קלטת 536 - משה תנוח - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

משה, תנוח, משה.

ומה כתוב בספר יונה?

מה כתוב? והיה ביום הנורא והגדול, אין דבר כזה. כל הקורא בשם. אין פסוק כזה. תפתח את סוף ספר יונה. הנה ככה.

תעביר לו סוף ספר יונה. אתה מדבר על מלאכי אולי. יום השם הנורא והגדול זה במלאכי, לא ביונה, אבל לא חשוב. אולי אתה תמצא ביונה גם.

מלאכי? רגע. משה, תנוח, משה. אני פשוט כרגע מתרגל, אבל מופיע.

אם אתה רוצה למצוא את זה מהר, תשים כיפה.

אם לא, אתה לא תמצא.

אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

אני אומר לך.

Surely you don't know the history.

משה, תנוח, משה.

חייבים ללמוד. כן, אבל אני לוקח את זה בתור קריאה קלילה. אני לא לומד את זה. אין בעיה.

אבל ככה, אבל ככה, אבל ככה, אבל ככה הידיעות שלך. קלילות מאוד. כן.

והן מסקרנות.

זה טוב, אבל תמשיך עם הסקרנות ותגיע לאמת. בסדר. מה לא?

יש לי את האמת שלי, אני לא צריך את ה... יש לי את האמת שלי.

מה האמת שלך? אני ממש נחשף לדעת. מה האמת שלך? תהיה ישר ותהיה עם עצמך.

יפה. ואתה לא מכיר את אלה שהלכו ישר ותקועו בעץ?

תקעו בעץ, תן לי גם.

משה, תנוח, משה.

אני חושב נולדים עם זה, אנחנו לא נגיע להסכמה. לא, לא.

אני לא נולדתי כך.

אני לא נולדתי כך בכלל, נולדתי חילוני בצפון תל אביב.

אני בכלל לא נולדתי כך.

אבל מה לעשות, למדתי, קראתי... הם נולדים את צפון תל אביב.

יס.

וכן הלאה. כל שם מביע הנהגה של השם כלפינו. אבל זה כרגע מספרים חיצוניים, לא מתנ״ך. רק מתנ״ך. ספרים חיצוניים, אין רק מדיעות אחרונות.

משה, תנוח. אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

אני אומר לך,

שורלי.

אתה יודע שחמי היה אחד הצדיקים הרבניים.

כן. הבן שלי הוא עשה לו הברית האחרון, הוא כבר היה מבוגר.

כן. אדם צנוע.

פנית אליו בכל בעיה, מעולם לא לעג לך. יפה. כשהיית בא לעשות,

לשחוט את התרנגולת בחצר, וזה אולי לוקח אגירה. איזה חסידות הייתם?

לא, לא, לא חסידות. בטח, אין את הבדל. הרב סעדיה חדד. מה חדד? אמרת שאתה רומני?

לא, נשוי. אמרתי חכמי.

מה? היה אדם צנוע. תימני?

תימניים. נו, מה אתה עושה?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמו ירוויח. רק סיימנו את פורים,

אבל צריך להגיע למסקנות.

מה ניתן ללמוד ממגילת אסתר?

לימינו אנו.

יש שם דמות מאוד מפורסמת.

קוראים לו האמן,

שהוא נקרא גם ממוכן.

וכתוב כך,

ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים,

לא על המלך לבדו עבדה ואשתהי המלכה,

כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש.

ממוכן זה המן,

ומה הוא ראה לקפוץ תחילה בעצה?

ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים.

למה הוא קפץ בעצה תחילה?

מחלוקת

שלושה אמוראים.

כל אחד לומד מפסוק

מה הסתתר מאחורי העצה

של האמון.

אחד אומר,

שהייתה מסתרתו בנעלה על פניו,

ואשתיה מלכה,

הייתה סותרת בנעל שלה על הפנים של האמן.

וכיוון שהוא נפגע מאוד מזה,

לכן הוא אמר, לא על המלך לבדו עבדה ואשתיה מלכה.

זה לא רק עליך היא עבדה.

אני גם כן בחשבון, אבל הוא לא מגלה.

לא רק את המלך ביסתה, כי גם את כל השרים, וגם אותו בכלל.

זה אמורה, אחד אומר.

ואחד אומר,

על שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים,

שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן.

ואחד אמר,

שהייתה לו בת, והיה מבקש להסיעה למלכות.

הוא רצה שבשתי תמות,

ואז ימחרו מלכה תחתיה,

ואז ביתו תהיה אשת אחשוורוש.

שנאמר, ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

רק האמן לא ידע דבר אחד.

שבעצם הוא מגלגל את התיקון הגדול ביותר של שאול המלך.

שאול המלך חטא לאלוקים בזה שהוא נלחם נגד עמלק ולא קיים את דבר השם להשמיד,

להרוג ולאבד את עמלק כמו שנצטווה.

והוא השאיר את האגג,

ומאותו האגג שנשאר יצא האמן.

ונלקחה ממנו המלכות משאול,

וניתנה לרעך הטוב ממכה.

ככה אמר לו שמואל הנביא,

שהמלכות נלקחת ממנו,

ותינתן לרעהו הטוב ממנו, זהו דוד.

וכך באמת הפסיד שאול את המלכות, ודוד בא במקומו.

אסתר הייתה מזרעו של שאול,

והיא הייתה צריכה לתקן את החטא של שבע,

ולכן אמר לה מרדכי,

ואולי לעת כזאת הגעת למלכות.

כל מה שהגעת למלכות והתגלגל,

זה רק בשביל שתתקני את מה ששאול המלך לא עשה ולא הכרית את עמלק.

והמן, שהוא מזרע עמלק שיצא מהגג,

צריך להשלים את התיקון הזה ולהכרית אותו מן העולם.

ולכן, אם לא,

אז ואת ובית אביך תאבדי. זאת אומרת,

התיקון הזה ייפסל ולא תצליחי.

וראו זה פלא,

באותו קלקול שנאמר שהמלכות תינתן לרעך הטוב,

המן שהתכוון בשביל ביתו דאג באותה לשון לומר, ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

וזו בסוף הייתה אסתר שתיקנה את הכל והוא נתלה,

ועליו הייתה הגזירה להשמיד, להרוג ולבן.

איך הקדוש ברוך הוא מסובב סיבובים שהכול חוזר, ולא תמצאו בכל המקרא, בכל התנ״ך,

את הלשונות לרעותה הטובה או לרעך הטוב,

רק שני המקומות האלה,

שזה מידה כנגד מידה לתקן ולהשלים.

מכל מקום שלושה אמוראים אומרים

שמאחורי העצה שקפץ להגיד המן,

היו שלוש סיבות שהוא היה מקבל סטירות בנעליים ניבשתי,

שתיים, שאשתו לא הוזמנה למשתה,

מה שפגע בו מאוד,

וגם שהוא כיוון שבתו תהיה אשת המלך.

מה זה אומר לנו?

אלא זהו פרצופם האמיתי של השרים והיועצים לטובת המלכות.

כל אלה שאנחנו רואים שהם יועצים לשרים,

ראשי ממשלות, נשיאים,

כל היועצים האלה שנראים במסירות נפש עובדים ימים ולילות,

מתחת לעצתם מסתתרת הנגיעה האישית.

למה הם פועלים כך ולא אחרת?

עם מי הם סוגרים דילים ועם מי לא?

עם מי הם באים קשרים ולמה?

ומה מסתתר מאחורי כל זה?

הכל מכוון רק לטובתם ולתועלתם, וכל דיבוריהם אינם אלא כזב,

באשר פיהם דיבר שוואו.

והנה ממוכן זה, המן מדבר בהתלהבות רבה כל כך,

מתאמץ להוכיח נאמנות לטובת המלך והמלכות,

עד שהמלך וכל השרים נתפסים במלכודת שלו

ונוטים לחשוב שהמן מסור בכל נפשו לטובת המלך ולהצלת המדינה.

אך מאחורי המסווה הזה מתחבא לו השקר הגדול,

כי לאמיתו של דבר איננו חושב רק על טובת עצמו.

אנחנו מכירים את זה קצת בפוליטיקה של היום, בשנים האחרונות בפרט, כשהכול בולט ומתפרסם.

מה הכוונות של כל אלה שנמצאים כקודקודים במדינה?

שום דבר לא השתנה מאז המון.

בליבו של ממוחן מסתתרת טינה עמוקה על שבשתי עליווה אותו, והוא בא לנקום את עלבון אשתו שלא הזמינה אותה לסעודה בבית הנשים,

אבל את זה כמובן הוא מעלים ומסתיר, מעמיד פנים שרק לכבוד המלך הוא מדבר.

מעטר את דבריו בנופת צופים של דאגה לכבוד המלך,

אבל בליבו מכרסמת נגיעה גסה להגיע לשררה ולמלכות.

אתם יודעים כמה זמן בסך הכל הוא הספיק להיות משנה למלך

ויועץ קרוב?

70 יום בלבד,

עד שתלו אותו.

תלו אותו יותר מהר מסדם.

על ידי זה שהבת שלו תינשא למלך אחשוורוש, הוא חשב שהגיע לשררה ולמלכות, הוא היה מוכן להיבנות על הריסת אחרים,

איננו בוחל בשום אמצעים,

הוא מוכן להפוך את חיי הזולת

לסולם שעל גביו יתאפס ויגיע למלכות,

ולו ינותק בגלל זה פתיל החיים של המלכה ושתי.

גם זה לא מפריע לו.

אפילו אם צריך להרוג את ושתי בשביל שהוא ישיג את זה,

אין בעיה, הוא ייתן עצה כנה למלך

כיצד לעשות.

זה המון, ויש כאלה הרבה

שהם יועצים.

גם אצל משה רבנו עליו השלום בנושא קורח.

קורח חלק על המלכות,

חלק על הכהונה,

והחליט לצאת חוצץ נגד משה רבנו ואהרן הכהן.

כאילו מחלקים את העוגה פה,

ומשה נותן תפקידים לבני המשפחה.

בכל העדה כולם קדושים, מה פתאום מחלקים את זה ככה, בסדר כזה?

מה עונה לו משה רבנו? רב לכם בני לוי.

יש לכם גדולה, רב לכם בני לוי. מה אתה מחפש עוד כבוד?

הרי כבוד לא ניתן להשביע.

המן קיבל אישור מאחשוורוש שכל 127 מדינות ישתחוו לו.

כולם קורעים ומשתחווים לפני המן.

המן עומד ברחוב, כולם שטיח פרסי.

והוא הולך עם חולצות טי-שירט, עם צלם עליו.

הוא החזיק מעצמו אליל,

ואיפה שהוא היה הולך ברחוב,

היו צריכים כולם להשתחוות. היה רק אחד שאיננו קורע ואינו משתחווה,

קראו לו מרדכי.

יושב בשער המלך,

לא קורע ולא משתחווה, לא קם ולא זע ממנו.

והוא היה מתפוצץ המון.

עד שהוא אמר, וכל זה איננו שווה לי.

והוא לא מסתפק בהריגתו של מרדכי לבדו,

אלא את כל העם שלו.

שלא יהיה מישהו שיזכיר לו שהיה מישהו שלא השתחווה לו.

שלא יהיו יהודים יותר בעולם.

זהו.

למה?

בגלל הכבוד.

מה זה כבוד?

מה זה כבוד?

יש דבר כזה שנקרא תאווה.

תאוות אכילה. אדם אוכל עוגה.

אה,

הוא מרגיש את הטעם בחייך.

תאווה, הוא מרגיש.

מה זה כבוד?

מה זה כבוד?

אחד אומרים לו שלום,

זה כבוד קצת.

אחד שמים לו מדליה, עוד יותר כבוד. אחד שמים לו כתר, אה.

כבוד זה אין לו, אין לו טעם.

מה זה כבוד? זה רצון.

רצון.

אדם רוצה שיכבדו אותו.

טוב, מכבדים אותו, לא מספיק לו.

איך שהוא אמר לו שלום, זה היה קצר מאוד.

קצר מאוד.

הוא לא התעכב.

הוא לא שאל בשלומי יותר מדי.

זה היה לצאת איתו חובה.

זה לא כבוד.

נתנו לו מדליה.

ארבע שנים הוא התאמן, רץ, רץ, חמשת אלפים.

רץ, רץ, רץ, ועכשיו נתנו לו מדליה ערד כזאת קטנה,

שהוא יכול לקנות אותה בחוץ, אני יודע, ב-50 דולר.

בשביל זה רץ ארבע שנים, שמו אותו גם על דרגש שלוש,

יותר נמוך.

יש כאלה מבסוטים מזה.

ויש כאלה שהם רוצים כתר על הראש. היום אין כתרים, כי אין מלכים כמעט בעולם ששמים כתר על הראש.

אבל יש חבר'ה, גם בקריית שמונה, שעושים קוצים על הראש.

כתר מקוצים.

בצבעים בלון, תפוז, כל מיני צבעים יפים.

והם חריצים בכתר,

ומגוונים את זה עם קעקוע.

וואי וואי.

מה זה כבוד?

אי אפשר להצביע את הבן אדם. כל הרודף אחרי כבוד, כבוד בורח ממנו.

למה אי אפשר להצביע דבר כזה?

כורח היה הכי עשיר בעולם.

כורח היה הכי עשיר בעולם.

הוא לקח ממצרים שליש,

שליש מכל האוצרות שהיו בעולם.

סתם יהודי שיצא ממצרים היה לו 80 חמורים לובים מלאים כסף וזהב,

חוץ ממה שהם שאלו מהשכנים והשכנות,

וחוץ מביזת הים.

יעני, הכי תפרן מישראל היה ביל גייטס.

אבל קורח

היה עשיר, כשאומרים עשיר כקורח, לא היה?

והוא היה פיקח, היה לו רוח הקודש,

נחשב מאוד בעם ישראל,

נושא את אהרון בכתף,

בעל מדרגה.

אבל היה חסר לו עוד קצת כבוד, קצת, קצת.

לא, הוא רוצה להיות לפחות כמו משה ואהרון.

כל העדה, כל העדה כולם קדושים. גם אנחנו שמענו, אנוכי השם אלוקיך מעשרת הדיברות, ולא יהיה לך אלוהים אחרם על פניי.

איי, איי, איי, אבל מה הטענה שלו שהוא בא לכל ה-250 ראשי סנהדראות, שהוא פיתה אותם בדברי ליצנות בשביל להתמרד נגד משה?

הוא אמר, משה לקח את העבודה מהבכורות שלכם, הבכור פעם היה עושה את העבודה ולא הכהן,

ונתן את זה לאהרון ולבניו, מה זה?

חבר'ה,

יש מרד עכשיו בגולני, יש מרד עכשיו אצל סטודנטים, יש מרד, בי,

עשה מרד,

עשה מרד.

ומה עלה לו מהכבוד הזה?

שנפתחה האדמה, בלעה אותו, וכל המשפחה שלו לגיהנה, גיהינום למטה.

מה הוא הרוויח?

מה אמן הרוויח? מה הכבוד? השתלו אותו על העץ.

ואת בניו גם כן.

ראיתם במגילה איך זה כתוב?

ואת פרשנדתה ואת דלפון ואת אספתה ואת פורתה ואת עדליה ו... ראיתם איך הם תלויים שם?

אחד מעל השני?

נו, מה יצא להם מזה?

אבל מצינו דבר אחר אצל אליעזר, עבד אברהם.

אברהם היה אדם אמיתי.

היה עבד השם.

והיה לו עבד.

שקראו לו אליעזר.

דמשק אליעזר.

דמשק דולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים.

מה שידע אברהם,

ידע דמשק אליעזר, והיה מעביר לאחרים.

והיה זקן ביתו ומושל בכל אשר לו. היה מושל ביצרו כמו שאברהם משל ביצרו.

אברהם משל בכל רמח אבריו, אפילו בעיניים ובאוזניים.

שמה שהוא לא רצה שיראה לא ראה, ומה שהוא לא רצה לשמוע לא שמע.

מה שאנחנו, קשה לנו מאוד.

כי זה בא לנו בעיניים, זה בא לנו לאוזן.

מכל מקום,

דמשק אליעזר היה בעל מדרגה גדולה מאוד.

אבל גם דמשק אליעזר,

היה לו עץ ארער. קטנצ'יק, קטנצ'יק,

קטנצ'יק. מתי זה בא לידי ביטוי?

כששולח אותו אברהם להשיג אישה לבנו יצחק,

אז אומר לו דמשק אליעזר לאברהם, אולי לא תווה האישה ללכת אחריי?

מה יקרה אם אני אמצא את האישה המתאימה

אבל היא לא תרצה ללכת איתי?

וחכמים זיכרונם לברכה מדייקים בפסוק,

לא כתוב אולי א' ו' ל' י', אלא א' ל' י'.

אליי טובה האישה.

זאת אומרת,

הייתה לו בת והוא אמר, אם לא טובה זאת, אז הבת שלי תתחתן עם יצחק.

גם כן מחשבה כמו האמן.

דואג לאינטרס שלו.

הוא לא עושה שככים כמו האמן, לא,

לא.

החשק שלו היה עז להתחתן עם אברהם,

ועל ידי זה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך, כי הוא היה מכנען ונתקלל כנען, ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו.

וכדי לצאת מארור,

אם היה נדבק בזרעו של אברהם, היה ברוך.

אז לכן הכוונה שלו הייתה על שם שמיים,

לצאת מארור ולהיכנס לכלל ברוך.

מכל מקום, כשאמר לו אברהם, ישמר לך,

זה הספיק לו.

מיד הפך את כל רצונו והלך עם ליבו בישרות עם אברהם משלחו

ונגד הנגיעה והשאיפה שלו הפנימית והאישית,

והרבה להתפלל בשליחותו לטובת אדונו אברהם, שיצליח בשליחות,

שהשם יצליח דרכו.

במהלך השליחות הפגין והבליט אליעזר את נאמנותו לאברהם,

היה מזרז את לבן

ואת אימה של רבקה,

הגביר עליהם בדיבורים, לא הסכים לשבת לאכול עד שיסיימו את כל העניין,

טבע בתקיפות, אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי,

שלחוני והלכה אל אדוני.

למה?

כי כל עקבה, יום או יומיים,

תגרום שיבואו לו עוד פעם הרהורים,

ואולי הוא יחפש דופי באישה,

ואולי יראה את היתרונות שיש לבת שלו,

ואחר כך הוא עלול להיכשל ביצרו.

לכן, כדי למנוע טיק-טק, לגמור את זה מיד ולסיים את השליחות.

כל זה היה בשביל שלא ייכנס

לבלבול בגלל היצר הרע.

והוא נשתבח מאוד, נשתבח מאוד, אליעזר, אצל הקדוש ברוך הוא,

עד שאמרו,

חכמים זיכרונם לברכה,

יפה שיחתן של עבדי אבות

יותר מתורתן של בנים.

זאת אומרת, בתורה יש לפעמים מצווה שנלמדת מדיוק בפסוק.

אין פסוק שלם.

הלקות שבת, פסוק שתיים, וכל ההלכות נלמדות בתורה שבעל פה.

ואילו שיחתן של עבדי האבות,

אליעזר,

דף ושניים ושלושה בתורה, וחוזרת הפרשה עוד פעם.

פתאום התורה מצאה כל כך הרבה מילים להכביר בעניין זה.

אלא כל כך יפה שיחתן של עבדי האבות,

שהם עבדו על המידות שלהם,

לתקן אותם,

ולהיות הגונים ושלמים,

בלי שום סטייה,

לא הומונים, לא אהמודניג'אד,

זה גם הומון.

אלא כמו אברהם, ישר

צדיק כמו פלס.

בואו תראו עכשיו התנהגות.

איך האמריקאים בסדר, לא?

האמריקאים בסדר איתנו או לא בסדר?

רק אחד חושב שהם בסדר?

לא בסדר.

טוב, עוד אחד אומר לא בסדר, אז מה בסוף?

מה בסוף?

מי חושב שהם בסדר, שירים את היד?

נו, בקריית שמונה יש להם מניין.

מי חושב שהם לא בסדר, האמריקאים?

הרוב מצביעים שהם לא בסדר.

אז בואו תראו עכשיו מצב,

ותגידו לי אם חשבתם על זה.

כתוב שם במגילה,

כדת מה לעשות במלכה ושתי.

מאשוורו שומע את העצה של ממוכן, האמון,

שאומר לו שצריך, חביבי, לשחרר אותה.

אז הוא לא רוצה לעשות נגד החוק.

אז הוא אומר, כדת מה לעשות

במלכה ושתי?

זאת אומרת,

תגידו לי, מה החוק? מה הדת?

שאני אוכל לעשות במלכה ושתי את מה שאתה אומר, אבל שיהיה על פי דת.

אני רוצה יועץ משפטי,

אני רוצה שהיועץ,

היועץ,

אה, מזוז אתה אומר? אז זה לא היה מזוז, זה היה זוז.

אבל מכל מקום כדת מה לעשות במרכב השתי.

אמר רבי יצחק,

לחזירתא כדת

ולאומה קדושה שלא כדת,

אלא באכזריות.

לחזירתא לבשתי שהייתה אשתו החזירה.

זה הוא אומר, צריך לעשות כדת, זה אי אפשר לעשות.

עוד לא על פי החוק.

אבל אומה שלמה,

העם היהודי לא צריך דת.

תן עשרת אלפים כיכר כסף,

ויאללה, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים תמורת ג'ובות.

מה עם החוק?

מה עם הדת?

איפה היועץ המשפטי?

אין שום דבר, שום דבר,

שום דבר,

שום דבר.

שמה הוא רוצה לחסל את אשתו?

אבל הוא מחפש לעשות את זה על פי הדת.

פה אומה שלמה, הוא בא אליו בהצעה, המן,

נותן לו עשרת אלפים ככסף,

והוא לא לוקח מזמנו בסוף את הכסף, הכסף נתון לך.

מה עם לעשות בו כרצונך?

זה בלי דת.

זה סוגרים ביניהם, ביניהם, ככה בחדרי חדרים,

בחדר הסגלגל,

סוגרים הכול, וזהו.

נגמר הכול.

מטמיהה ומדהימה היא רשעות נפשו של אחשוורוש ומידת שביעותו.

כי כאשר עמדה לדיון השאלה מה לעשות בבשתי,

שאל היודעים איך לדונה כדת.

אבל כאשר הגיעו הדברים באומה שלמה, כי ישראל רצה לדון רק על פי בקשת המן,

בלי לחקור כלל אם הדבר כדת או לא.

זהו פרצוף היושר והצדק של הרשעים.

כזוהי מידת שביעותם של היושבים ראשונה במלכות,

המדברים גבוהה-גבוהה בשם הצדק ותועלת המדינה,

אבל דיבוריהם סותרים את כוונות הזדון המסתתרות בקרבם.

אז אם אנחנו מסתכלים פה,

אירעון מאיימת עכשיו על ישראל להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים בפצצה גרעינית אחת.

ומה האמריקנים עושים בשעה זו?

כדת, מה לעשות באחמדינג'אד?

מה זה כדת?

דיונים במועצת הביטחון, דיונים עם אירופה, דיונים,

דיונים, דיונים, דיונים, דיונים, דיונים.

מה הדיונים? לא הבנתי.

רוצים להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בפצצה אחת.

מה הדיונים?

כשהעפילו לאמריקאים שני בניינים,

הם עשו דיונים?

הם החליטו מי ציר הרשע,

אפגניסטן, עיראק, סוריה, איראן,

החליטו משהו.

צפון קוריאה זה ציר הרשע.

ואודנוב, ישר מלחמה.

קיבלו אישור מהאו״ם?

קיבלו מאירופה?

איפה כדת?

לא, זה פגעו בנו.

פגעו בנו, הלו?

כשפוגעים בנו אין כדת.

אנחנו הדת, אנחנו קובעים.

אבל רוצים לחסל את כל היהודים הידידים, הידידים, הוותיקים,

אלה ששומרים על המאחז האחרון של הדמוקרטיות במזרח התיכון,

נציגי העם האמריקאי,

הקולוניה היהודית היושבת במזרח התיכון ומשמשת בסיס מעבר.

מה זה?

כדת, מה לעשות?

נו, מה זה?

זה מה שקורה כשיושבים ראשונה במלכות.

אה,

כשפלסטינים,

פלסטינים מתרבים ותופסים שטחים ובונים בניינים,

כשדרוזים ובדואים מתרבים ובונים שטחים וזה,

מה פתאום להרוס?

יש בגצים, יש התנגדויות, ויש זה,

הכל כדת, מה לעשות?

אבל אם מחליטים במטבחון,

במטבחון או בחווה,

לשחרר כמה יהודים מחלקים מסוימים בארץ ישראל,

לא צריך כדת.

איזה דת?

מחליטים החלטה, ונגמר הסיפור.

מה שונה אזרח ישראלי זה לאזרח ישראלי ערבי,

תומך פלסטין,

תומך בחמאס,

תומך בזה,

או אחרים שהם גנבים וכו' וכו'.

מה הם שונים,

שאלה יש להם יד רכה ורגועה, ויש להם בגץ ששומר עליהם, ליהודים אחרים?

בלי להיכנס אם צריך או לא צריך.

וגם אם נגיד שאחרי שצריך,

בצורה כזאת,

אתם ראיתם פעם מערך כזה לפנות

את כל הבדואים מכל השטחים שהם לקחו בלי רשות?

ראיתם פעם מערך כזה שמדינה שלמה מצטלמת בכל העולם שעושה דבר כזה?

למה כדת מה לעשות לא שווה?

המגילה מלמד אותנו שמי שחכם לא יסתכל מה שהוא שומע ומה שהוא רואה,

אלא יבין מה מתחת.

ואם המורה האחד אמר כך,

בא המורה השני ואמר לו, יש עוד משהו שאתה לא שמת לב, זה כך.

ובא השלישי ואמר גם כך. תראה מה הוא אמר בלשונות שלו,

זה מה שהסתתר מאחורי.

אבל התמימים בעם קוראים עיתון,

רואים כותרת ואומרים ראינו. מה, לא קראת?

מה, לא שמעת בחדשות?

עכשיו הראו את זה בטלוויזיה.

וזהו, נגמר היום. לא צריך להבין כלום, הכל ברור.

כל כלי התשקורת ביחד החליטו ששרון אתרוג.

אז אם שרון אתרוג, בדרך כלל אתרוג זה רק בסוכות,

הוא היה כל השנה אתרוג.

אסור לגעת בו.

וככה, מחליטים. איפה כדת?

למה אחד בשביל נשיקה צריך ללכת לכלא,

והשני, אני יודע מה, בגלל דבר הרבה יותר גרוע ויותר קשה,

יש לו חסינות.

למה? כי החליטו שהוא אתרוג.

פתאום הכתבים, השמאלנים בפרט, מבינים באתרוגים.

ואומרים במפורש,

כל זמן שהוא משרת את האינטרסים שלנו, לא ניגע בו.

מה זה?

חשבתם שמגילת אסתר זה היה פעם?

לא, זה היה יום בבוקר.

זה ככה מתנהל כל הזמן תחת עינינו, ואנחנו יושבים, מפננין,

לא בוער לנו כלום.

ירדו פה 880 טילים.

חסד השם, כמו במגילה,

שהם התכוונו להשמיד, להרוג ולאבד את כל תושבי קריית שמונה,

ולא קרה, ברוך השם, כלום, חוץ מכמה נפגעי חרדה ופצועים,

משהו, לצערנו הרב, אבל מתוך 880, כלום?

חסד השם שאין כדוגמתו.

חסד השם שאין כדוגמתו.

זה נס פורים זה.

זה נס פורים לא יום אחד.

חודשים.

ומי עשה את הפדיחות?

אלה שעדיין נמצאים, והם שומרים על ביטחוננו. אם הם יעזבו, אוי ואבוי מה יהיה לנו.

וואי וואי וואי, איך שזה מתנהל פה.

משהו איום ונורא.

זה לקרוא את המגילה ולהסתכל על המציאות.

אבל ככה זה.

יש עצה אחת.

אתם יודעים מהי?

מהי? איך ניצלו היהודים שם?

איך ניצלו היהודים?

מה, אתם חושבים שהיה איזה משהו מיוחד? היה שם איזה צבא?

היה איזה כוח? היה איזה מה? מה היה?

לא, לא, לא, לא, לא.

הם הבינו מה היה השורש

של החטא שגרם לגזירת קלעיה.

מה היה?

שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

אחשוורוש עשה סעודה. נו, איך אפשר לסרב סעודה?

אתם רואים לפעמים חתונות מתוקשרות של הסלב?

אתם רואים לפעמים שבאים לשם וכולם נדחקים אחד בשני, מתחככים, והרבה ריח של פסמים שם.

כולם מתעלפים מהריח.

ראיתם דבר כזה? מראים לכם לפעמים נצנוצים כאלה?

אז הייתה סעודה של אחשוורוש. לא יום ולא יומיים. לא יום ולא יומיים.

180 יום.

חצי שנה.

חצי שנה,

ומה שהיה ביום הראשון היה ביום האחרון. לא נגמר, לא ירד, לא הידלדל.

לא בהתחלה היה פחות שלסוף יישאר הרבה,

ולא בהתחלה היה הרבה ובסוף נשאר מעט.

עושר רב היה לו לאין שיעור.

המדרש אומר שאין עשירות כמו שהייתה לאחשוורוש.

היה פעם אחת שקראו לו בר בוהין, בר בוהין. הוא היה עשיר גדול.

חכמי ישראל הלכו לעשות מגבת צדקה,

לגבות כסף

לתלמידי חכמים שיוכלו ללמוד תורה,

והחליטו שהם יוצאים להסתובב בכמה כתובות,

והוא היה אחד מהכתובות. הגיעו אצלו בשחרית.

טרם כניסתם שמעו את הבן שלו,

שהם חשבו שזה העבד שלו, אומר לו, מה נאכל היום?

אז הוא אמר לו, אנחנו נאכל היום טרוקסימון.

אז הוא אמר לו, בחד-מנה או בשתי-מנה?

אמר לו, בשתי-מנה.

מה זה טרוקסימון?

זה אגודת גרגיר, או פטרוזיליה,

או נענע,

משהו כזה,

אגודת עשב, שהיא מרירה,

והוא שואל אותו,

בחד-מנה או בשתי-מנה? הוא אומר לו, בשתי-מנה? מה הפירוש? חד-מנה, אתה מקבל חבילה.

בשתי-מנה,

אתה מקבל משהו כזה מחרבש.

הם שמעו ככה, אמרו, איך אנחנו יכולים לקחת ממנו צדקה?

הבן אדם אוכל עשבים.

אמרו,

קודם נלך לעיר, ואחר כך נחזור בחזרה. אם נראה שהמצב לא כל כך, נחזור אליו אולי, אולי נגרד איזה משהו.

הלכו, חזרו אליו בחזרה,

נכנסו אליו ישר, אמרו לו, באנו לבקש צדקה.

אמר להם, תלכו אצל אשתי.

הלכו אצל אשתו, אמרו, בעלך ציווה שתתני לנו צדקה.

היא אמרה, מה הוא אמר לכם?

גדוש או מחוק?

האם הדינרים שאני צריכה להביא לכם זה גדוש?

למעלה מקלי,

או מחוק, יעני ישר?

אמרו, לא אמר.

אמרה, טוב, אני אתן לכם גדוש.

ואם הוא ישאל אותי למה נתת, כי אישה לא רשאית לתת כסף של בעלה שלא ברשותו זה גזל,

אז היא אמרה,

אם הוא ישאל אותי למה נתת, אני אגיד לו, שיפחית מכתובתי.

באיזה כלי היא נתנה להם?

בכלי שמודדים בו את התבואות.

תבואה, לא מודדים עם נטלה.

תבואה מודדים, אתם יודעים, מכניסים תבואה לתוך כלי,

מילאה להם את זה דינרים, ולא מחאו גדוש.

חזרו אצלו,

אמרו לו, הקדוש ברוך הוא ימלא חסרונך.

כל מה שאנחנו חיסרנו ממך, שהקדוש ברוך הוא ימלא.

אמר להם, מה נתנה לכם?

חזרו בדיוק על המילים שלו, מה אמר להם ומה היא ענתה, ואמרו,

והיא נתנה לנו יותר, והיא אמרה שבמידה ואתה לא מסכים,

אז תפחית לה מהכתובה.

הגודש זה על חשבונה.

אמר, האמת שכך התכוונתי, שיהיה גדוש.

שאלו אותו, אבל יש לנו שאלה.

כשהיינו פה בבוקר,

לפני שנכנסנו, שמענו את העבד שלך שואל אותך מה לאכול, אמרתי לו, טרוקסימון, הוא שאל אותך בחד-מנה או בתרי-מנה, ואתה אמרת לו ככה.

אמרנו, איך יכול להיות שבן אדם כזה ייתן לי צדקה?

והנה אנחנו באים עכשיו, אתה נותן לנו בכלי כזה,

בכל כך הרבה כסף.

מה ההסבר?

אמר להם, בשלי, אני רשאי לאכול כמה שאני רוצה.

אבל במצוות בוראי,

אני לא רשאי.

באים לבקש ממני,

אני צריך לתת כמו שצריך לתת, כמו שהשם רוצה שאני אתן.

אוכל שלי אני יכול לצמצם,

אבל במצוות השם אני לא רשאי לצמצם.

השם הרחיב את גבולי,

יש לי עושר,

הוא לא נתן את כל זה בשבילי.

הוא נתן בשביל שאני אתן לאחרים.

ואם הוא שלח לי שליחים,

אני צריך לתת כמו שהוא רוצה.

זה שלו, לא שלי.

אבל בשלי אני יכול לצמצם.

למה המדרש מביא את זה?

בא להגיד שאפילו עשיר כזה, שיכול לתת צדקה

בכלי שמודדים בו תבואה,

היה צריך לצמצם בשביל שיישאר לו לתת.

היה עושה חשבונות, לא חי בפיזור הנפש.

אבל אצל אחשוורוש, 180 ומעט יום.

כתוב ימים רבים,

80 ומעט יום, למה צריך להגיד ככה?

כבר אמרת ימים רבים, למה יום? אלא כמו ביום הראשון, ביום האחרון.

זה היה אחשוורוש, ונהנו מהסעודה שלו.

מה זה, לא כתוב שאכלו.

האוכל היה כשר.

האוכל היה כשר. כרצון איש ואיש, הוא נתן לכל אחד מה שרצה.

איזה בדד שרצו, אכלו.

אבל הם נהנו.

ישבו בסעודה

של הגוי,

הערל,

ונהנו.

אמריקה,

סלבריטי

מכל העולם.

שרים, מלכים, הכול.

מתחככים.

ישבו ונהנו.

באותה סעודה הוציא אחשוורוש הרשע את כלי בית המקדש,

והיה שותה בהם.

במקום שהם יבכו ויקרעו,

ישבו ונהנו מסעודתו של אחשוורוש.

על זה נגזרה עליהם קליה להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד.

נו, אחרי שיוצאת גזירה כזאת, מה עושים?

שולחים את המאה ואחד.

מה עושים?

אומרת אסתר הצדקת,

צומו עליי שלושה ימים, לילה ויום,

ואני ונערותיי אצום כן.

ואני ונערותיי אצום כן.

למה אצום? נאצום כן.

היא לא לוקחת אחריות על אחרים. היא אומרת, אני אצום.

אני אגיד לנערותיי, אני לא יודעת מה הם יעשו, אבל אני אעשה.

וצמים שלושה ימים,

24,000 תלמידים קטנים, תינוקות של בית רבן, שאסף אותם מרדכי,

עם הצום היו מתפללים לשם.

זה הפך את הגזירה

של אחשוורוש והמן.

הם נהנו מסעודה.

עכשיו הם התענו שלושה ימים, אנחנו היינו מתענים יום אחד, יומיים, היינו,

לא יודע אם היה מישהו רואה את הנס.

שלושה ימים, לילה ויום,

זה היה תיקון על זה, וההכרה, ההכרה שזה היה החטא, זה היה הדבר הכי חשוב,

להכיר שזה החטא.

וזו שינת הכול.

והכול התהפך.

אתם יודעים כמה ניסים יש במגילה?

אבל הכול

על פי טבע.

הכול על פי טבע.

לא היה שום נס,

כמו ביציאת מצרים או דברים כאלה. כלום.

רק אם בן אדם התבונן, זה לא הגיוני בכלל מה שהיה.

בת כמה הייתה אסתר?

מכל הנשים בעולם

שהוא ברר.

זה אחשוורוש?

180 יום שלח אותם להיות בבשמים לפני שהוא מקבל אותם.

מכל הבנות בעולם,

מה הוא מצא? אסתר.

בת כמה היא עדה?

שבעים וחמש, סבתא.

אחשוורוש ראה אותה?

התעלף.

וואי.

לא ראה דבר כזה. איך זה?

השם נתן לה חוט של חסד, נשיאות חן,

שהוא לא יכול לעמוד בזה.

נו, זה לא נס.

ואשתי, הוא אמר לה דבר אחד, שהיא תבוא לפניו,

לא משנה באיזה מצב, אבל תבוא לפניו, והיא לא באה, והוא חיסל אותה.

חיסל אותה, טיק-טק.

כמובן עם היועץ המשפטי.

אבל חיסל אותה.

ואסתר,

הוא שואל אותה, מאיזה עם היא?

מאיזה מולדת? היא לא מגידה לו.

לא עונה לו בכלל.

איך הוא לא מחסל אותה?

אין מגדת, עמה ומולדתה.

היא נכנסת מתי שהיא לא נקראת למלך, ומי שנכנס, אחת דתו להעמיד בלי רשות.

והוא מושיט לה את השרביט.

ועד חצי המלכות ותיעש, רק תבקשי.

חצי מלכות עליי, עליי.

והיא לא אומרת לו כלום. היא נכנסת,

במסירות נפש,

והיא אומרת לו שתיכנס, כאשר עבדתי, עבדתי.

כי מי שנכנס, הרבה לא יצאו משם, מה שנקרא.

וכשהיא נכנסת, במקום לבקש על עמה ומולדתה,

היא מזמינה אותו למשתה שיהיה אצלה.

איך את מאבדת את המומנטום,

אם הוא כבר אמר לך, עד חצי המלכות?

חצי המלכות זה חצי של 127 מדינות.

והיא צריכה לבקש על עם אחד.

אז ודאי שהיא מקבלת, לא?

אלא כשהיא נכנסה אליו, היא ראתה צלמים,

שיש צלמים שם.

אז היא ידעה שרוח הקודש פרחה ממנה,

ולא תהיה לה סייעתא דשמיא, היא פוחדת שהכל יתהפך.

אז היא אומרת לו, לא,

מחר תבוא למשתה עם המן.

אבל מה הייתה הבעיה? הייתה בעיה.

הייתה בעיה. היא הגיעה,

היא הגיעה,

ושוב פעם המן הופיע עם הטי-שירט שלו,

עם הצלם.

אז היא הולכת לה עוד פעם לדבר.

אז מעניין, היא אומרת להם, עוד פעם מחר משתה.

מה הייתה צריכה להגיד אחת? תגידי, את חושבת שאני פורפרה? כל יום תביא אותי מפה לשם, שם לפה בשביל לשתות?

180 יום שתיתי, די, ואללה.

זה לא דרינק,

זה דרנק.

וכמה?

ולמה היא דוחה?

שאולי השם יגלגל,

שהוא יבוא בלי הטי-שירט שלו.

נו, ומה קורה בינתיים?

מה קורה בינתיים? וואי וואי וואי, איך הקדוש ברוך הוא מסובב את הכול?

איי איי איי, מה קורה בינתיים?

איי איי איי איי איי.

בינתיים אחשוורוש שואל, מי בחצר? אומרים לו, ההומן.

הוא אומר שייכנס.

הוא בלילה קרא בספר הזיכרונות שמרדכי הציל אותו מבקתן וטרש החרשו להרוג אותו.

אז הוא אומר לו,

מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ בעיקרו?

אז האמן חושב, מי שמחפש כבוד, על מי חושב? על עצמו.

מה זה, מה לעשות?

לוקחים את הסוס שרכב על המלך, לוקחים את הכתר, לוקחים את המלבוש, לוקחים מלך, עושים אותו מלך,

לוקחים אותו בעגלה ושמים סוס לפניו, וילכו לפניו, יכריזו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ בעיקרו. אמר לו, יופי,

זה תעשה עם מרדכי.

תלביש אותו, תעשה הכול, תשים אותו על העגלה, תלך לפניו,

ותכריז, ככה יעשה לאיש.

בבית ידעו כמה המן שונא את מרדכי.

והייתה לו בת.

והבת הזאת, שהוא תכנן אותה למלכות,

כשהיא שמעה את העגלה ואת הכרוז, הוא אומר, ככה יעשה לאיש.

היא הבינה שאבא שלה זכה לכבוד,

היא חיכתה למעלה במרפסת,

חוץ מכבודכם, עם גרף, גרף של רעי. זה, אתם יודעים, סיר רילה של הקטנים, אבל גדול של הגדולים.

מלא כל מיני מטעמים, מה שנקרא,

והיא חיכתה לו במרפסת שאיכשהו יגיע, מרדכי, תשפוך לו על הראש. עכשיו, מי זה מרדכי לדעתה?

המן, שהולך הראשון. היא חושבת, מי הולך בראש?

מרדכי.

והמן יושב למעלה.

טוב, עכשיו, כשהיא צריכה לכוון לו על הראש,

היא מסתכלת, לא איך היא תקלע?

היא קלעה בול.

איך?

איך היא תקלע?

היא צריכה לראות את הראש. ואם היא תראה את הראש, היא תראה את אבא שלה.

איך היא לא זיהתה אותו?

אלא המן, מרוב הבושה,

הלך כפוף, הראש שלו כמעט ברגליים, והוא צועק ככה, אה, איך עושה לו איש?

שלא יראו שזהו, מהפדיחות.

והיא לקחה וזרקה, ואז מה קרה?

כל הלכלוך והריח היה עליו,

בטי-שירט שלו התלכלך.

אז הוא רץ הביתה להחליף את הבגדים.

בינתיים הוא פגש את זרש אשתו ואת כל היועצים.

והם אמרו לו, תשמע, אם זה מרדכי,

אם החילות לנפול לפניו, נפול תיפול לפניו. אתה לא תהיה לך תקומה ממנו.

זה המרדכי הזה, אם אתה התחלת להסתבך איתו,

נגמר.

עכשיו, הוא בא להחליף את הבגדים,

ויבהילו את המן.

פתאום באו

השליחים של המלך אחשוורוש,

נזמין אותו מיד

לבית המשתה, ואז הוא נכנס בלי הבגדים האלה.

ואז סיפרה אסתר לאחשוורוש,

מה עשה האיש הרע, הצורר של היהודים הזה, ומה תכנן.

ושהיא הייתה אמורה להיות הרוגה מבין ההרוגים,

והיה שם איזו עסקה שהתברר שהוא שיקר המן כי הוא קנה ב-10,000 כיכר כסף,

רק את הגברים.

זה היה בכתב המכירה.

אבל בכתב שהוא שלח לכל האומות, להשמיד לרוג לבית, כתוב גם הנשים.

ואחשוורוש ראה שהוא עבד עליו,

והוא הכניס גם את הנשים באותו סכום,

אז הוא התרגז עליו.

וכל הסיפור ידוע, שהוא יצא ותפס אותו, נופל על המטה, אמר לו, אגם לכבוש את המלכה איתי בבית? יא וואי וואי.

בסוף ויתלו את המה.

אבל תראו איך הכל מתגלגל. הקדוש ברוך הוא אומר,

תלמדו לכל החיים.

כשהמן החליט

לתת את הכסף שהיה לו

לדבר רע,

יש כוח ברצון הרע שלו לפעול רע.

ואכן הוא הצליח עם הכוח הרע שלו לפעול רע, ויצאה גזירת מוות על כל היהודים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הקדים את השקלים שלנו לשקלי המן.

מראש חודש אדר

צריכים לתת שקלים,

מחצית השקל.

ואנחנו בראש חודש אדר מקדימים את השקלים שלנו לשקלי המן.

מחצית השקל.

אז אם אנחנו נותנים את מחצית השקל למשכן, לבית המקדש, לעבודת השם,

ומקדימים את זה עם הכוח הטוב שלנו לעשות רצונו יתברך ולעשות את מצוותיו,

עם הכוח הטוב שלנו האמיתי, ואנחנו עושים את זה כך, הוא יבטל את הכוח הרע שלנו.

כסף שלו, ושימו לב, דבר מדהים,

מחצית השקל

חצתה את המן לחצי.

המן זה אות ה',

תחצו את האות ה' לשתיים, תקבלו ג' ב',

ה' זה ג' ב',

מה זה גב, נכון? ה' זה חמש,

ג' זה שלוש, ב' זה שתיים, גב.

גב, זה ה'.

המן, ה'.

מ', תחצו את המ',

זה כ' כ', כ' ועוד כ',

זה מ',

נ',

מחצית זה כ', כ', נכון? כ', כ',

תחברו את הכ' עם הכ',

זה כחו,

עוד כ' עם כ', זה עוד כחו,

גב, כחו, כחו, מה היה?

כשהמן הלך ואמר, כחו יעושה לו איש,

הוא עשה את זה עם הגב שלו כפוף,

קיבל את הסיר על הראש,

התלכלך,

הלך הביתה לחליף, הבהילו אותו, וככה הוא גמר את הסיפור.

מחצית השקל שנתנו,

חצתה את המן לשתיים ותלו אותו על העץ.

ועל מה ראו? על ככה.

ככה כתוב בסוף המגילה.

זאת אומרת, מי שרואה את השגחת הבורא יתברך, רואה אותה גם בטבע.

בסדרי העניינים, איך הקדוש ברוך הוא מסדר, מי יקדם ומי אחר, מי ימהר ומי יאיט,

איך הדברים מסתדרים.

880 טילים, יא וואי וואי.

880 טילים, וואי וואי וואי. מי היה מאמין?

880 טילים.

אם היו נופלים שני טילים בלונדון

מאיזשהו מקום,

יא וואי וואי.

100 טילים זה היה מלחמת עולם.

880 רק על קריית שמונה.

ואף אחד לא זע ולא נע,

ועודו למרתבר, ניצחנו.

ניצחנו. בשביל מה ועדת חקירה? ניצחנו.

הם צריכים לעשות ועדת חקירה, איך הם הפסידו.

אני אומר לכם,

זה יותר מצחיק מהמגילה.

אבל ככה אנחנו חיים.

מה המסקנה?

אנחנו צריכים להבין למה הם באים עלינו.

למה הם באים עלינו עכשיו מוחמד א-ניג'אד?

למה הוא מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה

נסראללה מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה אבו מאזן מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה ערפאת, שהיה כופר מבחינתם,

היה מזכיר שם ה' ואנחנו לא.

אנחנו עם ה' ולא מזכירים את ה'.

אנחנו מזכירים לו. עקב 16, מרכבה,

זה,

חץ, יריחו,

כל מיני שמות של מתכות.

נו, וזה עזר?

דבור,

וזה עזר?

כוכי ועוצם ידי, כלום, אפס אפסים.

חיזבאללהווים,

שלמדו רק אתמול כמה תרגילים האיראנים והסורים,

כבר יכולים להוריד סטין,

כבר יכולים להפציץ מדינה.

מה זה?

איך זה יכול להיות?

מה, הם נהיו דוד ואנחנו גוליית?

איך זה יכול להיות?

הם אוחזים בשם ה'

ואנחנו לא, אנחנו אוחזים בנשק. אנחנו לקחנו את המקצוע של עשיו.

הקול, קול יעקב, והידיים, ידי עשיו.

ומה אנחנו עושים? אנחנו מחזיקים בידיים, כמו עשיו, כלי נשק,

והם הולכים עם הקול של יעקב. אומרים, השם, השם, אללהו אכבר. יאללה, ומתפוצצים ועושים את זה.

איך זה?

התחלפו התפקידים.

אבל אם נתפוס את עצמנו בזמן

ונהיה חכמים,

אפילו אם לא נצליח להשפיע על המנהיגים ועל היועצים

שמתכוונים כמובן לטובת המדינה ותו לא, הרי הם לא מקבלים כסף. זה חינם, אין כסף.

הם ממש יועצים ללא תשלום.

אם נשנה את עצמנו, לפחות נרבה בזכויות של עם ישראל,

ונקווה שלא נצטרך כל כך הרבה ניסים, כי לא בכל עת מתרחיש ניסה. לא בכל עת מתרחיש ניסה.

זה מה שאנחנו לומדים ממגילת אסתר.

קצת.

נגענו בכמה נקודות, יש הרבה מה ללמוד שם.

אבל בכל אופן,

אסתר זה לשון אסתר,

ואנוכי אסתר אסתיר פניי מכם.

ומגילה זה מעבר לזה שהיא גוללת את הדברים ואת האירועים, היא גם הפכה להיות גילוי.

מתוך ההסתר נהיה גילוי, אורו של הקדוש ברוך הוא.

ואז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם לקיים את כל דברי התורה הזאת בשמחה.

ליהודים הייתה אורה בשמחה בששון בעיקר. אורה זו תורה.

שמחה

זה יום טוב.

ששון זה תפילין.

ששון זה מילה.

בעיקר זה תפילין.

כל המצוות האלה היו בשמחה. כשעושים את זה בשמחה,

כשמרדכי ראה שהילדים אמרו לו, פסוק פסוק כ', והילדים כולם אמרו לו פסוקים,

אז ניצחנו. מתי ידע מרדכי שלנצח?

כשאחשוורוש והאמן טיכסו עצה ביניהם, אז הם אמרו שאפשר להילחם בעם ישראל. הוא אמר לו, השתגעת, אחשוורוש?

מה, אתה לא יודע שהאלוקים שלהם, הוא שומר עליהם, ואתה לא יודע מה הוא עשה לפרעה ולסיסרא,

ומה הוא עשה לסנחרי, ומה עשה לכל... מה אתה רוצה, שנסתבך עכשיו?

אמר לו, לא, הוא כבר זקן.

הוא תשוש.

מה, האמן היה אהבד?

הוא יודע את כל ההיסטוריה,

והוא יודע את זה, והוא אומר, הוא עכשיו זקן תשוש?

הוא לא היה אהבד.

גם כשהוא בחר את חודש אדר,

הוא ידע שכל החודשים האחרים מיטיבים עם ישראל.

רק אדר, הוא ידע שנפטר משה רבנו, אז הוא אמר, זה החודש, אחי, זה. אבל הוא לא ידע שהחודש הזה,

מעלתו גדולה מאוד.

משנכנס אדר מרבים בשמחה.

אלא מה הייתה כוונתו?

כוונתו הייתה, כתוב,

בפרשת האזינו, צור ילדך תשי.

שעם ישראל כביכול,

אם הם לא עושים את המצוות כמו שצריך,

או לא עושים,

זה נקרא שהם מתישין כוח של מעלה.

כביכול תש כוחו של הקדוש ברוך הוא מלעזור לנו.

זאת אומרת, אנחנו לא נותנים לו את הכלים והסיבות, כביכול, על פי

דינו שהוא פסק איך העולם מתנהג.

לא נותנים לו כביכול את הסיבה לעזור לנו. בדיוק הפוך, כאילו מתישים.

לכן כתוב, תנו עוז לאלוקים. תנו עוז, כביכול תנו כוח. מה הכוח?

כשעושים מצוות, הקדוש ברוך הוא יכול להרעיף עלינו טובה.

אבל אם לא עושים מצוות, עושים אותן בעצלות, בתשישות, בעייפות,

אז זה מתישים כוח. לכן הוא אמר שהוא תשוש.

למה הוא תשוש? לא בגללו, בגללנו.

הוא ראה שעם ישראל מסוגלים לבוא לסעודה וליהנות ככה וזה,

סימן שהם עצלים מהמצוות, וזה הזמן לפגוע בהם, כי הוא לא יעזור להם.

אבל מה עשו ישראל?

הגבירו חיילים לתורה כשהבינו,

התעצמו בעבודת השם, בתפילות, בתלמוד תורה והכול,

והפכו את הגזרה לחלוטין, כי נתנו עוז לאלוקים.

ככה אנחנו צריכים לעשות, אין ברירה.

יש לנו כלי נשק, משהו, משהו.

אבל בינתיים לא ראיתי שזה עוזר.

לא עוזר.

F-16 הולך לשם, והם מרימים טילים לכאן.

F-16 הולך לשם, הם מרימים טילים לכאן.

ומרכבה עובר לשם,

ומפגע מתפוצץ כאן.

אז מה זה? איפה הטילים? איפה זה? איפה האיומים? מה תעשה?

מה תעשה? אם אנשים מתאבדים, מה תאיים עליהם? אני אהרוג אותך?

הוא מת למות.

מה תעשה?

אין לנו עצה.

אם עם ישראל ישתנה, אם היה כאן מנהיג

שהיה מדבר כמו שצריך,

ואומר את האמת בפנים, ואומר, חבר'ה, צריכים להתעורר, בואו נהפוך קערה על פיה,

הם באים בשם השם,

אנחנו הולכים בשם השם.

אנחנו אפילו אם היינו דוד, ניצחנו את גוליית,

בשם השם.

אבל אנחנו גם יכולים להיות דוד בשם השם,

ויכולים להיות גם עם הנשק של גוליית.

אז עוד יותר.

אבל כלום.

כלום.

אין מי שיקום וידבר בשם השם. זה הבעיה.

יש אולמרט, שהוא מדבר בשם אולמרט,

ופרץ, שמדבר בשם פרץ,

בשם המנדטים.

גם,

מה ישר? מה חשבת?

מה, על מי אני דיברתי? על כולם? לא דיברתי על אולמרט בגלל שהוא חילוני.

לא חשבתי על ספרדים. לא, ספרדים לא מעניינים אותי. מעניין אותי יהודים. אין ספרדי ואין אשכנזי. יש יהודים.

במגילת אסתר יש יהודים.

ונסראללה, תאמין לי, לא מבחין בין ספרדי לאשכנזי. מבחינתו, כולם, הוא רוצה לראות גוויות.

רק מה,

אנחנו, במקום שנחזיק

בשם יתברך, לא מחזיקים.

זה הכול. כוחנו ובפינו.

למה נקרא עם ישראל תולעת יעקב?

למה תולעת יעקב?

אומר המדרש,

כשם שהתולעת כוחה בפיה, כך ישראל כוחן בפיהם.

מה זה תולעת יעקב?

מה זה תולעת? זה משהו רכרוכי כזה, רכרוכי, כלום.

והיא חודרת עץ מצד לצד.

עם מה היא חודרת?

עם הפה שלה.

קצת ועוד, קצת עם ריר, קצת, קצת, קצת, קצת, צ'ק, יוצאת בצד השני.

עם ישראל, כוחם בפיהם, הם לא צריכים לא שרירים, לא הרקולס, לא ספרטה, לא חרית.

שום דבר.

הפה שלהם, תפנו לשם, דברו אליו, יש לכם אבא בשמיים, מנהל את כל העולם.

ראינו מה הוא עשה בהיסטוריה, שלנו גם.

מתי ניצחנו עם כוח?

יש לנו איזה חג על ניצחונות?

אין לנו חג על ניצחונות.

יש לנו, כן, זה שלך.

אנחנו, אין לנו חגים כאלה. אנחנו, יש לנו חגים רק בתורה,

וחגים על רוחניות.

בחנוכה ניצחנו כשנשאר פח של שמן,

לא כשנשאר טנק.

פח של שמן, זה היה הניצחון של היהודים

על היוונים שרצו להחטיא אותם.

בפורים,

כל הניצחון היה תפילה לשם, תענית,

הכנעה לפני השם, חזרה בתשובה,

והכול משתחרר.

כל ההיסטוריה שלנו ככה.

כל ההיסטוריה.

אין שום הנצחה לניצחון, אפילו שאין לנו ניצחונות.

אבל החג, המאורע, המועד, לא על הניצחון.

למה? כי את הניצחונות עושה השם,

ואין לו בעיה, הוא יכול לעשות אותם בלי שנתערב, הוא יכול לעשות אותם עם שנתערב.

אבל תמיד הקדוש ברוך הוא נלחם את מלחמותינו בלבד.

אם היינו יודעים כמה חורשים עלינו מזימות

יומם ולילה,

מה יעשו לנו,

ואיך הקדוש ברוך הוא מסכל אותם,

אז היינו רוקדים משמחה שיש לנו אבא כזה.

אבל אנחנו אפילו אחרי שרואים את הניסים,

לא מתפכחים להבין שזה לא בחינם,

זה עולה משהו.

880 טילים בקריית שמונה.

אם זורקים רימון בתוך מקום כזה, חס ושלום, אתם יודעים כמה הרוגים?

רימון. מה זה טיל?

100 קילו?

150 קילו?

200 קילו?

מה, כמה צריכים ללכת?

נו. כולם היו. בטח. הטילים הראשונים,

נכון הטילים הראשונים ממש היו על פרש, לא היה פה אף אחד.

בחיפה,

וכמה טילים נורו אז?

הבנתי. ובחיפה?

לא היו.

כן אבל בסך הכללי של המלחמה מה הגענו?

לעשרות בודדים?

נו, איך זה.

אבל כמה אלפים היו טילים? כמה אלפים?

איך זה? איך זה?

בגוש קטיף,

כל האזור שם,

נפלו אלפי אלפי קסאמים.

כמעט ולא מת מישהו מפגיעה ישירה.

למי להודות? למי להודות? לצה״ל?

לא, למי להודות? לעירייה?

למי להודות?

לקופת חולים?

לגגות, לגגות שעד היום,

לגגות שעד היום הם פלקלים, ואני לא יודע מה יש שם, קש, קש, מה יש שם?

למי להודות? צריך להודות למישהו, לא?

מישהו, מישהו קיבל ישועה, קיבל... למי להודות?

לא שמעתי ברדיו שמישהו יגיד מזמור תהילים על הישועה,

הודו לה' כי טוב, כי לא עולם חסדו.

לא ראיתי שמארגנים מהממשלה איזה משהו,

איזה עצרת, איזה כנס, איזה... מה זה?

מה זה?

הם הורגים אחד, יהודי, ורוקדים בגגות ובכול כי הצליחו להרוג יהודי.

כשלא הורגים יהודי, כמה אנחנו היינו צריכים לרקוד? אנחנו.

שום דבר.

אתם יודעים, חזקיה המלך

היה ראוי להיות משיח.

חזקיה המלך היה מלך צדיק.

הוא גרם שכל עם ישראל, תוך שלוש שנים,

ידעו את כל התורה מקטן ועד זקן.

ובא עליו סנחריב,

עם כל צבאות עולם, לכבוש את ירושלים.

היו שם מיליונים שבאו להקיפו את ירושלים בשביל

למחוק אותה מהמפה.

לחזקיה לא היה נשק.

לחזקיה לא היה אפילו סוסים לשים עליהם רוכבים.

סנחריב התפדח מזה שהוא הגיע עד למקום כזה,

והוא ראה את ירושלים. אתם יודעים מה זה ירושלים?

רק בחומה.

זה משהו קטן.

זאת ירושלים שכל העולם מדבר עליה.

ואני באתי עד לכאן, וזה מה שיש, אין עם מי להילחם אפילו.

בושה, וסחבתי לפה מיליונים.

הוא אמר לחיילים שלו, כל אחד ילך ויגרד קצת ככה מהחומה, אנחנו נפורר אותה רק. מהכמות של האנשים, כל אחד יעשה ככה.

חזקיה המלך באו, אמרו לו, תשמע, אתה חייב לקבל תנאי כניעה פה. אם אתה לא תקבל פה תנאי כניעה, ישחטו אותנו.

הוא אמר להם, לא.

יש אלוקים בשמיים.

אני עשיתי את החלק שלי,

הוא יעשה את החלק שלו.

בתורה כתוב, אם בחוקותיי תלכו,

ושכבתם באין מחריד,

וחרב לא תעבור בארציכם.

אני את החלק, אם בחוקותיי תלכו, קיימתי.

כל ישראל ירעים את התורה,

זהו. את שלי אני עשיתי. עכשיו שהשם יעשה את שלו.

שיקיימת, ושכבתם באין מחריד.

לא מודאג.

בלילה הקדוש ברוך הוא שואל את המלאך גבריאן.

לאן?

אומר לו לברך את האילנות.

אמר לו, על הדרך,

פשוט מגלך על מחנה סנחרים.

בלילה ההוא ירד מלאך השם מן השמיים והיכה במחנה סנחרים.

185,000

שאלה היו ראשי גייסות.

זהו.

אם היו קמים

למחרת ישראלים של היום ורואים דבר כזה,

אומרים וירוס,

כמו בתל השומר, חיידק אלים.

איך זה?

מה היה צריך עכשיו חזקיה המלך להגיד? שירות ותשבחות יותר מדוד המלך בתהילים.

והוא לא הלל להשם

והוא לא זכה להיות משיח.

כמה חשוב להלל להשם על כל דבר ודבר.

מי יכול פה להזיז את האצבעות שיעשה ככה?

אין הרבה.

נתנו לכם אצבעות?

מה הבעיה? תעשו ככה. מה, עולה לכם כסף?

תעשו, תעשו, כן.

יופי.

כאב לכם? כאב לכם?

היה קשה?

בסדר.

אתם יודעים שיש כאלה שלא יכולים לעשות ככה?

אני הכרתי אחד שאבא שלו הביא אותו אליי, בן 17 בערך.

שאין לו את שלוש האצבעות האלה מלידה בשתי הידיים, הוא נולד ככה.

רק

הזרת והבוהן, האגודן.

זהו, אין לו.

הוא הגיע לגיל 17,

אומרים לו שלום, מושיטים יד, אין לו מה להושיט.

יש לו שתי אצבעות וחורפו.

יש לו בושה, הוא הולך עם הידיים בכיסים. איך הוא יעשה? מה יעשה?

אז הם באו לבקש ברכה, כי הם הולכים לניתוח בגרמניה, השתלת עצמות.

אצבעות.

שאלתי את האבא, כמה עולה הניתוח?

אמר לי, חצי מיליון דולר.

אני מאמין שבתוך הקהל הזה יש כמה אנשים שאומרים שהמצב שלהם הפיננסי קשה.

אני מאמין.

שיסתכלו ביד, יש להם חצי מיליון דולר ביד.

הם לא שילמו על זה גרוש.

והם יודעים לעשות, היי, ביי.

אתה בא?

לך, לך, לך.

הכל עם האצבעות.

חצי מיליון דולר.

והם לא מעריכים.

למה מעריכים? ארצות המשיכו.

מה הפירוש שלנו? רק לי יש? לכולם יש? מה אתה רוצה ממני?

בבוקר קמים.

יש סידור תפילה יהודי.

נגיד בבוקר,

ברוך אתה השם אלוקים מהעולם פוקח עיוורים.

אין לו זמן.

אין לו זמן, הוא גובר לעבודה.

עם הרגליים שהשם נתן לו, אין לו זמן.

אין לו זמן.

אבל אם הייתה לו ציפורן חודרנית,

רק הציפורן, קצת...

הוא לא היה רץ לעבודה, הוא היה מדדה.

אבל להגיד פוקח עיוורים, מוגזם, אין זמן.

טוב באוטובוס, טוב במכונית, טוב ברמזור, טוב בעל פה, במעלית.

אין זמן. כעיקרון, אין זמן.

אם בן אדם היה הולך ומתעוור, חס ושלום,

והיו אומרים לו שאפשר להציל את עיניו

על ידי ניתוח שעולה 100 אלף דולר,

הוא היה עושה את הניתוח או לא עושה?

והיו אומרים לו, תשמע, גם אם זה יצליח,

יהיה לך אחר כך משקפיים מספר 14. תחתית של טמפו של פעם.

גם היה מברך את הדוקטור, תעשה,

תן לך טיפ גם, ותמונה למסדרון.

נו,

כן, כן.

היה נותן לו גם כוס של ערק, הוא אומר, כן.

בקיצור,

100 אלף דולר.

והיה אומר לדוקטור תודה, וכל פעם שהיה רואה משהו, היה אומר, זה בזכות הדוקטור, בזכות הדוקטור.

על 24 שעות של ראייה חינם אין כסף,

לא מגיע להגיד כמה מילים?

ברוך אתה, השם פוגע עברית.

איך יהודי יכול לקום בבוקר ולא להגיד, מודה אני לפניך, מלך חי וקיים,

שאחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך?

יש כאלה לא קמים בבוקר בכלל,

ואומרים, זכה, מיתת נשיקה.

איזה נשיקה?

איזה נשיקה?

מיתת נשיקה זה דבקות בשם יתברך, ובשעה שאדם היה דבוק בשם יתברך,

מאז הוא נפטר, כמו הצדיקים שהיו דבוקים בשם, שאמרו שמע ישראל,

שהתחברו לשם לפני שנפטרו, ותוך כדי נפטרו. זה מיתנו, לא מי שמת בשינה, מיתת נשיקה.

אבל מה לעשות?

לא מודים לשם יתברך, לא מודים, אז הקב' מזכיר לנו, מזכיר, יש תזכורות, יש טילים,

יש פיגועים, יש מחלות,

יש צרות,

יש בלאגנים, יש חובות,

יש ארנונה,

יש מילואים,

כל הבעיות, אחת אחת, למה?

תתקרב לבורא, תודה לו, על כל דבר תגיד תודה לשם, ברוך השם, הודות לשם, הכול לשם, ברוך השם, השתבח שמו.

מה, עולה לך כסף?

מה הייתה המעלה של יוסף?

שהיה מזכיר את השם כל הזמן.

שם השם היה שגור בפיו כל הזמן.

הוא נמצא מול פרעה רשע וטמא.

ומה הוא אומר לו?

השם, רק השם, בלעדיי השם, האלוקים, יענה את חלום פרעה. לא אני, אני לא. השם, רק השם, רק השם.

בואו נתברך, משל בכל ארץ מצרים.

בגלל מה?

שם השם שגור בפיו.

אז השם הצליח את דרכו.

בעיה להגיד

שם השם?

תראו הנוצרים, כל דבר עושים, טאץ' ווד, טאץ' ווד, טאץ', טאץ', טאץ',

ווד, ווד, טאץ'.

כל משרד שמעריך את עצמו דופק כמה דפיקות כל יום.

כל חרטש לא מתאים לו?

מה זה?

מה, אנחנו נוצרים?

אין קפה בחוויישי, עשינו לך קפה בחוויישי.

יש פה קולה, קולה.

אתה רוצה קולה עם חוויישי?

אספרסו?

בעדין.

מעלה אש.

למי שיש שאלות, בבקשה.

או, הנה.

תנו לו מיקרופון.

מיקרו.

קלטת מס' 536, סוף חלק א',

המשך הקלטת בקלטת מס' 537,

משה תנוח חלק ב'.

שופר

שופר שופר שופר יהדות חובקת עולם אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות,

או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677-777-9, 03-677-777-9,

או באתרי האינטרנט www.שופר.net או www.שופר.news.net

שופר יהדות חובקת עולם

שופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

036-777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net