מי שברך שרון אריאל

- - - לא מוגה! - - - 

יש לי שני חברים, בואו נגיד שהם לא פה.

רוצים לשאול מה לשמור שבת? שאלה ראשונה,

בעקידה של אברהם אבינו כתוב אתה ידעתי כי אראה אלוהים אתה.

השאלה היה, באולם יודע תמיד אם אתה בן אדם.

מי יישבר רחבותינו הקדושים אברהם סבי יעקב ויברך את שרון אריאל שיעזוב את הממשלה מהרה.

בואי בואי תתקדמי רגע, בואי.

יותר קל? אל תפאדי, אני לא נושא.

אני תוך חמש דקות שמתי כיסוי ראש.

אני טילפנתי לארגון שופר, שאלתי כמה שאלות, קיבלתי תשובות,

בבוקר אני קמה עם כיסוי ראש. קיבלתי ברכה, שמתי כיסוי ראש מלא, תתפלל עליי, שמחר יהיה לי את הכוח והאומץ להמשיך.

אני מבטיח לך שתמשיך.

אני מכיר את עצמי, מבטיח לך. היום התארדנו.

אמר לי, אם את רוצה שאני ארזום בתשובה,

זה מה שאנחנו ראינו באינטרנט,

שהתחלף איתי בכיפה,

אני חוזר בתשובה. באתי לפה במיוחד ב-13. יש לו כיפה אבל?

הבאתי את הכיפה שלו, כי הוא לא נמצא פה ושומע את הילדים שלי. ומי מבטיח לי שהוא ישמור?

אני מבטיחה. כן, אם לא, את מחזירה לי את הכיפה.

אם לא, אני מחזירה את הכיפה. תביא את הכיפה שלי. אני רוצה להודיע הודעה חשובה.

אני לא מתכוון להחליף יותר,

ואני לא מחליף את הגמיס ולא את העממה.

תשכחו מזה פעם אחרונה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשיות השבוע אנחנו זוכים לשוב וללמוד על האימהות הקדושות,

רחל ולאה,

ונעמוד על פסוק אחד

וממנו נסתרג

לכמה כיוונים.

ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל,

כל ימי גודלתי בין החכמים ולא מצאתי טוב לגוף

אלא שתיקה.

אין יותר טוב לגוף מאשר שתיקה.

רחל תפסה בשתיקה,

עמת זרעה בשתיקה.

רעתה סבלונותיה המתנות

ביד אחותה לאה ושתקה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא,

את שתקת,

חייך בזכות אותה שתיקה אני זוכרך,

שנאמר, ויזכור אלוקים את רחל.

רחל הייתה עקרה,

אין לה בנים,

ובזכות השתיקה זכתה לפרי בטן.

ממה היא שתקה?

כשהיא רואה את המתנות, את הסבלונות

שקיבלה לאה?

כידוע שטבע הנשים פטפטניות,

נכון?

כתוב שעשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה לקחו הנשים.

אבל גם גברים מדברים.

מתי הם מדברים? בפרט כשכואב להם משהו והם חושבים שהם צודקים.

אז הם לא מפסיקים לדבר

כדי להוכיח את צדקתם.

ואישה שוודאי צודקת

במשהו תדבר עוד ועוד.

נו, מה יותר צודק מאשר רחל ממתינה שבע שנים

ליעקב אבינו,

שיעקב אבינו בכיר שבאבות,

צדיק וקדוש עליון,

רגל במרכבה,

דמות דיוקנו חקוקה בכיסא הכבוד למעלה,

היחידי שמצליח להעמיד 12 שבטים,

כולם שבטי יא,

והיא צריכה להיות הקלה המיועדת.

ובליל החופה,

אבא שלה, לבן הרמאי הארמי,

מחליף אותה עם אחותה,

מוציא את זאת

ומכניס את זאת, תחתיה

איזו הרגשה.

כמה מדברים על דבר כזה?

לא מפסיקים לדבר.

אם אישה הייתה באיזשהו מקום וקנתה משהו

ולא נתנו לה את מה שביקשה,

או שחורה פגומה

או החזירו לה פחות בעודף,

לא תהיה מישהי שהיא תיתקל בה ולא תספר לה.

ואם לקחו לה את הבעל,

ולא רק זה, נתנו אותו לאחותה,

ובערב החופה

אי אפשר להפסיק לדבר.

רחל אימנו ידעה שאבא שלה רמאי.

לכן היא תכננה עם יעקב אבינו ואמרה לו, תשמע,

ייתכן שאבא שלי ירצה להחליף אותי,

למרות שאתה אמרת לו שאתה עושה איתו הסכם ברחל בתך הקטנה,

כדי שלא יביא אחרת מן השוק.

אבל אני אעשה איתך סימנים מוסכמים,

וכדי שיהיה ברור לך שזה אני,

אז נאמר את הסימנים.

טוב, כל זה היה נכון

עד אחר הצהריים,

ופתאום לבן אומר לה לעמוד בצד,

ולאן נכנסת?

הציבור המקומי שהיה שם הכיר את לבן,

ידע שתהיה החלפה,

וגם נוכח בזה.

אז היו צנועים מאוד, לא כמו היום.

בכל מקום רומזים לי יעקב אבינו שהחליפו לו תקלה.

ועד היום יש את המנהג הזה שעושים לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

למה עושים לא, לא, לא? לאה, לאה, לאה, לאה, לאה, החליפו לך, זה לא רחל. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

יש כאלה שעושים את זה יותר טוב ממני, אבל אני,

זה מה שאני יכול.

אם אני הייתי עושה את זה, ודאי שהוא לא היה מבין שהחליפו לו.

מכל מקום,

יעקב אבינו,

אשתם יושב אוהלים,

מגיעה לחופה,

רחל מבינה שכבר אין מה לעשות,

אבל היא חושבת ואומרת לעצמה, מה יקרה עם אחותי עכשיו?

היא תצא לבושה ולחרפה.

אז היא מחליטה למסור לה את הסימנים ולשתף פעולה איתה,

כדי שלא תתבייש.

והיא לא מסתפקת בזאת,

ונשמעת הלשון המקורית של המדרש.

הקדוש ברוך הוא שידע את

ליבה של רחל,

שהרי הוא בוחן לבבות,

החזיר לה,

החזיר לרחל ובגדול.

לא יקרה כלום.

באותה שעה קפצה רחל אמנו עליה שלום ואמרה לפניו, ריבונו של עולם,

גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני,

אהבה יתרה.

ועבד בשבילי לאבא שבע שנים.

וכשהושלמו אותם שבע שנים,

והגיע זמן נישואי לבעלי,

יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי.

והקשה דבר עליי עד מאוד,

כי נודעה לי העצה,

והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יכול אבי להחליפני.

ולאחר כך

ניחמתי,

התחרדתי,

ניחמתי בעצמי,

וסבלתי את אהבתי,

וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה.

ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי,

ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי,

כדי שיהיה סבור שהיא רחל.

ולא עוד,

אלא שנכנסתי תחת המיטה,

וכשהיה מדבר עימה והיא שותקת,

אני משיבטתי על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לכל אחותי.

וגמלתי חסד אמה, ולא קינאתי בה,

ולא הוצאתיה לביישה.

ומה אני,

שאני בשר ודם, עפר ואפר,

לא קינאתי לצרה שלי,

ולא הוצאתיה לחרפה.

בעתה,

מלך חי וקיים, רחמן,

מפני מה קינאת לה עבודת אלילים שאין בה ממש,

וגליתה בניי,

ונהרגו בחרב,

ועשו אויבים בם כרצונם,

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא,

ואמר,

בשבילך, רחל,

אני מחזיר את ישראל למקומן.

זהו שכתוב בירמיה הנביא.

כה אמר השם,

קול ברמה נשמע,

נהי וכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה,

מאנה הינחם על בניה, כי עיננו.

כה אמר השם,

מנעי קולך מבכי,

ועינייך מדמעה,

כי יש שכר לפעולתך.

ויש תקווה לאחריתך, נאום השם, ושבו בנים לגבולם.

בזכות רחל אמנו ישובו כל עם ישראל, כולל עשרת השבטים שכרגע נעלמים מעינינו ונמצאים מאחורי הרי חושך,

כולם ישובו לכאן

בגאולה השלמה, בזכות רחל אמנו.

לא אברהם אבינו וזכויותיו עמדו לו כדי להשיב את הבנים.

לא יצחק אבינו, שעקד את עצמו על המזבח.

לא יעקב אבינו, שהוא תוכן הבריאה ודמות דיוקנו חקוקה בכיסא הכבוד.

ולא משה רבנו, שהוריד את הלוחות.

אף אחד מהם לא היה יכול לבטל את גזירת הגלות מעם ישראל על שעבדו עבודה זרה וגלו מארצם.

רק בזכות

רחל אמנו שהקדוש ברוך הוא משלם לה מידע כנגד מידע

על אותה שתיקה

שהיא שתקה

ולא גילתה

כדי לא לבייש את אחותה,

בשביל זה זכתה שזרעה

ייגאל מארצות הפזורה.

אבל אותה רחל הצדקת,

רחל אמנו,

שהיא הייתה עיקר הבית,

עקרת הבית, בשבילה יעקב אבינו עבד בעצם,

אותה רחל,

שכולם מודים,

גם בניה של לאה מודים שהיא עיקר הבית,

כמו בועז ובית דינו,

אותה רחל כשקורא יעקב אבינו לרחל וללאה

ואומר להם שצריך לעזוב את בית אביהם,

כיוון שהוא הטל בו והחליף את משכורתו עשרת מונים ואין טעם להישאר יותר כאן,

אז כתוב שהוא קורא לרחל ולאה.

מיד מה כתוב? וטען רחל ולאה.

מי ענתה ראשונה? רחל.

אתם חושבים שיש בזה איזה בעיה?

אם קוראים לאחד דוד ויונתן, בואו לכאן,

מה אתם אומרים?

נלך מבית לבן.

מי צריך לענות ראשון?

שניים ביחד?

שניים לא מדברים ביחד, לא שומעים אף אחד.

דוד ויונתן קוראים, צריך לענות דוד ואחר כך יהונתן.

לא נכון, תלוי מי הגדול.

כיוון של לאה הייתה יותר גדולה, היא הייתה בכירה,

ורחל צעירה ממנה,

למרות שבחשיבות רחל עקרת הבית, עיקר הבית,

ולמרות שהוא קורא קודם לרחל כיוון שהיא עיקר,

בענייה צריכה לענות קודם הבכירה ולא הצעירה.

וכתוב במדרש,

למה מתה רחל תחילה לפני אחותה?

רבי יהודה אומר, מפני שדיברה בפני אחותה.

את הקדמת לדבר לפני אחותך?

את חשובה, את עיקר הבית, אין כמוך, בזכותך,

עם ישראל, יגאלו, יבואו מהגלות, הכול טוב ויפה.

אבל את המעמד, הסטן של אחותך, שהיא הבכירה,

אי אפשר לוותר עליו.

היא צריכה לענות קודם.

אין קטן מדבר בפני גדול ממנו.

יש דרך ארץ.

צריך לדעת

איך מתנהגים.

בשביל זה נפטרים טרם הזמן.

שמעתם דבר כזה פעם?

ככה הקדוש ברוך הוא מדקדק,

בפרט עם הצדיקים,

אבל גם בחשבונות שמיים יש חשבונות כאלה עם בני אדם.

צער ובושה זה דבר קשה מאוד אצל הקדוש ברוך הוא.

לדוגמה,

שתי נשים,

חנה ופנינה,

נשותיו של אלקנה,

לחנה הן בנים,

ולפנינה יש בנים.

כמה בנים יש לפנינה?

עשרה.

כל לידה, אתם יודעים מה זה?

זו עוד דקירה

לחנה שאין לה.

כל ברית,

עוד דקירה.

כל יום הולדת,

עוד דקירה.

כתוב שפנינה הייתה אומרת על חנה שאין פנימיותה כחיצוניותה.

למה אין לה בנים?

משמע שהיא לא צדקת.

אם היא הייתה צדקת,

היה לה בנים.

ככה אומרת פנינה.

וכי עשתה צרתה.

אישה שנייה נקראת צרה לחברתה.

מכעיסה אותה, והיא ממררת בבכי, ועולה לעלי הכהן,

לשילה,

ובוכה ובוכה ובוכה לפני השם שתים עשרה שנים.

בסוף היא נפקדת.

במי נולד לה?

שמואל הנביא.

חנה הייתה צדקת.

פנינה מכעיסה אותה.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

פנינה לשם שמיים התכוונה.

למה הייתה אומרת עליה כך?

כדי שהיא תצטער ותבכה לפני השם יתברך, כי שערי דמעה לא ננעלו.

למי שבוכה לפני השם,

הדמעות האלה יכולות למחות את כל הגזרות שיש כנגדו.

שערי תפילה ננעלו,

שערי דמעה לא ננעלו.

אתם מכירים את השיר, אם ננעלו.

ובכן,

מה אתם אומרים? זה מעשה טוב מה שעשתה פנינה, שבזכותה חנה ילדה,

ביישה אותה,

צערה אותה.

אבל זה גרם שהיא בכתה יותר, וזה גם מועיל מן הסתם שהיא תלד.

מכל מקום,

גם מי שמתכוון לשם שמיים והוא מצער את השני, נענש.

למה הדבר דומה?

אחד שמכניס את היד לאש,

היד תסרף לו?

תסרף או לא?

אדם אומר לפני שהוא מכניס את היד לאש,

הרי אני מכניס את היד לשם שמיים.

היא תסרף או לא תסרף?

היא תסרף לשם שמיים,

אבל היא תסרף.

אדם שמצער בן אדם,

בין אם זה לשם שמיים או לא לשם שמיים, הוא מצער את הבן אדם.

אז מה היה דינה של פנינה?

על כל ילד שילדה חנה,

פנינה קוברת שניים.

חנה יולדת עוד פעם, פנינה קוברת עוד שניים.

מידת הדין מדקדקת איתה עד תום.

יש דין שאין קוברים רשע אצל צדיק.

אנשים חושבים שמתים,

אז יאללה, שמים שם כמה בלוקים, מצבה,

וזהו, נגמר הסיפור.

ולא יודעים שנפש המת

קיימת

ונמצאת מעל הקבר.

שבעה ימים נמצאת בבית,

משבעה עד חודש הולכת לקבר וחוזרת,

מחודש ועד 12 חודש עולה ויורדת,

אחרי 12 חודש עולה ולא יורדת.

למעט אם יש לה עונשים מדיניים שהיא צריכה לרדת, מה שנקרא כף הקלע.

מכל מקום,

הנפש שוהה שם,

ויש גם נפש של הנפטר

בצד זה, ויש נפש של הנפטר בצד זה.

וכששמים שניים כאלה שאין להם מכנה משותף, רשע וצדיק, זה צער גדול שאין כדוגמתו.

לא רק שהדין שאין קוברים רשע אצל צדיק,

אלא כתוב שאין קוברים צדיק קטן אצל צדיק גדול.

תארו לכם שאפילו הפער הזה מפריע.

מפריע. מי קבורים במערת המכפלה ארבעה צדיקי עולם,

אדם וחוואל,

אברהם ושרה,

יצחק ורבקה,

יעקב ולאה.

איפה רחל?

בדרך אפרתה בבית לחם, מה היא עושה שם?

היא עיקר הבית,

היא עקרת הבית.

לא מספיק שהיא נדחתה מיעקב אבינו כל כך הרבה זמן,

לא מספיק שהיא סבלה עקרות?

לא מספיק כל מה שהיא עברה?

אז לפחות אחרי 120 שנה, כמו שאומרים,

שתהיה במחיצתו של הצדיק.

אבל מה לעשות, חכמים זיכרונם לברכה מגלים לנו,

כיוון שזלזלה במשכבו של אותו צדיק לא נקברה עמו.

היא ויתרה עליו פעם אחת

כשהיא לקחה את הדודאים מלאה,

שראובן הביא לה, שסגולתם להיריון.

וכיוון שהיא ויתרה תמורת הדודאים, והכוונה שלה בשביל להתעבר ממנו, להביא זרע קודש, שבטים צדיקים,

אף על פי כן זה נקרא זלזול,

והיא לא נקברת איתו.

שמעתם דבר כזה?

חשבונות כאלה?

איפה נשמע דבר כזה?

זאת אומרת, חשבון שמיים מדקדק. כל ספר בראשית זה ספר הישר,

כיוון שבו נמצאים האבות הקדושים שנקראו ישרים, ואנחנו נקראים שבטי ישורון

על שם אבותינו הקדושים שהיו ישרים, פלס,

אנשי אמת.

בספר הזה בראשית

ניתן ללמוד את כל המידות, את כל דרך הארץ, את כל מה שרק אפשר במוסר

לכל החיים.

לא צריך יותר כלום.

אם לומדים ומבינים בדיוק

עם מאמרי חכמים זיכרונם לברכה,

עם המדרשים,

עם המפרשים,

להבין,

העולם נראה אחרת.

אבל יש חשבון על כל דבר ודבר, וזאת צריך לדעת.

אנשי סדום היו רעים וחטאים.

היו שם גזלנים וחמסנים,

גוזלים וחומסים.

גזל.

נו,

אז אם היו גזלנים,

היו נגזלים.

למה כתוב כי מלאה הארץ חמס,

כולם חומסים?

היו כאלה שחמסו והיו שנחמסו.

אז יענישו את אלה שחמסו, ולא את אלה שנגזלו.

אלה חומסים ואלה חומסים.

אלה חומסים במעשים,

ואלה חומסים בדברים.

אלה רבים על אלה.

אלה במעשים ואלה בדברים.

מה פירוש?

אדם שחומס

לנחמס מותר לזעוק.

תעזרו לי, לוקחים לי, גונבים לי.

מותר לו.

ומצווה להציל נעשק

מיד עושק.

מצווה.

גם בלקוט לשון הרע מצווה להזהיר אדם,

אם יודעים על מישהו שהוא עשכן, גזלן וכולי.

מצווה.

אבל אלה שנגזלו צעקו לשמיים יותר מדי.

אז גם הם נקראים חומסים.

הם גזלנים.

מה פירוש?

יש ילד קטן,

יש לוח גדול.

הגדול מכה את הקטן, צובט, מציק לו.

הקטן יודע שאין לו כוח כנגד הגדול. מה הוא עושה?

אהה! אהה! צועק. ההורים ישר מזדעקים, מגיעים לחדר. מה קרה? מה קרה? מה קרה?

ישר רואים את הגדול שם, בום! טראח!

מה הוא עשה בסך הכול?

צבטת אותו ככה, קטנה.

מה הוא צעק?

כאילו הרג אותו.

מה קיבל הגדול? וואי, וואי, וואי.

מי גרם?

הקטן.

אז בצעקות שלו הוא היה יותר גרוע מהאחיו הגדול, נכון?

זה יותר מצביתה.

ההוא קיבל בוקסים.

גם בדור המבול.

אלה רבים על אלה. אלה במעשים ואלה בדברים. פירושו של דבר, בשמיים שוקלים ומודדים מה גודל הצעקה גם שאתה צועק.

מותר לצעוק.

אבל עד כמה שמותר,

קצת יותר, אתה בבעיה.

ככה מידת שמיים.

הכול מדוקדק.

פלס.

אתן לכם דוגמה.

יש אנשים שמזכים את הרבים, יש כאלה שתורמים ומתרימים לישיבות,

עושים כל מיני דברים טובים, פעולות חיוביות.

לדוגמה, לפני שאני מגיע להרצאות,

תמיד יש דוכנים של אנשים שמוכרים כל מיני דברים, עושים הוראות קבע.

מה אתם אומרים, זה טוב או לא טוב?

מה?

טוב, לא טוב.

טוב.

מי אומר לא טוב?

לא טוב. למה לא טוב?

זאת אומרת,

האדם אמר לך, תתני כך וכך.

רצית לתת, נגיד, עשרה שקלים, הוא אמר, תתני שלושים שקלים.

והוא מכתיב לך.

נו, את לא חייבת לתת לו.

את יכולה להגיד לו, בגלל שאמרת שלושים, תקבל חמש.

גם זה אפשרות.

וכך עשיתי. הבנתי, וכך עשית.

יפה, קלעתי.

עכשיו, את יודעת ככה עשה אברהם אבינו לעפרון.

אברהם קיבל מאבימלך

אלף שקלים.

והוא התכוון, בכסף שהוא קיבל מאבימלך, הוא לא רצה ליהנות מזה,

בגלל שאבימלך לקח את אשתו, אז הוא פיצה אותו פיצוי,

נתן לו אלף שקלים. הוא לא התכוון להשתמש בכספו של הרשע,

הוא התכוון באיזו הזדמנות להתפטר מזה.

וכשהוא הלך לקנות את חלקת השדה,

את מערת המכפלה, הוא התכוון לתת לעפרון את כל האלף השקלים.

העיקר להתפטר מזה.

אבל כשעפרון בהתחלה אמר בחינם,

אז הוא אמר לו, לא, אני רוצה לשלם בכסף מלא. על מה מתכוון אברהם? על הכסף מלא שהוא קיבל מאבי מלך.

עפרון שומע, כסף מלא, כסף מלא, שומע מצלצלים.

אז הוא אומר לו, תשמע, אתה יודע מה?

400 שקל בני ובנך מים.

אומר לו אברהם אבינו, אוקיי, 400, 400, 600 הוא הפסיד.

מאיפה יצא לו 400 שקלים לעפרון?

הוא היה יודע לעשות גימטריה.

מה הוא אמר?

400 שקל בני ובנך מים. מה זה בני ובנך?

יש אותיות אברהם,

מה ביניים בפנים?

ריש.

יש עפרון, מה ביניים בפנים? ריש.

ריש ורש, 400. אבל לו בני ובנך מים קטן עלינו.

אמר לו, אין בעיה,

אתה תקבל רק 400.

לפני כן כתוב עפרון עם ו,

ואחרי זה כתוב עפרון בלי ו, עפרן.

איפה הלכה הוו?

הוו זה הרמז על ה-600 שהוא הפסיד.

אז יש כאלה שחושבים,

יש כאלה שחושבים שהם חכמים.

אבל אני רוצה להגיד לך שזה לא מצד זה.

אלה שעושים את זה ועומדים בפתח שלא ברשות,

נקראים על פי התורה גזלנים.

למה גזלנים?

משום שאם בן אדם, לדוגמה,

לוקח חכה,

שם בפיתיון,

יושב לו שם על הצוק

ומשחרר את החוט.

הוא השקיע מאמץ,

קנה קצת מאכל לדגים,

יושב.

הדגים מתחילים לבוא אליו.

פתאום,

איך שהדג בא לזה, ניגש מישהו לפני החכה, הופ! תופס את הדג.

זה גזלן. מי הביא את הדג לפה?

הביא אותו זה שעשה את הפיתיון.

ואתה מה עושה?

הולך ותופס אותו לפני כן.

זאת אומרת, אתה על ההשקעה של ההוא רוצה להרוויח.

יש מושג לא כל כך מכובד, קוראים לו פרוטקשן.

מה זה דמי חסות?

מה זה דמי חסות? זה שותפות ברווחים שלך. אנחנו עומדים שהרווחים שלך הם כך.

כדי שהחנות לא תסרף ולא יקרה כלום,

אנחנו נעשה שמירה ונדאג שהיא לא תסרף.

אם אתה לא תשלם, יכול להיות שהיא תסרף. אתה יודע, זה מקרים שקורים פה תמיד.

ואז הוא משלם לו כסף, קוראים לזה פרוטקשן, הגנה.

דמי חסות.

אז יש דמי חסות כאלה,

ויש אחר, נהיים לך שותפים.

בא בן אדם, משקיע ערב כזה,

סוחר אולם,

עושה מודעות, משלם לציוד,

סאונד, מצלמות,

הרבה הרבה השקעה, שכירות אולם. זה עולה כסף, זה עולה 10,000, לפעמים 20,000 שקל.

לעשות ערב כזה שאתם יושבים והולכים אחר כך הביתה, זה עלה כסף.

ואנשים מצפים לפחות להכניס בחזרה קצת מהכסף, קיזוז משהו.

רווחים לא הרבה עושים מזה,

בדרך כלל לא, אבל לפחות קיזוז.

ובאים אנשים, לא אכפת להם.

וזה פסק הלכה.

פסק הלכה שאסור לעשות כן, רק ברשות.

בלי רשות זה גזל גמור.

ולא רק זה, גם הכסף שהם לקחו והרוויחו יוצא בדיינים בבית-דין. זאת אומרת, מחייבים אותם להחזיר את הכסף.

זה לא הולך כמו שאנחנו חושבים. החיים, זה לא כמו שאנחנו רואים אותם. מה אכפת לך? אני נמצא במקום ציבורי, אני נמצא בחוץ, אני לא נכנס לאולם, אני בחוץ. אין דבר כזה.

יש הלכה, ההלכה מגדירה מה מותר, מה אסור.

בכל דבר צריך לדעת

מותר או אסור.

יש מפגע ראייה, לדוגמה, מפגע ראייה.

אדם גר, יש לו שכנים ממול, חלון מול חלון, זה מפגע ראייה.

צריכים פה להסתיר את החלונות כדי שאף אחד לא ייכנס לתוך הרשות של השני.

אז בבני ברק, לדוגמה,

כשיש בנייה בצורה כזאת,

אז שמים מין סורגים כאלה שהם מוטים ב-60 מעלות,

ואז לא רואים אחד את השני.

ואם בא אחר ובונה לאחר מכן, מחובתו לסלק את המפגע הזה.

ובכן, על זה הדרך.

יש דיני שותפים, יש כל מיני דינים, צריך לדעת.

אבל יש אנשים שהם חיים באופן שרירותי,

מה שנראה לו זה האמת.

יש כאלה שאומרים, אתה יודע מה,

הרב קרליץ אמר, לא, אני לא מכיר. הרב עובדיה שיגיד.

הרב עובדיה אומר, גזלנים,

גזל.

אדם חושב שהוא עושה מצווה,

בסוף יוצא שהוא גזלן ויצטרך לבוא בגלגול עוד פעם.

בשביל מה?

ככה הוא החליט,

שרירותית.

מידות

זה הדבר הכי חשוב, זה הבניין והמסד שעליו עומדת כל התורה כולה. כל המצוות כולן יושבות על המידות של הבן אדם.

אין בתורה מצווה של מידות.

אין מצוות של מידות.

למה? זה האלף-בית.

על זה יושב כל עניין המצוות.

לדוגמה,

אדם שפועל בגלל מידות מסוימות,

אפשר שכל מה שהוא עושה הולך לטמיון. לדוגמה, אדם יש לו מידת הגאווה,

וכל מה שהוא לומד תורה זה רק בשביל הגאווה,

על מנת שייקרא רב,

על מנת שיחשיבו אותו, על מנת שיכבדו אותו.

כל התורה הזאת שלו שהוא לומד על פי הגאווה היא לא לשם שמיים, היא הולכת לכיוון אחר לגמרי לחלוטין.

אבל הוא לומד.

לא.

מאיפה זה נובע?

יש אדם שנותן צדקה.

למה הוא נותן צדקה?

הוא לא נותן את הצדקה בגלל שהוא רוצה לעזור לשני.

בגלל שמסתכלים עליו.

עכשיו עומד העני לפניו ככה, יש הרבה אנשים,

והוא תקוע לו שם מול הפרצוף.

עכשיו, אם הוא לא יכניס את היד לכיס וייתן משהו, יגידו זה קמצן.

אז מה בושה שלו?

לא מהחסד להוא.

אז הוא מכניס את היד ומוציא משהו.

אמרתי שתמיד.

שמענו שיש כאלה שנותנים חצי מחיר.

אבל אני אומר,

יש פעמים שאדם מאולץ לעשות משהו והוא לא עושה את זה מרצון.

בבקשה.

הוא עושה דבר כזה. מי עושה?

הוא טוען אחד שאמרת, למשל, הוא בעל שנותן. העני.

בגלל שהוא לא נעים לו.

העני או הנותן? בגלל שהוא לא נעים לו, שכאילו שהוא מוצא לתוך היום. כן.

הוא עכשיו מזן.

אז למי המצווה שלו?

אבל אפשר למה שקראנו?

קודם כל, בדיני צדקה,

באמת אפילו אם נופל לך כסף

ולא התכוונת לתת

ומישהו הגביה את זה והרים, אתה זכית בצדקה.

אבל יש מעלות בצדקה.

יש דוגמה, שמונה מעלות בצדקה שכתובות בשולחן ערוך.

המעולה זה כשאתה נותן.

אתה לא יודע למי אתה נותן,

והמקבל

לא יודע ממי קיבל, למה אין לו בושה כלל, ואתה אין לך גאווה על זה, כי אתה לא יודע אפילו למי נתת שתתגאה.

אבל אם אחד נותן לחברו,

כשאין ברירה והוא בא לפניך, ודאי שצריך לתת. לא אומרים לו, תלך ואני אשלח לך בדואר.

אבל יש אדם, הוא רוצה לתת דווקא למי שהוא רואה, ובפני אנשים ובפרהסיה. יש כאלה בבית, הבנתי, נשמה.

אמרתי שזכית בצדקה.

לא, כל אחד שנותן לך את זה. אם הכוונה שלו לזכות אותך, אמרתי.

אמרתי, אם הוא התכוונן,

אמרתי, אם הוא התכוון לזכות אותך,

יש כאלה שאני מכיר שהם אומרים ככה, תזכה, תזכה.

הוא בא לזכות אותך, אז אתה זוכה והוא זוכה.

אם הוא מתכוון רק להוציא ממך והוא לא חסר, לדוגמה,

לא חסר. יש כאלה, לצערנו הרב, לא חסרים.

רק מה, הם התרגלו כבר.

הם התרגלו פשוט לקחת. הם מבינים שזו הכנסה קלה.

יש כאלה אפילו יוצאים מחוץ לארץ.

והם באים לאנשים ואומרים להם, הכנסה קלה, הכנסה קלה.

ההוא חושב שזו הכנסת קלה,

והוא אומר לו, הכנסה קלה.

כי הוא לא רוצה גם לשקר. אז הוא רק עושה הכנסה קלה.

שתי יישובים, שתי יישובים, שתי יישובים, שיש אנשים רעבים. נכון.

ולמיני, איך הוא יבין להם?

אם אומרים שהכסף בשביל אנשים שהם רעבים,

קשה מאוד להסתכל, לא לתת, בשביל שאנשים חלילה ירעבו.

אבל אם מכירים את האנשים או יודעים לפי טבעם או לפי התנהגותם שזה ככה, אפשר לתת להם מעט, לא חייבים לתת הרבה.

או בפרט אם רואים אנשים שמתנדנדים בכביש ככה והם ניגשים אלייך בחלון,

אז יש לחוש שזה לא הולך לאכילה דווקא, אלא לשתייה.

אז צריך לעשות חשבון אם נותנים כמה נותנים.

אבל מכל מקום הנקודה היא,

צדקה צריך לתת, כי צדקה תציל ממוות.

אז למה לנו להפסיד את הצדקה?

אם העני הוא באמת עני,

ואותו אחד לא התכוון לתת,

אבל העני באמת עני, לא סתם. זה לא סתם אחד שבא לקחת.

זאת אומרת שהוא זכה במצווה למרות שהוא כאילו שם את זה רק כדי שלא יגידו שהוא קמצן.

נכון. בכל מקרה הוא זכה. ואותו אחד שגרם לו, בוא אני אעשה לך את זה יותר ברור.

אם בא עני שהוא רעב,

ואתה מהבושה נתת לו מנה פלאפל, הוא שבע בזכותך.

זה ברור?

זה ברור. גמרנו. אבל אתה באמת לא התכוונת לתת לו. ואם היה אפשר לא לתת לו, לא היית נותן לו. והיית מעדיף שהוא לא יעבור שם. אבל אני לא יודע אם זה... רגע, אני אומר את הצד השני. ואתה לא התכוונת ולא היית רוצה, ואם אפשר היה להפסיק אותו באמצע ולקחת חצי פיתה, גם היית עושה את זה.

אם היה דבר כזה,

על מה שנתת קיבלת,

אבל המעלה של הנתינה שלך היא מהסוג הגרוע ביותר.

זאת אומרת,

יש גם לב כשנותנים. לא שלי אתה מתכוון, לאותו אחד. אותו אחד, אני מצייר. אתה מצייר ואני מצייר.

אבל מכל מקום,

זאת אומרת, יש מדרגות, מעלות גם לצדקה, איך נותנים.

כן.

עכשיו יש לי שאלה אחרת.

כן. קודם כול, ערב טוב לכולם.

ערב טוב.

ולכבוד הרב.

ותזכה למצוות.

וחזק וברוך. בטלג ואימץ, תהיה בריא.

יש לי שאלה בבקשה. לגבי מה שאמרת קודם, יש לי איזה שאלה קודם, לפני שאני שואל.

אתה יכול לתת בבקשה הסבר לגבי כל ישראל,

ערבים זה לזה?

נסביר את העניין הזה?

כן. כל ישראל, ערבים זה לזה.

ככה קצת לעומק, כדי שנבין. במעמד הר סיני, כשעם ישראל קיבלו את התורה,

הם נצטוו בדין ערבות.

הנסתרות לשם אלוקינו. והנגלות?

הנגלות לנו לבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת.

זאת אומרת, על הנסתרות אנחנו לא מחויבים אחד כלפי השני,

אבל על הנגלות, מה שאנחנו רואים שאדם

עובר עבירות, לא מקיים מצוות,

אנחנו מצווים להוכיח אותו ולהביא אותו לדרך הישר,

כמו שכתוב במצווה מפורשת, מצוות עשה, הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. שאם אתה לא עושה כן,

אתה נושא עליו חטא. אתה גם כן תתחייב בזה. אדם שרואה דבר פשע

והוא לא מודיע למי שצריך,

הוא בעצם מאפשר את קיום הפשע והוא חב בדיוק כמו השני.

אז במה אנחנו ערבים?

אנחנו ערבים שכל אחד מישראל יקיים את התורה,

ודין ערבות לא חל על כולם.

לדוגמה, נשים,

יש רבים מן הפוסקים שאומרים שאינם בדין ערבות כלל,

לא נכנסו בערבות במעמד הר סיני.

הן גם חייבות בפחות מצוות מאשר הגבר,

שמצוות עשה שהזמן גרמן, הן פטורות.

זאת אומרת, כל מצווה שהיא תלויה בזמן מסוים,

האישה פטורה ממנה.

מצוות שאינן תלויות בזמן, היא חייבת כמו הגבר.

כל מצוות לא תעשה חייבת האישה כמו הגבר.

אבל מצוות עשה רק כשהזמן לא גרמן.

עכשיו,

בדין ערבות.

אין ערבות

להוכיח אדם שמחלל שבת בפרהסיה.

אם אדם הוא מחלל שבת בפרהסיה,

שהופקעה אצלו התורה בצורה כזאת, והוא נקרא כופר

בתורה ובמצוות,

אין מצווה להוכיח.

הוא יצא מכלל ערבות, ואין אנו חבים עליו.

אבל אם אדם שומר תורה ומצוות

ושומר שבת,

מצווה עלינו להוכיחו, אם אנחנו רואים שהוא עושה דבר שאסור על פי התורה.

כמובן,

יש דרך, איך מוכיחים.

אז באים אליו בהתחלה בדרכי נועם, מסבירים לו פה ושם.

אם זה בן אדם לחברו,

מנסים לפייסו, לדבר על ליבו, מנסים על ידי חברים וכן הלאה.

אם זה בדברים שהם כלפי שמיים,

בדברים שבינו לבין קונו, והדברים נעשים בפרהסיה,

מזהירים ומפצירים ומבקשים, ואם לא, בסוף אפילו מגיעים למצב שמבזים אותו בקול רם והקול על מנת להרחיקו מן העבירה.

ויש בזה עוד דינים.

עד מתי אדם מחויב להוכיח?

האם עד נזיפה

או עד הכאה?

ההלכה אומרת, תוכיח, תוכיח אפילו מאה פעמים,

אפילו אלף פעמים, עד דקה. אם יבוא להכות אותך על מה שאתה מוכיח, אתה פטור.

אבל עד אז,

צריך להוכיח.

אבל צריך לדעת גם איך להוכיח.

זה לא קשור לצהר?

זאת אומרת, לגבי הערבות,

ככל שמישהו נענש בגלל מישהו אחר.

נו?

שמישהו נענש בגלל מישהו אחר.

אתה מתכוון שיש ערבות. אתה אמרת שכולנו באותה ספינה.

ברור.

כולנו באותה ספינה. זה עוד דבר.

אתה מדבר מצעד מה ייגרם.

כן.

אז ודאי

שאם יש כמה יהודים שנמצאים במקום מסוים והרוב הם חוטאים ומעוטם הם עושים מצוות,

אז יכולים להיות נידונים אחרי הרוב.

כמו שהיה בסדום ועמורה,

נידונו אחר הרוב. רק שנייה.

או כמו שהעולם כולו חטא,

בדור המבול.

וכולם נענשו.

או כשיש אזורים מסוימים, משפחות מסוימות או אנשים בודדים.

כל אחד לפי דינו.

לכן יש גם דין.

כל מי שיכול להוכיח בתוך ביתו

ואינו מוכיח, נתפס בעוון ביתו.

כל מי שיכול להוכיח בתוך עירו ואינו מוכיח, נתפס בתוך עירו

על עוון עירו.

כל מי שיכול להוכיח בכל העולם כולו ואינו מוכיח, נתפס בעוון כל העולם כולו.

מה זאת אומרת?

לדוגמה,

את אימא,

יש לך ילדים,

הילדים שלך לא הולכים בדרך התורה והמצוות.

חובתך להוכיח אותם ולהדריכם בדרך ישרה שילכו על פי המצוות.

אם יש בכוחך להוכיח ואת לא מוכיחה,

את נתפסת גם בעוונם.

זאת אומרת, את נושאת באחריות כלפי מעשיהם.

ניקח ציור סתם מהחיים.

אם לא חנכת ילדים טוב והם פשעו ונתפסו,

הם ישבו במאסר, גם את תסבלי.

עכשיו, אם יש לך כוח, ואת נגיד ראש העיר,

ויש לך כוח להוכיח בכל העיר,

או שאת רב בית הכנסת ומושפעים ממך ואת יכולה להשפיע,

או שאת ראש ועד ויש לך השפעה על הציבור שתחתייך, או כל מיני

דרגות של שררה כאלה ואחרות שיש לאדם השפעה,

אם הוא לא משתמש בהשפעה, והוא יכול,

הוא ייתפס בעוון כולם.

אם יש אחד כזה שיכול להוכיח אפילו בכל העולם כולו, והוא לא יוכיח,

נתנו לו כוח משמיים להוכיח,

והוא לא יוכיח,

הוא ייתפס בעוון כולם, כי היה בידו להציל אותם ולהגן עליהם.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא נותן כוח בכל אדם ואדם לפי מדרגתו,

והוא תובע אותו אבל גם לפי מדרגתו.

הוא יזכה לפי מה שהוא יעשה,

והוא יענש לפי מה שהוא לא יעשה.

זאת אומרת, אם יש בכוחך להציל כמה אנשים, ואת מפקירה אותם, את יכולה להציל ואת מפקירה אותם,

דנים אותך כמי שהפקיר אותם.

כן. יש לי שאלה, אין בזה צער? אתה דיברת על צער.

שמה הצער? אתה סיפרת סיפור, אני אשמח.

שכביכול בצעקה שלו הוא גרם,

אתה דיברת על צער. כן.

יפה.

עכשיו אין בזה צער? במה?

שאחד חוטא והשני סומן בגללו?

כן, כן. בטח שיש.

שכביכול מישהו אחר צריך לקבל את העונש? אין בזה צער?

בוודאי שיש.

אז למה מישהו אחר צריך לקבל את זה?

מה פירוש למה? אם יש ערבות, ככה זה, מה נעשה?

אני שואל אותך, אתה... זאת אומרת, זה התחיל מהבריאה.

אתה ביחידה קרבית. מהבריאה, כשהאדם הראשון קיבל את העונש,

כן. אז הוא קיבל אותו לכל מי שהולך לצאת אחריו.

זה כבר דבר אחר, כיוון שהוא השורש. הוא עשה את הטעות, או שמי שעשה את הטעות... הוא עשה את הטעות. הוא עשה את הטעות. כן. זאת אומרת, הוא שמע למי ששמע. אז כל צאצאיו משלמים.

למה זה צריך להיות ככה?

מה לעשות?

מה? מה לעשות?

אם אבא לא מחונך, סתם דוגמה,

והוא מגדל את הילדים שלו כמו שהוא גדל בעצמו,

אז מה אתה רוצה, שהם ייצאו מחונכים?

הם ייצאו כמוהו.

נכון. כן, אבל אחד שעוד לא יצא,

מה הוא אשם? אבל ממי הוא יצא?

אבל הוא עוד לא יצא. הוא עוד לא יצא, אבל ממי הוא יצא? אבל למה הוא צריך לקבל את העונש?

בשביל שהוא צריך לתקן את אביו, כיוון שהאבא הוא שורש והוא ענף,

וענפים צריכים לתקן את השורש.

יש גלגולים בעולם, יש תיקונים בעולם. צריך להכיר את כל המטריה.

אם תכיר את כל המטריאל, תבין שהכול מסודר פיקס.

עכשיו יש לי עוד שאלה.

רגע.

אה, אוקיי. רגע.

רגע.

צריך להבין דבר אחד,

הכול נעשה בחשבון.

אתה נמצא ביחידה קרבית,

מאמנים את כולכם.

אחד לא התייחס לאימונים ברצינות,

לא שמע על ההוראות, יצאתם לפעולה,

בפעולה הוא פישל,

יכולים להיהרג כמה חיילים בגלל הפשלה שלו, נכון?

ערבים או לא ערבים?

אמת.

הנה, אתה רואה.

אפילו שלא על פי תורה,

ואפילו שלא על פי הנהגה,

אחריות קולקטיבית

יכולה לגרום למוות לפציעה.

נהג, אוטובוס, נוסע,

בלי לתת דעתו על 50 הנוסעים שנמצאים אצלו,

או 200 שדוחסים לפעמים אגד,

אז חביבי, יקרה אסון,

והוא היה ערב על כל האנשים שהיו תחתיו.

מה לעשות?

כן,

כן. יש לה הוכחה אמינה לדברים האלה, כן.

כן, לא שומעים אותך, תקרבי.

עכשיו שומעים? ודאי.

מה שהרב סיפר עכשיו,

יש לי ערבות מאוד חזקה שאני ירדתי מלמעלה למטה,

עקב זה שלא שתקתי בלחנך, אז ניצלתי

ממוות.

דהיינו.

זה התבטא בחלום,

אולי גם לא,

אולי מוות קליני.

פשוט ראיתי את בטין של מעלה,

כן. את ההמתנה שם,

איך זה נראה, איך זה בנוי,

מי חיכה, מי לא,

וזה היה מקום מאוד מאוד מיוחד,

מאוד מאוד ענק,

בלי שומרים, בלי דלתות.

וישבו שם אנשים, כיסא כן, כיסא לא,

כאילו היו צריכים להגיע עוד אנשים למקום הזה.

והשולחן היה כל כך ארוך כמו רחוב שלם,

שאי-אפשר אפילו להגיע לסוף של השולחן הזה.

ושאלתי לה, מה אני עושה פה?

אני רוצה לרדת, לצאת מפה. אמרו, אי-אפשר לצאת מפה.

וירדתי בסוף, כאילו חזרתי לעצמי, זה היה הבוקר כבר.

אבל זה היה כאילו, אני אומרת, הגנה

על משהו שאני תרמתי ביכולות שלי שלא ייפגעו

אנשי הבית בלעזור ולהתחזק בדת

ולהשפיע על דברים טובים.

אולי זה מה שהציל גם ממוות.

זו גם ערבות חזקה, לפי דעתי.

ולמה את מייחסת לחלום הזה רצינות ואמינות? כי זה היה נורא מפחיד שם.

אני גם חלמתי כמה חלומות מפחידים. לא, זה היה מפחיד במיוחד.

יותר משלי?

לא יודעת, אבל דבר כזה, אני לא חושבת

שמישהו ראה.

הבנתי.

חדר אטום, ענק,

ענק בענקים.

טוב, שם יש מקום.

כן.

לא היה כיף להישאר שם.

בטח לא כיף,

בפרט בהמתנה. נכון.

אבל זה לא השאיר אותי שם.

ברוך השם.

ברוך השם. טוב שאתה עורב.

נכון.

זה ממשהו, אבל כמו שהסברנו, שבני ישראל ערבים זה לזה.

ברוך השם.

כן, רק רגע.

פה הצביע הבחורצ'יק. תן לו רגע שנייה.

הסברים אחר כך, בעזרת השם.

תישארי בהמתנה,

ובסוף תביא.

לגבי הצדקה שדיברת עליו, כבוד הרב,

אם יש איזה גוף מסוים, עמותה,

יש אחוזים מסוימים לפי ההלכה שהם צריכים לתרום לתרומה ולשכר?

לא הבנתי. אתה שואל אם מותר לקחת כסף בעבור התרמה?

כן.

יש כאלה שמתירים, כן, לקחת סכום מסוים בגין העבודה שהם עושים.

אז יש לפי ההלכה אחוזים מסוימים?

זה תלוי את מי שואלים ומה סוג ההתרמה ולאיזה סיבה זה נעשה,

והאם התורם יודע או לא יודע. יש בזה כמה צדדים.

אבל זה משתנה לפי כל עניין ועניין.

יש כאלה שכמובן מפריזים בזה,

וזה בעיה.

סבנתי. תודה.

את מי לכלול על הרב אפשר?

מה? את הרב חיים קניבסקי, לדוגמה, בבני ברק.

כן.

מה שקורה בכמה משפטים,

כבוד הרב, אח שלי הצעיר, בחור בן 32. פעם שנייה התגלה אצלו מחלה,

מחלה קשה,

והרופאים אומרים שזה באזור מאוד מסוכן.

אנחנו בקשר תמידי עם הרופאים, והם רק מייאשים

לדבר ככה.

מה שנשאר לנו זה לסמוך על בורא העולם ועל המצוות ועל איזו חזרה בתשובה.

אני, אישית, גם הייתי, חזרתי שבוע שעבר מאוקראינה ומישהו אמר לו שישלח אותי לאיזה מקומות של קברות צדיקים, והיינו אצל הבעל שם טוב.

כל מה שאפשר לעשות, אנחנו עושים.

אז מה שקורה,

אנחנו צפינו הרבה בקלטות של כבוד הרב,

וראינו הרבה פעמים ברכות של הרב שפשוט עזרו.

ואני יודע, השעה שלי, הוא כרגע נמצא במלחמה על החיים שלו.

הוא עוד צריך להקים בית,

אנחנו רוצים לראות אותו מקים בית.

וזהו, אנחנו הגענו לפה במיוחד גם בשביל לשמוע דברי חיזוק, אבל בעיקר לקבל מהרב ברכה. זה גם מתקשר למה שהבחור הקודם שאל,

ערבים זה לזה, אז כל שכן משפחה,

שאנחנו איתו באותה ספינה.

איך אנחנו,

מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לבטל את הגזרה הזאת מעלינו?

בני המשפחה הגברים יכולים ללמוד שעתיים ביום בתענית דיבור תורה,

כולל הבחור.

במידה שהוא יכול,

שלא קשה לו.

אני אומר, גם בני המשפחה זכרים.

כן.

כמה יש פה שמוכנים לקבל?

אנחנו לבד הגענו שני רכבים.

אולי איזה 12 בני משפחה. הנה, יהודים יקרים מרימים את היד. רק רגע.

שעתיים ביום תורה, שעתיים ביום תורה, בתענית דיבור. לא לדבר בשעת הלימוד בשעתיים האלה. מוכנים?

אשריכם.

אוהבים אותך הרבה, אני רואה.

בלי עין הרע.

יהיה רצון שיועיל.

די נשים יש פה? כן, בהחלט.

מוכנות הנשואות לשים עליהן כיסוי ראש?

אין נשואות.

הנשואות כבר עם כיסוי ראש.

הצעירות שעדיין לא נישאו מוכנות לקבל על עצמן צניעות?

מוכנות?

צניעות זה לדוגמה, עד פה יהיה סגור.

שלושת רבעי שרבו לפחות.

חציות או שמלות, לא מכנסיים.

גרביים,

לפחות עשרים דנייר.

ולכשתינשאי, בעזרת השם יתברך, כיסוי ראש.

תהיי מלכה פשוט.

קודם כול, אני לבד, אין לי בן זוג.

יותר טוב.

לא, אוקיי.

אני לבד מכל הבחינות, זאת אומרת, אין לי חלק, אני לא נמצאת בחברה של אנשים דתיים כל כך. אני אברך אותך שתתחתני מהר.

אני אגיד לך את האמת, יש לי קצת לבטים. אני מפחדת שאני אקח את זה על עצמי עכשיו, ואחרי כמה ימים אני חלילה אצטער או אשבר. קודם כול, הרווחת כמה ימים, וזה דבר גדול.

דבר שני, אני לא חושב שיש סיבה להצטער. למה להצטער? לא להצטער חלילה, אבל להישבר.

ממה? לפחות בשלב הזה. ממה? תוספת של בד עד פה? מה?

זה ישבור אותך?

כן. הפוך, צריך להצטער ואפילו להתבייש כשהולכים קצת חשוף.

זה לא מכובד לאישה.

כן, אבל זה שינוי מאוד גדול עכשיו בחיים, להחליף את כל המתחה.

להחליף, אז, נו.

אפשר לשים, את יודעת, גופיות מתחת, יש כאלה עד פה כמו טי-שירט.

אפשר לשים עד פה, זה כבר פותר את הבעיה.

כבודו, יש לי שאלה.

אולי אני אחזור על השאלה. פשוט, אני שומרת שבת כבר שש שנים.

קשה לי קצת, אני לא אשקר. זה קצת קשה, בייחוד בגלל שאני בחורה צעירה, והסביבה שאני חיה בה היא סביבה של אנשים שרובם חילונים.

אני מאוד רוצה לקחת על עצמי את זה,

אבל שוב פעם, אני מפחד שאני אשבר.

אל תפחדי. ואם זה יקרה, אז, מה אז? אז אני סתם לקחתי על עצמי משהו לרפואתו של ניסים, שהוא הבן אדם הכי יקר לי בעולם. אני שואל אותך שאלה. אם הוא הכי יקר, אז את ודאי שתהיי מוכנה לעשות את זה.

אבל אני שואל אותך שאלה אחרת. בא אלייך, אני מבקש צדקה.

ואת נותנת לו יום, יומיים. פתאום את אומרת לו, שמע, רגע, אני רואה, אתה מגיע כל יום, אני פוחדת שבעוד שבוע אני אשבר.

נו, אז מה, בינתיים שנותנת לו שבוע לאכול זה לא טוב?

קודם כול, אל תחששי. לייצר הרעש הרבה פטנטים איך למנוע את האדם, והוא פתאום הופך אותו לצדיק וישר.

תשמע, אל תתחייב, כי אחר כך זה יותר גרוע, אתה תפסיק וזה.

לא.

אנחנו, בשביל הרפואה שלו, של האדם היקר,

את צריכה לעשות כל מה שיש בליל ידך לעשות. למה למנוע ממנו את האפשרות?

ללכת בצניעות הכוונה יום-יום או רק בשבת בינתיים?

מה זה בשבת?

אני מחפשת הקלות.

אבל מכל מקום,

צניעות צריך במשך כל היום, גם בלי חולים.

משום שזו המצווה שאישה מצווה בה,

וזו טהרת עם ישראל וקדושת עם ישראל,

ואנחנו שונים מאומות העולם, מה לעשות? הקב' ברוך הוא קידש אותנו מכל העמים,

ולצערנו הרב, את רואה כאלה שהם לא מאומתנו,

שהולכות בצניעות,

ואצלנו, חס ושלום, הם לא הולכים בצניעות.

למה זה?

אין דבר כזה?

למה?

מה פירוש?

אין לך דחפים? אין לך דחפים לפעמים?

זה לא נקרא יצא.

אל תקראי לו בשם, אני אקרא לו,

אבל תגידי, יש לך לפעמים דחפים?

כלשהם?

כן, תלוי אבל למה. נכון, יש לי דברים חיוביים, יש לי דברים שליליים, יש לי דברים יותר טובים, יש לי פחות טובים,

אבל יש דחפים.

זאת אומרת, השכל שלך אומר, לא נכון לעשות, אבל את אומרת, אבל אין דבר, בא לי עכשיו.

רוצה לעשות.

נגיד, אישה יש לה סוכר,

והיא יודעת שמתיקות זה לא טוב, אבל היא אומרת, אני לא יכולה עכשיו, בא לי.

מכירה את זה? כן. מה זה נקרא יצר הטוב?

מי זה היצר הרב? דחף.

בואי נקרא לו דחף.

הוא נמצא בתוכי, אתה? יצרים, שמעת את המושג יצרים? כן. דחפים, דחפים.

מניע פנימי שמניע את האדם לעשות דברים, נכון? כן. השכל אומר משהו, אבל הדחף הפנימי עושה הפוך.

כל אחד מרגיש את זה, אין אדם שלא מרגיש את זה.

אבל זאת אני.

בטח זה את.

את, יש לך שני יצרים, יצר טוב ויצר רע.

דחף טוב ודחף רע.

הבנתי, זה הרי ממנו, הוא שועל.

כן, רק רגע, אחד מהחבר'ה שהצביע, כן? תן לו רגע שנייה. כן.

ערב טוב, כבוד הרב. אנחנו התחייפנו לפני רגע את מה שאמרת לנו, רק לא הבנו בדיוק. חטאת את הנקודה.

אמרת שעתיים תורה כל יום. נכון. עם תענית דיבור. זאת אומרת, מה, ללמוד בחברותא לבד? קודם כול, אם תזכו ללמוד בחברותא זה מצוין. למה יהיה פרי גם הלימוד עצמו והמעלה של הלימוד גדולה מאוד?

אם לא יתאפשר על-ידי החברותא או בשיעור שקיים, אז, אנחנו לומדים בשני-שלישי.

כל יום, אמרנו.

כל יום.

בסדר, אבל אי-אפשר תוך כדי שיעור תורה לדבר בנושא השיעור. בשיעור ודאי.

חייבים גם לדבר, אבל רק בנושא השיעור. זאת אומרת,

לא מדברים לא בפלאפון ולא במה-שעה ולא תעשה לי קפה ולא משהו אחר. שום דבר שהוא מעניין אלימות.

הכול רק בתחום הלימוד בלבד.

תגיד לי, ראית את פלוני? לא עונה.

לא עונה. לא עונה. אתה קודש לשם.

שעתיים אתה מחובר לשם באינפוזיה.

לא מעניין אותך מאף אחד.

ועוד משהו קטן,

אם לא יוצא אותו יום להיות בשיעור,

אז נגיד אפשר את השעתיים האלה בבית? בנפרד, כן. ועם איזה מדרש, משהו. כן, באופן. גם אוכל? כן.

לא אוכל בולע.

בסדר. תודה, כבוד הרב.

תהיו בריאים. נו, החלטת.

אני לוקחת על עצמי בלי נדר, בעזרת השם.

כן.

אני אשתדל ללכת עם חציות כל יום. וואי, איזה הקדמה.

יפה.

זה לרפואת נסים, כמובן. ברור. מה, בשבילי?

טוב,

עכשיו אני אתן ברכה. מה השם?

נסים בן שולה.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב, נסים בן שולה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהירה בזכות לימוד התורה,

צניעות,

קריאת מזמורי תהילים,

שתי הלכות,

וכל המצוות שייעשו בגין זאת יעמדו לזכותו, לרפאותו,

להחלימו, לחיים טובים ושלום. אמן. אמן.

לך יש שאלה עם עגיל?

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אתה דיברת על רשעים ועל צדיקים,

ואמרת שצדיקים אסור להם להיקבר עם רשעים.

החמרת יותר ואמרת שצדיק קטן לא ייקבר עם צדיק יותר גדול.

השאלה שלי היא כזאת,

מי יקבע את זה?

מי קובע את זה?

שאני צדיק או שאני הרשע ואתה הצדיק או אתה הרשע?

מי קובע? איזה קנה מידה?

יפה.

התורה הקדושה אומרת מהן המצוות המוטלות על כל יהודי ויהודייה.

מי שעושה את המצוות נקרא צדיק,

מי שלא מקיים את המצוות נקרא רשע.

לדוגמה,

יש חוקים במדינה.

מי שמקיים את החוקים נקרא אזרח טוב,

מי שעובר על חוקי המדינה נקרא עבריין.

מי קובע מי זה עבריין?

החוקים.

החוקים. גם חוקי התורה קובעים מי רשע ומי צדיק.

אומר הרמב״ם,

מי שרובו זכויות,

צדיק.

מי שרובו עבירות, רשע.

זה לעניין הדין בשמים.

אבל מי שעושה עבירה אחת אפילו, במזיד,

יודע שאסור ועושה במזיד רשע.

אפילו דתי,

אפילו עם שטריימל,

עם פאות, עם זקן.

זה לא משנה.

כל בן-אדם שעושה במזיד,

ודווקא הוא יודע שאסור והוא עושה,

מה נקרא לו?

צדיק.

כמובן.

רשע.

כן.

כמובן. עכשיו.

הפלת אותנו בלשוננו, לא? מה לעשות. 1-0 לטובתך.

השאלה השנייה היא כזאת, כבוד הרב.

אתה דיברת על רחל בעיקר, על המעלות של רחל אמנו.

כן.

ואתה אמרת שעצם זה שרחל קבורה בדרך אפרתה בבית לחם, זאת מעלה.

עכשיו,

בל נשכח שיש לנו את שרה,

יש לנו את רבקה,

שגם שרה היתה עקרה,

גם רבקה היתה עקרה.

למה דווקא אתה התמקדת על רחל ואמרת, רחל היתה עקרה, היא סבלה,

ולכן

השם

זכתה,

נתן לה לזכות בקבורה בדרך אפרתה בבית לחם. טוב, שני דברים לא שמעת.

1. אמרתי שהיא נענשה שהיא נקברה בדרך אפרתה ולא ליד הצדיק,

כיוון שהיה לה צד של פחות צדיקות ביחס לאחותה,

וכיוון שהיא זלזלה במשכבו של צדיק, היא לא נקברה איתו.

זה 1. 2. אמרתי שאנחנו מתעסקים בפרשיות השבוע,

וכיוון שפרשיות השבוע עוסקות ברחל אמנו, אז דיברתי עליה, ולא על שרה, שהיה לפני כמה פרשיות.

אתה התמקדת יותר על העקרות. הבנתי מתוך זה שנושא העקרות נותן למישהי נקודות זכות.

לא, חשוב 2.0. שאלה שלישית.

השאלה השלישית היא יותר אישית יותר.

אני פשוט מתלבט איך להציג אותה בפניך.

אנחנו משפחה, הייתי מגדיר אותה, חצי חילונית וחצי דתית.

אשתי נמצאת בצד הזה שהיא דתייה,

ואני בצד הזה שאני חילוני.

מתקרב קצת, לאט-לאט, בצעדים שלי.

יש לי בן שהוא לומד בכולל, יש לי בן שהוא חייל בצבא.

יש לי בת שהיא שוחה באמצע.

הייתי רוצה לשאול אותך, כבוד הרב, בתור אבא, כשאתה יושב ביום שישי בשולחן,

איך אתה מביא אותם לידי כך שתהיה הרמוניה.

כלומר, כולם ישדרו על אותו גל.

לא יברחו לך אחד שמאלה ואחד ימינה. אתה יודע מי יברח

ומי יישאר.

קודם כול, אני מצפה מהאבא לדוגמה אישית.

למה? יש שניים שמנהיגים את הבית, הבעל והאישה.

אם הם חלוקים, זו דוגמה יפה לילדים.

אבל אם הם שותפים,

אז ממילא יש ללמוד רק מהם.

שותפים בכל הרכוש.

לא, לא רכוש מעניין. לא, לא, לא. הכוונה ברכוש החומרי והרוחני. הרוחני, רק הרוחני.

לזאת הכוונה. כן.

זאת אומרת,

כמובן שאיך בודקים מי צודק. אולי אתה צודק, אולי היא.

אני משתדל להגיד שהיא צודקת.

או, יפה מצדך.

בתורה כתוב מי צודק ומי לא צודק. יש אחד שברא את כולנו,

והוא אומר מה נכון ומה לא נכון,

ואיך מנהיגים את הבית היהודי.

ומי שנשמע לו, ודאי שהוא צודק. מי שלא נשמע לו, הוא לא צודק.

עכשיו, למה להיות לא צודק?

הרי אתה אדם נשוי, ויש לך כבר אישה, ויש לך ילדים, ואתה רואה, ונכדים.

ונכדים, ברוך השם. ואתה רואה שאתה נקרע למצב

שאין לך הרמוניה.

אם אתה רוצה שהכול יישדר על אותו גל,

אתה לא מתכוון לבת שנמצאת באמצע על הגלים.

אתה מתכוון.

אני אמרתי לך שהיה לי קשה מאוד להגדיר את המשפחה,

ולכן אמרתי, הבת היא באמצע,

בוא, כיוון שאתה היית הכי קשה מכולם,

ואתה מתעקש עדיין להתקרב לאט-לאט,

אם אתה תעשה צעדים יותר, עכשיו, אם אני אצעד בצעדי ענק, סליחה שאני מבקש ממך, לא עליו, לא להפחיד, לא להפחיד, אפילו בצעדים שאתה, שלך, לא שלי, שלך. אתה מאבד את יד ימין. אתה לא מאבד אף אחד, אף אחד. אתה יכול לאבד ימין.

יד שמאל ישר. למה? למה? האמא איבדה את הילד ההוא? היא לא איבדה, אז היא לא איבדה, אף אחד לא מאבד כלום, הכול נשאר במשפחה.

אבל אתה מתקדם בצעדים שאתה יכול, מגביר את הקצב,

מיישר קו,

כולם רואים אם אבא הקריב

מהדעות שלו, מהמחשבות שלו,

ממה שהיה אוחז, והתקדם לכיוון האמיתי,

וכולם יודעים שזו האמת, כולם יודעים שזו האמת.

רק קשה, יש תאוות, יש חשבונות,

יש כל מיני דברים. חבר'ה, יש כל מיני סיבות.

עבודה, קשקושים, קיצור.

אבל זה סיבות במניעות חיצוניות, לא פנימיות, כי בפנימיות

כולנו קרובים לשם, כולנו רוצים לעבוד את השם, כולנו רוצים להיות צדיקים.

אף אחד לא רוצה להיקרא רשע.

אפשר להגיד משהו לזכותך?

תודה.

אם אפשר לבקש מהאישה שתעמוד, אשתי.

כן.

באחד הכנסים שלך,

בזכותך, אשתי שמה כיסוי ראש.

יפה מאוד. ואני שמח על כך, ותודה רבה לך.

ואני בטוח שיותר יפה לה עכשיו ממה שהיה קודם,

וגם יותר חסכוני.

בטח.

היו הרבה הוצאות,

אז כבר הרכוש נהיה יותר גדול, חצי-חצי.

אתה רואה, כבר הרווחת.

עוד משהו, כן. אם אפשר.

בבקשה. סליחה, אתה שואל את השבע, אני שואל רק ארבע.

בבקשה ממך.

יש לי פה הקלה.

כן.

הקלה מתנדנדת.

חצי לפה, הבעלה לומד בכולל.

והיא, בהזדמנות הזאת, הבאנו אותה אתנו.

כן. הייתי רוצה לבקש ממך, כבוד הרפואי. הנה, בפינה.

כן. נחבאת אל הכלים. להגיד לה,

לא כל כך קשה לשים כיסוי ראש.

קודם כול, היא יודעת, כי היא רואה את חמותה.

אבל השאלה, להקל עליה מבחינה נפשית. אם בעלה עוד אברך?

אברך.

אז זה יותר קל?

איפה הגברת? תרימי את היד.

הנה, יש לה כיסוי ראש על הראש.

איפה את הולכת?

בואי, בואי תתקדמי רגע. בואי.

יותר קל? אל תפאדי, אני לא נושך.

תשמעי.

כמה זמן נישואים?

ארבע שנים?

יש ילדים?

כמה?

בן אחד?

בן כמה?

בן או בת?

בן. הוא בתלמוד תורה?

תגידי לי, כשאתה הולכת להביא את הילד,

כשאתה הולכת להביא את הילד בתלמוד תורה, את הולכת עם כיסוי ראש או בלי?

אני תמיד עם כיסוי ראש. אני כל היום עם כיסוי ראש. רק חצי.

למה חצי?

קשה לי לשים עוד שניים.

מה את מרוויחה שהחצי השני בחוץ?

לא הבנתי, מה את רוצות שהוא יתלכלך?

מה יש בשיער בחצי, חצי בחוץ? מה יש בזה?

לא, זה נראה קצת היפי.

זו המטרה.

אני שמתי כיסוי ראש, ואני עוברת ברחוב, ואני מרגישה מלכה שבת מלך. מלכה.

ואני מצטערת על כל רגע בחיים שהלכתי עם שר פרוע.

את מכבדת את בעלך?

את, את.

מכבדת בעלך.

רגע, הוא ביקש ממך לשים כיסוי ראש מלא?

אז את מכבדת אותו חצי?

את אוהבת את אבא שלך?

את אוהבת את אבא שלך?

יש לך אבא בשמיים

שרוצה לראות אותך בת מלך.

תגידי לי משהו.

אם חלילה הקדוש ברוך הוא היה נותן לך כל דבר חצי,

אמרה לי אישה אחת פעם אחת, למה בעלי חייב לקיים את כל המצוות? אני לא מבינה. מה, הוא לא יכול לעשות רק חלק?

אמרתי לה, תשמעי, אם הקדוש ברוך הוא ייתן לו הכול חלק,

עין אחת לא חייבים שתיים, אפשר לראות עם אחת.

הוא ייתן לו אוזן אחת, אפשר לשמוע גם עם אחת.

מה אכפת לכם אם הוא יקפוץ על רגל אחת?

הוא יגיע לאותו מקום.

קצת יותר לאט, אבל בטוח.

וכן הלאה.

זה היא לא מוכנה, היא רוצה את הכול,

כל האיברים, כל הגידים, הכול בשלמות.

נו, ולמה את לא עושה בשלמות מה שה' רוצה?

לא חבל?

אני אעשה את זה.

אשראי אפשר תעשי, אבל אני רוצה שתצמחי היום את הבעל. איזה הפתעה.

את באה לו עם כיסוי לבן, צחור כזה.

אני לא מכיר אותו, אבל אני בטוח שמגיע לו.

ברור שאת לא מוכנה. הנה, גם היא באה לפה הערב,

היא לא הייתה מוכנה בכלל,

לא חלמה על זה בכלל, גם לא תכננה אפילו, היא אפילו לא עשתה חצי עד עכשיו.

והיא כבר הסכימה, לא בשבילה אפילו,

לרפואת,

לרפואת.

קרוב משפחה הוא?

קרוב משפחה.

המדינה מוכנה להגביל את עצמה מבחינתה

רק בשביל שזה יועיל לו לחייו, שיזכה

לרפואה שלמה. ובעלך, היקר לך מכול,

שהכניס אותך לחופה ולא החליף אותך באחרת,

ולא עשו, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

מעצה מה כתר כזה על הראש? ברכה מהקדוש ברוך הוא, ברכה מהבעל, אפילו אבא שלך פה יברך אותך, אני אתן לו מיקרופון,

אני אתן לך משם ברע.

עמיך, סליחה.

בואי תעשי נחת רוח לכולם.

לא, לא, לא, לא, לא, בלי לחץ.

אבל אני לא מאמין שאתה אחזירי אותי.

לא, אבל זאת אומרת, אני לא רוצה לשים, ומחר אני הולך לעבודה ולהוריד את זה. קודם כול, אני לא מפחד מזה, אם תשימי רק היום ובעלך יראה. לא, אני בסדר, אבל מחר... רגע, מחר את תחליטי.

אני מאמין שמחר,

אחרי שעברת היום,

את תלכי בעזרת השם יתברך עם כיסוי מלא.

אבל זה אני מאמין.

את לא חייבת להאמין, אני מאמין.

אבל היום את חוזרת הביתה לבעלך ואומרת לו,

קיבלתי ברכה, שמתי כיסוי ראש מלא, תתפלל עלי שמחר יראי את הכוח והאומץ להמשיך.

תביאו לי להמשיך.

אני מבטיח לך שתמשיך.

אם זה אומץ, תמשיך. אני מכיר את עצמי.

מבטיח לך.

אותי הוא בירך, ואני שמתי כבר ארבע שנים ולא רעתי. ולה היה יותר קשה, כי עשתה את זה. אני שמתי עם אחותי ביחד, אולי אתה זוכר. אני זוכר שתיכן עליתן לבמה. אמא שלי שמה, והיה מאוד קשה גם.

וזה היא עשתה בגיל יותר מבוגר, זה עוד יותר קשה.

ואת בתחילת הנישואין, זה דבר נפלא שאין כדוגמתו.

אל תשכחי שיש לך צדיק בתלמוד תורה.

איזה צדיק עוד. עוד שנה, שנתיים, זה כבר יהיה בעיה, כי הילד ישאל שאלות, אמא, למה? אמא, למה?

הוא יראה את השוני ויבדיל.

עוד רגע. לחזק אותה בדברים, אם אפשר.

את רוצה לחזק אותה? כן, בבקשה.

בבקשה, איזה נשים טובות. אני צפיתי באחת הקלוטות שלך, שהגיעה אלי הביתה,

ופשוט החלטתי בבית

שממחר אני הולכת עם כיסוי ראש.

פשוט ככה.

ממש.

עכשיו את מדברת,

את אומרת, איך אני אלך לעבודה, מה יגידו?

אני עובדת עם 140 עובדות,

ולמחרת אני צריכה ללכת לעבודה.

ממש. אבל ליבי היה עם השם.

אמרתי, אני קמה, ואני הולכת, ויגידו מה שיגידו.

נכון, התגובות בהתחלה היו קצת קשות,

אבל התגברתי על זה, וברוך השם, ברוך השם,

הבן שלי, אבי גואל, עומד בישיבה באמצעי גם בדרכו, ברוך השם. בקטנה הכנסתי אותה לבית יעקב, וברוך השם.

אם בא לי, אני מודה, קצת קשה התהליך,

אבל תודה לאלעת, לאט גם הוא ייכנס לזה.

כן, אבל לך היו 140 עובדות, לה אין, ויש לה בעל אוהב,

ויש לה חמה דעה. שזה באמת, נכון, נכון. וקהל אוהב.

נכון. מה יש יותר טוב? תאמיני לי שהסביבה שאת נמצאת בה הרבה יותר קלה, והרבה יותר פשוט יהיה לך לשים את הכיסור. שלי היה מאוד קשה,

מאוד, אבל תודה לאל, התגברתי, וכדאי לך.

כדאי לך היום. ברוך השם, אני מרגישה שהקדוש-ברוך-הוא איתי.

וכל מה שאני מבקשת לאט-לאט מתגשם.

ברוך השם.

חזק וברוך.

סליחה?

נכון. נהרגל הופך להיות הטבע. נכון. נהרגל הופך להיות הטבע.

נכון. תודה.

הנה, פה יש עוד יהודייה,

יש פה עוד יהודייה שרוצה להגיד כבר מה?

אני רוצה להגיד לך שאני תוך חמש דקות שמתי כיסוי ראש.

אני אגיד לך איך, אני טלפנתי לארגון שופר,

שאלתי כמה שאלות,

קיבלתי תשובות,

בבוקר אני קמה עם כיסוי ראש.

וכולם ראו אותי והיו מרוצים.

ואני, ברוך השם, אני אלמד לאט-לאט אנשים גם לשים את הכיסוי ראש, והם שמים.

הם ראו אותי עם זה והם שמים.

ברוך השם.

רגע, כמה לקח לך? חמש דקות? חמש דקות. בואי, אני אראה לך שלוקח לה שתי דקות.

באמת.

עכשיו תראו, נו.

בכבוד, עכשיו אני רוצה מוזיקה.

ברכה, שאחיינו.

ברוך אתה.

שאחיינו, ברוך.

כן?

ברוך אתה.

אדון.

אדוני אלוהינו. מלך העולם. מלך העולם. שאחיינו.

כמעט. הגיענו לזמן הזה. אמן!

אני רוצה שיאמרכת. באה לי לחזרה בתשובה.

מה השם שלך?

יצחק.

יצחק. אתה ביקשת בשבילה, ואני מבקש במקומה.

אני אתן לך ברכה שתזכה לחזור בתשובה ולהשלים צעד אחר צעד.

הצעד הראשון הערב זה ציצית.

בכבוד.

אפשר להצביע?

אפשר להצביע?

בטח.

ברוך אתה. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם. שהחיינו. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן! השם יזכה אותך לחזור בתשובה שלמה, חזק וברור.

רגע, תן לבחור פה באמצע.

יש לי שתי שאלות אם אפשר, כבוד הרב.

שאלה ראשונה, בעקידה של אברהם אבינו כתוב,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

השאלה היא, בעולם יודע תמיד אם אתה בן אדם.

ושאלה שנייה על לאה,

למה לא היה לה הכרת הטוב ברחל?

זהו.

שאלה ראשונה,

עתה ידעתי,

הקדוש ברוך הוא יודע מראשית אחרית,

אבל הקדוש ברוך הוא רוצה להראות בפועל שאדם הוציא לפועל את כוחו.

אפשר לומר על אדם, רק מתי שהוציא לפועל את הכוח הפוטנציאלי שהיה לו,

שעתה,

רק לאחר הצעת הכוח הזה החוצה,

אפשר להגיד עליו, עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה. כל זמן שבפוטנציאל אתה בעל יכולת,

זה לא נחשב מאומה.

אחרת הקדוש ברוך הוא לא היה צריך להוריד אותנו לעולם המעשה, והיינו נשארים למעלה,

והקדוש ברוך הוא היה בוחן לבבות כבר לפני כן, והיינו נשארים ולא זזים ולא מגיעים. אבל זה עולם העשייה,

וצריך לעשות פה את המעשים בפעולות חיצוניות.

הבנת?

איפה אתה רואה שלאה לא הכירה טובה לרחל?

בדודאים, משהו כזה.

נו?

כשהיא אמרה לה, כאילו, אתה עושה לי טובה, לקחת לי את בעלי.

נו, אז מה אתה רוצה?

הם שתיהם רצו להקים את בית ישראל,

וכל אחת רצתה שממנה יהיו כמה שיותר בנים,

ולאה הודתה לה' יתברך על זה שזיכה אותה,

ובאה רחל ורוצה, אתה מבין, לקחת ממנה את הדודאים. זאת אומרת,

אם היא תהרה ייוולד שבט אחד מרחל ולא מליאה,

אז היא עושה ויתור גדול.

אז בשביל זה היא הסכימה, בתנאי שהיא תהיה מוכנה לתת לה את אותו יום.

ואכן היא זכתה שבאותו יום היא נפקדה ביששכר,

והשם היה עימן.

תזכה למצביעות, תודה רבה כבוד. תהיה בריא.

הרב. כן.

מחילה הרב. כן, פה יש מישהו על מדום.

אתה ממונסי?

לא, זה אבא שלי.

לא, אבל אמרו שמישהו. הממונסי והחסמונאים. אריאל.

אריאל שרון. אריאל שרון, אריאל שרון.

עם אחותי.

כן.

אריאל שרון, שחיין, חיים טובים ושלום. אריאל שרון, ראש הממשלה, אתם יודעים, שקיבל עכשיו אירוע מוחי.

מה? ראש הממשלה, אריאל שרון.

מי יישבר לך אבותינו הקדושים, אברהם סב יעקב, הוא יברך את שרון אריאל שיעזוב את הממשלה מהרה.

כן.

שומר שבת ברוך השם כמו שצריך, כן, שלוש ארוחות, אני, כן, כל הצפילות, שיעור תורה, עציצית בשבת, מניח תפילין כל יום,

מברך על מה שאני מכניס לפה, וברוך השם, ברוך העולם זה שלח כמה זיווגים,

עכשיו אני קצת בעייתי, לא יודע לאיפה לפנות.

אם בקבוצת הרב יכול לתת ברכה שאני כבר כמו שצריך. קודם כל, זו פעם ראשונה שאני רואה חרדי סמוי.

כן.

פעם ראשונה.

אבל, יש משהו, כן.

הזיווגים האלה שראית, הם שומרות תורה ומצוות או לא?

יש משהו, גם יבוא אישי מארצות הברית. יבוא אישי,

הבנתי, first class. כן.

עכשיו, אם זה שומר תורה ומצוות, אם זה שומר תורה ומצוות, כדאי.

אם לא, זה בתנאי שתשמור תורה ומצוות.

אבל אם אתה נראה ככה, מה אתה יכול,

איזה סחורה אתה יכול להביא?

אני אתן לך כיסוי ראש,

ציצית,

תשלים את עצמך. כיסית שישה באתי אש,

וגם אני עושה הסעות איפה שכבוד הרב גר, בני ברק, לאור החיים, לוולף, לתהילה. נו, אז בסוף תתחתן גם דתייה חרדית, וגמרנו, תבנה בית נאמן בישראל.

תאר לך אתה מופיע מחר להסעה עם כיפה,

עם ציצית. גם, הולך עם כיפה, מנהלת לא משה. מחייבים אותו, כבוד הרב.

נו, אבל שלך, לא של המוסד.

שלי.

בעיה קצת, זה בעיה, אז אני מוריד. למה, למה בעיה בלילה?

קצת קשה כרגע. מה, מה קשה? מה קשה?

יבוא הרב שיכול... בטח יבוא, אבל למה קשה? לא הבנתי.

לא חברה, לא זה, אני עצמי קצת. אז מה, אז מה? מה הבעיה איתך?

שתבוא הזיווג, שום דבר לא יהיה קשה. מה פתאום? קודם תשים, אחר כך תבוא.

לא, רבא, אני מכיר את עצמי. מה לא? אני, יש לי שני כיסויי ראש.

אני יודע, אני מכיר את עצמי, אני יודע מי אני טוב מאוד. תן לי לראות רגע איך זה נראה עליך.

שים, שים רגע, נראה.

נראה איך נראה עליו.

וואי, וואי!

כמו חתן!

יפה. טוב, אני הולך עם זה מחר לעס... הולך עם זה מחר לעסעה, נראה מה יהיה אחרי זה. אוה, יפה, ואני אתן לך גם ציצית.

שיהיה לך קבוע, בעזרת השם, שמירה משמיים. שישי שבת יש, ברוך השם. ועכשיו ראשון, שלישי וחמישי.

ברוך אתה, אדוני, אלוהים ומלך בעולם שהחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן! עכשיו כבוד הרב ייתן ברכה לזיבור. בטח, מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק יעקב, משה ואהרון, דוד שלמה,

וכל הקהילות הקדושות והתוארות, הוא יברך את השם הטוב. שלומי כהן בן ז'נט. שלומי כהן, שלומי שלמה?

כן.

שלומי כהן בן ז'נט,

זיווג הגון מהירה, השנה. אמן. עם אשת חי.

אמן. עזב ברוך.

תן לו.

כן, בבקשה. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כול, באתי להודות לכבוד הרב שלפני פחות משנה,

בן של אחותי נחטף בפרס,

ואלו נתנצחו אותה. אני באתי אצל כבודו במשרד, עמדת שם, שיבדת אותי באופן אישי,

וברכת את הילד

נחטף לידי גוידים גויים שם,

וברוך השם, נברכה בבוקר הוא השתחרר, הילד,

מהחוטפים.

תודה רבה. תודה רבה.

כאן, כאן, כן תקום.

שלום, הרב.

שלום וברכה. יש לי שאלה בקשר לאמונה.

קודם כול,

מתי התחיל הקשר של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל?

מתי הוא החליט שיהם אבנים שלו? מתי הוא החליט שלהם מגיעה התורה?

קודם כל, משעה שהקדוש ברוך הוא

פראה את אברהם אבינו,

אמר שהזרע שלו,

ביצחק יקרא לך זרע,

מיצחק יצא יעקב, כולם אבות הקדושים שלמים בשלמות גדולה,

12 שבטים שיצאו מיעקב אבינו,

עמדו בכל המבחנים והטסטים שרצה הקדוש ברוך הוא שיעמדו,

יצאו ממצרים וקיבלו במעמד הר-סיני את התורה.

מאותו זמן נהפכו להיות עם סגולה.

אוקיי, אבל למה לא הגויים שיקבלו את התורה?

לא רצו.

איפה זה כתוב?

הופיע מהר פארן ועתה מרבבות קודש, מימינו, אשדתלמו. הפסוקים מעידים שהקדוש ברוך הוא חיזר על אומות העולם, ביקש מהם לקבל את התורה.

הם לא הסכימו.

אבל היום, אם הם רוצים,

הם יכולים להתגייר,

לא חייבים,

יכולים להתגייר, ובעזרת השם יתברך, גם יזכו לקיים תורה ומצוות.

אוקיי, תודה. אפשר עוד שאלה אחת? בבקשה.

בהר סיני, עשרת הדיברות ניתנו, נכון?

חמישה חומשי תורה, מתי קיבלו?

מתי קיבלנו אותם?

חמישה חומשי תורה, כולם ביחד, בסוף נכתבו על ידי משה רבנו מפיו של הקדוש ברוך הוא,

אבל בכל זמן בזמן הקדוש ברוך הוא נתנו במדבר את התורה מגילות-מגילות,

מה שצריך ללמד את עם ישראל,

משפטים וחוקים שצריך לקיים.

את כל הסיפור עד הסוף, מתחילה ועד סוף,

הוא נתן לו בשלבים,

ובסוף הוא כתב את כל התורה,

עד המילה האחרונה, לעיני כל ישראל.

כרם הכחול.

ערב טוב לכולם.

יש לי שני חברים, בואו נגיד שהם לא פה,

רוצים לשאול למה לשמור שבת?

למה לשמור שבת?

יש מצווה בעשרת הדיברות, שמור את יום השבת לקדשו,

מצווה מן התורה,

מצווה חשובה, שמי שמקיימה בהידור כהילקתה,

אפילו אם עבד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו על כל עוונותיו.

השבת היא יסוד האמונה, ומי שלא שומר שבת הוא כחופר בכל התורה כולה. מדוע?

כיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים ובשביעי שבת,

אנחנו מעידים בשביתה בשבת, שאנחנו שובתים מכל מלאכה,

אנחנו מעידים שהעולם נברא על ידי בורא עולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

לכן,

מי שלא מעיד עדות זאת,

כופר בקדוש ברוך הוא ושברא את עולמו בשישה ימים ובשביעי שבת.

לכן יש מחזור בכל העולם של שבעה-שישה ימים,

יום השביעי שבת,

ועוד פעם חוזר חלילה.

זאת אומרת, זו עדות שהבריאה נבראה על ידי בורא עולם.

מי שלא מקיים את העדות הזאת,

עם כל השביתה שהשם ציווה עליה,

הרי זה כופר בתורה כולה ובקדוש ברוך הוא עצמו.

הבנת?

כן.

אני כבר שבוע וחודש אומרת שבת,

והשבת שעברה, שנגמרה השבת הזאת, לקחתי גם עליי כיסוי ראש.

הבעיה שבעלי, הוא מחלל בשבת.

אמנם הוא הרבה צופה באינטרנט ורואה את הדיסקים שלך וזה,

אבל הוא מנסה כאילו לשמור שבת ביום שישי,

ואחרי זה למחרת הוא נשבר. אז הוא מתחיל לשל סיגריות, לדליק בחשמל וכל זה.

היום התערבנו.

אמר לי, אם את רוצה שאני אחזור בתשובה,

זה מה שאנחנו ראינו באינטרנט,

שהתחלף איתי בכיפה,

אני חוזרת בתשובה.

ואני נורא,

באתי לפה במיוחד בשביל זה.

יש לו כיפה, אבל?

הבאתי את הכיפה שלו, אמנם הוא לא נמצא פה, ברור, אני שומע את הילדים שלי. ומי מבטיח לי שהוא ישמור?

אני מבטיחה.

כן, אם לא, את מחזירה לי את הכיפה.

אם לא, אני מחזירה את הכיפה. תביאי את הכיפה שלך.

מה השם שלו?

אברהם בן אסתר ישוב בתשובה שלמה מהרה. אמן.

אני רוצה להודיע הודעה חשובה.

אני לא מתכוון להחליף יותר ואני לא מחליף את הגמיס ולא את העממה.

תשכחו מזה, פעם אחרונה.

כן.

כן, אפשר.

כן.

ערב טוב.

כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה על ספר בראשית,

שאלה שנורא עניינה אותי, לגבי הנחש.

הנחש הקדמון שדובר עליו

הוא לא הנחש כמו שאנחנו רואים היום. זאת אומרת, הוא קיבל עונש,

הוא, מה שמסופר במפרשים,

היו לו רגליים,

הוא הגיע לחווה, הוא דיבר אתה, היתה לו את יכולת הדיבור.

עצם זה שהוא פיתה אותה והוא קיבל עונש,

זה אומר בעצם שגם היתה לו יכולת בחירה.

היתה לו בחירה חופשית, בין לבחור בין טוב לרע.

אז אם לא נחש היתה גם בחירה חופשית,

גם יכולת דיבור, גם יכולת הליכה, וספר הכוזרים, מבדיל בין האדם לבין הבהמה, הוא אומר שיש לו גם את יכולת הדיבור ויש לו גם בחירה חופשית.

איפה פה ההבדל בין הנחש לאדם?

אין פה שום הבדל בין הנחש לאדם. זאת אומרת, מה ההתפארות הזאת ביום שביעי,

שהקדוש ברוך הוא, לא ביום שביעי, סליחה, שהוא ככה ברא את האדם, ויש התפארות, זאת אומרת, יום שלם הקדוש ברוך הוא ברא את האדם.

איפה פה ההבדל בין הנחש לאדם?

קודם כול, שאלה יפה מאוד.

דבר שני,

באמת הנחש היה מהלך עד שתיים, והוא היה זקוף קומה כמו האדם, ועד היום נמצא בנחש מקום של הרגליים שלו למי שהסתכל והתבונן,

אבל לנחש אין בחירה,

ומי שרכב על הנחש זה הסמ״מ, הסמ״מ זה המלאך. שמעתי את זה, אבל זה נורא מוזר,

זאת אומרת, כי אני שמעתי איזשהו משהו שאומרים שאיזה שד דיבר מתוכו, ובגלל זה, לא שד, קוראים לו ג'סטמנט.

הסמ״מ זה היה הכוח, הוא הכוח

המשחית הרע שמפתה את בני האדם,

והוא היצר הרע,

והוא יכול היה לעשות זאת, והוא התלבש פשוט על הנחש והשתמש בו, וכך עשה את מלאכתו, וככה החטיאה את חווה, והחטיאה את אדם, וככה אנחנו נפלנו בפער.

זה הסיפור של הנחש.

בלי הסמ״מ זה לא היה.

הבנתי. עכשיו עוד שאלה קטנה

לגבי אברהם ושרה.

סיפרו בעיקרון שכשאברהם הגיעו אליו שלושת המלאכים,

אז חזר לשרה אורח קדושים,

נכון?

המלאכים הגיעו אליו,

והוא אמר לשרה, תכיני בשר, תכיני דברים,

תכיני גם חלות.

בגלל שחזר לשרה אורח אנשים הוא לקח הכול, את החלות הוא לא לקח.

כי כאילו אברהם ידע שחזר לאורח אנשים, היא היתה טמאה, הוא לא לקח את החלות למלאכים.

עכשיו,

כששרה שמעה שהמלאכים אומרים שייוולד לילד,

היא צחקה והיא אמרה, ואדוני זקן.

נכון?

עכשיו, אם אברהם, כאילו,

השאלה שלי, שאחר כך אברהם,

קודם כול, למה היא אמרה ואדוני זה כן? זו שאלה ראשונה. למה היא אמרה ואדוני זה כן? זאת אומרת, חזר לכוח, אנשים,

נהיה לך פה נס.

מה ואדוני זה כן? את צוחקת עליו?

נהיה לך פה נס. את בת 90. איך את בכלל צוחקת על אברהם שהוא זקן?

אוקיי? כי עד עכשיו את לא יכולת להביא ילדים. אז איך את צוחקת? שאלה שנייה זה שאברהם,

שנייה, תן לי להיזכר בשאלה שנייה.

קודם כל, שנייה, מה, אברהם? שנייה, שנייה, זהו, תן לי שנייה, רגע.

עכשיו, אחר כך הקדוש ברוך הוא,

אברהם שאל את הקדוש ברוך הוא למה שרה צחקה,

והקדוש ברוך הוא אמר,

כאילו, רואים שם שהוא אומר?

שינה, שינה. שהיא אברהם, שהיא כאילו צחקה, שהיא צחקה על עצמה שהיא זקנה. עכשיו, היא לא צחקה על עצמה, היא צחקה על אברהם.

אז אומרים, כותב שהקדוש ברוך הוא אמר את זה לשלום בית. אז מה, זה שקר לבן? הקדוש ברוך הוא משקר?

שלום בית. והרי מה הקטע? הרי אברהם ידע בסופו של דבר

שייוולד להבן. זאת אומרת, אחר כך הוא הבין, הרי אברהם לא מבין דבר מתוך דבר, אז אברהם כאילו יודע שהקדוש ברוך הוא שיקר לו שקר לבן בשביל שלום בית, והוא לא אומר לו את זה?

זאת אומרת, יש פה המון דברים נורא מוזרים. אתה מבין את השאלה שלי?

בטח מבין. אז זהו.

גם את האצבעות הבנתי. עכשיו, טוב. עכשיו תשמעי.

שני אבות העולם,

זאת אומרת,

אב ואם,

הם היו עקורים, שניהם.

לשרה אפילו בית-רחם לא היה.

ומכל מקום הטמיעה הייתה על שניהם.

וגם מה שהיא פרסה נידה זה היה באורח מקרי באותה שעה,

כמו שאומר רשי במקום. בגלל זה הוא לא לקח תחלות.

בסדר.

ולכן היא צחקה, אפילו אם מצד עצמי אני בסדר, אבל מצדו הוא גם כן יש בעיה.

ומה שמותר לשנות מפני שלום בית,

אז הקדוש ברוך הוא אומר, זה לא שקר, ולא שקר לו. ואברהם גם ידע שהקדוש ברוך הוא משנה, כי הוא לא לקח תחלות מההתחלה.

אז אברהם מלכתחיל ידע. לא, לא. זה לא קשור. דבר שבא באקראי זה לא דבר קבוע.

דבר שבא באקראי יכול להיות דבר כזה, וזה לא דבר קבוע שעליו אפשר להסתמך.

מכל מקום,

לשנות זה מותר. מפה לומדים גם שהקדוש ברוך הוא שינה,

משום שמותר לשנות.

משום שלום-בית מותר לשנות. לא צריך להגיד את זה בסדר הדברים והאירוע שהיה. זה לא נקרא סקר? לא.

אנשים חושבים שאי-אמירת האמת

לפי סדר העניינים, אבל זה הקדוש-ברוך-הוא,

הגדול מכולם.

מותר לו לדבר?

כן.

אי-אמירת האמת.

זה לא

אם אומרים דברים שלא כסדר של האירועים שהיו.

אמת זה גם תלוי בתוצאה של מה שאומרים.

אם אומרים על אדם לשון הרע,

זה לא אמת, ואנחנו מצווים לא להאמין.

אה, הוא אומר את מה שהיה, אומרים זה לשון הרע.

זאת אומרת, על-פי האמת אסור להגיד.

ואם אומרים, עוברים עבירה.

אוקיי, ואם נגיד, רגע, אז מה אדם תמיד מתנצל? אבל אמרתי את האמת, מה אתה רוצה?

לא, אסור להגיד את האמת.

יש פעמים שאסור, זה נקרא לשון הרע.

זאת אומרת,

תורה מחדשת דבר שאנשים לא יודעים ולא מכירים. לא כל דבר שאומרים מותר, והוא אמת.

הבנת?

אז הקדוש ברוך הוא שינה ולימד אותנו שמותר לשנות במקרים כאלה.

זאת אומרת,

אם אדם יודע שהוא יגיד לאשתו את סדר האירועים שקרו בדיוק באמת,

אבל אם הוא ידלג על פרט אחד ולא ייגרם סכסוך וויכוח,

הוא יכול לשנות בפרט הקטן הזה, והוא לא שיקר.

אבל אברהם לא ידע קודם? זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא שינה לשם? לא.

אם הוא היה יודע, לא. אם הוא היה יודע, ודאי שלא היה צורך. לא יכול לקחת תחלות מלכתחילה.

בגלל שהיא פרסה, נדענו, הסברנו.

מאוד היו מקפידים הקדמונים בעניין זה, ויש בזה דברים שהמדרשים אומרים, שאפילו במקום שפסעה אישה בזמנם לא היו דורכים.

הטומאה הייתה מאוד גדולה בדורות קודמים,

לא כמו בימינו אנו, שזה כבר לא אותה דרגה.

גם היו שם דברים אחרים, כמו עבודה זרה, שאנחנו היום לא מבינים איך אנשים משתחווים לפסן,

למרות שיש בודהה ולמרות שיש כל מיני שטויות כאלה.

אבל רוב העולם לא עושה את הדברים האלה בצורה הזאת. היום יש עבודה זרה אחרת, כדורגל, לדוגמה.

רוב העולם סוגד לכדורגל וצועק וזה, ומשתולל, ואני לא יודע מה,

בגלל שמועדים בכדור.

נו.

אז יש כל מיני דברים כאלה תמוהים, אבל מה?

אין קשר בין זה שאברהם לא לקח את החולות לבין זה שהקדוש ברוך הוא אמר לו אחר כך? לא. שלום בית?

לא.

אין קשר? מה לעשות?

לא, כי הייתי בטוחה שכן תמוהים. ברור, רק בשביל זה שאלת.

עתה ידעתי,

הקדוש ברוך הוא יודע מראשית אחרית,

אבל הקדוש ברוך הוא רוצה להראות בפועל שאדם הוציא לפועל את כוחו.

אפשר לומר על אדם, רק מתי שהוציא לפועל את הכוח הפוטנציאלי שהיה לו,

שעתה, רק לאחר הצעת הכוח הזו החוצה,

אפשר להגיד עליו, עתה ידעתי כי יראה לו כמעטה. כל זמן שבפוטנציאל אתה בעל יכולת,

זה לא נחשב מאומה.

אחרת הקדוש ברוך הוא לא היה צריך להוריד אותנו לעולם המעשה, והיינו נשארים למעלה.

והקדוש ברוך הוא היה בוחן לבבות כבר לפני כן, והיינו נשארים ולא זזים ולא מגיעים. אבל זה עולם העשייה,

וצריך לעשות פה את המעשים בפעולות קיצוניות. חשבון שמיים מדקדק. כל ספר בראשית זה ספר הישר,

כיוון שבו נמצאים האבות הקדושים שנקראו ישרים, ואנחנו נקראים שבטי ישורון על שם אבותינו הקדושים שהיו ישרים.

פלס, אנשי אמת.

בספר הזה בראשית ניתן ללמוד את כל המידות, את כל דרך הארץ, את כל מה שרק אפשר במוסר לכל החיים.

לא צריך יותר כלום.

אם לומדים ומבינים בדיוק עם מאמרי חכמים, זכרונן ולכן,

עם המדרשים, עם המפרשים, להבין,

העולם נראה אחרת.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net