עולם השירה צמוד לעולם התשובה
- - - לא מוגה! - - -
הרי מבואר שמעלת רוח הקודש הייתה דרושה כדי שיאמרו שירה
ולזכויות מיוחדות היו זקוקים
כדי להגיע למדרגה כזו שהיא מדרגת השירה.
כתוב שבעולמות העליונים
עולם השירה הוא צמוד לעולם התשובה.
מעולם השירה אפשר להגיע לעולם התשובה.
אמרתי פעם, אם השם היה נותן לי קול נעים
והייתי שר, הייתי מחזיר בתשובה יותר מדיבורים.
כי את מה שאני רוצה להגיד,
אם הייתי יודע לשיר, או-אה, הייתי מוציא את זה חבל על הזמן.
אבל לאבא שלי הוא נתן קול נעים ונתן קול צרוד.
שיהיה קשה לחקות אותי קצת.
ובכן, שורש השירה הוא ממקום גבוה וממקור קדוש.
והנה עניין שירה
בא מההתפעלות של הנפש,
שהיא באה לרוב על ידי התחדשות.
כשרואה אדם איזה חידוש
שמביא אותו לידי התפעלות,
נוצרים בו רגשות של נפש שמתפרצים לצאת החוצה.
והנשמה שואפת
להיחלץ
והיא משתפכת בדברי שיר.
לפי זה מובן לנו שזה תלוי במידת גדלות האדם,
חוכמתו והבנתו.
כי רק חכם גדול ומבין מהות כל דבר וערכו,
הוא יכול לבוא לידי התפעלות נפשית נכונה ולהגיע למצב רוח שירי.
וגם אופן ההתפעלות ומידתה תלויים במידת חוכמתו והבנתו של האדם.
שבת אחת
מן השמיים
ירד לי שיר
על משה רבנו,
משה הרועה הנאמן.
ובשביל לא לשכוח את זה, כל פעם היה נבנה בית,
היה אלחנן למטה, הייתי צוחק לו, תשמע, תשמע מה אני אומר, תזכור גם אתה, שאם אני אשכח אתה תזכור, וככה.
והייתי צריך לזכור את כל השירים שהיו לי,
והוצאתי על דוד, ועל נוח, ועל אברהם, ועל יצחק,
יצחק עולה תמימה, וכולי וכולי.
מדהים.
זה שזכרתי את זה,
זה שזכרתי, זה הרבה בתים.
לזכור את זה עד מוצאי שבת?
יא חביבי.
אבל מי שמכיר את השירים האלה,
שמע אותם, יראה, הכול זה מדרשים.
כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש.
משהו עולמי.
קראנו לזה דרש זמר, מדרשים בזמר.
דרש זמר.
רק שרו את זה זמרים פסולים, אז אנחנו לא משמיעים את זה כעת.
צריך עכשיו להחליף שמישהו אחר כשר ישיר אותו.