על השאלה הזאת נפלתי - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת מספר 540. על השאלה הזאת נפלתי חלק ב'.

אי מינוט.

כן, מישהו פה הצביע מהחבר'ה כאן, נכון?

מי זה היה פה?

פה, פה, החברים כאן.

לא לתת מיקרופון. מי זה היה? הוא הלך?

אילוז, אילוז.

איפה זוהר אילוז?

לשאול שאלה, אני מחפש מי שרוצה לשאול, לא ברכה, שאלה.

מי רצה או לא רוצה?

אה, קיבלת את התשובה?

לא, אתה ציצית, בבקשה. ציצית?

בכבוד, בוא.

חברה שלו נפלה מקומה תשיעית או שישית באילת,

שבע קומות, כתוב לי. רותם חיה בת ענת.

ואתה תתעתע איתה, כן?

לא אומרים חברה סתם.

אין דבר באיזה בינתיים, מה זה בינתיים?

אתה בעזר, השם יתברך, תשמור שבת,

תשים ציצית ותלמד שעה תורה לרפואתה.

בסדר?

רותם חיה בת ענת, רפואה שלמה, מהירה.

שים את הציצית ותברך שחייאנו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אשריך, אשריך.

תזכה למצוות.

אתה רוצה לשאול שאלה?

תן לו שם בסוף, כן.

הבחור שם?

יואב, נמצא כאן? יואב?

יואב?

אהלן, יואב, אשריך.

כבוד הרב, טוב. היכן אנחנו נמצאים עכשיו?

כן, אשריך.

אוקיי,

דיברת קודם על...

אני שומע הרבה הרצאות שלך, ואני שומע למה יש עולם,

ואם יש בורא לעולם, אז בואו באמת נניח

שיש בורא לעולם.

אני שואל שאלה אחרת, לשם מה יש עולם?

כאילו, למה הוא יצר את כל המערכת הזאת? הרי זה לא משנה את המהות שלו, אם יש או אין, אם יש צדיקים או...

נכון. אתה שואל שאלה יפה.

הייתי אומר אפילו יותר מזה יפהפייה.

תודה.

עכשיו,

הקומפלקס הגדול הזה נוצר

אפילו לאדם אחד בלבד.

מה הראייה?

שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו בתחילה רק אדם אחד.

היה יכול הקדוש ברוך הוא לברוא ישר על הפתיחה

עשרה מיליארד.

אבל הקדוש ברוך הוא ברא אחד,

כדי שכל אחד יבין שכל העולם כולו על כל הוויותיו מיועד להיטיב לאדם האחד והוא בלתי תלוי אפילו בחברו.

אז תחשוב, מה יש בעולם?

את כל מה שתיארתי קודם, גן עדן עולה אדמות

והוא שותל בתוכו אדם אחד יציר כפיו.

מה המטרה?

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ואת הבריות כדי להיטיב להם.

מה פירוש?

מהיות הקדוש ברוך הוא טוב,

טוב מטיב.

טוב מטיב.

כדי להיטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה.

בורא הקדוש ברוך הוא,

כן.

זה לאו דווקא צריך, פה בעולם הזה כן, כי אנחנו רגילים למקבלי הטבה ובגלל ש... אבל זה לאו דווקא, הוא יכול ליצור חוקים משלו. הוא יצר, זה החוקים שהוא יצר בשבילנו.

אוקיי. בשבילנו. אבל אני מדבר עכשיו על בשבילו.

בשבילו הוא לא צריך כלום.

בשביל להיטיב הוא לא צריך שום דבר, הוא גם יכול לא להיטיב ועדיין הוא יכול להיטיב. לא. הוא הכול יכול, הוא יכול לעשות מה שהוא יכול. נכון, אבל הכוח הטוב להיטיב

עוד פעם,

בהגדרות שאנחנו מכירים,

אין לנו יותר מההגדרות שלנו, לכן אנחנו מגדירים בהגדרות שלנו. גם הוא, כשדיבר אלינו,

כתוב דיברה תורה בלשון בני-אדם, כי אחרת לא נבין מלה.

למשל, אם כימאי ידבר אתי בנוסחאות שלו והוא ידבר בנוסחה מסוימת, והוא יגיד לי מה זה לחם, אני לא יודע מה לקנות במכולת,

כי אני לא מבין מה הוא אומר,

אבל הוא מגדיר לחם.

אז הקדוש ברוך הוא דיבר אלינו כמו שאנחנו אמורים להבין, וממילא הכוחות שהוא נטע בנו, שהרי אנחנו בצלם אלוקים,

וגם בנו יש את הכוח להיטיב,

כי הוא נטע לנו בצלם אלוקים, הוא נטע לנו כוחות

כאלה שאנחנו איתם פועלים, מרגישים אותם וחשים, ומבינים מה המושגים האלה טוב.

ומהיותו טוב, כי אם הוא לא היה טוב, לא היה בנו טוב.

אז הוא מטיב.

שלא יטיב.

שלא יטיב. אתה מדבר על מציאות שהיא לא תהיה מציאות, כאילו.

בלי הטבה, אז אין מציאות הטוב.

אם הוא רוצה להטיב, נכון? כן.

הוא רוצה להטיב?

כן. אז זה אומר שיש לו צורך. לא. אם יש לו צורך, אז הוא מוגבל.

לא. הוא מוגבל בצורך. לא, אתה אומר דבר טוב. הוא יכול לא להטיב. אתה אומר. שלא יטיב. שיעזוב את ה... עוד פעם. שיישאר בלי להטיב. זה לא צורך.

אתן לך דוגמה. אני נדיב.

אני נדיב? אתה נדיב, כן. שנייה.

אני אראה עני,

אני אתן לו נדבה.

זה לא צורך שלי שיהיה עניים, לדוגמה. זה לא צורך שלי.

אבל הנדיבות שלי, מתי תתבטא?

מתי יוכר

שיש לי נדיבות?

מתי שאני אפעל עם המידה הזאת?

מתי פעולת ההטבה יוצאת לפועל? לא מצד צורך.

מתי שיש הטבה.

לא מצד צורך.

במקרה שלנו זה נובע מצורך. לא. שלנו כן.

שלנו כן. אצלו לא.

למה? כי טרם היותנו הוא היה לבדו, והוא נצחי,

ואנחנו פה מוגבלים בזמן.

אז פירושו של דבר שהוא היה גם בלעדינו.

אדון עולם אשר מלך,

בטרם כל יציר נברא.

מלכותו לא תלויה בעם.

אצלנו מלך זה תלוי בעם, אם העם בחר במלך או לא בחר.

אצלו מלכותו היא מלכות אמת,

לא המלכה שממליכים,

אלא הוא מולך בכול.

הוא לא תלוי,

כי הוא נצחי.

ממילא אף פעם לא היה לו שום הכרח,

כי אין הכרח שקדם לו.

אז לכן אתה צריך להבין

שמחיותו טוב

הוא מטיב, ולכן צריך ברואים שיקבלו הטבה.

אז לכן לנו נברא העולם. הוא לא צריך שום דבר.

שום דבר. הוא לא צריך ברואים.

הוא לא צריך. הוא לא צריך.

לא. אמרתי שהוא לא צריך.

אני חוזר פה. אתה אומר לכן צריך ברואים, אבל הוא לא צריך. אני משתמש בלשון. אתה רוצה שאני אשתמש בלי צריך?

לכן יש ברואים.

הוא לא צריך, באמת.

אני ואתה מסכימים אותו דבר. הוא לא צריך, הוא לא מוגבל.

הוא היה תמיד, הוא יהיה תמיד,

לא נהיה אנחנו, הוא כן יהיה,

הוא לא צריך.

סגרנו, לא צריך. שלוש פעמים, לא צריך.

אני אגיד לך מה, אני לא,

אני גם,

אני בן אדם שמאוד אוהב להתפלפל, אבל אני לא רוצה להתפלפל, אני באמת רוצה להבין, כי זה בעצם, זה משהו שמפריע לי, זה... שמעתי. אתה מבין למה אני מתכוון? בטח שאני מבין. אם אנחנו עכשיו נתפלפל על זה, אז נכון, אפשר שעות שאתה תגיד ואני אגיד? לא. זה נכון, אתה צודק במה.

שנינו לא, שנינו לא מתפלפלים.

אתה רק מתפלפל על המינוח הלשוני שבלעדיו לא נוכל לדבר.

ואתה נתפס למינוח הלשוני שמגדיר את המצב שאתה רוצה לברוח ממנו. אבל אתה מבין למה אני מתכוון. בטח שאני מבין. מה, אני לא שאלתי כמוך, אתה חושב

בתחילת דרכי? גם אני שאלתי.

זה פשוט גורם לי, כאילו, לאבד משמעות.

מה זה משנה אם אני אהיה, בוא נגיד, ואני באמת חס וחלילה נגיד, אלך לגיהנום. חס וחלילה. בוא, בוא, עזוב את זה. מה זה משנה? זה לא משנה או כלום?

לא, לא, לא. שנייה, זה כן משנה.

לגביך, מי זה משנה? לא, זה לא משנה. ודאי שלא, זה כן משנה לך.

אבל אני אסביר.

נלך מהסוף להתחלה, בסדר?

כתוב, ואתם עדיי.

אנחנו עדים שיש בורא לעולם. אתה יודע איך אנחנו עדים?

יש לו צורך, אין לו צורך,

תגיד מה שאתה רוצה. בוא נסתכל ככה. אנחנו המציאות.

המציאות הזאת השתלשלה ממנו.

אז מה אכפת לי עכשיו, מאיזה צורך או בלי צורך? קודם כול, אני כאן.

עכשיו, מה נוגע לי שאני כאן?

מה אכפת לי? מה היו הסיבות שסבא של סבא של סבא שלי הביא את הבן והנכד והנין ונולדתי?

מה אכפת לי בכלל?

גם איך קוראים לו?

אני פה היום?

אני חי במציאות מסוימת?

המציאות הזאת חלה עליי? מחייבת אותי?

אני צריך להתייחס כרגע לנתונים שבהם אני נמצא.

ולא מעניין אותי מי זה דור שביעי לפניי.

זה לצורך הדוגמה.

אתה נתפס עכשיו,

כאילו אם אני לא אבין מי היה סבא של סבא של סבא שלי בסוף,

לא מעניין אותי בכלל מה חיים. אני אחי איך שאני רוצה. זה נקרא בריחה. זה לא חיפוש האמת.

מותר לנו לשאול את מה שאתה שואל, אבל מותר לנו גם להבין שאם יש לנו בעיות במינוח

על שונים ואנחנו לא מוצאים את המילה הנכונה.

אז זו בעיה שלנו שאנחנו לא יודעים לנסח את הדברים.

אבל כמו שאני ואתה כן מבינים שהוא לא מוגבל,

ואין לו צורך,

כיוון שהוא בלתי תלוי,

והוא נצחי, והוא קיים, והוא המציאות הבלעדית,

וכולם מצויים ממציאותו,

ממילא כל מה שאנחנו נסביר זה יהיה מינוחים שנשתדל שיסתדרו אצלנו בראש ונבין אותם.

אנחנו לא באים להסביר את מהותו,

כי היא בלתי תפיסה אצלנו.

כמו שהנשמה שלי,

אני יכול להבחין שהיא קיימת, אני יכול להרגיש שהיא קיימת,

אני לא יכול רק להגדיר אותה, אתה מבין? אני יכול להגדיר אותה.

אני לא יכול להצביע עליה, דהיינו, במינוחים גשמיים.

אבל זה מציק לי. השאלה הזאת מציקה לי. לא, לא, לא. אני נולדתי בתוך מציאות של חילונים. שמעתי, לא השאלה מציקה לי. אז אני אחיה במציאות של חילונים.

עוד פעם,

לא השאלה מציקה לך.

היצר הרע מציק לך, ואני אסביר.

אני גם ניסחתי את השאלה הזאת, כאילו, פשוט, שמעתי. אתה בסדר גמור בניסוח של השאלה. לא, גם כתבתי את זה. אני יכול לנסח, עזוב את המינוחים. עזוב את המינוחים, אני מבין אותך. אני יכול לשאול במקומך.

הנקודה היא ככה.

שמת לב מה אמרת?

אמרת, רגע, אם אין לי את ההבנה הראשונית הזאת, והיא עדיין לא מסתדרת אצלי,

היות ואני נבראתי למשפחה חילונית,

למה אני צריך להשתנות להיות דתי?

כן.

שמעתי, כן. אותו דבר יגיד אחד כמוך ואינטליגנט כמוך.

והוא יגיד, היות ונולדתי

לאבא שיכור, אני אהיה שתיין.

והשני יגיד, היות ונולדתי לאבא מסומם,

במשפחה מסוממת, אני אהיה ככה.

אבל אתה מקצין את זה עכשיו. רגע, אני לא מקצין, אני אומר בדיוק מה שאמרת.

חילוני זה שיכור ביחס לדתי.

למה?

כי הוא שיכור מתאוות, מהרגשים, מתאוות. לא מעניינת אותו בכלל מציאות של אמת ולא.

למה?

אין לו חוקים שמכריחים אותו,

לא חוקים של שלטון אני מדבר.

אין לו חוקים פנימיים שלו שמכריחים אותו.

התאווה מריצה אותו, היא מנהיגה אותו.

הוא אומר, אני ככה נבראתי, אדוני, יש לי טבע כזה, מה אתה רוצה ממני? למה שאני אתנגד לטבע הזה?

אם נבראתי עם טבע כזה, יש סיבת שאני צריך להיות כזה.

אם אני אכזרי,

אז אני צריך להרביץ מכות לכל מי שאני פוגש בדרך.

מה הפירוש? בשביל מה רדנו לשרירים, אתה חושב?

שאני אהיה נח-נח.

אני, הביאו אותי להרביץ מכות, אני אהיה בודיגארד.

זהו, בשביל זה אני באתי.

זה לא טיעון.

למה? כי אתה מדבר על החוקיות שלך, לא כלפי החברה. וברחת לחברה בסוף.

גילית בסוף לאן אתה רוצה להגיע.

אם אתה אומר, לא מעניין אותי מי ברא,

מעניין אותי מה נכון במציאות שבה אני נמצא.

האם יש חוקים אבסולוטיים מוחלטים שמחייבים אותי או לא, אוניברסליים או לא. זה מעניין אותי.

לא מעניין אותי מה השכן אומר, מה דתי אומר ומה חילוני אומר. מעניין אותי אני כאדם?

האם זו אמת?

האם יש הוכחות לכך? האם אני מחויב?

זה הכול.

לא מעניין אותי, אין אנשים, אני על אי בודד.

זה לא שאלת.

אלא אמרת כבר את המסקנה המתבקשת לאור טיעוניך,

שאם ככה,

אני יכול להישאר חילוני, ומה אכפת?

מה שהתכוונתי זה שבשביל לחפש את האמת,

בעצם השאלה הזאת זה חלק מהרבה חיפושים שבאמת אני מחפש.

השאלה הזאת זה בעצם שאלת השאלות שבאמת כל רב ששאלתי ממש לא ענה לי משהו ברור, וזה משהו שאף פעם לא גרם לי להשתכנע. אז אני מסביר לך עוד פעם, תקשיב טוב למה שאני מסביר.

ובשביל שבאמת אני כן אתקרב וכן אגלה את האמת,

אז זאת השאלה שבעצם ככה נתבע, בוא נחליט. אני לא יודע למה אני שואל את זה, יש הרבה שבאמת חוזרים בתשובה בלי שאלות כאלה. אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

כי אתה באמת רוצה לדעת ואתה רוצה ידיעה אבסולוטית למה שאתה הולך לעשות.

אבל בוא אני אסביר לך, יש דברים שמכוח ההיקש וההיגיון אפשר

להגיע למסקנות גם אם לא ניתן להוכיח כל דבר בחוש.

אתה מכיר את המושג אקסיומה, נכון?

אתה לא יכול להוכיח אותה, אתה יכול להראות את מהלכה,

אבל אתה לא יכול להוכיח את הדבר. אתה אומר, זה אקסיומה, נקודה. למה במתמטיקה אנחנו יכולים להתחיל עם אקסיומה,

כשזה מדע מדויק יחסית,

ואנחנו לא יכולים להגיד פה אקסיומה ולהמשיך? למה אנחנו נתקעים?

תאר לך שאחד יבוא ללמוד

להיות דוקטור למתמטיקה.

הוא אומר, אני לא יכול ללמוד את המקצוע הזה, כי אתה מתחיל איתי עם אקסיומה, וזה לא מתאים לי.

אני רוצה שהכול יהיה ניתן לבדיקה.

אל תתחיל איתי עם אקסיומות.

וזה מה שאתה עושה כרגע לעצמך.

בוא נסכים על... נכון, מתמטיקה זה משהו של תאורתיקאים, זה לא משהו ממשי. שמעתי, בואנה. זה משהו שהוא לא ממשי, מתמטיקה. שמעתי.

זה נכון מה שאתה אומר. בדיוק כמו המקרה שלנו.

אבל שם אפשר להתחיל עם אקסיומה.

אפשר בשביל כללי המשחק. אין ברירה, יש דברים שאין. זה כמו שבכדורגל. אפשר להתחיל עם זה שיש 11 שחקנים, אבל זה כללי המשחק. עכשיו אני שואל, למה יש כללי משחק? למה בכלל יש משחק? למה יש משחק? אז בוא נסביר.

אחד, שנינו מסכימים שיש בורא?

בשביל הדיון הזה כן.

בשביל הדיון, אין ברירה. עכשיו בשביל הדיון, התחלת ככה, נמשיך ככה. בשביל הדיון יש.

יש.

אחרי שיש. ברור לנו שהוא לא יכול להיות מוגבל.

למה?

כי אם הוא מוגבל הוא נברא, נכון? מסכים, מסכים. גמרנו.

אז הוא לא מוגבל.

אז לא נוכל להגיד יותר שהוא מוגבל. נגמר, כי הוא לא מוגבל.

הוא בורא לכל הנבראים, גם זה ברור לנו.

הוא נצחי, גם זה ברור לנו.

הוא הכול יכול, גם זה ברור לנו. אם כל זה ברור לנו, לשם מה הוא קיים? רק שנייה. לא לשם מה הוא קיים, לשם מה, תקשיב, לשם מה,

אתה כבר תקעת את עצמך להגיד שיש סיבה מקדימה לו.

שמת לב מה הסיבה? מה סיבה מקדימה?

אם לשם מה... למה יש בורא לעולם? עוד פעם, למה יש?

זו שאלה על מי שעשה אותו,

ואין מצב כזה.

הבנת מה אתה עושה לעצמך?

אין סיבה מקדימה לו שאתה יכול להגיד לשם מה.

הוא המציאות.

אתה מסוגל להבין שיש דבר כזה שקרוי מציאות?

לא, לא מסוגל. אז הנה אני מסביר לך. המציאות היחידה והבלעדית,

האבסולוטית הקיימת,

זה מציאותו של האלוקים.

כל השאר הוא בר חלוף.

אנחנו נבראים ברי חלוף?

כן. כל הנבראים ברי חלוף?

מי שהמציא אותם לעולם, מי שהמציא אותם לעולם,

הוא קיים לפניהם?

הוא צריך היה להיות לא נברא?

כן.

כי אם הוא היה נברא הוא גם בר חלוף?

זאת אומרת, הוא קיים נצחי מוכרח.

כן. אז קיים נצחי זה מציאות. זו מציאות. זה דבר מצוי, קיים תמידי, נכון?

אז הוא מציאות ואין בלתו.

אחרי שהוא מציאות,

בהבנה שלנו, אחרי שהוא מציאות,

הוא יכול להמציא כל נמצא.

ואין זולתו שיכול להמציא שום נמצא.

רק פה ברור. ואם הוא לא מוגבל והוא לא נברא ואין לו צודק,

ואין מקדים לו, ואין כלום,

כל מה שתשאל עליו עוד פעם ועוד פעם, אז לשם מה, אז לשם מה, לשם מה,

זה בגלל שלך יש ליקוי בהכרה שיש דבר שעושה לא לסיבה.

לא לסיבה. לא לסיבה. אין סיבה.

לא לסיבה.

סיבה זה כבר דבר שהוא גם תלוי בו.

אז הוא עשה את זה סתם.

לא, אנחנו מסבירים

שכיוון שברור לנו שהוא טוב,

והיות שטוב

זה לא טוב וירטואלי, אלא זה טוב במהות,

וטוב במהות זה מטיב, כי אין הגדרה של טוב במושגים שלנו, טוב,

בלי להיטיב.

ממה אתה אומר?

כשאתה אומר דבר לח, אז אתה נוגע, זה לח.

יבש, יבש.

טוב זה ההפך מרע.

רע זה ההפך מטוב.

ככה אנחנו מכירים את ההגדרות שבנינו לנו, כן?

אז זה אומר שמהיותו טוב, טוב מיטיב.

איך מיטיבים?

אם אין מי שמקבל את ההטבה,

אז נבראים ברואים שמקבלים הטבה.

אני לא מקבל את זה.

אין בעיה. אתה יכול להישאר תקוע איפה שאתה רוצה.

אבל אם הבנת, כי אפשר גם בלי ברואים. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה גם בלי ברואים. אמרתי שאי-אפשר? סליחה.

הוא בחר לעשות את זה בדרך הבאה. אמרתי שאי-אפשר?

בוודאי שאפשר, הרי לפני שהיינו היה, אמרתי. נכון. עוד פעם. אמרתי שהוא מלך בטרם כל יציר נברא, נכון?

וכמה הוא מלך?

נצח.

כמה זה נצח? אין סוף.

אז הוא לא צריך ברואים, נכון?

אבל השאלה שאתה שואל היא עלינו, לא עליו.

אני לא מבין למה יש מערכת כזאת מורכבת עם סבל וטוב ורצון ואיפור.

זה, אני אסביר, זו כבר שאלה אחרת.

אבל אתה צריך להבין,

זו עובדה שהוא היה קיים גם בלעדינו.

עד פה זה ברור?

כן. אם נוצרנו בזמן מסוים, אז לפני הזמן הוא היה קיים לבדו, נכון?

שיכול להיות שהיו דברים אחרים לפני זה. יכול להיות, יכול להיות שלא.

מה זה נוגע אלינו?

לא נוגע אלינו. לא נוגע אלינו.

עכשיו השאלה הנשאלת היא עליו ואלינו.

אז אנחנו, אנחנו הנבראים שיכולים להגדיר רק דברים שאנחנו מבינים,

אז אנחנו מגדירים את ההגדרות כפי הבנתנו.

הבנת?

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו, זה הגדרתו.

טוב השם על כן יורה חטאים בדרך.

הרבה פסוקים בתורה שמסבירים שהוא טוב,

ומה הוא עושה עם הטובה הזאת.

עכשיו,

כשהקדוש ברוך הוא ברא אותנו, הוא ברא אותנו בשביל לתת לנו את הבחירה

כדי שנהיה כמה שיותר קרובים אליו במהות שלנו.

היות והוא טוב גמור,

וטוב גמור שרוצה להיטיב,

אז הוא מיטיב במקסימום של ההטבה המתאפשרת לברו, לנברא.

אז הוא ברא אותנו בצלמנו כדמותנו, כן? בצלם.

אז הוא נתן לנו להגיע לדרגת הטוב, ההטבה הכי גבוהה,

שהוא יכול להעניק לברור בהיותו ברור מוגבל.

מה זה טוב?

האם טוב זה מה שאני זוכה בחסד,

שאני עומד ומבקש כמו דל שואל על דלת?

או האם טוב זה שאני זוכה לו מכוח עצמי?

ברור לנו שאנחנו מעדיפים שבזכות עצמנו יהיה לנו, ולא בזכות אחרים.

את ההסבר הזה אני מכיר. סליחה שאני... יופי.

אז זאת אומרת... שכאילו נרגיש נעים עם זה שאנחנו מקבלים טוב. אז לכן אתה צריך להבין שבין גן עדן לגיהנום זה ההבדל.

זה ההבדל.

זאת אומרת, כשאדם הולך לגן עדן, פירושו של דבר שהוא זוכה מכוח עצמו.

כשאדם הולך לגיהנום,

זה משהו, זיכה את עצמו. הוא חשב שהוא חכם, הוא ויתר על ההטבה של הקדוש ברוך הוא, הוא בחר בטוב שהוא החליט שטוב לו,

הטוב היחסי לו,

וזה מה שהוא קיבל בעצם בתמורה למה שהוא בחר.

זה מה שהוא קיבל, הוא בחר בזה.

לא ששם אותו בגן עדן, הוא נכנס לשם.

זה כמו שאדם בוחר להיכנס למועדון,

ובמועדון אפוף עשן,

מסריח מאלכוהוליסטים ומוזיקה רועשת והכול,

ואתה נכנס ואתה תמה איך אנשים נורמלים נכנסים למקום כזה עם צבעים בעיניים כל הזמן,

אבל הם בחרו להיכנס ואפילו שילמו כסף ואפילו נלחמו בשביל להיכנס למקום כזה.

אצלי זה לדוגמה גיהינום,

אצלו זה גן עדן.

ככה הוא ממין.

רק מה?

שכשאדם יבין מה זה גן עדן באמת, כשהוא יהיה בגיהינום,

זה יהיה העונש שלו. כשהוא יבין מה הפסיד,

זה יהיה העונש שלו.

אבל מי עשה את זה? הוא לעצמו. לא שהשם בחר לו את הרע,

הוא בחר את הרע.

הוא ויתר על הטוב.

יש אחד אומר, אני לא רוצה את הטובות שלך,

שתיתן לי אלפיים דולר לחודש ואני אעבוד אצלך שמונה שנים. לא רוצה את הטובות שלך, אני הולך לים, אני נהנה,

שוכב ליד הגלים, שומע, בסוף החודש

הוא תפרד, אין לו מה לאכול,

ועכשיו הוא יבין, אתה מבין, מה זה להיות בלי אלפיים. זה מקובל, זה גם מגיע לו ויגיע לי אם באמת אני אעשה... נכון.

אז לכן למה אתה אומר אני מעדיף להיות חילוני כי נבראתי בקהל חילוני? לא אמרתי שאני מעדיף להיות חילוני, אמרתי שכדי לחקור את האמת,

ואם אני לא מקבל תשובה, בוא אני אראה לך שזה לא נכון, ובעצם נטבע בי שאלות כאלה, שגם הרבה פעמים אני לא יכול להגדיר אפילו, לא, לא נטבע, אני לא יכול לקבל תשובות מוגדרות. לא נטבע בך כלום יצר רעש שלך, או בדיוק כמו של היהודי הקודם ששמתי ציד,

רק אני אסביר לך איפה הטעות שאתה מטעה את עצמך ולא באשמתך.

הטעות היא כאן,

בצד שלך שאתה נמצא חילוני, ביררת את האמת למה נבראת והכל, כשאתה מתעקש להישאר שם בינתיים עד שתדע את האמת בצד הדתי?

ביררתי.

נו, ומה האמת שם? יש אמת? אין תשובות. אז למה אתה שם?

כי אני לא יודע אם התשובה פה נכונה, יכול להיות שאין תשובה לאף אחד. אבל אנחנו לפחות טוענים שהאמת אצלנו.

אנחנו לפחות טוענים.

אבל בינתיים אני יכול לגרום להרבה סבל לסביבה שלי.

לא, לא, אתה לא תגרום שום דבר.

אני שואל, סליחה, איך מגיעים לאולם כך וכך?

נהג מונית אחד אומר, סע ישר ושמאלה.

והשני אומר לי, לא יודע.

אני אומר, אתה יודע מה, יש לי פה שתי תשובות חלוקות, אני לא יודע מי צודק, אני נשאר פה.

איזה מין דבר זה?

לא, אני לא נשאר, אני ממשיך בדרך שלי. הדרך שלי, הדרך שלך זה לשאול שאלות. בינתיים, איך שנולדתי, ככה אני חילוני, אני לא הולך נגד הטבע שלי. הדרך שלך זה לשאול שאלות.

מה אתה עושה, אתה ממשיך.

אתה שואל עוד נהג מונית, איך הולכים?

הוא אומר לך ככה וככה, הוא אומר, זה כבר אמר משהו אחר.

אמר ישר ושמאלה,

וזה אומר לי, שמאלה וימינה.

אז מה עושים? לא, כי אתה שכחת כבר שהתקדמת וחלפת רחובות, ובאמת כבר הכיוון השתנה מאיפה שאתה נמצא.

ואתה ממשיך ושואל את כל הרבנים, ואף אחד לא ענה לך תשובה שמספקת אותך, כי כל פעם אתה נמצא כבר בתחנה אחרת.

ומה אתה רוצה שיענו לך?

אם אתה כל הזמן רוצה לשאול ולקבל רק תשובה אחת, והתשובה שתסתבר לך,

אין דבר כזה, כי אתה לא יודע את התשובה.

אז כיוון שאתה לא יודע, אתה צריך להבין שאתה לא יודע,

ואתה תצטרך לסמוך על מי שיודע.

אני לא יכול. רגע, אין ברירה, בחיים זה ככה, אני לא יכול. לסמוך? זאת אומרת, אני עכשיו צריך ללכת על עיוור.

מה זה על עיוור? אתה, יש לך כאב. אני לא מסופק מזה, אני לא עושה את זה בלב שלם, אם אני אעשה את זה. שמעתי, שמעתי, גם אני לא.

יש לך כאב בבטן, אתה הולך לרופא.

הרופא אומר לך, אתה צריך לעבור ניתוח.

אתה הולך לשני,

הוא אומר, אתה צריך לקחת כדורים כאלה וכאלה. אתה הולך לשלישי, הוא אומר לך ככה, מה אתה עושה?

זו באמת שאלה, אם זה משהו רציני. אבל ככה אתה עושה כל החיים ובסוף אתה מחליף. אם זה משהו רציני, איזו שאלה.

אז הפוך, אם מישהו מפחיד אותך יותר ואומר שהסכנה שלך גדולה והשני מרגיע אותך לגמרי,

על מי תסמוך, על זה שמרגיע או על זה שמפחיד?

זה שמרגיע יכול לקבור אותך,

זה שמפחיד יכול להציל אותך. יכול להיות שזה שמפחיד יכול לקבור אותי, שאני סתם מסתגף.

אז תלך לרבעי, אז תעשה סיטי, תעשה MRI, תעשה משהו.

אבל אתה לא יכול להגיד, בגלל שהוא אמר לי ככה, אז אני מעדיף אותו.

אדם חכם מוריד ומפחית סיכונים.

מה עושה רופא? אתה חושב שהוא מומחה? זה חיפוש הזה, לוקח לי זמן. אני לא, בינתיים לא מתקדם. לא, ואני אגיד לך מה אתה מפסיד בינתיים.

אם אתה היית בינתיים עושה מצוות גם,

אז היית בינתיים צובר לך זכויות. אם בסוף זה יהיה חרטא, לא הפסדת.

אז אני משתדל,

מה שאני יכול, אבל אני לא עכשיו אהיה חרדי.

אני לא צריך להיות חרדי, תהיה שומר תורה ומצוות. אז אני הולך לבית-כנסת, אל תהיה חרדי. שומר תורה ומצוות.

כן, ואם תלך לבית-כנסת, מה זה גרוע ממועדון?

מה יש? סליחה?

מה, בית-כנסת זה גרוע ממועדון? לא, אז אני הולך ביום שישי, זה מה שאני יכול. אתה יכול גם ביום שבת. כדי ללכת נגד הטבע שלי, אני צריך להאמין במה שאני עושה. לא, לא חייבים להאמין.

אני לא מאמין במס הכנסה, בפרט לאור הפרשיות האחרונות,

ואף על פי כן אני משלם מיסים.

לא מאמין בהם בכלום.

אבל מה, אני אסתכן?

אני לא אסתכן.

אני לוקח, אתה מבין,

את הכי בטוח.

אלה לפחות אומרים, עכשיו, מי זה אלה?

אתה מסתכל כאילו החרדים זה איזה קבוצה של אנשים פה שנמצאים בארץ.

אתה שכחת כנראה דבר אחד,

שעד לפני כמה דורות כולם היו ככה.

חילונים זה עוף מוזר חדש.

כל העם הזה היה דתי.

זאת אומרת,

עם ישראל קיבל תורה ביחד, כולם ביחד ראו אותו דבר, המשיכו,

העבירו דור אחרי דור, וכן הלאה. תמיד היו כופרים לשם, תמיד. תמיד היו, תמיד. יהודים. בטח, יש יצר הרע.

אבל את השרשרת הזאת שעברה במשך כל הדורות,

את החגים האלה שכל שנה עושים זכר למה שהיה וכו' וכו',

זה אם תשמור או לא תשמור, זו המציאות של העם היהודי.

אז ממילא,

ודאי שאלה שמובילים את זה לאורך כל הזמן, זו האמת.

והמתחדשים הם לא האמת,

כי הם לא היו קודם.

אז אם הם לא היו קודם,

אז איפה יכולה להיות אצלם האמת?

אתה מבין את הרעיון?

אתה מבין את הרעיון?

חומר למחשבה. תודה, אני מודה לך. אני מודה לך.

עכשיו, היות שאתה כל פעם, אתה צריך לעכל את זה. אני מסכים, אני מסכים. עם בגדי לבן אפשר לעכל את זה יותר טוב,

אבל אני מסכים.

תשמע רגע.

מה דעתך ללכת לשישי-שבת לישיבה,

לטעום מקרוב

את הדברים ולברר אותם על השולחן, כמו שאומרים, על שולחן שבת.

עשיתי את זה כבר.

איפה?

זה לא היה שבת, אני עשיתי כיפור בישיבה.

כיפור אין זמן אפילו לדבר איתך, כולם עסוקים בדין שלהם. אחרי

שישי-שבת, שם אוכלים, שותים, שרים,

יש זמן לדבר, לשוחח?

כן, אני יכול לעשות דבר כזה. אתה מוכן?

רציתי ללכת לסמינר, אבל עדיין לא... עוד יותר טוב. נו, אז מה הבעיה? אתה רוצה שאני אתפור לך את העניין?

לא, אני, אתה לא צריך להדריח אותך, אני יכול... אתה יודע להסתדר.

כן, אני יכול למצוא את זה, אבל זה איכשהו תמיד לא יוצא לי, אבל... לא יוצא לי ללכת. ואללה, קיצר, אללה עומד עליך עומשי.

איי, איי, איי.

אתה יודע מה?

בוא... אבל בוא נגיד, אחרי הסמינר זה לא יספק אותי, אז מה אני עושה? איך אתה קובע שלא יספק אותך? בוא נגיד וכן. תודה. אתה יודע מה?

אני הולך איתך על נוסחה. אם אתה חכם,

נראה עכשיו. אז אתה אומר שזה בינתיים מה שאני צריך. לא, אני הולך איתך על נוסחה.

תגיד לי מה אתה אומר, בסדר?

בוא ניקח שאתה כופר.

אתה לא כזה, אבל בוא ניקח עכשיו לצורך הדוגמה שאתה כופר גמור.

אתה לא מאמין בכלל ואתה לא עושה טובות לאף אחד.

לא מאמין, הכול שטויות, בסדר? עם ה-50%-50%? נכון. מה אתה אומר על זה? מי צודק, אני או אתה?

מי צודק?

כן. אז יש לי תשובה לזה. בבקשה, אני אשמח מאוד.

אתה אומר לי דבר אחד שהוא מאוד נכון,

ומצד שני אני יכול לדבר עם מישהו,

לקחתי אותו הכופר. נגיד פרופסור חילוני בעל היסטורי. הפרופסור החילוני הכופר. והוא בא ואומר לי, תשמע,

עזוב, עזוב אותך, שטויות, זה הכול חומרים, הכול חומר. הכול חומר.

הנה דוגמא. מה אני יכול להפסיד?

אני עכשיו יכול לגרום,

אם אני אחזור בתשובה, זה יכול לגרום

לערעור לכל הסביבה שלי. יואו, יואו, יואו.

אתה ממש כמו פצצה. ולא רק זה, אני מסגב את עצמי סתם כל השנים. שמעתי. אם זה באמת לא נכון, אם לא קורה, סתם אני מסתובב. שמעתי.

במקום לגרום לעצמי לחיות טבעי. שמעתי. עכשיו אני אסביר לכולם מה אתה אומר.

יש לו חבר פרופסור גדול, חילוני, אשכנזי, מצפון תל אביב.

הנה הוא פה.

הוא אומר, הכול זה גשמי, הכול זה חומר, אין כלום.

שלום.

זהו.

יש פה אדם דתי, חרדי,

שומר תורה ומצוות, מדקדק, קלה כבחמורה, מאמין.

רק מאמין אני אומר, לא יודע כלום, רק מאמין.

זה כופר, זה מאמין.

זה אומר שהוא צודק 100% וזה אומר שהוא צודק 100%. שניים.

מה האמת?

אחת.

או שזה צודק או שזה צודק. או שאף אחד גם לא צודק.

לא, אין דבר כזה.

כי השאלה היא האם יש המשך אחרי העולם הזה או אין המשך אחרי העולם הזה.

זו השאלה.

נכון?

או שיש המשך או שאין המשך.

נכון? יופי.

זה אומר אין המשך, זה אומר יש המשך.

די.

רק אחת צודק, אי אפשר ששניהם צודקים,

אי אפשר ששניהם לא צודקים.

אם זה צודק הפרופסור,

אם הוא צודק כשהוא ימות, מה יקרה לו?

הוא יהפוך להיות חול, עפר,

והוא הלך לאבדון, נאבד מן העולם כלא היה.

זה אם הוא צודק.

אם הוא צודק,

כשהדתי הזה ימות, יקרה לו בדיוק כמוהו. למה? כי הוא צודק.

אם הוא צודק, הוא צודק לכולם.

אז אם הוא צודק, גם החרדי יהיה עפר, הלך לאבדון.

בדקנו את הסיכוי של הבן אדם הזה שאמר שאין כלום.

עכשיו נבדוק את זה.

אם זה צודק,

ברגע שהוא נפטר, יש המשך,

והוא הולך לגן עדן.

הוא, לפי האמונה שלו, קיים את התורה והמצוות,

ומגיע לו, לפי האמונה שלו, שכר,

והוא הולך לגן עדן.

אם הוא צודק,

אז הוא גם צודק לגבי הפרופסור.

ואז מה קורה? הפרופסור מת,

והוא הולך לגיהנום.

בדקנו את זה אם הוא צודק,

ובדקנו את זה אם הוא צודק.

עכשיו נעשה סיכום.

אם הפרופסור צודק,

הוא הולך לאבדון,

כלום.

ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לגיהינום מכל מקום. אם הוא צודק, הוא הולך לאבדון, אבל לפחות בינתיים הוא הרוויח חיים של סגפן. אני אסביר. אני אעשה את ההבדל, אני אעשה את ההפרש.

אז הוא הולך או לאבדון או לגיהינום. בכל מקרה הלך עליו.

אם זה צודק, מה קורה בין לבין? בין מאין הוא חי.

חכה, אני אסביר.

אם זה צודק,

אז הוא הולך לגן עדן, ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לאבדון.

אבל זה לפחות, יש לו 50% סיכוי שהוא ימשיך, ולגן עדן.

וזה יש לו אפס סיכוי בכל מקרה.

אפס.

כשיש אפס סיכויים מול 50% סיכוי, מה כדאי?

ודאי ש-50% סיכוי.

רגע.

אבל אז אתה אומר, רגע, רגע.

אם הפרופסור צודק ואין המשך,

הוא הרוויח 70 שנה שהוא היה פנאן,

כמו פרופסור,

והחרדי הפסיד כי הוא היה דתי. אז הוא אוהב את ליצר הפרופסור. רגע, רגע. לא, שמע.

והוא הפסיד, החרדי,

כי הוא לא נהנה, כמו הפרופסור.

בוא נגיד שאפילו זה נכון,

שבאמת להיות חרדי זה עינויים שאין כמוהם.

ופרופסוריות זה גן עדן.

בוא נגיד.

זה אם יש 70 שנה, 80 שנה, 90 שנה.

אבל אחרי זה זה נגמר.

אבל אם יש המשך.

זה הולך לנצח לגן עדן,

זה הולך לנצח לגיהנום.

ומה ההבדל בין 70 שנה לנצח?

מה כדאי להסתכן?

מה כדאי?

אם אחד אומר שהערב אני נותן מיליון דולר,

מי שעושה הרגע, אפצ'י.

אה, זה רק כאילו.

אפצ'י מקבל מיליון דולר.

השקעה טובה או לא?

אנשים מחפשים טבק, דוחפים באף, זה.

מה לא עושים בשביל לעשות אפצ'י?

מה ההשקעה? אתה עושה

אפצ'י

מיליון דולר.

70 שנה,

70 שנה

מול נצח זה אפילו לא ההא של ההפצ'י

ביחס של מה שאתה הולך לקבל.

אז מי טיפש להפסיד את הסיכוי הזה?

וזה אם החרדי חי גיהנום פה והוא גן עדן.

אבל אנחנו החרדים, יש לנו איכות חיים יותר טובה משל החילונים.

הרבה יותר טובה.

הרבה יותר עשירה.

כל שבוע יש לנו סוף שבוע.

יש לנו שבת מנוחה.

יש לנו חגים.

יש לנו אוכל כשר.

יש לנו תענוג. יש לנו כיבוד אב ואם. יש לנו ילדים שמכבדים אותנו.

יש לנו כל כך הרבה דברים שאין, לצערנו, לחילונים.

מה לעשות? יש הרבה יותר קשיים.

איזה קשיים?

מה? מה?

שיש לנו זקן ואנחנו לא מתגלחים כל יום? זה לא העניין הזה, זה שעכשיו אני נולדתי ככה, ואני צריך ללכת

נגד משהו שאני נולדתי בעצם. אני פשוט הולך נגד משהו שאני נולדתי, במקום להמשיך לחיות רגיל. אבל אני, אני גם הייתי חילוני מתוק, אני לא הלכתי נגד.

אני פשוט שיפרתי את עצמי. אם טעיתי,

אז מה, אני חייב להמשיך?

אחד רוצה לנסוע לאילת, בסדר?

פתאום הוא מגלה שהוא בדרך לצפת.

מה הוא אומר? כבר התרגלתי, אני בדרך לצפת.

אבל אני עדיין לא יודע לאן אני נוסע. ברור, הרי בצד שלך אתה אומר שאתה לא יודע שזה אמת,

כי אין אמת בצד שלך, רק אתה אומר, בינתיים, למה אני אעבור? אם הייתי יודע, אני מזמן הייתי כבר עושה יותר. ברור, לכן אני אומר לך, אבל לפחות אומרים לך, זה לא הכיוון לאילת.

אבל אם אומרים לך כבר, זה לא הכיוון לאילת,

אז אין טעם להמשיך לכיוון הזה.

אז אם החלפתי כיוון, החלפתי... טוב, בסדר, אני גם לא רוצה לגזול את הזמן. אבל מה יותר טוב? מה יותר טוב? אם זה לא הכיוון,

כל זווית אחרת שתשנה כבר משפרת את המצב שלך, נכון?

אבל אני מסתובב בסוף סביב עצמי.

אם תישאר במקום.

אבל אם תלך לאן שאני הולך, אתה תגיע אליי.

ואם תגיע אליי,

זה אחרי בדיקה של 3,300 שנה שבדקו משה רבנו, אהרן הכהן,

יהושע בן נון,

הנביאים,

הצדיקים, האמוראים, התנאים, כולם, עד כל הדורות, הרמב״ם ורשי והרמב״ן,

כולם בדקו וכולם עמדו במבחן האמת מול אומות העולם, מול חכמיהם,

ואנחנו פה והם אינם.

אז מי צודק?

החילונים המודרניים,

אלה שהחליטו לחכות את הגויים.

אז שוב, אני חוזר לשאלה. בוא נגיד שבאמת אתה צודק. אז בעצם למה יש את זה? וגם עדיין לא קיבלתי תשובה. לא צריך, לא צריך.

לא צריך, לא צריך.

עזוב את השאלה הזאת, קודם תתפתח ואחר כך.

כשתתפתח תראה שלא תהיה לך את השאלה בכלל.

השאלה הזאת היא לא השאלה שלך,

היא שאלת היצר,

היא שאלת היצר שחכמים כבר אמרו מראש.

מה שלמעלה ממך,

אל תסתכל, אל תתבונן. למה נבראתי עם שאלות כאלה? לא הבנת, לא הבנת. גם לי יש את השאלות האלה.

אני במקרה מבין אותן.

יש לי תשובה עליהן לגבי עצמי, לכן שיניתי כיוון.

אבל לא כל אחד חייב. למה לא כל מוחה סביל דע? לא כל אחד סובל.

התאמין שלו כל דבר תאמין.

תאמין.

זה אחד. לא, אני פשוט רואה שיש כאלה שבאים ומדברים איתך, ואתה אומר להם משהו פשוט והם כבר מסכימים ואפילו שמים.

נכון.

ואני לא מסוגל, אני צריך כאילו ממש לקבל תשובות עד הפרט האחרון. ודאי, כי יצר הרע מפנק אותך עד הסוף. עד הטיפה האחרונה הוא ישהה אותך אצלו.

אתה יודע מתי יברחו לך השאלות?

כשכבר תעשה את הצעד קדימה,

וכשתעשה את הצעד קדימה כבר לא יצטרך לשאול אותך שאלה, כי תגיד לו, אני בפנים,

אני בפנים.

אז הוא כבר לא יטריד אותך עם השאלה, כי כבר עשית צעד.

כל השאלה זה בשביל שלא תעשה את הצעד.

ואם עשית אותו, אתה רואה שהשאלה הזאת נהיית טיפשית בעיניך,

כי היא לא מעכבת ולא כלום.

ואני מוכן לתת לך את האפשרות לעשות את הצעד הזה קדימה.

תשים ציצית,

תשים עליך, תגיד לייצר הרעת שמע חביבי.

יש לי שאלה, אבל היא לא מפריעה לי להתקדם.

אוקיי, אני אשים ציצית, הרי אני לא אלך עם זה באמת.

כאילו, כי זה לא יהיה בלב שלם.

אין בעיה. מה יהיה בזה טעם? כאילו, עכשיו כשאני אשים... אני אגיד לך, אני משלם מיסים בלי לב שלם.

אבל אף אחד לא יכול להגיד שאני לא אשים. אני הרי לא אלך עם זה. אני חוץ מעכשיו שאני אשים, זה לא יהיה עליי. כי אם זה לא יהיה בלב שלם, אני בסוף לא אשים את זה גם. זו הכוונה. רגע, כל מה שאתה לובש זה הכל בלב שלם.

בסדר, אבל זה, אין לי הכרח לשים את זה. נכון, אבל זה לפחות מצווה. לפחות מבחינתי. אבל זה לפחות מצווה.

מה אכפת לך שתהיה לך מצווה?

אתה מבין באיזה מצב אני נמצא? בטח, אני מבין. אז אוקיי, אז יומיים אני אהיה עם זה, ואחרי זה פתאום אני עוד פעם אתחיל לחשוב. אז למה? מה הטעם? לעשות הצגה לעצמי? לא, לא, זה לא הצגה, הרווחת יומיים.

הרווחת יומיים.

יש הרבה אנשים שהולכים למכון כושר וחושבים שהם ייצאו את הרזן, ואחרי יומיים הם עוזבים.

אז לפחות הם למדו איזה תרגילים עושים. נו, מה, לא טוב?

לא, בזבוז זמן.

בזבוז זמן, אבל הרבה דברים עשית בחיים ולא המשכת עד תום, נכון? אז למה עשית אותם מההתחלה? לא נכון, בעניין הזה אני מאוד עקבי, בעניין של החיפוש.

בחיפוש אתה עקבי. אני שומע הרצאות. אז סיכמנו שאתה לפחות, שני דברים, תזכור אותם טוב.

אתה נמצא במקום הלא-נכון והבטוח שהוא לא נכון, כי אין בו תשובות ואף אחד לא מתיימר לתת ואתה עדיין תקוע שם.

ודבר שני, בסיכויים שהצבתי מול הפרופסור והחרדי,

אתה רק מפסידם.

עידן, איך אתה עם שני אלה מסתדר עכשיו בינתיים?

לא יודע.

לא יודע? אני יודע.

יש לך יצר רע כמו כולם,

אחד הוא תוקע פה והשני הוא תוקע שם,

ואותך הוא תוקע שם. ואני אומר לך שהדרך לצאת ממנו,

מהניסיון של עשרות אלפים

שאני הלבשתי עליהם ציצית, שהם השתחררו ממנו, פשוט מאוד.

ואפילו אם תכניע אותו לשעתיים, גם טוב.

תתחיל להתרגל להכניע אותו, בינתיים הוא מכניע אותך.

הוא תוקע אותך באותו מקום, אתה מבין מה הוא עושה לך?

תראה, אני אעשה את זה עכשיו רק בגלל שכמה שאני כאילו...

מה השם שלך, מה השם שלך? יואב.

יואב,

יואב, אמרת לי קודם שאתה הולך ביום שישי לבית כנסת, נכון? כן.

למה לזה הסכמת?

כי זה עושה לי טוב.

מי אמר לך שזה לא יעשה לך טוב?

טוב, בסדר, חבל על הזמן שלך. ברוך הבא.

שייח יאנו, תודה לברך. ברוך.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

אמן.

רגע.

רגע.

רגע.

הוא מבקש ברכה להיפטר מיצר הרע. אתם תצעקו אמן.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב,

יואב בן שרה.

יואב בן שרה.

השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה, אמיתית,

עם כל התשובות, ויחזיר בתשובה אחרים ויכה את יצרו.

מכה חזקה ונמרצת, אמן.

רגע, רגע, רגע, רק שנייה שנייה.

אני כבר,

היות שיואב

שם ציצית, אז זו ההזדמנות כרגע למי שמעוניין לשים ציצית,

לבוא לקבל, ונמשיך מייד. מי רוצה ציצית?

שיבוא לכאן. בבקשה, תן לי מוזיקה.

איפה החבר'ה הראשונים? בכבוד.

אשריך, בבקשה.

כן, תן לה, תן לה, תן לה.

להוריד.

כן, שאלה.

כבוד הרב, אני, ברוך השם, כמה חודשים בפנים, ארבעה חודשים.

12 שנה הייתי בלי כיסוי ראש, ורגיל, ככה, מכנסיים.

לפני שנתיים נולד לי בן אחרי שלוש בנות.

הילד הזה לא עשה שום דבר עד גיל שנה.

הוא שכב ככה ולא עשה שום דבר.

נוירולוגים, פיזיותרפיה, הכול.

בילינו יפה במרפאות.

שום דבר לא עזר.

עד שכיסיתי את הראש,

והוא התחיל, ברוך השם, להתהפך, לסחול.

אור בעיניים הוא קיבל.

היום הוא בן שנתיים וחודש, הוא עוד לא הולך.

הוא לא מדבר.

ואני רוצה להמשיך הלאה, בעזרת השם.

אני צריכה כיוון.

את שומרת שבת טהרה וכשרות. שומרת. בעלך, מה עושה?

בעלי...

חפיף דנין.

כן.

מין לאומי דתי כזה.

ככה הוא גדל, זה מה שהוא מכיר. הבנתי.

בואי נמשיך איתך, מה שנקרא. חצי שעה מוסר,

ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף.

בסדר? מה שם הבן? אלעד שלמה.

אלעד שלמה בן?

מרים.

מרים, השם ירפא אותו ברפואה שלמה.

בכל איבריו וגידיו, בתוך שאר חולי הומו ישראל, מהרה. אמן.

ועכשיו הרב.

כן.

כבוד הרב.

כן, רגע, פה הבחור הזה, ואחר כך תן לה שמה.

תן לה אחר כך שם, כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני,

תודה לאל, מכיר בבורא עולם ויודע מי זה בורא עולם.

אני לפני כמה זמן עשיתי לילד בדיקה וגילו לו גידול בראש.

והילד הזה,

כולו לתורה, מכשנולד.

בית ספר דתי והכול.

ולמה זה צריך להיות לו?

אתה שומר תורה או מצוות? אני שומר תורה, ואני הולך כל יום לשיעור תורה, אפילו שתיים.

אתה שומר שבת? אני שומר שבת.

הכול כמו שצריך. קומפלט? קומפלט, מאה אחוז. יש לך אתם פלוויזיה בבית? חס וחלילה. אין לך אתם פלוויזיה? לא לי.

אין לי בסלון. אז למי? לאשתך? לא. אני אסביר לך, כבוד הרב.

יש טלוויזיה של הילד, שאולי פעם ב...

איזה ילד?

ילד הגדול.

הבנתי.

הוא הילד שלך?

ילד שלי, אבל אני לא רואה בשום אופן טלוויזיה. שמעתי. הוא הילד שלך? הוא הילד שלי. ואתם בטלוויזיה שלך?

זה לא שלי.

הוא קנה? הוא קנה.

הוא קנה? הוא קנה. החדר שלך?

אני בכלל סילקתי את הטלוויזיה שלי. החדר שלך? כן.

אתה יכול להגיד לו להוציא את זה מהבית?

אולי כן.

מה זה אולי הבית שלך? אני אציל את זה.

תגיד לו שאני לא רוצה שיהיה בבית הזה.

שזכות הזאת תעמוד לילד שלנו.

אמן.

מה השם של הילד החולה?

דניאל חיים בן רות.

דניאל חיים בן רות,

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה, אמן. ויקח את הגידול.

וישימו אותו באף של אחמדינג'אד. אמן.

כבוד הרב, רציתי לו היום דיקה ומחכים לתשובה.

יהיה רצון שיהיו בשורות טובות, אבל הערב אתה דואג לפיזור חלקיקי אתם בטלוויזיה מהבית.

בסדר? בסדר. בנועם, לא לריב. רק מה, זכותך שבבית שלך לא יהיה מה שאתה לא חפץ.

בסדר, גדול. בבקשה.

כן, בבקשה, שאלתך. כבוד הרב,

אני עכשיו מתחילה לחזור בתשובה קצת.

ההורים קצת לא מקבלים.

אני גם רוצה שתברך שהם יזכו לקבל וגם קצת לחזור בתשובה.

וגם שאלה קטנה.

כשאני מתפללת ביום שישי בבית כנסת אומרים להתפלל לאלוהים. עכשיו, אני לא מבינה בדיוק מה זה אלוהים, וכשאומרים לי השכינה שורה על בן אדם, אני גם לא מבינה מה זה שכינה.

להתפלל לאלוהים זה למי שברא אותנו.

וזה בורא עולם, אנחנו לא צריכים להכיר אותו, אין לו חזות שאנחנו צריכים להכיר אותו,

אבל הוא הכוח המחיה אותנו והמקיים את כל העולמות כולן.

אז אנחנו פונים אליו.

עכשיו, שכינה

זה השראת רוחניות מה' יתברך,

ששורה על בני אדם לפי מדרגתם,

ואז הם זוכים לרוח טהרה, לקדושה,

להשגה, לכל מיני דברים ומעלות רוחניות כאלה ואחרות, ואפילו לרוח הקודש, ויכולים להגיע גם לנבואה.

זו הכוונה לרוח כמו לצל?

זה בערך כלל... לא במושגים פיזיים,

אבל במושגים כמו שאת אומרת,

אדם יש לו שכל הרבה או שכל פחות,

זאת אומרת, יש לו אינטליגנציה גבוהה או לא אינטליגנציה,

זה לא מושגים פיזיים.

אותו דבר, יש מושגים רוחניים, שזה נקרא השראת שכינה.

והשראת השכינה הזאת היא במושגים

רוחניים ששורים על האדם בזכות מעשיו,

ואז יש לו סיוע מן השמיים יותר גדול,

יש לו הרבה יכולויות מאדם רגיל.

אוקיי, וכשאמרו שמשה,

אלוהים התגלה למשה והוא זכה לראות אותו.

אלוקים, תשתדלי להגיד, כן.

אז מה הכוונה?

כאילו הוא ראה אותו? הוא ראה את השכינה?

אמרו שהוא ראה... אין אפשרות לראות את השם, אמרנו, כי אין לו חזות.

חזות זה דבר מוגבל.

אז מה הוא בעצם ראה?

מה שראה, הוא ראה התגלות אלוקית כלשהי,

שהיא מסר, כמו שאת, לדוגמה, רואה בחלום דבר שהוא נראה כאילו מוחשי,

אבל הוא לא נמצא במציאות,

רק את חוזה בדבר מסוים,

שהוא פרי הדמיון שלך במקרה של חלום,

או שיש כאלה אפילו זוכים להשגות אמיתיות שהן מציאות,

אבל בדרך של חלום.

בנבואה זה הרבה יותר חזק,

ומה שהוא ראה, הוא ראה את הבנת עצם הדברים שהקדוש ברוך הוא רצה להנביע אליו.

אוקיי, תודה רבה.

תהיי בריאה, בהצלחה, ושעורייך יזכו לשוב בתשובה שלמה.

אמן.

רגע, רגע, לא לאיים.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אז בעצם השאלה שלי קצת פחות עמוקה ממה שאו אב שאל.

אני מאמינה, אני לא דתייה, אבי דתי מאוד,

ואני שואלת

מה זה בעצם דתי,

ומה זה אדם מקיים מצוות, ואיזה מצוות אנחנו צריכים למלא,

ולמה דווקא את המצוות

שאומרים שצריך למלא, כמו,

ואני מדברת אולי על נשים אפילו ספציפית, כי זה משהו שקצת יותר מציק לי, שמחמירים יותר,

אם זה כיסוי ראש, אם זה כיסוי גוף מלא, ולהסתכל על החרדיות זה

גם משהו שאני לא יכולה להבין.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא אפרט עכשיו, אבל

למה זה קיים, כל זה, ולמה אי אפשר להיות בן אדם אמיתי ונכון וטוב ולהאמין,

ולא לקיים את כל המצוות האלה. מצוות, כן? אני לא יודעת למה כל דבר קטן שאנחנו עושים בעצם יש לו איזושהי השפעה על...

עכשיו אמרת להוציא את הטלוויזיה מהבית. אני מאמינה שאתה יודע לחלוטין על מה אתה מדבר, אבל

האם הטלוויזיה הזו היא הגורם למה שקרה?

לא, לא, בכלל לא, תכף.

מה זה דתי? דתי זה אדם חוקי,

אדם ששומר חוק.

דת

זה חוק.

כתוב במגילת אסתר, ודתיהם שונות.

גם אז זה חוק.

נכון.

וחוקיהם שונים.

אדם דתי זה אדם שומר חוק.

הוא קיים את הדת או לא קיים את דת המלך,

את חוק המלך?

אדם דתי זה אדם שהוא מוגדר כשומר את חוקי התורה. עכשיו יש חוקים בתורה שלא אנחנו קבענו ולא אנשים, ולא אנחנו קבענו מה אישה תלבש ומה לא, הקדוש ברוך הוא קבע.

הוא נתן את התורה והוא קבע את החוקים, מה הוא רוצה שהברואים שלו יעשו.

כמו שחברה זכאית

לקבוע את חוקיה וכמו שוועד הבית יכול לקבוע חוקים בבניין

וכמו שיש מסגרות כאלה ואחרות כמו צבא, משטרה,

שקובעים חוקים מסוימים

ויש חוקי תעבורה ויש כל מיני חוקים.

והחוקים האלה באים למצב את האנשים בדפוסי התנהגות מסוימים.

וזה לטובתם של הציבור אפילו אם חלק לא מסכימים.

אז לכן הקדוש ברוך הוא קבע חוקים שהם הכי טובים לקיום האנושות.

הכי טובים.

אבל הם לא כתובים שחור על לבן.

הם כתובים שחור על לבן. זה פרשנויות של... לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, עכשיו.

הקדוש ברוך הוא נתן את התורה שבכתב ותורה שבעל פה.

שתי התורות האלה זה תורה אחת.

יש כללים, כן?

בצה״ל נתנו כללים.

אבל אין את פירוט,

כל פרטי הפרטים של הכלל.

אבל מישהו, אדם שנמצא בצבא,

מבין שהכלל אומר את כל הדברים הבאים.

זה התורה שבעל-פה של הכלל.

נכון?

כשאומרים לך עצור זה עצור, אז אומרים מילה אחת, עצור. לא מסבירים לך עכשיו בעצור למה לעצור.

רגע,

כי זה יכול לגרום לתאונות, זה יכול לגרום ככה, אבל לא, לא מסבירים. כולם מבינים.

מבינים.

זה נקרא תורה שבעל פה של הכלל הכתוב.

כל מה שעשו את חוקי התעבורה זה לאפשר ניידות של אנשים ממקום למקום, ללא פגיעה של עצמם באחרים.

זה מה שכלול פה, נכון?

ויש מאות תברורים שבאים להסביר איך ההתנהגות במקום זה, בכביש צר, בחד-סטרי, דו-סטרי,

חניה, כל הדברים האלה זה אותו דבר סביב אותו דבר.

נכון?

גם בדפוסי ההתנהגות של בני אדם, הקדוש ברוך הוא אמר

כמה דברים.

את שואלת דוגמה על כיסוי ראש, על צניעות שאישה תלך וכו' וכו', נכון?

אנחנו יודעים את ההשלכות

של נשים שהולכות שלא בצניעות

כלפי הגברים, לא כלפי עצמם. מה ההשלכות?

באמת, אני חושב שאם יש פה אנשים מהיישוב, הם יודעים מה ההבדל בין אישה שהיא חשופה לאישה שאינה חשופה. סליחה, אז אישה צריכה, כביכול, לגרום לגבר

ללכת אחרי היצר הרע שלו?

למה הוא לא יכול להחזיק את עצמו? לא, מה פתאום? גבר יכול ללכת בכלל בלי בגדים ולהסתובב, ואומר, מי אמר לך להסתכל?

מה קרה לך? מה את מסתכלת?

והוא ילך ככה, הוא יעלה לאוטובוס, מישהו ייתן לו?

מה זה, אני צריך לדאוג ליצר הרע שלכם? הוא יגיד לנהג, תסלח לי, אדוני, אל תסתכל.

מה, אני דואג ליצר הרע שלך? אם יש לך איזה רע, תסתדר איתו. אני לא בא לי לבוא עם בגדים היום.

לא אישה, גבר, גבר.

זה ישר לאבו כביר, ישר.

אבל הוא יגיד לשופט, לשופט התורן, מה קרה לך?

אני ככה נבראתי, לא נבראתי עם בגדים.

הלבישו אותי אחר כך, לא בא לי על זה.

זה הגיוני?

לא הגיוני. זה לא עונה לי על השאלה. רגע, אבל זה לא הגיוני, נכון?

עכשיו יש רמות מסוימות,

שהרמות האלה יכולות לגרום בעיות, ויש רמות שלא.

אם אישה צנועה, הסיכוי מוקטן.

ככל שהיא חושפת את עצמה, הסיכוי גדל. מה לעשות, ככה זה.

זהו. הסיכוי גדל. אני מפחד מכם, בקיצור.

זאת אומרת, אם אני לא אסגור את עצמי עד לכאן, יש סיכוי סביר שלא יקרה לי כלום.

יותר סיכוי שלא. למה?

כי בדרך כלל יצר העם מתעורר כשהוא רואה משהו.

לדוגמה, גנב, אם הוא רואה חנות שאין אף אחד,

זה קורה לו יותר ממה שהוא רואה חמישה אנשים עומדים בדלת. החנות נעולה.

מה?

וכשהחנות נעולה, הוא לא פורץ אותה?

גם יש כאלה שבאמת לא מעניין אותם אם אדם מכוסה או לא מכוסה,

והוא סדרתי אפילו. נכון, יש כאלה.

נכון, אבל זה ליקוי בו עד כדי, הוא לא נורמל.

הוא לא בנורמל.

אבל מדברים על הנורמל שלא נעשה מהם

חוץ לנורמל, את מבינה?

אנחנו לא צריכים, קוראים לזה פרצה הכורת לגנב.

לא צריך להשאיר פרצה, זה לא אומר שלא יהיו גנבים,

אבל לא צריך לעזור להם.

זו הנקודה, והנקודה היא הגיונית, פשוטה,

כל אחד מבין את זה.

אבל מה,

כשאנחנו מתנגדים לחוקים ולמסגרות ולכפייה,

כאילו של דברים עלינו, אז אנחנו מחפשים איפה זה מפריע לנו,

ואנחנו מבליטים, הנה, זה לא מובן לי, מה זה פה, שם, זה הנקודה.

אז לכן את צריכה להבין,

אף אחד לא המציא שום דבר, אף אחד לא רוצה להמציא שום דבר.

הרמב״ם אומר, דייה לתורה מה שאסרה עלינו. לא צריך להוסיף עוד איסורים.

מה שהיא אסרה עלינו, אנחנו מסתפקים במה שהיא אסרה.

דייה לתורה מה שאסרה עלינו.

בכל דבר קטן יש איסור,

ולפעמים גם אין משמעות לאיסורים האלה. גם בחיים שלנו יש הרבה איסורים. את יודעת מה זה? כל הדרך שנסעתי פה, את יודעת כמה איסורים ראיתי?

כל התמרורים אמרו לי מה לעשות. רציתי הפוך, אמרו לי לא.

זה איסורים. את יכולה לעלות במדרגות ולשיר בקול רם בשעה 12 בלילה?

לא. לפעמים כן. לא, יש דציבלים שאסור, אין.

יכולים לתבוע אותך, יזמינו משטרה וכן הלאה. אני רוצה לעשות עכשיו מוזיקה, אפלה, אני רוצה להביא חבר'ה,

מה יש?

עד שיש לי חבר'ה, סוף סוף,

מה, אני לא יכול להפעיל קצת ה...

אומרים השכנים לא? חבר'ה, תיקח אותם לאן שאתה רוצה. לא פה, לא פה. כל אחד אוסר עליי. כל נוכחות של אדם אוסרת עליי.

עכשיו יש פה אחד, יעשה הפצ'י על השני ככה, פששש, אהלן.

זה כבר לפגוע בבן אדם אחר כך? לא, זה נפלט לו.

מה, הוא תכנן את זה כשהוא בא?

עכשיו זה יתחדש לו. אין בעיה, אפשר לסלוח על דבר כזה. אבל ההוא לא יסלח לו.

הוא הרתים אותו, הוא לא יסלח לו.

אני הייתי סולחת. עד כן. כן, הייתי סולחת. אני מאמין.

אתה לא מאמין? אני מאמין, כבוד. בוא תנסה. אני באמת אמרתי שאתה. אה, אוקיי. סליחה, אני...

אבל אני שואלת אם אין דברים אחרים שניתן לעשות שיחשבו כמצווה או כמשהו שיחשב לזכותי בעצם,

שהוא לא בהכרח כיסוי ראש, אם אני מתפקדת אותה. הרבה דברים יכולים להיות לזכותך בלי שום בעיה. אין שום בעיה, יהיו לך זכויות הרבה.

אבל את לא יכולה לדלג על כמה חוקים,

מה שאת מעדיפה לא לקיים. אין דבר כזה. כמו שאני לא יכול לדלג על חוקי המדינה, מה שאני רוצה.

אני לא יכול לדלג עליהם. יש דברים שאני באמת לא אוהב אותם. הייתי מעדיף שלא יהיו.

אבל מה, ועוד בפרט שאני יודע שהאילוצים לחוקים האלה היו מטעמים מפלגתיים כאלה או אחרים, ומטעמים פוליטיים כאלה ואחרים,

או מטעמים של, אני לא יודע,

קשקושים בשביל להשיג אחר כך איזה קולות של בוחרים.

אבל יש לך חלופות.

אתה יכול, לדוגמה, ללכת למקום אחר? אני לא יכול אבל להתנגד, כן.

לקום למקום אחר זה ודאי,

אבל מה לעשות שאדם הולך לכל מקום והוא נשאר אדם,

ובכל חברה יש את החוקים שלה.

נכון, יש במקומות מסוימים שיש מתירנות יתר ויש במקומות פחות,

אבל זה חוקי אדם.

מחוקי השם את לא יכולה להימלט,

כי את ברואה שלא. אבל למה להישאר כאן?

מישהו אמר לך להישאר כאן?

כן.

אני אמרתי לך להישאר כאן? כן.

למה אין יהודים שנמצאים באמריקה? אין יהודים באוסטרליה? אני לא מדברת על המדינה הזאת. אני עושה איזושהי הקבלה עכשיו לדת, בעצם. נו, את יכולה ללכת. שבין דת לחילוניות. ולמה להישאר, למה בכלל להיכנס לדת ולא להישאר בחילוניות? מה פירוש להיכנס לדת? אין דבר כזה להיכנס לדת. מעצם היותך יהודייה דתית.

ראינו את היהודי הפלוניאן.

הוא היה דתי מוויז'ניץ והוא הפך להיות לא דתי. נו, אז הנה. אבל לא הבנת, מי שנולד יהודי הוא דתי.

כל יהודי שהוא נולד, הוא שייך לדת היהודית

והוא צריך לקיים תורה ומצוות. הוא יכול לפרוק

כל תורה ומצוות, לא שזה מותר, הוא יכול.

אבל מעצם היותו יהודי, יהודי,

זה יהודי שיש לו לאום יהודי, שזה מחייב דת היהדות. למה?

כי העם הזה הפך להיות יהודי מעצם קבלת התורה.

בלי זה לא היה העם הזה.

העם הזה יתאחד סביב התורה, נוצר כעם בהיותו שומר תורה ומצוות.

אז אי אפשר להימלט מזה.

אפשר להימלט מזה, זה מה שאני אומרת. אפשר לקבל עונש גם.

השאלה היא למה, טוב,

אני חוזרת לשאלה הראשונה בעצם, של למה לבחור דווקא בזה.

והאמת שזה נכנס ככה לדיון של יואב, אז זה לא...

ניסיתי גם לנסות אולי להבין... אין פה מה לבחור, אין פה מה לנסות. את צריכה להבין דבר אחד, יש אמת ויש שקר.

אפשר לבחור גם בשקר אם רוצים, אבל האמת תהיה אמת, והיא תישאר אמת, בין אם האדם יכחיש אותה.

זה לא יעזור.

בסופו של דבר ניפטר מן העולם? נצטרך לעמוד מול המציאות שתתגלה לעינינו?

ואז מה תגידי?

זהו, אין תשובה. יש רק תשובה אחת. התשובה.

השאלה היא אם

באמת זו התשובה.

אם יש לך תשובה אחרת, חלופה אמיתית? יש לי תשובה, להישאר כמו שאני. חלופה אמיתית, אבל, עם אמת.

לא חלופה נוחה,

חלופה עם אמת.

למה? אני בוחרת להיות בן אדם טוב, אני בוחרת לעזור לאנשים אחרים. אין שום בעיה, אבל זו לא חלופה למה שאת מחויבת.

את יכולה להיות אדם טוב, אבל לקיים גם את מה שאת מחויבת.

אוקיי.

אתה גם ציינת שלדתי יש באמת,

בסוף השבוע יש לו סוף שבוע.

לאישה יש סוף שבוע? לאישה נשואה עם חמישה ילדים? יש סוף שבוע?

בודך. איזה סוף שבוע יש לה? אני חי עם אישה שיש לנו שמונה ילדים ושבעה נכדים, ואנחנו חיים על הכיפאק, והסוף השבוע שלנו מנוחה. להכין את האוכל? איזה אוכל? להכין את האוכל? לנקות את הבית, להכין את הילדים.

חשבים יד, סלטים, אוכל, פיתות, טחינה. מי מנקה אחר כך?

מי מנקה? כל אחד בתורו. בשביל מה יש הרבה ילדים?

יש טוב.

אולי אצלך? אבל אם זה זוג נשוי, אז פעם הוא פעמי, פעם הוא פעמי.

אנחנו חכמים, הבאנו כמה, וכולם שחקנים. זה לא הולך ככה. אין פעם הוא פעמי, זה לא בכל המשפחות ככה. בטח שלא, יש רק היא. נכון. נכון. אז לכן מביאים הרבה ילדים,

מנחים אותם לשיתוף ועזרה וכו',

ואז עושים חלוקה.

פעם את, פעם אתה, פעם הוא, פעם הם.

איזה כיף. בשנייה מנקים את כל השולחן, בשנייה עושים כלים, בשנייה הכול, הכול בשניות.

בקלות.

לא ציפיתי, האמת,

אחרי שאני אשאל את השאלה,

לצאת מכאן ולהתחיל לעשות תרייג מצוות והכול. זה ברור. את גם לא יכולה, ואת גם לא חייבת.

כי אישה חייבת בפחות הרבה מהגבר.

תראי כמה התחשבו בכם.

התחשבו בנו או הקלו עלינו מעצם הנחיתות?

זו שאלה מצוינת. לא, מה פתאום? מעצם החשיבות.

מעצם החשיבות. ודאי.

ודאי. אני לא יודעת, אני לא... את לא יודעת שיש אנשים שפטורים מצה״ל בגלל החשיבות שלהם?

דוגמה, שחקן כדורגל הוא כל כך חשוב במדינה שפוטרים אותו, בפרט אם הוא שחקן מצטיין.

אז מה נקרא, בגלל שהוא נחות?

בגלל שהוא חשוב.

בלי כדורגל איך המדינה יכולה להסתדר.

אבל אצלך זה לא ככה.

בגלל שהאישה שרים לה בערב שבת אשת חיל מי ימצא.

ורחוק מפנינים מכרע.

בטח בה לבעלה בשאלן לו. הו יחסר.

ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי.

תראי לי אצל החילונים שהאישה שרה לגבר.

אחלה גבר, למה? אין דבר כזה.

אין דבר כזה. אבל אצל החילונים, אני לא מכירה,

אני לא יודעת, זה לא הכרח ולא באמת קיים בכל בית, לא חילוני ולא דתי. אצלנו?

כן. החרדים? בטח. מה זה, מפנגים את האישה לשבת?

וואי, וואי, וואי, קונים פרחים,

עושים זה, עוזרים, הולכים להביא קניות, סלים מלאים.

מה זה? אישה מלכה אצלנו בשבת.

היא טרחה כל השבוע, הכינה הכול, שבת זה הפינוק.

אימא, את יודעת מה זה המילה אימא בבית יהודי?

אימא.

זה לא סתם...

היי, מממ?

אפשר להגיד גם היי, אימא.

היי, אימא. אפשר. זה לא בהכרח.

היי, אימא. היי, אימא.

כמו הלו, mother. זה ממש יכול להישמע.

טוב, זה נחמד. מה זה? אז תלוי איך אתה מציג את זה באמת. נכון, נכון, נכון.

תנסי לשמור שבת, כמו שהיהודים שומרים.

בבית ששומר תורה ומצוות, תשתתפי פעם בדבר כזה,

תראי עולם ומלואו.

וכשתהיי בבית שהוא עם הרבה ילדים,

תהיי בהלם.

איזה סדר, איזה משטר.

הכול ביופי, בהבנה.

משהו אדיר.

יש בתים עם שני ילדים, שלושה, שהופכים את הכול,

קופצים מקומה לקומה,

שם הפתוח הזה, תשתיק את הזה,

שקעת אותי, די, תסגור את הזה.

ביי, ביי, ביי, ביי.

אצלנו אין הרמוניה, הכול הרמוניה.

מה אש?

תודה.

תהיי בריאה.

כן,

אתה רוצה לשאול?

תן לבחור שם על יד העמוד.

יד העמוד.

מה?

ברכה כבר אני אתן. שנייה.

רציתי לשאול דבר כזה.

אני כאילו מאמין והכול, אין לי שום ספק.

יום שישי אני יושב בקידוש, בבית,

כל המשפחה, והאחי לא מאמין בכלל. בכלל, אין.

הוא כאילו, מה שלא הגיוני, לא נראה לו, וזה לא הגיוני בשבילו.

מה לא הגיוני? לא הגיוני שיש הקדוש ברוך הוא, ושהים נפתח, ושלא, כל הדברים האלה, אתה יודע.

מה שלא הגיוני, לא נשמע לו, והוא לא מאמין בזה.

טוב, כל יום שישי בקידוש, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, וכל פעם הוא מדבר איתי, ואני, טוב, אין לזה סוף.

יש לי עצה.

נו.

תגיד לו, אנחנו בקידוש לא מתווכחים, בהבדלה רק.

בקיצור, הוא השאל אותי שאלה כזאת בקידוש.

כל קידוש יוצא, אני יוצא מזה ככה, אני אומר לו, אתה צריך לשבת אחד על אחד עם הרב אבנון יצחק, תראה מי יצא מזה צודק.

כן.

מה הוא שואל?

הוא שואל אותי דבר כזה, תראה, אתה אומר, הקדוש ברוך הוא כל כך חזק,

קוקורוס, מה שהוא רוצה, הוא יכול לעשות

בלי להתאמץ בכלל, בלי כלום, בסדר. האם הוא יכול לברוא אבן?

לא, לא ככה, הוא אומר לי דבר כזה.

אפשר עוד מאלה להניח שהוא ברא ביום הראשון את הזה וביום השני את הזה, וביום השני את הזה, אבל אם הוא כל כך, כל כך, כל כך חזק, למה הוא צריך לנוח ביום שבת?

איזה מותק, איזה שאלה.

איזה שאלה, אני אומר לך.

זו שאלה חכמה, עוד לא שמעתי גדול.

חבל שהוא לא בא, הייתי מכתיר אותו כגדול השואלים בדור.

עכשיו בוא שתבין, אתה יודע איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?

מה אתה חושב, שהוא עשה שרירים, מתנפח, ככה, ככה, וברא?

ברור שלא.

ויאמר השם, יהי אור.

ויאמר השם, ייקבעו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. ויאמר השם, תוצא הארץ דשא.

ויאמר השם.

מה הוא עשה? אמר.

בעשרה מאמרות

ברא הקדוש ברוך הוא שמים בארץ וכל אשר בהם. בעשרה מאמרות.

זה קשה להגיד?

ויאמר, יהי אור, יהי אור, יהי, יהי, יהי, זה קשה להגיד?

זה צריך כוח?

לא. צריך לנוח מזה? לא.

לא צריך, נכון?

אלא מה הקדוש ברוך הוא? ברא ביום השביעי דבר חדש.

ברא מנוחה.

הבנת?

הוא לא נח,

אלא ברא מנוחה.

זה שהקדוש ברוך הוא הראה לנו שהוא נח בשבת,

ממה הוא שבת? שביתה. אתה יודע מה זה שביתה.

שבת זה לשון שביתה.

הוא שבת ממלאכה. מה הייתה מלאכה?

מלאכת הדיבור.

שאפילו דיבור צריך לשבות בשבת,

ולא לדבר דברי חול,

אלא דברי קודש. למה? יש ששת ימי המעשה שעושים מלאכה, עובדים, עושים מה שרוצים,

ויש יום אחד רוחני שבו נחים מנוחת הנפש ומתקשרים

עם המחשבה לבורא עולם, וזוכרים מי ברא את העולם,

מי נתן לנו את כל ימות השבוע,

מי נותן לנו את כל הטוב שלפנינו,

ומשבחים ומודים להשם יתברך, ושרים ומשוררים,

ונחים מנוחת הנפש.

הבנת?

אני הבנתי. אז השם ברא לנו מנוחה.

ויש לי עוד שאלה אליך.

אנחנו עם הנבחר,

וכאילו אנחנו קיבלנו את כל המצוות והכול,

והאמת של התורה שלנו זה אמת.

למה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כל כך קצת וכל כך שונאים מסביבנו?

למה הוא לא שלא ברא אותנו כל כך הרבה?

כי אנחנו כאילו האמת, אנחנו זה אורגנה. למה לא אותנו הרבה והם קצת?

אתה שואל את זה בתור העם הנבחר, או בתור מי אתה שואל? בתור העם הנבחר.

למה אנחנו קצת, ולמה כולם שונאים אותנו, ולמה רק בעלות? אחד נבחר להיות ראש הממשלה, קוראים לו אולמרט.

והוא שואל את השאלה שלך, למה רק אני נבחרתי לבד, אם אנחנו העם הנבחר?

למה רק אני לבד?

לכן אני מפנה את מקומי, וביבי יעלה במקומי.

למה אני הנבחר לבד?

שמעת פעם מישהו שקיבל פרס או גביע אומר, למה אני לבד?

לא. אנחנו העם הנבחר בגלל שאחרים לא נבחרו.

למה הם לא נבחרו, כבר אמרנו,

כיוון שאנחנו בחרנו בשם,

וכיוון שבחרנו בשם, הוא בחר בנו.

השאר לא רצו לקבל את התורה.

ולמה הם שונאים אותנו?

בגלל שקיבלנו את הפרס.

אתה מכיר מישהו שמקבל פרס וכולם אוהבים אותו?

אתה מכיר מישהו שהרוויח בפייס וכולם אוהבים אותו?

כולם מקנאים בו ושונאים אותו. למה הוא קנה מכונית חדשה ככה?

הבנת למה לא אוהבים אותנו? כן, הבנתי. מהקנאה?

יש עוד שאלה להבדלה? לא, תודה. תהיה בריא מותק.

קציצית יש לך, נכון? יש, כן, בטח. אשריך מסודר.

טוב, הנה פה היא רצתה.

כבודו, אנחנו מאשדוד, כל הצוות פה, אנחנו פספסנו את ההרצאה שלך, אז הגענו לפה.

אז ככה, כבר בעלי חלה לפני שבעה חודשים או קצת יותר במחלה שהיא נדירה, זאת אומרת הוא קיבל טיפולים,

הוא קודם כל לא החליט לספר להורים שום דבר כי היינו גרים... הוא פה, הוא פה? כן, הנה הוא פה. מי זה הוא?

כן.

הוא לא רצה לצייר את ההורים שלו כי היינו גרים שם והוא אמר, אני לא אספר.

כל התקופה הזו, השבעה חודשים, הסתרנו את זה מהם,

המשפחה תמכה,

היינו צריכים, סיימנו את כל הטיפולים, כל מה שקרה,

הלכנו להחלמה בבית,

הוא לא החלים, פשוט המצב שלו הלך ונהיה אחורה.

עשינו מיפוי עצמות וזה עבר לכל הגוף,

למרות שאמרו שאין סיכוי שזה עובר וכלום.

אני פונה אליך שתחזק אותו כי אנחנו צריכים לעבור טיפולים מאוד קשים.

ואת מוכנה לחזק אותו גם? אני גם מוכנה. כל מה שדרוש וצריך אני מוכנה לעשות למענו, שיבריא.

אתם שומרים תורה ומצוות?

אנחנו אחרי שזה קרה התחלנו, גם המשפחה התחזקה, אבל לא ממש.

אנחנו לא צריכים להתחזק, בעזרת השם.

לא להתחזק, צריכים לחזור בתשובה ממש.

שזה, שמירת תורה ומצוות קומפלט.

אוקיי.

אין חילוניות כלל.

שבת, כשרות, טהרה, תפילות, כיסוי ראש, צניעות.

וכן. אותו דבר, שבת, תפילות, תלמוד תורה, מה שהוא יכול כרגע במצבו.

הכול.

אתם שומרי תורה ומצוות, 100%. לא עושים פשרות בזה, כיוון

שאם אתם עושים פשרות אתם מתפשרים על הבריאות, מה שנקרא.

אתם צריכים לסגור, לסגור את המעגל, פירושו של דבר,

שלא יהיה קטרוג עליו.

כל קטרוג, כל זמן שלפרקליטות יש אפשרות לתבוע אותו,

אז הם יתבעו אותו. ויש פרקליטים למעלה שהם נגד.

והם הצליחו בינתיים להשיג משהו.

אפשר לבטל את התיק אם כל ההוכחות

לא יהיו קיימות.

אי אפשר להגיד עליו יותר שהוא עושה זה והוא לא בסדר והוא עושה זה.

אי אפשר להגיד שאת לא בסדר ואת לא עושה ולא עושה.

אי אפשר להגיד. אם אי אפשר להגיד, אז זה לא האנשים שדיברנו עליהם.

עכשיו, זה נוגע אלייך גם, כי גם את בצער הזה, וכמו שאמרת, אנחנו צריכים לעבור טיפולים.

אז אם אתם מוכנים, אני אתן ברכה בעזרת השם יתברך,

ונראה גם אם יש פה יהודים שמוכנים להצטרף,

לקבל עליהם משהו לרפואת

אליהו בן אביבה.

חביבה.

חביבה. את מוכנה ודאי לשים כבר כיסוי ראש, נכון?

כן. בבקשה, בואי נתחיל.

מישהי תעזור לה?

יש מישהי שתעזור לה לשים?

אתה יש לך ציצית ועוד לא שמת אותה. שים, זו הגנה גדולה.

לא צריך להתפשט, מה על הבגדים?

מה על הבגדים?

שיברך שאחיינו גם.

כן, יפה מאוד, יפה מאוד, כן.

כבודו, זאת אומרת, כל יום, או... בטח.

לא, אני פשוט בשישי-שבת,

כשהייתי מגדילה. התחלת, התחלת, ועכשיו ממשיכים, זהו.

עכשיו הדתייה גמרנו, הצדיקה נגמר, זהו. שרק תברך, שהוא יבריא לדבר כשקלם. זה אברך אותו ברכה מכל הלב. אמן.

קודם כול תברכי שהחיינו.

ברוך אתה.

אדו.

אדוני, אלוהינו מלך העולם.

שחיינו. שחיינו וקיימנו.

וגיענו לזמן הזה. אמן.

תביא לו, תביא לו.

תביא לו.

ברך שהחיינו?

בסדר. רק רגע.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

עם כל הזכויות של כל היהודים הטובים, שיצטרפו פה, שיהיו לו זכויות.

אליהו בן חביבה,

השם יזכה אותו לרפואה שלמה לכל האיברים והגידים.

להעתיק את המחלה לאוזניים של אחמדינג'אד.

מהרה, אמן.