המוות - סופו של כל אדם! אז למה אתה חי?
- - - לא מוגה! - - -
כשאדם נפטר
מיד מתעוררות כל מיני שאלות.
כי הרבה אנשים
יש להם בעיה עם המושג שנקרא מוות, הוא מפחיד אותם.
האמת היא שמוות זה שלב מאוד מאוד קצר.
כמה זמן עורך המוות?
קצר.
יכול להיות עשירית שנייה, אלפית שנייה,
זהו.
מה שאמור להפחיד את האדם זה לא המוות,
אלא מה שיהיה לפני המוות ומה שיהיה אחרי המוות.
אבל המוות עצמו, הוא לא מפחיד.
הוא קצר מדי.
המוות
הוא בעצם המפתן דלת של המעבר.
מעולם לעולם.
אז מה שאמור להפחיד זה או לפני או אחרי,
אבל במקטן של הדלת אף אחד לא נשאר.
או נכנסים או יוצאים.
למה המוות מפחיד את האנשים?
משום
שכל דבר
שהוא לא מבואר לנו,
אז הוא מפחיד.
מה יותר מפחיד?
חדר חשוך,
או חדר שיש בו איזה נינג'ה בקריזה,
או אריה מורעב,
שאתה רואה אותו,
או איזה חיזבאללה וכדומה.
מה יותר מפחיד?
מה אתם אומרים?
נו, מה אתם אומרים? מה יותר מפחיד?
אריה מורעב?
אה, מה אתה אומר?
חדר חשוך, חדר חשוך. חדר חשוך. למה חדר חשוך?
חדר חשוך.
יפה.
כשיש אריה מורעב מולי,
אז יש לי כמה אופציות.
יש לי אפשרות אחת לברוח.
לנסות לפחות.
יש לי אפשרות לסגור את הדלת, לצאת ולסגור את הדלת.
יש לי אפשרות להאכיל אותו.
יש לי אפשרות להתמודד איתו.
וכולי.
אבל בחדר חשוך אתה לא יודע כמה אריות יש שם, ואיפה הם נמצאים, ואיפה הם עומדים,
ומי נגיד מי שם בכלל?
יכול להיות שיש גם נינג'ה על האריה.
אז רק מהדמיון אתה יכול למות מהפחד.
אז בוודאי שחדר חשוך יותר מפחיד.
אתה מסכים?
חוזר בתשובה.
ולכן, דבר שלא ידוע לנו, מפחיד.
אבל אם אנחנו
נבער אותו,
נראה שאין סיבה לפחד ממנו.
יש סיבה לפחד מעצמנו,
מהעוונות שלנו,
לא מהמוות.
המוות זה סופו של כל אדם.
כולנו עוברים את השלב הזה.
כשבאנו לעולם הזה,
עברנו שלב של מוות.
כי כשהתנתקנו מהבטן של אימא שלנו,
אנחנו עברנו שלב של מוות.
של העולם ההוא לעולם הזה.
נכון? התנתקנו מהטבור,
זהו.
אז זה מיתה כלפי העולם הקודם.
ועברנו גם כן, לפי לשון חזל, דרך מקום שנקרא קבר.
הגענו לעולם הזה.
גם כאן בעולם הזה, כשנסיים,
שוב נעבור את אותו שלב.
אז למה,
תשימו לב, למה קוראים למזוזות
בפתח הדלת מזוזות?
כי זה אותיות, זוז מוות.
באמת המוות שוכן בפתח הדלת.
אבל אנחנו שמים מזוזות
כדי שיהיה לנו שמירה מן המוות.
זה מה שציווה אותנו הקדוש ברוך הוא בפסח, נכון?
אמר לשים שם את הדם על המזוזות,
כי זה אותיות, זוז מוות.
זה המיקום שלו שם.
גם תשימו לב, בלשון חזל,
כתוב שיצר הרעה יושב על שני
ופתחה עליהם.
ומה כתוב על יצר הרע?
לפתח חטאת רובץ.
זאת אומרת, איפה יושב יצר אורח שהוא מלאך המוות והוא השטן?
הוא יושב תמיד בפתח.
זה המיקום.
בסדר? מסכימים?
אז אנשים,
ברגע שהם נתקלים במושג שנקרא מוות, ישר מתעוררות להם שאלות.
אם זה תינוק שנפטר, שואלים מה הוא אשם?
מה הוא עשה?
הוא עוד לא הספיק לעשות מצוות בכלל.
אז למה הוא מת?
נכון?
אם אדם נפטר צעיר, גם כן שואלים, מה קרה?
למה הוא צריך להיפטר צעיר?
עוד לא הספיק כלום.
ואם נשארת אישה אלמנה,
נשארים יתומים.
אז שואלים, מה הם אשמים?
מה הם עשו?
למה הם צריכים לסבול?
וכולי וכולי, נכון?
כדי להבין את זה,
יש משל.
המשל הוא פשוט.
כתוב במשנה בפרקי אבות
שהעולם הזה דומה לפרוזדור המוביל לטרקלין.
לא כתוב בלשון הזאת בדיוק, אני רק
סידרתי לכם את זה ככה.
אז העולם הזה הוא כמו פרוזדור
שמוביל לטרקלין.
זה באקטואליה אוטובוס.
האוטובוס נראה כמו פרוזדור
והוא מוביל כל אחד מאיתנו לטרקלין שלו,
לסלון שלו, לתחנה שלו.
נכון?
זה התפקיד של האוטובוס.
אז דבר ראשון שאני שואל,
איך יכול להיות שאנשים עולים לאוטובוס
ולא ששואלים את עצמם לאן הם נוסעים בכלל?
יש פה אנשים שחיים בעולם הזה.
נוסעים.
בני 30, 40, 50, אתה שואל אותו,
מה אתה עושה בעולם הזה?
הוא אומר לך,
חי.
מה זה חיים? בשביל מה אתה חיים?
אז הוא אומר לך, כולם חיים, גם אני חי.
כן, אבל למה אתה חי?
הוא אומר, תשמע, אל תשאל שאלות מסובכות,
תסבך אותי.
או שמישהו אחר אומר,
תשאל שאלות, תקבל שקרים. מישהו נאמר לך, אל תשאל שאלות.
נו,
שאלנו פעם נהג מונית את השאלה הזאת, אז הוא אמר,
תאמין לי, וואלה, לא חשבתי על זה אף פעם.
הוא לא היחידי.
הייתה איזו אקדמיית אחת,
שאלו אותה את השאלה הזאת, למה את חיה?
אז היא אמרה,
בשביל השמש?
ואז אמרו, מה אתה עושה עם הירח?
אנשים לא חושבים בשביל מה הם חיים?
חיים!
כולם חיים, בסוף מתים, זהו.
מה, אתה לא שואל שאלות?
כל דבר אתה מנכדד, שואל, חופר,
דווקא בשאלת השאלות אתה לא שואל בשביל מה אתה חי?
מה, אתה חי פה סתם?
אין תכלית, אין מטרה?
כל אחד שעולה לאוטובוס,
דבר ראשון שהוא בודק,
לאן האוטובוס הזה נוסע,
מה התכלית שלו,
והאם המסלול של האוטובוס הזה מתאים למסלול שאני צריך?
אם אני צריך להגיע לירושלים, מה, אני אחלה על מסלול של אילת?
זה לא המסלול.
מה השאלה?
אז איך יכול להיות שאתה מסתובב כאן בעולם כל כך הרבה שנים ואף פעם לא שאלת את עצמך,
הלו,
לאן נוסעים?
עכשיו תגידו לי אתם,
אחד שהתעורר באמצע הנסיעה לא שאל,
באמצע הנסיעה
פתאום הוא שם לב
שכל הדרך היא שרה, אין סיבובים, אין עליות.
שואל את אש של ידו, לאן אתה עוסה זה נוסע?
הוא אומר לו, לאלת.
הוא אומר לו, מה אתה עושה צחוק? אני צריך להגיע לירושלים.
זה לא האוטובוס המתאים, מותיק.
נו, אחת כזה, מה עושה?
מה אומר? אתה יודע מה?
יאללה, כבר אנחנו על האוטובוס הזה,
בוא נמשיך לאלת.
זה קוקו זה.