דיסק שמע מס' 458 - לא הכמות קובעת - האיכות - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אתם יודעים למה אנחנו נלחמים עוד על הארץ הזאת?

למה הפלסטינים מערערים עליה? אתם יודעים למה? כי אנחנו בעצמנו לא מכירים שזה שלנו.

אנחנו גם לא יודעים מה עושים בשביל לקבל את מה שמגיע לנו.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו את הארץ הזאת בתנאי,

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצור. אם ישמרו את החוקים ויקיימו את התורות, תורה שבכתב תורש בעל פה,

הקדוש ברוך הוא מנחיל לנו את הארץ במתנה.

כל אומות העולם יכירו,

אבל אנחנו בעצמנו לא מאמינים בירושה שקיבלנו.

למה אנחנו סובלים צרות, בעיות, מכות? הקדוש ברוך הוא אומר, הוא אומר,

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

ואזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאיך.

השם אומר, אתה רוצה הבטחה ממני שלא תהיה חולה בחיים שלך?

הנה נוסחה, לא רופאים, לא דיאטות, לא שום דבר, כי אני ה' רופאיך.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה משודר ברדיו בית ישראל.

תודה רבם.

והערב לרפואת כל חול עמו ישראל, ובכללם דיבו בן עדן, השם ישברהו ויחייהו,

בן עילוי נשמת המנוח, הרב משה לוי בן רחן, זכר צדיק לברכה.

עדיף משה רבנו מנוח,

אומר המדרש,

שבנוח

נאמר בתחילה, נוח איש צדיק,

היה בדורותיו,

ובסוף כתוב,

נוח איש האדמה.

ואילו במשה רבנו נאמר בתחילה,

איש מצרי,

ובסוף איש האלוקים.

מה העדיפות?

אלא נוח בתחילה היה איש צדיק,

אבל בסוף התורה מגדירה אותו איש האדמה.

זאת אומרת, הוא ירד

ממדרגתו ונקרא איש האדמה.

בייחל נוח נעשה חולין.

מדוע?

כשהוא ירד מן התיבה,

הדבר הראשון שהוא עשה זה היה נטיעת גפן.

אמנם צריך ליישב את העולם, אבל מה ראית קודם כל ליטוע גפנים?

יין.

כמו אדם שמגיע אליכם הביתה להתערע ושואל דבר ראשון, מה אוכלים?

מילא אתה שואל, איפה בית הכנסת?

מי החזן?

איזה נוסח מתפללים?

לא.

אדם יורד מהתיבה, שואל על עניינים רוחניים,

ישר מתנפל על היין.

ואילו אצל משה רבנו נאמר, איש מצרי הצילנו מיד הרועים,

ובסוף נאמר עליו, איש האלוקים, משמע שהיה כל הזמן בדרגות של עלייה,

עלייה אחר עלייה,

עד שנקרא איש האלוקים.

אפילו בזקנותו משה רבנו היה כל הזמן במצב של עלייה.

זה הנדרש בעצם מכל אדם, שיהיה במצב של עלייה תמידי, תמיד.

נוח איש צדיק

היה בדורותיו, יש שדורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי.

אלה שדורשים אותו לשבח אומרים,

נוח איש צדיק היה בדורותיו,

ואם היה בדורו של אברהם אבינו,

על אחת כמה וכמה שהיה צדיק יותר.

כי אם הוא היה בדור של רשעים גמורים

והוא היחיד שעושה את רצון האלוקים, את האלוקים, את הלך נוח,

וכל העולם עושה עבירות,

והוא היה צדיק במצב כזה בדורותיו,

אז אם היה לו סעד ותמיכה מצדיקים כמו אברהם והיה בדורו, ודאי שהיה מתעלה יותר.

אלה הדורשים לשבח.

אבל יש הדורשים לגנאי,

שאם היה בדורו של אברהם אבינו, הוא לא היה נחשב לכלום.

מה פירוש?

האם הם חלוקים מן הקצה אל הקצה, מי היה נוח? הרי התורה מעידה עליו, נוח איש צדיק היה, איש תמים,

צדיק, הכול.

את האלוקים היתה ללך נוח? התורה לא כותבות דברים שהם לא אמת.

אז מה החילוף בין אלה שדורשים לשבח ואלה שלגנאי?

אלא כולם מסכימים שנוח היה איש צדיק.

רק שנבין, בזכות נוח אנחנו חיים.

אם לא היה נוח איש צדיק,

לא היה מי שנפלט ממנו בבול.

אנחנו פה בזכות נוח.

אבל מכל מקום,

אם היה בדורו של אברהם אבינו,

האם היה מתעלה יותר או שלא היה נחשב לכלום?

יש מדרש נוסף שאומר,

למה נכתב פעמיים, נוח, נוח?

אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק.

אלה תולדות נוח, נוח.

אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק.

למה סמוך נוח, נוח?

כמו שכתוב אצל אברהם, אברהם.

מקום שנכתבו השמות

בסמיכות פעמיים

בא ללמד שנוח היה שקול ושווה לאברהם בצדיקות.

לכן נאמר, נוח, נוח, ונאמר, אברהם, אברהם.

נוח, אז אלה שדורשים לגנאי,

מה אומרים בעצם?

אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום,

אלא יש שתי דרגות בצדיקים.

נוח היה שווה לאברהם אבינו בבחינה אחת של צדיק.

מה זה צדיק?

אדם שצריך לעשות את מה שהוא מצווה ועושה את כל מה שהוא מצווה.

נותנים לו כלים מן השמים לעשות את רצון הבורא,

והוא משתמש בכל הכלים למען השם יתברך.

נותנים לו עושר, הוא משתמש בזה לכבוד השם יתברך.

חוכמה,

משתמש לכבוד השם יתברך.

קול נעים,

לכבוד השם יתברך.

כל כלי שנתנו לו מן השמים מתנה,

יכולת, אמצעים,

עם הכול הוא משתמש לכבוד השם יתברך להגדיל תורה ולאדירה.

אדם כזה נקרא צדיק,

מילא את יעודו,

מיצה את כוחותיו,

עשה ככל אשר הוא יכול.

אדם כזה נקרא צדיק.

לא השתמש בכלים שנתנו לו לטובתו, להנאתו, בשבילו.

לקח כסף,

מתנה מהשם,

והתחיל לבזבז על עצמו ועל משפחתו והתהדר והתגאה. לא.

ראה עניים, ראה יתומים, ראה מסכנים, ראה דלים, ראה אנשים שצריכים סיוע, סייע להם.

למה?

הקב'-ברוך-הוא ודאי רוצה, לכן הקב'-ברוך-הוא ציווה כמה מצוות בעניין נתינה.

קיבל קול יפה, קול נעים.

הוא לא משתמש בו רק לסלסל,

בשביל שיגידו לו, איי איי איזה מעוול.

לא.

הוא משתמש בזה בשביל לחזן,

לשורר ולהנעים בקולו, בשביל לעורר את הלבבות של האנשים שהתקרבו לה' יתברך.

כשחזן שמשתמש בקולו להאדיר את שמו,

עליו אומר הכתוב,

נתנה עלי בקולה, על כן שנאתיה.

הקב'-ברוך-הוא שונא את החזן הזה.

במקום לפאר את כבוד יוצרו, הוא מפאר את שמו.

אז כל כלי שהאדם קיבל, צריך להשתמש בו לכבוד השם.

ומי שעשה כן, נקרא צדיק.

נוח בעניין הזה היה צדיק

כמו אברהם,

שגם הוא מיצה את כל כוחותיו לעשות את רצון בוראו.

אז אלה שדורשים לגנאי אומרים שאם היה בדורו של

אברהם לא היה נחשב לכלום,

מה אומרים בעצם?

אומרים, נכון,

לעשות את מה שצריך בכוחות שניתנו לו,

ודאי הוא עשה את המקסימום,

עשה את מה שאפשר.

אבל אברהם אבינו יצא מגדרו ועשה יותר ממה שמוטל עליו.

אברהם אבינו לא הסתפק בזה שהוא עובד השם.

הוא דאג שכולם יעבדו את השם,

הוא דאג שכולם יכירו את השם,

הוא דאג שכולם יאהבו את השם.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך,

אומר הרמב״ם,

מצווה שלישית בספר המצוות,

זה לא מספיק ואהבת אתה,

אלא ואהבת שתהיה מאהיב את השם על הבריות.

תדאג שכולם יאהבו אותו,

שאם אתה אוהב באמת את השם,

איך אתה יכול לראות את אלה שרחוקים ממנו ולא מכירים אותו?

אלא ואהבת שתהיה מאהיב את השם על הבריות,

כאברהם אבינו,

שעליו נאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן,

שהיה מגייר את הגרים ושרה מגיירת את הנשים.

זה אברהם אבינו,

שהיה פותח את האוהל מארבעה כיוונים וממתין לאורחים.

בשביל מה הוא ממתין לאורחים?

בו עושה אשל בכל מקום, פותח מלונות,

אכילה, שתייה, לינה, לוויה.

למה הוא עושה את זה?

שייכנסו אנשים ויאכלו ויסעדו את ליבם,

ולאחר מכן הוא יאמר להם, ברחו למי שהאוכל שלו.

היו מברכים את אברהם, הוא אומר, לא אני,

מי שהאוכל שלו, מי שנתן את האוכל.

מי שנתן את האוכל זה בורא עולם,

שהוא נותן טל ומטר והוא מצמיח הכול, הוא נותן כוח באדמה להצמיח פירות.

מי שעשה את זה, תודו לו.

הודו לה'

אכלו בחינם,

לא הודו, שילמו.

אברהם אבינו דאג להפיץ

את האמונה באלוקים, כשהוא היחידי בעולם,

יחידי, זה לא היה בנוח.

רגע, אבל אם

אם אדם מגיע למדרגה של נוח, שמציל עולם שלם ממבול,

מה, זה לא טוב?

צדיק.

התורה קוראה לו נוח, איש צדיק, תמים היה בדורותיו.

את האלוקים היתה לך נוח, הלוואי עלינו.

יש דורשים לגנאי.

אם אתה רק צדיק כזה, זה גנאי עדיין.

למה?

יכולת להיות כמו אברהם.

יכולת לעשות עוד יותר,

אברהם גייר גרים.

נוח לא החזיר אחד בתשובה.

נוח לא דיבר איתם, לא שכנע ולא הצליח להשפיע עליהם.

120 שנה הוא בנה תיבה. 120 שנה בונה תיבה.

שואלים אותו, למה אתה עושה את זה?

הוא אומר, יהיה מבול.

120 שנה זמן להשפיע על אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה,

מאה, מאתיים.

120 שנה.

אחד לא.

נוח עשה מה שצריך לעשות, מה שהשם אמר, הכל הוא עשה.

אבל מעבר למה שצריך לעשות, הוא לא עשה.

לכן נקראים מהמבול מנוח.

הוא הציל את העולם,

אבל המבול נקרא על שמו מנוח.

למה? יכול היה לעשות יותר.

אברהם אבינו, בן שלוש,

הכיר את בוראו.

בן שלוש שנים.

הוא התבונן בבריאה ואמר,

איך אפשר בירה דולקת

ואין לה בעל הבית?

אין בעל לבירה?

הנה, יש אנשים כמונו שיושבים כאן בעולם,

מסתובבים בעולם,

בירה דולקת,

ולא מתעוררים לשאול את השאלות,

וחיים בלי לשאול שאלות.

אברהם אבינו בגיל שלוש,

כבר לא יכול היה לנוח מהשאלה.

קושייה

שחייבת תרוץ.

מה זה בירה דולקת?

תחשבו שאתם לא פה.

לא גדלתם כאן בחולון.

אתם נמצאים על אי בודד, יום אחד התפקחתם,

אתם פוקחים את העיניים, מסתכלים מסביב, מה אתם רואים? אי.

עצים, פרחים,

בעלי חיים מסתובבים, אין אנשים אפילו.

מים מסביב,

שמיים טחולים,

שמש, ירח, כוכבים.

בירה דולקת.

יכול להיות שזה נעשה לבד?

אברהם אבינו מסתכל, אומר, מה זה? בירה דולקת?

איפה בעל הבירה?

אנחנו ניכנס לארמון, נראה ארמון.

איך יעלה על דעתנו שזה נעשה לבד?

לא נשאל של מי זה? ישב נשאל של מי זה.

אדם נכנס לבית חרושת,

רואה מכונות, עובדות, צ'אק, צ'אק, צ'אק, פס ייצור עצום.

לא שואל, רגע, הלו,

מי הפעיל? איך זה עובד?

מי עומד מאחורי זה?

מה המטרה? מה התכלית של המפעל?

מה יצא בסוף?

לא, לא שואל.

מסתכל יפה, יפה, הולך.

לא, אין שאלות.

מה זה?

זה לא הגיע אפילו לגיל שלוש.

אברהם אבינו, גיל שלוש שאל. אם אתה לא שואל, אתה אפילו לגיל שלוש לא יגיע.

נו.

ואברהם אבינו שואל את השאלה,

מתחיל לברר בדעתו,

ומחפש ברעיוניו,

ובודק ושואל וחוקר,

ואין משיב.

הוא צריך להגיע למסקנות לבד.

בגיל 40 אומר הרמב״ם, הוא מושלים את דעתו לחלוטין,

והיה נלחם עם כל באי עולם.

כל מקום שפגש אנשים, דיבר אתם על זה שיש בורא לעולם, יש בעל לבירה.

העולם הזה לא נוצר סתם.

יש מתכנן, יש בורא שעומד מאחוריו.

כל העולם, הסתכלו עליו, פנאט.

מה זה? מאיפה בא לנו זה? מאיפה הביא? כולם רגילים לפסלים,

עבודה זרה,

בונים את הפסל ביד, עושים חלק מזהב, חלק מכסף, חלק מעץ,

משתחווים להם.

את הזהב והכסף שמים בבית, עץ ואבן שמים בחוץ.

למה?

אם ישימו של הזהב בחוץ, יגנבו את זה.

הם עשו אלוהים שלא יכול לשמור על עצמו, גונבים אותו.

אז בחוץ הם עושים כאלה שהם פשוטים.

עולם אהבל, בקיצור,

ואברהם הפיקח היחידי, קטנצ'יק,

גדל,

ומבין שכולם סתומים.

והוא מעורר אותם ומסביר, אומרים לו, אתה לא בסדר.

עולם שלם.

למה קוראים לו אברהם העברי?

הוא עומד בעבר אחד של העולם, וכל העולם בעבר השני מולו ונגדו.

ויש שם מלך אחד גדול ומפורסם, קוראים לו נמרוד.

ונמרוד זה

היה צד הבריות בפיו, ומטען,

מכיר את אלוקיו ומורד בו.

והוא ראה שאברהם אבינו מסתובב,

עושה נפשות, ואנשים הולכים אחריו.

החליט שלא מתאים לו.

זורק אותו לכבשן האש,

באור כשדים,

זורק אותו לבפנים,

שיישרף.

וראה זה פלא, נס,

הוא לא נשרף.

האש דולקת, אברהם, בפנים,

מפנן.

אברהם יוצא מכבשן האש,

נמרוד, רואה

שאי-אפשר עליו, משליך אותו לכלא.

עשר שנים הוא יושב בכלא בכותא.

אחרי זה הוא מגרש אותו לקצה המזרח,

חסר כול.

אברהם בכלא מגייר גרים.

ולכן הוא זורק אותו בכלל מהמדינה.

איפה שהוא הולך, מגייר גרים.

עד שהוא מגיע למצב שכל העולם הכיר בו וקרא לו, נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

אדם יחיד,

ילד קטן, בגיל שלוש שואל שאלה,

לא מוותר,

עד שהוא מוצא את התשובה.

כשהוא שאל,

אפשר שיש בירה דולקת ואין בעל לבירה?

אף אחד לא עונה לו תשובה, הוא הגיע למסקנה לבד.

אבל רק בגיל 75 הציץ עליו בעל הבירה.

רק בגיל 75 התגלה אליו האלוקים ודיבר עם.

75 שנה,

סבל וייסורים.

מוכן להישרף על קידוש השם,

כיוון שהוא מאמין שיש אלוקים חיים שברא את העולם.

הוא מבין את התכלית, מה הבריאה.

והוא מסתכל, עולם חסד ייבנה, והוא הולך בעקבות השם ומקרב אנשים להכיר בו.

ולמרות כל זאת, בגיל 75 רק מתגלה אליו השם, ובמה?

בניסיון.

לך לך מארצך וממלדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראכה.

לאן? לא אומר.

שמעתם?

אתה מקבל צו פינוי,

אומרים לך, תלך,

ולא אגיד לך לאן.

סע.

לא קרווילות,

לא וילות, לא בתי מלון, לא כלום.

קום,

עזוב את כולם,

קח מה שיש לך, ולך.

לאן?

לא אומר.

אראכה.

תתחיל.

יש לו בעיה

לאברהם אבינו.

מה הבעיה שלו?

בעיה רוחנית.

אבא שלו היה עובד עבודה זרה.

הוא היה יותר חכם מאבא שלו, טרח.

הוא השאיר אותו פעם לשמור על הפסלים.

אז אברהם אבינו,

כשאבא שלו הלך,

שבר את כל הפסלים,

לקח פטיש,

שם לפסל הגדול,

וכשאבא שלו חזר, אמר לו, מה זה?

מה עשית?

מה קרה פה?

אמר לו, שום דבר. זה הגדול התעצבן.

הרגיזו אותו.

שבר להם את הראש,

וזהו.

הוא אומר, מה, אתה מדבר שטויות?

הוא יכול לעשות משהו?

אמר לו, אז מה אתה מאמין בו?

אם הוא לא יכול לעשות, כאילו, מה אתה מאמין בו?

אברהם אבינו, אפילו שאבא שלו טרח, טרח זה שם, אתם יודעים כשאומרים זה?

טרח. מה אתה, טרח? מה קרה לך, מה אתה, טרח?

למה הוא אומר שאתה טרח?

כי בן אדם שעושה פסלים,

ויודע שהם לא מועילים,

אז מה אתה עושה פסלים?

מה אתה משתעב אליהם? זה טרח.

בקיצור,

אחרי כל זה,

כשאומר לו הקב'-הוא, לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך,

הוא אומר, יהיה חילול השם, זה בעיה, זה ניסיון קשה.

למה?

מה יאמרו?

יאמרו,

הניע חביב, והלך לו לעת זקנתו.

אבא שלו היה זקן, עזב אותו, הניח אותו, והלך.

ראית איזה בן?

לא מתבייש.

אמר, יש אלוקים בשמיים, יש בעל הבירה,

כזה דתי, חרדי, לא מתבייש.

השאיר את אבא שלו זקן, ועזב אותו, והלך?

קשה, קשה לאברהם לעזוב את אבא שלו טרח.

ניסיון.

אבל מצד שני,

הקדוש ברוך הוא אומר לו, לך לך, להנאתך ולטובתך,

ואעשך לגוי גדול, ואברכך,

ואגדלה שמך,

ויהיה ברכה.

פששש.

אני אגדיל את שמך, אני אתן לך ממון, אני אתן לך בנים,

פה לא יהיה לך, אני אתן לך שמה.

אני אברכך, אני אעשה אותך שאתה תהיה ברכה, ונברכו בך כל גוי הארץ, כולם יברכו את הילדים שלהם,

יהי רצון שתהיה כאברהם.

אה, אז איזה ניסיון זה לך לך?

זה אחד מעשרת הניסיונות, זה הראשון.

איזה ניסיון זה?

אומרים לך, שמע,

תעזוב פה את השכונה,

אתה תהיה עשיר,

תקבל

עושר רב,

תקבל בית-חרושת, תקבל מכוניות, תקבל זה, תקבל, תקבל, תקבל, תקבל,

יאללה, ניסיון, נראה מה אתה מוכן ללכת.

מה זה מוכן?

רץ, טס,

זה ניסיון.

לך לך להנאתך, לטובתך, למה לא ללכת?

אה, הניסיון זה לא זה.

הניסיון זה נראה אם אתה תלך לשם שמיים או לטובתך ולהנאתך.

אתם יודעים, יום כיפור זה יום צום ותענית, נכון? יום כיפורים, צמים.

למה צמים? ודאי שצמים לשם שמיים, לא?

יום כפרה, צמים, מי רוצה לצום?

אז צמים בגלל שהם מבינים שביום הזה זה יום כפרה, השם רוצה שאנחנו נצום.

אבל יש יום אחד לפניו,

יום תשיעי בתשרי,

שזה יום,

ערב

יום כיפור,

שיש מצווה לאכול הרבה מאוד. כמה שאתה אוכל יותר,

זה נחשב כאילו צמת יותר.

אתה צם ביום כיפור ואוכל יום לפניו, נחשב שצמת יומיים.

איזה מין דבר זה?

זה אותו דבר?

לצום יום שלם.

ולאכול יום שלם?

אלה מה?

לצום זה ודאי לשם שמיים.

לאכול, נראה שתאכל לשם שמים,

לא לשם תאווה.

כי השם ציווה, כמו שהוא ציווה לצום, הוא ציווה לאכול.

אתה לא אוכל בגלל שאתה עכשיו בעל תאווה,

אתה אוכל בגלל שיש מצווה לאכול.

כשאוכלים סעודה שלישית בשבת,

לפעמים מפוצצים,

אין אפשרות לאכול, אין כוח לאכול, לא יכולים להכניס,

אם אפשר היה לדלג את זה,

יותר טוב.

סעודה שלישית,

זו החכמה.

האשכנזים קוראים לסעודה שלישית

שולש סודס.

שלוש סעודות, לא סעודה שלישית.

הם קוראים לזה שלוש סעודות.

למה?

זאת קובעת אם באמת

שלושת הסעודות היו בגלל שהשם ציוול לאכול שלוש סעודות.

אם את זאת גם תאכל,

אז באמת קיימת את השלוש סעודות.

לא אכלת בגלל תאווה או בגלל שאתה רעב,

בגלל שאתה מקיים מצוות השם.

אז יותר קשה לאכול וליהנות כאילו לשם שמיים.

אותו דבר, לך לך,

נראה אותך הולך באמת

לשם שמיים.

לא הולך בגלל הבטחות,

אלא בגלל שהשם ציווה

ועוזב את האבא ועוזב הכל והולך לך.

זה ניסיון,

זה קשה.

זה שיהיה לך עולם הזה מלא

ואתה לא תהנה ממנו כלום, רק לצורך השם יתברך.

שתהיה צדיק, כל הכלים שהשם נותן לך ישמשו אותך רק לכבודו יתברך.

זה ניסיון ראשון של אברהם אבינו. אתם שומעים?

בן אדם שהיה מוכן לעמוד מול כל העולם ולנחם, סובל איסורים, ביזיונות, זורקים אותו לאש, זורקים אותו לכלא,

מגרשים אותו בלא חול מארצו ומעירו.

אדם כזה, 75 שנה, מוכיח לכל העולם שיש בורא לעולם, ובורא עולם אומר לו, עכשיו תתחיל עשרה ניסיונות.

נראה.

בניסיון האחרון, עקידת יצחק.

ואחרי שנגמר עקידת יצחק והוא עומד בניסיון,

רק אז הקדוש ברוך הוא אומר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה, עתה ידעתי.

משמע, אם לא היה עומד בניסיון האחרון, העשירי,

כל התשעה שהוא עמד בהם היו כלא כלום.

זה אברהם אבינו.

בזכותו אנחנו חיים.

אבי האומה הישראלית.

אבל זה ילד בן שלוש,

שמרגע שנתן בדעתו

שיש בעל הבירה,

קר וברר ולבן, עד שהגיע למסקנה, ושכנע את כל העולם.

נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

נוח לא עשה כן. מה עשה?

הכנסת אורחים.

עולם חסד ייבנה.

מה זה עולם חסד ייבנה? העולם הזה נברא בחסד של השם. מה זה חסד?

חסד, פירושו של דבר, אני לא חייב לך, ואני עושה איתך חסד.

הקב' ברוך הוא שברא את העולם, ברא אותו בחסד. מה פירושו? הוא היה חייב למישהו משהו?

עוד לא היה מישהו.

אז הוא לא חייב לאף אחד כלום.

אז מה הוא עשה? הכין עולם יפה ומופלא, גדול ועצום,

בשביל שיברע בו ברואים, ישים אותם בפנים,

שיוכלו ליהנות מהעולם הזה, וזה לא כלום,

זה כאינוך אפס.

הכין וייעד להם עולם הבא לנצח,

שהעולם הזה, עם כל טובו וכל מעלותיו,

אם היה שלך הכול,

זה כאינוך אפס.

זה אפילו לא כמו שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא.

כל זה הכין חסד.

גם אברהם אבינו לומד מדרכיו של הקב' ברוך הוא, ומחליט לעשות חסד עם הברואים.

מה זה חסד?

הכנסת אורחים.

להכניס אורחים לביתו על חשבונו,

ולא סתם חסד.

לא בוא, בוא, מכין לו פלאפל.

לא פלאפל.

הוא רואה שלושה ערבים עוברים כחום היום.

למה כחום היום?

עשה ברית בגיל 99. ביום השלישי, כשזה כואב, הכי כואב, בין 99 ברית.

כואב.

הוא קם מהמיטה, יושב פתח האוהל, אולי יעברו אורחים.

מה עושה הקב' ברוך הוא רואה את הצדיק הזה?

מוציא חמה מנרתיקה,

חום אימים,

גיהינום ממש,

בשביל שהוא ייכנס.

הוא לא נכנס.

אין בן אדם שיכול להסתובב בחום כזה.

מה עושה הקב' ברוך הוא? שולח לו מלאכים מהשמיים

בשביל שהוא יתפייס ויתרצה,

ואז הוא רץ.

ואל הבקר רץ אברהם, ורצה לשתוב, ותסכומי, לושי, עשי עוגות, והכול בריצה.

שוחט

שלושה שברים בשביל לקחת מכל שור את הלשון,

ונותן להם, לכל אחד, לשון בחרדל.

טוב, תיקח לשון אחת, תחתוך לשלוש.

לא.

שור שלם בשביל לשון.

שמעתם דבר כזה?

הכנסת אורחים של אברהם אבינו.

חסד גדול, נכון?

כשהוא רואה

את אותם ערבים באים, באותה שעה היה מדבר איתו הקב' ברוך הוא,

ויירה אליו השם באלוני ממרא,

והוא יושב, פתח האוהל כחום היום.

אז השם איתו, בא לבקר את החולה.

הוא רואה את האורחים, הוא אומר לכם, עמוד רגע,

אל תעבור מעל עבדיך,

תמתין רגע, אני הולך לקבל אורחים.

עוזב את הקדוש ברוך הוא!

והוא הולך לקבל אורחים.

על זה אמרו חכמים, גדולה הכנסת אורחים

מהקבלת פני שכינה.

למה?

כי הוא מבין שהתכלית של הבריאה

זה לא להנות אתה והקב' ברוך הוא,

אלא לעשות את רצון הקב' ברוך הוא. מה רצון השם? חסד.

עולם חסד ייבנה.

אז גם אני, בצלם אלוקים, עושה חסד עם הבריות.

אברהם אבינו השיג את כל התורה טרם נתינתה

מהסתכלות בבריאה עצמה,

והבין את דרכי השם יתברך.

ואנחנו זכינו להיות צאצאיו.

וחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי. זאת אומרת, אדם צריך להשתדל

כל הזמן להעפיל ולעלות מעלה-מעלה, להגיע למעשי האבות הקדושים.

חסד.

אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוליד את יעקב,

יעקב הוליד 12 שבטים,

ו-70 נפש ירדו אבותינו למצרים.

ואיפה הם מתיישבים, לפי בקשת יוסף, בארץ גושן?

למה הם מתיישבים בארץ גושן?

משום שארץ גושן

ניתנה בכתובה לשרה אימנו.

כשאברהם ירד

מחמת הרעב למצרים,

עבדי פרעה ראו את שרה אימנו, שהיא אישה יפה מאוד,

ויהללו אותה בית פרעה,

אמרו, זאת ראויה למלך,

ולקחו אותה, ופרעה כתב לה כתובה, ובכתובתה נתן לה את ארץ גושן.

כיוון שארץ גושן ניתנה לשרה אימנו, נתקדשה ארץ גושן.

אפילו הדומם ששייך לצדיק מתקדש.

לכן אמר יעקב לבנם,

ארץ גושן, יוסף נתן להם את ארץ גושן

לבנים כשירדו למצרים.

נו,

פרעה היה רשע,

והחליט יום אחד שהוא ידבר לעם ישראל בפרח,

בפרח,

דיבר אליהם יפה, אמר להם, תשמעו, אני רוצה לבנות את פיתום ואת רעמסס,

צריך לעשות כמה דברים טובים.

שם לבנה מזהב פה עליו, יצא גם הוא ליום עבודה,

נתן דוגמה אישית.

כולם רואים את פרעה המלך יוצא לעבודה, רואים כמה היא חשובה,

כולם יוצאים איתו, גם מישראל, כולם הולכים, והוא מבטיח שמי שיעבוד יקבל פרס.

כולם רצים לעבודה.

שבט לוי

לא עוזב את ארץ גושן,

ולא עולה למצרים לעשות עבודה כמו כולם.

נשאר ועוסק בישיבה ולומד תורה,

לא זז מן התורה הקדושה שנמסרה להם משם ועבר.

ומיעקב אבינו,

לא עוזבים.

אחרי ימים מספר יוצאת גזירה מלפני המלך פרעה,

אין פרח כבר אלא פרך.

עכשיו צריכים לעבוד עבודת פרך.

כמו שידעתם לעשות, ואותה מכסה שעשיתם כל יום,

עכשיו לעשות בחינם.

שבט לוי לא בא,

והוא אמר בהתחלה שזה רק התנדבות,

ופתאום הוא שינה.

אז מה, הוא יגיד עכשיו משהו אחר? אז הוא אמר ככה.

הוא אומר, ומעכשיו,

מי שלא יעבוד, לא יקבל אוכל.

אז הוא היה בטוח שכולם ירוצו, כי אין אוכל.

אין.

אין יותר תקציבים לישיבות, לא נותנים מקצוות. אין.

אין. מורידים קצבת ילדים, מורידים הכול. אין, אין, אין, אין.

כולם ירוצו לעבודה.

אבל לא.

וראה זה פלא, שבט לוי בוטח בשם, לא קם ולא זע ממקומו.

אז מה יאכל?

מה יאכל?

כל האחרים מקבלים לחם צר, ומה עם לחץ?

בקושי מספיק לאלה שעובדים ומשועבדים.

לא יאומן כי יסופר.

כל אלה שעבדו בשעבוד, כל השבטים, למעט שבט לוי,

פרסו פרוסות מהאוכל שלהם ונתנו לשבט לוי לאכול.

כמה זמן?

210 שנים.

אתם מאמינים לדבר כזה?

ולא היה אחד שאמר,

פרזיטים,

בטלנים,

מה, אני פראייר שלכם, אני אלך לעבוד, ואתם תשבו פה, תלמדו,

תצאו לעבודה.

ועם הזקנים לומדים, נו, אבל הצעירים, מה?

מילה. 210 שנים,

אף אחד לא פוצה פה ומצפצף,

כולם נותנים מפיתם ומלחמם להאכיל את שבט לוי.

לא יאומן כי יסופר.

וזה לא דור שכבר קיבל את התורה,

וזה לא דור שראה את עשר המכות עדיין,

וזה לא דור שנקרע לו הים,

וזה לא דור שאכל מהמן, וזה עוד לא הדור ששתה מבארה של מרים, וזה לא הדור שהיה מוקף בענני כבוד,

וזה לא הדור שראה את נס חנוכה ונס פורים, לא, לא, לא.

זה עוד הדור שהיה בשעבוד הראשון.

אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש,

דור זה נקרא דור דעה,

והדור הזה לא היה לפניו כמותו ולא יהיה אחריו כמותו.

דור דעה.

210 שנים חסד,

עם שבט לוי, שעוסקים בתורה ולא זזים ממנה.

אנחנו

כבר עברנו את כל זה.

גם יציאת מצרים, גם מתן תורה, גם את המן, גם את המן.

אתם יודעים מה זה מן?

מן יורד מהשמיים, לחם מהשמיים.

לא לחם שקונים במכולת, מהשמיים.

טררר.

טררר.

כל יום. טרררר.

לא יום-יומיים, נס.

ארבעים שנה, יום-יום, טררררר.

משהו מדהים.

וביום שישי יורד דאבל.

כפול.

כי בשבת אסור לאסוף.

כל יום שישי דאבל.

למה אוכלים בשבת לחם משנה, שני לחמים?

לזכר.

על לחם משנה שהיה אז דאבל.

כפול.

ארבעים שנה.

ויצאנו ממצרים ונכנסנו לארץ ולחמנו עם 31 מלכים ונפלו חומות יריחו וכל הניסים שהיו פה במשך כל הזה, ובית מקדש ראשון ובית מקדש שני,

ועשרה ניסים שנעשו במקדש ונשת חנוכה ופורים,

ומה לא עברנו.

ואנחנו יכולים להיות כמו דור המדבע,

אנחנו יכולים להיות כמו דור יוצא מצרים,

אנחנו יכולים לזון ולפרנס כל אחד ולדאוג לה עם המפת שלנו,

או שאנחנו מוכנים לאכול אותו גם כן עם המפת שלו.

עולם חסד ייבנה

כאברהם אבינו.

יהודים יקרים, הדור הזה אבל מוכשר למשהו.

באמת, ביחס לדורות קודמים,

הדור הזה מוכשר

מדורות קודמים.

לא הייתה תנועה של תשובה בעולם כמו שיש בדור הזה.

וזה צריך לדעת לנצל.

פירושו של דבר,

יש התעוררות מן השמיים כדי שנתעורר פה בארץ.

והקדוש ברוך הוא הרה רוח ממרום

כדי שאנחנו נוכל להתקרב.

והיום זה בהושטת יד.

אתה לוקח קלטת, לוקח דיסק, לוקח וידאו,

פותח אתר,

לקבל עיתון, רואה איזה, אין. בכל מקום יש. בכל מקום ניתן להשיג

את דבר השם.

מה שצריך בסך הכול זה רק להושיט את היד ולקחת.

יש לך קושייה לשאול?

אפילו אם לא התחילה בגיל שלוש.

בגיל שלושים גם טוב.

שלושים ושמונה גם טוב.

בגיל שבעים יש לך שאלה? תשאל.

אבל אל תשאר עם קושיות, תבין.

אין לך מי שיענה? תשאל מישהו אחר.

איך יכול להיות שבן-אדם נמצא בעולם הזה

ולא מנצל את ההזדמנות?

לו יצויר שבן-אדם היה מקבל מכתב מהבית הלבן,

כתוב באנגלית,

חתום ה-President,

והוא לא יודע אנגלית,

אבל ברור לו שזה מכתב מהבית הלבן.

מה הוא היה עושה אם הוא לא ידע לקרוא אנגלית?

מחפש מישהו שיתרגם, לא?

היו אומרים לו, כן, אבל 100 דולר בשביל לתרגם את המכתב.

הוא היה מתרגם או לא מתרגם?

מתרגם או לא?

מתרגם.

ואם היה מתברר לו שבוש כתב לו את המכתב?

ולא רק זה, אלא בוש מבטיח לו

שאם הוא יגיע לארצות-הברית,

אז הוא נותן לו מדינה שתהיה שלו,

עושר וכבוד רב,

וכמה צירים בקונגרס שלו.

מה אתם אומרים?

הוא יהיה מאושר ושמח, לא?

בשביל גרין קארד,

אנשים ששוכבים בארצות-הברית שבע שנים, שיתנו להם גרין קרארד,

בשביל שיקבלו תעודה להיות עובד,

עובד בארצות-הברית.

אני פלאח,

בשביל להיות פלאח אמריקאי,

גרין קארד,

שבע שנים.

מוכן.

מוכן.

תוך סכנה. אסור לו לשהות שם.

תוך סכנה.

להיות עובד, כמו במצרים, בפרח, אחר כך בפרח.

כן, זה הוא מוכן.

אבל אם בוש מבטיח לך מדינה,

מי לא ירוץ?

נו, אבל בוש לא יכול להבטיח לעצמו את הקדנציה הבאה, נכון?

בהבטחה שלו, יכול להיות, לא שווה כלום.

יכולים לקום עוררין עליה.

מכל מקום,

איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא כותב לך מכתב,

והמכתב, מכתב אלוקים חרוט על הלוחות,

מכתב אישי אליך כיהודי, והוא מודיע לך במכתב, בנים אתם לשם אלוקיכם, אתם הבנים שלי.

העולם הוא מלואו שלי, העולם הבא שלי,

ורק אני יכול לתת לכם,

ואני מבטיח לכם,

אם בחוקותיי תלכו, אז יהיה לכם הכול.

עולם הזה נחלה בלי מצרים,

ועולם הבא לנצח נצחים, מבטיח רק מי שיכול,

הבורא יתברך, הכול יכול.

איך אתה לא עושה את מה שהוא אומר במכתב בשביל לזכות ולקבל לא מדינה,

אלא עולמות.

נו, יסביר לי החכם

איך הוא עושה כן.

בעוד שפה בעולמנו זה,

אדם שהולך לקבל עבודה,

אומרים לו, תשמע, אתה רוצה לעבוד אצלי? אין בעיה.

אתה תעבוד שמונה שעות, אתה תקבל משכורת X,

ובמשך הזמן מקדם אותך קצת.

והוא שמח ומאושר, הגיע לכלל סיכום, מתחיל לעבוד.

30 יום הוא מאמין, עובד, עובד,

שהוא יקבל משכורת בסוף.

אף אחד לא מבקש משכורת בהתחלה, נכון?

הוא אומר, סיכמנו, כמה סיכמנו? 3,000? 4,000? 5,000? תן.

מה תן? תעבוד קודם.

לא?

תן.

אחר כך אני אעבוד.

מה יגידו לו? רוח!

חפש את החברים שלך.

קודם תעבוד, אחר כך תקבל.

אצל הקדוש ברוך הוא אומרים קודם, תן!

תן!

רגע, תעבוד.

תעשה מצוות.

תקיים את רצון הבורא. תעשה את כל מה שהוא אמר,

הוא ייתן לך.

אבל תעשה!

לא עושים.

אם היה לך מכתב מהבית הלבן, כל אורח שהיה מגיע, היית מראה לו את זה?

היית מזמין אורחים?

כמו אברהם אבינו.

איך אני מתגעגע? מתי תבואו?

וכשהם באים, ראית מה קיבלתי?

שמעת? בוא תראה.

פותח לו את המכתב, מתחיל מחדש להקריא לו. כבר למד אנגלית.

הקריא לו.

איך זה באים אליך אנשים, אתה לא אומר לו, שמעת מה קיבלתי?

ראית?

בוא, שב. פותח לו את התנ״ך, אומר, תראה מה כתוב.

בני אם אתם, השם יקרא לכם,

אם בחוקות הייתם לכו זה וזה, תראה מה הבטיח לי הקדוש ברוך הוא. סתכל, סתכל, סתכל, סתכל.

אם אחד יעשה ככה, יחשבו שהוא קוקו, לא?

לא הוא קוקו, אתם קוקו.

מה הוא קוקו?

והוא בסדר.

הוא בא ואומר, זו ההבטחה היחידה האמיתית שיש בעולם.

לא, לא עושים.

אתם מבינים איפה? אנחנו קוראים לעצמנו מאמינים.

אנחנו מאמינים בעת ההשתבח הבורא.

ברוך השם, ברוך השם.

אין כמוהו, אין בלעדו ואין זולתו.

אין עוד מלבדו.

במלבדי.

סומכים עליו, בטח סומכים עליו, הולכים לעבוד.

דמאים לו, מאיפה יבוא אוכל?

אבל שבט לוי לא דאג.

גזירה, אין אוכל.

לא פוחדים, יושבים. 210 שנה, כולם מפרנסים אותם.

אנחנו לא כאלה.

יש לנו את ההבטחה הכי גדולה,

ואנחנו לא מנצלים אותה.

מה היה אצלנו?

אתם יודעים, היה אחד

בגיל 90,

כבר גוסס.

ימים ספורים נותרו לו,

הודיעו לו

שמשרד הפנים שמח להודיעו שהוא קיבל ירושה,

10 מיליון דולר.

בגיל 90,

כמה ימים לפני שהוא מת,

ירושה 10 מיליון דולר,

זה למות לפני.

אבל הוא קורא עוד כמה שורות,

ויש התנצלות ארוכה

של משרד הפנים, שאומרים שמצטערים מאוד להודיע לו שמזה 40 שנה מחפשים את כתובתו

ולא מוציאים.

כי הוא יורש כבר מלפני 40 שנה.

רק הוא החליף כתובת ולא עדכן אותה.

בן אדם חי בעוני את כל 40 השנה האחרונות, כיתר,

ובעצם הוא היה עשיר אדיר, רק הוא לא ידע,

כי לא הודיעו לו שהוא עשיר אדיר,

שהיה יכול לחיות את כל חייו באושר ובשלמה.

אתם יודעים, הוא לא סיים את המכתב.

קיבל שבץ.

יש אנשים מסתובבים בעולם הזה,

יש להם ירושה יותר גדולה מ-10 מיליון דולר.

זאת התורה ששם משה

לפני בני ישראל.

תורה ציווה לנו משה מורשה,

קהילת יעקב, אל תקרא מורשה,

אלא ירושה.

אנחנו היורשים של התורה הזאת.

יש לנו ירושה.

שני עולמות

מובטחים לנו.

אנחנו מסתובבים ולא יודעים שאנחנו היורשים.

אתם יודעים למה אנחנו נלחמים עוד על הארץ הזאת?

למה הפלסטינים מערערים עליה? אתם יודעים למה?

כי אנחנו בעצמנו לא מכירים שזה שלנו.

אנחנו גם לא יודעים מה עושים בשביל לקבל את מה שמגיע לנו.

הקב'-ברוך-הוא הבטיח לנו את הארץ הזאת בתנאי

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ימצורו.

אם ישמרו את החוקים

ויקיימו את התורות, תורה שבכתב תורה שבעל פה,

הקב'-ברוך-הוא מנחיל לנו את הארץ במתנה.

כל אומות העולם יכירו.

אף אחד לא יערער.

אבל אנחנו בעצמנו

לא מאמינים בירושה שקיבלנו.

למה אנחנו סובלים צרות, בעיות,

מכות?

למה?

הקב'-ברוך-הוא אומר ויאמר,

והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

בישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני ה' רופאיך.

ה' אומר,

אתה רוצה הבטחה ממני שלא תהיה חולה בחיים שלך?

הנה,

הנה נוסחה, לא רופאים, לא דיאטות, לא שום דבר.

אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

בישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

אני מבטיח לך, אין מחלות.

וגם אם היו לך,

והסיר ה' ממך כל חולי.

תעשה תשובה ותבחן אותי,

תבדוק אותי.

אבל תשובה אמיתית,

תשובה אמיתית,

צדיק גמור,

ורק הכל משתנה.

וראינו בעינינו

מקרים רבים של יהודים שהיו במצב סופני,

וקיבלו עליהם עול מלכותו יתברך באמת,

והתהפך מצבם בריאים ושלמים.

זאת התורה שקיבלנו.

בנים של הקדוש ברוך הוא, יש לנו את ההזדמנות להחליט ולבחור האם אנחנו מוכנים לקבל את הירושה

או לדחות אותה.

האם אצלנו הקדוש ברוך הוא חשוב מבוש,

והמילה שלו,

יש לה משמעות אצלנו.

אם לא, ידוע נדע,

שאיננו מאמינים אלא בעצמנו.

קלטת מס' 458,

סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 459.