"שולחן" - סדר הגאולה
- - - לא מוגה! - - -
והנה בילקוט
כתוב על הפסוק ואכלתם אותו בחיפזון,
אבא חנן אומר משום ריבי אלעזר,
ואכלתם אותו בחיפזון זה חיפזון שכינה.
חיפזון שכינה.
השכינה נחפזה להוציא אותנו ממצרים.
ואף על פי שאין ראייה לדבר,
זכר לדבר.
אין לנו ראייה מהפסוק הזה,
ואכלתם אותו בחיפזון, שזה חיפזון שכינה.
אין לנו ראייה, רק זכר.
מה הזכר?
שנאמר כל דודי,
הנה זה בא,
מדלג על ההרים,
מקפץ על הגבעות,
הנה זה עומד אחר כותלנו.
יכול לעתיד לבוא, יהיה בחיפזון?
האם גם הגאולה האחרונה תהיה בחיפזון?
תלמוד לומר כי לא בחיפזון תצאו.
על הגאולה האחרונה שתבוא עכשיו נאמר לא בחיפזון תצאו.
מה זה מדלג על ההרים?
מדלג על ההרים פירושו התעוררות מלמעלה.
וזהו הגדר של חיפזון שכינה שמיהר הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל קודם
שהגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית.
זאת אומרת, הם בעצמם לא היו ראויים לגאולה ממצרים.
וה' הקדים זאת.
ומיהר לגאול אותם. עוד טרם הם הגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית.
הילקוט מלמד לנו שלעתיד לבוא לא יהיה שייך הגדר הזה.
למה? כי כבר ניתנה תורה.
והעיקר מעתה זה יהיה עבודתנו העצמית,
שנזכה לגאולה בזכות הבחירה שלנו.
אז לכן לא בחיפזון.
שמה, אם לא היה מוציא אותם,
היו נכנסים לשער החמישים ולא יכולים לצאת לעולם,
אז לכן היה צריך לדלג על ההרים, לקפץ על הגבעות, כמו שאומרים, לדלג את הזמן במהירות.
אבל עכשיו, בגבולה האחרונה,
לא בחיפזון תצאו.
מי זאת עולה כמו שחר?
יפה כה לבנה, ברה כה חמה,
איומה כנתגלות.
אומר האדמור מאוז'רוב,
זיכרונו לברכה,
תערוך לפניי שולחן נגד צורריי.
מה זה שולחן?
זה סדר הגאולה.
שולחן זה בהתחלה כמו שחר,
שמתחיל האור הראשון של השחר,
אחר כך
לבנה
נהיה יותר אור, לבנה, אחר כך חמה ואחר כך נתגלות אורות עצומים.
זה נקרא שחר. תערוך לפניי שולחן.
לפי הסדר הזה, ככה זה הולך. אז זה לא בחיפזון.
זה הולך ומתקדם
ומשתפר עד שיגיע הרגע.