לחיות בהתבוננות - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

כן.

אני יהודיה, נמצאת בפרשיית דרכים של רוח וקודש והרוח האישית שלי, הנשמה שלי.

אם שמעת על הסדנה הזאת, ביפסנה.

ביפסנה? כן. לא שמעתי. לא שמעת. זאת מדיטציה בת עשרה ימים, מדיטציית שתיקה.

שחלק מהעניין הוא לשוחח באמת עם עצמך, ורק עם עצמך, ולהכיר באמת באמת את המצוקות של עצמך, ואת הזרימה של עצמך.

אני גם הייתי די מפסנה. אבל איך אנחנו באמת מוצאים את זה, ומוציאים את זה לחומר? לכן אתה פה, אבל אתה פה עם עוד 200 איש. איך אפשר להגיע למצב שאחד כמו במנזר, שיש את הכומר, ובאים להתוודות בפניו,

מציע מה לעשות? כן.

אצלנו אין את זה. הפוך, אצלנו לא צריך את זה.

תאמר, אנא השם, חטאתי עוויתי פשעתי. הרי למי חטאת קודם כול להביא חש בשמים?

לחפש משהו?

אצל הכומר? עוד פעם, הכומר, אתם מחפשים מישהו לדבר איתו.

אז הוא יושב באיזה בודקה, באים, עומדים בתור, יושבים, מספרים לו סיפורים.

הוא אומר אולי כמה עצות ושלום, זה הכול. וזה המתנות של אברהם אבינו שהוא הביא למלבשים? כל ספרי המוסר שלנו אומרים שהאדם צריך לחיות בהתבוננות.

לא ביספנה, ויפסנה, וספה, כל מיני שמות כאלה.

וזה קצה-קצהו של מה שיש לנו ביהדות. ביספנה, ויפסנה, וספה, וספה.

קצה-קצהו של מה שיש לנו ביהדות.

חלטות מס' 445-446 לחיות בהתבוננות, חלק א'

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע,

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירישתך וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בתנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.

כל יהודי מישראל בזמן בית המקדש חייב להביא ביקורים לבית המקדש

מראשית כל פרי האדמה שהוא לוקח מן הארץ ושה' נותן לו, שם בטנא והולך אל המקום שה' בחר בו לשכן את שמו שם.

ובאת אל הכהן

אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו,

הגעתי היום ל' אלוקיך כי באתי אל הארץ

אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו.

ולקח הכהן התנא מידיך ונאחל לפני מזבח ה' אלוקיך.

וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי עובד אבי וירד מצרימה ויגור שם במתי מעט

ויהי שם לגוי גדול עצום ברב.

וירעו אותנו המצרים ויענונו

ויתנו עלינו עבודה קשה.

ונצעק אל השם אלוקי אבותינו וישמע השם את קולנו וירא את עוניינו ואת עמלנו ואת לחצנו.

ויוציאנו השם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת

ארץ זבת חלב ודבש.

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם

והנחתו לפני ה' אלוקיך והשתחווית לפני ה' אלוקיך

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך.

זאת אומרת מצוות הבאת ביכורים היא הכרה טובה על מה שהקדוש ברוך הוא היטיב

איתנו

ואנחנו צריכים להראות שאיננו כפויי טובה.

אנחנו לא כופים את הטובה ומסתירים אותה,

אלא וענית ואמרת בקול גדול הודאה לה' יתברך על מה שנתן לך.

זאת אומרת, מכאן לומדים שצריך להכיר טובות

ולהביע את הטובה לאנשים שעושים לנו טובות.

לא צריך לחפש טובות גדולות בשביל להודות לבני אדם.

אנחנו מרגילים את הילדים הקטנים מקטנותם לומר על כל דבר תודה.

תגיד תודה, תגיד תודה,

יופי,

יופי, תגיד תודה, תגיד תודה,

מרגילים אותו.

אנחנו על כל דבר אומרים תודה?

נבדוק את עצמנו אם על כל דבר אנחנו אומרים תודה.

יש מוכר שמטריע את עצמו בחנות למצוא לך איזה פריט או מצרך שאתה צריך.

האם אתה אומר לו תודה על כל דבר וכל מאמץ וכל השתדלות?

יש דבר שמביא את המכתבים,

אתם פוגשים אותו ואומרים לו תודה על המכתבים.

מי שמנקה את הבית,

אומרים לו תודה.

מי שמרים את הצלחת מן השולחן, אומרים לו תודה.

האישה שעשתה את האוכל,

אומרים לה תודה, היה טעים.

תודה שטרח,

או שרק זוכרים שחסר מלח.

כמה תודה אתה אומר ביום.

התורה מחנכת אותנו שתקם בבוקר ישר, ישר שתקם. מה אתה אומר מן הראשונה?

מודה.

מודה אני לפניך.

קודם כול, תודה.

על הבוקר, תודה.

מודה אני לפניך.

לכולם מגיעה תודה.

אז תודה לכם שהגעתם הערב לכאן.

אתם רואים איזה פרס מקבלים על תודה.

כדאי.

אם נתלמד ונתרגל,

ניווכח לראות שהעולם מלא חסד,

ואז, כשנכיר זאת,

תתרבה בנו החיבה והרעות

במידה רבה שלא ידענו עד כה.

לא כמו אצל הגויים,

שאצלם הכול נמדד בכסף.

מי שמלמד, עובד בשביל משכורת,

קיבל משכורת, מה אתה רוצה?

מי שמסיע אותך,

עובד בשביל שכר.

כל פעולה שנעשית היא תמורת כסף.

בשוויץ

יש רק מכנה משותף אחד, כסף.

אין דבר כזה טובה.

אין דבר כזה.

הייתי שם לפני כמה זמן,

ביקשתי ממישהו אם אפשר להרים טלפון ואני אשלם. לא.

לא.

אין.

קר.

לא שואל מה קרה.

אולי רוצה להודיע שאני צריך להזמין אמבולנס, אולי משהו.

לא.

כלום.

שם מוכרים גם את השקיות

זבל חוץ מכבודכם וכסף.

העירייה מוכרת.

אין דבר כזה, כל אחד יש לו שקית משלו.

לא כמו פה, כל אחד קונה דקות, עבוד,

ידיות. בלי. אין.

העירייה מוכרת שקיות בכסף.

זו המדינה היחידה בעולם שאתה צריך לשלם כסף בשביל הזבל.

זה הנהגה, המדיניות.

אין חסד אמיתי. חסד לאומי, חטאת.

זה בשביל כבוד,

בשביל דרך ארץ,

לא נעים מן הבריות.

לא הכרת תודה פנימית ואמיתית.

התורה מחנכת אותנו. אין דבר כזה.

תודה והודאה

זה יסוד בנפשו של האדם להכיר את מי שמטיב לו.

כ'-י' טובה זה הדבר הכי גרוע.

שתי אומות לא יכולות להתחבר לעם ישראל עמון ומואב

על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.

כשעם ישראל יוצא ממצרים והם לא יוצאים לקראתם בלחם ומים,

אף על-פי שלישראל לא חסר לחם ומים.

יש להם מן מן השמים, בעיירה של מרים.

אבל את הפעולה המינימלית.

כשעם ישראל אומר להם, אנחנו נשלם,

גם כן, אם נרצה משהו, נשלם, שתייה, אכילה, נשלם.

לא, לא תעבור בי.

כי בחרב אצא לקראתך.

לא יכולים להתדבק בזרע ישראל כלל עד עולם.

לא תדרוש שלומם בטובתם.

אין להם הכרת הטוב.

למי?

עם ישראל שיוצא ממצרים עם זרעו של אברהם,

שהציל את אביהם לוט מארבעת המלכים,

ולוט הוליד את עמון ומואב.

אז עמון ומואב חייבים את חיי אביהם

לאברהם אבינו.

ואם הם אחרי מאות שנים

לא זוכרים טובה לזרעו,

אחרי מאות שנים הם לא יכולים לבוא בכלל השם עד עולם.

אתם שומעים כמה זמן צריך לזכור טובה?

מאות שנים.

למה אנחנו בדרך כלל לא זוכרים טובה?

האדם הראשון

היה כפוי טובה.

האדם הראשון,

כליל השלמות.

הקב' ברוך הוא נתן לו אישה.

אמר, לא טוב היות האדם לבדו.

אעשה לו עזר כנגדו.

השם מסר עליו לאכול

מעץ הדעת והוא אכל.

הקב' ברוך הוא שואל אותו, מה קורה פה?

אכלת?

אומר לו, האישה אשר נתת עימדי היא פיתתני ואוכל.

אני השם? אתה הבאת לי אותה.

אתה הבאת לי את האישה והיא פיתתה אותי ואני אכלתי.

במי טלת האשמה?

בשם יתברך, שעשה לו טובה.

לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.

האישה אשר נתת עימדי,

כסף וזהב נתת להם, ועשו עגל לבעל.

הקב' ברוך הוא מוציא את עם ישראל עם חמורים מלאים, כסף וזהב.

מה עושים עם זה?

עגל מזר בכסף שנתן להם.

וישמן ישורון ויבעט שמנת,

עווית,

כסית,

ותשכח אלוק עשו,

ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך.

הקב' ברוך הוא נותן לאדם טובות. מבוקר ועד הערב,

מה האדם מחזיר?

האישה אשר נתת עימדי.

נוח ניצל מהמבול.

מהוריקן ריתא,

אני לא יודע כמה יישארו וכמה לא,

אבל הקב' ברוך הוא הביא מבול על העולם.

מחה את כל היקום.

מחה.

מחה. לא נשאר כלום. מחה.

כמו מים.

כלום.

נשארו שמונה.

נוח ואשתו,

שלושת בניו וכלות אביו.

שמונה.

מכל העולם.

נוח יודע שהיה מבול.

נוח יודע שהיה מבול.

שלושה בנים, שם חם ויפת.

מחם יוצא נמרוד.

נמרוד,

שמרד במלכו של עולם.

350 שנה

אחרי המבול,

נמרוד.

מורד בקב' ברוך הוא, עושה מגדל בראשו בשמים, ואומר, נילחם בשם.

נכחיש אותו.

לא נהיה חייבים לו כלום. אין תודה. לא מכירים בו.

נלחמים.

הלו, אתה צאצא של נוח.

אתה חי בזכות שהקב' ברוך הוא השאיר

את הסבא שלך בעולם.

ואתה צד את הבריות בפיך ומטעה אותה מאחורי השם

לומר אין אלוקים,

במקום להגיד תודה?

זאת אומרת, הוא יודע בפירוש שיש אלוקים.

יש לו סבא חי שאומר, אני היחידי שנשארתי מהמבול.

באותו דור נולד אברהם אבינו.

אברהם מכיר את הבורא יתברך

בגיל שלוש.

וברגע שהוא יודע שיש אלוקים חיים שמנהיג את כל העולם כולו,

הוא דואג להפיץ את האמונה הזאת בקרב כל עובדי עבודה זרה שבעולם,

בכל העולם עובדת עבודה זרה,

למעט שם ועבר,

שהיו צדיקים והייתה להם ישיבה,

אבל הם למדו בשקט, בסתר, בלי רעש, בלי פומביות.

אברהם אבינו היה עושה במות,

הרצאות ודרשות,

והוא אומר לכולם, יש אלוקים חיים. נמרוד שומע שיש דבר כזה,

זורק אותו לכבשן האש, להישרף,

אם הוא לא מכחיש את האלוקים.

אברהם קופץ לתוך האש,

הקב' ברוך הוא לא הבטיח לו כלום,

גם לא נגלה אליו,

גם לא אמר לו, אני נמצא,

רק הוא מדעתו מבין שיש,

והקב' ברוך הוא מצילו מתוך כבשן האש חי.

למרות שנמרוד מתפעל,

מכניס אותו לבית האסורים לעשר שנים.

בסופו של דבר אברהם משתחרר ולא מפסיק,

ומפיץ את האמונה בכל העולם, עד שהופך את העולם למאמין עד היום הזה.

כל המאמינים בעולם

הם כוחו של אברהם אבינו.

נמרוד

מבני בניו, שהם האדם הראשון שכפר בטובה.

האישה אשר נתת עימדי.

גם הם כפרו בטובה, שהקב' ברוך הוא הניחם מן המבול.

למה בני אדם בדרך כלל כפויי טובה וכופרים בטובה?

למה?

שתי סיבות.

כשאדם נולד אין לו דעת, ניש צייכל.

אחר כך הוא נהיה בר-דעת,

ואז כאילו מובן מאליו שהוא צריך להימצא,

שהוא מוכרח להיות בריא ושלם,

גדל אצל הוריו מהיום הראשון.

הוא מרכז החיים והעיסוק של כולם, וכולם מנשקים ומחבקים אותו,

ומשחקים איתו, ומרצים אותו, ונותנים לו כל חפצו ותשוקתו.

והאדם נולד באנוכיות בסיסית

כמרכז העולם.

בכל דבר הוא טוען, שלי הוא.

זה שלי. זה שלי. זה שלי.

כל מה שיש, בא אורח עם משהו, זה שלי.

גם האורח שלו.

והוא בהרגשה שכל העולם נברא לשמשו.

ממילא הכול מגיע לו.

אז הוא לא צריך להכיר טובה לאף אחד?

זה פשוט מגיע לי.

מגיע לי.

מה הטענות של ילד להוריו?

למה לא קנית לי?

למה קנית לו?

למה הילדים האחרים מקבלים ואני לא מקבל?

מגיע לו. מה פירוש? הטענות שלו מכוח, מגיע לי.

אני רוצה?

אין אני מבקש.

אני רוצה.

ואם לא, הוא נשכב ומשתטח וצועק.

ראיתי דברים כאלה באמצע הרחוק.

בושה וחרפה.

מדהים.

הוא קובע מה צריך לתת לו.

לוקח הרבה זמן לאנשים להיגמל מהמחשבה הזאת והמושכל הראשון הזה שמגיע להם הכול. לוקח הרבה זמן.

מי שרוצה להרוויח את החיים, יש לי עצה.

מי שרוצה לא להסתכסך עם אף אחד ולחיות עם כולם בשלווה,

ולא להרגיש שחסר לו כלום,

שהכול טוב ויפה,

ירגיל את עצמו לומר לעצמו תמיד,

לא מגיע לי כלום,

ואף אחד לא חייב לי שום דבר.

תחשבו על זה.

לא מגיע לי כלום.

ממילא אתה לא תובע שום דבר, לא תשומת לב ולא התחשבות ולא זה ולא זה. כלום.

ולא חייב לך

אף אחד, שום דבר.

שום דבר. מה הוא חייב לך?

למה לא נתת ולי לא?

אני חייב לך?

מה אני חייב לך?

אם הוא הלווה לו? ודאי שהוא חייב לו.

כי מה שהוא הלווה לו, בידו הוא.

זה שלו.

בעבודה של האדם, להתפטר מהמושכל הראשון שמגיע לו ולהכיר טובה על כל דבר ודבר שמקבל.

הכול זה חסד בהטבה.

אתם רואים בעיניים?

כמה באמת אתם מעריכים את זה שרואים בעיניים.

כמה באמת.

יש כאלה אפילו לא מתאמצים להגיד בבוקר,

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם פוקח עיוורים

על 24 שעות של ראייה חינם. חינם.

תלכו למחלקות בתי-חולים, עיניים,

אנשים שהולכים לגמור עם הראייה.

מה שווה יום אחד לראות

מה היו מוכנים לתת?

טרם ידעתי שאני נזקק למשקפיים, חשבתי שאני רואה הכול.

פתאום הבחנתי שבנהיגה בשעות

של הדמדומים

אני קולט את הדמויות קצת באיחור.

אז אמרו לי, תשמע, אתה צריך אולי משקפיים.

הלכתי לאופטומטריסט,

עשה לי בדיקה, אמר, כן, אתה צריך מספר אחת.

נתן לי למדוד,

כאילו התעוררתי לעולם מחדש.

הסתכלתי לרחוב, אני רואה אנשים,

רואה את הפרצופים, את התווים, אף פעם לא ראיתי.

ראיתי עיגולים,

פתאום ראיתי את התווים.

עולם חדש.

זה רק הפרש אחד.

מה האחד שיש לו מספר 2? 3, 4, 5, 6, יש 14,

18,

כמו זגוגית של טמפו של פעם.

והם מבסוטים, רואים.

אנחנו רואים, לא מודים לקדוש ברוך הוא.

כולם מוחים שהמצב הכלכלי קשה והם צודקים,

רק הם לא יודעים כמה חסד הקדוש ברוך הוא עושה איתם.

אה,

בא אליי אבא עם בן, בן 17 לערך,

והם מבקש ברכה, הם יוצאים לניתוח בגרמניה.

מה יש?

הוא אומר, תראה את היד של הבן שלי.

תראה את השנייה.

מה אני רואה?

ילד שיש לו רק בוהן בזרת.

אין לו את שלושת האצבעות האלה מלידה, עם שתי הידיים.

הוא נולד רק עם זה וזה.

ובגיל כזה שמושיטים לו יד ללחוץ,

אין לו עם מה ללחוץ.

אין לו אצבעות.

אז הוא מתבייש.

כל הזמן הוא מתחמק עם הידיים שלא יבקשו ממנו לחיצת יד.

הוא רוצה ללכת לגרמניה להשתיל אצבעות.

הם מומחים. אתם יודעים למה.

בקיצור,

שאלתי את האבא כמה עולה הניתוח.

הוא אמר לי, חצי מיליון דולר.

אחרי הניתוח הוא יוכל לעשות באצבעות כמוני?

אתם חושבים שהוא יוכל לעשות ככה? אני לא חושב שהוא יוכל לעשות ככה.

בן-אדם אומר,

אתה יודע איך אני תפרן?

אין לי גרוש.

שקרן.

חצי מיליון דולר, ביד שלך יש.

אמרת על זה פעם אחת תודה? עושים לבן-אדם השתלת כבד.

יחיה או לא יחיה, לך תדע. כמה עולה? 300 עד חצי מיליון דולר. כבד.

יש לך כבד.

אמרת עליו תודה?

מאין אמרת עליהם תודה?

שיניים.

על מה אתה כן אומר תודה?

אנחנו לא יודעים להודות.

לא יודעים להודות.

שום דבר. מגיע לי, מה זה?

הפוך.

אם משהו לא עובד כשורה,

מתרעמים.

הלו, מישהו חייב לך משהו? קיבלת חיים במתנה. קיבלת בריאות במתנה. קיבלת הכל. על מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?

שילמת על זה עד עכשיו? החזרת תמורה על זה?

מה עשית עד עכשיו?

אבל אדם חי בהרגשה, מגיע לו.

איי, איי, איי, הפסוק אומר,

מה יתאנן אדם חי, גבר על חתם.

איוב אומר, מה יתאנן אדם חי?

כל זמן שאתה חי אין לך שום סיבה בעולם להתאנן.

מה פירוש?

אומרים חכמי המוסר. מה זה אדם חי?

אדם שהורידו לו את היד.

הוא חי או לא חי?

אומר איוב, מה אתה מתאנן?

אדם הורידו לו עוד יד.

הוא חי או לא חי?

חי. מה אתה מתאנן?

הורידו לו רגל.

על מה אתה מתאנן? אתה חי?

הורידו לו עוד רגל.

הוא בלוק קטן כזה רק.

מה אתה מתאנן? אתה חי או לא חי?

הוציאו לו עין. חי או לא חי?

חי. עוד עין. חי?

חי.

לקחו לו את האף. נושם? נושם. חי. תלשו לו את האוזן.

חי או לא חי? חי.

עוד אוזן. חי?

חי.

קחו לו את הלחי.

עדיין חי.

כליה אחת אפשר להוריד? חי.

ריאה אחת אפשר להוריד? עדיין חי.

חצי כבד אפשר להוריד? חי.

מלא פצעים,

מגרד, אין לו ידיים, אבל חי.

חי. שמים אותו בכביש,

בכביש.

שמים אותו בכביש, בגשם, אבל חי.

שפעת, אבל חי.

מה יתאונן אדם חי? כל זמן שאתה חי, מה אתה מתאונן?

מה אתה מתאונן?

יש לך עוד דקה להישאר בחיים? אתה יכול להודות לשם?

זו הסיבה שירדת.

על הרגע הזה תודה.

אתה חי, תודה על הרגע שאתה חי.

באיזה מצב? מה זה חשוב כרגע? חי.

לא חי זה בעיה,

אבל חי.

מה כן?

מה כן התאונן?

גבר על חטאב.

עשית חטא?

החזרת רעה תחת טובה למי שהטיב לך?

מי שנתן לך? השתמשת בכוח שהוא נתן לך כדי למרוד בו?

לעשות חטאים כנגדו?

על זה התאונן.

גבר על חטאיו.

אבל אם אתה צדיק,

אפילו עם מה שנשאר במה שהסברתי קודם,

ואתה חי, השבח להשם ידבריו.

אדם בן תשעים שהולך פעם אחרונה בחיים שלו גוסס לבית הכנסת לתפילה אחרונה במנחה של שבת,

ונפל עליו גל של אבנים והוא התכסה

ולא יודעים מה קרה לו. בן תשעים גוסס

שעות סבורות, ועוד גל של אבנים כיסהו.

מחללים עליו את השבת או לא מחללים את השבת?

התורה אומרת מחללים עליו את השבת.

מה הפירוש?

מה זה מחללים עליו את השבת?

יש סיכוי שהוא חי?

לא מספיק שהוא בעצמו גוסס ובן תשעים ונפלו עליו עוד אבנים. ונגיד שהוציאו את האבנים ועוד שתי נשימות יש לו,

בשביל זה לחלל את השבת?

כן.

למה? מה יש?

הוא עוד יכול להרהר בתשובה.

היה לו כדאי להישאר בעולם בשביל זה.

ברגע אחד קונה עולמו.

הרהור, הוא לא יכול...

הרהור בתשובה יוציא אותו מהגיהינום לגן העדן בסופו של דבר.

הרהור.

אתם מבינים מה הערך של חיים?

ששנייה אחת,

ממתי תינוק בא לחיי העולם הבא?

אחת הדעות במסכת שבת אומרת, משעה שיענה אמן.

בא לעולם,

פעם אחת בחיים שלו אמר אמן.

ונפטר?

בין העולם הבא.

כמה אמן אנחנו יכולים להספיק להגיד כל יום?

אנחנו יודעים מה זה חיים? מה המתנה שקיבלנו? חיים?

אנחנו יודעים להודות על זה?

כתוב, כל הנשמה תהלל יה הללויה.

על כל נשימה ונשימה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו אנחנו צריכים להודות, הלל להגיד.

אתם רוצים לראות?

כל אחד יסתום לשני את האף,

לדקה.

כשיגיע הרגע שכבר אין לו אוויר.

כמה הוא מוכן לשלם עכשיו בשביל לנשום? ואתם, חביבי, לוקחים שחטות חופשי-חופשי.

ובלי רעש, בלי רעש.

תארו לכם שהיה רעש כל פעם שאתה לוקח נשימה.

יואי וואי, איזה איכות חיים הייתה לך.

מאדם נושם, מבסוד. לא רק נושם, מריח.

מריח.

פסמים, פרחים, דברים טובים. רואה, צבעים, אנשים.

שומע, צלילים, מוזיקה. איזה לוקסוס.

מה שילמת על זה? מה אתה מחזיר?

מגיע לי.

מגיע לי.

איי, איי, איי, איי, איי.

יש עוד סיבה אחת לכאפיות טובה.

תשמעו.

פעם אחת הלך

הבריסקי רוב

בדרך ומישהו פלט איזו מילה לא יפה בעברו.

הבן שלו, שהיה לידו,

רצה לגעור.

אבא שלו יישא אותו.

הוא ראה את אבא שלו עומד וחושב,

ואחרי רגע אמר, אה,

נזכרתי.

אמר לו, מה?

הוא אומר, חשבתי איזו טובה עשיתי לו.

נזכרתי שעשיתי לו טובה. עכשיו אני מבין למה הוא דיבר אלי ככה.

בן אדם לא רוצה להיות חייב טובות לאנשים.

ברגע שהוא קיבל טובה, הוא משתדל למעט בערכה.

תשמעו איזה אופי יש לנו, משהו מיוחד.

כשאדם מכיר טובה לחברו, הוא נהיה מחויב לו.

חייב להחזיק לו טובה ולהגיד לו תודה.

יש בזה משום הכנעה מסוימת

להגיד לבן-אדם תודה,

זאת אומרת שהיית תלוי בו ובחסדו,

והוא היטיב לך, הוא כאילו מעליך,

הוא זה שעזר לך,

הוא סייע לך,

ואתה מודה על זה על-ידי המילה תודה, ויש בזה הכנעה.

אבל גם בדקות של הכנעה כזאת,

שהיא דבר מינימלי ומתחייב,

קשה לאדם להגיד את התודה.

אז איך אנשים אומרים?

תסלם,

סלמת,

סחטיהם,

שיחקת אותה,

רק לא תודה.

תודה זו מילה רשמית מדי

על הכיפר,

אברוק,

כל מיני מילים,

העיקר לא תודה.

תודה של הילדים, לא.

ילדים קטנים,

תראו, קטנים,

מקבלים את הסוכרייה ובורחים, לא רוצים להגיד תודה.

צריך לרדוף אחריהם, בוא הנה, בוא הנה, בוא הנה, תגיד תודה, תגיד תודה.

כבר שהוא קטן הוא בורח לו להגיד תודה.

לא רק להגיד תודה חייב המקבל טובה, מי שמקבל טובה.

הוא נהיה משועבד לחברו, וברבות הימים יצטרך להחזיר טובה כאשר חברו יהיה זקוק לה.

ובדרך כלל בני-אדם נוהגים להזכיר. אתה לא זוכר מה אני עשיתי בשבילך?

אתה לא זוכר?

מה, מה, מה?

אה, כן, כן, כן. לא, לא הייתי צריך בדיוק, אבל טוב, בסדר.

למעט כמה שאפשר.

אם אפשר לא לזכור, עוד יותר טוב.

לא רק להגיד תודה חייב המקבל טובה, מי שמקבל טובה.

הוא נהיה משועבד לחברו, וברבות הימים יצטרך להחזיר טובה כאשר חברו יהיה זקוק לה.

ובדרך כלל בני-אדם נוהגים להזכיר. אתה לא זוכר מה אני עשיתי בשבילך?

אתה לא זוכר?

מה, מה, מה?

אה, כן, כן, כן. לא, לא הייתי צריך בדיוק, אבל טוב, בסדר.

למעט כמה שאפשר.

אם אפשר לא לזכור, עוד יותר טוב.

אדם לא רוצה שעבודים להיות משועבד לזולתו.

לכן הוא רוצה להתעלם מהטובה וכאילו לא קיבל כלום.

ויש לשון אחרת שקוראים לה, חכמים זיכרונם לברכה,

כופר בטובתו של חברו.

אחד לווה מחברו כסף,

בא ואומר לו, תחזיר.

כופר בהלוואה, לא נתת לי.

מה, הוא לא יודע שהוא נתן לו? הוא יודע.

הוא לא רוצה להחזיר, אז הוא כופר בטובה.

אותו דבר.

כופר בטובתו של חברו.

אבל אם אתה רוצה לפטור את החבר שלך שלא ירגיש לא טוב כשאתה עושה לו טובה, תשמעו עצה של חכמים.

אתה עושה טובה לחבר שלך?

על המקום תבקש ממנו איזה משהו קטן שיעשה בשבילך, משהו קטנצ'יק.

אפשר להשתמש רגע בפלאפון שלך לצלצל משהו?

כבר בזה הוא מרגיש שזהו, יצאנו פיט.

אתה נתת לי, אני נתתי לך, לא חשוב שאתה נתת לו 5,000 דולר הלוואה,

והוא רק נתן לך את הפלאפון.

אבל הוא כבר מרגיש שהוא משוחרר מהשעבודים,

עשיתי משהו בשבילו,

זהו,

אנחנו שווים.

אם אתה כל כך טוב, באמת רוצה שהחבר שלך לא ירגיש לא טוב עם הטובה שעשית לו,

תשתדל לבקש ממנו איזה משהו קטן על המקום, איזה משהו

כבר עשית לו חסד גדול בנוסף, שיהיה משוחרר מהשעבודים שיציקו לו.

יכול להיות שעוד יום אחד יפגע בך ויחליב אותך

כדי

שלא ירגיש שהוא חייב לך.

ובאת אל הכהן ואמרת אליו,

מה אתה אומר לו כשאתה מביא את הביקורים?

אני לא כפוי טובה.

אתם שומעים? עולים עד ירושלים עם הביקורים.

סלינו על ראשינו.

על ראשינו לא.

סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים,

מקצות הארץ בנו הבאנו ביקורים.

זאת אומרת,

עולים ברגל והיו עושים מזה עניין גדול. כל עולי רגלים יוצאים החוצה ומקבלים אותם ומחכים להם מירושלים.

וואי וואי וואי, איזה מעמד זה היה.

וכל זה בשביל מה? לעלות לירושלים ולהגיד לקדוש ברוך הוא,

אני לא כפוי טובה.

הנה הפרי הראשון שחיכיתי כל התקופה עד שהוא יבשיל ועד שהוא יגיע למצב שיהיה ראוי,

אני מביא אותו לך ראשון, כי אתה נתת לי אותו.

תודה.

תודה, תודה, ריבונו של עולם. תודה על המנגו שהבאת לי.

תודה.

עד ירושלים.

שמעתם?

אם זה היה עכשיו בית-המקדש,

היו מדברים עם הקדוש ברוך הוא, עם הדור השלישי,

או שולחים לו אס-אם-אס, תודה,

אולי.

אנחנו ליד החבר, קשה לנו להגיד לו תודה. עד ירושלים לצחוק

וללכת להגיד תודה?

אתם שומעים איפה אנחנו מונחים היום?

היום לא מבקרים את ההורים, מרימים טלפון.

אין זמן, אין זמן, אין זמן.

אין זמן לאף אחד.

מי הייתה הראשונה שהודתה לה' יתברך?

לאה.

רחל ולאה, אתם זוכרים? לאה.

אחת מהאימהות הקדושות.

היא ידעה ברוח הקודש,

יעקב, יש ארבע אנשים,

הוא צריך להוליד 12 שבטים,

אז כל אישה שלושה ילדים.

כשהביאה את הרביעי,

אמרה הפעם אודה לה' וקראה לה בן הרביעי יהודה,

על שם תודה, תודה ריבונו של עולם,

אתה הוספת לי יותר מאחרים.

תודה.

יש מישהו מאיתנו שלא ניחון באיזה משהו מיוחד ביחס לחברו? בוודאי.

כל אחד, הקדוש ברוך הוא נותן לו מתנות כלשהן.

אין בן אדם בלי מתנות משמיים.

רק אנשים לא יודעים להעריך. הם קנאים, קנאים, הם רוצים שיהיה להם גם מה שיש לשמיים.

ומה שיש לך לא טוב?

לא.

תראה הוא, תראה מה יש לו, תראה, תראה.

תסתפק במה שנתנו לך משמיים.

אתה רוצה לראות כמה טוב לך? לך לבית-חולים, תסתכל על האנשים שם, מה מצבם.

תלך לשכונות שאין להן מה לאכול, תראה מה מצבם.

על מה אתה בוכה? מה אתה בוכה?

מה יתאונן אדם חי?

הקדוש ברוך הוא השאיר לך עוד לשון, להודות. הוא יכול גם לקחת אותה

ממה שנשאר מקודם.

אבל הוא השאיר לך, שתודה.

כל טובה שאדם מקבל אסור לו להיות כפוי טובה.

וכתוב, ארבעה צריכים להודות.

יורדי הים,

הולכי מדברות,

מי שהיה חולה ונתרפא,

ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.

כל אלה יודו לשם חסדו ונפלאותיו לבני-אדם.

וירוממוהו בקהל עם,

ובמושב זקנים יהללוהו. עומד בפני עשרה ואומר ברכת הגומל.

להודות, השם יתברך.

איי, איי, איי, איי, אבל רואים שהקדוש ברוך הוא רואה חולים,

ושולח להם רפואה,

ישלח דברו וירפאהם,

ואחרי זה שהם נרפאים,

מחזירים לקדוש ברוך הוא, רעד תחת טובה, ושוכחים אותו.

אספר לכם סיפור שלפני, אתמול, אתמול קיבלתי את הסיפור הזה. צלצל לאחד מהפעיינים שלנו באיטליה,

וספר לי את הסיפור הבא.

אומר, היה נס.

נס גדול היום.

מה נס?

אתה זוכר בהרצאה האחרונה ברומא הייתה אישה אחת שהיה לה גידול בראש,

במוח, וביקשה ברכה?

אמרתי לו, נגיד.

אמר לי, ברוך השם,

הודיעו לה היום,

נעלם הגידול,

אין שום דבר.

שאלתי, עברה ניתוח? אמר, בלי ניתוח, נעלם.

תודה.

הוא אומר, אבל מי היה אצלי בחנות באותו רגע?

אתה זוכר את המאבטח?

אני לא אזכיר את שמו, נקרא לו ג'וז'ו.

אתה זוכר את המאבטח שכל הזמן ליווה אותך בהרצאות?

מי זה?

זה בן-אדם שהיה לו בן, בן 14,

חולה לוקמיה,

שבוע לפני שהוא נפטר ביקש ממני שאני אלך לבית-חולים במוצאי-שבת לתת לו ברכה.

המאבטח הזה הוא יהודי, אבל חילוני גמור, שום רקע ביהדות, כלום הוא לא יודע,

ומדבר רק איטלקית, לא יודע עברית.

אמרתי לו, אתה רוצה שיהיה סיכוי לילד לחיות?

תהיה מוכן לקבל עליך שבת.

אם הוא יקבל על עצמו שבת,

פירושו של דבר שהוא מפסיד את העבודה שלו.

מאבטח, לא יכול להגיד מתי הוא מאבטח.

אמר לי, כן.

הכנסתי, בירכתי את הילד,

לראות אותו זה היה זוועה.

כולו פריחות אדומות על כל הגוף שלו,

משהו מפחיד.

למחרת שחררו אותו הביתה, אין לו כלום, הכל יצא ממנו.

למחרת.

הייתי בצרפת,

בא אותו ג'וג'ו,

לצרפת,

על מנת לספר את הסיפור ולהודות בפני קהל עם, רב ועדה,

שהגיע לשם להתחרט.

לא אמר.

לא אמר תודה בפרהסיה ולא כלום. זה מרצונו, הוא רצה לבוא.

וגם התברר שהוא לא שומר כל כך את השבת.

בשעה שקיבל אותו יהודי

את הבשורה הטובה שהיא נרפאה,

באותה שעה היה אצלו בחנות ג'וג'ו, שמספר לו שלבן שלו נכנס וירוס במוח מסוכן שחיה בסכנה עכשיו.

אז הוא אומר לו, תראה,

האישה הזאת, שהרב אמר לה שתשמור שבת, שמרה את השבת,

הסתלקה ממנה מחלה.

הבן שלך שנרפא,

ואתה לא קיימת את מה שהבטחת.

חזר לו וירוס לתוך המוח.

הוא ישלח את דברו וירפאהם, וימלא את משחיתותם.

אבל לאנשים אחרי זה בא את סרער ומקשה את עורפם,

כאילו לא קרה שום דבר.

אחד נוסע בירושלים, מחפש חניה.

אוגוסט, חם,

מזיע.

עושה רונדלים, לא מוצא, יש לו פגישה חשובה,

לא מוצא חניה.

בלית ברירה,

מרים עיניו לשמיים, אומר, ריבונו של עולם,

סדר לי חניה, אני מתחייב לשמור שבת.

מוריד את העיניי,

פתאום יוצא בן אדם מהחניה,

יש לו מקום להיכנס בדיוק לידו.

מה הוא אומר לקדוש ברוך הוא?

תמחק,

הסתדרתי לבד, מצאתי.

אתם מבינים איך זה עובד?

אדם מקבל את הטובה וכופר בה,

וזה לשון הרמב״ן בסוף פרשת בוא.

שימו לב.

כוונת כל המצוות

שנאמין באלוקנו

ונודה אליו שהוא בראנו.

מה הכוונה של כל המצוות, אומר הרמב״ן?

שנאמין באלוקנו ונודה, נודה, נודה, תודה, תודה,

נודה אליו שהוא בראנו.

והיא כוונת היצירה.

כל היצירה והבריאה מטרתה ותכליתה הוא זה שאין לנו טעם אחר ביצירה ראשונה,

ואין לעליון, לקדוש ברוך הוא, חפץ בתחתונים, באנשים שנמצאים למטה,

מלבד זה שידע האדם

שיש בורא לעולם ויודה לאלוקיו שברעו,

יודה,

יודה לאלוקיו שברעו.

וכוונת רוממות הכול בתפילות,

וכוונות בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים,

זהו שיהיה לבני אדם מקום,

יתקבצו ויודו לשם שברעם וימציאם,

ויפרסמו זה,

ויאמרו לפניו,

בריותיך אנחנו.

הרמב״ן מעמיד את כל היצירה בכל תכלית המצוות על עניין ההודאה להודות.

והנה פשוט הוא

שאין הקדוש ברוך הוא צריך את ההודאה שלנו,

שהרי הפסוק באיוב אומר, אם צדקת, מה תיתן לו?

או מה מידך ייקח?

יש לך משהו שלך שאתה יכול לתת לו?

הרי כל מה שיש לך זה שלו.

תן לו משלו,

שאתה ושלך שלו.

לא תיתן לו משלו,

הוא ישל לו.

אבל השלמות שלנו והעושר שלנו זה להודות.

כי כל אדם שמכיר יותר את הטובות שהוא מקבל,

חייו הפנימיים עשירים יותר.

אתם יודעים, כשהקדוש ברוך הוא עושה איתי חסד,

אתם יודעים איך אני מאושר?

למה אני מאושר?

לא.

אני מאושר מפני שהקדוש ברוך הוא חייך אליי.

אם הקדוש ברוך הוא ממלא את רצונך,

פירושו שהאבא בשמיים

חייך אליך,

הראה לך שהוא קיים.

אני משגיע עליך, ראיתי אותך,

שמעתי את בקשתך ונעניתי לה.

אצל צדיקים זה יותר, רצון ירא אב יעשה.

הם לא צריכים לבקש אפילו. הוא יודע מה הם רוצים, ואת הרצון שלהם הוא ממלא.

היה מקרה ומעשה ברמלה,

זוג שלא היה להם 24 שנים ילדים,

וביקשו ברכה להיפקד.

אמרתי להם שעשו הרצאה בעצמה,

בהשתדלותם האישית,

כדי לזכות את הרבים,

ובזכות

המצווה הגדולה הזאת ובמעמד זה אני אברך, והקהל יענה אמן,

ויהי לרצון שתיפקדו.

הסכימו ועשו,

קיבלו ברכה.

אחרי 24 שנים

האישה נפקדה.

אחרי שלושה חודשים בעלה בא אליי קצת חיוור,

ופעם ראשונה שהוא מודיע לי שהיא נפקדה,

והוא אומר,

לאשתי יש תאומים,

אבל הבעיה היא שמזה שלושה ימים אין דופק,

אז תן עוד פעם ברכה.

אמרתי לו, קודם כול,

תשמח,

הקדוש ברוך הוא חייך אליך.

חשבת 24 שנים שהקדוש ברוך הוא רואה את כולם חוץ ממך ואשתך.

עליכם הוא פסח.

התפללתם, ביקשתם,

דפקתם דלתי שמיים, עשיתם, והקדוש ברוך הוא לא השגיח בכם כלל וכלל.

חשבת, נכון?

חשבת.

אבל הנה מה?

הקדוש ברוך הוא חייך. אבל לא אחד,

שניים.

זה שווה הכול.

יש בורא לעולם שמשגיח ורואה ויודע מה.

עכשיו נשתדל בתפילה בשביל שיתקיימו העוברים.

העוברים לא התקיימו,

נפטרו.

אבל הקדוש ברוך הוא הוכיח להם שהוא ראה אותם, שמע אותם,

הראה להם

שהוא יכול לתת,

אבל יש לו חשבונות אחרים שלא יישאר להם.

לקח אותם.

אחרי שנתיים האישה לקטה במחלה ונפטרה.

מה חשבון שמיים אנחנו לא יודעים.

אבל ששני הילדים יגדלו אצל אבא,

אלמן,

בלי אימא,

כל החיים,

זה חשבון שמיים.

השם יודע אם כן, אם לא, ולמה.

אבל אף אחד לא יחשוב שאם הוא לא נענה בתפילה, הקדוש ברוך הוא רוצה ברעתו, חלילה.

יש לו חשבונות.

יש אנשים שבאים לעולם והם לא צריכים להוליד ילדים כלל וכלל. הם כבר עשו את זה בגלגול קודם, והם לא באו לעולם עכשיו לתקן עניין זה כלל וכלל. יש להם משימות אחרות.

אברהם אבינו ושרה היו עקורים.

ושרה אמנו בת תשעים.

ואין לה בית בלאד, אין לה רחם.

אומרים חכמים, למה לא היה להם ילדים?

כיוון שהקדוש ברוך הוא רצה שיתעסקו

בלגייר את הגרים והגרות שיכירו את הבורא. ואם יהיו להם ילדים,

לא יהיה להם את הפנאי והזמן להתעסק עם הציבור, לקרב אותם לאמונה באלוקים.

נו,

אז שואלים, אז למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לקחת משרי אמנו גם את הרחם?

לא יכולה להביא ילדים מספיק.

אומרים, לא,

אם היה לה רחם,

הייתה עושה הפריה,

מחפשת עצות, הולכת תורים,

ושום פעם לא היה לה זמן להתעסק במסירות נפש לטובת הכלל.

כשהגיעה השעה שהשם אמר, עכשיו הכל עובד כמו שצריך,

יורד מלאך משמים ואומר,

כעת חיה ולסרב אין.

הנה, תסמנו פה על הקיר ככה,

למועד השנה,

כשתגיע השמש בדיוק לקו הזה,

ולסרב אין.

בחן הווה.

שרה צחקה,

ואני,

לעת ולוטי, הייתה לי עדנה בתשעים, תלד.

ואדוני זה כן?

למה צריך?

מה, לקדוש ברוך הוא יש בעיה?

אין לו בעיה.

משה רבנו,

אימא שלו קראו לה יוכבד.

באיזה גיל היא ילדה אותו?

בת 138.

משה רבנו.

אימא שלו הייתה בגיל של הסבתא של הסבתא של הסבתא שלי.

ילדה את משה רבנו.

אור העולם.

יש לקדוש ברוך הוא בעיה?

גיל, זמן, משהו, אין לו בעיה.

אבל הוא היודע מה,

ומי, ולמה?

חשבון שמיים.

איי איי איי, אנחנו אומרים בתפילה כמה דברים ולא יודעים מה אנחנו מדברים.

אתם זוכרים שנה שעברה,

שנה שעברה הבטחנו לקדוש ברוך הוא כמה הבטחות.

אתם זוכרים? זה היה בראש השנה.

כל אחד קיבל על עצמו כמה קבלות, כמה הבטחות.

והכי מצחיק זה מה שכולנו אומרים.

מה אנחנו אומרים?

וקול גדול למענך אלוקי עולם.

ריבונו של עולם,

תן לנו חיים.

תן לנו חיים.

אבל בשביל מה אנחנו רוצים חיים? בשבילנו?

מה פתאום? חס ושלום. בשבילנו?

מה אנחנו אגואיסטים?

אנוכיים?

למענך

אלוקי עולם. כל מה שאנחנו רוצים להישאר פה עוד שנה זה רק למענך. מה יש לי לעשות פה?

כל מה שאני עושה מבוקר ועד ערב זה רק למענך.

אם זה לא למענך

סגור את הבסטה.

אין טעם להישאר.

רק למענך.

כולם אומרים למענך אלוקי עולם.

סחור אין יום. מה אמר לך?

ואל תשב דח נחלף. וי וי וי וי למענך.

איי איי איי איי איי איי.

עוד דבר אנחנו אומרים. ותן חלקנו בתורתך.

כל יום, לא פעם בשנה.

כל יום.

ותן חלקנו בתורתך.

ותן חלקנו בתורתך. אתם מכירים איזה מהתפילה?

תפילת היוצר בבוקר, ותן חלקנו בתורתך.

היה עני אחד שנטפל לעשיר, אמר לו, תראה, המצב שלי רע מאוד, לא אכלתי כמה ימים, תעשה טובה, תן לי צדקה כדי שאוכל לחיות את נפשי.

אמר לו העשיר, תפסת אותי שאין לי כסף בכיס, תבוא אלי ב-1700 אחר-הצהריים, אתן לך די והותר.

מחכה לו ב-1700 אחר-הצהריים, הוא לא מגיע.

למחרת עובר העשיר ברחוב, העני הזה נדבק אליו עוד פעם, הוא אומר, תעשה טובה, תעשה טובה, מצב שלי קשה,

אין לי מה לאכול, אני בקושי מחזיק מעמד, תן לי. אמר, חיכיתי לך אתמול,

עד 1730, לא באת,

תבוא יום ב-1700,

אני אביא לך.

מחכה לו עד 1800, לא בא.

עוד יום עובר, פוגש אותו ברחוב.

אני גוסס, לא אוכל, תביא לי לאכול, תעשה טובה, תביא לי לאכול.

אומר לו, אין בעיה, תבוא ב-1700, אתן לך בשביל שלושה ימים והותר. תבוא אבל.

מחכה לו עד 1900, לא בא.

למחרת עובר ברחוב.

תעשה טובה, אני לא, לא, לא, לא.

אמר לו, לך, יא מחריט, אתה רעב אתה?

אם היית רעב, היית ב-1600.

רעב, מבקש אוכל, אומרים לו, יש אוכל, ולא בא.

איזה רעב זה.

אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא,

ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו. אומר הקדוש ברוך הוא, בבקשה,

בבקשה, כנס לבית-המדרש.

ישר אני משפיע עליך שכל ודעת וחוכמה ובינה,

וישר אני אתן את כל התורה שלי בתוך הלב שלך, רק תיכנס.

אבל לא, הוא גמר להתפלל, הלך לעבודה, הלך, הסתובב, זהו.

למחרת בא בבוקר עוד פעם,

ותן חלקנו בתורתך.

אומר לו, חיכיתי לך אתמול בבית-המדרש, איפה היית?

אתה רוצה? אני מחכה עדיין שם.

תבוא, תבוא, אני אביא לך,

אבאה,

ותן חלקנו בתורתך.

יהיה מחריד כל בוקר, אתה אומר לי, ותן חלקנו,

ואתה לא בא.

אדם מבקש ומבקש ומבקש. יש לך ספרייה, ספרייה.

איך אתה יודע שיש לך ספרייה?

מפסח, שצריך לנקות את הספרים.

מאיפה אתה יודע שיש ספרים?

זה תכשיט אצלך.

פתחת ספר,

אתה אומר, ותן חלקנו. הנה ספר, הנה ספר, תמשוך.

תושיט את היד, תמשוך,

תפתח,

ויהיה חלקך בתורתו של השמן ברח. נו, תפתח.

לא פתח.

רק כל היום, ותן חלקנו ותן חלקנו.

אתם מבינים?

מה אנחנו אומרים בשבת?

איי, איי, איי, איי, שכן חובת כל היצורים להודות, להלל,

לשבח, לפאר,

לרומם וכו' וכו'.

חובת כל היצורים

עלי אדמות,

דבר ראשון, להודות, להלל, לשבח,

לפאר, לרומם, לגדל ולהדר,

וזאת בנוסף,

בנוסף זה בנוסף,

על כל דברי שירות ותשבחות, דוד, בן ישי, עבדך ומשיחך.

זאת אומרת, אחרי שאנחנו גומרים את כל התהילים אנחנו צריכים להמציא שירות ותשבחות שלנו לקדוש ברוך הוא. זה על כל דברי,

בנוסף לכל התהילים אנחנו צריכים להודות לשם בכל הלשונות.

איזו השגה עצומה הייתה לחכמים, זיכרונם לברכה, מתקני התפילות מעומק ורום ההודאה, כמה אדם חייב.

ואיך הם הגדירו ותיארו כמה אנחנו חייבים להודות לשם.

ואילו פינו מלא שירה, חייב.

הפה שלנו מלא שירה, כמו הים.

בלשוננו רינה כהמון גליו.

הגלים עושים רעש ורחש של רינה.

כל הגלים בעולם שעושים ככה, הלשון שלנו תגיד רינה כך.

ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע אין-סוף,

ועינינו מאירות כשמש וכירח,

וידינו פרוסות

כנשטרי שמים,

ורגלינו קלות כאיילות,

אם זה יהיה כך,

אין אנו מספיקים להודות לך השם על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו ועימנו. אנחנו חייבים להודות גם על מה שעשה לאבותינו לפחות כמו שעמון ומואב חייבים

מאות שנים על מה שעשו לאבא שלהם, שהצילו אותו.

אז על אבותינו הקדושים,

כמה אנחנו צריכים בעלינו, כמה קיבלנו.

אתם שומעים כמה אדם היה צריך וחייב?

ועכשיו מה נוכל לעשות שאין לנו את המרחב של ים, בהירות השמש וגובה הנשארים?

על כן,

איברים שפילגת בנו ברוח ונשמה שנפחת באפינו,

בלשון אשר שמת בפינו,

הן הם יודו ויברכו ויישבחו ויפארו ויירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמחם על כנו.

זו התכלית,

אומר הרמב״ן,

להכיר את הבורא שבראנו ולהודות לו בקהל רב ולפרסם את שמו וגדולתו וחסדו,

וטוב אותם.

זאת העבודה שלנו בחיים.

ואם אנחנו נתחזק בזה עד מאוד במידה הכוללת של הכרה והטובה וההודעה הזאת

כלפי האדם וכלפי הקדוש ברוך הוא,

נהיה מסודרים בראש השנה בספרם של צדיקים גמורים.

להודות,

להלל ולשבח.

נו,

יש לכם כבר חומר למחשבה להיום, לעשות איזה בוחן קטן עד כמה באמת

אנחנו מחזירים לקדוש ברוך הוא מטובותיו שהוא נותן לנו?

יש שאלה?

כן.

הנה יש שאלה, בבקשה.

קלטת מספר 445 לחיות בהתבוננות סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 446 לחיות בהתבוננות חלק ב'.