מי מכריח ? - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אם הקדוש ברוך הוא, הוא מלך מלכי המלכים, הוא בוחן כליות, הוא בוחן זה, לך לבתי החולים, איזה שטויות, איזה שטויות, רוצים למות, צועקים אני רוצה למות, צועקים אני רוצה למות, איפה ההטבה, ספר על ההטבה לאנשים האלה, אין הטבה, אין מתים, ספר על ההטבה שהמתי מלך מלכי המלכים,

שיש פיצוץ ונירח לו המוח המוסיר, אין מיסים. ומגרדים אותו אחרי זה, את המוח הזה. די. תדבר לי על ההטפה. הבנתי, תדבר לי על ההטפה. יש פה שאלה של קופת חולים,

אבל התחלנו עם שאלה אם העולם קיים תמיד או לא.

אל תברח עוד פעם לבית חולים, דבר איתי פה. זה לא מוכרח, זה לא מוכרח. מה פירוש?

זה תלוי במוח. אתה עכשיו אמרת שזה לא מוכרח.

נכון, הנה. אז אני אעצור. לא הבנתי כלום. אתה יודע מה הבעיה? כי אתה משתמש במישהו אחר. אתה יודע מה? אני לא בטוח שזה מישהו אחר מבין. מה, אתה רוצה לראות שכן מבינים? לא מוכרח ולא מוכרח. אתה רוצה לראות שכן מבינים?

מי מבין מחריח וממשיכו... תראה, תראה כמה... אתה יודע מה? אני חוזר עוד פעם בשביל מי שלא הצביע. מי מכריח שכולם ימשיכו?

מי?

הנה, מיסיון נרציון, כן, כוח האנרציה.

קלטת מספר 493, מי מכריח?

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחם ונרוויח.

הערב יהיה לרפואת אמיר מנשה בן מזל טוב,

מיכל מרים בת ציוויה ולעילוי נשמת סלטנה בת חנום ושרה סטרנה בת מסעודה חנם, מנוחתן עדן.

אנחנו נלמד קצת היום כמה דברים,

נראה מה היכולת שלנו ולמה אנחנו נדרשים.

בפרשת השבוע כתוב,

ואת המשכן תעשה עשר יריעות,

שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, קרובים מעשה חושב, תעשה אותם.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

במדרש

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה

עשה לי משכן,

התחיל מטמיע ואומר

כבודו של הקדוש ברוך הוא מלא עליונים ותחתונים,

והוא אומר עשה לי משכן,

זאת אומרת, איך אפשר לצמצם?

הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואינו נמצא במקום.

איך אפשר לצמצם, עשה לי משכן?

אמר הקדוש ברוך הוא, לא כשם שאתה סבור, כך אני סבור,

אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום

ושמונה במערב,

ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה.

לכאורה, צריכים להבין, הרי גם כאן למטה ישנה עבודה,

כתוב, המתפלל צריך שיכוון ששכינה כנגדו.

אז מהי התמיהה?

גם אנחנו שמתפללים פה,

אז אנחנו מתפללים ומכוונים ששכינה נגדנו.

אז מה מטמיע כל כך משה רבנו שהקדוש ברוך הוא רוצה שיעשו לו משכן במידות כאלה ואחרות?

אכן, זהו סוד הדבר.

אילו היינו אומרים שעיקר שכינה בשמיים,

בערבות,

ורק למטה גם כן מחובר בבחינת מה כלפי מעלה,

את זה היינו יכולים להבין היטב.

זאת אומרת,

יש שבעה רקיעים, אחד מהרקיעים נקרא ערבות,

ושם מקום השכינה.

והעולם הזה מחובר במשהו לעולמות העליונים,

וכך יש לנו קשר לעולם הרוחני ולשכינה.

אם היו אומרים לנו כך, זה היה פשוט לנו.

אבל לומר שכאן למטה,

פה בעולם התחתון, תהיה עיקר שכינה באופן שלא יהיו זקוקים למעלה,

זה סוד גדול.

על זה הוא התחיל מטמיע.

על זה טמא משה רבנו.

מה,

עיקר שכינה פה בעולמות התחתונים ולא בעליונים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא כשם שאתה סבור,

אלא עשרים בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב.

ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי אמה על עמה.

גילה לו הקדוש ברוך הוא שבאמה על עמה אפשר להיות השראת שכינה בתכלית ממש כמו ברקיע ערבות,

וזה סוד גדול.

זאת אומרת,

כמו ששכינה נמצאת במקורה בערבות,

היא יכולה להצטמצם פה בעולם הזה באמה על אמה בתוך המשכן.

זה סוד גדול.

מספרים על רבי נפתלי אמסטרדם,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שפעם הוא אמר בפורים לריבו הגאון רבי ישראל מסלנט, זכר צדיק וברכה,

מחדש תנועת המוסר לפני כמאה חמישים שנה,

אז הוא אמר לריבו בפורים,

ריבי.

אילו היו לי מידותיו,

עמידות,

ענווה, נדיבות וכו', אם היו המידות שלי, מידותיי, כמו מידותיו של ריבי,

ריבי ישראל מסלנט,

והיה לי לב,

כמו בעל יסוד ושורש העבודה,

אחד מהמחברים הגדולים שכתב ספר זה,

וראשו של בעל השאגת אריה,

אזי הייתי יכול.

השיב לו הגאון רבי ישראל מסלנט,

נפתלי,

בראש שלך,

בלב שלך,

במידות שלך.

זו הייתה תשובתו.

נפתלי,

בראש שלך,

בלב שלך,

במידות שלך.

מה הוא לימד אותו דבר גדול?

אל תשתמש בבגדים שאולים,

אלא

בראש שלך, בלב שלך ובמידות שלך.

אתה לא צריך בגדים שאולים, לא את הראש של השאגת אריה, ולא את הלב של בעל היסוד ושורש העבודה, ולא את המידות שלי.

אתה נפתלי?

תהיה נפתלי בראש שלך, בלב שלך ובמידות שלך.

זאת אומרת, אדם, גם אם הוא לא בדיוק השיא בכל הנקודות,

יכולה לשרות עליו שכינה.

זאת אומרת,

עשרים קרש בצפון, עשרים בדרום ושמונה במערב, ולא עוד, אלא שארד ואצמצם את שכינתי בתוך המעלה. מה זה סוד גדול מאוד שכאן, בעצים הפשוטים שלמטה,

כל השראת השכינה במלואה ואינה חסרה כלום.

לא זקוקים לעולמות העליונים, כי כאן מלוא כל הארץ כבודו.

בארץ, במצב הכי שפל,

אין זקוקים למישהו,

ומשם יוכל לזכות לתכלית השלמות, להשראת שכינה גמורה.

לא חסר מאומה,

ויש שם השראת שכינה ממש.

שלמה המלך, עליו השלום, אומר, דור הולך ודור בא,

והארץ לעולם עומדת.

אומר המדרש, דור הולך ודור בא,

יהיה בעיניך דור שבא

כדור שהלך.

שלא תאמר, אם היה רבי עקיבא קיים,

הייתי קורא לפניו.

אתה הולך היום לשיעור?

לא.

למה אתה לא הולך?

לרבנים של היום זה לא כמו פעם.

אם היה רבי עקיבא עכשיו, הייתי הולך ולומד לפניו.

עוזב את העבודה, לא עובד, לא שום דבר. הולך, יושב

מול רבי עקיבא.

אילו היה רבי זרע, רבי יוסי,

הייתי שונה לפניהם.

אלא דור שבא בימיך,

וחכם שבימיך כמו דור שהלך.

אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה,

כי לא מחוכמה שאלת על זה.

הרבה אנשים נתלים בזה שדורות קודמים, אה,

זה היה יותר קל,

היה יותר פשוט, היה כיף ללמוד.

לא היה את הבלבולים שיש עכשיו.

לא מחוכמה שאלת על זה.

עד כמה מגיע יסוד הדברים האלה?

שאם יאמר אדם, אילו היה רבי עקיבא קיים, הייתי שונה לפניו.

כי הימים הראשונים היו טובים מאלה, אומרים על זה חכמים זיכרונם לברכה,

כי זה לא מחוכמה.

כי כל אחד במצבו, בכל דור,

יכול שהקדוש ברוך הוא יצמצם שכינתו עליו בתוך אמה על אמה.

אין פה בן אדם

שלא יכול לזכות להשראת שכינה אמה על אמה.

אומר הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

לא כתוב ושכנתי בתוכו.

ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכו.

לא.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד.

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

גם אם אדם יש לו מידות הכי פשוטות,

הראש שלו הכי גס,

הלב שלו הכי גרוע,

יש לפניו די כפי צורכו עד כדי השראת שכינה.

נפתלי,

בראש שלך,

בלב שלך, במידות שלך.

היה אומר רבי זושה מאניפולי,

אחד מגדולי ישראל בדורות הקודמים,

אני לא פוחד שידונו אותי למה לא הייתי משה רבנו,

אבל אני פוחד שידונו אותי למה לא הייתי רבי זושה.

כל אחד צריך למלא את ה-100% שלו.

את יוסי יתבעו, למה לא היית יוסי?

ואת בועז, למה לא היית בועז?

ואת דוד, למה לא היית דוד?

זאת אומרת, כל אחד ייתבע לפי מה שנתנו לו. תמלא,

את המכסה והמקסימום שנתנו לך.

נתנו לך כוס כזה,

מילאת אותו עד הסוף, זה נקרא כוס מלא.

נתנו לך ג'ריקן,

מילאת אותו, זה מלא.

חצי זה חצי.

זה יותר מלא מחצי ג'ריקן.

מודדים בשמיים כמה מילאת.

לא בכמות,

אלא בתכולה של הכלי.

כל אחד צריך למלא את המקסימום שלו.

היה אחד שפעם מילא למלך חבית,

אבל מילא אותה יותר מגובהה.

הביאו לפני המלך,

אמר, תמלאו לו סלסלה מלאה, אבנים טהורות ומרגליות.

השכן ראה שזה התעשר כך.

הלך ומילא עשר חביות,

אבל לא מילא אותם עד הסוף, 90%. אמר המלך, תמלאו לו את החביות, אבנים.

שאל איך זה יכול להיות?

אני הבאתי קרוב לפי עשר

ממה שהביא ההוא. למה אני מקבל אבנים? והוא קיבל אבנים טובות ומרגליות.

אמר המלך,

הוא העריך אותי ביותר מכדי תכולת החבית.

אתה הערכת אותי בפחות מכל חבית.

נכון שנתת יותר בסך הכללי,

אבל פחות מהתחולה.

הקב'ה רוצה שאנחנו, עם הראש הגס

והלב שלנו והמידות שלנו, איך שאנחנו נמלא את המקסימום.

אם מילאינו את זה,

אין לך מה להסתכל על רבי עקיבא ועל רבי זרע ועל רבי יוסי,

לא על השאגת אריה ולא בעל יסוד ושורש העבודה,

לא על רבי ישראל מסלנט,

תסתכל עליך. רבי זושה,

רבי דוביד,

רבי יוסי,

מי שאתה

יכולה לשרות עליך שכינה והשם יצמצם אותה באמה עולמה.

פעם אחת

סיפר הגאון רבי ישראל מסלנט.

הוא נסע פעם אחת, המקובלים,

ואותו מקובל

הרהיב עוז לשאול אותו מפני מה אינו לומד קבלה.

שואל את רבי ישראל מסלנט, למה כבודו לא לומד קבלה?

השיב לו רבי ישראל על זה.

מה נפקא מינא,

על איזה רקיע יושב הקדוש ברוך הוא?

מה נפקא מינא לי?

על איזה רקיע, ואיך העולמות,

מה נפקא מינא לי?

אחת אני יודע,

כי יכו בשוטים

ומאוד יכאב.

אחרי 120 שנה

יוצאים מפה,

יכו בשוטים וזה מאוד יכאב.

שהקאות יהיו בוערות. את זה אני יודע ברור.

ומה עוד אני צריך לדעת?

יש אנשים שעושים עבירות,

לא מקיימים מצוות, ומקובלים.

לומד, ספירות, ענייני.

היום מישהו שלח לי באימיין.

מישהו,

אני לא אגיד את השם של האתר,

אחד מעביר שיעורים בקבלה, איזה מדומיין אחד,

עם כובע לבן,

עם פאות,

חלוק לבן,

כמו רוקח בבית מרקחת.

והוא מלמד טאי-צ'י קבלה.

טאי-צ'י.

אנשים מפגרים על כל הראש.

ושואלים אותי אם אפשר להיות באתר וללמוד שם.

אני אומר לכם, זה דבר לא יאומן.

לאן יכולים אנשים להידרדר?

לקחת קבלה ולעשות מדיטציות קבליות.

קונג-פו, קבלי.

ולס, קבלי.

מוסיפים את המילה קבלי, ונגמר הסיפור. אפשר למכור הכול.

למה הגויים היום רודפים אחרי קבלה?

זהו.

איי, איי, איי, אמרי בישראל, אני לא לומד קבלה.

מי נפקא מינה בשבילי? על איזה רקיע הקדוש ברוך הוא נמצא?

נפקא מינה שוטים שמחכים אחרי 120 שנה,

זה אני יודע, זה ברור לי.

מה אני עוד צריך?

להתכונן להיות בסדר, להיות נקי, להיות טהור,

קדוש, לעשות רצון השם לדבריו.

מה לי בכל הדברים האלה?

ומדובר על אחד מגאוני ישראל.

מכל מקום, מה אנחנו רואים?

שהדרישות מאיתנו

הן שאנחנו נוכל להיות מקדש.

שאלו פעם, איפה הקדוש ברוך הוא דר

בענח חכם בכל בית שמוכנים לקבל אותו?

איפה הקדוש ברוך הוא דר?

בכל מקום שאתה מוכן לקבל אותו.

אם תכשיר את הבית שלך, תטהר אותו,

הוא מוכן לבוא אליך הביתה. אין שום בעיה, הקדוש ברוך הוא.

הוא רוצה.

השאלה אם אתה מוכן לקבל אותו.

הקדוש ברוך הוא מוכן להשרות את שכינתו בתוך לבך,

רק תפתח אותו.

תפתח את הלב,

שיהיה לב נקי,

שיהיה בלי כל החרישת מזימות ודברים כאלה,

ותראה שהקדוש ברוך הוא ישיר את שכינתו עליך.

לקדוש ברוך הוא אין שום מניעה, הוא רוצה מאוד.

הוא אפילו ציווה בתורה, ועשו לי מקדש,

ושכנתי בתוכם.

הרמב״ם, בצוואתו לבנו רבי אברהם, כתב לו שכל עניין המשכן משל לגוף האדם,

שהלב זה כנגד הארון והלוחות זה כנגד השכל.

ואדם צריך להכשיר את מידותיו

הגשמיות הרוחניות לקבלת שכינה.

הכול זה משל לגוף האדם.

זאת אומרת, אדם בעצמו זה מקדש.

שולחנו של אדם זה מזבח.

פעם היה לנו קורבנות,

קורבנות היו מכפרים,

היום שולחנו של אדם מכפר,

והאוכל שמוגש עליו כמו מזבח,

קורבן לפני השם.

אם זה מועסר,

אם הופרשה תרומה, אם אין בו חשש תולעים,

אם אוכלים את זה כמו שצריך, אם אומרים על זה דברי תורה,

זה קורבן נבחר.

וידבר אליי,

זה השולחן אשר לפני השם.

וידבר אליי.

אתה מדבר דברי תורה,

זה השולחן אשר לפני השם.

זאת אומרת,

גם כשאנחנו שקועים בעולם הזה, בתוך כל ההבלים,

אפשר לקיים את מה שביקש דוד המלך, עליו השלום.

את הלך לפני השם בארצות החיים.

מה זה את הלך לפני השם בארצות החיים?

אומר המדרש, בארצות החיים בשווקים.

איפה ארצות החיים?

איפה כולם הולכים? לשוק,

לקניון.

איפה שמוכרים וקונים, זה השוק של החיים.

אומר דוד המלך, אתהלך לפני השם בארצות החיים בשווקים. אפילו שאני בשווקים,

אני תמיד רואה שאני מתהלך לפני השם.

כאילו אני לפניו והוא לפניי,

ואין משהו עומד נגדי ומולי חוץ מהשם יתברך גם בתוך השוק.

זאת אומרת, אדם יכול לחיות פה, בתוך העולם הזה,

בדורנו, לא בדורו של רביעי עקיבא,

ושכינה תוכל לשרות עליו עם ראש גס.

גס הכוונה עבה, חומרי,

לא גס, במובן השלילי.

זאת אומרת, כל אדם מאיתנו יכול לזכות לזה.

עכשיו בואו נלמד משהו אחר,

מה הפרשה הבאה, פרשת תצווה, ונתבונן כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.

וכמה הוא מלמד אותנו איך אנחנו צריכים להתנהג.

את הלך לפני השם

בארצות החיים.

הפסוק אומר,

ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך,

כתית למאור להעלות נר תמיד.

מובא במדרש,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

ויקחו אליך שמן זית זך.

לא שאני צריך להם,

לעלות נר תמיד. לא שאני צריך להם,

אלא שתעירו לי,

כשם שהערתי לכם.

למה?

כדי להעלות אתכם בפני כל האומות,

שיהיו אומרים,

ישראל מאירים למי שמאיר לכל.

משל למה?

משל לפיקח ושומא.

פיקח זה אדם שרואה,

סומא זה אדם שאינו רואה.

משל לפיקח וסומא שהיו מהלכין.

אמר הפיקח לסומא,

בוא ואני סומך אותך,

והיה סומא מהלך.

כיוון שנכנסו לבית,

אמר הפיקח לסומא,

צא והדלק לי את הנר,

והעיר לי,

שלא תהיה מחזיק לי טובה שליוויתיך.

לכך אמרתי לך שתאיר,

ככה פיקח

זה הקדוש ברוך הוא,

הסומא

אלו ישראל.

אמרו ישראל

לקדוש ברוך הוא, כי אתה תאיר נרי,

אתה מאיר לנו את הנר,

ואתה אומר שנאיר לפניך,

ויקחו אליך שמן זית זך.

אמר להם, בשביל להעלות אתכם,

שתאירו לי כשם שהערתי לכם.

דבר מדהים נאמר פה.

יסוד גדול במידות,

דיברנו על מידות של נפתני,

מטבעו של אדם

שהוא עושה טובה למישהו,

הוא אינו רוצה לקחת בשום אופן תמורה את הטובה.

ואין זה מחמת שהוא חפץ, חסד הוא, אלא להפך.

אדם שעושה טובה לחברו לא רוצה תמורה. למה?

הוא רוצה שהלז יישאר לו עבד עולם עבור טובתו.

עושה לו טובה ורוצה שיישאר חייו לעולם.

ועל כן לא ייקח ממנו מאומה.

והקדוש ברוך הוא לימד אותנו ההפך.

כשאדם מיטיב לחברו,

חוב מוטל עליו, שעם רגע פעולתו את ההטבה לזולתו,

תכף יראה לקבל ממנו דבר מה בחזרה.

למה? כשאתה עושה איזו טובה לחברך, אם אתה חפץ באמת בטובתו,

תראה גם לסדר שחברך לא יישאר. חייב לך הכרה טובה.

למה? הוא מרגיש שהוא משועבד לך ועבד לך.

עשית לו טובה,

לקחת מישהו טרמפ,

הוא מרגיש שהוא חייב לך.

לקחת אותו כברת דרך, שילמת עליו דלק,

הנחת אותו במקום שהוא חפץ,

עכשיו הוא מרגיש שהוא חייב לך.

אתה למעלה

והוא חייב למטה.

תבקש ממנו איזו טובה בשביל שהוא ירגיש שהוא יחזיר לך.

תעשה לי טובה, תראה מה בגז שלי מאחורה פתוח.

לא, סגור. תודה רבה, תודה רבה.

שלום.

זהו, פיטים.

השתוו.

לא השארת אותו חייב.

עשית טובה,

תשתדל לקחת תמורת מה?

כדי שלא יישאר עבד עולם.

אבל לא כך בני אדם עושים.

הפוך.

מה, עשיתי לו טובה כזאת גדולה,

בסוף מבקש ממנו דבר קטן,

ובזה יצא ידי חובה?

מה פתאום?

מה, אתה רוצה לקנות אותי בדבר הקטן?

לא, לא, תודה. לא, לא, לא. אני לא לוקח.

לא לוקח.

למה? רוצה שהוא יישאר חייו.

אז זה לא חסד.

זאת אומרת,

לא שאני צריך לכם, אומר הקדוש ברוך הוא,

אלא שתעירו לי כשם שהערתי לכם.

זה יסוד גם בכל המצוות.

ריבונו של עולם,

לא צריך דבר מה משלנו.

כי אומר הפסוק באיוב, אם צדקת, מה תיתן לו?

היית צדיק, קיימת את כל המצוות.

מה נתת לו?

עשית את מה שביקשו ממך ונתנו לך את כל הכוחות לעשות גם מה שביקשו ממך.

אם אולי היה נותן לך כוח לבצע והיכולת להבין ולעשות,

לא יכולת להזיז עפעף.

אז כל מה שאתה עושה, מכוחו אתה עושה.

אז אם צדקת, מה תיתן לו?

אז הוא לא צריך אותנו, נכון?

אנחנו לא עושים בשבילו משהו. בלעדינו הוא גם מסתדר. גם לפני שהיינו, הוא היה קיים.

אז מה העניין?

אלא הקדוש ברוך הוא סידר את כל ההנהגה כאילו כביכול הוא צריך לנו. כאילו.

וכך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, לפסוק, תנו עוז לאלוקים.

מה זה תנו עוז לאלוקים? כביכול אנחנו...

נותנים עוז ותעצומות וכוח לאלוקים.

כשישראל עושים מעשים כשרים,

אז הם נותנים תוקף וכוח לקדוש ברוך הוא כביכול.

אבל כשהם לא עושים מעשים טובים,

אז הם כביכול מתישים כוחו של הקדוש ברוך הוא.

הכל בכביכול.

צור ילדך תשי,

צור זה הקדוש ברוך הוא, שילד אותך, הביא אותך לעולם, תשי, אתה יכול להתיש את כוחו כביכול.

ותנו עוז לאלוקים, כביכול אתה גם נותן עוז לאלוקים.

ככה ברא הקדוש ברוך הוא את הנהגתו, ולמה?

סוד הדבר, כי הקדוש ברוך הוא טוב

ללא תכלית, טוב גמור.

עכשיו, אין זה תכלית הטוב, זה לא המקסימום,

אם הקדוש ברוך הוא,

כשיטיב לנו, נשאר חייבים.

אם הוא יתיב לנו ונשאר חייבים, זה לא טוב גמור, כמו הדוגמאות הקודמות שנתנו.

ואז אנחנו נרגיש נשפלים קצת,

בגלל הכרת הטוב שאנחנו חייבים למי שיטיב לנו.

לכן, מטעם ההטבה ללא תכלית של הקדוש ברוך הוא,

סידר שגם אנחנו כביכול נהיה נותנים, בבחינת

תנו עוז לאלוקים.

אז אנחנו מחזירים כביכול, ואנחנו לא חייבים כביכול.

זה בשביל שנרגיש טוב שאנחנו במשהו לא קיבלנו חסד גמור,

אלא פעלנו משהו.

לכן אמר הקדוש ברוך הוא, תעירו לי כשם שהארתי לכם.

עכשיו ברור,

ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך

שמן זית זך למאור להעלות נר תמיד.

אבל אתם תתרוממו בעיני אומות העולם,

כי הקדוש ברוך הוא ציווה את עם בני ישראל להאיר לו.

מי שמאיר לכל העולם שמש,

ירח וכוכבים מבקש מעם ישראל, תאירו לי.

זה עשה הקדוש ברוך הוא לכבודנו,

שאומות העולם יתמהו וישאלו מה רעה הקדוש ברוך הוא לעשות על כך.

כמו כן,

אנחנו רואים בצד השני,

כשנעשה לאדם איזה עוול ממישהו,

הוא רוצה דווקא שהלז יישאר אשם ובעל עוולה.

לא אכפת לו כלל כל מה שיתהווה במשך הזמנים.

העיקר אצלו הוא כי זולתו יישאר עושה עוול.

אם מישהו עשה לנו עוול,

אנחנו מעדיפים שהוא יישאר כעושה עוול.

לא כל כך מעוניינים שיתוקן הרושם עליו.

מה לעשות?

ככה אנחנו.

הראש, רבנו אשר,

זיכרונו לברכה, באורחות חיים אומר,

אל תחשוב עוון למי שבא להתנצל לפניך עם אמת ועם שקר.

מה פירוש?

הגאון מהריב, זכר צדיק לברכה, אומר,

כי יש בטבע, כשאחד בא לחברו לפייס אותו,

על עוול שעשה נגדו ולבקש סליחתו,

משיב לו חברו,

כל העסק שאתה עושה מכל העניין,

מה עשית? לא זה כלום, זה כלום.

ככה מקטין את העניין, כאילו לא שום דבר.

לכאורה זה נאה ויאה מה שהוא אומר, נכון?

אם הוא לא מחזיק מהעוול כל כך, וזה דבר קטן,

אז זה יאה ונאה, אבל לא ככה הכוונה.

האמת זה ההפך הגמור.

התשובה שלו נובעת מזה שהוא לא רוצה לשמוע כלום מההתנצלות.

הוא רוצה שהלאז יישאר ללא אמתלה ויישאר דווקא מתועם.

לא, זה כלום, שטויות.

איזה שטויות.

עשה לך כזה דבר, התפוצצת מכעס,

הוא בא לבקש התנצלות, ופתאום הוא אומר, לא, זה כלום, לא.

אני לא נעלבתי בכלל, זה לא כלום,

זה לא.

מה, שכחתי מזה מזמן.

למה אתה לא מקשיב לו? הוא רוצה להתנצל, הוא רוצה להגיד את כל מה שהיה ולבקש סליחה והתנצלות.

לא נותנים לו לדבר.

מקצרים?

לא בגלל שבאמת אנחנו מקטינים את העניין,

בגלל שאנחנו רוצים שהוא יישאר מתועב גדול.

מה אמר הראש?

אמר רבנו אשר, זיכרונו לברכה, כך

אל תחשוב עוון למי שבא להתנצל עם אמת, עם שקל.

עם אמת.

אם הוא בא להגיד באמת התנצלות,

ודאי מוטל עליך חיוב להקשיב לכל אשר ידבר,

ולראות את האמת,

כי הלא אמנם אינו כלל בעל עוולה,

האמת שהוא לא עשה שום עוול.

אלא לא זאת בלבד, אלא אפילו אם הוא משקר,

ואתה אמנם יודע את האמת, כי חברך בא לפניך בשקר גמור.

חברך חושב להטעותך ולהביאך לחשוב עליו כי אדם כשר הוא.

הנה גם בזה אתה מחויב להעלים את עיניך,

לשמוע אותו היטב היטב,

לתת לו את הרושם שיחשוב כי הוא אמנם הצליח להטעות אותך,

וכי אתה באמת צובר כי הוא הצודק בדבר,

ובאם לאו, אם לא תעשה כן,

אלא כשעושה העוול יבוא לפניך בכרגיל,

הנה הוא נכנע לך באשמתו אשר אשם,

ואתה תנצל את ההזדמנות לשפוך עליו עווית מלא אשמה עד כמה שהיד מגעת.

ייתכן מאוד כי העוולה בשחיתות מצדך, אתה הנפגע,

יהיה יותר מהעוולה של עושה העוול בעצמו.

בדור המבול

היה צעקה גדולה כלפי שמאיה.

אומר המדרש, אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו.

אלו רבים על אלו בחימוש ממון,

ואלו רבים על אלו

בחימוש דברים.

כי מלאה הארץ חמס,

לא רק בעזה,

גם אז

מלאה הארץ חמס.

חומסים וגונבים וגוזלים.

אם החומסים חומסים,

מה אשמים הנחמסים והנגזלים?

למה צריך לבוא מבול על כולם?

שיבוא מבול על אלה שחמסו, ולא על אלה שנחמסו.

אומר המדרש, לא אלו רבים על אלו בחימוש ממון,

חמסו ממון,

ואלו רבים על אלו בחימוש דברים.

מה הפירוש?

הם צעקו כלפי שמאייה הנחמסים יותר מכשיעור שראוי היה לצעוק,

וזה חמס לא פחות מחמס ממון.

יש ילד קטן בבית,

יש לו אח גדול.

האח הגדול מדי פעם מציק לאח הקטן.

מה עושה הילד הקטן? הוא לא יכול על אחיו הגדול.

אז הוא צועק,

משתולל, דופק.

אבא ואמא נכנסים, מה עשית לו?

מה עשית לו? לפי גודל הצעקות הוא מקבל מכות.

באמת, מה הוא עשה לו?

נותן לו צביטה, עשה לו באף ככה,

והוא,

אוק, אוק, אוק.

מה זה? ההורים נכנסים ישר, בום, טראח,

מה אתה עושה לו?

זה חמס אותו, אבל זה חמס אותו יותר בדברים, בדברים.

כשפונים לקדוש ברוך הוא וצועקים יותר מדי,

זה גם חמס, כי מבקשים שהוא יעניש בתוקף העונש.

אבל אתה יכול לצעוק, הנגזל יכול לצעוק ורשאי לצעוק כדי להציל

מידי החמסן, אבל כשיעור,

ולא יותר כשיעור.

אל תעשה מהחמסן גם רוצח.

אל תדאג שיהרגו אותו.

לאט לאט, שוויה שוויה.

לפי השיעור.

אז גם פה אנחנו רואים, כשנעשה עוול על ידי מישהו,

בין אם הוא בא להגיד אמת, בין אם שקר תן לו את האפשרות לומר

את מה שיש לו לומר.

אם אמר אמת, אתה מחויב בלאו הכי, ואם לאו,

תהיה שהוא מאה, תן לו להרגיש

שהוא יטעה אותך אף על פי שאתה יודע את האמת.

הידיעה הזאת חסרה אצל

רוב האנשים.

כולם יודעים את השולחן הערוך של מי שעושה עוול,

אבל לא כולם יודעים את השולחן הערוך השלם של הנפגע שנעשה לו עוול. גם לו יש שולחן ערוך.

לא יבוזו לגנב כי יגנוב, למלא נפשו כי ירעב.

יש אחד שגונב

בגלל שהוא רעב.

זה לא דומה לאחד שגונב כשהוא שבע,

הוא רוצה להרבות עוד ועוד על חשבון הזולת.

יש התחשבות מה?

אפילו גנב, אומרת התורה שגנב שא

או גנב שור,

על השא משלם פי ארבע ועל השור משלם פי חמש.

למה על השא הוא משלם רק פי ארבע פחות?

כיוון שמי שגונב את השא נוטל אותו על כתפו, ויש לו בזה קצת בושה.

השור מהלך ברגליו.

אז התורה מתחשבת אתו ועושה לו הנחה שא אחת פחות.

זה גנב ביישן.

הוא מתבייש,

אז מגיעה לו הנחה.

זאת אומרת,

התורה מקפידה מאוד מאוד.

פרשת עבדים,

פרשת משפטים.

אדם שקונה גנב

נמכר בגנבתו, תפסו גנב,

אין לו מה לשלם, מוכרים אותו.

הוא צריך להיות עבד שש שנים, ובשביעית משלחים אותו חינם.

הבעלים שקנה עבד, קנה לו אדון.

צריך להתייחס אליו בכבוד, אסור לקרוא לו עבד.

צריך לפרנס את אשתו ואת ילדיו.

צריך לתת לו לאכול כמותו. אם יש לו רקר, אחד נותן לגנב ולא לו.

התורה מחנכת לדברים שאוזן לא שמעה.

ואנחנו פוסקים דין, חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

אם מישהו עשה איזה משהו,

חבל על הזמן.

שחיטה, לא פחות.

אחד עקף אותך, דורסים אותו.

מה זה?

אין פרופורציות.

כשהאחים של יוסף הצדיק

נכשלו במכירה איתו,

כשהם התוודעו אליו בסוף,

והם היו בידו. בידו הוא מושל על כל ארץ מצרים,

והוא ידע שהם יבואו למצרים וישתחוו לו כמו שהיה בחלום,

ואכן זה קרה.

נו,

רואים שיוסף הצדיק שיפר את כל המעשה, מה שהם עשו לו. במקום לטעון עליהם טענות, אתם רואים שטעיתם, אתם רואים איזה עוול עשיתם לי,

תראו איזה נזק עשיתם, הרחקתם אותי מאבי 22 שנה.

כל הסיפור היה מספר להם כמה ישב בבית הסוהר, מה קרה לו.

מה אומר להם?

ועתה אל תעצבו,

כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם,

ועתה לא אתם שלחתם אותי.

הנה כי האלוקים,

בייסימני לאב לפרעה

ולאדון לכל ביתו,

ומושל בכל מצרים. בלעדיכם?

לא הייתי מגיע לכל זה, איזה זכות יש לכם.

שמעתם דבר כזה?

הפך את כל הדבר מן הקצה אל הקצה,

כי אחרי כל החשבונות, בסוף דבר,

כאילו הוא אשר חייב להם תודות על כל מה שהם עשו.

מה אנחנו רואים מכאן, יהודים יקרים?

אנחנו רואים מכאן דברים גדולים.

הקב'-ברוך-הוא אומר,

אתם

עם סגולה, עם הנבחר.

אתה חושב, קוראים לך יוסי,

והוא קוראים לו דוד,

מה הוא קוראים לו נפתלי,

זה אנשים פשוטים,

מה הם יכולים כבר להגיע,

לאן הם יכולים להשיג?

אבל הקב'-ברוך-הוא אומר, אני יכול להשרות שכינתי בתוך ליבכם.

אל תסתכלו על השם,

תסתכלו על הפוטנציאל. יש לכם פוטנציאל

להגיע לכל זה.

והמידות,

המידות הטובות,

יכול כל אחד ואחד להגיע אליהן

רק אם ירצה.

כולנו מדור לשכינה.

רוצים שהקב'-ברוך-הוא יהיה בתוכנו?

צריך להכשיר את הבית,

את הלב,

את המוח, השכן.

צריך לשאוף.

אם תשאף,

אתה יכול יום אחד להתעורר,

ולראות

שיש לך רוח הקודש.

אפשר, יש ספר שנקרא מסילת ישרים.

קצת קשה.

קצת קשה לעשות מה שהוא אומר.

אם אדם רוצה, רוצה, רוצה,

הוא מבטיח,

אם תלך בדרך זאת שער אחר שער,

תזכה לרוח הקודש פה בעולמנו זה.

כל אחד.

נפתלי, דוד, יוסי.

למי שיש שאלות, בבקשה.

מה שאני מבקש, אבל,

קדימה.

תן לו מיקרופון.

הרב,

בזמן האחרון, בבסיס, התחלנו לראות את הקלטות שלך.

באחת הקלטות ראינו שהוכחת שהקדוש-ברוך-הוא הוא יחיד,

קדמון לכל הקדמונים,

כל-יכול.

מקביל לכל המוגבלים.

מקביל לכל המוגבלים, ואנחנו בעצם, זו ההוכחה שהוא הבורא,

שיש בורא וש...

עכשיו, אחד החברים שאל אותי שאלה שאני בטוח שענית עליה בעבר ולא ידעתי מה לענות לו.

האם הוא יכול להרים, האם הוא יכול להגביל את עצמו?

כן.

כבר עניתי את זה באימייל כמה פעמים.

הגבלה של הקדוש-ברוך-הוא יכולה להיות הגבלה חיובית, אבל לא שלילית,

כי מציאותו היא מציאות היש,

והיש אינו נעדר.

להגביל את עצמו בהגבלה חיובית הוא יכול. לדוגמה,

כמו שאתה יכול להגביל את כוחך,

בכוחך להרים 50 קילו,

ואתה רוצה להגביל את עצמך להרים רק 10 קילו, את זה אתה יכול.

אבל שלא יהיה לך כלום, שום כוח,

זה לא הגבלה בכלל.

במציאות הוא יש, ויש גמור.

ויש גמור, אינו נעדר.

הבנתי. תודה רבה.

תהיה בריא.

תודה.

כן, יש פה שאלה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

מה זאת אומרת כשהקדוש-ברוך-הוא משנה זיווגים?

אם אינם מתחתן עם אישה

ומתגרש ממנה, ואחרי זה הקדוש-ברוך-הוא הופך את הזיווג שלו לאישה אחרת,

ולאישה הוא הופך את הזיווג לאיש אחר.

מה הכוונה מה שאת אומרת?

לא הבנתי את זה.

הוא לא משנה זיווגים, הוא מזווק זיווגים.

אבל מה רצית?

שניים יתגרשו.

מה רצית?

שיתחתנו עוד פעם.

של מה הם יתגרשו?

אז הקדוש-ברוך-הוא נותן לזה

את זאת האחרת, ולזאת את זה האחר, ומתחתנים.

אבל ראשים בגמרא אמרו לי שמצווה להחזיר גרושה לבעלה.

נכון,

אם הם מסכימים.

אם הם לא מסכימים, מה לעשות?

אהלן, תודה.

תהיה בריא.

אתה נשוי?

גרוש. גרוש.

אתה רוצה להחזיר את הגרושה?

היא דתייה, יש לי דתיים.

נו, אתה רוצה להחזיר?

לא יודע. אמרת מצווה להחזיר את גרושתו?

כן.

נו?

דבר על זה אחר כך.

יאללה, נדבר.

אולי נקיים מצווה.

אתה רוצה לשאול שאלה?

ערב טוב, כבוד הרב.

אני צופה המון בקלטות שלך,

והרבה החכמתי מההרצאות שלך, אבל אף פעם לא הצלחת לשכנע אותי בשום הרצאה,

לצערי.

ואני דווקא, השאלה שלי באה מהקלטת שלך.

סטודנט אחד

אמר לך,

שאתה תיארת יפה ודיי משכנע,

אבל אותי ואותו לא שכנע, אתה תיארת

שהבורא לא יכול,

שהוא בורא תברואים, אין בורא לבורא.

ככה תיארת את הנושא הזה. אין בורא לבורא, כי תיארת את זה, שהבורא בורא תברואים והוא בורא להטיב אתם, וכל הדברים הנוספים. עכשיו, הוא אמר לך

שיש לו ספק בכלל לגבי הימצאות הבורא,

למה הוא נתן לך תשובה אחרת,

שאתה לא יכול להתכחש לתשובה אחרת,

והתשובה אחרת, הוא אמר לך, קיים.

כמו שאתה אומר שהבורא היה קיים,

אז הוא אומר לך שהעולם היה קיים,

ואחרי זה כל התורה, אומנם התורה היא,

מי שיודע אותה, וגם אני יודע אותה,

היא כמעט מגיעה לשלמות

מבחינת קיטוב ומבחינת ברכות וכל הדברים האלה.

אבל בסך הכול אני פגשתי המון בחיים שלי אנשים מבריקים

שיכולים להגיע לרמה מאוד גבוהה,

ולפי דעתי, בתשובה הקטנה הזאת,

הוא באיזשהו מקום,

לפחות לי אישית, הוא יצר חסימה.

לי תמיד יש ספקות, ובגלל זה אני אף פעם לא מגיע לשלמות מההרצאות שלך אלא אני מחכים, אין מה לדבר.

אתה בן-אדם חכם, אתה אומר דברים חכמים,

אבל אני אף פעם לא הצלחתי להגיע לרמת שכנוע

של מעל 50%. ודווקא כשאני צופה בקלטות שלך,

הספקות דווקא עולים

לגבי הדת עצמה.

טוב.

ואם אתה יכול להשיב לגבי מה שאמר הבחור, שהעולם היה קיים למעשה.

מה הוא אמר? לא חשוב. מה אתה אומר ואני אומרים, זה הכי חשוב. עכשיו בוא נגיד את השיטה שלך מול השיטה שלי, ונראה איפה נגיע.

אתה אומר שהעולם קיים כל הזמן, נכון?

מה זה העולם?

מה זה העולם?

העולם זה בני-אדם, חיות, שמים, ארץ.

יופי.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

כל אלה הם נבראים?

אז זהו.

פה הוא נתן תשובה שהוא נתן תשובה כוללת

כמו שאתה נותן לנו. אתה מתחיל, עזוב, עזוב אותי. דבר עליו. מה הוא אומר? מה הוא אומר? אתה יותר חכם ממני. אתה נציג למעשה של הדת.

דרכך אני יכול או להתקרב לדת

או שאם אני לא חושב כמוך אז אני להתרחק דווקא.

עכשיו, אני מנסה להתקרב, אבל תמיד עולים לי ספקות ועוד ספקות. שמעתי. עכשיו בוא נדבר על מה שהוא אמר.

אני שואל, אנחנו נבראים או לא נבראים?

הוא אמר, הכול היה קיים.

הוא פשוט המשיך.

אני שואל, להגיד מילים זה הכול טוב ויפה. עכשיו, אנחנו מבררים מה המילים אומרות.

אני יכול להגיד שזה תמיד היה קיים? בוא נגיד שזה תמיד היה קיים.

אני אומר.

גם אני אומר.

זה, המיקרופון הזה, הספציפי הזה,

תמיד היה קיים.

אמרתי.

נו, אז מה אם אמרתי?

אז זה תמיד היה קיים?

לא, למה זה לא? הוא העלה אלטרנטיבה. לא, אבל למה זה לא?

למה זה דווקא לא?

אני לא מבין את הכיוון שלך. עוד לא אכפת לך בכיוונים, תענה על השאלה.

אני לא מבין את הכיוון. אין לי כיוון, אין לי כיוון, יש לי שאלה. לא, אבל לי יש כיוון. אתה, ברור. אני עכשיו שואל שאלה. לי יש כיוון. תראה, אם אותו הבנת, למה אותי אתה לא מבין?

אני הרי עניתי את התשובה שהבנת.

אתה הבנת אותו כשהוא אמר שזה תמיד היה קיים. הבנת.

גם אני אומר כמו אותו דבר.

זה תמיד היה קיים. למה לא הבנת?

למה את שלי אתה לא מבין, את שלו אתה מבין?

עניתי את התשובה שלו.

הוא אמר, הכול היה קיים?

אני אומר, לא הכול, רק זה היה קיים.

מה לא טוב? אני אומר, פחות ממנו. אתה צריך לקבל עוד יותר. אבל יש לו הוכחות.

הוכחות? איפה הן?

תראה,

לא, לא, רגע. איפה? זהו, אם יש הוכחות. התורה עצמה, רגע, רגע, רגע.

התורה עצמה, בבריאת העולם, אני יודע, אתה יודע, האמת היא יותר טוב ממני, אתה תענה לי על השאלה,

שיש

את מספר השנים מאז בריאת העולם.

נכון. אתה מסכים? אתה מסכים אתי, נכון? אני מסכים, ודאי. לפי התורה. נכון. ולפי התורה זה תאריך מדויק. נכון.

עכשיו,

אבל גילו ממצאים שהם פרה-היסטוריים עוד לפני בריאת העולם. די.

זאת אומרת שהכול היה קיים. די.

גמרת?

הנה, אני מקבל אפילו גם את זה, מה שאתה אומר.

זאת אומרת,

אני אומר שהעולם קיים 5,000 פלוס,

והמדענים אומרים שהעולם הוא פרה-היסטורי,

והם אומרים שהעולם קיים 15 מיליארד שנה.

בסדר?

בסדר?

אני אומר והם אומרים.

מישהו צודק, לא?

או אני או הם, נכון?

אין ברירה.

שנינו צודקים, לא יכול להיות, כי אחד אומר הפוך מהשני, נכון?

שנינו טועים, אי-אפשר, נכון?

כי העולם קיים.

השאלה כמה הוא קיים.

עכשיו, שים לב.

גם הם, שאומרים שהעולם היה קיים כבר לפני 15 מיליארד שנה,

הם מודים

שלפני כן הוא לא היה קיים.

כי יש לו גיל 15 מיליארד.

אז לפני 16 הוא לא היה,

לפני 100 מיליארד שנה הוא לא היה.

למה יש לו גיל 15 מיליארד?

כי אז הוא התחיל.

בסדר, אבל, מה בסדר?

מה בסדר? תראה, רגע, לא, לא, אבל כמו שאתה מעלה דברים, אני תכף יכול להעלות לך דבר אחר. בבקשה. מה, אין פה ניגוד? קודם כול, יש ניגוד.

איזה ניגוד? פה יש 15 מיליון. טוב, אז זה לא היה קיים אחרי זה.

לפני זה.

אבל פה מדובר בתאריך מסוים.

כן. בתאריך מסוים, ופה מדובר בתאריך מסוים. נכון. עכשיו, אני אסביר לך מי יותר צודק. גם אתה, לפי שכלך, תבין.

מי ודאי צודק מהשניים, אנחנו או הם?

מי ודאי, ודאי. אז אני אגיד לך את האמת, אני חושב ששני הצדדים לא צודקים.

ואני אגיד לך את התאריך. שמעתי. אז העולם לא קיים. לא, הוא היה קיים כל הזמן,

לא 15 מיליון ולא 15 מיליון, אז גם הם טועים. הוא כל הזמן היה קיים. אז רק ההוא שאמר את התשובה, הוא צודק. לא, ההוא שנקב במספר, הוא הטועה.

לא הבנתי.

אין דבר כזה שלפני 15 מיליארד שנה אז לא היה קיים העולם. זאת אומרת, כל המדענים שהשתמשת בהם,

שאמרו,

העולם הוא פרה-היסטורי. לא, מי שנקב במספר לא מקבל את מה שהוא אומר.

אבל מי שאמר, דווקא בסטודנט הזה אני מתבסס.

הסטודנט הזה לא אמרתי. כן, לסטודנט הזה אני מתבסס.

אני מתבסס כי הוא יעילה כמוך. תראה, אתה מעלה דברים גם באופן מאוד כללי, למרות שאתה הולך עם הכתוב.

לא, לא, אני בלי כתוב, עכשיו אני עם שכל. לא, אז אתה מעלה דברים גם באופן מאוד כללי, שהבריאה זה דבר מאוד כללי. תשמע, אני לא בורח.

אתה בינתיים מנסה לברוח. עוד פעם. לא, אני לא מנסה לברוח, אני אומר שהעולם היה קיים כל הזמן, בלי תאריכים. שמעתי, די.

בלי תאריכים. שאלתי אותך שאלה, לא ידעת לענות. אמרתי לך, האם כל מי שנמצא בעולם הוא נברא או לא? מה ענית לי?

שהמשך של התפתחות. קודם כול, נברא או לא נברא?

אני לא מבין, לא נכנס למושג הזה בריאה בכלל. שואל אותך שאלה עוד פעם. אני אגיד לך למה. מה אכפת לי ממה אתה נכנס? כי אחרי זה אני אמנה שאלות קריבות.

אני אשאל משהו. אתה אומר שהוא ברא להטיב. אני לא רואה שום הטובה. עזוב אותו, אין אף אחד. אני לא רואה שום הטובות, שום כלום אני לא רואה. אני רואה רק שחור.

מה השם שלך?

כהן-אליהו. כהן-אליהו.

אני ואתה רק בעולם.

אין הוא ואין נברא ואין בוראים ואין נתיב ואין כלום. בסדר? אני ואתה פה. בסדר. שלום.

אני ואתה נתמודד עכשיו. שים לב,

האם אני ואתה נבראנו, בלי בורא,

בלי בורא, אל תפחד, אין בורא, רק אני בורא. לא, לא, לא נבראנו.

אתה בראת את עצמך?

לא, נוצרנו.

מה פירוש? ממה? נוצרנו. ממה? לא יודע, זה כמו שאומרים. רגע, רגע, נוצרנו. תשמע, אתה גם לא יודע הכול. אתה גם לא יודע הכול. רגע, עזוב מה אני יודע. אני לא יודע כלום. אתה גם לא יודע הכול. רגע, אבל כשאתה אומר,

כשאתה אומר,

כשאתה אומר, נוצרנו, פירושו של דבר, לא אנחנו יצרנו את עצמנו.

נוצרנו.

נוצרנו פירושו על-ידי מי שקדם לנו.

עצם זה שאתה אומר נוצרנו,

אז אני ואתה לא יצרנו את עצמנו.

מי שקדם לנו יצר אותנו.

נכון?

בסדר. נו, מה, מה, מה, כן או לא?

לא, תשמע. מה לא כן, תשמע?

כן או לא? כמו שהיה קיים, שמעתי, אתה חוזר על-תקים.

מתוק. אתה חוזר על-תקליט, אבל תקשיב, תקשיב.

עכשיו אני הולך לסבך אותך יותר.

אתה לא מסבך אותי, שלא תחשב,

שלא מתרגש מהמחיאות כפיים שלנו. ברור, עד עכשיו ברור, עד עכשיו ברור, עוד לא סיבכתי אותך.

עכשיו דיברתי פשוט, כל ילד בגן מבין.

עכשיו אני הולך לסבך אותך.

אני הולך לפרק לסטודנט שלך את המוח.

לפרק.

שים לב.

עכשיו תראה.

אם העולם קיים מעולם,

אם העולם קיים מעולם, תמיד, כמו שהוא אמר,

זאת אומרת, יש שתי אפשרויות.

או שהמצב הזה מוכרח,

או שהמצב הזה אינו מוכרח.

מה הפירוש?

אם המצב הזה שהעולם תמיד קיים זה מצב מוכרח,

שתמיד היו אנשים שהביאו אנשים שהביאו אנשים שהביאו אנשים שהביאו אנשים,

זה תמיד היה מוכרח.

ואי-אפשר להפסיק את זה באמצע,

כי זה מוכרח שתמיד יהיה.

והראיה שהכול קיים עכשיו כמו שתמיד היה קיים,

אם המצב הזה תמיד מוכרח,

אז ודאי שיש מכריח שמכריח את המצב הזה שיהיה מוכרח.

אם הקדוש-ברוך-הוא הוא מוכר, לא, לא, לא, לא. הוא בוחן כליות. לא. הוא בוחן זה. לך לבתי-החולים, כי אנשים רוצים למות. איזה שטיעות. רוצים למות, צועקים, אני רוצה למות. איזה שטיעות. צועקים, אני רוצה למות. אבל מה זה שטיעות? איפה ההטבה? עזוב, אין הטבה, אין מתים. ספר על ההטבה לאנשים האלה שמתים למות. אין מתים.

ספר על ההטבות שהמטיב, מלך מלכי-המלכים,

אין, שיש פיצוץ ונמרח לו המוח על הקיר, אין מטיב. ומגרדים אותו אחרי זה, את המוח הזה. די. ספר לי על ההטבה. הבנתי, גמרנו. ספר לי על ההטבה של המטיב. יש שם שאלה של קופת-חולים,

אבל התחלנו עם שאלה אם העולם קיים תמיד או לא.

אל תברח עוד פעם לבית-חולים, דבר אתי פה. לא, כי אתה נכנס למוכרח, לא מוכרח, מה הפירוש? אני לא יודע איך זה כג'ור בכלל, אני לא מוצא את הקשר,

זה תלוי במוח. אתה עכשיו אמרת, תקשיב. תפרק את המוח של הסטודנט. נכון, הנה. לא הבנתי כלום. אז אני אעזור. אתה יודע מה הבעיה?

כי אתה משתמש, אתה יודע מה? אני לא בטוח שגם מישהו אחר הבין.

אתה רוצה לראות שכן מבינים? על מוכרח ולא מוכרח. אתה רוצה לראות שכן מבינים? אני לא בטוח שהבינו, כן. מי מבין, מכריח ומוד. תראה,

תראה כמה מצביעים.

אתה יודע מה? אני חוזר עוד פעם בשביל מי שלא הצביעו.

עוד פעם.

שים לב,

אני אומר ככה,

עוד פעם.

אני שואל מה זה קשור, אבל. מה זה קשור, מה שאמרת? אני אסביר, אני אסביר. או, או, שאלה יפה נוספת.

אם

העולם תמיד היה קיים,

תמיד, תמיד, תמיד, עולם

forever לנצח,

תמיד,

תמיד, בלי הפסקה, בלי הפסקה, תמיד,

תמיד, תמיד.

אם העולם תמיד, והוא בנוי, בנוי,

בנוי מאנשים שמולידים אנשים, שמולידים אנשים, שמולידים אנשים, שמולידים אנשים, שמולידים אנשים, שמולידים אנשים,

ואי-אפשר להפסיק את זה לעולם. אי-אפשר.

אי-אפשר, כי זה ככה בנוי.

זה בנוי, שזה תמיד, וזה לא נפסק.

זה מה שאמר הסטודנט.

זה תמיד היה ככה, הוא אמר.

זאת אומרת,

אי-אפשר להפסיק את הדבר הזה, וזה גם ימשיך ככה כל הזמן.

עכשיו תבין,

שתי אפשרויות יכולות להיות,

או שהוא צודק או שהוא לא צודק.

אם הוא צודק,

אז פירושו שהמצב הזה, שתמיד, תמיד, תמיד יהיה המצב הזה,

זה נקרא מצב שהוא מוכרח, מוכרח.

אי-אפשר להפסיק את זה, כי זה מוכרח, כי זה תמיד,

ותמיד זה תמיד.

אי-אפשר פחות מתמיד,

כי אם לא, זה לא תמיד.

זה נקרא מצב מוכרח.

אם יש מצב שהוא מוכרח,

אז מוכרח שיש מכריח שכל הזמן זה יהיה מוכרח.

למה?

מי שחי פה היום מת אחר כך,

ומי שחי פה היום מת אחר כך,

ומי שהיה פה ימות אחר כך.

ואף אחד שהיה לפני 200 שנה לא נמצא היום,

ומי שהיום לא יהיה בו עוד 200. אז מי מכריח שכולם ימשיכו?

כוח האינרציה.

מי?

כוח האינרציה. הנה,

מיסיון נרציון.

כן, כוח האינרציה.

כוח האינרציה זה אחרי שיש התחלה.

אם אין התחלה, אין אינרציה.

עכשיו, אנחנו שואלים האם יש התחלה או לא.

עכשיו.

אם ייתכן,

תקשיב,

אם ייתכן

שהמצב של תמיד

יפסיק,

אז יש כוח מכריח שיפסיק.

זאת אומרת,

אם העולם בשלב מסוים יפסיק,

אז גם בהתחלה הוא יכול להיות ממצב של הפסק.

כי אם זה לא תמיד,

אז זה יכול להפסיק.

ואם זה יכול להפסיק,

זה יכול גם להתחיל.

כי התחלה וקצה זה בדיוק אותו דבר, זה הפסק בהתחלה וזה הפסק בסוף.

ואם יש הפסק פעם אחת, יכול להיות כמה פעמים.

אז אם יש הפסק,

אז יכול להיות שזה התחיל מאין, מהפסק, שלא היה כלום,

ונהיה ויכול להיות שזה תמיד, תמיד, כמו שאמר הסטודנט.

אבל בשני המצבים,

אם יש מצב מהפסק שהתחיל, אז יש מי שהתחיל.

ואם יש מצב של תמיד,

יש מי שמכריח.

ומי שמכריח

חייב להיות לאורך כל התמיד בשביל להתמיד.

ואחד כזה יכול להיות רק אחד כזה,

כי אף אחד לא מתניד מהנבראים חוץ מהמכריח תמיד.

חזרנו לבורא יתברך,

שאם תרצה הוא עשה את הכל תמיד,

ואם תרצה הוא התחיל מבראשית.

אבל חייב להיות אחד מכריח ומתחיל.

הבנת?

קלטת מספר 493. מי מכריח סוף חלק א'?

המשך בקלטת מספר 494. מי מכריח חלק?