סע סע ... - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

סע!

סע!

סע!

סע!

סע!

מה אתה רוצה? שאני אהיה התלמיד החכם. אם אבא יגיד היום לבן שלו, קח את המזוודה, קח את הכל, לאן הבא זהו? ששש, בלי שאלות.

תיכנס לאוטו, סע. לאן?

סע! לבד סע.

לאן נוסעים?

סע!

אחרי יום הוא שואל אותו, אבא, אני נוסע עד עכשיו, עוד לא ישנתי.

מה לעשות? הוא אומר, סע!

אחרי יום... מה עם אבא, מה איתי?

סע! מה זה, ישר חושב, משהו קרה לאבא.

מה זה סע? מה, לא אכפת לך לאן אני נוסע?

מה סע? הלוך, חזור, חזור, הלוך, ימינה, תמולה.

סע!

אל הארץ אשר הרקע. איזה ארץ לא אשוב? סע!

יושב רוצה שאני אסע, אני אסע.

הינני. כל פעם שהשם קורא לו, הוא אומר, הינני.

מוכן ומזומן.

יש אבא, יש בן, קורא לו, אומר לו, הינני.

יש פה הורים.

מישהו יכול להגיד לי שהבן שלו פעם אחת הוא קרא לו, אמר לו, הינני?

אמר לו, אינני.

יוסי, אה, מה את רוצה?

תבואי. כל קריאה, קריאת ימזוג.

ואברהם אבינו, הינני. סע! סע!

קלטות מספר 534-535. סע, סע!

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמה וירוויח.

פרשה שלנו, פרשת לך לך.

ויאמר השם אל אברהם,

לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר הרקע.

ויעזך לגוי גדול ואגדלה שמך.

אמר בי יצחק

משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום

וראה בירה אחת דולקת.

עיר דולקת, בירה.

אמר,

תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?

האם ייתכן שאתה נכנס לעיר, רואה אורות דולקים,

ואין מנהיג לעיר?

הציץ עליו בעל הבירה,

אמר לו, אני בעל הבירה.

כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר,

תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?

הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני הוא בעל העולם.

מהשאלה של אברהם אבינו,

ובחיפוש אחרי המנהיג של הבירה,

נתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני המנהיג.

אמר רבי שמעון בן נקיש, ויעשך לגוי גדול,

זהו שאומרים אלוקי אברהם.

אברהם אבינו זכה להיות יחיד,

מה שלא השיגו כל אומות העולם ביחד.

כל אומות העולם, במשך כל הדורות,

מאז בריאת העולם לא השיגו מה שהשיג אברהם אבינו בתור יחיד.

זכה להיבחר על ידי הקדוש ברוך הוא כנשיא אלוקים אתה בתוכנו.

כל העולם הכירו בסוף במעמדו של אברהם אבינו.

זכה להעמיד גוי גדול,

עם ישראל שהוא סגולה מכל העמים,

ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא קרוב לכל קוראיו דווקא לעם ישראל,

כאשר קוראים לו.

מסר להם את נוסח התפילה והורה להם להתפלל בשם אלוקי אברהם.

כל זה הובטח לאברהם אבינו במילים האלה של ויעשך לגוי גדול.

זאת אומרת, הבטחות כאלה לא קיבל שום אדם בעולם,

ולא בחינם זוכים לדברים כאלה.

מהי הנקודה שממנה התפתחה האישיות של האדם הגדול בענקים?

אברהם אבינו מכונה על ידי יהושע בן נון

האדם הגדול בענקים.

אמנם, אברהם אבינו עסק בתורה וקיים תורה עד שלא ניתנה,

עוד לפני שניתנה.

אולם זה גוף הקשיא, גם זה קשה בעצמו.

איך הגיע אברהם אבינו לדרגה כזו של קיום התורה אחרי שהוא נולד מעובד עבודה זרה, טרח,

גדל בין

עובדי עבודה זרה,

אביו סוחר גדול של

עבודה זרה? בבית כזה, בסביבה כזאת,

גדל אדם שקוראים לו אברהם אבינו,

האדם הגדול בענקים. איך זה?

אחת מהקושיות של האנשים שהם לא שומרים תורה ומצוות

זה שהם גדלים בסביבה חילונית, בבית חילוני, ומה אתה מצפה ממני בעצם?

איך אני יכול להיות יהודי שומר תורה ומצוות אם אני לא מכיר את זה בכלל?

מכל מקום,

אברהם אבינו, בגיל שלוש הכיר את בוראו וכבר שאל שאלות.

המדרש מסביר שאברהם הבין שיש בעל לבירה.

לא ייתכן שכל העולם, על כל סדרה ותנועותיו, פועלים בלי מנהיג.

צריך להיות קוקו.

אם מישהו ייכנס לפה ויראה פה את כל התאורה ואת כל התקרה ואת כל החשמל והצנרת,

ויגיד שזה נעשה מאליו.

אין פה מנהל.

אין.

אין פה בעל הבית.

איך אפשר להגיד דבר כזה?

צריך להיות קוקו.

העולם היה עולם של קוקואים עד שבא אברהם אבינו.

ולצערנו הרב יש עד עכשיו קוקואים כאלה שלומדים באוניברסיטה

וחושבים שבאנו מפיצוץ.

מכל מקום,

ילד קטן בן שלוש,

שאלה,

מי מנהיג את כל הבירה?

ומי שהכיר זאת,

וידע שיש אלוק האחד

שהוא ברא את הכל,

ואין בכל הנמצא זולתו,

ידע שכל העולם טועים,

ולא הפריע לו שכל העולם טועים בשביל לשוב מהכרתו והשגתו.

היום כשאחד אומר אפילו טענה חשובה,

ואפילו מסתברת,

ולא כולם נוקטים באותה שיטה, או שלא הולכים באותה דרך,

איך מנסים להוריד אותו מהעניין?

אז מה, כולם טיפשים?

אז מה, כולם טועים?

וזה כאילו צריך לנצח אותו ולהוריד אותו מהעניין. אז מה, כולם לא יודעים?

אברהם ידע שכולם טועים, וזה לא הפריע לו.

כי אם האמת ברורה לו, מה אכפת לו שכולם טועים?

אז מה, הוא ישנה את דעתו?

הרי הוא השיג את זה בהכרה מלאה אחרי בירור וחקירה

הוא היה פילוסוף גדול מאוד ומה שהוא השיג הוא היה מוכן גם למסור את נפשו על זה שישרפו אותו אפילו בכבשן האש

אין לו בעיה זאת האמת אז הוא הולך איתה עד הסוף

אבל לבוא אליו בטענה אז מה כולם טועים לא מפריע לו

הוא יתקן את כל הטועים

זה הוא יעשה בגלל ההכרה האמיתית שלו שזוהי האמת

כיוון שהכיר

אומר הרמב״ם

כיוון שהכיר וידע

התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם

אחרי שהוא ידע את האמת

והיה נכנס לפולמוס עם כל אחד שמתנועע

דין ודברים עד שמכריע אותו

והיה אומר להם שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה

לא הסתפק בזה

שבר את הצלמים

התחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוקי השמיים

ורק לא ראוי להשתחוות

הם היו משתחווים לפסלים שהם עושים מעשה ידיהם

לוקחים חתיכת עץ,

חותכים, מגלפים אותו, עושים צורה ומשתחווים לה ומבקשים ברכה

מהעץ שהם עשו

תארו לכם אחד עושה אגרטל

ואומר לו תן ברכה

כאלה טיפישים

עולם שלם היו כאלה

והוא מתווכח איתם ואומר לא ראוי להשתחוות למה שאתם עושים בידיים, זה שלכם

יש רק אלוקים אחד שמנהיג את כל הברואים ואם להשתחוות רק לא ראוי

כיוון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להורגו

נמרוד הרשע שהיה ממריד את כל העולם נגד השם יתברך

הוא לא היה סתום דווקא

הוא הכיר את בוראו ומרד בו

לכן הוא נקרא נמרוד

הוא הכיר את בוראו ומרד בו, איש ציד היה

צד את הבריות בפיו ומטען

הוא יודע את האמת

אבל מטעה את כולם

נעשה מגדל וראשו בשמיים

היו שלוש כיתות

שעשו איתו את המגדל

כיתה שאמרה

נעלה לשמיים ונשב שם

כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא הפך אותם לקופים

אז הם לא מטפסים לשמיים, מטפסים על העצים

אבל הוריד אותם לקופים

והמדענים חושבים שאנחנו באנו מהקופים ולא יודעים שהקופים באו מאיתנו

אומרים קוף אחרי בן אדם

זה באמת

הקוף הוא אחרי הבן אדם, קודם הוא היה בן אדם

ואחר כך הוא נהיה קוף

וזה היה בדור הפלגה

היו כאלה שנהפכו לפינים

והיו לקיפודים

שלוש כיתות

אלה שאמרו נעשה חרבות ונלחם נגד השם

הפכו לקיפוד, מלאים חרבות,

שפיצים

והפילים,

הפילים אמרו נעשה מגדל וראשו בשמיים

תקעו להם בראש מגדל, אף כזה ארוך עד למעלה

בהלכה אומרת,

הרועה פיל, קוף וקיפוד,

מברך,

מה מברך?

ברוך משנה הבריות

למה מברכים ברוך משנה הבריות?

הרי כל החיות שונות אחת מן השנייה,

למה רק על שלוש אלה?

כי אלה היו קודם בריות ושינו אותן לחיות

אז הרועה אותן אומר ברוך משנה הבריות

זה אלה שרצו לעשות מגדל וראשו בשמיים

כיוון שגבר אברהם אבינו עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן

בין ארבעים שנה היה אברהם שהכיר את בוראו

בגיל שלוש

הוא שאל את השאלה

בגיל ארבעים הוא כבר הכיר את בוראו לחלוטין

ועוד מהיותו בן שלוש כבר היה משוטט בדעתו לפתור את התמיהה הזו של עולם ולא מנהיג

עד שכבר החליט שמוכרח להיות מנהיג

זאת אומרת כל המסקנות, כל החקירות הביאו אותו להכרח

שיש מנהיג לעולם

אבל מאז שהגיע להבנה הזו עברו עליו שנים מלאות יגון ואנחה

כשהוא מתמודד עם כל בני דורו עובדי עבודה זרה.

אתם מתארים לכם אחד שהוא שונה מכולם משונה לחלוטין מכולם

טוען טענות שאף אחד לא מחזיק מהם לא מאמין בהם כל אחד מחבק את העבודה הזרה שלו

ובא בן אדם

ומנתץ לכולם את האמונות שלהם

אתם מתארים לכם בן אדם אחד יודע שיש באמריקה 300 מיליון איש

הוא אומר אלה כל אלה טועים עולה על מטוס

אומר אני הולך לשנות את כל האמריקאים

מה יגידו על אחד כזה שמתחיל

מסע כזה שהולך לשנות את כל האמריקאים

ומה הוא רוצה להגיד להם? הפוך ממה שהם חיים,

הוא רוצה להגיד צריך לחיות במערות

יש סיכוי שהוא יצליח להשפיע על מישהו?

אנשים שמחזיקים את כל הפאר

הוא יכול להוריד אותם מזה?

אחרי שעם שלם מחזיק בפסלים שהוא עשה בעצמו חלק מחץ, חלק מכסף, חלק מזהב ומאמין בזה ומקבל כל בוקר ברכות מהם

ושוחטים את הילדים שלהם לפניהם

ויבוא בן אדם ויגיד להם תעזבו אתכם לא צריך את כל זה, דברו ישירות עם בורא עולם וזה יסתדר

יש סיכוי לזה?

למרות כל זאת

הוא לא מוותר.

הולך, מתווכח, משפיע, וישב כמה שנים בכלא, נזרק

לכבשן האש, ניצל בדרך נס,

וכל אותו הזמן היה מלמד לבריות את טעותם ולוחם נגד מנהיגיהם.

כל הזמן הזה לא נתגלה אליו הקדוש ברוך הוא עד גיל 75. אתם יודעים מה זה לחיות 75 שנה לבד,

להתמודד נגד כל העולם,

ורק אחרי זה מציץ עליו בעל הבירה ואומר לו אני בעל הבירה.

רק בגיל 75. אז נתגלה אליו ואמר לו אני הוא בעל הבירה ורק אז הבטיחו את מה שהבטיחו ורק אז התחילו עשרת הניסיונות

כשהציווי הראשון לך לך מארצך ומולדך ומבית אביך

אל הארץ אשר אראך, אני לא אומר לך לאן,

סע.

אם אבא יגיד היום לבן שלו, קח את המזוודה, קח את הכל, לאן אבא זהו?

בלי שאלות.

ייכנס לאוטו?

סע.

לאן?

סע.

לבד סע.

לאן נוסעים?

סע.

אחר היום הוא שואל אותו, אבא, אני נוסע עד עכשיו, עוד לא ישנתי.

מה לעשות? הוא אומר, סע!

איזה אבא זה? מה זה?

אחרי יומיים, אבא, מה איתי?

סע!

מה זה? ישר חושב, משהו קרה לאבא.

מה זה סע? מה, לא אכפת לך לאן אני נוסע?

מה סע? הלוך, חזור, חזור, הלוך, ימינה, שמאלן.

סע.

אל הארץ אשר אראך. איזה ארץ לא אשוב. סע.

זה לא סתם סע.

זה קח את כל הפקלאות.

אתה לא חוזר לפה.

סע.

אתה עוזב את ארצך, את מולדך, את בית אביך.

אין משפחה, אין קרובים, אין חבר'ה, אין כלום. סע!

זה הניסיון הראשון, אחרי 75 שנה, שהוא הוכיח שהוא מוכן לסרף

על אמונתו שיש בורא לעולם,

שהוא הכיר אותו רק בדעתו.

הוא לא נוכח.

הוא עוד לא הציץ עליו.

ונלחם עם עולם שלם.

סע.

נסע.

לא חשוב שהוא מגיע לארץ ישראל. עם כל ההבטחות, פתאום הוא מגיע. דווקא כשהוא מגיע, נהיה רעב.

שהוא צריך לרדת למצרים.

ולא רק שהוא יורד למצרים, הוא מגיע ויש רעב.

תופסים לו את אשתו, את שרה.

מה זה? מי שולח אותי סע ככה, ובסוף אני צריך להתגלגל לכל הבלאגן הזה.

זה היה תחילת עשרת הניסיונות. כשהאחרון שבהם,

לעקוד את הבן שלו היחיד

בין 37 עד יצחק.

מה זה? זה כבר משהו שמעל ההשגה זה.

מה זה?

הוא שכנע את כולם שלא שוחטים ילדים לפסלים,

והוא שכנע אותם שאלוקים לא רוצים שישחטו ילדים,

והוא פתאום מקבל ציווי.

קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת את יצחק,

ועלהו לעולם.

מה זה?

היה צריך מייד לפרוש, לא?

ללכת אחורה, לנסוג, להגיד, טעיתי, אוי ואבוי, טעיתי, טעיתי.

אבל הוא עומד בכל עשרת הניסיונות.

אברהם אבינו,

מי העיר ממזרח? זה אברהם.

אברהם אבינו העיר את כל העולם מתרדמת השטות בה היו שקועים.

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא אדון,

עד שבא אברהם וקראו אדון.

מאין שאב אברהם אבינו את העוז והאומץ להתגרות במלאכים ושרים ולעמוד נגד כל העולם כולו ולא להירתע אפילו כשזה עלה לו כמעט בחייו?

את הסוד הזה גילו לנו חכמים, זיכרונם לברכה, באומרם במדרש על הפסוק בתהילים מי יעלה בהר השם

ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבם.

מי זה נקי כפיים ובר לבב? זה אברהם אבינו.

איך זכה אברהם לעלות להר השם,

שזה שיא השלמות?

איך הוא זכה לעלות בהר השם לשיא,

שיא השלמות?

זה רק בגלל שהוא היה נקי כפיים.

אי אפשר היה לשחד אותו.

תוכו וברו שווים.

התוך שלו, הפנימיות,

בחיצוניות שלו שווים.

מה שהוא חושב בליבו אמר בפיו. מה שאמר בפיו זה מה שהיה בליבו.

מה שהוא האמין, ידע והכיר לא זז ממנו בשום מחיר.

שום לחץ.

שום סיכון לא היה בכוחו לעטות אותו מהכרתו.

מתי זה נבחן?

בשעה שאמר לו מלך סדום.

כשהוא אמר למלך סדום,

אם מחוט ועד שרוך נעל.

אני לא לוקח כלום.

שום דבר. ולא תאמר אני העשרתי את אברהם.

שם גילתה לנו תורת התכונה הזאת של אברהם אבינו, ששום חישובים אישיים לא תפסו אצלו כלל.

אי אפשר לשחד אותו, אי אפשר לשכנע אותו, אי אפשר כלום.

הוא הולך ישר עם הכרתו, אמונתו וידיעתו.

מזה שאב את הכוח הכי גדול,

ששום דבר לא יכול להניע אותו מן האמת הטהורה.

והיה חדור בשכלו בהכרה אמיתית,

וכיוון שהיה חדור בהכרה אמיתית, לא היה יכול לכבוש אותה בתוכו,

אלא היה מוכרח להודיע את האמת לבריות.

אדם שהאמת אצלו בשלמות,

הוא לא יכול לדחות את זה.

זה מתפרץ ממנו.

כשאדם רואה סכנה,

שמישהו עומד

למות חלילה,

והוא הולך לעשות טעות או ליפול,

הוא לא שוקל אם להגיד או לא להגיד.

זה בוקע מליבו, תיזהר!

תזוז!

למה אתה צועק? יכול להיות שהצעקה תגרום שהוא ייפול.

הוא לא יכול לשלוט על זה, כי ההכרה שלו עכשיו סכנה,

והכול יוצא החוצה.

אצל אברהם אבינו ההכרה הייתה כל כך ברורה שיש מנהיג לבריאה ושכולם טועים שהוא לא יכול היה לשמור את זה.

הוא היה מוכרח להגיד את הכרתו לכל אחד ואחד.

אתם ראיתם בעלי תשובה בהתחלת הדרך, איך הם מוכיחים את כולם, משפיעים, אומרים, זה, ולוחצים.

למה זה?

כי אצלהם ברגעים האלה הכרה כל כך ברורה,

שהם לא יכולים אפילו להבליג על זה.

אפילו הם יכולים לגרום נזק לפעמים, בלחץ.

הם לא שולטים בזה.

צריך להרגיע אותם לאט-לאט, לאט-לאט, לאט-לאט.

סטנא שוויה, לאט-לאט.

מה שאתה מכיר עכשיו,

יפה מאוד.

אבל אל תשכח שקודם אתה לא הכרת את זה, ואם היו באים אליך ככה,

אז גם אתה לא היית יכול לקבל את הדברים.

אבל זה מי שיש לו הכרה אמיתית בפנים,

והיא ממלאת אותו,

היא גודשת

והוא אומר אותה.

הרמב״ם

אומר שאברהם אבינו קיים מצוות ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך במאה אחוז.

כי לאהוב את השם זה לא רק שאני אוהב אותו ומה אכפת לי מאחרים,

אלא מי שאוהב את השם דואג שגם אחרים יאהבו אותו.

אתם יודעים, יש כאלה שמתפעלים מאיזה זמר,

אז הם תמיד מנסים להשמיע לעוד אחרים, בוא תשמע, תשמע איזה שיר, תשמע איך הוא שר, תשמע.

אכפת לו שעוד אנשים ישמעו את זה.

אחד שאוהב מישהו מדבר בשבחו כל הזמן, כל הזדמנות מדבר בשבחו.

אחד שלא אוהב, מה אכפת לו? דיברו, לא דיברו, מה זה מעניין אותו?

אין לו שום אינטרס בזה.

אבל אחד שאוהב, לא יכול.

מי שאוהב את השם לא יכול לא לדאוג שעוד יאהבו אותו.

אברהם אבינו אהב את השם מאוד מאוד ודאג להאהיב אותו על הבריות.

אבל כמה מבהיל,

כשילד בן שלוש עם שאלה תמימה, שכמעט כל ילד בגיל מסוים שואל,

איפה בעל הבית של העולם,

איפה בעל הבית של העולם,

הגיע להיות אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים, לשיא סולם השלמות.

יש לנו ילדים,

ואנחנו יודעים שכל הילדים שואלים שאלות, והרבה שאלות.

אמא, מה זה?

אבא, מה זה?

כל הזמן שואלים שאלות. מה זה, מה זה, מה זה, מה זה? מצביעים על כל דבר, נוגעים, מחבלים, הכל.

מה זה, מה זה, מה זה?

אפילו אתה מסביר להם כמה פעמים, מה זה?

אבל מזה לא יוצא אברהם אבינו, מזה יוצא נודניק.

איך זה לא הניח את דעתו רגע אחד עד שמצא את התשובה

והשלים את הכרתו בגיל 40?

ומזה יצא אברהם אבינו.

החוכמה זה לא להניח שאלות.

צריך למצוא להם את הפתרונות.

וכל יום צצות לנו הרבה שאלות.

השאלה היא, אנחנו מחפשים את התשובות.

ובפרט יש הרבה אנשים שיש להם שאלות

בשביל שיישארו שאלות.

שתהיה להם סיבה למה הם לא עושים שינוי, כי יש להם שאלות.

נוסיף אם יש לך שאלות, תמצא את התשובות.

לא בוער לי.

לא בוער לי.

זה לא יהיה אברהם אבינו גם לא אברמלה.

זה לא יהיה כלום.

ברהם.

ברהם גם יכול להיות.

מכל מקום

שאלות צריכות תשובות.

ואדם צריך להשתדל, ואם הוא לא מוצר במקום אחד ימצא במקום שני,

ואם לא מקום שני, שלישי, ואם לא, יקנה ספר.

לא לוותר.

כל שאלה זה התעוררות.

פעמים מייצר הרע, פעמים מייצר הטוב. צריך לבחון, אבל צריך תשובות.

אברהם אבינו לא ויתר על השאלה מגיל שלוש.

בשכלו וליבו היו לאחד בלי חציצה של רצונות ותאוות.

נקי כפיים היה בממון,

ונקי כפיים גם מכל תענוגי העולם.

שום הנאה לא הייתה שווה אצלו כמו הכרת האמת,

והאמת הייתה מגמתו ותו לא.

אבל הרבה אנשים הכרנו בחיינו, בעלי הכרות גדולות,

אבל רפו ידיהם מלהוציא לפועל את ההכרה שלהם,

והעדיפו שההכרה תהיה בשטח השכלי,

אבל בנוגע לאורח חייהם,

לא היו מוכנים לוותר כחוט השערה.

אחד מהם היה אריסטו,

הפילוסוף הגדול,

שהרמב״ם אמר עליו שהיה קרוב מאוד לנבואה בשכלו.

אריסטו, פילוסוף יווני,

מפורסם מאוד,

אבל אריסטו, כשתפסו אותו בקלגל,

שאלו אותו, איך זה אריסטו עושה דברים כאלה?

אמר להם, עכשיו אני לא אריסטו.

יש אריסטו הפילוסוף,

יש אריסטו הבהמו.

עכשיו אני בהמו.

אחרי שאני אגמור את המעשים, אני אחזור להיות הפילוסוף.

זה לא מתחבר ביחד אצלהם. חיים לחוד ושכל לחוד.

התורה מחייבת תורת חיים.

אין.

מה שאתה לומד זה החיים.

אין זה לחוד וזה לחוד.

הולכים לשיעור תורה ואחר כך עושים דברים אחרים.

תורת חיים קיים חיינו ואורך ימינו.

צדיק באמונתו יחיה.

צריך לחיות את מה שאתה מאמין בו, לא משהו אחר.

אל תהיה אריסטו.

זאת אומרת, התורה מחנכת אותנו שאנחנו צריכים לדעת, להכיר ולקיים,

לחיות ולעשות.

לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, זה מה שצריך לעשות.

בואו נראה איך מתמודד אברהם אבינו עם הניסיון הראשון שלו.

כשהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו,

לך לך מארצך וממונתך ומבית אביך, אומר רשי, לאן הוא הולך?

להנאתך ולטובתך. לך לך.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, ההליכה הזאת שאני מצווה אותך ללכת היא לך,

להנאתך ולטובתך.

מה מבטיח לו הקדוש ברוך הוא?

מבטיח לו שהוא זוכה לבנים.

נוהל לו בנים, אתה זוכה לבנים.

אני אודיע את טבעך בעולם, כל העולם יכיר את אברהם אבינו עד שיקראו לך נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

והקדוש ברוך הוא מבטיח לו עושר גדול

ואומר לו לך לך.

אז קודם תיארתי את זה, אומרים לבן אדם, סע, סע.

ולא אומרים לו לאן?

מי מוכן מאיתנו לנסוע כל כך הרבה ימים בלי שיגידו לו לאן?

אבל אברהם אבינו הודיעו שזה להנאתך ולטובתך.

אם היו אומרים לנו, סע,

כשתעצור במקום שאני אגיד לך, תמצא

חמש מיליון דולר,

ובן צדיק

בכל העולם ישמע עליך,

לא היינו שואלים מתי לעצור.

מפחדים להרים טלפון שלא יבטלו את העסקה.

נוסעים, דורי דורי החממה,

עד שנקבל טלפון.

כן, נחפש את המטמון

כל הזמן.

אז מה החוכמה?

מה הניסיון של אברהם אבינו אם מבטיחים לו עושר?

זה לא חמש מיליון דולר.

ביר גייטס קטן ליד אברהם אבינו.

ואברהם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב, כבד.

איך אומרים, זה כבד.

רואים אותו עם מרצדס? זה כבד.

הוא לא כבד, המרצדס כבד.

אבל אברהם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב.

עשיר אדיר הוא נהיה.

אבל לפני כן,

כשהוא הגיע לארץ, הוא לא ראה את המטמון, היה צריך לרדת למצרים כי היה רעב.

מה לעשות, לא צלצלו אליו.

אמרו לו, הלו, החמש מיליון שם.

אבל מה החוכמה בניסיון כזה שמבטיחים לאדם פרסים גדולים כאלה? מה הניסיון?

אתם יודעים מה היה הניסיון?

האם אברהם אבינו ילך

וייסע מחמת ההנאה שממתינה לו או מחמת הציווי שאמרו לו?

זה הניסיון.

מה הוא רואה בעיניים כשהוא נוסע?

הוא רואה את הכסף, העושר, הבנים,

הכבוד,

או שהוא רואה את הציווי הפשוט, אמרו לי, שא נוסע.

הוא עמד בניסיון,

הוא לא נסע בשביל הכסף.

כשהוא הגיע לארץ ישראל, לארץ כנען,

היה רעב.

אז הוא היה צריך לשאול, הלו, איפה? אפילו דמנציה לא קיבלתי.

שום דבר, ירד למצרים. יש רעב, יורדים למצרים.

הוא לא הלך בשביל זה.

זה הניסיון שהוא עמד בו.

נקי כפיים, אין לו שום מחשבות. השם אמר, מה אכפת לי מה?

השם רוצה שאני אסע?

אני אסע.

הינני. כל פעם שהשם קורא לו, הוא אומר, הינני.

מוכן ומזומן.

יש אבא, יש בן,

קורא לו, אומר לו, הינני.

יש פה הורים.

מישהו יכול להגיד לי שהבן שלו פעם אחת הוא קרא לו, אמר לו, הינני?

אמר לו, אינני.

יוסי. יוסי, אהה.

כמו פרה. אההה.

אם הוא עונה,

יש כאלה לא עונים עד פעמיים-שלוש.

מה את רוצה?

תבואי.

אההה, איזה משא ומתן כקריאה.

לא צריך.

כל קריאה, קריעת ים זוף.

ואברהם אבינו, הנני.

עומד בניסיון אברהם אבינו.

לך לך זה הראשון.

אתם יודעים, יש מצווה,

יש מצווה לצום בעשירי, בתשרי, זה יום כיפור.

ויש מצווה לאכול בתשיעי, בתשרי,

זה מצווה לאכול.

ומי שאוכל ביום תשיעי,

נחשב לו כאילו צם יומיים.

איך יכול להיות?

צמים ואוכלים זה אותו דבר.

איך מקבל?

כאילו צם פעמיים, כאילו צם פעמיים.

לצום לשם שמיים זה לא בעיה. לצום לשם שמיים לא בעיה.

בשביל מה הוא צם? לתענוג?

בטח שהוא לא צם תענוג. אם צמים זה רק לשם שמיים.

אם השמיים לא היו אומרים לצום, מי היה צם?

זה לשם שמיים.

אבל לאכול לשם שמיים, מי יכול?

נראה אותך תאכל,

לא בגלל ההנאה והטעם,

אלא בגלל הציווי כמו שאתה צם.

נראה אם אתה יכול.

זה אכילה לשם שמיים, וזה יותר קשה מלצום.

ולכן מי שאוכל בתשיעי

לשם שמיים, כאילו צם יומיים.

אני מקיים את ציוויו יתברך בגלל שהוא המצווה.

כשהגאון המפורסם רבי אייזק מסלונים חיפש חתן לביתו,

נסע לישיבת וולוז'ין.

שם

היו תלמידים מובחרים והוא הקשה להם קושייה.

קושייה חמורה.

והוא הכריז, מי שיתרץ את הקושייה הזאת יזכה להיות חתן לביתי.

להיות חתן של צדיק גדול כזה,

מי לא חפץ, מי לא רוצה.

כל הבחורים הטובים ניסו לתרץ את הקושייה,

אף אחד לא הצליח.

ניסו, ניסו, דחה את כל התירוצים.

בבוקר יצטרך כבר לעזוב לאחר השינה את המקום.

אמר לעגלון שלו, סע

וייסע.

והנה, אחרי מאות מטרים,

הוא רואה בחור אחד שרץ,

רץ אחרי העגלה, מנפנף.

שמח הצדיק ואמר לעגלון, עצור.

הנה, אחד הבחורים, בוודאי יש לו תירוץ.

מגיע הבחור, אומר לו, מה התירוץ?

אומר לו, אין לי תירוץ.

אומר לו, אז למה אתה רץ אחריי?

אמר לו, הרב

הקשה קושייה

והשאיר אותנו בלי התירוץ.

ואני רוצה לדעת מה התירוץ, מה התשובה?

אמר לו, אתה תהיה החתן לביתי.

אתה לא רצת אחריי בשביל השכר, בשביל ביתי,

אלא בגלל האמת,

לדעת מה התירוץ לקושייה. אתה חיפשת את האמת ולא את הבת.

אתה ראוי להיות החתן שלי.

אברהם אבינו רץ אחרי התירוץ,

ארבעים שנה.

מגיל שלוש שאל שאלה, היה לו קושייה?

ועד גיל ארבעים הוא רץ עד שהוא מצא את התירוץ.

לכן הוא זכה להיות אברהם אבינו.

נו, כמה מכם אתם מכירים שמחפשים תירוץ לקושייה כל כך הרבה זמן?

מכל מקום, אני הגעתי לגדרה הערב לנסות

להשיב

תשובות

לאלה שיש להם שאלות,

מאי רצון שזה יהיה לתועלת

ושנזכה כולנו להיות כמו אברהם אבינו.

שאלה ראשונה למי שיש שאלות, אני מבקש, ולא ברכות.

אפשר להעביר למיקרופון? בבקשה.

קודם כל אציין שאני מאוד מעריצה גדולה שלך.

יש לי הרבה קלטות שלך ואני רואה אותך הרבה.

שני שאלות, ואחר כך אני רוצה לקחת משהו על עצמי לזיכוי הרבים.

שאלה ראשונה,

בתפילת שחרית יש את פיתום הקטורת.

אני יודעת שיש לזה סוד גדול וסגולות,

אם אפשר לפרט.

ושאלה שנייה,

מדוע לרוצח בכוונה תחילה יש זכאות למצוות ברו ורבו?

פיתום הקטורת זה סגולה גדולה מאוד, זה נכון. אי אפשר להיכנס לכוונות הדברים כי הם דברים עמוקים,

אבל זה אחד מהסודות שגילה מלאך המוות למשה רבנו כשעלה למרום, ונטלנו את הרז הזה של פיתום הקטורת שהוא עוצר את המגפה.

ואכן אהרון,

שעבר בין המתים, עצר את המגפה בזכות

פיתום הקטורת.

גם אני פעם נזדקקתי לדבר זה, היה קרוב משפחה שהיה לו מחלה קשה מאוד,

וקראתי בספרים קדושים שאם מקיפים אותו מארבעה צדדים ואומרים את פיתום הקטורת, זה סגולה לעצור את המגפה,

ואכן זה הועיל לו למשך שנתיים שהוא המשיך לחיות

אחרי שהיה לו סרטן בלבלב במצב קשה ביותר.

מכל מקום,

זה לעניין זה. לעניין שני,

מה הזכות של אדם שרצח במזיד, אמרת,

להוליד ילדים?

יש עוד עבירות חמורות מאוד, כמו מחלל שבת,

שזה יותר חמור מרוצח,

ואף על פי כן הוא מוליד ילדים.

יותר מזה, גם מי שמוליד בן ממזר,

והוא הולך להוליד בן ממזר,

אז הוא מחייב את הקדוש ברוך הוא כביכול גם לתת נשמה לממזר.

ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא לא שולל את בחירתו של הרשע לעשות עבירות,

ולא שולל ממנו את האפשרות להמשיך לתפקד בחייו.

עד שמחליט הקדוש ברוך הוא לענוש אותו, כפי החשבון הידוע לו,

בצירוף החשבון של כל הסובבים אותו.

יש לי עוד משהו שאני רוצה לקחת לזיכוי הרבים.

השם שלי זה לוי אפרת נורמה דיאמנטינה בת עליזה ליזה.

משהו קצר מאוד.

אני יודעת שיש מצווה מאוד גדולה וחשובה בקשר לנטילת ידיים.

יש בעיה עם זה במקומות ציבוריים שאין נטלן,

מאחר שהוא לא מחובר עם שרשרת מברזל.

אני רוצה לקחת לעצמי לנסות לחלק בארץ כמה שאני יכולה,

בבתי חולים, קופת חולים,

מוסדות ציבוריים כמו ביטוח לאומי,

משרד הפנים, גנים ציבוריים,

לחבר בעצמי נטלן עם שרשרת למען זיכוי רבים ובלי נדר.

צריך ליטול רשות מהמקומות האלה. כן, אני יודעת.

השם שלי זה לוי אפרת נורמה. לא צריך, אני אומר לך. לרפואה

שלמה ולנסים.

אמן. שכל הקהל יבוא להתחזק.

רפואה שלמה ו... ניסים.

ניסים.

בעזרת השם ישועות.

השם שלי, השם שלי, תגידי לו. לא צריך, ברכתי אותך.

מצולם גם.

אבל הקהל לא אמר אמן.

אני מבקש להגיד אמן.

עוד פעם, רפואה שלמה וישועות.

תודה.

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב,

שנייה.

יש לי אחות בת 12 שמגיל שלוש הפסיקה לדבר.

וזה נורא קשה למשפחה.

יש לה פיגור, כאילו.

מה אני יכול לעשות שילדה תחזור לדבר? למה זה יהיה חשוב לכולם?

ברור. מה ש... מה... מאיזה גיל אתה אומר? שלוש? שלוש. ומה אומרים הרופאים?

שאין תקווה שיש לה פיגור. למה אין תקווה, הם אומרים? היא פחדה.

היא קיבלה פחד, משהו כזה.

פחד?

כן. מפחד. כן, משהו כזה. כלום, היא לא מוציאה שום הגה?

כלום.

היא רק עם הידיים שלה. וקולות גם לא?

קולות כן.

קולות כן, אבל...

הברות לא?

לא. נגיד היא רוצה משהו,

אז היא עושה עם הידיים שלה ומצביעה.

זה מה שהיא הכי הרבה יכולה לעשות.

אהה.

בת 12 היום. כן.

אתה בצבא? כן. סדיר?

כן.

כמה שעות אתה שם?

אה...

מה הכוונה, כאילו? אתה שמונה שעות, אתה כל היום, אתה כל הלילה. כן. כאילו משמונה בבוקר עד חמש.

ואחרי זה אתה פנוי? כן. יש בית מדרש, בית כנסת? כן.

אתה יכול ללמוד שעתיים ביום? כן. בתענית דיבור? כן. שלושה חודשים? כן. בעזרת השם, מה שמה?

רעות.

מה אני ביקשתי ממך, אתה זוכר?

שעתיים כל יום ללמוד תורה במשך שלושה חודשים.

שכחת את העיקר. תענית.

תענית דיבור. תענית דיבור. לא לדבר, רק ללמוד לקרוא,

ולא לדבר עם אף אחד בשעתיים האלה רצוף.

מה שמה? רעות.

רעות בת?

אתי.

אתי או אסתר? אסתר. רעות בת אסתר, השם ישלח לה רפואה שלמה, בתוך שאר חולה עמו ישראל, מהרה. תודה.

אני מבקש שאלות לא כאלה כרגע, שאלות כאלה אחר כך, אבל שאלות.

יש לך שאלה ממש?

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול, כולם מכירים את סיפור יציאת מצרים?

יש את עשרת המכות, ורציתי לדעת, כן,

למה המצרים קיבלו את עשר המכות, ולמה הם לא,

כאילו, המשיכו להשתחוות לפסלים ולא האמינו באל אחד ויחיד.

זה מה שרציתי לדעת.

חשבתי שאתה רוצה להגיד למה הם קיבלו רק עשר מכות.

אבל מכל מקום, הם לא יכלו להשתחוות ביותר לפסלים כי הם טבעו בים.

אז אני לא יודע מה קרה אחרי זה, אבל הם טבעו, אכלו אותם הדגים.

אבל נשארו כמה, שכאילו... לא נשארו מהמצרים,

נשארו מצריות.

אבל זה לא רק הם. תשאל למה האנשים שהכירו, כמו נבוכדנצר הרשע,

שהכיר את הקדוש ברוך הוא ושיבח אותו בשבחים גדולים,

למה הוא המשיך להשתחוות?

ולמה אחרים?

ולמה, לצערנו, להבדיל, יש יהודים פה בינינו שיודעים שיש אלוקים חיים,

ואף על פי כן הם משתחווים לכסף ולזהב?

למה?

יש ויש. מה יש ויש? תבואו רואים את האמת.

אתה רואה?

ברוך השם.

אתה שומר תורה או מצוון?

משתדל.

למה רק משתדל?

שומר, שומר. שומר שבת, מניח תפילין.

ומה, לא שומר?

מה, לא שומר? אתה לא דתי כמוני. אני לא... הדבר היחיד שאני לא עושה זה, אני לא לומד תורה,

כי אין באפשרותי קריירה.

למה? מה אתה עושה?

עובד כל היום. גם אני, גם אני.

מה הבעיה לעבוד? אשריך, אשריך, עבודת קודש. נכון, גם אתה יכול.

אבל תגיד לי, מתי אתה מסיים את העבודה?

חמש, שש. אוהו, מוקדם.

תראה עד איזה שעה אני עובד.

אני רק מתחיל את העבודה.

אז מה הבעיה? אתה לא יכול ללמוד?

בעזרת השם, אני מקווה שאני אוכל. אני מקבל עליך?

אני מקבל עליי, כן. יפה.

רגע, רגע.

ציצית, אתה גם מוכן לשים עליך?

יש לך?

שחפץ. יפה מאוד, יפה מאוד, אשריך.

ורציתי להוסיף עוד משהו קטן. כן?

סיפור של השגחה פרטית.

מגיע לך. אני לא הסתובבתי עם ציצית ולא זה.

הלכתי ברחוב לפני כמה ימים, משהו כזה.

פגשו אותי איזה חבורה של ערבים,

והם שתו ככה וודקה וזה.

התחילו לקלל אותי. אמרתי לו, נורא אותי עם כיפה וזה.

התחילו לקלל אותי, אמרתי לו, נורא, אני כאילו, נעביר.

לא, אין צורך להתייחס אליהם.

ולאחר מכן הם באו, באו לתקוף אותי.

הצטרכתי להגן על עצמי.

וחמשתם, ממש, חמש אנשים עם סכינים.

ממש.

סכינים קפצו עליי,

ויצאתי, אני, בזכות הציצית שאני שם עליי,

יצאתי אפילו בלי שריטה.

הסכין פגע בי והחליקה,

ממש החליקה. ראיתי אותה,

עומדת להיכנס, והחליקה בדיוק ברגע שהיא נגעה בי.

ובזה אני מודה לבורא עולם.

תודה רבה. תשמעו לעד.

תודה רבה.

כן, רק רגע, תן לו שמה.

לכל דבר בעולם יש בריאה.

כאילו, יש בורא שברא כל דבר שקיים פה בעולם.

כאילו, נניח ואלוהים ברא את העולם,

כי אני אישית לא מאמין בו, אבל הוא ברא את העולם, בסדר. מי ברא אותו?

מאיפה הוא נוצר?

זהו.

יש לי עוד כמה שאלות בהמשך.

או, זה טוב.

רגע, רגע, חכה, חכה.

אתה יודע, הרב לסרי מספר,

כשהוא פעם הגיע לחוג בית

והייתה אחת

צפונבונית כזאת ששאלה אותו, תגיד לי, איך זה כאילו, כאילו, איך זה,

כאילו, כאילו, ככה התחילה עם כאילו, כאילו, כל דבר כאילו.

אז לאט לאט הוא שכנע אותה כל מיני דברים,

אז היא אמרה לו, תגיד לי, איך זה כאילו מברכים על שתייה כאילו ששותים וזה? אז הוא אמר לה, תשמע,

אני לא יכול להגיד לך.

אז היא אמרה לו, למה?

הוא אמר לה, תתחילי להגיד, ברוך אתה השם, כאילו,

כאילו שהכול יאהב דברו, כאילו, כאילו.

זה כל הקטע, שאני לא, אני לא בא בלעג,

בגלל זה אני אומר... אתה מאה אחוז, אסור לצחוק.

אני, לא, חס וחלילה. חלאס, די. בגלל זה אמרתי נניח, אם אני... לא, נניח, אם היית אומר נניח, הייתי מספר על נניח.

אבל בסדר, נניח לזה, רגע.

כאילו, נו.

עכשיו,

תשמע טוב, אתה נברא, נכון?

אם מישהו היה לפניך שברא אותך, זה נכון?

לא צריך הוכחה שהיה מישהו שברא אותך, נכון? אפילו אם אתה לא מכיר אותו. אבא שלי.

אבל אפילו אם אתה לא מכיר אותו, אם אתה יתום,

אז אתה...

ברור לך שנבראת על ידי מישהו שקדם לך, נכון?

נכון?

אין לך שאלה עליו.

מאיפה הוא בא?

יש לך שאלה מאיפה הוא בא?

מהמשכיות, מפה ורבו. מה זה אכפת לך? ואם הוא לא בא מהמשכיות?

אבל ברור שאתה נברא ממישהו שברא אותך, זה נכון?

כן.

לא אכפת לך אם אתה מכיר את הסבא.

אתה מכיר את הסבא?

בטח. ואת אבא של הסבא?

לא, לא נראה לי. בטח שלא.

רגע, אז אם אני לא יודע להסביר מי זה אבא של הסבא... לא, היא הייתה לו של סבתא שלי, כן, הכרתי. הבנתי.

ואת אבא שלו?

ואת אבא שלו?

לא, מה פתאום?

בטח שמה פתאום.

אבל יכול להיות שלא היה לך כזה?

מה, אבא של הסבא? כן. יש תמונות.

לא, אם אין תמונות.

אז לא, לא יודע, אני לא מכיר.

לא, אבל אם אתה לא מכיר ואין תמונות, אז יכול להיות שלא היה?

סבתא שלי מכירה אותו, והיא סיפרה עליו.

הבנתי.

ברוך השם שיש לך משפחה שזוכרת.

אבל אבא של סבתא שלך היה אבא של הסבא שלה.

מישהו זוכר אצלכם את אבא של הסבא שלה?

לא נראה לי.

לא נראה לי.

האם אנחנו צריכים להביא הוכחה שהיה אבא של הסבא של הסבתא שלך?

לא. או שזה ברור שהיה?

ברור שהיה.

ואם אנחנו לא יודעים ממה הוא בא וממי הוא בא, אז מה זה אומר, שהוא היה או לא היה? רגע, אתה יכול להוכיח פה שבן אדם לא בא מהמשכיות, כאילו מפה ורבו? הוא בא ככה?

בטח שאני יכול להוכיח.

תוכיח לי שמישהו פה?

אתה. לא במשכיות. אתה.

אין צילום של הלידה שלי, אבל נולדתי בקפלן. אני אראה לך. זה מה סיפרו לך.

אה? זה מה סיפרו לך.

אבל אני אסביר לך.

אתה נברא ויש מי שקדם לך,

יש מי שקדם לך וכן הלאה, נכון?

עד ראשון הנבראים, נכון? מוכרח שיהיה ראשון הנבראים?

כן, היה את אדם וחוה.

נכון.

עכשיו, אותם מי ברא?

אותם ברא הקדוש ברוך הוא.

מוכרח שמישהו ברא אותם, נכון?

מי?

הקדוש ברוך הוא.

בסדר, זה מה שאמרת. זה ברור שאמרת. עד אליו. עד אליו. מי ברא אותו? או.

אם היה מישהו שברא אותו, מה הוא היה?

אבא של האלוהים, כאילו.

אם מישהו ברא אותו,

אם מישהו ברא אותו,

הוא היה הבן של זה שברא אותו, היה נברא.

אז מה, אתה רוצה להגיד שמה, כאילו,

איך אני אסביר לך את זה? אני אסביר לך. אלוהים בא ככה, דבר נוצר. הוא לא בא, הוא לא נוצר.

אם הוא בא, היה מישהו לפניו שהביא אותו.

אם הוא נוצר, היה מי שייצר אותו.

הבורא יתברך, לא ברא, הוא לא נברא והוא לא נוצר.

הוא קיים נצחי המציאות הבלעדית בעולמות.

מאיפה אתה יודע שאף אחד לא ברא אותו?

אני אסביר. כי אם מישהו ברא אותו היה נברא.

נכון? זה כתוב.

לא, לא, לא. בלי כתוב עכשיו. תשכח, אין תנ״ך.

אם היה מישהו שברא אותו, מה הוא היה? נברא כמוני, כמוך.

נכון? אנחנו נבראים? כן.

נברא מעיד על בורא?

כן.

אי אפשר שראשון הנבראים לא היה לו בורא,

כי אחרת מאיפה הוא נברא?

מוכרח שיהיה לו בורא?

מוכרח או לא מוכרח? כן.

אבל מוכרח גם שלבורא לא יהיה בורא, כי אם יהיה לבורא בורא, מה הוא יהיה?

נברא. בסדר, הוא לא בורא. רגע, רגע, רגע.

אפשר שיהיה רק נבראים

בלי בורא? חייב להיות בורא.

תודה.

יכול להיות בורא,

יכול להיות בורא שהוא גם נברא?

לא. אבא שלי הוא ברא אותי, הוא נברא אותך. יכול להיות בורא ראשון.

נו. יכול להיות בורא ראשון שהוא גם נברא?

לא, זה לא, אבל... למה זה לא?

מה למה זה לא? כי אז יהיו נבראים בלי בורא. אבל אני לא מאמין בקטע שכאילו אלוהים בא ככה לבד. הוא לא בא. הוא לא בא, הוא היה. אסור לך להאמין שהוא בא.

הוא לא בא. הוא היה. הוא קיים נצחי.

עוד פעם.

הוא, הלו,

הוא, הלו,

הלו,

הוא המציאות הנצחית. עד פה האמנת?

לא, לא הבנתי כלום. כלום. כלום ממה שאמרת.

רגע, מה השם שלך? אלון, אתה פשוט לא עונה לי על השאלה. ודאי שלא, כל הזמן. מה השם שלך? נתנאל. נתנאל.

יש לך שכל?

כן, ואני משתמש בו. תראה לי.

תביא סכין.

ומה אני אראה? מוח.

זה לא שכל.

הוא בפנים.

אמרת, השכל בפנים?

יש מישהו שראה שכל?

זה הגדלה שכאילו...

כאילו, עוד פעם. לא מדען, אבל... כן.

עם הזמן אתה נולד, אתה נולד, אתה לא יודע שום דבר. אתה לומד מאנשים, מבוגרים. שכל, מה זה שכל?

איפה זה שכל?

אתה יודע?

אני כן. איפה זה? תכף אני אגיד לך, אבל אם אני אגלה, אתה תדע.

עוד פעם, איפה זה שכל?

אמרנו, חותכים את המוח. מה מוצאים? מוח.

עוד פעם, מוח.

וכל מיני... וכל מיני גרפש.

שכל, מה זה שכל?

שכל.

חשבתי שיש לך, אמרת שיש לך.

מה זה שכל?

זה ידיעות שיש לך בראש.

אתה יודע שזה ככה, וזה ככה, וזה הולך ככה, ו...

מי שיש לו יותר ידיעות, יש לו יותר שכל?

מן הסתם.

ומי שלא יודע הרבה, אין לו שכל?

יש לו, רק שהוא לא משתמש בו, לא פיתח אותו, או שהוא...

אילג או משהו. אתה מדבר על מחשב.

אני מדבר על שכל.

אתה עוד פעם, אתה לא עונה לי על השאלה.

אני עונה.

ממש לא. מה זה שכל?

לא יודע.

החילונים קוראים לזה עוד שם, אינטליגנציה.

איפה זה?

במחשב.

בג'וק.

בג'וק.

תשמע רגע, מתוק.

עוד פעם.

מאיפה בא השכל?

מזה שאתה לומד כל יום דבר חדש.

רגע, השכל היה קודם, או הידיעה באה קודם?

קודם הידיעה, ואחרי זה התחלת? כאילו קיבלת את הידיעה הראשונה, ואז...

באה הידיעה, לאן היא באה?

אנא ערף, לראש.

באה הידיעה, אתה אומר, לשכל, לא?

מי קולט את הידיעה?

השכל.

מאיפה בא השכל לפני הידיעה?

זה כמו קופסה ריקה, בסדר?

שמת בדבר, הדבר הזה בא לקופסה, ומהרגע זה מתחילה להתמרות. נכון. שואל שאלה.

זה הקופסה שלך. נכון.

מי קולט אבל? השכל.

נכון.

מאיפה בא השכל לקופסה שלך?

הוא נברא.

מה זה איך הוא בא? הוא שם. אתה יכול להראות לי אותו ככה שאני ארס... לא. אה, אין? אי אפשר לראות שכל?

לא נראה לי. אז מי יכול לשים מה שלא רואים בתוך קופסה שקולט את הידיעות?

מישהו.

מה זה מישהו? אבא... הבן אדם שברא את העולם.

לא, לא בן אדם. הבן אדם שברא את העולם. לא בן אדם זה משהו רוחני שברא את העולם.

אם הוא יכול לברוס שכל,

כשהשכל הזה הוא רוחני ולא גשמי,

כן?

אז הוא גם יכול להיות רוחני ולא גשמי.

נכון.

נכון? אני מאמין שיש דבר בעולם שברא את העולם. תודה. רוחני או גשמי? לא, רוחני. רוחני.

רוחני תופס מקום או לא? אני לא מאמין שבן אדם יכול ליצור מערכת כוכבים וכל הדברים האלה. שמעתי.

תופס מקום רוחני או לא תופס?

לא נראה לי.

לא נראה.

אז אם זה לא תופס מקום,

למה אתה רוצה לברוא אותו?

אני רוצה לברוא אותו. כן, אמרת מאיפה הוא בא.

אני שואל מאיפה הוא בא. הוא לא בא, הוא נמצא, רוחני נמצא. בסדר, אבל מאיפה? מה זה מאיפה? למה הוא ככה פתאום בא באוויר בואו? הוא לא בא, הוא קיים.

בסדר, הוא קיים, אבל היה אמור להיות לו התחלה מאיפה שהוא... הוא לא ישב למעלה בשמיים. מאיפה בא לך השכל? הוא לא ישב שם בשמיים, ויום אחד היה לו... נחזור. מאיפה בא לך השכל?

אימא שלך ואבא שלך לא הכניסו לך שכל,

הכניסו שכל,

לא הכניסו שכל.

מאיפה בא השכל?

מהרוחני אמרת?

כן. הרוחני שכל.

הרוחני שכל.

אוקיי, אמרת... תופס מקום או לא?

לא. לא.

אז מה הבעיה? הוא נמצא.

הוא נמצא שם, זה כן, אני אומר לך. לא שם.

הוא נמצא. הוא נמצא. אתה שם.

עוד פעם, יש פה רוח. אתה לא נוגע בנקודה, עוד פעם. הנה, אני נוגע, תראה, כל מקום שאני נוגע.

זו הנקודה.

עכשיו תקשיב,

יש פה רוח.

כן. מאיפה באה רוח?

דרך החלון.

דרך החלון.

ולפני שהגיעה לחלון, מאיפה היא באה רוח? בחוץ. בחוץ. איפה זה בחוץ?

כל כדור הארץ. מה? רק כדור הארץ?

ביקום, בכל היקום. בכל היקום מלא רוח אוויר? חמצן?

לא, לא חמצן.

אז מה?

סוגים.

סוגים.

סוגים.

חלל. יש חלל? כן.

כל העולם היקום חלל?

מאיפה הוא בא?

מישהו ברא אותו.

רגע, רגע. מישהו ברא את החלל?

כל היקום, את כל מה שקורה סביבנו. את היקום, את החלל. חלל. יש חלל.

חלל הריק?

הביאו אותו מאיזשהו מקום, את החלל?

הוא היה.

הוא היה,

אה, זה יכול להיות. עוד פעם אני מסביר לך. רגע, לא הביאו אותו.

הוא היה,

הוא הווה,

והוא יהיה הקדוש ברוך הוא.

לא זיהנו, אנחנו עדיין באותה שאלה. בשכל.

לא, לא בשכל.

אז מה? אתה פשוט מאוד הופך את זה קצת ללעג. למה? ממש לא. לא, עוד פעם. אני שואל, באתי לפה במטרה לשאול אותך שאלה בשביל לקבל תשובה. נתחיל מחדש. אוקיי.

אתה נברא? אם אפשר, קצת פחות בהלצה.

אוקיי, אתה נברא? כן.

ואבא שלך נברא? אוקיי. עד ראשון הנבראים? נכון. ראשון הנבראים חייב להיות לא בורא?

נכון. חייב להיות לא בורא?

מישהו ברא את אדם וחווה, לא? חייב להיות לו בורא. כן? גם בלי אדם וחווה, חייב לראשון להיות בורא?

לא משנה, איקס, חייב להיות בורא?

כן, כן. כן? חייב להיות בורא. הוא חייב להיות בורא. חייב, הוא אמור לבוא מאיזשהו מקום. לא, זה אתה מכניס מילים.

חייב להיות רק בורא. למה מכניס? מה, אתה מאמין בדבר... מי אמר שצריך לבוא? הוא לא צריך לבוא, הוא היה, בסדר, הוא היה. שואל אותך שאלה. איך, מה, הוא סתם, כאילו...

הלו, הלו, הלו, הלו, הלו, עוד פעם.

לנברא הראשון יש בורא?

אני מאמין שהוא אמור לקיים משהו. עזוב אדם הראשון, עזוב. לא, לא, לא, אני מדבר איתך על אלוקים עכשיו. אין אלוקים, עזוב הכל. אוקיי. נברא ראשון, חייב להיות לו בורא, לא משנה מי זה. כן? חייב.

שואל אותך שאלה?

הבורא הזה לא יכול להיות נברא.

למה הוא לא יכול להיות נברא?

למה לא? כי אם כולם יהיו נבראים לא יהיה בורא, אז איך נמצאו הנבראים?

אנחנו הנבראים.

אבל מי יוצר את כל הנבראים? מישהו שהתחיל אותם, נכון? נכון.

זה שהתחיל אותם לא יכול להיות כמוהם, כי אז היינו שואלים, אז מי יצר אותו? בסוף נגיע לאחד שברא את כל הנבראים, נכון? עוד פעם. כן או לא? כן, אבל אתה לא מגיע... כן או לא? כן, אבל אתה לא מקסים... עכשיו, לא מעניין אותי כלום.

מעניין אותי דבר אחד, לנבראים יש בורא,

ולבורא לא יכול להיות בורא.

זה הבנת? העולם הזה לא בסתם.

העולם הזה נוצר ממשהו.

לבורא יש בורא, עוד פעם, לבורא יש בורא? כן. אם יש לבורא בורא מה הוא?

נברא.

יכול להיות נבראים בלי בורא?

לא.

לא.

מוכרח שיהיה בורא?

כן. שאין לו בורא?

כן.

כי אחרת מה יהיו? רק נבראים בלי בוראים. יופי.

אז הבנת שחייב להיות בורא, נכון?

אם חייב להיות בורא,

אז קודם כל יש בורא לכל הנבראים, בסדר?

עוד פעם. רגע.

אתה מוגבל?

חס וחלילה. בטח, מה, אתה לא מוגבל? לא.

מה הגובה שלך?

1.83 מטר. למה לא יותר?

נעצרתי. כי אתה מוגבל.

עכשיו,

אני שואל אותך שאלה, השולחן הזה מוגבל?

מוגבל. יש לו גבול. כן. האולם מוגבל? כן. כדור הארץ מוגבל?

כדור הארץ כן, אבל היקום לא. היקום גם מוגבל.

יש לו... אתה יכול להגיע לסוף?

כן.

נעשה.

אני לא צריך, אתה.

אני לא רוצה להגיע לסוף. גם אני לא. עכשיו,

העולם מוגבל.

שים לב,

אני אסביר לך למה הוא מוגבל.

אתה רואה את האולם הזה?

יש לו נפח?

הנפח הזה מוגבל?

כן. בקירות, נכון?

וגם אם לא יהיו קירות הוא יהיה מוגבל. אתה יודע למה?

בניינים מסביב. לא, בגלל שהשולחן תופס חלק מן הנפח, אז הוא מגביל את הנפח.

כל מה שנמצא בתוך החלל מגביל את הנפח גם.

הבנת?

אז זה מוגבל.

נכון. אז מישהו הגביל את הנפח הזה.

מי שהגביל את הכול,

לא יכול להיות מוגבל.

כי מי שהגביל את הכול, הוא ברא את הכול והגביל את הכול.

עכשיו, אם הוא יהיה מוגבל,

אז סימן שמישהו הגביל אותו לפניו.

ואם מישהו הגביל אותו לפניו, זה צריך להיות מי שגדול ממנו וברא את כולם, כולל אותו, נכון?

נכון. והוא לא יכול להיות מוגבל. כי אם נגיד שגם ההוא מוגבל,

אז יש מישהו שהגביל אותו. מוכרח להיות מישהו שברא את הכול ואינו מוגבל.

כי אם הוא מוגבל,

מישהו הגביל אותו שקדם לו, הבנת? נכון, הוא לא מוגבל. אז הוא לא מוגבל, אז לא מאיפה הוא בא. אתה לא עונה לי על התשובה, אבל. לא, אין מאיפה הוא בא.

זה מה שאני שואל אותך, מאיפה הוא בא? כן, אין מאיפה הוא בא. מה זה מאיפה הוא בא? הוא לא מוגבל.

הוא ממלא, ממלא, אז זה מה שאני שואל אותך, מה הוא? אני אסביר. היה ככה? לא, אני אסביר. זהו. הוא ממלא כל עלמין. תסתכל אליי, אתה כל פעם מסתכל הצידה, מחפש סיוע.

עוד פעם, הוא ממלא... לא סיוע,

אתה מצחיק אותם. הבנתי.

הוא ממלא כל עלמין, ממלא.

הוא המקום ברוחו.

הוא מקומו של העולם,

ואין העולם מקומו.

כל העולמות, כל הגלקסיות, הכול נמצאים בו.

הוא המציאות היחידה.

כל השאר זה נבראים שיכולים להתאייד בן רגע.

הוא רק המציאות היחידה, המוחלטת, הקיימת, הנצחית.

הוא לא מוגבל, לא נפח, לא מסה, לא.

כמו שאתה מבין שיש שכל,

כמו שאתה מבין שיש חלל,

ככה תנסה לצייר לך, אם אפשר בכלל,

בשביל שאתה תבין שזה לא חותכים מוח ומוצאים שכל.

אין דבר כזה. מי שאומר ככה, אין לו שכל.

דע,

יש בורא שברא את הבריאה, אינו מוגבל.

עוד דבר, הוא הכול יכול.

הוא הכול... אם הוא ברא עולם, הוא הכול יכול.

ודאי, שאם הוא לא, הכול יכול. בדיוק זהו. הנה, כבר התחלת להבין.

זה אני הבנתי עוד לפני שבאתי לפה. אבל הוא לא בא.

הוא לא בא, הוא קיים.

הוא קיים.

הוא קיים. אדון עולם אשר מלאך בטרם כל יציר נברא.

הבנת את זה?

הבנתי. הבנתי את זה שאלוקים ברא את העולם. והוא לא נברא. הוא לא נברא. הוא בורא והוא לא מוגבל. הוא לא מוגבל. הוא לא בא משום מקום כי הוא קיים. הוא קיים, הוא היה. אבל איך הוא היה? איך? מה, באוויר. אם תסגור את המוח, השכל ייתפס.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. הוא היה, נכון? הוא תמיד. הוא תמיד היה. הוא נצחי.

מה הוא צריך את כל העולם הזה על הראש שלו וכל ה... זה לא על הראש שלו, זה אני... שהוא החליט לברוא עולם. למה הוא החליט לברוא עולם ולא משהו אחר? זה לא על הראש שלו, זה ברגליים.

איך הוא החליט לברוא כאילו כמה עמים ולברוא את זה ולברוא את זה ולברוא כל הדברים האלה? בשביל זה צריך ללמוד. מפרשת בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו מחושך על פני תהום.

משם תתחיל, תסיים סוף ספר דברים, תדע הכל.

אבל צריך שיעורים, לשבת ללמוד. למדתי הכל, מא' עד ת'. ראיתי. לא נכנסתי אולי למפרשים, אבל ללמוד הכל. למדתי בישיבה, ואני בא מבית דתי שיש לי איך לעמוד בישיבת שדרות,

ואנחנו הבית שאומרים שבת, רק אני לא.

לא רק זה, והיה לך סבא וסבתא של הסבא, וסבא וסבתא שעד היום מוכנים בית כנסת והכל ועזרת נשים ומה שאתה לא רוצה. ואתה עדיין מחפש את הקדוש ברוך הוא כמו אברהם אבינו, ועוד לא מצאת. בן כמה אתה? ועוד לא מצאתי ולא הבאת לי את התשובה. בן כמה אתה? בן 21 עוד מעט. יש לך עוד זמן עד גיל 40. אם תמשיך לחפש, אולי תמצא אותו. בהליכה או בריצה?

נראה לי שיהיה לך קשה קצת.

יש, עוד פעם, אני מחכה לתשובה שתגיד לי. הבינו, הבינו כולם, הבינו.

כן, מי עוד רוצה לשאול שאלה?

קלטת מספר 534, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 535,

שא, שא, חלק ב'.

שופר,

שופר, שופר.

יהדות חובקת עולם.

אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות,

או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677-777903-6777-777 או באתרי האינטרנט www.שופר.net

או www.שופר.news.net

שופר.

יהדות חובקת עולם.

אם ברצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677-777903-6777-777. או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net