מצודה פרוסה על כל החיים
יהודים יקרים צריך לזכור דבר אחד ברור, ר' עקיבא אומר: מצודה פרושה על כל החיים והכל נתון בעירבון, החנות פתוחה והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה לבוא וללוות יבוא וילווה והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום, בין מדעתו של אדם ובין שלא מדעתו. יש להם על מה שיסמכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה. מה זה מצודה פרושה על כל החיים? דג זהב קטן, תשים אותו בכוס, הוא מרגיש שהוא כלוא. תוציא אותו לבריכה הוא מרגיש בן חורין. סלטות ימין, שמאל, למעלה, למטה. מה זה דג זהב בבריכה, זה ענק בשבילו. תכניס אותו לאוקינוס, זהו. מה אתם אומרים? הוא משוחרר בתוך האוקינוס? תשובה מהקהל: כן. ר' אמנון יצחק: כן ולא. צריך לשאול את הדג. ובכן, אנחנו מתהלכים חופשיים כאן, כמו הדג באוקינוס. אבל אתם יודעים, לפעמים מתחת הדג באוקינוס יש רשת. הוא שוחה מעל הרשת, הוא לא רואה אותה, לא מרגיש, הוא לא רואה את הסכנה. הוא שוחה להנאתו ועושה עם הסנפירים ככה ופתאום הדייג מחליט להרים את הרשת והדג תפוס בפנים. אומר ר' עקיבא: מצודה פרושה על כל החיים - אנחנו הולכים על רשת, מצודה. אתה נוסע להוד השרון, הולך לפ"ת, נוסע לנהריה, אתה חושב שאתה בן חורין. הנה אני נוסע ממקום למקום, איפה שאני רוצה לנסוע אני נוסע. כן, אבל אתה נוסע על רשת. אתה נוסע על רשת. מגיע הרגע שהדייג רוצה לדוג אותך, הופ!! (צחוק בקהל). אתה בפנים. אמרו לי שהיום הודיעו שבשבוע האחרון עד כרגע 131 תאונות דרכים, הופ!! הרימו את כולם. אז זה יצא עם שן ועין וזה עם רגל וזה ככה וזה פצוע קשה. זה חוץ מהרוגים. אבל הם נסעו, הם נסעו למקומות רחוקים. לצפון, לדרום, למרכז. נסעו. אבל הם נסעו על הרשת. כי אדם לא מבין שהמצודה פרושה על כל החיים. הכל נתון בערבון. אחד נכנס אצל עשיר, רואה שיש לו מקרר, ועל המקרר יש פלומבה. מסתכל על התנור,מכונת כביסה, פלומבה. מיטות, פלומבה. סירים, פלומבה. אומר לו, תגיד, מה זה על כל דבר יש לך פלומבה? מתחיל לבכות העשיר, אומר לו, מה אני אעשה, באו מההוצאה לפועל, שמו לי פלומבה על הכל. הכל נתון בערבון. רבותי, כל מה שיש לנו בחיים, זה עם פלומבה. זה לא שלנו. הילדים עם פלומבה. החיים שלנו עם פלומבה. הרכב עם פלומבה. הדירה עם פלומבה. הגינה עם פלומבה. הכל בערבון. מתי שרוצה לבוא בעל הפיקדון, לוקח. מה הוא רוצה לקחת, את המכונית? לוקח את המכונית. רוצה לקחת לך את הדירה? לוקח את הדירה. רוצה לקחת אותך? בכבוד. אין גיבור לכלוא את הרוח. אין בן אדם יגיד, אתה יודע מה? אני לא נותן לרוח שלי שתצא החוצה. סוגר. אין דבר כזה. ואנחנו לא פוחדים. חיים יום אחרי יום, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, הכל, מבטיחים הבטחות, מתעוררים, מתחזקים. עובר חודש "ספר", זהו. אחרי זה חוזרים לשיגרה. בן אדם רגיל. החנות פתוחה. העולם הזה כמו חנות. היום אומרים חנויות גדולות. קניון. וואהו, קניון, 7 דונם, 2 דונם, קניון. ר' עקיבא אומר כל העולם קניון. החנות פתוחה. סע לאן שאתה רוצה, תקנה מה שאתה רוצה, אין בעיה. החנווני מקיף, נותן בהקפה. תיקח, תקנה, אין בעיה. אבל תדע, הפנקס פתוח והיד כותבת. אתם יודעים, שיוצאים בסוף, בקניון, חייבים לעבור דרך הקופה לשלם. כולם ישלמו בסוף. כל אחד יש לו סוף אחר. אחד מוקדם, אחד מאוחר, אבל יש סוף. ומשלמים. ועד שמשלמים, אז יש לקב"ה גבאים. והם מחזירים תדיר בכל יום. כל יום מקבלים שליחות ללכת לפקוד את החייבים. לאחד באים מכניסים לו מחלה, לשני וירוס, לזה שפעת, זה נופל, זה "מדגרדע", זה ככה, זה ככה, פתאום עולה לו חשמל 1,000 שקל, זה לא מבין מה צריך לעמוד בתור בעיריה, ארנונה, מה פתאום התנפלה עליו. בתיבת דואר יש לו גמ"ח – גז, מים, חשמל. בעיות, צרות, מה הוא יעשה. זה גבאים, יש גבאים. השכנים פתאום מתלוננים עליו. זה פה נתקע בעבודה, שמה נתקע לו האוטו. זה גבאים. יש גבאים באים לגבות. אבל בקטנות. מטפטפים לו פה טיפה, פה טיפה. תזכורת. אתה בעל חוב, אתה בעל חוב, אתה בעל חוב, אתה חייב, תבדוק את החשבונות, תסתכל. הריבית עולה, צמודה, שים לב. צמוד ליוקר המחיה. שים לב. אבל בן אדם לא מסתכל, לא מסתכל. איי, איי.