שווה או לא שווה ?

- - - לא מוגה! - - - 

תשמעו מה אומר הזוהר הקדוש.

הזוהר הקדוש אומר שאם יש אדם שהיה בעולם,

היה רשע מרושע, כל ימיו עבירות, לא עשה שום מצוות, כלום.

אפס אפסים, גורנישט מתגורנישט.

אבל הבן אדם הזה פעם בחיים שלו, פעם אחת בלבד, הרהר הרהור של תשובה.

פעם אחת. ונפטר.

לא עשה שום מצווה, רק עבירות. נפטר.

הוא ילך לגיהינום, הוא יסבול שם את כל מה שמגיע לו.

אבל בסוף הוא יצא מגיהינום וילך לבית העדן בזכות ההרהור האחד שהרהר תשובה.

אם לא היה לו הרהור אחד, הוא לא יצא לעולם ועד מגיהינום.

אבל אם היה לו הרהור אחד, אפילו לא התממש,

לא עשה איתו כלום,

בספר ההרהור הזה יש לו כבר שייכות לגן עדן.

כמה שווה עכשיו עורר הרהורי תשובה אצל אנשים.

אפילו שלא הגיעו לידי מעשה, רק לעורר אותם להרהור.

זה להוציא אותם מגיהינום בסופו של דבר.

שווה או לא שווה?

שווה. מצווה גדולה או לא מצווה גדולה?

אתה הולדת אותו. הולדת אותו. ובזוהר הקדוש כתוב שבאמת כשאדם מחזיר יהודי בתשובה,

הוא מוריד לו נשמה מן השמיים ומכניס בו נשמה חדשה.

שווה או לא שווה?

קלטת מספר 457. שווה או לא שווה?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

יש לנו ללמוד מפרשת השבוע,

פרשה מיוחדת מאוד,

פרשת תמר ויהודה.

בואו נראה עד היכן מגיעות

המידות הטובות

של אבותינו הקדושים,

ומי שאחראים בעצם לתיקון העולם במלכות שדי בהבאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

ובכן, בפסוקים של הפרשה כתוב כך,

אני אגיד בתמצית קצת,

יהודה הסיא את תמר

לבנו ער,

ער עשה רע בעיני ה' והקדוש ברוך הוא המיט אותו.

אמר לעונן בנו,

תקים זרע לאחיך,

תקיים מצוות ייבום,

והאח אונן לא הסכים

להקים זרע לאחיו,

הרג אותו ה' גם כן.

עכשיו הגיע התור של האח השלישי, קוראים לו שלה,

שהוא ייבם ויקים זרע לאחיו,

אבל הוא היה קטן,

אז יהודה אומר לתמר,

תחזרי לבית אביך עד שיגדל שלה.

מצד שני,

הוא לא התכוון לתת את השאלה לתמר,

כיוון ששני בעלים מתו אצלה,

יש דין של אישה קטלנית,

אם היא נישאת לגברים והם מתים אצלה תמיד,

אז יש חשש לעשייה לשלישי שלא ימות גם כן.

מכל מקום, היא רצתה לקיים את המצווה הגדולה להקים

זרע מבית אברהם, יצחק ויעקב, דהיינו יהודה מצאצאיהם.

והיא רצתה לזכות, שיהיה זרע קודש שיוצא ממנה.

אז היא המתינה בפתח עיניים,

ואני אקריא את הפסוקים מכאן והלאה.

בירבו הימים,

בתמוד בתשוע אשת יהודה,

בהנחם יהודה,

ביעל על גוזזי צאנו, ובחירה רעהו העדולמי תמנתה.

ביוגד לתמר לאמור.

הנה חמיך עולה תמנתה לגוז צאנו,

ותסר בגדי אלמנותה מעליה,

ותכס בצעיף ותתעלף,

ותשע בפתח עיניים,

אשר על דרך תמנתה,

כי ראתה כי גדל שלה,

והיא לא ניתנה לו לאישה.

ויראיה יהודה ויחשביה לזונה, כי כסתה פניה,

ויית אליה אל הדרך,

ויאמר הבה נא אבוא אלייך,

כי לא ידע כי כלתו היא,

ותאמר מה תיתן לי, כי תבוא אלי?

ויאמר אנוכי השלח גדי עזים מן הצאן,

ותאמר אם תיתן ערבון עד שולחך.

ויאמר מה הערבון אשר אתן לך?

ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך,

וייתן לה ויבוא אליה וטהר לו.

בתקום ותלך, ותסר צעיפה מעליה, ותלבש בגדי אלמנותה.

וישלח יהודה את גדי העזים ויד רעהו עדולמי,

לקחת הערבון מיד האישה, ולא מצאה.

וישאל את אנשי מקומה לאמור,

איה הקדשה היא בעיניים על הדרך,

ויאמרו לו הייתה בזה קדשה.

ויה שובל יהודה ויאמר לא מצא תיה,

וגם אנשי המקום אמרו לו, הייתה בזה קדשה.

ויאמר יהודה, תיקח לה,

פן יהיה לבוז.

הנה שלחתי הגדי הזה,

ואתה לא מצאת?

ויהי כי משלוש חדשים,

ויאגד ליהודה לאמור,

זנתה תמר כלתך,

וגם הנה הרה לזנונים.

ויאמר יהודה, הוציאוה ותשרף.

היא מוצאת,

והיא שלחה אל חמיה לאמור,

לאיש אשר אלה לו אנכי הרע.

ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה.

ויקר יהודה, ויאמר, צדקה ממני,

כי על כן לא נתתיה לשאלה בני,

ולא יסף עוד לדעתה.

ויהי בעת ליטה, והנה תאומים בבטנה.

ויהי וליטה, וייתן יד,

ותיקח המיילדת ותקשור על ידו שני, לאמור זה יצא ראשונה.

ויהי כי משיב ידו, והנה יצא אחיו,

ותאמר מה פרצת עליך פרץ, ויקרא שמו פרץ.

ואחר יצא אחיו, אשר על ידו השני,

ויקרא שמו זרח.

זאת הפרשה של תמר ויהודה,

וכל המפרשים מסבירים מה היה פה בעצם.

כתוב כאן, ויית אליה,

בעל כורחו ושולו בטובתו,

כיוון שיהודה צריכה לצאת ממנו תכלית של כל הבריאה כולה,

וכיוון שעתיד לעמוד ממנו מלך המשיח.

וכתוב במדרש, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף.

יוסף היה עסוק בשקו ותעניתו,

ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו,

יעקב היה עסוק בשקו ותעניתו, יהודה היה עסוק לקח לו אישה,

והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח.

באותה שעה שכולם עסוקים במה שהוזכר כאן,

היה הקדוש ברוך הוא עוסק

בורא אורו של מלך המשיח.

נו, באותה שעה יש כמובן

מלחמת כוחות גדולים של מלאכי מעלה

בעד ונגד,

כוחות הקדושה וכוחות הטומאה מנגד,

והעתיד של כל העולם עומד להיות מוכרע,

והאדם שדרכו צריך להביא את הגאולה לכל העולם כולו ולתיקונו השלם זה יהודה,

באותה שעה שהוא הולך בדרך,

במלחמת הכוחות העליונים שם,

בשורשים העליונים,

מנצח מלאך התאווה,

מפעיל את כוחו, וייט אליה בעל כורחו,

ושלא לטובתו, לא מרצונו.

ואז הוא ניגש אליה, וכל מה ששמענו ביניהם,

והיא הרה לו.

תמר הייתה צנועה מאוד.

יהודה לא הכיר אותה כלל וכלל, היא הייתה כלתו, ולא הכיר אותה, כיוון שהיא הייתה מכוסה כל ימיה כשהיא הייתה בביתו.

לכן, כשהיא הייתה מכוסה בצעיף,

בביתו,

לא ידע איך היא נראית. וכשהיא הייתה בפתח עיניים והמתינה בדרך,

היא הסירה.

הוא לא מכיר אותה בכלל.

הוא לא ידע מה הכוח שפועל בו כדי לעשות זאת.

אבל מן השמיים כיוונו שכך יהיה, וכיוון שהיא הייתה צנועה מאוד, היא זכתה שייצא ממנה פרץ שממנו יוצא משיח בן דוד.

מכל מקום

היא הרה

לבית הדין שיושב יהודה,

ונמצא שם גם יעקב אביו,

וגם יצחק סבו,

בשנים עשר השבטים,

כולם בבית הדין, שומעים שהיא הרה לזנונים, כי אף אחד לא יודע מה קרה פה,

שהיא בעצם עמדה בפתח עיניים כדי שיקיים את המצווה המוטלת עליו לייבם בשעה שהבנים שלו לא מייבמים, כי ככה היה הדין בזמניו, שדין ייבום חל גם על האבא,

לא רק על אח כמו בימינו.

אז היא המתינה כדי לקיים את המצווה הזאת.

מייד כשזה נגמר היא חזרה ללבוש את בגדי אלמנותה על בעלה,

ואכן היא ירתה מן השמיים,

אבל אף אחד לא ידע שזה נעשה על ידי יהודה.

מודיעים שהיא הרה לזנונים,

ויוצא פסק דין בבית הדין, הוציאוה ותישרף,

כיוון שהיא מזרעו של שם שהיה כהן ובת כהן שחיללה,

אז היא חייבת מיתה בשרפה.

היא מוצאת,

הולכים להצית אותה, לשרוף אותה.

מה היא עושה באותה שעה?

היא יודעת שיש לה תאומים בבטן.

אם מוצאים אותה לשרפה, אז שורפים אותה ואת שני הילדים,

והיא שולחת אליו ואומרת לו, הקרנה, למי אלה?

למי החותמת?

למי הפתילים?

ולמי המטה?

והיא לוקחת בחשבון

שיכול להיות שהוא יגיד,

אני לא יודע של מי זה,

יכחיש,

ואם הוא מכחיש,

היא יוצאת לשרפה.

למה היא לא אומרת

ישירות

אתה השארת את זה כערבון אצלי?

כי היא אומרת,

אם הוא מתכוון לא להודות,

אז ודאי שזו תהיה מידת אכזריות שאין כדוגמתה,

כי בן אדם שיודע שהוא בעצם בעל הדבר והוא עשה את המעשה,

אם הוא יכחיש הוא יגרום לשרפה של אישה ושני ילדים,

וזו קלטו.

זו אכזריות שאין כדוגמתה.

אבל היא אומרת, יכול להיות שהוא לא ירצה להודות,

ולמרות שהוא אכזרי,

מה תהיה הסיבה שהוא לא יגיד?

שהוא מתבייש.

שהוא יצטרך לעמוד מול כולם ולהגיד,

אני אשם,

צדקה ממני, היא יותר צדיקה ממני.

אז היא אומרת, אם הוא יתבייש ובשביל זה הוא מוכן שאני אשרף עם שני ילדיי,

אני לא אבייש אותו.

מוטב שישליכו אותי לכבשן האש ולא אבייש אותו ברבים.

שמעתם דבר כזה בחיים שלכם?

מפה למדו חכמים, זיכרונם לברכה, וכך מובא בגמרא,

מוטב לאדם

להישרף בכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

זאת אומרת, היא לוקחת בחשבון, הוא יכול להכחיש,

הוא אכזרי,

אבל מסיבה שהוא מתבייש,

אז אם הוא מתבייש ברבים, אני לא אבייש אותו.

טוב, זה הצד שלה.

צדיקה שאין כדוגמתה.

מה איתו?

יהודה אומרים לו, עקר נא,

למי אלה?

אז כמובן שהוא יכול להכחיש,

הוא יכול להגיד, סליחה, אני לא יודע במה מדובר.

הוא יכול גם להגיד, רק רגע, צריך

שיקול דעת, להתבונן במה מדובר, ואז למצוא איזה דרך ככה לצאת מהמצב בצורה,

כמו שהיום מסדרים את כל העניינים.

אבל יהודה לא עושה כך. יהודה בבית דין מקבל לפניו את זה, ואומרים לו, הקרנא עומד לפני כולם,

והוא אומר, צדקה ממני.

גם צדיקה יותר ממני וגם צדקה זה ממני.

מאיפה אתה יודע שזה ממך?

ראית את הסימנים?

בסדר, זו ראייה שאתה היית איתה.

מי אמר שלא היה עוד מישהו?

אז איך אתה אומר ממני?

אולי לא ממך.

כתוב, זה אחד משלושה מקרים שהופיעה רוח הקודש בבית המדרש,

בבית הדין,

ואמרה,

כשהוא אמר, צדקה בת קול עונה ואומרת, ממני.

הקב' ברוך הוא מודד ליהודה מידה כנגד מידה.

כשמכרו את יוסף,

לקחו את הכתונת,

הטבילו אותה בדם של גדי עזים,

הביאו את זה ליעקב

ואמרו לו, הקרנא

הכתונת בן חיים? לא.

באותו מטבע לשון הקדוש ברוך הוא החזיר לו.

אתה אמרת לאבא שלך, הקרנא,

גרמת לו שם מעיים שלו את חמרמרו?

צימקת לו את המעיים?

מביאים לאבא,

מראים לו קטונת, אומרים, הקטונת בנך היא אם לא.

מה קורה ליעקב אבינו שיוסף, הבן הבכיר שלו מכל הבנים,

בן חכים,

מודיעים לו טרוף טורף יוסף,

אומרים לו, הקרנא.

איך מחזיר הקדוש ברוך הוא ליהודה, כשהוא בבית דין לפני כולם, בשיא הכבוד שלו,

באים אליו ואומרים לו, הקרנא.

למי אלה?

מידה כנגד מידה.

אתה לקחת גדי עזים וטבלת את הקטונת בצאן?

אתה גם כן הבטחת שתיתן גדי עזים והשארת את הערבון,

ובגלל הגדי עזים

הגעת למצב שאמרו לך, הקרנא, מידה כנגד מידה.

הכול הולך בחשבון בשמיים.

הכול הולך בחשבון.

דבר, דבר,

שום דבר לא נמלט מחשבונו של הקדוש ברוך הוא.

מכל מקום יהודה

עומד ואומר, צדקה ממני.

צריך לתאר איזו בושה כיסתה את פניו של יהודה בשעה שהיה צריך להפוך את הקערה על פי ההוא שפסק,

הוציאוה ותישרף. פתאום הוא אומר,

צדקה ממני.

אבל למה הוא זכה?

בזכות

ההודעה הזאת שהוא הודה ברבים,

נתברך, יהודה, אתה יודוך אחיך.

יהודה, אתה יודוך אחיך.

אנחנו, כולנו, נקראים יהודים על שם יהודה.

היו עוד שבטים,

אבל אנחנו נקראים על שם יהודה.

יהודה, כוחו עצום וגדול, כוח ההודאה, להודות על האמת.

להודות על האמת, אין דבר גדול מזה.

מי היה אבא שלו, יעקב? מה נאמר ביעקב? תיתן אמת ליעקב.

עם חינוך כזה של תיתן אמת ליעקב,

יהודה בן מודה ברבים בפרהסיה.

זאת אומרת, יהודה, אתה יודוך אחיך.

מה כוחו של יהודי?

ההודאה להודות.

טעיתי?

חטאתי?

לא ידעתי? אני חוזר בי.

הודאה,

להודות.

הרגשים וכוחות כאלה, צריך אדם להשתדל לקנות אותם בנפשו,

כי בלי זכות הנפש אין אדם יכול להיות נהנה מזיו השכינה בשום עניין ואופן.

זכות הנפש נקראת שכל ברור,

בלי תערובת של רגשות טבעיים ורצונות גופניים.

הבעיה שלנו היא שכל פעולותינו כמעט

הן פעולות מהבטן.

דהיינו, פעולות רגשיות, אמוציונליות.

ככה אנחנו מרגישים, ככה בא לי, ככה אני מרגיש, ככה אני עושה.

אפילו אם השכל אומר אחרת,

בסוף מי שולט בדרך כלל?

הרגש.

אבל אדם

שיש לו שלמות,

שהוא מגיע למידת אמת,

השכל שלו שולט ברגשות. אם השכל אומר לא נכון,

אז הוא ידכא את הרצונות והתאוות שלו.

זה מה שעשו תמר ויהודה.

היא מוכנה להצטרף.

מה פירוש את מוכנה להצטרף?

הרי את היית צנועה, מעידה אליך התורה שהיית צנועה מאוד. בשביל זה זכית לתאומים שביניהם פרץ, שממנו יצא מלך המשיח. הרי לא נתנו לך את זה מתנה סתם.

אז אם את כזאת צנועה

והסכמת לעשות דבר שהוא חרפה ובושה,

לעמוד בדרך, בפתח עיניים,

להתחזות לכזאת,

כדי להעמיד זרע קודש מיהודה, וזכית,

ואת הרה לו כבר.

אז איך את מוכנה לוותר עכשיו על חייך וחיי ילדיך כדי שהוא לא יתבייש?

אתם שומעים?

כדאי לה לתמר,

שלא יצא מלך המשיח ולא יגיע עולם לתיקונו,

אם היא תפגום במידה הזאת, שהיא תגרום לבושה ליהודה ברבים.

שמעתם דבר כזה?

היא במסירות נפש הרי עמדה בפתח עיניים. זה לא אופייה ולא טבעה, הוא לא הכיר אותה מעולם, מרוב הצניעות שלה.

רבקה אמנו גם נאמר שהיא התכסתה בצעיף, וגם היא זכתה גם לתאומים.

הצניעות

כל כך חשובה,

שזרע קודש יוצא מאלה שהן צנועות.

שרה, צנועה, הנה באוהל, לא בחוץ, באוהל.

מה היא זוכה? לבשורת יצחק, יוצא ממנה יצחק.

צניעות.

אבל היא, למרות

שהיא מוכנה הייתה למסור את נפשה ולהתבזות ולעמוד כך,

כשמגיע רגע המבחן,

שהיא צריכה לבייש אותו בשביל להיות צודקת,

להוכיח שהיא צודקת,

שהיא בעצם עשתה כדים,

והיא המתינה לשאלה כמו שהוא הבטיח לה,

רק הוא פחד שהיא קטלנית.

לכן הוא מנע ממנה את בנה.

אז על מי מוטל החוב? עליך.

אתה צריך לייבם.

אז היא ממתינה ועוברת את מסכת הבושה והייסורים.

אף אחד לא מכיר אישה כזאת.

כשמחפשים אותה לתת לה את הגדי עזים, אין פה, לא הייתה קדישה כאן? לא מכירים דבר כזה.

חד פעמי.

חוזרת ללבוש את בגדי אלמנותה,

וממתנת

בפרי בטן,

פרץ בפנים.

מלך המשיח.

איזו גדלות.

רק אנשים כאלה,

שהם אמת לאמיתה,

יכולים להעמיד את מלך המשיח,

שיגאל את העולם השקר הנורא שהוא חי בו.

העולם חי בשקר.

בועה של שקר לא יאומן כי יסופר איזה בועה.

בלוף.

למה קוראים לעולם הזה עולם מלשון נעלם?

הכול נעלה.

האמת לא ברורה.

לא נראית בחוש.

הרבה מדברים עליה, אבל לראות אותה, לראות בעיניים,

קשה למצוא אותה.

האמת תהיה נעדרת.

אפשר למצוא אותה.

אפשר.

האמת תהיה נעדרת.

צריך לעדר, לעדר, לעדר עמוק באדמה, ואז למצוא אותה.

כתוב, אמת מארץ תצמח.

אז איפה היא?

למטה, באדמה.

אתה רוצה שתצמח? תעדר, תעדר. האמת היא נעדרת. אם אתה מחפש אותה למעלה, ככה מלמעלה, לא תמצא אותה.

צריך להעמיק, להעמיק, לעיין, לבדוק, להתבונן.

רק קצת מגלים.

אבל מה מצפים מאנשים שחיים בחברה שקולה שקר?

הכול זה רק כלפי חוץ.

הכול זה רק רושם.

הכול שואו.

שואו ביזנס.

זה העולם.

מישהו מחפש אמת? מישהו אכפת לו מאמת? מישהו נלחם על משהו אמיתי?

תן לחיות, תן לזרום, תן להעביר אותה. עזוב, סע.

אבל אבותינו הקדושים, אנחנו יצאנו מהם.

אנחנו יצאנו מאבותינו הקדושים.

אנחנו נקראים יהודים

על שם יהודה, שאמר, צדקה ממני.

ואנחנו צריכים להתבונן.

אנחנו מתאימים לשאת את השם הזה, יהודי.

יהודי זה אדם שמודה על האמת.

יהודי זה יהודי.

יהודי

זה לא כמו שאר אומות העולם. לא. הוא שונה לחלוטין.

במה?

מודה על האמת.

כמה אנשים מוכנים להגיד

את האמת

גם במחירים כאלה שאנחנו שומעים כאן?

הרי אם יהיה לאדם נזק קטן, חמישה שקלים אפילו,

הוא יבלף את השני שבע פעמים

בשביל חמש שקל.

בשביל להקדים אותו בתור,

אוי, אוי, הוא חולה, הוא הולך להתמוטט,

תעשה טובה, תן לי לעמוד לפניך.

בשביל לעקוף מישהו,

חיים על חרטוט,

על בלפורט,

משהו עולמי.

אבל יהודי,

יהודי צריך להיות יהודי מודה על האמת.

איך אדם יכול לזכות לחזור בתשובה?

איך הוא יכול לזכות לחזור בתשובה?

אם הוא יודע על האמת.

אם הוא יודע,

טעיתי, חטאתי, עוויתי, פשעתי.

אני גם לא יודע הכול, אני גם לא מבין הכול.

אני מוכן ללמוד, אני מוכן להבין, אני מוכן לשמוע, אני מוכן לברר.

מוכן.

ואם זה אמת,

אז אתה מוכן גם להשתנות?

אם אתה אומר כן ועושה, אתה יהודי. זה יהודי.

זה יהודי מזרעו של יהודה.

אבל אם לא,

חפש שם אחר.

אלה אבותינו הקדושים.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד,

שנתחדש לי

בהתבוננות

השבת האחרונה.

אתם יודעים, אברהם, יצחק ויעקב

היו מגירים גרים.

ואת הנפש אשר עשו בחרן, מדובר על אברהם ושרה,

שהיו מגיירים גרים.

אם תיקחו את כל החכמים שבעולם, את כל המדענים,

שינסו לברוא נמלה,

יכולים לעשות נמלה?

לא יכולים לעשות נמלה.

לתת בנמלה נשמה, הם יכולים?

ודאי שלא יכולים, לא יודעים מה זה אפילו.

אז איך כתוב על אברהם, ואת הנפש אשר עשו בחרן?

עשו נפש?

הרי כתוב, ונשמות אני עשיתי,

רק השם עושה נשמות,

אלא מי שמגייר גרים,

כמי שעשאן, כמי שבראן, כמי שיצרן.

כמו שכתוב בפסוק,

כל הנקרא בשמי ולכבודי, ברתיו, יצרתיו,

אף עשיתם.

זאת אומרת, ברתיו, יצרתיו, עשיתיו,

אותו דבר, כמי שבראו, יצרו, עשאו.

ככה אומר, אתה כמוני בדיוק, אם עשית יהודי אחד,

גר, אני עוד מדבר,

לקחת גוי, הפכת אותו גר,

אם לקחת יהודי וחזרת אותו בתשובה לעילא ולעילא,

אתה הולדת אותו.

ובזוהר הקדוש כתוב שבאמת כשאדם מחזיר יהודי בתשובה,

הוא מוריד לו נשמה מן השמיים ומכניס בו נשמה חדשה,

שזה בריאה מחדש.

אז האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

היו מתעסקים בגיור גרים.

גם יעקב אבינו, הסירו את אלוהי הנכר,

מסירים את אלוהי הנכר,

וגם

יצחק אבינו, כתוב,

וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען.

למה צריך להגיד בארץ מגורי אביו, בארץ כנען? או תגיד כנען או תגיד מגורי אביו. אנחנו יודעים שהוא גר בכנען,

ואם הוא בכנען, זה מגוריו, אז למה צריך להגיד פעמיים במגורי אביו, בארץ כנען?

אלא בארץ מגוירי אביו,

אלה שהיו גרים וגרו איתו ביחד.

אז כל האבות הקדושים,

תעסקו בזה.

תשמעו דבר מדהים.

כתוב שאברהם ושרה היו עקרים,

ולשרה אימנו גם לא היה רחם, לא היה לה בית ולד.

אומר בעל בית הלוי,

למה

שרה ואברהם עקרים?

כיוון שהם היו עוסקים בלגייר גרים.

הקדוש ברוך הוא כל כך רצה שהם יתעסקו בדבר הזה,

לגייר גרים, להכיר להם שיש בורא לעולם,

מנהיג לכל הברואים.

לכן מנה מהם פרי בטן.

אז שרה עד גיל 90 לא יולדת.

ולא עוד?

אין לה רחם.

אם היא עקרה,

למה צריך לקחת לה את הרחם?

גם עקרה לא מורידה אם יש לה רחם או אין לה רחם, מה זה משנה כבר?

לא, אומר בעל בית הלוי.

אם היה לשרה אימנו רחם,

במושגים של היום,

היא הייתה הולכת לעשות הפריה,

זה היה מעסיק אותה,

היא הייתה מחפשת עצות, איך ללדת,

איך להרות,

ואז זה היה מסיח אותה מעבודת הקודש לגייר את הנשים.

אז הקדוש ברוך הוא לקח ממנה כל אפשרות.

כשהקדוש ברוך הוא החליט שהגיע הזמן,

אז יש להם, אין רחם, יוצא יצחק.

אבל יוצא חשבון מדהים.

אם הם התחתנו בגיל 30-40,

הם היו יכולים להוליד,

והיא הולידה רק בתשעים,

ואברהם בן מאה.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא דחה ב-50-60 שנה את לידת יצחק

בשביל שהם יגיירו גרים?

מה זה אומר?

שיצחק אבינו, שיביא את יעקב,

שיעקב יביא את 12 השבטים,

שיהיה עם ישראל, שיקבלו את התורה, ועד שיבוא משיח.

הכול נדחה ב-50-60 שנה בגלל שהם מגיירים גרים.

שמעתם דבר כזה?

פלא פלאות.

זה לגייר גרים.

זה לא להשיב את הבנים

לאביהם שבשמיים, שזה דבר הרבה יותר גדול.

לגייר גרים.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, תמתינו.

תמתינו, תעשו גרים.

אתם רוצים לשמוע משהו מדהים?

בפרקי דרבי אליעזר

כתוב שאחרי שני דורות

לא נשאר מכל הגרים של אברהם אבינו אחד.

אז מה אתה אומר? כל משהו עבד בחינם?

עבד, השפיע, הלך בכל העולם.

זרקו אותו לכבשנה אש בגלל זה,

הכניסו אותו לבית סוהר עשר שנים בכותא,

זרקו אותו מהמדינה.

נישלו אותו מכל רכושו. מה לא עשו לו בגלל שהוא מפיץ שיש בורא לעולם?

עד שבסוף הודו שהוא נשיא אלוקים בעולם כולו.

אבל עד אז כמה הוא סבל?

ובסוף, מכל מה שהוא עמל,

שני דורות עברו,

לא נשאר אף אחד.

אז איך התורה אומרת, ואת הנפש אשר עשו בחרן?

איך התורה אומרת, ואת הנפש אשר עשו בחרן?

איך?

אלא מה?

אם אני הולך להציל בן אדם שטובע והוצאתי אותו מהמים,

משיתי אותו מהמים, ניצל.

עשיתי לו נשמה, חי.

חי.

הצלתי נפש?

הצלתי נפש.

אחר החמש דקות הוא עלה לבניין, התאבד.

הפסדתי את המצווה הקודמת שהצלתי נפש?

לא הפסדתי.

גם אברהם,

את הנפש אשר עשו בחרן. זה הוא עשה.

זה שאחרי שני דורות הם החליטו להתפקר,

מה זה נוגע אליו?

הוא יצר דורות.

הדורות החליטו להתאבד, שהתאבדו.

אבל העבודה הקדושה שהוא עשה הייתה ראויה לדחייה של עשרות שנים שיבוא יצחק. אתם מבינים מה מדברים?

לא יאומן כי יסופר.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה, יהודים יקרים.

אור החיים הקדוש

אומר

אדם כי יקריב מכם קרבן לשם

מן הבקר, מן הצאן.

ממשיך.

הוא אומר מהו הקרבן הנבחר לפני הקדוש ברוך הוא?

אם אדם

כי יקריב קרבן מכם, מה זה מכם?

מהפחותים שבכם, מאלה שהלכו והידרדרו וירדו מדרך השם,

אם הוא יקריב, יקרב אותם לדרך התורה הקדושה,

זה הקרבן הנבחר שאין כדוגמתו לפני השם יתברך, ואליו מתאווה הקדוש ברוך הוא יותר מכל דבר אחר בעולם.

ואדם כזה, נאמר עליו, כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, והקדוש ברוך הוא אומר, אני לא צריך ממנו שום קורבנות.

אין קורבן יותר מזה.

אבל אם הוא לא מאנשי החיין שיכולים לעשות כי אין,

אז הוא אומר,

הוא יביא מן הבקר, מן הצאן, הוא יביא משהו לבית המקדש ויקריב קרבן.

אבל זה שמקריב לפניי

את עם ישראל,

שהיו רחוקים, ומקרב אותם אליי, מחזיר לי את הבנים הביתה?

מה אני מוכן לתת לו בשכרו?

מה אני מוכן לתת לו בשכרו? נחלה בלי מצרים.

תשמעו מה אומר הזוהר הקדוש.

הזוהר הקדוש אומר שאם יש אדם שהיה בעולם,

היה רשע מרושע,

כל ימיו עבירות, לא עשה שום מצוות.

כלום.

אפס אפסים, גורנישט מתגורנישט.

אבל הבן אדם הזה פעם בחיים שלו,

פעם אחת בלבד, הרהר הרהור של תשובה.

פעם אחת.

ונפטר.

לא עשה שום מצווה, רק עבירות.

נפטר.

הוא ילך לגיהינום, הוא יסבול שם את כל מה שמגיע לו.

אבל בסוף הוא יצא מגיהינום וילך לגן העדן בזכות ההרהור האחד שהרהר בתשובה.

אם לא היה לו הרהור אחד,

הוא לא יצא לעולם ועד מגיהינום.

אבל אם היה לו הרהור אחד, אפילו לא התממש,

לא עשה איתו כלום,

בשכר ההרהור הזה יש לו כבר שייכות לגן העדן.

כמה שווה עכשיו לעורר

הרהורי תשובה אצל אנשים?

אפילו שלא הגיעו לידי מעשה, רק לעורר אותם להרהור.

זה להוציא אותם מגיהינום בסופו של דבר.

שווה או לא שווה?

שווה.

מצווה גדולה או לא מצווה גדולה?

אומרים לאחד,

תגיד לי,

אתה יודע שמקסיקנים חטפו את אבא שלך?

אבא שלי, מה פתאום?

דיברתי איתו לפני כמה שעות.

תבדוק.

בודק.

אין, לא עונה.

אחרי שעה הוא מקבל טלפון, מדברים איתו מקסיקנים.

תשמע, אנחנו חוטפים. אתה רוצה את אבא שלך? תשלם כופר.

וואי, וואי, וואי.

באמת חטפו את אבא שלו.

כופר אצל מקסיקנים זה לא פחות ממיליון עד חמש מיליון דולר.

מאיפה הוא יביא עכשיו מיליון, חמש מיליון דולר, על אבא שלו?

והמקסיקנים,

אם אתה לא עונה להם,

הם כל שבוע שולחים לך אצבע

להראות לך שהוא נמצא,

תבדוק די.אן.איי, וככה זה יימשך.

הם חותכים אותו חתיכות, שולחים לך מעטפה

עד שתשלם.

מה אתם אומרים, הוא ישיג מיליון דולר או לא ישיג מיליון דולר?

איך ישיג? מאיפה הוא יביא מיליון דולר?

מה?

כמה שיאכל המקסיקנים לא מדברים, זה לא צדקות.

המקסיקנים אומרים מחיר, אתה צריך להביא, אין צדקות, אין תשלומים.

צריך להביא להם מזומן.

אם לא, אתה מקבל את אבא שלך בתשלומים.

אין מה לעשות.

נו,

משיגים מיליון דולר או לא משיגים?

איך אפשר להשיג מיליון דולר? נו, תגידו לי.

מה?

מה זה עובדים טוב?

אדוני, אם נותנים אולטימטום,

חודש ימים, לא הבאת את הכסף,

תקבל את הראש, לא תקבל אצבע.

נו, מה אתם אומרים?

תהיו רציניים, אני רוצה לשמוע עצה.

שיקחו, מה זה שיקחו? מי נותן?

אם חטפו למישהו את אבא שלו, הוא בא אליך, כמה אתה נותן לו?

אני לא. אתה לא, זהו, גם ההוא לא, וההוא לא, זה הבעיה.

אף אחד לא נותן, וזהו.

כל מה שהוא יכול זה לא.

מה זה, מה זה, תרומה?

מה זה?

מה זה כמה שאתה יכול?

משמיים לא רוצים, הם רוצים כסף, הם רוצים כסף.

יבואו אליי. יבואו אליך?

יבואו אליך, חטפו אותך, מה אתה? סליחה, יבואו אליי.

הם מחפשים כתובות כמוך.

מיליון דולר, איך משיגים מיליון דולר? נו, תסבירו לי.

בורא עולם.

מה?

בורא עולם, התפללת, לא ירד, מה אתה עושה?

עוד תפילה, לא ירד כסף, מה אתה עושה?

מה?

גונבים.

ומי אמר שתצליח?

וכמה אתה יכול לגנוב? כמה אתה יכול לגנוב?

ראית פעם כמה זה מיליון דולר? איפה תסחר?

נו,

מיליון דולר, איך?

מה?

מי זה?

אם יצא לו משהו מזה, הוא יהיה מוכן לתת,

אבל אם לא יצא לו משהו, הוא לא ייתן.

אי אפשר להביא.

מה, אף אחד מכם, אין לו איזה עצה מעשית?

בואו נגיד שזה חמישה אחים.

אז כל אחד צריך להביא 200,000 דולר. זה כבר יותר קל, נכון?

נו, איך הם יביאו כל אחד 200,000 דולר?

מה?

הם כאילו, הנה, בית, התחילו למכור בתים. יפה.

בית שווה 150,000 דולר, נגיד.

הנה, נשאר 50,000 דולר להשיג כל אחד.

אוטו, אה, יש גם אוטו, אוטו, אין לו אוטו.

הנה, לאט-לאט אתם יודעים מה לעשות.

בסוף אפשר לשחרר את אבא.

יפה.

זאת אומרת, אין ברירה. צריך בשביל להציל את אבא,

זה יכול להיות גם הבן, זה לא יכול להיות רק אבא.

זה יכול להיות גם האישה, זה יכול להיות גם הבעל.

זה יכול להיות האח, זה יכול להיות אחות.

אבל אפשר לשחרר

אם מוכרים הכול.

מוכרים הכול, אין מה לעשות.

פה זה המבחן עכשיו, או אבא

או כסף.

מכל מקום,

הנה מצאנו פתרון, הכי מהיר, טיק טק, מוכרים זה, זה, זה, ואחר כך אפשר לגייס בית כנסת, הולכים קצת, מבקשים קצת תחנונים,

אפשר להגיע לזה.

אני שואל אתכם שאלה עכשיו.

נודע שאבא שלכם הוא לא היחידי.

אבא שלכם הוא לא היחידי.

ומתברר שהם חטפו בעת ובעונה אחת

700 יהודים.

וכשהם נכנסים איתכם למשא ומתן,

אז אתם שואלים טוב כמה צריך לשלם בשביל לקבל אותו חי, בריא ושלם.

מעבר לקו נשמע מקסיקני נוקשה ואומר, סכום אגדי.

עשרה שקלים.

עשרה שקלים?

רגע, במקסיקנית עשרה שקלים זה כמו בעברית עשרה שקלים?

הוא אומר, כן, בעברית זה עשרה שקלים.

אתם משלמים עשרה שקלים או לא משלמים עשרה שקלים?

משלמים או לא משלמים?

משלמים.

אבל אתם יודעים שיש עוד 700 יהודים שם,

מה שהם גם כן חטופים. וכמה אתה רוצה על כל אחד מהם? הוא אומר גם כן, עשרה שקלים.

כמה זה ביחד, מי שיודע חשבון?

שבע אלף.

שבע אלף ועשרה שקלים.

גם אבא שלכם שמה.

שבע אלף ועשרה שקלים.

אתם משיגים,

אם פונים לכל אחד, אומרים לו, אתה יכול לשחרר 700 יהודים,

מהמקסיקנים.

אתה משיג, כל יהודי פה פונים אליו, תשיג 7,000 משחררים 700 יהודים, כן או לא?

משיגים או לא?

איפה הגענו ללוד, יא וואי וואי?

חמישה אנשים עונים לי.

מה זה?

תפרנים?

אבל מודיעים לך שאחיך בין החטופים.

אמרתם דירות מוכרים.

מכוניות מוכרים.

אה, בגלל זה 700 יהודים אחרים, אז אתם לא משיגים 7,000 שקל?

מה, שימותו?

יהודים שימותו?

שואל אתכם שאלה.

חס ושלום, בזמן השואה הנוראה

מכניסים אלפים אלפים של יהודים לרכבות,

מקבלים הודעה מגרמניה, נאצית.

אם אתם רוצים להוריד יהודים מהרכבת, על כל ראש,

100 דולר.

בלוד משיגים את הסכום להוריד את כל היהודים מהרכבת, או לא?

כנראה, כנראה, כנראה. אה?

בטוח?

אפילו אם יש 10,000 יהודים בפנים, כפול 100 דולר,

משיגים.

טוב,

עכשיו אני רוצה לראות כמה כסף,

בשביל להוציא הרבה יהודים מגיהינום.

לא מהגטאות,

לא מהמקסיקנים,

מגיהינום. יש אנשים

שאם הם לא יחזרו בתשובה, הם ילכו לגיהינום.

גיהינום, פשוטו כמשמעו, עם המרצדס,

עם הוולבו,

עם הווילה, עם היאכטה, עם הבוכתה, עם השחטה, עם כל החרטה.

לגיהינום הולכים.

אפשר להוציא אותם משם.

אפשר לשחרר אותם עוד עכשיו,

לפני שיגיעו, ובלי הרהור.

בלי הרהור.

שהם יחזרו בתשובה,

יכירו את האמת ויתקרבו לאביהם שבשמיים.

כמה שווה כל יהודי כזה?

לעלות, תתנדב לשם.

לא להגזים. תגידו, מחירים ככה... אין מחיר, אבל אין. אין מחיר.

אז בואו אני אתן לכם עצה.

תשמעו טוב.

עשרה שקלים,

עשרה שקלים,

לכל יהודי.

עשרה שקלים, אני מחלק DVD חופשי.

תקשיבו טוב, 100 יהודים,

1,000 שקל.

כל אחד מכם מוכן להציל 100 יהודים?

1,000 שקל, 100 יהודים?

נו, מי מוכן שירים את היד להציל 100 יהודים?

1,000 שקל. הנה, אני רואה פה כמה.

הצד הזה, על הפנים.

תרימו, תרימו את היד.

100 יהודים. אפשר להציל 100 יהודים אמיתי.

הנה, תן להם הוראות קבע,

תמלאו רגע, חכה רגע.

אני נותן לכם משברך.

מה שתבקשו, תכתבו שם, נותן משברך.

בעזרת השם יתברך, שיתקיים ברצונו, יתברך,

שאתם הולכים להציל את הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אדם כי יקריב מכם

קורבן לשם,

אין יותר נבחר מזה.

אנחנו יכולים להציל יהודים.

אברהם ושרה התאחרו מלהביא את יצחק בשביל לגייר גרים,

להחזיר לאבא

את הילדים שנמצאים אצלו בשבי, לא אצל המקסיקנים, אצל הקליפות, אצל הסיטרה האחרה.

אנשים שנמצאים בשאול תחתית ולא יודעים בכלל.

ואפשר לעורר אותם עם די ודי, להביא אותם למצב שיחזרו בתשובה, שיכירו את הבורא יתברך,

ואנחנו עומדים מנגד ושותקים?

מה נגיד אחרי 120 שנה לפני אבינו שבשמים?

אני אספר לכם על זה סיפור, תקשיבו אותו.

תוך כדי שהחבר'ה ממלאים אני אסביר לכם סיפור,

אני מקווה שזה ישכנע אתכם.

תקשיבו טוב.

אבא עשיר, שני בנים יש לו באמריקה, אחד עשיר,

עשיר גדול,

ובן אחר

עני מרוד.

שניהם באמריקה.

הבן הקטן

שנמצא עם האבא פה בישראל,

הגיע הזמן שהוא צריך להתחתן.

האבא גר בחבילה בסביון,

שטח של דונמים,

מדשאות,

כל העולם מכיר אותו,

שולח מכתב לבן העשיר בארצות הברית ואומר לו, בני,

הריני לבשרך בשורה חשובה,

אחיך הקטן מתחתן בעזרת השם יתברך,

ואני מצפה ממך, עם כל משפחתך, להגיע לחתונה.

זה יהיה בתאריך כך וכך, במקום כך וכך.

ואני רוצה להוסיף שורה אחת.

כל ההוצאות

שתוציא לכבודי אני משלם.

אל תחסוך.

שורה אחרונה,

נא להודיע לאחיך שיבוא לחתונה, ואת פרטי הזמנה.

הבן העשיר

קורא את המכתב, שמח, שמחה גדולה.

בשורה הזאת,

כל ההוצאות שהן לכבודי אני משלם,

אבל תחסוך, תפסה אותו, חבל על הזמן.

הלך,

קנה חליפות חדשות,

החליף את השעון שלו,

שרשראות,

נעליים,

משקפיים,

אשתו, הלביש אותם החלצות,

הילדים שלו,

הזמין לימוזינה שתיקח אותו, פרסט קלאס.

מה לא? כמה בזבז?

400,000 דולר הוצאות רק לכבודו של אבא שלו.

כל ההוצאות שתוציא לכבודי, אני משלם, אל תחסוך.

יום לפני שהוא נוסע,

הוא מצלצל לאחיו העני ואומר לו,

אחי,

אחינו הקטן מתחתן, אבא שלח מכתב, החתונה מחר, הוא מבקש שתגיע, ביי.

סוגר את הטלפון.

מסכן העני תפרן,

אין לו מה לאכול,

אין לו כלום.

אומרים לו עכשיו לנסוע לישראל, איפה יש לי כרטיסים?

מחפש טיסת צ'רטר.

אולי ככה

הכניסו אותו בכמה מאות דולרים בודדים, הוא ובני משפחתו,

אבל גם טיסת הצ'רטר מלאה. אז הוא אומר, לא חשוב, במטען.

במטען, תכניסו אותו במטען, חתונה מחר, חייב להגיע.

מכניסים אותו במטען, מסכן, ככה יוצא מחורבן, טס,

אחיו מגיע כמובן לפניו,

לימוזינה שחורה מחכה לו,

לוקחים אותו לסביון,

איכשהו הוא רק מגיע, שואלים, מי זה, מי זה? אומרים, זה הבן העשיר

של בעל הבית.

אחרי שעה ממתינים כולם על המדשאות, פתאום מגיעה עגלה עם סוסה,

ועליה יש כמה אנשים דלפונים כאלה, נראים כמו עופות מרוטים.

שואלים, מי אלה? אומרים, זה האח השני שגר באמריקה.

איזה ביזיונות היו לבעל הבית.

הראשון בא עם לימוזינה שחורה והשני ככה על עגלה עם סוסה?

טוב,

נגמרה החתונה,

שבעת ימי המשתה,

עולה האח העשיר לאבא שלו ואומר לו, אבא,

הגיע יום פקודה,

תכין את הצ'ק,

הנה הקבלות, הנה החשבוניות,

400,000 דולר לכבודך.

אומר לו, אבא, לא תקבל ממני דולר.

אה,

אבא,

מה אתה מחריד?

מה אתה לבן?

אתה לבן ארמי?

מה אתה מרמה אותי?

אתה כתבת במפורש, הנה יש לי הטקסט של המכתב.

כל ההוצאות שתוציא לכבודי,

אני משלם, אל תחסוך.

אני לא חסכתי.

אם לא, לא הייתי קונה.

הוצאתי את זה לכבודך?

אומר לו, אם היית מוציא את זה לכבודי,

היית מלביש את אחיך גם כן ב-400,000.

אתה לא דאגת לכבודי,

דאגת לכבודך.

אם היית דואג לכבודי,

היית דואג שכולם יראו שיש לי שני בנים,

עשירים,

מסודרים.

זה היה הכבוד שלי.

אתה יודע כמה שאלו אותי מי זה הלחץ?

עגלה?

עגלה עם סוסה?

דולר לא תקבל.

כתבתי,

כל ההוצאות שתוציא לכבודי אני משלם, לא לכבודך.

אחרי 120 שנה אנחנו נגיע לשמיים,

ושם לפני הבית דין ישאלו,

תגיד, כל מה שעשית זה היה לכבודי או לא?

אז אנחנו נגיד, בטח, מה זה היינו אומרים בתפילה כל יום, שבראנו לכבודו, והבדילנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו.

בטח, לכבודך, ריבונו של עולם.

מה, הנחתי תפילין בשבילי?

מה, התעטפתי בציצית בשבילי?

רק לכבודך, מה עשיתי? כל מה שם, העשרות שחילקתי, למי?

בשבילי, לכבודך, אתה אמרת, אני עשיתי.

תגיד, הקב'-ברוך-הוא, אתה עשית באמת לכבודי?

למה לא דאגת לאחיך, לשכן?

למה לא דאגת שגם הוא יהיה שבראנו לכבודו, והבדיל לנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת,

וחיי עולמתה בתוכנו, לכולנו?

תורת סיבה לנו, משה, מורשה, קהילת יעקב. רק אתה לבד?

כולם.

יש לך שכנים יהודים?

דאגת להם?

מה עשית בשבילם שמדעותה אמת?

מה עשית שהבנים שלי ייראו כמו שאתה?

מה נגיד?

יגיד הקב'-ברוך-הוא, עשרה שקלים? היית מוכן להשקיע בשביל שבן שלי יחזור מהשבי ולא ייכנס לגיהינום?

עשרה שקלים, היית מוכן.

מאה יהודים, היית מוכן להציל מאה יהודים? באלף שקל מכספי מעשר שלך.

בתשלומים, בתשלומים, היית מוכן להציל מאה יהודים?

מאה יהודים.

שאל אתכם הקב'-ברוך-הוא אחרי 120 שנה, מה עשית לכבודי?

מאה יהודים אני השקעתי להציל.

נו, יש לכם כבר פתחון פה אצל הקב'-ברוך-הוא.

שופר,

שופר,

שופשופר יהדות חובקת עולם אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677-777-903-677-777-9 או באתרי האינטרנט,

www.shapar.net או www.shaparnews.net