לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב
- - - לא מוגה! - - -
לא מבינים. חושבים שיש שולחן ערוך רק למי שפגעו בו,
אבל לא יודעים שיש גם שולחן ערוך של הנפגע,
שגם שם יש הלכות כמה מותר לך להיפגע
ומה מותר לך לעשות בתור נפגע.
לא הכול מותר.
אחד שהיה לך, לדוגמה,
הלווית למישהו כסף
והוא לא מחזיר. והוא אומר לך, אין לי.
באמת אין לו.
התורה מצווה לא תהיה לו כנושה.
אתה לא יכול להיכנס אליו הביתה לקחת מה שאתה רוצה, אתה לא יכול... זה, אין, אין.
מה, אבל אתה נפגע, אתה תותן לו כסף, הוא לא מחזיר.
אדוני,
התורה אומרת, הלו, אתה לא יכול להיכנס.
זאת אומרת, התורה אומרת, גם אם אתה נפגע,
יש כללים.
צריכים לדעת
שיש שולחן ערוך גם לנפגע,
איך הוא צריך להתנהג. לכן כתוב בפסוק, במשלביו
לא יבוזו לגנב כי יגנוב
למלא נפשו כי ירעב.
גנב זה דבר בזוי מאוד,
אבל אם זה למלא נפשו הוא שלושה ימים לא אכל, אין לו כסף,
עני מרוד,
עבר ליד בסטה,
חטף כמה תפוחים ורץ.
לא יבוזו לגנב כזה.
למה? כי כל הגנבה הייתה
לא לשם גנבה, למלא נפשו, לחיות.
הוא הולך למות.
אף אחד לא רוצה לתת לו כלום.
זו גנבה,
הוא נקרא גנב,
אבל לא יבוזו לו. מה,
אתה לא מבין שזה דוחק, שזה המצב?
זאת אומרת, גם כשאתה נפגע אתה צריך לראות את הדברים. סיפרתי פעם על אחד מהיהודים המיוחדים בראש העין,
שפעם אחת נכנס אליו
בלילה
לבית בן אדם
שפתח את המקרר ולקח משם אוכל וברח.
הוא שמע את מה שקורה, קם מהר מהמיטה,
הספיק לראות אותו בורח וקופץ מהגדר.
אז הוא רדף אחריו ואמר לו, אל תשכח לבורך!
לא, הבין, בן אדם נכנס לבית, פותח מקרר בשביל לקחת אוכל,
לפחות שלא ייכשל באכילה בלי ברכה.
אז זאת אומרת, לא יבוזו לגנב כי יגנוב, למלא נפשו כי ירעב.
וזה לא מידת חסידות,
אלא זה אזהרה ולאו
איך לנהוג עם גנב,
איך לדבר איתו,
איך לשפוט אותו.
ויש שולחן ערוך שלם גם לזה.