תהליך אהבליזציה

- - - לא מוגה! - - - 

ג'אסט דה מנט, אני אגיד לך. ג'אסט דה מנט, בבקשה. או, תודה.

אלוהים יש אחד, נכון?

אז אני לא מבינה, כאילו, מה כל הגזענות בחרדים במיוחד, כשכאילו הספרדים אורדים על אשכנזים, אבל בעיקר האשכנזים אורדים על אשכנזים. אני לא מבינה, וקראתי בעיתון דווקא של החרדים,

ממש מזעזע, אני כמעט הייתי מאוד בעיניים, היה כתוב בעיתון, מעל נגיד שלושים אחוז, אני לא ממש זוכרת,

ספרדים, או שהם לא מקבלים חוזרים בתשובה,

כי זה עלול לקלקל, ויש סיגמא. עכשיו, יש כאלה שיש להם אינטרסים. וואו. וואו. יש כאן מאוד מאוד צנעה חבקה בין הספרדים לאשכנזים. אנחנו ביניהם לבין הספרדים.

אולי אעשה כאן ברכה לאשכנזים שהלכו להסגזר איתנו ולא היו נגדנו, ומקום, יש להם אחדות ושלווה.

מה שעומד מאחורי זה זה באמת שיש בעיה של מידות.

אני עושה כמה פעולות, כן? כולם יודעים מה אני עושה, נכון? לדוגמה,

פרסמו לפני כמה זמן,

בכנס שיתד נאמן הייתה יוזמת או נותנת חסות ראשית. את מאה משפיעים בציבור החרדי-הדתי.

בין המקרבים בתשובה לא הוזכר שניים.

כי יכול להיות שלא עשיתי יותר משניים, והם עשו שלושה.

גאווה זה טוב או לא טוב? תלוי. תלוי, נכון. וענווה זה טוב או לא טוב? גם תלוי. גם תלוי. מה שתלוי נופל. וואו, נו.

בכל מקום נופלים טילים,

והתשקורת משתפת פעולה ושקט, לא אומרים שום דבר. היום לא קוראים לרצח רצח, חריגה.

חיסול, חיסול ממוקד, פגיעת יתר, כל מיני שמות כאלה שעוז... היום לא אומרים גנב,

סחב, פילח, לקח שלא ברשות, כל מיני.

זה לאט לאט נהיה יותר מעודן.

ובזה,

ושמים את עיניו של הציבור להפקרות. רגע, זה הלחץ. לא טעות. רגע. זו לא ממשלה רצינית.

כל מדינה שיורים על לב האוכלוסייה לא שותקת.

מה זה? כאלה תרגילים עושים אלה שחשבנו שהם כלומניקים?

לחפור בנהרה מתחת, להיכנס ללב הבסיס, לפגוע בטנקים, להוציא את האנשים, לחסר אותם חיים,

לגעת שחיים.

מה זה? איפה נשמע דבר כזה? שום דבר. לא עושים כלום.

הכל קשקושים.

הכל מסתכלים, מה יגידו אומות העולם?

פני הדור כפני הכלב. יורים על אזרחים. ארצות הברית, אם חוטפים להם אזרח אחד,

הם מאיימים במלחמת עולם על המדינה. ישר באו״ם, וביטול הכלכלה, וסנקציות, ובטיח. מה לא עושים בשביל אזרח אחד אמריקאי שיעזו לגעת בו?

ופה נכנסים באמצע היום, לא בלילה אפילו, וחוטפים, עושים פעולת הסחה פשוטה אלף-בית בלימוד קרב. עושים את זה כמו בספרים, פשוט לא מסובך אפילו, לא פעולה מיוחדת. ועד שצה״ל מבין בכלל מה קרה, ועד שזה לוקחת שעה, מה זה? אבל מה אתם רוצים? אם צה״ל, במקום להפציץ את אלה שצריך להפציץ, מפציץ מבנים ריקים בדרך כלל, את מי אתה מפחיד?

עכשיו יהיה לנו שם מרחם חוויות. לא, לא, שנייה, שנייה, שנייה. וואו. זה חלק מתהליך של אהבליזציה.

גזירת שמאי, תשתפר מטוס, ויחליפו לך את הנגע בעיניהם.

שוס דמינט, בבקשה. או, תודה.

קלטות מס' 522-523, תהליך אהבליזציה, חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

להזכירכם, הערב הזה לרפואת מיכאל מכלוף חיים בן פרחה בשמעון קדוש,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

במהרה, אמן.

אמן.

פנחס בן אלעזר,

בן אהרן הכהן,

השיב את חמתי מעל בני ישראל וקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אנחנו לומדים ממעשיו של פנחס שהוא קצף את הקצף שהיה צריך לקצוף הקדוש ברוך הוא.

פנחס קינא את קנאתו של הקדוש ברוך הוא שהיה צריך הוא

לקנא ולקצוף על בני ישראל וכמה תיקון גדול נעשה בעולם בגלל שהוא נכנס

ועשה מעשה שבעצם השם היה צריך לעשות והוא לא המתין ועשה את זה קודם.

שאם הוא לא היה עושה הקדוש ברוך הוא היה קוצף ואז חס ושלום

הייתה קליה על כל בני ישראל.

ובא אדם בודד ומחליט שהוא רואה

מעשה זימה כזה שנעשה בפרהסיה לעיני כולם,

למרות שזה היה מוצנע באוהל אבל כולם יודעים מן העניין.

מה גודל התיקון שהוא עשה בעולם שעם ישראל כולו ניצל בגין מעשהו זה?

ולא עוד.

אלא שהוא קם מתוך העדה

בשעה שיש דיון האם צריך

או לא צריך

ונזכר הלכה.

הבועל ערמית קנאים פוגעים בו

ולא המתין כי חם לבבו

ועושה מעשה ופוגע בזמרי בן סלו והמדינית

ובזה מתקן את התיקון הגדול הזה.

סכנה גדולה הייתה במעשיו

משום שההלכה ואין מורים כן,

ככה הדין שמה שהוא עשה צריך לעשות,

אבל רק קנאים בשעת קנאתם באמת.

ואין מורים כן. אם בא מישהו לשאול האם אני צריך לפגוע באלה שעשו את המעשה הזה או לא,

לא מורים לו לעשות.

כי מי ששואל כבר הוא נתקרר.

אלא קנאים פוגעים בו.

והוא קם ועושה את המעשה תוך סכנת נפשות,

כיוון שהוא לא היה מחויב על פי דין.

ממילא אם היה קם זמרי והיה פוגע בו,

לא היה שום דין על זמרי, כי היה לו דין של רודף אחריו.

ולמרות הסכנה הזאת,

מחוסר הגיבוי במעשה הזה,

לא חש לכלום וקנא קנאת השם והציל את כל עם ישראל.

זאת אומרת, מעשה זה חולל כל כך רבות,

עד שהקדוש ברוך הוא נתן לו שכר גדול ביותר.

וזה על עצם טוב ליבו,

והכוונה הטובה שהייתה לו במעשה תוך סכנת נפשות.

וכידוע, פנחס הוא אליהו,

והקדוש ברוך הוא האריך את ימיו בשנותיו,

והפך אותו מגוש עפר למלאך הברית אליהו הנביא.

זאת אומרת,

אנחנו יכולים להתחזק מזה ולהבין שכשאדם עושה מתוך

ליבו בכוונת הלב הטהורה שלו מעשה,

מעשה השכר משתלם לאין שיעור מאשר מעשה שנעשה בחיצוניות.

גם על מעשה בחיצוניות מקבלים שכר,

אבל בכלל, בכלל לא דומה.

כתוב אצל אברהם אבינו שאברהם אבינו נטל לשלושת האורחים,

שנדמו לו כערביים והוא לא ידע שהם מלאכים,

לכל אחד לשון

של בקר,

קבלת אורחים,

שלוש לשונות בחרדל.

בזכות זה כתוב במדרש שאכלו ישראל ארבעים שנה במדבר מן.

אתם מתארים לכם כאיזה דבר? בא אורח,

אתה שוחט

שור

בשביל לתת רק את הלשון בחרדל?

אלפי שקלים בשביל לשון בחרדל.

מה שהאכיל אברהם אבינו

את השלושה המלאכים

היה יותר גדול מסעודתו של שלמה המלך שהיה עושה בכל יום.

זאת אומרת,

לא נבחן אברהם אבינו על הנטינה, אלא על הלב שלו.

כי הקב' הוא משלם מידה

כנגד מידה.

אז אם הוא נתן שלוש לשונות,

היה צריך לתת לו כנגד זה משהו שווה ערך לשלוש לשונות פי חמש מאות.

כי מידה טובה מרובה פי חמש מאות.

נו,

אז היה צריך לתת לו אלף חמש מאות לשונות תמורת זה.

ומה נתן לו הקדוש ברוך הוא?

נתן לבנים שלו

ארבעים שנה לאכול מן,

שלוש מיליון בני אדם,

כדי סיפוק שלוש ארוחות, ארבעים שנה.

זה המינימום.

תחשבו כמה ארוחות בזכות שלוש לשונות.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא לא מדד את אברהם אבינו במעשה ומה נתן,

אלא פי הלב שלו. בלב שלו, בשעה שהוא נתן את השלוש לשונות,

היה רצון להאכיל מיליונים.

זה היה הלב של אברהם אבינו.

כשפנחס מקנא לשם,

זה עם לב כזה של הצלת עם ישראל כולו. הוא רואה את חילול השם הגדול והנורא.

הוא רואה שאף אחד לא עושה שום דבר,

והוא קם ומחליט לעשות מעשה תוך סכנת נפשות גמורה.

והקדוש ברוך הוא אומר, בקנאו את קנאתי. אני הייתי צריך לקצוף,

והוא קצב את הקצב במקומי, והוא הציל את עם ישראל,

ואני אתן לו את בריתי שלום וחיים,

והוא יחיה לעולם

וגם יזכה לכהונה.

למה הקדוש ברוך הוא נתן לו זאת?

כשאדם ממלא את השליחות שלו בעולם הזה על הצד הטוב ביותר,

והוא עשה את הכול פיקס.

השאיפה שלנו לצאת מן העולם הזה מתוקנים בנפש רוח ונשמה,

דהיינו שהשלמנו את כל התיקון.

אם אדם משלים את התיקון שלו בעולם הזה,

אז לכאורה אין מקום להשאיר אותו.

עמד במבחן, מגיע לו גן עדן, הולך לעולמו.

פנחס, בשעה שעשה את זה,

הוא מילא את התיקון שלו לאין שיעור.

אז לכאורה, מה היה צריך?

היה צריך למות.

מיד לאחר מכן,

הגיע לתיקון השלם, צריך למות.

אבל הקדוש ברוך הוא ראה את מעשיו וכמה הוא היה מוכן להסתכל בשביל לעשות את המעשה.

שלח את משה רבנו להגיד לו, והנה נותן לו את בריתי שלום,

אני נותן לו כהונה ואני נותן לו עכשיו משימה חדשה,

כי את התפקיד הקודם הוא סיים בהצלחה מרובה.

עכשיו אני נותן לו עוד תפקיד כדי שלא ייפטר מן העולם, ועכשיו הוא יצטרך למלא אותו עוד פעם.

זה שלום

באליהו הוא מלאך הברית,

הוא המלאך של השלום והוא מבשר והוא הגואל בסוף.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לו שיהיה תפקידו כהונה להשכין שלום בעולם.

וחכמים אמרו בסוף

מסכת עדויות

שאליהו בא להשכין שלום בעולם.

בכל מה שהתפקיד גדול ורב יותר,

אז כך נמשכים חייו של האדם יותר.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתו של אדם ונותן לו אפשרויות

להוציא לפועל את כל המשימות והשליחויות שהשם הטיל עליו.

בכל זמן שאדם לא עשה, כן, הוא נקרא אדם חסר.

אם לא השלים את יעודו,

הוא נקרא חי, אבל חסר.

ונעדר ממנו תוכן השליחות שלו בחייו,

והוא עדיין לא הגיע למילוי שצריך לתקן בשורש נשמתו כדי להשלימה.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

בחמישה מקומות כתוב אליהו חסר,

חסר ו',

ובחמישה מקומות יעקב מלא בו'.

דהיינו אליהו הוא אליה ויעקב עם ו'.

וזה רומז שנתן אליהו ליעקב עירבון.

חמש ו'ים שלו, מאצלו הורידו מאליהו, והוא נותן עירבון למי? ליעקב אבינו.

וכתוב, אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך.

אמר על זה המהרן מפראג, זיכרונו לחיי העולם הבא.

כוונת המדרש, כיוון שאליהו נברא,

לגאול את ישראל,

וכל זמן שאליהו לא גומר את הדבר הזה,

הוא נחשב עדיין כחסר.

זאת אומרת, אם הוא לא גומר את הדבר,

אביו שלו חסרה, היא נמצאת אצל יעקב כערבון, שהוא אכן יגמור לגאול את בניו של יעקב, את בני ישראל.

והמלבים,

בישאל נפשו למות,

כתוב על אליהו, בישאל נפשו למות, מסביר המלבים,

כי אליהו ראה שכבר תיקן כל הצורך

בחייו הזמניים ורצה לשוב לצרור בצרור החיים.

אז ביקש נפשו למות.

הוא יודע שהוא מילא את הכל, מה שהוא צריך למלא.

ויאמר לו, ייקרא שמך יעקב כי אם ישראל,

כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותאכל.

הנה, אנחנו רואים עוד דבר דומה.

השפת אמת מבאר שיעקב מילא את התפקיד שלו כשניצח את המלאך,

שזה שרו של עשיו.

ואז לא היה לו יותר מקום להישאר בעולם,

כי הוא מילא את השליחות שלו, ניצח את שרו של עשיו.

ואז בא זמנו להיפטר,

לכן הוסיף לו המלאך שם במקום יעקב ישראל, לומר לו שיש לו עוד תפקיד גדול בחיים לבנות את בית ישראל,

ולכן הוסיפו לו עוד חיים מן השמיים כדי לבצע את המשימה האחרונה.

אז שינוי השם שלו בא להגיד שהייעוד שלו השתנה והוא עלה עוד מדרגה והוא צריך לבנות

את עם ישראל.

על יצחק אבינו כתוב,

וישוב אברהם אל נעריו,

שואלים חכמים, וישוב אברהם אל נעריו, ואיפה יצחק?

אחרי העקדה,

איפה יצחק?

הרי יצחק נשאר בחיים,

אז למה כתוב שרק אברהם שב אל נעריו?

איפה יצחק?

ויצחק הכנו,

ריבותינו אומרים ששלח אותו אצל שם ללמוד תורה.

זאת אומרת, יצחק אבינו הרעיש את העולם במעשה העקדה

ומילא את הייעוד שלו,

דהיינו לתת

וליטוע את האמונה בכל העולם כולו,

ואם כן, אין מקום להישאר יותר בעולם, הוא סיים את התפקיד. מה עשה אברהם אבינו?

ידע שאם כן ייקחו אותו לחיי העולם הבא,

הטיל עליו משימה חדשה ללכת ללמוד תורה אצל שם.

משנים משימה, מאריכים חיים.

דהיינו, אדם שמרגיש שהוא מילא את יעודו,

לא יעצור.

יחפש משימה אחרת

בשביל שיאריכו את ימיו למלא גם אותה.

חנניה, מישאל ועזריה שעלו מתוך כבשן האש, שהטיל אותם נבוכדנצר לבפנים,

ויצאו חיים,

נס ומופת לעיני כל העמים.

מה קרה איתם?

לא נזכרו שמותם יותר מאותו מעשה והלאה. להיכן הלכו?

רבי יוסי אומר, מתו בעין.

רבי יהושע בן נביא אומר,

שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה ממנו.

אז מה זה מתו מן העין?

פשוט מאוד הסתירו את עצמם והיו בבחינת מתים אצל כל רואיהם,

כי הלכו ללמוד תורה.

למה הם הלכו ללמוד תורה? כי התיקון הגדול שהם עשו בעולם בקידוש השם,

שהם יצאו חיים מתוך כבשן האש.

זה היה מילוי של המשימה שלהם בחיים ובעולם, ואם כן,

הם יעלו לעולם האמת.

אז מה הם עשו?

כדי להימנע מקצירת שבחים וכיבודים על מעשיהם,

ושהם יכולים חלילה לאבד את כל מה שהם עשו.

הלכו והתחבאו מעינם של בני אדם,

וקיבלו על עצמם עוד משימה חדשה, ללמוד תורה אצל יהושע בן יהוצדק,

ועל ידי זה התארכו שנות חייהם.

לומדים מכאן

שאדם צריך לקבל על עצמו משימות,

דהיינו, לעשות מה שמוטל עליו עד תום,

ולהכין לו בצד משימה נוספת חדשה,

שאיתה יש סיבה להאריך את ימיו ושנותיו.

אמו של רבי טרפון

ירדה לתוך החצר בשבת,

והלך רבי טרפון והניח את שתי ידיו תחת כפות רגליה, והיא הייתה הולכת על הידיים שלו,

וככה הוביל אותה עד שהגיעה למיטה.

כיבוד אב האם יוצא דופן.

רבי טרפון היה ענק מריבותיו של רבי עקיבא.

הוא עושה כך והוא הולך בחצר,

היא דורכת לו, זה נעלה בית,

בשביל להגיע למיטה.

כך היה מכבד את אמו.

כשהייתה רוצה לעלות למיטה,

היה גוחן על הרצפה והיא עולה על גבו למיטה.

לא מדובר כשהוא ילד,

כשהוא רבי טרפון.

פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו.

אמרה האמא, התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדי.

תתפללו עליו, מגיע לו.

אמרו לה, מה עביד לך? מה הוא עושה?

אמרה להם

את כל סיפור המעשה, כיצד הוא מתנהג עמה.

אמרו לה, אם הוא עושה את זה,

ואפילו אם הוא עושה את זה,

לא הגיע עדיין לחצי דבר שאמרה תורה.

זה אפילו לא חצי ממה שחייב אדם בכיבוד אביהם.

המאמר הזה היה תמוה בעיני החפץ חיים, זכר צדיק, קדוש ברוך הוא. איך יכול להיות?

אדם במצב של חולי קשה, שאימו מבקשת שיתפללו עליו,

ובאים חכמים שואלים מה הוא עושה, במקום להתפעל ממה שהוא עושה,

מקטרגים עליו,

ואומרים שהוא אפילו חצי ממה שצריך לעשות, לא עושה.

איזה מין דבר זה?

וזה חכמים.

מה, הם לא יודעים מה זה קטרוג?

אדם שוכב,

נפל תורה, חדד לסכינה, אומרת הגמרא.

אם השור נופל, עכשיו חדד את הסכין, הוא כבר על הרצפה.

אדם חולה,

כבר מזומן לפורענות. עוד קטרוג,

אתה הורג אותו ממש.

איך חכמים אמרו דבר כזה?

אלא החפץ חיים אומר, הם התכוונו לטובה.

הם אמרו לשמיים,

רבי טרפון עוד לא גמר את התפקיד,

אפילו חצי ממה שהוא צריך הוא עוד לא עשה.

אז חייבים להשאיר אותו בחיים.

חייבים להשאיר אותו בחיים, שישלים את התיקון לפחות.

אם היו אומרים שהוא עשה מעל ומעבר, היו לוקחים אותו.

אז מה הוא אמר?

אפילו חצי הוא עוד לא עשה.

זו החוכמה של חכמים, זיכרונם לברכה.

ומספרים על רבי ישראל מקוזניץ',

זכר צדיק וברכה, שהגיע לשיבה מופלגת מאוד,

למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו.

שאלו אותו, במה האריך ימים?

השיב להם, החיים נפסקים ברגע שאדם מסיים את תפקידו עלי אדמות.

ואני, כל פעם שהייתי מרגיש שאני עומד לסיים את התפקיד,

והגיע הקצי,

הייתי מקבל תפקידים חדשים וייעודים חדשים עליי כדי להאריך את חיי.

ממילא לא יכלו לקחת אותי לעולם האמת,

כיוון שהחלפתי כל פעם תפקידים.

אז עוד משימות יש לי לעשות.

מכיוון שקיבלתי עליי משימה, מן השמיים לא יפריעו, כי אם בן אדם רוצה לעשות לכבוד שמיים,

למה שיפריעו לו?

וככה היה עושה.

וזה מה שאומרים בתפילת ראש השנה.

כי זכר כל היצורים לפניך בא.

מעשה איש ופקודתו, לכל איש יש את הפקודה,

מה הוא צריך למלא בעולמו.

יאחז צדיק דרכו.

לכל צדיק וצדיק יש דרך מעבודת השם שהוא צריך לעשות.

ולכל אחד יש תפקיד.

זאת אומרת, אדם צריך לעשות את ייעודו ותפקידו במלואו,

עד שהגיע למילוי תיקונו.

אבל יש אנשים שמחליפים תפקידים. לא מתאים לו התפקיד הזה, הוא רוצה תפקיד אחר.

מי שמחליף תפקיד, לוקחים אותו.

למה? כי הוא בכלל לא בכיוון.

הוא לא יגיע לתיקונו.

אז צריך להיזהר לו לשנות תפקיד גם.

כתב הרמב״ן בפרשת ויחי על החשמונאים,

שהם נענשו עונש גדול אף על פי שהם היו חסידי העליון, ובזכותם אנחנו יושבים פה בעמנואל.

אם לא היו החשמונאים, חס ושלום, לא היו עם ישראל.

הצילו את כל עם ישראל.

מכל מקום, למרות שהם היו חסידי העליון, נענשו בעונש גדול.

בלעדיהם הייתה משתכחת תורה מישראל וכל המצוות.

וארבעת בני החשמונאי הזקן והחסיד,

מלכו זה אחר זה,

ועם כל גבורתם נפלו ביד אויביהם בחרב.

ולמה הגיע להם העונש הזה? חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו

שני טעמים.

אחד מהם,

כל מאן דאמר מבית חשמונאי כתאנה, עבדהו.

כל מי שהיה אומר שהוא מבית חשמונאי,

עבד הוא.

כולם נחרטו בעוון הזה. מדוע?

כיוון שהם הלכו במקום שהמלכות הובטחה לזרע בית דוד בלבד,

וכיוון שהם לא מזרע בית דוד,

נתחייבו מיתה.

אף על פי שהם התכוונו לטובה,

ולא היה מי שהיה ראוי למלוך בזמנם יותר מהם.

אבל כיוון שהמלכות לא מיועדת להם והם החליפו תפקיד,

לכן הם מתו כולם בחרב.

ויש מי שאומרים,

כיוון שהם היו כהנים ונצטוו לשמור על כהונתם

לכל דבר המזבח ומבית לפרוכת

לעבודתם,

לא היה להם למלוך אלא לעבוד את עבודת השם.

וכיוון שהם שינו את תפקידם מכהנים בעבודת השם למלכים,

החליפו תפקיד, נענשו ונתקצרו עימיהם.

זאת אומרת,

אדם צריך להיות עמוס בתפקידים ולנצל את כל הכוחות וכל ההרגשות שנותנים לו מן השמיים

למען הפצת ופרסום כבוד השם לתורתו.

וצריך לעשות את כל ההשתדלות למלא את כל התפקידים שהוטלו עליו

ונגזרו עליו לפי תכונת נפשו, שורש נשמתו ותיקונו.

ועל ידי זה הוא זוכה לחיים ארוכים שייגזרו עליו משמיים

כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל מה שמוטל עליו להשלים.

יהודים יקרים, יש סוגיה מאוד מאוד

כואבת וקשה,

ומי יודע כמה צרות באות לישראל בגין זאת.

זה מהלך שכבר שנים רבות התחיל להשתרש פה בעם ישראל, שעושים מצעדי תועבה

ברחבי הארץ.

ייבאו את זה מגרמניה,

וזה מתפשט.

בתחילה באילת, אחר כך תל אביב, אחר כך ירושלים,

ועכשיו רוצים לעשות מצעד תועבה בינלאומי בירושלים.

והקדוש ברוך הוא מקפיד על עלבונה של ירושלים מאוד מאוד.

וכיוון שנתפרסם בכל העולם שהם קוראים לכל מיני אנשים שהם לא ישרי דרך בלשון נקייה,

אנחנו החלטנו לעשות מעשה.

והמעשה הוא לעשות

את ההפוך ממה שהם מתכוונים לעשות.

הם הולכים לעשות מצעד גאווה,

ואנחנו מתכוונים לעשות מצעד הענווה.

והנה מצאנו,

אמנם לאחר מעשה,

סמך

למה שאנחנו הולכים לעשות.

אני אומר לכם את האמת, ברגע שהיה מצעד התועבה בתל אביב,

שהיה במימון ובחסות של חברת שטראוס מאוס,

שעשו פרסומת למילקי מאוס,

אנחנו יצאנו נגד זה,

אמנם התרענו בפניהם והם לא שעו.

הפצרותינו והם קיימו במיליון וחצי שקלים חסות

למצעד התועבה שהיו בו 220 אלף איש

וחילול השם גדול מאוד מאוד אז היו כאלה שאמרו זה בתל אביב מה אכפת לנו

מה זה מה אכפת לנו הקדוש ברוך הוא לא אכפת לו?

טומאה כזאת בסדר גודל כזה ולא אכפת לנו? איך לא אכפת לנו? מה זה עיר אחרת? זה לא יהודים? מה קורה פה?

למרות שהפצרנו בהם שלא ייעשו,

זלזלו ביכולתנו,

ואז קראנו להימנע מרכישת מוצרי שטראוס מאוס,

ואכן אחרי סקר שנעשה התברר שהיום למעלה מ-60% לא קונים את כל מוצרי שטראוס ברוך השם ולא מתפתים למילקי מאוס.

אומנם הם עשו עכשיו מילקי הפוך,

באמת הם הפוכים,

אבל זה עדיין לא עוזר.

עשו פרס דירה

חינם

למי שיקנה קצת מהמוצרים שלהם ב-30 שקלים.

בושה וחרפה לאיזה שפל ירדו.

וכל מיני פטנטים חדשים ומיוחדים, ועכשיו הם הוציאו אפילו אחלה חומוס,

לייט,

אבל מעשיהם צריכים להיות לייט, לא החומוס.

צריך להיות שבמעשים שלהם תהיה דלילות

מרוב עיבוי הטומאה בארצנו הקדושה.

ולכן כל מי שהוא בעל נפש לא רוכש את המוצרים שלהם ומתרחק מהם,

שלא לממן את פעילותם והצלחתם על חשבון ילדינו האיכרים,

שהם מפנים את משאביהם למקומות כאלה ואחרים.

והנה קם המצעד הזה,

ואז החלטתי ופניתי לרב הגאון, הרב שפירא, ואמרתי לו, כבוד הרב,

אני חושב לעשות קונטרה למצעד התועבה,

מצעד הענווה.

והרב אמר לי, תצליח.

אז זה לא היה שייך מיידית.

ברגע ששמענו שיש את המצעד בירושלים וקוראים לכולם להגיע,

אמרנו, זה הזמן בעיתוי,

ובחיפזון,

תוך חודש וחצי מהזמן שננקב ליל טו באב, שהוא יום גדול לישראל,

החלטנו שאנחנו עושים את מצעד הענווה,

ואנחנו,

שנאמר עלינו,

דרכם של בעלי תשובה להיות שפלים בענבים,

בעזרת השם נצעד ונוכיח לעולם כולו שהענווה תנצח את הגאווה.

אמן, כן יהי רצון.

בעיני היום מצאנו בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין,

אחד מהעובדים ניגש אליי ואמר, בסנהדרין צדיק ח',

עמוד א', אמר זעירי,

אמר רבי חנינא,

אין בן דוד בא עד שיאכלו גסי הרוח מישראל,

שנאמר, כי אז אסיר מקרבך

עלי זה גאוותך,

וכתוב, והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם השם.

רואים שמה שמעכב את הגאולה, אין בן דוד בא עד שיאכלו גסי הרוח מישראל.

מה אומר הפסוק בצפניה?

כי אז אסיר מקרבך על יזה גאוותך,

וממשיך ואומר, והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם השם.

אומר המצודות דוד, לא תבושי,

לא תסבלי בושה בעבור קרוע העלילות והמעשים אשר פשעת בי מאז.

מה פירוש אסיר מקרבך?

לא יימצא בך שישמח להתפאר בגאוותו באותו זמן,

ולכן לא תבוש עוד,

כי בעבור זה ילך העוון ואין לו.

אומר הפסוק, ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קודשי,

שלא תוסיפו להתגאות בירושלים.

איך יודע צפניה הנביא שיהיה מצעד הגאווה בירושלים,

ומה התיקון לו?

עם עני ודל וחסו בשם.

מה זה עם עני ודל?

אומר רשי,

עם עינוותן, ענווה מול גאווה.

מה אומר הרדאק?

היפך על איזה גאוותך שזכר,

עני ענו.

מצעד הענווה מול מצעד הגאווה.

במסכת דרך ארץ כתוב,

פרק שני.

אומר קהלת, מעוות לא יוכל לתקון.

מי אלה?

המנפנפים בידיהם והמהלכים בראש אצבעותיהם.

עליהם הכתוב אומר,

אל תבואני רגל גאווה.

הסמאג אומר,

במצוות לא תעשה, מצווה סד.

והעריכו ריבותינו בגנאי גסי הרוח במסכת סוטה,

שנקראו תועבה,

קדקתיו תועבת השם כל גבה לב.

ולא יראו בנחמת ציון,

כמו שכתוב בצפניה, כי אז הסיר מקרבך את עליזה גאוותך,

ולא תוסיף לגובהה עוד בהר קדשי.

והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם השם.

ואינו אומר עני ממש,

אלא רוצה לומר עם ענו.

וכן תרגם יונתן בן עוזיאל ענוותן.

הנה יש לכם מקור שההפך מעליזה גאוותך

זה ענווה.

מצעד הענווה מול מצעד הגאווה.

ואני רוצה להקריא לכם מכתב שכתב הגאון רבי בן ציון מוצפי שליטא לטובת מצעד הענווה.

וכך הוא אומר,

ירושלים עיר הקודש, קדושתה ומעלתה נשגבו מבינתנו.

אין מילים בפינו ולא בקולמוסנו לתאר את חשיבותה ומרכזיותה של עיר הקודש בשמיים ובארץ.

היא אינה נחלה פרטית של שום שבט, קהל או אדם,

אלא שייכת לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

וכך לימדונו ריבותינו זיכרונם לברכה במדרש.

רבי שמעון בר יוחאי פתח,

עמד וימודד ארץ.

מדד הקדוש ברוך הוא כל האומות,

ולא מצא אומה שהייתה ראויה לקבל את התורה אל הדור המדבר.

מדד הקדוש ברוך הוא כל הערים,

ולא מצא הר שתינתן בו התורה אל הסיני.

מדד הקדוש ברוך הוא את כל העיירות,

ולא מצא עיר שייבנה בו בית המקדש, אלא ירושלים.

מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות,

ולא מצא ארץ שראויה להינתן לישראל אלא ארץ ישראל.

זהו שכתוב, עמד וימודד ארץ.

בית המקדש שהיה בירושלים בנוי לתפארה,

הנו המרכז הרוחני של העולם,

שער השמיים לקבלת התפילות,

מקור הקדושה וההשפעה האלוקית,

וגם ימינו,

שהוחרם עדיין, הוא בקדושתו.

והסיבה היא כי יש בית מקדש למעלה,

כשם שיש ירושלים של מעלה.

וכל כך חביבה ירושלים לפני הקדוש ברוך הוא,

עד שאמרו ריבותינו במדרש

על הפסוק ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון,

אמר רבי ברכיה,

מתחילתו של עולם עשה הקדוש ברוך הוא בירושלים סוכה,

כביכול שהיה מתפלל בתוכה.

יהי רצון שיהיו בני עושים את רצוני,

כדי שלא אחריב את ביתי ומקדשי.

מכיוון שגרם החטא,

מה כתוב?

ויחמוס כגן סוכו שיחט מועדו.

מקום שהיה מתוודע בתפילה.

מכיוון שאחריו

הוא מתפלל,

יהי רצון מלפני שיעשו בני תשובה,

שאקרב בניין ביתי ומקדשי.

ירושלים פלתרין של מלך נקראת בלשון רבים.

היא אינה נקראת ירושלם,

אלא ירושלים,

כמו ידיים, עיניים,

אוזניים, רגליים ועוד. ומדוע?

אלא כמו שהאיברים הללו הם זוגות,

ולכן נקראים לשון רבים,

גם ירושלים כך.

אף על פי שהיא נראית אחת גשמית פיזית, אבל טעות היא.

אין דין ירושלים כדין עיר אחרת.

ירושלים, אומר רבנו בחייה, זיכרונו לברכה, בפירושו על התורה,

היא זוגית,

ומחוברת עם ירושלים של מעלה,

ואינה נפרדת בשום פנים ואופן.

וכך אמר דוד המלך בתהילים,

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.

הכוונה מחוברת ירושלים התחתונה הפיזית

עם ירושלים העליונה הרוחנית.

ובית מקדש של מטה כנגד של מעלה,

נמצא שהיא מיוחדת ושייכת לקדוש ברוך הוא,

ואינה בשום פנים נחלה פרטית של מאן דהוא.

גדולה מזו,

כל חטא ועוון, ואפילו קל שבקלים, בעיר הקודש והמקדש,

פוגם ומשפיע לרעה על העולם כולו,

וגורם, חס ושלום, קטרוג קשה ביותר בשמיים.

ולכן היושבים בה,

גם הנמצאים בה, ואפילו לשעה קלה,

צריכים משנה זהירות במעשיהם,

כי הקדוש ברוך הוא יושב בתוכה וצופה על כל מעשה תושביה.

והעושה בה מעשה עבירה נענש בחומרה רבה,

כי אינו דומה מי שחוטא בביתו לחוטא בהיכל ופלטרין המלך.

וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות,

רבי שמעון בן צמח דורן, זיכרונו לברכה,

יליד העיר מיורקה שבספרד,

ולימים נעשה רבה של אלג'יר,

וחי לפני למעלה מ-600 שנה, בספרו שאלות ותשובות התשבץ,

סימן תקנט.

בשאלה שהופנתה אליו על ידי יהודי טוב שביקש לעלות לארץ ישראל ושאל אם יש בה דבר מצווה.

והישיבוש, יש בה מצווה גדולה,

וגם נמחלים כל עוונותיו.

וכן נזכר בגמרא בכתובות קי״א.

אך מייד הדגיש בתשובתו

שכל זה בתנאי שייזהר מיום כניסתו לארץ,

והלאה,

שלא יעשה כל עוון שהוא, ואפילו קל שבקלים,

וכן ייזהר לקיים כל המצוות הנוהגות בה,

כגון שביעית, עורלה,

תרומות ומעשרות,

הפרשת חלה ועוד.

וכתב שאם לא יעשה כן,

תקיא אותו הארץ,

לפי שהיא מקיאה את עוברי העבירה.

ועוד יותר,

שכתוב בתורה,

ושממו עליה אויביכם.

דהיינו שגם הגויים היושבים בה יהיו משתוממים ומגורשים ממנה הם יחטאו,

כי גם הם לא יצליחו בה מפני שהם עוברי העבירה.

וכתב עוד, וזה לשונו.

ואותם שהולכים לשם

ורוצים לנהוג בקלות ראש,

קורא אני עליהם, ותבואו ותטמאו את ארצי.

בנחלתי שמתם לתועבה?

אבל מי שהולך לשם שמיים להתנהג בקדושה ובטהרה,

אין קץ לסחרו.

עד כאן דברי התשבץ.

ממשיך הרב

הגאון בן ציון מוצפי.

ירושלים קריית מלך רב,

הנזכרת בפינו עשרות פעמים ביום בתפילות שונות,

בברכת בונה ירושלים,

במחזיר שכינתו לציון,

הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.

בברכת המזון,

בברכות ההפטרה,

בברכות הנישואין בשעת החופה ובשבעת ימיה,

ולהבדיל בברכת אבלים,

בכל מקום ובכל שעה מזכירים אותה ואת חורבנה.

גם בסעודות שבת קודש חובה להזכירה.

הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה מתי נהיה ראויים לבניינה הרוחני,

שהוא יבוא וישכון בתוכה בעצמו והוא יהיה לה חומת אש סביב.

ומה אנחנו עושים בשביל לבצר ולחזק את קדושתה?

הלא יבוא יום ונשאל את השאלה הזאת.

אין די לומר בונה ירושלים כשאנחנו לא תורמים לבניינה ובצורה רוחנית ושמירה מכל משמר על קדושתה וצביונה בהיותה היכל המלך

מלכו של עולם.

בדור יתום זה,

כאשר חוצפה ישגה

לכל הקדוש מחברו, חרב מחברו,

ומרשיעי ברית

נשאו ראש ופרצו וטימאו כל הקדוש לנו מימי עולם.

וחושבים להפוך את ירושלים למקום תנים ולעיים ולדרוס ברגל גאווה בחוצפה ובריש גלי את התורה ומצוותיה.

ואין ידוע כי זו הייתה עצת בלעם הרשע

באומרו אלוקיהם של אלה שונאי זימאו ולא מצאו מקום לעשות בו תועבותם כנזכר בתורה בלשון תועבה אלא את ירושלים עיר קודשנו.

וחמל השם על עמו וזכר את נחלתו וקמו ברוך השם רבנים ידועי שם

ועסקנים נמרצים לעורר את הציבור מתרדמתו ולהסביר בשער בית רבים את קדושתה ומרכזיותה של ירושלים.

הרב אמנון יצחק שליטא רכש ליבו דבר טוב לערוך מפגן קודש ומצעד ענווה וטהרה בירושלים עיר הקודש בחודש מנחם אב,

ליל טובי אב.

כולנו נקראים להצטרף למעמד קידוש השם הנפלא והעצום הזה לקדש שם הקדוש ברוך הוא לעיני תבל ומלואה

ולהביע את חרדתנו לגורל קדושת עיר הקודש והמקדש,

וחלילה לנו להישאר אדישים או נבדלים מציבור החרדים לדבר השם.

כי הקדוש ברוך הוא אינו מוחל על עלבונה של ירושלים ועל קדושת ארץ ישראל,

עליה נאמר תמיד עיני השם אלוקיך בה,

ועלינו לדעת ולהבין

שאנחנו נמצאים עתה בשעת מבחן מי לשם אלי,

וזה חלק מהצירוף וההיתוך,

הליבון והבירור של דורנו לקראת הגאולה הקרובה.

בכל אחד מאיתנו נקרא בשעת חירום זו להושיט יד ולעזור

ולסייע להצלחת מפגן קודש זה.

תולעת יעקב

אלו ישראל אין כוחם אלא בפה.

נישא תפילה ממעמקי הלב לאבינו שבשמיים,

כי ירחם על עמו ונחלתו,

וילמד תועה רוח בינה,

ואת רוח הטומאה יבאר מן הארץ.

חלילה וחס להשתמש בכל דרך אלימה שהיא,

אין זו דרך התורה ולא דרכנו.

ההתעוררות בחשבון הנפש הוא שלנו,

כי עוונותינו הטו אלה שעדיין ירושלים יושבת בשיממונה ובית המקדש חרב,

וזה עיקר הסיבה לכל התלאות והגזרות הניתחות עלינו,

הוא היעדר בית המקדש.

ושיש חס ושלום היעדר קדושה בתוכנו,

הדבר מביא היעדר בית המקדש,

כמו שכתב המהרן מפראק, זיכרונו לברכה.

גם עלינו לדעת

שהזלזול בצניעות,

במוסר ובקדושה הוא הדבר הגורם לכל הצרות והניסיונות הפוקדות אותנו לאחרונה.

ולכן כולנו יחד בלב אחד

כי איש אחד נתבצר כחומה בצורה להגן בתפילה ובזעקה על קדושת עם ישראל ועל קדושתה של ירושלים,

ככתוב בישעיה הנביא,

פרק סב, פסוק א'

למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט

עד יצא חנגה צדקה

וישועתה כלפיד יבער.

יראו עינינו וישמח לבנו בגאולת ישראל וירושלים החותם בדמע לכבודה של ירושלים,

הרב הגאון בן ציון מוצפי שליטא.

ואני ידעתי שלא נוכל להסתפק רק במצעד הענבה,

ומכירות ליבי, חיברתי שיר שבא לבטא את מה שהולך להיות בירושלים,

ונתנו להלחין את זה לזמר ארז יחיאל,

שעשה עבודת קודש בהתנדבות גמורה.

הוא והמלחין הנוסף, אודי דמארי,

השם עליהם יחיו, שעשו מלאכת קודש.

מאוד מרגש.

אנחנו נשמיע לכם, תשימו לב למילים,

הם התפרסמו גם בעיתון ארבע כנפות בשבוע הקודם,

ועכשיו תשמעו את הביצוע של זה, זה צריך

להישמע בכל מקום, וזה יעורר את הלבבות,

לא רק להגיע,

אלא לזכור תמיד את קדושת ירושלים ועם ישראל. בבקשה.

ירושלים, העיר העתיקה. ירושלים, העיר הקדושה.

כולה מלא הטהרה.

כולה מלא השכינה.

ירושלים.

אבותינו דל חובה,

אמותינו שאפו לרוחם,

והנה הם באו גאים וחללו

בעוד סוג כאבה לא חסו על כבודה.

ירושלים,

העיר העתיקה.

ירושלים.

העיר הקדושה.

כולה מלא הטהרה.

כולה מלא השכינה.

ירושלים.

אישרי דרך לאומתם.

קמו ועמדו למולם.

למנוע חילוני רמועה.

שכולם צופים לעברה.

ירושלים.

ירושלים, העיר העתיקה. ירושלים, העיר הקדושה.

כולם מלאי הטהרה.

כולם מלאי השכינה.

ירושלים.

עדה לא נותרה ברירה.

נתאחד כולנו יחדיו.

להרים קרן הצורה.

ולהחזיר את העם למקומה.

ירושלים, העיר העתיקה. ירושלים, העיר הקדושה.

ישרים בעלי ענווה.

ושופר, הללויה, ירושלים.

נחמו, נחמו עמי,

יאמר אלוהיכם.

דברו על אלי ירושלים וקראו אליה.

כי מלאץ בה,

כי נאצה עמונה.

כי לקחה מיד אדוני כפליים בכל חטאותיה.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, ירושלים.

כן, נשמוע את זה ב-22,000 איש.

זה חזק מאוד.

70 רמקולים.

וואו.

הבנתם את המילים?

לא הבנתם. עוד פעם שים להם.

כן,

תן לו מיקרופון שם.

כן.

ערב טוב, תודה רבה, אברהם.

אני חוזר בתשובה.

ואני בא ממשפחה חילונית,

ואימא שלי משה עליי מאוד,

ואבא שלי די עוזר לי,

אבל עדיין היא משה עליי.

ואני לא יודע מה לעשות.

מה זה מקשה?

כשאני הולך לבית כנסת, היא מאירה לי ומקשה לה את החיים.

ונגיד שאני נוטל לה ידיים בבוקר, אז היא דופקת לי על הדלת חזק, ואומרת לי, מה אתה עושה?

ומפעיעה לי.

טוב, אם היא מעליבה אותך, אתה לא צריך לענות, וזו זכות בשבילך.

ואם היא דופקת בדלת ושואלת מה אתה עושה, תגיד, נוטל ידיים.

כן, אבל זה לא עוזר.

זה לא צריך לעזור.

אתה צריך לדעת שיש בעיה כרגע.

כמה שאתה מקבל יותר חרפות וגידופים,

ככה השכר שלך יותר גדול.

כבוד הרב, בזמן האחרון אני מתחזק,

אבל אני יודע שבסוף החופש הגדול צריך לחזור ללימודים, ואחר כך אימא שלי תרצה שאני חצבה.

ואני חושב שאני אפול

בסוף החופש.

כמה זמן יש לך עד לצבא?

שנה, אבל...

יש זמן, עד אז אימא שלי תרצה. כן, אבל כשאני אחזור ללימודים תהיה לי נפילה. עכשיו אני יושב בחדר ולומד תורה,

ואיך כך אני לא יכול לעשות תורה.

למה אתה לא יכול?

כי אני בלימודים.

ואחרי זה אתה חוזר הביתה.

כן, אבל חמש שעות זה לא מספיק לי.

אני אוהב ללמוד המון.

ברוך השם. אז אתה תלמד המון, אל תדאג.

אתה יכול ללמוד גם בהפסקות, אולי לפעמים בשיעורים, אם זה משעמם.

כבוד הרב, אני יכול לברך אותך בתשובה שלמה, בבקשה? בהחלט. קודם כל אימא, נברך את אימא. מה השם של אימא?

רותי בת נורית.

רותי בת?

נורית. נורית. השם יהפוך לבבה לטובה,

ותשמח בזה שאתה חוזר בתשובה, אמן. אמן. ואתה שימך? עוז בן יוסף.

איך? עוז בן יוסף.

עוז בן יוסף ורותי,

השם יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה מהרה, ותחזיר את כל הבית ספר בתשובה.

אמן.

כבוד הרב,

אני היום בן 54.

אני קוראים לי יעקב,

ואני כל הזמן לא יכול אפילו לישון בלילות רק מתוך מחשבה

זה שלקחו לאימא שלי ארבעה ילדים ועד היום משרד הרווחה מוציא ילדים ממשפחות קשות יום ומעביר אותם למוסדות.

שאלה שלי, יש לי שתי שאלות.

שאלה שלי ראשונה,

האם יהודי שמקיים מצוות,

שומר שבת, מתפלל כל יום,

ראוי שישתף עם משרד הרווחה פעולה?

זו שאלה ראשונה.

שאלה שנייה,

אני עד היום לא יודע לנהוג ברכב,

אבל כשאני מתפלל אני מנסה להתפלל בכוונה, ואני לא מצליח תפילה אחת כל חיי, לא הצלחתי להתפלל בכוונה.

אבל ישנם המון צעירים שהנשמה שלהם כל כך גבוהה, מעולם עליון,

שהם יודעים לנהוג ברכב,

והם עברו את כל המבחנים בנושא חוקי נהיגה,

כי אדם שלא עבר את זה ואין לו רישיון, אז אסור לו לנהוג.

בתפילה זה בדיוק לקבל רישיון כדי לדעת לנהוג.

האם יכול כבוד הרב להסביר לכולנו, וגם לצעירים,

איך לכוון בתפילה כמו שהם נוהגים בכבישים? תודה.

ובכן, השאלה הראשונה,

אם יש עניין לעזור למשרד הרווחה,

הם לא מבקשים עזרה, הם בדרך כלל משתדלים לעזור ולא לעזור, תלוי למי.

והם מסתדרים לבד.

אם אתה עוזר לעצמך, הנה מה טוב ומה נעים.

לגבי רישיון נהיגה זה דבר קל מאוד,

ומספר התאונות הוא גדול אמנם, אבל הוא מעט מאוד ביחס לנהגים.

בעוד שהתאונות בתפילה הן מרובות מאוד,

וכמעט לא יוצא אחד מתפילה בלי תאונת דרכים.

דהיינו, אם זה היה מצפצף כל ברכה שאתה עובר,

כמו במשחקים,

אם הייתה כל ברכה מצפצפת בסוף, שנכשלת ולא עברת,

היה כזה רעש בית הכנסת,

שאחד לא היה שומע מה הוא מדבר בכלל.

אז ללמד את זה זה לא פשוט,

אבל יש עצה ידועה,

וצריך להשתדל בה ולהתרגל.

פשוט לשים את האצבע על המילה שקוראים,

ולתת את מלוא תשומת הלב על המילה שמעל האצבע.

אתה אומר,

אתה חונן

לאדם דעת.

ואתה חושב על מה שאתה אומר, כמה שייקח ייקח.

חוננו מאיתך חוכמה,

הנה, אתה שם לב למה שאתה אומר, לא?

בקצב כזה שמים לב, לא?

ככה צריך להתפלל.

עד שתתרגל לאט-לאט יותר מהר,

ולשים לב עם האצבע,

עם האצבע.

אחר כך תוכל לעצור גם עם העין בלי אצבע.

וככה מתרגלים.

אבל אם בן אדם מחפש לסיים את התפילה,

אף פעם לא יוכל לכוון.

ואם אדם יודע שלפחות חמש דקות אסור לו לסיים לפני,

אז יש לו את כל הזמן להתבונן עם האצבע לאט-לאט.

וכמה שתפס, תפס.

פחות צפצופים בתפילה.

רוב תודות עולם. תהיה בריא.

קלטת מספר 522, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 523,

תהליך אהבליזציה, חלק ב'.