תפילת צדיק בן צדיק גדולה מתפילת צדיק בן רשע
- - - לא מוגה! - - -
כתוב שתפילת צדיק בן צדיק גדולה מתפילתו של צדיק בן רשע.
לכאורה,
לכאורה היה צריך להיות הפוך,
שתפילתו של מי שהוא צדיק ובא מאזור של רשע,
זה צריך יותר להשפיע.
כמו עובדיה הנביא שהוא היה אדומי,
גר אדומי,
והוא ניבא על אדום,
אז כתוב שהוא היה צדיק בין שני רשעים
ולא למד ממעשיהם.
הוא היה בזמן אחאב ואיזבל, שני רשעים,
והוא נתנבא חזון עובדיה,
שמועה בגויים שמענו וכו'.
והוא ניבא על אדום, למה הוא ניבא על אדום? הוא אדומי בעצמו, והוא ניבא על אדום.
למה?
בגלל שעשיו
היה בין שני צדיקים
ולא למד מהם.
אתם שומעים?
זה היה בין שני רשעים
ונהיה צדיק
ולא למד מהם,
וזה היה רשע בין שני צדיקים,
בין רבקה ויצחק,
ולא למד מהם.
אז לכאורה מי יותר חשוב?
מי שהוא צדיק בן רשע.
לא.
אבל אומרים שגדולה תפילת צדיק בן צדיק.
למה?
ידוע שקשה
עתיקה מחדדתא.
קשה לאדם
ישן
מחדש.
נגיד אתה רוצה ללמוד נושא חדש,
יותר בכיף אתה לומד, יותר אתה מעיין,
יותר אתה מבין, יותר אתה קולט, יותר אתה קול.
למה אתה יודע שאתה לא יודע כלום בחומר הזה החדש ואתה נכנס אליו ומתחיל ללמוד כמו שצריך?
אבל ללמוד חומר ישן שלמדנו, כי נגיד שגמרת מסכת ברכות,
לחזור עליה עוד פעם אתה כבר בחפיף,
כי אתה מבין שכאילו אתה מבין, כאילו למדת את זה, אז אתה לא יכול לעיין עוד פעם.
אתה חושב שאתה זוכר הכל ואתה לא זוכר הכל.
קשה לאדם דבר ישן
לחזור עליו
מאשר דבר חדש. כולם רודפים אחרי הדבר החדש.
לא הישן. הישן זה כאילו מונח בכיס.
אברהם אבינו,
הוא היה צדיק בן רשע.
יצחק אבינו היה צדיק בן צדיק.
גדולה התפילה של צדיק בן צדיק מתפילת צדיק בן רשע.
לכן רבקה שהייתה בת רשעים,
אז התפילה של יצחק שהיה צדיק בן צדיק יותר גדולה. למה? הרי אמרנו קודם הפוך.
אברהם אבינו גילה את האמת
בגלל שהוא היה בסביבה מתנכרת.
כולם הלכו וטעו אחרי השקר.
אף אחד לא היה מחובר לבורא יתברך.
כולם עובדי עבודה זרה, כולל אביו, סוחר גדול.
והוא חיפש את האמת
ומצא אותה וגילה את השם בגיל שלוש.
הוא יודע בדיוק מה האמת ויכול להילחם עם כולם ולהביס אותם.
כי הוא מצא את זה לבד.
זה היה בבחינת חדש.
כי הוא היה בסביבה
של רשעים,
ולצד צדיק מתוך הרשעים זה לחדש דבר חדש.
לא היה דבר כזה.
והוא נלחם נגד כולם
והוכיח את כולם והכול.
יצחק נולד לאברהם
שכבר
סלל את הדרך.
כבר הכל ברור.
אז לכאורה זה לא בעיה.
כי אתה יודע, יש לך אבא, הוא אומר לך ככה, והוא אומר ככה וככה. אתה לא צריך לבדוק.
אבא אומר, זהו. כמו כל הדתיים.
אבא אומר, זהו.
שלום.
אבל יצחק לא עשה את זה ככה.
יצחק חיפש ובדק מעצמו מחדש כאילו אין אבא.
ולא רק זה הגיע למעלה של יצחק אבינו עולה תמימה,
שביטל את כל היש שבעולם.
ביטל את כל היש שבעולם, כי ביטל את עצמותו לגמרי. אין.
אין.
אברהם עוד היה קשור ליש. כי אי אפשר לעשות חסד בלי יש.
אבל הוא, יצחק, השיג מעצמו שכל העולם הזה דמיון ואין כלום.
מה שכתוב, אומר, המכתב מאליהו,
שעפרו צבור על המזבח עד היום,
איזה עפר, הוא לא נשרף בכלל.
הוא לא על העולה.
זה כל החומר שבעולם נשרף.
כי הוא ביטל את היש.
אין יש.
מוכן לשרוף את עצמו.
אז אין יש. הוא לא מחזיק מהעולם כלום.
אם הוא לא מחזיק מהעולם כלום,
אז כאילו אפרות צבור על גבי המזבח. הכול שרוף.
אין לו שום.
אז הוא הגיע לזה בזכות עצמו.
אה, תפילה כזאת
של צדיק בן צדיק. צדיק שעבד על עצמו, על העתיקה.
שזה כאילו בכיס. אבא שלי כבר גילה את זה, אני לא צריך לעבוד על זה.
צדק צדק צדק צדק. הוא עבד על זה בעצמו.
אה,
זו תפילה שהיא בוקעת רקעין.