דיסק שמע מס' 489 - בעלי השכל הקטן - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

סוף דבר הכל נשמע

את האלוקים מירב את מצוותיו שמור כי זה כל האדם.

יופי!

גיליתי שיש תשובה, ברוך השם,

זה הדרך האמיתית, אני לא אחיה יותר בשקר, נפלא, יש יותר טוב מזה? שמחה גדולה.

אבל אמרתי משהו אני חייב לעשות.

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא לא רואים.

פתאום בעולם יש טרנזיסטור.

משהו מדהים.

יבוא אפיקורוס ויאמר, תשמע,

אפילו אם אתה אומר שיש אלוקים בשמיים,

אבל אתה אומר שהוא בשמיים,

בשמיים זה רחוק מאוד.

בלי מיקרופון, אם אני אדבר כאן, בשורות האחרונות לא ישמעו אותי.

אז איך הקדוש ברוך הוא מהשמיים שומע אותי פה,

שאני מדבר גם בלי מיקרופון?

אהה, המצאתם טרנזיסטור?

אפשר לסובב כפתור קטן, ואפשר לשמוע מפה את מונטה קרלו?

כן, אבל אתם למטה שם עם השכל הקטן?

המצאתם טרנזיסטור?

מי שנתן לכם שכל כזה קטן, אין לו שכל שיהיה לו טרנזיסטור?

שיכול להקנית?

כן, אבל אני אגיע למעלה, אני אגיד, זה לא אני, זה אחי, יש לנו קולות זהים.

אז הוא אומר, אבל אתם עם השכל הקטן.

אתם שכחתם שהקדוש ברוך הוא נתן לכם שכל כזה קטן בשביל להמציא וידאו,

הכל, שומעים, רואים, הכל.

יש וידאו.

יש לו בעיה איך לדעת, לראות?

אין, אין גאווה, אין גאווה. אתה לא אדם חשוב, אתה כלום, אתה גורנישט, מיט גורנישט. קלטת מספר 489. בעלי השכל הקטן, חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואת חלי בת פנינה ושמואל בן פורטונה,

ולהצלחת משפחת אשר,

ולעילוי נשמת ראובן אשר בן פרחה, מנוחתו עדן.

ובכן, יהודים יקרים, אנחנו בפרשת ויקהל, פקודם.

בפרשה כתוב,

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר עליהם,

אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם.

כתב הרמות,

בה נראה כי ידוע שהתיקון צריך להיות מעין הקלקול.

דהיינו, אם אדם

עשה עבירות וקלקל במעשיו,

צריך לעשות תיקון מעין הקלקול.

ומפני שהמשכן בא לכפר על עוון העגל,

כשחטאו בעגל זה היה על ידי הקהל,

ביקהל העם על אהרון,

לכן צריך להיות גם כאן ביקהל,

ביקהל משה את כל עדת בני ישראל.

זאת אומרת,

לבד מגודל העוון של

חטא העגל

ושהמשכן או הכפרה שהקדוש ברוך הוא מראה שמתכפר להם על עוון העגל,

צריך גם לעשות את זה בדיוק באותה צורה שזה היה בעגל.

שם זה היה בהקהל,

ברוב עם,

חטא ברבים,

אז התיקון בקידוש השם צריך להיות גם כן ברבים.

רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סיימון אמר,

אם עשית חבילות של עבירות,

עושה כנגדן חבילות של מצוות.

זאת אומרת, התיקון צריך להיות כנגד העבירות, מצוות.

אבל לא מספיק שעושים חבילות כנגד חבילות,

צריך לעשות גם את התיקון מעין הקלקול.

והוא מביא דוגמאות.

ביו לטוטפות בין עיניך,

זהו התיקון לעיניים רמות.

אדם שהולך בגאווה, מתגאה על הבריות,

צריך לשים את התפילין בין עיניו,

בתחילת קודקודו, בין עיניך.

וזה תיקון לעיניים רמות.

לשום שעקר, אדם שרגיל בשקרים,

בלשונו רמייה,

אדם כזה התיקון שלו,

ולימדתם אותם את בניכם.

ללמד את התורה את הבנים, שהתורה תורת אמת,

וכך אתה מתקן את לשון השקר שהיית רגיל בה.

ידיים שופכות דם נקי וקשרתם מלאות על ידיך.

אדם שהיה רגיל בשפיכות דמים צריך לקשור את ידיו.

וקשרתם מלאות על ידיך עם התפילין.

לב חורש מחשבות אוון,

אז התיקון שלו, והיו הדברים האלה על לבביך.

לב, שהיו בו מחשבות לא טובות,

אז צריך שדברי תורה,

ומחשבות טובות

ייכנסו בלבו על ידי התורה.

רגליים ממהרות לרעה,

או כמו שכתוב, אץ ברגליים חוטא,

אז צריך לרוץ אחרי מצוות המילה,

שהיא בין ברכיים.

אדם שמשלח מדנים,

מריבות, בין איש לרעהו,

צריך להיות התיקון שלו, בקש שלום ורודפהו.

צריך לרדוף אחרי שלום.

כמו שהוא רדף אחרי הסכסוכים שעשה והטיל,

בין בני האדם,

צריך לבקש שלום ולרדוף אחריו.

לא רק לבקש, אלא לרדוף כדי שיתקיים השלום.

זאת אומרת,

דרך התיקון של אדם צריכה להיות מעין הקלקול שהוא קלקל,

עם כל התנאים שמסביב לזה.

לכן, אור החיים הקדוש מביא על הפרשה,

גם כן, אם עשית חבילות, חבילות של חברות,

עבירות עשי חבילות של מצוות.

הוא מביא דוגמאות כאן ואומר,

עם ישראל ועוון העגל אמרו,

אלה אלוהיך ישראל,

ולכן היו צריכים לתקן, ואלה פקודי המשכן, משכן העדות,

והמשכן הוא העדות לזה שנתכפר להם.

בכך אנחנו רואים בדקדוק את כל פרטי עוון העגל, כשבאו כולם בתיקון

בעבודת המשכן כולה.

הם נתאוו תאווה,

אלוהים אשר ילכו לפניהם.

רצו שיעשו להם אלוהים, שילכו לפנינו.

בהם הכינו בסוף מקום לשם אלוקים אמת, להיות לפניהם.

זה היה התיקון שלהם בעצם, שהכינו את המשכן, מקום לשכינה.

הם בנו מזבח ויעלו עולות,

כמו שכתוב,

והשכימו ממחרת, ויעלו עולות ויגישו שלמים.

ועכשיו הם היו צריכים להכין מזבח לעלות עולות ושלמים לשם,

שזה היה התיקון.

הם נתנו את זהבם לעגל,

כמו שכתוב, ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם,

ועתיים נתנו את הזהב והכסף וכל כלי החמדה לה' יתברך במשכן.

הם פרקו את נזמיהם, כמו שכתוב, והתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם,

ועכשיו הם האנשים והנשים, לא רק נזם אחד,

אלא את כל עדים הם הביאו

וכל כלי חמדה שלהם למשכן.

בעגל הם עשו ממונים כדי שיעשו את העגל.

קומו ועשו לנו,

קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כך הם אמרו לאהרן הכהן.

ופה במשכן פקדו על בצלאל לעשות את המשכן.

הם אמרו, אלה אלוהיך ישראל, והם,

שאמרו אלה פקודי המשכן.

זאת אומרת, רואים שהתיקון הוא מעין הקלקול בדיוק.

אז אדם שהולך לעשות בעצם עבירה צריך לקחת בחשבון שזה לא נגמר בזה שהוא יעשה תשובה ויגיד,

סליחה, אני מודה, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ובזה ייגמר,

אלא יצטרך גם לדקדק בדרך התשובה שלו.

ובואו אנחנו נראה

כמה דברים.

אמר רבא,

גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא.

אדם, שגזל את הגר ורוצה להחזיר את הגזלה בלילה,

לא יצא ידי חובה.

למה?

כתוב, ביום צוותי.

אם החזיר אותו לחצאים,

זאת אומרת, הגזל רוצה להחזיר בתשלומים,

לא יצא.

למה?

דום ידי האשם, כמו שבקורבן האשם לא ניתן לחלוקה,

אף כאן לא ניתן לחלוקה.

ומה הטעם?

משום שאין פה תשובה והחזרה שלמה.

בשעה שהוא גזל את הגר,

הוא הטיל אימה על הנגזל, בייש אותו, השפיל אותו,

השתלט עליו והפגין את כוחו בפניו,

שיתק אותו ולא נתן לו לפצות את פיו.

ולכן, באותה צורה שהוא גזל ובאותם ההרגשים שהרגיש הנגזל,

באותם הרגעים שפחד

הנגזל

ובאותם תנאים שבוצעה הגזלה בשעת החזרה של הגזלה,

צריך שתשובתו תהיה דומה

בדיוק למצב שהוא גזל.

על הגזלן להרגיש את הטעם

ולחוש את אותה הרגשה כפי שהוא עולה לחברו,

עליו לבוא לביתו,

להקיש על הדלת בעדינות,

לבקש רשות כניסה כעני שעומד בפתח,

להיכנס בפסיעות מדודות וקצובות,

להיות חפוי ראש ומבויש,

מוכן ונכון לקבל תוכחה,

להטות אוזן לכל הביטויים הלא-נעימים שיטיחו בו הנגזל ובני משפחתו,

גם השכנים ישמעו,

גם כל אנשי העיר יראו את בושתו,

וכשירעדו רגליו וילך בפיק ברכיים,

בדיוק כשם שהדבר אירע לנגזל בשעה שגזל אותו,

אז יכופר לו,

ורק אם זה יהיה באותה מידה שהוא חולל לנגזל.

לכן הוא צריך להחזיר את הגזירה ביום ולא בלילה,

כלימה תחת כלימה וחרפה תחת חרפה,

דפיקות לב, בדיוק כמו דפיקות הלב

שגרם לנגזל,

וכל מה שחש והרגיש באותה עת שנעשק

עליו לספוג ולקבל בשעה שהוא בא להחזיר.

זאת אומרת,

אדם שהולך לעשות עבירה צריך להביא בחשבון

שנכון שהקדוש-ברוך-הוא נותן דרך לתשובה,

והקדוש-ברוך-הוא מוחל וסולח לכל מי שעושה עבירות,

בתנאי שהוא חוזר בתשובה אמיתית,

אז צריך לדעת שבשביל שהתשובה תהיה אמיתית,

צריך להיות שהתיקון יהיה מעין הקלקול.

מי שקרא את ספר איוב פעם

יודע כמה צרות

באו על איוב

וכמה סבל.

איוב איבד עשרה ילדים ביום אחד.

הוא הפסיד את כל ממונו.

מעשירות גדולה הוא נהיה עני מרוד,

וכל גופו הוכה בשכין,

שכין רע,

שהיה מתגרד בחרס

כדי להעביר את הכאבים.

איוב לא הבין על מה זה בא לו.

שאל שאלות קשות.

חבריו ניסו לתרץ לו,

אבל זה לא הסביע את נפשו.

הוא לא הבין.

עד שבא אליהו בן ברכאל והסביר לו,

ובסופו של דבר הוא הבין,

אף השם דיבר עמו,

ורק אז הוא נתרצה.

מה היה הסיפור של איוב? איוב היה צדיק גמור.

אין כמוהו בכל הארץ, העיד עליו הקדוש ברוך הוא,

איש תם וישר,

וישר מרע.

בגדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם אבינו,

שבאברהם נאמר, אחרי עשרה ניסיונות,

עתה ידעתי כי יראה אלוקים עתה,

ואילו אצל איוב כתוב שהוא יראה אלוקים בשר מרע, תמיד.

למרות כל זאת, הוא סבל סבל רב מאוד.

היום, בימינו,

הרבה אנשים שואלים שאלות על דברים קטנים.

אחד נפגע,

השני נעלב, השלישי קיבל מכה,

אחד הפסד ממון,

עוד אחת מחלה,

עוד אחת כך,

וכל אחד עם קושיות מקושיות,

כאילו הוא צדיק יסוד עולם וכאילו לא מגיע לו, והוא לא מבין מה נטפלים אליו בכלל מן השמים.

מה לא טוב?

הרי אם היו רוב העם בני ישראל דומים לו, אז היה בה משיח מזמן.

אביאש לא דומים לו.

מכל מקום,

הרבה שאלות והרבה קושיות יש לבני-אדם, ואינם מבינים בעצם מה החסד הגדול שהקדוש-ברוך-הוא עושה עימנו,

שבכלל נותן דרך לתשובה.

כיוון שאם אדם עושה עבירות,

הוא אפילו לא יודע את המשמעות של מה שהוא עושה.

גם עבירה שנעשית בשגגה,

שזה קל יחסית למזיד בהרבה,

אבל בשגגה אפשר לעשות אסונות איומים ונוראים.

אדם, לדוגמה, מניח עציץ על הגג,

במקום שרוח לא מצויה יכולה להעיף אותו,

אז זה קרוב למזיד. אדם ששם במקום כזה,

נכון שברוח מצויה זה לא נופל,

אבל אם תבוא רוח קצת יותר חזקה זה יכול ליפול. ואם זה נופל על תינוק שנמצא בעריסה

ואין יותר תינוק,

אז מה הוא יגיד להורים? סליחה, נפל.

בזה הוא יוכל למחוק

את האסון הנורא שהוא עשה?

סליחה, לא שמתי לב.

שכחתי להוריד את זה, לקבל סליחה כזאת.

אפשר להבין את זה?

אפשר להחזיר את התינוק?

אבל אנחנו רגילים לפתור את כל העבירות שלנו במה עשיתי, אני לא מבין מה הבעיה,

איזה בעיה,

מה עשיתי.

יש דברים הרבה יותר גרועים ממה שאני עושה,

וכן, על זה הדרך.

אבל הקדוש-ברוך-הוא, למרות הכול,

כן, רחום וחנון ונותן דרך לתשובה.

אבל אם בן-אדם היה יודע באמת

שאם אדם לא מנצל את התשובה שלו בעולם הזה,

לא מנצל את התשובה שלו בעולם הזה

ויצטרך להגיע לעולם האמת,

כשהוא לא נקי, חלילה,

הוא היה מוכן לקבל את כל איסורי איוב,

את כל איסורי איוב, פעמיים רק להיות בטוח,

בטוח שהוא יתנקה.

פעמיים?

איפה היה קופץ על זה בידיים מושטות?

כי הרמב״ן אומר שאם אדם יראה

מה העונש על לאו אחד דאורייתא שאדם עובר בעולם הזה,

הוא היה מוכן לקבל את כל איסורי איוב על לאו אחד.

מה זה לאו, לדוגמה?

אדם שמגלח את זקנו בתער,

זה לא לאו אחד, זה חמישה לאווים.

כל יום שהוא מגלח.

שום דבר? כלום.

כמו לאכול חמש פעמים חזיר ביום.

זהו, לאו אחד מן התורה.

ולא תשחית פאת זקניך.

אבל מה הוא יודע? כלום. מה זה? מה עשיתי? שום דבר.

אבל מה לעשות שאנשים לא לומדים, לא מסתכלים ולא מתבוננים?

והקדוש ברוך הוא שרוצה לתת לאדם עולם הזה ועולם הבא לאין-סוף ואין-קץ.

אנשים רק מנצלים את מה שהם מקבלים מה' יתברך,

ועם הכוחות שנותן להם משתמשים נגדו,

עושים נגדו.

תארו לכם מה זה.

אם יש לנו סבתא טובה,

מאוד טובה,

לא במצב כלכלי

הכי מרהיב,

אבל יש לה מספיק כסף,

כל פעם שאנחנו באים לביקור

היא נותנת 1,000 דולר,

ואם באים עוד פעם, היא נותנת 2,000 דולר,

וכשבאים בחגים היא נותנת 5,000 דולר,

ואם שכחת משהו ואתה חוזר עוד פעם ואומר, סליחה, שכחתי פה משהו, היא נותנת לך 500 דולר על הדרך, שלא תצב לי כלום.

סבתא טובה או לא טובה?

הייתם רוצים סבתא כזאת?

הייתם רוצים שהיא תחיה עד 240, לא?

תארו לכם שיש נכד אחת שאוהב אותו יותר מכולם ולא היא נותנת פי שתיים.

כשמקבלים מהנכדים האחרים 1,000 הוא מקבל 2,000, כשמקבלים 5,000 הוא מקבל 10,000 דולר.

הוא צריך להכיר לטובה יותר מאחרים, לא?

טובה יותר מאחרים, נכון?

אבל תשמעו, מה אתם אומרים על הנכד הנחמד הזה,

שבשעה שהיא נותנת לו את ה-10,000 דולר,

והיא רק מסתובבת,

אז הוא גונב לה מהארנק 10 שקלים?

מה אתם אומרים על נכד כזה?

מקבל אלפי דולרים, אבל כשהיא לא מסתכלת ויש לו הזדמנות,

הוא גונב 10 שקלים.

מה אתם אומרים עליו? צדיק, אה?

יצאת צדיק.

משהו.

ממש מביש, נכון?

אז בואו תשמעו רגע.

הקדוש ברוך הוא השתבח והתעלה שמו, נותן לנו כל כך הרבה, כל כך הרבה, כל כך הרבה, כל כך הרבה,

שאין לנו אפילו מושג כמה הוא נותן.

ואנחנו מדי פעם גונבים, גונבים,

איזו עבירה קטנה ככה,

בלי שישים לב, אנחנו חושבים.

גונבים איזו עבירה קטנה.

בואו אני אסביר לכם.

אמרתי את זה אולי פעם כאן, אני אחזור על זה עוד פעם,

אבל כדאי לשמוע את זה אלף פעם, עד שזה ישתרש ונבין.

הרבה מתלוננים על מצבם הדחוק,

הרבה היו רוצים שמצבם ישפר.

אבל תחשבו רגע,

גם אם אתה מכניס את הידיים לכיס, ובאמת אין לך בכיס שום דבר, אפילו פרוטה לפורטה,

וגם אם לא יאמינו לך ואתה תנער את הבגדים ולא ימצאו כלום,

אתה מיליארדר בקנה-מידה שאי-אפשר להאמין אפילו.

לא מיליונר, מיליארדר.

כל אחד מפה הכי תפרן.

מיליארדר.

באו אלי אבא ובן,

בן 17,

הולכים לניתוח בגרמניה,

מבקשים ברכה,

שהניתוח יצליח.

מה הניתוח? אני שואל.

הילד מוציא את היד שלו מהכיס,

ואני רואה ילד שיש לו שתי אצבעות בלבד,

הזרת בגודל.

שלושת אלה,

הוא נולד בלעדיהן.

וגם ביד השנייה אותו דבר.

ככה הוא נולד, עם שתי אצבעות בכל יד.

בן 17 זה קצת בעיה, כי צריך ללחוץ ידיים, כול אחד אומר לך, שלום, מה שלומך?

מושיטים יד, ואתה מושיט שתי אצבעות.

איך תופסים דבר כזה?

אז יש לו בושה גדולה מאוד,

והם החליטו לנסוע לגרמניה לעשות השתלת אצבעות.

שם הם מומחים לא מכבר.

ואני שאלתי כמה עולה הניתוח.

אז הם אמרו לי, חצי מיליון דולר.

להשתיל שלוש אצבעות,

חצי מיליון דולר.

אתם רואים כמה כסף אתם מחזיקים ביד.

אפילו שאין גרוש בפנים.

גרוש.

והוא יחזור מהניתוח. אתם חושבים שהוא יוכל לעשות ככה באצבעות כמונו?

אני לא יודע אם הוא יוכל לעשות כמונו. לא.

חצי מיליון דולר. אם זה שלוש אצבעות, כמה שוות חמש?

כמה שווה עין?

כמה שווה אוזן?

שומעת?

שתי אוזניים?

כמה שוות הכליות?

השתלת כבד, חצי מיליון דולר.

זה לא אומר שזה יצליח.

השתלת לב?

אפשר לחיות בלי לב.

כמה שווה לב?

כמה שווה רגל?

יש ריר בתוך האוזן התיכונה שלנו, שהוא מייצב אותנו.

חוש שיווי משקל.

ריר.

נוזל קטן שם, קצת, קצת, קצת.

אם חסר לנו טיפה, אנחנו נופלים כמו שק בטטות.

כמה שווה הריר הזה?

אם בלוטת התריס שלנו מפרישה קצת יותר נוזל, קצת יותר,

בן-אדם יהיה מונגלואיד.

אם חסר קצת,

בן-אדם ייגמד.

נו,

כמה אנחנו מסתובבים? לא עם מיליארדים דולרים?

זה עוד בלי הבגדים.

ובוכים, ובוכים, ובוכים. לא טוב לי, לא טוב לי, לא מסודר, לא הולך לי שום דבר.

מה לא הולך לך?

הרגליים הולכות.

אתה יכול ללכת ממקום למקום, יש אחרים שלא יכולים לצאת.

יש כאלה חולים שלא יכולים לזוז, יש כאלה שלא יכולים

לצאת מבית-הכלא, אין להם חירות.

יש עוד הרבה דברים.

נו,

אנחנו מודים להשם, משתדלים לעשות את מה שהוא רוצה בכלים שהוא נתן לנו. למה הוא נתן לנו כלים?

לעשות מצוות שנזכה לחיי העולם הבא. הוא אומר לנו, תשמעו, העולם הזה קצר.

אני הבאתי אתכם למבחן קצר, לא ארוך.

למה?

בשביל שבטוח תצליחו לעבור את המבחן ותגיעו לחיי העולם הבא.

מה זה אומר?

זה אומר שאתם 70 שנה,

כשמתוכם עד גיל 13 אתם פטורים מן המצוות

ואחר כך, בנותר,

שליש מהזמן אתם צריכים לישון,

בעוד שליש אתם עובדים,

בעוד חלק מן השליש אתם אוכלים ושותים.

כמה נשאר לכם לעשות מצוות וללמוד? כמה? מעט.

ובזה אתם יכולים לקנות עולם הבא.

עולם הבא זה נצח,

נצח בגן עדן.

נו,

ומה אנשים עושים? גונבים עשרה שקלים.

הקדוש ברוך הוא נותן אלפים, אלפים, אלפים, מיליונים, מיליונים, מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים

לאנשים גונבים עבירות. מה זה עבירה? הנאה של רגע.

עוד רגע, חמש שעה רגעים.

שעה של הנאה מהעבירה.

אבל כמה תשלם עליה אחר כך?

כמה תשלם על העבירה?

ואיך תצטרך לתקן אותה? הרי התיקון הוא מעין הקלקול.

זה משתלם בכלל?

תארו לכם שהיה בא מישהו ומציע לכם עבודה.

מה העבודה?

הוא אומר, תשמע, אם אתה תבוא אליי ואתה תעשה הפצ'י,

אני נותן לך על כל הפצ'י מיליון דולר.

עבודה משתלמת.

אם תעבוד כל החיים, לא תראה מיליון דולר.

לא יהיה לך, זה ברור.

לא תראה.

ופה אתה עושה הפצ'י, מקבל מיליון. עושה שניים הפצ'י, 2 מיליון.

עשרה הפצ'י,

10 מיליון ביום.

מה עושה בן-אדם שמקבל עבודה כזאת? מה עושה?

קונה טבק,

מפזר אותו, שם ונטילטור, מעיף לפנים שלו,

וכל הזמן, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, מיליונים, מיליונים, עושה.

הפצ'י.

בלי הפסקה.

משתלם או לא משתלם?

כל העולם הזה, 70 שנה, גם אם היינו צריכים, תקשיבו טוב, אם היינו צריכים,

ללמוד תורה.

מה פירוש ללמוד תורה?

לא לזוז מהספר.

לא לזוז. שמים לנו ספר, גמרא גדול,

ורק מעבירים לנו דף כל פעם, קושרים אותנו, קושרים אותנו לכיסא,

אי-אפשר לזוז, נותנים לנו לאכול לשתות עם אינפוזיות,

ונותנים לנו ככה רק ללמוד כל הזמן,

וכשאנחנו עייפים אנחנו יכולים להוריד את הראש קצת,

כשאנחנו מתעוררים, מצחצחים לנו שיניים ואומרים, תמשיך ללמוד.

70 שנה היו שמים אותנו במצב כזה.

היה כדאי בשביל לקבל נצח בגן עדן לנצח?

כדאי או לא כדאי?

כדאי או לא כדאי?

אז רגע, רגע, אני רוצה להבין.

70 שנה, 70 שנה,

בתנאים כאלה כדאי.

אתם יודעים מה זה אומר?

70 שנה לעומת נצח,

זה אפילו לא ההא של ההפצ'י.

לפני שאתה עושה הפצ'ה, אתה עושה האה, האה, האה, האה, האה הראשון, האה הראשון ארוך

לעומת ה-70 שנה שלך מול נצח.

ואתה הולך לקבל גן עדן לנצח,

ומה אתה עושה? גונב עשרה שקלים, הקדוש ברוך הוא עושה איזה עבירה ככה בסתר,

ככה זה, חושב שהרווחת, אה?

הרווחת.

אתה יודע בשביל העשרה שקלים כמה הפסדת?

הסבתא לא גילתה לך, היא ראתה אותך שאתה גונב.

פתאום אתה מגיע, היא לא נותנת לך יותר כסף.

אה, סבתא, מה קרה? פעם היית נותנת לי כפול, למה עכשיו אני לא מקבל?

היא גם לא תגיד לך.

היא לא תגיד לך.

פתאום בן-אדם היה קרוב לשם, הכול היה הולך בסדר, פתאום ננעלים הדלתות.

לא מצליח,

בלגן,

מסתבך,

מריבות.

מה קורה איתי?

אף אחד לא עונה לו.

טמא, הולך ממקום למקום, שואל,

שום דבר.

פתאום, מחלות, ייסורים.

הולך לרופאים, פסיכולוגים, רץ ממקום למקום,

אף אחד לא אומר לו.

אתה זוכר את העשרה שקלים שגנבת מהקדוש ברוך הוא ככה בשקט?

חשבת שלא רואים?

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא לא רואים.

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא לא רואים.

פעם סיפר הרב אורי אחי,

כדי להמחיש

מה הולך להיות בעולם האמת עם בן-אדם.

אתם יודעים, אחד מהדברים שאמרו גדולי ישראל,

אחד מהם זה חזון איש זכר צדיק וברכה,

שכל הטכנולוגיות שמתפתחות בעולם

זה רק בשביל העם היהודי, בשביל עולם התורה.

לדוגמה, טרנזיסטור.

פתאום בעולם יש טרנזיסטור.

קודם לא היה טרנזיסטור, הסתדרו בלי טרנזיסטור.

אלפי שנים בלי טרנזיסטור. לפי המדע, מיליונים הסתדרו בלי טרנזיסטור. מה קרה עכשיו שצריך טרנזיסטור?

אלא, בדורות האלה, כיוון שאנחנו קרובים מאוד לגאולה, לסוף,

וצריכים כמה שיותר אנשים להכיר את האמת לפני הגאולה, כי ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד,

אז צריך לתת לאנשים, אפילו האפיקורסים הגדולים,

איזה מושגים,

בשביל שיבינו שיש מי שרואה ובוחן

כל צעד ושעל שלהם.

יבוא האפיקורס ויאמר, תשמע,

אפילו אם אתה אומר שיש אלוקים בשמים,

אבל אתה אומר שהוא בשמים.

בשמים זה רחוק מאוד.

בלי מיקרופון, אם אני אדבר כאן, בשורות האחרונות לא ישמעו אותי.

מחוץ לאולם ודאי שלא.

אז איך הקדוש ברוך הוא מהשמים שומע אותי פה כשאני מדבר גם בלי מיקרופון?

ועוד אנחנו עומדים לפניו בתפילת לחש, לא צועקים,

רק משמיע לאוזנו.

איך זה?

איך זה יכול להיות?

אהההה, המצאתם טרנזיסטור?

אפשר לסובב כפתור קטן ואפשר לשמוע מפה את מונטה-קרלו?

אפשר לשמוע אמריקה?

אפריקה?

שידורים מסין?

איך זה?

אה, יש גלי קול.

אואה, והם נקלטים.

מדהים.

אז אתם, שיש לכם שכל קטן,

שהקדוש ברוך הוא נתן לכם, המצאתם טרנזיסטור?

הוא, שנתן לכם את השכל, אין לו שכל בשביל לעשות טרנזיסטור?

אז אחד יגיד, כן, נגיד שהוא שומע,

נגיד שהוא שומע,

אבל מה, אתה רוצה להגיד לי שכל מה שאני אומר הוא זוכר?

אני לא זוכר מה אמרתי אתמול.

אז מה, הוא זוכר לא רק אותי,

שישה מיליארד אנשים בעולם, הוא זוכר כל אחד מה אמר כל רגע, כל החיים?

כן, אבל אתם למטה שם עם השכל הקטן,

המצאתם טפ שקולט?

מי שנתן לכם שכל כזה קטן, אין לו שכל שיהיה לו טפ שיכול להגניב?

אז יאמר האפיקורוס, כן,

אבל אני אגיע למעלה, אני אגיד, זה לא אני, זה אחי, יש לנו קולות זהים.

זה לא אני, זה אחי.

אז הוא אומר, אבל אתם עם השכל הקטן,

אתם שכחתם שהקדוש ברוך הוא נתן לכם שכל כזה קטן בשביל להמציא וידאו.

אז בוידאו רואים גם מי מדבר.

הנה, אתם רואים, יש פה וידאו, הוא מצלם אתכם, ורואים מי יושב, מי אומר, מה אומר, מה הכול.

שומעים, רואים, הכול, יש וידאו.

יש לו בעיה

איך לדעת, לראות,

אבל יאמר האומר, תשמע,

ריבונו של עולם,

רגע, רגע, רגע, רגע, מה שאתה רואה ומה שאתה שומע זה לא אומר שזה מה שחשבתי.

אני לא חשבתי מה שאתה חושב שאני חשבתי.

למשל, למה הדבר דומה?

אחד

שהיה שודד ארנקים ותיקים מנשים זקנות.

הוא פשוט היה עושה מצווה, מעביר אותם את הכביש וגם מעביר להם את התיק.

חכה להם, רואה איזה זקנה מגיעה עם תיק על היד,

אומר לה, בואי, סבתא, בואי, אני אעביר אותך,

תופס את היד איפה שהתיק, והופ, ויברח ויימלט.

בקיצור, שמעו שתמיד הוא נמצא באותה קרן זווית,

המתינו לו, שמו מצלמות, הכול,

ומגיע הרגע, שולחים לו זקנה מיוחדת

עם תיק

בעל משקל

מלא אבנים,

והוא ניגש אליה, כמובן, בחיוך רחב,

סבתא, אתה רוצה שאני אעזור? היא אומרת לו, כן.

וכשהוא בא לחטוף את התיק,

קופצים עליו, תופסים אותו על חם, מה שנקרא,

הכול מתועד במצלמות לבית-המשפט.

מגיע לבית-המשפט, השופט אומר לו, אתה מודה?

הוא אומר לו, לא.

אני מכחיש הכול.

אבל אתה מצולם? רואים אותך במצלמות, איך אתה חוטף את התיק. הוא אומר, תראה לי.

רואים את הסרט

ורואים שהוא תופס את היד עם התיק

והוא בא למשוק ותפסו אותו.

הוא אומר, רגע, מה קרה?

אסור להעביר זקנה את הכביש?

איפה אתה רואה שאני לקחתי את התיק?

לא רואים שאני לקחתי את התיק.

אני התכוונתי לקחת את הזקנה הזאת ולהעביר את הכביש.

היא עמדה למעוד

ואני פשוט משכתי בשביל שהיא לא תיפול.

מה יקרה במקרה הזה?

לשופט אין ראיה שהוא אכן משך את התיק וברח.

לא רואים.

אבל בשמיים, שם זה עובד אחרת.

הקדוש ברוך הוא

חופש כל חדרי בטן,

רועך להיות ולב.

אין דבר נסתר מנגד עיניך.

שם מראים לך את הסרט,

ובתרגום, במקום שיהיה תרגום,

רואים מה חשבת.

כל מה שחשבת זה בתרגום.

וואי וואי וואי, איזה פדיחס.

וואי וואי וואי וואי וואי. רק ברמלה ולוד

יש את הדברים האלו שרוצים לענגים לזקנות.

נכון.

רק ברמלה ולוד גונבים לזקנות תיקים.

אפשר לעבור לרמת אבים.

מכל מקום,

כשאדם מגיע לעולם האמת,

סוף דבר הקול נשמע

את האלוקים מירה ואת מצוותיו שמור, כי זה קול האדם.

כי על כל מעשה יביא אלוקים במשפט,

על קול נעלם,

בין טוב ובין רע.

הכול מראים לאדם מתחילה ועד סוף.

והם משמיעים לו אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו בחדרי חדרים בפול ווליום.

הוא דיבר בשקט ושמה, וואי וואי וואי וואי. קוודרו, קוודרו, שומעים.

ואנשים הולכים פה,

וחושבים שהעולם הפקר,

ומסתובבים, מחיים את חייהם, ולא לוקחים חשבון.

באה הפרשה ואומרת לנו שגם עוון העגל אפשר לתקן.

גם עוון העגל אפשר לתקן.

ואפשר לעשות תיקון כזה שבמקום חילול השם הגדול של עוון העגל אפשר לעשות קידוש השם ולבנות משכן,

ושהשכינה תשרה בעם ישראל,

וכל העולם יכירו את מעלת ישראל, אף על-פי שחטאו.

אף על-פי שחטאו.

ונתפרסם הדבר הזה בכל העולם כולו,

אבל אחרי זה הקדוש-ברוך-הוא מראה שהוא סלח

על עוון העגל

והשרה את שכינתו בעם ישראל.

אם יש לנו אבא כזה טוב,

שמוכן גם אחרי הדברים הקשים והנוראים ביותר למחול לנו,

איך אנחנו לא מנצלים את הדבר הזה?

ואני רוצה באופן חריג ויוצא דופן הפעם לנצל את הבמה הזאת

ולהקריא לכם כמה קטעים מתוך ספר,

שלפני

בערך 15 שנים.

הומלץ לי על-ידי אחד מגדולי הרבנים בבני-ברק

לקרוא את הספר הזה, וכעדותו ספר זה אמת לאמיתה.

הספר מיוחס לבעל מגלע עמוקות,

אב בית-דין דה קראקוב בפולניה,

שהיה צדיק גדול מאוד,

חסיד ופרוש וגאון עולם,

בקיא בפשט ובקבלה.

שתבינו,

היהודי הקדוש הזה כתב

על פרשת ואתחנן

אל השם

בעת ההיא לאמור,

פסוק

בין שש מילים,

ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמור,

252 פירושים,

כשכל פירוש, אם פותחים אותו, הוא ספר בפני עצמו.

באחד הפירושים

הוא אומר שם

שבספרי הזעיר,

על א' זעירה

בפרשת ויקרא, כשמתחיל ספר ויקרא,

ביקרא השם אל משה,

כתוב ויקרא עם א' קטנה.

הוא כתב על הא' הקטנה, למה נכתבה א' קטנה בתורה,

1,000 פירושים

כנגד הא', 1,000 פירושים.

זה בספרי הזעיר.

זה היה איש.

והמעשה שאני אומר לכם כרגע בקצרה, קטעים אני גם אקרא,

אחרי שאני קראתי את הספר הזה 15 שנה, אחרי שחזרתי בתשובה,

חזרתי עוד פעם בתשובה.

אני אדם שלא בוכה בדרך כלל,

ובספר הזה בכיתי פעמיים.

הסיפור הוא על שני יתומים,

אחד

שהתייתם מאביו ואמו

בגיל שלוש לערך,

והדוד שלו לקח אותו אליו

וגידל אותו אצלו,

ועוד יתום אחד שאסף אותו אדם,

שהיה בעל אטליז קצב

בעיר קרקוב,

ואת הילדים האלה הוא שעבד בצורה מחפירה ביותר,

למרות קטנות קומתם בגופם החלוש, הוא הטיל עליהם עבודות קשות ביותר,

ניצל אותם מאוד מאוד,

אכילם

פת לחם חרבה ומים לחץ.

כל היום שטיפה וניקיון ועבודות קשות,

ובלילה משלוחים לבתי האנשים והגבירים

לחלק את הבשר מהאטליז, כשהם נושאים מסעות

ששוקלים יותר מגופם.

וכך היה מנצל אותם

הם התבגרו וגדלו

והיו לנערים,

ויום אחד הם הולכים בדרך,

ואחד מהם מוצא מטבע חשובה מאוד.

ברגע הראשון הוא רק חושב איך הוא הולך לקנות

איזו פיתה עם משהו לאכול,

לאכול, אבל פעם, פיתה שלמה,

אבל לפתע מבליח במוחו רעיון

שכדאי להתגבר לרגע

על תאוות האכילה

ועל השקטת הרעב,

והוא אומר לעצמו,

כיוון

שאנחנו מחלקים את הבשר הכשר למהדרין

לבתי היהודים הגבירים,

אני אלך ואקנה בשר

מאצל הגויים,

שערכו חמישית ממחיר הבשר של היהודים,

ובעודף

אני אלך לקנות לי לאכול.

הילדים האלה היו בורים מעמי ארצות. הם לא ידעו בין ימינם לשמאלם, לא לימדו אותם לא דת ולא יהדות ולא שום דבר.

הם לא הבינו שהם עושים שום פסול בעניין.

הם ראו מול העיניים רק את ההישרדות איך לאכול ולחיות

ואיך למלא את בטנם, מה שהיא לא הכירה כבר שנים רבות.

וכן, עשו.

והאחד לא גילה לחברו

את המעשה שהוא עשה.

הוא שאל אותו, מאיפה אנחנו אוכלים כרגע?

אז הוא אמר לו, מצאתי מציאה.

למחרת הוא עשה עוד פעם אותו דבר.

וכן, על זה הדרך, עד שבסוף גילה לחברו,

בחברו השתתף אתו, וככה הם המשיכו

ועשו את המעשים האלה,

עד שהגיעו למצב

שאחד מהם היה פיקח ונבון, אמר לחברו,

תשמע,

אתה תעשה בלאגן בעבודה,

יפטר אותך הדוד שלי,

אתה תלך לעבוד במקום אחר,

בקצה העיר,

וככה אנחנו נגדיל

את הרווחים שלנו.

והוא, יש לו חוג לקוחות משלו,

אנחנו, יש לנו את חוג הלקוחות שלנו, וככה נשתלט על כל העיר ונמכור,

ונמכור יותר בזול, ולאט-לאט ככה אנחנו נעשה, עד שנפתח את ליז לבד.

ויהיה יום שבו יום אחד הם עשו בלאגן, בכוונה.

הם פרסמו שמצאו 100 רובל כסף,

מציאה גדולה, והם הולכים לפתוח את ליז.

פתחו את ליז,

והלקוחות עברו אליהם, כיוון שהם מכרו בזול ושברו את השוק.

למי שלא מבין מה זה אומר,

זה אומר שהם הטריפו עיר שלמה,

הכילו אותם נבלות וטרפות, חלב ודם.

עיר שלמה, חסידים, צדיקים, קדושים, יהודים תמימים, כולם, כל העיר, כל העיר, כל העיר,

מלאה גאולים, גאולים וטרפות.

עושים חתונה,

עם טרפות,

שבע ברכות, עם טרפות, שמחת תורה, עם טרפות.

הכול עם טרפות.

אתם יודעים מה זה החטאת הרבים כזאת?

לעין שעור.

יום אחד,

כמובן שבמשך הזמן הם התחתנו, הולידו ילדים, היו עשירים, עמידים, גבירים, כולם הכירו אותם לשם דבר, וטילה, וכולם כיבדו אותם. אף אחד לא חלם בעולם

שהם עושים מעשים כאלה.

ביום הם נראו אנשים מיוחדים במעמדם.

בלילה היו הולכים למחסן שהם שכרו, ושם עושים את כל הדברים האלה,

וכך זה היה חוזר.

הם מצאו חתנים נפלאים מבני הקהילה, אברכים,

בני תורה, חיתנו בלי שום בעיה. היה להם כסף לקנות להם דירות,

לסדר אותם על שולחנם. הכול היה 100%. יום אחד

אחד מהם נכנס

ושומע את החתן שלו לומד

בספרים הקדושים בניגון.

הוא שומע אותו משנן את הקטע הבא,

האוכל, חלב ובשר טרפה חייב כרת.

על עבירה זו אפשר לכפר על ידי תשובה,

אך אם לא עשה תשובה,

הרי הוא נחרט מהעולם

ואינו מגיע למחצית שנותיו,

אבל גם מיתה אינה מעבירה את העוון כליל,

והוא חייב לרדת לגיהינום

ולהסרב במדורים השונים כדי להיטהר מהחטא ולזכות לכפרה מלאה.

במה דברים אמורים?

המשיך החתן.

אם אכל את המאכלות האסורות, בשוגג,

בלי כוונה,

אבל אם חטא במזיד,

והחטיא את האחרים והאכיל טרפות בזדון,

הרי גם התשובה אינה מועילה.

אין לו חלק לעולם הבא ואינו קם בתחיית המתים.

הוא נידון לקלע בכף הקלע לנצח נצחים.

גיהינום קלה והם אינם קלים".

ככה מנגן החתן,

ואחד מהשותפים שומע את זה.

הוא מזדעזע, מתחיל לרעוד, רועד, רועד, רועד, רועד, מחליף צבעים,

פחד וחלחלה, אוחזים אותו, והוא מייד נחלה.

מייד נחלה.

כולם רצים לראות מה קרה, לא מבינים מה קרה, הוא לא מספר שום דבר.

בא השותף שלו, שואלים אותו מה קרה, מה קרה, מה קרה, הוא לא יכול לדבר,

כמו אילם נהיה.

לאחר מכן

הוא מוציא אותו לגן, אומר, בוא נלך רחוק-רחוק, אני אספר לך מה קרה.

והוא אומר לו כך,

הגע בעצמך.

זה הרבה שנים אנו מציפים את העיר בבשר טרפה,

וכמה מאות ואלפים יהודים תמימים נכשלו על-ידינו בעבירות חמורות ביותר.

ראה מה גדול כוחו של השטן.

עיר כמו קרקוב,

המלאה סופרים וחכמים,

צדיקים וחסידים,

רבנים ואנשי מעשה,

ואף אחד אינו מעלה נגדנו אפילו חשד קל שבקלים.

כולם מבשלים ואוכלים את בשר הפיגול שאנחנו שוחטים לילה-לילה.

בני המשפחות החשובות ביותר קונים אצלנו בשר

ללא כל פקפוק.

בחתונות המפוארות ביותר, בסכונות בר-מצווה,

בסיומי השס, בקידושים של שמחת תורה,

שבהם משתתפים יהודים עם שטריימלח וקפוטות של משי וקטיפה,

מעלים על השולחנות נדחי בשר פיגול שלנו,

נבלה וטרפה, חלב ודם.

מה יתרון לנו מכל העושר?

האם אנו אוכלים בשתי כפיות בבת-אחת?

האם הבטן אינה שבעה מלחם ובצלים באותה מידה שהיא שבעה מעוגות ומאומצות בשר?

שנות חיינו המעטות חולפות כצל עובי רוחנן כלה,

ואז נצטרך להתייצב בפני בית-דין של מעלה למסור דין-וחשבון על מעשינו.

ושם לא יועילו לנו שום תירוצים ושום תחבולות.

מלאכי החבלה לאין-ספור כבר מצפים לנו כדי לענות אותנו בגיהינום,

בעינויים קשים ונוראים שאין לטהרם.

כל הסבל והמצוקה של שנות ילדותנו אצל הדוד,

יתומים, רעבים וחפים,

יראו כגן-עדן,

לעומת רגע אחד במדורי התופת אשר בשאול תחתיות.

השותף שומע את הדברים האלה מתמלא חלחלה, אף הוא,

הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם,

ואז הם מחליטים החלטה להגיע אל הרב של העיר ולשטוח בפניו את האמת המרה של מה שהם עשו, שהם החטיאו עיר שלמה מאלף ועד תו.

הם מגיעים לרב בעל המגלה העמוקות.

באותה תקופה,

באותן השנים האחרונות,

בעל המגלה העמוקות גזר הרבה טעניות,

הרבה תיקונים,

משום שהיו מתים המון בחורים,

ילדים קטנים,

הרבה אלמנות,

שלא כטבע, והוא לא ידע מה הגורם.

מכל מקום,

כשהגיעו שני אלה, כיבדו אותם בכבוד רב

והכניסו אותם אליו,

ואז הוא שמע את הקול, הוא נזדעק,

נזדעק, חלחלה אחזתו,

מייד הוא אמר

לשמשים שלו להודיע בכל העיר

לשבור את כל הכלים

ולא לאכול יותר בשר

בכלל בעיר,

רק לעבור למוצרי חלב עד שייתן הוראה חדשה.

לא להגעיל,

לא להכשיר, לא כלום. נשבור הכול.

עיר שלמה, בתדהמה,

יוצאת הוראה מביתו של הרב, אף בית-דין,

אף אחד לא יודע מה הסיבה,

וכולם מתחילים לשאול שאלות.

מה קרה?

הוא אומר, אני לא יודע אם אפשר לתת לכם דרך לתשובה.

העוונות שלכם כאלה גדולים.

לא אוכל לקחת דבר זה על עצמי. אצטרך לכנס את גדולי הרבנים בדור

כדי שנראה מה ניתן לעשות,

אם יש דרך תשובה בכלל, שאתם תוכלו לכפר על מה שעשיתם.

מתכנסים גדולי הדור, אף אחד לא יודע למה הם באים.

הוא מזמין אותם שיספרו את הסיפור בפניהם. הם מספרים את זה, וכולם זועקים,

כולם בוכים.

איך נפלה הבעיה הזאת עליהם?

על מה הגיעה אליהם

הצרה הצרורה הזאת?

לגביהם הם אמרו, אין מחילה, אין תקנה, אין תיקון, אין שום דבר.

אבל הם מורדים את שערותיהם ובוכים, בוכים, בוכים, מתחננים על נפשם.

אנחנו עמי ארצות, בורים, לא ידענו, יתומים, מאב ואם, לא ידענו כלום. גידלו אותנו ככה, לא הבנו.

בסוף הוא אומר, תנו לי זמן לחשוב,

ואני אגיד לכם מה לעשות.

הוא מזמן אותם

ואומר להם, אני אתן לכם דרך,

שאם תעשו אותה, תעלה לכם לכפרה, אבל היא תהיה קשה מנשוא.

הם אמרו, תסרוק אפילו את בשרנו במסרקות של ברזל.

מה שתחליט שנעשה,

כל מה שתטיל עלינו נעשה.

בין הדברים שהוא אמר להם

זה היה כך,

שהם צריכים ללכת לכל בתי-הכנסת ולכל בתי-המדרש,

בכל עיר ועיר,

כשהם

לא יכולים לשהות

במקום אחד

יותר מיום אחד.

גלות,

שלוש שנים.

לבושים סמרטוטים ובלעות.

הם צריכים

לשרוף את כל הרכוש שיש להם.

לבנים והבנות שלהם הם יכולים לתת בגדים

ותכשיטים שלהם?

לנשים שלהם תכשיטים, הם לא יכולים להשאיר רק את הבגדים שלהם?

להם בעצמם הם לא יכולים להשאיר גם את הבגדים שלהם,

רק בלעות של בלעות וערדליים,

מקומטות וכובע,

משהו מבוזבז לגמרי.

אסור להם לאכול

בשר בימות השבוע רק בשבת מעט,

וכל השבוע ממש

כדי מחיה.

לאחר מכן נקבץ דקה כעניים.

זה גבירים, שתבינו, זה גבירים, זה הרוטשילדים של העיירה.

כגבירים הם צריכים ללכת

מבית לבית לבקש פרוטה על פרוטה, פרוטה על פרוטה, עד שהם יאספו כסף לקנות בגדים פשוטים.

ברגע שהם מצליחים לגייס את הכסף הזה,

הם שורפים את הבגדים הקודמים שלהם, כי הם באו מייסורי הנאה

של נבלות וטרפות.

הולכים לבתי-כנסת,

בתי-מדרשות,

בכל מקום שהם מגיעים,

הם צריכים לעלות על הבימה

של בית-הכנסת ולומר כך.

רבותיי,

איננו מודיעים ומתוודים בפניכם

שאנחנו חוטאים ופושעים עוכרי ישראל.

במשך עשרות שנים הפצנו ביניכם בשר טרפה והכשלנו אתכם בעבירות חמורות ביותר.

אסון עליכם ועל נשמתכם, על ידי שפיתמנו אתכם בנבלות ובחלב.

מי יודע כמה מקרוביכם או ילדיכם נגדעו מן העולם בעוון זה,

נחרטו בדמי ימיהם כחייבי כריתות.

אנו מודים ומתוודים על כך ברבים, ומבקשים ומתחננים לפניכם לסלוח לנו על כל מה שעוללנו לכם,

ולהתפלל בעדנו אל אלוקי הרחמים וסליחות,

שגם הוא יקבל את תשובתנו וימחול לנו על כל עוונותינו.

אל תמהרו לרדת מהבימה, הורה להם הרב,

אלא יישארו שם ותמשיכו לבכות ולכונן ולהתחנן, להכות על חטא ולתלוש את שערותיכם, ולא לסגור את מעיין הדמעות

עד שיחמרו עליכם רחמי הקהל.

והם יודיעו לכם שמוחלים לכם במחילה גמורה,

וכי יתפללו עליכם שגם השם יתברך ויסלח לכם על חטאותיכם.

עם סיום התפילה, בטרם יצא הקהל מבית הכנסת,

תשכיבו עצמכם על המפתן של פתח היציאה,

וכל מי שיצא מבית הכנסת

יצטרך לדרוך עליכם ולירוק בפניכם.

זה בכל בית-כנסת ובית-מדרש שתגיעו במשך שלוש שנים.

כל אותה עת,

בעת שתהיו שטוחים על הארץ וקהל היוצאים מבית-הכנסת יעבור וידרוך עליכם,

תאמרו וידוי כמו ביום הכיפורים ותכו על לבכם,

על חטא שחטאנו ועל חטא שחטאנו,

ותפרטו את הכול.

כן תעשו בכל בתי-הכנסת בעיר,

ושתגמרו לעבור את כל בתי-הכנסת ובתי-המדרש,

מבלי להחסיר אף בית-תפילה אחד,

תצאו לבית-העלמין,

להשתתע על קברות הצדיקים

ועל קברותיהם של אלה שנפטרו זה לא מכבר ושל אלה שמתו במגפות.

תבקשו מחילה מהצדיקים הקדושים ושאר הנפטרים,

שאולי נספו בעוונותיכם,

ותעוררו את רחמיהם שהתפללו בעדכם,

וימליצו טוב בעדכם בפני בעל הרחמים.

לאחר כל זאת,

תעזבו את העיר קרקו ותצאו לערוך גלות לתקופה של שלוש שנים.

עליכם לנדוד רק ברגל,

תמיד להיות נע ונד.

אל תתעכבו במקום אחד יותר ממחת לחת,

חוץ משבתות וימים טובים.

תמשיכו בנדודיכם בכל מזג אוויר שהוא.

אל תתעכבו, לא מחמת גשם,

ולא מחמת ברד,

לא מחמת שלג ולא מחמת רוחות סוערות.

במקום שבו תלונו היום, אל תלונו למחר,

ובכל יישוב יהודי שאליו תגיעו,

תלכו ראשית כול אל בית-הכנסת,

תעלו על הבימה ותחזרו על ההכרזה.

במשך כל ימות השבוע

בל יבוא אל פיכם שום מאכל בשרי.

רק בשבתות ובימים טובים יהיה מותר לכם לטעום בשר כזית,

כדי לצאת ידי חובה.

לישון

תשנו רק על הארץ עם אבן למרשותיכם.

במשך כל אותה תקופה תחזרו על הפתחים כקבצנים,

אך תקבלו נדבות רק כדי קיום בדוחק ובצמצום ליום אחד בלבד,

ורק כדי להחזיק את הנשמה.

אל תשאירו שום דבר בידכם עבור יום המחר.

לאחר שתתנהגו באופן זה במשך שלוש שנים,

תחזרו לקרקוב ברגל,

ואם הקדוש-ברוך-הוא ייתן לי חיים עד אז,

אמשיך להורות לכם, בעזרת השם,

כל צעדי התשובה הבאים.

אם חס ושלום לא יהיה אז בין החיים,

תמצאו אצל ממלא-מקומי מכתב סגור וחתום,

שיכיל את כל ההוראות על דרך התנהגותכם ודרך התשובה בעתיד.

הם יוצאים משם

והולכים את כל המסלול הזה שהוא אמר להם,

מתואר פה בספר,

כל מה שהם עברו,

ובסוף בסוף בסוף הם חזרו לעיירה וחיכה להם. באותו יום של שלוש השנים בדיוק יצאו לקראתם צדיקים, חסידים, קדושי העליון,

כינס את כל העיר, אמר, באו בעלי התשובה לכאן,

ושיבח אותם ואמר את מעלתם הגדולה בפני כולם,

אבל עם הזמן הם התבגרו והם פחדו פחד מוות מאותו יום שהם יצטרכו להיפטר.

הם לא היו בטוחים

שהם יצאו מן העולם הזה ולא יישאר משהו

שיטענו עליהם.

אז הם באו ובכו לפניו, לפני המגלה המוכות,

והתחננו על נפשם,

אל תשאיר אותנו ככה.

אנחנו מבקשים ממך מגילת קלף,

שבה אתה כותב

שאנחנו מגיעים לבית דין של מעלה,

אנחנו לא רואים גיהנום.

קלטת מס' 489,

בעלי הסכר הקטן, סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 490,

בעלי השכל הקטן, חלק ב'.