הכרת הטוב לדומם
- - - לא מוגה! - - -
יש עוד דרגה למעלה מזה,
והיא הכרת הטוב לדומם.
זה בעלי חיים.
וכך לימדונו חכמים.
ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרון,
קח מתך ונטייתך על מימי מצרים ויהיו דם.
רשי אומר,
לפי שהגן הייאור על משה,
כשנשלח לתוכו,
לפיכך לא לקה על ידו, לא בדם
ולא בצפרדעים,
ולקה על ידי אהרון.
הייאור הגן עליו. איך הגן עליו?
שהוא נשא את הטבע.
אז ניצל משה רבנו בזכות הייאור.
אז זה לא ראוי שמשה יכה את הייאור בשתי המכות האלה, דם וצפרדעים.
אז זה עשה אהרון.
למה? הכרת הטוב.
למי?
לדומם.
הדומם יודע שהוא עשה בכלל את המעשה?
הדומם מרגיש בכלל למקים אותו?
אז מה העניין?
אלא זה אנחנו.
אנחנו צריכים להכיר טובה. החינוך הוא כלפינו. כלפינו אנחנו צריכים להיות.
וגם במכה השלישית,
ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרון נטה את מטך והך את עפר הארץ
והיה לקינים.
אז שלוש מכות ראשונות זה אהרון, דצח,
עדש זה משה,
ואחיו זה הקדוש ברוך הוא.
לכן הם חולקים כך
למאן דאמר.
פרש רש״י לא היה עפר כדאי ללקוט על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויתמנהו בחול
ולקה על ידי אהרון.
אז גם העפר לא היה ראוי להקות אותו.
כי העפר הסתיר את המצרי שטמן אותו בחול,
משה רבנו.
אז לכן הוא עשה איתך עפר כביכול חסד,
בלי לדעת, בלי להרגיש, בלי להבין. אתה צריך להכיר לזה טובה.
ולכן אתה לא תקה את העפר, רק אהרון.
המים של מצרים והעפר דוממים הם,
אבל הייתה מהם תועלת.
אז מחויבים כלפיהם בהכרת הטוב.