מה קורה אם אישתך לא רחל או שרה, אלא מסעודה?
מה קורה כאשר אין את ה"ביחד" בינינו? אין כימיה אין הקשבה אין האזנה, כל אחד בעולמו... כמו בשאלה בדוגמא של זאת ששאלה בתחילת השיחה, מה קורה?
אדם שלא מקשיבים לו ולא מדברים אתו - הוא מתחיל לדבר עם אנשים אחרים. אם אצל ההורים שלו יש לו אוזן קשבת - אז הוא ילך לשבת שעות אצל ההורים שלו!
ואז האשה לא מבינה! אבל הרי כתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב כד) – 'אבל הוא כל הזמן חוזר לאמא שלו, הוא יושב אצלה בבית, למה הוא הולך לאמא שלו?'
תבדקי, אולי אין לו אוזן קשבת בבית, אין לו עם מי לדבר?
אותו דבר הפוך: האשה הולכת לאמא שלה, למה? בעלה גם כשמגיע הביתה - הוא לא בבית, יכול להיות שהוא בטלפון, יכול להיות שהוא ישן, יכול להיות שאני לא יודע במה הוא מתעסק, הוא בא הביתה, הוא היה כל היום בכולל מגיע הביתה יושב ולומד – אשריךָ!
אבל השאלה: מי זאת אשתך? אם אשתך מבינה: שאתה צריך ללמוד עשרים וארבע (24) שעות והיא כמו רחל אשתו של רבי עקיבא! – בסדר.
אבל אם אשתך לא רחל וגם לא שרה - קוראים לה: 'מסעודה' והיא רוצה קצת תשומי - אז אתה צריך לתת לה תשומי! מה השאלה בכלל?! היא לא התחתנה עם ספר, היא רוצה: אדם תלמיד חכם צדיק שהוא 'ספר תורה!' אבל קודם כל בן אדם.
אז יש הורים ואם אצל ההורים לא מוצאים אוזן קשבת אז יש אחים ויש אחיות, יש שכנים ויש שכנות, יש חברים ויש חברות ואח"כ יש אינטר-נט ואח"כ אינטר-מת ואח"כ גט... - זה המסלול. אז לא עדיף להקשיב?!