בעל המכולת אוכל את הלחם - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 507,

בעל המכולת אוכל את הלחם, חלק ב'.

כן,

יש לך שאלה?

תן לה רגע, ואחר כך...

ראיתי את הקלטת שלך על הרצל,

וגם שמעתי עכשיו הרבה שדיברו על הנושא.

רציתי לברר,

אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה לתת לנו את המדינה,

אז גם הרצל לא היה מצליח לעשות כל מה שהוא עשה, כאילו...

זאת אומרת,

לי נראה כאילו שהרצל הוא שליח של הקדוש ברוך הוא. אפילו שהוא גרם לכך שהמדינה תהיה חילונית וכל זה,

אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה, הוא לא היה נותן לו את האפשרות בכלל לעשות מה שהוא עשה.

הוא לא עשה כלום. מה הוא עשה?

מה שהוא עשה? שאנחנו, כאילו, כל ה...

עם אומות העולם... מה הוא עשה? הוא רצה שנייה באוגנדה, הם לא הסכימו.

בסדר, זה בגלל שהם לא רצו לתת לנו את המדינה. אבל הוא לא רצה את ישראל בכלל.

זה רק בדיעבד הוא דיבר על ישראל. בדיעבד.

לא, להפך.

בהתחלה הוא רצה את ישראל, ואחרי זה אומות העולם לא רצו וזה. אז הוא אמר, כאפשרות שנייה, אוגנדה.

את לא יודעת את ההיסטוריה נכון.

אבל אם תקראי עיתון,

יש עיתון שקוראים לו ארבע כנפות,

זה העיתון הזה.

בעיתון הזה יש כתבה עכשיו

על חרצל,

ופה

הוא לא היה חוזה המדינה.

לא, למה אני שואלת את זה? כי יש גם,

מי שהיה באמת,

את יודעת מי זה היה?

מי יודע?

מי יודע מי היה החוזה האמיתי?

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

יש פה סקופ בלעדי.

חוזה המדינה אינו קבור כלל ליד פאולינה והנס הרצל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל.

חוזה המדינה האמיתי היה מרקו ברוך יוסף,

שהרצל פחד מעוצמתו המנהיגותית,

הדביק לו כינויי גנאי ודאג למחוק אותו מזיכרון האומה.

אתם חייבים לקרוא את הכתבה הזאת,

ומי שרוצה יוכל לראות אותה באתר שופר.net, במלואה,

בעיתון הזה שיצא עכשיו הגיליון, 122. 122 הגיליון.

אתם יודעים שיש עיר שקוראים לה הרצליה?

מכירים הרצליה?

על שם מי?

הרצל.

במרגלותיה יש מקום שנקרא תל ברוך.

שמעתם על המקום הזה?

אתם יודעים על שם מי זה?

על מרקו ברוך, זה שהיה החוזה האמיתי.

אותו שמו תל ברוך,

ולהרצל נתנו את הרצליה.

ולמה בחרו אותו ולא אותו?

תקראו בעיתון.

אבל בין הדברים שנאמרו עליו,

אם את לא יודעת,

יש אדם מאוד מפורסם, קוראים לו אורי אבנרי.

שמעתם על אורי אבנרי?

עיתונאי שמאלני. מכירים?

הוא כתב ככה, תקשיבו טוב, היות שאת שואלת, כדאי שתדעי.

הדברים שכתב העיתונאי וחבר הכנסת השמאלני לשעבר אורי אבנרי על הרצל בעיתון מעריב בכ״ב בשבט תשנ״ז היו יכולים לספק לחבר הכנסת זבולון אורלב חומרים טובים להתייפייף בעיני העיתונאים.

אבל אבנרי אינו חרדי שצריך לסתום לו את הפה,

אלא ישראלי נאור שזכות חופש הדיבור עומדת לו.

מה לעשות שלאבנרי לא יכל עורלב לייחס בהשתלחות של שנאה מניפולציות חרדיות?

הנה המאמר של אורי אבנרי. התבקשתי לערוך מחקר מסוים,

ולשם כך קראתי מחדש את כל כתבי הרצל.

להלן מבחר מקרי של פנינים.

בשנות ה-20 שלו חשב הרצל לפתור את בעיית היהודים על-ידי התנצרות המונית של היהודים בחסות האפיפיור,

ואף תיאר טקס שייערך בצהרי היום הראשון לצלילי הפעמונים בשערי הקתדרה.

אני שואל אותך שאלה עכשיו.

בואו נגיד ציור,

שאולמרט,

אולמרט או אולמרט?

אולמרט.

אולמרט.

אולמרט.

נגיד שהוא היה מחליט עכשיו שכל היהודים יתאסלמו.

יש לו רשות וזכות להחליט בשבילנו שנתאסלם כדי שיהיה שלום במזרח התיכון?

לא, הוא מתכוון לטובה.

מה, מה פתאום? לטובה.

בשביל מה שנהיה יהודים ונסבול מלחמות וקסאמים וטילים?

נהיה מוסלמים כמו נסטרלה ובן לאדן

ויש שלום במזרח התיכון.

ואולמרט רוצה להעביר את זה עכשיו בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

תסכימו או לא?

אז מי זה הרצל שיחליט לנצר את כל היהודים?

זה הקדוש ברוך הוא שלח אותו שליח?

שינצר את הבנים שלו?

לא, אני מתכוון. רגע, אבל זה מה שהוא רצה.

אני ממשיך.

לפני כן חשב לפתור את הבעיה על-ידי נישואי תערובת המוניים.

זאת אומרת שיהודים התחתנו רק עם גויים.

למה? ככה לא תהיה אנטישמיות.

יש פתרון יותר קל.

כל אחד ייקח אקדח ירה בראש ולא תהיה בכלל בעיה של יהודים.

לא צריך בכלל להתבולל ולא להתאסלם ולא להתנצר.

מה הבעיה? לוקחים גלולות,

כמו הילדים שלו, ומתים.

וזה הכול.

הלאה.

בנעוריו היה הרצל מהמר.

שליח אמיתי.

כאטאיסט גמור קרא לרבנים כמרים יהודיים.

כמרים.

כמו שהיום התשקורת קוראת לנו,

הרבנים מטיפים,

מיסיונרים.

המטיפים, התשקורת,

קוראים לנו מטיפים מיסיונרים.

גם בחג המולד,

אחרי פרסום מדינת היהודים היה בביתו עץ אשוח.

הוא היה מדליק את עץ האשוח של הנוצרים

עד יומו האחרון.

בעת פרסום החוברת העדיף את הקמתה של מדינת היהודים בארגנטינה.

את ילידי האזור שיימסר ליהודים

הציע לסלק בתחבולות,

זאת אומרת אנחנו נקבל את ארגנטינה,

נסלק משם את המקומים בתחבולות,

אבל רק אחרי שיהרגו את כל החיות הרעות שם,

כדאי שיישארו לחיות שם בשביל שיהרגו לנו את החיות, שנוכל לחיות בארגנטינה על חשבונן.

במהלך פעילותו חשב, בין השאר,

גם על קפריסין ודרום-אפריקה.

אנגלי הציע לו את עיראק, מולדתו של אברהם אבינו.

מי זה השליח?

מי כותב את זה?

אורי אבנרי, לא אני.

הרצל השתמש תמיד בשם פלשתינה,

רק שלוש שנים אחרי פרסום מדינת היהודים

השתמש לראשונה בשם ארץ-ישראל.

המושג ציונות היה קיים לפני הרצל,

המציא אותו וינאי אחר, נתן בירנבוים,

והוא חזר בתשובה,

שהתכוון להקמת המושבות בארץ.

הרצל התנגד בחריפות להקמת המושבות,

בעיניו הן היו טיפשיות,

מגוחכות ומזיקות.

הוא דרש להפסיק את העלייה לחלוטין,

את העלייה לחלוטין.

השליח התנגד לעלייה לארץ-ישראל לבנות את המושבות לחלוטין.

מהטורקים הוא רצה לקבל הסכמה לעלייה המונית ולאוטונומיה יהודית.

הרצל איים לפתוח במלחמה ברברית נגד הברון אדמונד דה רוטשילד,

הנדיב הידוע,

ואמר שהאינטליגנציה שלו בלתי מספקת.

שמעתם מי מדבר?

אנשי הברון מצדם טענו שהרצל הוא ברברן,

רודף פרסומת, מקנה, קטנוני, שרלטן.

מי אמר את זה?

אורי אבנרי.

מאיפה הוא מצא את כל זה?

מכל כתבי הרצל.

ממשיך.

הרצל הגדיר את תומכיו

כשנוררים צעירים, קבצנים.

הוא קבע שהדמוקרטיה היא שטות

והציעה רפובליקה אריסטוקרטית

שבראשה יעמוד נסיך

שייבחר לכל ימיו

והנסיך ימנה ממשלה.

הוא התכוון שהוא יהיה הנסיך.

הוא היה חולה גדלות.

הלאה,

אלמלא נולד יהודי, כתב הרצל,

הייתי מעדיף להיוולד למשפחה אצולה פרוסית ישנה.

הרצל הציע שהאוטונומיה היהודית בפלסטינה תהיה תחת חסות גרמנית,

מפני שלגרמניה המוסרית, זה ציטוט שלו,

גרמניה המוסרית,

בעלת המנהל המפואר בארגון הקשוח,

השפעה מרפאה על האופי הלאומי היהודי.

הם יחנכו אותנו, הגרמנים.

אתם יודעים מה קרה אחרי זה.

הוא רצה שאנחנו נהיה תחתיהם והם ילמדו אותנו, כן?

השליח שנשלח מהשמיים, כן.

שנה לפני מדינת היהודים אמר,

בגילי, אז הוא היה בן 35,

בגילי היה נפוליאון קיסר.

אחר כך התחרט על ההתבטאות.

הוא רצה להגיד שהוא כמו נפוליאון.

באותה עת שקל לאמץ לעצמו את התואר קאנצלר,

זה מתוך כתביו, אורי אבנרי, לא אני,

יש לוותר את שפת היידיש

מפני שיש לה רק מקום כשפת סתרים של אסירים.

הקדיש תמיד מחשבה רבה ללבוש לקראת פגישה עם איש חשוב, קנה כפפות,

וכי מת אותן במשך יום שלם כדי שלא תיראנה חדשות.

אדם נאור, פרוסי.

הוא הציע להנהיג במדינה דו-קרב בחרבות.

אתם שומעים מה הבעיות שיש לנו?

חסר לנו דו-קרב בחרבות.

כשביקר בירושלים, תיעב אותה.

אלפיים שנה של חוסר אנושיות.

חוסר סובלנות

וחוסר ניקיון בסמטאות המסריחות.

ציטוט של הרצל,

כמה הוא אוהב את ירושלים.

הוא דאג שנגיע לפה, אתם מבינים.

את עיר הבירה הציע הרצל להקים ליד נהר יפה בקרבת יערות.

לירושלים הציע משטר אקס-טריטוריאלי,

מפני שהיא שייכת לכל העולם.

פלסטין, הקרובה מדי לרוסיה ולאירופה, והאקלים שלה לא מתאים.

שמעתם?

אז זה לא מתאים להיות פה בכלל, הוא לא התכוון לכאן, ושלא יטעו אותך.

אורי אבנרי, מכתבי הרצל, בעיתון מעריב.

זה, אם אומר אורי אבנרי, זה מצוין, כי הוא מצטט מקורות.

בסרט הרצל והציונות שאנחנו מפיצים,

לא מביא מקורות, רק מקורות.

אני מסכימה, אבל כל המנהיגים שלנו, גם היום, הם אותו דבר, אותו דבר. נכון, הם בדיוק כמוהו על הפנים.

אבל זה עדיין לא אומר שהם הולכים להם את הגושפנקה האלה. איזה גושפנקה?

שאנחנו לא הולכים לנצח. זו ברירת המחדל. מי שרוצה לבחור בהם, מוחר בהם. אבל אם היינו חכמים,

היינו מעמידים לנו כאלה שהולכים על-פי תורת ישראל,

שהולכים על-פי דרך ארץ,

ולא על-פי קשקושים שממציאים בכל רגע.

מלחמה עברנו עכשיו?

עברנו מלחמה?

איך מנצחים היום במלחמות, אתם יודעים?

איך מנצחים היום במלחמות?

פשוט אומרים, ניצחנו.

זהו.

אולמרט החליט, ניצחנו.

זהו.

מקבלים טילים,

בורחים, ניצחנו.

זהו.

קודם זו הייתה שיטה אחרת.

הבלגה.

הבלגה. מקבלים קסאמים, הבלגה.

הכוח שלנו בהבלגתנו.

עכשיו אנחנו מקבלים טילים, אז ניצחנו.

זהו. פשוט.

זה המנהיגים.

ועדת חקירה ממלכתית,

ממשלתית, חריד.

שום דבר.

אלא מנהיגים. את צודקת.

זאת הבעיה שלנו. בגלל זה אנחנו סובלים.

מנהיגים שלא יודעים להגיד, ברוך שאמר, והיה העולם.

ברוך הוא.

מנהיגים שלא יודעים מה זה, מודה, אני לפניך,

מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה.

רבה אמונתך.

מנהיגים שלא מתפללים, שחריד מנחה ערבית.

מנהיגים שלא שומרים שבת.

זה מנהיגים יהודים? זו הדוגמה לכל העולם.

בוש יכול להזכיר את שם השם.

נסראללה מזכיר, בן לאדן מזכיר, כולם מזכירים. מי לא מזכירים?

המנהיגים היהודים האלה.

למה הם לא יכולים להגיד ברוך השם?

כי יש להם טנק מרכבה.

כי יש להם F-16.

ולאמריקאים אין?

זה המנהיגים.

כן, שאלה נוספת. כבוד הרב, סליחה.

יש לי שתי שאלות.

אחת שלא קשורה אלי,

זה על זוג נשואים עם ילדים.

הוא מאוד רוצה לחזור בתשובה, לעשות תשובה, שהבית שלו יהיה בתשובה, שאשתו תשמור מה שצריך.

והאישה בכל תוקף מתנגדת לזה שיהיה בכלל משהו של דת בבית.

מה עושים במצב כזה?

למה היא מתנגדת?

היא לא מוכנה.

היא לא מוכנה לשמור. למה? היא לא,

היא לא, היא אנטי, והיא...

היא לא מוכנה לשמור טהרת משפחה?

כלום.

אני אומרת שהשם יעזור לה, אבל... רק רגע, שנייה, שנייה.

היא לא מוכנה לראות שום דבר, לשמוע שום דבר? כלום. כלום.

הוא מוכן להתאבד בשבילה?

לא יודעת. תראה, הוא רוצה את זה בשביל הילדים, הוא רוצה בשביל הבית,

אבל יש פה שלום בית ויש פה תשובה.

הוא מוכן להתאבד בשבילה?

אני חושבת שכן.

כן?

לא יודעת. מכירה כאלה גברים?

יש הרבה.

שמוכנים להתאבד? כן.

לצערנו. זה כשחברים,

כשחברים, לא כשציונים.

אז תתפלא.

אבל,

אבל,

את לא מכוונת על עצמך, נכון?

שנייה, זה לא על עצמי. רגע, נגיע אליי תכף. רגע, חכי. תענה לי קודם על זה. רגע, רגע, חכי.

תראי, אם הוא מוכן להתאבד בשבילה ולוותר על החיים הרוחניים שלו,

אז זה אסור לו, כי אסור להתאבד.

לא, לא נראה לי שהוא רוצה, הוא רוצה תשובה.

לא, לא הגענו להתאבדות. רגע. ואם היא לא מוכנה,

אז היא פשוט מבקשת ממנו, תתאבד בשבילי,

כי אני לא מוכנה לחיות אתך על-פי התורה.

זאת אומרת, אני לא אוכל לחיות אתך בהיתר, רק באיסור.

הוא לא יכול לחיות באיסור,

כי הוא יאבד את העולם הבא. הוא יתחייב על כל פעם שהוא יחיה כרת.

אז אם הוא רוצה להתאבד,

אסור.

ואם הוא לא רוצה להתאבד, היא לא מאפשרת לו ברירה,

אלא שהוא לא יוכל להמשיך לחיות אתה,

עם כל הרצון הטוב. אוקיי. השאלה פה, אם הוא עושה תשובה, חוזר בתשובה, עושה מה שהוא צריך בלי לכפות על הבית בכלל. אין בעיה עם זה. אמרתי, כל זמן

שהוא לא יחיה אתה, אין בעיה.

אבל אם הוא צריך לחיות אתה, היא צריכה טהרת משפחה. אם לא, הוא לא יכול לחיות אתה,

פירושו שאם כן, הוא מתאבד.

מה עושים? אם היא רוצה לחלל שבת, זה עניין שלה, היא תקבל את העונש לבד. הוא לא יקבל את העונש.

אם היא רוצה לאכול נבלות וטרפות, זו בעיה שלה. הוא לא יאכל כאלה דברים.

אבל אם הם רוצים להמשיך לחיות ביחד,

אתה מדבר על טהרה.

בדיוק. בלי זה הוא לא יכול לחיות אתה. זאת אומרת,

הם יצטרכו להיפרד אם היא לא תסכים לדבר הזה.

וואו, זה קשה לשמוע.

מה קורה עם הילדים פה?

יש פה ילדים. הם לא אשמים, מסכנים. היא מכריחה אותם למצב

שהם יצטרכו כנראה להיפרד אם היא לא תסכים לחלק הזה.

אז אני רוצה לשאול אותך, שזה אני שואלת,

איך אתה מסביר את זה?

זאת אומרת, לקום, לפרק בית, משפחה,

ילדים, אפילו כואב להגיד את זה,

בשביל שהאישה לא רוצה?

כאילו, אני לא מבינה את זה. לא הבנתי, מי האשם פה?

האישה.

נוזמני אשם.

אתה לא אשם. אתה צריך להסביר לה את השאלה שלך.

בכל

המובנים ששאלת, לשאול אותה, תגידי, איך את יכולה לוותר על הילדים שיגדלו איתך כאם

עם אבא בצורה נורמלית ולהכניס אותם ליתמות

בחייהם

על מה? על עקשנות סתם.

על עקשנות סתם.

מילא,

היא בדקה והוכיחה לבעלה שהוא טועה,

אין דבר כזה, אין תורה, אין מצוות, אין כלום.

בסדר,

אז זו מחלוקת אידיאולוגית שבסוף יצטרכו להכריע אם רוצים לחיות או לא.

אבל בלי בדיקה, סתם היא אומרת, לא רוצה דווקא.

נו, מה את רוצה?

מה אפשר להגיד לאישה כזאת?

נהג אוטובוס אומר לגברת, גברת, תחנה סופית, תרדי. לא רוצה.

לא רוצה.

תעשה מה שאתה רוצה. לא רוצה.

איך אפשר להסביר לה את זה? יש שתי אפשרויות. או שהוא סוגר אותה באוטובוס והולך,

או שהוא זורק אותה מהאוטובוס. אין מה לעשות.

איך אפשר להציע לאישה כזו, במצב כזה,

שהשם יעזור,

זאת אומרת, משהו הכי עדין שיכול לדבר עליה?

היא פה?

מה? היא פה? לא, ממש לא. ממש לא.

אני מוכן לנסות לדבר איתה אם היא תסכים, אבל את אומרת, מראש היא לא מסכימה כלום.

להביא אותה לפה?

מה?

לא חייבים עכשיו.

אפשר בטלפון? בטלפון, כן.

אוקיי. סלולרי אפילו.

לצערנו, גם על זמן אוויר היום אנחנו משלמים, ראית? נכון, נכון.

זה המצב.

טוב, עכשיו נעבור אליי. בבקשה.

בעלי חוזר בתשובה כבר שלוש שנים.

ברוך השם, הולך, מתחזק, בעוד זקן,

שפה, מה שאתה לא רוצה. נראה לי בן אדם אחר לגמרי. מה יער?

מה זה?

זה באמת מצחיק.

לפעמים זה לא מצחיק.

ככה אני לא אוכל להתרכז. סליחה, חבר'ה, רגע, אני אתן לכם זמן לצחוק.

זה לפעמים לא מצחיק. לפעמים אני יושבת ואני אומרת, בורא עולם, מה קורה כאן?

מה קורה כאן? מה קורה כאן?

אז זקן זוגל מים. לא רואים פנים.

יש לו עוד מצח? מצח יש. קצת. ברוך השם.

הקדוש ברוך הוא עשה, שלא יגדל פה שערות.

תראה, אני רוצה להגיד לך שבעקבות טראומה מאוד קשה שהייתה בבית, החזרה בתשובה עלתה. מה אני אגיד לך? ערכי השכחים. ברוך השם.

טוב, עכשיו אני בבעיה.

אני מתחזקת, ברוך השם, שאומרת מה שצריך.

במטבח, ילדים, מוסדות דתיים, מתחילה קצת עם הלבוש, קצת.

זה מאוד קשה.

היום אני יותר מחפשת החצאית,

ברוך השם. אני מתפללת בשביל זה. אין בעיה, מוכרים בחוץ.

אני לא צריכה,

לא משנה שתמיד יש לי תירוץ, אפילו שאנשים מוכנים לקנות לי.

תמיד יש תירוץ.

אבל בסדר, בסוף אני קונה.

הסיפור זה הכיסוי ראש.

קודם כול אני צריכה למצוא את עצמי. אני לא מוצאת את עצמי שלמה עם כל הדוגמה הזאת שלו.

באמת, מאוד קשה לי. אני אגיד לך למה.

כי כשאת עומדת לידו,

אז זה באמת נראה מוזר.

אבל אם את תשימי כיסוי ראש,

אני חושב שיהיה לך ברור מאוד למה הוא נראה ככה.

יש אחת שדומה לך קצת,

קראו לה גילה דורפמן. ראית את הסרט שלה?

לא.

אתם יודעים מה? אני אראה לך את זה. הסרט טוב?

משהו.

אז תספר לי קצת. אני אראה לך עכשיו קטע קטן מהפתיחה.

היה לה תסרוקת כמו שלך.

התסרוקת שלך יותר מפחידה מהזקן של בעליך.

אבל,

אתה יודע מה? התסרוקת זה לא מה שמעניין אותי. או, אז תכסי את התסרוקת. לא.

אני תמיד אמרתי, תדע לך, אני שלוש שנים באה אליך,

ואני אומרת, הוא לא ישכנע אותי. בטח שלא.

שלא. הערב כן. לא, אין מצב. כן, כן.

אני חושבת שאם אני חוזרת הביתה אחרי הערב הזה עם כיסוי, בעלי מהבלבול קופץ מהבניין. לא, לא, לא, לא, אנחנו נודיע לו לפני שאת מגיעה. הוא יגיד, זה לא אמיתי. הוא יחכה לך למטה.

אולי הוא יבוא לקחת אותך אפילו. לא. מעניין, הוא רוצה לראות אותו עם הזקן. אין מצב, לא כדאי.

למה?

למה? זה מצחיק. מה, יש לו זקן יותר משלי?

לא, הוא כזה לא מוגדר.

הוא כזה קצת מבורח.

אה, לא מסודר? לא מסודר? לא, לא.

הבעיה שזה לא גודל מהר, אתה מבין? אז בסדר.

זה לא, לא כמו שלך.

הבנתי. אז אנחנו יכולים ללמד אותו כמה דברים איך לשפר את המצב.

שנייה, הוא עובד עכשיו על הפאות, אז תעזוב את הזקן.

רגע, עכשיו הוא עובד עליהם, אז תסדר אותם. עכשיו הן עומדות לפה. לא.

אני אומרת, אני כבר שלוש שנים בא, יש לי מלא קלטות שלך בבית,

ואני אומרת לך, כל הדיבור שלך הערב זה מתוך, אתה לא תשכנע אותי. רגע. כל הדיבור שלך הערב

זה מתוך טחינה,

טחינה בשביל לשים כיסוי ראשון. לא, ממש לא. כן, ממש כן. לא, לא, לא. בוא נגיד לך רגע.

רגע, סליחה, אתה מסתיר לי אותו.

אין לו בעיה עם זה.

כן.

כן.

הבעיה שלי כאן זה מה אני עושה עם ה...

מראה החדש הזה, זה מפחיד אותי, לא שלי, שלך, שלך, שלך.

אם את תשימי כיסוי ראש, אני אומר לך,

הפוך,

את תעפידי עליו.

זה מוכן הסרט, דוד? איזה סרט? אה, אתה שם?

דוד,

אפשר?

מה זה?

אני אתן לך בינתיים כיסוי ראש, לא לשים, לא לשים, לא לשים.

יש לי בבית, תודה. לא לשים, למדוד, למדוד.

לא מודדת. לא, אני רק רוצה לראות. לא, לא, תשמע. רק לראות.

נראה לי, נראה לי,

נראה לי שזה יתאים לך מאוד מאוד מאוד.

נראה לי.

אתה טועה, איך זה אני אעדיף? אתה תברח. אל תגידי שאני טועה. אנשים ישפטו,

לא אני. אנשים ישפטו.

אנשים, הנה. לא, לא. תן לה רגע, למדידה, למדידה. לא, לא, שנייה. רק למדידה. לא.

מה את פוחדת?

לא פוחדת. אני אגיד לך משהו. מה? יש לי כיסוי בבית,

ואני שמה את זה כשאני מדליקה נרות,

ואני מתלהבת בשביל הנרות, וזהו.

זה עובר.

אז יש לי עצה. רגע, הייתי... תדליקי כל יום נרות.

רק למדוד, למדוד.

לא, לא, לא. לבגוד. לא, לא.

לא יפה. לא. לא יפה. רגע, אני לא רוצה לפגוע בך. חס ושלום שזה לא יצא עכשיו, אתה יודע, לפני החתימות שלנו.

לא, לא, חס ושלום. אבל הייתי אצל חברה בבית, ישבנו שתי חברות, באמת,

לוחצים עליי מגבוה, כולם,

וניסו לשים לי את הכיסוי ראש.

והיא אומרת, מה פתאום, תורידי, מה, את נורמלית? לא רואים לי את הפנים, כן, אני רזה, לא, לא.

טוב, האם מגביית הכיסוי עוד ועוד?

זה כבר לא רואים ראש,

לא רואים כלום. תשמעי, יש לי עצה, תקשיבי טוב. זה נראה לי מאוד, עכשיו תראה. תקשיבי רגע, תקשיבי.

הרבנית נמצאת איתי פה.

לא, לא. רגע. את תעמיסת עליי. רגע, זה כולה עשרים גרם. רגע.

היא יודעת, היא יודעת לסדר את זה משהו-משהו.

רגע, רגע, רגע. יש לי אחת גם שמסדרת משהו. אבל רגע,

רק לראות אם זה מתאים, לא לשים, רק לראות.

לא, ואז תצלם אותי ככה עם זה. לא אצלם, הנה, מסובב את כל המצלמות.

רק לראות שאנשים יחליטו. לא, מה פתאום. למה לא?

למה לא?

הרי כל הבעיה שלך, אמרת במפורש, השינוי, אתה יודע, כל אישה, כשמגיע הרגע שלה,

היא מושלמת עם זה בפני עצמה.

זה כבר לא אחרים.

נו, אז מה לדור? פה הבעיה אצלי.

אצלך, בסדר, בואי נמדוד. לא הנשים.

שמעתי, בואי נמדוד.

לא. ותראי, אני מאמין באמונה שלמה שאת מחליטה החלטה אמיצה ובעלך נראה לך מלאך.

לא. כן.

למדוד, רק למדוד. לא, לא.

אני רוצה להגיד לך שאני חושבת שאישה קודם צריכה,

שאישה קודם, איפה הרבנית?

הרבנית פה?

לא, אתה לא מקשיב לי. זה לא יפה.

לא, אל תשלח אותה אלי. אני אצא החוצה.

שנייה.

לא, אל תצא, כי היא שמה, היא תחכה לך. לא, לא, איפה?

לא, לא, שנייה. כבוד הרב, באמת.

כן.

תראי, יש כזאת,

לא, אני רוצה צבעוני. יש כזאת. צבעוני? סתם, סתם. תביא צבעוני.

תביא צבעוני.

הלו, דוד,

יש לך צבעוני?

איפה סבי?

מה, אתה רוצה שאני אמדוד פה ליד כולם ואני מורידה?

כן, כן, כן, כן, כן, כן. לא, לא, לא.

רגע, רגע, הרב, איזה לחץ.

לא, רגע.

נשבת, נשבת.

לא, תפסיקו את המוזיקה.

רגע, רגע, המוזיקה מבלבלת. לעצור.

רגע.

רגע.

רגע,

רגע, עכשיו אתה צריך למדוד לי לחץ דם, למה אני מתעלפת. איך כולם עומדים?

כן, תשבו, תשבו, היא נבהלת, היא נבהלת.

תשבו.

רגע, רגע.

רגע, עכשיו כולם, אתה רואה? עמדו, ראו מי אני, באים אליי עכשיו,

אומרים לי, תראה,

אני לא... זה מבהיל אותי, זה מבהיל אותי. לא נורא, לא נורא. לא, רגע, תתן לי להגיד משהו, משהו.

רגע, רגע, וואי, איזה טעות.

אני הולכת...

אני הולכת הביתה, אני לא עומדת ב... אחרי זה, אחרי זה. לא, אז תקשיב לי רגע. כן. אני חושבת שקודם כול צריך לעמוד בצניעות מלאה.

אם שמים כיסוי ראש זה מחייב כבר בלאו הכי.

נו, ברור. נו, זהו, אם אתה חושב. אז רגע, יש שלבים.

רגע, אני יודעת שאתה לא אוהב את המילה הזאת רגע.

מה, עכשיו אתה שם סרט? לא עכשיו, זה מלחיץ אותי.

תראי, תראי.

מי... אין מציאות. מי שחוזר בתשובה, לדוגמה, את יודעת מה הדבר הראשון שהוא שם?

מי שחוזר בתשובה, דבר ראשון הוא שם כיפה.

לא מתחילים עם נעליים, לא מכנסיים. לא, אישה לא יכולה לשים כיסוי וג'ינס.

בדיוק הפוך.

אם היא שמה,

אז היא מחליפה לחצאית ושמלה.

רק תמדידי. בואי תמדידי ואחר כך. לא, לא, אני לא מודדת עכשיו. רק למדוד, למדוד.

את יודעת כמה חיסכון יהיה לך בשמפו?

מה?

לא שמעתי. יהיה לך חיסכון גדול מאוד בשמפו.

צבע גם.

לא, אני לא עושה את זה. תראה, תראה, תראה איזה לחץ. לא יפה, לא יפה.

את יודעת, אני קיבלתי לחץ דם עכשיו.

רגע, שתדע שזו באמת בעיה גדולה אצלי. אני לא יכולה לעשות את זה. הבנתי, לכן אני מנסה לעזור לך. אבל אתה לא יכול לעזור לי. איך את קובעת? תנסי. לא. תנסי.

שבו, ציבור, ציבור.

טוב, אני מעבירה את המיקרופון. בהחלט. בינתיים תעשי מדידות. לא, לא. כן, כן.

מי מהנשים בינתיים רוצה לשים כיסוי ראש?

מי מהנשים רוצה לשים כיסוי ראש בזכותה?

בזכותה?

מי מוכנה להתחיל, בעזרת השם, נדבריו עם כיסוי ראש?

שתר.

נותנים לנשים כתר על הראש וקשה להן לקחת כתר.

לא שמעתי דבר כזה אף פעם.

למי?

לא, עוד מעט קודם.

רציתי לשאול את כבוד הרב

איך אפשר לבטל את מצעד הגאווה בירושלים.

איך אפשר לבטל את מצעד הגאווה בירושלים?

אנחנו עשינו לפני מצעד הגאווה הקודם, שהיה התאריך המוקדם,

אצטדיון טדי, 20,000 איש,

וזה אכן דחק אותם הצידה

וזה נדחה.

עכשיו, אם רוצים להעמיד את זה עוד פעם,

אנחנו חילקנו השבוע האחרון 22,000 דיסקים,

שיר המחאה,

שיר המחאה על ירושלים שהיא מקור הענווה.

יש לנו פה את זה, טל?

שיר הענווה של לשבת בשקט.

אז אנחנו מנסים לעורר את הציבור,

כמו שאני מבין.

זה שיר המחאה על ירושלים שהופץ מ-22,000 דיסקים.

ירושלים העיר העתיקה ירושלים העיר הקדושה כולם אליה טהרה כולם אליה שכינה ירושלים

אבותינו דלכו בה אמותינו שאפו לרוחם והנה באו גאים וחיל אלוהו בעוז וגאו בה לא חסו על

כמובן ירושלים ירושלים ירושלים העיר העתיקה ירושלים העיר הקדושה כולם אליה טהרה כולם אליה שכינה ירושלים

ישראל העתיקה ירושלים העיר העתיקה ירושלים העתיקה.

ירושלים העיר העתיקה ירושלים העיר הקדושה כולה מלאי הטהרה כולה מלאי השכינה ירושלים

עתה לא נותרה ברירה, נתאחד כולנו יחדיו להרים קרן הצורה

ולהחזיר עצר למקומה

ירושלים העיר העתיקה ירושלים העיר הקדושה ישרים בעלי ענווה ושופר הללויה ירושלים

נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם דברו על ליל ירושלים וקראו אליה

כי מלאץ בה כי מרצה עבונה כי לקחה מיד אדוני כפליים בכל חטאותיה

אההההההההההההההההההההההההההה ירושלים

כן, לשבת?

תראו מה זה מרים להם

תסתכלי תסתכלי

רגע, רגע, תסתכלי את הסרט, זה בשבילך

תודה.

איך יותר מתאים? לפני או אחרי?

אתם בדיוק אותו ראש.

תשימי כיסוי כמו שאני אומר.

תשמעי מה שאני אומר.

תעשי רק מדידה, זה הכל. מדידה.

מדידה.

מדידה. נו, מדידה.

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

הנה הרבנית פה

לשבת, תכף, תכף, לשבת

רגע, רגע, רגע!

תכף!

משהו, משהו, משהו, משהו.

תאמין לי, תאמין לי,

זה כי אני לא אלך פה בלי לכבד אותך, קודם כול.

מה שאני אעשה אחר כך זה עם עצמי. נכון, אבל שיראו הבנות, הבנות שיראו. רגע, כולן מכירות אותי, מה, אתה בסדר? כן, כן, שיראו אותך, רגע, תסתובבי להם.

שיראו אותך, רגע, תסתובבי להם.

זהו.

הנה יש עוד מישהי ששמה עכשיו.

אני לא צריכה להכניס.

שישי שבת היא מתחילה, שישי שבת.

שישי שבת.

אמא עלך, בעלך, שישי שבת.

ברכי שחיינו.

איפה היא?

הנה, גם היא.

אחי, אחי. שימי לידה, לידה.

תכף, תכף.

קדימה.

מי עוד רוצה?

מי עוד רוצה להצטרף?

בואי, בואי.

בבקשה, תן לה, תן לה.

מי עוד רוצה לספור? תודה רבה, אני אלמנה, אני צריכה להוסיף אתכם. תכף, אני אתן לכם. תכף.

תכף.

עוד אישה, בואי, בואי.

בואי.

הרב,

אני רוצה לבקש ממך בקשה אחת,

שתברך אותי שזה יהיה לפחות להתחלה, לשבת.

נו, מה השם שם האימא?

מירב בת דליה.

מירב בת דליה.

כן. השם יזכה אותך ללכת בכיסוי ראש, תמיד בגאון ובגאווה.

בהצלחה. אמן. שחיינו.

שחיינו.

על הבגד מברכים שחיינו.

על הבגד, תן לה, על הכלי החדש.

שחיינו וקיימנו והגיענו.

נו, שחיינו. רגע, הרב, זה הברכה, זה נדר? זה על הבגד, על הבגד.

על הבגד, כן. אוקיי. ברוך.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

לפני חודש וחצי

פרצה שרפה

בארגון שופר,

וכמה אולפני וידאו עלו באש עם כל המכשירים,

והנזק היה גדול, קרוב לחצי מיליון שקלים.

ועכשיו אנחנו מנסים לשקם את האולפנים האלה ולבנות אותם מחדש ולרכוש את כל המכשירים על מנת

להמשיך את עבודת הקודש, לייצר

סרטים נוספים,

בעזרת השם יתברך.

מי שרוצה לעזור לנו לשקם את זה ולזכות במניה,

מניה ב-1,000 שקל בעשרה, 20 תשלומים,

50 או 100 שקל,

בעזרת השם יתברך, כדי שיהיה לו חלק בכל הקלטות והסרטים שיצאו מארגון שופר,

יכול להיות שותף איתנו עכשיו, בעזרת השם, לקחת מניה לנזקי השרפה,

והוא יהיה שותף בכל הדברים האלה. מי שרוצה שירים את היד,

ניתן לו לפני יום כיפור זכות גדולה של צדקה

להעמיד תורה בישראל.

אתם יודעים, בתקופות יותר קודמות, כשהמציאו את הטרנזיסטור,

אז אנשים התפעלו,

איזה חוכמה יש לאדם, זה לא יאומן לקחת מכשיר כזה קטן טרנזיסטור ולשמוע מפה את מונטה קרלו.

איך אפשר דבר כזה? בן אדם מדבר שם, אתה שומע אותו עכשיו, איך זה?

יש גלי קול, מנצלים את מה שקיים,

לא המציאו שום דבר,

אבל המציאו מכשיר שקולט את זה.

מה אמרו על זה גדולי ישראל?

אמרו, זה רק בא לעורר את האדם.

האדם אומר, אני מדבר פה,

אז מה אתה רוצה להגיד, שהקדוש ברוך הוא שומע אותי?

מה, אתה חושב שאני שומע? אני שומע?

אני מדבר במרחק מי שהוא מנמיך את הקול,

הוא לא שומע אותי. אז אם במרחק מטרים ספורים לא שומעים אותי, אתה רוצה להגיד שעד השמיים הוא שומע אותי?

כן, אז אתה רואה שיש טרנזיסטור,

ואתה יכול לדבר אפילו בשקט ובלחש לתוך המיקרופון, ובסוף העולם שומעים אותך. זאת אומרת, כי עוף השמיים יוליך את הכול.

אהיה שותף בשופר.

אהיה שותף לכיסוי נזקי השרפה הגדולה של אולפני הווידאו של ארגון שופר.

תצטרף עוד היום למעגל התורמים הגדול והכלל-עולמי של ארגון שופר,

ואהיה שותף לגאולת עם ישראל,

בפרטים 036-77779,

או בקרו באתר האינטרנט www.שופר.net

אהיה שותף בשופר.

אהיה שותף בנימולת עם ישראל.

יהדות חוזקת עולם וחוזקת עולם.