תאר לך את עצמך מת...
- - - לא מוגה! - - -
תאר לך את עצמך מת מרגע שאתה מת.
ישבת על כיסא, נפלת,
המשפחה צוחקת,
הצולם, הצולם, מגן דוד, קדימה.
ולא עוזר כלום, אתה שומע את הקול, רואה את הקול, כבר לא יכול לעשות כלום,
ומשם משתלשל הקול.
בית העלמין,
ההמשך ידוע, עד שמשלשנים אותו למטה, הוא רואה את הקול, שומע את הקול,
לא יכול לזוז, לא יכול לעשות כלום,
שום דבר, אני לא אתן לכם את כל התיאורים,
זהו.
דבר כזה יכול לאדם צדיק
לעורר אותו לשוב בתשובה מיד,
אם הוא רואה שיצרו מתגבר עליו.
אבל אצל הרשעים זה לא מועיל.
למה זה לא מועיל?
הוא אומר, מה, כולם מתים.
מה, צדיקים מתים, רשעים מתים, כולם מתים.
אז מה המסקנה?
אכול ושתה, כי מחר נמות. הפוך, המוות אומר לי שאני צריך להיענות יותר עכשיו.
צריך לנצל את הזמן.
הוא לא מאמין בהישארות הנפש, הוא לא מאמין בחיי העולם הבא.
ממילא הוא מבין שרק עכשיו הוא חי,
אז הוא רוצה לנצל את זה לאכול ושתות, למלא את תאוותיו.
אז זאת אומרת, העצה הזאת היא רק טובה למי שהם צדיקים.
אבל מי שהם רשעים זה בדיוק הפוך.