יש שאלה על חצקונים - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה שמאוד מעניינת אותי. למה בכל הימים יש את האות שין? למה בכל הימים ראשון, שני וכולי יש את האות שין?

חוץ מיום גביעי.

שלום כבוד הרב. שלום וברכה. אני רוצה לדעת למה יש נקודות חן. למה יש נקודות חן?

מה זה פתח תקווה, משהו.

יש שאלה על חד שמונים?

תגידי לי, אם מחר זה ראש השנה?

איך את יודעת?

נופיע יומן. יומן.

שבעה ימים סוכות?

כל שנה עושים סוכות? כן. כן.

מתי התחילו?

מתי?

את לא יודעת.

אני אומר לך, סבא של סבא של סבא שלך לא השאיר לך הודעות.

אתם רוצים להיות כמוני?

תהיו תמוני.

תראות הרצל.

שלטות מספר 441-442. יש שאלה על חדשקונים?

חלק א'.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח. מהשם עלינו ברחמיו ירוויח.

יום לפני ראש השנה, תשס.ה.

כותב הרמב״ם בספרו היד החזקה, בלקו תשובה, פרק ג'.

כל אחד ואחד

מבני אדם יש לו זכויות ועוונות.

מי שזכויותיו יתרות

על עוונותיו, צדיק,

ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו, רשע.

מחצה על מחצה בינוני.

יש להבין מה שייך ללכת אחרי רוב ומיעוט,

ואיך זה יכול להיות שמצוות נספרות במניין.

זאת אומרת, אם בן אדם ייתן, לדוגמה, כל יום אלף מטבעות של שקל,

אז הוא יעשה אלף מצוות צדקה.

בכל יום הוא יעשה אלף, אלף, אלף, אלף,

ויחלל שבת,

ולא יצום בכיפור,

ולא ישמור פסח,

אז מה?

רובו זכויות צדיק.

ככה זה נמדד.

והרי רשע וצדיק זה עניין של מהות.

כשאומרים על בן אדם רשע,

פירושו שמהותו רשע.

צדיק, צדיק.

זאת אומרת, קשה להבין את הדבר הזה, מה זה רובו זכויות צדיק.

אבל ממשיך הרמב״ם ואומר,

בשיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלם.

זאת אומרת, כל מצווה ומצווה יש לה ערך שונה.

אז לא לפי כמות, אלא לפי גודל המצווה.

והוא ממשיך ואומר, יש זכות

שהיא כנגד כמה עוונות,

שנאמר, יען נמצא בו דבר טוב.

ויש עוון

שהוא כנגד כמה זכויות,

שנאמר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

ואין שוקלים,

אלא בדעתו של אל דעות,

והוא היודע היאך עורכין לזכויות כנגד העוונות.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא,

הוא יודע איך לעשות את המשקל

של כל מצווה ומצווה וכל עבירה ועבירה.

סתם דוגמה.

אם אדם נכפה לעשות עבירה,

זה אונס.

ואם אדם שגג בטעות,

זה יותר קל

מאשר אם אדם עשה במזיד.

ואם אדם עשה במזיד

ובהנאה,

זה כבר משקל אחר לעבירה.

ואם הוא עשה בהנאה, במזיד ובפרהסיה,

לפני כולם,

זה עוד יותר חמור.

וכן על זה הדרך במצוות.

תלוי איך אדם עושה כל מצווה והמשקל שונה.

וכבר אמרו חכמים, כפום צערה אגרה.

לפי הצער כך משתלם השכר.

זאת אומרת, אם אדם עושה מצווה ויש לו קושי בעשייתה,

אף על פי כן הוא עושה אותה, הוא מקבל שכר פי מאה

ממצווה באופן רגיל.

זאת אומרת, יש משקל, ואת השיקול הזה יודע הקדוש ברוך הוא לעשות.

אבל עדיין אנחנו לא יודעים לפי זה לקבוע מי צדיק, מי טענו ומי רשע. מחר זה יום הדין,

ונפתחים שלושה ספרים,

ספרים של צדיקים גמורים,

רשעים גמורים ובינונים.

צדיקים גמורים נחתמים לאלתר,

לחיים, לאלתר זה מייד.

רשעים גמורים נחתמים לאלתר, למיתה.

בינונים,

שהם מחצה למחצה,

עומדים ותלויים מראש השנה עד יום הכיפורים.

אם חזר בתשובה לחיים, ואם לאו למיתה.

אז איך נדע היום, יום לפני,

מה מצבנו כשנעמוד מול הקדוש ברוך הוא מחר ביום הדין,

שבו כולם נזכרים בסקירה אחת,

וכל הצרות שראינו בשנה האחרונה

זה מהפסק דין של ראש השנה שעבר.

כל הצונאמי,

וההוריקן,

והמחלות, והצרות, והייסורים,

והרעב, והמיטה משונה,

והתאונות,

בכל העולם כולו,

זה מסקירה אחת שהקדוש ברוך הוא סוקר את כל בני האדם בעולם.

ברגע אחד 6 מיליארד עובדים בפניו,

וכל אחד נגזר עליו מה יהיה בשנה הבאה.

מי לחיים,

מי למיתה,

מי יהיה בריא,

מי חולה,

מי יעני ומי יעשיר.

איך נדע מה מצבנו?

אומר רבנו תם

בספר הישר.

אם יראה האדם

כי נפשו נוטה לתאבות רעות,

אחרי העושר,

בעד תענוגים,

יותר מאשר הוא נוטה אחרי עבודת השם

והמעשים הטובים,

ידע כי הוא רשע.

שמעתם?

אז כמה צדיקים יש פה?

את זה אני מגלה לכם יום לפני,

שתוכלו להשתנות.

עוד פעם אני חוזר.

אם יראה האדם כי נפשו נוטה,

נוטה, עוד לא עשה כלום, נוטה

לתאבות רעות.

אחרי העושר.

עושר זה תאווה רעה.

אדם

שרוצה שלא יחסר לו,

זה לא דומה לאדם שתאב לעושר.

תאב לעושר הוא כל הזמן עובד,

עובד, עובד בלי הפסקה, מנסה קומבינות, עושה ככה, מנסה ככה, לא נח. רגע!

הוא רוצה להיות עשיר בכל מחיר.

זה תאווה?

זה לא מילוי חסרון, זה לא צורך,

זה לא כדי מחייתו.

זה תאווה?

זה מידה רעה? אוהב כסף,

לא יסבע כסף, אומר שלמה המלך על השם.

זה מחלה?

או שהוא נוטה אחריה תענוגים ורוצה לחיות בכיף, בסבבה,

חיים טובים, תענוגים.

תן לא רק תענוגים, לא עול ולא מאמץ,

תענוגים.

אם הנפש נוטה אחרי תאוות רעות כגון עושר,

או תענוגים יותר מאשר היא נוטה אחרי עבודת השם במעשים הטובים,

מצוות הוא אולי עושה על הדרך ככה.

גם כן, העיקר לסיים ולגמור, חייבים קצת, לא נעים.

זה מה שהוא צריך לעשות.

הוא לא רץ אחרי זה, הוא לא מתאבל לזה,

הוא לא רודף אחרי זה.

אם אדם כזה לא נוטה אחרי עבודת השם

ואחרי מעשים טובים, ונוטה יותר אחרי המידות הרעות, כמו שאמרנו, העושר והתענוגים,

הרי זה רשע.

וזו נטייה טבעית.

הוא לא אשם.

הוא כזה.

אבל עצם זה שהוא נוטה והנטייה כזאת היא טבעית,

זה מהותו של רשע.

ואם הוא נוטה למעשים טובים יותר מאשר נוטה לדברים רעים,

ידע כי זיכרונו עלה לטובה.

הוא נזכר אצל הקדוש ברוך הוא לטובה.

נו, לפי רבנו טעם,

אנחנו לא צריכים לחכות למחר מה יהיה הפסק דין.

אנחנו יכולים כבר להסתכל ולעשות את החשבון לבד,

כל אחד לפי תהלוכותיו בביתו ואת הרגשות לבבו.

בואו נראה ממה אנחנו מתענגים יותר.

האם אנחנו מתענגים יותר מאכילת היום

או מתפילות היום?

מה אנחנו מתענגים יותר, מהארוחה ככה טובה או מתפילה טובה?

מה אנחנו מרגישים טורח יותר?

להתחיל את התפילה מההתחלה לשם ייחוד קודשא בריך ומההתחלה ועד הסוף?

או לשבת בארוחה ככה,

למרוח אותה, כמו שאומרים, כמה שיותר,

ולנגב

את הצלחת עד הסוף?

איפה יש לנו טרחה יותר?

איפה אנחנו עוזבים קודם,

לפני עלינו לשבח או לפני שגומרים את כל הצלחת?

איפה אנחנו גומרים יותר מהר?

איפה אנחנו מחפשים לקצר ואיפה אנחנו מבקשים להרחיב?

במה אנחנו מכוונים ומדקדקים?

על מה אנחנו מקפידים?

על המצוות

או על הריהוט?

על סידור החפצים?

במה אנחנו מדקדקים? מה חשוב בעינינו יותר?

על מה אנחנו מרגישים שאיבדנו זמן,

כשאנחנו עוסקים בכסף

או שעוסקים במצוות?

לדוגמה,

אם יבוא בן אדם באמצע העסק,

שאתה יושב על הקופה ואנשים משלמים, ואתה יושב ובא אחד ואומר לך, איזה קטע אתמול היה, אתה יודע מה היה,

ומתחיל לך לספר סיפור, הוא אומר, עזוב אותם רגע, שמע, מה אני אומר לך?

אתה יודע מה היה אתמול?

וואו, איזה קטע.

מה הוא יגיד לו?

תעוף מפה, מה, אתה לא רואה שאני עובד?

אחרי שנגמור, תבוא, תבלבל, תבוא, עכשיו באמצע עבודה אתה בא לי? מה אתה בא לי עכשיו?

פלאפון, מצלצלים אליו באמצע עבודה, לא עכשיו, ביי, טראח, סוגר.

לא שומע, לא כלום, יש כאלה בכלל, עושה להם חסימה, מתק,

לא קיים.

אבל באמצע התפילה מקבל פלאפון, עוזב את התפילה, יוצא החוצה, עונה, הלו? הלו?

כן, מי זה? מה רצית?

באמצע התפילה.

בא אליו החיים, מדבר איתו באמצע התפילה, עונה לו.

לא אומר לו, ששש,

עכשיו אנחנו באמצע עבודה.

תפילה זה עבודה, אנחנו באמצע עבודה, מה אתה מפריע לי?

הרי כל רגע שעובר זה כמו שסופרים כסף, סופרים מצוות.

אז איך אתה לא מפסיק אותו?

סימן שאתה תאב יותר לדברים השליליים מאשר למצוות.

עכשיו נראה, הרמב״ם אומר, יש זכות שהיא כנגד הרבה עוונות.

כמו שנאמר, יען נמצא בו דבר טוב.

וזה מתאים לרבנו תם.

יען נמצא בו דבר טוב, נמצא בו, במהות שלו, דבר טוב.

מה שמניע אותו תמיד זה דבר טוב, דבר טוב, דבר טוב.

אם מניע אותו דבר טוב,

אז זה שקול כנגד הרבה עוונות.

קורה שבן אדם נכשל פעם, פעמיים, שלוש, קורה,

אבל נמצא בו דבר טוב.

המניע שלו בדרך כלל,

הנטייה שלו תמיד מה? לדברים טובים.

אחד כזה אמרנו שהוא צדיק.

לעומת זאת,

ראינו, יש גם חוטא אחד יאבד טובה הרבה. לא אמר הרמב״ם וחטא אחד,

אלא חוטא אחד.

אם הוא חוטא,

המהות שלו לא של חטא ועוד חטא ועוד חטא.

יש לו כבר שם של חוטא.

המהות שלו חוטא זה מאבד טובה הרבה, אפילו אם יש לו הרבה מצוות,

אבל ודאי

שהמהות שלו היא של חוטא, ומצוות הוא עושה לפעמים כלפי חוץ.

בחברה שבה הוא נמצא צריך לעשות קצת מצוות, אז הוא עושה על הדרך.

אבל המהות שלו, מה היא? זה מה שקובע, מהי המהות של הבן אדם?

ובזה בודקים את הבן אדם, וככה הוא עומד לפני השם.

אתם יודעים, ביום הכיפורים מקריבים שני צעירים,

שעיר אחד לשם ושעיר אחד לעזאזל,

וצריך על פי ההלכה שהם יהיו שווים

במראה

בקומה

ובדמים.

כמה הם שווים? בדיוק אותו דבר.

אחד הולך לשם,

מקריבים אותו לשם, ואחד זורקים אותו מהצוק לעזאזל,

והוא מכפר על עוונות בני ישראל.

אבל צריך שיהיו שווים בקומה,

במראה ובדמים.

אומרים חכמי המוסר.

כל בן אדם צריך לבדוק את עצמו,

האם אצלו החלק שהוא לשם

והחלק שהוא לעזאזל שווים או לא?

מה אתם אומרים?

החלק שהוא לשם

והחלק שהוא לעזאזל

צריכים להיות שווים או שלשם יותר או שלעזאזל יותר.

מה אתם אומרים צריך להיות?

לשם יותר.

מה זה לעזאזל?

אתה עובד,

מכל הכסף שאתה אסוף יישאר משהו?

לעזאזל.

אתה קונה בגדים, מה יישאר מהם לעזאזל?

אתה לובש,

נועל, לאן זה הולך? לעזאזל.

אתה אוכל, לאן זה הולך? לעזאזל.

יש לך בית, לאן הוא ילך? לעזאזל.

כל מה שיש לך הולך לעזאזל. נשאר לך משהו, תיקח איתך משהו, אתה עוזב את העולם.

אתה לוקח איתך את הבגדים, את המלתחה,

את המכונית, את הבית, אתה לוקח איתך? אתה לא לוקח. לאן זה הלך? לעזאזל.

ומה השקעת?

לעזאזל.

לשם. מה זה לשם?

הנחת תפילין.

זה נשאר לנצח.

זכות המצווה נשארת לנצח.

ציצית לנצח.

תפילה לנצח.

כל מה שאתה עושה במצוות, צדקה, לנצח.

כל מה שאתה עושה, לנצח. לשם, לשם, לשם, הכל נשאר.

אמרו חכמים,

כמו שבשעיר

צריך להיות שווים במראה, בקומה ובדמיים.

עכשיו תראו בן אדם.

אחד הולך בערב למסעדה, איך הוא נראה?

איי, איי, סידרת החליפה.

שם עניבה,

מתח הכל,

מותח את צווארו,

יוצא. איך המראה שלו? ווי ווי.

איך הקומה שלו? הוא לא הולך שחוח.

הוא הולך זקוף, הוא הולך למסעדה, לא סתם מסעדה.

סוסייטי.

בדמים?

מה זה דמים?

משחרר, מזמין.

בטח, מה, תפרד?

מה, יזמין כוס תה? בשביל זה ישב בבית.

מזמין.

פתח שולחן, וואי וואי.

בדמים, איזה לב.

זה כשהוא הולך לענייני העולם הזה. לאן זה הולך?

לעזאזל.

כשהוא הולך לעשות מצווה.

הולך לתפילה. ראיתם אנשים הולכים

לתפילה בבוקר?

ראיתם מישהו שמתנפח,

לובש חליפה,

הולך מחייך ככה, מטרית בתפילין?

ראיתם אותו משחרר על ספר תורה? הרבה כסף?

חזן צוחק.

חמישה שקלים, יש מי שיוסיף?

חמישה שקלים,

יש מי שיוסיף?

פתח שולחן!

פתח! נראה אותך!

שש!

שש!

זה עוד מצב טוב, זה עוד מצב טוב.

פעם,

פעם היו אנשים

מנשקים ספר תורה, מנשקים ספר תורה בפה.

היה עובר ספר תורה, כולם רצים לספר תורה, מנשקים אותו בפה, מצמידים.

וצדקה?

פעם היו נותנים ביד. מוציא, שם ביד, ישר נותן.

היום מתהפך הכל.

מנשקים ספר תורה ביד,

מרחוק,

ונותנים כסף לצדקה בפה.

פעם היה הפוך.

נשיקות לספר תורה בפה וכסף ביד, היום הפוך.

נשיקות ספר תורה ביד וכסף בפה.

הבנתם איפה אנחנו?

לעזאזל משחררים,

לשם קמצנים.

אז מה אומרים חכמים?

לפחות שיהיו שווים

במראה, בקומה ובדמים.

כשאתה הולך לפחות לעשות מצווה,

שיראו אותך כאילו אתה הולך למסיבה,

כאילו אתה הולך לחפלה,

כאילו אתה הולך לאיזה דבר גדול, גרנדיוזי. כמו שרואים אותך כשאתה הולך לאירוע חגיגי,

ככה ייראו אותך רץ למצוות.

אבל בן אדם לא ככה בא לעזאזל ומשקיע חבל על הזמן.

ובמצוות מקמץ מה שאפשר ככה, לדלג אם אפשר,

מדלג.

אבל מחר אנחנו נעמוד ליום הדין וכל אחד בא עם מה שהוא אסף.

מה הוא אסף?

מה הוא אסף?

כמה מצוות?

תסתכלו ב-24 שעות,

כמה מצוות הם עושים ב-24 שעות.

בוא נגיד אתה קם בבוקר ואתה

אומר בבוקר ישר, מודה אני לפניך, אומר,

נטילת ידיים, ברכות השחר,

הולך לתפילה, חוזר, אוכל, מברך, הכל, שלום, הלכת.

מנחה ערבית, עוד כמה תפילות, אולי שיעור בערב,

מבסוט, וואי, איזה עשירות.

דתי,

פרסט קלאס,

וואי וואי.

כן, אבל מתוך 24 שעות,

כמה אתה השקעת בעצם בתורה ומצוות?

ביחד שעה, שעה וחצי, שעתיים, ואתה מבסוט.

וכמה שעות לא?

22. יפה.

אם הייתי צריך לתפור אריג מזה,

אריג,

כל דקה שאדם זה חוד,

חוד, 24 שעות, הייתי תופר בד שלם.

בד שלם. הנה, נגיד הבד הזה,

זה הבד

שאתה תופר 24 שעות.

אבל אם אתה כאילו שעתאי,

אז כאילו מסביב אתה עשית אריג כמו עכביש,

אבל באמצע החור.

עוד יום עובר, אותו דבר.

עוד יום עובר, אחרי שנה, 365 יום,

אתה בא ליום הדין

עם הבגד, המלבוש, שאתה תפרת מהמצוות.

אתה יודע איך תעמוד ביום הדין?

עם רשת של דייגים.

אתה עומד מול הקדוש ברוך הוא,

בלי חליפה, עם רשת דייגים עליך,

ואומר לו, רבונו של עולם, זה המצוות שעשיתי.

איזה בוש הוא.

אחרי 120 שנה, כשאדם יוצא מפה,

כתוב שאדם מתלבש בעולם העליון בחלוקה דרבנן. מה זה חלוקה דרבנן?

זה המלבוש

שהוא תפר לעצמו מכל המצוות שעשה כל ימי חייו.

יש כאלה שיבואו אחרי 120 שנה לפני הקדוש ברוך הוא,

ומכל המצוות שהם עשו כל ימי חייהם,

הם יעמדו לפניו עם גרביים.

הקטנות של הקטנים, הילדים עם הפומפון,

אתם זוכרים?

על האצבע הקטנה זה ייכנס להם,

והוא אומר, זהו, זה מה שעשיתי.

וזה אני מדבר על אלה שכבר עושים שעתיים, אני לא מדבר על אלה שלא עושים כלום.

יש כאלה יגיעו לקדוש ברוך הוא,

אז משמיעים לבן אדם את כל מה שהוא עשה בחיים, ומראים לו גם, אתם יודעים איזה פדיעות?

בן אדם בסוף דבר הכל נשמע.

משמיעים לו הכל.

אומרים, בבקשה, שים את הקסטה שלו מגיל 13. עד גיל 13 הוא היה פטור, קטן.

שמים, שומעים את הקסטה, אומרת ככה,

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שעזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.

ברוך אתה.

אה, מתחיל.

אומרים יופי,

תעביר.

מעבירים יום.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שעזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. הוא כבר למד

שעושים הפסקה בחמלה, לא בחמלה רבה,

בחמלה רבה.

ברוך אתה.

איזה מותק.

תעביר עוד יום.

מעבירים.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שעזרת בי.

תעביר עוד יום.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שעזרת בי נשמתי בחמלה.

ברוך אתה.

תעביר עוד יום. מעבירים.

תעביר עוד.

תעביר עוד שבוע.

חודש.

שנתיים.

גיל 30.

70. עד שנייה. פסססס.

הלך.

קלטה של חיים.

זה מה שאתה שווה.

אין כלום.

ריק.

הבן אדם השקיע רק בעזאזל.

שום דבר לא לשם.

נו, מה יעשה בן אדם כזה?

יש לו פתחון פה?

אתם יודעים מה קורה בשמיים?

אתה מגיע לבית דין של מעלה.

אומרים לך,

למדת תורה?

כן.

קח את הספר, פתח, פותח.

מה כתוב פה?

ולא תשחית פעד זקניך. קיימת?

זה דווקא לא. אולי אפשר לנסות משהו אחר?

רק רגע.

פותחים.

נו,

מה כתוב פה? שמור את יום השבת לקדשו.

שמרת על השבת?

בהתחלה, כשהייתי צעיר, אבל אתה יודע, היה קשה.

טוב,

תבחר מצווה.

אני לא זוכר, אגיד לך את האמת, אני לא זוכר,

אבל הייתי פה,

הייתי משלים מניין, אם היו מבקשים ממני.

לך מותק, תשלים מניין בגיהנום. לך מותק, לך.

חסר להם שם.

אי שדה, מה זה?

זה לא ספר תורה.

כל זה אמרתי לך, תעשה.

לא עשה שום דבר.

אני לא מדבר על אחד שעשה, שאומרים לו, רק רגע.

מה כתוב פה?

כתוב כאן בפסוק,

בהשימותי אני את הארץ ושממו עליה ה...

רביכם היושבים בה, תסביר,

תסביר, אני אף פעם לא הייתי טוב בחיבור,

זה לא חיבור מותק, תסביר, לא אמרו לך חיבור,

אפילו לא יודע מה שואלים אותו,

תסביר, הוא לא יודע.

שואלים אותו מה הפשט, מה הדרש, מה הרמז, מה הסוד,

וואי וואי וואי, סתימותא,

בן אדם, out לגמרי,

איפה היית, תגיד?

בן אדם מגיע מחר ליום הדין,

מה הפסוד, למש בגדי לבן, עליהם לבנות, התעמלות,

התעמלות.

הולך,

אדידס, נכנס, פנת, שמרת לי מקום, בטח, איפה אתה יושב?

בית משפט, גוזרי מי, יחיה מי ימות, מה אתה מחייך?

חייך.

יושב, כולם עושים ככה, מה עושים עכשיו? מה עושים עכשיו?

לא יודע מה עושים.

יושב,

עונה עם כולם,

נפסו, תקיעת שופר, ראית איזה תקיעה? וואלכ, אני אומר לך, תקען זה.

נגמר ראש השנה, הולכים, חושבים מסודרים, נגמר.

אבל לא יודעים יהודים יקרים.

כתוב, שלושה ספרים נפתחים.

ספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים,

ספרן של רשעים לאלתר למיתה.

איך יכול להיות לאלתר למיתה? אומרת המשנה, מה זה לאלתר למיתה? אני ראיתי כל שנה באים לבית הכנסת רשעים,

רשמי רשעים. אתה שואל אותם,

אחרי ראש השנה אתה כבר בתשובה או לא? לא, אומר, תשמע, ראש השנה, לא נעים.

אבל, לא, אני לא מתכוון להשתנות.

רק מה, אני אוהב את זה, תקיעות וזה, אתה מבין?

אז איך הוא לא מת על המקום?

הוא כתוב במשנה למיתה לאלתר.

איך הוא לא מת?

אז מה, המשנה טועה?

לא, היא לא טועה.

אין דבר כזה.

כשאומרת המשנה שהאדם נחתם למיתה לאלתר,

פירושו של דבר שהוא נחתם למיתה.

מה זה מיתה?

יש כמה סוגי מיתה.

עני חשוב כמת.

יש הרבה עניים משנה, יותר משנה קודמת,

ולפני שנתיים, ולפני שלוש.

אני חשוב כמת.

בעל ייסורים חשוב כמת.

יש הרבה בעלי ייסורים, לצערנו הרב.

סומה חשוב כמת. אדם שלא רואה בעיניו חשוב כמת. חסוך בנים

חשוב כמת.

חשוב כמת. מצורע,

מחלות, רחמנא רצלן, חשוב כמת.

זאת אומרת, יש כל מיני סוגי מיתה,

לאו דווקא נטילת הנשמה,

שהם קרואים מת.

אבל יש מיתה שהיא קשה.

אף אחד לא מרגיש אותה.

זו מיתת שנים.

אדם בגיל 13 מגיע,

לפני הקדוש ברוך הוא מתחיל הזמן שלו למצוות, מכיל מצוות,

מגיע ראש השנה,

בן 13 וחצי עשה עבירות.

לא חזר בתשובה. למה? הוא עוד ילד. איך אומרים? ביידיש, ג'אהל.

עוד לא ידע כלום.

לא.

אז בן אדם כזה לא חזר בתשובה. מה עושים איתו?

נגזר עליו מיתה.

למה? הוא עשה עבירות.

למה הוא לא מת?

הוא כן מת.

בשמיים החליטו להוריד לו בגין זאת שנתיים מחייו.

שנה הבאה הוא עומד בדין, לא חזר בתשובה.

למה? קנו לו אופניים חדשות, אז לא היה לו זמן.

כמה יורד לו? ארבע שנים.

בינתיים הוא חי.

אחר כך, גיל 16, קנו לו אונדה.

עבר בשכונה, הראה לכולם מה הוא יודע. לא היה לו זמן למצוות.

הורידו לו עוד חמש שנים.

וכן כל שנה פתאום נפטר בין עשרים לשמונה.

כולם אומרים צעיר, בריא,

איזה מותק של בחור, איך הלך?

הוא לא הלך עכשיו.

ולא התאונה גמרה עליו ולא כלום.

כל שנה הוא מת. הורידו לו מסך חייו

קצת ועוד קצת, לפי שיעור מה שהיה ראוי, עד שלא נשאר לו זמן.

לכן כתוב בפסוק, רשעים

לא יחצו ימיהם.

מה פירוש לא יחצו ימיהם?

נגיד הרשע היה צריך לחיות 80 שנה

והוא לא חזר בתשובה

והוא לא עשה את רצון הבורא,

הוא לא יגיע למחצית ימיו.

אם מחצית ימיו זה 40, הוא לא יגיע למחצית.

רשעים לא יחצו ימיהם שקצבו להם מראש.

כי יום המוות מיום היוולדו.

קבע לאדם באיזה גיל הוא ימות,

נגיד קצבו לו 80, אז הוא צריך להיות 80.

זה בתנאי שלא מקצרים את ימיו.

אם מקצרים את ימיו זה על עבירות שהוא לא חזר בתשובה.

ממילא הוא לא יחצה את ימיו.

אז מה שהאדם רואה שהוא נשאר בחיים זה לא ראיה שזה בגלל שהוא צדיק.

או שלא שמו לב לחשבון.

אלא בדיוק הפוך, אם הוא יודע שהוא לא כזה צדיק,

הוא צריך לחשוש, אולי לא נשאר לו עוד זמן.

ואיך יש אנשים שמאריכים ימים והם רשעים?

אלא רשעים גמורים, כתוב,

נותנים להם שכר בעולם הזה,

כל השכר שמגיע להם על מעט מצוות שעשו.

ואת כל העונש לעולם הבא,

שנאמר איש בער לא ידע,

וכסיל לא יבין את זאת.

איך זה בפרוח הרשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי האבן?

להישמדם עדי עד. כיוון שהם נשמדים עדי עד,

פה נותנים להם לצוץ ולהצליח כדי לשלם את שכרם מלא על מעט מצוות שעשו.

לעומת זאת, הצדיקים,

על מעט עבירות שעשו,

נותנים להם איסורים בעולם הזה למרק

ולתקן ולכפר,

וכל שכרם מחכה להם מרגע שהם יוצאים למשל לגן העדן.

לכן כתוב, הוא משלם לשונאיו אל פניו,

להעבידו.

לשונאים משלם הקדוש ברוך הוא אל פניו מיד בעולם הזה,

אבל זה כדי להעבידו מהעולם הבא.

ושומר חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו, לאלף דור.

אז שכר שלהם הוא לאלף דור, לא לעולם הזה.

לכן אנחנו אומרים, ודע מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא.

היום לעשותם

ומחר לקבל שכרם.

כתוב, וחי בהם

לעולם הבא.

זאת אומרת,

אדם זוכה על ידי המעשים הטובים שהוא עושה אם הוא צדיק לחיי העולם הבא,

ואם הוא רשע את שכרו בעולם הזה, משלמים לו עד הטיפה האחרונה.

עכשיו, מאחר שהדברים הם כך ובקצרה,

אנחנו צריכים להיות חכמים

איך אנחנו נעמוד מחר ביום הדין.

האם נוכל ונספיק להשתנות מהיום למחר,

שנהפוך מנטיות טבעיות לתאבות ותחנוגים בכסף ועושר,

למצב שנשתוקק ונהיה תאבים למצוות ועבודת השם.

אפשר להתהפך ככה בן רגע?

מה אתם אומרים? אפשר.

אי אפשר, נכון?

אז מה, אין סיכוי.

זהו, הלך עלינו.

נגיע מחר וזהו.

בורא עולם אומר ככה.

בראתי תשובה בעולם.

למעשה, לא היה צריך להיות כזה דבר תשובה. תשובה זה דבר בלתי מובן.

בלתי מובן תשובה. תשובה זה מתנה,

זה נברא משבעה דברים שנבראו

לפני העולם.

זה לא שייך בעולם, כי בעולם לא שייך דבר כזה תשובה.

מה שייך תשובה? אדם רצח מישהו.

הוא אומר, אני חוזר בתשובה. מה זה חוזר בתשובה? אתה יכול להחזיר את ההוא?

ההוא מת.

מה מועיל תשובה?

אחד גנב

אז בגנבה אתה יכול להחזיר אבל את הצער שהוא הצטער אתה יכול להוריד את הנזק שגרמת לו?

אחד גנב עם מישהו כסף והוא פשט את הרגל החזיר לו את הכסף על פשיטת רגל כבר איך אפשר להחזיר? כולם עזבו אותו

איך אתה יכול להחזיר?

מה התשובה?

על מה התשובה?

אלא אומר הקדוש ברוך הוא

עקירת הרצון

כעקירת המעשה

אם אתה תעבוד על עצמך לעקור את הרצון הרע שהיה לך כשעשית את המעשה

ואתה עומד היום במצב שהרצון שלך נעקר ממך

אם היית במצב הזה של עקירת הרצון לפני אותו מעשה, האם היית עושה?

לא היית עושה.

הקדוש ברוך הוא אומר אני מחשיב לך

כאילו אתה עומד לפני המעשה

אבל תעקור את הרצון מכאן ולהבא

תתחרט על העבר על מה שעשית ותתוודה ותאמר הנה השם חטאתי עוויתי פשעתי

בכל ליבך

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

אומר הקדוש ברוך הוא אני מוחן לך וכאילו לא עשית כלום

אבל תקבל על עצמך מכאן ולהבא לא לעשות

ולהתחרט על העבר ולהתוודות לפני השם יתברך.

זאת אומרת אפילו אם עוד לא שינית

את הטנטיות שלך אם החלטת

שאתה הולך בדרך הזאת

ואתה לא רוצה יותר לשוב בדרך הקודמת שהלכת בה והיא גרמה לך למצב הזה

אומר הקדוש ברוך הוא אני דן אותך באשר הוא שם

אני דן אותך בראש השנה לפי המצב שבו אתה נמצא

אם אתה במצב שרוצה ומעוניין

לעשות תורה ומצוות

אני דן אותך לפי מצבך עכשיו כאילו אין לפניי את כל העבר שלך

ואתה יכול לצאת

לחיים טובים ולשלום

אבל אם אתה לא מנצל את היום הזה ואני נותן לך את ההזדמנות ואתה ממשיך

אתה מוסיף חטא על חטאתך ופשע ומרד

כאילו אין אלוקים לנגד עיניך

ואם על זה חכמים למשל

היו קבוצה של אנשים שהיו אסורים

בבית-המאסר במשך הזמן חתרו חתירה, עשו מנהרה

כמו הפלסטינים,

בעזרת השם אמן,

בקיצור,

עשו חתירה,

והחתירה הזאת בשביל להשתחרר, ממש אני מדבר בנושא הזה, משחררים את הפיליפינית,

מכל מקום

חתירה ברחו כל האסירים, אחד נשאר.

בא שר בית-הסוהר, ראה אותו בפנים, לקח מקל,

נתן לו בראש,

אמר לו, למה לא ברחתם?

לא מובן.

מה, מגיע לו פרס?

הוא לא ברח, צריך לתת לו פרס.

אלה שברחו, צריך לתפוס אותם,

לא יסתם לכלא, לצינוק.

אבל מה?

חכמים אומרים, לא.

אלה שברחו, ברחו מפחד העונש ומאימת המלך.

ברחו.

הוא לא מפחד, סבבה.

אוכל בכלא על חשבונם, מבסוד, לאן הוא ילך פנן?

אה, אתה לא פוחד מהמלך?

מוציאים את המקל?

לא.

הקדוש ברוך הוא נותן לנו בראש השנה מקום לברוח. תברח.

תעשה תשובה,

תברח. זו חתירה שאתה חותר ובורח.

אבל אם בן אדם אומר, למה לברוח?

מה רע? אני ככה פנן, אני חי על הכיפאק, חיים טובים.

לאן הוא נברא?

מוציאים את המקל,

אחלה.

זאת אומרת, נכון הוא ללצים שפטים.

אדם שהוא לב פרשה,

לא רוצה לשוב לאביו שבשמיים, נותן לו בריאות, חיים,

פרנסה,

הכל נותן לו והוא משתמש עם כל הכלים שנותן לו נגדו,

שוכח אותו,

הוא יזכיר לו שהוא קיים.

ואז בא הקדוש ברוך הוא ומפיל על הבן אדם דאגות, פחדים, איסורים, מחלות,

כל מיני צרות.

ואחר כך הוא מבקש את השם.

היית צריך להיות חכם קודם, למה להסתבך עם בורא עולם?

הוא רצה ברעתך?

רצה בטומתך?

מה, אם תשמור תורה ומצוות, הוא יזיק לך?

אדרבה, הוא ייתן לך יותר.

למה?

אתה הולך בדרכו, עושה את רצונו במלואו,

הוא ייתן לך את מלוא הברכות שהוא הבטיח בתורה.

אבל אם בן אדם לא רוצה ליהנות משני עולמות,

רוצה גם קצת ככה מצוות בשביל להשקיט את המצפון, שהוא לא כזה רשע, הוא עושה מצוות,

אבל הוא רוצה גם ליהנות מהעולם הזה. לא בדרך היתר זה מותר, בדרך היתר מותר,

אבל הוא רוצה גם בדרך איסור גם כן להנמיך כמה עבירות.

איך אתה עושה כזה דבר?

על זה נידונים מחר.

באדם צריך לעמוד.

יש עצה להימלט,

ויש עצה לברוח, ויש עצה להינצל,

ואפשר לקבוע את השנה הבאה שתהיה יפהפייה

עם כל הדברים הטובים והברכות וההבטחות של הקדוש ברוך הוא, מאה לפעתיו.

אבל צריך להחליט

אם רוצים להשתנות לטובה או לא רוצים להשתנות לטובה.

אבא שהבן שלו עזב את הבית שבע שנים, היו קטטות בבית.

מאחרי שבע שנים הבן חוזר, דופק בדלת עם ראש כנוע,

אומר, אבא, אני יכול להיכנס?

אומר לו, כן, למה לא, יא בני? אתה יכול להיכנס.

אומר לו, אבל רגע, לפני, אני רוצה לשאול אותך שאלה.

האם אתה מתכוון,

אתה מתכוון לעזור על כל המעשים הרעים שאתה עשית?

אומר לו, לא, לא, אבא, לא, חס ושלום.

אומר לו, ואתה תהיה ילד טוב?

אומר לו, אני לא אהיה ילד טוב,

ואתה תשמע מה שאני אומר.

ואלוה, כן, אבא, נשמע.

ועד מתי? הוא אומר לו, עד מחר בערב.

עד מחר בערב, כפאב, יאללה, עוף.

בא בן אדם לקדוש ברוך הוא, אומר לו, ריבונו של עולם, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו.

בוכים, מתחרט, די, אבא, ראש השנה, וזה, אבא, אבא, אבינו, אבינו.

אומר לו, טוב, עד מתי?

אומר לו, עד מחר,

קבענו עם החבר'ה.

הולכים לפאב, מה קרה?

נו, אז מה, אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא יגיד לו, אהלן,

אנחנו עושים צחוק מהעבודה, חבר'ה.

עכשיו אני אשאל אתכם שאלה יהודית עיקרי.

מחר יש לכם הזדמנות לבקש מהקדוש ברוך הוא.

מחר הקדוש ברוך הוא יורד.

יורד לעולם שלנו,

מזמין את עצמו, דירשו השם,

בהימצאו, קראו בהיותו קרוב, זה עשרת ימי תשובה.

מחר הקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו לכל נברא.

אומרים לכם, תשמעו, יהודים יקרים, יש לכם שתי דקות לבקש מהקדוש ברוך הוא מה שאתם רוצים.

מה אתם בקשים?

בריאות.

מה עוד?

שיסלח על הכול.

שיסלח על הכול. פרנסה.

עזור בתשובה.

מה עוד?

נחת מהבנים.

מה?

משיח.

משיח. הצלחה.

הצלחה. זיווג.

בראש השנה ממליכים את העדות קדוש ברוך הוא בלבד.

שמעתם? האישה הצדקנית הזאת אומרת, בראש השנה ממליכים את הקדוש ברוך הוא בלבד.

היא צודקת.

בראש השנה אפילו לא מדברים

מעניינים שלנו.

למה?

כל היום כולו להמליך את הקדוש ברוך הוא מלכויות.

מלוך על כל העולם כולו בכבודך.

וינשא על כל הארץ ביקרך.

והופע בהדר גון עוזך

על כל יושבי תבל ארצך.

וידע כל פעול כי אתה פעלתו.

ויבין כל יצור

כי אתה יצרתו.

יאמר כל אשר הנשמה באפו.

השם אלוקי ישראל מלך

ומלכותו בכל משלה.

אבל אלה שמבקשים בקשות פרטיות למה הם דומים.

קיסר צרפת ברח מפני הרוסים כשהפסיד במלחמה וחיפש מסתור.

הגיע לביתו של חייט יהודי

שלא הכירו.

הכניסו לביתו והסתירו במיטתו.

כיסהו בשמיכות.

נכנסו הרוצפים, חיפשו בכל הבית, ולא מצאוהו.

וכשיצאו,

יצא הקיסר ואמר לחייט היהודי, יודע אתה מי אני?

אני קיסר צרפת.

על זה שהצלת את חיי אני נותן לך אפשרות לבקש ממני שלוש בקשות.

מה שתבקש אתן לך.

חשב

החייט מה לבקש,

ואמר לו, יש לי בקשה ראשונה.

אם כבודו יכול לפתור לי את הבעיה, יש לי דליפה בגג, שיסדרו לי אותה.

הקיסר אמר לו, אתה לא מתבייש, מה, אני אינסטלטור?

אני אסדר לך את הגג מדליפה. אני קיסר, תבקש דבר רציני.

אבל זה מושגים של חייט.

רציני?

אמר מה שהוא לא חשב שאפשר שיהיה.

אמר לו, אם אפשר לסלק את החיית השכן שלי המתחרם, העיר בכלל.

אמר לו, טוב, ומה הבקשה השלישית שלך?

אמר לו, אני מבקש שתגיד לי איך הרגשת בשעה שהרודפים היו ליד המיטה.

אמר לו, חצוף?

אתה מזלזל בקיסר?

אחת דתך להאמית.

תלו!

הכינו בכיכר העיר את הגרדום,

חבל התלייה,

הכניסו לו את הראש, מתחו לו מאחורה,

באים למשוך,

מגיעה הודעה מהמלך,

הניחוש יבוא אליי.

הוא בא לפני המלך, אומר לו המלך, נו, איך היה ליד החבל תלייה?

אמר לו, ככה הרגשתי במטה.

אבל,

איזה בקשות הוא ביקש?

זה בקשות?

במקום לבקש דברים גדולים?

מלוך על כל העולם כולו בכבודך?

המלך אומר לעבדים שלו,

שלושה עבדים,

תבקשו מה שאתם רוצים ממני. כל אחד בקשה יקבל.

אחד אמר לו, פרנסה!

אמר לו, קח פרנסה.

השני, עשר דונם אדמה!

אמר לו, קח עשר דונם אדמה.

השלישי אמר, את הבת שלך.

זה חכם! לקח את הבת, לקח את המלוכה!

לקח הכול!

צריך להיות חכם! מה אתה מבקש?

אתה יכול ללכת על כל הקופה! למה אתה הולך על פרטים?

זיווג, פרנסה, נחת מהילדים, זה קטנות, זה דליפה בגג.

תבקש להיות קרוב לשם, להיות הבן שלו.

חוזר בתשובה, דבוק בו.

אם אתה תהיה הבן שלו,

מה שיש לאבא, יש לבן.

אתה רוצה את הבת שלו?

אין בעיה, זאת הבת שלו.

התורה הקדושה,

ביתי קורא לקדוש ברוך הוא.

קח, תתחבר לביתי,

הכל אני אתן לך. כל הכתובה שכתובה פה, תקבל. הכל, כל הברכות שכתובות בספר, תקבל ממני. אני אתן לך. אני אביך, שכחת?

אני אביך. אבינו מלכנו, אבינו.

בוא, אבל תראה לי שאתה בן.

אם תהיה מוכן להיות הבן שלי,

אני אתן לך את הכול.

אבל אנחנו מבקשים שטויות בהבלים,

ואנחנו מבקשים שטויות בהבלים.

היה אחד, הלך לאדמו״ר שלו,

אמר לו, רבה,

יש לי כמה בעיות בפרנסה.

אמר לו, אני לא מתעסק בהבלים.

מה באת לדבר איתי בפרנסה?

הוציא אותו החוצה.

חיכה בחוץ.

בינתיים נכנס מישהו,

דיבר עם הרבה שעתיים על פרנסה.

יצא.

נכנס בחזרה לרבה. אמר לו, רבה, אמרת לי, אתה לא מתעסק בהבלים. איך דיברת איתו שעתיים על זה?

אמר לו, אתה יודע למה הדבר דומה?

הייתה פעם חנות גדולה, קניון, לעשירים,

ברמת אביב.

מוכרים שם פרוות באלפי דולרים, יהלומים,

דברים, משהו, רהיטים, כל מיני דברים, אבל משהו, משהו יקר מאוד.

בסחורות מעולות.

ונכנס שם איזה עגלון אחד, וניגש שם לקופה, ואמר,

אפשר לקבל אולי טיפה שמן לשמן את הגלגלים?

אמרו לו, מה אתה חושב פה, זה גראז'?

תלך מותק, זה לא בשביל...

הוא אומר, רגע, רגע,

אבל זה שיצא עכשיו,

ראיתי שהוא קיבל מכם שמן לגלגלים. למה אני לא?

אמרו לו, אתה יודע מה ההבדל בינך לבינו?

הוא קנה ב-40 אלף דולר,

והוא נתקע, שאין לו שמן, אז נתנו לו שמן לגלגלים, בסדר.

אבל זה לא מיועד לשמן בגלגלים.

אמר לו, האדמו״ר, כשאתה באת אליי, מה אתה ביקשת?

שמן לגלגלים, שתהיה לך פרנסה, להמשיך להתגנגן בחיים.

מה, אתה עכשיו מתעסק באבנים?

אבל זה שהיה ודיברתי איתו שעתיים, זה?

כל הזמן בא אליי, שאלות ביראת שמיים,

ברוחניות, בחינוך הבנים,

בתיקון המידות,

כל הזמן רק דברים גבוהים, דברים זה.

בין שאר הדברים יש לו גם ככה קשיים קצת בפרנסה, אז הוא מתייחס.

לתת לו קצת שמן לגלגלים, שיוכל להמשיך.

זה כן, אבל אני אדמו״ר בשביל פרנסה?

ככה אנחנו באים לקדוש ברוך הוא.

ראש השנה, יום הגדול ביותר,

באים אליו ומבקשים ממנו דברים קטנים, תן פרנסה. מה זה פרנסה?

שמן לגלגלים.

תן לנו נחת מהילדים, תן לנו זה, תן לנו... כמו מקבצן דמות.

דבר בגדול, דבר, קח סחורה,

תקנה יראת שמיים, אהבת הבריות, אהבת השם,

תבקש מידות טובות, תבקש דברים רציניים.

בסוף תבקש גם פרנסה קטנה, הוא ייתן לך.

אבל זאת הבעיה שלנו.

אנחנו חיים בקטן.

אנחנו מתלהבים משטויות. אתם יודעים כמה שטויות?

היה אבא אחד,

אבא אחד שנתן לבן שלו מתנה,

קניון.

מה עשה הבן הזה?

בשעה שאף אחד לא היה ככה מבחין,

היה עוזב את הקופה,

רץ למחלקה של השוקולדים,

לוקח שוקולדים, אוכל, חוזר לקופה.

מה היה המתנה שלו מכל הקניון?

שוקולדים שהיה במחלקה.

הוא לא מבין

שעם הקניון הזה, עם הכסף שהוא ירוויח, אפשר לפתוח קניונים שלמים ובתי חרושת לשוקולדים.

הראש שלו קטן, מתעסק בסוכריות, בדברים שטויות.

אם הייתם רואים בן אדם שהוא עשיר כזה גדול, עוזב את הקופה בשביל לאכול שוקולדים בסתר וחוזר בחזרה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כולו.

ואחרי שברא את כל העולם כולו עם כל הכוכבים והגלקסיות וכל הבריות והחיות והדגים והעופות והכול והכול והכול, הביא לעולם בן אדם אחד.

לא מיליון, לא מיליארד, אחד.

למה?

לעולם יאמר אדם, כל העולם נברא בשבילי, יחידי.

כל העולם נברא בשביל אדם אחד.

אם כל העולם כולו נברא בשביל אדם אחד, מה הרווח שצריך להיות לו?

פי כמה וכמה מכל העולם כולו,

כי את העולם כבר יש לו.

הוא בא לעולם, בעולם מיועד לו.

דוגמה,

אחד משקיע בבניין

מאה מיליון דולר,

והוא רוצה להזכיר את זה.

בכמה? בפחות ממה שהוא השקיע או ביותר ממה שהוא השקיע?

ביותר.

באיזה יחס?

לפי מה שהוא השקיע.

אחד שהשקיע שקל, מה הוא מצפה להרוויח? מיליון?

לא.

כמה שקלים, נכון?

אחד שהשקיע אלף דולר,

עשרות אלפי שקלים נגיד.

אחד שהשקיע מאה מיליון דולר, מה הוא רוצה להרוויח?

מיליארדים.

יכול להיות שאחד שהשקיע כל כך הרבה הולך לאכול שוקולד במחלקה?

העולם כולו נברא כהשקעה

בשביל הבן אדם האחד,

שמזה הוא יתפרנס

ויעשה את העולם הבא שלו.

אתם מבינים כמה אנחנו עתידים להרוויח אם נדע להשקיע?

ומה אנחנו עושים? רצים לשטויות לבלים, וקשקושים, ותאוות קטנות, קטנות.

קשקוש, ממתקים, קשקושים, תאוות, שטויות.

אתה יכול לאסוף פה זכויות ומצוות

שאתה קונה בהן עולמות,

עולמות. העולם הזה קטנצ'יק, אפס. אפילו לא גרגיר חול בגלקסיות.

ואדם מקבל את כל השכר הזה.

והוא מתעסק בשטויות, מתעסק באבנים.

אתם מבינים מה הבעיה שלנו? אנחנו חיים בקטן-קטן.

חכם

זה מי שיודע למה נברא העולם.

הרי לא ייתכן שבאנו לעולם הזה בשביל למות.

אדם לא חי בשביל למות.

אם אדם בא בשביל למות,

בשביל מה הוא חי?

ואם אדם בא בשביל לחיות,

למה הוא מת?

אז בשביל מה באנו?

באנו לחיות או למות?

באנו לחיות או למות?

באנו לחיות.

אז למה מתים?

באנו למות.

אז בשביל מה לחיות? תשער ושייתא.

אלא באנו לפה בשביל להכין את חיי הנצח שלנו. אנחנו לא מתים.

אנחנו רק עוברים מעולם לעולם.

לא מתים,

נפטרים, לא מתים, נפטרים.

מה זה נפטר? עזב.

פיטורים זה עזיבה, לא מתים.

פיטרו אחד, הוא לא מת.

עזב.

אנחנו נפטרים מהעולם הזה.

דאית' פטר מן עולמו הוד'ן. הוא רק עזר את העולם הזה, זה הכול.

והוא הולך לעולם ההוא שממנו הוא הגיע.

אז בשביל מה הוא ירד לכאן?

לקניון,

לעשות פה הרבה רווחים,

בשביל שיהיו לו עולמות שלמים לקבל בשכרו לעולם הבא.

במה אנחנו מתעסקים? מחפשים עושר, עושר.

נו, ואם יהיה לך עושר גדול ורב, נו.

רוטשילד,

היה לו עושר גדול ורב, גדול ורב. רוטשילד, מי לא מכיר את השם הזה?

איך הוא מת, רוטשילד?

בכספת שלו, ברעב.

בתוך הכספת, חדר כספות,

נסגרה עליו דלת,

והוא מת ברעב ליד הכסף.

נו, אסף, אסף, אסף, עד שנאסף.

נו,

ולמי זה נשאר?

למי שבא אחריו.

והוא לא טרח, ולא עמל, ולא שמר, ולא דאג.

אז מה ההיגיון?

תאסוף

מה שיישאר לך.

תניח מה שלא לך.

תן לו משלו,

שאתה ושלך שלו.

לא תיתן לו משלו, הוא שלו.

אנחנו פה רק תיירים, visitors,

רק עוברים וחולפים.

מי החכם? מי שלוקח את צידה לדרך?

כל שנה עושה לנו הקדוש ברוך הוא תחנה,

ראש השנה.

יאללה, מתחילים מחזור חדש, 365. הפעם אתה יוצא למסלול כמו שצריך, או כמו שנה שעברה, על הפנים.

מחר אפשר להתחיל הכול מחדש.

אפשר למחוק את כל העבר הרע,

יישאר רק הטוב,

ולהתחיל דף חדש.

והקדוש ברוך הוא מוחק את כל העבר הרע,

ואפילו מגלגולים קודמים, אם אתה עכשיו בתשובה אמיתית,

אתה מתחיל דף חדש כתינוק שנולד.

אתם יודעים איזה זכות? מי ייתן דבר כזה? תשובה? מה זה תשובה? איך אפשר להבין תשובה?

אבל אם אתה עוקר את הרצון הרע

ומחליט ללכת בדרך הטובה, האמיתית, על פי תורת השם,

אתה כאילו לא עברת שום עבירה כלל וכלל.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לבקשה מיקרופון.

איך מתמודדים עם בעיה מאוד קשה בחינוך הנערים שלנו?

יש לי בן בן 16 וחצי ו-14 וחצי.

והם עזבו את היהדות, הם פותחים מחשב בשבת, טלוויזיה בשבת ומוזיקה.

ויש לי בן בן 16 וחצי שאף אחד פה לא יעבור ייסורים כמו שאני עוברת איתו.

הוא מכה אותי וסוחט אותי בכסף כה רב,

שאני נאלצת ברחובות לקבץ נדבות ולהביא לו את הכסף. אם אני לא מביאה לו,

הוא פשוט מכה אותי,

הופך שולחנות בבית ועושה לי טרור היום.

הבנתי. ואני מתחננת לארגון שופר שייעץ לי מה לעשות, האם למסור אותו בידיים של עובדת סוציאלית נגד רצונו,

או שהוא ממש מייסר את החיים שלי כמו פרעה, יותר גרוע מפרעה.

ואביו צדיק, ירא שמיים, כולם אוהבים אותו, הם לא הולכים בדרכנו, ומאוד קשה לנו.

אחת העצות המהירות שאני יכול לתת לך זה קודם כול להעלים את כל השולחנות. אפילו אני אומרת להרעיל אותו ולהתפטר ממנו שהוא מייסר אותי.

לא להגיד ככה עוד, ייקחו אותך לעובדת סוציאלית, לא.

אמרתי, אני חייבת לבוא הערב הזה לשפוך את הייסורים שלי.

בסדר, אני מקווה שיישארו פה ותלכי עם נחת.

אבל מכל מקום, להעלים את השולחנות ואת הכסף,

שלא יהיה לו מה לשבור ולומר לקה. אבל אם אני לא אביא לו כסף, הוא אומר לי, זה מסתכם, הוא הולך למורים פרטיים, הוא רוצה להשלים בגרות, להיות נאור. אה, אה, ברוב, איזה עבוד.

לא, גאברי, פשוט יש לי משפחה נאורה, דודים, כמו עורכי דינים, אבל אין להם יראת שמיים.

הפרופסור המכה,

זה משהו מיוחד,

אינטליגנט.

מכל מקום,

תראי,

אי אפשר לתת נוסחת קסם, אבל אני מציע... אבל הוא מכה אותי, נותן לי מכות נמרצות על הגב. הוא היפר-אקטיבי, הוא אינטליגנט, אבל הוא,

כלפי חוץ הוא מראה את עצמו חכם,

אבל האיסורים שאני עוברת אתו, שלא נדע.

הבנתי.

והוא, אבא שלו בא מבית-כנסת, איזה הרגשה זו? הבן פותח מערכת בשיא עבור יום,

הולך עם כופייה, עם מכנס קצר, הולך לקניון לבלות, איזה הרגשה זו?

גועל נפש.

אני הולכת למאה שערים, לבני-ברק, אני בוכה, למה הילדים שלי לא כאלה?

טוב,

יש לנו יהודי בשם אלון במשרד. הלכתי אליו כמה פעמים, אמרתי לו. ומה הוא עשה?

אמר לי ללכת לעובדת סוציאלית, להוציא אותם לגמרי. הלכתי אליו ישירות.

והוא ניסה לדבר אתם? הלכתי אליו פיזית, כי הוא לא דיבר עם הילדים.

הוא לא ניסה?

כי אנחנו עוברים, אני לא רוצה שנה לעבור שוב סחיטות עם הילד. הוא דיבר בזמן אוויר בטלפון כ-2,000 שקל בשנה שעברה.

מה אני אעשה? אני לא אוכל לסבול עוד שנה. די, הבנתי, די.

בלי נדר. הולך עם כופייה. לא, לא יגענו.

אינטליגנט.

אני מוכן, בלי נדר, לדבר איתו. הלוואי, אני חייבת ישועה. אני עם תהילים לשם כל הזמן. בסדר.

בלי נדר, תתני לדוד את מספר הטלפון שלכם, אני אנסה לדבר איתו.

בסדר?

אבל הוא לא ישמע רבנים, הוא מתעסק ברבנים. מאיפה את יודעת שהוא לא ישמע?

הוא רוצה להיות נאור, אינטליגנט, בשביל לא דעת. הוא יהיה נאור, למה שלא יהיה נאור?

יהיה נאור ואינטליגנט,

ולא מכה, וילד טוב, מה יש?

הוא דווקא נולד ביום פטירתו של משה רבנו, יש לו נשמה טובה. היה דתי שהיה קטן, עכשיו עזב את הדת. כן, רק עכשיו זה

בסדר, בעזרת.

כן,

הנה פה הבחורצ'יק עם השחור.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני פעם ראשונה בהרצאה שלך, ושמחתי באמת לשמוע אותך. לפני זה שמעתי חומר שלך, גם כתוב,

גם טלוויזיה,

גם רדיו.

באמת נהניתי.

יש לי שאלה,

מה העדין של בן אדם שחוזר בתשובה

ולאחר חמש, שש, שבע שנים, עשר שנים, חוזר שוב בשאלה?

ושנייה,

יש לי עוד בקשה.

האם תוכל לברך את אמא שלי? היא חולה מאוד.

ממש בין חיים למוות.

טוב, קודם כול,

מי שחזר בתשובה וחזר אחר כך בשאלה,

השאלה ממה זה נובע.

אם זו התקפה של היצר הרע וגלישה,

אפשר להתרומם עוד פעם.

אם זו מרידה באפיקורסות,

זה קצת יותר מסובך ויותר קשה.

אם הוא לא מתחרט ותוהה על הראשונות,

הוא לא הפסיד את מה שעשה.

אבל אם הוא תוהה על הראשונות ומתחרט,

איבדתי את הזמן והפסדתי ועשיתי מצוות כאלה וכאלה, באותה שעה הייתי יכול להיענות, הוא גם איבד את כל מה שהיה לו.

כמו שבתשובה,

אם אדם מתחרט על הראשונות ותוהה עליהן,

הוא מוחק את כל העבר הרע.

אותו דבר גם אדם שחוזר בשאלה.

אין מושג חוזר בשאלה, כי אין לו שאלות. הוא לא רוצה בעצם לשוב בתשובה, הוא רק פשוט מאוד

החליט לעזוב.

אם יתגבר עליו היצר הרע,

אפשר להתגבר עליו בחזרה, כי אם מסתכלים, אז זה לא משתלם.

אפשר להיענות לשנה, שנתיים, ובסוף אם באה מכה,

אז בן אדם מבין שהוא אפס גמור,

ואז יכול להיות שכבר לא יהיו לו כוחות אפילו להתמודד,

כי הוא נכנס לאיוש, זה גם אחד מהתכסיסים של היצר הרע,

שאדם מקבל מכה, הוא אומר, אז אני מאוס ולא רצוי, ואז הקב' ברוך הוא חבט בי, וזהו, ואם ככה, זהו.

וזה לא נכון, כי הקב' ברוך הוא מביא איסורים על הבן אדם בשביל לקרב אותו אליו.

כל איסורים שבאים, זה בשביל לקרב את האדם אליו.

מכל מקום,

לא אפסה דרכו, הוא יכול לשוב בתשובה שוב פעם,

וכתוב שבע יפול צדיק וקם,

ורשע יפול באחת.

רשע, שהוא רשע רשע,

אז הוא נופל פעם אחת ולא רוצה לקום יותר.

אבל צדיק, שבע יפול וקם, יכול להיות שבן אדם יפול, אפילו אם הוא צדיק,

אבל וקם,

כי נפלתי, קמתי,

כי אשב בחושך השם אור לי.

אפשר שגם מתוך החשיכה הגדולה שהאדם נפל,

שהוא יראה את האור.

הוא יבין

שאפסה כל תקווה בדרך השלילית,

והוא מחפש את האור, לדבק בשם יתברך, כי נר מצווה ותורה אור,

והאור שבתורה מחזירו למותאם.

הכל תלוי בהחלטה נמרצת שהאדם מחליט.

יש לפנינו ברכה, ויש לפנינו קללה, ואנחנו בוחרים באיזה דרך אנחנו רוצים לחיות.

ממילא אם יבואו עלינו צרות וייסורים, שלא נתבכיין.

בחרנו בהם ברצון ובשמחה.

אז אם הם באים, נקבל אותם בשמחה, כי ככה

הלכנו לקראת זה.

אם עושים מצוות, נצפה לישועות, לנחמות וכו'.

אז זה לגבי שאלתך הראשונה.

ואם מדובר עליך,

לא מדובר עליי.

לא מדובר עליך. סתם, באופן כללי.

סתם באופן כללי.

למה נקעת 5-6 שנים?

לא הבנתי.

למה נקעת 5-6 שנים? אדם היה בתשובה 5-6 שנים.

סתם, סתם, באופן כללי, לדעת איך הדברים עובדים. ממש כמו ברולטה.

אם זה היה עליי, הייתי אומר.

סוף חלק א', המשך בקלטת מספר 442. יש שאלה על חדשקונים, חלק ב'.