אין גבול ליכולת - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, מורח.

המידות האלה, הלא טובות,

אני מודע להן,

אני בטוח שיש פה עוד הרבה אנשים שמודעים.

איך,

כאילו יצר הרע הוא אש ואני,

נוסף עובדן, בסך הכול,

איך אפשר להילחם במידות האלה?

אין גבול ליכולת. התורה אומרת שאין גבול.

אתה יכול להיות, בלי גוזמה, מלאך.

השאלה אם אתה רוצה.

אליהו הפך להיות מלאך.

חנוך הפך להיות מלאך.

זאת אומרת, אדם יכול אם ירצה,

אבל יש כוח בתורה להפך את האדם

מבעל חי על שניים,

התורה יכולה להפך אותו לגמרי. בלי תורה הוא יתפתח פחות או יותר ככה,

רק נימוסים בדרך ארץ ימנעו ממנו זמנית, כשהוא נמצא בקהל,

לא לעשות את מה שעל ליבו.

אבל אם לא תהיה חברה בפניו,

הוא יהיה עייר פרא ולט.

זה בדיוק החולשה שלי.

אני איש במה.

אני שם,

כן, לשחק וכו'.

דעקות צבאיות וכל הדברים האלה.

ואני לא רואה את עצמי חי בלי זה. מישהו אמר לך לחיות.

ואני לא יודע איך לעשות את זה בצורה...

וכבוד הרב, אני מימיי לא הורדתי את הכיפה,

לא משנה איפה הייתי.

עבדתי בעבודות הכי צוותי בידור באילת ושמרתי שבת.

ותמיד שמרתי ושמרתי ואני שומר ואני תמיד אשמור.

אבל עדיין חסר משהו שאני יודע שבשביל להגיע לרמה הזאת, הרוחנית הזאת, אני אצטרך לוותר על הבמה במובן מסוים,

ואני לא יודע איך אני עושה את זה.

קודם כל, אתה לא צריך לוותר על הבמה.

אתה רואה, גם אני,

אמפאוז וזקן על הבמה. אני מקנא בך בכל רגע נתון כשאתה נמצא שם ואני פה. יפה.

אז אני אסביר לך, אני מוכן לתת לך אחרי שאני אגמור גם כן את הבמה.

אבל אני מסביר.

לא צריך לוותר על כלום.

אם אתה רוצה לעלות במעלות רוחניות,

אז אתה צריך ללמוד תורה באופן קבוע. דבר נוסף, אתה לא תעבד את הבמה.

אתה יכול אחר כך להשתמש בכלים שלך, בדיוק כמו שאמרתי,

לעשות גילוי מהכוח שנראה לכאורה שלילי ולהפוך אותו בשביל שיהיה חיובי.

אתה יכול להציג ולשחק ולשיר על המצב שהיית בו קודם, או אחרים נמצאים בו, ומזה לעלות עוד אנשים וניצוצות של קדושה מהם ולהוציא אותם לאורה.

קלטות מספר 468-469 אין גבול ליכולת חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה לרפואת יצחק חיים בן ויקטוריה טרבלסי,

השם יזכה אותו לרפואה שלמה מהרה בתוך שער חולה עמו ישראל.

אמן.

ועוד יעמדו על הברכה אלה שתרמו כאן הערב,

בעזרת השם, לעזור לאחינו בית ישראל.

ישראל מאיר בן אסתר, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל.

אליהו בן אברהם ועמיטל בת כרמלה, זרע חי וקיים.

משה בן ישי, הצלחה בבנייה ללא חובות.

מיכל חדוה בת שמחה,

שולמית בת אביב ויורם בן שמחה, אהוד בן שמחה, הצלחה במעשי ידיהם.

גלעד ברק, הצלחה במעשי ידיו.

שלמה סופר, בן אפרים, הצלחה בפתיחת העסק החדש.

יוסף ברזני, בן ויולט, רפואה שלמה, מהרה.

אפרת אסתר, בת יפא, בריאות הנפש והגוף ונחל מהילדים ופרנסה קלה ושלום בית.

מרים, בת יפא, אהרון עזרא, בן יפא, זרע חי וקיים מהרה.

ולהצלחת הכולל החדש שנפתח לעילוי נשמת מרדכי מורד בן גוהר,

ושהאברכים ילמדו בחשק והתורמים יראו ברכה ומעשי ידיהם.

הודיה, בת אורה, רפואה שלמה,

מסעוד בן שמחה, רפואה שלמה, ירון בן סעדה ורויטל בת חנה, זרע חי וקיים,

יוסף בן אור, ליוויולט, רפואה שלמה, אשר בן סוזן ומאיה בת ויקטוריה, רפואה שלמה,

יצחק בן רינה, פרנסה, זיווג ובריאות,

ישראל בן אהרון,

פרנסה טובה,

שמעון בן אהרון, זיווג ופרנסה טובה, גבריאל בן פרנסין, שלום בית.

ועוד אחרונים על הברכה,

ילנה לאה בבייב, בת מרים, הצלחה, מעשה ידיה, אושרת מסודי בת אילנה, זיווג הגון בקרוב ורפואה שלמה,

יצחק בן סילביה ודינה, בת רחל,

ליאת ולירז לאה, בת שולמית, זיווג הגון,

עדי בן מוריה וקרן צביה, בת דליה, זרע חי וקיים,

דניאל בן אסנת, בריאות ופרנסה,

נופית,

מירית, בת רבקה, הצלחה, בריאות ופרנסה,

נסים בן מרים, פרנסה,

שי שלום, בן רבקה, רפואה ופרנסה טובה,

מנשה בן רבקה, ברכה והצלחה בלימודים.

ועוד יעמדו על הברכה כל הקהל הקדוש, הענה, אמן.

אנחנו נמצאים בפרשת ויצא,

ויצא יעקב,

ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה,

וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

אחרי דברי הפתיחה שאני אומר,

מי שירצה לשאול שאלות יוכל לשאול, ואני מקווה שאני אוכל להשיב.

החומר שאני הולך להעביר כרגע הוא קצת כבד,

קצת כבד, עמוק קצת משהו, לא תשמעו אותו בהרבה מקומות,

אבל הפעם תזכו. מי שיבין, יבין, מי שלא יבין, גם יבין.

השלמות,

מידת השלמות זה דבר חשוב מאוד שאדם יגיע אליו,

וזה האחדות, שאדם יהיה באחדות כל ימי חייו

נובע מתוקף מידת האמת שבו.

אם אדם הוא אמיתי באמת,

הוא יכול להגיע לאחדות גמורה,

להסתכל על כל הבריאה ולראות שהכול אחד באחדותו של הקדוש ברוך הוא, אין נפרד.

וזו ההגעה למידת השלמות, שאדם מגיע לשלמות.

האיש השלם לא מבחין

בכל מידה רעה שיש

ובכל התעוררות של יצר הרע,

אלא ככלים המשמשים לעבודת השם יתברך.

יש בן אדם

שמבין שיש בורא לעולם, ויש תורה מסיני, ויש עצמות והלכות,

והוא יודע שצריך לקיים.

אבל הוא אומר, יש גם יצר הרע שעומד מנגד ומסכל את התוכניות והרצון שלי.

אז הוא רואה כוח אחר שפועל כנגד מה שהוא רוצה לעשות,

יצר טוב, יצר רע.

מכל מקום,

הוא רואה בזה כאילו רשות אחרת שמפריעה לו.

האדם השלם מבין שגם אם בא לו יצר הרע,

וגם אם יש לו מידות כאלה ואחרות שהן לא כל כך מסתדרות עם מה שהתורה אומרת,

הוא מבין שגם זה נחשב לכלי כדי לעבוד את הבורא יתברך איתו.

זאת אומרת, לוקחים את היצר הרע ומשתמשים איתו לטובה כדי לעשות את רצון הבורא יתברך.

למשל,

פעם בא אחד המחנכים הגדולים אצל הרב שך, זכר צדיק וקדוש לברכה,

ואמר לו,

כבוד הרב, אני מלמד בתלמוד תורה,

יש שם

ילד אחד,

אין לו טיפה ירת שמיים.

מה שמסבירים, מה שאומרים לו, לא עוזר, עקשן,

דווקא קשה מאוד איתו.

מה אני עושה?

אמר לו, אתה מצפה מילד קטן שיהיה לו יראת שמיים?

אתה רוצה שיהיה לו יצר טוב?

אין יצר טוב לילד קטן,

עד גיל 13 יש לו רק יצר הרע.

מגיל 13 רק בא יצר הטוב, עד גיל 13 יצר הרע.

אז איך מתמודדים איתו?

אמר הרב שך,

עם היצר הרע.

איך?

אמר לו פשוט מאוד, תן לו כבוד.

יצר הרע בדרך כלל דואג שכל בן אדם שיעשה משהו,

שירוויח מזה, שיהיה לו כבוד.

גאווה.

מה הוא אומר? בוא, תיתן לילד הזה מנהיגות,

תן לו תפקיד,

תגיד לו, אתה תהיה אחראי על כך וכך,

אתה תעשה כך וכך.

ועם היצר הרע הזה אתה תשתמש איתו בשביל לעטות אותו לדברים חיוביים.

זאת אומרת, אפשר להשתמש גם עם מידות שהן לא טובות.

לדוגמה, שנאה זה מידה לא טובה,

אבל היא טובה מאוד.

איך היא טובה?

אם שונאים את הרע.

אוהבי השם, שנאו רע, זה טוב מאוד.

לאהוב את הרע זה רע מאוד.

לשנוא את הרע זה טוב מאוד. שנאה זה טוב.

אפשר להשתמש במידה שלכאורה היא רעה לטובה.

קמצנות מידה קשה מאוד.

קשה מאוד.

אבל קמצנות זה טוב מאוד.

אם אדם מקמץ במותרות, במה שהוא לא צריך,

אז ודאי שזה טוב מאוד.

אדם שהוא עצוב,

עצבות זה דבר לא טוב.

שמחה זה דבר טוב, עצבות לא טוב.

אבל אם אדם משתמש במידת העצבות

כדי להתעצב על מה שהוא עשה מעשה ונכשל בו,

זה טוב מאוד. מה, שישמח על זה שהוא עשה מעשה לא טוב?

בוודאי שצריך להיות עצוב.

אז הוא משתמש דווקא בדבר הזה.

זאת אומרת, אדם שלם,

כל מה שיש בעולם, אפילו ניסיונות, צרות, ייסורים, מחלות,

יצר הרע, מידות לא טובות, הכול,

ומהפך אותם

לטובה ככלי להשתמש בו

לעשות את רצון הבורא יתברך.

אבל אדם שמשתדל לכבוש את יצרו, מה זה לכבוש?

זה לא למגר את היצר.

יש פה איזה דבר, אני שם עליו כלי, אני כופה

כלי עליו,

זה נקרא שעכשיו הדבר שמתחתיו כבוש.

אדם יכול לכבוש את יצרו,

זה עדיין לא אומר שיצרו בטל.

וברגע מסוים או בנסיבה מסוימת יצר הרע הזה יכול יום אחד להתפרץ,

ובן אדם חוזר למצבו הרגיל.

אומנם לא תמיד זה יכול להיות, ולא לתמיד,

אבל לפרקים, לדוגמה.

אדם החליט לעבוד על מידת הכעס.

לא רוצה לכעוס יותר, הוא מבין שזה דבר מאוד מגונה,

וכל הכועס, כל מיני גיהינום שולטים בו.

אז הוא לא רוצה לכעוס.

הוא החליט,

קנה ספר, הסר כעס מליבך.

יש ספר כזה, עוזר מאוד.

התחיל ללמוד, נפלא מאוד, חודשים,

עומד

נגד מידת הכעס.

אבל יום אחד מישהו הרגיז אותו מאוד מאוד,

אז הוא מחזיר לו על כל החודשים שהוא תאפק.

זאת אומרת, יצר עליו בקטע מסוים,

תפס אותו ופרץ החוצה דרך הכלי.

זאת אומרת, אדם שלא מיגר לחלוטין עדיין צפוי וצריך להיות זהיר, שלא יתפרץ לו יצר הרע וחילותיו.

אשריו של מי שמצליח לכפות את יצרו למשך זמן ארוך,

בכל מיני דברים.

זו מדרגה גבוהה מאוד, והלוואי ונזכה לה כולנו,

אבל

זה עדיין קצת פגום במידת השלמות.

זה כמו בגד חליפה, שקנית חליפה חדשה,

אבל רק חוט אחד יצא משם.

זה כבר סוג ב' קוראים לזה, נכון?

מה, חוט אחד, סוג ב'?

כן, תשאל בחנות,

סוג ב'.

אם אתה לא פיקס,

אז זה נקרא פגום משהו, פגום משהו.

צריך לשאוף להגיע לשלמות, מי שרוצה.

מישהו איש אמת.

הוא לא יכול להסתדר על פחות מאמת.

פחות מאמת

זה לא אמת.

זה קרוב לאמת,

אבל זה עדיין לא אמת לאמיתה.

מכל מקום המדרגה הזאת, הלוואי ונזכה אליה ונגיע.

אבל יש מדרגה גבוהה מאוד מאוד,

ותהיה הפיכת הרע לטוב.

אם אדם מבחין שכל פיתוי של יצר הרע

זה בעצם התעוררות לעשיית טוב,

והוא רואה בזה שליחות מהבורא יתברך ששולח אליו להתאמץ בעבודת השם יתברך,

לעשות את ההפך

ממה שיצר הרע מסיתו,

זה נקרא הפיכת הרע לטוב.

בזה הוא מתקרב למידת אברהם אבינו,

שהפך את יצר הרע לטוב.

האבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב ודוד המלך עליו השלום,

זכו לבטל ולהפוך

את יצר הרע שלהם לטוב.

דהיינו,

ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו.

אומר הפסוק, כשהשם רוצה את הדרכים,

את המידות הטובות, המעשים הטובים שעושה האדם,

והוא רואה אותו, כמה הוא חותר להגיע לשלמות,

כשהקדוש ברוך הוא רואה את זה,

הופך גם את האויבים שלו לטוב.

גם הם

משלימים איתו.

זאת אומרת,

אין להם יצר הרע.

בכל לבביך,

לא לבחד, לא בכל ליבך, לבביך,

שני לבבות כביכול, שני יצרים יש על מפתחי הלב, יצר הטוב ויצר הרע.

אבל אם אדם זוכה,

שניהם הוא משתמש איתם רק לטוב.

זה הגיעו האבות הקדושים ודוד המלך, שאמר לבי חלל בקרבי.

יכול אדם להגיע לזה? אני פעם ניסיתי את זה עם הילדים שלי, כשהם היו קטנים יותר,

ותמיד היו מתקוטטים ורבים ומתחרים אחד בשני,

עד שהסברתי להם איך יצר הרע עובד עליהם

בשביל שיהיה לנו בלאגן על שולחן שבת.

אתה רואה? הוא מעיר לזה,

זה עוקץ את זה,

זה אומר על ההוא, זה ככה, זה ככה, זה ככה.

אמרתי להם, תשמעו,

כשהוא בא להגיד לך, תעשה ככה, אל תעשה,

אל תרים מהשולחן, אל תעזור, אל תזה, תגיד דווקא.

אני דווקא אעזור. אימא, את רוצה שאני אעזור?

כן, זה ב...

טיק-טק, תוך דקות הם הבינו את הפרינציפ, יומיים זה החזיק.

אבל היה נפלא.

פתאום

גילית כמה יצר הרע יש. למה כל רגע הם באו בהפתעה, בהפוכה, מה שנקרא?

וואי, וואי, וואי, וואי. כל רגע אתה רואה שהם רק עושים דברים טובים. זאת אומרת, אם זה לא היה,

כל רגע היה רק דברים.

ואדם, ששם לב, מרגיש,

מרגיש מתי יצר הרע ככה דוחק בו לכל מיני דברים.

אבל אפשר להפוך גם את יצר הרע לטוב, זה מדרגה הכי גבוהה.

לא כל בן אדם זוכה, כי לא כל בן אדם משתדל, אבל כל אחד יכול.

השאלה אם הוא רוצה.

המקובלים כתבו שבכל עניין ותופעה, ואפילו ברע עצמו,

בסטרא אחריו, מה שנקרא,

סטרא אחריו, זה הצד האחר,

שהוא פועל נגד כוחות הקדושה,

זה כוח הטומאה.

גם שם יש ניצוצות של קדושה.

יש מושג כזה ניצוצות

של קדושה.

ומהו ביאור הדברים?

ביאור הדברים

שכל דבר, אפילו רע,

יונק

מן הקדושה. אין קיום לשום דבר בעולם בלי הקדושה.

ובכל דבר, ואפילו הרע, הרע ביותר,

יש מקום לעשות גילוי, גילוי, לכבוד שמיים.

ועל ידי הגילוי הזה, שאתה מגלה מתוך הרע את הטוב,

אתה עושה קידוש השם,

ואתה הופך את הכלי הזה, שהיה הפוך מהקדושה כביכול,

לכלי ביטוי לקדושה

ולגילוי כבוד השכינה בעולם.

לכן, כל דבר, אפילו הרע,

אפשר לגלות בו תועלת

ולהשתמש בו ככלי לגילוי,

והאפשרות הזאת נקראת ניצוץ הקדושה שבדבר הזה.

וכאשר האפשרות רחוקה,

אז נמצא הניצוץ הזה בגלות, מה שנקרא,

רחוק מאוד שאפשר יהיה להוציא את הניצוץ,

אבל אם יבואו צדיקים,

יוכלו להוציא ולברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה גם מהמקומות הכי הכי עמוקים

והכי שפלים.

זאת אומרת,

מה למדנו כרגע?

שאפשר גם ברע עצמו לעשות כלי לגילוי כבוד שמיים בעולם.

וכמו שהקדוש ברוך הוא בעצמו אומר,

כל הנקרא בשמי ולכבודי,

ברטיב, יצרתיו, אף עשיתיו.

כל הנקרא בשמי ולכבודי,

כל מי שמגלה את שם שמיים בעולם ואת כבוד מלכותו יתברך בעולם,

עליו אומר הקדוש ברוך הוא, ברטיב, יצרתיו, אף עשיתיו.

יש עולמות.

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,

זה מה שאומר כאן, ברטיב, יצרתיו, אף עשיתיו, זה העולמות האלה.

כדאי היה לשלשל את כל העולמות מלמעלה עד כאן

בשביל לגלות את כבוד מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

מי יכול אבל לעשות תיקון כזה?

רק מי שהוא שלם בבחינת האחדות,

ושהוא לא רואה שום מציאות בעולם

חוץ מזה.

ומכיר שכל דבר חוץ מגילוי כבודו יתברך הוא שקר גמור ואין מוחלט.

זאת אומרת, אין לו שום דבר שהוא רואה בעולם,

שהוא רשות בפני עצמה.

כי הרואה שיש רשות אחרת, זולת השם יתברך,

זוהי עבודה זרה ממש.

אם לא היו מגיעים אלינו הדברים האלה מאבותינו הקדושים וריבותינו קדושי העליון, מה שהסברתי כרגע בקצרה,

שהם דבקו בקדוש ברוך הוא בכל מהותם,

לא היה ראוי לגלות את הדברים האלה בקהל כזה,

ואצל אנשים שאינם אמונים על התורה בדווקא,

וגם אנחנו לא היינו מתעסקים בזה.

אבל אנחנו צריכים לדעת

שיש את הדבר הזה,

והיום בימינו ודאי שניתן לראות את הדברים האלה בחוש,

ונעמוד על זה.

על מה בא הביאור הזה?

ביחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה,

והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

למה מראים ליעקב אבינו?

בחלום, כשהוא נמצא, חלום יעקב,

מראים לו סולם,

מוצב ארצה,

וראשו מגיע השמיימה.

באו להגיד ליעקב אבינו שהוא הגיע לשלמות המדרגה,

לאחדות גמורה במציאות השם יתברך,

שאין כדוגמתה.

דהיינו, תיתן אמת ליעקב.

זה השיא שיכול בן אדם להגיע,

והוא זכה לחצי מידת האמת.

גם התאחדות האבנים שכתוב במדרש,

שהתאחדו אבנים כשהוא רצה לשים את ראשו על האבנים, והן היו מריבות ביניהן, שעליהם ישים הצדיק את ראשו,

התאחדו לאבן אחת לגלות

את הסוד הגדול,

שבמקום שהיה יעקב אבינו הייתה אחדות גמורה,

בדיוק כמו המעלה שהוא הגיע אליה.

ולמה סולם?

כי בסולם יש שלבים.

כל שלב הוא בעצם מעכב.

כל שלב

הוא מעכב את האדם מלעלות, צריך לדרוך עליו,

ואחר כך, אחרי העיכוב הזה, עולים עוד מדרגה.

וכל מדרגה היא שוב עיכוב ושוב עלייה.

זאת אומרת, דרך העלייה של האדם בעולם מהארץ עד לשמיים, דהיינו,

מהגשמיות עד צי הרוחניות,

זה בדרך של שלבים, שלב אחר שלב בסולם,

וכל עיכוב, כל ניסיון, כל בעיה,

זה בעצם אפשרות והזדמנות

לדרוך עליה ולעלות בגינה למעלה יותר ויותר.

זאת אומרת, העיכוב לא בא למנוע,

אלא על מנת לעלות ולהקפיץ אותך עוד מדרגה.

זה מה שאדם צריך להגיד אליו. כל זמן שאדם עולה למעלה למעלה, אין טענה עליו,

אפילו אם הוא עולה בקצב איטי.

אבל אם יאמר האדון לעבד לעלות לעלייה,

הוא לא יצפה שהוא יקפוץ בקפיצה אחת.

כל זמן שהוא יראה אותו עולה בסולם,

אז הוא רואה שהוא מקיים את דברו, הוא עולה לעלייה.

רק הקצב שלו איטי.

אבל אם הוא יראה אותו לאחר זמן שהוא נמצא באותו שלב ורק הולך אנה ואנה באותו שלב,

איפה הציווי שאמרתי לך לעלות למעלה? מה אתה מתעכב לי פה?

המטרה, לעלות למעלה.

אם אדם במצב של עלייה כל הזמן, ברוחניות,

אין טענה עליו.

כל אחד כפי כוחו יכול לעלות למעלה.

אבל אם אדם עומד במדרגה

כל הזמן ולאורך זמן,

פירושו של דבר שהוא לא מקיים את רצון אדונו,

רצון השם יתברך.

יעקב אבינו הראו לו שהוא הגיע לשלמות שלמה.

ויש דבר מדהים.

מה זה סוד המלאכים שעולים ויורדים?

אז כתוב שם כך.

מצינו בילקוט,

בילקוט שמעוני כתוב על המלאכים שבאו אצל אברהם אבינו בסדום.

דהיינו, באו לבשרת

שרה אימנו שהיא תלד את יצחק

וגם גילו לאברהם אבינו סוד גדול. אמרו לו

כי משחיתים אנחנו.

אנחנו באנו להשחית את סדום ועמורה.

הם גילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא, הם לא נשלחו לגלות את הסוד הזה לאברהם אבינו,

והם נענשו שירדו ממדרגתם וממחיצתם

עונש למשך 138 שנים.

ירדו ממחיצתם.

מה הם אמרו?

משחיתים אנחנו.

מה זה משחיתים אנחנו?

כאילו אנחנו המשחיתים.

גם גילו מסתורין

וגם אמרו אנחנו משחיתים.

נו,

רבי חמא בר חנינא אמר על שהם התגאו ואמרו משחיתים אנחנו,

אז הם קיבלו עונש.

תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה שלנו, והיה חלום חלום,

והיה חלום והנה סולם מוצב ארצה,

אומר כך

ששני המלאכים

שירדו לסדום ונטרדו מן העולם העליון בגלל שגילו את המסתורין של הקדוש ברוך הוא,

והיו נדחים והולכים עד זמן שיצא יעקב מבית אביו.

במקרה שלנו,

והיו מלווים אותו.

ובאותו יום שהוא חלם את החלום,

עלו למעלה נשמי מרומים

והודיעו למלאכים למעלה,

בואו ותראו את יעקב החסיד שהאיכונין שלו, הדמות שלו,

קבועה בכיסא הכבוד למעלה,

שהייתם חומדים מאוד לראות אותו.

ואז כל המלאכים, קדישי העליון,

ירדו להסתכל בדמות דיוקנו של יעקב אבינו למטה. זה מה שכתוב, עולים ויורדים.

עולים זה השניים האלה

שהיו בזמן אברהם אבינו ונטרדו בגלל שגילו מסתורין ואמרו, משחיתים אנחנו ונתגאו.

הם שעלו למעלה לומר למלאכים, תרדו ותראו את יעקב אבינו.

מה יש לראות?

כיוון שהמלאכים מכירים את דמות דיוקנו של יעקב אבינו, חקוקה בכיסא הכבוד למעלה,

אמרו להם, לכו תראו שדמותו למטה שלמה בדיוק כמו שדמות דיוקנו למעלה.

זה ביאור הדברים.

אבל רבנו חננאל מסביר לנו דבר גדול במסכת חגיגה טו.

שם הוא מסביר כך.

כתוב שהלקו את המלאך שנקרא מתת,

אני אומר אותו בקיצור כי אסור להזכיר שמות של מלאכים סתם,

הכו

את המלאך שנקרא מתת

60 פולסי דנורא, מכות אש.

על זה הוא אומר, רבנו חננאל, שחס ושלום שיש על המלאך דין.

אלא זה להראות לאלישע האחר שיש אדון גם על המלאך מעליו.

זאת אומרת, זה משל והדמיה בשביל לעורר את אלישע האחר במעשה שמובא שם עליו,

שיש גם מעל המלאכים אדון מעליהם.

זאת אומרת, רבנו חננאל אומר שלא ייתכנו לא בחירה ולא חטא ולא עונש אצל המלאכים,

כיוון שחטאם ועונשם שניהם

הם רק שליחות ללמד לבני אדם.

זאת אומרת,

כל מה שהמלאכים עושים

זה לא מצד שיש להם בחירה והם עושים נגד רצון ה' או משהו כזה,

אלא כדי שהם יהיו וישמשו לימוד לנו, לבני האדם, שמזה נבין

איך ההנהגה האלוקית תהיה כלפינו.

על פי היסוד הזה נוכל להבין, כאשר אמרו המלאכים, משחיתים אנחנו,

הם דיברו כבני אדם שמתגאים בדרך כלל ותולים כל דבר בעצמם.

אני, אני,

אתה יודע מה אני עשיתי,

אתה יודע מה אני אמרתי,

ראית איך אמרתי לו, ראית איך עניתי לו, ראית מה עשיתי.

אני, אני, אני.

מה אמרו המלאכים?

משחיתים אנחנו.

דיברו,

כאילו בלשון שהם עושים את זה.

אבל אחר כך הוסיפו ללמד

ולומר

וישלחנו השם לשחטה.

איך אתה אומר, משחיתים אנחנו,

ואחר כך אתה אומר שאתה שליח של השם לשחטה?

להתחלה הם אמרו כלשון בני אדם.

איך בני אדם אומרים? אנחנו.

מה אחר כך אמרו? לא, לא אנחנו.

השם שלח אותנו לשחטה.

לצערנו הרב, יש בינינו כאלה שאומרים גם כן כך.

מה אומרים?

אומרים, אני, ברוך השם, אתה יודע מה הצלחתי לעשות?

השתבח שמואלעד?

איזה דבר גדול.

הכל בזכות השם, השתבח שמואלעד.

מערבב אותו והשם והכול. השם עזר, הוא עזר, הוא עשה,

והם עשו כבר, לא יודעים מי עשה,

אבל מערבב הכל. מילים, מילים, מילים, מילים.

המלאכים באים להגיד

שזו בחינה שנמצאת אצל בני אדם.

בני אדם ככה מדברים, ולא נכון לדבר כך.

כי אדם צריך לדעת

שהכול מאיתו יתברך ואין עוד מלבדו. גם בדבר הברור לך ביותר,

שאתה יכול ובכוחך,

אין זה כוחך.

לדוגמה, הנה אני מרים את הספר,

תודה לאל.

יש כאלה שלא יכולים להרים את הספר.

לכאורה,

פעולה פשוטה.

מה הבעיה?

רוב בני האדם, תגיד לו, תרים, נרים.

אבל לא כולם יכולים.

מה קרה?

למה נמנע מזה ומזה לא?

כי השם החליט, זה ירים וזה לא ירים.

זה יהיה בריא, זה יהיה חולה.

זה יחיה, זה ימות.

מי מחליט?

הבן אדם מחליט? לא הבן אדם מחליט.

הבן אדם מזומן למקרים,

ומי שמזמן אותם אליו זה הבורא יתברך.

אז גם אם בינתיים נתנו לך אפשרות לכמה דברים,

זה לא כוחך,

זה לא יכולתך,

כי ברגע זה יכול לחלוף ממך.

זאת אומרת,

המלאכים באים ללמד אותנו שאנחנו נתבונן.

לא כוחי ולא עוצם ידי,

אלא כל מאיתו יתברך.

כך באו להודיע המלאכים

ליעקב אבינו,

באו להודיע לו שלמרות שהוא הגיע למידת השלמות,

צריך להיזהר מאוד מן הגאווה,

כיוון שהיא

הרס גדול ביותר.

כל מי שמתגאה הוא תועבה בעיני השם.

תועבת השם,

קול גבה לב.

מי שמתגאה אפילו בליבו,

כלפי חוץ הוא נראה ענו, כולם יעידו עליו שהוא ענו, הוא הולך כפוף, שחוח,

אבל השם רואה בליבו שיש לו גאווה,

תועבה.

אז אפילו אם בן אדם עושה מצוות, עושה דברים נפלאים והכול טוב ויפה, אבל אם הוא תועבה בעיני השם, מה שווה לו? אלא צריך לשרש, לעקור,

קודם כל את מידת הגאווה,

ולדעת שאין כוחי ועוצם ידי.

אחת מעשר זכירות

שחייב כל יהודי לזכור בכל יום,

זה שהשם נותן לו כוח לעשות חיל.

צריך לזכור, כי אדם שוכח.

אחת מעשר זכירות,

לזכור זאת,

שהשם נותן לו כוח לעשות חיל. בלי השם

אי אפשר. רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

מכל מקום,

אותם מלאכים שנקראו לרדת ולראות

היו קופזים וסונטים

ביעקב אבינו,

והיו אומרים, מה האנוש כי תזכרנו?

דמות דיוקנו חקוקה למעלה מכיסא הכבוד, והוא למטה ישן?

ישן?

מה זה ישן?

אתם מדברים על יעקב אבינו שהוא ישן?

יעקב אבינו 14 שנה לא ישן בלילה.

הוא הלך להיפגש עם לבן הרמאי,

והוא ידע שהוא הולך לאחד כזה,

בלי להתכונן רוחנית מספיק,

הוא לא יעמוד מולו.

14 שנה רצוף בבית מדרש של שם ועבר,

יושב ולומד בלי לשכב בלילה כלל.

14 שנה רצוף.

הוא הולך בדרך,

פתאום הוא נזכר שהוא עבר על מקום שהתפללו בו אבותיו,

הוא שכח להתפלל שם. נתן דעתו לחזור, נתן רק דעתו לחזור.

הקדוש ברוך הוא ראה צדיק כזה,

שבמשך 14 שנה לא ישן בלילה,

והגיע כבר לבאר שבע, ופתאום נתן דעתו,

אז הוא רוצה לחזור. רגע, תישן, תנוח.

לא.

מייד,

מייד, כי צדיקים לא מעכבים.

רגע, שיצר הרע לא יבלבל אותם, יגיד לו, רגע, רגע, רגע.

נתן דעתו לחזור. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הקפיץ לו את הארץ.

טיק טק, הוא הגיע בחזרה להר המוריה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, מה עושה שצדיק זה בא לבית מלוני?

אמר לו, יש לך לחם בצקלונך,

יש לך מים מהבאר,

תשכב לנוח קמעה.

מה אומר לו יעקב אבינו, ריבונו של חולם,

השם אש באמצע,

באמצע היום שאני אשן?

באמצע היום לישון?

איך אני אשן? מה כתוב? כי בא השמש,

כי בא השמש.

הקב' ברוך הוא, כי באת שמש וילן שם.

שינת הטבע בשביל שהצדיק הזה יישן?

איזה שינה? איפה הוא ישן?

בבית המקדש הוא ישן.

בהר המוריה,

על אבן שתייה שממנה הושתת העולם.

ויעקב אבינו ישן שם. אין מקום יותר ראוי לשינה של הצדיק הזה

מאשר בבית המקדש.

מקום שלא ישנים,

אבל שינה שלו,

זה בדיוק כמו העקידה שלו.

אתם שומעים?

השינה של יעקב כמו העקידה של יעקב. לא לישון 14 שנים

ולקפוץ בחזרה, הוא לא התכוון לקפוץ, הוא התכוון ללכת.

אבל השם מקפיץ לו את הדרך,

וגם אומר לו, תישן. כבר אומר לך האדון, הקדוש ברוך הוא אומר לך, תישן,

תישן, יש לך היתר לישון, מאיך אני אשן?

באמצע היום?

שינה זו עצמה כעקדה.

ובכל אופן יורדים המלאכים וסונטים בו ואומרים,

זה דמות דיוקנו של יעקב, אז מה הוא ישן?

זאת אומרת, שלא יהיה באדם גאווה, אפילו אם הגעת לדרגת השלמות,

זה בדרגה של העולם הזה.

שלמות של העולם הזה,

אבל בשלמות של העולם העליון זה עוד לאלה או לאלה יותר מזה.

אז אומרים לו,

תשמור תמיד על פרופיל נכון,

מדהים.

יעקב אבינו נמצא במקום כזה,

מלאכים נמצאים שם והם סונטים בו. אתם מבינים דבר כזה?

מכל מקום.

בואו נראה, מה זה דמות דיוקנו חקוקה למעלה?

אלא יעקב אבינו הוא תוכן הבריאה כולה.

מה התכלית של הבריאה?

תכלית הבריאה, גילוי כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

מי עושה זאת?

יעקב אבינו, עליו השלום.

הוא תוכן הבריאה והוא חקוק בכיסא הכבוד.

נו,

ומעולמנו זה יהודים יקרים,

יש אנשים שנתרחקו מאוד,

ומה שאני מדבר כרגע זה גבוה מאוד בשבילם, ולא מבינים אולי מה אני מדבר,

אבל אנשים שאפילו נמצאים רחוק-רחוק,

והסטרא אחריו, יצר הרע, חונים עליהם

ומטים אותם כאשר הם רוצים,

לאן שהם חפצים,

והם חושבים שהם בעצם חופשיים לעשות כרצונם,

וזה בדיוק הפוך,

הם שועבדים בעבדים ליצרם.

הם לא בני חורין,

כי אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה בלבד,

שנאמר חרות על הלוחות.

אל תקרא חרות, אלא חרות על הלוחות,

שאין לך בן חורין

אלא מי שעוסק בתורה בלבד.

זאת אומרת,

גם אנשים כאלה רחוקים,

יש בהם ניצוצות של קדושה הגדולים,

וצריך להוציא את ניצוצות הקדושה האלה לאור ולגילוי.

לא כל אחד יכול לעשות זאת,

רק מי שהוא שלם באמת באחדות השם יתברך ומידתו מידת אמת,

ויודע שאין בעולם שום דבר חוץ מדבר אחד, גילוי כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

כל מי שלא שלם בדבר זה יכול לנסות לעשות את הדבר הזה,

ובמקום למשוך אותם הוא יימשך אחריהם.

זאת אומרת,

ניתן ואפשר לעשות זאת,

אבל צריך לעשות זאת רק מי שמסוגל לזאת והגיע בעצמו למידה זו שיכול לפעול את הדברים האלה.

היום יש שיטות יותר קלות שעוזרות על מנת להשיג את התוצאה מבלי להסתכן,

והן התוצאות

של הקלטות, של הווידאו, של ה-DVD, של ה-CD,

של האינטרנט,

של כל הדרכים האלה שבעצם אתה נותן ולא נחשף בעצמך להשפעה מהצד השני, אלא עוזר למקבל, לראות, להכיר, להבין, לשאול ולברר,

ואתה לא נמצא במצב של סכנה.

למה? לא כל אחד ברחי לענות, להשיב,

וכן על זה הדרך.

אז הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו, בדור הזה,

דור כזה שצריך להיגאל בעזרת השם יתברך,

אז הקדוש ברוך הוא נותן את כל הכלים שאפשר יהיה להגיע לכל אדם הביתה בכל דרך

על מנת שיוכל להכיר את התורה ומצוותיה.

וזה בעצם מה שפה נעשה בתחילת הערב,

כשחגי דיבר,

ואמר שבעצם ניתן לעזור ולהציל כמה שיותר יהודים שהכירו את האמת.

יעקב אבינו, שמידתו אמת,

בחיר שבאבות, שממנו יצאו 12 שבטי יה,

והם השבטים הקדושים,

שמהם

קם עם ישראל.

הם הנקראים בני ישראל,

בני יעקב אבינו, שנקרא ישראל, כי שרע עם אלוקים ויאכל.

הם 12 השבטים,

איתם

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים,

שם נתרבו, יצאו לאחר

עשרת המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, קבלת התורה,

כניסה לארץ עם יהושע בן נון,

ומשם עד כאן,

לאחר גלויות.

אנחנו נמצאים עדיין בגלות, מצפים לגאולה.

שליש מן העם

עדיין נמצא כאן,

שני שלישים

עדיין בחוץ.

הפלסטינים מתכוונים להוציא אותנו גם מכאן,

ואנחנו נמצאים כרגע במצב הזה.

איזה יד תגבר?

אם אנחנו נאחז בקדוש ברוך הוא בתורה ובמצוותיו,

ידנו תהיה תקיפה על כל מי שעומד כנגדנו לכלותנו, כמו שהיה במשך כל הדורות.

אבל אם ידנו תהיה רפה,

אז אתם רואים שלפעמים מצליחים לדחוק

והם מצמצמים אותנו לאט לאט, לאט לאט, לאט לאט. משחררים אותנו מכל מיני שטחים לאט לאט לאט. קווץ' ועוד קווץ' ועוד קווץ'.

בלחץ חיצוני ועוד קווץ' ועוד קווץ' ועוד קווץ'.

ועד מתי?

אפילו שיש עכשיו קדימה, קדימה, קדימה,

אבל אנחנו הולכים אחורה, אחורה, אחורה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב ומבורך.

המידות האלה,

הלא טובות,

אני מודע להן,

ואני בטוח שיש פה עוד הרבה אנשים שמודעים.

איך,

כאילו יצר רע הוא אש ואני בשר ודם בסך הכול.

איך אפשר להילחם במידות האלה?

אי אפשר להילחם רק על ידי לימוד התורה. אומר הקדוש ברוך הוא,

בראתי יצר רע,

בראתי תורת ולין לו.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני מעיד עליו שהוא רע.

הוא לא רק רע,

הוא הרע.

אין יותר רע ממנו.

בראתי יצר הרע,

אבל בראתי

רק דבר אחד כנגדו, בראתי תורת ולין לו.

אתה לא תחסל אותו,

אתה רק תטבל אותו.

אתה תהפוך את הרע למתוק.

יש לך מאכל סלק, אם תאכל אותו חי,

מר מאוד,

טפל.

אבל אם אתה ממתק אותו על ידי בישול ואתה שם לו כמה דברים, תבלינים,

יצא, אתה יכול לאכול סלק ממותק,

סלק חריף,

סלק חמוץ, איך שתרצה.

איזה תבלין שתשים, זה מה שתקבל.

אומר הקדוש ברוך הוא, רק התורה,

ואני אומר לך כמי שברא את יצר הרע,

שבראתי לו תרופה.

בלי תורה אין שום דבר,

לא קורסים, לא הסברים, שום דבר.

תלמד תורה ותורת המוסר,

אתה תוכל להתמודד מולו ולנצח.

אבל זה בשלבים, כמו שאמרנו.

זה עניין גם של תרגול.

באים לך ניסיונות,

אצל הרע לא מוותר.

באים ניסיונות,

ואתה צריך להתמודד.

אתה היית בצבא כבר?

כן.

כשהיית אזרח, לפני שהגעת לצבא, מן הסתם לא היית בכושר, כמו שאחר כך בטירונות הכניסו אותך, נכון?

באת יותר מפונק קצת. קצת הפוך.

קצת הפוך? כן. אז נהיית מפונק אחר כך.

מורכב הסיפור.

מורכב.

מכל מקום, בדרך כלל,

אנשים שמגיעים, אתה מבין, מהשלווה,

פתאום לריצות, מסע אלונקות,

כל מיני דברים,

לשאת מסעות,

לעמוד בלילות, שמירות.

זה לא היה באופי שלהם לפני כן.

אבל פתאום בצבא, תוך חודשיים-שלושה,

מראים להם

שהם מסוגלים לדברים מדהימים.

אני, כשהגעתי, לדוגמה, לטירונות,

ראיתי שלט בכניסה למחנה שכתוב, אין גבול ליכולת.

אתה יודע איזה פחד?

אין גבול ליכולת. אמרתי, מה הפירוש?

ואם אין לי יכולת, אומרים, על אלונקה אתה הולך הביתה.

אבל רק על אלונקה.

אין גבול ליכולת.

התורה אומרת שאין גבול.

אתה יכול להיות בלי גוזמה,

מלאך.

השאלה אם אתה רוצה.

אליהו הפך להיות מלאך.

חנוך הפך להיות מלאך.

אותו מלאך שהזכרתי

מ״מ ט״ט.

הוא היה חנוך שהקדוש ברוך הוא לקח אותו בעודו חי

והפך אותו למלאך בשמיים.

זאת אומרת,

אדם יכול אם ירצה.

אם לא רוצה, אז הוא יהיה מה שיהיה.

אבל יש כוח בתורה להפך את האדם

מבעל חי

על שניים.

כמו שכתוב, אדם פרא,

אדם פרא, עייר ייוולד.

אדם עייר פרא, ייוולד. סליחה, אדם עייר

פרא, ייוולד. כמו עייר, בן חמור.

ככה הוא נולד.

מידות כאלה. בועט, זורק, שובר, הכול.

התורה יכולה להפך אותו לגמרי.

בלי תורה הוא יתפתח פחות או יותר ככה.

רק נימוסים בדרך ארץ ימנעו ממנו זמנית, כשהוא נמצא בקהל,

לא לעשות את מה שעל ליבו.

אבל אם לא תהיה חברה בפניו,

הוא יהיה עייר פרא, ייוולד.

אז זו בדיוק החולשה שלי.

אני איש במה.

אני שר, רוקד, משחק וכו',

עם דאגות צבאיות וכל הדברים האלה.

ואני לא רואה את עצמי חי

בלי זה.

מישהו אמר לך לחיות. ואני לא יודע איך לעשות את זה בצורה ה...

כבוד הרב, אני מימיי לא ראיתי את הכיפה,

לא משנה איפה הייתי.

עבדתי בעבודות הכי צוותי בידור באילת,

ושמרתי שבת.

ותמיד שמרתי, ושמרתי, ואני שומר, ותמיד אשמור.

אבל עדיין חסר משהו שאני יודע שבשביל להגיע לרמה הזאת,

הרוחנית הזאת, אני אצטרך לוותר על הבמה במובן מסוים,

ואני לא יודע איך אני עושה את זה. קודם כול, אתה לא צריך לוותר על הבמה.

אתה רואה, גם אני עם פאות וזקן על הבמה.

אני מקנא בך בכל רגע נתון כשאתה נמצא שם, ואני פה.

יפה.

אז אני אסביר לך. אני מוכן לתת לך, אחרי שאני אגמור גם כן את הבמה,

אבל אני מסביר.

לא צריך לוותר על כלום.

מקבל פרס נובל עכשיו אומן,

הוא גם כן יהודי דתי עם זקן, קיבל פרס נובל עכשיו,

והוא ידע שהוא צריך ללבוש את הטוקסידו לקראת האירוע,

אז הוא לא הסכים לבוא לשם,

רק שישלחו לו קודם כול את הטוקסידו שהוא עושה לו בדיקת שעטנז.

ואכן, הוא מצא בטוקסידו שעטנז מאחורה ותיקנו לו את זה. הייתה לו עוד בעיה,

כיוון שהוא היה צריך להופיע עכשיו,

אז שם השבת אומנם יוצאת בשלוש עשרים וחמש בשוודיה,

אבל הוא היה צריך, בארבע וחצי בערך התחיל הטקס, הוא היה צריך להיות שם.

אז מה הוא יעשה? הוא וכל בני משפחתו,

כעשרים במספר,

היו צריכים לסחור בית-מלון קרוב

ולרוץ מהר בשביל להגיע בזמן, כי הוא לא יחלל שבת בשביל פרס נובל,

ועוד כל מיני דברים. הוא גם לא ויתר על היהדות שלו, אתה מבין? בשביל פרס נובל.

וגם שי עגנון, שקיבל בזמנו את הפרס, גם כן

שמר על השבת כדי שלא יחלל אותה כשהוא מקבל, וכן, על זה הדרך.

מכל מקום,

לא צריך לאבד את היהדות,

ואפשר לזכות לכול,

וזו לא המעלה הכי גדולה, פרס נובל. אם תקבל מהקדוש ברוך הוא אסמכת שאנחנו בסדר בלי פרסים, זה גם טוב. אצלנו כתוב דווקא לעבוד בלי פרסים.

כן? היו משמשים את הרב

שלא על מנת לקבל פרס.

אבל אם אתה רוצה לעלות במעלות רוחניות,

אז אתה צריך ללמוד תורה באופן קבוע.

דבר נוסף, אתה לא תאבד את הבמה.

אתה יכול אחר כך להשתמש בכלים שלך, בדיוק כמו שאמרתי,

לעשות גילוי מהכוח שנראה לכאורה שלילי ולהפוך אותו בשביל שיהיה חיובי.

אתה יכול להציג

ולשחק

ולשיר על המצב שהיית בו קודם, או אחרים נמצאים בו, ומזה לעלות עוד אנשים וניצוצות של קדושה מהם

ולהוציא אותם לאורה.

ובפועל איך אני עושה את זה?

בפועל? בפועל. הידיעה יש.

אני אסדר לך מישהו שילמד איתך בחברותה באופן קבוע,

תחת הדרכתי, ובעזרת השם

יגיע הרגע שתופיע בקהלים אחרים.

בעזרת השם. אתה מוכן?

עכשיו אני מוכן. מוכן.

אז ייגשו אליך החבר'ה שלי, ייקחו את הפרטים,

ובעזרת השם ניצור איתך קשר,

ונקווה שבפעמים הבאות כבר נוכל להודיע שאתה הוא זה אשר דובר עמלה.

תודה רבה.

תהיה בריא. הנה, פה יש בחורצ'יק גם כן,

שלוש שורות מתחת.

הנה, פה לפניך, לפניך.

עוד רגע.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני חזרתי בתשובה לפני שנה בערך,

ואחד הילדים שאל אותי שאלה שלא הייתי מעוניות עליה,

ואמרו לי שאתה עונה על השאלה הזאת.

האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?

טוב,

שאלה נדושה שכבר ענינו עליה מספר פעמים.

ובכן, מיכולתו

של הקדוש ברוך הוא,

שהוא בעל כל היכולויות,

להגביל את יכולתו,

וזה מורה על יכולתו.

מה זה אומר?

מה ששמעת.

לא הבנתי, אבל... לא? אני אחזור עוד פעם. אתה יודע מה זה יכולת?

כן.

יכולת.

אתה יודע מה זה הגבלת יכולת?

משהו שאני לא יכול לעשות אותו. לא.

הגבלת יכולת זה לא מה שאתה לא יכול לעשות.

אני יכול להרים 50 קילו,

ואני מחליט להגביל את עצמי ל-20 קילו.

זה לא שאני לא יכול להרים 50 קילו,

אני מגביל את עצמי ל-20 קילו.

נכון שאני יכול?

נכון. זה אי יכולת או זה יכולת?

זה יכולת. זה מה שאני עונה.

מיכולתו של בעל היכולויות להגביל את יכולתו, וזו יכולתו.

אוקיי, תודה. Thank you.

קלטת מספר 468, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 469, אין גבול ליכולת חלק ב'.