למה אתה צוחק ? - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כבוד הרב, כן, כן, כבוד הרב, כן, כבוד הרב, כן, אני פה, איפה הוא? פה, פה,

למה לה פה פה, פה פה, וואלה, וואלה, הלו וואלה,

אהור וואלה, בערך לפני חודש וחצי ככה, הייתי באינטרנט, מישהו, אה, אתה יודע, תסביר, תקשיב, הייתי מול המחשב ככה, ומישהו שלח לי מהמסנג'ר כתובת אחד,

ויגיד יו וזה, ואני כבר שש שנים בארץ ישראל,

אהור וואלה, פרללה קומחה, וואלה, פה, פה, פה, פה, הלו וואלה,

ואיפה, אולי בשנה הראשונה קיבלתי איזה קלטת ממך,

מישהו אמר לי, לא, המשחק הוא מפחיד,

לא שמעתי, וגם ככה לא הייתי יודעת לדבר טוב אחרת, אז אמרתי, לא צריך, אז לא שמעתי, אני אומרת לך את האמת, אה, בקיצור,

אחרי, לפני חודש וחצי ככה שמעתי, קיבלתי את הכתובת, נכנסתי, וזה היה וידאו, נס מצולם, אבל הכל בצרפתית, שמחתי,

הוראתי, ראיתי,

למה אתה צוחק?

לא, הוא צוחק.

אני ממשיכה, דקה, שקט בבקשה. אני מאוד מתרגשת, אין לכם מושג.

בקיצור, ראיתי נס מצולם, הוא ירד דווקא מהר, 40 דקות, ראיתי שמרטנון זה הרבה זמן, היה 12 בלילה, אני צריכה לישון וזה,

התחלתי, התחלתי, והכיתי כל הנס מצולם, כמו לא יודעת מה, התרגשתי, והכיתי וזה. בקיצור, כולם עכשיו במשפחה שלי, שלחתי להם, והסביב מצולם, צריך לראות את זה.

אני מורד, הנה עכשיו אני פה, ואני מורדה במחשב, יורד עוד שיעורי מנחה. אז באתי לפה, בשבילי, אני רואה מייקל ג'קסון, לא יודעת מי, כאילו, בשבילי זה לראות אותך, זה לבוא למשהו מאוד לא יפה. נחזור על השאלה שלי. קודם כל, מי שחוזר בתשובה וזה, לאן הוא צריך ללכת? לאן הוא, יש ברסלבים, חבדניקים, וזה, זה קשה בשבילו, הוא לא יודע מי הכי טוב, מה, באמת, הלו, וואלה, זו שאלה.

יש כל מיני חרדים כזה, וזה, והרב הזה, והרב הזה,

לאן ללכת?

מה זה דבר ראשון.

אתה יכול לענות לי? בטח. בזי. בסדר.

תראי, יש הרבה ערים בישראל, יש צל אביב, יש חולון,

יש בת ים, יש חיפה, יש... לאיפה ללכת? לאיפה ללכת?

וואלה.

וואלה. וואלה. צריך לקיים שולחן ערוך.

אם מקיימים את המצוות שכתוב בשולחן ערוך, הכל 100%. איפה שתהיי,

זה בסדר.

אני רוצה שאימא שלי לידי.

היא מאוד רוצה לגור בארץ ישראל, וואלה. ועוזרים יותר. וואלה. וממי לבקש ברכה, אם לא ממך?

וואלה. מה השם של האימא? קאמונה, בת מרדיה. קרמונה? מאיזה קרמונה? קאמונה. אה, קאמונה. אנחנו טוניסאים.

קאמונה, כמו קאמון. קאמונה.

קאמון, כמו ששמים במרק? וואלה, בדיוק.

קאמונה, בת?

מאחדיה.

מאחדיה. וואלה. וואלה.

אשר יזכה אותה לעלות לארץ ישראל מהרה, בריאה ושלמה. אמן!

קלטות מספר 451-452.

למה אתה צוחק?

חלק א'.

פוטיטא פוטיט ויזופיסונו. וואלה, וואלה.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם ענינו ורחמו וירביע.

לפני שנתחיל את הערב, עד שיכניסו עוד,

יש הרבה מאוד

צעירים וצעירות שממתינים בחוץ.

תכף יכניסו אותם. בינתיים נאמר

שכל הזכויות של הערב הזה לרפואת רחמים בן כאפי ואירן בת מרים ויוסף בן רחמים, ולהצלחת כל משפחותיהם. מהרה, אמן.

אמן.

כן, בינתיים, עד שייכנסו למי שיש שאלה,

לפני שנתחיל את הדרשה,

אם יש מישהו שבא עם שאלה, לא בקשה ולא ברכה. שאלה.

יש לך שאלה?

כן, שאלה. תן לו בבקשה מיקרופון.

ערב טוב, שלום עליכם, כבוד הרב.

שמעתי בארצותיו של הרב שאומר שאנחנו מוגבלים,

הקב' ברוך הוא, אין-סוף ברוך הוא.

עכשיו נאמר לי,

שמעתי מאיזשהו רב שאומר שעניין מוגבלות

זה זמני, כלומר אפשר,

אפשר לדעת, אפשר להגיע לעניין של דעה בכל דבר, כלומר להבין עד הסוף.

כלומר לא צריך אמון. אמונה זה שלב זמני שאתה יכול להגיע, פשוט אתה תכף גם יכול לעבור את זה.

אתה מבין מה הוא אומר לך?

זאת אומרת שברגע שנגמרת הדעת, ההבנה, מתחילה אמונה.

נכון.

אז הוא אמר שאפשר,

כלומר יש שלב שאתה יכול לדעת הכול.

מה זה הכול? לא צריך אמונה.

אם אתה יודע שזה קיים ואתה מבין את זה, בשביל מה אתה צריך להאמין, אם אתה יודע או דע?

זה ברור, אם אתה יודע, אבל במקום שאתה לא יודע מה, משתמשים אחרי זה.

זה אמונה.

יופי.

אז בסדר, זה מה שהבנתי מכבוד הרב.

בוא אני אסביר לך.

אנחנו לא יכולים לדעת כמו שהקב' ברוך הוא יודע. זה ברור לך?

למה?

אילו ידעתיו הייתיו.

אם הייתי יודע את השם כמו שהוא יודע את עצמו, אני הייתי הוא.

במה אני נבדל מהשם? כשאני ברור. אז איך אני יכול להיות כמוהו?

איך אני יכול לדעת כמוהו? איך אני יכול להקיף את כל מה שהוא מקיף? הרי אני רק נברא ואיני מוגבל. נתנו לי שכל קטן,

גוף קטן,

במקום קטן. כדור הארץ זה משהו מיקרוני ביחס לגלקסיות.

ואנחנו נמצאים פה.

איך אני יכול להקיף את כל מה שיש?

נשמה כן יכולה להקיף.

נכון. נשמה יכולה להקיף עד איפה שהיא יכולה, כיוון שנשמות גם אני עשיתי, אומר השם. נשמות אני עשיתי.

זאת אומרת, הן בריאה.

מלאכים שנמצאים הכי קרובים לקדוש ברוך הוא אומרים,

היה מקום כבודו לעריצו.

למה? הוא מקומו של עולם, ואין הוא נמצא במקום.

אתה יכול להבין דבר כזה?

אתה יכול להבין את האתר פנוי ממני?

אין מקום שהוא פנוי ממנו? אתה יכול להבין?

הוא נמצא בכל מקום. הכי קל להגיד. אבל אתה מבין את זה?

קשה להאמין. קשה להאמין. זהו, תשאר ככה.

כן, אתה רוצה לשאול?

לשאול אבל.

לשאול, כבוד הרב הנכבד והמכובד.

אני מבקש לדעת מכבוד הרב

מה המצווה הגדולה של ביקור חולים, זה אחד,

ומהו חלקי 60 שאדם שמבקר חולה לוקח את מחלתו כזאת.

אנא, הסבר.

מצוות ביקור חולים זו מצווה שהיא חסד גדול

לבקר את החולה.

הקב'-ברוך-הוא ביקר את אברהם אבינו כשהיה חולה,

ויירה אליו באילוני ממרא,

והוא פתח האוהל כחום היום,

ביקור חולים,

אחרי ברית מילה

ביום השלישי, כשהכול, כאבים עזים,

והקב'-ברוך-הוא מבקר אותו.

ביקור חולים מעודד את החולה

והתמיכה הרוחנית והסיוע הגשמי שנותנים לחולה נותנים לו תקווה ועזרה להתאושש.

עכשיו, אם מבקר אותו אחד שהוא בן גילו, מה שנקרא,

דהיינו, ממידתו

דומה לו,

באופיו, במידותיו,

נוטל ממנו אחת מ-60 במחלה.

זאת אומרת,

אחד חלקי 60 מסתלק ממנו. אז כמה שירבו יותר מבקרים כאלה מהסוג הזה,

יוכלו לעודד אותו ברוחו.

במצווה גם לבוא ולנקות לפניו ולהגיש לו ולסייע ולשאול בשלמה וכו'.

כמובן, לא בתוקף המחלה, בשעות שקשה לו,

אנחנו צריכים להיות חכמים להיכנס ברגעים שזה מתאפשר וזה אפשרי, וזו מצווה גדולה מאוד מאוד מאוד.

יישר כוח, כבודו.

תודה רבה מאוד.

מה אחוריך, מה אחוריך, מה אחוריך, מה אחוריך. אני אלך בשורה, כמו שאומרים.

ערב טוב, שלום לרב.

שלום לך.

רציתי לדעת פעם אחת, הגידול בעוני בארץ גודל מיום ליום-יום, וזה דבר שכואב מאוד.

עכשיו מראים לך כאן וכאן,

כל מיני דברים שמאוד קשה לראות.

מה המעורבות של הקדוש ברוך הוא בעניין הזה?

שרואים דברים קשים מאוד,

שאוספים מהזבל,

ובאמת אני מכיר הרבה אנשים שאין להם ממש לאכול.

תודה רבה. מצד אחד זה צער גדול מאוד שאין מה לדבר עליו,

אבל מחובתנו כל אחד מה שיכול לעזור בסביבתו, לעזור,

ובפרט אלה שיש להם את האפשרויות.

מצד שני, יש בזה תקווה גדולה.

כתוב שאין משיח בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס.

ואנחנו רואים שממש הפרוטה מן הכיס הולכת ונגמרת,

ולאנשים קשה לגמור את החודש, את השבוע, את היום.

וככל שמתרבים יותר כאלה, זה סימן,

אחד מהסימנים שמורה שאנחנו מתקרבים לסוף.

איפה המעורבות של הקדוש ברוך הוא?

שום דבר לא מתגלגל בעולם בלי דין.

הכול נעשה על פי דין.

פירושו של דבר,

מי שצריך לרדת מנכסיו יורד, מי שצריך לעלות עולה. אין מקרה בעולם.

הכול נעשה בהשגחה, לפי חשבונות שמיים,

לתיקונו של האדם

ולהביאו לתכלית הנרצית.

אם אדם מבין שמן השמיים מקפחים את פרנסתו,

סימן שהוא הרע את מעשיו.

וככה זה הולך.

ככל שאדם עושה מעשים פחות טובים,

ככה מקפחים את פרנסתו בהתאם.

כמובן שיש בזה גם ניסיונות לכאלה שהם לא במצב כזה דווקא,

אבל הכול בא על פי דין.

אין דבר כזה בלי דין.

בפרשת השבוע שלנו ראינו שהאחי יוסף, שהיו צדיקים גמורים, שבטי ים נקראים,

והם היו בטוחים במאה אחוז שמה שמכרו את אחיהם, את יוסף, הם היו בטוחים במאה אחוז שהם עשו את הדין כדין.

והם ישבו בדין ועשו דין, ודנו אותו כדין רודף.

כיוון שהם הבינו שהוא הולך ומוציא את דיבתם, הוא מביא את דיבתם רעה אל אביהם,

כל זה בשביל לנשל אותם מחלקם,

והם למדו ממה שהיה קודם.

אברהם הוליד את יצחק ואת ישמעאל,

הם ראו שיצחק המשיך וישמעאל נדחה.

הם ראו שיצחק הביא את יעקב ואת עשיו, יעקב המשיך ועשיו נדחה.

עכשיו, הם ראו שיעקב אביהם הביא אותם כולם,

והוא מקרב את יוסף כי בן זקונים הוא לא, בר חכים הוא,

ואותם הוא ידחה.

אז הם פחדו שהוא רודף אותם להפסידה מחיי העולם הבא.

ממילא הם דנו אותו כדין רודף,

והוא בא עם חלומות כל הזמן

שהוא יהיה מלך,

והם כולם ישתחוו לו, והם אומרים לו, המלוך תמלוך עלינו, אם השול תמשול בנו.

והם דנו אותו בדין אמיתי,

ברור וצודק, לפי דעתם, שהם צודקים במאה אחוז.

ואחרי 22 שנה,

אחרי כל מה שעבר,

הם עומדים לפניו,

ופתאום הם נתקלים באיזה מושל שמציק להם יותר מדי,

והם רואים שהוא

מאשים אותם שהם מרגלים, שהם גנבים, שהם כך,

שהם לא מבינים איפה זה נוחת עליהם,

מאיפה זה.

מה נדבר ומה נצטדק, מה קורה פה?

בסוף הם מבינים

שהקדוש ברוך הוא מצא את עוון עבדיך.

הם מבינים שהקדוש ברוך הוא מצא להם מידה כנגד מידה.

לא על זה שהם מכרו את יוסף,

על זה שהוא התחנן לפניהם והם לא רחמו עליו.

לכן המשה לזה,

הם מתחננים, מסבירים לו, אנחנו לא אשמים לו כלום,

והוא לא מרחם עליהם.

אז כשם שהם לא רחמו על יוסף,

ככה הוא לא מרחם עליהם, מידה כנגד מידה.

ככה הם הבינו.

אבל ברגע שאמר להם יוסף שתי מילים,

אני יוסף,

פרחה נשמתם

מהפחד והבושה.

שתי מילים, אני יוסף.

הכל התבהר, פתאום הם הבינו למה הם סבלו, למה האשימו את המרגלים, למה הגביע.

כל הסיפור התבהר.

עכשיו הם הבינו, הם עמדו מול אחיהם שמכרו אותו,

והתברר שהוא צדיק, ואכן הוא מלך, והם משתחווים לפניו, והם מתחננים לפניו,

והכל התקיים.

מה היה חסר להם כל הזמן?

הנקודה הזאת, הם היו מוטעים מההתחלה עד הסוף, והם חשבו שהם צודקים ב-100%.

הרבה מאיתנו נמצאים פה בעולם וחושבים שהם צודקים ב-100%. ותשמע, אנשים אומרים, איך קורה לאדם כזה שאין לו מה לאכול, צדיק, הולך להתפלל,

עושה כך, עושה כך, עושה כך.

זה מה שאנחנו רואים.

זה הרבה פחות ממה שהשבטים ידעו על עצמם,

שהרי הם היו תשעה והם שיתפו את השכינה לאחרים,

שלא יגלו את הסוד הזה של המכירה.

אז אם השכינה גם מצטרפת,

קל וחומר שהם בסדר, ככה הם הבינו.

אבל מכל מקום,

הייתה להם טעות נוראה.

מתי זה התברר?

אני יוסף.

לעתיד לבוא, כתוב, כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויאמר שתי מילים,

אני השם,

מה יהיה עם הנשמות שלנו?

אם הנשמות שלהם פרחו?

מה יהיה עם הנשמות שלנו?

ברגע שיתברר לנו בשתי מילים, אני השם,

כל פקפוק שהיה, כל מחשבה, כל חשבון, הכל נופל, מתמוטט לחלוטין בין רגע.

אז אנחנו שואלים שאלות, איפה השם?

בעניין העוני, איפה השם? בעניין החולי, איפה השם? השם נמצא, השם נמצא.

איפה אנחנו נמצאים, לא איפה הוא?

איפה אנחנו?

הבעיה זה אנחנו.

אם אנחנו היינו מתקנים את דרכנו והולכים על פי התורה כמו שצריך, והכול היה בסדר,

הנה מתום ונעים, היינו 100% מסודרים.

אבל כיוון שאנחנו לא עושים את ה-100%,

אז על האחוזים שלא עושים מקבלים ייסורים.

הבנת?

תבורך מהשמים. אמן, גם אתה.

כן, הנה, פה.

רציתי לשאול את כבוד הרב

שאלה שהייתי מבקש לקבל עליה תשובה,

שהיא אינה משתמעת לשתי פנים.

אחד מעמודי התווך של התורה בישראל הוא הרב מרדכי אליהו.

אדיר שבו אדירים,

חריף בתורה, גדול בחוכמת התורה.

בנו,

הרב שמואל אליהו, גם כן חריג בתורה, רבה ראשי של צפת,

ביום חמישי האחרון

הוא פרסם פישבילים

לא להתפלל למען אריאל שלום, ראש ממשלת ישראל, לתת לו למות, לא להתפלל.

אני שואל את כבוד הרב,

אני האיש הקטן,

פרעוש,

שיכול ללכת ללמוד אצל הרב הזה מהי אהבת חינם?

האם זו דרכה של תורה של רב גדול בישראל?

ככה יגיד ראש ממשלת ישראל.

אני מבקש תשובה מכבוד הרב.

צריך לשאול אותו קודם כול מה היו הכוונה שלו והמשמעות.

לא משנה.

לך לא משנה, אבל לא משנה, כי הוא אמר את מה שהוא אמר בגלל שהוא חושב מה שהוא חושב, וזכותו לחשוב מה שהוא חושב.

זה יכול להיות הפוך ממה שאתה חושב, אבל,

ממשלה יהודית. לא זכו כל כך בכלל לנסים להגיד דברים כאלה. רק שנייה. אני לא באתי להליץ,

לא באתי להליץ ולא באתי להמליץ.

אמרתי, אבל את השאלה צריך להפנות

למי שאמר את הדברים, ואם כתב, שיסביר למה הוא כתב וכו'.

זה דבר אחד.

דבר שני, יש הרבה אנשים שמערבבים כמה תחומים.

צריך להבין,

יש הרבה אנשים שסבלו משרון סבל רב מאוד.

אין שום קשר, אין שום קשר.

אין שום קשר.

לא אמרתי שום דבר, אני מתחיל להסביר. אני לא קיבלתי את דרכו בהתנתקות, אבל הוא יהודי ואני יהודי. שמעתי.

אתה יהודי והוא יהודי, כל הכבוד לך, תגיד משברך מהבוקר עד הערב. זה אחד.

הוא לא רוצה להגיד עליו משברך. אתה יכול לחייב אותו להגיד משברך? אבל גם לא לקלל.

רגע, רגע. הוא רוצה להגיד שטויות, לא משנה. הוא רוצה להגיד שטויות. נגיד שהוא רוצה להגיד שטויות, זכותו להגיד שטויות. מה הבעיה?

יש הרבה אנשים שאומרים שטויות. אני שומע הרבה אנשים מדברים שטויות. כבוד הרב, הרבנים הם המראה שלנו. הם הפרצוף של עם ישראל. רק רגע, רק רגע.

לא יעזור. כשאנשים רוצים להגיד מה שהם רוצים, לא נותנים.

רוצים את התשובה שהם רוצים. שואלים שאלה ולא מבקשים תשובה.

רוצים תשובה בדיוק כמו שהם רוצים.

לא.

אני אסביר עוד פעם. אני לא מליץ עליו, אני לא יודע את המקרה. אתה מספר לי את המקרה? אני שומע.

אני יודע שיש אנשים, לדוגמה, שלא אומרים בהוצאת ספר תורה את הברכה שנתקנה על ידי שי עגנון ולא על ידי הרבנים הראשיים, כמו שחושבים כולם בתום לב,

שלהגיד ברכה למדינת ישראל ולראש הממשלה וכו' וכו'. לא אומרים. ורוב, רוב, רוב הציבור הדתי-החרדי לא אומר,

חלק כן אומר.

בסדר.

אז מה?

אז הם מקללים את כולם? לא.

דבר שלא נתקן על ידי גדולי ישראל האמיתיים.

אין כוח ביד אף אחד לחדש ולא לתקן, ושי עגנון הוא בוודאי לא האדם שיכול לתקן תקנות כאלה ותפילות וכו'.

אבל זה נתקן בזמנו בשביל כבוד המדינה, או לא משנה מה.

וחלק כן וחלק לא. אז אלה שלא אומרים הם גרועים מאלה שאומרים? אולי הפוך.

אולי אלה ש... רגע.

אולי הפוך, אלה שאומרים הם גרועים יותר מאלה.

שהרי אם ראשי ממשלה, לדוגמה, יכולים לבוא ולמגר את התורה,

או להחליט שהם רוצים לגייס, נגיד, את בני הישיבות,

למרות שהקדוש ברוך הוא אמר, לא, אני רוצה, והגית בו יומם ולילה.

והם אומרים, לא, אנחנו רוצים שישמור ביום ובלילה.

הקדוש ברוך הוא אומר אחד, והם אומרים שניים.

הקדוש ברוך הוא אומר לא לחלל שבת,

והם אומרים כן לחלל שבת.

הקדוש ברוך הוא אומר, בטח שקניונים לא צריכים להיות פתיחים בשבת, אבל הם אומרים, תיירות צריך.

הקדוש ברוך הוא אומר, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, והם רוצים לתת שטחים לנוצרים עכשיו בטבריה.

הקדוש ברוך הוא אומר כך, והם אומרים אחרת.

נפלא מאוד.

נפלא מאוד. למה לא זכותם לעשות מה שהם רוצים?

הם עושים מה שהם רוצים. על אנשים כבאמת, אומר המרן, שב ואל תעשה.

רגע, סבלנות. לא מיוקצך ולא נמשך. אל תקלל ואל תברך.

סבלנות.

סבלנות. סבלנות.

סבלנות. קח לו.

קח לו.

קח לו את המשכורת.

קח לו את המשכורת. הפחדת את מישהו. קח לו את המשכורת.

קח לו את התפקיד גם.

קח לו את המכונית.

קח לו את הבית.

קח לו את הילדים, קח לו הכול, יאללה, קח, יאללה, גמרנו.

אני השם שהוא אמר, נחמד.

אבל אני מסביר דבר אחד פשוט שצריכים להבין.

אצלכם כנראה ראש ממשלה זה דבר שגדול מהחיים.

ראש ממשלה זה טוב, זה נפלא, זה יפה, אם הוא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אם הוא לא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ונותנים לו שבט מנהיגות בשביל להנהיג את העם היהודי,

והוא מנהיג אותו לא על פי היהדות,

אז הוא לא שונה מאותם מלכים שהיו בזמן אבותינו,

שהיו גם כן לא בסדר וגם להם היו חוקים. החוקים שלהם היה צריך להשתחוות לבעל,

החוקים של ירבעם היו בשביל להשתחוות לעגלים.

והוא היה גדול,

גדול יותר מכולם.

אבל למרות כל זאת,

למרות כל זאת, הוא נקרא מחטיא רבים,

ואף אחד לא אמר בזמנו מי שברך עליו, וגם היום לא אומרים מי שברך על ירבעם,

ומכירים אותו מחטיא רבים.

הבנתי, הבנתי, הבנתי.

יש גם דרוזים שהצילו את המדינה ויש גששים שמצאו מחבלים,

לא, אני קודם כול לא משווה.

אני אומר שהיו גם מלכים,

מלכים,

בזמן המלכים,

שלא הלכו בדרך התורה. מה לעשות?

מה לעשות?

שרון בדרך התורה, הוא אוכל רק כשר בדצה, בית-יוסף,

הוא אומר ברכות השחר בבית-הכנסת במניין,

הוא אומר ברוך שאמר,

הוא אמר הלל, מה זה?

מה זה?

אני משמיץ?

אני רק אומר את העובדות.

שרון, שרון,

כל הכבוד לך.

כל הכבוד.

כל הכבוד לך.

נכון, אתה צודק ממש, אתה מהליכוד, רק אני רוצה לתת לנו מקדימה, מאיפה אתה?

לא, לא, מאיפה אתה?

הבנתי.

אם לא מעניין, גם לא מעניין אותי מה שאתה אומר.

אתה צודק, אתה צודק.

אתה צודק, אתה צודק.

אתה צודק.

אבל בסך הכללי צריך להבין דבר אחד,

אם יש אנשים שלא רוצים להגיד עליו מי שברך,

צריכים לדעת שזו זכותם, כמו אלה שזכותם להגיד עליו שבע פעמים מי שברך.

אני לא מקבל את מי שברך שלו.

100%. בגלל זה.

מי אמר שהוא קילל?

מי אמר שהוא קילל?

מי אמר שהוא קילל?

מי אמר שהוא קילל?

מה הוא אמר?

הוא אמר שהוא עשה פשקווילים, לא להגיד מי שבירך.

הוא אמר שהוא עשה פשקווילים,

בסך הכול לא להגיד מי שבירך. מה קרה? מה יש?

אני מציע לכבוד הרב להפסיק עם הנושא הזה. אומנם לא קיבלתי תשובה מספקת, קיבלת? לא סיפקה אותי התשובה. עזור עליה.

אבל נסגור את העניין, כי אני לא רוצה שזה יימשך יותר מדי. אין בעיה, אבל אם תרצה אני אסביר לך עוד פעם בקצרה.

זכותו של כל אדם

לעשות מה שהוא רוצה, כמו שהייתה הזכות שלו,

והוא לא ניצל אותה,

של ראש הממשלה,

להביא את עם ישראל למצב אמיתי, שיהיו הולכים בדרך תורה ומצוות מכוח תפקידו,

והוא לא עשה חטא,

יש אנשים שיברכו אותו על זה, השמאל, למשל,

ויש כאלה שלא יברכו אותו על זה.

לקלל?

לא צריך לקלל אף יהודי, זה ברור. לא צריך לקלל. אבל גם הוא לא אמר לקלל, לא אמר את זה שהוא אמר לקלל, הוא אמר לא להגיד מי שברך.

אתה יכול לחייב מישהו להגיד מי שברך למי שלא הולך בדרכי התורה,

עליו מי שברך שמה?

שמחר יאכל חזיר?

שמחר לא יתפלל? שמחר מה?

על מה מי שברך?

על מה אתה יכול לחייב אותו?

הוא לא רוצה להגיד, לא רוצה.

הוא לא אומר שימות, הוא לא אומר כלום, הוא אומר, אני לא רוצה להגיד עליו מי שברך.

תגיד לי עכשיו שאני אגיד מי שברך ליוסי שריד.

אז מה אתה חושב שאני אגיד ליוסי שריד מי שברך, בגלל שאתה מבקש?

יפה.

מה פתאום אתה לא אומר לי, יוסי שרדו יהודים משברך?

אני יכול להגיד לו משברך.

שיחזור בתשובה, שיזכה לגאולה, זה אני אומר. כבוד הרב,

יש לי שאלה שרציתי לדעת למה מניחים תפילין וציצית.

הבנתי.

אני מניח כל הזמן, אבל רציתי לדעת כאילו למה. הבנתי.

תראה.

מצוות תפילין זו מצווה שנאמרה בתורה על ידי הקדוש ברוך הוא, כשרתם לאות על ידכם ויהיו לטוטפות בין עיניכם.

במצוות התפילין יש ארבע פרשיות.

בראש הן חולקות כל פרשייה בפני עצמה, וביד הן כרוכות כל ארבע הפרשיות האלה מן התורה בקלף אחד.

מה מוזכר בכל הפרשיות האלה?

יציאת מצרים.

אלה פרשיות מן התורה שכתוב בהן יציאת מצרים.

זכר ליציאת מצרים, אנחנו שמים את זה, את האות הזאת בין עינינו וכנגד הלב שלנו.

יש לנו בראש ארבעה חושים,

כנגד הארבע פרשיות האלה

יש חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח וחוש הטעם.

יש עוד חוש אחד, קוראים לו חוש המישוש,

וזה ביד, כנגד כל האיברים כולם, אלה חמשת החושים.

החוש השישי זה רק בספרים של פטריקים.

מכל מקום,

אלה חמשת החושים שכנגדם אנחנו רוצים שהקדושה שיש בתפילין תשלוט

על כל המחשבות שלנו ועל כל הרגשות שלנו, ונזכור תמיד את יציאת מצרים,

שהשם גאל אותנו ממצרים.

סליחה, אבל למה צבע שחור?

איפה כתוב צבע שחור?

הלכה למשה מסיני צבע שחור,

ואנחנו מקיימים צבע שחור. אם זה נהפך להיות לבן, צריך לצבוע את זה, ואם לא, זה פסול.

זאת אומרת, צריך צבע שחור, הלכה למשה מסיני, כך קיבל משה רבנו מפיו של הקדוש ברוך הוא.

ציצית אנחנו צריכים לשים, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות השם.

בציצית

יש

גדילים, הציציות,

יש שמונה חוטים, ויש חמישה קשרים שם.

ציצית,

צדיק י' זה 100,

צדיק י' זה 100, תו זה 400 ציצית, זה 600 ביחד.

חמישה קשרים ושמונה חוטים זה 13. כנגד 613 מצוות שבתורה,

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם.

מצווה זו באה לזכירה,

לזכור את כל מצוות השם. כשאדם רואה את הציציות לפניו,

הן מזכירות לו את מצוות השם, והציצית מגינה על האדם יותר משכפץ.

זה בקצרה.

ויש לזה מעלות וסגולות גדולות,

ויש בזה אריכות ימים,

ואשרינו שזכינו לקבל מצוות אלה.

וזכינו בזכות אברהם אבינו,

אם נחות ואץ שרוך נעל,

שאמר למלך סדום, זכינו בשתי מצוות אלה.

בסדר?

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שאלה, אני מקווה, כן? שאלה, קודם מהר, מדבר לדרשן, זה בר יוחאי,

אני אביא לך את הכרטיסים שלי לפניך.

כן?

אני הלכתי בעקובותיך,

הייתי איזה חילוני זה גמור, בני עשרה שנים.

שמעתי את הקלט הראשונה, זה טוס-טוס,

החלטתי לחזור בתשובה אמיתית.

לא טוס-טוס, טוס-טוס.

אבל היום אני דורש ברבים, ולמדתי בבית-ספר ברמה מאוד גבוהה,

ואני משלם כסף מאוד כדי להחזיר ראשי בתשובה.

אבל אני רוצה לחזור לפסוק, כבוד הרב,

שאנשים, הם דיברו על המשיח.

אומר אלף כל המשיח, לא יבוא בדור כזה כתוב.

אם קוראים, אומר הפסוק, אם נעמך כולם יהיו זה צדיקים אחד,

אבל לפני המשיח יבוא אליהו הנביא.

למה יבוא אליהו הנביא? כדי לבשר איך אנחנו.

אחר כך יבוא המשיח.

וכתוב שם שבלעמוד אליהו הנביא, כשהוא יגיע ויפדישלו אתנו מכל אחד כמה תורה יש לנו ואחד לא יענה,

ימחקו אותו ברוחב פה.

אבל שיבוא המשיח, כבוד הרב, זו המלחמה הגדולה ביותר.

אני, מה שאני עושה, אני רץ,

הולך בעקבוצה ואני מדפיס איזה כרטיסים.

אם אתה יכול לקרוא את הכרטיס שלי שם,

אני מנסה להחזיר את הכרטיס שלי שם,

ואני מנסה להחזיר את האנשים בתשובה כדי שיחזרו בתשובה.

אשריך. אבל זו לא הדרך רק ללכת לחאן, ללכת להרבה מקומות, כבוד הרב.

תהיה בריא בעזר השם. אתה יכול לחכות במקום אחד, הם יבואו אליך.

לא, אני הולך בעצמי, ואני הולך מכל בית-בית, הולך לבית-השכרות,

ואני מנסה לחזיר את האנשים בתשובה.

ברוך השם. זה הדרך שאני עושה כיום. יפה, יפה. חזק וברוך.

כבוד הרב, ערב טוב. ערב טוב.

אני ממש נהנה ממרגליות פיך.

רציתי לשאול, התורה אומרת,

לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול. נכון. האם רק חרש לא לקלל? אז מי ששומע, לקלל אותו,

ומי שלא עיוור, לשים לפניו מכשול.

מה משמעות הדבר?

לא תקלל חרש, הכוונה שהוא לא נמצא לפניך והוא לא שומע. לא צריך להיות חרש מלידה.

גם אם הוא לא נמצא פה ומקללים אותו,

אז תדע שהקדוש ברוך הוא שומע.

זה באים להגיד לך.

הבנת? אבל מי ששומע, כן לקלל אותו. לא, מי ששומע, לא לקלל אותו גם. אז למה הוא לא אומר?

אז למה התורה לא אומרת? לא, היא אומרת, לא תקלל חרש. היא אומרת קל וחומר.

אם זה שלא שומע לא מקללים, ודאי שזה ששומע לא מקללים.

שלום.

כן. כן, כן, כן.

נו, מה עכשיו? כבוד הרב. כן. שלום עליכם. אהלן.

תראה בבקשה,

שלום המלך עליו השלום, הוא חכם מכל אדם.

היה לו הכול, שום דבר בחיים לא חסר לו היה.

והוא ידע על מה הוא הולך, מדוע הוא חיכה,

חיכה שבסוף, אחרי שהוא ייהנה מכל החיים,

יעשה מה שהוא רוצה,

אלף נשים,

כל כך הרבה רכוש,

הוא חיכה עד הסוף, שאחר כך הוא יגיד,

הכל הבל,

אבל אם הבל.

הרי הוא ידע שהכל הבל.

למה לא הפסיק את זה באמצע?

ולמה המשיך את זה עד הסוף? עזק אתה, עזק.

נו, אז אני מבקש להסביר על זה.

בסדר.

תראה,

שלמה המלך היה יכול להגיד את מה שהוא אמר אחרי שהוא עבר את מה שהוא אמר.

זה מה שאמר.

זהו, אז הוא אחרי שהוא עבר הכול, הוא אמר.

אנשים פשוטים כמוהו, אני אומר, טוב,

גם אני אעשה, ואני אעשה, ואני אלך ואני זה,

הכל הבל.

זה טוב, אתה אומר.

יש אנשים שאומרים, אני גם אהיה כמו שלמה המלך, אני גם אעשה,

אעשה, אעשה, בסוף אני אגיד, גם כן, סוף דבר, הכול נשמע יפה.

עכשיו אני שואל אותך, אחד אומר, אני פעם הכנסתי את האצבע על החשמל, התחשמלתי,

והלכה לי היד.

אז מה שאני אגיד, גם אני רוצה שידגדג אותי החשמל.

או שהוא ילמד כבר מהו.

אומר שלמה המלך אבא שלום, שהוא החכם מכל האדם,

זה ניסיתי, וזה ראיתי, וזה בדקתי, וזה בחנתי, וזה עשיתי, וזה היה לי, וזה לא חסר לי.

ואחרי שהוא אמר את הכל בכל מכל קול, הוא אומר לך שהכל הבל הבלים,

וסוף דבר הכל נשמע.

מי אמר לך שהוא לא הפסיק? היה יכול לעשות עוד, אבל הוא הפסיק, באיזשהו מקום הוא הפסיק.

אבל אני מסביר לך,

שואלים שאלה ככה,

סוף דבר הכל נשמע. למה הוא לא אמר את השורה האחרונה?

אם בסוף, הרי סוף הספר, אתה אומר, סוף דבר הכל נשמע,

תגיד את הסוף בהתחלה, ונגמר.

לא.

אדם חושב שהוא מסכים שיש בורא לעולם, ובסוף יש חשבון.

אבל הוא אומר, תשמע,

אבל אם אני אצטרך להיות שומר תורה ומצוות, כמו שכתוב בתורה, אז אני צריך להקריב קורבן.

אני לא אוכל לעשות זה, ואני לא אוכל לעשות זה, ואני צריך לוותר על זה, ואני צריך לוותר על זה.

אז מה, איפה כל החיים שלי בסוף?

על זה אומר לו שלמה המלך, תשמע, זה,

זה הבל. ניסיתי, בדקתי, טעמתי, הבל.

זה, זה לא קורבן, זה הבל, זה הבל.

זה רעות רוח, זה הבל, זה הבל, זה הבל.

אתה לא מקריב שום קורבנות, אתה לא מפסיד שום הפסדים,

הכל הבלים,

הכל כלום.

דבש מצאת, אכול דייקה, פן תשבע והכה אותו.

אתה חושב, אתה תאכל הרבה ואתה תהנה הרבה, אתה תקיא את הכול.

שום דבר, הכל הבלים, הכל דמיון,

הכל בעיקר העיקרים דמיון.

לכן, הוא אומר, חבל על כל רגע בחיים.

מההתחלה תעבוד את השם כמו שצריך,

ואז בעזרת השם יהיו לך שני עולמות. לא תפסיד בעולם הזה. אפשר להיענות, לאכול,

לשבוע, לרקוד, לשיר,

לטייל, הכל אפשר. על פי התורה, בלי שום בעיה.

איפה יש עוד עם שיש לו כל כך הרבה חגים כמו שלנו?

איפה יש עוד עם שיש לו כל שבוע שבת?

שבת זה חג ענק.

ענק, איזה מתנה זה שבת.

מסכנים אלה שעובדים כל השבוע.

שבת?

לחכות לשבת? רק יוצאת שבת, מחכים לשבת הבאה.

ובאמצע יש לנו עוד חגים. ופה חנוכה, ופה פורים, ושם הפרסם, ופה ראש השנה, וכאלה. איזה כיף, איזה כיף.

וקצת דיאטה מדי פעם, עשירי בטבת,

כל פעם התמ״ג בתשרי.

משהו עולמי.

איפה מצאת חיים כאלה טובים?

שבת,

ג'עלה, פיצוחים, פסטוק חלבי, אננס.

מה לא טוב? שתייה, מחיה,

איזה כיף, שרים, מה לא טוב?

יישר כוח. בבקשה, כבוד הרב, לעבור על הדרשה העיקרית שלך. טוב, תודה רבה, תודה רבה.

נכנסו כולם? נכנסו?

יש עוד מקום, חבל שלא מכניסים.

אנחנו באנו לערב של ברכה למען אחינו שקלים רחמים. אז בבקשה להתרכז בזה. תודה רבה.

תודה רבה, יש לי פה חבר שרוצה להוריד את הקוקו.

כבר? על הפתיחה?

בכבוד, יאללה, אשריך.

אשריך, אשריך.

שרוצה להוריד את הקוקו.

שרוצה להוריד את הקוקו.

שרוצה להוריד את הקולנוע האמיתית.

טוב,

אנחנו מתחילים, בעזרת השם יתברך.

ובני בנימין,

בלע ובכר ואשבל, גרה ונעמן אחי וראש,

מופים וחופים בארץ.

בנימין מתוודע ליוסף במצרים,

אמר לו יוסף לבנימין,

יש לך אישה?

אמר לו, אין. יש לך אישה? יש לך בנים?

אמר לו, יש לי עשרה.

בלע ובכר ואשבל ונעמן אחי וראש, מופים וחופים וארד.

אמר לו יוסף, מי שמע שמות כאלה?

אמר לו, כולם

על אחי בן אמי,

שהיה גדול ממני,

קראתי להם אלו השמות.

בלע שנבלע בין האומות.

בכר

שהיה בכור לאימי.

אשבל שנשבע.

גרה שנעשה גר.

נעמן שהיה נעים.

אחי

על שם שהיה אחי בן אמי.

וראש שהיה ראש וגדול עליי.

מופים

שהיה יפה ומייפה.

וחופים

שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו.

וארד

שירד בגולה ושהיה פניו דומה לוורד.

ומיום שגלה יוסף אחי,

ירד אבי מעל המיטה

וישב על גבי הקרקע.

ולא עוד,

אלא בשעה שאני רואה את אחי,

כל אחד יושב לו אצל אחיו,

ואני יושב לבדי,

זולגין לי דמעות.

ככה מספר בנימין לאחיו יוסף כשהוא לא מזהה אותו, הוא לא יודע שהוא מדבר עם אחיו.

טבעו של אדם בדרך כלל כאשר קורה לו איזה אסון במשפחה, חס ושלום,

ככל שצערו ועבלו גדולים,

הוא מתנחם כשהוא מתברך באיזו שמחה.

אם זו שמחת נישואיו,

או כשנולד לו בן,

מתחיל לפוג האבל והוא מתנחם.

וכאשר נולדים לו עוד צאצאים,

הרי הוא מרגיע עצמו יותר ויותר, כי השמחה מקצרת וממעטת את הדאגה והאבל.

וכאשר יחוננו השם ומשפחתו מתפתחת עד לעשרה בנים,

כי אז הוא שוכח לגמרי את העבר,

השמחה משתלטת עליו לגמרי על כל גופו וכל רגשותיו.

ואילו כאן,

אצל בנימין הצדיק,

רואים אנו כי צערו ועבלו על יוסף אחיו לא הופחת גם לאחר שנשא אישה,

גם לאחר שהוליד עשרה בנים.

עשר השמחות לא השכחו את ההיעדר של אחיו,

לא הפקיעו את הנאמנות לאחיו,

לא ערפלו את צערו,

אלא להפך, בכל שמחה היה מבליט מחדש את צערו

ומעלה אותו על ראש שמחתו.

חריפות הצער הייתה במלוא תוקפה.

בכל פעם שנתן שם לבנו היה צערו מתעורר מחדש.

זיכרון אחיו היה גדל יותר בעיניו.

נשא אישה

ולא שכחה שמחת הנישואין את זכר אחיו מליבו.

הוא מצטער שאינו יכול להשתתף בחתונתו ושהוא לא זכה לראותו בגדולתו.

כשנולד לו בן בכור, בוודאי שהשמחה מציפה את ליבו.

בכל זאת הוא מעלה את זכר אחיו במלוא הרעננות ובמלוא הצער,

וכך גם כאשר נולדו לו יתר הבנים,

לא נשתכרה דעתו מרוב נחת.

לא שכח את הצער גם ביושבו ברוב שלווה בבית אביו הזקן.

לא הסיח את דעתו מהאבל בהיותו מסודר בתוך משפחתו.

תמיד העלהו בראש מאווייו,

זכר את האח היושב שבוי בין האומות.

לידת הבנים לא השקיטה את צערו,

כדרך כל אב שמתענג, שזכה לבנים יפים,

נחמדים וטובים.

שוקע כולו בעולמם ושוכח כל אשר נעשה סביבו.

אין גבול לאושרו של אב באותם רגעים יפים ונעלים.

כל דמיונו וכל מחשבתו דפוסים בחיי ילדיו,

אך לא כך בנימין הצדיק.

שמחת עשרת בניו היפים והנעימים לא ערפלה את תמונת יוסף אחיו שנמכר,

אלא להפך,

וכל אחד מבניו ראה את דמות אחיו בצורה יותר מעמיקה.

כל אחד מבניו גילה לפניו דמות נוספת

מזיכרון אחיו.

באחד ראה את יופיו של יוסף,

בשני את נעימותו,

בשלישי את שכלו.

במידה כה גדולה היה בנימין מרוכז בצער אחיו.

משקל הרגשות של ליבו של בנימין יכול לקבל אצלנו מושג רחב יותר.

בואו נתבונן אנחנו במצבנו.

אם מתבוננים אנו בדרכי בני אדם בדורותינו,

כאשר רק מעט כסף,

מעט רכוש ושמחה קלה כלשהי,

כבר מטשטשים את כל הזיכרון של קדושנו אשר נספו על קידוש השם בשואה,

מעט הון כלשהו כבר משקר את דעתנו וכבר אנחנו מתנחמים על כל אשר נעשה לנו,

שוכחים אנו את אבותינו, ריבותינו, גדולי ומנהיגי העם,

ואם אנו מעלים את זיכרונם,

הרי זה בצורה יבשה, ללא כל חמימות.

כמה עלובה היא הנפש הענייה הזו, שבמעט שמחה ובקורטוב של נחמה מדומה,

כבר נעלמת מעינינו הטרגדיה הנוראה והגדולה.

ביקרא יעקב שמלותיו,

וישם שק במותניו, ויתאבל על בנו ימים רבים.

ביקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וימהן להתנחם.

מי אין לשמוע דברי תנחומין כדי לא להעביר דאגה מלבו.

אפילו שכל בניו,

כולם התכוונו להרגיעו ולנחמו,

בזה שנשארו לו עוד הרבה בנים ובנות,

כולם עומדים מסביבו כדי לחפות על הצער ולהשכיח את האבילות,

אבל יעקב לא נתן לעצמו להנחם.

התאבל על יוסף ופחד מהעונש,

כך שמאמצי בניו ובנותיו לא הועילו להשקיט ולהשכיח את אבילותו.

יוסף

הרגיע

את אחיו אשר פחד,

יוסף הרגיע את אחיו אשר פחדו שמא יתנקם בהם,

ואמר להם כך,

מה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד,

על אחת כמה וכמה נר אחד לא יוכל לכבות עשרה נרות.

הם פחדו, פתאום הוא התוודע להם שהוא המושל ובידו הכול, והוא יכול לעשות להם ככל העולה על רוחו,

אז הוא הרגיע אותם.

במה הרגיע אותם?

מה עשרה נרות, כתוב, נר ה' נשמת אדם, כל אחד מהאחים הקדושים, נר.

מה עשרה נרות לא יוכלו לכבות נר אחד,

על אחת כמה וכמה נר אחד לא יוכל לכבות עשרה נרות.

אם האחים לא יוכלו להבליג את שערם ולשכוח את היגונם בזה שקבע נר אחד, יוסף,

אף על פי שהם נשארו הרוב,

מכל מקום לא יוכלו להרגיע את עצמם,

והצער של היעדר האחד השיג אותם במשך עשרים ושתיים שנים,

הרי כל שכן שלא יוכל להרגיע הוא יוסף את עצמו כאשר נר אחד יכבה עשרה נרות.

אם אתם, עשרה אחים, לא יכולתם לסבול את ההיעדר שלי,

איך אני אוכל לסבול את ההיעדר של עשרה מכם? מה אתם חוששים, שאני אפגע בכם?

האחים לא הרגיעו את עצמם בזה שנשאר כמעט כל המניין והבניין של השבטים.

הצער אצלם היה כה גדול, שנראה להם כאילו קבעו כל הנרות.

ואם כן, איך יכול נר אחד בדורנו להשכיח את כל הנרות, שש מיליון שקבעו?

איך אנחנו יכולים לעבור לסדר-היום ולחיות ככה בשקט כאשר השכינה מקוננת על בניה?

איך יכולים אנו להשקיט את עצמנו?

איך נוכל לבקש מותרות

בעולם הזה?

איך נשיר שיר על תענוגות של עולם חולף זה?

רבי לוי,

בשם רבי חמא ברבי חנינא, אמר

שלוש עשרה חופות קשר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן,

שנאמר בעדן גן אלוקים היית,

כל אבן יקרה מסכתך,

אודם פתדיו יהלום,

תרשיש שוהם ויושפה,

ספיר נופך וברקת,

בזהב מלאכת תופך ומקוויך בך, ביום יבראך קוננו.

אחרי כל השבח הזה נאמר על האדם הראשון, כי עפר אתה ואל עפרת שוב.

כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא העביר אותם לפני האדם הראשון,

בקראן בשמן, ידע האדם הראשון לומר על כל בריאה את שמה לפי מהותה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואני, מה שמי?

אמר לו שם השם, י' וה' וו' וה', ידע בדיוק

את שמו של הקדוש ברוך הוא.

אדם הראשון, לאחר כל השמחות שנפלו בחלקו,

לאחר שהכתירו הקדוש ברוך הוא בכמה עיטורים וכתרים,

וראה כל מיני תענוג, הוא נולד ישר לגן עדן,

מכל מקום לא נשתכר ולא טעה בעצמו.

אפילו שהמלאכים טעו בו ורצו לומר לו שירה,

כי חשבו שהוא הקדוש ברוך הוא.

בידע לכרות את שם השם, האדון של הבריאה,

אבל הוא בעצמו ידע ששמו עפר,

כי מעפר באת ואל עפר תשאו.

אדם, כי מן האדמה לוקח.

ואנו,

קטני מוח,

כשמשיגים שמחה קטנה מהנאה, שוכחים בגלל זה צער גדול שאי אפשר לשכוח.

פרוטה קטנה ועלובה כבר מכסה ומייבשת אצלנו ים של דם שפוך מעם ישראל.

מעט הון אוטם את האוזניים

מלשמוע קול צעקות וזעקות של קדושים שעונו בכל מיני מיתות משונות,

ומעט תענוגי העולם הזה משכחים את חיי הנצח והעונג הצפון.

אנחנו הורגלנו, לצערנו הרב,

למצב שבו אנחנו נמצאים

ובעצם שמחים ומאושרים במצבנו.

זאת אומרת, עשירי בטבת יבוא ואנחנו נצום,

לצערנו לא כולם,

ובסופו של דבר אנחנו יום אחרי זה נחכה, או למה יום אחרי? באותו ערב נחכה לעוגות ולנס קפה לפתוח את הצום,

ובזה נגמר הסיפור.

ואחר כך יבואו לנו עוד כל מיני ימים וזיכרונות כאלה שבאים להזכיר אותנו, מה הפסדנו, מה איבדנו.

ואנחנו מבסוטים במה שיש לנו. איך יכול להיות?

איך יכול להיות?

אתם יודעים מה זה לחיות במצב שבית המקדש קיים,

שהשכינה שורה בעם ישראל,

שכל העולם מכירים במלכותו של הקדוש ברוך הוא,

כמו שהיו עשרה ניסים במקדש וכל העולם ידע שתורת ישראל אמת?

אנחנו בכלל מחכים לדבר כזה?

אנחנו מסתפקים בשטויות, בהבלים,

בשיפור המצב הכלכלי קצת,

במקום עבודה טוב, באיזה מכונית מפוארת,

קצת חברים שהם מקורבים למלכות,

מתאים, מספיק, די, מה אנחנו רוצים? מייחלים?

מתגעגעים למשהו? מצפים? מייחלים? עושים? פועלים? מה עושים?

חיים את המצב הם השלימים

ומסתפקים בדברים מצחיקים.

אנחנו רואים שבנימין,

שבמקום בכל שמחה לקרוא לבן על שם המאורע, על השמחה שיש לו,

הוא קורא לבן על שם אחיו האבוד ממנו וקורא לו בשם הזה להזכיר לעצמו ולא לשכוח מה הוא איבד.

מה הוא איבד?

אח.

אנחנו כבר איבדנו את הקדוש ברוך הוא.

לא אח.

אנחנו לא מצפים בכלל למלכותו יתברך,

אנחנו לא מצפים לבית המקדש,

אנחנו לא מצפים לעבודת הכהנים,

לשירת הלוויים,

אנחנו לא מצפים לכלום.

אנחנו מצפים שעוד יום יזרח ואנחנו נחיה את החיים על הכיפאק, נלך לעבודה, כל אחד במקומו,

נרוויח אולי קצת יותר וכן הלאה. זה הכול.

כמה התרחקנו, כמה שכחנו בכלל מה הייעוד של העם היהודי.

העם היהודי זה העם הנבחר.

הקב' הוא מסתכל עלינו ורוצה להגיד ישראל אשר בך אתפאר.

כמה יש כאלה שהקדוש ברוך הוא יכול להגיד עליהם ישראל אשר בך אתפאר.

אם אנשים אפילו את המינימום המתחייב משולחן ערוך שזה המינימום ליהודי לקיים את המצוות שהקב' ברוך הוא ציווה זה המינימום לא מקסימום.

זה המינימום שחייב בשביל שתהיה צדיק ועכשיו אתה

אתה צריך לעשות עוד כמה דברים בשביל למצוא חן בעיני השם יתברך,

לעשות רצונו, לרוץ לפניו.

לפני אנשים, רצים,

מחרקרים,

מנסים לעשות כל מה שרק אפשר לעזור לשני בשביל שאני אתקדם איתו.

זאת אומרת, אנחנו מוכנים להיות עבדים למישהו שיקדם אותנו במשהו.

בשביל מה אתה צריך לרדוף אחריו אנשים?

יש בורא לעולם, תרדוף אחריו.

אחרי מצוותיך תרדוף נפשי, תרדוף אחריו

ואל תדאג, הוא יסדר לך הכל, אתה לא צריך אף אחד. אל תפתחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה.

תצא רוחו ישוב לאדמתו, ביום ההוא עבדו עשתונותיו.

תוכניות מפה עד להודעה חדשה, בן אדם בן רגע, טאק, עף.

תרדוף אחרי הקדוש ברוך הוא,

תרדוף אחרי המצוות, תרדוף לקיים את רצונו יתברך,

מה שתרצה מהקדוש ברוך הוא ייתן לך, מה שתרצה,

הכל,

נחלה בלי מצרים.

יש את היכולת לקדוש ברוך הוא לתת הכל.

תהיה ראוי לקבל את זה הכל.

אבל לצערנו הרב, אנשים לא סומכים על הקדוש ברוך הוא, הם דואגים בעצמם לעצמם.

אם אין אני לי,

מי לי?

זה הטעות.

ואם לא עכשיו, אימתי?

זאת אומרת, ככה אדם חי.

אבל מה לעשות, לא לעולם חוסן.

באדם שחושב שכוחו במותניו, מתברר שזה לא כך.

וכל יום, כל יום מקרים חדשים לבקרים,

עוד מישהו,

רחמנא ניצלן,

לקה במחלה, עוד מישהי לקטה במחלה,

עוד מישהו נפגע בתאונת דרכים, עוד מישהו קח ועוד מישהו אחרת,

וכל יום בזה לא מספיק.

ולפעמים אנחנו משתמשים

מופיעים בביקור חולים, ולפעמים אנחנו מנחמים אבלים, ולפעמים הולכים ללוויה,

ורואים ואומרים,

אתה רואה כל העולם הזה?

חרטא ברטא,

משאבי כל החיים,

ומסקנות,

שום דבר. יוצאים החוצה, רבים ומתווכחים מחדש,

זה עקף אותו, וזה עמד לו, והוא לא שילם לו, והוא חייב לו, ואתה הבטחת ותתבייש לך,

ואני יודע, וכאילו, כלום.

מאיפה כל מה שלמדת, ומה שהשכלת,

ומה שהסכמת, ומה שהחלטת? איפה?

טיפה, קצת הנאה, צ'יק, שוכח הכול.

קצת צער, מאבד את כל הטובה.

ככה אנחנו, בן רגע.

אדם שקרוב להשם יתברך יודע שהחיים זה מסכת של ניסיונות,

וצריך לעבור משלב לשלב, משלב לשלב.

יעקב אבינו רואה סולם,

מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה. אתה יכול להיות פה בארץ,

אבל הראש שלך צריך להיות מגיע השמיימה.

פירושו של דבר, השאיפות צריכות להיות לרוחניות, למעלה, לא פה.

פה מה תאסוף?

מה תקבל? מה תשיג? מה תאסוף?

שום דבר.

יאללה, הפריצה הגדולה.

ברוכים הבאים, בכבוד, בכבוד.

אמן.

צריך לבוא בזמן, יוני.

ברוך השם, אשריך. אתם רואים? אני מדבר על בורא עולם. הנה, בא איתו.

לסיכום,

מה שאנחנו צריכים להתבונן, רבותיי,

מה שאנחנו צריכים בעצם לייחל זה דבר אחד, איך נביא את עם ישראל להיות במלוא תפארתו.

התפארת של עם ישראל

זה מה שהקדוש ברוך הוא זיכה אותנו ונתן לנו את התורה הקדושה עם כל המצוות.

וכשאנחנו מקיימים אותם,

מתקיים בנו, קדושים תהיו, כי קדוש אני.

וייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

זוהי הזכות שלנו,

ועליה אסור לוותר. כל השאר יש גם לאומות העולם.

כל חיי הגשמיות שנשיג הם כאין וכאפס לעומת אומות העולם,

שיש להן את זה בשפע.

זה לא מה שייהדר אותנו, זה לא מה שמחשיב אותנו.

מה שמחשיב אותנו זה רק דבר אחד.

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

אם יש לנו את תורתו,

אנחנו באמת נראים הנבחרים מכל האומות.

אבל אם אין לנו את זה, אנחנו לא שונים מאחרים,

אפילו גרועים מהם.

הם לא נצטוו.

אנחנו נצטווינו ולא עושים.

זה גרוע יותר מאשר מי שלא נצטווה.

לכן, מי שרוצה להשכיל

ולנצל את החיים בעולם הזה,

אחרי 120 שנה יבוא הקדוש ברוך הוא ויאמר שתי מילים.

אני אשם.

מה יעשה באותה עת אדם

קרוץ מחומר שרדף אחרי חמדות העולם הזה והגיע לשם בידיים ריקות?

מה יגיד לבורא עולם? ישאל אותו בורא עולם, שלחתי אותך לעולם.

בוא, אני פותח את ספר התורה,

תפתח בבקשה,

תגיד לי, מצווה זו קיימת?

לא זוכר, אני חושב שכן, משהו, כן, כן, משהו כזה.

וזה קיימת?

לא, זה לא ידעתי על זה.

וזה קיימת?

וזה קיימת?

וזה קיימת?

מה יגיד הבן אדם?

מה? שלחו אותך פה לעולם הזה בשביל מה?

בשביל לאכול, לשתות,

אבלע, חית'אן, לבלב,

ולמות.

זהו.

בא מחול והולך לחול.

מה עשה כאן?

מה ההיגיון?

אלא ניתנה בנו נשמה טהורה.

הנשמה זה האדם.

הגוף זה רק מלבוש.

המלבוש הולך לקבר.

הנשמה קיימת.

מה עשית בעולמי? ישאל אותנו הקדוש ברוך הוא. מה עשית בעולמי?

מה עשית למעני?

נתתי לך הכול. מה עשית?

מה נגיד לו?

כל הכבוד.

כל הכבוד.

השתדל.

נכון.

נכון.

והקדוש ברוך הוא יגיד לו, אני גם כן אשתדל.

אני אשתדל.

אני אשתדל.

ברור.

הבנתי.

כל הכבוד.

מצוין, מצוין.

בטח יכול.

הרמב״ם אומר שאם אדם רוצה,

יכול להטות את עצמו ולהיות כמשה רבנו.

אתם שומעים? הרמב״ם בלכות דעות אומר שאם רוצה אדם

יכול להטות את עצמו ולהיות כמשה רבנו.

קלטת מספר 451. למה אתה צוחק?

סוף חלק א'.

המשך בקלטת מספר 452. למה אתה צוחק?

חלק ב'.