מנוחת הנפש ושלווה הם תוצאות הבטחון
- - - לא מוגה! - - -
חובת הלבבות
מגדיר את הביטחון שהוא דבר שמביא לאדם מנוחת הנפש ושלווה.
זה דומה למה שאנחנו אומרים בתפילת המנחה של שבת,
מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח.
כי השבת היא בחינה כאילו כל מלאכתך עשויה,
והבוטח,
אחר שעשה השתדלותו,
ראוי להיות במנוחה ושלווה כמו בשבת.
הדבר מובן
שמנוחת הנפש אינה פעולת הביטחון,
אלא תוצאת הביטחון.
מנוחת הנפש
זה לא הפעולה של הביטחון, זו התוצאה של הביטחון.
אם יש לך ביטחון באמת,
זה יביא אותך למנוחת הנפש
ולשלווה.
לכן המבחן,
אם אדם הוא נקרא בוטח אמיתי,
זה אם אדם מתהלך רגוע בלי דאגות
על העבר,
האם השתדלותו הייתה נכונה או לא.
אם אין לו הרהורים על העבר,
אולי לא עשיתי מספיק, אולי כן עשיתי מספיק. אם הייתי עושה ככה, אז היה לי ככה, ואם הייתי עושה
אם הוא מהרהר על העבר, זה אומר שהוא לא בוטח.
כי הוא בודק אם הוא השתדל מספיק או לא השתדל מספיק,
ואולי הוא פספס.
אם הוא היה בוטח,
אז הוא ידע שהכל גזול,
השתדל, לא השתדל, עשה טעויות, לא עשה טעויות, עזרו לו, לא עזרו לו.
אז ודאי שהוא היה רגוע.
מה שעשה, נגמר, שלום. אם השם גזר, יבוא, לא גזר, ביי.