דיסק שמע מס' 529-530: מאיפה יבוא הכסף?

- - - לא מוגה! - - - 

ומאיפה הגיע הכסף?

מאיפה הגיע הכסף?

מאיפה הגיע הכסף?

אתה גם, איך הגיע לקוסקולה? איך הגיע? עושים לך כבוד, כבוד הרב, אתה מגיע לתרצה בכל זאת. אבל למה? אם אני הייתי יושב פה, מישהו ייתן לי קולה? אבל לא. לא מתייצגים עליי בכלל. מי? עוד פעם. תודה, אח שלי. לא, כל אחד גדול בקוסקולה עכשיו. אין מצב כזה. אין מצב. רגע, רגע.

כמה אנשים מפה, את האמת, האמת, כמה אנשים מפה עובדים? שירימו את היד. אתה רואה?

בשביל זה הם לא קיבלו קולה.

ואלה שלא עובדים? רגע, הם אלה שלא עובדים?

אלה שלא עובדים. בוא נשאל אלה שלא עובדים. אלה שלא עובדים, שתו קודם.

מאיפה הגיע הגסף? הגסף.

אני לא עובד.

כבוד הרב, אתה עובד?

אני לא עובד. אני לא עובד.

כל אחד והעבודה שלו, כל אחד מתפרנס ממשהו.

נכון, אמרתי שלא. יפה, אז אתה צריך להתקף לאנשים דווקא כן לעבוד.

לא, אני לא מעס את הדוד.

בדרך כלל רוב האנשים צריכים לעבוד.

אני אמרתי לך, מי שרוצה להיות מקולל יבורך.

אבל אתה עובד.

אני לא עובד.

אתה לא נפגש.

אז אתה עובד. אבל לא עובד.

אתה עכשיו עובד. באתי לפה?

באת.

עינת את המכונית?

לא שלי.

קלטות מספר 529-530.

מאיפה יבוא הכסף?

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ונחמו וירוויח.

בפרשת השבוע הפסוק אומר

ויאמר השם אל משה הנני ממתיר לכם לחם מן השמיים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסינו

הילך בתורתי אם לא.

אז הפסוק אומר שהקדוש ברוך הוא המתיר

לחם מן השמיים,

מן יורד ארבעים שנה

יום-יום,

עומר לגולגולת,

מי שלקח יותר

לא העדיף,

מי שהמעיט לא החסיר.

כל אחת כמה שלקח זה היה בקצבה המתאימה בדיוק לפי כל ראש.

והשם אומר ולקטו דבר יום ביומו

למען אנסינו,

זה יהיה הניסיון, הילך בתורתי אם לא.

בדרך כלל, בן אדם,

אם יש לו אוכל רק להיום,

אז הוא מוטרד מאוד, מה יהיה מחר?

וחכמים אמרו,

מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר,

הרי זה מקטני המנה.

אדם כזה הוא מאמין קטן.

אם יש לו היום אוכל לשלוש סעודות והוא מודאג מה הוא יאכל מחר,

הוא מקטני המנה.

למה?

היום בני אדם, אם הוא לא רואה איך הוא גומר את החודש,

הוא בלחץ אטומי.

ואנשים עושים תקציב וחשבון שנתי.

אז איך מבקשים מהאדם שיסתפק במה שיש לו היום?

אלא

מאן די אהב חייה, יאהב מזונה.

מי שנותן

חיים הוא גם נותן מזון.

זאת אומרת,

אדם מודאג, מה הוא יאכל למחר?

יש לו פת בסלו והוא אומר מה אוכל למחר.

אז הוא מוטרד מה הוא יאכל מחר.

הוא לא מוטרד אם הוא יחיה מחר.

זה הוא בטוח שהוא יהיה.

וזה מאיפה אתה בטוח?

הרי מי שנותן חיים הוא נותן מזון.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה שתחיה והוא גוזר שתחיה,

אז ודאי שיהיה לך מזון, כי בלי מזון אי אפשר לחיות.

ואם הוא גוזר שלא תחיה,

גם אם יהיה לך פרישדר מלא, הוא ייקח אותך.

זה לא אומר,

המזון לא מחזיק אותך.

השם מחזיק אותך חי.

וחי בלי מזון אי אפשר, אז מה אתה מוטרד ממזון?

אז הקדוש ברוך הוא ניסה את עם ישראל 40 שנה כפול 365 יום,

הילך בתורתי אם לא.

עכשיו, שתבינו, הניסיון הוא קשה.

למה? כי הוא לא טבעי.

בדבר שהוא לא טבעי, הוא עלול להיפסק בכל רגע.

אם הטבעי יכול להיפסק בכל רגע, הכל שכן, מה שלא טבעי.

ואם יורד לחם מן השמיים,

זה לא טבעי.

ואם היום היה נס, מי אמר שמחר יהיה נס?

והם היו צריכים לחיות כל הזמן,

תחת העניין הזה של ביטחון בשם גמור.

אומר המדרש,

זה מה שאמר הפסוק, שלח לחמך על פני המים,

כי ברוב הימים תמצאנו.

כשקרא הקדוש ברוך הוא לאברהם,

אברהם אמר, הנני.

מה זה הנני?

מוכן ומזומן.

מוכן, זאת אומרת, דרוך

בכל רגע לקריאת השם.

ומזומן

לכל שליחות

ולכל עניין.

הביטוי הנני מוכן ומזומן.

היום אתה קורא למישהו,

אה,

מה?

אם הוא עונה.

יכול להיות שהוא לא יענה, הוא אוהב לשמוע פעם, פעמיים, שלוש.

ואחר כך הוא אומר, עוד רגע,

תכף.

הוא רוצה להחליט מתי הוא יבוא, איך הוא יבוא, למה לבוא.

חקירות ודרישות.

אתם מכירים אנשים שאומרים, הנני?

שמעתם פעם את המילה חוץ בתורה?

אין דבר כזה, הנני.

אברהם אבינו אמר לקדוש ברוך הוא,

הנני.

אפילו שהוא אמר לו לעקוד את הבן שלו, אמר לו, הנני.

מוכן ומזומן.

אמר לו השם,

חייך,

בו בלשון,

אני משלם שכר לבניך,

הנני.

אתה אמרת הנני?

גם אני אגיד הנני.

הנני ממתיר.

בלשון סמיכות זה הנני.

הנני ממתיר לכם לחם מן השמיים בזכות הנני

של אברהם אבינו.

ויש להתבונן,

מה השכר הזה לאברהם דווקא באופן זה?

הרי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

נו, אז אם הוא אמר לשון הנני,

אז הקדוש ברוך הוא מחזיר לו באותו לשון, אומר לו הנני?

לא, אלא מקופל במילה הנני משהו.

שעליו שילם הקדוש ברוך הוא כל כך הרבה.

לתת לבנים של אברהם אבינו לאכול ארבעים שנה

מן מן השמיים, זה גן עדן.

על מילה אחת, הנני?

אלא מה?

בשביל שאמר הנני, אמר לו השם, חייך, בו אני משלם שכר לבניך.

מה הקשר גם לפסוק שפתח המדרש ואמר, שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו?

מה זה קשור לממתיר לחם מן השמיים?

ועוד נאמר במדרש,

איני אומר לכם הנני,

אלא בזכות אברהם ויעקב שאמרו הנני.

אלה הן השאלות והעניין הוא פשוט באמת.

מהו הניסיון הכי גדול לאדם?

הניסיון הכי גדול של האדם זה ההתמסרות.

שאדם מתמסר באופן טוטאלי.

אדם שמתמסר לשם,

דהיינו מסירות נפש בכל מכל כל, בלי שאלות,

לא כמו הגויים.

למה יאמרו הגויים?

האם כל דבר למה?

ישראל אומרים, נעשה ונשמע.

מה זה משנה מה תגיד?

נעשה ונשמע.

אומר אברהם אבינו, אינני.

זה מסירות, התמסרות,

בלי חשבונות, בלי שכל,

בלי כלום.

זה הדבר הכי קשה.

זה קשה אפילו לפעם אחת כל שכן להתמיד בזה תמיד.

זה כמו עבדות.

עבד, אומרים לו, בוא, לא שואל שאלות. לך, תביא, מביא.

זה עבד.

אנחנו לא עבדים, אנחנו...

מה, אתה חושב שאני עבד?

ישר כל אחד מתגונן.

מה, אתה חושב שאני עבד?

יש גבול.

מה אתה נובח עליי כל היום?

אבל זה המידה הקשה ביותר לאדם, ההתמסרות.

אדם מרגיש שזה למעלה מכוחותיו, להתמסר.

ולמה באמת כך?

כיוון שבכל המצוות אדם יכול לערב את שכלו

בלהבין.

יש מצוות,

שאתה מתבונן במצווה איך, מה, מו.

השכל מעורב, אז אתה מרגיש שאתה שותף בהחלטה.

זה לא כמו רובוט.

אומרים לו, וזהו. איך אוהבים החילונים השמאלנים להגיד? פנאטים!

פנאטים!

מה זה פנאטי?

אני בלי שאלות, בלי כלום. פנאטי, כמו עיוור. פנאטי!

וזו המעלה הכי גדולה, פנאטי.

המעלה הכי גדולה.

בזכות הפנאטים

קיבלו 40 שנה מן במדבר.

אם אתה לא פנאטי, לך תעבוד, מותק.

וזה מקובל על האדם.

אבל עניין ההתמסרות קשה מאוד לאדם, כי שכלו הטבעי עומד תמיד על הדרך,

וקשה לו להתמסר בלי תוכנית ובלי תכלית.

מי יכול, היו אומרים לו עכשיו, תשמע,

קח נא את בנך,

את יחידך אשר אהבת, ולך לך

אל הארץ אשר אראך.

יאללה, סע.

מי עושה דבר כזה?

לוקח את הילדים, עוזב את המשפחה, עוזב את כולם, והוא הולך. לאן? לא אומרים לו.

תתחיל ללכת. אני אראכה, בדרך.

אני יודע. טוב, לאיזה שדה תעופה? איזה מטוס? איזה מדינה?

טוב, תגיד איזה רמז.

שום דבר. לך לך.

לך. תתחיל ללכת.

אתם הייתם יוצאים לדרך?

עד שלא מסדרים את הכרטיס ואת השורה ואת הכול ושיהיה עגלת כושר וכל העניינים, מי עולה למטוס?

והקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו, לך לך? והוא הולך.

ולאן הוא שלח אותו לעקוד את בנו?

למה? כי הוא אומר לו מההתחלה, ועלה הוא לעולה.

היה צריך למצוא כל מיני תצדקה בשביל לא ללכת.

והקדוש ברוך הוא נותן לו ללכת שלושה ימים בלי להגיד לו מילה.

למה שלושה ימים?

שלא יגידו אחר כך

שאברהם אבינו היה פזיז,

ולא שם לב,

שמע את השם והלך. אבל אם הוא היה מסתכל בשכלו, מה,

שוחט את הבן שלו?

השם נתן לו שלושה ימים להתבונן.

אתה הולך, ואתה יודע שאתה הולך לשחוט את הבן.

שלושה ימים יש לך לחשוב על זה.

ואברהם אבינו לא נסוג, לא נסוג.

ויצר רבה לקדם אותו כל פעם באיזה אמתלאות בשביל לא לתת לו ללכת.

ומזדמן לו כמו איזה זקן, ואומר לו, מה קרה לך?

אתה כבר השתבשה דעתך, אתה מבוגר, אתה בן 137. תראה מה אתה עושה. אתה לוקח את הילד,

זה שהפתיע לך השם, כי ביצחק יקרא לך זרע, ואתה הולך לשחוט אותו? איך אתה עושה דבר כזה?

הוא לא מצליח.

אברהם אומר לו, אף על פיכם.

כל מה שהוא אומר, לא אף על פיכם.

הלך אצל יצחק, אומר לו, תשמע, אבא שלך הולך לשחוט אותך.

תראה, אתה רואה את המאכלת?

ואיפה השא?

הוא הולך לשחוט אותך, איפה השא?

אז הוא שואל את אביו, ויהיה השא לעולה.

אז הוא אומר לו, עשה לעולה בני.

וילכו שניהם יחדיו.

גם יצחק מסכים להיזבח.

ומי זה?

אברהם אבינו.

מה הוא אמר כל הזמן לכל העולם?

העולם, אז היו שוחטים את הילדים שלהם לעבודה זרה כדי לרצות את העבודה הזרה. ומה הוא היה אומר להם? שאלוקים לא רוצים זבחי אדם. מה אתם מטומטמים?

זבחי אדם הקדוש ברוך הוא רוצה.

ופתאום הוא שומע שהשם אומר לו, כן, קח את הבן שלך.

אז היה צריך להגיד, הכול טעות, טעיתי.

לא יכול להיות דבר כזה.

שום דבר, התמסרות טוטלית. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. מי שאמר אתמול לא, יכול להגיד היום כן. מי שאמר אתמול כן, יכול להגיד היום לא.

הוא אדון העולם, הוא הבעלים. אני יכול להגיד משהו?

לכן קשה לאדם לוותר על שכלו ולהיות מסור בכל מכל כל.

וזו הייתה המדרגה הגדולה של אבותינו הקדושים, שביטלו את הישות שלהם אצל הקדוש ברוך הוא,

והיו רצים לפניו

כמו סוסים בין בצעי המים.

סוס בדרך כלל דוהר ביבשה.

אבל אם אתה מביא אותו למים, הוא צריך לפחד מהמים. למה? הוא לא יודע כמה זה עמוק.

ואם מדהירים אותו,

אז אתה לא רואה סוס שעוצר, הוא ממשיך.

ובין בצעי המים ככה הוא מקפץ עד איפה שהוא יכול להגיע.

אבות הקדושים לא עצר אותם שום דבר. השם אמר, והם רצים כמו סוסים, לא עוצרים.

לא כמו שאנחנו מדי פעם בהתבוננות, מסתכלים, רגע, לאט לאט,

בבת אחת עלול לפה, לא, רגע, סתנא שוויה,

נחשוב, נעקל,

נתייעץ, נברר, נבדוק.

אנחנו שקולים, שקולים, מתונים, מתונים.

האבות הקדושים,

דוך אין דוך.

ישר.

עד הסוף.

ההתמסרות הגמורה הזאת,

בלי לשתף את השכל, היא הייתה המדרגה הגבוהה שבזכותה אנחנו חיים.

בזכות האבות הקדושים, שהשם בחר בנו מכל העמים,

בזכות האבות האלה.

וזהו העניין של שלח לחמך על פני המים.

בואו נבין.

זה נראה באמת אבסורדי קצת, כאילו, מה,

עד כדי כך אדם צריך לבטל דעתו לגמרי?

מה עושה בן אדם בצבא?

בחור צעיר, בן 17, 17 וחצי, 18, הולך לצבא,

אומרים לו שמה, אנחנו מהיום אבא ואימא שלך.

ומה שאנחנו אומרים, אתה עושה ואומר כן למפקד.

מי זה המפקד?

זה אחד שהקדים אותו בחודשיים.

ויש לו כבר דרגה טרש.

אטרש.

והוא כבר אומר לו, המפקד.

וזהו.

אם יש עכשיו פעולה,

הוא לוקח את הנשק, ויכול להיות שהוא לא חוזר.

עכשיו, מי אמר שהמ״כ הזה

הוא באמת בקי?

מי אמר שהמ״פ הוא הכי טוב שיש?

הרי אני צריך ללכת עם החיים שלי להנחם,

ויכול להיות שאני לא חוזר.

טעות שלא יכולה לעלות בחיי.

קורה? בטח קורה.

ואם מישהו יחזור אחורה רוורס, מה זה נקרא?

עריק.

ועל פי החוק,

אפשר לירות לו בגב.

עריק.

אה,

מה זה?

מופקר לגמרי? התמסרות טוטלית?

מה שיגיד המפקד אני צריך לעשות?

כן, זה צבא. מה לעשות? זה צבא.

זה צבא של אנשים כמוך.

זה לא הקדוש ברוך הוא.

אז אם אחד שהקדים אותך בחודשיים יכול להיות אחראי לגבי חייך,

אפילו שהוא בעצמו יכול להיות לא אחראי.

שהרי ראינו שהרמטכ״ל הבין שהוא גם לא היה אחראי מספיק,

ולכן עברנו את כל הטילים האלה.

אז אם רמטכ״ל לא אחראי,

וועדת וינוגראט הולכת לשפט כמה,

אז מה עם החיילים הפשוטים?

אבל לא השתנו הוראות במטכ״ל.

אי אפשר להקים ועד באוהל ולהתנגד.

אי אפשר שיהיה ארבע אמהות.

אי אפשר.

רק מבחוץ.

אז לקדוש ברוך הוא ודאי שלא צריך להתנגד,

כי הוא לא אומר דברים שהם לא טובים.

הרי הוא ברא אותנו לטובתנו.

ואם הוא אומר אפילו דברים קשים, זה רק לטובתנו.

למה כשבאים לצבא, הטירונות זה קל?

לא קל בכלל?

נותנים לישון?

בכלל לא.

לאכול בקושי

עם תוספת חול כמה שאפשר?

פשוט תתרגל.

נותנים לך סכו״ם כמו בבית? לא. מסטינג.

נותנים לך קסקט?

לא.

כובע אוסטרלי.

תרצה נעליים חצאיות?

מפיש.

נעליים גבוהות?

כמו עבדאללה.

גרביים?

נעליים גבוהות?

אתה נראה כמו טיירה?

וקוראים לך חייל.

וזהו.

נגמר.

עכשיו שלוש שנים,

מה שאומרים? כן, המפקד.

כן, המפקד.

המפקד

יכול עד כדי כך

להקים אותך בבוקר,

בחמש בבוקר,

להגיד לך שבע דקות עד שאתה מתלבש ומתגלח לאלה שמתגלחים.

שבע דקות, ועומד למסדר עם הנשק.

הוא מסתכל בקנה, ואם הוא רואה גרגיר חול, הוא אומר, יש לך פיל.

איזה פיל?

מאיפה פיל נכנס לקנה?

פיל. איזה גוזמה.

הוא יכול לא להוציא אותך הביתה.

מה זה?

כולה שבועיים, חודש, חודשיים לפניי, ככה עושה לי.

זהו, צבא.

מי שנמצא בצבא השם, לא צריך לשמוע על השם.

בוודאי.

אז מה זה התמסרות?

התמסרות זה דבר פשוט וברור.

אם יש מעליך בן אדם שמבין

שהוא יותר ממך, אתה צריך להתמסר.

אדם,

יש לו משפט.

הוא יודע אם הוא צודק או לא צודק.

הוא יודע.

אבל צריך לעמוד בפני שופט,

ולפני שופט צריך לדעת לדבר.

ואם אתה לא מדבר טוב, אפילו שאתה צודק,

אתה יכול להפסיד.

אז הוא צריך לקחת עורך דין

ולשלם לו כסף בשביל שהוא יגיד את מה שהוא רוצה להגיד.

זה עולה הרבה כסף בשביל להגיד את מה שאתה רוצה להגיד. ואתה אומר לעורך דין מה צריך להגיד, ואתה משלם לו כסף שיגיד מה שאתה רוצה להגיד.

ואין לך ברירה, אתה צריך לסמוך עליו שמה שהוא אומר זה הכי טוב בשבילך.

וזה לא תמיד כך, כי תמיד מישהו מפסיד.

וכל אחד חושב שהוא צודק.

אבל מה לעשות?

התמסרות.

שמת כסף ומסרת את גורלך בידו של העורך דין שלך.

הנה עכשיו דוקטור ליבאי עזב את הנשיא ואמר לו ביי ביי.

ליבאי ביי ביי.

גם שילם לו גם הכל, גם אמר לו ביי ביי.

אה שדא.

זהו.

אז יש לנו את הדבר הזה, התמסרות.

התמסרות.

מה לעשות?

זוג נישאים,

אז כל אחד צריך להתמסר לשני.

זה עושה את תפקידו וזו עושה את תפקידה,

וכל אחד מתמסר ונותן את חלקו, את חלק חייו, לטובת השני.

התמסרות.

אדם בא לעבודה, צריך להיות מסור.

בתנאי העבודה כתוב שהוא צריך לעבוד במסירות.

למה אצל הקדוש ברוך הוא לא מתמסרים?

רק אצלו באים עם שכל, כאילו,

מה זה?

רגע, תן לחשוב מה אנחנו עושים. מה אתה קופץ? לאט לאט.

האבות הקדושי ישר.

התמסרות טוטלית.

שלח לחמך על פני המים.

מה זה קשור לזה?

אם אומרים לך, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, זה נוגד את השכל.

קח את הלחם שיש לך יום,

תשליך אותו למים, לאיבוד,

ואומרים, אל תדאג,

ברוב הימים תמצאנו.

למה צריך לזרוק אותו, לחפש אותו

בעוד כמה ימים שהוא יגיע?

יש לי אותו יום, אני אשמור אצלי.

לא, לא, לא, לא, לא.

שלח לחמך על פני הבית, תסמוך,

ואל תדאג, יש הבטחה, ברוב הימים תמצא הנה.

זה נגד השכל.

אבל זה בדיוק מה שהיה פה.

אברהם אבינו, נגד השכל,

אומר, הינני.

אני לימדתי את כל העולם לא לזבוח אדם,

ואני מצטווה ואני הולך, ואני אומר, הינני.

אומר הקדוש ברוך הוא, אם אתה בדרגה כזאת,

שאתה משנה את הטבע שלך,

שהטבע של האדם זה להתנגד להריגת בניו,

אני אשנה את הטבע בשביל הבנים שלך.

בדרך כלל לחם גודל בארץ וטל מן השמיים,

אבל הבנים שלך, אני אעשה הפוך, אני אוריד להם לחם מן השמיים וטל יהיה בארץ.

ארבעים שנה.

בגלל שאתה אמרת, הינני, גם אני, הינני ממתיר.

ההינני שלך היה התמסרות טוטאלית לשם נדברך.

אומר הקדוש ברוך הוא, כל הבריאה והטבע יתמסרו בשביל לזון את בניך במדבר.

אני אשנה את הכל, אל תדאג.

מי שבוטח בשם במאה אחוז,

הקדוש ברוך הוא משנה בשבילו סדרי בראשית.

אבל בוטח בשם במאה אחוז.

יש כאלה לא בוטחים בשם בעניין הפרנסה.

בעניין הפרנסה הם מאוד מפחדים. אומרים, מה זה, אם אני לא אלך לעבוד,

מאיפה אני אוכל?

נכון?

בטח.

ומה אתה עושה בשביל לראות בעיניים?

שום דבר.

אתה לא אומר, אם אני לא אשפשף את העיניים,

אם אני לא אחבר את כל הנימים, איך אני אראה?

אז זה התלמיד לא תלוי בידך.

אתה לא אומר, אם הריאות לא יעבדו כמו שצריך, אני לא אנשום. אין לך דאגה על זה בכלל.

אתה לא אומר, אם הלב לא יפמפם כמו שצריך,

אתה לא תחיה.

בכלל לא מוטרד.

אתה לא נכנס כל חודש לעשות אוברול באיזה גראז' או מוסך אוברול.

לא. אפילו בדיקות דם אתה לא עושה כל חצי שנה.

בזה אתה סומך על הקדוש ברוך הוא. עיניים, אוזניים, מוח, לב, כליות,

ריאות, ורידים, לבלם.

הכול אתה סומך עליו. פשוט, מה זה?

מה זה פשוט?

הולך לישון עייף, קם רענן, אין בעיה, זה בטוח.

רק אוכל אתה מפחד.

רק אוכל.

איך הוא יביא לי אוכל?

אם אני לא אלך להביא אוכל, מאיפה הוא יביא לי אוכל?

אתם יודעים למה זה דומה?

לאחד שרואה פעם ראשונה רכבת

60 קרונות,

ויש קטר,

והקטר מפויח,

והוא צועק,

טו! טו!

אז הוא אומר, מסכן, תראה בוכה,

סוחב 60 קרונות, אף אחד לא עוזר לו.

אז הוא רץ אחרי הקרון האחרון ודוחף.

עוזר לקטר.

מי שרואה אותו מתעלף מצחוק, אומר טיפש.

הוא יכול לעלות עליו עוד אלפים כמוך ולסחוב אותם.

אתה עוזר לו? מה אתה עוזר לו?

הקדוש ברוך הוא סוחב,

כמו קטר, את כל העולם כולו עליו.

הוא מאכיל ביליונים של סוגי חיות,

עופות, דגים,

רמסים, מחרקים. ביליונים, סוגים.

מכל סוג, מיליוני מיליונים.

שישה מיליארד בני אדם.

נותן לחם לכל בשר

כי לעולם חסדו.

נמלה מקבלת אוכל.

דג,

דגיגון,

מקבל אוכל.

עוף באוויר,

אוכל.

כולם אוכלים.

רק אתה מודאג שלא יגיע אליך סנדוויץ'?

אה, רק זה?

אוויר כן, ריאות כן,

הכל כן.

סנדוויץ'? מאיפה הוא יביא לי אם אני לא אביא?

כשהיית תינוק

בבטן של אימא שלך,

אתה יצאת מדי פעם להביא סנדוויץ'ים?

או שאתה ישבת בפנים והיה הכל בסדר.

תשעה חודשים היית בפנים, בתוך מזרון מים.

וואי וואי.

אוכל את התמצית,

התמצית של האוכל הטוב שאימא אכלה.

היא אכלה, טחנה, בשלה, עשתה הכל, ואתה צ'ריק, מקבל את התמצית הזאת.

וגם לא הולך לשירותים.

כי אם הוא היה צריך, אוי ואבוי, היא הייתה מתפוצצת.

אז השם דאג שאתה גם תאכל ולא תוציא.

כל הכבוד.

בפנם.

יצאת.

הכין לך אוכל? בטח.

חלב.

חלב טרי.

חלב טרי.

היום כבר יש מטרנה?

אה, יש בטעמים.

ילד גודל, גודל. שמעתם ילד בן עשר?

אתה בן כמה?

11 וחצי.

אתה פעם באת לאבא ואמרת לו, אבא,

תגיד, אתה גומר את החודש טוב החודש או לא?

לא שאלת.

אבל אתה תמיד אומר לו, תקנה לי, תקנה לי,

תביא לי, תקנה לי, נכון? אתה לא שואל אף פעם מאיפה יש לך כסף.

לא שואל.

צריך שיהיה לו, לא?

בטח.

לא שואל.

אבל הוא יגיע לגיל 16-17.

רוצה לעבוד.

בטח, מאיפה יהיה לי כסף?

רגע, מה עד עכשיו שגדלת?

מישהו דאג לך, לא?

למה בגיל טיפש עשרה פתאום אתה רוצה לעבוד?

הוא אומר, למה? אם אני לא אעבוד, מאיפה יהיה לי לאכול?

מה השתנה בין קודם לאחר כך?

מה השתנה?

זה אותו אלוקים.

זה אותו מפרנס. זה אותו זן.

מי שדאג לך בתנאים.

שהיית סגור בתוך בטן.

בואו אני אתן לכם דבר, שתבינו עד כמה אנחנו טיפשים.

ממש טיפשים.

זו בושה ממש לאינטליגנציה.

אפרוח בתוך בצע.

איך הוא מתפתח?

מי מכניס לו אוכל?

סגור.

והביצה גודלת, גודלת, גודלת, גודלת, והוא מתפתח.

איך הוא מתפתח?

איך זה?

אז אם השם יכול לתת לאפרוח בתוך ביצה אוכל,

גם אם ישימו אותך בתוך חדר סגור,

הוא גם יכול לתת לך אוכל.

אם הוא רוצה, אין לו בעיה.

היה אחד, קראו לו רוטשילד.

שמעתם על רוטשילד? היה עשיר גדול.

רוטשילד היה לו כסף, הרבה הרבה.

היה לו כספת, לא כמו כספת.

חדר. חדר גדול.

בלוקים של זהב.

פעם אחת הוא נכנס ונסגרה עליו הדלת.

עובי דלת.

ואי אפשר לפתוח.

והוא מת

ליד הכסף מרעב. אם השם רוצה, אתה יכול להיות הכי עשיר בעולם,

ותמות מרעב וליד הכסף.

ואם הוא רוצה, אתה יכול להיות עני מרוד,

ולא יחסר לך מאומה.

הוא קובע.

ואין צורך שתרוץ.

אחד עולה לטרמפ,

יש לו קיטבג על הגב.

עולה לטרמפ,

הנהג רואה במראה

שהוא לא רואה את הקיטבג.

אז הוא אומר לו, למה אתה לא מוריד?

הוא אומר, אני לא רוצה להכביד על המכונית יותר מדי.

הקב' ברוך הוא סוחב את כל העולם,

ואתה לא רוצה להכביד עליו עם הסנדוויץ' שלך, אז אתה הולך לעבוד לבד, אה?

איזה חכם.

איזה חכם.

איי, איי, איי, איי, איי. היו אצלי כמה אנשים עכשיו שבאו ממקום מפורסם מאוד בארצות הברית.

דיל, דיל.

זה עשירים גדולים שם, יש להם מקומות,

כמה מיליונים דולרים כל דירה.

אז הם בנים של עשירים.

שאלו אותי.

אמרתי להם, לא צריך לעבוד.

לא צריך לעבוד.

מי שבוטח בשם, לא צריך לעבוד. מי שלא בוטח, מה לעשות?

צריך לעבוד. מי שאין לו ביטחון, צריך לעבוד.

מי שבוטח בשם, לא צריך לעבוד.

אמרו, איך אפשר?

אמרתי, תחשבו רגע עם שכל, בואו נעשה חשבון.

נגיד שאומרים לכם שנשאר לכם היום האחרון של החיים.

אומרים לכם שתי אפשרויות.

או שתעבדו היום האחרון ותרוויחו 200 דולר,

או שתקראו משניות.

מה תעדיףו, להרוויח 200 דולר או לקרוא משניות?

כולם אמרו לקרוא משניות.

אמרתי, אבל תפסידו 200 דולר. ומה נעשה איתם?

יום האחרון.

אמרתי, אז אתם מבינים שמשניות זה יותר מ-200 דולר, נכון?

אם ביום האחרון זה ככה, יומיים לפני זה לא ככה.

גם יומיים לפני זה ככה, לא?

ואם יומיים לפני, אז כל יום זה ככה.

זאת אומרת, אתה מוכן למכור שעה של חיים ב-25 שקל.

אתה אומר,

כן, אני מוכן להיות עבד.

אם אתה משלם 25 שקל פלוס מע״מ, אני עובד אצלך שעה.

אדם מוכר שעה של חיים ב-25 שקל.

למה? כי אין לו ביטחון.

אם היה לו ביטחון,

היה לו הכול.

ביטחון, אבל מלא.

ביטח בשם בכל ליבך ואל בינתך אל תישעל,

אומר שלמה המלך החכם מכל אדם.

ביטח בשם בכל ליבך, אל תשאיר מקום.

אם אתה יודע שהגמל יכול לסחוב את כל המסע, בשביל מה אתה סוחב חלק?

שים עליו הכול.

שעל זה אמר הכתוב, אשלך על השם יהבך, והוא יכלכלך.

אם אתה כבר סומך עליו, סמוך עליו עד הסוף.

אבל הוא אומר, ואל בינתך אל תישעל.

מה קשור הבינה לביטחון?

הוא אומר, תשמע מתוק,

כשאתה בוטח בשם,

אל תתייעץ עם הבינה, עם השכל שלך, למה זה רק יקלקל?

כי השכל יגיד לך, רגע, מי אמר, איך, מאיפה אתה בטוח? אולי לא, אולי כן, אולי ככה.

בסוף לא תפתח.

אלא התמסרות טוטלית, ביטחון בשם גמור.

אומר הגאון מווילנה, מה זה ואלבינתך אל תישען?

אל תשתמש בשכל שלך אפילו כמשענת.

מה פירוש שאני בוטח בשם?

אני לא אזוז מהביטחון בשם,

אבל אם תשאל אותי על מה אני סומך כשאני בוטח, אז אני אסביר לך. לא, אל תסביר, אל תשען אפילו על השכל.

היה פעם עשיר גדול בארצות הברית ששאלו אותו,

תגיד, איך הגעת לממדים אדירים כאלה של כסף?

אמר להם, אגיד לכם את האמת,

95% זה היה מזל,

5% שכל.

אמרו לו, תשמע,

ומה הבקשה שלך כאדם עשיר? יש לך איזה בקשה?

אמר, כן, יש לי בקשה.

אמרו לו, מה?

אמר שגם ה-5% יהיה מזל.

למה לפעמים השכל מקלקל?

הוא קורא לזה מזל,

אבל זה הכל השגחה מהשם.

עושר

זה מתנת אלוקים.

הקדוש ברוך הוא נותן מתנות.

יש אנשים שהם מתנה לרעתם,

ויש אנשים שהם מתנה לטובתם.

רוב אלה שהרוויחו בלוטו, בטוטו,

רוב התאבדו.

והפסידו את כל ממונם.

לא היה להם לטובה.

והצמיחו שונאים הרבה,

וקנאים הרבה,

וצרי עין הרבה,

ואיומים וסחיטות הרבה.

מה הרוויחו?

ביטחון בשם זה המדרגה הכי גבוהה. מי שיש לו ביטחון בשם, הרוויח את החיים שלו בעולם הזה ובעולם הבא. הוא יהיה פנוי ללמוד תורה,

להתפלל כראוי, לעשות מצוות השם,

יחיה חיים נפלאים כמו האבות הקדושים.

אבל יש כאלה שחושבים שערמימות וחוכמה זה יותר חשוב.

תמימות, להיות תמים יותר מדי,

שלם עם השם יותר מדי, לא טוב.

והנה יש לנו דוגמה מהפרשיות האלה. פרעה היה חכם, ערמומי, ערמומי,

ופיקח,

ומה הוא אמר? ארדוף, אשיג,

אחלק, שלל,

תמלאמו נפשי,

אריק, חרבי,

תורישמו ידי,

טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה.

איזה פלספן, פרעה.

מה היה הגובה של פרעה?

זה היה הגובה שלו, אמה.

ליטר פלוס, פלוס.

היה יושב על המדרכה ומנדנת את הרגליים.

פרעה לא טבע,

פרעה לא טבע בים. כולם טבעו,

לא נותר מהם עד אחד, אחד נותר.

מי פרעה? למה? הוא היה כמו קליפה.

יעני קטנצ'י כזה, גלים, לא יכלו לקחת אותו למטה.

פרעה.

ארדוף, אשיג, אחלק,

צללו כעופרת במים אדירים.

ירה בים, הקדוש ברוך הוא עשה מהם סלטות.

אבל עם ישראל היו תמימים עם השם.

אמר להם בן עמרם,

לצאת ממצרים, לאן?

למדבר.

לא שאלו, מה עם אוכל?

מה עם שתייה?

מיליונים, ילדים, תינוקות.

מה ניתן להם לאכול?

יש מטרנה?

מה ניתן להם לאכול?

בלי שאלות.

זכרתי לך חסד נעורייך.

לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה.

אין הבטחה. צא למדבר סהרה, אל תדאג. מה אל תדאג?

איך אל תדאג? מה, אין לי שכל?

ככה יצאו ישראל.

מה קרה לערמומים?

טבעו במים אדירים.

מה קרה לתמימים? נושעו תשועת עולמים.

אז מה עדיף?

מה עדיף?

תומת ישרים תנחם,

בסלף בוגדים ישודם.

הם הלכו בתמימות,

מה שהשם אמר,

בהתמסרות טוטלית,

והם זכו עם ישראל.

אבל מי שחושב שהוא פיקח, סופו שהוא מפסיד.

עכשיו צאו וחישבו, השם נתן לנו חיים.

חיים זה מתנה.

השאלה, מה עושים עם החיים?

האם ייתכן שאנחנו באנו לעולם הזה רק בשביל להשיג אוכל?

לאכול, לשתות, לטחון ולהוציא?

ועוד יום. לאכול, לשתות, לטחון ולהוציא?

לאכול, לשתות, לטחון ולהוציא?

אעבלע, לאף לף, כל היום.

אעבלע, לאף לף, אעבלע, לאף לף, אעבלע, לאף לף.

כבוד כבוד הרב, יש התחייבויות.

בטח שיש התחייבויות.

מגיל... יש אחרי הילד הזה איזושהי התחייבות שיהיה לו בגדיל, ש... נכון, נכון.

הייתה אחת... אם הוא לא יעבוד, הוא לא יבוא.

נכון.

הייתה עיתונאית אחת פעם,

שהיא באה ככה אליי להרצאה ואמרה לי, תגיד לי,

אתה באמת מאמין שאם לא עובדים יהיה מה לאכול?

אמרתי לה, כן.

אמרה לי, אם אני לא אביא לילדים שלי לאכול, לא יהיה להם מה לאכול.

אמרתי לה, תשמעי,

אני רוצה להגיד לך שאת טועה.

שתי סיבות אני אתן לך.

אחת,

בואי אני אתן לך ניסיון.

תבדקי ותראי אם אני צודק.

תיעלמי לשבוע ימים בלי להודיע לאף אחד, צעי לאילת.

אני מבטיח לך שתחזרי אחרי שבוע ימים,

תמצאי את הילדים שלך מאושרים ושמחים עם חיים אדומות.

אמרה לי, איך זה ייתכן?

אמרתי לה, פשוט,

ברגע שאת תיעלמי,

יגידו מסכנים הילדים, נשארו יתומים.

כולם יאספו אותם.

יתנו להם בגדים, צעצועים, שוקולדים, סוכריות, ירקדו אותם, ישירו, תקליטים, הכול.

את רק מפריעה להם שאת בחיים.

דבר שני,

אמרתי לה, תפתחי את העיתון, תראי, יש שם מודעות אבל.

כתוב, נפטר, פלוני, אלמוני,

מנוחתו עדן, תינת צבע, לעילוי נשמעת, כל מיני, יש כאלה ריבועים, ריבועים.

אמרתי לה, תפתחי את העיתון אחרי שלושה ימים,

תראי שהילדים לא מתו.

אם ההורים הם המפרנסים, והם מתו,

גם הילדים חייבים למות אחר כך.

ואם זה לא קורה, סימן שהם לא מפרנסים.

ההורים מתים כל יום, כל יום מתים הורים.

פעם אבא, פעם אימא.

והילדים מתים?

הילדים לא מתים.

זאת אומרת, אם מישהו חושב שהוא מפרנס את הילדים, הוא טועה,

הוא רק צינור שדרכו עובר המזון לילדים.

אם יסתתם הצינור, ימצאו צינור אחר. מה אתה דואג?

עולם כמנהגו נוהג.

קשה לנו לעכל, כי אנחנו רגילים שבזיעת אפנו נבין לחמנו.

נו, ככה אנחנו רגילים.

אבל על פי האמת, על פי התורה, זה לא ככה.

לדוגמה,

אדם הראשון

נברא ישר בגן עדן.

כי כוונת הבורא הייתה שכולם

יהיו ישר בגן עדן.

אבל מה לעשות שהאדם הראשון חטא?

וכיוון שהוא חטא, הוא קלקל את כל הבריאה.

ובשביל לתקן את כל מה שהוא קלקל,

הוא נתקלל, קללה,

בזיעת אפיך תאכל לחם.

עד עכשיו המלאכים

צלו לו בשר,

והשקו אותו יין, הביאו לו מן המוכן, גן עדן.

אבל כיוון שהוא חטא,

הקדוש ברוך הוא קילל אותו.

עכשיו, התורה לא אמרה כמה זמן הקללה.

לא אמרה עשר שעות, חמש עשרה, שמונה, שבע.

ההסתדרות קבעה שמונה שעות.

אבל התורה לא קבעה.

מה יעשה חכם?

ירבה בקללה או ימעיט בקללה?

ימעיט בקללה.

מה יעשה יותר חכם?

לא רוצה להיות מקולל בכלל.

בכלל לא רוצה להיות מקולל.

אה, מאיפה יהיה אוכל?

כבר דיברנו, לא?

מאיפה תהיה נשימה?

מאיפה תהיה ראייה?

מאיפה יהיה לב? מאיפה יהיו כליות?

מי שמביא לך חיים,

הוא מביא מזון.

זהו.

מיליון איש פה מוגדרים עניים במדינה.

שמעת שמישהו מת מרעה?

לא.

או, ככה עם ישראל חי בניסים.

ארבעים שנה ירד להם לחם מן השמאים.

נכון.

אתה יודע, רבי שמעון בר יוחאי

ברח מהרומאים, הם חיפשו להרוג אותו.

כי הוא דיבר עליהם

שהם לא בסדר.

והם חיפשו להרוג אותו.

הוא ברח.

לאן הוא ברח? למערה.

כמה זמן הוא התכוון להיות שם, אתה חושב? יום-יומיים?

לא. אתה יודע כמה זמן הוא היה? 13 שנה.

הם לא ויתרו לו,

חיפשו אותו הלוך וחזור,

עם רנטגן, מה שנקרא.

13 שנה. אז כמה הוא היה צריך לקחת סידניות של אוכל למערה?

מה מועיל כשהוא בורח למערה אם עוד שלושה ימים לא יהיה לו מה לאכול והוא ימות לבד?

מה מועיל?

מה אתה בורח למערה? תברח לחוץ לארץ.

תברח לאיזשהו מקום שאפשר להמשיך ולמצוא.

אתה נתקע במערה שאין אוכל.

יעני, אתה הולך לקבר.

רק תכתוב למעלה מה שאתה רוצה, תישאר שם.

אז הוא לא עשה בשכל.

אבל הוא עשה בשכל.

כי הוא אמר, המזונות זה לא בעיה שלי.

אם השם רוצה אותי חי, הוא ידאג לי.

אם הוא לא רוצה שאני אחיה, הרומאים יתפסו אותי.

אני עושה השתדלות.

אני בורח כי יש גזירה, אז אני בורח.

אבל מזון שאני אדאג, גם זה אני אדאג.

גם זה אני אדאג.

כן, כי זה חובה, זה ש... נכון, אז הוא לא דאג.

ומה קרה?

השם הצמיח לו עץ של חרובים, שלא היה שם,

ומעיין של מים,

והוא חי

מחרובים ומים שלוש עשרה שנה.

אם תאכל חרובים בשבוע, תמות לבד.

חרובים, אתה יודע, זה יבש כמו הנגב.

וזה עושה רעש.

והוא חי מחרובים וממים.

לא רק הוא,

גם אליעזר בנו.

אם הקדוש ברוך הוא עושה נס, אז אין בעיה.

איך אפשר לחיות עם לחם מן השמיים?

ואתה יודע איך היה נראה המן?

כזרע גד.

זרעונים קטנים שיורדים מן השמיים, כמו שלג, יורד ככה,

ואתה לוקח ואתה טועם כל טעם שהיית רוצה לטעום.

איך אפשר?

יש מים? חברת מקורות הייתה במדבר.

איך מים מלווים מיליונים לשתייה ולרחיצה?

וסלע מתגלגל איתם לכל מקום, ומוציא מים למכביר.

ייסוסו מדבר וציה,

ותגל תגל ערבה.

אתה מכיר את זה?

לא, אז אתה תכיר את זה עוד מעט.

מכל מקום,

הקדוש ברוך הוא, אין לו בעיה, אין לו בעיה.

עין, אתה יודע עד איזה דבר משוכלל זה עין?

אתה יודע מה זה עין?

אתה רואה אותי, נכון?

אני עכשיו, כשאני מסתכל ככה, אני רואה את כל האולם.

אתה רואה?

עכשיו המצלמה המשוכללת הזאת, סוני,

המשוכללת,

זה משהו של הצלמים של הטמבלוויזיה.

תראה איזה מפגרת.

עומדת מול, וזהו, היא רואה רק מה שהיא רואה.

עכשיו הוא רוצה לראות את השני, הוא צריך לזוז.

צריך לזוז.

ועכשיו הוא רוצה לראות מקרו, הוא צריך להפעיל את הזום.

יעני, להתמקד עליך, אחרת הוא רואה אותך מטושטש.

ואני מסתכל על האחרון ועל הראשון, רואה את זה ממוקד, פיקס, בלי כלום.

מי נוזל, מי נוזל,

נוזל.

הי שדה, המוח שלך זה ששוכב פה,

ולא מבין איך רבי שמעון בר יוחאי אכל חרובים,

67% ממנו זה נוזלים.

אתה יודע מה אורך הנוירונים שיש לך בראש,

צלילי המוח שיש לך בראש שסלולים במשקל קילו ומאה גרם בערך,

אתה יודע מה האורך שלהם?

עד הירח וחזור שלוש פעמים.

זה הזה לא מספיק. נכון,

אבל זה המדע אומר.

הבנת?

מה אורך המעיים שלך פה פה?

תשע מטר.

אתה יודע איזה לאפלאפ יש לך פה?

אתה לא יודע כלום, אני רואה שאתה לא יודע.

אבל הקדוש ברוך הוא השתבח ויתעלה שמו,

בראת העולם בחוכמה,

ומזון מצוי בכל מקום.

עכשיו תראה כמה הקדוש ברוך הוא בראת העולם בחוכמה.

לאכול אנחנו צריכים, נכון?

אבל אפשר לסחוב יום-יומיים בלי לאכול. אפשר.

אפשר.

לכן לא נמצא אוכל בכל מקום, נכון?

מים צריך האדם, נכון?

אבל הוא יכול לסחוב יום-יומיים בלי שתייה.

לכן לא נמצא מים בכל מקום.

אבל אוויר לא יכול בן אדם בלי נשימה אחת.

לכן אוויר נמצא בכל מקום.

שאם זה לא יהיה בכל מקום,

אדם יעבור, יהיה לו כיס אוויר,

אין אוויר, מת.

אז הקדוש ברוך הוא דאג שיהיה אוויר בכל מקום.

אז הוא דאג לכל. אז אם הוא דאג שיהיה מזון ושתייה ואוויר בכל מקום, מה שצריך,

הוא גם דואג שיהיה לך סנדוויץ', אל תדאג.

רק אין לך ביטחון, ואתה יוצא לקראת זה, זה הכול.

אתם יודעים עד היכן הדברים מגיעים?

אומר רבנו בחייה בספר חובת הלבבות בשער הביטחון,

שגנב הוא טיפש מאין כמוהו.

למה? הוא גונב את שלו.

כיוון שהמזונות קצוביים,

אם הוא לא היה גונב זה היה מגיע לו,

אבל היה מגיע לו בדרך היתר.

והוא לקח את זה בדרך איסור.

למה הדבר דומה, הוא אומר?

זה כמו האדם שיש לו בכיס הזה חבילה של שטרות,

הוא מכבה את האור,

מעביר מפה לפה בחושך

ומדליק את האור.

אף אחד לא ידע מה הוא עשה.

איזה אהבל זה שלך, מה אתה גונב מפה לפה?

המזונות קצובים מראש השנה עד אחרית שנה.

זה שלך, לא צריך לקחת באיסור.

והקדוש ברוך הוא ייתן לך את זה, אל תדאג.

יש לו הרבה דרכים והרבה סיבות איך הוא יביא לך.

בואו תראו נס של המן בימינו אלה. כמה אברך מרוויח היום?

1,800 שקל.

יש כאלה מסכנים אפילו 1,300 שקל, והם בעלי משפחות.

איך אפשר לגמור את החודש ב-1,800 שקל כשעולה לך רק השכירות 2,000-2,500 שקל?

איפה מכולת? איפה בשר? איפה ירקות? איפה טלפון? לא פלאפון. איפה טלפון?

איפה גז?

חשמל?

מים? איפה? איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר?

והנה,

חיים וקונים חליפות ומגבעות והולכים לבית כנסת וטלית מועדר ואתרוג מועדר ויש אדם. איפה זה?

אלא מה? יש אחד שמרוויח 7, 8, 9, 10. מרוויח.

יש אחד שמרוויח 1,800. אבל זה שמרוויח 8, 9, אף אחד לא עוזר לו.

הוא רוצה לקנות מקרר?

הוא צריך ללכת לקנות מקרר. הוא רוצה מכונת כביסה?

מה שהוא רוצה הוא צריך לקנות, אף אחד לא עוזר לו.

הפוך, מבקשים ממנו הלוואות.

אבל זה שאין לו, יודעים שאין לו.

אז זה קונה לו מקרר, זה קונה לו תנור, זה קונה לו זה, זה מביא לו אוכל, זה דואג לו זה.

יש לו הנחה בארנונה, יש לו הנחה במיסים, יש לו הנחה בזה.

הילדים שלו לומדים בחינם, זה בדיוק כן. מה, זה לא כסף?

זה גם כסף. חייב להיות בכיס שיגנבו?

לא חייב.

שכולם יחזיקו את הכסף אצלהם, והוא חי.

למה הוא צריך גם לשמור על הכסף?

אלא מה, הקדוש ברוך הוא, הוא דואג לכל אדם ואדם. תראו, יש אנשים נופלים למשכב, חולים,

מחלה, רחמנא ניצלן,

הוצאות פתאום, תרופות,

ניתוחים, וואו, מה זה, מאיפה הביא את הכסף?

עכשיו, הוא גם לא עובד,

וגם מפטרים אותו, כי אם רואים שהוא כבר עם מחלה, נגמר הסיפור.

ועכשיו, איך הוא יגמור את החיים שלו כמה שנים, נגיד?

מאיפה הוא ישלם כסף?

מן המשפחה מסתדרת.

בדוחק, אבל מסתדרת.

וכן, על זה הדרך.

הקדוש ברוך הוא דואג, מה שצריך להגיע, מגיע.

מה שלא צריך,

לא מגיע או הולך או נחסר.

זאת אומרת, מתי תדע כמה אתה מרוויח?

לא מה שאתה מקבל לחודש.

כשתעשה מאזן שנתי,

תסתכל עם כמה השתמשת,

זה מה שהיה עם מזונות.

מה שבזבזת והפסדת, וקנסות, ורפורטים, והלך מנוע, ונדפק פה, ונתקל שם, ונשבר פה, ונשבר שם,

זה לא היה לך, זה הפסדים.

כמה השתמשת בסוף?

זה המאזן.

אתם יודעים כמה נהגי מוניות שהיו מחללי שבת ומרוויחים 300 אחוז

מחילול שבת, רחמנא לצלן,

כשהפסיקו וחזרו בתשובה,

לא הפסידו.

במאזן אחר כך כשהם עושים, לא הפסידו.

לא מרוויחים פחות.

מרוויחים אותו דבר ויותר, ועוד דבר מרוויחים, את השבת.

מנוחה,

שישי-שבת, לא עבד עבדים.

שישי-שבת.

זה הניסיון, זה לומדים בפרשת השבוע. לכן אמר השם,

אם תגיד לי, הינני,

ותתמסר כמו בצבא לרבט,

אל תדאג, אני גם אגיד לך, הינני.

כל מה שתצטרך, אני אשנה לך סדרי בראשית.

אבל הינני תמורת הינני.

אבל אם תגיד, אינני,

גם אני אגיד לך, אינני.

כשתרצה אותי, לא תמצא אותי.

למי שיש שאלות, בבקשה.

למה אומרים אם אין קמח, אין תורה?

למה אומרים אם אין קמח, אין תורה?

אומרים גם אם אין תורה, אין קמח.

אבל זה נכון.

באים להגיד לך שאם יש לך קמח,

אתה כבר יכול ללמוד תורה.

כמה עולה קמח?

שלושה שקלים?

קילו קמח.

שלושה שקלים. אם יש לך שלושה שקלים לקילו קמח שמספיק ללחם לשבוע לפחות,

אתה יכול ללמוד תורה. עם שלושה שקלים אפשר לחיות.

כן.

אתה רוצה לשאול?

קלטת מספר 529, סוף חלק א',

המשך הקלטת בקלטת מספר 530,

מאיפה יבוא הכסף?

חלק ב'.