צריך להתחיל את היום נכון!
- - - לא מוגה! - - -
צריך להתחיל את היום נכון!
איך שאתה קם בבוקר, להתחיל נכון.
קודם כל, להתחיל נכון.
ישר כשאתה קם,
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שעזרת בי נשמתי וחמלה רבה אמונתך מזה שאני רואה שהייתי מת
וקמתי בבוקר,
אני מאמין, כבר מתחילת המתים.
רבה אמונתך, אני מאמין, מתחילת המתים.
הנה, הייתי מת,
לא מרגיש, לא שומע,
לא את השעון,
לא את האישה,
לא אף אחד.
מת.
וקמתי.
קמתי בסוף, קמתי, אני חי.
אז קודם כול צריך להתחיל את הבוקר נכון וטוב.
אחר כך
זה כמובן להתפלל בנץ.
זו ההתחלה הנכונה. למה? שמי שמתפלל ותיקין בנץ,
מובטח לו שהוא בן העולם הבא,
ומובטח לו שחוט של חסד משוך עליו כל היום,
ומובטח לו שלא יהיה ניזוק כל אותו היום.
נו,
שלוש הבטחות כאלה עצומות על הפתיחה של הבוקר לא כדאי.
חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים ששינה זה נקרא התחלה של רע.
שינה
זה תחילת הנפילה.
מצד אחד זה טוב.
למה? כי זה צריך לקיום הגוף.
הגוף צריך
לאחזר את כל הכוחות
ולחדש
את כל מה שצריך בגופו של אדם כדי שיקום בריא
לעבודת השם,
הנותן לייעף
כוח
ולאין אונים עוצמה ירבה.
נפלא.
אבל אם השינה לא לשם שמיים,
כדי שיוכל,
למה הוא ישן? כדי שיוכל ללמוד אחרי זה כראוי.
אז זו התחלה רעה.
כי אם הוא רוצה עוד חמש דקות,
עוד עשר דקות,
עוד כמה דקות,
מה אומר לו יצר הרע?
איי, איי, כתוב גם, מתרפא במלאכתו,
אחו לבעל משחית.
רפיון,
זה התחלה של רע.
אם אתה לא קופץ כמו קפיץ מהמיטה
ואתה מתרפא,
אתה אח
לבעל משחית.
יש שאומרים, זה ירבעם בן נבט, וענייננו זה יצר הרע.
הוא צריך
לרפא את האדם, לתת לו רפיון, לא לקפוץ. מה אתה קופץ?
אתה לא יודע שאם אתה קופץ זה לא טוב המוח הקטן?
אתה עדיין, אדם לא הגיע לשם, אתה יכול לקבל סחורת, אתה יכול ליפול?
הוא מחרטט אותך בכל הידיעות שכבר הכניס לך מזמן?
ואז הוא נותן לך עוד חמש דקות, שבסוף אתה נרדם לגמרי ומאבד את התפילה.
אז צריך לראות שלא להתרפא, לזרוק את השמיכה
ולהוריד את הרגליים מייד לרצפה, להרגיש את הקרירות,
וזהו.
אין בעיה שתשב עד זה חצי דקה עד שהדם יזרום עד למעלה,
אין בעיה,
וזהו.
שלום. מכאן מתחילים את היום.
אבל אם כבר על הבוקר הוא מצליח,
יהיה צרר רע להשהות אותך, לא שלא תקום.
להשהות, אז היום זה יהיה דקה,
מחר זה יהיה חמש דקות,
וככה לאט לאט הוא ירגיל אותך שאתה תמיד חוזר לישון עוד כמה דקות,
עד שיום אחד הוא כבר ייתן לך לא לקום ולפספס, ואז אתה קם, אוי, הפסדתי את המניין, אז אני אמשיך לישון,
ואז אתה מפספס גם את הזמן של התפילה ושל קריאת שמע,
וכן הלאה.
אחר כך יום, אחרי זה כבר אני רגיל,
וזהו, ואז אתה מאבד את המניין לגמרי.