"קשים מזונותיו של אדם כפליים כיולדה"
- - - לא מוגה! - - -
כבר אמרו בפסחים ק״ח קשים מזונותיו של אדם
כפליים כיולדה.
ביולדת מה כתוב?
בעצב.
דהיינו בעצב תלדיוונים.
במזונות מה כתוב?
אצל הגבר.
ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.
אז אצל האישה כתוב בעצב
ואצל הגבר כתוב בעיצבון.
ותמא על זה רבי צדוק הכהן זכר צדיק לברכה בספרו פרי הצדיק
פרשת ויחי.
הרי אותיות התוספת מקטינות
ילד וילדון.
מה יותר קטן? ילדון.
אז עיצבון זה כאילו מקטין עצב.
עצב זה יותר ועיצבון זה פחות.
אז איך אמרו חכמים שקשים מזונותיו של אדם כפליים כיולדה?
הרי ביולדה נאמר עצב
ובגבר נאמר עיצבון.
אז כאילו זה פחות, לא כפול.
איך אמרו שזה כפול?
והוא תירץ.
באמת עמל הפרנסה
הוא פחות מצער
מהלידה.
ללכת לעבוד זה לא כמו ללדת.
בוודאי
שצער הפרנסה הוא פחות מלידה.
שהרי צער הלידה הוא נורא.
אישה יושבת על המשבר וזה 99 חלקים למיטה
ורק חלק אחד לחיים.
ופועמי הבחיות בכאבה.
חוץ מהנשים הצדקניות שלא היו בפתקה של חווה.
אין להן צער לידה.
ואפילו אין האיברים מתפרקים
וגם אינם חוזרים עד כף ד' חודש.
זה בסוגריים.
אבל גזירת הפרנסה היא קלה בהרבה.
ואם יקבל עליו עול תורה,
אז הוא ימזער אותה למינימום שבמינימום.
אבל הוא ממשיך על עצמו כהנה וכהנה.
זאת אומרת,
צער של אישה
עד תשעה חודשים.
והעיקר זה בסוף.
אבל זה הבן אדם.
אפילו שהצער של הפרנסה הוא פחות מלידה,
אבל הוא ממשיך אותו וממשיך שנה, שנתיים, שלוש,
עשרים, שלושים, ארבעים, הוא עובד!
בלי הפסקה!
אז הוא מגדיל את זה כהנה וכהנה, ומוסיף בכפליים!