האנוכיות - עבודה זרה ממש
- - - לא מוגה! - - -
אחת ההבחנות הפנימיות שבנו זו מציאות האנוכי שלנו,
שזו הרגשת הווייתנו העצמית.
האנוכי מרגיש את מציאותו
כיחידה בפני עצמה,
נפרדת מכל הוויה אחרת.
זו הרגשה פנימית עמוקה
אצל כל אדם,
ומחמתה דבר טבעי הוא לא להרגיש על כל פנים בתת ההכרה שהוא קודם לכל אדם,
מה שאנחנו קוראים האגו.
אז אחת ההבחנות הפנימיות שאנחנו מבחינים את המציאות של האנוכי
שזה ההוויה העצמית שלנו.
האדם רואה עצמו יחידה נפרדת מכל ההוויה.
זה עמוק אצל כל אדם
ודבר טבעי שהוא מרגיש בתת ההכרה שהוא קודם לכולם.
האנוכי שואף תמיד
לסיפוק רצונותיו
וכשהוא משיג אותה
אז האני, האנוכיות שלו מתחזקת עוד יותר.
זאת אומרת, אדם מרגיש שהוא שווה משהו, הנה, השגתי, רציתי, הגעתי.
וכשמגיע אדם למידה זו
הוא עלול לרדוף כבוד וגם להתכבד בקלון חברו
ולבוא לידי המידות הגרועות
שהן כלולות בכוח הנטילה
והרגשה זו
מכסה ומאפילה גם על ההכרה של הבורא
כי הוא לא רוצה להתבטל אליו
ומרגיש את עצמו ושאיפותיו כרשות אחרת ממנו יתברך.
והרי זה כעובד עבודה זרה ממש בליבו של אדם.
לא יהיה בך אל זר.
אתה אומר לאישת חסית הראש.
לא, אני לא יכולה, אני לא,
היא נפרדת מהשאם. אז מה אם הוא אומר? אני לא יכול, לא, אני לא יכולה, אני לא מרגישה טוב עם זה, זה לא נוח לי, זה לא זה, כל מיני תירוצים.
או בן אדם, לא, אני לא בנוי לזה,
אני לא יכול לשבת ללמוד, אני, זה מה, אני לא...
מרגיש שהוא מאן דה עומר בפני עצמו,
יכול לסרב, יכול להגיד,
יכול זה, יכול לרצות.