תתפייסי עם המנהלת... - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 496, תתפייסי עם המנהלת, חלק ב'.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. רציתי לשאול אותך שאלה.

הרי כתוב בבראשית, בפרשה,

נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו.

אני לא שואל את השאלה,

נעשה, עם מי התייעץ הקדוש ברוך הוא ועם מי הוא דיבר?

אני שואל שאלה כזאת, מה זה בצלמנו, מה זה בדמותנו?

קודם כל, אתה יכול לשאול גם מה זה נעשה.

לא, זה ברור.

מה ברור?

נעשה זה יתיעץ הקדוש ברוך הוא עם המלאכים, אבל מה זה בצלמנו ובדמותנו?

הבנתי.

מה זה צלם ומה זה דמות? הרי אין הוגו ואין הוגו דמות הגור. טוב.

מה זה?

שלוש פעמים, מה זה? זה בעיה, צריך לענות שלוש תשובות שונות.

אבל בספר מורה נבוכים של הרמב״ם,

הפתיחה שלו זה על צלמנו ודמותינו.

אבל אני אגיד לך ככה בקצרה.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצלמו,

בדמותו.

מה פירוש?

אנחנו לכאורה כאילו בדמותו, נכון?

מה זה בדמותו? יש לו דמות?

אין לו דמות.

מה זה הדמות הזאת?

דמות זה מלשון דמיון, צד של דמיון.

דמיון. מה זה דמיון?

אמר דוד המלך עליו שלום, דמיתי לקעת מדבר.

הייתי כחוס חרבות.

דמיתי לקעת, קעת זה ציפור, שם של ציפור.

דמיתי, אני דומה,

לקעת מדבר. זו הציפור שעפה במדברות.

הייתי כחוס,

אתה מכיר את הציפור הזאת שקוראים לה כוס?

זאת עם העיניים שנשארת כל הזמן עם עיניים פקוחות,

שהיא נמצאת בחרבות, איפה שיש חורב.

מכל מקום, דמיתי לקעת מדבר.

מה מתכוון דוד המלך? שהוא דומן ציפור?

שיש לו מקור?

שיש לו כנפיים?

מה הוא התכוון, דמיתי לקעת מדבר?

מה הכוונה? מה אתה מבין?

כבודו יסביר.

שהוא דומה לציפור שהיא נודדת במדבריות.

למה? הוא נרדף אחרי שאול.

הוא היה בורח ממקום למקום, מסתתר בנקיקים במערות.

אז הוא אמר שהוא דומה, דומה,

לקעת מדבר שהיא במדברות.

זה נקרא דומה.

אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא. במה אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא? במידות אולי, בהתנהגות.

ואת חסריהו מעט מאלוקים.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו שליטה

על כל הבריאה כולה.

אז לכאורה אנחנו שולטים בכיפת העולם.

אנחנו יכולים לשלוט על בהמות, על חיות, יש לנו את השכל והחוכמה, ועובדה שאנחנו יכולים. אנחנו יכולים לצאת לחלל, אנחנו יכולים לחזור.

האדם נראה כאילו הוא שולט בבריאה.

מצד זה הוא דומה לקדוש ברוך הוא.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת

להיות בבחינה כזאת.

הבנת?

זה הכוונה בצלמו וכדמותו.

יש גם את הפירוש הפשוט,

בדמותנו זה בדמות שלנו שהוא רצה שנהיה.

בדמות שלנו.

יש לנו דמות.

יש עוד שאלה.

עכשיו, אתה כל הזמן אומר שהקדוש ברוך הוא הגביל את האדם, נכון?

הרי אנחנו יודעים שהאדם הוא לא מוגבל.

לא, בכלל לא. הקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה, חלק משלו,

הגבל את החלק שלו.

למה? הנשמה עכשיו בתוכנו יכולה לראות רק דרך העיניים, נכון? נכון. כמו שאתה אומר. נכון.

לשמוע דרך האוזניים. נכון.

כשאנחנו נוציא אותה, נכון. היא יכולה לראות מסביב, לשמוע מסביב.

נכון.

אז הרי הגוף הוא לא מוגבל, כמו שאתה אומר.

הנשמה היא מוגבלת.

לא, בדיוק הפוך.

הגוף מגביל את הנשמה כרגע.

אז הגוף הוא המגביל, לא הנשמה היא המגבילה.

לא, הנשמה מוגבלת.

הנשמה מוגבלת מתי שהיא מתחברת עם הגוף. נכון.

אז הכדוש ברוך הוא יגביל את הנשמה, לא את הגוף.

עוד פעם, אם אני לוקח אותך

ואני שם אותך בחדר וסוגר, אתה מוגבל או לא מוגבל? מוגבל. אם אני מוציא אותך החוצה ואתה יכול להסתובב איפה שאתה רוצה, אתה מוגבל או לא מוגבל?

מוגבל או לא מוגבל? לא מוגבל. לא מוגבל. אז תחליט, אתה מוגבל או לא מוגבל?

לא, אני מדבר על הנשמה. אני מדבר על הנשמה. אתה מוגבל או לא מוגבל?

לא מוגבל. למה אתה עונה מה שהוא אומר?

הוא עובד עליך.

אתה מוגבל או לא מוגבל? בחדר אתה מוגבל, מחוץ לחדר אתה לא מוגבל.

הנשמה בתוך הגוף מוגבלת, מחוץ לגוף לא מוגבלת.

הבנת?

תלוי איפה היא נמצאת.

מבחינת ידיעה אנחנו לא נדע אף פעם הכול, אבל נדע מה שהתירו לנו לדעת, כמו שהיום אנחנו יכולים לדעת רק מה שהתירו לנו לדעת. לדוגמה, יש אדם שרוצה לזכור הכול, אבל הוא לא זוכר הכול, הוא מוגבל בזיכרון.

יש אחד שיש לו זיכרון פנומינלי, שהוא זוכר יותר מבני-אדם רגילים, ובכן, על זה הדרך.

אין דבר כזה אדם לא מוגבל, הכוונה לנשמה.

נשמה מוגבלת מהיותה נשמה.

היא נשמה, היא לא בורא.

אז היא לא מוגבלת.

מה הפירוש לא מוגבלת? היא לא מוגבלת בגבול של הגוף.

אבל היא מוגבלת בטיסתה. לאן היא יכולה לטוס? לאן היא יכולה להגיע? מאיפה היא תהיה? מה היא תשהה? מה היא תעבור?

מה היא זה?

אבל מצד הגוף, הגוף כבר לא מגביל אותה.

היום את לא יכולה לראות

יותר ממה שהעיניים מאפשרות לך. לדוגמה, בסגירת העיניים את לא רואה,

נכון?

אבל אם הן פקוחות את כן רואה, נכון?

תוציא מהגוף,

הנשמה שלך תראה בלי עזרת העיניים, כי העיניים לא רואות, הן רק מאפשרות לראות.

בגמרא, בזוהר הקדוש, בספרים קדושים, יש הרבה מזה, ויש גם במציאות.

כמו שאליהו, כשבא לעולם ויורד לעולם,

הוא נראה כאדם.

אבל אם תרצי לתפוס אותו, אין מה לתפוס.

זה כמו בבואה, כמו בבואה שנראית במראה.

אז רואים מישהו,

אבל תפסי אותו.

אין.

כן?

יש לי שאלה.

ברור. רציתי לדעת, למה שש מיליון יהודים נפטרו בשואה?

שאלה יפה, קלטת קפיצה קטנה לבלגיה, תשובה 25 דקות. תדעי את התשובה.

טוב, אז... טוב מאוד.

אחלה.

יש לי שאלה, כאילו... אחלה שזה שטראוס?

כן.

אנחנו לא אוכלים שטראוס. טוב, תקשיב,

למה השם נתן לנו זכות בחירה להיות,

כאילו,

לחשוב מחשבות, ואני כאילו עושה את מה שאני חושבת.

כאילו,

אני חושבת שיותר מתאים לי לרדת.

כאילו, אני רואה את חברות שלי שהן כאילו חילוניות ובא לי להיות כמוהן.

אז למה השם נותן לי, כאילו, מחשבות להיות יותר חזקה ויותר להתקרב לדעת?

את חושבת שהוא אשם שיש לך מחשבות כאלה? כן.

הבנתי.

ואם את תעברי לסביבה אחרת, את חושבת שיהיו לך אותן מחשבות?

כן.

כן.

אז למה תלית את זה שהמחשבות באו בעקבות זה שאת רואה את החברות שלך?

כי אני אמשיך לראות את מה שאני רואה, אז... אבל אם תעברי סביבה, לא תראי מה שאת רואה.

בסדר, אבל אני אדע. אני... זה לא שאני שכחתי. אני יודעת מה יפה... אז לא צריך את החברות. אפשר לדעת. בסדר, אז נעזוב את החברות.

אבל עכשיו אני יודעת, ויש לי את המחשבות האלה בראש שלי, ואני כאילו לא רוצה שהן יהיו בראש שלי, כי אני רוצה להתקרב לדעת, אבל זה מאוד מאוד קשה לי.

הבנתי. מה עושה אחת שרוצה מאוד מאוד להתקרב לדעת? מתרחק או מתקרב?

מתקרב. מתקרב, הבנתי. איך מתקרבים? איך מתקרבים?

לא יודעת.

לא?

לא. אחד רוצה להתקרב לים, הוא רוצה לסחוט. מה עושה? הולך לכיוון החוף או לכיוון המים? הולך לכיוון החוף, אבל זה קשה. זה לא... לא לכיוון החוף, לכיוון המים? לכיוון הים, בסדר. בסדר.

בסדר. אם את רוצה להתקרב, להתקרב,

אז תתקרבי למדרשייה, לסמינר. אני הולכת למדרשייה. נפלא, אז איך את יכולה להתקלקל?

מה זה איך אני יכולה להתקלקל?

זה לא יודעת, יש לי מחשבות שכאילו הלבוש הזה, מה ש... איך שהחילונים מתלבשים זה יותר יפה.

אין להם לבוש בכלל, על מה זה יפה? זה כאילו, מה זאת אומרת לבוש? הלבוש החיצוני.

מה?

אה? בטח החיצוני.

מה, זה יותר יפה מחצאית. מכנס זה פי אלף יותר יפה מחצאית. מה יש לך להגיד על זה? אני מסכים, לגבר. אה?

לא, לא לגבר. גם לאישה זה יפה.

כן? כן? מה יפה בזה?

זה יפה? מה זאת אומרת מה יפה בזה? מה זאת אומרת? מה? אתה רוצה שהלבוש נכנס ויראה לך מה יפה בזה?

לא.

אני אגיד לך משהו. תגידי, ראית פעם דיילות?

לא.

לא ראית. חבל.

הן לובשות חליפות שמלות, וזה יפה מאוד, הן דיילות.

הן חושבות ככה.

אה, וחברת התעופה לא חושבת ככה, אה?

אני יודעת.

מה אני אגיד לך? כל הטייסים והקברניטים סתומים כאלה? לא מבינים בכלל? נכון, הם סתומים.

הבנתי.

אז את אומרת שמכנסיים יפתור לך את כל הבעיות. לא מכנסיים, כאילו, לא יודעת.

מה את לא יודעת?

אה?

רגע. לא מבינה עכשיו.

את רוצה ללבוש מכנסיים או לא?

אני לא רוצה ללבוש מכנסיים, אני רוצה להתקרב ולהיות דתייה. וכאילו, אני הייתי חרדית,

ואני התחלתי להתקלקל, ואז העיפו אותי כל פעם מהבית הספר,

ואז עוד יותר הידרדרתי והידרדרתי והידרדרתי,

ועכשיו אני רוצה לחזור למה שהייתי, אבל זה מאוד קשה לי, אז כאילו.

בסדר. אם קשה, אז מתאמצים.

במה?

מה? בלהתחזק.

בסביבה טובה זה בעיקר.

אני בסביבה, כאילו,

בסדר, אבל תסביר לי איך, איך להתחזק. אמא תלמדי מוסר, אמא תשמעי קלטות, אמא תביני...

אני שומעת, זה נכנס מפה ויוצא משם.

מה, יש לך חור פה ושם? כן, בדיוק.

אז תשימי מסטיק באחד. אי אפשר.

אבל תגידי לי משהו.

בת כמה את?

14. וכבר את מדרדרת? אוי ואבוי, אז מה יהיה? כן, מה אני אעשה?

מה יהיה בגיל 16?

שם מרחם. תגידי לי משהו.

אה.

אה.

תגידי. אה.

אחלה.

בסדר.

עכשיו,

ואם את תלכי עם הכנסיים, זה יפתור לך את כל הבעיות בחיים ותהיי מאושרת?

אני לא אהיה מאושרת, כי יהיה לי חסר משהו.

את שימליו, החצאית.

אה? אה?

אה?

אז רגע, אני רוצה שתביני דבר אחד.

את מבינה שיש בורא לעולם?

אני מבינה, אבל כאילו, יש לי הרבה שאלות לזה.

זה טוב. שואלים שאלות, מקבלים תשובות.

אבל תמיד אני שואלת, ואומרים לי שאסור לשאול את השאלות האלה.

הנה, אני מוכן לענות.

כן? כן.

אוקיי. אוקיי.

התורה.

כן.

נתנו אותה בהר סיני, בסדר. מה לעשות?

מאיפה אני יודעת שנתנו אותה? מאיפה אני יודעת שאיזה בן אדם לא לקח עיפרון ודף וכתב לך תחומה שם?

אה? שאלה חזקה? אף אחד עוד לא שאל?

כל הכבוד.

אז תן לי תשובה.

תן לך תשובה.

איך אחד יכול לכתוב על עיפרון בתוך הלוחות?

אה?

מה איפה אני יודעת שהלוחות הן אמיתיים?

אה? מאיפה את יודעת שהעיפרון אמיתי?

נו, אני רואה אותו, הוא לעיניים שלי. תראי לי את העיפרון שכתבו בהר סיני. אה? אני לא יודעת איפה הוא. איפה הוא? איפה הוא? גם אני לא יודעת איפה הוא. אז זהו. זהו.

תן לי אבל הוכחה.

שהיה מה? שהיה?

שמי, מי הביא את התורה?

משה רבנו.

אבל זה רשום בספר, מאיפה נדע שמישהו לא רשם את זה סתם?

הבנתי.

אה, יופי. איך ענית עכשיו בת 14?

תסתכל בתעודת זהות.

מי רשם עם העיפרון?

סבתא שלי.

טוב, אבל אתה גם יכול לדעת שאתה לא יודע את זה. סבתא שלך כתבה את תעודת זהות? עובד במשרד הפנים? כן, הוצאתי אותה מהקבר. הבנתי, עכשיו תגידי לי משהו.

שמעי, יש לך רמה, משהו?

תגידי לי.

ואיך אנחנו יודעים שבאמת התעודה לא מזויפת?

יודעים כי כשבן-אדם נולד רושמים את זה. נכון, כשבן-אדם קיבל את התורה רושמים את זה.

אתה לא מבין. בטח שאני לא מבין. אתה לא. לא. לא. את כן. נכון. אני לא. נכון. נכון.

כן. עוד שאלה, עוד שאלה.

זאת הייתה קשה, אני מקווה שבהקלה.

צריך לחשוב על זה.

בסדר, אני פה. זה רשום אצלי המחברות.

אני פה, אני פה.

טוב, בינתיים תן למישהו אחר לדבר. אני אחשב ואני... מצוין.

אחלה.

אז למי יש שאלה?

כן.

הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

שתי דברים. דבר ראשון, אני כל הזמן, רוב הזמן, שומע את השדר החילוני נתן זהבי,

והוא קורא עליך תיגר. כאילו, כל פעם הוא מזמין אותך לענות,

כאילו הוא רוצה לשאול שאלות ושתענה לו תשובות.

אין שום בעיה, אני מזמין אותו גם.

אז זהו, שהוא רוצה שתבוא אתה אליו, כי יש לו כל כך הרבה דברים שכאילו... מה לעשות? כתוב, הרוצה את הרב, יבוא אליו.

הרב, כן, אבל זה קידוש השם. כאילו, אתה יודע, יש המון המון מאזינים שומעים.

נכון.

ויש לו גם הרבה שאלות של כפירה, בוא נגיד ככה. אין לו שאלות, הוא פשוט מתפרנס מזה, הוא מקלל אנשים, וזהו.

לא, לא, לא, לא. הוא...

מה זה מקלל?

הוא שואל שאלות? הוא עצבני, הוא עצבני קצת.

שואל שאלות, כן, יפות מאוד.

הוא הכי חכם במדינה, אין כמוהו.

ועוד שאלה, רב, יש רבנים שכל הזמן זורקים תאריכים, ויקרה ככה, ויקרה ככה, ו... אל תתפוס, אל תתפוס. לא, לא, שנייה, בסוף זה לא קורה. בטח. כמו החילונים בעצם אומרים, איילץ, זה לא קורה. אתה מבין? זה בעצם חילול השם. לפני שהמשכת אמרתי, אל תתפוס.

מי שאומר תאריכים, אל תתפוס.

אף אחד לא יודע תאריכים.

אוקיי, תודה רבה. הכי קל, ראית? צ'יק צ'אק, התפטרנו משתי שאלות.

רגע, בוא נחזור לאלדה בת 14. עזוב, עוד אין לה שאלות. לא, היא חשבאו, נו.

כן. קחי תפסי.

תן לה שם עם הכחול באמצע.

חזק וברוך.

כן.

כבוד הרב,

אני הרבה שומעת קלטות שלך בבית,

וכל הזמן

אני אתך.

ואני רוצה לשאול שאלה.

אני קצת דואגת, לא כל כך מדברת עברית טוב.

תגיד לי, בבקשה, אתה אמרת עכשיו

שמתים צריכים לקום.

כל נשמה יש בגופו.

של כל אחד נשמה יש גוף.

הוא שייך בגוף הזה.

תגיד לי,

מי אנחנו? איזה נשמות אנחנו?

נשמה לא חוזרת של מישהי

בגוף אחר.

ככה?

תסביר לי את זה שאני מבינה.

נשמה שלך, נשמה שלך.

אם את נפטרת מהעולם ולא עשית תיקון מספיק,

נשמה שלך יוצאת,

וחלק שהוא בסדר נשאר למעלה, חלק לא בסדר עוד צריך תיקון,

שיפוץ.

נכנס עוד פעם,

נשמות מתחלקות. מה זה חלק? חלק מתחלקות.

נשמה, החלק הבלתי-מתוקן, נכנס בגוף חדש, גוף חדש, תינוקת, ומתחיל מחדש.

וזה החלק של הנשמה ההיא, ומתחיל את החיים מחדש.

אם תיקן עכשיו הכול, הנשמה תיקנה הכול,

חוזרת בחזרה, מתחברת עם החלק הקודם, והנשמה מושלמת למעלה,

צדיקה.

אם לא השלימה את הכול,

עוד חלק שנשאר לא מתוקן יורד עוד פעם,

נכנס בגוף חדש,

ואם תיקן הכול, חוזרת הנשמה, מתחברת למעלה לגמרי.

זה נותנים לה צ'אנס, קוראים לזה גלגול נשמות.

שלוש פעמים,

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו.

אצל צדיקים זה משהו אחר.

מכל מקום

זה מה שקורה.

אם בן-אדם לא תיקן את עצמו, הוא יכול להתגלגל אחר כך,

הנשמה שלו, בתוך דומם,

או בתוך צומח,

או בתוך בעל-חי,

עד משך הזמן שצריך להיות בשביל שהתיקון יהיה שלם, ויכול להיות גם כמה פעמים.

ובסוף הנשמה תהיה מתוקנת ותגיע למקום הראוי לה,

לפי המעשים הטובים שהיא אספה במשך

כל הגלגולים.

עוד אחת.

בחלומות אנחנו מאמינים. לפני שהאדם הולך לעולם הבא,

הוא רואה מישהו,

הוא רואה מישהו, אמא שלו או אבא שלו, שקורא.

תגיד לי בבקשה,

מתי הוא עולה למעלה, נשמה?

הוא רואה את המשפחה שלו? המשפחה שלו, אחד מכיר את השני או לא? כן.

יש קשר בין המשפחות והנשמות, מזהות את הנשמות.

בלי גוף.

תודה.

תהיה בריאה.

כן.

כבוד הרב נתן לנו הסבר מאלף על גלגול הנשמות. אז נשאלת השאלה, באחרית הימים, בתחילת המתים, באיזה גוף יקום?

אתה, שאתה תהיה בריא.

לא ראיתי את הקלטת כשאתה מסביר את זה. אתה רואה? בסדר, אני אסביר לך עוד פעם, אין בעיה.

בעיקר, הגוף שנעשה בו, התיקון, תקום הנשמה.

ואם התיקון נעשה בשווה, יקום בשתי גופות.

יכול הנשמה להתחלק לשני גופות?

כן.

אליהו הנביא, זכור לטוב,

נשמתו נמצאת בכל הבריתות בעולם בעת ובעונה אחת,

אפילו שהן באותו זמן.

לא חייב.

אז אני צריך לשאוב שהשותפים לנשמה שלי היו חוזרים, יותר ממני. לא.

אין שותפים לנשמה שלי.

הגופות.

הגופות, כן.

הגופות זה כיסוי.

נקווה שהם יהיו יותר חוטאים ממני.

לא, לא חשוב. אני לא יודע למה המשארות לבך הם כאלה, אבל אני אסביר לך. ואני אחזור. לא.

מי שהיה חוטא לא חוזר, לא יקום בתחיית המתים.

אנחנו מדברים כבר על תחיית המתים, שכחת.

אבל אני שואל אותך שאלה עכשיו.

אתה לובש היום חולצה שחורה, נכון? נכון. אתמול, מן הסתם, היה לך משהו אחר,

ולפני שבוע, בגד אחר.

זה משנה אותך?

לא.

כי אתה זה אתה, וזה כיסוי לך.

הגוף זה רק כיסוי. אתם מתפעלים מהגוף וחושבים על הגוף כל הזמן איך הוא יקום.

לא הגוף קובע, האני קובע.

אם אני אהיה בגוף כזה או אחר, אם אני אהיה בלבוש כזה או אחר,

זה לא משנה את האני ולא את הרגשות שלי ולא את המחשבות שלי.

הבנת?

בגלל שאתה רגיל להסתכל במראה ולראות את עצמך, מה שאתה קורא,

שזה בעצם רק הכיסוי שלך,

שזה הבגד החיצוני שלך,

אז לכן אתה מסתכל איך אני אקום, ככה או ככה או ככה.

הבנת?

לא זה העיקר.

זה משפיע על התודעה הגוף, זה משפיע על הרגשת האני.

לא, כן.

אוקיי, יש לי כמה שאלות.

אחת, אני שומעת בזמן האחרון יותר ביטוי של נשמה גבוהה.

אני יודעת שהחלוקה של... מזערים מזה שאם אומרים לך דבר כזה,

את עלולה להסתבך.

אני לא יודעת מה אני מתייחס לזה,

אז אני רוצה להבין את המשמעות של זה ומה פתאום הביטוי הזה מתחיל להופיע דווקא עכשיו, בעקבות אדם משיחה.

ועוד דבר, בתור בן אדם שמגיל מאוד מאוד צעיר,

לא כל כך אהב את העולם הזה ומחכה לצאת מכאן,

אולי כמה הצעות...

נשאר פה.

אני מגיל מאוד צעיר, ידעתי שאני נצחית ואני לא כאן באופן קבוע,

אבל אני לא כל כך אוהבת את שלב המעבר הזה, משום מה.

טוב, זה יכול להתחבר עם הנשמה גבוהה.

מכל מקום,

נשמה גבוהה

זה פירושו של דבר נשמה שבאה ממקום גבוה בעולמות העליונים.

זאת אומרת, יש עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,

ותלוי מאיזה מקום באה הנשמה, וזה נקרא נשמה גבוהה.

יש שיגידו נשמה גבוהה גם על אדם שמגיע להישגיות גבוהה מאוד בעבודת ה' וכו' וכו'.

מה שמורה שהנשמה שלו היא גבוהה, וזה לאו דווקא.

מכל מקום, זה שהיום אומרים הרבה, אתה נשמה גבוהה, אתה נשמה גבוהה, זה מין מחמאות כאלה, שהפכו להיות סלנג.

לצערי הרב, הרבה אנשים ששמעו פעם איזה בן-אדם,

בפרט אם זה היה חכם,

שמע להם שהוא נשמה גבוהה,

שהשתבשו והגיעו לבין משוגעים,

כי הם חשבו שהם המשיח אחר כך, כי הם הבינו שהוא רמז להם,

ואחר כך הם עשו מזה כל מיני חשבונות והגיעו למצבים שהם דיכאוניים.

חס ושלום, זאת אומרת, לא, ברור שזה לא עלה.

בעוד באופן אישי לא מדברות אליי, מכיוון שאני יודעת מה התפקיד שלי בעולם הזה, אני מנסה רק לעשות את העבודה כמה שיותר טוב.

אוקיי. אבל יש לי גם שאלה, האם אפשר לעשות את ה...

יש לי יותר רגשי אשם שאני לא מצליחה לעשות את זה באופן מושלם.

זאת אומרת, כל פעם יש לי נפילות.

זאת אומרת, אני לא מצליחה באופן,

אני כל פעם עולה בדרגה, אבל לא באופן שוטף. זאת אומרת, יש לי את הנפילות שלי כל פעם. קודם כול זה מראה שזה בסדר,

כי אי-אפשר לעלות כל הזמן בלי לרדת, ולאדם תמיד יש נפילות, ושבע יפול צדיק וקם.

וזה המצב בעצם הנורמלי של בן-אדם. לא שצריך ליפול,

אלא

עלייה והמתנה או החלקה קצת ושוב עלייה, גם בגרפים אנחנו רואים שזה הולך ככה.

זה מצב נורמלי ואין בזה שום דבר, העיקר שהנתון המרכזי זה שעולים,

וכשמסתכלים לאורך זמן רואים שהקו עולה למעלה.

ואם בגרף רואים מדי פעם, ככה, תלוליות, זה לא נורא.

כמובן שמשתדלים לא לעשות עבירות או דברים שהם אסורים לחלוטין.

אם, לדוגמה, אדם יום אחד קם והוא לא יכול בדיוק לכוון בתפילה ולא יכול להתפלל, או לפעמים הוא ככה ויש לו היסח הדעת וכל מיני דברים,

זה דברים, אנחנו רק בשר ודם, ומשתדלים לעשות מה שאפשר.

מזה לא נכנסים לאיוש ולא חושבים שאנחנו מאבדים טעם בחיים ושאנחנו לא משלימים את עצמנו. זה לא נכון.

יכולה להיות תקופה שאדם עולה במהירות, ואחר כך יש לו מעמד לפרק זמן, ואחר כך הוא יכול לעלות עוד פעם. אין שום בעיה עם זה. העיקר שהקו למעלה.

הכוונה שלי היא שבאופן בסיסי יש לי,

זאת אומרת, כעס מאוד גדול על הקדוש ברוך הוא. אני מאוד אוהבת אותו שהוא הביא אותי לעולם הזה, כי הייתי במקום הרבה יותר טוב לפני כן, ואני זוכרת את זה איפשהו, את התחושה הזאת. יכול להיות, אבל את צריכה להבין דבר אחד, שאם היית במקום

טוב לפני כן,

זה היה בחסד ולא בזכות.

והקדוש-ברוך-הוא נותן לך את האפשרות לרדת לפה ולהוכיח לו שמגיע לך המקום שהיית קודם, ואפילו יותר.

אבל זה צריך להוכיח,

וזה החסד הגדול, כי מי שנהנה בזכות זה אחרת ממי שנהנה בחסד. להיות עני ששואל על פתח,

זה לא כל כך הנאה, אפילו שמקבלים בחינם בלי לעבוד.

אבל כשבאים וקונים בשטרות מתוך הכיס,

זו הרגשה הרבה יותר טובה. משיגים אומנם אותו דבר לפעמים.

אבל זו הרגשה אחרת לגמרי.

תודה, כבוד הרב. תודה.

רציתי לשאול את השאלה שלי. אני משתדלת להיות בתשובה בערך שנה,

ויש לי בעיה קצת גדולה עם החברה הדתית מבחינת האנשים.

אתמול הייתי ברשב״י בהילולה והסתכלתי מלמעלה על איך כל הגברים שם רוקדים, 200,000 או 600,000 איש,

וכל כך רציתי גם לרקוד ולשמוח, והלכנו לאזור של הנשים לשמוח איתם, ואף אישה לא רקדה שם.

אף אישה. כולם,

ברוך השם, קראו תהילים, כן?

אבל אף אישה לא רקדה, וכשניסינו לשמוח,

הסתכלו עלינו בעיניים כאלה קודרות.

ובתור בחורה חילונית זה מאוד קשה. אתה שואל את עצמך, האם אתה רוצה להיכנס לעולם הזה?

כי אתה לא הולך לחיות רק עם הקדוש ברוך הוא, אתה צריך להתמודד עם האנשים.

זה חוסם את זה.

מקום שרקדתם, היו גם גברים באזור שיכלו לראות?

לא.

לא, זה היה בציון של האזור רק של הנשים.

הבנתי.

אז יכול להיות שאלה שבאו לשם היו רציניות מאוד, כי הם באו...

בכברת דרך ארוכה,

והם רצו לנצל את זה לא לריקודים כי אפשר לרקוד בבית,

והם החליטו להתפלל,

וזה מה שעניין אותם.

ואת,

בגלל שהיה לך התלהבות נפשית, רצית,

כמו שאת רגילה, כשאת צמחה, את רוקדת.

הן לא רגילות כל כך לרקוד ככה כשיש להן שמחה,

אבל זה דפוסי התנהגות שמשתנים במשך הזמן, גם אצלך זה יכול להשתנות, ותרקדי.

בחתונות דווקא הן כן רוקדות,

אבל בציון הן לא רוקדות. מה לעשות שאין מנהג כזה שנשים ירקדו בציונים?

כן, נתתי דוגמה, אבל אני פוגשת את זה הרבה. תגידי, עוד דוגמה, אני אשתדל לעזור.

לדוגמה, כשאתה מדבר עם נשים אז אתה שואל מה שלומך, או קצת יותר רוצה להיכנס לשיחה יותר אישית, אז יש מין סגירות,

או ברוך השם, ברוך השם, אתה לא מבין מי עומד מולך.

ודווקא בעולם החילוני אתה פוגש קצת יותר פתיחות. נכון, נכון. גם בשפת גוף.

כשאני נמצאת בעולם עם אנשים דתיים יוצא בי מין צורך לצעוק כזה דיבור קצת יותר כזה של רחוב, ודווקא כשאני בעולם החילוני יוצא בי מין טוהר כזה.

אז איך באמת מתגברים על זה?

אז קודם כול רואים שיצר הרע עובד טוב אצלך,

והוא עושה בלבלה.

איפה שאת נמצאת את מנהגת הפוך.

אבל בסך הכללי, תביני,

נשים בדרך כלל הן צנועות, הדתיות. ככה הן אמורות בכל אופן להיות, ובאמת הן ככה ברובן.

והצניעות לא מתבטאת רק בבגדים, אלא בהתנהגות, דפוסי התנהגות, דיבור,

חשיבה, קולניות.

כל הדברים האלה מבטאים משהו.

ולפתוח דברים, כמו שאומרים,

זה לא צנוע, לחשוף את הקול, לא רק גוף,

לחשוף את הפנימיות של האדם,

לכל מי ששואל ומבקש, זה לא צנוע.

דבר שני, כשהם אומרים, ברוך השם, ברוך השם, הם מסכמים כל נקודה שהכול ברוך השם ובעזרת השם, ככה זה.

גם יוסף הצדיק היה מזכיר שם שמים על-פיו, שגור תמיד על-פיו.

מכל מקום,

הן גם נזהרות כנראה בלשון הרע, כי אפשר להיגרר לסיפורים מכאן על הבעל, על המשפחה, על החברים, על השכונה, על האנשים,

וכנראה שהן משתדלות גם זה לא להפליג יותר מדי.

אבל אם תשאלי דברים בנוגע אלייך או בדברים שאיך אפשר להתחזק או דברים כאלה, תראי שתהיה יותר פתיחות, שידברו אתך יותר בהרחבה.

אבל יש סוג נושאים מסוימים שכן, הן משתדלות להימנע.

גם בין בעל לאישה, שתביני, יש תחומים שהם לא יכולים לדבר. דוגמה, אני לא יכול לספר כל מה שקורה בעבודה.

מה פירוש שאני מדבר, אז מה, אני מרחל על מה שהיה ואני מספר לשון הרע מה, איך זה, מה?

התורה לא מתירה לי עכשיו לקחת אנשים ולקחת אותם כמו פלסטלינה ולעשות מה שרוצה, לספר עליהם ולדבר עליהם.

דבר שהוא לתועלת,

יש עניין לדבר, דבר שהוא לא לתועלת.

סתם שיחת חולין,

העיקר להעביר נושאים על חשבון אנשים?

התורה לא מסכימה.

את לא תסכימי שאנשים ידברו עלייך

בכל מקום ובכל זה יזכירו אותך, חלק לחיוב וחלק לשלילה.

את מוכנה שילעשו את שמך בכל פה?

לא.

אותו דבר.

מתרגלים לזה.

נכון, כשמגיעים לאוכלוסייה חדשה זה ככה. גם אם תגיעי לאנגליה יש שם סוגי התנהגות ודפוסים אחרים לגמרי ממה שפה, אנשים יותר סגורים,

גם בלי דעות דתיים.

ואם תרצי לבוא אליהם, צריך לעשות פגישה, צריך לקבוע. אי-אפשר לדפוק בדלת. שלום.

טראח, יסגרו לך את הדלת.

אין כזה שלום. מה זה שלום?

צריך לתאם, הכול. יש להם

דפוסי התנהגות מיוחדים שלהם.

הכול קול קול.

שם זה הכול קול.

סגור וסגריר.

זהו.

תודה רבה. שיהיה לך בהצלחה, זה העיקר.

תודה.

כבוד הרב, אם אפשר לשאול שאלה לפני שמעבירים? איזה חטיפות הולך היום פה, כן.

מה הפירוש של הרסי תיבות שליטא?

יואו, איזה שאלה.

שיחייל ימים טובים ארוכים.

כן, תן לה. ערב טוב.

אני כבר שנה בתשובה, וכאילו, מנסה ומשתדלת, ובאמת באמת אוהבת את הקדוש ברוך הוא מכל הלב.

קשה לי מאוד מאוד עם האש בשבת, ואני מבקשת ממך עצה טובה וחזקה באמת לעזור לי להפסיק לעשן בשבת. זה קשה לי, זה קשה לי, ואני רוצה להגיע לשבת. נכון שכיפור את לא מעשנת? לא.

למה?

כי זה גדול. אתה יודע למה אני אפילו לא מתאמצת בכיפור? באמת, לא מתאמצת. למה? כי אצלך מושכל ראשון שכיפור זה היום הקדוש ברוך הוא. אבל אני לא הייתי ככה.

לא הייתי ככה. אני הייתי כופרת לחלוטין, ואני מודה לאלוהים שהוא קירב אותי והביא אותי למצב הזה שאני נמצאת בו היום.

מאוד קשה לי, באמת, ואני רוצה, אני כל כך כמהה, כן, כן.

קדושת השבת היא גדולה מאוד מאוד מאוד, ועונשה חמור מאוד מאוד,

יותר מיום כיפור.

זאת אומרת, שבת

זה ההודאה והעדות שאנחנו מעידים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

בשישה ימים ובשביעי שבת.

בזה שאני שובת מכל מלאכה,

אני מעיד שהקדוש ברוך הוא ברא בשישה ימים את העולם,

וביום השביעי הוא שבת ממלאכתו. זו העדות שלי.

ואם אני עושה מלאכה כלשהי,

מילה ט' מלאכות בלבד,

שאסורות בשבת ואחד מהן זה הבערה וכיבוי,

זו עבירה שאני מכחיש שהבורא ברא את העולם.

זאת אומרת, אני מכחיש את מי שאני אוהב אותו בכל לבי.

אני מכחיש.

אם אמא שלך, שאת אוהבת, או אבא,

אומר לך משהו ואת לא מתייחסת בכלל למה שהוא אומר, יותר מזה,

הוא ביקש שאת לא תעשני בבית כי זה גורם לו כאב ראש.

את תעשני בבית ואת אוהבת אותו?

למה לא?

אבל קשה לך.

למרות זאת,

באהבתך אותו, את לא תעשי זאת.

את תוותרי על ההנאה שלך הרגעית

בשביל האהבה שלך האמיתית.

בורא עולם נותן לך חיים,

נותן לך הכול.

אומר לך, בשבת תשביתי לכבודי, שזה בשבילך,

ואני אעניק לך על זה שכר בעולם הזה ולעולם הבא,

כי שבת היא מקור הברכה,

וגם עולם הבא תקבלי.

עכשיו,

תתאבקי.

זה מה שהוא מבקש, לכבודי.

מה את אומרת לו? אני לא יכולה? מה פירוש את לא? את כן יכולה, כי בכיפור את כן יכולה.

אלא מה זה הפנמה?

ויתור לטובת מי שאני אוהבת באמת, מי שאני מאמינה בו באמת,

ולא יכול להיות שאני אקח ממנו את הנשמה הרגע ואשתמש עם הנשמה הזאת,

אקח את הסיגריה ועשה לקדוש ברוך הוא בפנים בשבת.

מבינה מה את עושה לו?

הוא כבר לא רואה אותך מרוב העשן.

עכשיו יהיה לך יותר קל?

אה? אולי קשה לי, בגלל שאני לא מבינה את הקשר ואת ההיגיון בין הדלקת האש לבין,

בעצם,

אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת, כי זה הדבר היחיד שקשה לי בו ממש. בואי תקשיבי, קשה גם.

עוד דבר. אסור לצאת עם מחט לרשות הרבים. מה יש במחט?

אסור לצאת עם ממחטה לרשות הרבים. מה?

יש ל'ט מלאכות.

כשבנו את המקדש,

בנו אותו את המשכן,

בנו אותו עם ל'ט מלאכות. כך בונים, יש ל'ט מלאכות.

אלה המלאכות שהקדוש-ברוך-הוא אמר, שקדושת השבת גדולה מקדושת בית-המקדש.

הוא אומר, ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכם. אני רוצה להשרות שכינתי בתוככם.

תבנו לי מקדש, אני יורד, אני משרה שכינתי.

אבל בשבת,

אל תבנו לי מקדש, תפסיקו. למה?

קדושת השבת יותר במקדש.

מה היו שם הממלכות? ביניהן היה הבהרה,

לא להבעיר.

תודה רבה, ובעזרת השם אני אצליח לשמור אותך. אשרייך ואשרייך.

עכשיו, רוקסן.

אבל לדבר בדרך ארץ, טוב? טוב, כבוד הרב. לא, לא בגלל אני כבוד הרב.

בדרך ארץ, בלי, כן, אה, וואו. טוב, אני משתדלת, מה? טוב, זו התחלה טובה. אתה יודע איך אני הייתי?

יואו.

חבל לך על הזמן.

טוב,

אמרת שיש לנו בחירה משלנו, נכון?

נכון.

אוקיי, עכשיו אני ילדה בת 14. טוב, בוא נגיד שאני לא כל כך מקשיב. כאילו, בסדר, אבל אם ההורים שלי אומרים לי לעשות משהו, הם בוחרים לי מה לעשות.

זה לא מה שאני בוחרת, נכון?

לא. אז אין לי בחירה. לא.

כן? את קיבלת רשות לבוא לפה?

אה? אה? לא.

אז איך באת?

אה? אה? אה? אז בחרת.

אז בחרת לבוא לבד, בלי ההורים. כי את זה הם לא דורשים ממני.

יש אבל דברים שהם כן דורשים ממני. מה? כל חברה דורשת מאדם, אזרח,

מה שהיא רוצה. בסדר, אבל הורים זה מישהו שאחראי עלייך. זה הוא, כאילו... אז הוא זכאי יותר משוטר, נגיד, נכון?

כן.

זהו. אז למה את לא שומעת להם?

אבל יש לי בחירה חופשית. מה אני צריכה לשמוע להם? נכון, גם זה אמרתי לשוטר. מה אתה קובע לי איך לנסוע באדום או בירום? נו. אז מה, נו? מה באמת? אז מה אני צריכה לעשות?

אז רגע. מה, אתה אבא שלי? רגע. מה, אתה חושב שיש לך כובע, אתה יכול לעצור אותי? אז רגע. מה קרה? אז אני צריכה להקשיב להורים שלי, למה שהם אומרים לי? כאילו, יש לי... דברים טובים על פי התורה, כן.

דברים לא טובים על פי התורה, לא.

דברים טובים על פי התורה, כן.

גם בלי שהם יגידו לך. ואם הם אמרו, עוד יותר.

ואם אומרים דברים שהם נגד התורה, לא.

טוב.

יפה, התקדמנו.

רגע,

רציתי להגיד, כאילו, עם כל השאלות שלי והכול,

אני מאמינה שיש השם, ואני אוהבת את השם, וזה כאילו רק משהו שיש לי ירידה שאני רוצה להעלות, אבל זה מאוד מאוד קשה לי. לא נורא, תראי, יש כאלה שירדו עד לפה, אין להם ברירה, הם חייבים לעלות בשביל לצאת מפה.

בסדר, אבל זה לא הכי קשה.

נכון. כמו שלי קשה, לא ילדים על זה. לא קשה, הכל תלוי פה, אם תחליטי פה.

נו, אז למה הוא נותן לי את המחשבות כבר? הוא לא נותן, הוא לא אשם, אל תאשימי. אז מי אשם?

תגידי לי, לך הוא נותן מחשבות כאלה ולכולם הוא נותן משהו אחר? למה לך הוא נותן ככה?

לא הבנת.

מה פתאום? הוא ציווה את כולם אותן מצוות, אותן מצוות כולם.

אבל לא נתן להם כנראה מחשבות כמו שלי.

מה פתאום? שתהיי בריאה.

הוא נתן לי את הרע מאוד מאוד גדול.

רגע, את רוצה להגיד לי עכשיו שהקדוש ברוך הוא רוצה להכניס אותך לגיהינום?

נראה לי, סתם.

לא, הוא רוצה שאני אהיה בגן עדן כנראה.

נו. אבל הוא לא נותן לי אפשרות. לא, הוא. אשם. יצר הרע נותן לך. עכשיו, את יודעת למה לך יש יצר רע גדול?

למה?

כי את פשוט... כי אני נשמה גבוהה.

את לא גבוהה, את ענקית.

אני יודעת. עכשיו, תקשיבי, הנקודה היא לא זאת.

את פשוט פותחת את הדלת ליצר הרע,

והוא נכנס.

נו, פתחתי לו את הדלת, הוא נכנס והוא נשאר בפנים, והוא לא רוצה לצאת ממני. נו, בטח. מי פותח דלת לאחד כזה? מה אני אעשה? התבלבלתי.

טוב, עכשיו תוציאי אותו. תוציאי אותו.

איך? אל תתני לו יותר שיבלבל לך את המוח.

תלמדי מוסר, תלכי בדרך טובים, תתחברי לחברות טובות, ולאט לאט תעשי לו קישטה.

אבל תראה, יש לי חברות בבית הספר שהן חרדיות בדיוק כמוני, ואני מנסה להתחבר אליהן, כאילו הן חברות שלי.

והמנהלת שלי אומרת להן, להתרחק ממני.

זה בגלל חוסר האמון שלה בך מהעבר.

אבל אם תגידי לה שאת היית בהרצאה שלי והתחזקת והחלטת לחזור בתשובה,

ותוך פרק זמן סביב... אבל אני לא מדברת איתה.

אפשר לשלוח לה מכתב.

אני אשלח לה מכתב,

את שהיא לא מבקשת ממני סליחה, אני בחיים לא אשלח לה שם מבחינת. אז במכתב תרשמי שאת מבקשת גם סליחה בסוף. איך?

אבל בכל אופן,

את,

אם תוכיחי שאת בסדר,

תקופת מה,

האימון יחזור אלייך, ובעזרת השם התברכתי. חיי עם כולם בשלום.

טוב?

ותברך אותי ששנה הבאה אני לא אלך לבית ספר שזה.

לא טוב.

כן, כי אף בית ספר חרדי לא רוצה לקבל אותי. בגלל ש... לא. אם תחזרי בתשובה, בעזרת השם, כמו שאני אומר,

לא ייקחו אותך, יחטפו אותך.

טוב.

מה השם שלך ושם האימא?

רוקסן בת מרים.

רוקסן בת?

מרים.

מרים.

גם השם יזכה אותך ללכת בדרך טובים, לשוב בתשובה שלמה, אמן. ותתפייסי עם המנהלת. אמן. חזק וברוך.

לא.

האם בתחילת המתים בן אדם יקום אותו דמות,

באותו גיל שהוא הלך לעולמו?

בדיוק כך.

תודה. כן, אחורה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

יש לי שאלה.

בעשרת הדיברות כתוב,

אחד הדיברות זה אל תנאף,

ואיכשהו,

זה ידוע שבזמננו של התורה לגברים היה, הם היו יכולים להרבות נשים.

כאילו, היה להם הרבה נשים, לא רק אחד או שניים.

ובשביל בחורה לבגוד זה כמו לחלל את אחד הדיברות אל תנאף, ובשביל גבר זה היה שונה.

ובעיניי זה קצת מתזכר את הכבוד של האישה.

ואם נסתכל על הדוגמאות,

שלמה המלך היה לו הרבה הרבה נשים,

והקדוש ברוך הוא רק כעס עליו בגלל

שהוא התנשא לנשים לא יהודיות,

אבל לא בגלל שהיו הרבה נשים.

ודוד המלך,

הוא חילל את הדיבר עליו אל תנאף, רק בגלל שהוא לקח מישהי שכבר הייתה נשואה למישהו אחר.

וזה מפני המובן שאז נשים היו כמו רכוש לגברים שלהן,

ואסור, בשביל גבר זה היה כאילו, אל תנאף אם אתה לוקח אישה של מישהו אחר.

אבל אם, בוא נגיד, גבר היה בוגד באשתו עם אישה אחרת,

שלא הייתה נשואה למישהו אחר, זה לא היה נקרא בגידה.

אבל בשביל אישה זה היה בדיוק ההפך.

התורה ממש מסתכלת מצד אחד בצורה מאוד נמוכה על הנשים,

אבל היום בעולם המודר מזה זה נהיה שונה.

אבל אם אנחנו מסתכלים על התורה כדברי קודש, ואנחנו לוקחים את כל הדברייה כדברי אמת,

האם אתה היית מנסה לומר לי שלנשים יש פחות כבוד מהגברים?

ומצד שני, איך כשגבר אומר לבחורה,

הרי את מקודשת לי,

איך הוא יכול להיות נשואי לכמה,

איך היא יכולה להיות מקודשת לו, אם הוא יכול להיות נשואי לכמה נשים?

לי קצת קשה לעכל את זה, אבל אולי תוכל להסביר לי את ההיגיון שבזה.

בסדר.

תודה.

אבל רק רגע, אני מוצא לך עכשיו פרק יפה. רק שנייה. תודה.

כן, בבקשה.

בספר מלאכי,

פרק ב',

בגדה יהודה

ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים.

כי חלל יהודה קודש השם אשר אהב ובעל בת אל נכר,

יכרה את השם לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהולי יעקב ומגיש מנחה לשם צבקות.

זאת אומרת, מי שמחלל את קודש השם והולך עם גויות,

זה מה שכתוב בו.

הלאה.

וזאת שנית תעשו.

כסות דמעה את מזבח השם בכי ואנקה

מעין עוד פנות אל המנחה

ולקחת רצון מידכם.

ואמרתם על מה?

על כי השם העיד בנך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה

והיא חברתך ואשת בריתך.

ולא אחד עשה ושאר רוח לו.

ובא האחד מבקש זרע אלוקים.

ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד.

כי שנא שלח

אמר השם אלוקי ישראל.

וכיסה חמס על לבושו אמר השם צבקות.

ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו.

בקיצור, הקדוש ברוך הוא

מגנה את הבוגדים,

ובפרט

באשת חיקו וכו', בדיוק הפוך ממה שאמרת.

הכבוד של האישה הוא אכן כבוד גדול מאוד, שכל

בת מלך כבודה פנימה.

ואכן זה חילול האישה

במה שחלילה היא עושה שאסור לעשות.

וזה הכבוד שלה.

עכשיו, דבר נוסף צריך להבין.

לגבר מותר להתחתן עם מספר נשים, על-פי התורה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם

לא לתוהו

אלא לשבת.

דהיינו שהעולם יהיה מיושב.

וכמה שיש ריבוי אוכלוסין יותר,

ככה נוח לעולם.

מספר הנשים בודדים באי.

זה לא נותן את התחושה כמו אנשים שגרים בכרך או שנמצאים בכפר, כשיש ריבוי אוכלוסין.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהעולם יהיה שמם,

ובעלי-החיים גם מתרבים במקום שאין יישוב,

וכן הלאה.

מכל מקום.

לגבר מותר להתחתן עם מספר נשים.

עכשיו,

כמה נשים היו לדוד המלך?

שמונה עשרה.

כמה היו לשלמה המלך? אלף.

הוא לא לקח אלף שהיו גויות ונשארו גויות, הוא גייר אותן.

אבל למה הוא לקח אלף?

כיוון שהוא רצה לתקן את כל העולם.

איך הוא יתקן את העולם? הוא לקח בנות מלכים.

ואז, אם הוא בחוכמתו הגדולה

משפיע עליהם

ומראה להם ששאלוקים חיים,

והוא מוכיח להם מה שהם לא ידעו בממלכות שמהן הם באו,

ככה הם יוכלו להשפיע על האבא שלהם,

והאבא שלהם הוא גם מלך,

אז ממילא אם הוא יחליט שהעם שלו עובר גיור,

אז העם הזה יכיר את האלוקים.

זאת הייתה התוכנית של שלמה המלך.

יש בזה גם סודות נוספים, למה בדיוק המספר אלף?

האלף לך, שלמה,

אבל מכל מקום יש בזה חשבון גדול.

החטא שלו לא היה על הגויות,

אלא בגלל שהם, למרות שהם התגיירו,

הם פשוט עשו אלילים,

והקימו במות

לאלילים שלהם.

אבל הוא עבר על איסור, לא ירבה לו נשים,

יותר משיעור שהתורה התירה אסור.

והוא חשב, הוא ירבה נשים,

והם לא יטו את לבבו, כמו שהתורה אמרה,

פן יסירו את לבבו.

וכתוב, ויהי לעת זקנת שלמה, נשב, הטו את לבבו.

וכתוב על שלמה המלך שנוח לא היה,

שהיה גורף ביבין ולא ייכתב עליו פסוק זה בתורה.

שיהיה גורף ביבין

ולא ייכתם עליו דבר זה בתורה.

כמובן ששלמה המלך עשה תשובה על כל העניין. הוא גם נענש במשך שלוש שנים שהוא

הוסר מכיסאו להסתובב כמו עני ברחובות ירושלים,

עד שהוא חזר למלכותו.

אבל בסך הכללי שלמה המלך היה אדם צדיק גדול מאוד.

הוא שזכה לבנות את בית-המקדש,

והוא שישב על כיסא השם, היחידי שנאמר עליו שיושב על כיסא השם,

והוא שלט בכל כיפת העולם, ובימיו היה שלום,

כלכלה משגשגת

ואושר ועושר לאין שיעור.

שלמה המלך היה חכם מכל אדם,

והוא נכשל בקטע הזה.

הוא הרבה לו גם כסף

שלא היה צריך לצורך

העבדים שלו והממלכה שלו, אלא יותר מזה.

והוא גם נכשל כשהוא הרבה לו סוסים. שלושה דברים הקדוש ברוך הוא ציווה במלך שלא ירבה,

הוא נכשל בשלושתם, ובגלל חוכמתו.

כי הוא אמר, אני כזה חכם,

שהקדוש ברוך הוא אמר שהסיבות למה לא לעשות הן אלה.

עלי זה לא ישפיע.

והתורה מוכיחה לנו שאפילו החכם מכל אדם יכול להיכשל גם בדברים שהוא בטוח שלא.

אז צריך להבין דבר אחד,

ניאוף זה משהו אחר. להרבות נשים בהיתר זה לא ניאוף.

ניאוף זה מסוג הדברים המגונים שאסורים,

גם על גברים, גם על נשים.

ואישה ערכה גדול מאוד ביהדות,

חשובה מאוד,

שומרים על כבודה,

ואפילו אם חלילה יש עני וענייה שצריכים צדקה,

אז דואגים קודם כול לענייה,

דווקא לאישה שהיא לא תתבזה ולא תתגנה.

ועוד הרבה הלכות בתחומים האלה, שהאישה קודמת לגבר בעניינים דומים.

כל זה משום כבודה של האישה.

וחכמים היו קוראים לאישה,

אשתי היו אומרים ביתי, קוראים לה ביתי,

בית שלי.

האישה

היא הבניין של הבית, היא עקרת הבית, היא העיקר של הבית. אז יש לי שאלה, איך לבן-אדם או שלגבר יכולים להיות כמה בתים?

צריך להיות לו רק בית אחד, לא? הסברתי הרי מההתחלה שהקדוש-ברוך-הוא רצה שהעולם הזה יהיה מיושב בריבוי אוכלוסין,

ולכן אם גבר לוקח כמה נשים שהתורה התירה לו, אין בזה שום בעיה, כי האישה, תזכרי,

נבראה אחרי הגבר ומהגבר,

והיא באה לעזר לו. יש לו תכלית בבריאה,

והוא צריך לקיים, והיא צריכה להשלים אותו על-ידי זה שתהיה עזר לו.

אז אם יהיו לו כמה עזרים,

מה שהתורה מתירה, אין שום בעיה.

מה שקשה אלייך זה איך אפשר להבין שיש אהבה אמיתית בין גבר לאישה, אם גבר יכול להיות עם כמה נשים.

את מבינה שאהבה היא אהבה גשמית, ואז קשה לך באמת להבין?

אבל אהבה צריכה להיות אהבה רוחנית וערכית,

ואהבת בשרים זה דבר משני וטפל ביחס לאהבה אמיתית.

הערכה צריכה להיות הערכה בגלל האישיות של בן-אדם.

ואני אשאל אותך שאלה,

איך את יכולה לאהוב

מספר בני משפחה

או מספר אחים,

איך את יכולה לאהוב מספר ילדים? אני יכולה לאהוב מספר אחים ומספר ילדים, אבל האהבה שתהיה לי לבעלי זה לא תהיה אותה אהבה. כי היא מושתתת ומבוססת על טעות.

הבנים שלך שבעה, את יכולה לחלוק אתם את האהבה בשווה.

מה פירוש? אז יבוא אלייך בן אחד שלך ויגיד,

אמא, מה, את אוהבת אותי כמו דודי?

מה, את אוהבת אותי כמוהו?

אז את לא אוהבת אותי ממש. הנה, את מחלקת את האהבה שלך לכמה.

מה פתאום? כיוון ששם אין אהבת בשרים,

אלא האהבה היא אהבה ערכית רוחנית אחרת.

ממילא, אין את הטרוניה הזאת.

אבל כיוון שאת רוצה לחלוק אהבה עם בן אדם

רק בחלק הזה שאת מדברת עליו, אז לכן זו פגיעה בכבודך, את מרגישה.

אבל אם היית מסתכלת על זה כמו שהתורה מסתכלת,

שזה עניין רוחני יותר,

בסיוע ועזר, אז מה הבעיה?

אני אתן לך דוגמה אחרת, כן?

אני לא רוצה להגיד אותה על מזכירה, לכן אני אגיד על מזכיר, כן?

אדם שנצרך למזכירים הרבה,

בשביל שהוא יוכל לתפקד.

נגיד, יש ראש ממשלה, יש נשיא,

יש מנכ״ל, לא משנה, הוא צריך הרבה עוזרים.

הוא צריך לתת לכולם את תשומת הלב,

ולכולם המטרה לעזור לו לבצע את המשימה.

אז מה נקרא?

שהוא לא בסדר?

צריך להבין מה התכלית, למה?

הם מבינים מה התכלית, מבינים שאין את הטיעון שאת טוענת.

אוקיי, תודה.

כן.

רציתי לשאול,

מדברים הרבה על תחיית המתים פה,

וזה, אז... כולם רוצים, עוד לא מתו, רוצים כבר לקום.

נגיד במצב נתון ששמואל התחתן עם א',

סלחה.

סלחה.

לא, לא, סלחה התחתנה עם שמואל.

יופי.

שמואל נפטר,

סלחה התחתנה עם דודו.

כן.

חיית המתים, שתיהם קמים. מי בעלה?

שאלה יפה.

כל אחת לפי שורש הנשמה שלה מקושרת למאן דהוא,

ויכול להיות שאחד מהם

לא יהיה קשור אליה יותר.

מה הוא יעשה?

מי אמר שהוא יקום זה אחד, ושתיים, מי אמר שהוא יקום כמו שהוא היה?

אמרתי, במצב נתון סיסטרומי. לא, כי יכול להיות שהוא, איך קוראים לו, בא בשלושה גלגולים, ובגלגול אחר הוא היה מישהו אחר בכלל,

מבחינת הגוף.

זה פלונטר שקשה להבין אותו כשאנחנו עוד כאן,

אבל לכשיקומו, אם יקום ומסודר, יזהו אחד את השני, ומי שלא קם, יישארו שם למעלה.

בתחיית המתים קמים הצדיקים.

רשעים לא קמים, אבל הם לא מתים, הם נשארים שם למעלה, כל אחד במקומו.

לא צדיק. מה?

לא?

יש ככה, יש למעלה גן עדן ויש גיהינום.

גיהינום זה קצת למטה.

אבל אם אדם, לדוגמה, היה צדיק,

אבל לא היה כזה שראוי לקום בתחיית המתים.

שמעת על דבר כזה? צדיק שלא קם בתחיית המתים?

לדוגמה,

אחד שהיה צדיק,

אבל הוא היה מלווה בריבית.

וכיוון שהוא היה מלווה בריבית,

הוא לא קם בתחיית המתים.

מה הפירוש? הוא לא התאפק.

הוא לקח ריבית, אבל לא גבוהה כל כך, אתה יודע, משהו, אבל הוא חשב שזה בסדר. זה בסדר.

וזה לא בסדר, כי כתוב שמי שמלווה בריבית לא יוקם בתחיית המתים.

אז הוא צדיק,

הוא יהיה בגן-עדן, הוא קיים את כל המצוות חוץ מריבית,

הוא יהיה בגן-עדן, והוא לא ירד לפה בתחיית המתים.

פירושו של דבר, כיוון שתחיית המתים זה עולם יותר גבוה מהעולם של גן-עדן,

כיוון שבגן-עדן אתה תהיה במקום שמתאים לפי מה שאתה השגת,

אבל בתחיית המתים אתה תהיה גם עם אנשים וצדיקים שאתה לא היית יכול להיות איתם בגן-עדן, כי הם בדרגה הרבה יותר ממך,

אבל בתחיית המתים יהיה, לדוגמה, האדם הראשון, יהיה נוח,

יהיה שם, יהיה עבר, יהיה אברהם, יהיה יצחק, יהיה יעקב, 12 שבטים, כל הצדיקים כל הדורות יהיו יחדיו,

בעוד שאם תהיה בגן-עדן לא תוכל להגיע למקומות כאלה בכלל.

אז שם זה פחות מאשר כאן.

אז לכן יכול להיות שאדם יישאר למעלה,

ולא יקום בתחיית המתים.

יכול להיות שאשתו גם כן, יכול להיות שכן,

יכול להיות שלא,

יכול להיות שהיא הייתה צדיקה ממנו והיא תקום פה.

לכן על זה הדרך.

הרב, לא יכול להיות מצב נתון כזה, כמו שתיארתי?

אין דבר כזה? יש דבר כזה, מה פירוש?

נו, אז מה? לא הבנתי את התשובה, אז אני מצטער. לא הבנתי מה אמרת. אמרתי, אני לא יכול להתחייב לך, אתה מבין. היא יכולה להיות אישה רק של אחד,

אבל תלוי בשורשי הנשמות.

יכול להיות ששני הגברים בעצם שהיא התחתנה,

זה שאותה נשמה שורשים של שני אנשים שהתחברו ביחד, והיא היתה צריכה להיות עם שניהם בפרק אחד עם זה ובפרק אחד עם זה.

טוב, יש לי עוד שאלה אחת. כן. אפשר?

בסיפור של קורח ועדתו,

קורח

שכנע 250 אנשי סנדראות.

מתארים איזה אנשי חיל הם היו קדושים,

פשוט קדושים ברמות.

כי כל העדה קדושים.

איך אפשר לשכנע 200 אנשים, 250 אנשים, שהם קדושים בצורה טורפת,

כאילו, אין מה לדבר איתם בכלל?

איך אפשר לשכנע אותם

נגד השם?

איך?

פשוט מאוד, הליצנות. הכוח שלה גדול מאוד, והכוח השתמש בליצנות.

הוא שאל שאלות כאלה, שהן נראות לכאורה,

אתה מבין, חכמות.

האם בית מלא ספרים חייב במזוזה?

העיר טלית

שכולה תכלת חייבת בפתיל תכלת?

וכל מיני שאלות כאלה.

הוא הראה שלמעשה משה רבנו כאילו הוא מקרב את אחיו

ואת בני משפחתו וכו'.

הוא טען כל מיני טענות. כולנו שמענו, אנוכי השם אלוקיך ולא יהיו לך אלוקים אחרים.

הוא היה חכם ופיקח גדול ובעל רוח הקודש.

הוא היה בעל שררה הכי עשיר שהיה בישראל, עשיר כקורח.

הייתה לו השפעה.

והוא בא אליהם בטענות כאלה, ולשון הרע יש לה כוח, וליצנות יש לה כוח, והוא הצליח לשכנע.

אבל אני, שהייתי, כאילו, הם היו בהר סיני,

כאילו, הם

ראו את הקיום של אלוקים,

גם אלה שעשו את העגל ראו.

אוקיי.

אבל הם לא היו כמו אלה שעשו את העגל.

הם היו אנשי סנדראות, הם היו 250 האליטה.

אז מה?

וברגע שאומרים לי שמשה, מה שהוא עושה לא נכון, שהוא יוריד את התורה מסיני,

אני, ש... מה אני?

לא הייתה משכנעה אותי

ללכת נגדו. שהוא יוריד את התורה, הוא יוריד את לוחות הברית.

איך אתה יכול לשכנע אותי נגדו? אתה יודע מה ההבדל בינך לבינם?

שאתה רואה את המרחק בינך לבין משה רבנו,

והם לא ראו כל כך את המרחק בינם לבין משה רבנו, כי הם היו כאלה, כמו שאתה מתאר, קדושים וצדיקים וקרובים וזה, והם אמרו, אנחנו בדיוק אותו דבר.

למה שהוא יבחר בזה ולא יבחר בזה?

טוב, לא יודע, בסדר, אם אתה אומר. אני שואל אותך עוד שאלה.

תגיד, להבדיל, להבדיל, להבדיל, בכנסת

יש 120 חברי כנסת?

נו.

כולם חושבים שמגיע להם להיות ראש הממשלה?

נגיד, אוקיי.

הם כולם שווים.

בסדר, אבל יש ראש ממשלה והוא קובע.

אפס. אבל לא רוצים להפיל אותו כל הזמן. רוצים להפיל אותו כל הזמן?

למה שירצו להפיל אותו כל הזמן הוא ראש הממשלה?

כי כולם חושבים שהם מתאימים להיות גם ראש ממשלה ויעשו יותר טוב ממנו. נכון? כל השרים הם אנשים ישרים וטהורים,

בדיוק כמו אנשי סנדראות.

לא, לא, לא, מה זה, זאת לא השוואה אחרת?

לא צריך, לא צריך לשבע את זה מספיק גאווה טיפה טיפה בלב.

טיפה גאווה.

אתה שמעת על המרגלים?

שכאילו, כל מה שטור אף פול רע. הם היו ראשי ישראל?

הם נבחרו על-ידי משה?

השם הסכים עליהם?

אז איך הם נכשלו והם אמרו דיבת הארץ רעה?

איך?

נו, איך? תגיד לי, איך?

בגלל הגאווה? בדיוק.

כי הם ידעו שאם הם ייכנסו לארץ-ישראל,

יהיו בחירות מחדש,

והם עלולים לא להיבחר,

וכמובן שהם התכוונו לשם שמים, לא חס ושלום,

כי מי יותר תומם יכול להנהיג את העם.

חס ושלום.

וירבעם בן נבד לא היה הכי גדול בדור.

וירבעם בן נבד לא נחשב בגלל גאווה והעמיד עגלים.

כן או לא?

איך? איך? איך? ירבעם בן נבד, מלך על עשרה שבטים,

יכול להעמיד עגלים,

כשהוא הוכיח לפני כן את שלמה המלך,

למה הוא לא נותן לעולה רגלים להיכנס. איך?

וכן תמצא את כל הגדולים

צריכים להיזהר ממידת הגאווה,

צריכים להיזהר בדיוק, ועוד יותר להיזהר. למה?

שם הנפילה היא לתהום.

כמו כורח ועדתו, לתהום.

הבנת, יוני? כמה שאדם גודל וגובע,

ככה הוא מקום שלטעות יותר גדולה.

הבנת?

סבבה.

רגע, מה עם הקוקו של ראשי סנהדראות?

למה אתה רוצה להוריד את הקוקו? מה העניין בזה? אגיד לך, שאלה יפה, ואני מקווה שהתשובה תספק אותך.

הרמב״ם אומר בלקות מלכים, סליחה, בלקות עבודת כוכבים ומזלות,

בפרק 11,

שזה דרך של עובדי עבודה זרה,

דרך הכומרים ועובדי עבודה זרה לגדל שערם.

סיפקת?

בסדר, מוריד, מוריד. יאללה, נו. אבל זה קוקו קטן.

קוקו קטן זה עובד עבודה זרה קטן.

נכון.

בכבוד.

את פשוט פותחת את הדלת ליצר הרע,

והוא נכנס.

נו, פתחתי לו את הדלת, הוא נכנס והוא נשאר בפנים ולא רוצה לצאת ממני.

נו, בטח. מי פותח דלת לאחד כזה? מה אני עושה? התבלבלתי. טוב, עכשיו תוציאי אותו. תוציאי אותו. איך? אל תתני לו יותר שיבלבל לך את המוח.

תלמדי מוסר, תלכי בדרך טובים, תתחברי לחברות טובות, ולאט לאט תעשי לו קישטה, טוב?

ותברך אותי ששנה הבאה אני לא אלך לבית ספר שזה.

לא טוב. כן, כי אף בית ספר חרדי לא רוצה לקבל אותי, בגלל ש... לא. אם תחזרי בתשובה, בעזרת השם, כמו שאני אומר,

לא ייקחו אותך, יחטפו אותך.

טוב.

מה השם שלך ושם האימא?

אה... רוקסן בת מרים.

רוקסן בת?

מרים. מרים. השם יזכה אותך ללכת בדרך טובים, לשוב בתשובה שלמה, אמן. ותתפייסי עם המנהדת.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-777779-036-77777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net