דלקת כרונית ים תיכונית אביבית

- - - לא מוגה! - - - 

אני מזהה שומר שבת תשע שנים, מעניח תפילין, עושה מצוות, מנסה לעשות הרבה דברים.

אבל יש בעיה אחת, תשע וחצי שנים איש לי דלקת עיניים שלא עזוב אותי. הרבה הרבה טיפולים ו...

יש לך גם בעיה במיקרופון.

כן.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד לך, שאני מגיע לייאוש, לעזוב הכול, לעזוב את התפילין, את השבת, את הכיפה, הכול. כי אני רואה שאני... יש לי עוד הרצא. תעזוב את הבית, תעזוב את המשפחה, תעזוב את העיר, תעזוב את העולם. של מה לך לשאיר פה? עם דלקת בעיניים? מי צריך לחיות בכלל?

כן, אבל אתה יודע,

העיניים שלי עכשיו הן רגועות, אבל אם תראו אותי ביום שחור שלי, שהעיניים שלי ממש אדומות, שזה ממש מפחיד. תאמין לי. תסתכלו עליך איך אני נראה, אני כמו נפתומן.

תאמין לי.

אז מה אני אוכל במצב כזה? ממה זה נבע, אתה יודע? פתאום, יום בעיר. פתאום. מה אמרו הרופאים? מאיזה סיבה זה?

אה... דלקת כרונית, אתה יודע. אלרגיה. אלרגיה.

מה, אף אחד לא ידע מה יש לך?

לא יודעים איך לפתור את הבעיה. יש שם למחלה?

אה... דלקת אלרגית, יום תיכונית אביבית.

היא התחילה אצלך עם בגד ים?

קלטת מספר 484,

דלקת ים תיכונית אביבית.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת קדושים כתוב,

והתקדשתם הייתם קדושים,

כי אני השם אלוקיכם,

ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם, כי אני השם מקדישכם.

מצווה זו מלמדת אותנו שאנחנו צריכים להתקדש במחשבה ובמעשה עד שנהיה קדושים במהותנו,

ואז תחול עלינו הקדושה מלמעלה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל המקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה.

כל המקדש עצמו מעט,

מקדשים אותו מלמעלה הרבה.

אבל בשביל להתקדש בקדושה עליונה,

צריך האדם לקדש את המחשבה שלו ואת המעשים.

ובפרשה הזאת כתוב, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני השם מקדישכם.

פה זה עניין אחר של קדושה.

אומר רש״י,

מסור עצמך וקדש שמי.

כשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על מנת למות.

זה נקרא לקדש שם שמיים.

זאת אומרת,

יש מצווה ונקדשתי בתוך בני ישראל, למסור את עצמו למיתה ולקדש שם שמיים.

דהיינו, יש מצוות שנאמר בהן ייהרג ולא יעבור,

ואדם מצווה למסור נפשו על קידוש השם.

זאת המצווה ונקדשתי בתוך בני ישראל.

ואילו התקדשתם וייתם קדושים, כי אני השם אלוקיכם, ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם, כי אני השם מקדישכם,

זה לקדש את עצמנו במחשבה ובמעשים,

עד שהמהות שלנו תהיה מהות של קדושה.

ובואו נלמד את היסוד

שמביא אותו הרמב״ם בעלקות יסודי התורה.

כל הפורש מעבירה או עשה מצווה, לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה,

ולא לבקש כבוד,

אלא מפני הבורא ברוך הוא,

כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת ריבו,

הרי זה מקדש את השם.

זאת אומרת,

אדם שפורש מעבירה,

מזדמנת לו עבירה,

והוא פורש ממנו כמו שהתורה ציוותה,

לא תעשה.

או שבעל ידו מצווה,

והוא לא עושה את המצווה או הפרישה מעבירה

מפני שום דבר שבעולם,

לא מפחד,

לא מיראה,

לא בקשת כבוד,

אלא רק מפני הבורא ברוך הוא שציווה הוא,

כמו שיוסף הצדיק מנע את עצמו מאשת פוטיפר,

הרי זה מקדש את השם.

יוסף הצדיק

נמצא בארמון במצרים,

אין אבא, אין אמא,

אין אחים, אין שכנים, אין מכרים.

נמצא לבד,

אין בעל הבית.

באשת אדונו מפתה אותו מבוקר ועד ערב במשך שנה תמימה,

והוא לא נפתה.

אף אחד שהוא מסכן את חייו כשהיא תופסת אותו בבגדו,

והוא מניח אותו בידה כסימן ואות כביכול,

ובורח מן העבירה.

הוא מקבל עשר שנים מאסר.

אבל הוא פרש

משום שהשם ציווה הוא.

זה מקדש השם, אפילו שזה בסתר,

ואפילו שהעולם המצרי חשב שהוא עשה מעשה.

זאת אומרת, קידוש השם זה לאו דווקא בפרהסיה וברבים, קידוש השם זה גם כשנעשה בצנעה, ורק השם יודע מה אתה עושה.

אם אתה עושה את המצווה בשלמות, או פורש מהעבירה בתמימות,

הרי זה מקדש השם.

ואפשר שאדם כזה הוא משובח יותר ממי שיוצא להורג

על קידוש השם.

כי אם מתערבת בו מחשבה פסולה,

הוא פחות מזה שעשה מעשה בצנעה.

למה? כי הכול הולך אחרי כוונת הלב.

והקדוש ברוך הוא חוקר לב ובחן לבבות.

והוא יודע באמת מי עושה למען שמו ומי לא.

אבל מצד שני, אם עשה אדם מצווה ופרש מן העבירה,

גם בלי מסירות נפש על הדבר,

כיוון שכוונתו הייתה טהורה בלתי לשם לבדו,

לא על מנת לקבל פרס,

רק לכבוד קונו.

הרי אדם זה ראוי להתעטר בכתר מקדשי שם שמיים.

זאת אומרת, צריך קודם כל שתהיה ההכנה המצטרכת לאדם,

שיהיה מוכן לקדש את מחשבתו ואת מעשיו בלתי לשם לבדו.

ודווקא רק אחרי זה,

אולי,

אם יגיע למצב

כמו שנתעבה לו רבי עקיבא כל ימי חייו,

מתי יגיע לידי פסוק זה,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך,

אפילו נוטל את נפשך,

בשעת נטילת נפשך לקיים, ואהבת את השם אלוקיך.

כל ימיו המתין רבי עקיבא,

וכשסרקו את בשרו במסרקות ברזל בהיותו בן מאה עשרים שנה,

נפח את נשמתו באמירת שמע ישראל,

השם אלוקינו, השם אחד, בסילודינו ובאהבה.

אבל רק מי שהכין את עצמו בעבודה היום יומית

לעשות את רצון הבורא נטו,

רק אדם כזה יכול להגיע אולי למדרגה,

שיוכל לקדש שם שמיים במסירות נפשו,

בצורה טהורה ונקייה.

ובואו נלמד את זה ממעשה שמובא בגמרא,

מסכת עבודה זרה, דף יח, עמוד א'.

תנור רבנן,

כשחלה רבי יוסי בן קיסמא,

הלך רבי חנינא בן טורדיון לבקרו.

אמר לו,

חנינא אחי,

אי אתה יודע שאומה זו מן השמיים ימלכוהה שהחריבה את ביתו

ושרפה את היכלו

והרגה את חסידיו

ואיבדה את טוביו ועדיין היא קיימת?

מה, אתה לא יודע שמלכות רומי ימלכוהה מן השמיים והיא שרפה והרגה וטבחה ועדיין היא קיימת?

ואני שמעתי עליך

שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים

וספר תורה מונח לך בחיקך,

איך אתה עושה זאת?

איך אתה מסכן את חייך?

אמר לו, מן השמיים ירחמו.

ככה עונה לו רבי חנינא בן טורדיון ורבי יוסי בן קיסמא.

אמר לו רבי חנינא לרבי יוסי.

רבי,

מה אני לחיי העולם הבא?

האם אני ראוי להגיע לעולם הבא?

מה אתם אומרים? הוא ראוי להגיע לעולם הבא, רבי חנינא?

אתם לא עונים.

אם הוא היה שואל אתכם לא הייתם עונים.

בן אדם

מקהיל קהילות ברבים במסירות נפש,

בשעה של גזירה,

ספר תורה בחיקו ומלמד תורה לרבים.

מגיע לו עולם הבא או לא מגיע לו?

אם מגיע לו, למה הוא שואל?

אז למה הוא שואל?

רבי,

מה אני לחיי העולם הבא? מה השאלה? ברור שמגיע לך, לא?

עניו, אה?

אמר לו,

עונה לו רבי יוסי,

כלום מעשה בא לידך?

יש איזה מעשה שאתה יכול להגיד לי שהוא היה נקי וחף מכל חשבון?

אמר לו, מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים.

אמר לו, כן.

פעם היה לי

מעות של פורים.

במעות

של עניים.

והתערבבו המעות האלה עם אלה, ולא ידעתי מה עם מה,

וחילקתי לעניים,

והפרשתי אחר כך מממוני עוד פעם מעות לפורים.

זאת אומרת, היה ותרן בממונו.

מה ענה לו?

אמר לו, אם כן,

מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי.

בדבר הזה בטוח אתה בן העולם הבא.

לא כתוב.

כמה מעות היו?

מיליון דולר ומיליון דולר שהתערבבו?

או שני שקלים ושני שקלים? לא כתוב.

התערבבו.

נו,

אז עם שני שקלים ועוד שני שקלים אפשר לקנות עולם הבא, ועם ספר תורה בתוך החק.

מקלקלות ברבים. לא.

מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי.

מה זה, מדהים.

אמרו, לא היו ימים מועטים

עד שמצאוהו לרבי חנינה בן טורדיון, שהיה יושב

ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו.

הביאוהו וכרכוהו בספר תורה ושרפוהו.

הגויים תפסו אותו,

כרכו את הספר תורה סביבו ושרפו אותו איתו.

זה המעשה.

דברים מפליאים.

איך ייתכן,

רבי חנינה, שמקהיל קהילות ברבים במסירות נפש,

עוסק בתורה,

מלמד את העם תורה,

האם יש ספק שאדם כזה הוא בן העולם הבא?

האם לא יזכה לחיי נצח?

והוא בעצמו עדיין מסופק

ושואל אם יש לו חלק.

לא רק השאלה והספק שלו מתמיהים,

אלא גם התשובה שרבי יוסף בן קיסמא.

הרי אתה שומע שהוא מדבר כרגע איתך ומודה לך על זה שהוא מקהיל קהילות ברבים כך,

והוא אומר, מן השמיים ירחמו,

ואתה אומר לו, האם בא מעשה לידך?

אלא כבר עמד על זה הרמב״ם,

לבאר את העניין המופלא הזה

על הממרא דרבי חנניה בן עקשיא.

אתם יודעים, כשגומרים

בתפילה,

אומרים,

רבי חנניה בן עקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר,

השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיל. קדיש, קדיש, נו, קדיש.

רבי חנניה זה כמו סימן של סיום אצל אנשים,

זה איזה מין מנגינה מצטלצלת,

שזהו, סיימו קטע, אומרים קדיש.

לפני קדיש אומרים, רבי חנניה בן עקשיא אומר.

מה הוא אומר?

כולם יודעים מה הוא אומר.

אבל מי יודע מה הוא אומר?

מה הוא אומר?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

כולם יודעים, נכון?

יש שאלה פשוטה.

אם רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך נתן להם מצווה אחת.

למה הרבה מצוות?

יותר קל לעשות מצווה אחת. אם אתה רוצה לזכות,

אז תן להם מצווה אחת.

אבל לא כך כתוב.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

למה?

מסביר הרמב״ם

בפירושו על המשנה סוף מסכת מכות על הגויים.

מעיקרי האמונה

מעיקרי האמונה בתורה

כי כשיקיים אדם מצווה,

מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן

ולא ישתף עימה כוונה מכוונת העולם בשום פנים,

אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה,

הנה זכה בה לחיי העולם הבא.

ועל זה אמר רבי חנינא

כי המצוות בהיותם הרבה,

אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה,

ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה.

זאת אומרת,

הרמב״ם מסביר לנו

שמעיקרי האמונה בתורה

אם אדם מקיים אחת

מכל תרי״ג מצוות,

אבל כראוי וכהוגן, בדיוק כמו שצריך לעשות אותה,

ולא משתף שום אינטרס במצווה, ללא שום כוונה שבעולם,

אלא עושה אותה מאהבה לשמה,

לשם המצווה,

מה שביקש.

הנה, זכה בה לחיי העולם הבא.

קשה מאוד לעשות מצוות לשמה.

כל כך קשה לעשות מצווה לשמה,

שהקדוש ברוך הוא בשביל לזכות את ישראל נתן כל כך הרבה מצוות,

שאי אפשר

שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה.

ואז, בעשותו את אותה המצווה, תחיה את נפשו באותו המעשה לעולם הבא.

מדהים.

כמה מצוות אנחנו עושים? יש כאלה שעושים הרבה הרבה מצוות כל יום.

וצריך שרק פעם אחת יצליח אדם לעשות אחת לשמה, בשביל שיזכה לחיי העולם הבא.

לא יאומן כי יסופר. מה זה אומר?

אתם יודעים,

מצווה אמיתית,

שייכת רק היא לעולם הבא.

מצווה לא אמיתית,

לא שייכת לעולם הבא.

משל, מה הדבר דומה?

עולם האמת

זה עולם שכולו אמת.

שקר לא ייכון שם.

אי אפשר להיכנס לשם עם מטבעות מזויפים, עם מצוות מזויפות.

אי אפשר.

מי שנסע פעם בארצות הברית יודע שיש קשרים, ועל הקשרים יש טאנל,

יש מחסום.

ואם אתה רוצה לעבור את המחסום, אתה צריך לשים מטבע.

או שאתה נותן כסף למישהו שם,

אתה עובר, נפתח. אם אין לך את המטבע, יש מקומות שאין שם אנשים, יש רק מטבע.

אם אין לך את המטבע,

אתה לא יכול לעבור.

אתה יכול להיתקע על הגשר כל הזמן.

אם לא יבוא מישהו וייתן לך, אתה לא יכול לעבור.

נו,

בן אדם רוצה להגיע לעולם האמת,

צריך לבוא עם מצווה אחת לפחות, שתפתח לו את השער.

אם אין לו מצווה כזאת, נקייה, מדויקת,

כמו כרטיס אשראי,

כמו כרטיס של קופת חולים. מעבירים, רואים שזה באמת תקף, הכול בסדר.

אם אין לך כזה דבר, אתה לא עובר. יכול להיות לך ארגזים,

אוניות, קרונות,

מצוות,

ואף אחת

לא יכולה לפתוח לך את השער.

אתה צריך

אחת של אמת,

נקייה מכל פנייה.

לכן רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שאי אפשר שלא יעשה אחת בכל ימי חייו.

ואחר כך ייכנסו כל המצוות האחרות איתו, ואז ייבחנו כל אחת כמה היא שווה וכולי. אבל קודם כל,

צריך לפחות אחת

שאפשר לפתוח איתה את הדלת. כי השם אמת,

תורתו אמת וחותמו אמת.

ועם חרטוט אי אפשר לעלות למעלה.

צריך אמת.

אז אם יש לך מצווה כזאת,

בבקשה.

וממה שיורה על העיקר הזה, ממשיך הרמב״ם ואומר,

מה ששאר רבי חנינא בן טורדיון,

מה אני לחיי עולם הבא?

והמשיב ישיבו, כלום מעשה בא לידך?

כלומר, נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן?

ישיבו, כי נזדמנה לו מצוות צדקה על דרך שלמות

ככל מה שאפשר, וזכה לחיי העולם הבא.

אז הרמב״ם

מביא כראיה,

גם את המעשה של רבי חנינא בן טורדיון,

שלמדנו קודם.

מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי, בזה זכה לחיי העולם הבא. מה לומדים מכאן?

מצוות, לא חוכמה לעשות.

איך עושים את המצוות

ולמה עושים אותן.

כתוב, מר הבטובך אשר צפנת ליראיך,

פעלת לחוסים בך

נגד בני אדם.

יש שני סוגי בני אדם.

יש יראי אלוקים אמיתיים,

ויש כאלה שעושים את המצוות בגלל הסביבה, השכונה, החברה, המשפחה.

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך?

רוב טוב צופן הקדוש ברוך הוא לחיי העולם הבא, זה צפון ושמור

ליראיך.

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך? יראיך זה רק בלב,

רק השם יודע מי ירא שמיים אמיתי.

לאלה שהם יראים והיראה צפונה אצלם בתוך ליבותם, והשם יודע ומעיד עליהם שהם כאלה,

להם הוא צופן רוב טוב לעולם הבא.

אבל אלה שהם לא בקטגוריה הזאת,

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש חוסים בקדוש ברוך הוא רק נגד בני אדם.

כשיש בני אדם בסביבה,

הוא מתנדנד, הוא עושה הכול, זה ניגשים, כן, כן, בבקשה, כן, כן, בבקשה, מוציא את הזה, פותח ארנק, מוציא שטרות, סופר, הכול.

זה נגד בני אדם.

אבל בינו לבין עצמו, כשהוא בתוך ביתו,

כשהוא חי את חייו,

איפה הוא ואיפה כל זה? כל ההצגות האלה אינן.

לאלה הקדוש ברוך הוא משלם שכר בעולם הזה.

פעלת,

פה, בנוכח בעולם הזה, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

שני סוגים.

לכאורה עושים אותם מצוות.

אבל המבחן הוא בפנימיות.

האם הוא עושה את המצווה בלי שום חשבון,

או שהוא עושה אותה

עם חשבונות?

זאת אומרת, למדנו מרבי חנינה בן טורדיון בשאלה שלו,

ומרבי יוסי בן קיסמא בתשובה שלו,

כי עשיית מצווה אחת כתיקונה ומתכונתה כראוי וכהוגן בשלמות הנרצית,

מזכה את בעליה לחיי העולם הבא.

וזה מבטיח לאדם עולם הבא יותר ממסירות נפש בפרהסיה להריגה.

כי שם

יכול להשתרבב

חשבון כזה או אחר,

גאווה, כבוד, שכר, פרס, עולם הבא, גן עדן וכו'.

זאת אומרת,

קודם כל צריכים להיות קדושים תהיו במחשבה ובמעשה עד שהמהות שלנו תהיה כזאת.

אחר כך אולי אדם יזכה ל... ונקדשתי בתוך בני ישראל למסור את נפשו באמת,

כאוהדם קדושים שזכו לכך.

נו, בואו נראה מהי הכנה.

דיברנו אולי גבוהה-גבוהה,

אולי זה רחוק מההבנה או מהמציאות המעשית.

בואו נראה איך אפשר ליישם את הדברים.

מהי ההכנה בלב?

בוודאי עיקרה זה הצנעה ללכת עם השם אלוקיך.

דברים שנעשים בדרך כלל בצנעה, יש להם סיכוי

שאדם לא עושה אותם לשם רושם, לשם כבוד,

שופוני,

כל מיני חשבונות.

עיקר ההצנעה, איפה הוא יכול להתבטא?

במצוות שהן תלויות בלב.

אף אחד לא יודע מה יש בלבו של אדם.

יש חובות המוטלות על הלב.

כמו שכתב רבנו בחייה ספר שנקרא חובת הלבבות,

הוא מביא את המצוות התלויות בלב.

אחת מהן זה תפילה.

ולעובדו בכל לבבכם זו תפילה.

איזוהי עבודה שבלב.

זוהי תפילה.

נו, אז אף אחד לא יודע איך כל אחד ואחד מאיתנו מתפלל, ומה הוא חושב בשעה שהוא מתפלל. יש הרבה מתנדנדים.

אבל השאלה, איפה הראש שלהם מונח?

באיזה מקום הם נמצאים?

ואדם לא יודע,

אדם לא יודע

מה נרשם מכל התפילה שלו.

הוא לא יודע.

היו שני אנשים שבזמן התפילה דיברו בינם לבין עצמם ככה, תוך כדי עד שהשליח ציבור חוזר על התפילה,

אז הם מדברים, הם שניהם סוחרי סוסים.

אז הם מדברים על סוסים פה ושם, הוא קנה סוסים, לא קנה סוסים, קמה עליו, ופה ושם.

אז הוא מדבר על הסוס שלו, ובינתיים החזן הגיע לקדושה, אז הוא אומר קדוש, קדוש, קדוש.

ואגב, הוא ממשיך לדבר, הוא אומר, אמן,

כל מיני דברים.

אדם כזה יגיע לעולם האמת, יראו לו איזה תפילה הייתה לו.

נקדישך ונעריצך וזה, ומה הוא מדבר?

על סוסים, סוס שחור, גבוה, נכון, קדוש, קדוש, קדוש.

וממשיך לדבר וזה, ואומר, ברוך שם כבוד מלכותו, ואמן, אמן, איזה סוס, אמן, אמן.

סוסים עם אמן וקדושה, הכל מעורב ביחד. ככה נראית התפילה שלו.

כמובן, הוא מתפלל, בשביל מה הוא בא לבית הכנסת?

רק על הדרך הוא דיבר על סוסים. מה הוא יעשה עד שהחזן יתחיל?

אנשים הגיעו לעולם האמת, יהיה צחוקים, חבל על הזמן.

אבל זה יהיה על חשבונם.

אני לא יודע, אתם צוחקים פה, אבל בעולם האמת

זה פדיחה-פדיחה.

מה אדם חושב בשעת התפילה על כסף, על ביזנס, על שכנים, על פה, על שם, כל מיני דברים, השם ירחם.

מה הוא מערבב בתוך התפילה?

איזה תפילה יש לו?

אם הייתה לו אפשרות למעלה, הוא אומר, תמחקו, לא התפללתי, תמחקו את הכול.

תמחקו, לא התפללתי.

רק שלא ישמיעו לו, לא יראו לו. מה הלך שם?

מכל מקום העבודה שבלב זו התפילה,

אדם נמצא בצנעה ובהשקיעת רחוק מן הפרהסיה והפומביות,

נמצא בינו לפן קונו,

פה המבחן.

מהי העצה?

לדוגמה,

אנחנו היום מתפללים, התפילה היא במקום הקורבנות.

ונשלמה פרים שפתנו.

פעם היינו מקריבים פרים, קורבנות,

שהיו מחפרים עלינו, היום התפילה היא במקום הפרים.

זו העבודה שהייתה במקדש,

הקרבת הקורבנות, והיום אנחנו עושים כעין המקדש.

בית הכנסת הוא בית מקדש מעט.

עכשיו, כשאדם נמצא

בבית הכנסת,

נשארה לנו עוד עבודה אחת מעבודת בית המקדש,

שעד היום עושים אותה בבית הכנסת, וזו ברכת כהנים.

ברכת כהנים

זו ברכה

שהייתה נאמרת במקדש,

וזוהי עבודה מצוות עשה על הכהנים לברך את העם.

ובעצם לא הכהנים הם המברכים,

הקדוש ברוך הוא מברך דרך הכהנים,

שנאמר, ואני אברכם.

כשהם פורסים כפיהם

ואומרים, יברכך השם וישמריך וכולי,

הקדוש ברוך הוא בעצם באותה שעה מברך אותנו.

נו,

אז איך אנחנו צריכים

להתנהג בשעה שאנחנו נמצאים מול הקדוש ברוך הוא שמברך אותנו?

תראו, יש אנשים רואים

יהודי שהוא צדיק, רצים אליו לקבל ברכה.

הקדוש ברוך הוא הגיע לאשקלון

והוא מברך.

איך אנחנו צריכים לחכות לברכה?

בכל אשקלון, בכל בתי הכנסת,

הקדוש ברוך הוא נמצא בשעת התפילה ומברך את הקהל הנמצא שם.

אבל צריך לכוון למילים שהכוהנים מברכים.

וצריך לחשוב מה שצריך לחשוב באותה שעה.

ולא לחשוב על משהו אחר בשעה שהקדוש ברוך הוא מברך.

פעם אחת אברי זכרו,

זכר צדיק וברכה,

כשהגיע בראשונה לארץ הקודש ושהה בירושלים,

ועדיין לא היה לו מניין קבוע,

אז הוא היה מזמין אנשים להתפלל בביתו והיה לו מניין מצומצם.

בראש השנה,

הוא הזמין כהן שיבוא לברך ברכת כהנים.

הכהן איחר, כיוון שהוא פלל במניין אחר,

ואחרי חצי שעה הוא הגיע.

בינתיים הציבור המצומצם שהיה שם היה רוטן קצת.

כאילו זה כבר מוגזם, כמה זמן מחכים, גם התפילה בראש השנה ארוכה.

התחיל לרטון הקהל,

אברי זכרוב לא אמר שום דבר,

אבל אחרי שנגמרה התפילה הוא אמר לציבור שהיה איתו,

שהם צריכים ללמוד מהחסידים.

הציבור שהיה אצלו היה ליטאי.

למה? שהם מוכנים לנסוע ימים רבים לקבל את ברכת הצדיק, הרבה שלהם,

במשך ימים שלמים,

ולחזור כדי לקבל ברכה,

ואתם חצי שעה לקבל ברכתו של הקדוש ברוך הוא לא מוכנים להתאפק.

אלא מאי?

אנחנו מסכנים, לא מבינים מה אנחנו עושים.

יש לך ברכה מהקב' ברוך הוא, אבל אתה ממהר לעבודה. נו, נו, נו, נו, נו, נו,

נו.

העיקר ללכת. בשביל מה באת? בשביל ללכת? אל תבוא.

באת להתפלל?

התפלל.

יש ברכה? הקב' ברוך הוא מברך? מה אתה הולך?

אחר כך אתה מחפש ברכות מצדיקים,

מאנשים, מכל מיני דברים, כל מיני עצות? יש לך ברכה מה?

מן התורה, ברכה שהיו מברכים במקדש.

זאת הבעיה,

שאנשים לא יודעים את הדברים.

לכן פוסק הרמב״ם, שלא ישיחו העם דעתם בשעת נשיאת כפיים,

אלא יהיו מתכוונים לשמוע ברכה.

אז הנה יש לנו עבודה אחת,

שאם נעשה אותה כראוי,

תהיה לנו מצווה.

ואם אדם יעשה אותה כהוגן וכראוי,

יהיה בן העולם הבא.

זה קשה?

תבדקו ממחר אם זה קשה. אם אפשר להתרכז

את כל הברכה,

ללמוד את הברכה, להבין אותה ולעמוד עבודה.

שעת התפילה היא שעת עבודת הלב לפני קוננו,

השעה של גילוי מצפוני הלבב לפני בוחן כליות ולב.

וזוהי השעה שבה אדם עומד לבדו בינו לבין קונו ומתעלה לפניו בהתקדשות עצמית, המביאה את האדם להשגת התכלית של

ונקדשתי בתוך בני ישראל.

אמירת הקדושה,

כשאנחנו אומרים קדוש, קדוש, קדוש,

אמירת הקדושה הזאת, אומר האור זרוע,

יש בה מצוות עשה דאורייתא

של ונקדשתי בתוך בני ישראל.

שיהיה שם שמיים מתקדש בתוך עם ישראל, כשאומרים קדושה,

אדם צריך להתכוון,

התכוון

שהוא מכוון לקיים מצוות עשה מן התורה, ונקדשתי בתוך בני ישראל. והוא מקיים מצווה של ונקדשתי,

בזה שהוא אומר,

קדוש, קדוש, קדוש וכו'.

הנה עוד מצווה

שקל מאוד,

אבל כראוי וכהוגן.

וגם זאת החובה שלנו,

כשמוציאים ספר תורה ומכניסים ספר תורה להיכל,

יש מצווה לאדם לפאר ולרומם לנותן התורה מתוך הכרה והרגשה,

ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו.

והמהריל אומר שמצווה להיכנס לבית הכנסת, לראות,

כשמוציאים ומכניסים לספר תורה משום ברוב עם הדרת מלך.

אין מצוות קלות.

כל יום אדם מזדמן לבית הכנסת,

רק לעשות את זה כראוי וכהוגן,

ואדם זוכה בזה לחיי העולם הבא,

בלי לעלות על המוקד.

אבל נראה שתוכל לאכוף את המחשבה ולשעבד את השכל והלב

למה שאתה עומד לפניו.

זאת העבודה.

יש גם דבר כזה, ולא תחללו את שם קודשי,

לא לחלל שם שמיים.

מה זה לא לחלל שם שמיים?

אומר אמי יוחנן,

כגוננה

נשקלנה בישרה מבית הבחר ולא יהיבנה דמי לאלתר.

כגון אני,

כשאני לוקח בשר מהאטליז,

מה קצב,

ולא משלם לו כסף

לאלתר מיד.

למה? שהוא חושד אותי שאני גזלן.

ואז הוא לומד להקל בגזלה.

מה זה?

טבח כזה טיפש.

מה, אם הרב הגדול, התנא הקדוש,

לא משלם לך כסף בזמן,

אז אולי הוא זקוק כרגע, יביא לך בעוד כמה ימים?

כבר אתה חושד שהוא גזלן.

אז אפילו שהחשד הוא רק חשד,

ואפילו שהוא על ידי אדם טיפש ובור,

מכל מקום אומר רבי יוחנן, יש בזה חילול השם.

זאת אומרת, צריך להתרחק מחילול השם אפילו אם ייגרם על ידך,

שיחשדו אותך,

ואפילו טיפשים, בורים ועמי ארצות.

מדהים.

עד כמה יכול להיות חילול השם?

סליחה, זה לא היה רבי יוחנן, זה היה רב.

רבי יוחנן אמר,

כגון ענה דמסגנה ארבעה אמות בלא תורה ובלא תפינין.

אם אני הולך ארבע אמות בלי תורה, בלי לומר דברי תורה ותפינין,

יש בזה חילול השם.

רש״י אומר,

ואין הכל יודעים שנחלשתי בגרסתי ולמדים ממני להיבטל מתלמוד תורה.

והמהרש״ם מביא

מהירושלמי שבאמת רבי יוחנן היה לו חול ירוש.

ועלולים לטעות

שהוא

לא לומד כל הזמן,

וילמדו ממנו להיבטל מתורה.

גם דבר כזה יכול להיחשב לפי גודל מעלתו של האדם, כל אחד לפי מה שהוא,

כחילול השם.

כמה צריך להיות זהירים בדבר הזה.

ואף אחד מהם לא אמר כגון השני,

והוא אמר כגון השני. כל אחד אמר על עצמו כגון ענה,

כמו אני.

שאם אני אעשה כך ועושה כך, אז יגידו עליי כך וכך.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לדעת

יש מצווה בתורה, לקדש את השם,

שתיים, לא לחלל את השם.

וכל אחד זה לפי מדרגתו והכרתו,

וככה בוחנים אותו.

זאת אומרת,

יש לנו מצווה גדולה מאוד,

שאין למעלה ממנה

קידוש השם.

וחילול השם

זה הקשה ביותר.

אין יותר מקידוש השם, ואין יותר גרוע מחילול השם.

לדוגמה, אם אדם עבר עבירה,

עבר על מצוות עשה, אם הוא חוזר בתשובה, נמחל לו.

עבר על מצוות לא תעשה,

אז הוא צריך לשוב בתשובה על הדבר הזה,

ויום הכיפורים מכפר לו.

כל זה מדובר במצוות עשה ומצוות לא תעשה,

שאין בהן מיתות בית דין וכרת.

אבל אם אדם עבר על מיתות בית דין וכרת,

כמו איסור שבת,

או אכילת חמץ בפסח,

או דברים כאלה,

אדם כזה, לא יספיקו לו תשובה ביום הכיפורים, אלא עד שיבואו עליו איסורים וימרקו את כל עוונותיו.

זה יכול להיות גם עשרות שנים.

בכל זה מדובר שלא היה בזה חילול השם.

אם הוא חילל שבת, נגיד, בצנעה,

זה אחרת מאם הוא חילל שם שמיים בחילול שבת בפרהסיה.

שאז לא יועיל גם אם יעשה תשובה וייקל כל ימי הכיפורים וגם יקבל איסורים.

הכפרה הגמורה תהיה רק כשהוא ימות.

אבתם מותון.

התשובה תתקבל,

אבל הכפרה הגמורה תהיה רק במיטה.

אומנם יש דרכים גם שאפשר לא להצטרך לארבעה חילוקי כפרה אלה של רביעי ישמעאל,

אבל זה צריך לימוד.

קידוש השם

זו מצווה גדולה מאוד,

שאדם שמקדש שם שמיים יכול לקנות עולם הבא בן רגע.

קידוש השם.

פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן

קידש שם שמיים

שהרג את זמרי בן סלובה המדיינית

והקדוש ברוך הוא נתן לו בריתו שלום

וחי לעולם ופנחס הוא אליהו.

זאת אומרת שתי הקצוות האלה מונחות לפנינו,

יש לנו מכלול של מצוות,

והנה רואים שזה לא כל כך קשה אם באמת מכוונים לעשות את הדברים כמתכונתם.

זו הזכות הגדולה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ואמר לנו,

והתקדישתם וייתם קדושים, כי קדוש אני.

כל יהודי מאיתנו יכול להגיע לזה בקלי קלות.

השאלה

אם הוא מכוון את חייו לדרך זו.

לפני שבוע

נפלה תקלה

בעיתון ארבע כנפות ושופר ניוז

שיוצאים על ידינו.

60,000 עיתונים היו מוכנים,

הגיעו מבית הדפוס,

הביאו לפניי עיתון אחד.

אני פותח בפנים כתבה על רבי שמעון בר יוחאי,

ומה אני רואה? שבאחד הצילומים שהביאו מקור מספר תורני

היה שם אלוקים בלי קוף,

שם מלא.

בעיה.

אי אפשר להפיץ את העיתונים.

רצתי לרב הגאון,

הגאון, הרב חיים קנייבסקי,

נשאול מה הוא אומר.

60,000 עיתונים יצאו כרגע,

אם יש עצה.

אמר לי לשאול את הרב הגאון, הרב אליושי,

בירושלים.

עשינו טלפונים לשם, והתשובה שהגיעה הייתה בלשון הזאת.

כיוון שחלק מן העיתונים עלולים להגיע לידיים של כאלה שאינם יודעים

את הדין שדברים שכתוב בהם שם השם צריכים גניזה,

עדיף יותר לגנוז.

לקחנו 60,000 עיתונים,

העלינו את זה למשאיות,

הלכנו לאתר הגניזה,

מילאנו בעלות שלמות בעיתונים וקברנו את הכול.

זה קידוש השם.

שלא יתחלל שם שמיים, חלילה יבוא אחד ייקח עיתון ויזרוק אותו,

כדרך שעושים עם עיתונים, ושם השם חלילה נזרק לאשפה.

אז נכון שזה הפסד של עשרות אלפי שקלים ככה

בן רגע,

אבל מה לעשות?

הקדוש ברוך הוא אומר, ונקדשתי בתוך בני ישראל, ולא תחללו את שם קודשי.

עדיף

יותר לגנוז, משמע שהייתה דרך גם בלא.

אבל עדיף, עדיף, לא?

עדיף תמיד העדיף.

והעדפנו זאת.

כל יהודי מאיתנו,

אם הוא מאמין בשם, יתברך באמת,

ויודע לי הכסף ולי הזהב,

לא דואג.

מה, הקדוש ברוך הוא ייתן לך כסף,

ואתה תיקח את הכסף ותגרום לחילול השם בכסף שהוא נותן לך, כי אתה חס על הכסף

ולא חס על נותן הכסף?

הקדוש ברוך הוא נתן, הקדוש ברוך הוא לקח.

היא, שם השם המבורך, אומרים אפילו על ילד חלילה שהלך.

כל שכן על עיתונים.

מה זה עיתונים?

עיתונים זה כסף.

כמה זה שווה? כמה שזה שווה זה כסף.

ואם יש לך הזדמנות בכסף לקדש שם שמיים, אדרבה ואדרבה.

אבל לא כל אחד עומד במבחן הזה.

לא כל אחד. אדם בהול על ממונו.

אנשים,

בהולים על הממון.

ורוב המכשלות שאנשים מפסידים עולם הבא,

זה בגלל הבהילות לממון,

לכבוד,

לכוח, השררה,

רק בשביל הדברים האלה. לכן הם גם לא יכולים לבצע מצוות

בצורה ראויה וכהוגן כמו שלמדנו עכשיו.

וכל אחד יבחן את עצמו בשעת עשיית מצווה,

כיצד הוא עושה אותה ומאיזה סיבה.

כל אחד שיבדוק את עצמו.

כן, למי שיש שאלות,

בבקשה.

כבוד הרב, שלום.

כן.

יש לי שאלה שהיא שאלה בשביל כמה אנשים.

ככה, השאלה שלי מפוצלת לשתיים.

אני יודעת שאם חסר מניין בבית כנסת,

יוצאים בחוץ אנשים וקוראים לאדם בחוץ, אפילו שהוא מחלל שבת, שיש לי מניין.

אני יודעת שגם כתוב

שלא לסמוך על מחלל שבת, שיש לי מניין.

עכשיו, רציתי לדעת שאלה ששאלו אותי שכנים.

ככה,

יש אימא שנפטרה לשכנים,

והבנים כולם, כולם לא שומרים שבת.

והם מניין של בנים שומרים קדיש על האימא. הם שמעו שהקדיש שלהם לא תופס,

בגלל שאין ביניהם שומר שבת.

השאלה שלהם, איך יכול להיות שלא שומר שבת משלים מניין בבית כנסת?

טוב, קודם כל, החלק הראשון שלך נכון.

צריך במניין שיהיו עשרה יהודים כשרים,

גדולים,

בני חורין.

דהיינו,

אנשים ששומרים שבת ואנשים שלא שומרים שבת

אינם מצטרפים למניין,

פירושו של דבר.

הם חייבים להתפלל

והם צריכים להתפלל,

אבל לפני כן צריך שיהיו עשרה כשרים שמביאים שכינה. בלי עשרה כשרים שמביאים שכינה אין מניין.

אז צריכים קודם כל עשרה, ואחר כך שיהיו עוד 300 כאלה,

אין שום בעיה.

אבל קודם כל עשרה כשרים,

מבוגרים מעל גיל 13,

בני חורין,

לא עבדים.

אז הם שואלים, כבוד הרב, שאלה, כאילו... רגע, אז קודם כל, את זה הבנו.

דבר שני, ודאי שהם

בתור עשרה, הם לא מהווים מניין.

לעניין קדיש שלהם,

אז פה אני לא רוצה להגיד את מה שאני יכול להגיד, שישאלו שאלת חכם.

אבל כתוב בספר מעבר יבוק,

שילד שהוא מחלל שבת ואומר קדיש

על אביו, הוא מחלל שבת,

יש סתירה מיניה ובין,

וזה גורם גם צער לאבא,

איך הוא אומר יתגדל ויתקדש שמי רבה, כשהוא עושה בעצם יתחלל ויתחלל שמי רבה.

הוא עושה חילול השם בשבת.

מצד שני, הוא זה שטוען

יתגדל ויתקדש שמו הגדול של הקדוש ברוך הוא.

אתה בעצם אוחז בחילול השם,

ואומר יתגדל השם.

זה כמו להבדיל, גנב אומר לאחרים לא לגנוב,

ומכניס לכיסים, לא לגנוב,

מכניס לכיסים, לא לגנוב.

אז זה קצת בעיה, אבל אני מניח את זה שישאלו פוסק

מה עליהם לעשות. בתור מניין כמניין,

ודאי שהם לא מניין. לעניין קדיש, שישאלו.

רגע, אבל מוכר, אנחנו יודעים שאם בבית כנסת חסר

אחד בבניין, הם קופצים החוצה וקוראים. זה ידוע, זה... אני חושב שאני אמרתי את מה שצריך להגיד. זה קורה מאוד, אז... אני לא טועה מפתיע מלהגיד.

אז זהו, אז יפה. אז מה, הם שואלים, אז מה, הקדיש שאמרנו עד היום לא, לא, לא תופס?

מה אני אמרתי? שישאלו פוסק, נכון?

אוקיי. תודה רב.

תהיי בריאה.

כן.

עוד שאלה, למי שיש?

שאלה?

שלום.

השבוע נתקלתי בבעיה.

אנחנו נמצאים בעומר,

ואני יודע שבעומר לא אמורים לברך שחיינו.

מה קורה שגם באבילות, שבוע של אבילות,

יביאו פרי חדש?

האם היה צריך לברך שחיינו, או שמה?

מתי באבילות? בשבעה.

מי יגיד האבל?

בכלל.

האבל הוא... האבל לא עומר שחיינו. ואנשים שנמצאים

במזכרה?

לא בגלל, זה לא קשור לספירת העומר. אם הביאו פרי חדש, הם יכולים לברך.

אבל אנחנו יודעים שלא מברכים, בדרך כלל הם מנסים לא לברך שחיינו,

אלא רק בשבת מנסים.

אז זה גם בבית האבל,

וגם כשיש לנו, שלא ניתן להגיד, אז אפשר... אם זה פרי שהוא לא יכול להשיגו,

אז הוא מברך.

אם הוא יכול לדחות אותו, אז הוא דוחה.

טוב, שאלה שנייה,

בקשר למצוות.

אתה אמרת, הרי, את הנושא שלפי מה שאתה אומר שאחדים בסך הכול יכולים להגיע לעולם הבא.

לפי מה שאתה אומר.

אפילו אני, מה שהראש שלי אומר, שכל אדם שמקיים מצווה,

אין דבר כזה שלא יחשוב על זה שיש לו שכר במצווה הזאת.

כי כל אדם שמקיים מצווה, בתת-הכרה שלו, אני בטוח שהוא חושב שהוא מקיים את המצווה כדי שיקבל את השכרה.

אפילו אם נזכיר, רבנו עקיבא,

בזמנו,

אני בטוח שבאיזשהו מקום הוא קיים את המצווה, כי הוא יודע שהקדוש ברוך הוא אמר לקיים את המצווה,

ועל כל מצווה יש שכר אחרי המצווה הזאת.

לכן, קשה להאמין שיש אנשים שקיימו מצוות,

שאין מאחורי זה מסתתר משהו.

טוב, אני לא מסכים איתך,

אבל אני אגיד לך משהו.

כשאתה הנחת היום בבוקר תפילין,

אתה חשבת שאתה הולך לקבל מצווה ושכר בגן העדן?

לא על זה, אבל אני יודע שאני מקיים מצווה.

אבל לא חשבת על זה.

לא? אז למה אתה אומר שאי אפשר בלי לחשוב שיש שכר על המצווה? לא, אבל מאחר שאני יודע שאני מצווה לעשות את המצווה הזאת. המצווה זה מצוין, ככה צריך לחשוב, לא יותר שאתה מצווה. אבל אני מצווה כדי שאני אוכל לקבל שכר. חשבת על זה הבוקר? יכול להיות שעכשיו אני, עכשיו אני אומר את זה. לא חשבת בבוקר. לא חשבת, אז הנה, זכית.

כן, למי יש עוד שאלה?

למי יש עוד שאלה?

אני מזה...

שומר שבת, תשע שנים,

מעניח תפילין, עושה מצוות, מנסה לעשות הרבה דברים.

אבל יש בעיה אחת,

תשע וחצי שנים יש לי דלקת עיניים שלא עוזבת אותי.

הייתי אצל רוב הרופאים בארץ,

שלושים רופאים בדקו אותי בתל השומר,

עברתי הרבה הרבה תיקונים ו...

יש לך גם בעיה במיקרופון.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד לך, שאני מגיע לייאוש,

לעזוב הכול, לעזוב את התפילין, את השבת, את הכיפה, הכול.

כי אני רואה שאני...

יש לי עוד עצה, תעזוב גם את החיתניות,

תעזוב את הבית, תעזוב את המשפחה, תעזוב את העיר,

תעזוב את העולם.

בשביל מה לך לשער פה?

היא מדלקת בעיניים? מי צריך לחיות בכלל?

כן, אבל אתה יודע, העיניים שלי עכשיו הן רגועות, אבל אם תראו אותי ביום שחור שלי, שהעיניים שלי ממש אדומות,

זה ממש מפחיד. תאמין לי ש... לכל הקרובים שלי, שהם...

תאמין לי... איך אני נראה, אני כמו נר קומן.

תאמין לי,

תאמין לי

שכל עיוור היה מוכן להתחלף איתך מהר,

וכל נרקומן היה מוכן להתחלף איתך גם כן.

אז מה אני עושה במצב כזה?

מתפלל השם.

אני מתפלל הרבה.

תמתין.

כנראה שהתפילה שלך צריכה עוד יותר גיבוי.

תשע וחצי שנים אתה אומר. תשע וחצי שנים. ממה זה נבע, אתה יודע?

פתאום, יום בעיר. פתאום.

מה אמרו הרופאים? מאיזה סיבה זה?

אין.

אמרו דלקת כרונית, אתה יודע. אלרגיה.

אלרגיה.

כן. עשית בדיקות של אלרגיה? עשיתי הרבה בדיקות.

ומה אמרו? שיש לך אלרגיה למשהו?

אלרגיה...

הם לא יודעים איך להסביר את זה, הם בעצמם מתקשים להגיד. מה פירוש? עשו לך בדיקות אלרגיה? עשו, כן.

כמה בדיקות עשו לך? הרבה מאוד.

כמה בדיקות?

קשה לי לספור.

מרוב, מרוב.

איפה עשית את הבדיקות?

בניסון, תל-השומר, ברזילאי.

הייתי מאושפז הרבה פעמים. כולם באנרגיה?

כן.

ואף אחד לא ידע מה יש לך?

הם לא יודעים איך לפתור את הבעיה.

יש שם למחלה?

דלקת אלרגית, ים תיכונית אביבית.

היא התחילה אצלך עם בגד ים?

היית הולך לים אז?

תראה, מה שאני ממליץ לך, בעזרת השם יתברך,

זה שתעבוד על שמירת העיניים במיוחד.

יש ספר שמירת העיניים,

ותעבוד על זה חזק ותתפלל לשם.

ויש עוד סגולה אחת גדולה,

זה להגיע לציון של רבי מטייאבן חרש ליד כפר עילבון.

איפה זה?

קרוב לצומת גולני.

אבל אל תלך לשם בלי ליווי.

יש טיולים מאורגנים שמגיעים לציון הזה.

רבי מטייאבן חרש.

זה היה התנא הקדוש שסימא את עיניו במסמרון לוהט

כדי לא לחטוא בראיית אישה.

וזה תיקון גדול מאוד שם למי שהולך וחוזר בתשובה בעניין שמירת העיניים אצלו בציון ועומד בקבלתו.

אז הוא יכול להתרפא מהדבר הזה בוודאי.

כל שכן שיהיה לו תיקון על כל הפגמים בעיניים, מקדמת דנא.

ויש משהו מעשי שאני יכול לעשות אותו?

משהו מעשי זה למצמץ.

כן, על פעולה. כן, זה עוזר. נכון שהרופאים אומרים שזה עוזר?

למצמץ? כן, לדלקת.

צריך לשטוף את העיניים.

נכון. והקב' ברוך הוא נתן לנו נוזל טבעי שעוזר.

אז אם יש יובש בגין הדלקת,

המצמוצים עוזרים.

איך אני בתור רופא?

יש לך עוד עצה לתת? עוד עצה? אני מוכן לתת לך גם כרטיס נסיעה

לכפר אלבון,

אם תרצה,

אבל תקיים את מה שאני אומר.

בעזרת השם.

בעזרת השם. אז אחרי הכרטיס נרגעת.

מה השם שלך ושם האימא?

ישראל בן חנה.

ואתה תעשה מה שאני אומר?

כן.

בלי נדר, תגיד. בעזרת השם.

ישראל בן חנה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה, ובפרט בעיניך,

שתראה ברור דברים טובים בלבד,

בלי דלקת בעיניים.

אתה רוצה ציצית?

שיהיה לך מצוות וראיתם מותו?

תביא. בכבוד.

תודה.

תגיד שאחיין הוא רק.

שאחיין הוא רק. תגיד שאחיין.

אמרנו ינואל הזמן.

אז זכו ברוך.

שיהיה לך לשבת, אשתלך.

כל טוב.

בהצלחה.

כן, למי יש עוד שאלה?

שלום,

ערב טוב.

ערב טוב.

השאלה שלי, אני פה שמונה שנים פעולה חדשה,

אבל כל הזמן כל אימהות על ילדים,

על ראש ילדים,

כפרה שלי אומרים,

זה אסור או זה מותר?

כשאומרים, כפרה על הראש שלי או על הילדים שלי, זה אסור? לא, רק הילדים.

מה? אני שומעת בשביל ילדים.

לא הבנתי.

כל אימהות, משהו קרה בחיים שלהן,

הכפרה שלי, בבקשה בואי איתו, הכפרה שלי כל הזמן על הקורבן, כמו קורבן.

תראי,

הייתה אישה אחת שהייתה אומרת כל הזמן על הבעל שלה,

כפרה שלי, כפרה שלי, כפרה שלי, כפרה שלי.

פעם אחת בא מלאך המוות,

היה צריך לקחת את בעלה,

אבל בשמיים אמרו שהוא יהיה הכפרה שלו,

אז באו אליה.

אמרו לה, אנחנו לוקחים לך את הנשמה.

אז היא אמרה, למה?

אני עוד צעירה.

אמרו לה, תשמעי, באמת לא באנו לקחת אותך, היינו צריכים לקחת את בעלך.

אבל את כל הזמן אומרת שאתה כפרה שלו,

אז אנחנו צריכים לקחת אותך במקומו. אז היא אמרה, לא, הוא עובד בחוץ בגינה.

זה הכפרה שלי.

את אל תגידי אף פעם כפרה שלי.

אף פעם.

אני לא אומרת, אבל למה אומרים ככה, כמו על הסתם מדברים?

בשביל הילדים. זה ילדים,

זה שמח, זה פרע. אני לא מבינה למה הילדים נקעת ידיים ולא נותנת על הכבוד, ואחר כך הילדים לא נותנת על החורים שלהם. זה ילדים שמנמנים?

זה ילדים שמנמנים?

לא, אני רואה קשר הילדים, אימהות והילדים.

אולי יש כאלה כמו פרה, אז הם אומרים כפרה,

כמו כפרה.

כפרה, מה אני ידעתי? כפרה זה קורבן.

את לא צריכה. אוקיי, אז כמו קורבן משתמשים.

את תגידי, לא צריכים. בגלל זה אני שאלתי.

כן, בסדר גמור, את צודקת. לא אומרים כפרה ולא צריך להגיד.

תודה.

תהיי בריאה.

עוד שאלה? כבוד הרב, שלום, ערב טוב. איפה זה? כן. בבקשה. רציתי בבקשה לשאול

מה רצון השם ממני ואעשה בלי נדר?

בשביל שיזכהו אותי לפרי בטן.

מה את צריכה לעשות? כמה שנים עדיין לא זכית לפרי בטן?

שמונה שנים.

שמונה שנים.

שמונה שנים. את חוזרת בתשובה?

כן, ואני גם גיורת.

כמה זמן?

שנתיים.

בעלך לומד?

כן. תקבלי על עצמך ללמוד כל יום חצי שעה מוסר,

ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

ושבעלך ילמד שעתיים כל יום בתענית דיבור תורה.

בעזרת השם, אם תעשו כן, השם יעזור,

שתזכי לפרי בטן.

את מסכימה?

והוא יסכים?

הוא פה? לא, הוא לא פה.

את חושבת שהוא יסכים?

מה השמות שלכם?

שרה שושנה בת חווה.

שרה שושנה בת חווה. ומנחם בן רבקה.

ומנחם בן רבקה, תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

שמונה שנים זה הרבה,

אבל לא כל כך.

יש לי גם בעיות רפואיות, אני אחרי ניפוח. אז אני בוא אגלה לך עכשיו סיפור שהתברר לי אתמול.

היינו בצפון בבית מלון סוף שבוע עם התורמים של חי כפליים.

ניגש אליי יהודי,

אברך שלומד היום

בכולל של הרב בן דוד בלעד.

והוא מספר, כשהייתי בלעד לפני מספר שנים,

הוא ניגש אליי, ביקש ברכה לזרע חי וקיים.

ואז אמרתי לו מה שאמרתי לך,

שיקבל על עצמו ועל אשתו.

הוא אומר שהוא ניסה במשך שנים

ללמוד שעתיים רצוף כל יום בתענית דיבור, ולא עלתה בידו.

שעה, שעה וחצי, אבל אף פעם הוא לא יכול באופן שוטף.

ללמוד שעתיים. עברו מספר שנים מאז,

והוא בא לאשתו ואמר לה, תשמעי,

לא יעזור, אם אני לא אלך לכולל,

ששם אני אהיה מוכרח לשבת וללמוד,

אני לא אוכל לקיים את זה שאני אלמד שעתיים בתענית דיבור כשאני עובד.

אמר לה, תשמעי,

ארבע אלף, ארבע וחצי אלף שקלים יעזרו לך אם אני מביא הביתה כדי שאני אלך ללמוד בכולל?

אמרה לו, כן, בצמצום כן.

אמר, אז אני יכול ללכת? אמרה לו,

כן. נכנס לכולל, אמר לה, אני בטוח,

החודש הזה נגמר הסיפור.

ואכן, אשתו נפקדה, באותו חודש הוא נכנס,

אחרי תשע וחצי שנים.

אבל זה לא רק הסיפור.

הוא אומר שבבדיקות שעשו לו,

היה לו אפס אחוזים סיכוי, אני לא אומר מה.

אפס אחוזים.

ואף על פי כן,

היא נפקדה, היא בחודש השביעי עכשיו.

עכשיו,

אמרתי לו, מכל הסיפור הזה,

החידוש בשבילי

זה דבר אחד,

שברכה יכולה להיות מונחת,

ומתי שתרצה להפעיל אותה, היא תפעל.

זה שאנשים נפקדו,

זה כבר זכיתי לראות הרבה.

לפני חודש ימים לערך

צלצלה האישה להודות

בת חמישים ילדה.

לידה ראשונה.

בת חמישים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן בלי שום בעיה.

אבל זה שברכה,

אדם יכול לפספס ולא לנצל,

ושיכולה להישמר עוד שבן אדם יחליט לקיים את מה שביקשו ממנו,

זה היה חידוש נפלא.

אבל זה אנחנו מתפעלים.

שמעתם איזה פשששש והקדוש ברוך הוא כותב בתורה במפורש

אם וחקותי תלכו

כל הברכות שבתורה ואם לא חלילה ההפך.

והברכות מונחות בתורה ומחכות מי יבוא ויפתח את המעטפה וייקח את הברכה.

הקדוש ברוך הוא המברך

הוא אמר

אם תעשו תקבלו.

אנשים ממתינים, מחפשים כל מיני עצות,

והכל כתוב בתורה, תעשו רק מה שכתוב.

תהיו בריאים, לא יחסר כלום, יהיו מזונות, הכל יהיה, הכל.

אבל לעשות כראוי וכהוגן, כמו שלמדנו בהתחלה.

לעשות מצוות ללא שום פנייה,

למען השם יתברך בלבד.

שיהיה בהצלחה.

כן, רגע, פה רצה בחורצ'י כאן, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

רציתי לקבל עצה בקשר למשהו שמקודם דיברת עליו בנושא. איך מתגברים על העצר שברגע שמתפללים,

רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא וחושבים על דבר אחר,

מנסים בכל זאת וזה לא יוצא?

איך מתגברים על זה?

אז קודם כל צריך להשתדל לעשות את זה עם ברכה אחת.

ואחרי שעושים ברכה אחת, משתדלים ועובדים על שתי ברכות.

וכן, על זה הדרך.

ומהי העצה בשביל להתרכז?

פשוט מאוד לקבוע שפחות מחמש דקות לא מסיימים את התפילה,

תפילת שמונה עשרה.

ממילא, אם אתה לא מסיים לפני חמש דקות, אין מה למהר.

אז אתה לא רץ בסידור.

אתה חייב לבזבז את כל החמש דקות.

אתה לוקח את הסידור מולך ומסתכל עם האצבע על המילים ומצביע.

השם,

שפתיי,

תפתח.

בכל מילה שאתה קורא, מבין את המשמעות לאט-לאט.

אין פה זמן.

ברוך אתה,

השם,

ככה, מילה-מילה, עם האצבע. לא מקדים עם העיניים את האצבע.

אחד לאחד.

כמו מונה מעות.

אדם שסופר מעות, בוחן אותם.

ככה, מילה-מילה.

ואז בעזרת השם שתתרגל, אפילו יקח לך דקה.

רק ברכה אחת.

כשתתרגל לעיין כך בתפילה,

אתה תצליח הרבה יותר.

וככה ההרגל יעזור לך. אם אתה מרגיש שאתה, הופ,

סוטה, בורח,

עוצר, ממתין,

מתרכז, ממשיך.

ככה, לאט-לאט. כל ברכה זה פנינה שאין כמוה.

תודה רבה.

תהיה בריא בהצלחה.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

השאלה שלי היא בקשר לשואה.

לא איך שקרתה השואה.

השאלה שלי איך הקדוש ברוך הוא נתן לגרמנים

לעשות שימוש בגוף של בני האדם היהודים שהם הילדים שלו,

לעשות מזה סבונים, ארנקים, תיקים,

מסער של אנשים לעשות בובות. זה דבר שלא נתפס במוח.

הבנתי.

לפני כן, בלי שידעתי שתשאל את השאלה, דיברנו על רבי

חנינה בן טורדיון,

שכרכו אותו בספר תורה ושרפו אותו באש למרות

שהוא זיכה את הרבים בפרהסיה במסירות נפש. איך זה?

איך זה שרבי עקיבא סרקו את בשרו במסרקות ברזל?

איך זה שרבי ישבעאל, כהן גדול,

פחלצו אותו בשביל בת הקיסר, תלשו

את עורו מעל פניו ועשו ממנו פוחלץ.

בשביל הבת של הקיסר, תרנק קדוש.

איך

דקרו את רבי יהודה בן בבא בשלוש מאות כידונים?

איך ואיך ואיך ואיך, הרבה הרבה שאלות.

איך רומי החריבה את בית המקדש ושמונים אלף כהנים נטבחו?

איך

מיליונים נטבחו במקדש ראשון, מקדש שני,

ובביתר

שמונה מיליון איש

שנהרות נהרות של דם עד הכנרת, שלושה מילים, הלכו בגובה של נחלי דם עד ראשם של הסוסים?

איך?

שאלות.

אבל רק הקדוש ברוך הוא שיודע באמת את החשבון,

יודע למה זה כך.

אבל אני אתן לך דוגמה מההיסטוריה,

ואיני בא להשליך

כי הוא היודע נסתרות.

איך

בגזירת כל הבן הילוד, אי אורא תשליכו,

לוקח פרעוב המצרים ילדים חפים מפשע לכאורה ומכניס את ראשם לתוך אי אור כדי שיחנקו בתביעה.

אלפים ורבבות נולדים,

ומכניסים את הראש שלהם

לתוך זה. איך?

איך מי שלא סיים את המלאכה בלבנים,

ללבון לבנים בגובה מסוים,

לקחו את הבן שלו הקטן והכניסו אותו לתוך הלבנים כדי שהוא ישמש השלמה למה שחסר.

ועליו עוד לבנים חי.

בתית שישלים את החומה.

ילד חי בתוך הלבנים,

עליו בונים בלוקים וממשיכים לבנות. איך?

בלתי מובן, נכון?

אבל מקצת מן הדברים האירו את עינינו גדולי ישראל.

בדור המבול היו אנשים ששיחתו לריק ולהבל מבלי להסביר,

ועשו מעשים שלא יעשו,

והארץ מלאה חמאס,

והקדוש ברוך הוא

הביא אותם בגלגול,

ואותם אלה שהיו בדור המבול שעשו את המעשים האלה הם אותם תינוקות שהם התגלגלו בהם והכניסו אותם למים.

במה שהם חטאו, בזה הם לקו.

היה דור שנקרא דור הפלגה,

בדורו של נמרוד,

שהם אמרו,

הבה נבנה מגדל וראשו בשמיים.

והם לבנו לבנים

ובנו מגדל כדי להילחם כביכול עם מלכו של עולם.

הקדוש ברוך הוא הביא את אותם רשעים בגלגול,

ואותם אנשים התגלגלו בנשמות,

אותם נשמות באותן גופות של ילדים, תינוקים,

ששוקעו בתוך התתבלבנים כנגד מה שהם חטאו, ככה הם לקו.

זאת אומרת, יש חשבון למה זה קורה.

מה היה החשבון עם כל אחד ואחד בכל האירועים ההיסטוריים שמנית ואני?

אין לנו ידיעה בדיוק ספציפית על כל אחד,

אבל אנחנו יודעים שהכל נעשה בחשבון מדוקדק

של אבא שעושה זאת מתוך רחמים על בניו, למרות שזה לא הגיוני.

צא ולמד,

ארבע מיטות בית דין, שרפה וחנק,

הריגה וסקלה,

ארבע מיטות בית דין שהן קשות מאוד.

אבל מי שמחלל שבת בפרהסיה נהרג בסקלה.

פעם היו סוכלים אותו משתי קומות, זורקים אותו על אבנים עד שהוא נופח את נשמתו,

ואם לאו

היו לוקחים אבן גדולה ומכים על חזהו שימות, ואם לאו

היו צריכים לסקול אותו כל העם באבנים,

ויד העדים תהיה בו בראשונה, זו הייתה סקלה.

למי שהוכח מעל כל ספק שאכן הוא חלל שבת בפרהסיה ואיתרו בו לפני כן, ולמרות שאיתרו בו

עדים

והוא עשה את זה בתוך כדי דיבור,

עוד פעם חילול השם במזיד,

זה היה דינו.

אמנם סנהדרין,

אם הוציאה אחת לשבעים שנה אחת להורג,

נקראה קטלנית,

אבל זה הדין.

היום אין בית דין,

אבל היום זה מן השמיים.

ותאונות דרכים זה סקלה מן השמיים.

והיום שמעת, זוג שעומד להתחתן,

תאונת דרכים.

ואתה שומע כל יום, היום שבעה נהרגו,

לפני כמה ימים ככה, מראש השנה זה כבר כמה מאות, וכן על זה הדרך, זה סקלות.

אז לכן צריך לדעת דבר אחד,

יש חשבון,

ולמה הוא כזה, הקדוש ברוך הוא יודע.

ואם אני אכניס אותך קצת ליותר בשביל שתבין,

כפי הביזיון שנעשה לנשמה בשעת המיטה,

ככה התיקון שלה.

זאת אומרת,

יש אדם, למשל, שהגיע לבית החולים

ויעשו לו רק תחבושת וישלחו אותו,

יש אחד שיעשו לו ניתוח קל,

יש אחד שיפתחו לו את כל הבטן,

ויש אחד שיצטרכו להשתיל לו איברים.

כל אחד לפי דרגת

הפגיעה שלו.

אדם שחטא קשה מאוד,

אז הוא מקבל תיקון לפי גודל החטא שהוא חטא.

זאת אומרת, זה משתנה אצל כל אחד ואחד.

אדם שמת בתאונת דרכים,

זו בושה גדולה מאוד שהנפטר,

הנהרג, מושלך.

אבל זה תיקון לאותה נשמה,

כיוון שהביזיון שהיא עוברת

זה ביזיון שהיא מרגישה אותו.

קשה,

התולעת,

הרימה בבשר המת,

כמו המחט

בבשר החי.

אדם מת, לכאורה, אנחנו חושבים שהוא לא מרגיש, באמת הגוף לא מרגיש.

אבל רק נפשו עליו תאבה, לנפש שרואה את הגנאי הזה,

כואב לה מאוד.

לכן, קשה הרימה בבשר המת כמו מחט בבשר החי.

ראית פעם אחת שנפל מאופניים או מווספה לפני כולם והוא מחליק ככה על הכביש?

איזה בושה יש לו עד שהוא קם, איך הוא מסתיר את זה, איך הוא מנסה ללכת ישר.

זה גורם לו בושה.

אז תאר לך, בן אדם שיש לו מום, כמה הוא משתדל להסתירו.

ומה יש לך יותר ביזיון לאשר אדם מת ומוטל בשדה?

לכן, יש לו דין של מת מצווה שהכול קרובין אצלו וחייבים בקבורתו.

אז לכן, מי שמת במיתה קשה,

התיקון שנעשה לו בזה הוא יותר גדול, אבל זה תלוי כמה הוא היה חוטא לפני כן.

עכשיו, את החשבונות אנחנו לא יודעים,

מה כל אחד עשה.

אבל אם הקב' ברוך הוא בחר לאחד מיתה כזאת ולשני כזאת וזאת אחרת,

זה בשביל לכפר במיתתו על חטאותיו בחייו.

עכשיו, אם היית יודע מה העונשים בעולם העליון,

היית מבין שזה אפס אפסים לעומת מה שמצפה לנשמה שמגיעה לשם.

כי פה זה ייסורי הגוף,

ושם זה ייסורי נשמה והרבה יותר גרוע.

עד שהרמב״ן אמר

שאם אדם היה רואה את העונש

על מצווה אחת בתורה,

לאו שאמר הקדוש ברוך הוא, לא תעשה אחת בתורה,

אם היה רואה את העונש בעולם העליון,

היה מעדיף לקבל 70 שנה ייסורי איוב.

שאיוב

איבד עשרה ילדים ביום אחד,

הפסיד את כל ממונו והיה רש,

וקיבל שחין בכל גופו במשך שנים רבות שהיה מתגרד מרוב כאבים וצער.

ואין הגדרה יותר מייסורי איוב.

70 שנה כאלה ולא את העונש עליו אחד מן התורה בעולם העליון.

אתה מבין? זאת אומרת, אין לנו מושגים בכלל

מה קורה.

ואני אסביר לך בעוד דרך כבר, כיוון שאתה שואל.

אם אדם יהיה חטא כנגד אדם בן גילו,

זה חטא ופשע.

אבל אם אותו חטא הוא יעשה כלפי האדם שהוא יותר מגילו ומכובד במעמדו,

זה עוד יותר גרוע.

אם אדם יעשה את זה כנגד מישהו שהוא שר או מושל,

עוד יותר יהיה קשה עונשו. ואם הוא יעשה את זה כנגד מלך,

אחת דתו להמית.

אדם שמבזה את המלכות,

אחת דתו להמית.

מלך זה מלך בשר ודם.

ואם אתה מבזה אותו בדבר אחד, או לא שומע לאחד מציוויהו, הוא יכול להורגך.

כמה פעמים הוא יכול לעשות זאת? פעם אחת.

במיתה הכי קשה, לתלות את האדם בכיכר העיר.

אבל אדם שחוטא כלפי מלכו של עולם,

שנותן לו בעצם את הנשמה באותו רגע, והוא משתמש באותה נשמה שקיבל כדי לפגוע בכבודו של הקדוש ברוך הוא,

ולא פעם ולא פעמיים,

עשרות, מאות ואלפים של עבירות כאלה בכל חודש או שנה,

מה עונשו,

אם זה לפי אותה הסקאלה,

לאין שיעור.

וגם זה בצמצום.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

אומר, תחזרו בתשובה,

אני אמחק לכם את הכול.

ובן אדם יש לו הזדמנות לחזור בתשובה ולא מוחק.

משאיר את החוב פתוח.

אז מה אתה חושב? יש מידת הדין,

יש מקטרגים למעלה, כמו שפה בארץ יש פרקליטות,

והפרקליטות מחפשת להרשיע ולא להצדיק.

גם למעלה יש כזה דבר.

ואדם שצבר כל כך הרבה עוונות,

מידת הדין מקטרגת ולא שותקת עד שהאדם, נפרעים ממנו.

אבל אם היה מקדים לעשות תשובה, היה ניצל.

עכשיו, מה החשבון של כל אחד?

אני לא יכול לעשות.

אבל מה שברור,

שבזמן השואה הייתה התבוללות קשה ונוראה,

ומידת הדין לא שותקה.

וכך היה. ויתר הביאור,

אם תרצה בסרט קפיצה קטנה לקנדה,

ועוד קלטת, 12 נבואות שהתגשמו באריכות.

הבנת?

תהיה בריא.

כן.

שלום.

שלום. יש לי חברה שילדה בן לפני תשעה חודשים וקצת,

והשבוע הראשון שהוא נולד לפני הברית

הילד היה שלו ורגוע,

ממש מקסים. מאז הברית הוא רק בכיין, לא רגוע,

לקחה אותו לרופאים. היא שאלה, עלה, ואומרים, אין להם תשובה.

זה ככה, הילד וזהו.

השאלה שלה, למה הוא מאז הברית הוא לא רגוע,

לא שלו, לא ישן, לא כלום.

בבדיקות הכול בסדר. הכול בסדר.

הבנתי.

בן כמה הוא עכשיו?

תשעה חודשים ושבוע.

תשעה חודשים?

כן.

בשבוע.

טוב, תנסו לשים לו ציצית קטן בלילה.

אבל אומרים, הציצית קטן, אסור לשים לילד עם טיטול.

לשים לו ציצית קטן בלילה.

זה הכול?

אם הוא עם טיטול,

אין שום בעיה.

טיטול מכוסה, כן? אין שום בעיה.

בסדר?

טוב, תודה. תהיו בריאים.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני מתחזק בתקופה האחרונה, ויש לי בעיה קטנה עם יצר,

הוא מנסה להיכנס בדרך האנשים שאני הכי אוהב. עכשיו, אני רוצה להיכנס בו חזרה, ואני לא יכול, כי אם אני מנסה להיכנס בו, אז אני עובר על מידת הכעס, אני עובר על הרבה מידות.

אני שואל איך אפשר להתגבר עליי בצורה שלא תפגע בסובבים אותי?

מה פירוש? יש כאלה שהם בסביבתך, שקצת מקררים אותך?

כן.

שואלים למה אני עושה ככה, ולמה ככה, וממש מקשים עליי, אם זה מהמשפחה הקרובה, אם זה מהחברים.

הבנתי.

ולמה אתה חושב שאתה צריך לענות על כל דבר?

למה? כי אם זו משפחה מאוד מאוד קרובה,

שמקשה עליי מבחינת האיומיות. אבל אם אתה מבין שהם מתכוונים לשאול לא על מנת לברר,

אלא על מנת להקניט קצת, במרכאות,

למה אתה צריך לענות?

אם השאלה היא דוגרים, מעוניינים לדעת ולהבין,

מצווה לענות.

אבל אם אתה יודע לאן הם מובילים,

למה אתה נגרר,

אין טעם להיגרר, נכון?

בפרט שזה מוביל למחוזות שאתה לא רוצה, כגון כעס וכו', אז מה הרווחת?

התחלת לענות. שתיקה כהודאה? זאת אומרת, אם אני שותק,

אז בעצם אין לי תשובה עליהם, אבל אני מתחיל לענות, אז... נגיד ששתיקה כהודאה, אז מה, יכניסו אותך לבית סוהר?

שתקת, שאלו אותך למה אתה עושה כך וכך, לא ענית. נו, אז מה קרה עכשיו?

מה קרה?

אתה יודע מה אני עשיתי כשחזרתי בתשובה?

היו שואלים אותי שאלה,

הייתי מביא איתי את הספר ואומר, תקרא,

שיתווכח עם הספר.

למה אתה חזרת בתשובה?

למה אני? זו עוד שאלה.

אבל את התשובה הזאת הבנת?

קיבלתי. פשוט מאוד, מה שכתוב בספר אני עושה.

למה אני חזרתי?

בגלל הספר.

קראתי ספר קיצור שולחן ערוך,

ובגללו חזרתי בתשובה.

ובאיזה גיל חזרתי? 24. פשוט.

ספר החוקים של העם היהודי, שולחן ערוך.

מה לא לגיטימי בלקיים את החוקים של הקדוש ברוך הוא? מה לא טוב? לשיטתך, כל מי שקרא קיצור שולחן ערוך חזר בתשובה?

לשיטתי, כל מי שמתכוון באמת להשיג את האמת ולעשות אותה, קיצור שולחן ערוך מספיק לו בהחלט.

לא צריך שום דבר.

אם אני אומר לך שספר החוקים של מדינת ישראל זה זה,

ואתה רוצה להישמר כאזרח הגון,

אז מה אתה תעשה? לא תשמור את זה אם אתה רוצה להיות כזה?

מה עוד צריך?

אם אומרים לך שהתנאי להיות אזרח הגון זה קיום החוקים והמשפטים של המדינה הזאת,

במדינה אחרת זה ספר אחר.

ואם אומרים לך שיש ספר הספרים,

שהוא ספר של האלוקים,

שבו כתוב את חוקי התורה,

מה שכל יהודי חייב,

מה יותר לגיטימי מלקיים את מה שכתוב בו כלשונו בדיוק?

כן, אבל יש הרבה סבעות. אתה יכול להחמיא יותר, להחמיא פחות. אז כששואלים אותך למה אתה מחמיא יותר, זו בעיה.

לא הבנתי.

אומרים לך שאתה יכול לנסוע בכביש במסלול שלך בין הלבן למקווקו.

אם אתה נצמד לקו הלבן,

זה טוב, או שאפשר גם להתרחק קצת ככה?

מהקו הלבן שלא לרדת מהשפה למטה?

מה יותר טוב?

הבנתי.

מה? הבנתי. הבנת?

אז אתה נשמר, יא יוני. אתה נכנס קצת יותר לאמצע, שלא תיפול שם לאיזשהו אה.

אז אתה בסדר, אתה נהג זהיר

או זאג נהיר, תלוי.

מדינת ישראל עשתה גדר הפרדה, נכון?

מדינת ישראל יש לה גבולות, נכון, עם האויבים, נכון?

יש בין הגבול עוד שטח פירוז, נכון?

למה?

כדי לא להגיע למצב שאתה עובר ישר את הגבול, נכון?

מה, זה לא טוב שעשו את השטח הזה המפורז?

לא טוב.

גם חכמים עשו גדר,

בסייג,

בשביל שלא תתקרב לעבירה.

כיוון שאתה רוצה להישמר,

אתה מתרחק מהעבירה.

מה לא טוב?

בחור זהיר.

מי שעולה לגג עומד על המעקה

או שמתרחק קצת?

ככה זה.

תשובה טובה.

אהבתי. אבל הכי טוב,

בוא תקרא מה כתוב.

אין יותר טוב מה כתוב, תתווכח איתו.

אין יותר טוב.

הבנת? גם לא חייבים לענות מיד.

אפילו רופא, אתה בא, אומר לו מה יש לך,

הוא אומר, קודם תעשה בדיקות.

תחזור אליי עם הבדיקות, אני אגיד לך.

גם אחר כך הוא לא אומר.

שולח אותך רופא מומחה?

אין בעיה.

כי הוא רופא פנימי רק.

אתה מה, נהיית רב פוסק?

שאלו שאלה, הוא אומר, צריך עיון.

חכו כמה ימים, מה בוער לכם?

כאילו, אתם הולכים לקיים את זה עכשיו?

אני אגיד לכם. תאסוף את הספרים, תביא להם.

רק תתקרב, יגידו, לא, לא, לא, לא, אין לי שאלות,

עזוב אותי.

עזרתי, הבאתי, והם טוענים שזה של אדמו״רים, אני חושב שהם מחמירים.

כן, גם אני, כשהייתי מביא ספר, היו אומרים, מי כתב? אה, זה אשכנזי?

עזב, זה לא משלנו.

יש תשובות כאלה. נו, אז מה, תתמודד?

תתמודד. למה, קצין בצהל הוא תמיד לפי העדה שלך?

והרופא תמיד הוא מהעדה שלך?

מה,

בגלל שזו עדה אחרת אז אתה לא יכול לשמוע?

מי שבקי בחוכמה, הוא יכול לדבר, מי שלא, לא. זה לא משנה מאיפה הוא.

קבל את האמת ממי שאמרה, לא משנה מי הוא.

הבנת?

בסדר? אתה תסתדר?

בוא נדלך שוב.

בעזרת השם תצליח.

כן, עוד שאלה?

תן לה שמה פה.

אתה מוכן מהבית? חכה רגע.

כן, אני רואה שהכנת פה חבילה, חבל על הזמן.

תכף. שב, תירגע, תתבשל קצת, לאט לאט. תן לה שמה.

כבודו, יש לי שאלה.

אני ראיתי באחת הקלטות שלך בחור ששאל את השאלה, איפה זכות הבחירה של האדם? וענית לו בצורה מלאה וברורה, לא ולי,

שסיפקה אותי באמת במלואה. אבל השאלה שלי זה, יש ילדים שנולדים במשפחה חרדית,

והם הולכים לגן חרדי, רואים את ההורים החרדים, הולכים לבית ספר יסודי חרדי,

ממשיכים וכן הלאה וכן הלאה, ומתחילים עם ישיבות, ובאמת, כאילו, ממשיכים את החיים שלהם ככה.

אני שואלת, איפה זכות הבחירה שלהם? האם ההורים שלהם לא לקחו להם את זכות הבחירה? זה, כאילו, זה מותר להם לעשות את זה?

אין להם זכות בחירה, זאת אומרת. אני מכיר ילדים חילונים שגדלו בקיבוץ,

והם נמצאים בקיבוץ,

והאכילו אותם חזיר,

ולא אמרו להם שום דבר,

ואמרו להם הפוך מהפוך,

והם גדלו ככה,

והם לא יודעים שום דבר.

האם ההורים שלהם לא שוללו מהם את הבחירה? כן,

אבל אם אני אתחיל לעשות הבדל בין החרדים לחילונים,

זה הפרש גדול. לא, אני מדבר מצד הבחירה, לא מצד מה הם עושים.

מצד הבחירה.

אלה גידלו אותם ככה ואלה גידלו אותם ככה.

אז לכאורה... אבל האם הדתיים יודעים מה זה יראת שמיים, ובאמת מאמינים בקדוש ברוך הוא ובבחירה בתורה, ולעשות את זה בלב שלם?

בתור אנשים, כאילו, הדתיים, שיותר מבינים, ויותר בתורה, ויותר יודעים מה זה להעניק ולתת זכות בחירה לילד? אני לא מדברת על החילונים, שאומרים, כן,

תוכל, אין, הם לא מודעים,

הם לא מודעים כמו שאתה אומר שחילונים לא מודעים לתורה.

אז ככה, אני מתכוונת כאילו הדתיים שכן יודעים, שכן בתוך התורה, למה הם לא נותנים לילדים שלהם זכות בחירה מלאה ולחזור בתשובה. זאת אומרת, אם אני מבין את כוונתך,

ברצונך לומר, צריכים לאפשר להם גם את החיים החילוניים בשביל שהם יוכלו לבחור. לא, לא בדיוק, אני פשוט אומרת. כן, כן, כן. לא, לא, לא. כן, כן. אז איך הם יבחרו, בוא אני אסביר לך.

אני, נגיד, גדלתי במשפחה מסורתית לגמרי, אפילו אפשר לקרוא לזה דתייה.

מה שכן, הייתה לי את הזכות לבחור בין החילוניות לדתיות. מה שבחרתי זה לא רלוונטי. מה פירוש ההורים? רגע,

את מדברת אוטוסטרדה.

ההורים שלך, מה פירוש? אפשרו לך, אמרו, אנחנו מסורתיים, אבל את יכולה להיות חילונית? לא, אבל הם לא מנעו ממני להסתכל,

הם לא מנעו ממני לראות,

הם לא מנעו ממני, למה?

לראות ברחוב זה להעיף לי את הפנים ולא להסתכל על הצד החילוני.

ואני רואה הרבה דתיים, שהם ילדים קטנים, שההורים פשוט מסיתים להם את הראש ולא נותנים להם להסתכל ולהתגלות לעולם,

נקרא לזה אמיתי או לא אמיתי, סבבה? הבנתי.

שמעתי.

עכשיו אני רוצה להבין דבר אחד.

כשעוברים ברחוב, נגיד, חילונים, ורואים בצד אנשים שהם נרקומנים,

אז ההורים צריכים להגיד לילדים, תסתכלו,

או לא כדאי להסתכל.

כן, אבל הנרקומן הוא דמות שלילית.

אהה.

עכשיו, לא. אהה.

אהה.

והמעשים החילוניים שהם לא כל כך חיוביים, זה לא שלילי?

כן, אבל אני לא חושבת שאתה עונה לי עדיין על השאלה שלי. בוודאי שלא. אני לא חושבת. כי את עדיין רוצה להישאר איפה שאת שואלת.

כי אני לא יודעת,

אני לא רואה בזה שאתה מביא לי דוגמאות שכאילו,

כן, הן אמיתיות והן מוחשיות. בואי אני אשאל אותך שאלה.

בואי אני אשאל אותך שאלה.

לקחו שניים,

אחד דתי ואחד חילוני. הכניסו אותם, נגיד, לסמינר.

סמינר שבו לומדים גם את זה וגם את זה, ושואלים את השאלות מה שרוצים, בסדר?

בסוף, בסוף, בסוף,

יצאו שניהם יודעים את האמת.

והאמת היא אחת, שניהם יודעים שהיא אמת.

יש עניין ללמד את הילדים את השקר,

את כל צדדי השקר,

או יש עניין להגיד לילדים, תתרחקו מהשקר ומן הכיעור?

אבל הם לא עושים את זה. קודם כל.

אמרינה לי,

האם יש עניין ללמד את השקר ואת צדדיו האפלים,

או להימנע?

להימנע.

זה מה שעושים החרדים. זה לא נכון, הם לא עושים את זה. ילד הוא קטן, הוא לא מבין. ילד קטן, הוא צריך להבין. את אמרת, הפוך, בגלל שילד קטן לא מבין

ועלול להבין מה שלא צריך להבין,

אז שומרים עליו שלא יבין מה שלא צריך להבין.

לדוגמה,

לדוגמה,

אומנם את יכולה להשתמש במה שאני אומר לכיוונים לא נכונים, אבל לדוגמה,

ילד שהוא לא מבין זה כמו בעל חי שהוא לא מבין, הרי ילד שהוא לא מבין,

הוא לא מבין. ובעל חי הוא לא מבין, שניהם לא מבינים.

אם רוצים להשיג תכלית ומטרה מהילד,

אז צריך להפנות אותו לאפיקים הנכונים בלבד. אין עניין עכשיו שהוא יביט לצדדים הלא נכונים.

אז לדוגמה,

בעל חי שקוראים לו סוס,

שמים לו פה הסתר לעיניים. למה?

שלא יסתכל לצדדים.

שלא יסתכל לצדדים, הוא עלול להטות את העגלה לכיוונים שאין עניין לרוכב להגיע לשם.

אז מה עשו לו? עשו לו פה הסתר.

עכשיו, אם ישאירו אותו פתוח,

אז יכול להשתולל, לעשות שטויות, ואחר כך יהפוך את הרוכב עם הכול.

ילד הוא בבחינה זו, בשעה שהוא לא מבין, הוא כמו בעל חי.

מה צריך? לכוון אותו כמה שיותר לדרך הטובה.

נגיד,

בגן ילדים,

לשיטתך,

מה צריכים לעשות?

ילדים פתוחים, מה שנקרא פתוחים במרכאות.

אז מראים להם, אומרים להם מצוות כיבוד הבאים, אומרים להם כמה חשוב לכבד את הגדולים וכמה זה,

אבל בשביל שיבינו את ערך המצווה,

צריך להראות להם מיד סרט איך ילדים מרביצים להורים, שוברים להם את העצמות, דוקרים אותם,

מבזים, מקללים, ואומרים להם, זה לא יפה.

ככה צריך לעשות.

אבא, אימא, תודה, בבקשה.

בכל דבר כך,

מראים להם, אוכלים הצלחת עם כפית ומזלג.

אחר כך מראים ילד שלוקח את הצלחת ושופך אותה.

אומרים, זה לא יפה.

רק ככה.

זה נקרא פיגור שכלי.

שילד לא יכול להבין את הטוב רק אם מראים לו גם את הרע.

זה נהיה מפגר.

מה פתאום שנראה לו כל דבר? אני אתן לך דוגמה קטנה.

יש לי מכר שאני מכירה,

שהוא מגיל קטן היה דתי, ממש דתי,

בישיבו עודו, עם פאות, פשוט ככה.

כשהוא הגיע לגיל שמונה עשרה,

הוא פשוט פתח את העיניים שלו וראה שזה לא הדרך שהוא רוצה, שזה ההון שלו קפוא עליו.

נכון. זאת ידיים, יש עוד איזה מיליון כאלה. נכון, את צודקת. ממש יש מיליון כאלה שגדלו חילונים וחזרו בתשובה.

ממש מיליון.

ממש מיליון.

זאת אומרת, ההורים שלהם הראו להם הכול, רק לא את הדת, רק לא את הדת.

וכשהם הגיעו לגיל מסוים, נפקחו עיניהם, שאלו את השאלות והגיעו להכרה,

וחזרו בתשובה.

באמת? אי אפשר עליך, אי אפשר. אפשר, אפשר.

כן,

הנה פה לבחור הזה יש שאלה,

שורה שנייה.

ערב טוב, כבוד הרב.

הרב, בשלוש שבועות האחרונים היה יום השואה ויום הזיכרון.

כן.

הבנתי שהחרדים אומרים לא לעמוד בצפירה,

אלא אם כן בציבור, שלא יהיה חילול השם.

כן. עכשיו, אני רוצה שתסביר לי למה לא לעמוד.

אתה רוצה לעמוד? תעמוד. מה הבעיה?

לא, אבל גם שמעתי שפעם אחת בהרצאה שלך אמרת שזה כמו שילד יבוא להלוויה של אבא שלו לבית ברוס ויצפור לו עם האוטו.

שזה ככה.

זה על הצפירה, זה לא על עמידה. כן, לא, על הצפירה.

אחד שאבא שלו נפטר ביורצייט,

אתה יודע מה זה יורצייט?

יום השנה.

כן. צריך לעמוד עם השרוקית ולשרוק?

לא.

צריך לעמוד?

לא.

אז למה פה כן?

לא יודע, אין לי מה לגעת.

החליטו לעשות מנהג הגויים. אצל הגויים לא יודעים להגיד קדיש, לא יודעים להגיד משניות,

אין להם דבר כזה.

אז מה הם עושים? לוקחים דגל, מורידים לחצי התורן,

יורים יריות באוויר, צופרים עם השרוקית, עומדים באמצע הרחוב.

זה מה שהם יודעים.

אבל אנחנו לא גויים.

אנחנו יכולים להגיד תהילים, יכולים להגיד משניות, דברים שמועילים באמת לנפטר.

הבנת?

זה לא נגד, זה בעד.

אלה שעומדים עושים נגד,

נגד ההלכה ונגד ההיגיון, כי זה לא מועיל.

אנחנו לא רוצים רק לזכור את הנפטרים,

אנחנו רוצים להועיל לנפטרים.

אם אפשר להועיל, זה לא יותר טוב מלזכור.

אם אני יודע שאתה רעב,

מה עדיף, שאני אתן לך צדקה או שאני אגיד, אני זוכר אותך? תאמין לי, אתה לא יוצא לי מהעיניים.

אנחנו לפחות משתדלים לעשות משהו.

הבנת, עיוני? הבנתי. אבל היה עוד יום אחד ששכחת אותו לפני כמה ימים.

היה יום חרצל.

ואומרים שהחרדים לא זוכרים את הרצל. לא זוכרים אותו. אומרים לא זוכרים אותו. מה זה לא זוכרים?

אנחנו ודאי זוכרים.

הוצאנו מאה אלף דיסקים,

חזונו של הרצל,

עם הסרט הרצל והציונות,

ובסוף הרצל החזיר אותי בתשובה של גילה דורפמן.

חילקנו בכל הצמתים, בהר הרצל,

במוזיאון הרצל, ברחובות הרצל, בהרצליה,

איפה לא?

בסדר, תודה.

תהיה בריא. כן, הנה שם יש בחורצ'יק נחמד.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

עד עכשיו נהנית אפילו לשמוע.

והייתי מגדיר את ההרצה הזאת, הגדרה בדרכי נועם וכל ההמלצות פה שנתת לנוער.

פעם אחת אני הייתי רוצה להגיב או לבקש ממך להשלים בקשר פה לבחור ששאל משהו,

ופעם שנייה לגבי ההשכרה או הצפירה שאמרת

לגבי הבחור ששאלה בפעם האחרונה.

אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל זה מאוד הפריע לי שהשיחה עברה

מאיזושהי הרצאה שהיא בדרכי נועם לגישור,

לפיוס בין הדתיים לחילוניים,

לבין

כאילו הסבר שהנוער יכול לצאת מפה ולפרש משהו שאני מקווה שלא התכוונת אליו,

כמו הצפירה.

ואני אנסה לחדד.

אני, כמישהו שהולך להתפלל בשבת,

ומישהו שהולך לאזכרות צבאיות,

מאוד קשה לי לשמוע את ה...

אני לא רוצה להגיד זלזול, אולי לא התכוונת לזה,

אבל לאפשרות הזאת שמישהו יפרש פה שכן צריך לעמוד או לא צריך לעמוד,

והייתי מצפה לשמוע ממך הסבר לאנשים פה שאיש הישר בעיניו יעשה. אתם לא רוצים לעמוד,

אל תעמדו, תעשו את זה בבית, אין לי בעיה עם זה,

אבל לא צריך לחמם את האווירה על אלה שכן עושים.

קודם כול,

אני מתפלא איך כבודו לא שמע את ראשית תשובתי, שאמרתי לו, אדרבה, אם אתה רוצה לעמוד, אתה יכול לעמוד. מי אמר שלא?

אז קודם כל נתתי את האפשרות למי שרוצה לעמוד, לעמוד.

לעצם השאלה למה חרדים לא עומדים, עניתי למה חרדים לא עומדים.

גם בהשכרה צבאית, קודם כל יש קדיש לשרן צבאי ראשי שעושה את ההשכרה,

אם...

אין בעיה, אבל לא על זה הוא שאל.

הוא שאל עכשיו על זה שעושים צפירה ברחבי הארץ. מה מפריע? האם ההלכה... לא מפריע. אז מה? אז למה אי אפשר להתגשר? למה אי אפשר להתגשר? בוא אני אסביר. למה אי אפשר שהחילוני והקציב יצא מהצפירה הזאת?

הוא מוותר לזה פה והוא מוותר לזה שם. אין שום בעיה. בוא ניתן דוגמה הפוכה בשביל שנבין.

למה הציבור החילוני, אני בגללך הולך ככה,

למה הציבור החילוני לא מתגשר איתנו כשיש תשעה באב? גם הוא צם איתנו ולא הולך לעבודה והולך ומתאבל על...

חורבן הבית ולא אוכל במסעדות לפני כולם ולא נוסע ברחובות כמו שהוא רוצה עם צפירות ומוזיקה וכן הלאה למה הוא לא מתגשר ולא מתפשר ביום החורבן הלאומי לא של הדתיים של העם היהודי למה הוא לא מתפשר לשיטתך וגם אני גם אני מאמין בזה שבסוף באים לחשבון מה שנקרא לקופה

ובסוף התחשבנו עם אותם אנשים מי שכן בא להתפשר ומי שלא בא להתפשר יש חשבון למעלה אה עכשיו שלחת את החשבון למעלה אבל רצינו לעשות פשרה למטה אני אומר בגלל שיש חשבון לא אני שואל על הפשרה בין היחסים של דתיים לחילונים זה אחד עכשיו אני אגיד לך עוד משהו

תדע לך שחרדים שאיבדו את יקיריהם גם במלחמות ישראל וגם ביום השואה לא עומדים בצפירה חרדים אני מדבר חרדים חרדים לא עומדים הם עושים את מה שמוטל עליהם כלפי המת

והם עושים את זה בדרך שהתורה אומרת להם לא בדרך אחרת אלא אם כן הם

ישתתפו בטקסים כאלה או אחרים אז כמובן שהם יעמדו באותה שעה כמו כולם אבל מצד האמת

גם מבחינת אלה שעומדים בשביל שכולם יראו שבאמת יש איזה מין שיתוף

זה רק בגלל זה ולא בגלל שזו האמת וזה הנכון כיוון שזה בחוקות הגויים לא תלכו ממש זאת אומרת מי שהחליט לעשות את זה כך

עשה את זה על פי טקסים של גויים ולא על פי היהדות

אין לזה שום שמץ של משהו מהיהדות. סביר להניח שבורא עולם היה שמח לראות את כולנו לא מתווכחים ולא רבים

לא סביר להניח גם על הצפילה הזאת אני לא בטוח שזה מישהו עכשיו אומר להרג בכלל לא

למה לא?

הקדוש ברוך הוא שלך איך הרב הצבאי הראשי משתתף הרי הוא רב

הוא מקבל משכורת מה פירוש הוא חייב מה הוא חוטא? הוא מקבל משכורת

עכשיו אתה צריך להבין

אליהו הנביא נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא

לומר לעם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים

אם הבעל הוא האלוהים לכו אחריו ואם לאו עם האלוקים לכו אחריו

אין מצב ביניים

יש אמת יש שקר

אתה רוצה לעשות משקר ואמת

משהו פלסטליני כזה שאפשר איתו תמיד להגיע למצב

אם זה באמת

מצב שלא מפריע אין בעיה אז כמו שהוא אמר יש כאלה שנמצאים בציבור עומדים

הם לא עוברים שום עבירה אם הם לא עומדים כשהם לא בציבור

לא נאה ולא יאה דווקא בציבור להתריס ולעשות זה לא חכם גם

אבל מצד עבירה הם לא עוברים

אלה שעומדים אלה שעומדים בתמימות גם לא עוברים עבירה ככה הם מבינים שככה ראוי לעשות גם לא

אם בן אדם חושב שזו האמת ולא להגיד תהילים או משניות וכולי אבל אומרים גם קדיש לא אמרתי זה בצבא אבל ברחוב כשאני עומד עם המכונית

לא אומרים קדיש ולא אומרים משניות עומדים ובוהים מי עומד ומי לא וצלמי העיתונות

מצלמים בריצה את כל מי שלא עומד, והם לא עומדים. זאת אומרת, אם כולם ילכו לבתי העלמין, ששם יש טקסים, זה בסדר?

וישמעו את הכנסת המשמעות, זה בסדר? אני, אין לי בעיה, מה שבצהר רוצים לעשות, אני לא מתערב.

מה שהמדינה רוצה לעשות, אני לא מתערב.

אני לא אומר לשלול או לא, אני אומר, יש בזה טעם או לא,

תלוי מי השואל ומה הוא רוצה לקיים.

היה לך עוד משהו.

כן, לגבי הבחור, אבל אם הוא ירשה לי, אז אני... כן.

אני מתפלל פשוט לידו בבית הכנסת,

וכשאני מסתכל מהצד,

אז קצת חשוב לי אולי שאתה תסביר אם תסכים איתי.

אביב הוא שומר שבת והוא מקפיד, וזה בית שהוא דתי,

וזה לא שהם לא היו מתפללים. הם היו מתפללים,

הבחור, שהוא בחור מאוד מוכשר,

הוא יודע שאני מעריך אותו, והוא בחור מאוד חכם,

החליט שהוא מתחזק.

אין בעיה להורים, או כמו שהוא אמר,

לסביבה במשפחה עם הסיפור הזה.

כמובן שאם יש משהו כאילו שהוא

טיפה יוצא דופן מה-18 שנה האחרונות, ששם הם חיו,

אז הם ירימו גבה טיפה,

טיפה.

אבל הם נותנים לו את חופש הבחירה והם עוזרים לו,

אין להם שום בעיה עם זה.

אני מנסה לשאול,

האם,

מאחר שגם פעם אחת אמרת בערב שאם זה אנחנו שמחים שיצאנו, אמרת, תעשו מצווה אחת, אתם פתחתם את השער,

הבחור הזה, אני מאמין שיש לו מספיק זמן גם לעשות מצווה,

את אותה מצווה אחת שתפתח לו,

וגם אני ככה חושב, כמו שאני מכיר אותו,

שלדעתי גם בעבר שלו הוא כבר עשה את אותה מצווה.

האם לא עדיף

שיהיה שלום בית, מה שנקרא, ושלום משפחה,

להישאר בסטטוס הזה, בעוד שנה, בעוד שנתיים, להתחתן

וילך לבית שלו ושיעשה איך שהוא רוצה, ושם זה פחות יפריע.

ויכול להיות אולי, וזה לא משנה אם האבא אולי פחות מבין אותו או יותר מבין אותו,

אבל האם לא עדיף שישמור,

מה שנקרא, על הסטטוס קוו, במרכאות,

לתקופה הזאת, בשביל לשמור על השלום בית.

הבנתי.

בוא, אני אגיד לך רק דבר אחד.

אני לא רוצה שתצא פה הרגשה שמי שעושה מצווה אחת הוא בן העולם הבא.

זה מה שאנחנו סגרנו פה.

אתם, כן, סגרתם לכם, אין בעיה, אבל אני אסביר לך אם אתה חושב שהעושה מצווה אחת

נכנס לעולם הבא, טעית.

אדם שצריך להיכנס לעולם הבא צריך לבוא עם

מספיק מצוות שהוא עשה בשביל להיכנס, אבל אחת לפחות שתפתח לו את השער.

אחת.

אחרי זה יבדקו עם מה הוא בא.

אבל אם יתברר התבמין שהמצוות זה מצוות של עצמו,

או מצוות מצפונו וכו', לא דיברנו בזה.

זה אחד.

כי שוקלים את האדם, התבמין זכויות מול עוונות בעולם העליון.

עכשיו לגביו.

תראה,

לשמור על סטטוס קוו זה הכל טוב ויפה כשבאמת אפשר להתפשר. ואני מבין שהוא לא הולך על פשרה, הוא הולך על האמת. ואם הוא מבין שהאמת היא קצת יותר,

אז הוא רוצה לעשות את האמת כמו שהיא, כי הוא מבין שקודם הוא לא עשה את כל האמת.

גם אני הייתי בבית, בית מסורתי,

וגם כשאני חזרתי בתשובה הרימו שתי גבות.

כי אני לא הפסקתי ללמוד.

מרגע שהבנתי שזאת האמת,

גם כשהייתי הולך ברגל עם עגלה של תינוק, וגם כשהייתי נוסע באוטובוס, הייתי מחזיק ספר ולומד.

זה יותר משתי גבות. גם מי שהיה לו קרחת, יצאו לו שערות.

אבל ככה אני החלטתי.

יש לי חסר גדול ואני רוצה להשלים אותו.

והרימו גבות. עד שאבא שלי פעם אמר לי, מה אתה חושב, שאתה נביא?

מה זה? זה רק נביאים.

מכל מקום,

לא יודע, אבל אז אמרתי לו את הפסוק, קרא בגרון אל תחסוך והגד לעמי פשעם.

הרמקה שופר קולך.

ולא ידעתי שיהיה עוד ארגון שופר.

אבל מכל מקום הלכתי בדרך. ובאמת התימנים, כמו שאתה והוא,

זה חבר'ה כאלה, אתה מבין, שהולכים מתון, מתון, שוויה ארבעה מאות זוז.

ועל הכיפאק, אתה מבין, אנחנו כולנו בני טובים,

הכול בסדר, כולם ברורים,

הכול נפלא. אבל מה לעשות שלפעמים יש בזה גם קצת מן השטחיות,

ושבדרך שהזמן עשה,

אז זה הרבה פחות ממה שהיו בתימן.

הרבה פחות ממה שהיו בתימן.

עכשיו, הוא גם אם יתאמץ,

אני לא יודע אם יגיע כל כך מהר למה שהם היו בתימן.

הוא והמשפחת ועדני.

בסדר.

אז מכל מקום, הנקודה היא,

אם זה דברים שמהווים לגביו התחזקות,

הוא צריך להתחזק וזה לא צריך להפריע להורים.

ואין פה סטטוס קוו שהוא מפר איזה איזון בתוך הבית,

ובפרט שהוא עושה את זה לא על חשבון אחרים, אלא על חשבונו.

אם הוא רוצה להתחזק, אין שום טעם שבן אדם יוריד ממה שהוא חפץ.

תלוי.

אם יש דברים שהוא כבר משנה סדרי בראשית בתוך הבית, כשהוא נמצא אצלם ועל חשבונם,

זה משהו אחר שצריך לבדוק לגופו של עניין.

אבל לא למהר להגיד לבן אדם, אל תעלה, אל תעלה,

תעמוד במקומך.

עדיף שיעלה,

ואם אחרים רוצים להישאר במקומם,

יניח להם.

כן.

זהו, מספיק שאלה. זהו, נשאר לכם מי שרוצה, קח אותך אישית.

יפה מאוד, איך את מחלקת אותי בקלות.

מכל מקום,

לפני שנמשיך,

אתם רוצים גם לראות סרט?

כן.

רוצים?

כן.

רגע, רגע.

איזה אתה רוצה?

קאובוי, קאובוי. רגע.

לפני כן אני רוצה להציע לכם שיהיה לכם זכויות קצת בעזר השם יתברך.

מי שרוצה,

להיות שותף איתנו בהפצת תורה וקירוב לבבות של אחינו בית ישראל,

ומוכן להשקיע מעט מכספי מעשר השקעה שרווח גדול בצדה, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

מי שמוכן להשקיע 18 דולר בחודש מכספי מעשר בתוכנית שנקראת חי כפליים,

יהיה שותף בהפצת תורה בכל רחבי הארץ והעולם ויזכה לקבל

סוף שבוע בבית מלון חינם איתנו, שבת ביחד.

יקבל גם

קלטות וידאו,

אודיו ו-CD פעם בחודשיים הביתה,

יקבל טיול לקברות צדיקים חינם,

ואם יוסיף עוד עשרה שקלים, סליחה, עוד עשרה דולר,

יוכל לקבל גם עיתון כל שבוע הביתה,

וגינזי המלך

עלון שבועי תורני שמופץ ברחבי הארץ.

אבל עיקר העיקרים הוא שותף בכל עשיותינו שאנחנו עושים בארץ ובעולם בשביל לקרב רחוקים.

וזה מכספי מעשר,

18 דולר או 28 דולר למי שמעוניין.

מי שרוצה להיות שותף בהפצה של 100 DVD בחינם לאנשים שהם רחוקים,

יוכל לתת

שקל וחצי ביום,

50 שקלים בחודש,

במשך 20 חודש,

ויהיה זכאי לקבל 100 DVD לחלקם, או שאנחנו נחלק בעבורו.

איזה תוכנית שתרצו,

מי שירים את היד, יעברו ויתנו לו ויזכה להיות שותף.

שופר

שופר שופר שופר יהדות חובקת עולם אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות,

או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677

777-9903-6777-9, או באתרי האינטרנט www.שופר.net,

או www.שופר.news.net

שופר יהדות חובקת עולם

אם ברצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-036-7777-9 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר