שמחת החג - עבודה גדולה
- - - לא מוגה! - - -
וכך מבואר בדברי הרמב״ם בלקרות יום טוב, פרק ו' הלכה כ',
זה לשונו.
ולא נצטווינו על ההוללות והסיכלות,
אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל,
שנאמר
תחת אשר לא עבדת
את ה' אלוהיך
בשמחה
ובטוב לבב מרוב כל.
הלא למטה שהעבודה בשמחה
ואי אפשר לעבוד את ה' מתוך צחוק.
וכן מבואר בסוף הלקוט לו לאו,
וזה לשונו.
השמחה שישמח האדם
בעשיית המצווה
ובאהבת האל שציווה בהן
עבודה גדולה היא
וכל המונע עצמו משמחה זו
ראוי להיפרע ממנו.
וכל המגיס דעתו
וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו,
חוטא ושותא.
וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו,
הוא הגדול, המכובד,
העובד מאהבה,
ואין הגדולה והכבוד
אלא לשמוח לפני ה'.
זה מביא הרמב״ם
בסוף הלקוט לו לאו.
זאת אומרת,
אדם שמכבד את עצמו הוא חוטא ושותא.
אדם שמשפיל עצמו בזמן המצוות, לכבוד השם יתברך,
כמו שדוד המלך היה מחרקר ומפזז
לפני ה' ואמרנו, נקלותי עוד מזאת.
זה נקרא עובד ה'.
זו שמחה, זו האמת, זו האהבה, זה הכבוד.
הרי מפורש לפנינו ששמחת החג שאנו מצווים בה
אינה שמחה בתענוגים הגשמיים,
בתענוגי הגוף ובחמדותיו,
אלא דווקא בתענוגים רוחניים,
בלימוד תורה,
התעלות במעלות היראה והאהבה,
בכל היסוד של השמחה בחג, שמחה לפני ה',
שמחה שיש בה עבודת היוצר.