"גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער"
- - - לא מוגה! - - -
אנחנו צריכים להבין כמה הקדוש ברוך הוא מעריך כל ניסיון שלנו,
כל סבל ולו הקטן,
כמה יש בכל הדברים האלה מקיום דברי התוכחה האיומים ביותר,
אבל מצד שני איזה זכות תיזקף לחשבוננו
בגלל אלה הדברים וכמה מעלות נשיג בשכרם.
זה דבר מדהים.
מה שלמדנו הערב,
כל דבר שאתה מוכן להטריח את עצמך לכבוד השם יתברך,
הוא משלם לך לאין שיעור. לכן כתוב, גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער.
אם אתה עושה מצווה לכבוד השם
עם צער כלשהו, קטן,
מה זה צער?
הכנסת את היד לכיס להוציא שלוש מטבעות
ויצאו לך שתיים,
ואתה צריך להשיב את היד שוב לכיס.
הצער הזה של פעולה נוספת
להוצאת המטבע הנוספת נחשבת צער, ייסורים.
והשם משלם על צער בשיעור כזה פי מאה
בקיום כל מצווה.
זאת אומרת, אם אתה מניח תפילין,
ויש לך כאב ביד,
יש לך כאב, קשה לך לסובב את היד, לא נוח לך.
נתפס לך
אשריר, או יש לך הסתיידות או משהו, קשה לך להזיז את היד.
אתה בכל אופן מניח עם הכאב,
זה כאילו הנחת מאה פעמים תפילין.
בצער קטן, בצער קטן.
צער כפול, 200 פעמים.
אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, רואים שמעריך כל דבר, ולו הקטן ביותר,
ומשלם,
וזכרתי לך
חסד נעורייך,
אהבת כלולותייך.
יבא ביי, איזה מילים.
לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה.
לא זרועה, הלוואי עלינו לא זרועה כזאת.
עם כל הדברים הטובים האלה,
לא צריך לדאוג לא לפרנסה, לא לעבודה, לא לכלום.
גדלים עם הבגדים, לא חסר לך כלום, איזה,
מה זה הדבר הזה?
כן, אבל בכל אופן, אוכלים ולא רואים מה אוכלים,
אה,
זה לא הנאה של 100%. אוכלים היום, אבל אין לנו למחר,
צריך לחכות למחר, שיהיה לנו עוד פעם.
אה, זה כבר לא אותו דבר.
אומר השם, אני זוכר את הכול.
אני יודע, אני מחשיב לכם את זה כאילו אתם הייתם מוכנים להתענות,
לרעוב ולהצטער.
ככה אני מחשיב לכם את זה, השתבח בורא.
איפה מצאתם כזה בורא שמוכן כל כך כל כך
להתחשב עם כל דבר קטן
שאנחנו מרגישים
שחסר לנו ולא באשמתנו.
ולא באשמתנו.
אם אנחנו אשמים, מגיע לנו עונש.
אבל אם אנחנו לא אשמים וחסר לנו,
הקדוש ברוך הוא מחשבן את זה בין קבל שכר
לאין שום דבר.