תודה למלך

- - - לא מוגה! - - - 

אמיתי,

אורגינל, בלי תיקונים, בלי שיפוצים.

לא רגילים להגיד תודה.

למה לא להגיד תודה?

משום שאפילו ילד קטן, כשנותנים לו סוכריה,

הוא מקבל את הסוכריה ובורח ישר.

למה הוא בורח? לא רוצה להגיד תודה.

אז עוצרים אותו, אומרים בוא הנה, תגיד תודה, תגיד תודה,

תביא את הסוכריה, תגיד תודה.

חכמים תיקנו לנו בתפילה להגיד שחובה על כל הייצורים להודות,

להלל, לשבח, לפאר, לרומם, נהדר, נצח,

על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן-ישי, עבדך משחרר.

על כן, חובה על כל הייצורים להודות,

להודות, להודות, חובה להודות

מילה ראשונה שקמים בבוקר, מודה,

מודה אני לפניך,

על הבוקר, פקחת עיניים, עוד לא קמת,

מודה אני, תודה,

תודה על החיים שאתה נותן לי,

תודה.

להודות, להלל, על מה?

בנוסף לכל השירות והתשבחות של דוד המלך.

זאת אומרת, חוץ מכל ההודאות של דוד המלך,

בתהילים.

על כל זה אנחנו צריכים עוד לחבר את ההודאות שלנו על מה שהוא עושה אתנו, הקדוש-ברוך-הוא.

להודות, להלל, לשבח, לפעל, לרומם, כל הזמן. תחלט את מספר 438. תודה למלך.

ערב טוב.

שתי דקות רק נגיד,

היות שאנשים תרמו וסייעו לערב הזה,

ערב ותוצאותיו יהיו בעזרת השם לרפואת מאיר חיים בן-יראי,

נעמי בת בדרה,

פנחס רפאל בן-ישריע,

תמיר בן-גאולה, מאור בן-שרון, חנה אלינב בת-אסיה, יצחק בן-חווה,

שמחה בת-רחל, הרך הנולד בן-לימור, גאולה בת-שמחה, יעקב בן-שרה, מני לוי בן-דליה,

ניסן בן-זלפאו, עובדיה בן רג'ינה, אורנה בת-לונה,

שושנה בת-מיכל, ישראל בן-לילי, שם-טוב בן-צביע, שלומי בן-יונתן,

זרע של קאמל יונה בן-זכריה,

מר קוזבק בן-חווה, משה בן-זאיה לטי,

עליזה אסנת בנדזי, אברהם בן יפת, שלומית בת-שלום הלוי, ולזבוג הגון, ורדי בצלמה-שולמית, אלינור בת-רחל, רמית בת-יעקב.

והצלחה לרועי בן-עינת, אילן שמאי בן-יונתן,

ורמי לוי בן-רבקה, המנהל של האולם.

זכור למצוות.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע,

פרשת כי תבוא ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך

ושמת ותנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.

התורה מצווה אותנו לאחר ירושת הארץ,

כשיהודי יזרע

באדמה

ולאחר מכן יקצור

את הפירות והתבואה שתביא לו האדמה.

צריך לעלות לבית-המקדש

ולהקריב את הביכורים שם.

ראשית תבואה,

ראשית הפירות,

להביא אותם אל בית ה' לוקח תנא סל,

שם אותו על כתפיו,

ממלא אותו בראשית הפירות שהוא המתין להם הרבה זמן,

ושערות שערות של יהודים עולים להודות לבית ה' ולומר,

אני לא כפוי טובה.

ובאת אל הכהן.

בשביל מה? להגיד לו, אני לא כפוי טובה.

הקדוש-ברוך-הוא נתן לי,

בירך אותי,

ואת הדבר הראשון שיוצא מן האדמה שייחלתי והמתנתי לו הרבה זמן,

אני קודם כול עולה לירושלים על מנת לתת את זה

לשם יתברך לפניו.

זאת אומרת,

התורה מצווה אותנו

לא להיות כפויי טובה,

לא כלפי אדם

ולא כלפי הקדוש-ברוך-הוא בפרט.

אנחנו לא רגילים להגיד תודה.

אחת מהמילים הקשות ביותר בלשון שלנו זה תודה.

אנשים יכולים להגיד לבן-אדם

פיסלאם, סלמתג,

מילים כאלה חילופיות,

אבל לא להגיד את המילה תודה,

תודה. זה נשמע כזה לא נחנך קצת.

צריך להתכופף, להכניע את עצמו, להגיד תודה לבן-אדם,

זאת אומרת, אני תלוי בו, הוא עזר לי, בלעדיו לא היה לי.

לא רגילים להגיד תודה.

רק במקרים שזו עזרה מיוחדת וכו', שמרגישים שבאמת

כבר אי-אפשר לעמוד מול זה,

אז אומרים תודה.

יש כאלה שאומרים, סליחה, איפה זה רחוב כך וכך?

הוא אומר לו, תן גז, נוסע. לא אומרים לו תודה.

לדבר שמביא לנו את הדואר אנחנו אומרים תודה?

לא אומרים תודה.

בעל המכולת

שם לנו חלב, אומרים לו תודה?

שם לחם, אומרים לו תודה?

חיפש לנו תל-מהביה, אמרנו לו תודה?

לא אומרים תודה.

הוא מקבל שכר, הוא מקבל משכורת, הוא מקבל כסף.

למה להגיד לו תודה?

מישהו ניגש לנהג אוטובוס ואמר לו תודה על הנסיעה?

רק אם הוא פתח לו במקום שאסור לפתוח, אז הוא אומר לו תודה.

אבל אם הוא פתח לו איפה שצריך,

הוא לא אומר לו תודה.

רגע, ומשהו הסיע אותך והכול, למה אתה לא אומר לו תודה? אז מה אם שילמת כסף?

שילמת כסף לו או לא, שילמת לחברה, אבל הוא הסיע אותך, תגיד לו תודה.

לא רגילים להגיד תודה.

למה לא להגיד תודה?

משום שאפילו ילד קטן, כשנותנים לו סוכרייה,

הוא מקבל את הסוכרייה ובורח ישר.

למה הוא בורח? אני לא רוצה להגיד תודה.

אז עוצרים אותו, אומרים, בוא הנה, בוא הנה, תגיד תודה,

תגיד תודה,

תביא את הסוכריה,

תגיד תודה.

כבר מקטנות,

וככה אנחנו גודלים.

ויש לזה הסבר.

מה ההסבר?

תינוק נולד בחממה.

יש לו אבא, אמא, מנשקים אותו, מחבקים אותו, מה שהוא רוצה, רק מתחיל לצייץ, כבר כולם לידו,

מחליפים לו, קונים לו, נותנים לו תשומת לב,

מוצי, פוצי, כל היום.

הוא מרגיש חייבים לו,

מרגיש מגיע לו.

על מה הוא יגיד תודה?

הפוך, הוא מתלונן אם לא נותנים לו.

הוא צועק, הוא בוכה, לא נותנים לו.

תודה? למה צריך להגיד?

הוא מקבל בלב, אחי.

ככה הוא גודל.

ככה הוא גודל.

וכשמגיע לגיל בגרות כלשהי,

פתאום הוא נתקל בחברה

שהיא יודעת שהיא לא חייבת לו כלום

והיא תובעת את התודה.

ואז מתחיל בן-אדם פתאום לקלוט

שבחיים צריך גם להגיד תודה אם רוצים. צריך לחייך קצת, צריך לבקש יפה, צריך בדרך ארץ. אם לא, אז שאני אגיד לך, אני אחייב לך משהו?

קשה לנו.

קשה להגיד תודה.

קשה לנו מאוד מאוד מאוד מאוד.

מלאים תלונות,

ובפרט מלאים תלונות לקדוש-ברוך-הוא.

לא צריך לעמוד בקרן רחוב ולצעוק נגד הקדוש-ברוך-הוא.

כל הזמן תשמע לאנשים, מה המצב, על הפנים.

איך אתה מרגיש?

יכול להיות יותר טוב,

חצי דיכאון.

למה? תגיד תודה, ברוך השם, השתבח שמונה.

איך אתה מרגיש? חולה, ברוך השם, בסדר, הכול טוב.

הקדוש-ברוך-הוא מעורר אותך,

שולח לך איתותים, עושה איתך משהו, מתחשב בך,

מזכיר לך שהוא קיים. למה אתה לא מודה שמזכירים לך?

אלא מה, בן-אדם רגיל לקבל רק טוב.

הגיע אלי אבא עם בן, בן 17. הם מבקשים ברכה, הם יוצאים לניתוח בגרמניה.

מה יש?

הוא מראה לי את הידיים של הבן שלו, בן 17. הוא נולד,

שתי האצבעות האלה בלבד,

שלוש אלה אין לו,

גם ביד השנייה.

ככה הוא נולד, רק עם שתי אצבעות,

בוהן וזרת.

הוא הגיע לגיל שכבר לא נעים לו,

מושיטים לו יד.

הוא לא יכול להוציא את היד מהכיס. מה הוא יוציא את היד?

הוא ייתן להם שתי אצבעות כאלה?

מה ילחצו?

אז הוא מתבייש.

אז אין ברירה, לוקחים אותו לגרמניה להשתיל לו אצבעות.

שאלתי את האבא,

תגיד לי, כמה עולה הניתוח?

אמר לי, חצי מיליון דולר.

אחרי השתלה, אם תצליח, הוא יוכל לעשות כמוני ככה?

אני לא חושב.

איך המצב הפיננסי אצלכם? בסדר?

מכל מקום, מי שחושב שחסר לו ואין לו,

בקשה לו שיסתכל על היד שלו, יש לו חצי מיליון דולר ביד.

חצי מיליון דולר ביד.

אמיתי.

אורגינל.

בלי תיקונים, בלי שיפוצים.

חצי מיליון דולר.

הוא יודע להעריך את זה?

הוא אמר לקב'-הברוך-הוא תודה על זה?

מה פתאום?

מה פתאום?

הוא רואה בעיניים,

הוא אומר תודה?

בקושי הוא אומר ברכות השחר, ואם הוא אומר,

בטיסה,

פוקעים חבריים, זוגים כפופים, טה-טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה, האש עדה.

אם בן-אדם היה עובר ניתוח בעיניים,

לא היה רואה קודם, ועכשיו הוא רואה.

הוא היה אומר לפרופסור שניתח אותו, תודה, להתראות.

הוא הולך,

כמה שבחים, איזה מתנות,

היה קונה לו איזה משהו, שיתלה שם בבית-חולים עם ברכה שהוא חשב עליה כמה ימים,

מה לנסח,

כל מי שיפגוש הוא רק יספר לו ויהלל את הפרופסור,

ובזכותו אני רואה ובזכות זה ובזכות זה אני רואה את הבר-מצווה ואת החתונה וכמה ידבר.

מישהו מאתנו אומר תודה לקדוש-ברוך-הוא פעמיים על העיניים ביום,

פעמיים, לא פעם אחת בבוקר.

פעמיים.

מספיק פעם אחת. למה צריך להגזים?

פעם אחת. הוא מבין מהר, נכון? לא צריך יותר מפעם אחת.

כן, אבל אנחנו, יש לנו בעיה.

תגיד תודה,

אתה נושם

בלי רעש,

בלי רעש.

כל כמה שניות,

בלי רעש. אם זה היה עם רעש כזה,

היית מקבל קריז

כל הזמן לשמוע את עצמך, וואי, וואי, וואי. ואם היה לך צפצופים,

היית צריך אוזניות.

נושם,

הרגליים עובדות,

הידיים נעות, הכול בסדר.

אומרים תודה לקדוש ברוך הוא.

תלונות,

רוב החיים, תלונות. למה יש לו?

למה יש להם?

למה לי אין? ראית?

ראית פה? ראית שם?

כמה אתם מכירים אנשים? בוא תלמד ממני. קח דוגמה ממני. הנה אני, אין לי, ואין לי, ואין לי, ואין לי, ואין לי, וברוך השם כמוהו.

ברוך השם, אין לי. בוא תלמד ממני. בוא.

אין כמוני. מי שאין לו הכי טוב. בוא.

תלמד ממני. איפה ראית דבר כזה?

אין דבר כזה.

לא אומרים תודה.

יש עוד סיבה למה לא אומרים תודה.

אם אומרים תודה זה מראה הכנעה

של המודה מפני השני.

בדרך כלל כשאתה עושה טובה למישהו, צפה לרעה.

קשה לו לסבול שהרבה זמן הוא חייב,

חייב לך.

הוא מרגיש כל פעם שהוא נפגש אתך,

הנה, עוד פעם,

הטובה שהוא עשה לי עומדת מול העיניים, עוד פעם, הטובה

עומדת מול העיניים. וזה כאילו חוב, הוא צריך להיפטר מזה באיזשהו שלב.

זה מפריע לו.

הוא התעלם מהבן-אדם, הוא השתדל לא לראות אותו, לא להגיד לו שלום.

למה?

זה דורש הכנעה, הכרה.

הכרה שהשני היה במצב טוב ממך, היטיב לך,

ואתה חייב לו.

קשה לבן-אדם.

פעם, הרב מבריסק, הלך עם הבן שלו בדרך ומישהו דיבר אליו לא יפה.

אז הוא עצר וחשב,

ואחר כך אמר, נזכרתי.

הבן שלו שאל, מה נזכר הרב?

אמר לו, נזכרתי, עשיתי לו טובה פעם.

עכשיו אני מבין למה הוא אמר לי כך.

זאת אומרת, כשאתה עושה טובה, תצפה לרעה.

איפה זה מתחיל, אדם הראשון?

הקב'-ברוך-הוא אמר לו,

מעץ הדעת, טוב ורע, לא תאכל.

לא לאכול.

לא לאכול. הוא אכל בסוף.

אכל.

הקב'-ברוך-הוא שואל אותו, מה קורה? למה אכלת?

אומר, האישה אשר נתת עימדי,

היא פיתיתני ואוכל.

כפר בטובה, השם נתן לו אישה.

אמר הקב'-ברוך-הוא, לא טוב היות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו.

ואת מי הוא מאשים?

את נותן הטובה.

הקב'-ברוך-הוא נתן לו טובה,

והוא אומר, הטובה שנתת לי, היא גרמה.

ואחד מבקש מהחבר שלו רכב בהשאלה.

קרתה תאונה, מתנפל עליו, ראית מה האוטו שלך עשה לי?

אם לא היית נותן לי, לא הייתה תאונה.

הוא אשם, למה הוא נתן לו?

לא יודעים להגיד תודה.

יודעים להבטיח

ולא לקיים.

אחד נמצא בירושלים,

אין חניה, אוגוסט חם, מזיע,

פגישה חשובה,

עושה רונדלים, לא מוצא מקום חניה.

בלית ברירה,

מרים את העיניים לשמים ואומר, ריבונו של עולם, סדר חניה,

אני שומר שבת.

סדר חניה, אני שומר שבת.

הוא רק מוריד את העיניים, מישהו יוצא מהחניה,

והוא נכנס. אומר לקריאות, רגע, תבטל, הסתדרתי לבד.

רק עכשיו אתה ביקשת, הוא סידר לך, אתה אומר לו, הסתדרתי לבד.

אחרי שאנחנו מבקשים ומבטיחים, כשמקבלים,

משתדלים לשכוח מייד את הטובה.

לא חייב לאף אחד כלום.

אתה אומר, מה עשית לי?

הוא לא הבאת לי ככה וככה. מה עשית?

מה ביקשתי ממך כבר?

תודה.

תודה. תודה. זו הכנעה.

וקשה לבן אדם

להיכנע בחיים.

אתם יודעים עד איפה ההודעה מגיעה?

חכמים תיקנו לנו בתפילה

להגיד

שחובה

על כל היצורים להודות,

להלל,

לשבח,

לפאר,

מרומם,

נעדר,

נצח,

על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישעי, עבדך, משיחך.

על כן,

חובה,

על כל היצורים,

להודות,

להודות,

להודות. חובה להודות.

מלה ראשונה שקבים בבוקר, מודה,

הודאה,

מודה אני לפניך, על הבוקר, פקחת עיניים, עוד לא קמת.

מודה אני. תודה.

תודה על החיים שאתה נותן לי.

תודה.

להודות להלל, על מה?

בנוסף לכל השירות והתשבחות

של דוד המלך.

זאת אומרת, חוץ מכל ההודעות של דוד המלך בתהילים,

על כל זה אנחנו צריכים עוד לחבר את ההודעות שלנו על מה שהוא עושה אתנו, הקדוש-ברוך-הוא.

להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם,

כל הזמן להודות.

כמה להודות?

כמה צריך להודות?

לא נגזים, כן? כמה צריך להודות?

אומרים חכמים בתפילה, ואילופינו מלא שירה חיים.

אם נמלא את הפה שלנו שירה,

כמו הים,

ולשוננו רינה כהמון גליו,

הגלים של כל האוקיינוסים והימים,

שומעים אותם כל הזמן? משכשכים?

אם הלשון שלנו רק ככה,

כמו גלי הים, בלי הפסקה,

לא תפסיק,

ועינינו מאירות כשמש וכירח,

ורגלינו קלות כאילות,

נרוץ לעבודת הבורא בשמחה,

נראה את הכול בעין חיובית,

נעשה את הכול במקסימום,

כל זה,

כל זה אפילו לא אחת

מאלף

אלפי אלפים ורוב רבי רבבות

הפעמים הטובות

שעשית עמנו ועם אבותינו.

זה לא אחד ממיליונים,

מטריליונים של טובות שעשית איתנו

ועם אבותינו.

אם היינו ככה,

מלאים שירה לקדוש-ברוך-הוא כמו הים וכמו גלי הים, ורצים לפניו ועושים את הכול,

לא היינו מספיקים להודות

על אחת

ממיליארדים.

נו, אז ממילא אנחנו לא יכולים להודות כל כך, אז מה עושים?

אז מה עושים?

בשביל מה אמרו לנו את זה?

על כן,

איברים שפילגת בנו

ברוח ונשמה שנפחת באפינו,

הן-הן יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו.

הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו איברים.

נתן לנו איברים,

נתן לנו ידיים,

נתן לנו עיניים,

אוזניים,

פה, לשון, הכול.

נתנו את הכול,

על כן איברים שפילגת בנו,

רמח איברים, שסה גידים,

הנשמה שנפחת באפינו.

אנחנו יכולים להודות, להלל, לשבע, לפעל, לרומם,

על-ידי קיום המצוות,

עם כל האיברים שקיבלנו

ועם הנשמה שנפח באפינו.

איוב,

שסבל ייסורים

שמוגדרים ייסורי איוב, אין ייסורים יותר מייסורי איוב,

הפסיד את כל הונו ורכושו,

נשאר ללא כלום.

היה עשיר אדיר בדורו.

מתו לו עשרה ילדים ביום אחד,

והוכה בשחין בגופו,

שהיה מתגרד עם חרס מרוב הכאבים

עשרות שנים.

מגרד, מגרד, מגרד, מגרד, מגרד, בלי הפסקה עם חרס.

פצעים מוגלטים, חמים,

וכל הזמן מגרד.

אתם מבינים איזה עונש זה?

והוא צדיק גדול.

הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, אשר אין כמוהו בכל הארץ.

מה הוא אמר?

מה יתאנן אדם חי,

גבר על חטאיו?

כל זמן שאדם חי,

אין לו מה להתאנן.

אתה חי?

אל תתאנן.

מה הכוונה?

מה יתאנן אדם חי?

חכמי המוסר מסבירים לנו בדוגמה.

אם אדם

לא עלינו, יצטרך להוריד יד.

מורידים לו יד. הוא חי?

חי. חי בלי יד, אבל חי.

בלית ברירה צריך להוריד לו יד שנייה.

הוא חי או לא חי?

חי.

צריכים להוריד לו רגל.

חי או לא חי?

חי.

הורידו לו עוד רגל.

חי או לא חי?

חי.

מה אתה מתאונן?

אתה חי?

חי. אמנם זה ריבוע קטן עם ראש,

אבל חי.

חי.

הוציאו לו עין.

חי או לא חי?

חי.

עוד עין.

חי. לא רואה, אבל חי.

צורה בלי עיניים, בלי ידיים, בלי רגליים. רגע, לא גמרו. הוציאו לו אוזן.

חי או לא חי?

חי.

עוד אוזן.

חי או לא חי?

חי. הוא לא רואה, לא שומע, אבל חי.

הוציאו לו את האף.

לא נושם, נושם.

מריח, לא. אבל חי?

חי.

לקחו לו ריאה אחת, חי?

חי.

כליה אחת, חי?

חי.

הוציאו לו את הלחי, חי?

חי.

הוא עדיין חי.

מה התאונן אדם? חי.

מה אתה מתאונן? אתה חי?

חי.

מלא פצעים,

רוצה לגרד את הידיים,

אבל חי.

חי.

אומר איוב, מה התאונן? אדם חי.

יש לך לשון?

אתה יכול להודות?

להלל?

לשבח?

לפאר?

לרומם?

להדר?

נתנו לאדם חיים. בשביל מה נתנו לו חיים?

אומר הרמב״ן,

כל תכלית היצירה,

שהאדם יכיר את בוראו

ויודה לו.

כל עניין, רוממות הכול בתפילה ואספת האנשים בבתי-כנסיות, ברוב עם,

זה להכיר שיש בורא לעולם ולהודות לו.

זו תכלית היצירה.

והמצוות כולן מכוונות לכך.

ההכרה שאנחנו ברואיו,

שהוא בראנו לכבודו ונתן לנו את ההזדמנות של החיים לחיות

בשביל להכיר בזה ולהודות לו, ועל זה נקבל את העולם הבא.

יהיה יותר קשה, נקבל עוד יותר עולם הבא.

נודה לו במצבים קשים, עוד יותר עולם הבא.

על מה כן התאונן אומר איוב?

גבר על חטאב.

אם בן-אדם נוסע במרצדס,

ויש לו דירות,

והוא חי טוב,

וכל יום הוא סופר זלוטים,

והוא מבסוט,

טבעות זהב, שרשראות,

שעון,

נחליים שפיץ,

משהו,

קוצים בראש,

פנן,

נוסע,

עגיל מתנדנד,

זה מה?

חוטא?

זה צריך להתאונן.

גבר על חטאב.

גבר על חטאב.

שלמה המלך,

החכם מכל אדם,

לא היה בן אדם בעולם

שהיה לו מה שהיה לו.

שלום בעולם,

שולט בכל העולם, יושב על כיסא ה'

אלף נשים,

עושר וכבוד,

חוכמה מרובה,

בימיו כסף וזהב מתגוללים ברחובות כחול.

מה עוד בן אדם יכול לבקש?

אבל כיוון שהוא חטא בשלושה דברים,

הרבה נשים שלא כפי שהתורה התירה,

הרבה כסף וכבוד

והרבה סוסים

לכבוד המלכות,

ונכשל.

בשלושת אלה

אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

כתוב,

ויהי לעת זקנת שלמה נשב הטו את לבבו.

הוא לא הוכיח אותם על מעשיהם,

וזה נחשב כאילו הוא עבר את העבירות שהם עברו.

חכמים אמרו,

נוח לא היה לשלמה המלך

להיות גורף ביבין ולא ייכתב עליו

נשב הטו את לבבו.

אם היו שואלים את שלמה המלך עכשיו, לפני שהוא יורד לעולם,

יש שני ציורים,

אחד,

שאתה תהיה שלמה המלך המפורסם עם כל התיאור שאמרתי קודם,

אבל בסוף יכתבו עליך שנשיך הטו את לבבך,

או ציור אחר, שאתה תרד לעולם, אף אחד לא יכיר אותך.

ואתה תהיה גורף ביבין,

כל הלכלוך שיש בלי להסביר,

רק גורף ביבין כל הזמן,

משכורת של העירייה,

בלי תנאי קבע.

מה עדיף?

שלמה המלך היה בוחר להיות גורף ביבין.

זה לא מרצדס בשרשראות,

זה שלמה המלך.

למה?

על חיים אל תתאנן,

על חטאים כן.

גבר על חטאיו.

עכשיו, בואו נבדוק מה המצב שלנו

אצל הקדוש-ברוך-הוא.

אף אחד מאתנו פה ודאי לא חושב שהוא רשע.

אפילו אם בן-אדם עובר עבירות,

כשישאלו אותו מה אתה אומר על עצמך,

אני בן-אדם טוב, לא שומר מצוות, אבל אני בן-אדם טוב.

אני דוגרי,

ישר,

אני עוזר מתי שאפשר.

תשאל את החבר'ה עדיין.

אין בעיה.

יהודים יקרים.

הגמרא מספרת על שני רשעים גדולים מאוד,

שיצחק אבינו הריח את ריח הבגדים,

אומרים חכמים, את הבוגדים.

מי אלה הבוגדים?

יוסף משיטה

ויקום איש צרורות.

שני רשעים שהיו בעם ישראל.

כשבאו השונאים,

להחריב את בית-המקדש,

פחדו להיכנס לבית-המקדש.

כתוב, והזר הקרב יומת.

איך הם ייכנסו?

הם לא ידעו אם נסתלקה שכינה או לא.

אמרו, יכניסו יהודי לבפנים קודם.

מכל היהודים, מי הסכים להיכנס?

רשע אחד, קוראים לו יוסף משיטה.

הוא אמר, אני אכנס.

אמרו לו,

כשאתה נכנס,

השכר שלך,

דבר ראשון כשאתה מוציא מבית-המקדש, שלך הוא נכנס,

הוציא את המנורה.

הוציא את המנורה החוצה. אמרו לו השונאים,

אין הדיוט

ראוי להשתמש בזה.

תיכנס עוד פעם,

ומה שתוציא שלך.

לא הסכים.

אמר, לא דאי שהכעסתי את בוראי פעם אחת,

אלא שהכעיסנו פעם שנייה.

לא נכנס.

אומרים לו, כנס.

אם לא, אנחנו נחתוך אותך חתיכות.

כנס.

אמר, לא נכנס.

שמו אותו בחמור של חרשים,

טבע מחורצת,

מכניסים אדם בפנים,

מסור,

והתחילו לחתוך לו מהרגליים.

אתה נכנס או לא?

לא נכנס,

והוא אומר,

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

זה מה שהוא צועק.

לא איי!

אוי לי שהכעסתי את בוראי. חותכים, חותכים, חותכים,

והוא אומר, אוי לי שהכעסתי את בוראי.

עד שנפח נשמתו.

יצאה בת קול מן השמים ואמרה,

יוסף משיטה מזומן לחיי העולם הבא.

אתם שומעים דבר כזה?

כזה רשע הוא היה. תארו לכם, היו אומרים,

מי

מהשכונה מוכן ללכת לשרוף את בתי-הכנסת

בגוש-קטיף?

והיה קם מישהו פה, מקל, ואומר, אני הולך לשרוף.

מה היו עושים לו?

מה אומר יוסף משיטה? לא בית-הכנסת בגוש-קטיף.

בית-המקדש, אני נכנס.

מה אתם רוצים?

להוציא? אני אוציא. מה מוציא?

את המנורה.

השונאים יודעים מה זה בית-המקדש, פוחדים להיכנס, שולחים יהודי, הוא מוכן להיכנס.

להוציא?

הוא מוציא את המנורה, הם אומרים לו, זה לא ראוי להדיעות כמוך.

הם מבינים את הערך של כלי המקדש.

באותו רגע

הוא תופס, נופל לו האסימון.

עד כמה הוא רשע?

עד איפה הוא ירד?

הגויים מחנכים אותו, האויבים שבאו להחריב את בית-המקדש, מסבירים לו,

אתה יודע איפה אתה נמצא?

אתה נמצא בית-המקדש, אתה לוקח את המנורה, אתה רוצה להשתמש במנורה?

פתאום הוא תופס.

וכשהוא תופס,

הוא לא מוכן יותר להכעיס את הקדוש ברוך הוא.

גמרנו עד כאן.

עושה תשובה אמיתית.

מה זה תשובה אמיתית?

חותכים אותו חתיכות,

והבן-אדם

לא חוזר בו,

נופח את

נשמתו

וזוכר לחיי העולם הבא.

הוא בעולם הבא.

רשע מרושע שזכה בתשובתו לעולם הבא.

מישהו מאיתנו יכול להיות בטוח שהוא יהיה בעולם הבא?

מי?

אבל רבא,

האמורה,

אמר שהוא בינוני.

הוא קטן עלינו, מה זה גן-עדן, עולם הבא? מה זה?

ודאי שאנחנו נכנסים משם.

אם היינו שואלים מישהו פה, אתה רשע?

הוא לא היה אומר דבר כזה על עצמו.

רשע, מרושע, ודאי שלא.

בינוני פלוס.

יעני, בינוני, למה הוא אומר?

צנוע, לא רוצה להגיד צדיק.

אז הוא אומר, בינוני.

שלא תתפוס אותי במינימיה, אני בעל גאווה.

בינוני.

אבל אנחנו אפילו לא כמו יוסף משיטה.

אנחנו היינו מוכנים למסור את נפשנו בהכרתנו את האמת

עד כדי מיתה.

כמו רבי עקיבא?

יש לו דין של הרוג מלכות אצל רבי עקיבא?

אנחנו היינו מוכנים.

יש כאלה בתפילה, מכוונים,

שהוא מוכן למסור את נפשו

על קידוש השם בארבע מיתות בית דין.

יש כאלה בקריאת שמע שמכוונים,

שמוכנים לקבל עליהם

ארבע מיתות בית דין

על קידוש השם.

תארו לכם בן אדם באמצע תפילת שמונה עשרה,

והוא מכוון את הכוונות,

פתאום בא מלאך,

דופק לו בגב, אומר לו, תשמע,

התפעלו ממך בשמים,

מה הכוונות?

יש בחוץ מדורה, הכינו לך?

בוא, תזכה, קידוש השם.

מה הוא יגיד לו?

לא גמרתי שמונה עשרה, חכה,

היא לא תיגמר אף פעם.

אנחנו בלדבר, בכוונות?

קטן עלינו.

יש עוד כוונות?

תביא סידור הרשש.

אין בעיה.

איפה המעשים, אבל?

איפה המעשים?

זאת אומרת, בן-אדם

חי

עם ידיעה,

עם הכרה, אבל לא מעשית,

חי בזה,

סביב זה,

יודע מה זה, מעריך את זה,

אבל בפועל לא חי את זה, לא עד הסוף.

מה שאפשר להרוויח שלא לעשות עד הסוף,

זה רווח הוא מרגיש.

לא עד הסוף. צריך ללכת לצריחות. למה לבוא בהתחלה? אני אעבור יותר מאוחר, ואני אתחיל בריצה יותר מהר, אז אני אגמור יותר מוקדם.

כל מיני חשבונות כאלה.

איך להרוויח על חשבון המצווה.

הוא בא,

אבל

אם אפשר לעגל קצת.

יקום איש צרורות.

הגמרא מספרת,

הוא היה בן אחותו של יוסף, בן יועזר, איש צרידה.

מהזוגות המוזכרים במשנה.

אחד מגדולי ישראל,

קדושי העליון.

הוא פקר ועזב את התורה ואת המצוות.

הייתה גזרה שמי שלומד תורה ומלמד תורה לרבים,

הורגים אותו.

תפסו אותו הרומאים,

גררו אותו עם סוס לתלות אותו בכיכר העיר.

יקום איש צרורות יושב על סוס שקיבל מהאויבים

בגלל שהוא פקר,

ואת הדות שלו גוררים לעיניו

עם סוס

בפני כולם.

יושב על הסוס בגאווה ושחץ

ואומר לו לדות שלו,

תראה על איזה סוס הרכיב אותי האדון שלי,

יעני הגוי,

ותראה אתה איזה סוס הרכיב אותך האדון שלך.

בקיצור, מה הועיל לך שלמדת תורה?

אני על סוס,

ואתה גוררים אותך עם סוס לתלייה.

מה אומר לו יוסי בן יועזר?

אומר לו, אם כך למכעיסיו,

קל וחומר לעושה רצונו.

אם הקדוש ברוך הוא, שאני הכעסתי אותו,

ככה הוא מדקדק איתי לענוש אותי,

אז כמה שכר הוא ייתן לאלה שעושים את רצונו?

והוא בכוונה אמר לו את זה בהפוכה, מה שנקרא.

אז הוא אומר לו,

יש מישהו שעשה את רצונו של הקדוש ברוך הוא יותר ממך?

אמר לו עכשיו, תקשיב,

אם כך

לעושה רצונו,

קל וחומר למכעיסיו.

מה מחכה לך אתה?

אם אני,

שאתה מודה שאני עשיתי את רצונו יותר מכולם,

והקדוש ברוך הוא תפס אותי על משהו

שעליו אני נענש,

אם ככה הוא עושה לי, שאני עושה רצונו,

מה מחכה לאלה שמכעיסים אותו כמוך?

נכנסו בו הדברים כמו הרס של נחש.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית-דין

בתשובה שלמה.

מה זה ארבע מיתות בית-דין?

הלך לעץ גבוה, שלשל חבל, תלייה.

שם למטה עצים ואש,

נעץ חרב באמצע של המדורה,

עלה למעלה,

תלה את עצמו,

נחנק,

חנק,

נשרף,

נקרע חבל,

נסכל ונדקר.

ארבע מיתות בית-דין קיים בעצמו.

נמנים

יוסי בן יועזר

וראה את מיתתו פורחת

באוויר של יקום איש צרורות.

אמר, הקדימני בשעה קלה לגן-עדן.

אתם שומעים?

רשע, מרושע, שפל שבשפלים.

אתה רואה בן-אדם לוקחים תלייה, אתה מלגלג עליו?

איזה מצפון צריך לבן-אדם, מוציאים אותו להורג?

אנשים מצטמררים רק חושבים על הרעיון. לראות דבר כזה,

אתה רואה יהודי מבין עמך שעושים לו כזה דבר, ואתה יושב על הסוס ומלגלג?

לא יהודי.

הדוד שלך,

הצדיק שאתה מודה שהוא צדיק שאין כמוהו,

מה ראית ברשעות שלך לשבת למעלה וללגלג עליו?

מילא בינך לבין עצמך אתה אומר,

אני, אתה רואה, לא שמעתי לתורה, הנה, אני מבסוט, אני על מרצדס,

אני נוסע, עגילים, מבסוט, פנן.

אבל הוא,

מסכן, היה דתי, האמין, לא עזר לו.

ברגע שהוא תפס איפה הטעות שלו,

בן רגע.

לא יכול היה לסבול את המחשבה עד איפה הוא ירד.

וזה חסד השם, התברר, שעושה עם הרשעים הכי גרועים אפילו.

כי נפלתי,

קמתי,

כי אשב בחושך,

השם אור לי, אומר מיכה הנביא.

הנפילה של הבן-אדם פעמים היא הקימה שלו,

כי בלי שהוא ייפול עד התחתית הוא לא יתעורר,

הוא לא יבין.

אם לא יבואו עליו הייסורים בבת-אחת,

יכול להיות שהוא לא יתעורר אף פעם להבין בכלל,

כי אנחנו מודדים את עצמנו בינוני פלוס.

אבל חשבון שמים, אם זה הולך אחרת, יש לקדוש-ברוך-הוא חשבונות אחרים, הוא יודע בדיוק

כל נשמה מה היא,

מאיזה גלגול היא,

כמה היא, מה בא לתקן, מה עושה, מה עשתה, מה יכולתה, מה הכרתה.

זה מורכב.

אבל אם גדולי ישראל יכולים להיענש בצורות כאלה, בדקדוקים כאלה,

אנחנו פשוט מאוד מזלזלים. בעינינו יש דברים קטנים מאוד, קטנים מאוד.

היה צדיק גדול, קראו לו מטייע בן חרש.

מטייע בן חרש.

מטייע בן חרש, היה לו ניסיון גדול.

הוא בא לעולם הזה,

והגמרא מספרת,

הוא היה יושב בבית-המדרש ולומד,

והייתה אש מסביבו מלחכת, כמו במתן תורה בהר סיני, כשהאש ירדה

על ההר.

מכוח התורה שהיה לומד, כמו נתינתה בהר סיני, הייתה אש מסביבו. פעם עבר יצר הרע

וראה אותו, אמר,

מה?

אפשר שאחד כזה לא יחטא?

פרויקט לקח עליו עכשיו.

איך יכול להיות שלא יחטא?

מטייע בן חרש היה שומר את עיניו בשמירה מעולה,

שלא להיכשל ולא לראות מראה אסור.

חיכה לו יצר הרע,

איך שהוא יוצא החוצה,

בא לפניו כדמות אישה יפה.

הוא הטע את עיניו,

בא לו מהצד.

מסובב את ראשו,

בא לו מהצד.

מה שהוא לא עושה,

באה התמונה שלה מול הפנים שלו.

אמר לנער שלו,

חמם את המסמרון.

לבן לו חתיכת ברזל,

לקח את הברזל לעיניים וסימא את עיניו.

הקב'-ברוך-הוא אומר לרפאל המלאך,

רד

ורפא את רבי מטייע בן חרש.

יורד אצלו,

אומר לו, מי אתה?

אומר לו, רפאל המלאך, באתי לרפא את עיניך.

אמר לו, חזור לבורא, תגיד לו, אני לא רוצה.

חזר לבורא.

אמר לו, הקב'-ברוך-הוא, תגיד לו שאני מבטיחו שלא ייכשל בעיניו.

ירד וריפא אותו.

אומר,

הבן איש חי, זכר צדיק וקב'-ברוך-הוא,

למה היה צריך בכלל לסמא את עיניו?

תכסה את העיניים עם שמיכה.

וגם אם ראית אונס, רחמנא פטרי.

אתה לא טר אחרי העיניים,

קורה שבן-אדם נתקל.

מה זה הדבר הזה שהוא שימה את עיניו?

מגלה הבן איש חי

שהוא היה גלגול של פלטי בן ליש.

פלטי בן ליש

זה מי שקיבל את מיכל

בתו של שאול המלך,

שהובטחה לדוד המלך,

ושאול לא נתן בסוף

כהבטחתו את מיכל לדוד,

ונתן אותה לפלטי בן ליש.

פלטי בן ליש ידע שהיא לא שייכת לו,

ולכן לא רצה לגעת בה,

וחי אתה כמו בת.

אחרי שהוא נפטר,

כתוב, כשהוא ליווה אותה ונתן אותה בסוף לדוד המלך, הוא היה הולך אחריה ובוכה.

כשהוא נפטר, אחרי 120 שנה הוא הגיע לעולם העליון,

ובעולם העליון יש מדרגות.

כשבן-אדם עולה בעולם העליון,

אז כל מקום שהוא רוצה לעלות יותר גבוה,

בודקים אותו מחדש.

פה, בעולם הזה, יש בדיקות ביטחוניות,

תלוי בסיווג שלך.

אתה רוצה להיכנס יותר?

בודקים מחדש מהסיווג שלך.

כשנכנסים לבית-חולים,

יש מקומות שאתה לא צריך ללבוש חלוק. יש מקומות שאומרים לך, חכה, עצור, אתה צריך ללבוש חלוק.

יש מקומות שאתה צריך לשים על הפנים חתיכת בד.

יש מקומות שאתה צריך לשים כפפות.

תלוי כמה יש שם שמירה.

כשאתה מגיע לעולם העליון ואתה רוצה לעלות, בודקים.

בהתחלה עם אור, דוגמה, למשל,

אור צהוב.

אתה מגיע למקום שיותר מעלתו גדולה, בודקים אותך עם פלורסצנט.

אתה עובר עם זה, מכניסים אותך לרנטגן.

אחר כך MRI,

ואחר כך זה שאין בך שום כתם ושום נדנות של עבירה שנשאר מהקלים שבקלים כדי שתוכל לעלות למעלה.

כדי לזכות לעולם העליון,

כתוב שצדיקים יושבים בעטרותיהם וראשיהם ונהנים מזיו השכינה,

ששם התענוג והעונג זה בראייה,

ונהנים מזיו השכינה,

שם בודקים את העיניים של הבן-אדם.

כשהגיע הפלטי בלנאיש למדרגה הגבוהה ביותר, לא נתנו לו להיכנס.

למה?

הוא נכשל בעיניו.

צדיק גדול הוא היה,

יותר מיוסף הצדיק ויותר מבועז

יוסף הצדיק שנה התמודד מול זלייכה,

אשת פוטיפר,

שהייתה מפתה אותו ועמד בזה.

בועז,

רות המואבייה באה וישנה לצדו בלילה

ולא נגעה בה.

בפלטי בלנאיש שנים היה חי אתה,

ולא התקרב אליה.

נכון, צדיק גדול שאין כדוגמתו, אבל ליהנות בעיניים?

ראית אותה.

צריך היה לרדת, לתקן את העיניים.

לכן היה צריך ללמוד כל הזמן תורה ולא לזוז, ולעולם, לעולם

לא להסתכל באישה כלל וכלל.

וכשבא לו הניסיון,

הוא ידע שהמטרה של העצר היא להפיל אותו פעם אחת,

והרי הוא בא לתקן

מה שווה כל החיים.

הוא בא למטרה, לתקן.

לוקח את המסמרון ומסמא את עיניו.

שולחים לו את רפאל.

הוא אומר, לא, לא, מותק,

לא, בלי טוב עוד,

לא רוצה עוד פעם לעמוד בניסיון, תשאיר אותי ככה.

הוא אומר לו, אתה מובטח מהקדוש ברוך הוא? הוא אומר, עכשיו כן.

אז אנחנו, כשמסתכלים על דברים, אומרים, מה קרה? מה אתה משחק אותה?

מסתובב, מה קרה? מה אתה נטורי קרתא? מה קרה לך?

לך, תזרום, חופשי.

גדולי ישראל ידעו,

נייצר רע, בקטנות מפיל אנשים, בקטנות.

נותן לך היתר אחד פה, עוד היתר אחד שם, עוד היתר קטן כאן, כאן, כאן, כאן, עד שאתה לא שם לב, אתה מידרדר, והכול מותר. הכול מותר אם לא חם, הכול מחולים לא חם, הכול שרועים לא חם.

אין כאן, לא הכל, לא, לא, לא,

הכול בסדר.

ככה זה עומד.

אלא מה?

החוכמה של האדם זה לעבוד על כל דבר ודבר.

וכשאתה מתחייב ומבטיח משהו,

אתה צריך לקיים את זה.

אם לא, אז היתר רע מפיל אותך.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין,

ובכן, יהודים יקרים,

אתם רואים, מי שמגיע מאוחר, מפסיד.

גם בראש השנה, מי שמגיע מאוחר ולא יתכונן בחודש הרחמים והסליחות, מפסיד.

יש אפשרות לקבל רחמים אצל הקדוש-ברוך-הוא ולמחל כל העוונות,

ויש אנשים שמחכים לרגע האחרון ואחר כך הם לא מוכנים.

מכל מקום,

מה שאני רוצה להגיד, יהודים יקרים, זה שהקדוש-ברוך-הוא, השתבח והתעלה שמו, נותן הזדמנות לכל אדם, אפילו הרשע, המרושע ביותר.

ואם חלילה הקדוש-ברוך-הוא שולח ייסורים

וצרות

ובעיות,

פשוט מאוד זה מתוך רחמים גדולים שהוא מרחם עלינו,

לא רק על החולה

ולא רק על בני משפחתו אלא על כל הציבור הקרוב והרחוק בשביל לעורר אותנו.

ולמה הוא בוחר דווקא את זה ולא את זה, הוא היודע.

אבל מכל מקום, כל כך הרבה מקרים קשים אנחנו שומעים,

כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה מחלות,

כל כך הרבה בעיות,

שמכל מקום ממש זה כבר איום ונורא.

כל זה בא להגיד לנו, רבותיי, לא לעולם חוסן.

היום בן-אדם הולך בריא,

פתאום מחר מודיעים לו, חביבי,

אתה במצב כבר קשה מאוד.

המחלה מקננת כבר כמה חודשים, הוא לא יודע, הוא הולך בריא.

אדם יוצא לטיול, לא חוזר.

מקרים איומים ונוראים.

נתנו לנו חיים.

חיים זה מתנה,

אי-אפשר לאמוד אותה בכסף.

כל רגע אתה יכול לעשות לך שכר לנצח נצחים ולהרוויח,

לא לבזבז את הזמן,

לא להתעסק בהבלים.

העולם הזה הוא שקר, בלוף.

הכול הטעיה, הכול דמיון.

הימים עוברים, חולפים,

אין לך מהם שום דבר בסופו של דבר.

אין לך שום דבר.

אתם יודעים, יש אנשים שהגיעו לעולם האמת.

אז כתוב בזוהר הקדוש, שמלבישים אותם בחלוקה דרבנן.

מה זה חלוקה דרבנן?

כל מעשי המצוות שאדם עשה בימי חייו

הם בעצם הבגד,

כביכול, שהוא עומד אתו לפני הקדוש-ברוך-הוא.

אם אדם עשה כל יום

בעבודת השם,

אז היום הזה מלא.

עוד יום מלא, עוד יום מלא.

אברהם אבינו, זקן בא בימים, בא בימים מלאים לקדוש-ברוך-הוא. 175 שנים מלאים בעבודת השם.

הוא החלוק הדרבנן שלו 100%.

אבל יש בן-אדם,

בקושי יתפלל פעם ביום, בקושי כך, בקושי זה.

בן-אדם כזה יגיע לעולם האמת.

יאספו, יאספו, יאספו, יאספו.

את כל מה שעשה כל ימי חייו, עכשיו עומדים להכניס אותו לקדוש-ברוך-הוא.

אתם יודעים איך הוא יעמוד לפניו?

עם גרביים,

בפומפון.

כמו הילדים הקטנים.

אתם זוכרים את הגרביים הקטנות שקנינו לילדים ככה?

ככה, משהו קטן כזה?

כאלה גרביים, על הבוהן.

טרנק,

משהו כזה קטן. זה מה שהוא עושה כל ימי חייו, מצוות.

אין יותר.

יש אנשים שהגיעו לבר-מצווה.

בר-מצווה.

אז לבר-מצווה הכינו אותם,

ובימים הראשונים יש התלהבות, מניחים תפילין וזה, קמים בבוקר,

אומרים מודה אני.

אחרי 120 שנה מגיעים למעלה,

אז לכל בן אדם, כמובן, משמיעים לו את מה שהוא עשה, מראים לו.

בסוף דבר הכול נשמע,

את האלוקים יירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. פותחים לו את הקסטה שלו.

גיל 13. שומעים בבוקר?

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שהחזרת בי נשמתי וחמלה רבה אמונתך ב...

רוחת, מתחיל ברכות.

יום שני מודה אני לפניך מלך חי וקיים.

יום שלישי מודה אני יום רביעי

סססססססססססססססססססעבירסססססססססססססססססתסססססס תקפיץסססססס 56

קסתא ריקה

יום חמישי.

שום דבר.

תעביר שנה?

גיל 18?

28?

בן 70. סבא.

הכול ריק?

כלום.

אין מצוות, אין ברכות, אין שום דבר.

כלום.

שלושה ימים בר מצווה, מודה אני לפניך.

זהו, אחרי זה סריק.

ואם תשאל אותו איך אתה, אני בינוני ומעלה.

כלום.

שרון יגיע למעלה, שימו לו קסטה.

אפילו מודה אני אין לו.

אפילו פעם אחת הוא לא אמר מודה אני.

מה זה?

בן-אדם בא לעולם,

בשביל מה באת?

לאכול?

לטחון?

ללפלף?

לישון?

לעבוד?

עוד פעם, לאכול?

לטחון?

ללפלף? מה אתה, פרה?

בשביל מה באת?

מה התכלית?

בשביל מה קיבלת דעת, שכל? בשביל מה?

בשביל מה קיבלת איברים,

גוף מופלא כזה? בשביל מה כל זה?

לחלק שטחים,

לחזיר בתי-כנסת.

מה, בשביל מה?

בן-אדם לא מבין אפילו מה התכלית שלו.

עכשיו אנחנו נבוא לראש השנה,

ובראש השנה זה הקטע הכי מצחיק.

אנשים באים ונראים מודאגים.

הם נראים מודאגים. אמנם לובשים לבן, וזה הלאה, הלאה. נפגשים עם אלה שלא רואים אותם אף פעם, רק

באים בראש השנה ביום כיפור. אהלן, אהלן, אהלן.

נכנסים לתפילה.

זוכרנו לחיים,

אל מלך חפץ בחיים,

כותבנו בספר חיים,

למענך

אלוקים חיים.

זוכרנו לחיים,

אל מלך חפץ בחיים,

כותבנו לחיים. בשביל מה?

בשביל מה לכתוב אותך לחיים?

למענך אלוקים חיים.

אני בשבילי?

אני לא אצטרך לשער פה בכלל.

אין לי טעם בכלל, מה יש לי לעשות פה?

מה, אני אוכל?

אני אשתה, אני אלפלף ואני אלך לעבודה ואני עישן?

מה, אני פרה?

אני, כל מה שרוצה להישאר, ריבונו של עולם, זה רק למענך.

אין לי פה מה לעשות.

לכן,

זוכרנו לחיים,

כותבינו לחיים,

הכול למענך.

אני לא צריך כלום, רק למענך.

אתה למענו, יא מחריד.

מה אתה עושה למענו?

מה עשית למענו?

זה למענו?

מה עשית?

למענך, אלוקי עולם, אלוקי עולם, צעקות, בתי כנסת, בוכים,

טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, אשאדה,

למענך, איזה צדיקים, כל השכונה בית כנסת,

למענך.

הרי זה מחפשים מניין,

בוא תעשה טו, אשלי, איפה למענך? בוא, בוא, בוא,

למענך.

זה פעם בשנה שאנחנו מחרטים,

אבל יש חרטות של כל יום,

יש כאלה שבאים כל יום לקדוש-ברוך-הוא,

איזה חרטות.

בא, אומר,

ישר על הבוקר,

על הבוקר עם תפילין וטלית,

עם תפילין.

ותן בלבנו להבין,

להשכיל,

לשמוע, ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות,

ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

ותן חלקנו בתורתך.

ותן חלקנו בתורתך.

ותן בלבנו

להבין,

להשכיל,

לשמוע,

ללמוד וללמד,

לשמוע ולעשות ולקיים את כל דברי תורתך,

כלום-כלום, לא פחות,

את כל דברי תורתך,

באהבה.

אחד,

ענית, עפרן,

רואה עשיר הולך בשכונה, אומר לו,

תעשה טובה,

לא אכלתי כמה ימים, תביא לי קצת כסף, שאני אקנה לי משהו, פיתה או משהו.

אומר לו, תפסת אותי בלי הארנק, תבוא, בחמש אני אתן לך.

מחכה לו בחמש, והוא לא בא.

פוגש אותו למחרת עוד פעם ברחוב, תטפל עליו, רעב אני, הבן-אדם, רעב, אתה לא יכול לתת משהו?

זרוק משהו, רוצה לאכול.

אומר לו, מה אתה אומר? אני לא הולך, רק כרטיס אשראי. תבוא אלי בחמש, אני מחכה לך. חיכיתי לך עד חמש וחצי, לא באת.

אני מחכה, תבוא, אני אתן לך.

חיכה לו עוד שש, לא הבא, מחר נתקל אתו עוד פעם.

תגיד, אתה לא מבין? אני גוסס. הבן-אדם לא אוכל, תביא משהו.

אומר לו, כרטיס אשראי, הסברתי לך. תבוא אלי בחמש, חיכיתי לך עד שש. תבוא, אני אתן לך בשביל ארבעה ימים. תבוא אבל.

חכה לו עד שבע, הוא לא בא.

למחרת, נטפל עליו,

אני מת,

אני מת, תביא לאכול.

אמר לו, יא מחרית, אתה רעב אתה?

אתה רעב? אם היית רעב, ב-16 היית אצלי. מה אתה?

מחכה לך שלושה ימים להביא לך, אתה אומר לי רק, תביא לאכול, תביא לאכול,

ואני מחכה לך עם האוכל ואתה לא בא.

אנחנו באים לקדוש-ברוך-הוא,

ותן בלבנו להבין, להשכיל. הוא אומר, כך, כך, כך,

בוא,

ותן חלקנו בתורתך.

כך, כך, כך.

הוא אומר, ותן חלקנו, הוא הולך הביתה, הוא הולך לעבודה, הוא הולך לזה,

בא למחרת, ותן חלקנו, ותן חלקנו.

מה, דיברתי אתך אתמול, ותן חלקנו. הוא אומר, אבל חיכיתי לך.

הייתי בית-המדרש, חיכיתי לך, לא באת.

אני מחכה לך, אתה לא בא, עוד פעם, ותנחלקנו.

וואלכ, 300 יום בשנה, ותנחלקנו, ותנחלקנו.

יא מחריד, תפסיק.

יש אנשים, יש להם ספרייה בבית, ספרייה. אתם יודעים מתי הם נזכרים שיש להם ספרייה? בפסח, שצריך לנקות.

לא מוציאים ספר, לא מוציאים ספר.

הוא אומר, ותנחלקנו בתורתך. התורה מונחת לפנינו, תשלוף את הספר.

תסתכל, תעשה יעני, כאילו אתה קורא.

אתה מבין?

תעשה משהו.

תלמד הלכה, שתיים ביום, לפחות דקה תשקיע,

שאמרת ותנחלקנו שיתקיים, לא תשקר כל יום.

תתן מלבנו להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד.

לא רק ללמוד, הוא גם רוצה ללמד.

פותח כולל.

קודם תלמד, כבר הולך על כל הקופה. ראש העיר הוא רוצה להיות, ראש ממשלה,

מה זה?

לא מתחיל.

והיינו לנו כל יום, חרטות מחדש, כל יום, כל יום.

נו, תגידו לי,

לא צריך להודות לקדוש ברוך הוא?

איזה רחמנות יש לו כלפינו.

אם אני הייתי במקומו, איזה סלחות הייתי נותן.

וואי וואי וואי, אם מישהו היה מחרט עליי ככה,

כל יום היה אומר לי, נותן חלקנו, נותן חלקנו.

אתם יודעים איזה פדיחות הייתי עושה לו?

מעמיד אותו לפני כולם.

מה זה?

והקדוש ברוך הוא סובל את עולמו ומחכה וממתין ועוד שנה,

ובא בעשרת ימי תשובה,

דירשו השם בהימצאו,

ראו בי אותו קרוב,

יורד כביכול,

מושיט את ידו,

בוא,

תתקרב,

בוא, אני כבר פה, רוצה להרים אותך, לעזור לך.

בן אדם לא עושה את הצען.

הייתי בהרצאה בארצות-הברית לפני כמה שנים.

היה שם בן-אדם אחד תימני, נהג מונית.

קלטתי אותו ככה מהתחלת ההרצאה,

בית-כנסת של פרסים תימני בפנים, בולט מאוד.

ראו אותו מסתכל עלי ככה, טמא.

פתאום אני אומר לו, אחרי שעתיים,

בוא רגע.

הוא אומר לי, מה?

הוא אומר לי, בוא, בוא רגע, מה אתה רוצה?

אמרתי לו, בוא, יש לי פה תה, נתנו לי,

אני רוצה לתת לך לשתות.

הוא אומר, לא צמא.

הוא אומר לי, לא חשוב, צמא, לא צמא, בוא, אני אתן לך, תשתה.

הוא אומר, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו, לא נעים, בוא, היד שלי כואבת,

בוא, תשתה.

הבן-אדם

במשך 20-30 שניות ככה מהסס לבוא, לא לבוא, אומר, אני לא צמא, לא שותה, לא זה, לא זה, בסוף בא,

לוקח את הכוס.

אמרתי לו, תעשה ברכה.

אמר, ברור, שתה.

אמרתי לו, תגידי,

כמה זמן אתה מכיר אותי?

הוא אמר, אני יודע, שעה וחצי, שעתיים.

אמרתי לו, תראה, הושטתי לך את היד,

ביקשתי שתשתה מהכוס,

אתה אמרת שאתה לא רוצה לשתות,

אתה לא צמא,

אבל לא נעים לך היה שאני מחזיק את היד ככה

ואני ממתין,

ואתה אחרי חצי דקה נשברת ובאת ושתית מה שלא רצית,

ואפילו בירכת מה שלא ידעת.

וכל זה בגלל מה?

שאני מחזיק את הכוס ככה וממתין לך,

ממתין לך,

ואנחנו מכירים שעתיים בלבד.

כתוב, ימינך פשוטה לקבל שווים.

הקב' ברוך הוא מושיט את יד הימין שלו לקבל שווים בתשובה.

אתה יודע שאתה מייבש את הקב' ברוך הוא מגיל 13?

הוא מושיט לך את היד שאתה תחזור בתשובה, הוא רוצה לעזור לך להרים אותך, ואתה מייבש את הקב' ברוך הוא מגיל 13. הוא מושיט לך יד ואתה מפנה לו גב.

אני חצי דקה השתכנעת, בורא עולם שברא אותך, נותן לך הכול,

אתה מפנה לו גב? מה הוא רוצה, רעתך או טוב אותך?

הבן-אדם חזר בתשובה

מכוס תה,

חצי דקה.

אבל יש בינינו יהודים טובים שהקב' ברוך הוא מושיט להם יד

ומושיט יד, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם,

ולא באים לו לקראתו, לטובתם. לא, הוא לא צריך אותנו. נהיה, לא נהיה.

לא מעלה ולא מוסיף אצלו.

לטובתנו.

ולא מושיטים לו יד.

למה זה?

איך יכול להיות דבר כזה?

מה החשבון? למה בן-אדם לא יחזור בתשובה? מה רע?

מה רע?

חשבונות טיפשיים.

טיפשיים.

אחד נדון בבית-המשפט על רצח

25 שנה, שופט חמור סבר יושב וגוזר את דינו,

ואומר, אתה נכנס 25 שנה בפנים.

פתאום מתהפך צבע פניו של השופט,

מסתכל על הנאשם ואומר לו,

אבל יש לי עצה.

אם אתה תעמוד פה לפני כולם

ותגיד שאתה מתחרט על הרצח,

ואתה תקבל על עצמך יותר לא לעשות כדבר הזה,

ותבכה במשך רבע שעה

להראות את כנות דבריך,

שאתה מתחרט,

אני מוציא אותך מהאולם הזה עכשיו זכאי.

מה אתם אומרים, הוא יבכה או לא יבכה?

יבכה.

שעה אפילו.

שעה.

גם אם הוא לא רצה לבכות,

הוא יבכה, למה הוא לא בוכה.

קם,

מתחיל.

מתחיל לבכות, וכמו שאתם צועקים,

החבר'ה שלו באולם מתעלפים מצחוק.

אומרים לו, מה קרה?

תהיה גבר, אל תעשה לנו פדיעות.

תאכל אותה עד הסוף.

לא יגידו את האישה.

תהיה גבר.

פתאום הוא עושה.

השופט אומר לו, התחלת טוב, תמשיך.

הוא אומר לו, לא בוכה.

הוא אומר לו, כדאי שתמשיך, נשארו שבע.

שבע דקות, תגמור.

לא בוכה, שמעת?

לא בוכה.

אמר השופט לא בוכה, חתם 25 שנה בפנים.

עכשיו הוא בוכה, 25 שנה.

והחבר'ה צוחקים, יצא גבר, יצא גבר.

בשביל המילה יצא גבר, אחת 25 שנה בפנים.

הם צוחקים, הוא בוכה.

היה בוכה רבע שעה.

היה צוחק כל הזמן.

הקב' ברוך הוא אומר לנו, יהודים יקרים,

עברתם עבירות,

מגיל 13,

בבדיקה חוזרת, התברר שהקסטה ריקה.

זה כלום.

לפי זה, 25 שנה בגיהנום קטן עליכם.

אבל אני מוכן לשחרר אתכם מהעונש,

אם תקומו ותאמרו.

אני מתחרט על העבר,

שלא הכרתי לך תודה על החיים, על הבריאות, על העיניים, על הידיים, על הרגליים, על האיברים.

אני חוזר בתשובה, מתחרט על העבר, מקבל עלי לעתיד לעשות את רצונך,

ואני מוכן לבכות רבע שעה.

אני מוכן לבכות רבע שעה,

רק תוציא אותי, זכאי.

אם בן-אדם עושה את זה,

לא רק שהוא מוחק את כל העבר הרע, גם גלגולים קודמים שלו, שלא טובים, הוא מוחק.

הוא כמו תינוק שנולד,

דף חדש.

ואם הוא נפטר דקות ספורות לאחר מכן, הוא בן לעולם הבא.

לבן-אדם יש את ההזדמנות הזאת ביד.

הוא צריך להחליט אם הוא חותם על מסמך החנינה או לא. לא צריך את הנשיא,

אתה חותם.

יש לך חנינה, אלה תנאי החנינה,

חרטה על העבר, קבלה לעתיד ווידוי דברים.

אנא ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך. תחתום, זכאי.

נו, מי מוכן עכשיו לעשות את זה?

מי מוכן לבכות רבע שעה?

אתה? בוא.

בוא, תביאי מיקרופון.

תעשו. אז אפילו אל תסתכל אליהם, תסתכל לפה.

אם אתה בוכה רבע שעה ומקבל עליך עכשיו, תזכור, אתה בן העולם הבא.

לפני כן לא רבע שעה, חצי שעה. לא, אין זמן, יסגרו את האור.

תהיה ביבך.

קשה, לא יוצא, אה? אתה מחייך עוד.

לא יוצא לו.

צדיק, לא יוצא לו.

הוא לא עשה שום עבר, על מה יבכיל?

כולך עבר עוד. אז תתחיל לבכות, יא בן-אדם.

25 שנה גיהינום, אתה יודע מה זה?

אתה יודע מה זה להיות בתנור על מעלות שבת?

שומר מסורת. שומר מסורת? הולך שור גמרא, הולך שחרית, הולך ערבית, הולך גמרא. יפה, אבל מה עושה חוץ מזה?

כל יום תהילים.

וחוץ מזה כמה עבירות?

עושה גם עבירות. עושה, זהו.

על זה, תשמע,

תופס אותך שוטר,

אתה נוסע באדום,

אתה אומר לו, אל תראה אותי ככה, אני משלם מס הכנסה,

משלם פלאפון, משלם מעלית, ועד הבית, והכול. אבל מה זה קשור? אתה נוסע באדום.

אתה אומר לו, אבל מה אני אוכל אני עושה?

מה אני אוכל אני עושה, אתה אומר. לאט לאט, מה אתה חושב?

אדום ראשון ראיתי, חכה, נמשיך הלאה, נראה מה יהיה.

נו, מה,

הוא ישחרר אותך?

אתה כן, לאט לאט. מה, אם תדבר איתו כמו שאתה מדבר איתי עכשיו, הוא גם מזמין לך בוחן נפשי,

לגאה.

לא פשוט, אה, לבכות.

כנראה עבירות שאתה נזכר לא גדולות בעיניך, לכן זה לא. אני אפס, אני אמרו לי עבירה אחת.

אז תבכה עד אחי, רק אתה עושה משהו.

טוב, נו, תנוע אחר כנראה.

ברכה.

לפני הרפואה שלו, קודם אתה.

השם ירפא אותך נפשית, רוחנית וגשמית.

שלא תעשה עבירות, תעשה מצוות,

ובאמת תשוב בתשובה לאבינוש בשמיים.

אמן.

למי צריך ברכה?

אב אב. שם?

נתנאל בן סורי.

נתנאל בן סורי, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל, מהירה. אמן. אמן. רגע, ומשהו אתה מוכן לקבל על עצמך מצפון? אני מוכן לקבל גם על אבא. ציצית, אתה מוכן?

מה? מה?

מה? ציצית תביא, כן. תביא.

כמעט והוא לא לקח. כמעט והוא לא לקח.

תן משהו קל לאבא שגם אני קח. ציצית, תיקח לאבא גם ציצית, שיהיה לו שכפץ.

שיהיה עליו כל הזמן. כן,

שישמור עליו.

בסדר.

שקולה כנגד כל המצוות.

שים עליך.

לא, לא, לא, רגע.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם. שחיינו, שחיינו. שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אז הכי ברוך.

עוד אחד לאח שלך.

עוד אחד לאח שלך.

תהיה ביי. אז הכי ברוך. לאמא אתה רוצה גם?

שתשים כיסוי ראש.

מה זה חסוי ראש? כן. עוד אחד לאחות?

אנחנו עשרה. עשרה?

הם עשרה, אחי.

גמרת לי הכול. אני... עוד אחת. עוד אחת.

עוד אחת. אל תמכור, אבל.

אני יודע. אנחנו ראי פרסים, אין פרסים.

תהיו, אמן, תהיו.

בקיצור, יהודים יקרים לא פשוט. לא פשוט. לבכות זה לא פשוט. אתם חושבים שזה קל.

הבעיה שלנו, אין לנו הכרה.

אין לנו הכרה מה אנחנו עושים.

אתם יודעים מה זה אבא שבשמיים?

מסתכל עלינו,

מסתכל עלינו ורוצה שמישהו

מאיתנו יקדש את שמו, יפאר את שמו, ירומם את שמו,

יהווה דוגמה, יהיה אות, יהיה מופת.

מה האבא רוצה מהילדים שלו? שיהיה לו בן הגון, שכל מקום שילך יגידו, ברוך השם, איזה ילד מבורך.

אומרים, איזה אבא אשרי שגידל, אשרי שחינך, אשרי שלימד.

מה השמחה שלנו? בילדים שלנו.

זה מה שהשמחה שלנו.

אבא בשמים, נותן, נותן בלי הגבלה, הכול, מה שאתה רוצה. גם מה שאתה לא רוצה, נותן.

גם מה שלא ביקשת, נותן.

מי מאתנו מוכן באמת ללכת ולהיות

אור גדול בעולם

לכבוד השם יתברך? מי מוכן למסור מזמנו, מעטו,

בשביל לעשות למען השם יתברך?

אנחנו, אנוכיים, אגואיסטיים, רוצים רק לקבל.

מגיע לנו, חייבים לנו,

יש לנו טענות וטרוניות. תודה.

כל הנשמה תהלליה הללויה. על כל נשימה ונשימה הביא מודלו.

אתם יודעים מה הערך של נשימה?

תן לחבר שיסתום לך את האף דקה.

תראה מה שווה נשימה.

אתם יודעים מה זה לסתום את האף דקה?

בן אדם גומר, אין.

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשבו.

אנחנו עושים חשבון יותר מדי לבריות,

מה יגידו,

איך יסתכלו עליי, מה יאמרו עליי הבריות.

חדלו לכם מן הנשמה, מן האדם אשר נשמה באפו. למה אומר הנביא ישעיה נשמה באפו?

כל החיים שלך תלויים בנשימה הזאת, סותמים לך את האף, גמרת.

כי במה נחשבו, אומר הזוהר הקדוש,

כי במה נחשבו.

אתם מחשבים אותו כמו במה, כמו עבודה זרה. הוא אומר לכם כאילו איך צריך להתנהג.

השם אומר מה צריך לעשות, ואתה מתחשב בדעת הבריות.

מה מבקש הקדוש-ברוך-הוא? קצת מצוות בשבילנו?

שתהיה לנו כלכלה לעולם הבא? שנתפרנס ממשהו? נחיה לעולם הבא?

מה נבוא, עם גרביונים? עם פומפון?

בושה.

אבל ככה אנחנו כל שנה מבקשים, מבטיחים, זוכרנו לחיים,

כותבנו לחיים,

חותמנו לחיים, למענך.

רק למענך, אין לנו מה לחפש בו.

יהודים יקרים, אנחנו הולכים לסליחות.

שרים.

אדון הסליחות בוחן לבבות

גולה עמוקות

גולה עמוקות דובר צדקות חטאנו לפניך רחם עלינו.

לשיר אתם טובים, לבכות נראה אתכם.

אחד בא לאשתו ואומר לה

אשתי היקרה רצחתי בן אדם איזה כיף לי נורא אף אחד לא ראה חטאתי לפניך איזה כיף לי נורא

מה אתה שר? אתה רוצח והורג וחומס וגוזל ועושה כל העבודה? בא,

שר.

אתה שומע מה אתה מדבר?

אדון הסליחות

בוחן לבבות, הוא רואה מה יש לך בלב בדיוק, מה שאתה לא זוכר אפילו הוא רואה.

גולה עמוקות

דובר צדקות אי אפשר את הקב' לשקר.

חטאנו לפניך

רחם עלינו, ראשי תיבות, חולרה.

חטאנו לפניך, רחם עלינו.

אבל בן אדם לא יודע, הוא שר.

למה הדברים האלה אנשים שרים? אתם יודעים למה שרים?

למה שרים? למה הם ניגון שירה? למה לא בוכים?

עשה לי חוק מוחך למבוא, ככה היינו צריכים.

מה זה?

טן-טן-טן-טן-טן-טן-טן-טן.

מה זה?

מה זה?

שמעתם מישהו פעם ככה?

מה זה?

אלא מה?

היה מלך אחד

שהיו לו שרים

שנתקנו בבן שלו שהוא עומד להיות היורש,

וכל הזמן היו מערירים עליו עלילות.

ואבא לא היה רוצה לשמוע אף פעם.

לא שמע.

פעם אחת אמרו עליו איזה משהו שהרגיז את חמתו של המלך, בלי לבדוק שום דבר,

זרק אותו מהמדינה והיגלה אותו למקום אחר.

במשך שנים הבן הזה היה שם,

והבן הזה ניסה לשלוח מכתבים לאבא.

הוא יודע שאבא שלו לא כזה, הטעו את האבא, זה לא יכול להיות.

שולח מכתבים,

אף מכתב לא מגיע. למה?

השרים מקבלים את המכתבים,

ברגע שמגיע המכתב רואים שהוא מפנה אותו אליו, מדבר אליו, קורעים את המכתב, והמלך לא יודע בכלל שיש מכתבים.

מה עשה?

החליט לכתוב מכתב, אמר, אבא שלי, לא יכול להיות שהוא לא קורא את המכתבים,

שהוא קורא את המכתבים ולא עונה, לא משיב לי,

אלא מה? ייתכן רק שלא מעבירים לו אותם. אני אעשה פטנט.

מה עשה?

כתב מכתב,

אבל המכתב הזה כולו ציור,

ציור.

ציורים, מצייר בית, מצייר זה, מצייר פה, מצייר שם,

ומעט לכל ציור הוא כותב אות.

א' פה, ב' שם,

א' פה, אבא המלך,

אני מתחנן לפניך לבוא,

אני מתחרט על מעשי.

הוא כותב את זה, אבל באותיות, ככה, בתוך התמונה, בלתי נרגש.

כשראו השרים את המכתב הזה, אמרו, זהו,

הבחור השתתה,

מצייר כבר ציורים,

חזר לגן.

נתנו למלך, תראה את הבן שלך, לאיזו דרגה הגיע. מצייר ציורים.

הבן ראה את זה, המלך ראה את זה, התעצבן.

איזה שטויות, איזה בושות. לא מספיק מה שהוא עשה, עוד ככה הוא עושה.

הניח את זה בצד.

אחרי זה הוא חושב, איך יכול להיות שהבן שלי,

שהיה פיקח גדול והכול, הגיע למצב כזה, שהידרדר?

לקח עוד פעם את המכתב,

מסתכל עוד פעם עליו,

מסתכל, רואה פתאום א', ב', א', אבא, המלך, וזה כתוב, מתחנן, ופה ושם.

אמר איזה בן חכם.

הזמין את הבן החכם, סילק ופיטר את כל השרים,

החזיר אותו למלכותו,

והבן הזה אחר כך מלך תחתיו, וזה משהו עולמי.

חכמים, זיכרונם לברכה, סידרו לנו מנגינות

של שירה.

אדון עשה לי חול, בוחן לבבו.

מה עושים שם המקטרגים?

אומרים, תראה את הבנים שלך, עושים עבירות ושרים.

טה נה נה נה נה נה נה נה נה. אלה רוצים תשובה, אלה?

אלה?

תן להם.

אבל הקדוש ברוך הוא מבין,

בשביל להעביר את הבקשות לקדוש ברוך הוא, ושהם לא יקטרגו,

אז אנחנו כאילו שרים,

כאילו אנחנו לא מבינים בכלל מה אנחנו אומרים.

אז אנחנו שרים, המלאכים שם חושבים שאנחנו טמבלים,

בינתיים אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, אנחנו יודעים שאתה אדון הצליחות,

שאתה בוחן לבבות, שאתה גולע עמוקות,

שאתה דובר צדקות,

ואנחנו מודים,

חטאנו לפניך רחם, רק מכסים את זה.

טה נה נה נה נה נה נה נה נה. נראים טמבלים, אה?

אבל צריך להתכוון לפירוש המילות באמת.

השירה זה כיסוי למסר שאנחנו מעבירים, וצריך להתעורר

שלקחת את הדברים ולשוב אל ה' קחו דברים ושובו אל ה' אלוקיכם.

זה מה שצריך לעשות.

אבל מי שחושב שזה פיוטים,

באים ואומרים זמירות ככה, ואיזה כיף, איזה יופי, ויש גם תה לפעמים, ועוגיות, ואני יודע מה,

זה באמת טמבה, צודקים המלאכים.

אבל אם הוא בא והוא יודע מה המטרה ומה התכלית,

חודש הרחמים והסליחות לבוא, לבקש כפרה מהקדוש ברוך הוא, להגיד מילים ולהתחייב ולקיים אותן,

אשריו ואשרי חלקו, מה שהוא זוכה.

והנה, כשאנחנו נמצאים כרגע בערב קדוש זה,

ואם לא ידוע לכם, אני בטיסה הגעתי לפה כרגע מצרפת.

נחתי בשדה התעופה וטסתי לפה,

זו פעם ראשונה שטסתי להרצאה.

טסתי.

מכל מקום,

הערב הזה נועד במיוחד, במיוחד, במיוחד, ונתרם

בשביל הרפואה של מאיר חיים בן איראן ופנחס בן זוהרה ומאור בן שרון ונעמי בדרה.

אז קודם כול אני רוצה

לברך אותם,

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השמות הטובים,

מאיר חיים בן איראן, פנחס בן זוהרה, מאור בן שרון ונעמי בדרה,

השם ישלח להם רפואה שלמה מהרה,

ושיקומו ממיטת חולים לחיים טובים ולשלום מהרה,

ויזכו בדינם,

והשם ייתן להם מתנת חינם מאוצר חינם,

חיים ורפואה והחלמה וישועה קרובה מהרה.

והקדוש-ברוך-הוא יעזור שבזכות

ההתעוררות

של כל האנשים

שיהיו כאן בעזרת השם יתברך

ושיקבלו על עצמם בעזרת השם יתברך

לרפואתם, ופנחס בן נשרייה, רפואה שלמה מהרה,

ארגנו את הערב הזה, ממש השתתפו הרבה יהודים בשביל לקיים את הערב הזה,

בדחיפות עשו אותו, ולכן לא ויתרנו אפילו כשאנחנו נוחתים מחוץ לארץ, רק בשביל להגיע לערב הזה, ועכשיו עוד פעם תל-אביב בריצה שלוש שעות שינה בלילה,

והכול בשביל להגיע לפה,

בשביל שהערב הזה יצא לפועל, כי יש אנשים שממש מצבם

קשה ביותר, עניין שלפי הרופאים אומרים, אין זמן.

אנחנו לא מאמינים במה שהם אומרים, אנחנו מאמינים רק באל-חי,

צור העולמי,

שבראנו והחיים סורים בידו,

ובידו להפך את הכול לטובה.

אבל אנחנו נבקש מהציבור הקדוש הזה, וזו הזדמנות לכולנו

בימים כאלה להתעורר.

הכינו פה טפסים,

שאני ביקשתי שהכינו אותם

בשביל שיהיה קל

ושבן-אדם גם יזכור מה הוא מבקש,

אני מקבל או מקבלת עלי, בלי נדר,

צניעות, כשרות, ציצית, מזמורי תהילים כפול, כמה מזמורי תהילים, שמירת שבת, עלקות לשון הרע, פרק שירה, להניח תפילין, נשמת כל חיי, תעניד דיבור, להכניס שבת חצי שעה לפני הזמן,

שעתיים לימוד תורה בתעניד דיבור,

להשתתף בשיעור תורה כפול כמה פעמים בשבוע, כיסוי ראש, טהרת משפחה, להתפלל במניין, חצי שעה לימוד מוסר, לסיים מסכת פלונית, ללמוד משניות פלוני,

קריאת ספר תהילים שלם, שעתיים לימוד תורה, חצי שעה לימוד ספר, שערי תשובה,

או כל דבר אחר שבן-אדם מוכן, יסמן פה ב-V, ב-X.

כל המסמכים האלה, הטפסים האלה, ייאספו.

כותבים למטה שם, משפחת טלפון, וגם אם אתה מעוניין

שיברכו מישהו מהמשפחה או לעילוי משמת מישהו,

נכתוב למטה,

בעזרת השם יתברך.

אתם מקבלים על עצמכם מה שאתם מקבלים, בלי נדר,

ותעמדו בזה, בעזרת השם.

כל הטפסים האלה יעמדו לפני הקדוש-ברוך-הוא,

לפני ראש השנה, כסנגוריה

על אותם יהודים טובים,

ובכללם כל החולים שנמצאים בקהל והמעוניינים ברפואתם בכלל.

ואם ירצה השם

ונתבשר בשורות טובות, בעזרת השם,

יש הבטחה

שאלה שמתפללים לרפואתם,

אתם משאירים את הטלפון, יודיעו לכם שבזכות המצוות שקיבלתם על עצמכם

נרפאו מהמחלה.

אתם יודעים מה זה לקבל טלפון הביתה, שלום?

אתה היית בכנס

בבית דואל,

קיבלת על עצמך כך וכך. ברוך השם, פלוני-טלמוני ופלוני-אלמוני

יצאו מכלל סכנה בריאים ושלמים. איזה אושר יהיה לכם שתשמעו דבר כזה שבזכות המאמץ שעשיתם

הקדוש-ברוך-הוא הושיע את אותם יהודים יקרים.

אז כל אחד ימלא בזריזות,

אחר כך אני אתן אפשרות לשאלות ותשובות,

אבל זה הערב, הערב הזה נועד למטרה הקדושה הזאת.

יהודים מבני עמנו,

חלקם תושבי השכונה,

אנשים שמייחלים לכוח שלנו בשמים

בשביל

שנעזור ונתמוך, שיוכלו לחיות.

הם מבקשים לחיות,

הם רוצים לחיות.

בידנו לעזור להם.

במקרים רבים היו כבר

אנשים נושעו בזכות זה וזכו לחיים

ולאורך ימים ושנים בזכות קבלות של יהודים.

אז בבקשה, שכל אחד

ימלא בזריזות,

יסמן וי,

ויעברו בין הקהל וייקחו את הטפסים.

כל אלה שקיבלו על עצמם, קודם כול שיתמלאו משאלות לבם לטובה,

כן,

ושיתקיימו כל הברכות על ראשם, כן,

ויזכו לכתיבה וחתימה טובה, כן,

ויזכו לעמוד בכל ההבטחות שהבטיחו כאן,

ויהיה זה לרפואה שלמה

של מאיר חיים בן איראן,

פנחס בן זוהרה,

מאור בן שרון,

נעמי בדרה,

פנחס בן נשרייה,

וכל החולים הזקוקים וכל המבקשים עבורם,

רפואה שלמה מהרה,

וכתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים גמורים,

אמן.

בעזרת השם, שנתבשר בשורות טובות,

פה תמיר קיבל על עצמו בלי נדר,

ברגע שמישהו יצא מכלל סכנה,

יצלצלו לאלה שהשאירו פה את הטלפון להודיע להם שבזכות הקבלות שקיבלו,

נושעו מן השמים ויהיה לכם זכות לעולם,

להחיות יהודים, אמן.

כמה להודות,

כמה צריך להודות, לא נגזים, כן? כמה צריך להודות. אומרים חכמים בתפילה, ואילו פינו מלא שירה חיים,

כמו הים,

ולשוננו רינה כהמון גלם,

הגלים של כל האוקיינוסים והימים,

שומעים אותם כל הזמן, משכשכים?

לא תפסיק.

ועינינו מאירות כשמש וכירח, ורגלינו קלות כאיילות.

נרוץ לעבודת הבורא בשמחה, נעשה את הכול במקסימום.

כל זה אפילו לא אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות הפעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו.

זה לא אחד ממיליונים,

מטריליונים של טובות שעשית אתנו ועם אבותינו.

נו, אז ממילא אנחנו לא יכולים להודות כל כך, אז מה עושים?

אז מה עושים?

בשביל מה אמרו לנו את זה?

על כן,

איברים שפילגת בנו ברוח ונשמה שנפחת באפינו,

הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו,

הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו איברים. רמח איברים, שסה גידים,

הנשמה שנפחת באפינו,

אנחנו יכולים להודות, להלל, לשבח, לפעל, לרומם,

על-ידי קיום המצוות עם כל האיברים שקיבלנו ועם הנשמה שנפחת באפינו.

אמיתי,

אורגינל, בלי תיקונים, בלי שיפוצים.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-036777

777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.sopar.net

תודה.