וידום אהרון - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

שלוש שעות לפני שבת התחלנו לשמוע על משהו התחלנו להתקשר אני ואשתי התחלנו ללחץ הייתי כבר אחרי מקווה מוכן לשבת שבת מתכוננים מוצאי שבת זה לא ככה הייתי כולי ברוך השם לבן אני במרפסת אני ואשתי אני רואה את השוטר ועובדת סוציאלית

אני הבנתי שמשהו לא בסדר

אמרתי לי, סליחה שוטר, תגיד לי חבל על הזמן, יש לי שעתיים.

אומר לי, משה בוא נעלה למעלה, אני אספר לך אמרתי לו, אין לי זמן, שבת, יש לי שעתיים אם צריך לקבור, לקבור, אתה תגיד לי אין לי זמן.

אז הוא אומר לי, ברור דיין, אמת אמרתי לו, אם ככה עשה לי טובה את האישורים שלך כי בשעתיים נסיק במדינה הזאת אישורים הם לא מבינים מה זה חבור את הקבר

הם לא יודעים מה זה לפני שבת, שהשבת זה לא צחוק.

השבת זה משהו שעוטף אותך, מלטף אותך ושומר עליך. זה לא יעזור כלום. לדעת שאני הולך לקבור בן שעתיים לפני שבת, זה לא דבר פשוט. ושאף אחד לא יחשוב שזה היה משהו קל.

באותו רגע, קודם כל, השבת ירדה עליי, עטפה אותי,

שהייתי בכלל בעולם אחר. קברנו את הבן,

ואני הבנתי שעכשיו, בעזרת השם,

זו המתנה הגדולה שיכלתי לתת לו, כי אין מה לעשות. שאם חס וחלילה היינו נשארים עד יום ראשון במוצאי שבת,

זה בכלל לא נעים. מי שיודע, בערך רבע שעה לפני שבת הגענו הביתה, אמרתי לילדות שלי, יש לנו שני דברים.

יש לנו ככה, אם אנחנו נקיים את השבת כמו שצריך, ואנחנו נעשה את השבת כמו שצריך,

בעזרת השם יהיה לנו לתת לו מתנה במוצאי שבת.

אז כדאי לכם, יש לנו או לבכות, שזה אנחנו.

רוצים להירגע, בוכים.

זה לא במושגים שלנו בכלל, אין מה לעשות.

זכינו לעשות שבת בשירה, כל הסעודות,

בשר, יין.

עשינו שבת כמו שצריך. במוצאי שבת הרגשתי עוד חיזוק, שאני יודע שהבן שלי, אני הולך לתת לו מתנה. שבת, תאמינו לי, כל מי שיתנהג ויעשה כמו שצריך,

בורא עולם מחכה לנו, אוהב אותנו, מלטף אותנו, רק לעשות רצונו.

כתוב אצל אהרן הכהן,

ביום שחנכו אותו להיות כהן גדול, ביום שירדה שכינה בזכותו,

באותה שעה שני הבנים שלו, נדב ואביהו, נכנסים למשכן,

יוצאת אש מלפני השם ושורף צעות המחיים, ושני בניו הצדיקים שהיו גדולים ממשה ואהרן מתים. איך מגיב אהרן?

כתוב, בידום אהרן.

אבא היקר הזה דומה במדרגתו לאהרן הכהן.

וידום אהרן.

חלטות מספר 546-547 וידום אהרן, חלק אלו.

הערב הזה לעילוי נשמת המנוח יוסף בן מרים, מנוחתו עדן.

האבא רוצה להגיד כמה מילים לפני שאני אתחיל.

אז אני אגיד.

טוב.

אתם תתחשבו בי שאני בחיים לא דיברתי ליד עשר אנשים,

אז זה קצת קשה לי, בסדר?

אספר מה היה,

וזה מקום ראשון.

שלוש שעות לפני שבת התחלנו לשמוע על משהו.

התחלנו להתקשר, אני ואשתי התחלנו ללחץ.

הייתי כבר אחרי מקווה מוכן לשבת,

שבת מתכוננים, מוצאי שבת, זה לא ככה.

הייתי כולי ברוך השם לבן, מוכן שעתיים לפני שבת אני במרפסת,

אני ואשתי, אש תחיה,

אני רואה את השוטר ועובד את הסוציאלית.

אני הבנתי שמשהו לא בסדר.

ירדתי למטה, עשיתי סיבוב במחשבה,

אמרתי, נראה לי, מרגע זה אני צריך לחשוב משהו אחר לגמרי,

לא כמו שאנחנו חושבים עד עכשיו.

כל מה שראיתי,

מה עכשיו אני עושה לבן שלי. אני ראיתי אותם, תכף הבנתי. ירדתי אליו, אמרתי לו, סליחה, שוטר, תגיד לי, חבל על הזמן, יש לי שעתיים.

אומר לי, משה, בוא נעלה למעלה, אני אספר לך.

אמרתי לו, אין לי זמן, שבת, יש לי שעתיים.

אם צריך לקבור, לקבור.

פצוע, אתה תגיד לי, אין לי זמן.

אז הוא אומר לי, ברור, דיין אמת, אמרתי לו, אם ככה,

עשה לי טובה את האישורים שלך,

וברוך השם, עם ישראל חי,

שאדם אוהב אנשים, כולם אוהבים אותו, כולם הסתובבו, כל אחד עשה משהו,

ובחסדי שמיים השתבח שמך לעד בורא עולם.

כי בשעתיים להשיג במדינה הזאת אישורים, הם לא מבינים מה זה חבוד הקבר,

הם לא יודעים מה זה לפני שבת.

אבל בורא עולם יודע שאני,

כל החיים שלי, כל החיים הולך ומתחזק,

שהשבת זה לא צחוק,

השבת זה משהו שעוטף אותך,

מלטף אותך ושומר עליך. זה לא יעזור כלום.

ואני לא אומר את זה עכשיו, כל מי שמכיר אותו יודע שאני כל הזמן מדבר על השבת.

במחברת של המידות אצלי רשום שבת.

בכל דב רשום שבת.

אני הולך וחי עם השבת.

אבל מה עשתה לי השבת?

לדעת שאני הולך לקבור בן שעתיים לפני שבת זה לא דבר פשוט.

ושאף אחד לא יחשוב שזה היה משהו קל.

ילד כזה, שכל מי שמכיר אותו,

ילד שלא מדבר לשון הרע, כבוד הרב, הרבנים,

ילד שלא אהב לשמוע לשון הרע,

הוא לא אהב לשמוע לשון, זה מדהים, יש לו סער ארוך,

אף אחד לא יכול לדבר איתו, לידו לשון הרע.

ילד שאם

מישהו היה יושב על המיטה, הוא היה מחליף סדין, הוא כזה,

אבל אם הייתה אישה

שאין מי שיהיה לידה בערב שבת,

אז הוא היה לוקח את הצלחת, הולך לאכול איתה.

זה מדהים.

ילד שחברים באים ואומרים לי, אתה יודע,

בגלל יוסף

אני נוטל ידיים.

אני לא ידעתי את זה.

חבר אומר לי, בגלל יוסף אני לא מתגלח

עם סכין גילוח.

מדהים.

סכין גילוח, מה זה, בטח הרב יסביר את זה, אולי קצת,

זה רק לאכול חמש פעמים חזית, כבוד הרב, אני לא מבין.

אבל אמרו לי, זה חמור ביותר, לא יודע.

נחזור לקטע הראשון.

זכיתי לראות באותו רגע, קודם כול השבת ירדה עליי,

עטפה אותי כשהייתי בכלל בעולם אחר יציב,

לא כדורים,

לא זריקות, לא כלום.

קברנו את הבן,

ואני הבנתי שעכשיו, בעזרת השם, זו המתנה הגדולה שיכולתי לתת לו, כי אין מה לעשות.

שאם חס וחלילה היינו נשארים עד יום ראשון ומוצאי שבת,

זה בכלל לא נעים.

מי שיודע,

שאף אחד לא ידע ואף אחד לא יראה דבר כזה.

אבל זה אנחנו שבסוף עד מאה עשרים, מקווה שהמשיח כבר יבוא מהערב הזה, יגיע הגאולה שאף אחד לא ירגיש את זה,

אבל כשהבן שלי, ידעתי שאנחנו הולכים לקחת אותו כמו כל הארץ,

ידעתי שאני צריך לעשות עכשיו מעשה,

איך להציל את הבן שלי ואיך להתחיל לשלוח לו מתנות.

אז יש אנשים חושבים שאני קצת מסובב, איך אני מדבר?

יש אמרו שלקחתי כדורים,

יש אמרו אולי זריקה,

אבל אני כל מה שחשבתי,

איך אני מציל את הבן שלי, נקודה.

וברוך השם, זכיתי,

עכשיו אנשים לא יבינו, זכיתי שהוא יהיה לפני שבת.

למה?

אני ככה מרגיש שזכות השבת, בטח, באו מלאכים, עטפו אותו,

וזה בעצם מה שנתן לי כוח להתחזק

ולחזק כל מי שבא אצלנו.

טוב, בערב רבע שעה לפני שבת הגענו הביתה,

אמרתי לילדות שלי, יש לנו שתי דברים.

יש לנו ככה, או להיות עצובים,

ואז אין לי מה לתת לבן שלי מוצאי שבת. עכשיו זכינו, בעזרת השם, הוא זכה לשבת,

להיות בעולם האמת, עם האור האמיתי, עם האור שאין לו סוף.

יש לנו ככה, אם אנחנו נקיים את השבת כמו שצריך,

ואנחנו נעשה את השבת כמו שצריך,

בעזרת השם יהיה לנו לתת לו מתנה במוצאי שבת.

אז כדאי לכם, יש לנו או לבכות, שזה אנחנו,

רוצים להירגע, בוכים.

אבל תזכרו שיוסף רוצה עכשיו מתנה.

זה לא במושגים שלנו בכלל, אין מה לעשות.

זכינו לעשות שבת בשירה

כל הסעודות,

בשר, יין,

אבל שיהיו בריאים הרבנים, הטלפון היה פתוח, כל דבר שאלתי,

כי אני לא רוצה בדמיונות ולא לחשוב.

עשינו שבת כמו שצריך, במוצאי שבת הרגשתי עוד חיזוק,

שאני יודע שהבן שלי, אני הולך לתת לו מתנה, שבת.

אם חס וחלילה

הייתי בוכה, מה הייתי אומר לו? מה הייתי עושה?

לא, אין לי ברירה, זה לא לקחת ונטילטור,

לעשות לו או לקחת זריקת הרגעה.

אין, הנשמה חוזרת לגוף והבן אדם חי בתוך הקבר, אין מה לעשות.

מי יכול לעזור לו שם?

גם כשירימו, ירצו לעזור לו, אני שם עוד פעם, תצא, מה אני אעשה?

אין ברירה.

יש לחשוב נכון ואין מה לעשות.

השתבח שמו לעוד, בורא עולם, כמה הוא אוהב אותי.

תאמינו לי, כל מי שיתנהג ויעשה כמו שצריך,

בורא עולם מחכה לנו.

הוא אוהב אותנו, מלטף אותנו, רק לעשות את רצונו.

בלי צביעות, צריך פשוט לחשוב, לתת את הדעת.

זה לא יעזור לאף אחד.

ניסים אנחנו רואים. אומרים, עם ישראל, הנס שלו הגדול,

שהוא לא רואה ניסים. למה? הקב' ברוך הוא לא רוצה לקחת מאיתנו את המצוות, הוא עושה לנו ניסים ולא מראה לנו את זה.

זה מה שאני יכול להגיד על יוסף בקצרה.

זכיתי, ברוך השם, כל מי שבא ככה, חנוק,

יצא מחוזק,

ובעזרת השם אנחנו כל הזמן רק נחשוב ונחשוב ונחשוב מה אנחנו עושים.

עכשיו, כל המחשבות שלי,

מה אני עושה, בעזרת השם, לילד שלי.

ויש לי,

יעזור השם, הרבה תוכניות קטנות, נוגעות.

לפעמים עושים דבר גדול, אבל לא נוגע.

יש דברים כאלה קטנים, אבל נוגע.

סתם איזה מדבקה על המקרר, לכבוד שבת קודש, שאדם לא ישכח את השלטר.

חבל, לא הצלחנו להספיק, היינו צריכים לקבל אותם.

לא אשכח כמה דברים, וזה יהיה כמעט בכל הארץ, בעזרת השם.

הכול יהיה לזכותו של יוסף,

וחבל על הזמן שנפסיד כל דקה, כבוד הרב.

בן כמה היה יוסף?

24. ילד,

השתבח שמו לעד, בורא עולם.

איך אומרים?

וילכו שניהם יחדיו, אברהם אבינו,

אברהם ויצחק הלכו ביחד. אחד ידע שהוא הולך לעקוד את הבן שלו. אברהם ידע, יצחק לא ידע.

הלכו ביחד.

עוד פעם, וילכו שניהם יחדיו.

פעם שנייה, שניהם ידעו.

אבל הלב אבד אותו דבר.

שום דבר לא שינה אותם.

זה להידבק בבוא העולם.

צריך להיות אמיתי.

אמיתי, אמיתי. תודה רבה לכולם.

תהיה בריא ותזכה לישועות ונחמות.

אמן.

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו,

וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו.

יש להבין למה הקדוש ברוך הוא מזהיר

דווקא את ישראל על תועבות מצרים וכנען,

שלא נעשה כמעשיהם.

ולמה לא מזהיר אותנו על כל חיי התעתועים

של כל אומות העולם?

למה הדגשה מיוחדת דווקא על מצרים ועל כנען אשר אני מביא אתכם שמה?

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

מניין שלא הייתה אומה באומות

שהתעיבו את מעשיהם יותר מן המצריים?

תלמוד לומר,

כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.

אם התורה מזהירה שדווקא כמעשה ארץ מצרים לא תעשו,

אז התורה לא מצאה משהו מתועב יותר מהם.

ומניין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם?

דהיינו המקום זה ארץ מצרים שישבו בה.

תלמוד לומר, אשר ישבתם בה לא תעשו.

זאת אומרת, גם כנגד המקום. לא רק האנשים, אלא גם המקום.

ומניין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו?

מניין אנחנו למדים?

שישראל גרמו למצרים לכל המעשים הללו שהתעיבו מעשיהם?

תלמוד לומר, אשר ישבתם בה לא תעשו.

בגלל שאתם ישבתם בה,

זה היה גורם, ולא תעשו.

ומניין שלא הייתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים?

תלמוד לומר, וכמעשה ארץ כנען לא תעשו.

ומניין המקום שבאו בו ישראל וכבשו,

שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם?

תלמוד לומר, אשר אני מביא אתכם שמה.

מעצם זה שבאתם לשם, הם התעיבו מעשיהם יותר.

ומניין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו?

תלמוד לומר, אשר אני מביא אתכם שמה,

לא תעשו.

לא יאומן כי יסופר.

אומרים לנו לא לעשות כמעשה מצרים וכמעשה כנען,

ולא כמו מעשי המקומות האלה.

ואומרים לנו חכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים,

שמי שגרם למצרים ולכנענים להתעים את מעשיהם עד כדי כך שהיו הגרועים שבאומות,

זה אנחנו גרמנו להם.

ואומרים לנו, אל תעשו.

איך זה?

לכאורה,

מוזר הוא הרעיון הזה.

כאילו בני ישראל גרמו להשחתה ולהעמקה של המצרים וכנען.

אבל חכמים, זיכרונם לברכה, הציגו לנו תמונה אמיתית

ונפלאה שמתהווה ביחסים של בין פרט לפרט

ובין אומה לאומה.

בשעה שאחד מצליח לעלות ולהתרומם במוסריותו לעומתו,

חברו

המשולל

את הכוח להגיע למעלת חברו,

הולך בדרך הקיצונית לחברו.

הוא מתגלגל מטה-מטה עד לשאול תחתית.

יש אחד צדיק

שעולה-עולה-עולה בדרגות המוסריות שלו כל הזמן, יש לו שכן חבר,

שהוא לא מסוגל לעלות ולהתרומם כמוהו.

מה זה גורם לחבר השכן?

לא שהוא ינסה כמה שהוא יכול להיות כמוהו,

אלא ללכת בדרך הקיצונית לשלול,

לבזות ולהשפיל את המעשים של הצדיק.

זה טבע האדם.

כשהוא לא יכול לעלות, הוא רוצה להוריד איתו את האחרים.

אכול קנאה ומרירות,

משליך השכן את נפשו אל הקצה האחרון והנפסד,

תגובה מרה ומיואשת,

וכל הסיפוק שלו הוא כשהוא מעמיד את חברו בצד הנגדי ומשתדל להשפיל את כבודו וערכו.

חברו מתעלה בתורה, והוא כנגד זה מפר תורה.

שמעתם פעם על שכנים, אחד דתי,

שומר שבת, כמו שתיאר לנו אותה, היהודי היקר,

והשכן שלו מוציא את המנגל דווקא לדשא ועושה לו מימול.

שמעתם על דברים כאלה? אני לצערי שמעתי.

אחד שאומר שבת, שר שירים של שבת, שומעים את זה מעבר לחלון,

השכן מהבניין ממול פותח מוזיקה פול ווליום,

טראנס, טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה-טקה.

זה ששר בשבת לא עושה את דווקא השכן.

לא עושה דווקא.

השני עושה דווקא.

למה עושה דווקא?

תשמע גם אתה, אבל בשקט. לא, אתה מחלל שבת.

לא, דווקא, שלא ישמעו את השני.

למה?

זה לא רק דתיים וחילונים,

זה גם יכול להיות שני חילונים.

גם שני דתיים.

אחד מתעלה, השני לא יכול לעלות כמוהו,

אז הוא משתדל לעשות ההפך, את הנגד.

לא משום שהוא הגיע באמת למידת הפקרות,

באמת הוא מופקר עד כדי כך,

אלא המניע העיקרי הוא לבטל את ערך חברו ומעלתו,

וממילא הוא מוכרח לבטל את כל ערכי ההוד וההדר המקיפים את חברו,

מוכרח ללעוג ולבטל את דברי התורה.

קיום התורה ומסירות הנפש שעליה תפארתו של חברו,

הכול הוא עושה הפוך ונגד.

אני מכיר את זה מקרוב, הרבה הרצאות היו באות להפריע לי.

הייתי נותן הרצאות

בצפון תל אביב,

ובמקום

שיהיה פלורליזם

ושוויוניות והדדיות,

היו באים, עומדים,

מפגינים ומפריעים שלא יישמעו דברי תורה בשכונה.

למה זה?

אתה לא חייב להיות כזה.

מי שרוצה יבוא.

מישהו הכריח מישהו להגיע לכאן היום? אף אחד.

מי שרצה בא.

מי שרוצה יכול ללכת.

מי שרוצה נשאר.

אבל לא, כשזה מגיע לשני קצוות,

הופה,

אם אחד מציג מצג כלשהו, השני צריך לבטל אותו.

למה זה?

זה מעשה ארץ מצרים וארץ כנען.

כשהם ראו את עם ישראל עולה ועולה ועולה ועולה, ויפרו וישרצו, וירבו ויעצמו במאוד מאוד.

ויפרו וישרצו זה בריבוי ילודה.

וירבו ויעצמו זה ברוחניות.

היו רבים מעצומים מעל המצרים.

וכשהם ראו את טוהר המידות,

שהיו מצוינים שם במצרים

ושמרו על המוסריות שלהם

ועל הצניעות שלהם,

אז בדיוק הפוך, נהייתה ערוות

הארץ מצרים.

בדיוק הפוך, הלכו הפוך על הפוך.

אלה נתעלו ברוחניות ובשמירת המידות,

ואלה הלכו הפוך על הפוך.

מזה אנחנו רואים את ההסבר על התמונה של ישראל במצרים והשפעתם על המצרים.

בני ישראל, למרות השעבוד,

הצטיינו בכל מידות העיקר והקדושה.

כמו שכתוב, האי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.

אף המצרים והאדונים המשעבדים הכירו ברוממות נפשם של הישראלים,

שהייתה מרחפת עליהם בהיותם באוהלי קדר,

והבינו את התבונה האנושית הפשוטה

כי בני ישראל נעלים מהם,

והעבדים היו נעלים מהאדונים בזוהר נפשם.

מה הייתה תגובתם של המצרים על האור הגדול?

שהיו מזרע אברהם, יצחק ויעקב,

במקום לחקות אותם,

להתלמד מהם,

ולהיות כמותם,

לא היה להם אפשרות וכוח בשום פנים ואופן אלא להחליש

ולרכך את קרני האור הבוקעים מאוהלי בני ישראל,

הדוקרים את נפשותיהם הגסות.

על זה צריך להתגלגל לקצה האחרון,

שפלות מוסרית כזו שתשמש תריס והגנה מפני קרני האור הטובעות והדוקרות.

אחד מהדברים שרואים לפעמים יחס מזלזל

למי שחוזר בתשובה,

זה משום שזה דוקר את השני,

שהוא בעצם התמרור שאומר לו עד כמה הוא רחוק.

אדם רואה את השני מתחזק,

הוא בא לעבודה פתאום, שם כיפה.

מה קרה לך? התחרפנת?

מה, הסתובב לך הראש?

מה, נהיית פנאטי עכשיו כמו הפנאטים האלה, החרדים?

למה הוא אומר את זה?

אחד, כהגנה על מצבו,

שתיים,

הוא פשוט מזכיר לו עכשיו מה הוא חייב, מה הוא צריך לעשות.

אז זה מפריע לו, אז הוא צריך לבטל את זה. איך הוא מבטל את זה?

בזלזול, בלגלוג.

ראית? בוא, בוא, בוא, בוא, בוא תראה, בוא תראה.

אתה מאמין?

לא, זה לא, בטח שילמו לך כסף, לא?

וככה לאט לאט משתדל להוריד את הבן... למה?

תגיד לו, כל הכבוד, סחטיין. מה ראית? מה למדת?

מה גרם לך? מה שינה אותך?

ספר, אולי גם אני אשתכנע.

לא, אוטומטית.

נגד.

אנטי.

זלזול.

זה מה שהיה בארץ כנען ובארץ מצרים.

בגלל העלייה הרוחנית

של ישראל,

זה גרם שהמצרים והכנענים ירדו עוד יותר ממה שהיו

והיו הגרועים שבאומות. כי ככל שעלו ישראל,

הם ירדו למטה יותר ויותר.

ישמעאל מצד עצמו,

עד שנולד יצחק,

היה בסדר.

אבל אחר כך הוא הגיע לעבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

הרמב״ן באספורנו אומרים שהוא היה מצחק, על הפסוק

מצחק

היה מלעיגה ליצחק.

אומר הרמב״ן באספורנו שהיה מלעיגה ליצחק.

ועוד דבר, כשנעשה המשתה הגדול בבית אברהם,

היה לועק שנתעברה מאבימלך.

הסביר על זה, זיכרונו לברכה,

ישמעאל מצד טבעו ומצבו הרוחני לא היה נוטה כל כך

הלך לעבודה זרה, גילוי ערעות ומשכות דמים.

כמו שאומר אספורנו,

כתוב שהוא היה פרא אדם.

מסביר אספורנו מה זה פרא?

פרא זה חמור הבר.

חמור הבר קוראים לו פרא.

מצד אימא שלו, המצרית,

הגר,

הוא היה חמור הבר, היה פרא.

אבל מצד אביו

היה אדם.

לכן הוא היה פרא אדם.

פרא מצד האימא והאדם מצד האבא.

אבל בסוף כתוב שישמעאל עשה תשובה.

ישמעאל עשה תשובה.

אם כן, הוא לא הגיע ברשעתו כל כך רחוק,

אלא שהאור הגדול שטפח על פניו מהופעתו של יצחק

היכה וטמטם את נפשו,

ולא היה לו כוח לחכות ולהתעלות לדרגתו של יצחק,

לכן התמוטט ונפל לקצה השני עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ואיך הפסוק קורא לו?

מצחק.

מצחק.

למה מצחק? תגיד, עובד עבודה זרה.

תגיד, שפיכות דמים.

אומר לו, השורש של העניין זה מצחק.

לא יכול לעלות, מצחק.

מלגלג.

כתוב שליצנות אחת

דוחה אלף תוכחות.

אתם יודעים מה זה ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות?

אם יבוא בן אדם אחד ויוכיח אמת

בצורה פשוטה, לוגית ואבסולוטית,

וכולם ימחאו כפיים,

יבוא ליצן אחד

וישמיע קולות,

קול ההוכחה שלו ירדה.

יבוא עוד מדען אחר ויוכיח הוכחה אחרת,

לוגית ואבסולוטית.

בא ליצן, יצחק עוד פעם, יצחק עוד פעם.

חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה, וזהו, ירדה ההוכחה.

יבוא עוד אחד,

אומרים חכמים, אלף תוכחות,

אלף אלף הוכחות שונות שאין עליהן פרחה.

וליצנות אחת,

חה חה חה חה, נגמר.

זה הכוח של ליצנות.

מה היה עושה ישמעאל? מצחק.

ומה זה גרם?

צוחק זה לא מספיק.

מוכיח שהצחוק הוא אמיתי. עושה עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות.

אחד אומר לי, זהיר, זה אסור, זה חזיר. הוא אומר, מה אתה אומר?

היי היי, ברוך אתה ה' עוד מברך ברוכנו.

מה אתה אומר?

אה?

מצחק.

שבת, תכף שבת נכנסת.

פיפ, פיפ, פיפ. דווקא פותח מוזיקה. פיפ.

להוכיח את ההפך.

מצחק.

זה היה מצרים וכנען. הם לא היו כל כך גרועים עד שהגיעו ישראל.

לא שישראל קלקלו אותם. הפוך.

בגלל שישראל עלו,

הם עשו את ההפך.

כי הם לא יכלו לעלות כמוהם.

לא יכלו לעלות כמוהם.

אז בן אדם היום שזוכה לחזור בתשובה ורוצים להוריד אותו,

הוא צריך לשמוח. למה? כי אין להם כלים להתמודד ולעלות אליו.

הם לא באים ואומרים, תשכנע אותי,

תוכיח לי.

אדרבא, תסביר לי, אני רוצה לדעת. לא.

כל תחום אחר, מתעניינים.

ראית את הפלאפון החדש? לא, תראה לי.

ישר תראה לי.

תן רגע.

טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, מה אתה אומר? איזה יופי וכמה זה?

NP3, וווו, מה אתה אומר? ואפשר זה?

כמה ג'יגה, פתאום כולה פלסטיק, מה קרה, התעניינות, מה קרה?

אומר לו, שמע, חזרתי בתשובה, יש גן עדן.

עזב!

במקום להגיד גן עדן, זה יותר מפלאפון.

על פלאפון ישבת איתו שעה לדבר.

גן עדן אמר שיש, למה אתה לא עוצר אותו? בואי נעלתלך, רגע, תסביר לי.

איך משיגים גן עדן?

אחד אומר, השגתי כרטיס טיסה עכשיו לארצות הברית ב-400 דולר.

איפה?

איפה?

איפה? ישר, איפה?

מה? חיסכון, 200 דולר.

חוסכים לו את החיים, ואם לא, גן עדן, לא רוצה לדעת.

לא, לא, לא, עזוב אותי. לא, לא, לא, לא.

לא, לא, לא רוצה לשמוע. לא.

למה? בוא, נסתובב לי הראש, עזוב, אני יודע, זה מתחיל בדיבורים, ואחר כך...

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

מה קרה? מה קרה?

מה קרה?

מה, הכניסו אותך לגן עדן בכוח? אל תיכנס, אל תיכנס.

אבל תלמד שיש, מה אכפת לך לדעת? אתה חייב לקנות את הפלאפון? לא.

אבל תדע שיש כזה דבר.

לא יכולים לעלות, עושים הפוך, יורדים.

וואי, וואי, וואי.

אז לכן התורה מזהירה אותנו.

כמעשה ארץ כנענו, כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.

אשר ישבתם בה לא תעשו, כי אתם שישבתם שם,

זה מה שגרם את מה שגרם.

יוצא מכאן,

שישמעאל לא היה יכול לעלות,

לכן הוא ירד.

אבל בסוף,

בסוף, כתוב,

ויקברו אותו יצחק וישמעאל.

מי היותר גדול? ישמעאל.

ומה כתוב בפסוק? ויקברו אותו יצחק וישמעאל. ישמעאל הבין שיצחק גדול ממנו.

לכן הוא נתן את הזכות בקבורה,

למי? לאחיו יצחק.

מכאן שחזר בתשובה.

הבין את ערכו, לא זלזל בו, בדיוק הפוך, נתן לו את הכבוד.

הוא נולד ראשון לאביו.

אף על פי שהוא כיבד את אחיו הקטן יצחק, בגלל שהיה גדול ממנו.

חזר ישמעאל בתשובה.

בסוף החיים רואים שהכול זה צחוק, הכול זה חרטא,

הכול זה נוצץ והבלים, אבל דמיונות שנגוזים.

יהודי יקר,

אוהב תורה, שומר שבת, מודיעים לו שעתיים לפני השבת שהבן בן

ה-24 נלקח לעולם האמת. על מה הוא חושב?

איך לזכות אותו שלא יהיה לו חיבוד הקבר, ולתת לו מתנה במוצאי שבת.

מי שמע דבר כזה?

אבל זה מי שמתחנך על פי התורה, יכול להגיע לדרגות כאלה.

כתוב אצל אהרן הכהן,

שביום שמחת ליבו, ביום שחנכו אותו להיות כהן גדול,

ביום שירדה שכינה בזכותו,

באותה שעה שני הבנים שלו, נדב ואביהו, נכנסים למשכן,

בהקריבם אש זרה,

יוצאת אש מלפני ה',

נכנסת להם בנחירים ושורבת אותם חיים.

ושני בניו הצדיקים, שהיו גדולים ממשה ואהרן, מתים.

יום שמחת ליבו הופך להיות יום הקבורה של שני בניו.

איך מגיב אהרן?

כתוב, וידום אהרן.

מה זה וידום אהרן?

אתם יודעים,

אדם, אם פוגעים בו, הוא מחזיר.

בעל חי,

אם נוגעים בו, פוגעים בו,

הוא בועט,

מקיש.

צמח, אם פוגעים בו,

הוא נובל.

אבן,

אם פוגעים בה,

דוממת,

אין תגובה.

בועטים בה,

לא מגיבה.

בידום אהרן, כמו דומם.

שום השפעה לא הייתה עליו.

ולא עוד,

אלא ששמח.

מאיפה אנחנו יודעים ששמח?

מיד לאחר מכן נאמרה לו פרשת שטויי יין,

יין ושיכר אלטשט.

אין אדם זוכה לנבואה, אלא אם כן הוא בשמחה.

כי אין הנבואה שורה מתוך עצבות.

ואם השם מיד לאחר מכן אמר לו פרשת שטויי יין,

אז לא רק שהוא היה דומם,

שהמיטה של בניו לא השפיעה עליו כי הוא זה,

אלא הוא גם נדם ושמח

בגזרתו של הקדוש ברוך הוא.

זה בעל מדרגה.

האבא היקר הזה דומה במדרגתו לאהרן הכהן.

השם שלך לא אהרן?

משה אח שלו.

משה ואהרן.

וידום אהרן.

לא יאומן כי יסופר.

רבי מאיר בעל הנס,

מתו לו שני בנים בשבת קודש.

בשבת קודש. אתם יודעים למה?

הייתה דרשה קבועה בבית הכנסת,

והם עזבו את הדרשה והלכו לאכול בבית

במקום לשמוע את הדרשה,

והם נענשו מן השמיים ומתו.

שניהם מתו בשבת.

האימא, שהייתה צדקנית וחכמה,

כיסתה אותם בסדין

ולא אמרה מאומה לרבי מאיר.

במוצאי שבת הוא אומר, איפה הבנים?

תכף יבואו.

בינתיים יש לי שאלה.

אם אדם הפקיד פיקדון אצל חברו,

ובא חברו וביקש את הפיקדון,

צריך להחזיר לו או לא?

אמר, ודאי, צריך להחזיר לו.

אמרה לו, בא על הפיקדון ולקח פיקדונו.

לקחה אותו לחדר, הרימה את הסדין,

וראה את שני בניו מוטלים מתים.

יש בורא לעולם,

הוא בעל הפיקדון, נותן לנו ילדים,

זה פיקדון.

מתי שהוא רוצה הוא יכול לקחת את הפיקדון.

בא בעל הפיקדון ולקח פיקדונו.

אתה יכול להגיד לו מתי לקחת ומתי לא.

הוא יודע את החשבון.

אבל לקבל את הדברים בשלוות נפש,

לא כל אחד יכול.

רבי עקיבא,

חי 120 שנה.

רבן של כל ישראל,

ראוי היה להביא את התורה לישראל.

איך הוא מת?

סרקו את בשרו במסרקות של ברזל עד שנפח את נשמתו.

ומה הוא היה אומר באותה שעה?

תשמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. אתם יודעים למה?

כל החיים שלו התכונן לזה.

כשהוא אמר, ואהבת את השם אלוקיך

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך,

מה זה ובכל נפשך?

אפילו נוטל את נפשך.

צריך לאהוב את השם

בכל נפשך.

אפילו נוטל את נפשך, צריך לאהוב אותו.

והוא קיים, ואהבת את השם בשעה שהוא נוטל את נפשו.

כל ימיי הייתי מחכה מתי יבוא ויגיע פסוק זה ואקיימנו והגיע

ואולי בית העשתונות ובשלוות נפש

הוציא את נשמתו באחד.

מה עשו לו אחרי זה האויבים?

חתכו אותו חתיכות

ושקלו אותו על המקולין.

רבי ישמעאל, אחד מעשרה הרוגי מלכות,

ביתו של הקיסר חמדה אותו, הוא היה יפה תואר,

והיא ביקשה לפני שהורגים אותו,

שיורידו את עור פניו

בשביל שיוכלו לפחלץ אותו, שהיא תראה את דמותו תמיד לפניה.

ויורידו לו את עור פניו חי.

זה האויבים.

מישהו מהם התרחם?

אף אחד.

חשבון שמיים.

מי היו עשרת הרוגי מלכות?

גלגול של עשרת השבטים.

אז יש דברים שזה בגלל מה שעושים עכשיו,

יש דברים שזה בשביל גלגול קודם.

אבל מי שיודע שאנחנו פה זמניים בעולם,

כל הזמן מכין צידה לדרך,

כי הוא לא יודע מתי ייקחו אותו.

לפעמים זה עם התראה,

לפעמים זה בהפתעה.

אבל אשרי מי שרואה תמיד שכולנו הולכים בדרך כל הארץ, וצריך להתכונן.

אז אני מבין שהערב הזה, מן הסתם,

שנעשה לעילול נשמת המנוח יוסף בן מרים, מנוחתו עדן,

הכה גלים ביישוב,

ובפרט, כמו שאבא אומר, שכולם יכירו הוא.

אבל כשאנחנו אומרים יתגדל ויתקדש מרבה, למה אנחנו מתכוונים?

שכיוון שנחסר אדם מן העולם,

וכל אדם יש לו צד וחלק

בהרמת הקדושה בעם ישראל,

וכמו ששמענו שהוא זכה לקרב אחרים,

אז כיוון שנחסר עכשיו האדם,

נחסר חלק העבודה שהוא עשה.

אז אנחנו מבטיחים

שיתגדל ויתקדש שמי רבה, מה שנחסר

יתגדל ויתקדש יתוסף על ידי מעשינו, שנלמד מאותו אחד.

זאת אומרת, לעולם החובה שלנו היא לעלות

ולהוסיף ולהעלות ולהעלות אחרים איתנו,

ולא לתת לאחרים לרדת,

אלא להשתדל להרים גם אותם.

לא להתפעל ולא להתייחס למלעיגים.

זו הלכה ראשונה בשולחן ערוך.

לא יבוש מן המלעיגים.

אם אדם מתחיל להתבייש,

הוא לא יכול להתעלות, הוא לא יכול להמשיך.

אבל תראו פלא,

אנשים עושים עבירות ומשוויצים בהן.

עושים מצוות ומצטנעים.

כשהוא עושה מצווה, הוא לא רוצה כל כך פרסום.

עושה עבירה, אתה יודע איפה הייתי?

אתה יודע מה עשיתי?

אל תשאל.

איך הוא מותח את זה עד שהוא אומר את זה?

כמו מסטיק.

בשביל להגדיל את העבירה, שזה לא סתם עבירה, זה משהו ככה מסוגנן.

אבל מצווה?

פעם שמעת אחד מתהדר ואומר, אתה יודע מאיפה באתי?

הייתי עכשיו בית כנסת.

איזה תפילת מנחה.

ברוך השם, שני מניינים.

איזה חזן.

איזה קדיש.

אמרנו קדושה.

שמעתם אחד מתרברב ככה?

אף פעם לא.

הייתי בשוק, איזה עגבניות.

מלפפונים.

איזה בננות. זה כן.

שטויות, כן.

מצוות, לא.

למה זה?

למה זה?

אמר אחד מהרבנים,

הרב פלח, שיחיה.

אמר,

אדם מאבד פעם ארנק.

הולך בדרך,

איבד ארנק. מה היה בתוך הארנק?

משכורת חודשית.

מסכן.

בקושי משתכר 4,500 שקל.

כל המשכורת חודש הלך.

יש לו ארנונה, יש לו חובות, יש לו גז, מים, חשמל. מה אין לו?

רק הוצאות. בקושי גומר את החודש. כל ה-4,500, איך הוא יבוא הביתה? מה יגיד לאשתו? מה יגיד לילדים? אין מה לאכול. מה יעשה?

מסתובב, מחפש,

מבקש עזרה. אולי ראיתם, אולי שמתם לב. דורי דורי החממה. מסתובב, מסתובב, מסתובב.

חוזר, הולך.

מתחת למכוניות, מאחורי הפחים. אולי מישהו זרק.

אולי ראית, אולי זה.

בסוף מתייאש, הולך.

אחרי חצי שעה חוזר.

אולי לא שמתי לב. עוד פעם, מנסה, מנסה.

שבוע שלם הוא ידבר עם כל אחד. למה אתה נראה ככה? אל תשאל. כל המשכורת, נפל לי עם הארנגל.

ירים טלפונים, זה יבכה. הוווו. הלכה למשכורת.

אומר הרב פלאח,

ראיתם פעם בן אדם שיוצא מתפילת מנחה ואומר, יואו, יואו, יואו, יואו. איבדתי את הכול.

מה איבדת?

מה איבדת?

אומר, הלכה מנחה, לא שמתי לב, התחלתי,

השם שפתי תפתח, פתאום ראיתי, עושה שלום עם רומיו. איבדתי את כל התפילה, הכל הלך, לא שמתי לב מה אמרתי אפילו, לא יודע מה עשיתי שם.

שמעתם מישהו שמצטער על איבוד תפילת מנחה?

אין דבר כזה.

ארנק הלך? וואי, וואי, וואי, וואי.

למה זה?

כי הערכים שלנו עקומים.

אנחנו חושבים שאנחנו באנו לעולם להתרייח,

לשבת פה, על מי מנוחות ינהלני,

ביבניאל ינחני,

ועל הכיף כיפאק, מה אני צריך?

כנרת ממול, שמיים מלמעלה, דשא בצדדים,

מה אני צריך עוד?

אבל,

שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה. הלו, יום אחד אנחנו טסים מפה אסטרונאוטים,

טוז,

עוזבים את האטמוספירה,

עולים למעלה לסטטוספירה,

עוברים את היונוספירה,

ועושים מאיתנו בסוף פורפירה.

יא וואי וואי.

אף אחד לא מסתכל למעלה, כולם למטה.

איזה מכונית, איזה אופנוע, איזה קורקינט.

תסתכל למעלה, תסתכל,

תסתכל.

יום אחד כולנו יוצאים מפה.

מה הכנת?

זה עולם השקר.

למה קוראים לו עולם?

הכל פה בהיעלם.

חושבים שאנחנו רואים,

אבל זה הכל נעלם מאיתנו.

זה דמיון, מה שאנחנו רואים.

הכל חריט.

אתם חושבים שאתם רואים במישרין?

מה פתאום.

זה אור חוזר.

וזה גם הפוך.

וזה רק המוח מסובב.

הכל חרטא.

אבל אנחנו חיים דמיונות.

נכון שאנחנו חושבים שהעולם הזה עומד?

נכון שחושבים שהשולחן לא זז?

אתם רואים איזה סיבובים הוא עושה?

יא וואי וואי.

כדור הארץ מסתובב?

איך אנחנו לא רואים שהוא מסתובב?

כי זה חרטא ברטא.

אנחנו לא מתפעלים אפילו מכלום.

החזון איש, זכר צדיק כזה שהולכה, היה מסתכל בעלה,

מתבונן בעלה,

והיה מתעלף.

מעלה.

אתם ראיתם פעם עלה?

שייבשו אותו עד שכל הירוק

ירד ורואים רק את הצינוריות

של המים שמובילות אותו?

חשבתם פעם איך עץ גבוה, 30 מטר, איך העלים למעלה מקבלים מים?

ראיתם בניין 30 קומות?

צריך מנועים על הגג בשביל לעלות את המים. משאבות.

איך המים משקים פה למטה?

זה עולה עד העליון.

העלים למטה, צריכים לקחת את הכול, לא?

אבל בורא עולם,

מסדר הכול, מדהים.

פלא פלאות.

אנחנו בכלל לא מתפעלים מזה.

בכלל לא מתפעלים.

לא, התרגלנו.

התרגלנו לכול.

כבר לא מתפעלים.

אבל אם בן אדם מתבונן,

כמה פלאי הבריאה יש סביבו.

כמה יש בגוף שלו.

מבשרי, אחזי אלוקה. מבשרי, רק אני אראה איך אני בנוי, איך אני עשוי.

אדם יכול להתעלף.

אבל כל זה אפס אפסים ליד הנשמה.

אם אנחנו רואים צריף,

אז אנחנו אומרים מי גרשם? אדם דלפון.

אם אנחנו רואים וילה, אומרים אדם עמיד.

רואים ארמון?

אומרים מלך.

ככל שאנחנו רואים את המבנה אדיר מימדים,

אנחנו מעריכים את הדמות שיושבת בפנים.

ודאי איזו חשיבות יש לו.

אם אנחנו רואים את הגוף הזה,

שהגוף הזה זה עולם קטן. קחו את כל העולם, עם כל השכלולים שלו, הוא אפס ליד העולם הזה.

וזה רק הבית לנשמה.

אז מי הדייר הזה?

מה ערכו של הדייר לנשמה?

וכל הגוף הזה רק לשמש את הנשמה,

לעשות את רצון הנשמה בשביל להשיג את העולם הבא.

ואנשים מה עושים? כל הזמן משקיעים בגוף,

בבית,

ולא בנשמה.

עומד מול המראה,

מסרק, מברשת,

נשים, פנים, אבו-עגלה, צבעים,

ריסוסים,

צבעים על הפנים,

קישוטים,

מה לא?

הכל רק על הבית החיצוני.

ומה עם הנשמה?

מה עם הדייר?

הדייר משועבד

לטפח את הבית כל היום.

כל היום טפח את הבית.

תגידו לי, ראיתם פעם אנשים שמנקים ביום שישי בדרך כלל, לכבוד שבת, מנקים את האוטו?

כן, מוציאים את הצינור, סבון והכול.

חסר היה רק ג'קוזי להכניס את האוטו בפנים.

שוטפים את האוטו ככה כמו שצריך ואחר כך החלק האחרון זה המראות.

המראות.

ואופ, מציץ, מסתכל איך הוא נראה עוד פעם

ועוד פעם.

מה זה מכונית?

זה החמור של פעם.

פעם זה היה חמור, עכשיו זה מכונית.

נו,

תארו לכם שאדם היה שוטף כל יום שישי את החמור שלו, לשכן עוד לא התפתח, יש לו חמור.

הוא היה שוטף אותו עם סבון והכול.

ואחרי זה, בסיום, בפיניש, הוא היה עושה לו באוזן,

היה עושה לו ניקיון ומציץ, איך הוא נראה.

היו אומרים, זה קוקו זה,

קוקו.

אבל גם זה חמור.

ואיך הוא מדקדק,

ואקס פוליש.

איי, איי, איי, איי,

עולם השקר,

עולם השקר.

מטפחים את הגינה, דואגים לממטרות, טפטפות, הכול,

שפריץ, הכול מספיק.

מה לא, נברשות, זה, הדלקה מפה, משם.

היום זה הולך עם שלטים,

אתה נכנס, הופ, הבית דולג, טח, הוא נחבא.

איזה יופי.

נו, ומה עם הדייר?

מה עם הדייר?

מה עם הדייר?

משועבד לבית, מה עם הדייר?

יש לנו גוף, נתנו לנו.

אבל הגוף צריך לשמש אותנו, לא אנחנו אותו.

צריך לטפח אותו, לשמור על ניקיונו ועל בריאותו, כדי שייתן לנו את המענה,

כשאנחנו צריכים לעשות את המצוות.

אבל מי האדון פה?

הגוף אדון על הנשמה, או הנשמה צריכה להיות אדון עליו?

מה התפקיד של הנשמה בעולם? מה התפקיד?

התפקיד של הנשמה זה לא אכילה ושתייה ועידון,

התפקיד של הנשמה זה לצבור זכויות

ולהגדיל את האישיות.

אם אין אני לי, מי לי?

זאת אומרת, אני צריך לדאוג

לאני שלי.

אני צריך לזכות להתעלות, לעלות מעלה-מעלה.

כי יום אחד אדם יוצא מכאן,

וכשהוא יוצא מכאן,

נשאלת השאלה,

למה באת לעולם הזה? מה הוא יגיד?

ישאלו בן אדם אחרי 70 שנה.

ברוך הבא.

כן, מה עשית בעולם?

מה הוא יגיד?

אתם יודעים, בעולם האמת

שואלים שאלות.

נותנים לבן אדם חומש,

אומרים לו פתח,

הוא פותח,

תקרא את הפסוק, הוא קורא,

אומרים לו קיימת את זה?

מה יגיד?

נפתח לו, ולא תשחית פאת זקניך, קיימת זה?

מה יגיד?

ולא תקיפו בעד ראשכם, קיימת את זה?

מה יגיד?

שמור את יום השבת לקדשו, קיימת את זה?

מה יגיד?

מה יגיד?

רגע, רגע, מה עשית שם?

מה עשית שם?

מה, אכלת, שתית, ישנת, פרית ורבית? גם חמורים עשו את זה.

מה עשית שם?

במה אתה אדם?

במה אתה יותר מן הבהמה? במה?

בזה שיש לך דעת,

ואתה מכיר את הבורא,

ואתה עושה את מה שהוא רוצה,

ואתה משיג את התכלית, חיי העולם הבא.

אבל אם לא, מה ההבדל בינך לבין חתול?

מה יגיד אדם?

אתם יודעים, כתוב בקהלת,

סוף דבר הכל נשמע.

את האלוהים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה קול האדם. בסוף משמיעים לאדם את כל מה שהיה בעולם.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו,

משמיעים לו בשעת הדין.

בפול ווליום.

בפול ווליום.

הוא דיבר בשקט, ושם שומעים את זה ברעש גדול.

אומרים, טוב,

תביאו את הקסטה שלו, גיל 13 ויום אחד,

אנחנו רוצים לשמוע את הקסטה.

שומעים את הקסטה,

את ה-CD, את ה-MP3,

שמים ושומעים.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ברוך אתה.

יפה, לא רע, תביא דיסק של יום הבא.

מודה אני,

תקפיץ שבוע.

מה קרה?

תעביר קצת.

קלטת ריקה.

תעביר עוד שבוע.

ריק.

תעביר שנה.

שים גיל 20. איננו.

אין בן אדם.

לא עשה כלום.

60. אולי חזר בתשובה.

פססססססססססססססססססססיסססס. מתי הוא נפטר? 72. סים 71. פססססססססססססססססססססכא.

אין כלום.

שבוע אחד הוא חי.

מה עושים לו עכשיו? מה העונש שלו אומרים?

פסססססססססססה.

מה זה?

בן אדם ירד לעולם, לא עשה כלום.

הוא חושב, הוא יבוא, יגיד, אני קניתי, אני בניתי, היה לי קרקעות,

יש לי טאבו,

יש לי טאבה,

יש לי כושן,

בואנה קושקוש, מה אתה מבלבל את המוח?

מה זה שייך אלינו?

מה עשית עם הבן אדם?

לא עם הגוף, מה עשית עם הבן אדם?

מה עם הנשמה?

אתם יודעים, יש גם מזל לאלה שנפטרו כבר, ולא זכו, לא זכו, יש מזל. מה המזל? שהקדוש ברוך הוא כל כך רחום וחנון,

שנותן אפשרות לאלה שנשארו לעשות גם בעבורם.

בערב הזה, לדוגמה, הוא לעילוי נשמת הנפטר. מה הפירוש?

איפה שהוא נמצא, אפשר להעלות אותו עוד יותר.

למה? כי אנחנו יוצרים עכשיו בדברי תורה זכויות כפול מספר האנשים,

ועוד אם תהיה התחזקות וכל אחד יקבל עליו משהו,

כל זה זכויות, מי גרם? הוא.

אם הוא לא היה נפטר, לא היו עושים את הערב לעילוי נשמתו.

אז כל זה הולך זכויות אליו.

והאבא יש לו תוכניות, שמעתם?

הוא יעשה עוד דברים כאלה, זיכוי רבים, הוא יחלק בכל הארץ, הוא אמר.

בכל הארץ.

לא רק ביווניין.

הוא יחלק ויעשה ויעשה. זאת אומרת, אפשר עוד לזכות. תראו כמה אפשר להספיק ולעשות.

זה אחד שעושה בשביל אחר.

כמה אדם יכול לעשות בשביל עצמו?

לאין סוף ואין שיעור.

רק אם הבן אדם יבין שהתכלית זה להגיע לשם, ולהגיע לשם במצב הטוב ביותר.

אבל לא לבוא עם קסטות כאלה.

פסססססססססססססססססססססססססס. אתם יודעים איזה בושה זאת?

איזה בושה.

תארו לכם, אחד צריך להגיע לאיזה מחזמר וצריכים לבחון אותו.

והוא מגיע ואומרים לו, נו תשאיר.

אז הוא עומד ועושה,

ולא יוצא לו כלום.

הוא לבד בורח.

לא צריך לגרש אותו אפילו.

אבל הבעיה שלמעלה, אי אפשר לזוז.

אומרים לך, תעמוד פה,

תסתכל, תשמע.

מה הוא יעשה?

לאן יוריד את הראש?

איפה שהוא מוריד את הראש הוא רואה את החבר'ה, את השכנים,

כולם מסתכלים עליו.

אתם יודעים שתופסים בעולם הזה אחד שעשה עבירה?

אם זה מתפרסם, אוי ואבוי.

אתם מכירים היום את הנבצר של המדינה.

לא יכול לזוז.

איפה יזוז? כולם מדברים עליו, כולם רואים אותו, כולם חושבים עליו, כולם, אוי ואבוי, מה זה? איזה בושה זו.

אם זה נכון או לא נכון, זה עוד עניין.

אבל תארו לכם רק,

זה עוד בלי לדעת את האמת.

אבל כשיודעים את האמת ורואים את האמת, ואתה לא יכול להתחמק אם הכול מצולם,

הכול מוקלט, הכול מתועד,

איזה בושה זאת.

איזה בושה זאת.

והקדוש ברוך הוא נותן לנו זמן והזדמנות. זמן והזדמנות.

הנה, נבראת?

אני נותן לך 13 שנה להתחנך,

להתארגן, להתכונן.

ללמוד, שאביך ילמד אותך,

יחנך אותך במצוות.

כשתגיע לגיל 13 ואתה תהיה בר מצווה, בעל חיוב למצוות,

מרגע זה ואילך מתחיל המונה לעבוד.

מצווה, עוד מצווה, עוד מצווה, עבירה, שתי עבירות, שלוש מצוות, ארבע עבירות, וואי וואי וואי,

ומתחיל המאזן של הבן אדם לעלות ולטפוח.

ומורא עולם אומר, רגע,

וגם אם נכשלת ואם טעית,

בראתי לך תשובה.

תארו לכם שבבית המשפט הישראלי היה מושג שקוראים לו תשובה.

אז רמון היה אומר, סליחה, חוזר בתשובה מחילה,

מחזיר את הנשיקה.

והיו אומרים לו, אוקיי, אז אתה שר האוצר.

איזה כיף היה.

אבל אין דבר כזה במשפט הישראלי.

אבל בתורה יש.

ומי נותן את האפשרות הזאת? הקדוש ברוך הוא.

ואם בן אדם אחרי שמקבל את האפשרות לא מנצל,

מה העונש שלו? עוד יותר.

כי נותנים לך את המחילה ביד.

בוא.

מחילה וכפרת עוונות. בוא.

תחליט שאתה חותם,

שאתה לא חוזר יותר לחיסלה עוד,

לא תעשה עבירות מהסוג הזה? אתה מוכן להתחייב?

כן.

אתה מתחרט על העבר? כן.

אתה מוכן להודות במעשה ולהתוודות עליו?

כן. אומרים לו, זך ונקי.

איך בן אדם לא מנצל כזה דבר?

אם יש דבר כזה,

איך בן אדם לא רץ?

אם היו אומרים, הבנקים עכשיו,

ששבוע הבא יש מחיקת חובות,

כל מי שבאוברדרפט ומגיע, מחקים לו את החובות.

מי לא היה רץ לבנק?

אפילו משטרה צבאית אומרת פעם בכמה שנים,

מי שמגיע והיה עריק, היה נפקד, יבוא ועושים לו פשרה, 28 על תנאי.

אחד עריק, שלוש שנים, ייתנו לו 28 בפנים.

אבל במקום שנתיים?

זו לא עסקה טובה.

בא הקדוש ברוך הוא אומר, במקום גיהינום וגיהנה גיהינום. גן עדן,

לא מחיקת חובות, גן עדן,

לא מוחקים את המיליון אובר בבנק,

אלא מפקידים לך עשר מיליון בזכות.

רק תגיע לבנק

ותגיד שמהיום לא תיכנס לאובר ומהיום תהיה בן אדם. זה הכול.

ומכניסים לך לזכות עשר מיליון.

יש מישהו שלא יסכים לעסקה כזאת, למחוק חובות

מלקנות זכויות במהלך אחד?

אז איך אנשים לא חוזרים בתשובה?

מאוד מלגלגים.

מה, התחרפנת?

מה, עבדו עליך?

מה שילמו לך? מה נתנו לך?

מה הבטיחו לך?

בוא תבדוק.

בוא תברר.

בוא תשאל.

בוא תבין.

הזכות היא שלך.

אבל דבר אחד אני רוצה לגלות לכם הערב.

אתם יודעים, יש אנשים שזוכים,

לא כולם זוכים,

שפתאום מודיעים להם בגיל מסוים שהם קיבלו ירושה.

האם זו חבילה?

וואי וואי וואי, מברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אבל כמה אנשים זוכים לירושה?

אני רוצה להגיד לכם שכולכם פה בימניהן,

יש לכם ירושה.

ירושה

שאין אדם בעולם שיש לו את הירושה הזאת.

לא בוש,

ולא בלייר,

ולא קונדוליסה,

ולא עבדאללה.

רק לכם יש את זה.

מה זה ירושה?

היה אחד זקן בן 98. הודיעו לו שכבר הוא גוסס.

הנר עומד לכבות,

ובתיל חייו עומד לכלות ב-98.

הספיק הרבה לנקות את המכונית.

פתאום מגיע אליו מכתב ממשרד הפנים.

אנחנו שמחים להודיע לאדוני שהוא זכה בירושה בסך

10 מיליון דולר.

בן אדם בת 98,

שבוע לפני שהוא מת,

קיבל 10 מיליון דולר.

מה הוא עושה איתם?

אם הוא לא מת עכשיו

משבץ לב,

אז בשורה הבאה ודאי הוא מת,

כי משרד הפנים מתנצל.

זה 40 שנה חיפשנו את הכתובת שלך,

אבל כיוון שלא עדכנת אותה במשרד הפנים,

איתרנו אותך רק עכשיו. עמך, סליחה.

הוא כבר לא ייהנה מה-10 מיליון דולר.

40 שנה הוא הלך תפרן,

ובעצם הוא היה עשיר גדול.

רק לא הודיעו לו.

לא הודיעו לו שיש לו ירושה. לא הודיעו לו.

גם אתם כאלה.

התורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

ירושה רק לקהילת יעקב.

התורה ציווה לנו משה היא רק ירושה לקהילת יעקב.

לא לבלייר,

לא לבוש,

לא קונדליסה ולא עבדאללה.

רק לכם.

ובירושה הזאת,

יש גן עדן

והעולם הבא לנצח נצחים.

לא 10 מיליון דולר.

לא.

קטן עלינו.

לא 100 מיליון דולר.

חרית ברית.

לא ביל גייטס.

לא יקברו אותו בתוך מחשבים.

יקברו אותו באדמה כמו כולם, 1.70 מטר על 60. והוא לא ייקח את הכסף איתו, ואפילו לא מברשת שיניים.

אבל מי זה העשיר הגדול?

מי שהכין צידה לדרך.

ויש לנו ירושה גדולה, גדולה, גדולה.

עולמות נצחים לנצח נצחים, ואפשר לזכות בהם פה.

ואני מודיע לכם היום, לא בגיל 98,

שיש לכם ירושה, היא שייכת לכם.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

צריך לבוא לקחת את החלק.

לא כתוב, כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא.

לעולם הבא. אתה רוצה לבוא לקחת את החלק? בוא תיקח.

תעשה את התנאים שצריך למלא בשביל לקבל את הירושה.

אם תוכיח שאתה היורש,

תקבל הכול, כל מה שמגיע לך.

יש לך חלק לעולם הבא, אבל בוא תזכה בו.

למי שיש שאלות,

אשמח לענות.

כן?

יש לך שאלה?

תן לה בבקשה שם לשאול.

אני רוצה לשאול את כבוד הרב.

אתה דיברת על העולם הבא, אתה דיברת על זה שלאדם יש זכויות בעולם הזה, שהוא לוקח אותן אתו.

איך אתה מסביר?

יש לי שאלה אולי קצת מסובכת.

פשוט בעלי נפטר לפני שבועיים,

אחרי שהוא חזר בתשובה מאוד מאוד גדולה,

במחלה שקטלה אותו בתוך שלושה חודשים.

למה זה קרה?

שנייה.

מתי הוא חזר בתשובה?

הוא כבר מעל עשר שנים בתשובה מאוד מאוד חזקה.

הבנתי.

שלושה חודשים והוא נפטר.

תראי,

כתוב שרשעים שמתים בחצי ימיהם,

טוב להם וטוב לעולם.

אם רשעים נפטרים בחצי ימיהם, אז לעולם ודאי טוב.

ואם

נפטרים בחצי ימיהם,

אומרים חכמים זיכרונם לברכה שגם להם טוב.

למה גם להם טוב?

כיוון שהם עושים פחות עבירות

ולא ישלמו על זה עונש.

אם הם הלכו מוקדם,

אחד עשה רק שני שודים,

אז הוא ישב על שניים.

אבל אם הוא עשה עשרה שודים ושתי רציחות

ועוד כמה מקרים כאלה ואחרים, הוא יקבל יותר עונש.

אז אם רשע נפטר מוקדם,

טוב לו וטוב לעולם.

ואם צדיק נפטר מוקדם?

אם צדיק נפטר מוקדם והוא היה צדיק, כמו שאת אומרת, ובעל תשובה גדולה,

אז הוא מזומן לחיי העולם הבא מייד.

עכשיו בואי נבין.

בדרך כלל משלמים משכורת ב-31 או ב-1 לחודש.

אם אחד הקדימו לו ל-20 לחודש,

זה טוב או לא טוב?

ובפרט אם זה לפני החגים.

טוב או לא טוב?

אנשים בדרך כלל לפני החגים מבקשים להקדים את המשכורת, שיהיה להם מה לבזבז, לא?

אם אחד, מגיע לו גן עדן,

והקדימו, לקחו אותו לפני, יותר מאלה גן עדן.

טוב או לא טוב?

אחד צריך לטוס לאמריקה.

חכה לטיול הזה שנה, עד שהוא חסך כסף.

כל יום שעובר הוא בגעגועים, מתי הוא יטוס? לכולם הוא מספר, אני טס, עוד מעט אני טס, עוד מעט אני טס. פתאום הודיעו לו שבוע לפני, הקדימו את הטיסה, אתה יכול לטוס, ולא רק זה, ב-1 קלאס.

הוא התנגן?

הוא לא התנגן.

למה?

הוא טס סוף סוף לאמריקה,

הוא רצה לטוס לאמריקה.

אדם שידע שהחיים שלו פה הם רק מעבר,

והוא הכין צידה לדרך,

וה' החליט להעלות אותו בטיסה מוקדמת,

אין על מה להצטער.

צדיק שהולך מן העולם, מבוגר או צעיר, זה אותו דבר.

למה?

משום שאומר המדרש, אם צעיר בן 20 היה צדיק גדול ונפטר,

הוא יבוא לשמיים ויגיד, ריבונו של עולם, אם היית משאיר אותי גם על גיל 80, הייתי עושה את כל המצוות.

אבל אתה לקחת אותי מוקדם.

אני לא נמנעתי מלעשות, אתה יודע שאני עשיתי את הכול.

מגיע לו שכר, כאילו הוא חי יותר גם.

הוא לא מפסיד,

הוא לא מפסיד. ומה עם אלה שנשארים?

או,

מה עם אלה שנשארים?

עכשיו, כמובן שהקדוש ברוך הוא, עד שהוא עושה משהו עם מישהו,

בין אם הוא צדיק, בין אם הוא רשע.

בואי ניקח את הצד השני, היותר קשה, כאילו.

יש אדם שהוא רשע,

ומגיע לו למות הרגע.

כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט,

אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. מה פירוש שהקדוש ברוך הוא לא עושה עוול?

לכאורה, כל שופט לא עושה עוול. אם בספר החוקים כתוב עונש

על דבר מסוים והוא נותן לו כפי מידתו,

אז הוא לא עשה עוול.

אבל שופט בשר ודם כן עושה עוול.

למה הוא עושה עוול?

כי אם הוא לקח, נגיד, רוצח ל-25 שנה בצוהר,

אז פירושו של דבר, שהוא גרם לאשתו להיות אלמנה 25 שנה, והיא לא אשמה.

והילדים שלו היו יתומים 25 שנה, והם לא אשמים.

אבל אין לו ברירה, כי החוק מחייב להעניש את האשם.

אצל הקדוש ברוך הוא זה לא כך, הוא לא עושה עוול.

הוא לא לוקח בן אדם עד שהוא מסתכל באשתו,

בילדיו, באביו, באמו, באחיו, אחיותיו, דודיו, מכיריו, ידידיו, חבריו,

כל מי שמסביב,

שכולם יהיו ראויים לרמת העונש שיגרם להם כל אחד לפי קרבתו לנפטר,

עד שהם יהיו ראויים לעונש הזה,

אז הוא יחיל עליו את גזר דינו.

אבל אם לדוגמה אחד אפילו מכולם לא יהיה ראוי לשמוע את השמועה הרעה,

הקדוש ברוך הוא יעכב את מיתתו של הרשע אפילו שחייב מיתה הרגע,

עד שאותו אדם, גם הוא יפשע במשהו,

ויהיה ראוי כבר לצוער, רק אז ייקח אותו הקדוש ברוך הוא.

לכן כתוב בגמרא,

משפחה שמת למת, תדאג כל המשפחה.

חבורה שמת למת, תדאג כל החבורה.

מדוע?

משום שאם היה בהם מישהו שהיה יכול לגונן בזכויותיו,

שלא ייגרם לו הוא בעצמו צער מהמיתה,

היה מעכב,

וכיוון שאין כזה כרגע, אז הוא נלקח.

זאת אומרת, זה הולך עם חשבון מדוקדק,

מדוקדק, על המיליגרם של הרגשות של כל הרחוקים והקרובים.

עכשיו, מה החשבון של כל אדם ואדם? כמובן שאין לנו אפשרות להגיד, כי אנחנו לא יודעים מעשיו של אדם.

פעמים שאנחנו רואים בני אדם שבעינינו הם צדיקים ויראים ושלמים ונוחים ונחמדים,

ומסורים ונאמנים וכו'.

אבל בתוך-תוך היותם אנחנו לא יודעים. יש הרבה מצוות שהן תלויות בלב.

כתוב, לא תשנא את אחיך בלבביך,

לא תקום,

לא תיטור.

יש כל מיני מצוות שרק מי שרואה את הלב יכול לדעת מה יש בפנים.

לפעמים איש ואישה חיים ביחד זמן רב, ואף אחד לא יודע מה יש לשני בלב שלו.

יום אחד זה מתפרץ, ופתאום שומעים קיתונות

שאספו במשך שנים. איפה זה היה?

לא ראו, לא הרגישו, הסתירו.

אבל מי שיושב בשמיים רואה בדיוק מה יש בלבו של כל אדם.

מה יש במעשיו שאנחנו לא רואים.

מה כוונתו במעשיו?

זאת אומרת,

כשהקדוש ברוך הוא לוקח, ואל תשכחי את מי הוא לוקח, הוא לא לוקח את בעלך.

הוא לוקח את הבן שלו, הוא הבן שלו, את גם הבת שלו.

את מכירה אבא מאצלנו שיקח את הבן שלו?

אם היה מוטל בידו, הוא היה לוקח את הבן שלו?

הוא היה רוצה שיאריך ימים לאין סוף, נכון?

אז אם הקדוש ברוך הוא אב הרחמן,

שנתן לנו בכלל רחמים, שיהיו לנו בכלל דמעות,

שנוכל לרחם בכלל על מישהו,

אם הוא, אב הרחמים, מחליט בזמן מסוים לקחת מישהו,

זה אחרי כל הרחמים וההתחשבות בו ובכל הסובבים אותו.

וראי את ההבדל.

את בצער,

וכנראה שיש לך על מה להצטער.

כי הוא היה אהוב נפשך והיה אדם טוב.

אבל גם לו היה בן טוב, אני לא מכיר, לא אותו ולא את בנו.

אבל ראינו איך הוא קיבל את זה.

למה?

כי הוא הולך עם הבנה.

הבן של הקדוש ברוך הוא הולך לאבא.

אבא שבשמיים יותר טוב מאבא הזה. אפילו שאבא הזה אמר את מה שאמר וגרם צמרמורת לאנשים,

אבל אבא שבשמיים פי מיליון לעין ערוך

ממה שהוא. ומה הוא יכול להעניק לבן שלו? מעט מאוד.

לפי יכולתו בלבד.

ומה אבא שבשמיים יכול להעניק?

לאין שיעור.

בלי גבולות.

לנצח נצחי.

ואם הוא היה בעל תשובה, כמו שאת אומרת,

שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד,

אז את צריכה לשמוע שהוא זכה.

את יודעת שהיה אדם גדול מאוד, קראו לו ירבעם בן נבט.

הוא היה מלך ישראל.

כל גדולי ישראל בדורו היו כאזובי קיר לידו.

הוא היה גדול גדול מאוד, שאפילו הוכיח את שלמה המלך על כיסאו.

והוא זכה למלוכה.

והוא מלך על עשרת השבטים.

אבל בסוף, בגלל מידת הגאווה שלו, זחה דעתו.

והוא העמיד עגלים ומנע מישראל לעלות לרגל, וחטא וחטיא את הרבים.

והפך להיות ההפך הגמור של משה רבנו.

הקצה הקיצוני ביותר.

את יודעת,

כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא והמלאכים, היה כביכול ויכוח ביניהם.

הקדוש ברוך הוא רצה לקחת אותו.

והמלאכים אמרו, יש לך כזה אדם גדול בעולם ואתה רוצה לקחת אותו? הוא אומר, שמא יחטא.

אמרו, לא, תשאיר אותו, והוא חטא.

היה צדיק גדול מאוד בתחילת בריאת העולם, קראו לו חנוך.

בחנוך לקח אותו השם טרם זמנו,

כדי שלא יחטא בדור ההוא שהוא חי בו.

דור המבול.

ולירבעם רצה השם לעשות גם כן.

אבל אף על פי כן, הוא נשאר יותר וחטא.

יוחנן כהן גדול,

שימש בכהונה גדולה,

80 שנה נכנס לקודש הקודשי בבית המקדש, האדם היחידי בעולם

שזכה 80 שנה רצוף לחיות

ולהיכנס לתוך בית המקדש.

ובסוף הפך להיות צדוקי,

כופר,

ואיבד את העולם הבא שלו.

לפעמים כשאדם מסתלק והוא טהור והוא קדוש,

הוא חוזר בתשובה,

עדיף

ממה שיישאר,

ולפעמים חס ושלום יכול גם להתקלקל, ולא משנה מאיזה סיבה.

וקורים מקרים, אנחנו רואים, לצערנו הרי.

לא כולם מחזיקים לאורך זמן.

אז ככה שאין לך על מה להצטער.

נכון, זה אבדה, זה חסר,

אבל צריך לשמוח בשבילו,

ותדעי לך שאם בוכים הרבה, זה מצער אותו גם.

עד כדי כך שהגמרא מספרת באישה אחת שמת לה בן,

והיא לא רצתה להתנחם.

ובאו חכמים אצלה,

וניחמוה, ולא קיבלה תנחומים.

אמרו לה, אסור להצטער יותר מדי. שלושה ימים לבכי,

שבעה להספד.

אבל לא יותר.

למה שאדם לא יהיה יותר רחמני כביכול מהקדוש ברוך הוא? לא שמעה.

מת לה עוד בן.

באו חכמים,

ניחמו אותה, הפצירו בה, אל תבכי יותר.

לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה.

בכתה, מת לה עוד בן.

שבעה בנים מתו לה,

עד שמתה גם היא.

למה?

הקדוש ברוך הוא לא מרשה להתאבל יותר מדי.

ולכן גזרו שנה.

עד שנה.

אבילות שנה, וזהו.

נגמר.

הייתי ככלי עובד.

נשכחתי כמת מלב.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת. גזירת השם יתברך תמיד לטובה.

רק אנחנו, אפילו אם נשבר לנו כוס,

אז כואב לנו גם כן. ואם זה כוס מיוחד,

גם כואב. ואם נשבר עציץ, גם כואב לנו. אז על אדם ודאי, על אחת כמה וכמה, אנחנו רק שנים.

אבל אם היינו עובדים עם השכל ויודעים שכל גזירותיו יתברך הם לטובה,

וכל הייסורים שאדם עובר זה בשביל למרק אותו ולנקות אותו,

לא היינו בוכים כל כך.

אתן לך דוגמה, גידלתי ילדים בטח, לא?

מי שהסתכל עלייך מהצד ולא הבין מה את עושה הרעש, את לוקחת תינוק

ומשפשפת אותו באמבטיה, ומקרצפת אותו, ושמה עליו סבון, ומקשקשת לו בראש,

ואחר כך לוקחת אותו, ומהפכת אותו, ומייבשת אותו, ומחתלת אותו, וקושרת אותו.

מה זה התעללות בתינוק?

כי אנחנו לא מבינים.

לא, זה לנקות אותו, למרק אותו,

לשים לו ג'ונסון, ג'ונסון,

שיהיה לו ריח טוב. אחר כך מרימים אותו ככה, אה, מותק, מותק, מותק, ונותנים לו נשיקות.

למה?

כי ניקינו אותו.

אבל קודם, אם הוא היה מלוכלך,

בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, לאמבטיה, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, לא יכולים לריח.

ככה אנחנו.

רק המבוגרים זה לא עם ריח,

זה עם עבירות לפעמים.

עם עבירות צריך לנקות, מה לעשות?

אז אם אדם עושה תשובה אשריו ואם עוד קיבל ייסורים ומרק את עצמו,

אין ניקיון יותר מזה.

השם ינחם אותך.

כן, פה שאלה, שורה ראשונה.

קלטת מס' 546, סוף חלק א'.

המשך בקלטת מס' 547,

פיידום אהרון,

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-03677777 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.sopar.net

מהיום, הרב אמנון יצחק איתך בכל מקום ובכל זמן.

ושופר, שופר ניו סטייג.

מהיום בחיוג אחד ניתן להאזין למגוון נושאים כגון חדשות,

פספוסים,

קלטות,

שידורים חיים מההרצאות הרב ועוד.

שופר ניו סטייג.

054-677778

054-677778

נוסטר, הפורטל הקולי