"עם מה מתים?"
- - - לא מוגה! - - -
ואם היה מצליח אדם לקיים ולהחזיק את ההשראות וההשגות
הראשונות
לא היה משתכח ממנו לעולמים.
אם אני לא הייתי הולך עם הרושם הראשון שעשה עליי הפסוק
שיוויתי השם נגדי תמיד
בפתיחה של הקיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד,
לא הייתי מגיע למה שהגעתי.
הכל זה אותו רושם שנשאר עליי מזה ומזה זזתי קדימה.
על המקום.
על המקום.
לא נראה אחר כך לא מיום ראשון ולא מראש חודש.
על המקום.
איך נהיה סבא מנוורדוק, אתם זוכרים?
פגש את רבי ישראל סלנטר?
שאל אותו, מה אתה עושה? וזה, נו, מה לעשות? צריך לחיות?
שאל אותו, ועם מה מתים?
מאותו רגע עזב את המסחר, עזב את הכל, והפך להיות הסבא מנוורדוק שהקים מאות ישיבות בעולם.
משפט אחד.
על המקום.
זהו.
אם הוא היה אומר, תשמע,
אתה צודק,
אני רק אסיים את החודש, או אני רק אסיים זה, או שאני אחזיר את החובות, או שאני אעשה ככה.
אולי היה לנו סבא, אבל לא מנוורדוק.