בשעת הנסיון פועל החושך, לאחר מכן בוכים מאושר!
- - - לא מוגה! - - -
הנה בשעה שיש ניסיון, רואה אדם לפניו שתי דרכים
ועליו להתגבר ולבחור בצד הטוב.
אולם כל זה הוא רק בשעת הניסיון שאז פועל החושך.
אבל לאחר שעברה השעה הזו והתגבר על הניסיון,
הוא עומד וטמא על עצמו מה היה הקושי שבדבר.
אחרי שאדם עובר את זה,
הוא לא מבין מה היה הקושי שבדבר.
בשעת הניסיון זה ניסיון.
למה? כי יש לו מצב של בחירה, כן, לא, לא, כן, לא, כן, לא, לא, כן.
והוא מחליט משמעותית. עבר את הניסיון, הוא מסתכל אחורה, הוא אומר, כאילו, מה היה קשה לי בהתחלה, לא הבנתי.
וואי, אני חשבתי שאני לא אעמוד בזה, ואני לא זה, ולא זה.
יש בחורים,
שעמדו בניסיון, נשארו ללמוד תורה.
באותה שעה היו נגדם קשיים מצד הבית.
והם גם לא היו בעלי כישרונות.
ואחרי שהתגברו על הניסיון והצליחו, נשארו בתורה.
כשהם מתבוננים למפרה אחורה
על הניסיונות,
הם טמאים על עצמם.
איך היה להם, הווה אמנה, לעזוב את הלימוד?
איך?
פתאום אדם רואה.
יושבים פה יהודים ששומרים ומקפידים על כשרות בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
מה שאף אחד בישראל
לא לקח על עצמו
שמירה כזאת.
לפני כן,
מה היה?
שנודעו לנו הדברים.
מה, לא נוכל לקנות יותר לחם במכולת?
אז מה נאכל? מאיפה נאכל?
מה?
גם זה אסור.
מה? זה צריך לבדוק?
מה? שעות עכשיו להשקיע?
מה?
יא, אז מה, לא יהיה בשר?
אז מה, מה היום לא יהיה בשר?
מה?
אה,
מה?
מה עכשיו חסר משהו?
אתה מסתכל אחורה, אתה מתעלף מצחוק.
חסכת אלפי שקלים,
אתה חי בלי קולה,
בלי גזוזים,
בלי מים קופצים.
משהו חסר לך? אתה מרגיש שמשהו חסר לך?
זאת אומרת, כשמסתכלים אחורה, בכלל זה לא הניסיון.
אבל יש אנשים מסכנים,
לא יכולים לעבור ניסיון קטן,
לסתום את הפה רגע.
כן, לא תאכל, מה קרה? לא תאכל, לא יהיה, לא אוכלים.
כן, לא אוכלים, מה קרה?
מה קרה?
וכשהם מתבוננים למפריע על הניסיונות טמאים על עצמם, כיצד היה לו הווה אמנה לעזוב את לימוד התורה?
כי בשעת מעשה, כשהחושך שלט עליו,
היה ניסיון קשה עד מאוד.
אבל אחרי שהתגבר על הניסיון,
סילק בזה מעצמו את חושך הניסיון.
וכשיש כבר אור, אין ניסיון בכלל.
וזה דבר מבואר בגמרא, בסוכה נ״ב, לעתיד לבוא, מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחט אותו.
אתם שומעים?
הקדוש ברוך הוא שוחט את יצר הרע.
לפני מי?
לפני הצדיקים ולפני הרשעים.
לצדיקים הוא נדמה כהר גבוה,
ולרשעים הוא נדמה כחוט השערה.
והללו בוכים והללו בוכים.
צדיקים בוכים ואומרים, איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?
והרשעים בוכים ואומרים, איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?
כשיהיה
גילוי האור לעתיד לבוא,
התברר למפרע שיצר הרע היה רק חוט הסערה
ולאמיתו של דבר לא היו קשיים בכלל
ועל זה הבוכים הרשעים,
בוכים, בוכים, הרשעים, בוכים
אבל הצדיקים
הגם לדידם גם כן מתברר שכל הקשיים היו אפס
מכל מקום הם קנו בעצמם את הקניין להתגבר על קשיים של קהר
כי בשעת הניסיון היו להם קשיים של קהר
ואפשר להסביר למה אצלהם זה כחוט הסערה ואצלם קהר
כי גדול, ככל שגדול מחברו, יצרו גדול ממנו
אז יצר הרע
אצל רשעים הוא חוט הסערה
ואצל צדיקים הוא גודל
כי הניסיון חייב לגדול, בהתאם למה שאתה
אז אתה לא, לא יכול לבוא לך כחוט הסערה
אז הניסיון הוא כהר
אבל הם עברו את זה
והם בוכים מאושר
בוכים מאושר
איך התגברנו