עומד בתור... - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

לא כל אדם יכול לשנות. כל אדם יכול לשנות.

אני יודע שאברהם אבינו הוסיפו לו אותה אות ה', נכון, וקראו לו אברהם שיהיה אב להמון גדול, נכון? נכון, והאדם כמונו, אה הוא לא יכול לשנות דברים כל כך,

לשנות את הגורל עד כדי כך? כן. דרך האמת.

השאלה שלי, למה זה לא גלוי? למה אנחנו צריכים לחפש לביטחון?

אפשר לראות חמצן, אפשר לראות זה חן.

אז אין לך שכל?

איפה אתה רדי?

חייב. אז למה הוא נסתר? הוא יוצא גלוי, גלוי. למה לא גלוי?

אבל אנחנו יודעים שזה ככה, זה עובד. יש עקרון. גם זה, גם זה, גם זה. אז למה אם זה כל כך ברור וידוע, למה לא כולם עומדים בדרך? אתה עובד? בכלל לא. תלמיד. תלמיד. אתה קם ללימודים? כן. למה? בגוד. מה תקבל בסוף פעודה? כן. מה יהיה כתוב? בגוד, יש לי בגוד. בגרוד.

אז אתה מבוגר. נו, מה עוד?

אמרת שחשמל הוא נסתר. נכון. ואמרת שחמצן הוא נסתר. נכון. אם חשמל נסתר ונוחת על כפתור,

הוא נותן תוצאה מיידיתו. תוצאה? תוצאה. אותו אתה לא רואה. חמצן, ברוך השם, תוצאה שאני חי. אבל אתה לא רואה. בסדר, אבל תוצאה שאני חי. הוא רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא. גלוי. בסדר, אבל נכון התוצאה שאתה חי ושאתה מדליק. גם אני חי. הנה, זו תוצאה של הקדוש ברוך הוא. בסדר, כשאתה לוקח את זה על כפתור אתה רואה תוצאה שלא, אם זה חשמל.

ולא כל אחד שמתפלל הוא בהכרח רואה את התוצאות שהוא מבקש.

אחד עומד בתור ולא הביאו לו כסף. למה? אין לו בכלל חשבון.

הוא מחכה בתור, אז מה אם אתה מחכה בתור?

אז אתה אומר שצריך לבקש הרבה, נכון?

קרוב ה' לכל קוראיו,

וכל אשר יקראו באמת, לא בחרטוט.

לכל מקומו. אני לא יודע אם זה מתאים לי, אבל אתה מבין, כאילו, טוב לי איך שאני חי. בדיוק, בשקר. אז טוב לי בשקר.

היופי, אז למה אתה מחפש את הקדוש ברוך הוא? יותר טוב שלא תיפגש איתו. אם תיפגש איתו, תקבל חלחל.

היה נמוכר, אבל זו בעיה, אני לא יכול להתחייב.

לא יכול להתחייב? לא. לא קרה לך. עוד דקה.

מה אתה עושה בשבת שאתה לא יכול לוותר עליו?

קבוצים פעם בין אדם, יש יותר כמה שקלים. תצא, למוצאי שבת. מוצאי שבת, סע, אל תפסיק, סע, סע, סע, סע.

קלטת מספר 491, עומד בתור חלק א'.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה להצלחת מוסדות אור החיים, מיכאל וגבריאן,

וכל מילי דמיטב לרבי מאיר בן כליפה,

להצלחת ישיבת בן-אזמני ומועדוני הנוער בבית הספר,

כולל האברכים והאברכים,

רפואת כל חולי עמו ישראל,

ובכללם רפואת שלם בנפרד,

לעילוי נשמת המנוח, מאיר פנחס בן רבקה, וחיים בן חנה,

שמחון, מנוחתם עדן.

פרשת מצורע.

התורה אומרת

שהמצורע בדד ישב מחוץ למחנה.

זאת תהיה תורת המצורע,

המוציא שם רע.

דבר שרוב בני האדם נכשלים בו,

זה לשון הרע,

בוודאי אבק לשון הרע.

זאת אומרת,

אדם לא שומר על פיו.

מוות וחיים ביד הלשון,

ואל תיתן את פיך, לחתי את בשריך.

והקדוש ברוך הוא נתן כוח בפה של האדם,

כוח גדול מאוד,

והמצווה הגדולה שבתורה,

תלמוד תורה היא בלשון,

והעבירה הקשה מכולן,

לשון הרע היא בלשון,

ומוות וחיים ביד הלשון.

ואומר החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שאם אדם אומר חמש פעמים לשון הרע

ביום בלבד,

שלושים יום כפול חמש,

זה מאה חמישים.

ובשנה,

למעלה מ-1800.

ובשבעים שנה,

למעלה ממאה אלף פעם שהוא אמר לשון הרע, ועל כל לשון הרע נברא מלאך משחית.

שכל העובר עבירה קונה לו קטגור.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת

שצריך להיזהר מאוד מאוד בלשון. יש לה כוח עצום מאוד.

והקדוש ברוך הוא ברא באדם

הרבה איברים כפולים.

עיניים שתיים, אוזניים שתיים,

נחירים שתיים, רגליים שתיים,

ידיים שתיים,

וכולם משמשים לאותה תכלית.

גם בעין אחת אפשר לראות,

הקדוש ברוך הוא עושה שתיים.

גם באוזן אחת אפשר לשמוע, עשה שתיים.

אבל פה לא עשה שתיים,

פה עשה חצי,

שהוא גם לאכילה וגם לדיבור.

בית הלשון,

השכיב הקדוש ברוך הוא.

כל העברים של האדם עומדים,

חוץ מהלשון שוכבת.

תארו לכם אם היא הייתה עומדת.

בעוד חסם אותה בשיניים.

שלושים ושתיים שומרים.

וגם שפתיים.

עוד שמירה של בשר.

ויש כאלה גם שפם.

ועדיין,

מילה אחת, משפט אחד יכול להדליק את כל העולם.

בלשון רכה

תשבור גרם.

ואפשר עם לשון להרגיע עולם ומלואו.

הכל ביד הלשון.

זאת אומרת, צריך להיזהר מאוד מאוד

שלא להיכשל בזה. אז פעם הייתה תורת ניגעים.

ואם אדם היה חלילה חוטא,

אז היה מופיע נגע בבית,

שכערורות היא רק רכות.

והיו קוראים לה כהן,

והוא היה בוחן את הדברים.

והיה מחליץ

טמא או טהור.

אם אדם היה מבין שזה רמז משמיים שהוא חוטא, היה חוזר בתשובה,

היה נרפא נגע.

אם לא הבין,

הנגע בא לבגדים,

מתקרב אליו.

יש תהליך.

ושוב פעם,

אם הוא הבין מה חזר בתשובה,

אז הנגע מסתלק ממנו.

ואם הוא לא הבין,

אז הנגע בא בגוף.

וצריך להוציא אותו מחוץ למחנה.

ומי שמצורע,

אפילו עם טמאים אחרים, לא יכול להיות ביחד. בדד ישן.

כיוון שהוא בלשון הרע רצה לבודד את חברו מאחרים בזה שסיפר עליו בלשון הרע,

מידה כנגד מידה, בדד ישן מחוץ למחנה.

ועל שבעה דברים באים נגעים.

אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן,

על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע

ועל שפיכות דמים ועל שבועת שווא ועל גילוי עריות

ועל גסות הרוח,

בעל הגזל ועל צרות העין.

אלה שבעה דברים שמביאים נגעים.

אז פעם זה היה נגעים כמו שהגדרנו,

אבל מאחר שנתרבו העוברים עבירות,

אז הפסיק העניין הזה.

והיום אנחנו נמצאים בדור שהנגעים באים בגופם של בני אדם,

ואנחנו מכירים, לצערנו הרב,

מלמעלה מחמישים סוגים של סרטן,

חיידקים טורפים למיניהם,

וכל מיני מרעין בישין,

ושומעים על כל מיני שפעות, שפעת עופות,

וכל מיני שפעות,

והשפעות לא טובות.

וזה בא בכמויות.

ואין היום אחד שלא לוקח, רחמנא לצלם, במחלה ביחס של אחד לשלוש.

זאת אומרת, זה איום ונורא.

ועל מה באים מנגעים אמרנו?

על לשון הרע

ועל שפיכות דמים.

אבי זרע יהודי שפיכות דמים זה גם

הדם שמבזה את חברו,

מלבין פני חברו ברבים, זה גם כן אבי זרע יהודי שפיכות דמים,

שופך את דמו.

ועל שבועת שווא, אדם שנשבע יש כאלה שרגילים בלשונן ונשבע בעיניים,

בילדים, בשיניים, בגרביים, בכל דבר הם נשבעים.

ועל גילוי עריות,

ועל גסות הרוח,

אדם שמתגאה על הבריות,

ועל הגזל,

אנשים ששולחים ידם בממונם של חבריהם,

ועל צרות העין.

צר לו לאדם שהשני מצליח.

כואב לו.

לא יכול להיות רגוע כשהוא רואה את השני מצליח.

צרות העין.

כל אלה מביאים נגעים.

אז מי שמחפש שלא יבואו אליו נגעים, יתרחק מאר ידי השבעה.

מה עם השבעה?

לשון הרע,

שפיכות דמים,

שבועת שווא,

גילוי עריות,

גסות הרוח,

גזל

וצרות העין.

במקום לדבר על השני,

אם היינו לומדים קצת

תורה היינו לומדים שיש מצווה, בצדק תשפוט עמיתך.

ובואו נראה,

אחד מהאנשים המפורסמים בעם ישראל, קראו לו הרב לוין,

זכר צדיק וברכה. הוא היה רבם של האסירים.

היה הולך תמיד לבקר אסירים בבתי הכלא,

לסעד את ליבם,

לדבר עליהם,

לאחיותם,

להשיב את נפשם.

ופעם אחת הוא הסביר

למה הוא התחיל לצדק את האנשים.

בצדק תשפוט עמיתך.

פעם אחת הוא השתתף בלוויה של אדם חשוב,

אחד מנקי הדעת

בירושלים הרב אלעזר ריבלין, זכר צדיק וברכה.

שהיה אדם שעשה חסדים,

גזבר של בית אבות, גבאי צדקה,

בעל גמילות חסדים גדול מאוד.

והיהודי הזה נפטר.

היה עוזר מאוד לנזקקים, ומפורסם מאוד במעשיו הטובים.

במשך עשרות שנים עשה חסדים רבים,

והיה לו חבר בשם הרב רבי שמואל קוק,

זכר צדיק וברכה.

חברים למעלה מ-30 שנה.

והוא היה חברותו שלו.

ותמיד הם עשו בענייני צדקה וחסד יחדיו.

והנה הגיע הזמן שנפטר רבי אלעזר ריבלין,

וחברו רבי שמואל קוק השתתף בלוויה.

לפתע

הוא רואה הרב לוין בלוויה את החבר הזה, נכנס לחנות פרחים באמצע הלוויה וקונה עציץ.

והוא נדהם.

זה הזמן באמצע ההלוויה להיכנס לקנות עציץ?

מה אנחנו היינו אומרים

אם היינו רואים אחת נכנס באמצע, חבר טוב,

קונה עציץ,

אה?

סוף סוף נפטר ממנו, אה?

קונה עציץ.

הוא לא יכול היה לסבול את הדבר הזה.

אמר, אני חייב להיכנס לחנות לשאול אותו על מה ולמה.

וקיים מצווה, תוכיח, תוכיח.

נכנס לבפנים,

שואל אותו, תגיד,

לא מצאת זמן

לקנות עציץ רק באמצע הלוויה?

תסביר לי.

אמר לו, כידוע לך,

אני מטפל במצורע.

והמצורע הזה נפטר.

וכיוון שהוא נפטר, בבית החולים הרופאים הגויים אמרו שחייבים לשרוף את כל הכלים שלו,

את כל הרכוש שלו,

כל מה שהוא נגע בו,

כיוון שהצהרן מדבקת.

וגם את התפילין שלו צריך לשרוף.

כשאני שמעתי זאת, שצריכים לשרוף את התפילין שלו, ביקשתי מהרופאים הגויים,

תראו,

אולי אתם מסכימים

שבמקום שישרפו

את התפילין,

אני אקח את התפילין ואקבור אותם באדמה כמנהג ישראל.

והם הסכימו, אבל ייתנו תנאי, בתנאי שתעשה את זה עד מחר ב-12 בצהריים.

מכיוון שראיתי שהלוויה מתעכבת,

ואני לא אספיק לחזור, והם עלולים לשרוף את התפילין,

אז לכן נכנסתי לחנות פרחים לקנות עציץ,

בשביל שאפשר יהיה לשים את התפילין ולקבור אותם באדמה.

הוא אומר, מאותו יום קיבלתי על עצמי רק ללמד

זכות ולצדק את הרבים.

מי היה יכול לחשוב על דבר כזה?

שזו הסיבה?

היו נותנים לנו מאה ניחושים

למה הוא נכנס לחנות פרחים,

אף אחד לא היה אומר דבר כזה.

אנחנו שופטים בקלות אנשים, צ'יק צ'ק, טיק טק, לא בעיה בשבילנו.

אנחנו מבינים את כולם, יודעים בדיוק מה הוא עשה, כן, כן,

תספר לי, אני יודע בדיוק, בדיוק מה הוא עשה.

אפילו משהו הוא לא יודע, אני יודע עליו.

אין לנו שום בעיה עם זה.

מכל מקום רואים מפה כמה צריכים להיות זהירים בדבר הזה.

ואנחנו נמצאים, כידוע, בספירת העומר, ובספירת העומר נפטרו 24,000 תלמידים

של רבי עקיבא,

שאמרו, ואהבת רעך כמוך.

זה כלל גדול בתורה.

אתם תארים לכם, חס ושלום, היו מודיעים שאחד מגדולי ישראל נפטר היום.

איזה רעש גדול היה.

כשנפטר הרב כדורי,

יצאו מאות אלפים לרחובה של העיר.

אם חלילה היה נפטר עוד אחד,

וואי וואי וואי.

אם היה עוד אחד,

שמר אכן.

אם היו ארבעה ביום אחד, זה מגפה, בורחים.

אם היו עשרה,

כולם גדולים?

מה זה?

בתקופה ההיא נפטרו 720 תנאים ביום.

כל יום יוצאים 720 לוויות של תנאים קדושים.

קמים בבוקר,

וזה מתחיל.

אחד, שתיים, שלוש, ארבע, מאה, מאה, 200, 300, 400, 720. עוד יום, אחד, שניים, 720.

אתם מתארים לכם ככה?

עד ל״ג בעומר שזכותו של רבי שבעון הגנה?

24,000 תלמידים.

כולם תנאים קדושים.

השם ירחם.

על מה?

אז הגמרא אומרת,

מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.

והמדרש אומר,

שהייתה עיניהם צרה אלו באלו.

על מה למדנו קודם?

אחד משבעה דברים שנגעים בהם, על צרות העין.

שהייתה עיניהם צרה אלו באלו.

אז מה, יש סתירה בין המדרש לגמרא?

מה היה באמת אם לא נהגו כבוד זה לזה?

או שעיניהם הייתה צרה אלו לאלו?

מסבירים חכמים,

זה שהם לא נהגו כבוד זה לזה,

זה היה בגלל שהייתה עיניהם צרה

אלו לאלו.

אין סתירה. זה אותו דבר, זה אותו שורש, זה אותו עניין.

מה פירוש?

בואו ניקח דוגמה שהיא לא שייכת עליהם, אבל נבין ממנה.

בעל השערי תשובה, רבנו יונה אומר כך,

ועניין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצווה ונזהרים מכל עבירה במעשה ולשון.

יש אנשים

שהם נזהרים במעשה המצוות כולם,

ובלשון הם נזהרים. הם כמו החפץ חיים, זכר צדיק לברכה,

שהיה זהיר מאוד בלשונו.

והם נקראים שונאי השם.

איך יכול להיות בן אדם שנזהר בקול, נזהר ממעשה,

ונזהר בלשון שייקרא שונאי השם?

אם נפשם רעה

ובקרב ליבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה,

יש להם נפש רעה.

הם רוצים ללמוד תורה, הם לומדים תורה, הם קיימים מצוות, הם מדקדקים במצוות, הם שומרים על הלשון הכול. אבל אם הם רואים

את חבריהם עוסקים בתורה,

רע ביניהם, בהיות בני אדם עובדים את השם ויראים מלפניו.

הם רוצים הם, לבד.

הם החכמים, הם הצדיקים, הכול לבד.

כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ, שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו.

כי הוא שונא את המלך.

אם אחד רואה

שיש אנשים ששומעים בקול המלך

והוא לא חפץ שיכבדו את המלך,

מה מובן?

שהוא שונא את המלך.

אחד רואה

שנכנס איזה רב

וקמים מפניו.

אז הוא אומר לאנשים מצידו, מה, מה, מה אתם קמים מפניו? למה, מה, למה מי הוא? מה, מה אתם קמים? מה?

מה זה משדר? שהוא אוהב אותו?

שהוא מעריך אותו?

שהוא חפץ בכבודו? הפוך הוא, שהוא שונא אותו.

אם אחד רואה שמכבדים את המלך

והוא מונע מאנשים לכבד את המלך, כואב לו שמכבדים את המלך.

הוא אוהב את המלך או שונא את המלך?

אם אחד רואה אנשים שלומדים תורה כל הזמן,

וזה מביא עיקר וכבוד למלך,

ורעה נפשו על זה,

מה הוא?

שונא את הקדוש ברוך הוא, שונא את המלך. אלה שונאי השם.

הם לא יכולים לראות

אנשים יושבים ועוסקים בתורה.

הם לא יכולים לראות אברכים.

הם לא יכולים לראות אנשים בישיבות.

הם לא יכולים.

הם בעצמם שומרים מצוות.

אבל הם שונאי השם.

מה זה, כבוד לשם?

אין כבוד יותר, אלה שבט לוי.

מה היה עם שבט לוי? הם רק עסקו בתורה.

לא רק שעסקו בתורה,

גם הביאו להם עשרות כל ישראל,

גם פרנסו אותם ודאגו להם.

למה הם היו המליצי יושר על כולם?

אז איך יכולה להיות עינך צרה באנשים האלה, שהם נבחרים אצל הקדוש ברוך הוא?

ואם הנפש רעה עליהם,

זה מכת שונאי השם.

וזה, אם זה רק בנפשם.

אבל אם הוא מוציא לפועל את זממו והוא גם עושה מעשים בשביל למנוע אותם,

יש לו אפשרות לתת לאברכים ללמוד אצלו בית כנסת. הוא לא רוצה לתת להם ללמוד בית כנסת?

לא.

חשוב לו יותר הסדר של הבית כנסת, הניקיון של הבית כנסת.

לא מעניין אותו אם ילמדו או לא ילמדו. לא.

לא.

ומונע בפועל את מה שאפשר לעשות כבוד לשם.

ולא עוד אלא מניעים את לב בני האדם מעסק התורה ומן המצוות.

הרי אלה שונאי השם.

וכן אנשים שעינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים,

ושונאים עטרת תפארתם,

גם אלה בכלל כת

שונאי השם.

או שיירע לבבם

כי עדיהם תאטה ובאה ממשלת הדור. ואם הם גם זכו שממשלת הדור הגיעה עדיהם,

ורע להם על זה, אלה שונאי השם.

וכן כתוב בשמואל הנביא,

כי לא אותך מעשו,

כי אותי מעשו ממלוך עליהם.

הקב' ברוך הוא אומר לשמואל הנביא,

המאיסות שמעשו זה לא אותך אלא אותי.

למה אדם כואב לו שהשני מצליח גם,

ואפילו אם הוא מצליח רק,

למה זה כואב לו?

מי שמאמין בשם יתברך יודע שכל אדם מזומן בדיוק מה שמגיע לו.

והקב' ברוך הוא נותן לכל אחד מידה כנגד מידה.

ויש חשבון בשמיים, כל אחד מה יקבל.

ואין אדם נוגע במוכן לחברו,

ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נעימה.

אז למה אנשים כואבים את הצלחתם של האחרים?

ראית איזה אוטו קנה?

ראית?

עבר דירה.

בקושי חי פה שנה, כבר עבר דירה.

שני החדרים, עמישה חדרים.

מה זה?

מה כואב לך?

למה העין שלך צרה בשל אחרים?

מה זה עניינך אדרבה? תשמח.

הקב' ברוך הוא נותן ליהודי,

בן שלו,

נותן לו.

למה כואב לך?

יש אנשים שיש להם עין צרה.

יש כאלה שהעין שלהם כל כך צרה וכל כך רעה,

שהיא פוגעת.

הם מסתכלים על אנשים,

הם פוגעים בהם.

הם אפילו לא מודעים לזה.

עין רעה.

עין רעה זה לא מושג רק שעשו לו עין רעה.

עשו לו עין רעה זה מין דבר כזה שעשו לו עין רעה.

עין רעה זה אדם שיש לו עין שהיא עצמה רעה,

המבט שלו רע, ויכול לפגוע באנשים.

הייתה להורים שלי שכנה,

כשגרנו בתל אביב,

כשהיא הייתה נכנסת, היה לנו עציץ מטפס

בהול,

כשהיא הייתה נכנסת,

יואו, איך זה התפתח.

היא רק הייתה יוצאת, היה נחתך.

לא נובל, נחתך.

אני זוכר את זה עוד בהיותי קטן.

אימא שלי הייתה אומרת, אל תפתח לה את הדלם.

אל תפתח.

רק חצי, תשאל מה היא רוצה.

ואם היא רוצה להיכנס, תקרא לי.

הלכה עציץ.

יש רגל מבורכת.

אדם נכנס לבית, הוא רק נכנס לבית, ברך אותו.

ויברך אותך לרגלי.

יש רגל הפוך.

איך היא נכנסה?

שמרחמה היא עשתה.

זאת אומרת,

זה תלוי בנפש של האדם.

טוב עין,

הוא יבורך.

אל תקרא, הוא יבורך, אלא הוא יברך.

מי שהעין שלו טובה, הוא ראוי לברכות, הוא יברך.

והברכות שלו מתקיימות, כי העין שלו טובה.

ולעם הייתה לו עין רעה.

שתום העין.

אבל יש אנשים

שעיניהם צרה בשל אחרים.

מה כתוב אצל התנאים הקדושים?

שהם לא חלקו כבוד זה לזה,

עיניהם הייתה צרה אלו באלו.

מה זה אומר?

מה, כמו שאנחנו הסברנו? לא.

לא.

רחוק מזה, אבל קשה יותר.

מה הפירוש?

כתוב שאפילו רבי עקיבא לא הרגיש,

כמה שהוא היה רגיש,

זה ואהבת לרעה כמוך, לא הרגיש

שיש את הבעיה הזאת, ולא עמד על טבעה.

רק אחרי שנפטרו 24,000 התלמידים,

כינס את יתרת התלמידים שנותרו לו, שבעה תלמידים,

ואמר להם,

ראו מעשיהם של הראשונים,

תנו דעתכם

שלא תעשו כמעשיהם.

מה כתוב?

עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה.

זאת אומרת,

ראו מעשיהם של הראשונים,

תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. מה היו מעשיהם?

שהם למדו לעצמם.

אבל הם לא דאגו להפיץ את התורה בכל מקום.

מה הם עשו?

עמדו ומילאו את כל ארץ ישראל תורה.

חלקו את מה שיש להם

לכלל

אם שבעה תלמידים

מילאו את כל ארץ ישראל תורה.

מה היה אם 24,000 תלמידים היו הולכים להפיץ תורה?

כל העולם היה נגאל.

צרות עין.

דהיינו, אדם

רוצה לעצמו,

דואג לעצמו, הוא יהיה צדיק גדול, הכול טוב.

אבל אדם גם יכול להיות שונא השם,

שומר תורה ומצוות, נראה חרדי עם כל הגינונים.

אבל בפנים מקננת שנאת השם.

לא טוב לו שמכבדים את השם יתברך,

כולם לומדים תורה. לא.

הוא רוצה להיות יחידי.

תשמעו לפעמים אנשים.

אחד אומר חידוש, הוא אומר לי, יש לי משהו יותר טוב מזה.

למה אתה אומר שיש לך משהו יותר טוב מזה? מה שלא, לא טוב.

למה יותר טוב?

כשאתה אומר יותר טוב מזה, כאילו אתה מבטל אותו עם מה שהוא אמר.

לא שמים לב אפילו,

אבל זה משודר תוך כדי דיבור.

יש אנשים שמבטלים את הדעה של השני.

ואיזה שטויות אתה מדבר.

זו דעה בכלל?

מה אתה מדבר בכלל?

זה לא נשמע הדבר הזה.

אדם יכול לחלוק על דעתו של חברו, אבל לא יכול לבטל את דעתו.

להגיד שאין לו דעת בכלל?

אתה לא חייב להסכים איתו, אתה יכול אפילו לחלוק עליו,

אבל אתה לא יכול להגיד שאין לו דעת.

כתוב,

כשם שפרצופיהם שונים,

כך דעותיהם שונות.

מה זה אומר?

כשם שפרצופיהם שונים,

הנה, אני מסתכל פה בקהל, אני לא רואה פרצוף אחד דומה לשני.

עכשיו יש פרצופים כאלה ויש אחרים,

יש נעים יותר, יש נעים פחות,

יש גדולים, יש קטנים,

יש רחבים, יש צרים,

יש כל מיני צבעים.

אחד יכול להסתכל על מישהו ולא ימצא חן בעיניו.

אז מה הוא יכול להגיד עליו?

זה, אין לו פרצוף.

אתה יכול להגיד שהפרצוף שלו לא מוצא חן בעיניך, אבל אתה לא יכול להגיד שאין לו פרצוף.

אז מה זה העיגול שיש לו על הכתפיים?

לא, הוא אומר, אין לו פרצוף.

אז כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות, אתה יכול להגיד, הדעה שלו לא מוצאת חן בעיניי.

אבל אתה לא יכול להגיד שאין לו דעת בכלל, זה כמו שאתה אומר שאין לו פרצוף.

אבל אנשים רגילים לבטל את השני טיק טק,

מה זה לבטל אנשים, חבל על הזמן, בשניות.

לא רק בן אדם, עדות,

מאיזה עדה אתה, אההה, אז הלכה העדה,

נגמר.

אם הוא רוצה להסביר משהו, זה אומר, אתה יודע, זה כזה,

אני לא רוצה להגיד כלום, אבל

זה מעדה כזאת, הבנת? זהו, הוא הבין הכול.

זהו, הוא הבין.

שניהם חיסלו עדה שלמה.

הכל זה בלשון.

הכל זה בלשון.

איזה כוח יש ללשון.

נו,

אז בואו נראה

כמה אדם צריך להיות אוהב את התוכחת,

כיוון שהתוכחת היא גם בלשון,

ולא הרבה אוהבים תוכחת, כי כל אחד חושב שהוא המבין הגדול, ואין מה ללמד אותו. מי ילמד אותו?

אתה מבין יותר ממני?

אתה יודע מי אני?

אתה יודע מה אני יודע?

מה שאתה יודע היום אני כבר שכחתי כשהייתי קטן.

מעניין שכולם יודעים אותו דבר.

כולם שהיו קטנים,

חבל על הזמן.

אבל יש חכמים שאוהבים תוכחת.

אוהבים תוכחת.

לדוגמה, הגאון מווילנה לקח לו מגיד.

לקח

את המגיד מדובנה,

שייתן לו מוסר שיוכיח אותו. הגאון מווילנה

היה מלאך אלוקים. לא, זה לא אדם אנושי,

זה מלאך אלוקים.

בגיל שש

הוא כבר היה נותן דרשות בשני בתי כנסת.

בגיל שבע

הוא גמר את כל השס.

בגיל שמונה

הוא ידע קבלה.

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה מה להוסיף לו.

ענק, ענק.

מלאך אלוקים.

הוא היה ישן

שעתיים מחולקות לארבע.

חצי שעה כל שש שעות.

שלא יטעם את המיטה.

חצי שעה.

ככה, הופ,

טק, ממשיך ללמוד.

אין לו משהו אחר.

אין משהו אחר.

רק ללמוד.

בגיל שלוש עשרה הוא הגיף את התריסים בבית

ולמד כל ימיו עם נר.

הוא לא רצה לראות את הרחוב.

המגיד, שהוא שכר אותו,

הוכיח אותו.

ואמר לו,

זה חוכמה להיות הגאון מווילנה כשאתה נמצא בבית

ואתה סגור

ואתה לא עומד בניסיונות?

תצא לרחוב ותישאר הגאון מווילנה.

והוא גזר על עצמו שלוש שנים לצאת לגלות,

והוא נשאר הגאון מווילנה.

והוא לא זז כהוא זה ממה שהוא היה גם בתוך הבית.

אבל הוא לקח מגיד

בשביל שיוכיח אותו.

הוא לא שיקר את עצמו, אני הגאון.

לא.

המארשל,

שכר עגלון פשוט שיוכיח אותו.

קבל את האמת ממי שאמרה,

כך אומר הרמב״ם.

אפילו ילד קטן, אם נגיד דבר אמת ויוכיח אותך, קבל.

תשמח.

פעם באה אחת לחכם גדול.

גם הוא היה חכם.

הוא היה בוכה,

בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

אלו, מה קרה?

הוא אומר, הוא העליב אותי, הוא פגע בי, הוא ביזה אותי, הוא עשה בני אפס.

הוא שואל אותו, מי עשה לך את זה?

מי עשה לך את זה?

הוא עשה לי ככה וככה.

אתה שומע שהוא לא עונה לו.

אז הוא אומר לו, ומה עשית לו?

הוא אומר לי, שקתי אותו, חיבקתי אותו.

ולא, מי זה היה?

הוא אומר לו,

ספר מסילת ישארים.

הוא היה קורא את הספר,

והספר נותן לו בראש איך צריך לחיות,

איך צריך להיות נכון,

איך צריך להיות צדיק,

הוא מסתכל איך הוא נראה ואיך צריך להיות,

אז זה ביזה אותי והעליב אותי ופגע בי והכול.

אבל בסוף הוא לקח את הספר ונשק אותו ונשק אותו ונשק אותו, כי הוא הוכיח אותו.

הוא גילה לו את הדרך, את האמת, איך לחיות.

אם אחד יגיד לחברו,

יש לך פה כתם, לכלוך, ויעשה לו ככה, הוא יגיד לו, תודה, תודה.

להסתובב, יעזור לו גם, להסתובב, כן, עזור לו.

אבל אם הוא יגיד לו,

לא התנהגת יפה טוב,

הוא אומר, מה אתה מתערער?

מה אתה מתערער?

למה?

תגיד לו תודה.

כתם בחליפה אתה מבין וכתם בנשמה, אתה לא מבין, יש לך כתם בנשמה,

הוא רוצה להוריד לך את הכתם.

מה, תנשק אותו, תחבק אותו.

תודה.

בעל חידושי הרים,

כשהיה אברך צעיר,

הוא עשה את זה לאדמו״ר מקוז'ניץ,

ולאחר תקופה הוא עזב את חצר קוז'ניץ,

מנסה להסתופף בצילו של האדמו״ר מפשיסחה.

והיה האדמו״ר מקוז'ניץ מצר על כך מאוד מאוד שחידושי ההרים עזב אותו והלך לו.

12 בנים היו לו לחידושי ההרים וכולם נפטרו בחייו.

ואמר

בעל חידושי ההרים,

יודע ובטוח אני כי כל בניי נפטרו בעטייה של הקפדה שהקפיד עליי האדמו״ר מקוז'ניץ.

הצער שנגרם לו

שעזבתי אותו.

אני יודע ובטוח שזה כך.

ואף על פי כן עזבתי את ביתו

עם ידיעה שהקפדה שלו תגרום לו צרות.

כל כך למה?

מפני ששם בקוז'ניץ היו נותנים לי מחמאות,

אבל בפשיסחה ניקרו לי את הגידים.

הוא העדיף

מקום שיוכיחו אותו

ויעמידו אותו

על הדרך הנכונה, מאשר מקום שימלאו אותו במחמאות.

נעטרות נשיקות שונא

בנאמנים פצעי אוהב.

מי ששונא אותך, מעטיר עליך נשיקות.

אה, אתה עשר אתה.

משהו, מאה אלף,

עשרת אלפים, מאה אלף, מיליון,

אין כמוך.

אכפת לו ממך בכלל?

משחרר מספרים.

עשר, מאה אלף,

אבל נאמנים פצעי אוהב. מי שאוהב אותך,

לפעמים הוא פוצע אותך, הוא רוצה לתקן אותך, הוא רוצה לטוב אותך, הוא מדריך אותך.

זה האוהב.

מה אנחנו אוהבים יותר?

את התוכחה

או את המחמאה?

איזה רב אוהבים יותר?

זה שאומר שהכול בסדר או זה שאומר שלא בסדר?

זה רב על הכיפאק.

אה, כל הזמן סיפורים, כל הזמן דברים טובים, כל הזמן זה.

ולא תשמע ממנו מילה אחת, גיהנום.

הכל טוב, הכל גן עדן,

בעולם הזה ובעולם הבא.

אין משהו אחר.

אבל אם רק מזכירים איזה משהו ככה, איזה תוכחה או משהו, וואי וואי וואי.

זה אני לא יכול לשמוע אותו.

זה לא יכול לשמוע אותו. מפחיד, מפחיד, מפחיד.

אתם יודעים שאחת ההאשמות

שהיו מאשימים אותי תמיד זה שהייתי מפחיד,

מפחיד, מפחיד.

אז פעם הסברתי את זה.

אם אחד רואה את חברו

עומד לרדת לכביש,

בשעה שהוא מוריד את הרגל,

הוא לא שומע ולא מבחין במכונית אמריקאית

חרישית

שמתקרבת לעברו במהירות,

ואם הוא יעשה את הצעד וישלים אותו,

היא דורסת אותו.

אחד שעומד במרחק שלושה מטרים ממנו, מה צריך לעשות כשהוא רואה את המצב הזה?

מה אתם אומרים?

מה צריך לעשות?

עד שאתם תחשבו, הוא יידרס.

מה צריך לעשות?

מה לעשות?

לצעוק.

אבל לצעוק זה מפחיד.

לפי השיטה של אלה שרוצים הכול בניחותא,

הוא צריך לעשות לו פסס, פסס, פסס,

שלא ייבהל.

אם הוא ייבהל הוא יכול למות מפחד.

יותר טוב שימות ממכונית.

פסס, פסס, פסס.

אם תראו אחד,

רואה אחד טוב, הוא עושה לו פס, פס, פס, פס.

אה סאדם.

זה רוצה להציל אותו, רוצה שימות בניחותא.

כשאדם רואה את השני,

שהוא הולך חס ושלום לאבד את עולמו,

הוא לא צריך לכעוס, הוא לא צריך לצעוק, הוא לא צריך לעשות משהו בשביל להצילו.

זה לטובתו.

הוא אומר לו, בניחותא.

בניחותא.

תן נמות בכיף.

בניחותא.

לכן יהודים יקרים,

אל תוכח לץ ונשנאיך,

הוכח לחכם

ויאהוביך.

כשמוכיחים לץ,

אז הוא שונא את המוכיח,

והחכם אוהב את המוכיח.

לכן צריכים לדעת. בלשון הזאת

אפשר לבנות

ואפשר להרוס.

אפשר להחיות ואפשר להמית.

אפשר לזכות לעולם הזה ולעולם הבא

ואפשר להפסיד את כולם.

אז אני נותן לכם הזדמנות הערב לשאול,

עם הלשון,

שאלות,

בשביל שבעזרת השם יתברך,

אם יהיו לנו את התשובות,

נוכל להחיות נפשות.

מי שיש לו שאלה, בבקשה.

כן.

שלום.

שלום, שלום.

אני רוצה שתוכיח לי.

למה לי בכלל לחזור בתשובה? למה השם בכלל רוצה אותי?

כי נגיד בתקופת התנ״ך, אחרי חטא העגל,

השם אמר לי, משה, עורף

אותך ממני,

תעזוב אותי, לא רוצה, אני רוצה להשמיד אותם. ערף ממני ואשמידם.

הוא רצה להשמיד אותם כשהיה להם אז את משה, הנביא הכי גדול מבירת העולם.

כיום אין לנו אף אחד שאפילו מגיע לפסיק שלו.

ורק אחרי שהוא התפלל והתפלל והתפלל,

הוא ריחם עליהם.

מאיפה אני יודע היום, במצב הנוכחי,

שכל החטאים שיש בעולם הזה,

השם עוד רוצה בנו שנחזור בתשובה, ובכלל חפץ בנו,

בעם ישראל.

קודם כול, עצם זה שאנחנו עדיין קיימים זה אחד.

שתיים, שלא צריך אפילו את משה רבנו, שהגן עלינו.

מה קשור? למה לא היו דורות שהיו עדיין קיימים וה' לא רוצה אותם?

ולמה הוא לא לקח אותם?

מאיפה אני יודע?

אמרת שאצל משה רבנו הקדוש ברוך הוא אמר, הרף ממני ואכלם.

זאת אומרת, אם לא היה משה רבנו,

אז הוא היה משמיד אותם.

ואנחנו לא צריך אפילו את משה רבנו.

למה? כי הוא לא מכלה אותנו.

אז אולי העונש שלנו יותר גדול,

והוא בכלל לא אומר לנו, לא טורח להביא לנו איזה, אם הוא לא אומר ואנחנו נעלמים,

זה באמת מה שאתה אומר.

אבל אם הוא לא אומר לנו ואנחנו נשארים,

אז כנראה שהמצב שלנו עדיין בסדר.

בסדר. לא טוב?

מה טוב? אתה לא רוצה להיות פה.

רוצה, אבל תראה את העולם הזה, מה?

הוא על הפנים, נכון? נכון. ברור. ואתה, מה המצב שלך?

יותר גרוע. נו, אז מה אתה שואל?

בגלל זה אני רוצה תשובה.

איזה? תשובה צריך לעשות.

זו התשובה.

צריך לעשות תשובה בפועל.

אם אתה רוצה להיות טוב,

שהקדוש ברוך הוא יאהב אותך

ובעזרתך יאהב את עם ישראל, אז תעשה תשובה כמו שאני עשיתי תשובה.

גם אני עשיתי תשובה.

מה הבעיה לעשות תשובה? להניח תפילין וטלית?

בעיה, מה?

אתה גר בבית חילוני?

גם אני הייתי גר בבית כזה.

היה לך אבא שמכיר באלוקים, נגיד?

נגיד כן.

ואימא?

גם כן.

ואתה? גם כן.

ואתה יותר גבוה ממני.

יותר צעיר גם.

אתה יכול להספיק יותר ממני.

מה הבעיה?

אני אגיד לך מה הבעיה, החבר'ה.

למה? יש לי חבר'ה דתיים.

כולם?

אחד-אחד. ואתה היחידי שלא.

משהו כזה. למה?

כי הם גדלו בבית דתי. אני גדלו בבית חילוני.

לא הבנתי.

אפשר לקחת שתיל מהעציץ ולהעביר אותו לעציץ אחר?

מי יעביר אותי?

אני.

יאללה, בבקשה, תעביר.

תבוא לפה, אני אתן לך עציצית,

אני אתן לך כיפה,

תצא לדרך

ותהיה החילוני האחרון מהחבורה שלך.

רגע, אני רוצה שתגיד לי עוד משהו אחד. עוד משהו, שתיים אפילו.

למה? מאיפה אתה, מה ההוכחה שאנחנו, עם ישראל,

אנחנו העם הנבחר באמת. כאילו, מה, חסרים מקרים בארצות-הברית שיש כמרים שמקימים נכים וכל הסיפורים שיש בארץ?

כן. וכל הנסתרות האלה וכל הדברים, הסודות האלה. מה בתכלס מוכיח שאנחנו העם הנבחר ולא מישהו אחר?

בוא נגיד שעכשיו אנחנו לא העם הנבחר.

אבל מה זה משנה בשביל שאתה תקיים תורה ומצוות?

אתה חייב לקיים תורה ומצוות. מי אמר שהתורה והמצוות האלה,

בורא העולם שלח אותם?

זה היה בגילוי, במעמד הר-סיני.

במעמד הר-סיני היו מיליונים שראו ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא אומר, אנוכי השם אלוקיך,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים. זה אחרי עשר מכות שהם ראו במצרים,

שהם ניצלו מכולם,

והם יצאו, ונקרע להם הים, והם היו עדים לכל זה, וזה עבר עליהם, לא סיפרו להם, זה תם היה.

הם קיבלו את התורה באותו מעמד, ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא.

אותו דבר הערבים אומרים, שבא אחמד, ובישו, והלך על המים, ואותו דבר. כן, נכון, אבל יש הבדל.

קודם כול, אחמד וישו זה סיפור שמספרים ולא היו לו עדים.

סיפור.

אותו דבר הם יכולים להגיד. לא, אבל פה היו מיליונים.

ולא רק זה, גם אחמד וגם ישו אומרים שמה שהיה לנו היה.

גם הם יודעים, וגם הבסיס של התורה שלהם זה שלנו.

אף אחד מהם לא אומר שלא היה מעמד הר-סיני.

אבל מה שישו אמר, או עשה, או מה שמספרים עליו, זה רק התעורר 200 שנה אחרי שהוא נפטר.

או יותר נכון, נתלה.

נצלב. נצלב, איך שתרצה.

אתה מבין?

ולא אחמד, מוחמד. אסאמה, נו. מוחמד, כן.

ומוחמד, אתה מבין, הוא היה בעצמו עם הארץ.

הוא היה אנלפבית.

אבל גם כן, אף אחד לא היה נוכח.

מי כתב את זה?

יהודי שהוא נרצח לאחר מכן.

מכל מקום.

זה, אפילו אם היה,

ואפילו אם היו עשרה עדים,

אפילו אם נגיד שהיו עשרה לכל אחד מהם,

בסדר, עשרה אנשים שאמרו, לעומת מיליונים שראו ונוכחו,

וקיבלו את התורה ביד,

ומעבירים אותה דור אחר דור,

יום אחר יום,

ויש להם חגים וזיכרון,

והכול נעשה בלי שום הפסקה,

איפה אתה משווה בכלל?

ואפילו שאנחנו לא נבחרים, אפילו לא.

ההורים שלך זה ההורים הנבחרים בבית-שאן?

אז אתה חייב לשמוע עליהם או לא חייב?

חייב. למה? תגיד להם, תוכיחו לי שאתם הנבחרים.

אם אתם לא נבחרים, אני לא חייב לשמוע עליכם.

מי אמר? אולי ההורים של השכנים

הם הנבחרים,

והם צודקים שככה צריך לעשות, ולא אתם?

מה זה משנה?

ההורים שלך הם שלך, וההורים שלו הם שלו, בין אם יש ביניהם חילוק או לא,

אתה מחויב בכיבוד אבו ההם של ההורים שלך.

אתה בן לעם היהודי, אתה חייב במצוות שחייבות בעם היהודי.

זה לא קשור אם אתה נבחר.

אבל אם אתה רוצה נבחר, אז הקדוש ברוך הוא עומד.

וייתן לי סגולה מכל העמים.

הוא בעצמו עומד.

ובברית החדשה. גם כתוב אותו פסוק.

שאנחנו? ודאי.

אז מה הם עושים?

הם פשוט אומרים שהקדוש ברוך הוא בסוף החליט להחליף אותנו בהם.

אתה מבין?

אתה יושב באוטו שלך,

ואני בא, לוקח לך את המפתחות ואומר, בוא נחליף, כי עכשיו

החברה של מרצדס החליטה שאני הנהג.

נכנס לאוטו שלך ונוסע.

ואתה עומד המון.

אהה.

זהו.

אבל מי שיודע שזה שלו,

רודף אחריהו, הוא לוקח את המפתחות

וממשיך לנסוע עם המרצדס.

עוד משהו. עוד משהו קטן.

קטנטן.

קודם דיברת על צעות עין וקינה, וזה נכון? נכון.

אז למה כל העולם, חוץ מכל העולם בעצם,

לא רק שהוא מקנא לנו, הוא גם מנסה להשמיד אותנו,

ולרצוח אותנו, ומכה בנו, והורג אותנו,

ומה שאתה לא רוצה?

למה? בגלל שאנחנו עם סגולה, ואנחנו העם הנבחר.

מה, אם אתה מקנא במישהו, זה אומר שאתה צריך להרוס לו גם?

ככה זה קורה.

ואתה לא מכיר את האנשים שעושים כך.

זאת אומרת,

העם היהודי הוא באמת העם הנבחר.

ולכן,

למה נקרא הר-סיני סיני?

משום שבשעה שניתנה תורה בהר,

ירדה שנאה לעולם.

אומות העולם נתקנאו בעם ישראל.

אם אחד זוכה במכרז, זוכה, כולם היו במכרז, והוא זכה,

מה, לא מקנאים בו?

עכשיו תשובה רוצה לקנות את חברת כלל,

ויהיה לו רוב רכוש במדינת ישראל. לא מקנאים בו עשירים אחרים שלא יכולים לקנות את חברת כלל?

יש אצלכם מישהו בשכונה שיש לו מכונית יוקרה?

בנימין.

יופי.

ואיך כולם מסתכלים עליו?

כן. נכון? כואב להם.

מה כואב להם? זה שלא, הוא עבד על זה, לא?

קנה את זה.

תקנו גם אתם, תעבדו גם אתם.

למה הם קנים בו?

ויש כאלה, אתה יודע, שהולכים ליד מכוניות כאלה, עושים שריטות.

כן.

כי כואב להם.

למה? שאל אותם. זה צרי העין.

אבל אני, לדוגמה, לא אכפת לי שאתה תהיה דתי יותר ממני אפילו.

צדיק יותר ממני.

אני הולך עם ציצית אחת

ומוכן לתת לך שתיים.

מוכן? מוכן. יאללה, בוא אשריך.

אשריך, זה ציצית אחת להיום וזה לשבת.

שים עליך ותגיד שהחיינו רק.

הנה, הוא נותן לך אפילו מאודרת.

זה מצמר. אז יש לך שלוש. קח, כבר הבטחתי לך את השתיים האלה.

זה לרפואת הילד, זה בנימין בן חנה.

וזה, תרם את זה יהודי שנתן את זה לרפואת הילד בנימין בן חנה, רפואה שלמה מהירה.

אתה הולך בזה ואתה גורם שהוא יהיה בריא מחוליו,

בעזרת השם.

קח.

יש לך תפילין?

כן, בבית. בבית, ברוך השם.

בהצלחה רבה.

תודה.

למי יש עוד שאלה?

שאלה יש לך?

כן.

ערב טוב.

ערב טוב. אתה דיברת על צירות עין.

זה איך שלא מתקשר עם לא תחמוד, נכון?

כן.

יש בעיה עם הקטע הזה, מבחינתי, לא תחמוד.

אתה מתכוון אולי, זאת אומרת, זה לא תלוי בך. אתה מתכוון ללא תתעווה?

כן.

אני רוצה שתסביר לי איך זה מתקשר,

ואם אפשר לא לחמוד.

אפשר.

אם אדם, בלב, אני לא אומר לו תגמר. שמעתי, שמעתי.

אוקיי, תודה.

אם אחד, לדוגמה,

יודע שיש בת מלך,

והוא אדם כפרי,

הוא יכול לחמוד את בת המלך?

וכי יעלה על הדעת שבת המלך תיקח אחד כפרי?

לכאורה זה לא מתחיל.

זה לא מנע ממנו, אבל... זה לא נקרא לחמוד.

אדם חומד דבר שהוא יכול להשיג. התורה אומרת לך בפירוש, אל תחשוב אפילו. לא.

אני מסביר. אם לא תראה, אתה רוצה לחמוד.

הנקודה היא ככה. המדרש אומר,

לא שייך לחמוד דבר שאתה לא יכול להשיג.

זה כמו שאני חומד

את הירח.

אני רוצה לחיות בירח. זה לא תחמוד.

אני חומד דבר שאני רוצה להשיג אותו, והוא בר-השגה.

אני עכשיו נכנס לחנות,

אני רואה שאתה קנית אתרוג מהודר,

ואני חומד אותו, ואני בא לבעל הבית ואומר לו, תשמע,

כמה הוא נותן? 100 דולר? 200 דולר.

אז אני חומד עכשיו את הדבר הזה.

אבל אני לא יכול לחמוד.

אתה מבין דבר שהוא לא בר-השגה?

זה קנאה.

אתה מקנא.

אתה רוצה שיהיה גם לך, כאילו,

או שאתה לא רוצה שיהיה לו, תלוי איזה קנאה.

אין לי בעיה שיש לו, אני רוצה שגם לי יהיה.

מה העניין? אתה רוצה שגם לך יהיה? תעבוד, מותיק.

מה אתה רוצה, מן ההפקר?

אם יש לו, איך הוא השיג את זה?

עבד, עמל, טרח, תעשה גם.

אחד ישב, כתב תפילין.

השני אומר, גם אני רוצה שיהיה. תשב, תכתוב גם, תכתוב.

אחד קנה תפילין.

הוא אומר, גם אני.

אחד עולה לאוטובוס,

היה אחד בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, ליד התחנה. עושה הנהג רונדל, חוזר לאותה תחנה, רואה את ההוא עוד בוכה, בוכה בתחנה.

הוא אומר, למה אתה בוכה? עשיתי כבר רונדל שלם, אתה עדיין בוכה?

הוא אומר, אני רואה כולם עולים, כולם עולים, כולם עולים, ואני,

אין לי כסף לעלות לאוטובוס.

אז הוא אומר לך כסף, עליי, תעלה.

עלה.

הוא אומר, הוא בוכה, בוכה, בוכה. עכשיו, מה אתה בוכה?

הוא אומר, כולם מקבלים עודף, אני לא מקבל עודף.

זה לא תחמוד, זה אהבל.

מה זה?

מה שאתה מסביר לי עכשיו גם הבן שלי קטן יודע. נכון.

אבל בסך הכל, מה שאני מבין ממך,

שאתה יכול לחמוד אם אתה לא יכול להשיג את זה. זאת אומרת, אין בעיה עם זה. לא, זה טיפשות פשוט.

אני חומד את המאדים,

חומד את הירח.

הוא לא בר-השגה בשבילי בכלל.

מה שהוא בר-השגה לא צריך לחמוד.

תעמוד.

זאת אומרת, אם אני עובד, אז הוא בר-השגה.

אם אתה עובד, זה בר-השגה. אז זה לא דבר שהוא עם השני, כמו שהבאת להם הכפרי עם בת המלך.

אתה לא יכול לקבל את בית המלך אם אתה כפרי, כן?

מה לעשות? תגיד, שאול ידע שהוא יהיה מלך?

שאול. הוא היה מחפש אתונות, לא? לא ידע.

לא ידע.

הוא ידע?

הוא לא ידע. הוא לא ידע.

הוא ידע. אבל הוא עובדה שהוא נהיה מלך.

אז מה זה קשור ללחמוד?

בסדר.

אתה אמרת, דיברת על

סביב 4,000 תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה. נכון.

איך מצב כזה שבאמת סביב 4,000 אנשים כאלה, חכמים גדולים בתורה,

לא נהגו כבוד זה בזה, והיה להם צרות עין זה בזה? אצלם זה היה בדקות מנדקות. הם לא הרגישו בזה כמו שהרגלים שהלכו לרגל את הארץ, התכוונו לשם שמים, ולא הרגישו בתוך-תוכיותם שבאמת הם חוששים שהם יאבדו את השררה.

וכמו שהנשיאים התעכבו מלתת,

כיוון שהם הייתה להם מידת עצלות קטנה,

וזה בתוך-תוכיותם. כל הגדולים שנכשלו, זה היה בדברים דקים מנדקים,

אבל בגלל שהקדוש ברוך הוא מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה,

לכן הקדוש ברוך הוא, ולכן גם משה רבנו, שאפילו דבר דק עד אם נבדק,

ברגע שהוא היכה ולא דיבר אל הסלע,

ועל זה יש הסברים רבים,

הקדוש ברוך הוא לא ויתר על 515 תפילות, לא עזר,

כי הקדוש ברוך הוא מדקדק. ועל ארבע המילים שאמר אברהם, במה ידע כי יירשנה?

ארבע מאות שנה עם ישראל, זרעו, היו צריכים להיות בעבדות.

וכן על זה הדרך. לא דומה בכלל, בכלל, למה שדיברנו בפשט, בפשטות.

אבל מזה יש לנו מוסר השכל. שאם הקדוש ברוך הוא לא ויתר אפילו לתנאים קדושים כאלה,

ואפילו שאצלם זה לא היה נרגש,

ואפילו רבי עקיבא, ריבם, שהיה מדקדק בווהבת רעך כמוך,

לא הרגיש בזה עד אחר שהם נפטרו,

והשם לא ויתר,

אז אנחנו צריכים להיות רגישים יותר ולהבין, אצלנו הדברים גלויים וגסים,

כמה אנחנו צריכים להיזהר.

לכן אמרנו את הדברים.

והדוגמה מהם,

אם רואים שהקדוש ברוך הוא איתם מדקדק עד כדי כך,

מה איתנו?

מה אנחנו נגיד?

זו הנקודה שאנחנו צריכים ללמוד.

אבל אין לנו הבנה בדקות

של הדברים שהיו בזמנם. אם היינו רואים אותם אנחנו בחיים,

מלאכי אלוקים,

שרפים.

אבל מה לעשות?

גם גבריאל קיבל פולסא דנורא.

גם אליהו קיבל פולסא דנורא.

כי הקדוש ברוך הוא מדקדק גם עם המלאכים.

וכל מי שיודע יותר והכרתו גדולה יותר,

והוא קרוב יותר לשם,

אז הסיכון שלו יותר גדול.

כן, עוד שאלה.

כן, כבוד הרב, אני רוצה לשאול שאלה.

הגויים אומרים, הכול מכתוב.

בעצם אצלנו גם הכול מכתוב.

נכון.

הם סומכים על מה שמכתוב אצלנו.

האדם ניתנת לו הבחירה, אתה אומר. נכון.

הוא יכול לשנות דברים,

מותר לו לשנות בכל צורת דברים.

מה הפירוש? יש לו בחירה, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אבל לא כל אדם יכול לשנות.

כל אדם יכול לשנות.

אני יודע שאברהם אבינו הוסיפו לו את האות ה' וקראו לו אברהם

שיהיה אב להמון גויים, נכון? נכון.

אצל האדם הפרטי אברהם אבינו היה צדיק גדול,

יכל לשנות דברים,

והאדם כמונו,

מה הוא יכול לשנות דברים כל כך,

לשנות את הגורל עד כדי כך? כן.

זה נראה לי קצת, מה קצת?

לא כל כך חזק בעניין. למה?

אתה רוצה שאני אראה לך סרט עכשיו על זה?

אם בן אדם צריך למות בעוד שבוע, מכתוב עם הרופאים, מכתוב.

הרופאים כתבו, מכתוב

ומת עוד שבוע.

והבן אדם לא בריא,

105 קילו,

פסססססס 47 קילו.

לא יכול לאכול.

חודשים, סרטן, 15 סנטים בבטן.

מכתוב.

כתבו לרופאים,

מת עוד שבוע.

נו,

יכול בן-אדם כזה לצאת מזה? אפשר לשנות דבר כזה?

אפשר לשנות,

אבל יש מקרים שרבנים ניסו לפתור את הבעיה הזאת ולא יכלו. עובדה שבחלק מהמקרים לא יכלו. שמעתי, אבל אפשר לשנות. בחלק מהמקרים כן יכלו. אבל אפשר לשנות. אז אתה רואה? לא אצל כל אחד יכולים לשנות. אבל אפשר לשנות.

אפשר לשנות, אבל לא אצל כל אחד. בטח שאי-אפשר. מה, כולם יישארו לחיות כל הזמן?

רב כל הזמן יברך, אף אחד לא ימות. אז ייתן ברכה אחת לכולם שלא ימותו אף פעם, וגם לא יטרידו אותו.

כל פעם באים אליו עם ברכות, ייתן ברכה אחת לכולם.

תהיו לעולם, עזבו אותי.

שלום.

יש דבר כזה? אין דבר כזה. מה, הוא במקום אלוקים?

לא.

אבל אפשר לשנות.

אתה אמרת קודם שאי-אפשר.

אמרתי שאפשר, לא כל אחד יכול לשנות.

אה, עכשיו הגענו רק שלא כל אחד.

אז אני אומר,

אצל אברהם אבינו היה... אמרת, ואיפה יש היום כמו אברהם אבינו?

בסדר. ככה אמרת?

תמיד יש עשרה צדיקים בעולם ש... נו, אז אפשר.

אפשר או אי אפשר?

לא, אפשר לשנות, נכון?

ברוך השם.

אין ייאוש בעולם,

כל זמן שיש אבא שבשמיים, לא צריך לדאוג.

הוא הכול יכול,

וישועת השם כהרף עין,

ואפילו עם חרב חדה ומונחת על צווארו של אדם.

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

רק צריך לפנות לבעל הרחמים.

וכשבאים לפניו, צריך לבוא עם תשובה.

אם באים עם תשובה,

ממילא זה כבר לא אותו אדם שהיה עליו הקטרוג,

וממילא הקב' ברוך הוא מוחל וסולח.

כן, למי יש עוד שאלה?

ערב טוב, כבוד הרב.

ידוע לנו שיש דרך האמת.

זו השאלה שלי, למה זה לא גלוי? למה אנחנו צריכים לחפש את זה?

מה נסתר?

זה נסתר.

הקב' ברוך הוא, זה נסתר.

יש דברים כאלה הרבה, וזה אף על פי כן גלוי.

אתה רואה את השמש?

כן.

את השמש עצמה אתה רואה?

אפשר לראות, כן.

זה לא השמש.

זה מה שאתה רואה רק.

לא, אבל אני יודע שהיא קיימת.

אתה יודע, אתה רואה חשמל?

אפשר לראות חשמל?

כן.

אתה רואה רק את התוצאות.

חשמל אי-אפשר לראות.

את עצם החשמל

אי-אפשר לראות.

אתה רואה את החמצן?

לא, אבל אני יודע שזה קיים. למה אנחנו צריכים לחפש את דרך האמת, את הדרך שלנו? למה אתה לא מחפש חמצן לפני שאתה נושם?

כי אני יודע שזה קיים, זה מובן מאליו. אז עצם זה שזה קיים, זה מספיק לך. אתה לא מחפש שום דבר, נכון?

אבל הוא נסתר,

הוא נסתר, החמצן.

נכון שהחמצן נסתר?

כן. למה אתה לא מחפש אותו? כי אני יודע שהוא קיים, אני יודע שאני רושם חמצן.

הבנתי, בעצם זה שאתה קיים,

זה לא מוכיח ומעיד שיש בורא לעולם?

לא בהכרח, כי יש לי הורים שעשו אותי.

נכון, ואותם מי?

סבא וסבתא שלי, וכן הלאה.

עד, עד?

אין לי מוזיאה, זה הקטע שאני לא יודע, אין לי מושג.

בוא נלך אחורה עד איפה שאתה רוצה.

לך אחורה, כמה אתה רוצה ללכת? אני לא הייתי שם, אז אני לא יודע.

נו, ואתה גם לא ראית את הסבא של סבא של סבא של סבא שלך, זה לא אומר שאתה לא פה.

ומוכרח שהוא היה, אחרת לא היית כאן, נכון?

נכון.

אז בוא נלך אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים.

הראשון, הראשון, הראשון של הנבראים, נכון?

ואם הוא נברא, חייב להיות מישהו שברא אותו, נכון?

כן.

נכון.

אז אם יש מי שברא את הנברא הראשון, איך נקרא לו?

בורא.

בורא.

והוא ברא את הנברא הראשון, שברא אחריו את הנבראים הבאים, נכון?

ואם לבורא הזה היה בורא, מה הוא היה?

נברא. אפשר נבראים בלי בורא?

לא.

אז מוכרח להיות בורא?

כן. ומוכרח שיהיה בורא שאין לו בורא, נכון?

כי אחרת יהיו רק נבראים בלי בורא.

זה לא יכול להיות, נכון?

נכון?

נכון. אז יש בורא?

יש בורא. מאיפה יודעים שאתה פה?

מזה שאנחנו פה.

ואתם עדיי נאום השם.

מצאת אותו?

נחזור עוד פעם?

כן.

לא, לא ברור לי, לא יודע.

לא מבין עוד.

עוד פעם.

זאת אומרת, ברור שיש בורא, אבל עדיין זה... עדיין מה? זה נסתר, זה לא... נסתר, אז מה? נסתר.

נסתר.

אז מה יש אם נסתר?

חמצן נסתר או גלוי?

אפשר לראות חמצן?

אפשר לראות שכל?

לא.

אז אין לך שכל?

יש. איפה? תראה לי.

הוא קיים. אז למה הוא נסתר? הוא נמצא גלוי, גלוי. למה לא גלוי?

אבל אנחנו יודעים שזה ככה, זה עובד. גם זה, גם זה. יש הכול. גם זה, גם זה. אז למה, אם זה כל כך ברור וידוע, למה לא כולם הולכים בדרך הזאת? בגלל הלא תחמוד, לא תתעבה,

בגלל המידות הרעות,

שאנשים מתפתים אחרי יצרם.

מה, אנשים לא יודעים שהאמת זה יותר טוב משקר?

אז למה הם מסתעים יותר בשקר מאשר באמת?

למה הם מעגלים פינות?

כל מה שאתה אמרת בימי חייך זה רק אמת?

לא. למה?

אבל זה האמת, לא?

למה להגיד שקר?

למה להשתמש בשקר אם הוא לא אמת?

מה העולם יותר, אמיתי או שקרן?

מה בני אדם יותר, אמיתיים או שקרנים?

נו, תשאל.

למה?

למה?

למה הם הרוב שקרנים? למה?

למה, נו?

אני יודע למה.

אתה לא יודע למה?

יש להם מידות רעות.

והיצר הרע מפתה אותם לעשות מה שלא טוב ומה שלא נכון.

סליחה, כבוד הרב.

אמרת שחשמל הוא נסתר. תקרר, כן. אמרת שחשמל הוא נסתר. נכון. ואמרת שחמצן הוא נסתר. נכון.

אם חשמל נסתר ונוחץ על כפתור,

הוא נותן תוצאה מיידית טוב.

תוצאה.

תוצאה. אותו אתה לא רואה.

חמצן, אני נושא עם תוצאה שאני חי. אבל אתה לא רואה.

בסדר, אבל תוצאה שאני חי. הוא רצה לראות את הקדוש ברוך הוא. גלוי. בסדר, אבל נכון התוצאה שאתה חי ושאתה מדליק? גם אני חי. הנה, זו תוצאה של הקדוש ברוך הוא. בסדר. כשאתה לוחץ על כפתור, אתה רואה תוצאה של אור?

נכון. זה חשמל?

ולא כל אחד שמתפלל, הוא בהכרח רואה את התוצאות שהוא מבקש.

אה, אתה לא רואה. בסדר, תלוי כל אחד שמתפלל. יש אחד שעומד בתור

ולא מכניסים אותו, זה סימן שאין דוקטור.

עומד בתור, קופת חולים, אבל לא הכניסו אותו.

אחד עומד בתור ולא הביאו לו כסף. למה? אין לו בכלל חשבון.

הוא מחכה בתור, אז מה אם אתה מחכה בתור?

אם אתה קרוב לקדוש ברוך הוא, תתפלל אליו, יענה אליך, אבל אם אתה אף פעם לא מסתכל עליו, פתאום יש לך איזו בקשה, אז מה, הוא ייתן לך ישר? מה קרה?

יש לך חשבון אצלו.

הבנת עיונים?

אז אתה אומר שצריך לבקש הרבה, נכון?

לא.

צריך לשנות את המעשים שהם מעשים שהשם חפץ בהם,

וממילא אין לך קרבה אליו,

ומה שתבקש הוא ייתן לך קרוב השם לכל קוראיו,

וכל אשר יקרא הוא באמת, לא בחרטוט.

בסדר.

קלטת מספר 491 עומד בתור סוף חלק א'.