיפוק שבעולם הזה קיים רק כאשר הדבר לא זמין ואינו מצוי.

זאת אומרת,

כל המוטרות האלה אין להם ערך עצמי והנאה אמיתית.

רק כשהם חסרים.

אם מישהו פה בעזריה קנה לו ג'קוזי הביתה,

אז בטוח שפעמיים-שלוש ראשונות הוא עשה ומאז זה עומד רק לאורחים.

כי ההתלהבות עברה.

איך הילדים היו בהתחלה? אופניים, אופניים, תקנה לי אופניים, אופניים, אופניים.

אחרי שבועיים לא רוצה ללכת.

קניתי לך אופניים, קפוץ למכולת, תביא חלב.

לא רוצה, אין לי כוח. אבל אופניים, אופניים, אופניים. לא רוצה אופניים, לא רוצה אופניים.

לא רוצה.

נגמר.

סקטי, מההתחלה, כל הרחובות.

אחרי זה, איפה הם? הוא לא יודע.

וכן הלאה.

זאת אומרת,

זה דבר גדול מה שאנחנו לומדים פה. חבר'ה, תבינו את זה.

זה יחסוך לכם הרבה הוצאות כל החיים, עד שתבינו את זה.

אז לכן, שימו לב.

כל הדברים אינם חשובים מפאת עצמם,

חשיבותם הם רק כל זמן שאינם מצויים.

עכשיו, בלשונו של המגיד מדובנא זה כך.

כוחו של מיעוט המציאות

להחשיב את הגרוע ולהעלותו במעלה הגבעות.

עוד פעם,

הכוח של מיעוט המציאות, כשאתה חסר ובמציאות אין לך כלום,

מה הכוח של זה?

הכוח של זה זה להחשיב אפילו דברים גרועים,

כמו קורסות מעור, כמו זה, כמו זה, כמו זה,

ומעלה את זה במעלה הגבעות,

כאילו זה פסגת התשוקות והתאוות וההישגיות.

ולהפך,

מה קורה כשיש ריבוי המציאות?

כשכבר יש לך כל שפע, אתה ביל גייטס.

מה עכשיו?

גדול כוח ההרגל עמו להפילו ממדרגת חשיבות למדרגה פחותה מאוד.

תלכו ברמת אביב ג',

תראו מה זורקים בפח,

מה שאתם שואפים לקנות.

למה הם זורקים?

כי כבר נמאס להם.

מסך LCD, מחליפים כל חצי שנה.

ואחד, אם קונה LCD כבר 22 אינץ' או 42 אינץ',

וואוו, קורא לכל החבר'ה, בואו תראו, בואו תראו, אצלי סרט, בואו תראו, בואו תראו.

מה קרה?

יש לו מסך.

ביפן כל שלושה חודשים זורקים את כל המכשירים האלקטרוניים בפח.

אתה הולך ביפן,

נכנס לבתים,

פותח את הפחים, מוצא טפים, מוצא נגנים, מוצא הכול,

כי שם כל שלושה חודשים מתחדש

כבר ליין חדש יש.

ביפנים אצלהם להיות אין זה חבל על הזמן, שלא יהיה להם מה לאכול,

אבל אלקטרוניקה זה חייב להיות הכי תפרן.

שלמה המלך במשלי אמר את אותם הדברים,

אבל הוא לא אמר את אותם דברים על אוכל ונכסים,

אלא על קשרי הנאה בין ידידים,

גם זה צריך ללמוד,

שימו לב.

גם בין בני אדם שהם אוהבים וידידים,

אם תהיה רגיל להיות אצלם

בכל עת,

תרד ממעלתך ותפוג הידידות הגדולה שהייתה ביניכם.

כזהו העולם.

איך אומר את זה שלמה המלך בלשונו בפסוק?

הוקר רגלך מבית רעך,

פן אסבעך ושנאיך.

תדע לך.

תוקיר את הרגל שלך מבית רעיך ורעיך,

אבל תדע, הוא יסבע ממך והוא ישנא אותך אחר כך.

אומר רשי,

כשם שאם מצאת דבש הוא מתוק לחיקך,

אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תסבענו והכה אותו,

מרוב שיהיה לך הרבה תתקי,

קח הוקר רגלך מבית רעיך אף על פי שהוא מקרבך.

תימנע מלבוא שם יום-יום,

פן אסבעך ואשנא אותך.

זה הפשט.

המדרש של זה,

המדרש של זה,

אל תהיה רגיל לחטוא שוגג

ולהביא תמיד חטאות

והאשמות לבית השם.

כשהקדוש ברוך הוא נקרא רע של עם ישראל זה דודי וזה רעי.

אז הוא אומר, הוקר רגלך מבית רעיך, הכוונה מבית המקדש,

להביא על שגגות, כל פעם להביא על שגגות חטאות והאשמות,

כי בסוף הוא ישנא לך, כי אתה יותר מדי מבקר פה ומביא שגגות, שגגות, שגגות.

ובהמשך,

מה קרה בהמשך?

הלך לאותו עשיר,

אתם זוכרים את העשיר, כן? רב שמען, רב שמען העני שנהיה עשיר, כן?

הלך לאותו עשיר בין ספסלי בית המדרש

וראה עני פלוני מיושבי בית הכנסת שמח וטוב לב.

מה קרה שהוא כל כך מאושר?

השיבו לו שמינו אותו להיות גבאי של העליות

לספר תורה למשך שנה.

היום מינו אותו להיות גבאי, אז הוא יושב בבית הכנסת, מבסוט, גבאי.

אתה ראשון, אתה שני, אתה שלישי,

אתה שבוע הבא,

זה שהוא יכול להגיד את זה,

פששש, איזה שמחה יש לו.

המשיך העשיר ושאל,

ומה הוא שמח?

הרי אין לו לחם בבית,

הנעליים שלו פרומות,

בסך הכל מינו אותו לגבאות קטנה.

והוא כל כך שמח?

הוסיף ואמר לעצמו,

אני בעל העושר,

אינני שמח,

רק אם אקבל ידיעה על רווח ענק

והוא מאושר מגבאות,

העשיר לא הצליח להבין זאת.

למחרת,

גם העני לא הצליח להבין את העשיר.

מה קרה?

כשעבר ליד ביתו שלו עשיר וניסה את מזלו להיכנס ולקבל כמה פרוטות לצדקה,

המשרת דחה אותו ובישר, אין היום קבלת קהל.

מה קרה?

תמיד ביום שני בבוקר הוא מקבל קהל,

השיב לו המשרת.

אתמול היה כאן סוחר שלא דיבר עמו בדרך ארץ,

ובעל הבית כעס מאוד כל הלילה.

בבוקר השכם גם הודיעו לו על הפסדים קלים בבורסה,

אז אין מה לדבר היום?

לא תוכלו להתקבל.

העני תפס את ראשו וחשב,

ריבונו של עולם,

הוא כעוס?

הוא כעוס?

לי אין אחד ממיליון מהעושר שלו והעושר שיש לו,

מגדולתו ומנכסיו.

אילו היה לי ולו משהו ממה שיש לו,

הרי הייתי יוצא בריקודים ובמחלות ברחבות.

לעולם לא הייתי כועס.

שמח וצוהל הייתי מבוקר ועד ערב, והוא כעוס ושבור?

מה אתם אומרים?

האמת, שניהם צודקים.

העני לא מבין בצדק

איך העשיר מסוגל להיות עצוב.

העשיר גם הוא מתפלא, בצדק,

איך העני יכול להיות שמח.

ושניהם שואלים,

טוב,

מה אפשר לענות להם?

אומר המגיד מדובנה,

כי יש להשיב על שאלותיהם,

במשל,

בשעת הבוקר המוקדמת,

אתם בטח רואים את זה,

השדות

בעזריה

מכוסים בטל,

ומרחוק נראה טל על פני כל האדמה,

מבריק.

כשמתקרבים ונוגעים,

מוצאים ציפוי דק של טל שאי אפשר למשש אותו.

כך גם האושר והעוני,

הצער והשמחה.

אין לו להשאיר יתרון ומעלה יותר מהעני השכן שלו.

שניהם נהנים ושניהם מצטערים מהעולם בשווה.

העני שאין לו נהנה בסעודת לחם עם שמן

כמו העשיר במעדנים.

כי העולם חשוב,

נערץ ונאהב רק בלבו של מי שעומד מרחוק.

כשרואים את הטל מרחוק,

רואים שהוא מכסה את כל העולם.

כשמתקרבים אליו באמת,

הוא לא משאיר רושם אפילו על היד.

אז מי נחשב אצלו העולם נערץ ונאהב?

רק מי שהוא באמת רחוק.

למה העני מקנא כל כך לעשיר?

כיוון שהוא עומד רחוק ממנו.

אם רק יתחיל להתקרב ולקבל את הצלחות

ואת ההצלחות של העשיר,

תפוג ותעלם ההנאה כאבק פורח.

כמו טל הבוקר,

שנראה ממרחק על פני האדמה עד שמתקרבים ונוגעים בו ואין כלום.

סיים המגיד מדובנה.

דע

כי אין בעולם טוב אמיתי אלא טוב יחסי כל זמן שהוא נדיר.

שמעתם?

רק כשזה נדיר זה טוב בעיניכם.

והעושר לא ינעם לעני כאשר יגיע אליו ויתרגל אליו.

הכל זה פרי דמיון.

יש רק עשיר אמיתי אחד,

השמח בחלקו.

ויש רק חכם אחד,

זה הלומד מכל אדם.

אז למה אנשים טועים?

כי הם לא לומדים תורה.

אם היו חכמים, חכמי לב,

היו משיגים את הדברים האלה.

אבל אני אגיד לכם מי עובד עלינו.

מי שעובד עלינו זה כלב.

יש כלב אחד

שהוא עובד עלינו.

הוא הווה איך הוא עובד עלינו.

תשמעו.

המדרש מספר בבראשית רבה.

רבי תנחום בן מריון

ראה דבר משונה כשחלף ליד מאפיית לחמים ברומי,

רומא.

כידוע, עיקר עבודתו של האופה לאפות לחם טרי בלילה ולשווקו לקראת הבוקר.

והנה, בעל המאפייה ברומי

עבד קשה מתחילת הלילה עד שהשלים את המכסה היומית שלו, 150 לחמים.

נוהג היה לשטוח את הלחמים על קרשים מפתח המאפייה,

קומה על גבי קומה,

ומשסיים את מלאכתו חש עייפות בכל איבריו,

ישב בצידי המאפייה והתנמנם.

רבי תנחום הבחין שבצידי השביל הצר ליד פתח המאפייה עמד כלב רעב שהיה עסוק בתוכניות

איך לחטוף לחם בלי לתפס.

מה עשה?

הכלב גם הוא עשה עצמו כישן.

וכלב קטן, ישן, לא מזיק.

הציץ הכלב בעינו האחת לראות האם האופק כבר נרדם ושינתו העמוקה.

כשהיה בטוח שהאופק ישן,

התרומם על רגליו הצנומות,

נכנס פנימה בזריזות,

הדף והפך את כל הקרשים,

תפס לחם וברח.

שאל רבי חיים שמולביץ, זכר צדיק לברכה,

למה זכה הכלב הזה להיכנס למדרש?

מה פתאום המדרש מספר לנו על הכלב ברומי של המאפייה?

והשיב,

חכמים זיכרונם לברכה מגלים לנו בזאת את פיקחותו

של היצר הרע שנקרא כלב.

כל זמן שבעל הבית לא ישן,

כשהוא ער, הכלב לא נכנס.

כי יש לו פחד.

יצר הרע ממתין עד שתירדם על משמרתך.

הוא רובץ על הפתח,

ממתין בסבלנות,

ברגע שהאופק נרדם על משמרתו, הכלב נכנס,

רץ פנימה, הופך את הקרשים ותופס את הלחם.

אם היינו מנהלים שיחה עם הכלב הזה,

היינו שואלים אותו, רב כלב,

למה הפכת את הכל?

הרי בסך הכל רצית לחם אחד.

למה הפכת את הכל?

לשם מה חסרה לך המהפכה הזאת?

הרי לא באת עם משאית לחטוף לחמים ולמכור אותם בחנויות,

אלא רק להשביע את רעבונך.

כמה כבר אתה יכול להכניס לפה? לחם בודד? שניים?

הרי כלב לא זקוק ליותר.

אז למה הפכת את כל הקרשים?

תפוס לחם אחד ולך.

אלא כלב פיקח גדול.

כשהוא עולה על הקרשים לחטוף לחם בודד,

יש סיכויים טובים שבעל הבית יתעורר וייבהל.

אוי, הגיע הכלב, הגיע הכלב והוא ירוץ לחלץ את הלחם מפיו.

והכלב של רומא,

והוא היה ערמומי.

הוא חשש מכך

שאם הוא יבוא לחטוף רק לחם אחד,

אז יתעורר האופה וירדוף אחריו.

אז הוא התנהג בפיקחות.

הוא הפך את כל המאפייה,

את כל הקרשים עם כל הלחמים.

למה?

ככה נעשה רעש גדול.

בעל הבית ששומע את הבלגן,

מתעורר בבהלה מכל הרעש, והוא אומר, יואו,

גנבים באו לגנוב את כל המאפייה.

והוא רץ בכל כוחו לעבר הקרשים?

ואז הוא מבחין שבסך הכל מדובר בכלב בודד שחומק מבין הקרשים בפיו לחם קטן.

אז הוא נרגע, הוא אומר, אה,

סך הכל כלב קטן ולחם אחד,

שילך לו לחיים ולשלום עם לחמניה.

וככה הוא חוזר לשנתו.

נקש רבי חיים שמואלויץ, זכר צדיק לברכה, על הסטנדר,

וסיים את הדרשה ואמר.

היצר הרע שנקרא כלב,

הוא בא להוריד את האדם לגמרי מהפסים.

אז מה עושה?

בסוף הוא מסתדר עם הבן אדם,

ואומר לו, לא נורא, רק עבירה אחת.

רק עבירה אחת. רק לחם אחד אני פיתיתי אותך.

רק לחם אחד.

פחות שעת לימוד אחד היום, לא נורא. למדת פחות שעה, לא נורא.

לא נורא.

ואז הבן אדם מסתדר איתו עם יצר רע, ואומר,

נו נו, ברוך השם,

היום רק הפסדתי שעה, היו ימים שהפסדתי יותר, היום רק שעה.

לא נורא.

והוא ביקש להכשיל אותי בהרבה עבירות יצר הרע.

בסוף הוא רק חטף עבירה אחת,

לא נורא. יצאתי בזול.

וזו הפיקחות של היצר הרע.

הוא לא מעוניין כעת ביותר מדי.

די לו להכשיל את האדם בחטא קטן,

ומחר הוא יעשה עוד פסיעה,

ומחרתיים חטא יותר גדול.

ראיתם כלבים חכמים כאלה?

יש בעזריה?

יהודים יקרים,

אם אתם תאמצו לכם רק משהו קטן מכל מה שלמדנו,

אתם תהיו מאושרים עלי אדמות.

אם תהיה לכם השתוקקות להיות חכמים,

מובטח לכם שהקדוש ברוך הוא ייתן לכם כל חוכמה שרק תבקשו.

אבל הביקוש צריך להיות כמו שלמדנו.

אם אתם שואפים להיות עשירים,

תזכרו שבסוף תיכנעו בעניים.

אז לא כדאי לרוץ.

אתם יודעים שבעלי בית

עובדים כל הזמן והפועלים יוצאים לחופש.

אז אל תחשבו שמה שרחוק

זה באמת כמו שרואים.

זה כמו הטל,

שחושבים שזה ממלא את כל הכדור,

אבל כשניגשים לשם,

כל הברק הזה זה בסך הכל איזה מין לחלוכית קלה,

ולא יותר מזה.

וצריך להיזהר מהכלב.

הכלב עושה הרבה בלאגן,

ובסוף הוא מרגיע אותנו לא נורא. היום רק נרדמת בשיעור, היום רק פספסת את התפילה, היום רק איחרת קצת,

היום רק ככה הוא מרגיע אתכם, שזה לא אסון.

זאת אומרת, אם ישאלו את בעל המאפייה, תגיד,

מה אתה מעדיף,

שתבוא כנופיה של שודדים

ויגנבו לך את כל המאפייה ולחמים,

או שכל ערב יבוא כלב וייקח לך לחמניה אחת.

בטח שהוא יתפשר על זה, ודאי, עדיף.

כן, אבל הכלב הזה יש לו תוכנית על כל המאפייה,

רק הוא מתחיל להרגיל אותך בלחמניה, אחר כך שתיים, אחר כך זה,

וכן הלאה.

לכן יהודים יקרים, כל מי שרציני,

אומר הפסוק, קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

אז כל אחד ייקח מפה מה שהוא רוצה.

שלושה דברים דיברנו,

אחד מהם גם טוב.

שלושה זה הכי טוב.

אבל אתם לא שואפים הרי לעושר כזה.

שלושה דברים לקחת על עצמנו?

מיליונים כן,

שטחים כן, מכוניות כן,

חומריות מלא, תביא, אל תפסיק, תוריד, תוריד עוד, תוריד, תוריד.

רוחניות, כמה שפחות, לא להעמיס,

לא להעמיס, לאט-לאט, תן לנו לעכל את זה שבוע-שבועיים,

נראה את זה בשידור חוזר.

לא קלטנו את זה כל כך,

ואחרי זה לאט-לאט אולי נפנים משהו מתוך זה.

איך אני צודק, אה?

אין חכם כבעל ניסיון.

יש מישהו מתוך הקהל שחושב לקחת על עצמו ולאמץ אל ליבו משהו ממה שלמדנו את?

מי כן, תרים את היד בבקשה.

מה כבודו לוקח על עצמו?

דעת חוכמה ולהבין חוכמה, אבל צריך השתוקקות רצינית כמו שלמדנו.

איך?

ההשתוקקות זה הדבר הכי קשה בעצם להאמין

שההשתוקקות הזאת יכולה להתגשם.

ודאי.

תראה, אני, הייתה לי השתוקקות גדולה מאוד להכיר את הבורא,

ועד היום אני משתדל,

ותראה למה זה הביא אותי,

שאני לא רק מכיר, אלא מכיר אותו גם לאחרים.

עבודה יומיומית. נכון, סיזיפית ובמסירות נפש, זה השתוקקות.

אני מרגיש שצריך לוותר הרבה על התאוות, כל מיני תאוות. בדיוק, זה גם בריאותי.

זה שרודפים אחרי התאוות, התאוות שוות חמש דקות הנאה.

ואחרי זה ייסורים

בעולם הזה ובעולם הבא.

אני מרגיש שההשתוקקות הזאת,

יש בה צורך גדול, אבל לא רוצה להשתוקק לעניין הזה מפאת קרדום לחפור בו.

ברור שלא.

ברור שלא, אבל בכל זאת תמיד יש נגיעות, ותמיד יש...

אתה יודע מה? תתחיל עם הנגיעות.

מתוך שלא לשמה, בא לשמה.

אבל העיקר זה לוותר על התאוות.

זה חשוב בפני עצמו,

כי תאווה זה שעבוד.

אדם פשוט הוא עבד לתאוותיו, הוא משועבד, הוא לא בן חורין.

כשהתאווה קורצת, הוא כמו עבד נרצע אחריה.

אז לכן להתפטר מזה,

זה כמו שנרקומן התפטר מהסמים, זה בדיוק אותו דבר.

כן.

עוד מי? יש עוד מישהו בעזריה שיכול להיות שייקח על עצמו משהו ממה שאמרנו? כן, כבוד הרב, יש לי שאלה.

בבקשה.

אני רוצה לשאול אותך משהו שמאוד מטריד אותי.

כן.

העניין של בשר וחלב.

כן.

אני לא מבין את החוק.

אני חושב שיש דברים שהם נורא מחמירים ויש דברים שאני פשוט לא יודע כמה צריך להחמיר ולא יודע למה אני מחמיר ולמה אני צריך להחמיר.

וזו סוגיה שמאוד קשה לי. תגיד לי, את כל חוקי הבריאות אתה מבין? למה אומרים לא טוב לשתות דיאט?

עכשיו פרסמו שמי ששותה דיאט קולה או דיאט בכלל והוא שותה יותר מכוס אחת,

אז ארבעים ושמונה אחוז מתוך אלפיים חמש מאות איש שבמשך תשע שנים עקבו אחריהם,

הסיכוי שלו לשבץ מוחי זה ארבעים ושמונה אחוזים.

אתה מבין למה זה?

לא. אתה תשתה דיאט קולה עם הנתונים עם כאלה בכמות כזאת? עדיין, כן. עדיין.

זה אומר שאתה בעל תאווה ואתה תשלם על זה.

אז לכן אתה צריך להבין,

מי שיש לו שכל לא מתווכח עם הנתונים והמציאות. אם זה המציאות ובחנות... רגע, אבל יש גויים שהם חיים בסדר גמור עם זה שהם אוכלים בשר וחלב ושותפים לאקולה. ודאי, מי שלא אסרו עליו אין לו שום בעיה, כי אף אחד לא יעניש אותו על זה.

אבל מי שעובר על מצוות התורה,

אז הוא נענש על זה. לדוגמה, בארצנו הקטנטונת

אתה עומד ברמזור ויש לך ימינה,

אין דבר כזה שאתה נוסע ימינה כשיש רמזור אדום.

אבל לדוגמה, כשאתה נמצא במונסי,

ב-United States of America,

אז שם אתה לא אכפת לך מהאדום.

אתה רואה פנוי ימינה, תמיד אתה לוקח.

אבל אם אתה עושה אצלנו, תגיד, אני כמו במונסי.

אז תקבל רפורט וישללו לך את הרישיון.

שם זה לא אסור, פה זה אסור.

איפה שאסור מענישים,

איפה שלא, לא מענישים.

Do you understand?

לא, עוד לא. עדיין. רגע, אני אנסה לנסח את זה אחרת. בבקשה.

מה אומר הפסוק?

לא תבשל גדי בחלבימו? מה אכפת לך מה הוא אומר? מה פירשו חכמים שקיבלו במשה? למה? למה? אני אגיד לך למה. כי אם התורה ניתנה בשבילך לפרש, לא היינו צריכים את רשי.

היינו מחכים לך.

אבל כיוון שהתורה ניתנה על ידי משה רבנו,

והואיל משה באר את התורה,

והוא באר לנו את התורה,

וחכמים קיבלו ממנו את כל הכללים שעל פיהם לומדים תורה,

ואנחנו עושים על פיהם כי אנחנו מצווים לשמוע בקולם,

כמו שנאמר בפסוק, על פי התורה, אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל.

והם ידעו את הכללים וקיבלו אותם גם בקבלה איש מפי איש.

לכן כשהם אומרים לנו משהו על פי קבלה, דהיינו, לא קבלה מקובלים,

על פי קבלה, כמו משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע,

אם זה בדרך של קבלה שהם קיבלו והם יודעים למה צריך לעשות כך או אחרת,

אנחנו לא מפקפקים ולא כלום.

אם זה לימודים כאלה ואחרים,

אנחנו יכולים לדון, יכולים לברר.

אבל מתקופה מסוימת, מזמן שנחתם התלמוד,

אין אנחנו יכולים לשנות כלום,

כי חוכמתנו הולכת ומתמעטת ביחס לחוכמתם,

והלוואי ונזכה להבין את כל דבריהם.

הבנת, עיוני?

אבו סעינק.

האם אתה הולך עם עגיל באוזן בגלל שהלכו בזמן המדבר?

לא. למה אתה הולך?

סתם?

בגלל שהגויים הולכים עם זה, כי יהודים לא הולכים עם זה. חוץ מאלה שלמדו מהגויים.

אז לגויים אתה שומע ושם באוזן,

ולחכמי ישראל אתה מפקפק מה הם אומרים ולמה הם אומרים ולמה ככה וככה.

ואתה אומר למה הגויים אצלהם זה בסדר ואצלנו לא?

ואתה עושה מעשה גויים ולא מעשה יהודים. למה?

שאלה טובה, אני... אולי נוריד את זה ונשים בכתר תורה שלפחות יהיה לך זכות במעשה זה.

שלא ייחשב לך לעוון אלא תהיה לך בזה תשובה וגם תקבל על זה שכר שזה יהיה בכתר של תורה.

אוקיי. אשריך.

ואני אתן לך עוד מתנה כבר על הדרך, ציצית וכיפה, בעזרת השם יתברך.

יש לי, יש לי. כבוד הרב דאג לי כבר. אני אתן לך עוד אחת בשביל שבת.

קח, תן.

רק עוד פעם אני רוצה לשכוח, תביא לי דווקא עוד פעם ונשים אותו בוקר.

איפה קח כפיים?

עזריה.

מה שמך?

שיר.

שיר? יא חביבי, זה לא שם, זה שיר.

אתה צריך שיהיה לך שם, תחליף את השם.

אבל מכל מקום נראה לי שבעזרת השם אם תשקוד על התורה תוכל להגיע להישגים גדולים.

כי לשאול את היודע וגם לקבל את היודע זה חשוב מאוד.

תודה לך.

אני שומע כל מיני שמועות על כל מיני רבנים שיכולים להיות המשיחים הבאים.

גם בחסידות חב״ד, כל מיני חסידויות, צריך לדעת מה אתה חושב על זה. תראה, אם יש מספר רבנים אז זו בעיה.

כי משיח צריך להיות אחד,

משיח בן יוסף ואחריו משיח בן דוד.

ומי שעוד לא התגלה כמשיח ואליהו לא הכריז עליו לפני,

אז אנחנו קצת בבעיה, צריך לחכות.

ברגע שתשמע את אליהו מכריז,

אז אתה יכול להיות רגוע.

תהיה בריא.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. קודם כול רוצים לברך את כבוד הרב על הפעילות הענפה שלו,

הוא וכל החברים שלו וכל הצוות של שופר. אנחנו עובדים אחריכם המון המון שנים.

השאלה שלי לכבוד הרב זה בקשר לשמות. בתקופה האחרונה אני רואה שהרב,

שהרב משנה שמות. משנה שמות, כן.

האמת שגם פגשנו את הרב לפני שנה בבני ברק ונתתי לו את השם של הבת שלי והוא שלח אותי לרב קניבסקי והגעתי לשם,

אבל לא הבנתי מהרב קניבסקי איזה שם להחליף.

אז אם אפשר לקבל אותו... מה השם של הבת היה?

עדיין נשאר עמית.

עמית בעין? עמית בעין, והילדה הייתה צריכה ללכת לניתוח.

טוב, מה אמרת לו? מה אמרת לו לרב?

שהילדה צריכה להיכנס לניתוח,

ניתוח בעין

לגבי פסילה בעין.

וכשאני שאלתי את כבוד הרב,

אתה אמרתי לגשת אליו והוא אמר לי לקרוא לשם ש...

שם מהתורה. נכון. אבל עוד לא נבחר שם, כנראה גם קצת... יש לי שם בשבילך.

יעל.

יעל.

אוקיי. אם אפשר גם לקבל ברכה, כי... כן. האמת שהרבה לא עזר אחרי הניתוח, אני חושב שיותר עזר לרופא בכיס מאשר לעין.

אז... אני ביקשתי מכם לעשות משהו?

ללכת לרב קניאבסקי.

לא, זה לגבי החלפת שם, אבל אני ביקשתי מכם לעשות משהו. לא, אני רוצה לקבל עלייך.

תלמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

אשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף,

ונברך את הבת שתיקרא מעתה יעל, בת...

בת קרן. קרן.

שתזכה לראייה טובה ובריאה, בעזרת השם, בנקן. אמן.

תעשה להחלפת שם על ספר תורה בשבת. בעזרת השם, בלי מילים. תהיה בריא. ועוד שאלה קניאבסקי. בבקשה. אנחנו עוקבים אחרי המון המון שנים, ו...

כן. מים קול בבלק? קודם כל אתה יכול להוציא תעודת בלש.

לא. בדבר שני... תשמע, יש לנו סדר יום. אנחנו לומדים בכולל, ואחרי זה הולכים לראות מה קורה. בסדר גמור. מה היה אתמול בלילה? ברוך השם. אז דע לך. מים קול בבלק? אני יודע, יס, רפי רפי. רפי רפי, מתגעגעים. תראה, אספנו את החומר. אני עוד לא התפניתי בגלל לחץ של ההרצאות,

אבל אני אכנס לאולפן, אכין את זה מסודר,

אתה תתפנק על זה, אל תדאג. מחכה לזה כל היום.

זה לא שאלה אישית שלי,

זו שאלה לגבי... זו שאלה יותר בשביל חבר.

יש לי חבר שהוא רוצה להיכנס לישיבה.

נפלא. עכשיו הוא במאבק גדול עם ההורים.

הם לא נותנים לו להיכנס, לא מוכנים לשמוע על זה.

הוא היה כבר בישיבה תקופה מסוימת ועזב בגלל ההורים.

בן כמה הוא?

צריך להיות בן 21. זה ילד?

ילד, כן. זה אבא עם שלושה ילדים? כולנו ילדים.

מכל מקום,

הוא לא צריך במקרה הזה להתחשב בדעת ההורים.

הוא עצמאי לחלוטין, על פי החוק, על פי התורה.

הכיבוד הבאים הכי גדול זה שהוא יהיה בן תורה אמיתי.

הם לא יכירו בזה עכשיו, אבל לאחר מכן.

וזו הזכות הכי גדולה שיכולה להיות להורים, כי ברם זכא הבא.

גם אם ההורים נמצאים במקום לא טוב בעולם האמת,

אם הם מניחים ילדים שהולכים בדרך התורה והמצוות כראוי,

הם מעלים ומוציאים אותם מהמקום הכי שפל שיכול להיות למעלה.

אז זה מה שהוא צריך לעשות,

לא לריב, לא להתקוטט, לא כלום. זכותו וחובתו

לעשות מה שהקדוש ברוך הוא מבקשו.

תודה, כבוד היו. תהיה בריא.

כן.

הייתי רוצה לבקש ברכה לאחי הקטן שיהיה בריא,

והוא בן שלושים והוא קצת לא מאוזן נפשית.

אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה איתו,

ו... מתי זה החל?

סליחה?

מתי מצבו הזה החל?

האמת היא שזה בשנים האחרונות, בחמש שנים האחרונות. יש סיבה?

שימוש יתר של קטורות ושיכר.

הרבה סיבובים בעולם,

והרצון לרצות יותר וכמה שיותר. אז יש לו פגיעה כבר?

הפגיעה קיימת.

היא מוכרת כסכיזופרניה,

או יותר נכון תחלואה כפולה.

אנחנו מתמודדים עם זה הרבה תפילות.

גם אם רוצים לחשוב שזה רוחני,

ומנסים לדבר עם ההורים והמשפחה שקצת התקבלו על עצמם,

אז בעזרת השם כנראה שזה יצליח לאט-לאט,

אבל אולי צריך פה קצת יותר... במשך היום הוא בהכרה מלאה,

או שהוא מטופל בכדורים?

מטופל בכדורים.

אבל כשהוא מטופל הוא בסדר כמו כל בן אדם נורמלי?

לא מאה אחוז.

היום זה מלווה בהתפרצויות.

שמעתי, להסתכל על וידאו יכול?

יכול.

תיקח את האנציקלופדיה שלנו,

תן לו להתמודד עם זה.

יש שם 400 שעות של סרטים שלי עם חיפוש, מנוע חיפוש, שיכול לשאול כל שאלה ולקבל תשובה בסרט וכו' וכו'.

שיתעסק עם זה כמה ימים, כמה שבועות,

ואני מקווה שזה יבריא אותו.

בעזרת השם. מה שמו?

שחר בן שרה.

שחר בן שרה, השם ישלח לו רפואת הנפש והגוף, מהרה.

אמן.

תודה רבה.

כן, שאלה נוספת.

בראשית,

בהתחלה של בראשית כתוב שם, אחרי שחווה לקחה את התפוח מ... אין תפוחים, אין תפוחים שם.

נו, בעת הדת. כן, בדיוק.

אז שהיא טעמה מהתפוח, ואז היא נתנה לאדם גם כן.

אז היה קטע שכאילו הקדוש ברוך הוא חיפש אותם,

ואז הוא מצא אותם כביכול,

ואז כתוב שם וימת האדם.

זאת אומרת שהם היו בגן עדן והם מתו.

לא הבנתי כל כך... איפה מצאת שהם מתו?

היה רשום שם וימת, כאילו שהם... מי מת?

אדם וחווה. עכשיו, השאלה שלי... אין דבר כזה.

כאילו, מה, גן עדן מתים בגן עדן ובאים לפה? כאילו... לא, לא, התבלבלת, אין בעיה מת.

בטוח. בטח, אני אקריא לך עכשיו.

כן, ויקרא השם אלוקים אל האדם ויאמר לו, אייך?

ויאמר, את קולך שמעתי בגן ואירה, כי ערום אנוכי ואחווה.

ויאמר, מי יגיד לך כי ערום מטה, מן העץ אשר ציוויתיך, לבלתי האכול ממנו אכלת? ויאמר האדם, האישה שנתת עמדי, נתנה לי מן העץ והאוכל. ויאמר השם אלוקים לאישה, מה זאת עשית? ותאמר האישה, נחש אישיאני והאוכל.

וככה ממשיך הקדוש ברוך הוא לשוחח איתה,

ואחרי זה כתוב,

ולאדם אמר כי שמעת בלכל אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך, לאמול ותאכל ממנו ארורה אדמה מעבורך?

בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וכולי וכולי.

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפרת ולעפרת שוב. אולי זה מה שחשבתי.

זה לא זה.

ויקרא אדם שם אשתו חווה, כי הייתה עם כל חי, ויעשה שם אלוקים לאדם ולאשתו קטנות עול וירבי שם.

ויאמר ה' אלוקים אל האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכן וחי לעולם.

וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם.

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת תלעת החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים.

אחרי זה אדם מוליד ילדים והכול וכולי,

ומאה שלושים שנה עשה תשובה, והוא חי עד גיל 930. לא, זאת השאלה הבאה שלי.

לא, את קראת כנראה בספר אחר.

לא, קראתי תנ״ך מלא.

תנ״ך מלא כנראה של המיסיון.

בתנ״ך שלנו אין.

ואיך אתה מסביר את הקטע הזה של השנים שמה, של 900 ומשהו שנה, ואז יש את הקטע שזה הופך,

כאילו,

הם היו חיים 930 שנה, 800 שנה, ממש,

הרבה זמן.

נכון, ואז זה משתנה ל-120.

כן.

מה, כאילו... אחרי שהאדם חטא יותר מדי ומבול הביאו לעולם, אז הקדוש ברוך הוא אמר,

בשגם הוא בשר והיו ימיו 120 שנה, צמצם להם את החיים. זה 900 נגיד. זה 930 של היום.

כמו שיום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת,

שהיה בבריאה,

זה כמו היום בדיוק.

אותו דבר.

אין שום בעיה, עוד מעט אנחנו נחיה ככה.

באלף האחרון,

עכשיו שיהיה, בימות משיח,

בין מאה ייקרא נער.

אז תהיי מוכנה, וגם את תלדי בכל יום.

כן.

הרה ויולדת יחדיו.

הרה ויולדת יחדיו ביום אחד.

כן.

העולם יחזור להיות כמו שהיה אז.

יהיה כיף.

כן.

אז אני אחלק לכם מתנות, וניפרד לשלום, לחיים טובים ולשלום,

ואני מקווה באמת שחוץ מהיהודי האחד ועוד החצי השני,

יהיה לנו עוד כמה שיקבלו עליהם משהו מכל זה, אחרת אני אצא צודק הערב, וזה לא טוב.

ובכן, אני מחלק לכם, הגברים, ציציות,

מה שיש.

כיפות ולנשים כיסויי ראש, למי שתרצה, ובעזרת השם ניפגש בפעם הבאה.

אני מאמין באמונה שלמה,

בביאתם משיח,

אני מאמין.

אני מאמין באמונה שלמה,

בביאתם משיח,

אני מאמין באם ואברכתי שיתממא,

ואם כל זה אחר כאלו.

ואברכתי שיתממא,

ואם כל זה אחר כאלו.

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין

אני מאמין דבר אשר היה בידיעתם נשאיר

אני מאמין, אני מאמין, באמונה שנרמר, מביא אדם השתייה.

יהודי יקר, יהודי היקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתור הטנור הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה, אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו עשר בני ברק,

או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320.

כתובתנו באינטרנט www.supar.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר, בלמעלה מ-500 ההוצאות של הרב אמנון יצחק שניתן.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר, בעיווי ובצפייה.

שחרור אונים

עם ציקלופדיות ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.