אין לי כח

- - - לא מוגה! - - - 

מיקרופון, תן לו מיקרופון.

קשה לי עם כיסוי ראש.

קשה לך עם כיסוי ראש?

לא הבנתי, מה קשה? המשקל? לא הבנתי משקל. סותם את המוח.

סותם? כן, סותם. אולי לא נותן לו להשתחרר יותר מדי.

קוראי את השערות יותר מדי. עזב, איזה שיער יש, חליפה.

יש כובעי קש, יש משהו אוורירי,

יש כמו רשת, מיוטה. אתה יכול לשים גם גרב על הראש, אתה יכול לעשות את הכובע עם קוקו, עם פומפון.

והמחלה תועתק ממנה ותיתקע בראשו של האחמדי ניצ'אן,

מה דהי ניצ'אן?

הלו, תן לו בנזין.

כבוד הרב.

לא, לא מצחיק, לא.

לא, לא רוצה שיראו את הפנים שלי.

אני בן אדם,

וואלה, בן אדם.

אבל לא, קשור לכל מה שאתה רוצה.

אני מאמן, מאמן, וואלה, מאמן.

מאמן, מאמן בראשני, מאמן. מתנה, מתנה. לא, לא, הרב.

מאמן, מה זה מאמן? וואלכ, מאמן, מאמן, הרב.

כן. מאמן, מה זה מאמן?

אבל דבר אחד, מה זה דבר אחד? אין לי כוח, אין לי כוח. אגיד לך, אני קם בבוקר, קם בבוקר, אין לי כוח.

אין לי כוח להתפלל, אין לי כוח. אין לי כוח. גם יש לי עבודה, לא יקום לעבודה. אין לי כוח לקום לעבודה.

אין לי כוח, אין. גם אחרי השתנך אין לך כוח? אין כוח לכלום, כלום. אם יש לי עבודה אני אניח, בן אדם מבוליס, אין לי כוח לקום ולהניח את התפילים, אין לי כוח לענוח אותם, איך זה יכול להיות?

אין לי כוח, אתה יודע מה, עכשיו דיין. אני אתן לך ברכה עכשיו שתהיה זריז, בסדר? תן לי אותה ואם אני זריז,

אני מברך אותך שתהיה גם זריז. יאללה, שטרן.

מה השם בשם האימא?

יהודה בן מרים. יהודה בן מרים, תזכה להיות זריז! אמן. ונראה אם בזריזות תחזיר את המיקרופון. יאללה. וואלה, זריז.

קלטת מספר 557. אין לי כוח.

הערב הזה יהיה לרפואת יהודית מלכה מאלי, בת ברכה.

רפואה שלמה מהרה.

אמן.

בפרשת השבוע,

ושם האישה המוכה המדיינית כוזבי וצור ראש אומות בית אב במדיין הוא.

הרמב״ם אומר

שבהיות האדם מדיני הוא מושפע מהחברה ומהסביבה.

אדם לא חי כמו בעל חיים,

שכל אחד חי את חייו בלי קשר לסביבה.

אדם הוא מדיני.

הוא חי בחבורה,

בקבוצה.

הוא לא יכול לחיות לבד.

הבדידות הורגת אותו.

הוא צריך סביבה וחברה.

ובהיות האדם מדיני

הוא מושפע מהחברה ומהסביבה.

אנחנו נראה שהכוח היחיד להשפיע על הסביבה

ועל הכלל גדול מאוד,

בין לטוב ובין למותאם.

צור היה מלך

במדיין.

וכיוון שהוא היה ראש אומות,

הוא לא נרתע מלהפקיר את ביתו

כדי לחטיא את ישראל כעצת בלעם.

עמדו כולם והפקירו את בנותיהם,

כי אם אחד מחבורה או אחד מן העם עושה מעשה,

בין טוב ובין שאינו טוב,

משפיע הוא בזה על החבורה ועל כל העם.

לדוגמה, פרעה הרשע

גזר

כל הבן הילוד,

האורה תשלכוהו,

כיוון שהוא חשש,

על פי החרטומים שלו,

שייוולד מושיען של ישראל,

והם אמרו לו שהוא ילקה במים,

אז הוא החליט שכל מי שייוולד,

יטביעו אותו במים.

לכן הוא גזר כל הבן הילוד,

האורה תשלכוהו.

עמרם,

שהיה גדול הדור,

אמר וכי לריק ישראל מולידים,

מיד הוציא את יוכבד אשתו ופרש עצמו ממנה וגירש את אשתו.

עמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהן.

זאת אומרת,

מעשה של אדם יחיד,

גדול הדור, עמרם,

השפיע על כולם

שלא להוליד ילדים על מנת שיטביעו אותם ביאור.

זו לא החלטה קלה,

כיוון שעד שבונים קן משפחתי לוקח שנים ועשרות שנים.

ואחרי שהקן חם ואוהב,

יש משפחה עם ילדים, ללכת ולהפריד

בין בני הזוג, זה לא פשוט.

ובפרט שבמצרים אחד היה צריך את העדות של השני בשביל להחזיק מעמד כנגד כל הגזרות

שגזר עליהן פרעה.

מכל מקום ראו את מעשה גדול הדור, עמרם,

ועמדו כמותו וגירשו את נשותיהן.

זה לכאורה מעשה קיצוני,

אבל רואים שבכוח היחיד להשפיע על הרבים.

מה קורה לאחר מכן?

מרים,

בתו של עמרם,

באה לאביה ואומרת לו,

גזירתך קשה משל פרעה.

פרעה לא גזר אלא על הזכרים,

ועתה על הזכרים והנקבות.

פרעה גזר רק להטביע את הבנים הזכרים שנולדים.

על הנקבות הוא לא גזר,

אבל אם אתה אומר שלא יולידו יותר,

אתה גוזר שגם לא יהיו נקבות.

דבר נוסף, אמרה לו,

פרעה הוא רשע, וגזירתו ספק מתקיימת.

אבל אתה צדיק, וגזירתך מתקיימת.

עמד עמרם והחזיר את אשתו.

עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם.

שוב פעם המעשה הזה השפיע על כולם.

אף אחד לא התלונן ואמר, מה זה יויו?

החלטות, פעם ככה, פעם ככה.

בלי הרבה שאלות.

קמו כולם והחזירו את נשותיהם.

אם לא הייתה העצה הזאת

של מרים,

לא היה נולד משה רבנו,

וגם לא הייתה גאולה, חלילה, ממצרים.

בזכות העצה של מרים הנביאה

נולד משה רבנו.

גם בפרשה שלנו אנחנו רואים פלא,

וזה עולה מדברי רשי.

המרגלים שחזרו והוציאו דיבת הארץ רעה

גרמו לגזירה שכל הזכרים,

600,000 איש לא ייכנסו לארץ,

בגלל שהם קיבלו את הוצאת הדיבה,

בלשון הרע של המרגלים, על הארץ.

על הנשים לא נגזרה הגזירה.

למה הנשים יצאו מן הגזירה?

כיוון שהנשים חיבבו את ארץ ישראל.

מאיפה אנחנו יודעים שהם חיבבו את ארץ ישראל?

כשהגברים אמרו, ניתנה ראש בין השובה מצרימה,

והנשים אמרו,

תנה לנו אחוזה.

זאת אומרת, הנשים עמדו על כך שהן רוצות

אחוזה ונחלה בארץ ישראל

כמו הגברים שייכנסו לשם.

אבל כידוע, אלה שאמרו, תנה לנו אחוזה, היו חמש נשים,

והן מחלה, נועה, חוגלה,

מילכה ותרצה, בנות צלופחד,

שלא היה לו בן,

והם ביקשו לקבל נחלה.

והקדוש ברוך הוא הודה להן,

ואמר, כן, בנות צלופחד דוברות.

אבל אם זה חמש נשים,

למה זכו כל הנשים האחרות

שהן לא יהיו בגזרה של יטמו פגריכם במדבר ולא ייכנסו לארץ?

משום שהחמש נשים האלה הצליחו להשפיע את החביבות של ארץ ישראל בעיניהן על כל הנשים,

וממילא כולן זכו.

אנחנו בדורנו, להבדיל, ראינו מה כוחן של ארבע אמהות

שהצליחו להוציא את צה״ל מלבנון.

אז רואים

שאפילו מיעוט

ואפילו טועה יכולים לגרום ולגרור,

ובפרט כשיש להם מהלכים בגלי צה״ל,

אז ודאי שיכולים לגרום להוצאה של כולם.

שהרי מאחורי זה עמדה שלי יחימוביץ'

וחבריה מגלי צה״ל,

והם הודו בעניין הזה גם בכנס תקשורת שהיה,

ולא התביישו בכך,

מכל מקום.

מי שהשפיע על בנות צלפחד שיחבבו את הארץ,

מי זה היה?

הפסוק אומר,

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר,

בן גלעד,

בן מכיר,

בן מנשה,

למשפחות מנשה בן יוסף.

רש״י מפרש,

למה נאמר למשפחת מנשה בן יוסף

אחרי שכבר נאמר בן מנשה,

אנחנו לא יודעים שהוא בן יוסף,

אלא לומר לך שיוסף חיבב את הארץ,

שנאמר, ועליתם את עצמותיי מזה איתכם.

יוסף דאג

שכשעם ישראל,

הקדוש ברוך הוא פקוד, יפקוד אתכם,

ועליתם את עצמותיי מזה איתכם, ביקש לא להישאר קבור במצרים,

אלא שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל,

משום חביבות ארץ ישראל.

ובנותיו חיבבו את הארץ, שנאמר,

תנה לנו אחוזה,

והם הצליחו להשפיע על כל נשות ישראל לחבב את ארץ ישראל, והם ניצלו מן הגזרה של יטמו פגריכם במדבר.

הגמרא מספרת המעשה ברבי פרדה,

שהיה לו תלמיד שהיה שונה לו 400 פעם

משנה שהיה לומד איתו עד שהוא היה תופס ומבין.

400 פעם.

רבי פרדה,

תנא קדוש,

חסר לו מה לעשות.

לוקח תלמיד

ולומד איתו פעם, בפעמיים, בשלוש, והוא לא מבין.

בעשר, בעשרים, והוא לא מבין. עובר יום, והוא לא מבין.

נמשיך מחר.

מתחיל איתו עוד פעם, עוד פעם, מאה פעם, לא מבין.

שלושה ימים, אותה משנה, לא מבין.

לומד איתו עוד, אחרי שבועיים, מצליח להבין משנה אחת. 400 פעם.

מתחילים משנה חדשה, עוד פעם, לא מבין, לא מבין, 400 פעם, מבין.

פעם אחת, מספרת הגמרא,

בשעה שהוא היה לומד איתו,

נכנס בן אדם בדיוק לקראת הסיום של ה-400,

נכנס בן אדם

ורצה לקרוא לפרדה למצווה.

התלמיד שראה את זה,

כשהגיעו ל-400, לא הבין.

שאל אותו, מה היום הימים? מה קרה שאתה היום לא מבין אחרי 400 פעם?

אמר לו, משעה שזה נכנס, אמרתי, עכשיו יקום רבי וילך, עכשיו יקום רבי וילך, לא נתתי דעתי להבין.

אמר לו, טוב, נלמד עוד 400 פעם.

התחיל איתו עוד 400 פעם.

בשמיים כבר לא יאכלו

כזה בן אדם.

יצאה בתקול מן השמיים ואמרה לו, תבחר לך.

מה נוח לך יותר,

שנוסיף לך 400 שנה לחייך?

או שאתה וכל הדור שלך תזכו לעולם הבא.

אמר להם, שאני והדור שלי נזכה לעולם הבא.

אמרה לו הבתקול, תקבל את שניהם, גם 400 שנה,

וגם אתה והדור לעולם הבא.

פלא, פלאות.

מי ראה סבלנות כזאת?

מי יכול? הרי היו אומרים על תלמיד כזה, זה ילד סתום, צריך לאבחנה,

לשלוח אותו, לתת לו ריטלין, לתת לו כדורים, מחלות, תרופות,

זריקות, מה לא?

אבל זה לא מתאים שבן אדם כזה ישב וילמד

ויחזיק את הזמן של תנא קדוש?

400 פעם?

ועוד 400?

וכל הזמן ככה?

מה זה,

זה ביטול החיים זה.

אז קודם כל, מן השמיים הודיעו שזה לא ביטול של חיים, כי אם חשבתם שהוא הפסיד,

הוסיפו לו עוד 400. אז הוא לא הפסיד,

לא מפסידים מזה שעושים מה שהשם רוצה.

דבר שני, מן השמיים אומרים לו, תשמע,

אתה רוצה שהדור שלך גם יזכה?

אז הוא אומר, כן, עדיף לי שאני והדור נזכה לעולם הבא,

ואני לא אקבל 400 שנה נוספות.

מן השמיים,

נדיבים מאוד, נתנו לו את שניהם.

נשאלת אבל השאלה,

אם רבי פרדה מגיע לו,

למה מגיע לדור גם לזכות לעולם הבא?

הוא שטרח 400, 400, 400, 400, מגיע לו, אבל למה האם מגיע להם?

משום שאי אפשר שדור כזה שיש בתוכו אדם כזה גדול שקוראים לו רבי פרדה,

ויודעים כולם שהוא שונה אם תלמיד 400 פעם לא יושפע ממנו

וילמד את מידת הסבלנות

לעשות את רצון הבורא ללמד את בניו תורה,

ומכיוון שנדבקו במידתו זו,

זכו איתו ביחד לחיי העולם הבא.

מצינו עוד מעשה בגמרא.

שאלו תלמידיו את רבי זכאי, במה הארכת ימים?

אמר להם, מימיי לא כיניתי שם לחבריי.

אתם יודעים, כל המכנה שם לחברו,

או הקורא לו בשם הכינוי,

אין לו חלק לעולם הבא.

אם אחד מכנים אותו ג'וני, ג'ימי,

קושי,

זה אין לו חלק לעולם הבא.

אבל הוא אמר, מעולם לא כיניתי שם לחבריי, ועוד דבר,

ולא ביטלתי קידוש היום.

בשבת עושים קידוש, מעולם לא ביטלתי קידוש היום.

כידוע,

אם אין יין לקידוש,

אפשר לקדש גם על הפת, על הלחם, על החלם.

אבל מעולם לא ביטלתי קידוש היום.

אמא זקנה היתה לי, כך מספר רבי זכאי לתלמידיו.

פעם אחת לא היה לי קידוש,

מכרה כיפה שעל ראשה,

והביאה לי קידוש היום.

כשמתה,

הניחה לי 300 גרבי יין,

חביות יין, 300. כשמת,

רבי זכאי, הניחו 3,000 גרבי יין.

3,000 חביות

של יין. עושר גדול ורב.

מפרש הרמב״ן

בספר האמונה והביטחון,

אפשר, יש לומר,

מה שהיה מדקדק במצווה זו,

שלמד מאמו להיות נזהר בקידוש היום,

שכן למד שעשתה אמו והוא עודן וקטן.

הוא כל כך הושפע והתפעל ממסירות הנפש של אמא שלו,

שהיה לה פתרון אחר,

אפשר היה לקדש על הפת,

והיא הלכה ומכרה את כיפתה

בשביל שהיא תוכל לקנות יין לקידוש,

שהכיפה שעל ראשה זה הקישוט והתפארת

שעליה והייתה מוכנה לוותר על כתר יופייה כדי לחבב את המצווה.

כשהוא ראה מסירות נפש זו של אמו נכנסה בתוך ליבו

והוא הוקיר את המצווה הזאת מאוד מאוד עד שהוא תולה את אריכות ימיו

שלא ביטל קידוש היום מעולם,

ולא עוד,

אלא שזכה להתעשר מידה כנגד מידה שנפטר מן העולם והשאיר אחריו

אלפי חביות יין.

זאת אומרת, רואים מפה שהדוגמה והציור של החביבות ומסירות הנפש של אמא שלו, דוגמת היחיד,

השפיע עליו כל כך הרבה.

כידוע לכם, נשים,

קשה להן מאוד לשים כיסוי ראש.

נשים ששמו כיסוי ראש, קשה להן יותר להוריד אותו,

כי אחרי ששמים,

וואי, וואי, וואי.

אם חלילה זה עף,

היא רודפת אחרי זה ומכסה עם הידיים.

אני זוכר, כשאני,

עד ששמתי כיפה,

אז בהתחלה הייתה לי כיפונת,

כיפונת.

והייתי הולך איתה עם הראש למעלה,

כי חשבתי שכולם רואים ששמתי.

אז הלכתי ככה, שלא יראו.

גם ככה לא ראו אותה.

זה היה משהו קטן.

ופעם אחת אני זוכר, היה גשם, הייתה רוח, והיא עפה לי.

ופעם ראשונה שאני זוכר שרדפתי אחרי הכיפה.

קודם כול, תמיד התחמקתי מלשים אותה.

ואחר כך מצאתי עצמי רודף אחריה.

כיסוי ראש לאישה זה הרבה יותר.

אחרי שהיא שמה, וואי, וואי, להוריד?

זה להרגיש בלי.

אבל יש נשים שקשה להן מאוד לשים,

לשים,

לשים.

ובפרט קשה יותר לשים

על הכיפה

או על הפאה.

עוד יותר קשה.

הייתי לפני כמה חודשים בשוויץ,

בערך ארבעה וחצי חודשים,

והייתה שם אישה אשכנזייה חסידה,

שהובאה לשם לאחר שכנועים רבים,

ונאמר לה שכדאי לה לבוא להרצאה ולבקש ברכה על המצב שלה,

כיוון שהיא חמש שנים גרושה והיא עגונה,

ובעלה לא מתכוון לתת לה גט, אלא תמורת הרבה הרבה כסף,

ובדולרים,

לא בפרנקים שוויצרים.

והוא עזב אותה להנחות בשוויץ ועבר לארץ ישראל,

ומפה הוא ניהל משא ומתן כספי.

טוב, מי שגר בשוויץ, הוא חשב, צריך לשלם.

זה לא אחת שגר בדימונה,

אז צריך לשלם.

וכך היא נתקעה במשך חמש שנים.

אז היא אמרה, נו, ואני אבוא לבקש ברכה, אבל מה אני צריכה לתת בשביל זה?

אמרו לה, מן הסתם, הרב יבקש ממך שתשמרי את השבת חצי שעה קודם.

זה קשה? לא קשה.

היא באה וישבה ושאלה,

מה אפשר לעשות?

אמרתי לה, את מוכנה לכסות את הראש?

אז היא אומרת, יש לי פה.

אמרתי, כן, נכסות את הפה.

אז היא אומרת, אבל אני אשכנזייה.

אמרתי לה, גם אני אשכנזי.

אז היא אמרה, רגע, אבל אני יכולה שישי-שבת?

אמרתי לה, את רוצה שהוא יעזוב אותך רק שישי-שבת?

אז היא אמרה, לא.

ועד מתי אני אלך עם כיסוי ראש על הראש?

אמרתי לה, תראי, הוא קשר אותך בעגינות.

אם את רוצה להתיר את הקשר שהוא קשר אותך,

תעשי קשר של מטפחת.

עד מתי? אמרתי לה, עד החתונה הבאה.

אמרה, מסכימה.

נתתי לה ברכה,

וביום רביעי האחרון, אימא שלה אחרי ארבעה חודשים מצלצלת ואומרת,

אתה ראשון, בתי עוד לא יודעת,

הגט בדרך מישראל לשווייץ.

אז זה קשה מאוד גם לשים כיסוי על כיסוי.

אבל כשהקדוש ברוך הוא רואה שמוכנים להוסיף

ולהדר ולהיכנע לפני השם,

אז הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

אמר רבי חייא בר רבא,

אמר רבי יוחנן,

ואמרי לה,

אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן.

כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

כל מי שמלמד

את הבן של חברו תורה,

שימו לב מה גודל הזכות שלו.

מובטח לו שהוא יושב בישיבה של מעלה,

שנאמר בירמיה הנביא,

פרק ד״ו,

אם תשוב ואשיבך לפניי תעמוד

בכל המלמד

בין עם הארץ תורה,

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה מבטלה בשבילו.

זאת אומרת,

אדם שמלמד בן של עם הארץ,

שהאביו לא לומד תורה ולא מלמד את בנו תורה,

ולוקח אותו ומלמד אותו תורה,

הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה,

וזה שמלמד בן עם הארץ תורה, הקדוש ברוך הוא מבטלה בשבילו.

למה זה?

שנאמר, אם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

אם אתה לוקח אדם שהיה זול,

ועושה ממנו יקר,

יקריי מפנינים,

בכל חפצים לא ישבו בה, זו התורה.

אם אתה לוקח אותו ומעלה אותו למדרגת יקר,

אז אתה כפי תהיה.

מה זה כפי תהיה?

הרב לופיאן, זכר צדיק, פדוש לברכה, היה אומר כל פעם

בישיבה ברכסים,

היה אומר, שמא תאמר כפיו של הגאון מווילנה?

לא.

כפיו של הארי הקדוש?

לא.

מרן הבית יוסף?

לא.

כמו הרמב״ם?

לא.

הפה של רשי?

לא.

כמו הגאונים?

רבנו סעדיה גאון, רב האייה גאון, לא.

כמו האמוראים,

רב אשי, רבינה, לא.

אולי כמו התנאים,

רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי עקיבא, לא, לא,

לא.

אולי כמו הלל הזקן ושמי, לא.

שמיעיו ואבטליון, לא.

אנשי כנסת הגדולה, לא.

אולי כמו יחזקאל הנביא,

שהיה הנביא ירמיה, לא.

משה רבנו,

לא.

אברהם, יצחק ויעקב, גם לא.

כמו מי? כמו הפה שלי, אומר הקדוש ברוך הוא. מה אני אומר, מתקיים.

אף אתה, מה אתה אומר, מתקיים.

כפי תהיה, מוציא יקר מזולל,

כפי תהיה, כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, כל המלמד

בין חברו, בין עם הארץ, תורה,

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה ובטלה בשבילו.

אומר המהרשע,

ולמה זה?

אז הוא מסביר.

כל המלמד תורה עם בן חברו,

שגם חברו בן תורה, מביאו לישיבה,

אז הוא זוכר לשם בישיבה של מעלה.

אבל המלמד בין עם הארץ תורה שלפי גזירתו לא יהיה בעל תורה.

למה? דכול המוליד, בדומה לו הוא מוליד.

בדומה לו. הילד ייגרר אחרי האבא, ואם הוא לא לומד, גם הוא לא ילמד.

אבל הלומד עמו,

למרות שהאביב לא כזה, מבטל טבעו וגזירתו.

לכן זוכר שהקדוש ברוך הוא גם כן מבטל גזירתו בשבילו.

וכמו שאומר רש״י על הפסוק בירמיה,

שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.

זאת אומרת,

יש יכולת בכל יחיד ויחיד מאיתנו להשפיע עד כדי שינוי גדול מאוד בכל העולם כולו.

בדרך כלל בני האדם רוצים לראות את עצמם,

מי אני, מה חיי?

זה בדברים שהם לא לפי רוחם.

אבל בדברים שהם לפי רוחם, נגיד אדם רוצה להתעשר,

שם הוא לא אומר מה אני, מה חיי, אני העשיר, מה פתאום? חבל על הזמן, אני רק פועל, לא רוצה כלום.

שם הוא בעל מעוף,

הוא מוכן להיכנס לסיכונים, לקחת הלוואות, לעשות פעולות.

מה פתאום שהוא הצטמצם במעט?

אבל הכוח היחיד אדיר.

כל אדם צריך לומר,

בשבילי נברא כל העולם כולו.

וחייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם,

יצחק ויעקב?

כל אחד מאיתנו יכול להגיע לבחינה של מעשי האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

השאלה, אם הוא מוכן.

אם הוא מוכן, הוא יכול לשנות סדרי בראשית.

הכוח היחיד אדיר.

ראינו, אדם מפקיר את ביתו, יכולים עם שלם להפקיר את עצמם.

פרעה גוזר גזירה, אמרה, מתגרש, כולם מתגרשים.

מחזיר גרושתו, כולם מחזירים.

רואים שהכוח של היחיד הוא אדיר.

רואים רבי פרדה יכול להשפיע על דור שלם לזכות לחיי העולם הבא.

רואים שרבי זכאי יכול לתעשר בעושר אדיר ורב

וללמד את הרבים מה כוחה של שמירת מצווה אחת.

רואים שהנשים שחיבבו את ארץ ישראל יכולות לגרום לכל הנשים ולהציל אותן מקליה במדבר

בגלל שהן למדו מהן לחבב את ארץ ישראל.

זאת אומרת, יש כוח בכל יחיד ויחיד להשפיע על הרבים.

יהודים יקרים, הערב הזה נעשה לרפואתה של יהודייה שלקתה במחלה ומצבה קשה מאוד מאוד.

והכוח של כל יחיד ויחיד פה הוא כוח אדיר

שיכול לגרום לריפוי שלה.

זאת אומרת,

עשרה יהודים שמתכנסים יחדיו,

שכינה שורה ביניהם.

בשביל להגיד קדיש צריך עשרה יהודים כשרים.

ואז שכינה שורה, ואפשר להגיד התגדל והתקדש מרבה.

כשיש מאות,

אז ודאי וודאי שכינה היא גם כפי היחס,

כמה מספרם של האנשים.

ואם כל יהודי ויהודייה יהיו מוכנים לקבל על עצמם

לקיים תורה ומצוות כל אחת במה דאפשר,

כדי לגרום לריפויה של אישה מבנות ישראל שהיא צעירה,

בת 34 עם שמונה ילדים,

חולה במחלה,

ויכול להיות שהיא כבר הגיעה לכאן,

היא הגיעה כבר או עוד לא?

עוד לא היא בדרך לכאן, ביקשתי שהיא לא תבוא מוקדם, שלא

יהיה לה קשה.

אני לא יודע מה המצב, אבל אומרים שהמצב חמור ביותר.

מכל מקום,

הם תרמו את כל הערב הזה,

שאתם תבואו לפה, שתשמעו דברי תורה,

ושכל אחד, אם יוכל,

יקבל על עצמו, בעזרת השם לרפואתה,

משהו, מצווה או הנהגה או דרך,

או לגרום לאחרים לקיים מצוות,

לעשות כל מה שרק אפשר,

ובידוע שברוך השם, כשציבור גדול מקבל על עצמו,

יש בכוח זה לבטל גזרה לחלוטין,

ובפרט,

ובפרט לאור מה שלמדנו כרגע.

כל המלמד

בין עם הארץ תורה,

הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה ומבטלה בשבילו.

ואם יש כאלה שהם בבחינת

עם הארץ עדיין,

והם רק לומדים אפילו את הדברים האלה שדיברנו עד עכשיו,

אז זה כבר בבחינת מלמד

בין עם הארץ תורה שכבר ראוי לבטל גזרה בשבילו.

אז בשעה שהיא תגיע לכאן,

אני לא ארצה לחזור על הפרטים האלה שוב,

אנחנו ניתן לה לומר כמה מילים, אם היא יכולה בכלל לדבר.

ובעזרת השם, כל אחד יחשוב בליבו מה הוא מסוגל לקבל על עצמו משבת, מתפילין,

מציצית,

מכיסוי ראש, מי ללמוד משניות, מתהילים,

כל אחד, מי יכול ללמוד שתי הלכות ביום לרפואתה, כל מיני דברים כאלה,

שבשעה שהיא תהיה,

נוכל לעשות. ויש עוד אישה שכבר הזמינה גם כן הרצאה

בבית שמש על מצבה כל כך מסוכן שביקשו והתחננו, שהיום גם נזכיר אותה,

שנקווה שאני אספיק להגיע לבית שמש עד שהיא עוד עדיין בחיים.

ושמה גם כן מזל סעידה בג'אנה,

שיהיה לה רפואה שלמה מהרה.

אז בעזר השם, עד שהיא תגיע, אם ירצה השם, אני אתן אפשרות לשאלות ותשובות למי שמעוניין, בבקשה.

יש לך שאלה?

נא לתת לו בבקשה את המיקרופון בצד, תרים את היד עוד פעם.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני באתי לכאן,

ובתוך ההקדמה לדברים שלי טמונה השאלה

אם מי עליה שלום נפטרה לפני שלושה שבועות.

והשאלה שלי היא

לא מותחת כלפי שמים, רק השאלה שלי, אני באתי מבית דתי,

והשאלה שלי היא יותר, גם בין בני המשפחה מסתובבת שאלה

שנעשה כל כך הרבה לרפואתה. ואני מדבר על אישה שהלכה בצניעות,

שמרה על השבת, על הערכים,

פשוט נלחמה איתנו כדי לקיים את הדת.

אני גם זוכר שאבא סיפר לנו, ממש כשהוא היה איתה באחד הימים, על ארז דווי,

הוא האכיל אותה,

האוכל ניתז מהפה שלה יותר מהר מכדור שיוצא מהקנה,

ואבא שואל אותה מה קרה?

הוא אומר לו, היא אמרה לו, ראו לי כמה שערות,

אכלתי בלי כיסוי ראש.

השאלה שלי, נעשה כל כך הרבה לרפואתה,

כל כך הרבה דמעות.

עשרות, ואני אומר עשרות,

של תינוקות של בית רבן,

בתי יתומים,

התפללו עליה.

ובמהלך השלושה שבועות האלה צפיתי באינטרנט והאזנתי למעלה מ-30 הרצאות שלך,

יום-יום, אחת אחרי השני.

ובאחד ההרצאות, גם כן, אחותי ישבה לידי,

וראינו שאתה מקרין את,

זה היה על ניסים התותח,

וראו שהתפללו לרפואתו והכול קרה, ואחותי אומרת לי, אז למה אימא לא?

למה לאימא לא?

ואנחנו מתקשים, למרות שגם אסור לי להיות פה, אבל,

כי ביום רביעי זה יהיה החודש שלה,

אבל זה כל כך מסתובב בינינו, וכל כך רוצים לדעת איפה כל הדמעות, איפה כל הספרי תהילים.

אני לא הייתי רוצה אפילו שהיא תקום, אבל מסתובבת אותנו תחושה כאילו זה לא עשה כלום.

אם היינו רואים שטיפה חלה הקלה במצב שלה או משהו,

אבל פשוט כלום, ואנחנו אומרים, וגם רבנים שמאוד מקורבים למשפחה שלנו אמרו, אין כזה דבר שלא יקרה כלום.

האמנו עד הרגע האחרון.

אחד הרבנים המקובלים באזורנו אמר,

הרעשתם את השמיים בתפילה.

אז אנחנו שואלים, בכלל, כל המשפחה,

איפה כל זה?

איפה כל הדמעות האלה?

כל התפילות האלה, זה באמת עשה משהו?

ואנחנו לא יכולים לראות את זה?

אומר הפסוק, שמת דמעתי ונודיך.

יש נוד,

כלי

שבו מתאספות כל הדמעות.

ושם הקדוש ברוך הוא בוחן כל דמעה ודמעה,

מה טיבה.

ואלה מקלים על האדם שנפטר בסופו של דבר כדי להקל לו מהעונשים הצפויים לו בעולם העליון.

שום דבר לא הולך בחינם.

אבל לפני שאני אשיב לך,

אני רק אתן לך דוגמה אחרת.

אחד הולך לבית חולים אחרי שנפטר

קרוב שלו ואומר לרופאים,

תגידו לי, יש לי שאלה, למה הוא נפטר?

ביקשתם לעשות ניתוח זה, עשינו.

ביקשתם לעשות כימותרפיה, עשינו.

ביקשתם לטלטל אותו לשם, עשינו. צילומים, עשינו.

מה שאמרתם, ניתחתם עוד פעם, עשינו.

השארנו אותו אצלכם, עשיתם בו מה שאתם רוצים.

חתכתם, תפרתם, החזרתם, עשיתם, העליתם, הורדתם, בסוף הוא מת.

בשביל מה צריך את כל הרפואה אם בסוף מתים על שולחן הניתוחים?

אתה חושב שזו שאלה?

ברור שזו לא שאלה.

זה בדיוק אותו דבר.

למות כולם מתים,

מי ממחלה ומי בריא,

מי מזקנה ומי בצעירות, מי מתאונה ומי בדרך אחרת.

למות מתים, יש גזירה משמיים,

מי ימות ומתי,

ובמה, ועל מה.

אם אתה זוכר, בראש השנה האחרון

נאמר לך, וגם אמרת את זה אולי בתפילה,

שנפתחים שלושה ספרים,

צדיקים גמורים, רשעים גמורים ובינונים.

ויש כאלה שנחתמים לאלתר לחיים, ויש כאלה למיתה.

בספרם של צדיקים גמורים נחתמים צדיקים גמורים גמורים,

וגם רשעים גמורים.

למה?

כי צדיקים גמורים גמורים לא צריכים למות.

ורשעים גמורים, צריך לשלם להם את השכר על קצת מצוות שהם עשו בעולם הזה.

אז לכן משאירים אותם עוד שנה לשלם להם את השכר פה,

כי אחרי זה הם מקבלים רק עונש.

בספרם של רשעים גמורים נחתמים רשעים שהם גמורים גמורים גמורים.

ושם גם נחתמים צדיקים שהם לא גמורים.

אבל בדין הם נחתמים למיתה והם נכתבים באותו ספר.

למה?

כיוון שבשמיים נותנים להם על מיעוט עוונות שהיו להם בחייהם,

נותנים להם פה בעולם הזה מעט את הייסורים או את המיתה כדי לכפר עליהם,

ומייד הם יוצאים והולכים לגן עדן לנצח נצחים.

אז בראש השנה נאמר מי יחיה ומי ימות.

מי יהיה בריא, מי יהיה חולה, מי יהיה עשיר, מי יהיה עני. זה ברור על כל אחד.

ואם לאחר מעשה אנחנו רואים

שבן אדם נפטר,

פירושו של דבר שנקבע לו בראש השנה שהוא ייפטר.

עכשיו, זה בראש השנה.

ויש אדם,

כמו שאומר שלמה המלך, עת ללדת ועת למות.

יש עת שנקבע מתי אדם יחיה, מתי ייוולד, מתי ימות.

ויום המוות, מיום היוולדו.

יום המוות ידוע מיום הלידה.

זה במי שנגזר עליו איקס שנים.

יש כאלה שמתים בחצי ימיהם ולפני,

כגון רשעים,

לא יחצו ימיהם.

יש כאלה שהגזרה היא שאפילו מחצית ימיהם לא יגיעו.

ויש כאלה, זה בשלמות.

יש כאלה שהם באו לעולם בגלגול לתקן את העבר.

לכן, זה מצוי יותר בכאלה שהם צדיקים,

כמו שאתה מתאר,

שמקפידים מאוד מאוד על כיסוי ראש עד כדי לפלוט את המאכל.

זאת אומרת, יש כאלה שהם באים בגלגול על מנת לתקן.

כמו רבי מטיה בן חרש,

שהוא בא לעולם בגלגול,

כיוון שהוא חטא בגלגול קודם שלו ונהנה בעיניו מראייה אסורה.

לכן, כשבא אליו השטן ונחזה לפניו כאישה יפה לפתותו שיסתכל עליה,

הוא לא רק שהסיט את מבטו,

אלא הוא חימם מסמרון ממתכת וסימא את עיניו,

כי הוא ידע שהוא בא לעולם בגלגול לתקן את הדבר הזה.

והוא היה גלגול של פלטי בן ליש.

אז זאת אומרת,

יש כאלה שהם צדיקים גמורים, והיצר הרע רוצה להחטיאם עוד פעם בגלגול זה,

ומן השמיים עוזרים.

אז אחרי שהוא שימא את עיניו, הקדוש ברוך הוא שלח לו את רפאל המלאך לרפאותו, והוא לא הסכים להירפא.

הוא אמר לו, אני לא רוצה.

אז רפאל המלאך עלה לשם יתברך ואמר לו, הוא לא רוצה ברפואת העיניים. אמר לו, תגיד לו שאני מבטיחו שלא יהיה חטא בהם.

רק אז הוא הסכים.

רבי עקיבא היה צדיק גדול, נכון?

בן 120 שנה.

40 שנה עם הארץ, 40 שנה למד, 40 שנה לימד את כל ישראל.

נו,

ברבי עקיבא, איך מת?

סרקו את בשרו במסרקות ברזל,

ולא רק סרקו אותו במסרקות ברזל עד שהוא נפח את נשמתו,

אלא גם חתכו אותו במקולין,

חתיכות-חתיכות כמו שחותכים בקר,

ושמו אותו באטליז.

שמעת זוועה כזאת?

וזה היה רבי עקיבא.

ועל זה שאל משה רבנו את הקדוש ברוך הוא, זה תורה וזה סכרה?

אתה יודע מה אמר לו?

שתוק.

כך עלה לי במחשבה.

אתה יודע, חשבון שמיים, למה אני עושה ומה אני עושה עם כל אחד?

אתה יודע שרבי עקיבא הוא מעשרה שבטים שמכרו את יוסף?

אתה יודע מה הגלגול של כל אחד ואחד?

שתוק.

כך עלה לי במחשבה.

אף פעם שלא נשאל שאלות על הקדוש ברוך הוא.

היה אחד חכם ששאלו אותו, תלמידה, במה ארך את הימים?

אז הוא אמר להם, לא הייתי שואל שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אמרו לו, זו סיבה לאריכות ימים? אמר, כן.

שאלו, למה?

אמר, יש כאלה שכל כך רוצים לדעת תשובות

ואי אפשר לענות להם כאן, מעלים אותם למעלה, להראות להם.

אז הוא אמר

שהוא לא שאל שאלות, לכן הוא נשאר הרבה זמן כאן.

תמיד לא היה בוער לו, בלי שאלות. אפשר לחיות גם בלי שאלות.

ודאי שהקדוש ברוך הוא עושה את הטוב ביותר עם הבנים שלו.

אם לרשעים הוא מאריך אפו,

אז ודאי וודאי שלצדיקים.

ואם לצדיקים לא,

משמע שלא הייתה שום ברירה אחרת,

אלא לטובת הנפטר,

היה כדאי שייפטר במצב הזה ובזמן הזה.

מה החשבון?

הוא היודע.

שוב פעם, אמרתי שהשאלה לא נשאלה כלפי שמיים.

התחושה היא שמסתובבת,

שנעשה כל כך הרבה,

השאלה על הדת, זאת אומרת, יש איזה שהיא,

זה נעשה משהו ואנחנו לא רואים אותו? בוא אני אסביר לך.

אדם שנפטר, מה עושים? שבעה, נכון?

יושבים אנשים, אומרים דרשות, אומרים דברי תורה,

אומרים קדיש,

קוראים משניות לעילוי נשמתו, נכון? נותנים משהו גם לאכול, שיהיו ברכות, עושים כל מיני דברים. למה עושים את זה?

לעילוי נשמת הנפטר. מה זה לעילוי?

על ידי זה שאנחנו מצרפים זכויות על ידי המעשים שלנו, הנשמה שלו זוכה ועולה,

כי אנחנו מזכים אותו בחשבון שלו, נכון?

עכשיו, אם בן אדם, פעלו בשבילו לפני כן,

ותרחו ויגעו והתפללו ועשו ועשו ועשו, זה הלך לאיבוד? מה פתאום? זה הכול לא.

לא.

כל זה מתלווה לזכויותיו.

ואם הזכויות לא הספיקו, או

שלא היה עניין שזכויות יספיקו, כיוון שהוא צריך למות, זאת העת שנקבעה לו בשמיים. אי אפשר להאריך את העת שנקבעה בשמיים.

אז הוא לא הפסיד.

כל זה הלך.

למי? לחשבונו.

זאת אומרת, דבר לא הולך לבטלה.

עכשיו אני אתן לך דוגמה.

אם מישהו בגלל זה התעורר וחזר בתשובה,

מאותו רגע כל המצוות שאותו בעל תשובה עשה,

ויעשה, ויעשו אחרים בגללו,

כל זה שייך לאותה נשמה שבגינה זה היה.

זאת אומרת, הזכויות האלה מצטרפות ולא עוזבות אותו אף פעם.

אז שום דבר לא הולך לריק.

לא כמו ניתוח וכימותרפיה וזה, שזה הכול בטל ומבוטל, זה היה בגוף ונשאר והלך ונגמר.

זכויות רוחניות לא עובדות לעולם.

אתה רוצה שאני אתן לך רק דוגמה מפרשות השבוע?

בלק, שהתכוון לחסל את עם ישראל,

וסחר את בלעם בשביל שיקלל אותם, שימותו,

הקריב ארבעים ושתיים קורבנות,

לא לשם שמיים כמובן,

אלא מה?

כדי לפייס את האלוקים

שיהרוג את היהודים. שמעת? זה בלק,

פונה לאלוקים, אבא של הילדים שלו, לבקש ממנו, עם ארבעים ושתיים קורבנות,

לחסל אותם.

אבל בתוך הלא לשמה הכי גרוע הזה להשמיד עם שלם,

היה לו נקודה אחת קטנה, קטנטונת של לשמה.

הוא אמר לבלעם, אולי יישר בעיני האלוקים וכבותו משם.

אולי יש משהו בתוך מה שאני עושה שיהיה ישר בעיני ה' שתוכל לקלל אותה מכאן.

אתה שומע?

מה הוא זכה, אתה יודע?

שיצאה ממנו רות המואבייה,

שממנה יצא שלמה המלך, שהקריב אלף עולות לשם שמיים בבניין בית המקדש.

אז אפילו מעשה שלא היה לשם שמיים,

אלא שלא לשם שמיים גמור, אבל בתוכו היה נקודה קטנה.

היא בעבעה ויצאה אצל רות המואבייה,

שהיא ביתו של עגלון, מלך מואב, שהוא בנו,

וממנה יצא דוד שהביא את שלמה,

ששלמה הקריב אלף קורבנות, אלף עולות לשם.

אז אם אצלו זה לא הלך לאיבוד,

חלקיק קטן

מכל הרע שהוא התכוון,

אז מי שהתכוון לשם שמיים גמור, זה הולך לחינם?

בוודאי שזה לא הולך לחינם.

רק מה, לא רואים את זה.

אבל מי שיודע,

מבין כמה חסד עשיתם עם הנפטרת וכמה היא עשתה איתכם,

כיוון שהיא גרמה שאתם תעשו כל כך הרבה חסדים,

גם אתם זוכים.

הבנת?

הבנתי, תודה.

עכשיו, לצערי הרב, קיבלתי עכשיו טלפון

מהאישה שאנחנו עושים לרפואתה, קיבלה התקפה,

והיא לא תוכל להגיע הערב, אבל היא כנראה תוכל לענות אולי בטלפון.

ואנחנו נבקש מהציבור, בעזרת השם, לבטל את הגזרה הזאת.

הלו?

הלו?

הלו? כן, ערב טוב.

זה יהודית? מלכה?

מלי?

נכון.

תראי, אני ביקשתי מהציבור כאן, בעזרת השם יתברך,

שהערב הזה נעשה לרפואתך, שיקבלו עליהם עול, תורה ומצוות, כל אחד מה שיכול.

אני מתחיל לבקש מהם, תישארי על הקו,

ונראה בעזרת השם מה נצליח לעשות וניתן ברכה. בסדר?

כן.

את רוצה להגיד כמה מילים לקהל?

נכון.

בבקשה.

אני יהודית מלכה מאלי,

אם לשמונה ילדים,

חולה בסרטן בריאותי בריאות,

במצב לא פשוט.

מודה לכל הציבור שבא להשתתף

בכנס קדוש זה לרפואתי,

ומבקשת מכל הנמצאים

לקבל על עצמם כוונה לרפואתי,

שבעזרת השם

אוכל להמשיך לגדל את ילדיי

מתוך בריאות,

והשם ישלם פרחם על פועלכם הטוב.

תודה. אמן.

כן, מי מוכן בעזרת השם? מה כבודו מוכן?

הנה, טלית קטן, בוא לכאן, בבקשה.

כן, מי עוד? אתה הרמת שם את היד, כן, מטה.

שני מה?

שני פרקי משניות ללימוד, כן, ואתה בחורצ'יק?

ציצית, בבקשה, הנה, קח גם אתה ציצית.

לא צריך.

כן, רגע, כן, הנה, גם אתה ציצית, בבקשה.

שתי הלכות ביום. אתה ציצית? בבקשה. מה עוד אתה לוקח?

בזריזות.

שתי?

שתי מסכתות של משנה אשריכם, קח שמה גם.

כן, ואתה, מה אתה?

ציצית, בבקשה.

הנה, עוד ציצית, בבקשה.

כן, מה אתה לוקח?

שש הלכות ביום, אשריך.

מה אתה?

ציצית שישי-שבת?

כך, הנה, גם לכל השבוע.

כן.

מי עוד?

כן, מה אתה לוקח?

במשך שבוע כל יום את כל מזמורי התהילים של אותו יום.

חזק וברוך. מה אתם?

תענית דיבור ולקרוא את כל ספר תהילים. חזק וברוך, שני נערים קטנים.

כן, מי עוד?

משניות של שבת, חזק וברוך, מי עוד?

משנה זה אותיות נשמה, כן, אנשים למעלה.

עשר מזמורי תהילים כל שבת, אשריכם, כן.

עוד מעט, כן.

שיר השירים ארבעים יום, אשרייך, כן.

שירת הבריאה ארבעים יום, חזק וברוך, מי עוד?

מה?

לא שומע.

שלוש שעות, תקום רגע, מותק, תקום.

שלוש שעות לימוד רצוף, רצוף, רצוף. חזק וברוך,

תענית דיבור עם צום יום שלם עם כל התהילים. חזק וברוך.

ציצית נוספת. חזק וברוך. מי עוד?

כן.

שעה משנה אשריכה, ואתה?

מה?

עשרים דפי גמרא. תקום רגע, תקום.

תקום. אשריכה, אשריכה, בחור צעיר.

כן, מה אתה?

נצור לשונך מרע. נצור לשונך מרע, להישמר מלשון הרע. חזק וברוך. מי עוד?

מי מהאנשים שם? כן.

ספר תהילים, חזק וברוך. ואת שם למעלה?

תענית דיבור.

ואישה רוצה כיסוי ראש, שישי-שבת. חזק וברוך.

כן. מי עוד?

מה את?

לא לנסוע?

מה?

לא לנסוע בטרמפים. אשריך.

אני גם מקבל עלי לא להסיע אותך.

כן.

כן, בבקשה.

שלוש תפילות ביום.

בהנחת תפילין. חזק וברוך.

כן.

מה?

ציציות, בבקשה.

בבקשה.

כן.

חמישים דפים.

תיקוני זוהר. חזק וברוך.

כן.

איך?

לסיים את כל תיקוני הזוהר. הינה, מקובלים צעירים.

שתי ציציות לחייל פה.

זה לשני החברים או לשבת ויום חול?

אשריך.

ומסכת ברכות. שניכם?

שניכם חברותא?

יפה מאוד.

כן, ציצית, בבקשה.

תכף. יהודית.

מלכה מלי בת ברכה, תזכרו להתפלל בשבינה.

ציציות, בבקשה.

כן. מי עוד מקבל עליו לרפואתה? כן, עד שם?

מי עוד? הינה, 20. חזק וברוך.

20 יהודים קיבלו עליהם שבת לרפואת יהודית.

מלכה מלי בת ברכה.

מי מהנשים עוד מקבלת?

מי מהנשים מקבלת צניעות?

מי מהנשים

מקבלת צניעות? זה קשה,

אבל זה חזק.

הנה, מרימה את היד. חזק, חזק, חזק.

חזק וברוך.

מי עוד?

מי עוד? הנה, עוד יהודייה. מה את מקבלת?

חזק וברוך. גם כן צניעות. מי עוד?

מי עוד מקבלת על עצמה ללכת בצניעות?

לא להזכיר שמות.

כן.

נו, מה אתה מקבל עליך?

ציצית בשבת.

חזק וברוך.

רגע, עכשיו יש לי בקשה מיוחדת,

ואני אומר לכם שיש לזה כוח אדיר ביותר.

מי מוכן ללמוד

שעתיים

בתענית דיבור כל יום

במשך חודש ימים לרפואתה.

שעתיים

כל יום, חודש ימים בתענית דיבור. הנה הראשון, אשריך.

הנה השני, שלישי, רביעי.

חזק וברוך. הנה, חמישי פה, שישי.

אשריכם. הנה, שביעי, שמיני, תשיעי.

חזק וברוך. תשעה, עשרה,

אחת עשר,

שנים עשר. הנה, פה עוד יהודי.

שנים עשר. הנה, שלושה עשר.

תראו זה אברכים יקרים.

הנה ארבע עשרה.

ארבע עשרה יהודים שמוכנים ללמוד שעתיים, חודש ימים.

הנה, חמש עשרה, אשריך.

גם שבת, גם לימוד.

חזק וברוך, חמש עשרה יהודים.

עוד שלושה לפחות, שיהיה חי.

עוד שלושה שלומדים

תורה שעתיים. הנה, שמה יש עוד אחד.

שש עשרה.

הנה, שבע עשרה.

והנה,

שמונה עשרה, תשע עשרה, עשרים.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

גם אתם?

שעתיים לימוד תורה בשבת, חזק וברוך.

רק רגע, אתה?

ברכת המזון כל יום, חזק וברוך, בתיאבון.

כן.

נסיים מסכת תענית, אשריך, בחור צעיר.

כן, הנה, מה אתה?

איך, איך?

רגע.

כן.

חזק, חזק וברוך. רגע,

עכשיו בקיצור, בשביל, כן, את מה רצית?

כן.

כיבוד הורים! וואי, וואי, וואי! אריכות ימים זה, אריכות ימים.

כן, מה אתה?

מיקרופון עולה כסף, מותק.

רגע.

רגע, שנייה, יהודים יקרים, בואו נראה לסיכום.

מי מוכן עכשיו,

וזה כבר שוברת קש

שעל הגמל,

שתי הלכות ביום, חודש ימים כל יום. שתי הלכות בלבד. שתי הלכות בלבד. להרים את הידיים גבוה.

גבוה, שבשמים יתפעלו מכם.

שתי הלכות. זה לוקח פחות מחמש דקות.

שתי הלכות ביום, חודש ימים.

אתה מצלם אותם או לא?

שיראו כל העולם.

שעתיים, בעזרת השם, לרפואה

של יהודית.

מלכה מאלי בת ברכה.

רפואה שלמה מהרעב.

אההה.

בכל האיברים ובכל הגידים.

והמחלה תועתק ממנה

ותיתקע בראשו של אחמדינג'אד.

וגם רפואה.

למזל סעיד אבא ג'אנה,

רפואה שלמה מהרה.

והמחלה תועתק ממנה לצד השני של הראש של אחמדינג'אד.

חזק וברוך לכולם.

כן, שאלות למי שיש. בבקשה, רגע, היא בטח רוצה להודות לכם. רק רגע.

יהודית מלכה מאלי, בבקשה.

אני כולי נרגשת,

ואין לי מילים להודות לכל הקהל,

ואין לי ספק

שכל מה שקיבלתם על עצמכם

בוודאי יפעל לטוב בשמיים,

ואני אצא מזה,

ואני אזכה, בעזרת השם,

לעשות סעודת הודיה.

אמן. לעשות סעודת הודיה גדולה,

ובעזרת השם להיות בריאה,

ושהשם באמת

יחזיר לכל אחד, כי אני,

אין לי איך,

ושהשם יחזיר לכל אחד לפי

הטוב לב שהסכימו לקבל בשבילי.

תודה רבה לך.

תודה לך.

בריאות שלמה ואיתנה.

כן, יהודים יקרים אשריכם זעם הנבחר,

מקרובון. מקרובון, תן לו מקרובון.

הוא עובד.

כן, רגע.

אמנון, אני... אללה משה, מה נשמע? בסדר, יעקב.

כן.

קשה לי עם כיסוי ראש, בוא נגיד, זה... אני לא יכול,

לא יודע איך להוריד את עצמי לפני הקדוש ברוך הוא, מה זה נותן לי הכיסוי ראש.

אני אוהב את החופש, אני אוהב את ה...

קשה לי עם זה.

קשה לך עם כיסוי ראש?

כן. עכשיו, מה זה נותן לי?

לא הבנתי. מה קשה? המשקל?

לא הבנתי המשקל. לא המשקל, מה זה נותן לי.

מה זה נותן זה משהו אחר, אבל מה קשה לא הבנתי.

סותם את המוח.

סותם?

כן, סותם. אולי לא נותן לו להשתחרר יותר מדי.

מוריד את השערות יותר מדי. עזב, איזה שיער יש לך, ליפה.

עכשיו בוא תשמע,

כיסוי הראש מטרתו אחת, בחוקות הגויים לא תלכו,

שהם הולכים גלויי ראש,

ואנחנו מכסים את ראשנו.

כיסוי הראש הוא גם הכנעה,

כשהאדם הולך עם כיסוי ראש הוא מכניע את עצמו, יש לו גבול.

כן, שאם לא, אם הוא הולך בגילוי הראש,

כתוב בהלכה, אז... בוא נקצר לך כמה,

יש לכל יהודי חלק לעולם הבא.

כן.

כן.

עכשיו, מה החלק?

תלוי מה הוא עשה בשביל לקבל.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

אבל צריך לזכות בחלק.

מה פירוש? יש לך חלק.

אתה בא וזוכה, תקבל אותו. אם לא זכית בו, לא תקבל אותו, אבל אתה צריך לזכות בו.

לדוגמה, אדם קיבל ירושה.

יש 12 אחים, כל אחד קיבל חלק בירושה.

אחד בא ולא תבע את החלק שלו בירושה,

אז הוא לא יקבל אותו.

אבל אם הוא הציג את המסמכים... השאלה איזה חלק?

בדיוק, מה שהוא הכין,

מה שהוא טרח, מה שהוא יגע.

אתה יכול לשבת בגן עדן במקום הכי גבוה והכי טוב, לא כאן לשבת.

בגן עדן התכוונתי.

זאת אומרת, אם אתה תעשה את רצון השם יתברך, אתה תזכה מעלה, מעלה, מעלה, מעלה.

כמה שאתה תעשה יותר, תזכה יותר.

זה החלק שיהיה לך.

הבנת?

כן, אבל הכיסוי ראש זה סמל.

זה גם סמל, אבל זה לא הסיבה.

אבל לדוגמה, בצהל לכל חיל יש כומתה אחרת, נכון?

זה סמל, אבל הצבא מחייב את זה. ואם יבוא אחד עם טענה שלך ויגיד, זה סותם לי את הראש,

הסתמו אותו בכלא.

מה פירוש? זה מכביד עליי.

מכביד? קח משהו קל. יש לך איזה רעיון להפתות אותי בשביל לשים את הכיסוי ראש? כן, יש משהו אוורירי.

יש כמו רשת, מיוטה.

אתה יכול לשים עם חורים, זה גם נחשב.

יש כובעי קש.

כובע קש זה גם כן קל מאוד ומותר, זה כיסוי ראש.

אתה יכול לשים גם גרב על הראש.

אני יכול, אבל זה לא ייראה.

מה לא ייראה? אתה יכול לעשות את הכובע עם קוקו,

עם פומפון.

אם אתה רוצה שיראו אותך.

רגע, לכל יהודי יש חלק לעולם המבט. השאלה איזה חלק?

אמרנו, לא, הוא שואל עכשיו על החלק שלי, לא שלו.

כל אחד, מה שהכין וטרח, זה מה שמגיע לו.

כשאתה נוסע פה, נגיד, בצפת, ואתה רואה וילות,

אתה אומר, זה החלק של פלוני.

אתה רואה מה השם שלו, זה פלוני. למה יש לו וילה? הוא עבד הרבה.

עבד הרבה, יש לו וילה. אחד לא עבד הרבה, אז הוא חי בבית משותף.

זה היה מובן.

כן, אה, זה מובן.

כן,

עוד שאלה למי?

תכף רגע, תן לו פה, לבחורצ'יק, כאן.

פה, פה, פה, פה, תרים את היד.

אבל שאלה יש לך, כן?

לא, שאלה אמרנו.

מה הבקשה?

בבקשה, תן לו בקשה.

אני מנסה להקים גמ״ח של דיסקים בישיבה, וחשבתי אולי תוכל לתרום לנו כמה דיסקים לגמ״ח.

אללה עיני ואללה רסי, קיבלת 100 דיסקים.

כן.

למי יש שאלה? שאלה.

כן?

לך יש?

רבי עקיבא, מי היה מבני יעקב?

מבני יעקב יש מחלוקת,

מי הוא היה?

מי השתיים שיש עליהם מחלוקת?

יש כאלה שמוציאים אותו אפילו מגדר האחים ואומרים שהוא היה כנגד השכינה,

ויש כאלה שאומרים שהוא היה כנגד יהודה.

יהודה, שהוא היה בעצם,

הוא חטא הכי הרבה במכירת כסף? כן.

הבנתי. תודה רבה.

תהיה בריא. כן, מי עוד?

שאלה שם יש לך?

שאלה או ברכה?

שאלה, תן לה שם בריצה.

תן לה שם, תרימי את היד.

כן.

כן, כן, תן לה, תן לה. כבוד הרב.

כן.

לפני ארבע שנים בערך אני הייתי בהרצאה שלך,

וסיפרתי לכולם שהתגרשתי וביקשתי ברכה,

שנוצאת לך תן.

אתה אמרת לי שאני אכסה את הראש, ואני כבר כיסיתי את הראש, אבל אמרתי, טוב, אני

אקבל עוד כיסוי ראש,

כאילו להיעדר בזה.

באמת כיסיתי את הראש, התחתנתי פעם שנייה בצפת,

בקול תרועה רמה, ואז זה גם נפל בקול תרועה, בקולנות חלושה.

כנראה כיסית את הראש חזק מאוד.

כן.

עכשיו אני רוצה...

טוב, זה לא מצחיק,

ממש כואב לי, אני כבר מתבגרת,

אני בת 39,

ואני רוצה שיהיה לי עוד ילד. אתה מבין, יש לי ילד מהנישואים הראשונים.

ואני רוצה מאוד מאוד שתברך אותי שיהיה לי בתחת השם חתן,

ושאני אוליד עוד ילד.

לפחות עוד ילד אחד, או ילדה.

הבנתי.

אבל מה אני צריכה לקבל על עצמי שבאמת זה יקרה? כי אני רואה ש...

נראה לי שזה ממש לא מציאותי.

מה לא מציאותי? שאני אתחתן עוד פעם. למה?

לא יודעת, כי כבר התחתנתי פעם. יש כאלה בני 70 מתחתנים.

כן, אבל להוליד עוד ילד וזה... מה הבעיה?

הייתה אישה אחת בגיל 50, ילדה ילד.

פעם ראשונה.

שזה נגד הטבע. פעם ראשונה.

שרה, אני שרה.

אה, שרה, חוכמה.

אני לא שרה. זה הקב' ברוך הוא בירך אותה.

אבל מכל מקום,

מה שמך ושם האימא? מרים, מיכל בת מרים.

מיכל בת מרים.

השם יזכה אותך בעזרת השם לזיווג הגון, לבנות בית נאמן בישראל ובן זכר.

אמן. תלמדי כל יום

חצי שעה ספר מוסר.

איזה ספר?

שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף.

אני רק ארשום את זה.

אין בעיה. תודה.

כן.

מי

רוצה לשאול שאלה שמה למעלה? כן.

שאלה, כן?

שלום, כבוד הרב.

אני בעלת תשובה כבר 23 שנה,

וחלמתי שאני אגדל משפחה לתפארת.

ולצערי הרב, אני רואה שדווקא ככל שיוצאים יותר להתחזק בצניעות, רואים את האפר אצל הבנות.

איך זה יכול להיות דבר כזה,

שמצד אחד חילוניות מתחזקות, מקבלות על עצמן כיסוי,

וחרדיות מבית עושות כזה חילול השם ברחוב,

ומתלבשות בצורה מפחידה,

שזה עושה כזה קטחוג על עם ישראל, ואין דבר כזה, זה לא יכול להיות. חייבים לעצור את הדבר הזה בבית יעקב,

לעורר את הבנות הצעירות. אי אפשר להמשיך ככה,

עם הצמוד,

עם הטריקו,

עם כל הדברים הנוראים, עם הגרביים השקופות.

צריך לשים לזה סוף!

אני לא צריך להוסיף על דברייך כלום, כולם הבינו.

למי יש שאלה? לך יש שאלה?

תן לה פה מקדימה שאלה.

אהלן הרב, ערב טוב.

יש לי שאלה כבר, לא יודעת, זה כבר המון זמן ב...

בגלגול קודם. כן, יש מצב.

אם הרב יכול להסביר לי את העניין של הבחירה החופשית.

כי אני אומרת שאם יש בחירה,

אז אם אתה בוחר ברע, אז למה ש... ברע, אם אתה בוחר במשהו שאתה רוצה לעשות,

אז למה לקבל עליו עונש? כי אם זו בחירה, אז תעשה מה בראש שלך.

נכון, זה נחמד.

אז קודם כל, בעיקרון את צודקת, את יכולה לעשות מה בראש שלך, והקדוש ברוך הוא עושה מה בראש שלו. אבל יש בחירה, לא? ודאי. נו, אז איפה הבחירה כאן? ודאי.

למה עשו תמרורים בדרך שהגענו לפה?

כי אמרו לנו, תשמע,

התמרור אומר מה צריך לעשות, ולך יש ברירה, או לעבור על התמרור או להישמע לו.

מי שנשמע לתמרור,

סביר שהוא לא ייתקל בבעיות.

אצל אלוהים זה לא כזה ישר, הוא לא הולך איתנו ראש בקיר.

לא? לא, בכלל לא. מה את מתכוונת?

שהוא לא הולך איתנו ראש בקיר. אתה עושה רע, תקבל רע. זה... אה, הוא לא נותן על המקום, את מתכוונת, עונש. זה נכון.

אני אומרת, הוא נותן אופציות להשתנות, להסתדר עם החיים שלך. נכון, נכון, נכון. הקדוש ברוך הוא ערך אפיים,

אבל מי שחושב שהקדוש ברוך הוא ותרן, טועה. אני לא אמרתי דבר כזה שהקדוש ברוך הוא ותרן.

אז אני אשאל אותך שאלה, את בבנק ועושה over ועוד ועוד ועוד ועוד, ובסוף אומרים לך, תשמעי,

את צריכה להפקיד כסף, אם לא, יהיה בעיה, ואנחנו נסגור לך את החשבון ואת גם תצטרכי לשלם ריבית והצמדה והכול.

אז הבנק לא סגר לך מיד ולא הקפיץ את הצ'קים, למרות שהשתנה כרגע בדיוק החוק,

ושלושה צ'קים הם יקפצו לך, אז גמרנו, גם את קופצת מהבנק החוצה.

אבל מכל מקום, זה לא אומר שאם עכשיו תהיי בסדר, אז החוב שלך נסגר,

החוב נשאר.

זאת אומרת,

אם צברת עוונות, עוונות, עוונות,

ואחר כך את אומרת, אני אשנה את דרכי,

אם שינית אותה באמת ופסקת מהדרך הקלוקלת הקודמת וחזרת בתשובה גמורה,

אז באמת הקדוש ברוך הוא יכול לסלוח לך אם התשובה היא אמיתית,

ולא תשובי עוד.

אבל אם היא חלקית ואם היא לא שלמה וכו',

עדיין נשאר לך החוב הקודם שיצטרכו להיפרע ממך.

שמע, אני לא אומרת שאלוהים לא נותן עונש על הדברים הרעים שאנחנו עושים.

אז למה לאסוף? למה לאסוף עוונות? לא, השאלה שלי זה איפה הבחירה כאן. אומרים שיש בחירה חופשית לבן אדם. איפה יש כאן בחירה? בזה שהוא יכול לבחר. אז זו בחירה מתוך הכרח, זה כי אם אתה עושה משהו, אתה בן רומש. רגע, הנה עובדה, יש אנשים שמחללים שבת,

לא מתוך הכרח, הפוך.

ההכרח הוא לשמור שבת והם מחליטים לנסוע בשבת. לא, אבל אני אומרת שמי שמקיים דברים, מי ששומר את השבת או מי שעושה משהו שלא כל כך בראש לא לעשות אותו, אבל הוא עושה אותו בגלל שאם לא, אז יהיה לו גיהנום, לא יודעת מה. נכון, אז מה? אז איפה הבחירה כאן? עובדה שיש כאלה שבוחרים. אז זו בחירה מתוך הכרח, זה לא, אז אל תקראו לזה בחירה.

עוד פעם, בחירה זה גם מתוך הכרח.

הכרח. איפה הבחירה אם זה מתוך הכרח? אני אסביר.

אני אומר לך, את רוצה עכשיו לאכול לימון או מילון?

לימון. עכשיו זה הכרח, יש לך רק את שניהם לפנייך.

הכרחתי אותך לאכול לימון או אפשרתי לך גם מילון?

אם זו הבחירה, אז הייתי בוחרת שלא בא לי לא את זה ולא את זה, בא לי משהו אחר. זו הבחירה. מאה, מאה. אני שואלת אותך שאלה, את יכולה גם לא לאכול, נכון? אל תאכלי.

כן. אל תאכלי, תעצומי. בעליי כאכל משהו אחר גם.

עוד פעם, אבל את מבינה מה אני אומר?

נתנו לך אפשרויות.

נכנסת למסעדה,

יש בתפריט 100 סוגי מאכל. 100. 100. יש לך בחירה או לא?

יש לי בחירה ממה שנתנו לי. מה פתאום? הכריחו אותך ל-100 ולא יותר.

אני הכנסתי את עצמי לתוך הבחירה הזאת של המאכלת. מאה אחוז. גם פה נכנסת לתוך הבחירה. אני לא נכנסתי, אף אחד לא, אני לא נכנסתי.

מה? כשאת באת לעולם, שאלו אותך אם את רוצה לבוא. מי שאל אותי? אני לא זוכרת דבר כזה.

את לא זוכרת, זו בעיה.

אבל שאלו אותך. הקדוש ברוך הוא שאל את כולם לפני שהביאו אותם לעולם אם הם רוצים לבוא לעולם.

אז איך זה שאני שואלת עכשיו דבר כזה אם אני הכנסתי את עצמי לכאן? רגע, בואי נשאל אותך שאלה. לא טוב לך?

מה לא טוב לי? את לא רוצה בחירה?

אני רוצה בחירה, אבל שזה יהיה בחירה פיירית. אני עושה משהו טוב, אני אקבל משהו טוב. אם אני לא עושה, אז סבבה.

מאה אחוז. כשאף אחד לא יגיד לי... אני גם אמרתי את זה למס הכנסה. תשמעו, אל תקפו עליי לשאלה.

אבל אלוהים זה לא מס הכנסה.

יותר קשה.

נו, באמת. למה מס הכנסה עוד אפשר להסתדר איתם? אבל איתו אי אפשר, הוא לא מבטר.

רק עם תשובה גמורה.

אני לא שמעתי דבר כזה. אני יודעת שאלוהים הוא סולח, והוא אבא סולח, ואם אתה עושה משהו ואתה מתחרט עליו אחר כך, ואתה תגיע למסקנות שלך בעצמך. אמרת כמוני.

אבל אם את עושה תשובה אמיתית, אם את לא עושה תשובה אמיתית,

הוא לא סולח ולא מוותר ולא כלום. איפה הבחירה כאן? זו השאלה שלי. מה, את לא הבנת שיש בחירה? לא הבנתי.

בין טוב ורע זה שני דברים, יש בחירה.

עם הכרח, בלי הכרח, עם טוב, בלי טוב,

זה בחירה.

אז למה אני מקבלת את הזמן? אני אתן לך דוגמה,

נראה אם תביני אותה. אם תביני אותה, תצאי מהשאלה.

יש פה פתח, את רואה?

פה יש עוד פתח.

פה, כשפותחים, יש אש מתלקחת

וקוראים למקום הזה גיהינום.

פה פותחים את הדלת, יש ריחות נעימים,

גן עדן, נחלים מפקים, ציפורים מצייצות,

משהו.

עכשיו, אומרים הערב, לא עולים יותר למעלה,

יורדים למטה, ברור שיוצאים מכאן או מכאן.

לאן את הלכי? לשם.

לגן עדן, נכון? לגן עדן.

הכריחו אותך ללכת לגן עדן? אף אחד לא הכריח אותך. כן הכריחו אותך. מי יקפוץ לגיהינום?

מי יקפוץ לגיהינום? מי משוגע לקפוץ לגיהינום?

הגיהינום נולד ונברא בשביל להכריח אותך להיכנס לגן עדן.

המצוות נועדו להכניס אותך לגן עדן.

סבבה, אבל היא עדיין מסופקת בקשר לשאלה שלי. זה ההכרח, ההכרח הוא לטובתך,

לא לרעתך.

טוב, תודה רבה.

תהיי בכייה.

גם אתה.

כן.

רגע,

רגע,

רגע, תן לבחור פה, כן?

עם הלבן, כן, כאן.

1, 2, 1, 2.

לא.

ערב טוב.

ערב טוב. רציתי לשאול את כבוד הרב עם כל אחד שחולה, אם זה ראוי ונכון להוסיף לו שם.

כל מי שחולם להוסיף לו שם?

אה, כל מי שחולה. חולה.

לא, לא מחייב שכל מי שחולה. חולה מסוכן, אז יכול להיות שמתייעצים עם רבנים גדולים שמייעצים להוסיף לו שם. מה זה נקרא חולה מסוכן?

חולה מסוכן זה שהוא קרוב למיתה.

אז איך עושים את הדבר הזה?

הולכים לרב, שואלים אותו פוסק, מה אתה אומר? המצב של החולה כך וכך, הם נוסיף שם, איזה שם, ואז מחליטים להוסיף שם ומקווים שמזלו ישתנה, כי מי שמשנה את שמו, פעמים משתנה מזלו.

אוקיי, רציתי לבקש. אבל זה עם שינוי המעשים גם. אם זה לא משנים את המעשים, רק משנים את השם,

זה כמו העבריין שתופסים אותו והיו קוראים לו דודו,

ואז הוא אומר, לא, נחלפתי למשה.

אז זה לא עוזר.

אלא אם כן, הוא שינה גם את המעשים.

כן. אפשר לבקש בקשה שהרב ימרח אותה?

כן.

רבית בת אהובה.

איך? רבית בת אהובה.

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל, מהרה. תודה רבה.

כן, עוד שאלה.

אני מאוד רציתי להגיד. אני יודע שאתה רוצה הרבה דברים, אבל כבודו מתפרץ.

נא להמתין בתור, כן.

מי עוד רוצה לשאול שאלה פה?

אין גברים? אין גברים?

רגע, רגע. לא, הוא רוצה ללכת, רבי שמעון בר יוחאי. רגע.

יא וואי וואי.

וואלה, כבוד הרב. הלו.

תן לו בנזין.

אחד.

כבוד הרב.

אה.

לא, לא, מצחיק, לא.

לא, לא רוצה שיראו את הפנים שלי.

אני בן אדם,

וואלה, בן אדם.

אבל לא קשור לכל מה שאתה רוצה. אני מאמין, מאמין, וואלה, מאמין.

מאמין, מאמין ברשמי מאמין. מתנה, מתנה.

לא, לא, הרב.

מאמין, מה זה מאמין? וואלכ, מאמין, מאמין, הרב.

כן. מאמין, מה זה מאמין?

אבל מה זה דבר אחד? אין לי כוח, אין לי כוח. אני אגיד לך, אני קם בבוקר, קם בבוקר, אין לי כוח.

אין לי כוח להתפלל, אין לי כוח.

יש לי עבודה, לא יקום לעבודה.

אין לי כוח לקום לעבודה.

אין לי כוח, אין. גם אחרי שתנח, אין לך כוח? אין לי כוח לכלום, כלום. אם יש לי עבודה, אני אניח תפילין, בן אדם יבוא לתפילין. אין לי כוח לקום ולהניח את התפילין. אין לי כוח לנוח אותם. איך זה יכול להיות?

אין לי כוח, אתה יודע מה? עכשיו דיין. אתה בן אדם מצלל. אני אתן לך ברכה עכשיו שתהיה זריז.

בסדר? אין לי אותה, ואם אני זריז,

אני מברך אותך שתהיה גם זריז. יאללה, אשלה.

מה השם בשם האימאן?

יהודה בן מרים.

יהודה בן מרים, תזכה להיות זריז.

אמן.

ונראה אם בזריזות תחזיר את המיקרופון.

יאללה, אני מזריז. וואללה, זריז.

יאללה.

אז רק הוא ברור.

וואללה.

כן, מי עוד?

כן, הנה, שם יש אישה עם כובע לבן בריצה למעלה.

ערב טוב.

כן.

ערב טוב. ערב טוב.

אני מראש מתנצלת על גודל הבקשה.

אם אפשר, רק לסובב את המיקרופון כך, כן. אני מראש מתנצלת על גודל הבקשה.

אני מבקשת

תרומה של DVD ל-115 משפחות נזקקות למזון לשבת.

בשמחה רבה.

זכית.

תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net