י"ז בתמוז - שרף אפוסטמוס את התורה
- - - לא מוגה! - - -
בשבעה עשר בתמוז סרב אפוסטמוס את התורה.
המאורע הזה שנזכר במשנה,
אין הפרטים ידועים מן המקורות הראשונים.
בירושלמי רק נזכר
היכן שרפה,
איפה הוא שרף את התורה.
רב אחא רבי אחא אומר במעברות של לוד.
ורבנן אומרים,
במעברות של תל רוסה.
האחרונים משערים שם, אחרונים, אחרוני ה...
משערים שמעשה זה מתייחס לתקופת הנציב הרומאי קומנוס.
המעשה היה כשש עשרה שנה לפני המרד הגדול ברומאים.
בעת האתגרו חילותיו של הנציב ביהודים ובקודשיהם,
והיו מהומות גדולות ששקטו אחרי כן.
על אותה העת מספר יוסיפוס פלביוס כדברים האלה.
בעל היוסיפון, ספר יוסיפון.
זה היה אחד ההיסטוריונים באותה תקופה שחי.
ואחרי הפורענות הזאת,
כשעשרת אלפים איש נהרגו בהר הבית בגלל מהומה שנגרמה על ידי הרומאים,
אחרי הפורענות הזאת
קמה מבוכה חדשה בגלל מעשה שוד.
כי בדרך המלך, על יד בית חורון,
התנפלו שודדים על כבודת
סטפאנוס,
שהוא היה אחד מעבדי הקיסר,
ובזיזו את כולה.
קומנוס שלח את אנשי צבאו לכפרים הסמוכים למקום השוד,
וציווה לאסור את
יושביהם
ולהביאם אליו,
כי מצא בהם עוון
שלא רדפו אחרי השודדים לטופסם.
ואחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחד הכפרים,
וקרע אותו והשליך אותו לאש.
מכל העברים חרדו היהודים,
כאילו כל ארצם הייתה לנגדם למאכולת אש, כשראו את ספר התורה נשרף.
לבשורה הראשונה נזעקו כולם ברוח קנאתם הרבה לקודשיהם,
וכחיצים עפים מכלי קלע רצו אל קיסריה לחלות את פני קומנוס,
שלא ימנע את מעשי הנקמה באיש אשר הרבה לחרף
את אלוהיהם ואת תורתם.
הנציב הבין כי לא תשקוט סערת העם עד אשר יפיס את רוחו,
ועל כן גזרו להביא את איש הצבא הזה, ששרף את ספר התורה,
ולהעלות אותו לגרדום
בין מערכות המתלוננים עליו,
והיהודים
לאחר מכן שבו אל עריהם.
ובית חורון,
בדרך המעבר מלוד לירושלמי,
כדברי הירושלמי,
במעברתא דה-לוד,
דהיינו במעבר ללוד.
לפי השערה זו היה אותו מעשה ביות זן בתמוז,
כמה שנים קודם החורבן השני,
ונתחלף שם סטפאנוס באפוסטמוס.
חילופי שמות כאלה נמצאים ומצויים רבים.
באחרים יש שמייחסים את המעשה הזה לאנטיוכס אפיפאנוס.
התימנים קוראים לו אנטיוכס?
יש שקוראים לו אנטיוכוס.
והוא נקרא אנטיוכס אפיפאנוס,
שמסופר עליו ועל אנשיו,
וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש.