חברא קדישא שופר

- - - לא מוגה! - - - 

אתם יודעים, אני שמעתי שבבני ברק יש חברה קדישה,

ברוך השם עוד לא הגעתי לשם,

אבל שמעתי שיש חברה קדישה,

שאם מביאים אנשים שנפטרו,

מכניסים אותם למקרר עד שיוצאת הלוויה,

יש שם בן אדם אחד,

כשהוא ניגש למקרר לפי בקשה של המשפחה,

הוא אומר שם כמה מזמורי תהילים ועוד איזו בקשה סודית,

ואחרי שהוא אומר את התהילים והבקשה הסודית,

הנפטר דופק על הדלת ומבקש לחזור הביתה. פותחים את המקרר, הבן אדם יוצא והולך הביתה.

מה אתם אומרים, יכול להיות דבר כזה או לא יכול להיות דבר כזה?

לא יכול להיות, אה? אבל אם היה דבר כזה,

מי לא היה רוצה למות בבני ברק, נכון?

אם היה.

יכול להיות דבר כזה או לא יכול להיות?

יכול להיות או לא יכול להיות? תגידו מה שאתם חושבים.

יכול להיות או לא יכול להיות?

יכול להיות או לא יכול להיות? יכול להיות. איפה יכול להיות?

בואו אני אגיד לכם, אני מכיר בבני ברק חברה קדישה,

מה זה חברה קדישה אתם יודעים?

חברה קדישה זה חבורה קדושה, חבורה קדושה, רק אומרים את זה בערבית חברה קדישה.

כולם יודעים חברה קדישא זה של המתי, לא, יש גם חברה קדישא לא של מתי, חבורה קדושה,

חברה קדישא, כמו שאומרים ביידיש חבראיה, חבראיה, חבר'ה, חבר'ה, חבר'ה, חבר'ה, חבורה קדושה. אני מכיר חברה קדישא שנקראת שופר,

שמעתם על חברה קדישא שופר?

בן אדם לא נכנס למקרר,

בן אדם נכנס לגיהינום,

והחברה קדישא האלה יודעים להוציא אותו לגן עדן.

גהינום.

שמעתם על דבר כזה?

זה החברה קדישא שופר.

מי שנופל בידיים שלהם לא מת.

לא מת, לא מת, חי לנצח.

מרגע שהוא הגיע,

זהו.

להוציא אנשים שהיו צריכים להיות חס ושלום לנצח וגיהינום ולהביא אותם לגן עדן וגם לשפר את חייהם בעולם הזה,

אין חסד יותר גדול.

קלטות מספר 510-511 חברה קדישא שופר, חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו בנחמו וירוויח.

הדברים שאנחנו נאמר הערב יהיו לעילוי נשמתם

של בני משפחת שריקי,

האבא מרדכי, האם גאולה,

הילד שלומי ואחיו גבריאל מנחם, מנוחתם עדן,

שנהרגו בתאונת דרכים.

זכות הדברים תעמוד להם.

בפרשת השבוע אנחנו נלמד שעם ישראל נכנסו בברית עם הקדוש ברוך הוא ו-12 השבטים התפלגו,

שישה מהם עלו על הר גריזים ושישה שבטים על הר העיבל,

מה שקרויים הר הברכה והר הקללה.

בתווך, באמצע למטה,

היה ארון ברית השם,

מסביבו היו הכהנים ומסביבם היו הלוויים,

והם ברכו ועררו ברוך וארור.

אחד מן הדברים שנאמרו שם,

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת,

וענו כל העם, אמן.

זאת אומרת, יש מצווה גדולה בתורה,

להקים ולהעמיד

את התורה הקדושה בכל אתר ואתר.

הגמרא בירושלמי אומרת,

מה זה אשר לא יקים

וכי יש תורה נופלת?

רבי שמעון בן חלפתא אומר,

זה בית דין של מטה,

שעל דבר זה

קרע יאשיהו המלך ואמר עליי להקים,

דהיינו אני צריך להקים עולה של תורה,

כיוון שאני מלך.

אמר רבי יעשי בשם רבי תנחום ברכיה,

למד ולימד

ושמר ועשה.

והיה סיפק בידו להחזיק

ולא החזיק,

הרי זה בכלל ארור.

לא יאומן כי יסופר.

אדם

למד תורה,

לימד תורה,

שמר מצוות,

עשה מצוות,

והיה סיפק בידו, הייתה לו אפשרות לעשות עוד

בשביל להחזיק את התורה, להעמיד תורה,

ולא עשה.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת,

וענו כל העם אמן.

הוא נתקלל,

זה נידוי וקללה בארור.

מ-600,000 בני ישראל,

במעמד

של הכהנים והלוויים,

משה ואהרון

והקדוש ברוך הוא אומרים עליו, אמן,

ארור האיש הזה.

מי?

מי שלמד,

לימד,

שמע ועשה,

והייתה לו אפשרות להעמיד תורה, ולא העמיד.

ארור.

רבי ירמיה בשם רבי יחיא ברבא לא למד,

לא לימד,

לא שמר

ולא עשה,

ולא הייתה ספקה בידו לעשות, להחזיק,

והחזיק,

הרי זה בכלל ברוך.

בדיוק ההיפוך הגמור.

אמרנו, אדם שלמד ולימד, שמר ועשה, מה זה?

צדיק.

והיה לו אפשרות לעשות ולא עשה?

ארור.

לא למד, לא לימד,

לא שמר, לא עשה, גורנישט.

לא הייתה לו אפשרות להעמיד, והעמיד,

ברוך אשר יקים את התורה הזאת,

וענוג כל העם, אמן.

לא יאומן כי יסופר.

דאמר רבי חנה,

אמר רבי ירמיה, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל לבעלי מצוות

בצלן של בעלי תורה,

שנאמר כי בצל החוכמה, בצל הכסף.

זאת אומרת,

אדם שאפילו לא למד ולא לימד, לא שמר ולא עשה, והחזיק תורה,

ותמך בתורה,

ותרם לתורה,

ועשה כל מה שאפשר להעמיד תורה,

סופו שהוא יושב בצל החוכמה, בצל הכסף.

ואומר, עץ חיים היא למחזיקים בה,

ותומכיה מאושר.

כל מקום שכתוב מאושר,

פירושו של דבר מאושר לחיי העולם הבא.

יש אישור שהוא יזכה לחיי העולם הבא.

החפץ חיים,

בספר חומת הדת,

במאמר חיזוק הדת,

מבאר את גודל החיוב

לחזק את הדת מפני הברכה והקללה האמורות בזה על הר גריזים והר עיבל.

והוא מביא את הפסוקים.

אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ואמר כל העם, אמן.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכל הארורים פתחו מתחילה בברכה.

ואם כן, אמרו מתחילה, ברוך המקים את התורה.

מכל שנים עשר השבטים ענו, אמן.

באור הכתוב הוא כך.

שני עניינים.

אחד,

כל אחד מישראל מחויב להחזיק את התורה במעודו, כל אחד לפי כוחו,

וכמפורש בדברי החכמים, זיכרונם לברכה, בכמה מקומות.

זאת אומרת, כל יהודי ויהודי באשר הוא מחויב,

חובה עליו להחזיק

את התורה במעודו.

מעודו זה בכל כוחו,

מעודו זה בכל ממונו.

כל אחד לפי כוחו.

דבר שני,

הקמת דת התורה בכללה תלויה ביד בית דין,

שיש בידם את הכוח לעניין זה.

דהיינו, מי שהם בעלי סמכות,

בעלי השררה,

בעלי הכוח,

יש בכוחם יותר מאחרים,

לכן הם חויבים בנוסף,

חוץ מכל אחד מישראל.

וכמו שמובא בירושלמי,

שזה בית דין של מטה.

הרמב״ן מסביר

שזה בית המלך והנשיאות, שבידם להקים את התורה, ביד המבטלים אותה.

ואפילו איהו צדיק גמור במעשיו,

היה יכול להחזיק את התורה ביד הרשעים המבטלים אותה.

והוא לא עשה חן,

הרי זה ארור.

ובאמת, אומר החפץ חיים,

זה שנאמר בית דין

לאו דווקא,

אלא משום שסתם הבית דין בזמנם היה לו כוח למחות ביד המבטלים את התורה.

אבל הוא הדין שכל אחד מישראל, שהוא נשאו פנים בעירו,

ויש בידו כוח לחזק את התורה,

חל עליו החיוב הזה.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו מחויב,

כפי כוחו, כפי השפעתו,

לגרום לחיזוק

התורה והמצוות.

וכמו שאמרו חכמים,

זיכרונם לברכה, כל מי שיכול למחות

באנשי עירו ואינו מוחה,

נתפס על עוון אנשי עירו.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

אחד שיושב כאן בתוך הקהל,

מסוגל למחות באנשים שעושים עבירות,

והוא לא מוחה,

נתפס בעוון של כולם.

הוא יגיע למעלה, כל העוונות של כולם

על הצוואר שלו.

אדם שיכול למחות בתוך ביתו ולא מוחה,

הוא רוצה להיות נחמד,

נתפס בעוון בני ביתו.

אדם שיכול למחות בכל העולם כולו ולא מוחה,

נתפס על עוון כל העולם כולו.

זאת אומרת, כל אחד נמדד לפי כוחו ויכולתו.

מה הוא יכול לעשות בשביל להעמיד

את התורה הקדושה?

בזה, עם ישראל נכנסו בברית

טרם כניסתם לארץ ישראל,

נכנסו בברית

על הדבר הזה.

ומה נורא העניין?

שבין לטוב ובין למוטב

יוצא מפי שישים ריבו מישראל, בצירוף הכוהנים והלוויים ואהרון ברית השם עימהם,

דהיינו, שכל מי שיכול להקים דת התורה במה שבכוחו, מתברך מפי

הכוהנים והלוויים, שישים ריבו מישראל, בהסכמת אדון העולם,

כיוון שאהרון ברית השם היה באמצע,

וכי יש ברכה טובה מזו.

יש אנשים שבאים להרצאה ורוצים להתברך.

יש כאלה נוסעים לכל מיני צדיקים בכל מיני מקומות, רוצים להתברך.

יש כאלה שיודעים שברכת כהנים זה מן התורה,

והקדוש ברוך הוא מברך בשעת ברכת כהנים, כמו שכתוב, ואני אברכם.

הכהנים פורסים את ידיהם לקהל ומברכים,

והקדוש ברוך הוא דרכם משפיעת הברכה שלו, למעשה הוא מברך.

אז יש כאלה שמקפידים מאוד מאוד

להיות נוכחים בשעת ברכת הכהנים, שזה דבר גדול, ברכה מהשם,

כמו שכתוב בפסוק, ואני אברכם.

אבל יש ברכה שאין למעלה ממנה.

ברכה של 600,000 יהודים,

וכל הכהנים והלוויים, והשם עימהם

ברוך

אשר יקים את דברי התורה הזאת.

מה צריך לזכות

לברכה זאת?

להעמיד עד כמה שאפשר את התורה.

כל אחד כפי כוחו.

כמה שיכול להעמיד,

זוכה לברכה זו.

מה עוד אפשר לבקש בעולם הזה?

איפה תקבץ 600,000 איש?

לא סתם אנשים,

דור דעה,

שיצאו ממצרים

עם הכהנים הקדושים והלוויים.

משה, אהרון, הקדוש ברוך הוא, מברכים אותו ברוך.

ואם הוא לא מעמיד ויושב בכוחו,

כולם אומרים ארור.

לא יאומן כי יסופר.

ועל זה אומר החפץ חיים, שזו כוונת הפסוק,

ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

אלה שמוכיחים את חבריהם

שילכו בדרך טובים כדי שיזכו לחיי העולם הבא,

יזכו לגן עדן,

אלה שמוכיחים אותם,

אפילו שהם לא מצליחים בתוכחת,

אפילו שלא שומעים להם.

אבל הם משתדלים להעמיד את התורה.

הם רוצים להיטיב לכולם.

הם רוצים שכולם יזכו.

אלה מבורכים,

ואלה תבוא עליהם ברכת טוב.

זו הברכה הזאת, אומר החפץ חיים.

זאת אומרת, אין בן אדם שבעצם לא יכול.

שמי שמוכיח את חברו לשם שמיים,

ויטע אותו לדרך הישרה הכתובה בתורת השם,

עבור זה יהי נועם השם עליו,

ותבוא עליו הברכה הטובה הזאת.

ואם לא חס ושלום,

ההפך.

והנה, להקים את דת התורה תלוי בכל אחד ואחד, במה שהקדוש ברוך הוא חננו.

הפסוק במשלי אומר, כבד את השם מהונך

כבד את השם מהונך

כבד את השם מהונך.

מה זה מהונך?

אל תקרא מהונך אלא מחונך

אותיות א', ה', ח', וע', זה אותיות גרוניות, אה,

אה,

ח'

ע',

והן מתחלפות.

הונך,

חונך, זה מאותו מוצא, מתחלפות.

אל תקרא מהונך,

אלא מחונך,

ממה שחננך הקדוש ברוך הוא.

תכבד אותו במה שהוא חנן אותך.

זאת אומרת, אם אדם זכה לעשירות,

צריך להעמיד ישיבות וכוללים ולתמוך בלומדי תורה,

בזיכוי הרבים,

בהפצת תורה, בכל מה שאפשר.

ה' ברך אותו בעושר,

בכסף, בממון,

יכבד את ה' מהונו ממש.

הקדוש ברוך הוא חנן אדם לדרוש ברבים, לדבר לציבור, להשפיע,

בבית הכנסת, בביתו, בשכונתו, אצל חבריו.

צריך לכבד את ה' במה שחנן אותו.

זאת אומרת, כל אדם ואדם

יכול לעשות במה שחנן אותו הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

לצערנו הרב, אנחנו לא רואים שאנשים משתדלים לכבד את ה' יתברך.

איך אני יודע?

אם בן אדם היה, חס ושלום,

חס ושלום,

עיוור,

חירש, אילם,

גידע, פיסח, מספיק, רק זה.

שמע שיש איזה רופא מומחה מומחה לעיניים,

שיכול לעשות ניתוח מחיר לא זול,

750 אלף דולר לכל עין,

ויכול להחזיר לו את מאור עיניו.

ונגיד שהוא התרים כל כך הרבה אנשים,

הצליח להגיע לסכומי העתק האלה,

והלך ועשה את הניתוח והצליח.

מה אתם אומרים? הוא צריך להחזיר טובה לרופא הזה או לא צריך להחזיר לו טובה?

צריך להחזיר טובה או לא?

צריך להחזיר טובה או לא צריך להחזיר טובה?

צריך להחזיר טובה או לא?

צריך להחזיר טובה או לא?

אמרו לו שיש רופא שיכול לעשות לו ניתוח באוזניים,

אבל הוא יכול להציל לא רק אוזן אחת,

אבל הוא, יש לו גמח,

גמח לתיקון אוזניים.

הוא עושה את זה בחינם,

ואכן עשה לו ניתוח והציל לו אוזן אחת.

צריך להכיר לו טובה או לא?

כן.

אה, זה יותר חלק אצלכם.

עשה לו חצי עבודה בחיניו,

יותר טוב מעבודה שלמה בכסף, אה?

בסדר, הבנתי.

עכשיו הוא רוצה להגיד תודה, אבל הוא אילם.

מצא בן אדם,

מצא בן אדם

שנתן לו ברכה והתחיל לדבר.

צריך להכיר לו טובה או לא?

צריך.

צריך.

מה זה להכיר טובה? להגיד תודה?

נגיד עכשיו זה שריפא אותו אומר לו, תשמע,

אני רוצה, נכון, אתה מדבר היום בזכותי?

אני בירכתי אותך?

נכון, אתה מדבר בזכותי?

בוא, אני רוצה שאתה תבוא איתי לכל מקום שאני הולך

ותספר לאנשים שאתה היית אילם ולא יכולת לדבר מאז שנולדת,

ואני בירכתי אותך,

והיום אתה מדבר ומהלל לה שם וקורא תהילים ומברך את אבא ואת אימא ואומר שלום לכולם וזה.

זה לא?

לא, לא פתאום.

בזכות בורא עולם.

הבנתי.

אז זאת אומרת, לפי מה שאתה אומר,

לא צריך לשלם למנתח של העיניים,

כי הכול בזכות בורא עולם שנתן לו ידיים, הוא עשה את הניתוח, הוא הצליח בניתוח, והוא רואה עכשיו.

אז מה פתאום נשלם לו 750,000 דולר?

נשלם לקדוש ברוך הוא.

מה פתאום נשלם לו?

אה,

אז צריך לשלם.

עכשיו אני שואל, בן אדם נתן לבן אדם לדבר, לא היה מדבר.

אז הוא היה השליח של הקדוש ברוך הוא, שהוא יוכל לדבר.

עכשיו מה הוא אומר לו?

תבוא איתי ותשבח לפני כולם, ותגיד שאני בירכתי אותך ואתה היום מדבר בזכות הקדוש ברוך הוא.

בזכות הקדוש ברוך הוא.

נו,

כן צריך או לא צריך?

ואם לבן אדם יש הרצאה כל יום, צריך או לא צריך?

צריך או לא צריך?

צריך.

אבל גם זה שעשה לו גמח באוזן,

אומר לו, תשמע, פעם בשבוע, אם לא אכפת לך,

יש לי הרצאה לחירשים,

אז אני מבקש

שתבוא ותגיד להם כמה אני יודע לעשות את המלאכה טוב, ובחינם אני עושה גמח.

גמח.

צריך לבוא פעם בשבוע להכיר טובה על זה שעשו לו בחינם, שהוא בכלל שומע מה שמבקשים?

לא צריך.

צריך.

צריך.

צריך.

אחד היה גידע, לא היו לו ידיים.

לא היו לו ידיים.

לא היו לו ידיים.

אחד השתיל לו פרוטזה,

אבל לא מפלסטיק

ולא מברזל.

ממש יד של בן אדם,

יד של בן אדם

שנתלשה למישהו, לקח וחיבר לו, וזה ממש כאילו שלא.

צריך להודות לו או לא צריך להודות לו?

הוא מאבד לך.

ואם הוא יגיד לו, בוא תעזור לי, יצחק פסלים מדי פעם עם היד הזאת שאני עשיתי לך?

זה כן. זה כן, זה כן.

זה כן.

אבל הבעיה אין לו רגליים,

כי הוא פיסח.

מצא בן אדם

שמסדר לו את הרגליים, לא בדיוק כמו הידיים,

אבל הולך כמו בן אדם רגיל, מכנסיים מסתירות, לא רואים.

אבל הוא ממש כמו בן אדם רגיל,

יכול לדלג, לרוץ, הכול.

צריך להכיר לו טובה או לא?

מדי פעם הוא יבקש ממנו כמה בקשות לשמוע.

נעשה.

טוב.

עכשיו, מה כתוב בפסוק אומר שלמה המלך?

כבד את השם מהונך.

ממה שחננך?

השם נתן לך עיניים?

כן.

בחינם, בלי 750 אלף דולר.

בלי ניתוח.

בלי זריקות.

בלי כואב.

לא אוזן אחת, שתי אוזניים.

שומע?

שומע.

מדבר? יותר מדי.

מדבר, מדבר, בחינם.

אינם, אינם.

לא השתיר לך ידיים,

הוליד אותך איתם,

ולא הוריד לך את הרגליים,

מושלם.

שלם, בן אדם שלם.

צריך להכיר לו טובה או לא?

ואבוה.

ואבוה.

אז מה אומר שלמה המלך?

כבד את השם מהוניך,

מה שהוא חנן אותך.

עכשיו, קח את כל הגוף הזה

וצא החוצה ותתחיל לדבר, לראות אנשים, לשמוע,

לעזור, להוכיח, להסביר,

לעשות, שיתקרבו למי?

לאבא שבשמיים, שגם להם נתן עיניים, נתן אוזניים, נתן פה,

רגליים, ידיים, הכול.

תגיד להם שיכירו את אבא.

יש להם אבא שיכירו לו טובה.

שיכירו טובה.

מה יעשו?

יעשו קצת מצוות ויקבלו עוד יותר טובה.

ויקבלו כסף, ויקבלו בריאות, ויקבלו חוכמה, ויקבלו עצה ותושייה מילדים.

הכול, הוא ייתן הכול.

מה,

לא כדאי להכיר טובה לבורא? ללכת לעוד יהודי, אח שלך?

להגיד לו, תשמע, בוא תזכה גם אתה, למה תפסיד? למה תפסיד?

למה שאני עם גן עדן לבד?

בוא איתי.

גן עדן, שנינו, יש מקום.

כבד את השם מהונך, ממה שכננך.

כמה אתם מכירים אנשים שרצים עם העיניים והידיים והרגליים להציל עוד יהודים ולקרב אותם, להגיד להם, בוא תזכה, תיהנה, תקבל, תתברך.

כמה אתם מכירים?

ואם אתם מכירים, כמה זמן הם משקיעים בשביל זה?

תשמעו. תשמעו מה אומר החפץ חיים.

אומר,

בידוע מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שבשעה שמכניסים את האדם לדין של מעלה, שואלים אותו,

נשאת ונתת באמונה?

היה לך משא ומתן עם הבריות, זה היה באמונה?

לא עבדת עליהם, נכון? לא שיקרת, אסור.

לא גזלת, נכון?

נשאת ונתת באמונה?

קבעת עיתים לתורה?

המינימום לפחות, זמן קבוע, קבעת כל יום לתורה? קבעת עיתים לתורה?

אם בן אדם אומר, לא קבע עיתים לתורה,

אין המשך, לא מדברים איתו ישר לגיהינום.

אין על מה לדבר איתו בכלל. למה?

אם הוא לא למד ולא קבע עיתים, ודאי שהוא לא קיים את התורה, כי הוא לא יודע מה כתוב.

אז על מה יש לדבר?

על מה יש לדבר?

על מה יש לדבר?

אבל המינימום זה קבעת העיתים לתורה.

מתי זה מדובר, אומר החפץ חיים, זכר צדיק, קדוש ברוך הוא?

זה כל זמן שיש שלווה בעולם.

אבל אם נתרבו הפוקרים והמורדים בשם יתברך,

ולא די להם שאינם רוצים לעבוד לעצמם את השם,

אלא גם משתדלים להפר את הדת מאחרים,

בזמן של חושך כזה כולנו משועבדים לעבודתו של הקדוש ברוך הוא, כל היום,

כל אחד כפי כוחו.

כמו שכתוב, כבד את השם מהונך, ממה שחננך.

מי שיכול ללמוד וללמד אחרים,

צריך ללמד אחרים,

בין אם זה בעלי בתים, בין אם זה נערים.

מי שחננו בעושר, ירביץ תורה על ידי עושר.

ומי שחננו השם לדרוש בפני העם דברי מוסר, לעורר אותם לשמירת שבת,

ללימוד תורה, לחנך את הבנים לתור אווירת שמיים,

צריכים לעשות את זה במשך כל היום, למעט

צרכיו לקיומו.

ממשיך החפץ חיים,

כלל הדברים.

כל אחד מחויב לעשות את כל ההשתדלות לכבוד השם בכל עת ובכל זמן,

ולא יישייר לעצמו, כי עם זמן מועט, להרוויח קצת לצורכי ביתו.

וכך ממש צריך להתנהג העובד השם באמת.

אם רואה שיוכל לפעול בדרשותיו על העם השם,

לעורר אותם לתורה ועבודה,

אפילו לנסוע מעיר לעיר,

אל להתעצל בזה,

כמו שמצינו אצל שמואל הנביא,

שאמר עליו הכתוב,

והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה,

ושפט את ישראל, את כל המקומות האלה.

אומר אור החיים הקדוש,

ארבעה סוגי צדיקים יש בישראל.

הצדיק הכי גדול שיש בישראל

זה מי שהולך ודורש לרבים

והולך ממקום למקום לדבר איתם,

כמו שמואל הנביא, שזו הדרגה העליונה.

דרגה שנייה,

אלה הצדיקים

שהיו הסנהדרין,

שישבו בירושלים, בית הדין הגדול,

ולמה הם פחות משמואל הנביא, גם הם מלמדים תורה, וגם הם לימדו דעת, וגם הם

שפטו את ישראל,

בגלל שהם יושבים במקום ולא יוצאים אל העם.

אלה דרגה שנייה.

דרגה שלישית,

אלו הצדיקים שלומדים עם עצמם, כמו שאומרים,

לא מורים את העם ולא יוצאים לעם,

אלא לומדים לעצמם.

דרגה שלישית.

דרגה רביעית,

אלה שהם תומכים בתורה ומעמידים את התורה,

דהיינו משלמים מממונם שאחרים ילמדו ודואגים שיהיה קיום לתורה.

אלה דרגה רביעית.

החפץ חיים ממליץ על הדרגה הראשונה.

הוא אומר, כמו שמואל הנביא, אפילו אם צריך לנסוע ממקום למקום,

ייסע.

כבד את השם מהונך.

נתנו לך רגליים, ולא רק רגליים, גם אוטו.

אוטו.

וגם כסף לדלק.

דלק.

סע, מוטי.

סע.

לך ממקום למקום. רצית רישיון?

עשית תיאוריה?

עברת טסט?

סע.

סע.

לאן?

כבד את השם מהונך. לך.

תעזור לעוד יהודים.

תציל אותם.

תעזור להם.

אתם יודעים,

אני שמעתי שבבני ברק

יש חברה קדישא.

ברוך השם, עוד לא הגעתי לשם.

אבל שמעתי שיש חברה קדישא,

שאם מביאים אנשים שנפטרו,

מכניסים אותם למקרר,

עד שיוצאת הלוויה,

יש שם בן אדם אחד

שניגש למקרר

לפי בקשה של המשפחה,

הוא אומר שם כמה מזמורי תהילים

ועוד איזו בקשה סודית,

ואחרי שהוא אומר את התהילים והבקשה הסודית,

הנפטר דופק

על הדלת ומבקש לחזור הביתה.

פותחים את המקרר, הבן אדם יוצא והולך הביתה.

מה אתם אומרים? יכול להיות דבר כזה או לא יכול להיות דבר כזה?

לא יכול להיות, אה?

לא סומכים על בני ברק אתם.

אבל אם היה דבר כזה,

מי לא היה רוצה למות בבני ברק?

נכון?

אם היה.

יכול להיות דבר כזה או לא יכול להיות?

יכול להיות או לא יכול להיות?

תגידו מה שאתם חושבים, יכול להיות או לא יכול להיות?

יכול להיות או לא יכול להיות?

יכול להיות.

איפה יכול להיות?

שמעתם? שמעתם כבר על חברה קדישא כזאת?

בואו אני אגיד לכם.

אני מכיר בבני ברק

חברה קדישא

מה זה חברה קדישא אתם יודעים?

חברה קדישא זה חבורה קדושה

חבורה קדושה, רק אומרים את זה בארמית חברה קדישא

כולם אומרים חברה קדישא זה של המתים? לא.

יש גם חברה קדישא לא של מתים

חבורה קדושה

חברה קדישא

כמו שאומרים ביידיש חבראיה חבראיה חברה חבר'ה חבר'ה

חבורה קדושה

אני מכיר חברה קדישא שנקראת שופר.

שמעתם על חברה קדישא שופר?

בן אדם לא נכנס למקרר,

בן אדם נכנס לגיהינום,

והחברה הקדישא האלה, יודעים להוציא אותו לגן העדן.

שמעתם על דבר כזה?

זה החברה קדישא שופר.

מי שנופל בידיים שלהם לא מת.

לא מת.

לא מת, חי לנצח.

מרגע שהוא הגיע,

זהו.

זה חסד או לא חסד?

להוציא אנשים שהיו צריכים להיות חס ושלום לנצח בגיהינום,

ולהביא אותם לגן עדן,

וגם לשפר את חייהם בעולם הזה,

אין חסד יותר גדול. זה מה שאומר פה החפץ חיים.

עכשיו תשמעו משהו איום ונורא.

תנא דווה אליהו.

מי אמר את זה? אליהו הנביא.

תשמעו מה אליהו הנביא אומר.

בשם מה תאמר?

אותן עשרים וחמישה אלף שנהרגו בגבעת בנימין

מפני מה נהרגו?

היה מעשה פילגש בגבעה.

לא ארחיב את הדיבור עליו. כתוב בסוף ספר שופטים, תקראו שם.

פילגש הגיע עם מישהו לבית של מישהו.

אנשי שבט בנימין התדבקו על הדלת וביקשו להוציא אותה החוצה.

רצו לעשות מעשים שלא ייעשו.

בסופו של דבר

היא מתה תחת ידם.

אותו אחד לקח את הפילגש שמתה בעינויים,

חתך אותה ל-12 חלקים ושלח את נתחי הגופה שלה לכל שבט ושבט, שיראו מה עשו שבט בנימין.

עם ישראל הזדעזעו מהמקרה,

ויצאו למלחמה נגד שבט בנימין.

למה זה קרה?

שימו לב,

שמא תאמר אותן 25,000 שנהרגו בגבעת בנימין,

מפני מה נהרגו?

לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם

ללך

ולקשור חבלים של ברזל במותניהם

ולהגביע בגדיהם

למעלה מארקובותיהם,

ויחזרו בכל ערי ישראל,

יום אחד ללכיש,

יום אחד לבית-אל,

יום אחד לחברון,

יום אחד לירושלים,

וכן בכל מקומות ישראל,

וילמדו את ישראל.

לא פעם בשבוע,

לא פעם בחודש,

כל יום,

מי?

הסנהדרי הגדולה,

הגדולים שבעם,

צריכים היו ללכת יום-יום,

לקשור את המותניים,

להרים את השמלות,

וללכת

כל יום למקום אחר ללמד תורת ישראל.

נתנו לכם עיניים,

אוזניים, פה, רגליים, ידיים,

כבד את השם מהוניך.

לקום

וללכת,

והם לא עשו כן,

אומר אליהו הנביא,

אלא כשנכנסו לארצם,

כל אחד מהם נכנס לחרמו,

ליהנו, לשדהו, ואומרים,

שלום עלייך נפשי,

כדי לא להרבות עליהם הטורח.

מסודר,

משכורת טובה,

משכורת 13, ביטוח מנהלים,

מכונית,

איש תחת גפנו ותאנתו,

אוכל ושותה,

אחד גת ומדעה,

והשני, אני יודע, בורקס וטחינה,

אוכלים, שותים ונהנים וזהו.

ומה הם אחרים?

מה עם עם ישראל?

מה עם הבנים של הקדוש ברוך הוא?

מה עם האחים שלך?

מה עם המכרים?

מה עם הקרובים?

מה עם המשפחה?

מה עם הילדים שלך?

לא מרבה עליו את הטורח.

וכשעשו בני בנימין דברים מכוערים, שאמרנו,

ודברים שאינם ראויים,

באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את כל העולם כולו

בגלל פילגש אחת.

אבל זה לא בגלל הפילגש,

היא הייתה תוצאה

של המידות הרעות וחוסר דרך ארץ שהיה להם.

אמר הקדוש ברוך הוא, לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו ויישנו משנה ויעסקו בתורה כל עניין בזמנו וילמדו דרך ארץ.

ולפיכך בגבעת בנימין, כשלא היו עוסקים בתורה דרך ארץ,

נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם 70,000 בישראל.

הפילגש הזאת

במעשה שעשו איתה

גרמו להריגתם של 70,000 מישראל במלחמה.

ונפסלו בני בנימין

לבוא,

בנות בנימין לבוא בחיתון עם בני ישראל,

ורק בטו באב הם אותרו לבוא לאחר מכן.

הווי אומר,

לא הרג אותן

אלא הסנהדרה הגדולה שהניח משה ואהרון ופנחס בן אלעזר.

הקולר תלוי בצווארם של הסנהדרה הגדולה,

שלא הלכו יום-יום ממקום למקום, תלו את כל העוון של 70,000 שנהרגו בהם.

למה?

כי היה עליהם ללכת כל יום ממקום למקום ללמד תורה,

שילמדו דרך ארץ ולא יגיעו למעשים בזויים כאלה.

אתם רואים מה זה?

עם ישראל היו במדבר.

באו עשרם רגלים מתוך ה-12 ואמרו שהארץ הזאת שהם הלכו לרגל ארץ ישראל, אוכלת יושביה.

עם ישראל, שמעו אותם אומרים את זה,

למרות שהם שמעו שהקדוש ברוך הוא אמר שהארץ טובה,

הארץ טובה,

ארץ זבת חלב ודבש.

ומה שהם ראו, שארץ אוכלת יושביה, שהרבה קוברים מתים שם,

זה היה בגלל שהקדוש ברוך הוא עשה חסד עם המרגלים, שלא יגלו אותם, שיהיו עסוקים בקבורת המתים.

והם הפכו את זה כאילו זה שלילי.

מה קרה?

600,000 שמעו שהם אומרים לשון הרע על הארץ ולא הוכיחו אותם.

לא אמרו להם, סליחה, עד כאן,

אנחנו לא מוכנים לשמוע את דיבת הארץ רעה.

השם אמר שהיא טובה, נגמר, לא מוכן לשמוע.

לא אמרו.

מה היה עונשם?

600,000 איש מתו במדבר, לא נכנסו לארץ.

זאת אומרת, אם אנחנו חושבים שזה סתם,

מי שלא מוכיח נתפס בעוון, אפילו שהוא לא אמר כלום.

אלא מה? צריך לדעת

שמה שאנחנו אומרים, התורה מתכוונת בדיוק.

זה מה שאמר הכתוב, עת לעשות לשם.

היינו שיש עת לעשות רק לשם לבדו.

מתי?

בזמן שהפרו תורתך.

עת לעשות לשם.

עת לעשות רק לשם. מתי? כשאתה רואה שהפרו תורתך.

בזמן שמתרבים מפירי הדת בעולם,

צריכים הנשארים לאזור חי, לכבוד השם, לבדו, לעשות בכל השתדלות

שלא יתמוטט קיום הדת, חס ושלום.

אנחנו נמצאים כרגע במערכה קשה מאוד.

מי ששמע את הקלטות שלי במשך השנים,

נתנו תיאור מדויק מה יהיה בעתיד.

חלק כבר הספקנו לראות

וחלק מתקרב.

והנה, אנחנו רואים שכוכי ועוצם ידי הולך ומתנפץ,

ואין לנו את אותו צהל של פעם שבשישה ימים גמר על שבעה עמים.

אין.

אין.

כשאמרנו בפעם הקודמת

שלא יכולנו להכריע את המלחמה באינתיפאדה נגד זורקי אבנים

ובקבוקי מולוטוב,

אז החליטו בממשלה, בגלל אוזלת היד

וחוסר היכולת, לומר שיטה.

מה השיטה?

הבלגה.

הם יורים,

הם עושים פיגועים,

ולמה אתה לא עונה שרון?

הבלגה.

כי למי יש כוח?

מי שמבליג.

שלום לא אמרת הבלגה. נותנים סתירה,

הבלגה.

עוד סתירה, הבלגה.

הבלגה, להיות מאופק, החוכמה להיות מאופק,

מאופק, הבלגה.

בא אולמרט,

אודי,

אודי,

אומר לא,

אני לא צריך בכלל הבלגה.

רק מתחילה לחימה, הוא אומר, ניצחנו.

ניצחנו.

איך ניצחת אם אתה בורח החוצה,

אתה עושה הסכם,

אתה לא מחזיר את השבויים,

לא כתוב אפילו כלום.

יצאת למלחמה בגלל השבויים? איפה השבויים?

שום דבר. ניצחנו.

הוא לא אומר פוס.

הוא אומר, ניצחנו.

לא צריך שופטים.

זהו, ניצחנו.

אז מה יהיה במלחמה הבאה?

מה יהיה, מה הוא יגיד? די, חלאס, אמרו הכול. הבלגנו,

ועכשיו כבר ניצחנו,

אז לא יכולה להיות עוד מלחמה. ואם תהיה, מה הוא יגיד?

מה יגידו?

יש מישהו שיגיד, הפסדנו?

אני אומר לכם,

אנחנו לא ננצח את הערבים.

אתם יודעים למה?

הם באים בשם השם

ואנחנו בשם טנק מרכבה.

הם באים בשם השם

ואנחנו אומרים, יש לנו F-16.

ההוא צועק, אללה ואכבר,

ההוא מתאבד בשם אללה,

ההוא אומר אללה,

והוא שומר גד, גד, גד.

אצלנו אף מילה, מה פתאום? יש לנו את פרץ,

שר הביטחון של העובדים.

מה הפירוש?

מי יכול עליו?

הוא יעשה שביתה במדינה,

יעשה שביתה נגד חזבאללה.

מתח, מה אתם חושבים?

משהו.

איזה שילוב.

אולמרט-פרץ.

לא היה שילוב טקטי, אסטרטגי, מדיני יותר מתוחכם מזה.

נו,

למה?

אין קיום של דת.

אנחנו העם הדתי, הכי דתי בעולם, העם שהביא דת לעולם,

אנחנו שהבאנו את הדת לעולם, כולם היו עובדי עבודה זרה בעולם,

כולם היו עובדי עבודה זרה, אנשים אינפנטילים.

היו לוקחים חתיכת עץ,

חותכים את העץ,

מנסרים אותו, חותכים פה, מעגלים אותו,

עושים פה אוזן,

עוד אוזן, עושים ככה, ככה אף, עושים לו פס,

אחרי שגומרים את הפסל, אומרים לו, ברך אותי.

איזה אהב לי.

עולם של אינפנטילים.

ממש.

ממש.

זאת אומרת,

מי היא בידת לעולם?

אברהם אבינו.

תכף נשמע עליו.

אבל באו אומות העולם,

לקחו את מה שאנחנו לימדנו אותן,

משתמשים בזה, ואנחנו לא.

כתוב, הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו.

עשיו,

ישמעאל,

אלה על חרבך תחיה.

אלה מלחמות.

ג'יהאד.

מי שלא, דין מוחמד בסייף.

הורגים.

עכשיו הם קוראים, כולם, כל מיני שיח'ים מכל העולם, להרוג, להרוג. כמה שיותר להרוג. לא חשוב.

כל מי שלא מאמין באסלאם,

כופר.

דין הכופרים למות,

זהו.

וזה מתפשט.

זה מתפשט מהר.

ותהיה מלחמת גוג ומגוג על הבסיס הזה,

שהאסלאם והנצרות נלחמים. והנה, היום שומעים את זה כל הזמן, שהם אומרים

שבוש נלחם בשם הנצרות.

הוא רוצה להכתיב איך העולם מתנהג.

הם לא מוכנים.

אבל מי יסומן כבעיה?

עם ישראל בסוף.

מה נעשה?

מה נעשה?

יש לי עצה.

יש לי עצה.

תכף אני אגיד.

אבל יש עצה. אפשר לנצח את כולם.

כולם.

קלי קלות.

קלי קלות.

אפשר.

אני יודע. אני מכיר אותו.

כן?

כל הכבוד.

כל הכבוד.

לפי זה בימינו אנו,

כל איש ואיש

שיראת אלוקים נוגעת בלבבו וכבוד השם ותורתו יקר בעיניו

ואינו יכול להחזיר למוטב את כל מכיריו.

אומר החפץ חיים לכתחילה,

כל אחד מאיתנו צריך להחזיר בתשובה את כל מכיריו.

אבל אם הוא לא יכול להחזיר את כל מכיריו, מה יעשה?

יראה על כל פנים לייחד לו מקום ללמוד תורה עם תלמידים השומעים לו כדי לזרזם לקיום המצוות.

לא כל אחד יכול ללמד,

אבל כל אחד יכול להגיד לאדם בוא איתי לשיעור.

כל אחד יכול ללכת שיעור, יש שיעורים בחינם בכל מקום.

יש אתרים באינטרנט מלאים שיעורים בשיחות והרצאות, כמו שופר.net,

כל ההרצאות בחינם,

כמו שעכשיו השיעור הזה עובר באינטרנט לכל העולם.

זאת אומרת, אפשר למשוך אנשים שילמדו תורה וידעו,

זה לא בעיה,

צריך רק להפנות אותם.

ואל יפול לבבו לומר,

מה יהיה מאלה התלמידים המועטים וכי יתרומם כבוד השם על ידי זה?

אל יאמר כן.

תקשיבו, סיפור לא מהחיים,

אבל מעשה שהיה.

יכול לומר בן אדם, תשמע, אני הייתי בהרצאה בחדרה, שמעתי את ההרצאה,

קיבלתי על עצמי לקיים את מה שאמר החפץ חיים.

אני לוקח על עצמי ללמד שניים-שלושה אנשים,

או לקחת אותם לשיעור, אני.

אבל רגע, בואו נעשה חשבון.

כמה יש כמוני שלוקחים?

אני חושב שאני אחד מהבודדים אולי שהסכים לשמוע על החלצה של החפץ חיים.

נו,

אז אם אני אעשה את זה, תבוא גאולה לעולם?

אז מה, אז כל היהודים יחזרו בתשובה?

אז מה, כולם יקיימו את התורה והמצוות ונגאל?

ויהיה לנו טוב?

והאויבים לא יוכלו להזיק אותנו? ונחיה בשלום?

ויהיה לנו את כל העושר והעושר? מה, בגללי, אם אני אקח שניים או שלושה?

איך יכול להיות דבר כזה?

אף אחד מאיתנו לא יודע עד כמה יהודי אחד,

יהודי אחד,

יכול לעשות מהפכה בעולם,

ואנחנו לא יודעים אפילו מי.

מעשה ברב שפירא מארצות הברית, שהגיע לירושלים ביום קיץ,

יום שישי, לירושלים,

צמא, נכנס למכולת, חנווני מאחורי הדלפק,

מבקש לשתות, שתהיה קרה.

אומר לו, חנווני,

מה השעה?

מסתכל, אומר לו, עשרה לשתים עשרה.

אומר לו, אם כך, אני אתן לך שתייה.

שואל אותו, מה קשור השעון לשתייה?

אומר לו, יש לי כלל.

כשמגיע שתים עשרה מחצות יום של יום שישי,

אני סוגר את המכולת, יהיה אשר יהיה,

מקבל שבת.

שמע שהוא טיפוס מיוחד,

אמר לו, תגיד לי, מאיפה אתה בחוץ לארץ ומה היו מעשיך?

סיפר לו, אני מעיירה פלונית,

ואני הייתי קצב, היה לי אטליז,

והייתי

שם בקופת צדקה ממכירות כל יום את המעשר.

וכשהייתי רואה נערים

שהיו מסתובבים מעין ההורים שלהם אמצעים, לשלוח אותם לישיבה לעיר הגדולה,

הייתי מוציא כסף

מקופת המעשר

והייתי דואג לשלוח.

הוא אומר לו, כמה שלחת?

הוא אומר, אני זוכר שניים ששלחתי.

מה שמם?

אמר לו, אני לא זוכר, רק אחד קראו לו ארלה.

לאן שלחת אותו?

הוא אומר, לישיבת סלובודקה.

באיזה שנה זה היה?

הוא אומר לו, כך וכך.

הוא אומר לו, מה?

בשנת כך וכך לסלובודקה הגיע רק ארלה אחד.

אתה יודע מי זה היה?

הרב אהרון קוטלר, גדול הדור באמריקה.

החנווני הזה,

שלח אחד חושב, קוראים לו ארלה, והוא נהיה גדול הדור באמריקה.

כל התורה של הישיבות

באמריקה

היא של רב אהרון קוטלר.

אומר לו, אתה לא זוכר מי השני? הוא אומר לו, לא.

הרב שפירא כל כך התלהם מהמעשה ומהאיש הפשוט הזה,

שבתמימותו אפילו לא יודע מה הוא עשה,

רק הוא גילה לו עכשיו.

כשהוא חוזר לאמריקה, איך שהוא יורד מהמטוס,

מי בא לקראתו?

הרב יעקב קמינצקי,

אחד מגדולי הדור באמריקה, גם הוא,

ניגש אליו ואומר לו, כבוד הרב,

אני חייב לספר לך מעשה שעד עתה נשאר רישומו עליי.

נכנסתי לחנווני בירושלים, ולא תאמין,

האיש הזה, בלי ידיעתו,

שלח שני נערים לישיבת סלובודקה.

ואחד מהם זה רב אהרון קוטלר, גדול הדור.

מה כבודו אומר על זה?

אמר לו, והוא לא אמר לך מי השני?

אמר לו, לא, הוא לא זוכר.

אמר לו, השני זה אני.

נו,

אנחנו מזלזלים באחד-שניים, אנחנו יודעים מה יצא מהם?

מאיפה אנחנו יודעים מה יצא? אתם יודעים מה זה נשמה של יהודי?

אתם יודעים מה זה בן של הקדוש ברוך הוא?

מאיפה אנחנו יודעים מה יצא?

הקדוש ברוך הוא אומר, אתה אל תתעסק בחישובים.

אל בינתך אל תישען.

אתה תעשה מה שאני מבקש.

מה יצא, זה אני אעשה.

אבל אתה תעשה מה שצריך.

אתן לכם עוד סיפור שתבינו.

הגמרא מספרת על תנא קדוש בשם רבי פרדה.

רבי פרדה היה לו תלמיד שהיה שונה לו משנה,

בתלמיד הזה לא היה מבין רק אחרי ארבע מאות פעם.

נגיד הוא מלמד אותו עכשיו משנה.

כל ישראל, יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ,

נצר מטעיי, מעשה ידיי להתפאר.

שואל אותו, הבנת?

אומר לא.

אני אחזור עוד פעם.

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר,

ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ,

נצר מטעיי, מעשה ידיי להתפאר.

הבנת?

אמר לא לא.

אני אחזור שוב.

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר,

ועמך כולם צדיקים,

לעולם ירשו ארץ,

נצר מטעיי, מעשה ידיי להתפאר.

הבנת?

אמר לא לא.

אבל אתה יודע מה? עוד פעם, שים לב.

כל ישראל,

יש להם חלק

לעולם הבא,

שנאמר,

ועמך כולם צדיקים,

לעולם ירשו ארץ,

נצר מטעיי,

מעשה ידיי להתפאר.

הבנת?

אמר לא לא.

אמר לא, אתה יודע מה? אני אסביר לך עוד פעם.

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, ועמך כולם צדיקים,

לעולם ירשו ארץ, נצר מטעיי, מעשה ידיי להתפאר. הבנת?

אמר לא לא.

אני אסביר לך עוד פעם.

כל ישראל,

יש להם

חלק לעולם הבא, שנאמר.

ועמך כולם צדיקים לעולם ולשמוע ארץ.

נצר מה?

נצר מתי? מה יש יותר פשוט מזה?

הבנת?

הוא אומר לו לא.

אני אסביר לך עוד פעם.

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, ועמך כולם צדיקים לעולם ולשמוע ארץ.

נצר מתי? מעשה להם פערם. אתה אומר לו לא.

אני אסביר לך עוד פעם.

ארבע מאות פעם, כל פעם.

זה לא נגמר ביום אחד, זה לוקח ימים.

זאת אומרת, מגיע הצהריים, אומר לו מנחה,

נמשיך אחר כך.

אומר לו, כל ישראל יש להם חלק. הבנת? הוא אומר לו לא.

הוא אומר לו, טוב, ערבית, נתפלל, אחר כך נמשיך.

עוד פעם, גומרים ערבית, כל ישראל יש להם חלק. הבנת?

הוא אומר לו, לא.

טוב, נלך לישון, מחר נמשיך.

קם על הבוקר, כל ישראל, יש להם, די, כל הריאציות, כל התנועות, כל הניגונים,

הכול, הבנת?

הוא אומר לו לא.

איפה אנחנו אוחזים? הוא אומר לו, 198 פעם.

תמשיך, ממשיך,

עובר שבוע, נתראה בשבוע הבא, ראש חודש, ביי.

כל ישראל, יש להם חלק רחוק.

הקירות הבינו.

הוא לא הבין.

מספרת הגמרא שפעם אחת הוא לימד אותו משנה.

באמצע, כשהם היו בערך ב-250,

נכנס מישהו, רצה לדבר עם רבי פרדה.

רבי פרדה לא ענה לו.

לא ענה לו.

המשיך ללמד אותו. הבנת? לא.

הבנת? לא. הבנת? לא. רק תגידו רק הבנת? לא.

400 פעם, תראו הם לא תתעייפו.

הבנת? לא. הבנת? לא. הבנת? לא.

בדיוק. הבנת? לא. לא. לא.

בקיצור,

גמר 400 פעם. אומר לו 400 פעם. אומר לו, הבנת?

אמר לו, לא.

מה קרה היום?

אמר לו, תראה, משעה שהוא נכנס,

אמרתי, בטח רבי יפסיק כל רגע, ידבר איתו. לא נתתי דעתי להקשיב.

אז לא הבנתי.

התחיל איתו עוד פעם, 400 פעם.

גמר איתו את ה-400 הנוספים.

שאל אותו, הבנת? אמר לו, כן.

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

רבי פרדה,

שתי אפשרויות לפניך.

או שמוסיפים לך מהשמיים 400 שנה לחייך,

או שאתה וכל בני הדור שלך זוכים לעולם הבא.

אמר, אני וכל בני הדור, לעולם הבא.

אמרו לו, קיבלת את שניהם.

והוסיפו לו 400 שנים לרבי פרדה.

תראו מה אפשר לעשות

מיהודי,

תלמיד אחד,

סתום.

400 פעם צריך למד אותו כל פעם.

תגידו, זה לא בזבוז זמן?

היינו רואים תנא קדוש יושב.

אתה יכול להפוך את העולם.

אתה יכול להפוך את העולם, עם ההסברה שלך, עם הניגונים.

מה זה?

על אחד אתה יושב ככה?

לא מודדים את זה כמו שאנחנו חושבים.

עכשיו אנחנו מתפעלים מהרב, רבי פרדה.

איזה תלמיד?

איזה תלמיד?

אתם מכירים היום תלמיד שילך לבית הספר

או לתלמוד תורה,

והרב או המורה

יגיד משהו, הבנתם?

הוא לא הבין.

יסביר עוד פעם, יגיד, הבנתם?

הוא לא הבין.

מה יגיד התלמיד?

המורה הזה סתום. מה, הוא לא מבין שהוא לא יודע להסביר?

אני מבין.

הוא לא יודע להסביר.

תלמיד שיודע שהוא ילך כל יום ללמוד את מה שהוא לומד כבר שבועיים,

והוא לא מבין,

וממשיך ללכת?

שמעתם פעם על תלמיד כזה?

זה יהודי.

הגמרא מספרת על בר ברב דחד יומא. תשמעו, זה דבר לא יאומן כי יסופר.

בר ברב דחד יומא.

תלמיד של יום אחד.

מספרת הגמרא

על אחד

מהחכמים

שהיה הולך,

הולך

שלושה חודשים בדרך

להגיע בשביל ללמוד יום אחד

שיעור אצל רב גדול,

וחוזר שלושה חודשים בחזרה.

תלמיד של יום אחד קראו לו.

ואותי ידרשון יום-יום.

מה זה יהודים? אתם רואים מה זה יהודי?

יהודי זה לא יאומן.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אל ייפול לבבך. אתה אומר, אני אקח אחד, שתיים, את הפה ללמד, אקח אותנו שיעור, אגיד להם, תיכנסו לשם, תשמעו זה, תראו זה.

מה יצא מזה? סתם אני, טרח, טרח, טרח, טרח.

מה יצא מזה?

אומר, אמר חורבי חיים ויטל, תלמיד של הארי הקדוש, כדאי לאדם לרדוף שבעים שנה אחרי יהודי אחד, להחזירו בתשובה,

וכל ימיו ישקיע בו.

שבעים שנה, ביהודי אחד.

אתם מבינים בכלל על מה מדברים?

אלא אומר, בענייני האלוקות זה לא כשאר מלך בשר ודם,

אלא סוף-סוף המעטים האלה יתרבו,

יתרבו, יתרבו,

עד שתחזור העטרה ליושנה.

אני אתן לכם דוגמה מעצמי.

אני, כשזכיתי לחזור בתשובה,

הבנתי

שלא הבנתי

ושלא ידעתי.

ופתאום הבנתי שיש בורא לעולם. ולא סתם הבנתי שיש בורא לעולם.

הבנתי שזה גם מחייב אותי.

והבנתי שזו זכות ולא חובה.

והתחלתי ללמוד וללמוד וללמוד וללמוד וללמוד בלי הפסקה.

בלי הפסקה, בלי הפסקה, בלי הפסקה, בלי הפסקה, רק שינה ואכילה.

בלי הפסקה.

תוך שנה כבר הייתי נותן דרשות.

לא הייתה לי תוכנית,

אבל הבנתי דבר אחד, נר לאחד, נר למאה.

אמרתי, אם הקב' ברוך הוא זיכה אותי והדליק את הנשמה שלי,

אני אתן לכולם להדליק ממנה.

כמו אחד הדליק נר,

אם באים אליו עשרה ומדליקים מהנר, הוא לא מתמחץ.

אדרבה, נהיה יותר אורה.

למה לא?

נר לאחד, נר למאה.

ואת מה שלמדתי התחלתי להגיד לאחרים.

כל מה שאני יודע,

אומר.

כל מה שאני רואה לא בסדר, מוכיח.

חשבו שאני קצת קוקו.

הייתי הולך עם ספרים.

כל מי שאומר, מי אמר לך, איפה זה כתוב?

טראח, בוטה עלו את הספר, הנה.

ככה.

יום, יום, יום, יום. היה לי ספר, ספר, ספר.

שבע שנים, יום, יום הייתי הולך אליו.

הוא לא השתכנע,

אבל כמעט כל מי שישב אצלו על הכיסא השתכנע.

הוא לא גירש אותי אף פעם.

היה אוהב לשמוע אותי, אבל לא חוזר בתשובה.

ואלה שיושבים אצלו, הוא חופף להם, מספר אותם, אני מתווכח, מדבר איתם,

חלק מהם חוזרים בתשובה.

יום, יום, יום, יום.

יהודי אחד חזר,

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד יהודי.

ועוד משפחה.

ועוד משפחה.

ועוד משפחה.

ועוד משפחה.

ועוד מאה.

ועוד מאה.

ועוד מאה.

ועוד מאה.

ועוד אלף.

ועוד אלף.

ועוד אלף.

ועוד רבבה,

ועוד רבבה,

ועוד רבבות.

מאות אלפים של יהודים

חזרו בתשובה.

יהודי אחד.

אותו נר

יכול להדליק בלי סוף.

בלי סוף.

אבל ידעתי שאני נר אחד.

ואין עוד אחד.

ואין עוד אחד.

ואין עוד אחד.

אז מה אמרתי?

נשכפל את האחד.

איך משכפלים?

עושים קלטת.

ועוד קלטת.

ועוד קלטת.

ועוד קלטת.

ועוד אלף.

ועוד אלפיים.

ועוד חמש.

ועוד מאה אלף.

ועוד מיליון.

ועוד מיליון.

ועוד מיליון.

ועוד מיליון.

ארבע עשרה מיליון.

חלק בחינם.

בחינם, בחינם,

בחינם,

בחינם, בחינם, בחינם.

רק שהבנים של הקדוש ברוך הוא יתקרבו לאבא שבשמיים. למה?

כי כבד את השם מהונך.

משהו חנן אותך. נתן לך אפשרות לדבר?

דבר.

דבר.

דבר.

דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר, דבר. שכפל, שכפל, שכפל, שכפל.

חלק, חלק, חלק, חלק, חלק, דבר, דבר, דבר, שכבת, שכבת, שכבת, שכבת, וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

מי מוכן לוותר על האנוכיות שלו בשביל הכלל?

כל מי שמוכן יצליח.

כל מי שמוכן.

קלטת מס' 510 חברה קדישה שופר, סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 511 חברה קדישה שופר, חלק ב'.