קיבוץ בני ברק - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

יש ירושלים, יש אילת, יש ירושלים, יש אילת, לא צריך להסביר מה ההבדל, בעצם זה שאומרים ירושלים, בעצם זה שאומרים אילת,

יודעים את ההבדל, אבל זה לא נכון.

משה רבנו לא היה בירושלים, אבל הוא היה באילת.

מאילת ועציון גבר. היה פה משה רבנו, פה, דרכו רגליו של משה רבנו באילת, בירושלים לא.

אפשר להפוך את זה ירושלים הדרומית?

אפשר להפוך את זה ירושלים הדרומית?

כן, כן. עמוד נא, גבר. וואו! אריה.

ערב טוב. ערב טוב, מורה. אימא שיש לה שני ילדים, היא אוהבת את שניהם באותה מידה. גם אם הוא שחום, גם אם הוא בהיר, גם אם הוא גבוה, גם אם הוא נמוך.

השם הוא האבא או האימא של היהודים ושל הגויים. למה דת זה דבר גזעני? זהו. ואם עניתי לכבודו?

זה יפתח דלת.

חשוב לי מאוד לענות לך עכשיו.

אתה מוכן לבוא לפה שאני אראה אותך מקרוב? יש לי שאלה לכבודו נוספת. כן. ואם זה לא יפתח דלת?

אם לא, זה יפתח לי גם דלת. בוא.

גול.

ערב טוב.

כל לילה, אין לילה שאני לא נרדם. אין לילה שאני לא שומעת הקלטת ואני לא נרדם. אשריך. אני לא יכול להירדם בגלל זה. אשריך. וקרא לי לשמוע בשבת.

אני מבקש סליחה. וואי וואי. בלי כוונה.

אני הרגל. מרוב הרגל אתה שומע. וואי וואי וואי. אני מבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, ואחרי זה ממך. אני לא מתערב.

אתה מטושטש, גמרנו.

אבל אם זה מבחינתי,

מחול לך. בני השבת מתחילים? יש לי שאלה. שאלה. הייתי בירושלים עכשיו, ואני הלכתי ארבע פעמים לכותל. כן? ארבע פעמים. להתפלל, לבקש, לא יודע.

אני הרגשתי ממה שקנו בפנים, ולא הצלחתי להתפלל כלום. אני עומד מול הכותל ואומר פרקטנים, חד. יפה. אני אגיד לך למה. לא מרגיש כלום. אני אגיד לך למה. ביקשתי מהשם. אתה לא יכול. אתה לא יכול. אתה יודע מה ביקשתי? אתה לא יכול. אתה יודע מה ביקשתי? אתה לא יכול. אתה לא יכול. ביקשתי שהוא יפתח לי את הלב ואתה די. בדיוק. למה שיפתח לך אם אתה סוגר אותו?

אני רוצה להתקרב, תן לי להתקרב, אני רוצה להתקרב.

ערב טוב, אני קיבוצניקית פה מהאזור בערבה. אני גם מקיבוץ בני ברק.

אני רוצה להתקרב, תן לי להתקרב, אני רוצה להתקרב. בשנה שעברה יצאתי אני ועוד משלחת מהקיבוץ ומקיבוצים אחרים לסייר ברחבי פולין, מה שהיה בשואה,

והשאלה שעלתה לי זה מעשה אלוהים השואה, מעשה שטן, ולי מה שענו,

המורים,

בעצם הם אמרו,

כי לא הייתה לנו מדינה.

זה לא סיפק אותי. מה זאת אומרת לא הייתה לנו מדינה?

זה לא סיפק אותי.

אבא שלי שמע עליך, הוא מכיר אותך,

והוא מאוד כעס שאני באה לפה.

הוא לא אהב את העניין הזה בכלל.

ובאמת במאמצים באתי לפה לשמוע אותך, וגם שידיע דתייה תמיד שמעתי אותך בפנימייה ובבית.

בואי נעשה משהו הערב ששמיעה לא הייתה בחינם במשך כל השנים.

אני עכשיו שומרת שבת.

שכולם המתחזק. שישלח את משיח. שישלח את המשיח. חיי נצח. חיי נצח על כל הקופה.

קלטות מספר 443-444 קיבוץ בני ברק חלק א'

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו ירוויח.

השם אמת

ותורתו אמת

וחותמו אמת.

האלפא-בטא,

22 האותיות הקדושות של התורה מתחילות באלף, מסתיימות בתו,

באות האמצעית מ',

אמת.

א', מ', תו.

אם נסיר אות אחת זה מת.

חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת,

והקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו לחיות באמת.

ומהי האמת? תורתו הקדושה שנתן. זהו חותמו של הקדוש ברוך הוא.

ומי שלומד את התורה ומקיים אותה,

חי חיי אמת.

כל חיים שהם לא על פי התורה הם שקר.

אפילו אם הם חיים שלא גורמים עוולות או אי צדק,

כולם חיים בהרמוניה.

שקר.

אמת יש רק אחת, אמת תורתנו הקדושה,

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורת אמת.

להיות מחוברים לאמת

זה רק על ידי התורה.

יש מעשה שמובא בגמרא,

רבא, אחד מהאמוראים, אמר,

מתחילה הייתי אומר שאין אמת בעולם כלל.

לא ייתכן שיהיה אדם בעולם שכל ימי חייו יוציא רק אמת מפיו,

ללא שקר אחד.

עד שפגשתי את רב

תביומי,

שהיה אומר,

אם יתנו לי כל חללו של עולם,

לא אוציא דבר שקר מפי.

זאת אומרת, רב תביומי מעיד על עצמו שהוא חי חיי אמת מוחלטים,

ואף פעם לא הוציא שקר מפיו.

פעם אחת הוא נקלע למקום שנקרא אמת,

קושטא.

קושטא בארמית זה אמת.

זו העיר המפורסמת הנקראת לוז,

שאנשיה לא מתים כלל וכלל,

כיוון שהם דוברי אמת.

הוא הגיע לאותו מקום,

ובמקום הזה כל האנשים לא היו משנים לדיבורם,

ואף אחד לא מת בלא זמנו.

וכשהוא הגיע לשם הוא נשא אישה והיא הולידה לו שני ילדים.

פעם אחת היא הייתה יושבת בבית וחופפת את שערות ראשה.

באה שכנה דווקא בדלת,

והוא חשב שלא יפה להגיד שהיא נמצאת במקום מסוים,

אז הוא אמר שהיא לא נמצאת בבית.

באותו רגע מתו שני בניו.

באו אנשי העיר, מעולם לא היה שם מוות.

באו אנשי העיר ואמרו לו, תשמע,

אל תביא לנו מיטה לעיר הזאת,

קח את עצמך ותלך מפה.

וזה בן-אדם שאמר, אם ייתנו לי חללו של עולם,

אני לא אשנה בדיבורי.

אבל פה הוא חשב שלא נכון להגיד את האמת,

כיוון שזה לא צנוע להגיד איפה האישה נמצאת,

והוא שינה בדיבור.

איך אנשים היו מתים שם? מי שכבר קצה נפשו בחייו,

נמאס לו לחיות,

היה יוצא חוץ לעיר והיה מת.

נשאלת השאלה,

אם בן-אדם אומר שקר והוא מת,

כמו שהיה במקרה הזה,

למה אדם שקצה נפשו בעיר הזאת, קושטא,

למה לא היה אומר כדי למות דבר שקר ומת.

הם לא רצו לאמץ לעצמם את העניין הזה שהוא שקר אפילו בשביל למות.

אמת זה אמת,

וגם לשקר על מנת להסתלק מן העולם הם לא היו מוכנים.

אנשי אמת, מי שחי באמת כל ימי חייו,

אמת לאמיתה מאלף עד תו, לא מת.

מה עוזר כשהוא יוצא מחוץ לעיר?

למה הוא מת?

משום שהאוויר של העולם, מחוץ לעיר האמת, מלא שקר שממית אותו.

השקר

שנמצא מסביב

הוא כבר די מספיק בשביל להרעיל את הבן-אדם ולהביא אותו למצב של מיתה.

כמה הסביבה משפיעה ועד כמה היא גורמת.

לחיות באמת,

לא פשוט.

אבל בשביל לזכות בעולם האמת

צריך לחיות באמת באמת.

כתוב, אשרי האיש אשר לא הלך

בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

והיק עץ שתול על פלגי מים

אשר פריו ייתן בעתו ועליהו לא ייבול.

בכל אשר יעשה יצליח.

לא כן הרשעים.

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.

ובדרך חטאים לא ישב ובמושב לצים לא ישב.

הלך,

עמד, בסוף ישב.

זאת אומרת,

אדם לאט לאט מידרדר.

התחלה זה רק עצה.

אחר כך זה כבר עמידה והקשבה ולהיות חלק מאלה שמדברים דברי חטאים.

ובסוף ישב... מה זה ישב? קביעות.

נהיה קבוע באותו מקום.

בהתחלה הלך, לא התכוון לעמוד.

סופו עמד.

ואם עמד, סופו ישב.

נשאר במצבו זה לתמיד.

אבל מה כתוב?

ומושב לצים לא ישב.

לא במושב עם לצים,

אין לצים שם.

רק זה מקום שיושבים לצים.

יש פינות של רחוב שיושבים חבר'ה ומדברים על הא ועל דא בלשון נקייה.

זה נקרא מושב לצים, לדוגמה.

יש מקומות שעושים חפלות,

שהן לא על פי רוח תורה מושב לצים.

עד כמה הדברים האלה משפיעים?

יכול בן אדם,

אני נותן דוגמה, לשבת במקום שישב לץ ויבוא לו חשק לצחוק.

הוא לא יודע אפילו למה.

המקום הזה כבר מורעל, יש לו השפעה.

כמו להבדיל, אם אדם הולך למקום קדוש,

הוא מרגיש את הקדושה במקום. אין אנשים,

אבל המקום,

חלה בו קדושה שהוא מרגיש אותה. יש אנשים שנכנסים למקום מסוים והוא אומר לך, תשמע,

אני מרגיש פה קדושה משהו.

מה זה מרגיש קדושה?

המקום פועל על האדם. הוא לא מרגיש, אבל המקום פועל.

אותו דבר בטומאה. אדם נמצא במקום של טומאה, זה אופף אותו.

אז מושב לצים לא ישב. אתה יכול לשבת פתאום לצעוק לבד, אתה לא יודע למה אתה לא צוחק.

למה היה מישהו לפניך גם כן, מצחיק.

ואתה מתעלף בצחוק ואתה לא מבין.

מסופר על הגאון מווילנה שאחרי שהוא נפטר במאה שנה, מישהו נכנס לבית הכנסת שלו ולא יודע שזה בית הכנסת שלו,

והוא עמד במקום תפילה כלשהו,

וכשהוא יצא משם הוא אמר שבחיים שלו הוא לא התפלל כמו שהוא התפלל בבית הכנסת הזה.

אמרו לו, אתה יודע למה?

מקום שעמדת להתפלל זה המקום שעומד עליו הגאון.

מאה שנה אחרי.

עד כדי כך ההשפעה של הדברים.

אז כשאדם נמצא בסביבה שהיא בעצמה צוחקת ומלגלגת ומזלזלת,

ודאי וודאי שזה משפיע. אם המקום בלי אנשים משפיע, על אחת כמה וכמה כשהם מדברים אליך ופועלים עליך בכל רגע.

לחיות באמת זו מטרה.

זאת המשימה וזה היעד שאדם בא לעולם.

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

אתה רוצה להגיע למצב כזה?

אתה רוצה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא?

אתה רוצה שיהיה לך כל מה שתבקש בכל רגע?

מי שקרוב לקדוש ברוך הוא, כל מה שמבקש, רצון ירעיו יעשה. אתה רוצה?

הקדוש ברוך הוא אומר לך, אתה יכול, אין שום בעיה.

אתה צריך להיות רק יחיד.

אל תהיה מושפע מאחרים. תחיה על פי התורה,

תעשה מה שאני אומר לך.

אני אבא שלך,

אני מלך על כל העולם,

ואני אומר לך מה יהיה לך טוב, באיזה תנאים.

אם תעשה מה שאני אומר,

תהיה בבחינת יחיד, בלתי מושפע מאחרים לשלילה, אתה תוכל לדבר איתי, אני אישית אטפל בך.

איזה הבטחה.

מי לא רוצה כזה דבר?

אבל בשביל זה צריך להיות בעל החלטה אמיצה.

כל יהודי נטבע לפי מעמדו, ידיעתו והכרתו.

לכן חובה עליו שיתקן את עצמו, כדי שהבורא יתברך שמו יוכל לדבר עמו ביחידות,

כדי שיוכל לומר עליו, די לי אני ואתה בעולמי.

הקדוש ברוך הוא אומר, די לי אני ואתה בעולמי.

לא צריך שש מיליארד.

אני ואתה?

בוא, אתה מוכן להיות אני ואתה?

הגמרא מספרת בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש.

אמר גבריאל המלאך לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו.

נאל יחיד להציל את היחיד.

הקדוש ברוך הוא אמר, אני אציל אותו אישית,

לא מלאך,

כיוון שהוא יחיד בעולמו.

היחיד שהכיר את הבורא יתברך מעצמו ופרסם את ה' יתברך בכל העולם כולו,

הקנה לקדוש ברוך הוא שמיים וארץ.

בודדים בעולם הכירו שיש בורא לעולם, כל העולם לא ידע מה' יתברך, עמדו אלילים,

והיחיד הזה הכיר לכל העולם שיש בורא לעולם.

אמר הקדוש ברוך הוא, הוא יחיד ואני יחיד

ולי נאה להצילו.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ובשביל זה נברא אדם יחידי,

כי כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.

למה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון אחד?

הרי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם לא לתוהו אלא לשבט יצרה, שיהיה יישוב של הרבה אנשים בעולם.

אז למה לא ברא בתחילה מיליון אנשים, מיליארד אנשים?

למה אחד?

בשביל שכל יחיד ויחיד יאמר,

כל העולם נברא בשבילי,

העולם נברא בשביל יחיד.

אתה מוכן להיות יחיד?

אני ואתה?

די לי שאני ואתה בעולמי. מספיק.

אבל אתה צריך להחליט שאתה יחיד.

זאת אומרת,

אתה עושה מה שהקדוש ברוך הוא אומר.

אנחנו מבקשים עצות,

ממי?

ממי שמומחים באותו תחום.

אנחנו מבקשים מרופא עצות איך להישאר בריאים,

מרואה חשבון,

איך לעשות את העסק בצורה המרוויחה ביותר.

בכל תחום אנחנו פונים למומחים הגדולים.

יש אחד שהוא אדון העולם, בעל הבירה,

המומחה בכל העניינים,

שאומר לך, הצעות בחינם, בלי כסף, לא צריך לחכות בתור.

תשמע על מה שאני אומר,

ורק בידי ובכוחי גם לתת לך את מה שאני מבטיח.

גם אם יבטיחו לך אחרים, רפואה, עצה, פרנסה, ישועה,

בלעדיי זה לא יעבוד.

אז בוא,

אני ואתה תהיה היחיד שעושה את התורה בלי התחשוד באחרים,

וככה אתה תזכה לקבל את כל מה שאני הבטחתי בתורה הקדושה.

אבל מה לעשות שאנחנו קצת מצומצמים?

קצת מצומצמים.

אנחנו באים לקדוש ברוך הוא בראש השנה.

ובראש השנה אנחנו מבקשים כל מיני בקשות.

כל מיני בקשות.

אני אעשה לדוגמה ניסיון קטן, כן?

אני אשאל אותך בחורצ'יק נחמד, אתה כאן.

כי אתה, אתה שהסתובבת, כן? מה השם שלך?

אביחי.

אתה תהיה בראש השנה בבית הכנסת?

בעזרת השם.

הקדוש ברוך הוא אומר כך, יש לך שתי דקות לבקש ממני מה שאתה רוצה.

מה תבקש ממנו?

שתי דקות. רגע, תן לי רגע מיקרופון.

תודה. שקט, לא לעזור לו.

כן, פה, פה. מה תבקש?

בריאות.

זהו, שתי דקות. עכשיו זה לקח שנייה.

מה עוד?

לא יודע.

לא יודע.

בסדר.

לא יודע. תעביר לה בבקשה. תעביר לה, כן? לא להיבהל. מה תבקשי? את, את, את, את.

את, את, את, את.

פרנסה טובה. פרנסה טובה.

יופי, ואת?

תשובה. תשובה. נו, ואת?

בריאות ואושר. בריאות ואושר. די, תעבירי לפה בחזרה.

קח. מה אתה חמוד? אתה פה? כן? אתה לא מבקש בכלל. תן לו.

תן. להיות ירא שמיים. להיות ירא שמיים, יפה, תן לו שמה. כן, אתה.

פשיח, הקדוש ברוך הוא אומר, תפקש, אף אחד לא מבקש.

מה?

אתה מפחד לדבר איתי? לא.

מדהים.

איזה צנועים עם ישראל.

בקשות כאלה קטנות.

תן לו לידך נראה. שכולנו נתחזק.

שכולנו נתחזק. יפה. ואתה לידו.

שישלח את משיח. שישלח משיח. יפה. ותן לזה מאחורי עם הכובע, הנה פה.

כן.

חיי נצח. חיי נצח, על כל הקופה.

רגע.

קיבלת חיי נצח, מה תעשה איתה?

תלך דיסקוטק?

חיי נצח, מה תעשה?

יש לי הרבה זמן, אני אעשה הכול.

אה, תעשה הכול. גם טוב, גם לא טוב.

רק טוב?

אז למה אתה צריך חיי נצח?

יש הרבה דברים טובים לעשות.

הרבה. איפה? פה או שם?

פה?

פה זה רק המעבר להשיג חיי נצח שם.

טוב.

יפה.

שמענו כמה דעות.

פעם אחת קיסר צרפת

ברח מפני הרוסים שניצחו אותו והוא ביקש למצוא מחווה ומסתור ובדרך הבריחה שלו הוא נכנס אצל חייט יהודי וכשהוא נכנס אצל החייט היהודי, היהודי לא ידע שזה הקיסר.

ביקש מסתור, החביא אותו,

הכניס אותו למיטה,

כיסה אותו בשמיכות בצורה שלא ניכר.

הגיעו הרוסים, דפקו בדלת, פתחו, עשו חיפוש, לא הבחינו, יצאו והלכו.

לאחר שהלכו הוא גילה אותו ממקומו ואז הקיסר נתוודה אליו ואמר לו, דע לך שאתה הצלת את הקיסר

של צרפת.

עכשיו תבקש ממני שלוש בקשות,

מה שתבקש אני אתן לך. אמר לו, דבר ראשון אני מבקש זה שיתקנו לי את הדליפה בגג.

אז הקיסר התרגז, אמר לו,

בשביל זה אתה צריך את הקיסר? זה האינסטלטור עושה, מה אתה רוצה מה... קיסר, אני קיסר, אני יכול לתת לך מה שאתה רוצה.

אמר לו, הבקשה השנייה שאני רוצה זה שתסלק את החיית השני פה, שמפריע לי לפרנסה, שיעבירו אותו לעיר אחרת.

ודבר שלישי שאני מבקש זה שהקיסר יספר לי מה הרגיש בשעה שהרודפים עמדו ליד המיטה שלו.

הקיסר שמע את הבקשה השלישית, התרגז ואמר לו,

אתה מתחצף ומבזה את הקיסר?

אני משית עליך מיטה.

מוציאים אותו לכיכר העיר, לגרדום.

לפני שעורפים את ראשו,

הקיסר נותן הוראה לשחרר אותו,

תביאו אותו אלי.

הביאו אותו אליו,

אמר לו, עכשיו אתה הרגשת מה שאני הרגשתי כשהייתי במיטה.

אבל מה יצא לו מכל הבקשות?

שום דבר.

הייתה לו הזדמנות,

הקיסר היה מוכן לתת לו שלושה דברים, הוא לא ידע מה לבקש אפילו.

שמענו פה מה ביקשו, נכון?

זוכרים?

באים לפני הקדוש ברוך הוא ומבקשים פרנסה,

חיים טובים, זיווג, חיי נצח, כל מיני בקשות.

מבקשים בקשות.

איי, איי, איי, איי, אבל דבר אחד אנחנו לא מבקשים.

אנחנו מבקשים אותו בראש השנה, אבל כנראה לא יודעים מה אנחנו מבקשים.

אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא בתפילה,

מלוך על כל העולם כולו בכבודך,

וינשא על כל הארץ ביקרך,

והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי ארצך,

וידע כל פעול כי אתה פעלתו,

ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,

ויבין כל אשר אשמע באפו,

כי השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.

אנחנו אומרים כל יום,

עלינו לשבח לאדון הכל,

לתת גדולה ליוצר בראשית,

שלא עשינו כגויי ארצות ולא שמענו ככל משפחות האדמה.

למה?

שהם משתחווים להבל וריק,

ואנחנו משתחווים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, נכון?

על כן נקווה לך,

תקראו את התפילה בקיצור.

אבל אל תקראו סתם. אתם מתכוונים למה שאתם אומרים?

אנחנו אומרים, זוכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים. כותבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים.

מה מבקשים? זוכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים.

כותבנו בספר חיים. בשביל מה?

למענך אלוקים חיים.

אנחנו לא רוצים לחיות.

אנחנו לא רוצים פרנסה, לא רוצים זיווג, לא רוצים חיי רצח. אנחנו רוצים לחיות למענך.

רק למענך. אם לא,

אל תכתוב.

כל המטרה של חיים, אנחנו אומרים, אנחנו אומרים,

זה למענך אלוקים חיים.

אני עוד לא שמעתי מישהו אומר למענך משהו.

כל אחד דאג לעצמו.

זה רוצה פרנסה, זה רוצה זיווג, זה רוצה לעצמו חיי נצח,

זה רוצה הזאב, זה רוצה זה. יפה. איפה למענך?

ומלכותך תגלה מהרה עלינו ועל כל העולם כולו. איפה?

איפה מה שאנחנו מבקשים?

מה הדין בתפילה, אם שכח לומר זוכרנו,

לחיים? חוזר או לא חוזר?

חוזר או לא חוזר?

לא חוזר.

זוכרנו לחיים, אל מלך חוץ וחיים. שכח, לא אמר, לא חוזר.

ובכן, תן פחדך אם לא אמר, חוזר או לא חוזר?

חוזר.

שהקדוש ברוך הוא תגלה מלכותו על כל העולם אם לא אומרים.

חייבים לחזור להתחיל את התפילה, מה פירוש?

זה התפילה.

אבל אם זה צרכים שלנו, זוכרנו לחיים? לא חוזר.

זה לא הכוונה מה שאני אומר,

זה לא הכוונה למה לא חוזר,

כי זה תוספות בתפילה והן לא מעיקר התפילה,

אבל מה שאני אומר כרגע,

אין טעם לחזור. מה שנשקר עוד פעם?

למענך אלוקים חיים ואנחנו לא מתכוונים לזה? איפה אנחנו פועלים כל היום למענך?

איפה זה?

אני מאמין שיש פה כמה שמתפללים כל יום, נכון? אני אומר כמה בכוונה שלא עין הרע.

אבל אנחנו עוברים כל בוקר בתפילה,

ותן בלבנו להבין,

להשכיל, תגידו אותי, לשמור, ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. אני חוזר עוד פעם, מה אמרתם?

ותן בלבנו, ותן בלבנו להבין.

קודם כול אנחנו רוצים להבין, יש לנו בעיה עם הבנה, אנחנו רוצים להבין. ותן בלבנו להבין, ותן בלבנו להבין, לשמור ולעשות.

לשמור ולעשות, לשמור את המצוות הלא תעשה ולעשות את המצוות עשה.

להבין, לשמור ולעשות ולקיים, נכון? ולקיים. אבל גם אמרנו עוד משהו, ללמוד וללמד.

אנחנו מקיימים ללמוד כל יום וללמד.

אנחנו לשמור ולעשות כל היום, באהבה.

באהבה או שזה עול עד שאנחנו מגיעים לבית כנסת בקושי, ועד שאנחנו עושים משהו ויוצאים יותר מוקדם,

ומחפיפים בעבודת השם, איך?

אבל אנחנו אומרים את זה כל יום.

ותן בלבנו להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד ולומד,

לשמור ולעזור וקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה כל יום, כל יום, כל יום, כל יום, כל יום. זה אמת או לא אמת?

אנחנו מתכוונים או לא?

בעיר קושטא לא היינו יכולים להיות.

אנחנו גם אומרים ותן חלקנו בתורתך.

ותן חלקנו בתורתך. ותן חלקנו בתורתך. כל יום ותן חלקנו בתורתך. מה זה אומר ותן חלקנו בתורתך?

שאנחנו רוצים שחלקנו, שאנחנו ירדנו לעולם בשביל החלק הזה בתורה,

תן את חלקנו בתורתך. לכל אדם יש חלק בתורה שהוא צריך, כשהוא יורד לעולם,

לזכות בחלק שלו.

אבל אנחנו לא מתכוונים ברצינות, כי הקב' ברוך הוא אומר, אין בעיה, אני מוכן לתת לך את חלקך,

אבל בוא לבית המדרש, בוא תלמד.

יש לך ספרים בספרייה?

אתה זוכר שיש לך ספרים, או רק פסח מזכיר לך שאתה הולך לנקות אותם?

אתה מוציא ספרים, יושב ולומד כל יום?

איך אתה רוצה שיהיה חלקך בתורה אם אתה לא לוקח ספר,

אם אתה לא הולך לבית המדרש, אם אתה לא לומד?

אז אתה אומר לכם, תן חלקנו, תן חלקנו, הוא אומר כך.

אומר לך כך, אתה אומר, ותן חלקנו.

עני, בעל עשיר, אומר, תני צדקה, נותן לו, לא לוקח. אומר לו עוד פעם, תני צדקה, אומר לו, קח, לא לוקח.

קח צדקה, לא לוקח. תן חלקנו, תן חלקנו, תן צדקה, קח, לא לוקח. תן צדקה, קח, לא לוקח.

מה זה הדבר הזה?

אבל להגיד זוכרנו לחיים? למענך אלוקים חיים. כל אחד דואג רק למה שהוא רוצה.

היה פעם מישהו...

אדמו״ר ממוג'יץ,

מוג'יץ,

קצת קשה להגיד את זה, אבל לא נורא,

שפעם אחת בא אליו חסיד ואמר לו שהוא רוצה להתייעץ איתו בענייני פרנסה.

הרבה אמר לו, אני לא מתעסק באבלי העולם הזה.

שלח אותו.

איכשהו יוצא החסיד הזה, נכנס חסיד אחר,

והוא שומע שהרבה מדבר איתו שעתיים בענייני פרנסה.

נכנס עוד פעם לרבה, אומר לו, רבה, אתה אמרת לי שאתה לא מתעסק באבלי העולם הזה,

וזה שנכנס אחריהם, דבר איתך שעתיים על פרנסה. איך זה? מה ההבדל ביני לבינו?

הוא אומר, אתה יודע מה ההבדל?

זה שנכנס אחריך לא דומה לך כלל.

אתה יודע למה הדבר דומה?

עגלון אחד נכנס לחנות גדולה מאוד,

שיש בה כל מיני סחורות יקרות.

הוא נכנס לבפנים וביקש שימכרו לו שמן כדי לסוך את גלגלי העגלה.

אמרו לו, אדוני, אנחנו לא סוחרים בשמן לעגלות,

ופה זו חנות לדברי ערך,

שואל אותו קונה,

אם ככה,

למה לזה שהיה לפניי, מכרת לו שמן לגלגלי העגלה שלו?

הוא אומר, אתה יודע מה ההבדל בינך לבינו?

אחרי שהוא קנה אצלי כל כך הרבה סחורות בכל כך הרבה כסף,

והוא נצרך גם לשמן לגלגלי העגלה שלו כדי לסוע,

אז מכרנו לו. אבל זה לא חנות לשמן לגלגלי העגלה.

מי שקונה פה הרבה הרבה סחורות,

אז גם אם צריך דברים כאלה,

נותנים לו את זה, גם בלי כסף.

אומר הרבה לאותו חסיד,

זה שהיה אחריך תמיד בא אליי ושואל אותי בעניינים של יראת שמיים, בחינוך הבנים, בעבודת השם, בלימוד התורה,

כל דבר שברוחניות הוא בא ושואל אותי.

אבל כשהוא בא אליי גם בעניינים של פרנסה מדי פעם,

אז ודאי שאני אעזור לו גם בדבר הזה.

אבל רבה זה לא בשביל למכור שמן לגלגלי העגלות.

אתה באת רק לבקש ממני פרנסה.

אני לא סוחר בפרנסה.

אומר אותו דבר, הקדוש ברוך הוא באים אליו עם בקשות.

אם אתה אומר לקדוש ברוך הוא שאתה רוצה לזכות לו שוב בתשובה, להתקרב לשם, להתדבק בו, לאהוב אותו, להכיר את האמת, לחיות על פיה,

אתה רוצה שבניך ובנותיך יהיו צדיקים, ילכו בדרך טובים, אתה מבקש בקשות ברוחניות, ברוחניות, ברוחניות.

ובסוף אתה אומר, ריבונו של עולם, גם קצת פרנסה, שיהיה לי קל, ושיהיה לי ככה, וככה וככה.

קטן עליו, ייתן לך כמה אתה רוצה.

אבל אתה בא, כל ראש השנה, כולם מגיעים, ואתה אומר לו,

פרנסה, ריבונו של עולם, פרנסה,

פרנסה.

חיי נצח, חיי נצח. מה אתה עושה איתם?

יש הרבה מה לעשות.

מה לעשות, אבל?

אם בחוקותיי תלכו ונתתי גשמיכם בעיטב, מקשים חכמים.

הרי כתוב שאין שכר על המצוות,

בעולם הזה הקדוש ברוך הוא לא נותן שכר על המצוות, השכר הוא לעולם הבא.

אז איך הקדוש ברוך הוא בתורה אומר, אם בחוקותיי תלכו ונתתי גשמיכם בעיטב,

על אותו בסיס זה.

אם בחוקותיי תלכו אתם קיימים תורה ומצוות והולכים בחוקים ובמשפטים שנתתי בתורה,

גם אני מבין שאתם צריכים שמן לגלגלי עגלה.

אם אין קמח, אין תורה,

אני ודאי שדאג לכם שיהיה לכם גשם,

יהיה יבול ולא תהיה מלחמה, ויהיה שלום, והכול אני אדאג לכם.

הרי אני רוצה שאתם תקיימו את התורה,

ואת כל המונעים מלימוד התורה אני אסיר מכם.

אבל תשבו ללמוד תורה, תקיימו מצוות,

אני אפתור את כל הבעיות.

תשאירו עלי, מבטיח לכם,

אם בחוקותיי תלכו, כל ההבטחות יתקיימו.

אבל אם אתם באים רק,

תן שלום בארץ,

תן זה, תן פרנסה, תן זיווג, תן, תן, תן, תן. הוא אומר, מה אתה נותן?

לא, אני רק מבקש.

אז איך אנחנו באים לקדוש? רק תובעים, תובעים, תובעים ממנו?

מילא, עשית במשך השנה הרבה דברים, למען השם, למענך, אתה זוכר בשנה שעברה?

למענך, למענך, איפה למענך?

הכל למעני, למעני.

אדם בא בצורה כזאת, ודאי שהקדוש ברוך יתן לו. מה זה, מה אתה מבקש? זה דברים קטנים.

כשסוחרים אחד עם משאית להעביר רהיטים,

מתי משלמים לו?

בתחילת הנסיעה או בסוף הנסיעה?

בסוף, אחרי שהוא פורק?

אבל אם הוא יאמר לך,

תשמע, אני צריך כסף בשביל מלא דלק,

בשביל להסיע את המשאית.

את זה כולם מבינים, אם לא יהיה לו דלק, הוא לא יכול לנסוע.

אתה מזמין אותו, הוא צריך דלק בשביל לנסוע.

נותנים לו לפני, ואת השכר גם ייתנו לו בסוף.

אתה רוצה שכר על המצוות בעולם הזה? לא.

שכירות משתלמת בסופה.

אתה תקבל את השכר בסוף, בסוף, כשתצא מפה, תקבל את מלוא השכר.

אבל לתדלק בינתיים, עד שתגיע לסוף, השם ייתן לך.

פרנסה, דברים טובים, הכול, זה תדלוק.

זה לא שכר.

אבל אנחנו מסכנים, לא יודעים מה לבקש אפילו.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אם תבקשו

שאני אגאל אתכם, שאני אמלוך על כל העולם,

ותכשירו את הקרקע, לא תהיו מהמונעים,

אני אתן הכול, אני אביא גאולה. גאולה פירושו שלום בעולם, אהבה ורעות ושלווה,

וחיי נצח,

וחיי נצח, וכל טוב והצלחה, ומעדנים מצויים כעפר, ואין חובות, ואין בעיות, ואין צרות, ואין מחלות, ואין מוות, ואין,

הכול טוב.

אתם רוצים?

בבקשה, אין בעיה. לא תגיד רק מלוך,

תמליך אותו. בראש השנה אומרים מלכויות,

אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו,

מקבלים עול מלכותו.

אם אתה מקבל ואתה משתנה בהתאם, ואתה זוכר שהוא מלך,

ואתה פה בשביל לעשות את מה שהוא מבקש,

כל מה שתצטרך, תקבל.

אבל מה לעשות?

אנחנו לא חושבים על הדברים האלה.

באים למלך ואומר, תגיד לי, מה אתה רוצה?

אחד אומר, רוצה פרנסה.

שואל את השני, מה אתה רוצה? אני רוצה חלקת אדמה.

השלישי היה הפיקח, אמר, אני רוצה את הבת שלך. למה? הבת שלו, אז הוא כמו המלך.

מה שיש למלך, יש לבת שלו, יש לבת שלו, יש לחתן שלו, נגמר. אבל אנשים לא יודעים מה לבקש אפילו.

הקדוש ברוך הוא אומר, אתה לא צריך את הבת שלי.

כליל ולדבקה בו.

ואם אתה דווקא רוצה את הבת שלי, אין בעיה.

התורה הקדושה נקראת ביתי. קח את התורה הקדושה, תתחתן איתה.

תורה ציווה לנו משה.

מורשה, מה זה מורשה? אל תקרא מורשה אלא מאורסה.

קח הנה, זו הקלה.

התורה הקדושה, זאת הבת שלי, הורדתי אותה לעולם,

תתחבר אליה,

כל מה שאני רוצה לתת אתן לך בגלל הבת שלי.

אפילו אם אתה לא ראוי.

הבת שלי, בזכותה אתה תקבל.

אבל אנחנו מסכנים. כל שנה נותנים לנו צ'אנס להפוך את גורלנו לטובה, להתעלות, להגיע להישגים.

ואנחנו ממשיכים לדבר כמו מקבצי צדקות,

תן, תן, תן, תן, מסתפקים במועט.

היה מלך אחד שהיה לו בן,

והבן הזה התחיל לצאת לתרבות רעה.

והמלך ראה שאין עתיד, הוא לא יוכל להישאר במלכות, הוא עושה לו גושות גדולות.

וגם בתור נסיך,

עם שם כזה, הוא לא יוכל לתפוס את המלוכה.

כדי לחנכו, מה עשה? הגלה אותו מהמדינה ודאג גם

שייסרו אותו כל מקום שהוא הולך, בלי שהוא ידע שהוא ייתקל בבעיות. רוצה זה, עושים לו בעיות. רוצה לעבוד, זורקים אותו.

רוצה כך, זה, לא נותנים לו לישון, זורקים אותו.

בקיצור, שירגיש שהחיים קשים,

לא קל, כדאי לחזור לבית אבא.

אבל מה לעשות,

הילד הזה התרגל כבר לחיים באורח כזה של נע ונד, היום, פה, מחר, שם.

ופעם אחת אחרי כמה שנים המלך הודיע שכל מי שרוצה מבני המדינה,

פלונית, איפה שהוא ידע שהוא נמצא,

לבקש בקשה מהמלך,

יכול לבוא אל המלך ולבקש.

הוא דאג שהילד הזה ידע שהמלך אמר שכל מי שרוצה לבקש משהו יבוא למלך. הילד הזה הגיע, עמד בתור כמו כולם,

נכנס למלך שזה אבא שלו,

והמלך אומר לו, כן, מה אתה רוצה?

אז הוא אומר לו, אדוני המלך, אני מבקש ממך, יש לי חובות,

שיסגרו לי את החובות.

אני מבקש שיהיה לי מקום לישון, כל פעם זורקים אותי מקום-מקום.

והתחיל לפרט את כל התלאות ושיפתור לו את כל הבעיות האלה. הוא אומר לו, זהו, אומר, זהו, מספיק, אם רק תוריד מעלי את החובות ושיהיה לי מקום לישון ושיהיה לי עבודה מסודרת,

תודה רבה.

אומר לו המלך, תן בן, אני אבא שלך, תבקש לחזור אליי.

אם תחזור אליי,

מה זה חובות?

מה זה בפרנסה?

מה זה? מה זה שטויות?

אתה נסיך,

אתה תהיה מלך אחריי.

הוא כל כך התרגל לשטויות, לאבלי העולם, לבעיות ולצרות ולחוליים,

שהוא שכח שהוא בן של מלך.

הוא עומד מול המלך והוא שכח שהוא בן של מלך.

בדיוק אנחנו ככה.

יש לנו בעיות, צרות, כל מיני מחלות, כל מיני

עסקים עם אנשים, בלאגנים. באים לפני המלך, מה מבקשים?

תוריד מעלינו את הקטעים האלה.

וואו, איך אנחנו מפסידים.

קוקו, אני אבא שלך, אבינו מלכנו, אתה צעקת.

אבינו מלכנו, מה אבינו מלכנו? אתה בן שלי או לא?

אם אתה בן שלי, תחזור לאבא.

תחזור לאבא, תחזור בתשובה, תהיה מה שאני רוצה שאתה תהיה.

אני אמליך אותך, אני אמליך אותך, מן מלכי רבנן.

מי המלכים בעולם? ריבותינו הקדושים, החכמים,

אלה שהולכים בתורה.

אתה תעשה מה שאני אומר בתור אבא שלך,

ולא יחסר לך הכול.

אבל אנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא,

ממשים, שטויות, שטויות, שטויות.

תקן לי את הדליפה בגג,

אומר לה קיסר,

עשה ממנו אינסטלטו.

איזה בושה.

אתם מבינים איפה אנחנו מונחים? כל כך ירדנו,

כל כך אנחנו לא מכירים את המעמד שלנו, ומי אנחנו?

עם סגולה, שהבדילנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת,

וחיי עולם נטע בתוכנו.

איפה זה?

שהם משתחווים לאבן וריג,

אשר לא יציל ולא יועיל.

ואנחנו משתחווים לפני מלך, מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

עושה שמיים בארץ.

תקן לי את הדליפה בגג, תן לי שמן לגלגלים של העגלה?

מה אנחנו מבקשים? בושה וחרפה.

ביום הקדוש, שלוש השנה, יש לנו את ההזדמנות של החיים שלנו.

היה חודש אלול, עכשיו הכנה לקראת יום הדין.

נו, מה אתה רוצה?

אין לי מה לבקש.

מה אתה רוצה?

בקשה אחת.

שתי דקות יש לך.

שנייה בקושי.

מה את רוצה?

כמה דברים קטנים. מה זה? מה זה? בושה.

וואי וואי וואי וואי וואי.

אם אני הייתי הקדוש ברוך הוא, וואי וואי וואי, מה הייתי עושה לכם? בית ספר.

מה זה?

בעיה.

אבל אני אגיד לכם מה הבעיה.

יש לנו כל מיני תאוות,

כל מיני תאוות,

שבזמנים מסוימים אנחנו לא יכולים להשתלט על עצמנו. זה אומר, את זה אני לא יכול.

זה תהרוג אותי, אני לא יכול.

מי אמר שאתה לא יכול? יצר הרעש שלך, אמר שאתה לא יכול.

לא, לא, לא, לא, לא יכול. זה אל תבקש ממני, זה אני לא יכול.

היה פעם אחת תלמיד ישיבה מוצלח, מוצלח מאוד.

הרב שבדרון, זכר צדיק ברכה, היה מספר את הסיפור הזה מספר פעמים בשנה, באירועים שונים.

פעם אחת בתקופה מסוימת נעדר התלמיד הזה מהישיבה בלי הסברים, אף אחד לא ידע למה.

הרב שבדרון חיכה יום-יומיים, ראה שהוא לא בא,

לקח את עצמו, הלך אליו הביתה, דפק בדלת,

הילד פותח לו את הדלת,

התלמיד, ראה אותו, החביר.

מה כבוד הרב עושה פה? אמר לו, פשוט דאגתי, ראיתי שלא באתי יום ויומיים.

אמרתי לבוא לשאול לשלומך, שמה קרה משהו? אמר לו, לא,

ברוך השם, אני בריא. ייכנס כבוד הרב, ישב, אמר לו,

למה אתה לא מגיע לישיבה?

הוא אומר לו, כבוד הרב, אני לא יכול לספר לך ולהסביר לך,

אני מבקש שגם שלא תשאל אותי בעניין הזה, אני אוהב תורה, אתה יודע שאני לומד תורה,

אני בעוד שבוע ימים חוזר לישיבה כרגיל.

ולמה אתה לא מגיע לישיבה?

אז אומר לו, הרב,

תמחל לי,

תוותר לי, אל תבקש ממני שאני אסביר לך למה אני לא מגיע. אני לא חולה, אבל אני לא יכול להגיע.

אומר לו, מה יותר חשוב מהתורה שבגללו אתה נשאר בבית?

והוא מתפתל ולא יודע מה להגיד לרב,

ומבקש ומפציר, והרב לא מוותר,

ככה בנועם, עם חיוך.

תאמר לי, תלמידי היקר,

למה אתה לא בא לישיבה? כואב לי, אני בצער,

אולי תסבירי. ראה שהוא לא יכול להתפטר מהרב, אמר לו, כבוד הרב,

לא תצחק עליי?

לא תכעס עליי? אומר לו, לא.

מבטיח? אמר לו, כן.

אמר לו, הרב,

השבוע הזה יש משחקי כדורגל חשובים. אני לא יכול, אני לא יכול, אני חולה על זה, לא יכול.

אבל אני אעבור בעוד שבוע, אני נכנס לישיבה, הכול בסדר.

הרב לא יצחק עליי, אבל אני לא יכול.

אמר לו הרב שבדרון, מה זה כדורגל?

אמר לו, הרב, לא יודע? אמר לו, לא, מה זה כדורגל?

אמר לו, זה משחק שמשחקים שתי קבוצות על מגרש גדול, יש שני שערים ויש כדור, וכל קבוצה מנסה להכניס את הכדור לשער של השני.

הוא אומר לו, אז מה הבעיה להכניס לשער של השני?

תן לי כדור, אני נותן לי עשרים בעיטות, וזה ייכנס, מה הבעיה? בשביל זה צריך לא לבוא לישיבה?

הוא אומר, לא, זה לא בדיוק ככה.

הרב, יש שם בשער שוער,

והשוער הזה,

הוא נמצא בשער ולא נותן לכדור להיכנס.

הוא אומר, נו, ומה, הוא יושן שם כל הזמן?

אז תחכו עד שהוא ילך ותכניסו לשער.

אז הוא אומר לו, כבוד הרב, לא מבין, זה לא הולך ככה.

זו המטרה של המשחק,

שהם ירצו להכניס לשער, והשוער מונע שלא להכניס.

אז הוא אומר לו, אז איך מכניסים את זה בסופו של דבר, אם הוא מונע והם רוצים, והוא מונע והם רוצים?

אז הוא אומר לו, זה העניין של המשחק.

כל העניין של המשחק זה איך להכניס לשער את הכדור.

זה המשחק.

שיש שוער בשעה שהוא מפריע,

ומצליחים להכניס את הכדור פנימה.

אמר לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

אומר לו, מה יותר חשוב מהתורה שבגללו אתה נשאר בבית?

והוא מתפתל ולא יודע מה להגיד לרב,

ומבקש ומפציר, והרב לא מוותר,

ככה בנועם, עם חיוך,

תאמר לי תלמידי היקר,

למה אתה לא בא לישיבה?

כואב לי, אני בצער, אולי תסבירי.

ראה שהוא לא יכול להתפטר מהרב, אמר לו, כבוד הרב,

לא תצחק עליי,

לא תכעס עליי? אומר לו, לא. מבטיח? אמר לו, כן.

אמר לו, הרב,

השבוע הזה יש משחקי כדורגל חשובים. אני לא יכול, אני לא יכול, אני חולה על זה, לא יכול. אבל אני אבוא בעוד שבוע, אני נכנס לישיבה, הכל בסדר.

הרב לא יצחק עליי, אבל אני לא יכול.

אמר לו הרב שבדרון, מה זה כדורגל?

אמר לו, הרב לא יודע? אמר לו, לא, מה זה כדורגל?

אמר לו, זה משחק שמשחקים שתי קבוצות על מגרש גדול, יש שני שערים ויש כדור, וכל קבוצה מנסה להכניס את הכדור לשער של השני.

הוא אומר לו, אז מה הבעיה להכניס לשער של השני?

תן לי כדור,

אני נותן לי 20 מעיטות וזה ייכנס, מה הבעיה? בשביל זה צריך לא לבוא לישיבה?

הוא אומר, לא, זה לא בדיוק כך.

הרב, יש שם בשער שוער,

והשוער הזה, הוא נמצא בשער ולא נותן לכדור להיכנס.

הוא אומר, נו, ומה, הוא ישן שם כל הזמן?

אז תחכו עד שהוא ילך ותכניסו לשער.

אז הוא אומר לו, כבוד הרב לא מבין, זה לא הולך ככה.

זו המטרה של המשחק,

שהם ירצו להכניס לשער והשוער מונע שלא להכניס.

אז הוא אומר לו, אז איך מכניסים את זה בסופו של דבר, אם הוא מונע והם רוצים והוא מונע והם רוצים?

אז הוא אומר לו, זה העניין של המשחק.

כל העניין של המשחק זה איך להכניס לשער את הכדור.

זה המשחק,

שיש שוער בשעה שהוא מפריע ומצליחים להכניס את הכדור פנימה.

אמר לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

לבוא בעוד שבוע ללמוד זה לא בעיה.

למה?

כי אין שוער בשער.

עכשיו כשיצר הרע עומד בשער ואומר לך לא לבוא לישיבה כי יש משחקי כדורגל,

עכשיו נראה שתכניס גול.

זה החוכמה. מתי שיש את היצר הרע שמפריע, אני רואה אותך שאתה מכניס. זה המשחק.

תפס הבחור ובא למחרת לישיבה.

נכנס כדור לשער, ניצחו, פיטרו אותו חנא, חריף.

גמיידק, גמיידק, כסף, שטויות, הבלים.

מה זה השטויות האלה? כל הזמן, דיבורים, ראיונות, עיתונות, חריג.

הכניס לשער, לא הכניס, הוציא מהשער, פנדל, גול, וואו, פה, מה זה?

אינדיאנים, מה זה?

נכנס או לא נכנס, מה אכפת לך?

בסוף אתה נוסע עם האוטה טרנטה שלך, בחזרה, משלם דלק והולך הביתה.

מה?

נראה אותך תפקיע גול לזה שעומד לך בשער, יצר הרע, ולא נותן לך להיכנס לגן-עדן.

זה נראה תפקיע גול. בוא תראה אם אתה יכול לנצח אותו.

זה שמאיים על החיים שלך,

זה שרוצה להכניס אותך לגיהנום במקום לגן-עדן,

זה שמושך אותך לכל מקום באף ועושה מה שהוא רוצה, זה נראה אותך שחקן להטוטן.

בוא, נראה, תעביר אותו, תכדרר, נו, יאללה, עוד רוב.

אה, מסכן, לא, לא יכול, לא יכול. זה נכון, לא יכול. זה, תשגע אותי, לא יכול.

אל תבקש ממני, אל תבקש. לא יכול, לא יכול. איזה מסכנים,

מה קרה?

בוא, שים ציצית מודים. לא, לא, רק זה, לא, לא, לא, לא, לא. כבר הולך אחורה, שני מטר, מה קרה? מה, באתי עם נשק, מה עשיתי? כולה, בד, שים עליך,

יהיה לך מצווה על כל החיים. לא, לא, לא, לא. כבוד הרב, לא עכשיו. אני מפתיע לך, אבל לא עכשיו, לא עכשיו, לא עכשיו.

רק לא עכשיו.

מה קרה?

יצר הרע עומד בשער,

והוא לא מבין אפילו למה לא, למה לא.

אה, אני אגיד לכם למה לא.

שלא יגידו לו, החבר'ה, תחנוני,

נח, נח, מה קרה לך?

ילגלגו עליו כמה עם קוקו וציצי ופיצי וקוצים ועגלי,

יצחקו עליו.

ואם יצחקו עליך, אז מה? אבינו מלכנו, אתה זוכר? בראש השנה, בכל אופן, אתה תגיע. לא תבקש דברים חכמים, תבקש ככה, אבל תבקש. מה תבקש?

תן לי פרנסה, תן לי זה, תן לי זה.

ואתה רוצה שייתן לך. מה יקרה אם הוא יגיד לך, אתה יודע מה?

לך עם ההוא עם הקוצים, תבקש ממנו.

הוא-הוא מחליט בשבילך הכול, הוא אומר לך מה נכון, לך אליו, לך אליו, תבקש ממנו.

לא, שומעים להוא עם הקוצים,

אבל מה קדוש ברוך הוא מבקשים. איזה מין דבר זה? זוכרנו לחיים, זוכרנו, אל תשכח, אל תשכח, זוכרנו, כן?

אבל בשביל מה חס ושלום שלו? תחשוב שאני אגואיסט אנוכי.

רק למענך, למענך, אלוקי עולם, בקושטא לא יקבלו אותנו.

מצא חן מעיניך, אה? אתה רוצה ציצית, נכון? אתה רוצה או לא? יש לך? עניך עכשיו?

תראה לי.

אריה!

אשריך לחיי העולם הבא.

אשריך. נשמה טובה. מה תבקש עכשיו אחרי שהסברנו? מה תבקש? תן לו מיקרופון.

תן לו מיקרופון.

עכשיו מה תבקש מהקדוש ברוך הוא? הזדמנות, שתי דקות. עוד לא יודע?

לחזור בתשובה. אחד.

זהו, מסתפק? במה עם החברים שלך?

אתה לא רוצה שהם גם יחזרו?

בואו, ברור שאני מבקש. אז תגיד, תבקש, נו.

שגם החברים שלי יחזרו בתשובה. הלאה, שתיים, זה יעברו רק עשר שניות.

מה אכפת לך שעם ישראל כולו יחזור בתשובה? נו, תבקש. שכל עם ישראל יחזרו בתשובה. נפלא! יש עוד זמן, דבר עוד.

נו, מה עוד? אכפת לך שכל העולם יכירו את הקדוש ברוך הוא וגם כן יתקרבו להשם יתברך?

לא. אתבקש גם.

שכולם יתקרבו לקדוש ברוך הוא. בסוף, מלוך על כל העולם כולו בכבודך.

נכון?

תגיד, מלוך?

מלוך. על כל העולם כולו. על כל העולם כולו. בכבודך. בכבודה. אמן!

חזק וברוך.

תן לי רגע. שמה, שמה, תן לה. עכשיו נראה מי השתפרה, נו.

אל תחפשי אותה, מה את?

תגידי לי. מה עכשיו את מבקשת? כמוהו, למדת, השתבעה, מורי.

רגע, נראה עוד אחד. תן לו, הוא פה, זה לא שאל כלום קודם.

כן? מה אתה מבקש?

שאני וכל עמו ישראל והיהודים בעולם יחזרו בתשובה ויזכו לגאולה ולזכות למצוות. אמן. יפה, רגע, ומה נעשה עם כל החבר'ה? לזכות למעלת שמיים. יראת שמיים. יפה. ומה נעשה עם כל החבר'ה עם הקוצים?

נוריד אותם. נוריד. אתה מוכן עכשיו להוריד?

לא עכשיו. למה לא עכשיו?

תעזור על זה. יצר הרע בשער.

יצר הרע בשער.

מוכן להוריד קוצים?

כן, כן, כן. לא, אל תלחצו עליו.

הוא.

אני אשתוף את זה במולדם, אני אשים ככה.

אז אני אוריד לך רק שני קוצים.

בסדר. יאללה, בוא.

אתם רואים, זה נקרא לחזור בתשובה.

אפילו שהוא עוד לא שינה את המעשים.

תשובה זה הכרה, קודם כול, לדעת מה בעצם אנחנו רוצים,

מה התכלית,

מה המטרה.

ברגע שיודעים, המעשים יבואו, אבל קודם כול הכרה, הבעיה היא שאנשים לא מכירים.

ורוב בני-האדם עושים מעשים כהרגל,

כמצוות אנשים מלומדה,

אבל אין פנימיות, אין לב עם זה. עושים מעשים, אבל עושים אותם בלי הכרה.

אומרים, עלינו לשבח, ואף פעם לא שומעים את המילים.

אומרים, ותן בלבנו, ולא מתכוונים.

ותן חלקנו, ולא פותחים ספר.

למענך אלוקים חיים ומתכוונים לעצמנו.

אז איך זה הולך? אין הכרה.

אתם יודעים מה הרווחנו הערב כשדיברנו על הנושא הזה?

ראש השנה הזה כבר לא יהיה כמו ראש השנה האחר שלכם, עולם אחר לגמרי.

מלוך על כל העולם כולו, בכבודך, פותר את כל הבעיות בעולם. לא רק לנו, לכל העולם.

מה אנחנו רוצים?

שקט, שלווה,

לעשות את רצון הבורא, לקבל כל מה שהוא נותן בקטנות. זה קטנות, מה זה פרנסה, זיווג, דברים כאלה, זרע חי וקיים?

זה קשקוש וגרוש. תהיה בן אדם, כמו שהשם רוצה, אבא, אבא, אל תבוא אליו,

תראה, תורידי את החובות, תן לי מקום לישון, סדר לי זה,

יש לי פה קוקו, אני אבא, תבקש, אני אהיה אצלך,

תהיה אצלי, אני אתן לך הכול.

אנחנו מסתפקים בשטויות, כי אנחנו לא חיים בהכרה. אתם יודעים למה?

כי במושב לצים ישר.

אנחנו חיים בעיר של לצים.

עיר שלמה של לצים.

מכל העולם כל הלצים באים לאילת.

בשביל מה הם באים?

לקנות פה תורה ויראת שמיים? זה לא נקראת עיר ירושלים.

יש ירושלים, יש אילת.

לא צריך להסביר מה ההבדל. בעצם זה שאומרים ירושלים, בעצם זה שאומרים אילת,

יודעים את ההבדל.

אבל זה לא נכון.

משה רבנו לא היה בירושלים,

אבל הוא היה באילת.

מאילת ועציון גבר. היה פה משה רבנו, פה. דרכו רגליו של משה רבנו באילת, בירושלים לא.

אפשר להפוך את זה ירושלים הדרומית?

אבל אם אנחנו נבין,

שאבא שבשמיים זה אבינו מלכנו, לא פחות. אל תבוא אליו כאילו בגניבה, בסתר, מבקש איזה בקשה כזאת ובורח. לא.

תבוא, תבקש כבן לפני אבא, אבל תהיה בן.

תהיה בן, שהוא יוכל להתגאות בך.

אתה ואני, אני ואתה,

מספיק לנו בעולם. אני בראתי.

אתה אדם יחידי,

יחידי, בשבילו נברא העולם. אתה יחידי.

אל תסתכל על אחרים.

תחשוב עליי ואני אחשוב עליך.

אני נתתי לך נר, נשמה.

הנשמה שלך נר. נר אלוקים, נשמת אדם.

ואני נתתי גם את התורה ביד שלך.

כי נר מצווה ותורה אור.

הנשמה שלך נר.

התורה שלי נר.

הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, תשמור על הנר שלי,

אני אשמור על הנר שלך.

אם תשמור על הנר שלי, זו התורה.

אני אשמור על הנר שלך, זו הנשמה.

אבל תשמור.

אנחנו לא עושים כן.

אנחנו דואגים רק לעצמנו ומתחשבים בלצים.

לא.

אנחנו ניקח ספר תורה, נלמד קבוע,

כל פעם נקרא סימן,

שולחן ערוך,

כמה הלכות, ונתקדם.

נדע עוד דבר ונעשה ונקיים. איך חזרתי בתשובה? כך. לקחתי ספר, קיצור שולחן ערוך,

של הרב גן צפיד,

זה מה שהיה לי עם הבר-מצווה.

התחלתי לקרוא כל יום סימן ולקיים, עוד סימן ולקיים, עוד סימן ולקיים, בלי חברה, בלי אחרים, בלי דתיים, בלי חרדים. לא הכרתי אף אחד.

הספר הזה הוביל אותי. מה שכתוב, קיימתי.

אני יושב פה מכוח הספר הזה, קיצור שולחן ערוך.

ספר, יכול לשנות את חייו של האדם.

והאמת שההלכה הראשונה שבספר היא שגרמה, שיבאתי ה' לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה',

שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו כישיבתו ותנועתו לפני מלך בשר ודם.

ואין

דיבורו והילוכו של אדם בתוך ביתו כדיבורו והילוכו לפני מלך בשר ודם.

בעל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא הראנו נאום ה',

הלא את כל הארץ אני מלא.

מיד יבואו עליו הבושה וההכנעה מפחד ה' וגאונו.

אנחנו לא נתנהג,

אנחנו לא נתנהג חס ושלום,

אנחנו לא נתנהג חס ושלום לפני מלך בשר ודם,

בישיבה ככה מופגנת ועם פוזות ודיבורים ככה. לא. מלך, וואי, איזה פחד.

זה לא כמו היום נשיא או ראש ממשלה.

מלך,

יכולתו להוציא להורג בתלייה בלי לשאול אף אחד.

זה פחד.

אז אם לפני מלך בשר ודם,

שעד שהוא יוציא את הפסק הוא יכול למות לבד,

אנחנו רועדים לפני מלך מלכי המלכים,

אז איך אנחנו מדברים, איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו נראים?

ברגע שאדם מבין שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו ומצלם אותו,

כל אותו זמן חבל על הזמן.

הוא צריך להיות אחד שעומד במבחן ומסתכל,

אבא שבשמיים מצלם.

אנחנו רואים רק מצלמות בדרך על מהירות,

טררררר, יורדים בחזרה.

אין, זה דמה, 98% דמה.

אבל הפחד, אולי עשו לנו תמונה,

ואם עושים תמונה זה נקודות ואחר כך רפורט.

בשביל מה?

אז יותר טוב, יודעים אם יש מצלמה,

טררררר, יורדים.

אבל הבעיה עכשיו שאנחנו כל הזמן מצולמים.

כל הזמן, לא כל פעם, כל כמה קילומטרים יש מצלמה.

כל הזמן מוסרטים, מוקלטים,

ונגיע לעולם האמת,

סוף דבר הכל נשמע,

את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.

משמיעים לבן אדם את כל החיים שלו.

מראים לו בסרט את כל מה שעשה בסתר.

פול ווליום.

וכולם שומעים ורואים באיזה פדיחו.

יש כאלה, יגיעו לבית דין של מעלה ויפעילו את הטפ.

בהתחלה מתחילים בקטן, לא מבהילים אותו ישר. הם טפים.

מבהילים את הטפ,

קלטת ראשונה, גיל 13,

שומעים אותו אחרי הבר מצווה, אומר בבוקר,

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ברוך אתה כמו שלימדו אותנו בגן.

אחר כך שומעים ברכות השחר, תפילה ופה ושם, יפה, מעבירים יום.

מודה אני לפניך ארבעה ימים, דלג, מעבירים.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ברוך אתה.

ממשיך.

יפה ארבעה ימים.

תעבור שבועיים.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ברוך אתה.

תעבור חודש.

אתה עבר שלושה חודשים,

שלושה חודשים פותחים את הקסטה,

תעביר עוד קצת,

תהפוך קצת,

שנה קדימה,

גיל 20,

38,

גיל 70, סבא,

ססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס

מגיע לעולם האמת, מלבישים אותו חלוקה דה רבנן. מה זה חלוקה דה רבנן? מכל המצוות והתורה והמעשים טובים שעשה בן אדם,

תופרים לו,

כמו שאומרים, את הבגד שבו הוא מתלבש לחיי העולם הזה, הכבוד והתפארת שלו.

ובן אדם בא עם החלוקה דה רבנן הזה לפני הקדוש ברוך הוא.

יש כאלה יגיחו לפני הקדוש ברוך הוא עם גרביים.

זה הכול.

ופומפון, פומפון של הקטנים על האצבע,

בומבילה.

זה מה שיהיה לו, איזה בושות.

זה מה שהוא עשה.

מה אפשר לעשות עם זה? כמה חוטים יש?

שום דבר.

זה כורע עכביש.

ובן אדם יצטרך לעמוד אצל הקדוש ברוך הוא, מה יגיד?

מה יגיד?

וכל שנה הוא בא אליו.

ריבונו של עולם, פרנסה. כבר ביקשתי לפני שנה, מה קורה?

זיווג, זיווג. ריבונו של עולם, אני בת 34. כולם התחתנו?

יש כאלה, יש להם כבר ילדים עוד מעט מחתנים ילדים. ריבונו של עולם, זיווג.

הוא אומר, רגע, אבל מה עם הקסטה שלך?

מה יש בקסטה?

מה, את רוצה להביא ילדים שגם להם יהיו קסטות כאלה?

הלו,

תחשבי, את מבקשת משהו, אתה מבקש משהו.

מה אתם הולכים לעשות עם מה שאני אתן לכם? אתה רוצה פרנסה בשביל מה? ללכת למועדונים?

בשביל מה אתה רוצה פרנסה?

בן אדם לא חושב, הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא, אבל מה אתה מבקש?

מה אתה מבקש?

אני שואל אתכם שאלה.

אתם רואים לפעמים יש כאלה מסכנים, שותים בירות, אני אומר את זה בלשון נקייה, שותים בירות ועומדים בצומת ואומרים לך,

צדקה, צדקה.

ככה עם העיניים גולגלות.

מה הוא עושה עם הכסף?

קונה יעקוב.

אתם יודעים מה זה יעקוב?

יעקב.

יעקב זה יין ערק קוניאק בירה.

יעקב.

אז מה, אתה מממן לו את הסטלה?

מילא, אתה נותן לבן-אדם לאכול, אין לו מסכן, סדר לו משהו, בסדר.

אבל אתה יודע שהוא לוקח את זה בשביל זה, אז מה, אתה עוזר לו שהוא יתמוטט בכביש?

בן-אדם מבקש מהקדוש-ברוך-הוא פרנסה, אין בעיה?

למה?

אתה רוצה ללמוד תורה?

בשביל שתוכל ללמוד תורה?

תן לך מה שאתה רוצה.

אבל אם אתה רוצה להשתמש בזה לעבירות,

אתה רוצה שאני אתן לך?

אה, אז איך יש רשעים גדולים שיש להם הרבה כסף, יש להם יאכטות, באילת?

איך זה?

רשעים גדולים מקבלים את כל שכרם בעולם הזה ואין להם כלום לעולם הבא.

אז מנקים אותם,

מרוששים להם את כל השכר לעולם הבא ונותנים להם הכול פה.

מדוע דרך רשעים צלחה? בגלל זה.

אבל מישהו אמיתי והולך עם השם באמת,

הקדוש ברוך הוא נותן לו מה שהוא צריך כדי סיפוקו,

כדי שאוכל לבצע את המשימות המוטלות עליו.

חבל לי שאילת יש לה שם לוטו.

חשוב לי שידעו שמשה רבנו היה פה.

ועכשיו נתנו לי את הגימטרייה של אילת.

אילת בגימטרייה אמת, קושטא.

אפשר להפוך את אילת לקושטא,

לאמת.

זה תלוי אם אתם תחליטו שאתם רוצים. וברוך השם, יש התעוררות גדולה בעיר כבר שנים רבות,

שמתעוספים עוד ועוד ועוד, ונוער הולך לסליחות ושומרים מצוות, וחבר'ה מתוקים וצדיקים הולכים עם ציציות בגיל שלך.

תשמע לך, אתה שובר את היצר הרע. אתה הולך עם כיפה על הראש גדולה, הולך עם ציציות בלי להתבייש,

כשאחרים הולכים לשטויות והבלים, כמו ששמענו קודם,

לאן מדרדרים בני-נוער,

ואתה שומר מצוות.

אתה נקרא, להבדיל, צדיק בסדום.

תדע לך, אתה נשמה טובה.

אתה יכול להיות תלמיד חכם.

ואני רוצה להגיד לכם, היה פה יהודי בפעם הקודמת שאני הייתי.

איפה אריה?

היה פה בחור. מישהו היה בהרצאה שלי הקודמת כאן?

מי, תרימו את האצבע? גבוה-גבוה.

יפה, יש הרבה חדשים.

בהרצאה הקודמת עמד בחור עם קוצים,

ושאל אותי כמה שאלות חכמות,

ויפות, וטובות ומוצלחות,

ועניתי לו.

ואמרתי לו,

תדע לך,

אני רואה עליך שאתה תהיה מורה הוראות בישראל,

וכל הציבור ענה אמן.

ומה הוא היום?

מלמד שיעורי תורה, חזר בתשובה גמורה.

הוא נמצא פה בקהל. איפה הוא?

איפה הבחור המתוק הזה?

נמצא פה?

איפה ליאור?

ליאור, בוא מותק, בוא.

בוא חמוד.

הוא עדיין בצבא,

לכן ההופעה שלו היא עדיין של בחור חייל,

אבל הבחור כבר נותן שיעורים, ברוך השם.

בוא חמוד.

בצבא עם זקן וכיפה חוזר בתשובה אשרה ואשרי חלקו.

זה לשבור את היצר. הוא הבקיע גול.

גול! איזה גול.

תן לו, ספר לנו קצת מה עבר מאז עד עכשיו.

קודם כל, אני לא יודע מי אמר לך שאני מעביר שיעורי תורה.

זה, איך קוראים לו? אריה. הוא אחראי.

מה, אתה עובד עליי, אריה?

הוא ענב?

כל יום שישי הוא עושה עונג שבת?

מה, אתה מתבייש שאתה עושה? לא, חס ושלום.

אבל לא, שהוא לא יצא שקרה.

זה, אריה, אם כבר לתת למישהו כבוד, באמת, לא בגלל שעניין עליו.

חס ושלום, אם כבר לתת כבוד זה לאריה, וכל הנוער שאתה רואה פה, קדימה! כל הילדים פה, שיושבים פה,

הסמיחות והכול, יש פה הרבה, והכול בזכותו. כל ההתקדמות של אילת, לפי דעתי, אני כבר לא גר באילת, אני בירושלים,

הופה!

אני באמת, אני אומר לך,

אם כבר תושבים שיגיד כמה מילים, זה אריה, באמת, אני חושב. בוא נקרא ושיגיד אולי כמה מילים. לא, לא, אתה.

אין לי מה להגיד. ספר לי רק מה קרה מאז שיצאת מההרצאה, זה הכול.

איך החלטת, מה החלטת, מה עשית, מה פתאום גידלת זקן,

איך אתה התחלת לשמור מצוות.

האמת,

האמת שהגעתי להרצאה שלך בשנה שעברה,

זה היה אחרי שכבר הייתי קום מקרדות שלך,

שש עשרה, בעשרה פעמים,

ראיתי את הכול.

והיו עדיין דברים שלא שכנעו אותי, כי אני בעיקר הייתי,

שהשם יסלח לי, באמת, הייתי,

היה לי משהו נגד הדת, היה לי אנטיות, לא יודע ולא יודע מאיפה זה בא. מה, מושב לצים?

יכול להיות.

ולא רציתי שזה יהיה נכון, לא רציתי כאילו להתחייב.

זה היה מין משהו שלא רציתי שזה יהיה נכון,

ובסופו של דבר כאילו הייתי חייב להתמודד עם זה שאין מה לעשות, כאילו זה נכון, ולמדתי לאהוב את זה, והיום אני לא מתחרט על שום דבר, אני שלם עם כל מה שאני עושה ואין לי יותר שאלות, והרבה בזכותך.

אני רוצה להגיד לך תודה.

תהיה בריא. ותודה גדולה גם לאריה. אבל איך החלטת לגדל זקן?

דרך זה.

מה הקדוש ברוך הוא של זקן, זה יהיה לי זקן.

השתבח הבורא.

והוא רוצה שתהיה תלמוד חכם.

בעזרת השם, גם אני רוצה. תהיה תלמוד חכם.

בעזרת השם. אז גם תהיה.

בעזרת השם. אמן.

יהיה בריא, בהצלחה.

אה, אתם צריכים לראות אבל איך הוא היה נראה קודם, ואיזה שאלות הוא שאל.

זה משהו עולמי, יש סרט שיצא מאילת, קוראים לו זה גבר.

זה גבר.

הנה,

כל הצדיקים של אילת שולחים לי עוד,

לא, הפעם זה ראשי תיבות.

אילת,

אין יום ללא תורה.

וואי, וואי, וואי, וואי, יפה מאוד.

ובכן, יהודים יקרים, אנחנו נמצאים לפני ראש השנה, וצריכים לקבל עול מלכותו יתברך, ואנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, מלוך עלינו, מלוך על כל העולם כולו.

אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא, בעזרת השם יתברך,

כדי שנוכל לעבור את יום הדין,

ושכל הגזירות הרעות וכל הקללות של שנה שעברה יסתלקו מן העולם ומעלינו,

ושהעולם יכיר במלכותו יתברך, ונזכה כולנו לתשובה שלמה מהרה, אמן.

אמן.

ושיהיה לנו כתיבה וחתימה טובה.

אמן.

ואני רוצה שיהיו זכויות גם לאילת עצמה,

וכנגד מושב לצים,

שיש לצערנו הרב בגלל השם אילת עדיין,

שנעשה את זה מושב של קדושים וצדיקים וחסידים.

אז לפני שאני אתן

אפשרות לשאלות ותשובות לעוד כאלה שאולי רוצים שזה לא יהיה אמת,

אבל בואו נראה מי מעצמו קם לפה, מקבל עליו עול מלכות שמים עם ציצית,

מברך שהחיינו ויוצא לדרך, בעזרת השם יתברך, להרבות כבוד שמים.

אמן. מי הראשונים שזוכים, ואחריהם באים עוד. קדימה.

בכבוד.

תעמדו פה. כל מי ששם ציצית יעמוד פה. פה. בואו, כל אלה ששמו ציציות, תעמדו פה.

נעשה תמונת מחזור, אילת.

בואו לפה, בצדדים. איפה עוד ציציות?

מי עוד אין לו? תהיה בריא.

תהיה בריא.

מי עוד?

מי עוד נשאר שלא קיבל?

תהיה בריא.

מי עוד לא קיבל?

תמונת מחזור.

אילת, תשסה,

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

אשריכם ישראל.

אילת, אין יום ללא תורה.

חזק וברוך.

אילת, אמת, אילת.

קושטא, קושטא, אשריכם ישראל.

מי עוד רוצה? מה אתכם, אתם הצעירים? בואו לפה אריות. בואו.

בכבוד, נו.

תבקיעו גול. תבקיעו גול. בכבוד.

אשריכה.

להיכנס ליום הדין עם ציצית זה גזר-דין טוב, טוב.

בואו.

בכבוד.

מצווה ששקולה כנגד כל התורה כולה,

שכר כנגד כולם. בכבוד.

איפה עוד צעירים?

בבקשה.

יש רק עוד כמה אחרונים.

בבקשה, תן לי.

איפה עוד?

בבקשה. מי עוד אין לו?

רק רגע, רק רגע.

עשיתם תמונת מחזור?

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה,

בכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה,

הם ונשיהם ובניהם ותלמידיהם וכל אשר להם.

והקדוש-ברוך-הוא יגזור בחיים טובים את כל המקבלים עליהם, עול מלכותו יתברך,

ושמלכותו בכול תמשול.

ותזכו להארה מן השמים, שפע של קדושה וכוח,

להמשיך בדרך ולהוביל אתכם עוד אחרים עד ביאת גואל צדק,

אמן.

ברוכים תהיו, בהצלחה.

נראה מי מוכנה לקבל עליה כיסוי ראש, בעזרת השם יתברך,

בשביל שיהיה גזר-דין טוב בראש השנה. מי תהיה הראשונה?

אין לי הרבה כיסוי ראש. הנה, בכבוד.

רגע, תעמדי פה, יפה.

מי עוד? הנה, אשרייך לחיי העולם הבא. אשרייך. מי עוד? היא מתביישת, תני לה. הנה, קחי.

מי עוד? כמה יש לי עוד פה?

נו, ארבעה כיסוי ראש. אתה, אגב? לאשתך?

הנה, עוד אישה, אשרייך לחיי העולם הבא. איזה זכות.

איזה זכות. בבקשה.

ואפשר לשבת.

יש לי פה סיפור עם ילדה שביקשו בשבילה ברכה בהרצאה הקודמת,

והנה, נשמע את הסיפור מהאימא. איפה האימא? ברוכים תהיו.

אתם יודעים שיש כמה חבר'ה מההרצאה הקודמת שהיו פה על הבמה,

והיום הם בישיבה בירושלים.

ברוך השם.

כן, איפה האימא? אשרייך.

אני רוצה להודות לרב על שנה שעברה, שאתמול הבת שלי, אביגיל, הייתה פה בשנה שעברה,

בתחילת הטיפולים שלה,

בלי שערות, בלי כלום.

היא הייתה בהרצאה הקודמת עם מטפחת ראש. כן. כאילו, היו לה שערות.

והרב נתן להם כמה דברים לעשות,

ועשינו את מה שצריך לעשות.

והיום אביגיל מסיימת את כל הטיפולים ואת כל הכדורים וסיפות. היא גומרת,

והיא ניתן.

וגדלה השער בחזרה? בטח. ברוך השם.

גדלה השער והתנהגת נורמלית כמו כל הבנות, הולכת לבית-הספר, עצה.

והיא מתביישת גם. מתביישת, מתפללת.

תגידי לה רק בבקשה, בואי תשמעי אותי מתוקה. תגידי רק תודה לקדוש-ברוך-הוא, בסדר?

את יכולה?

רק תודה לקדוש-ברוך-הוא. תודה. אבא שבשמיים. היא מתביישת.

טוב, אחר כך, לא צריך, לא צריך.

היא מתביישת, אין דבר.

אשרייך, מה השם שלה?

מה השם שלה ושם האימא?

אביגיל. אביגיל בת לאה,

רפואה שלמה תמיד.

אמן. אמן.

חזק וברוך. תודה.

אילת בלבן.

איפה אתה?

אתה רואה את אילת בלבן?

אילת בלבן. אז צריך, מי שיש לו שאלות, בבקשה.

שאלות.

רגע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, מבורך.

אתה אמרת על איזה דבר,

על הצדקה של אותו אחד שקראת לזה ליעקב.

יעקב, יעקב, כן.

אני חולק עליך בזה.

עצם זה שאותו אדם הושיט יד,

שביקש שתתרום לו משהו,

אני חושב שצריך לתרום.

עצם זה שהוא הגיע למצב הזה,

להושיט את היד, אני חושב שזה העונש שלו כבר.

אני מסכים אתך. אם תסכים אתי, אז אני חושב, כל אדם שמושיט יד,

לתת לו לתרום מכל הלב,

ולא לעשות חשבון לאן זה הולך ומה זה עושה. הבנתי. הבנתי. אני מסכים. תראה, תראה. ועל זה אני חולק עליך. הבנתי.

תודה לך.

גם לך. רגע, חכה, תחזיק את המיקרופון רגע.

אני לא חולק עליך, אני מסכים אתך, אם תסכים, גם לציור השני שאני אגיד.

אדם שהגיע למצב שהוא צריך כבר לגנוב כי אין לו מה לאכול,

והוא מבקש ממך שתיתן לו סולם בשביל לעלות לשכן, לקחת ממנו כסף, התכשיטים,

כי הוא מושיט יד לקבל סולם,

ועל-ידי זה ייפתרו לו הבעיות,

אז חייבים לעזור לו.

כי אם הוא הגיע למצב כזה שהוא גונם מקומה שנייה,

אז אני מבקש לעזור לו. עדיין לא לזה. עדיין לא לזה. למה לא? למה לא? זה לא להושיט יד. זה לא להושיט יד. מה זה להושיט יד? הוא אמר, תן לי סולם. שתי ידיים אפילו.

אני חושב, ברגע שאדם תורם,

לא. ברגע שאדם תורם, הוא נותן סקה, אסור לתרום לעבירה. אסור לתרום לעבירה. אסור.

אין צדקה כשזה לא הולך לדבר שהוא צודק.

תראה, אם אני הייתי מכיר ויודע,

אני לא בטוח שאותו אחד, נכון. אני לא בטוח. נכון. אם הייתי בטוח, כמו שאני אתן לך דוגמה,

אדם שאני מכיר אותו בתור נרקיס,

כן.

והוא יבוא ויבקש ממני,

תן לי בשביל לאכול, ואני יודע שזה ילך

למטרה אחרת,

כן.

אז אולי אני אקח אותו, אקנה לו משהו לאכול. או, זה משהו אחר? אמרתי. אבל אני בביטחון. אם לאכול?

בביטחון. אבל אם אותו אחד בצומת דפק לי בחלון, נכון,

וביקש תרומה, אני חושב שצריך לתת לו,

אנחנו אנשים לא יודעים, אנחנו לא בטוחים,

אני לא אשפוט אותו, לאן זה הולך? שמעתי. שמעתי, עכשיו אני לומד אותו. תתרום. שמעתי.

יש בעיה לתרום? זה לא לתרום, זה להתפטר.

מהעניין של הצדקה?

בצורה שלא יהיה לי נקיפות מצפון.

אבל אתה צריך להבין, הגמרא אומרת

שאילולא השקרנים,

השקרנים, שלוקחים גם צדקה לא תמיד למטרות של צדקה,

אנחנו צריכים להודות להם. להודות להם.

למה להודות להם? לולא הם אנחנו היינו חס ושלום נטבעים על כל צדקה שלא נותנים.

אבל כיוון שיש שקרנים,

גם אם לא נתת לאחד

שהיה מגיע לו,

לא יתפסו אותך על זה בשמים,

בגלל שיש שקרנים ואתה תולה שהוא שקרן. זה אחד. זה בשקרנים.

ואלה שאנחנו רואים שמצבם הוא כזה,

ואנחנו יודעים שהצריכות שלו למשקה או לסם יותר מהאוכל וקודם לאוכל,

אני פשוט עוזר לו למות,

כי בין מי שלוקח סמים ברמה כזאת, סופו שהוא מת.

הכבד נשרף והוא מת, ואני עוזר לו פשוט למות קודם.

אני לא מוכן לתת את היד שלי לאחד כזה, להאכיל אותו אם צריך והוא רועב? כן, כמו שאמרת, זה אני מסכים, גם את זה ציינתי.

אם זה לאכול, זה אחרת.

אם נתנדנד, שיתנדנד לבד.

תקבל אולי לאלה שמתנדנדים.

ככה ציינתי אותו. אבל לא כל אחד. אמרתי, מי שלומץ נדנד, לא...

אמרתי, השתמר לי מהדברים שלך, אמרתי עם העיניים שלו מגולגלות, שכחת? השתמר לי מהדברים שלך,

שכל אחד שעומד בצומת, לא, אמרתי עיניים מגולגלות וגם עשיתי ככה, כמעט נפלתי מהכיסא בשביל שתבין שאני מתכוון להוא.

אוקיי. אז עכשיו אתה מסכים איתי. חידדת לי משהו.

תודה מוטי.

כן, הנה פה שאלה, כן?

שאלה, תן לה בבקשה, רגע.

אחרי הסליחות, מותר לי ללכת להתבודד?

לבד את מתכוונת.

בהרים, עם כמה בנות עוד.

כן, אם את רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, אפשר גם לא בהרים, בחדר, בשקט, גם אפשר, אבל אם את רוצה בהרים, אין איסור.

כי בחדר אי אפשר.

למה? הקדוש ברוך הוא לא שומע, יש תקרא?

ואם פתאום ייכנסו לחדר?

מי ייכנס?

ההורים או מישהו.

אז תלכו לבית שאין שם את ההורים.

אוקיי, תודה. לא, אני פוחד עליכם בלילה, בהרים, מה יגידו?

בנות מסתובבות בהרים?

כן.

לגבי השאלה של האיש ההוא.

כן, לגבי המחלוקת. לגבי יעקב.

אה, יעקב, כן.

יש משהו שיותר צורם ומעצבן אותי,

לגבי, ברגע שעולים לקברי צדיקים.

כן.

יש שם אלפים ולפעמים גם רבבות של אנשים שמבקשים צדקה.

כן. יעני, יותר מהמתפללים.

הם עם העיניים האלה? כן. יעקב? יעקבי. אבל שמים כיסוי ראש,

ואתה לא יכול כבר לשפוט איך שאתה מתחיל לעלות את אימון המוכה. אמרתי,

אם את לא מאמינה באיש ונראה לך שלא, אם לא תיתני לו,

לא עברת עבירה ותולים את זה, רגע, בשקרנים.

ואם את רוצה גם להשקיט את המצפון, מה שנקרא,

שאת לא עוברת עבירה, אם את פוחדת, פוחדת, אולי אני לא צודק.

אז את יכולה לתת טמעות קטנים.

אבל אין לזה סוף.

אין סוף? לא. אל תלכי לשם.

שאלה, מה יותר חשוב? ללכת לקברי צדיקים או לחלק 20 שקלים?

אם תיתני ב-30 אגורות,

20, 40, חצי שקל,

גם האלפים שאת מדברת עליהם לא ייגמר לך 20 שקל.

אבל בשביל נסיעה כזאת, להגיע פעם אחת לקברי צדיקים אפשר.

ואת לא חייבת בכל מי שאת חושדת וניכר עליו שבאמת הוא לא חסר את זה,

או שהוא קצת ככה מרחף.

כן.

אני רואה שיעקוב מטריד מאוד באילת.

כן.

כן. עמוד נא, גבר.

וואו.

אריה.

ערב טוב. ערב טוב, מורח.

יש לי שאלה ש...

מגרד את הראש.

לא, לא, לא.

לא נראה כזה, אנוכי מאמין.

ו... יש לי שאלה שמציקה לי הרבה זמן.

אה...

כמה שזה לא נראה, אני מסורתי, אני בא ממשפחה שאומרת מסורת.

אה...

שאלה שלי היא כזאת, כבודו.

אולי חלק יצחקו, אולי חלק... אני מאוד שאלתי את עצמי אם לשאול זאת,

ובואו נעשה ככה, אף אחד לא ידע לענות לי על השאלה הזאת.

אה... זו שאלה מאוד כוללת.

אמא, שיש לה שני ילדים,

היא אוהבת את שניהם באותה מידה.

גם אם הוא שחום,

גם אם הוא בהיר,

גם אם הוא גבוה, גם אם הוא נמוך.

השם הוא האבא או האימא של

היהודים ושל הגויים.

למה דת זה דבר גזעני?

זהו. זהו. ואם עניתי לכבודו את התשובה והוא הסתפק בתשובתי, מה, זה ישית עליך משהו?

זה יפתח דלת.

או!

חשוב לי מאוד לענות לך עכשיו.

אתה מוכן לבוא לפה שאני אראה אותך מקרוב? יש לי שאלה לכבודו נוספת.

כן. ואם זה לא, יפתח דלת.

אם לא, זה יפתח לי גם דלת.

בוא.

גול.

בוא.

בוא, אני רוצה לראות אותך מקרוב, מסנוור אותי הו.

קלטת מס' 443, סוף חלק א'.

המשך בקלטת מס' 444, קיבוץ בני ברק, חלק ב'.

קלטת מס' 444